 |
האושר בשירות האוליגופוליה | 2992 |  |
||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אני חושב שווטסון, אבי הביהיביוריזם, היה בין הראשונים שעלו על היכולת להשתמש בפסיכולוגיה לפירסום מוצרים בצורה שנוטעת בצרכנים רצון אותו הם חושבים לרצונם שלהם. הוא עשה מזה מליונים (אחרי שזרקו אותו מהאקדמיה על קשרים לא נאותים עם סטודנטית). אדורנו ושות' כתבו על ההגיון הקפיטליסטי בזמננו, צריכת ההמונים שמנוהלת במסווה על ידי מניפולציות בסגנון ''הלקוח צודק תמיד''. אלא שהלקוח עיוור (מרצון או שלא מרצון) לכל מיני מנגנונים שמכוונים את רצונו. כמו בסצינה מהסרט ה''שטן לובש פראדה'' בה מריל סטריפ מסבירה לעוזרת החדשה שלה שלמרות שהיא בזה לאופנה וחושבת שהיא בחרה בעצמה סוודר מרושל בצע כחול בחנות זולה, הרי הצבע והגיזרה ניקבעו ע''י מעצבי האופנה הגדולים לפני כמה שנים, והצבע חלחל מעולם האופנה הגבוהה לעולם החיקויים הזולים (''חרושת התרבות'') ולמעשה לא הותיר לבחורה, שחושבת עצמה ללא-קונפורמיסטית, הרבה ברירות של בחירה. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר מעניין ויש בו כמה תובנות יפות, אבל אני רוצה לחלוק על ההנחות והשאלות שבפסקה האחרונה. לא מובן לי מדוע לטעון שאם מועלות דרישות להגנת הצרכן יש בכך קביעה שלצרכן יש "זכות" לשרות הסלולרי בתנאים מסוימים, וגם לא ברור לי מדוע הגנה כזו היא "עידוד הצריכה הסלולרית". ההגנה המתבקשת אינה מפני ניתוק שרירותי או אי-אספקת השרות אלא מפני הצעתו בתנאים מטעים. בדומה לכך, אם תתממש ההגנה לא יהיה בכך משום עידוד הצריכה (הרי אתה עצמך כתבת שבמצב הקיים אנשים צורכים ללא תלות במסלולים שהם משתמשים בהם ובעלותם)אלא רק הסדרה של אופני ההתקשרות בין הלקוח לחברה - הסדרה שלדעתי לא תעלה ולא תוריד את הקף השימוש בטלפונים עצמם. רק לדוגמא - אם המדינה תתערב בשוק דירות הנופש ותגדיר כיצד מותר לשווק דירות כאלה לא יהיה בכך משום "הכרה בחיוניותם של שרותי דירות נופש" וגם לא "עידוד צריכת דירות הנופש" - סביר להניח שההפך יהיה הנכון. כדאי גם לציין לענין "הזכות לקבל שרות" שהעובדה שבשוק קיימים רק שלושה וחצי שחקנים היא עצמה תולדה של משטר זכיונות שמכוחו פועלות החברות. משטר זה הוא שיוצר את המבנה האוליגופולי, ובהכרח הוא גם מטיל אחריות מסוימת על החברות שזכו במכרזים לספק את השרות. מי שמרוויח מרגולציה לא יכול לטעון שאין לפקח על אופני התנהגותו. ולסיום - האם הסלולרי הוא לא שרות חיוני בחברה שלנו היום? ומה לגבי האינטרנט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה התנאים המטעים בהם מוצע השרות הסלולרי? אף אחד לא משקר לך, אלא רק מתאר את המציאות בצורה שיותר נעימה לאוזניך. מכיוון שמעולם לא שילמתי יותר מ-100 ש"ח לחשבון סלולרי (ובד"כ הרבה פחות), אני יכול להבטיח לך שאפשר להשתמש בסלולרי בלי להגיע להוצאות גבוהות. צריך להיות צרכן נבון ולחשוב על המעשים שלך, לא סתם לתבוע מהמדינה לאפשר לך להתנהג בצורה אינפנטילית בלי שיהיו לכך השלכות. משעשע אותי שהתחלת את תגובתך באמירה שהגנת הצרכן אינה מבטאת "זכות" למוצר, וסיימת אותה באמירה שהסלולרי הוא שירות חיוני (ומכאן נובע שיש לאזרח זכות לקבל אותו) בחברה שלנו. אז, לא. הסלולרי אינו שירות חיוני, ובטח שלא היכולת לנהל אלפי דקות שיחה בחודש. הייתי מבין את הטרוניה אם היית אומרת שמן הראוי לאפשר גם למעוטי יכולת לשאת סלולרי כדי שיוכלו ליצור קשר עם שירותי חירום במקרה הצורך (אך כמובן שלא הייתי מסכים איתך), אבל סתם כך, להכריז שסלולרי זה שירות חיוני? פליז... ולהגיד שאינטרנט זה שירות חיוני בחברה שלנו זה להוכיח עיוורון מוחלט לגבי מצב החלקים החלשים יותר של החברה, אלו שעבורם אוריינות מחשב בכלל לא נמצאת בסדר העדיפויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לך אף אחד לא משקר, אני תפסתי כמה פעמים את הנציגים של טלפון משקרים לי בלי למצמץ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני שמעתי סיפורים על שקרים ממש, חלקם גם מחברה שמנהלת קליניקה לסיוע משפטי. זה לא העיקר, למרות שגם שם יש משהו מעניין. חברה משקרת ללקוח כדי למכור מוצר, זה לא מעניין (כלב נשך אדם), אבל מהות העיסקה היא מתן אינפורמציה עתירת פרטים בטלפון והתחייבות לתשלום משמעותי לטווח ארוך על סמך ההבנה הנוצרת בסיטואציה כזו. לרוב, שקרים אינם נחוצים. השאלה המעניינת מבחינת יחס המשפט, הוא מתי המדינה מחליטה שמשהו אינו ניתן להבנה, ולכן מתערבת כדי להגן על צד אחד. בעצם, הגנת הצרכן כאן היא תוצאה של החלטה (לאו דווקא מודעת לגמרי) לגבי חולשותיו של האדם. מתי העובדה שהדברים נאמרו ולא הובנו, או לא נשאלו מפאת היעדר מחשבה, הופכת ל'הטעייה' לפי דיני הגנת הצרכן? לגבי השאלה של 'זכות למוצר'. הגדרת המילה הטעיה קשורה בתפישה שלנו לגבי מהות האדם, מה הוא אמור לחשוב לבד ולבדוק. מה אנו מצפים שיעשה כדי להתגבר על פיתויים ולהשקיע מאמץ בהגנה על עצמו, מבלי להצטרך את המדינה שתתערב. ככל שהמוצר 'חיוני' יותר, כך מגינים יותר על האזרח, שלא יאבד אותו בגלל טעות קטנה. אפשר להרחיב עוד יותר. למה כופים על החברות האלו להיות בתחרות? למה לא מאפשרים להן לעשות מה שהן רוצות, להציע מרכולתן, ולתת לכל אחד להחליט אם בא לו לעשות עסקים עם חברות כאלו, אם המחיר שווה בעיניו? אנו בעצם אומרים שזכותם של האזרחים לקבל מוצר טוב בזול גובר על זכותן של החברות לעשות עם הנכסים שלהן מה שהן רוצות. כאן, זה שמדובר בסלולר מייד מעלה שאלות שנשאלו קודם על זכיונות, שימוש במשאבי ציבור, וכו'. אז למה מגינים כאן על הצרכן, בגלל שזה מוצר ציבורי, שיש לו זכות לספקטרום הזה בתור אזרח המדינה (ומאיפה לה דווקא יש זכות לספקטרום)? מי שתפישת האדם שלו היא כשל דובי, שאנו רציונליים ומסוגלים להחליט לבד על מה שאנו רוצים, לא ירוץ להגנת הצרכן. מי שרוצה הגנה משמעותית, שיכיר בכך שהוא בעצם רואה בחברות חזקות ובנו חלשים. מי שמסתכל על הדברים מהצד, יקנה כמה שירות סלולרי שבא לו, ישלם בשמחה, וישתה קפה, חבל לבזבז את הזמן בדיבורים על מחירים וכאלה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כופים על החברות להיות בתחרות? מונעים מהן להיות בתחרות! כל עוד נמנעת תחרות חופשית מלאה בגלל שיטת הזכיונות, יש למדינה עניין להגביל את יכולתן של הספקיות לנצל את העמדה שהוענקה להן באופן חריג. החברות, להזכירך, קיבלו את ה"נכס" שלהן מהמדינה, והנכס בא עם תנאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתוך המישפט שלך חבויה הנחה שאם לא היתה שיטת הזכיונות, היתה מתנהלת תחרות חופשית; המדינה היא שמונעת תחרות. אינני בא לטעון שהמדינה באמת מעודדת תחרות. אני בא לטעון שאין שום בסיס לטענה שלך שלולא שיטת הזכיונות היתה מתנהלת תחרות חופשית. אולי היתה מתנהלת תחרות חלקית מסויימת בתוך גבולות מאד מוסכמים על מה לא מתחרים. ההנחה הבסיסית ממנה אתה צריך לצאת היא שהתאגידים שונאים תחרות ויעשו הכל כדי להקטין אותה במקסימום ולתחום אותה לתחומים נסבלים מבחינתם. נניח שהיו נכנסות עוד שתי חברות סלולריות לשוק: האם היו נכנסות לתחרות רצח ראש בראש עד שהיו מתחילות להפסיד כמו בענייני התעופה בארה"ב? אולי. אבל אז בסופו של דבר היו נשארות אותן שתים-שלוש חברות שהיו מסדרות את השוק כמו היום ואפילו בצורה עדיפה מבחינתן. בתחומים שלמים בעולם: דלק, סלולרי, מזון, נשק -התחרות היא מוגבלת במידה זו או אחרת. אני חושב שמוגבלת יותר משאנחנו חושבים כי התאגידים הגדולים עתירי הממון מוציאים מיליארדים על יחסי ציבור שאמורים להסדיר את הגב הפוליטי ולהציג מראית עין של תחרות חופשית ומיסחר הוגן. הקפיטליזם בצורתו התאגידית מנסה לחמוק מתחרות חופשית כמיטב יכולתו ועצמתו והיא רבה. מאד נוח למקד את תשומת הלב ולראות כביטוי לקפיטליזם התאגידי את חברת קוקה קולה. קוקה קולה איננה הביטוי המרכזי של ההוויה הקפיטליסטית אלא דוקא הפן הרך והתחרותי שלו.אמנם העוצמה הפיננסית והשיווקית יוצרת תחרות לא שווה- אבל עדיין מאפשרת תחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שלתאגידים אין שום עניין בתחרות אבל מכאן לא נגזר שיש בידם, בתנאים של אי התערבות ממשלתית, את היכולת לחסום כניסה של מתחרים חדשים ולאכוף את תנאי הקרטל. למעשה, לא ידוע לי על שום דוגמה משמעותית לקרטלים שאינם בחסות ממשלתית וגם סקירה שטחית של התחרותיות במגזרים שונים של השוק מגלה שיש מתאם די ברור בין מידת ה''הסדרה'' של השוק על ידי הממשלה ומידת המונופוליזציה והקרטליזם של השוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרטלים קיימים בשלל תחומים, החל מסמים, דרך יצור נפט או מטוסי נוסעים גדולים ועד בנקים בישראל, שבהם אין ממשלה שמונעת משחקנים חדשים לשבור את השוק. כמעט כל שוק שיש בו חסמי כניסה גבוהים נוטה להצמיח קרטלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו הן לא בדיוק דוגמאות מוצלחות לאי התרבות ממשלתית: א. סמים - הסחר והיצור אסור על ידי הממשלות השונות ב. נפט - רוב הנפט בעולם (שאיננו מולאם) נשאב בכוח זיכיונות ממשלתיים. כמו כן, רוב חברות האנרגיה הן חברות מולאמות או מולאמות לשעבר ופועלות בכוח של זכיון ג. בנקים בישראל - אין אפשרות להקים בנק ללא רשות מהממשלה והממשלה לא נתנה רשות כזאת מזה שנים רבות (ע"ע בנק האינטרנט שלא נותנים להקים בישראל) כל הענף גם נתון לרגולציה די מקיפה וזאת בנוסף על כך שכל הבנקים בישראל מלבד הבינלאומי היו מולאמים עד לפני כמה שנים. מה נשאר? מטוסים, רק שזה כמובן גם כן ענף מסובסד לעייפה שבו פועלות חברות ממשלתיות (איירבס) וזה בנוסף על הרגולציה המאוד חמורה שמופעלת על ידי ממשלות בתחום רישוי כלי הטייס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בתחום הסמים אתה לא יכול לטעון שהממשלה יוצרת קרטל בעזרת רגולציה. ב. בתחום הנפט השחקנים הם מדינות, והקרטל הוא של מדינות. אין "ממשלת-על" עולמית שמבצעת רגולציה של שוק הנפט הגלובלי ואין שם מניעה לתחרות חופשית בין המדינות. ג. אין שום בעיה לבנק זר להכנס לארץ (סיטיבנק ניסה את זה בעשור הקודם). כמו כן, היום יש גורמים רבים (במיוחד מתחום הביטוח) שנכנסים לתחום בלי לקרוא לעצמם בנקים ומציעים מוצרים בנקאיים. הרגולציה שהענף נתון לה היא לא רגולציה שמונעת תחרות כמו בחלק מתחומי התקשורת למשל אלא רגולציה שמנסה כבר שנים לגרור את הבנקים (בועטים וצורחים) להתחרות זה בזה. אפשר להביא עוד תחומים (מה קרה למחירי הסולר מאז הוציאו אותם מפיקוח?) אבל זה מיותר. מאז שהסתובבתי בשוק של עיירה נידחת אי שם בעולם השלישי ובין עשרות דוכנים לא יכולתי למצוא מוכר אחד שיסכים להתמקח איתי על מחירו של בקבוק שמן סויה הבנתי שקרטלים נוצרים גם נוצרים מעצמם, והסיבה היחידה שאין רבים יותר היא חוקי Anti-Trust למיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מסכים איתך שהקרטל ששולט במחירי הנפט הוא קרטל של מדינות. הקרטל הוא קרטל של חברות הנפט והמדינות מאד נהנות מהמצב. חוקי האנטי-טרסט לא באו למנוע שליטה של מיספר תאגידים אלא שליטה של תאגיד אחד, למרות ששליטה היא שליטה וגם מספר תאגידים יכולים להקשיח את השוק כרצונם. בעניין הרצון של הממשלה שהבנקים יתחרו זה בזה: אינני רואה את הרצון הזה. הממשלה היתה יכולה לעשות את זה וגם עכשיו היא יכולה דרך בנק לאומי בו נדמה לי שהיא עדיין שולטת. שבנק לאומי יוריד את העמלות, את המירווחים והבונוסים וכד' ותראה שתתחיל תחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שולט בתפוקת הנפט של סעודיה, המלך או חברה כלשהי? אותם חוקים משמשים גם נגד קרטלים ואוסרים תיאום מחירים, חלוקת שוק בין חברות וכו'. היא כנראה לא *עד כדי כך* רוצה. למרות זאת הרבה מהרגולציה של השנים האחרונות נועדה להגברת השקיפות לצרכן והנמכת חסמי המעבר בין הבנקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלך אבל מי ששולט בתפוקת ומיסחר הנפט העולמי הן החברות. אם הן וארה''ב היו רוצות, היה המחיר יורד לחצי בין אם מלך ערב הסעודית היה רוצה או לא. אין שום חוקים נגד חברות הנפט או נכון יותר, החוקים וירטואליים לגביהם. החוקים למעשה וירטואליים גם לגבי אחרים. היום אפשר לעקוף את החוקים ולהשפיע על המחירים על ידי שוק הסחורות העתידיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתפוקת הנפט שולטת הנהגת המדינה. במקרה של סעודיה זו משפחת המלוכה. במחירי הנפט מעורבים גורמים חיצוניים רבים. ספקולנטים, קרנות גידור (שזו מילה עדינה להגדרת מהמרים ברישיון לעסוק ולעשוק כספי אחרים) צרכנים, יצרנים ויתר אינטרסנטים. בהמלצתי מכרה משפחתי חוזים עתידיים על נפט גולמי במחירים סביב $140 לחבית. עשינו קופון נאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם מגישים נפט גלמי בבאר של אבא שלך? ואנשים מזמינים את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו נותנים ללקוחות את מה שהם רוצים. כלומר וודקה סטולי אקסטרה פרימיום. למרות שביננו זה סתאם מופרך ומופלץ לאללה. וודקה בעשרים שקל לבקבוק עושה את העבודה באותה מידה. לעומת זאת תקבל פה נישנושים חינם. המדיניות של הבר זה לייצר סביבה תומכת שתיה מרובה. ממילא רוב הלקוחות באים אלינו כדי לצאת בזוגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערב רציני בבאר צריך לצאת על ארבע, לא בזוגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. רוב הבליינים/הבחורות רוצים/רוצות לגמור את הלילה בזוגיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מוכנה להסביר את הפסוקית "...קרנות גידור (שזו מילה עדינה להגדרת מהמרים ברישיון לעסוק ולעשוק כספי אחרים)"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרנות גידור לפי שמן אמורות לשמש כמעין חברות ביטוח פיננסיות סולידיות המספקות לחבריהן תשואה קבועה וגבוהה אך במקצת מהממוצע. בפועל הגידור נהפך להימור. הקרנות הן השחקניות הראשיות היום בכל המגרשים שבהם חוגגת הספקולציה. חוזים עתידיים, נגזרי ני"ע כגון אופציות על S&P, קומודיטיס וכו'. שומר נפשו וכספו ירחק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין התאור שלך אותן כ"סולידיות" או "תשואה גבוהה אך במקצת." אני תמיד הבנתי שקרנות גידור hedge מטרתן (או לפחות של רובן) תשואה גבוהה בסיכון גבוה. לכן הן למשל מגבילות עצמן למספר קטן של משקיעים כדי שלא להיות כפופות לרגולציה, דורשות השקעות ראשוניות גבוהות, ובד"כ מתמחות (נו...) באפיקי השקעה אקזוטיים או בשווקים יותר איזוטריים ומסוכנים. אני למשל הכרתי פעם קרן כזו שהתמחתה בהשקעות קונטרריות עפ"י מודל קשוח ממוחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם גידור בא כנראה מהמילה גדר. לשים גדר נגד הסיכון. אבל תעשיית הכסף הרי משתמשת בהרבה צירופי לשון מכובסים כדי למכור אשליות ופרמיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאת טועה, וגם המילון זה לא המקום לברר זאת (למרות שm-w תומך במה שכתבתי). hedge fund קיימות כבר עשרות שנים ומטרתן לתת לבעלי יכולת תשואה גבוהה תוך סיכונים מתוך מחשבה, כך אני משער, שתיק ההשקעות הכללי שלהם לא כולל רק קרנות כאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאני טועה כי תמיד סברתי ש-hedging זה סוג של ביטוח סולידי שמטרתו למזער סיכונים. כך או אחרת קרנות גידור הן מקום מועד לפורענות עבור כסף לטווח הארוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי בשבילך את ההגדרה הבאה לגידור לפי ויקי האנגלית: In finance, a hedge is an investment that is taken out specifically to reduce or cancel out the risk in another investment. Hedging is a strategy designed to minimize exposure to an unwanted business risk, particularly in inflationary economies, while still allowing the business to profit from an investment activity. בנוסף זכור לי מאמר מאת סבר פלוצקר בו הוא טען בדיוק את אותם הדברים שניסיתי לומר בגנות קרנות הגידור - שהם פועלים בניגוד גמור למנדאט שלהם כגופי השקעה שונאי-סיכון.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
The quote is about hedging strategy not hedge fund, and wiki isn't a reliable source, only a place to start with
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויקי גם מוסיפה (אם כי טוענת שצריך מקורות נוספים בשביל המשפט הזה): As the name implies, hedge funds often seek to offset potential losses in the principal markets they invest in by hedging their investments using a variety of methods, most notably short selling. However, the term "hedge fund" has come in modern parlance to be applied to many funds that do not actually hedge their investments, and in particular to funds using short selling and other "hedging" methods to increase risk, and therefore return, rather than reduce it. למיטב ידעתי, התיאור של הברמנית באשר למקור השם, לתפקיד ההיסטורי של קרנות הגידור, ולכך שכיום אין שום קשר בינן לבינו (ולשמן) - מדוייק. "hedging" (ו-"גידור") הן לא רק מילים מהמילון, אלא גם מונחים מקובלים מאד בכלכלה והנדסה פיננסית, ואני לא מכיר עבורן משמעות שונה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבנה שלי בכלכלה היא אפסית, אבל תמיד דימיתי שמדובר בקרנות ש''יושבות על הגדר'' כלומר, משקיעות קצת בצד הזה של ההימור וקצת בצד השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או תוקעות אצבע בסכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעית. כפי שנאמר כאן, המונח ''גידור'' נולד מהעקרון של חסימת ההפסד האפשרי מהשקעה אחרת. יתכן ש''קרנות גידור'' עושות שימוש אחר בכלי הזה, כדברי הברמנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך חוסמים את ההפסד האפשרי מההשקעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שעור באיסטרטגיות הוא מעבר ליכולותי הדלות, אבל כדי לסבר את האוזן (וכדי שלא אואשם בהפרחת דברים חסרי פשר): אם יש לך תיק מניות (הבה נניח תעודת סל על מדד ת"א 25), אתה יכול לרכוש אופציות מסוג put עם מחיר מימוש נמוך מהמדד העכשווי (הבה נניח מחיר מימוש של 1000) וכך אם המדד ירד אל מתחת לאלף ההפסד שלך בתעודת הסל מתקזז מול הרווח באופציות, ומכאן שהפסדת רק את ההפרש בין מדד הקניה שלך לאלף - נכון להיום משהו כמו 3%. בתמורה, כמובן, שילמת את הפרמיה על באופציות שקנית, פרמיה שצריך להתייחס אליה כאל פרמיית ביטוח (ומחיר המימוש שקבעת מבטא את גובה ההשתתפות העצמית שבחרת. אתה יכול לנחש שגובה הפרמיה ("מחיר האופציה") תלוי במחיר המימוש). זאת רק דוגמא אחת, ויש אסטרטגיות שמורכבות מאופציות בלבד ומגבילות את ההפסד המסכסימלי. אסטרטגיה מוכרת ופופלארית כשאת נקראת "אוכף" והיא מגבילה הן את הרווח (באסה) והן את ההפסד (הוריי). יש המון פרמטרים לשחק איתם, כך שאה יכול לתפור לעצמך את תוכנית הביטוח שהכי מתאימה לצרכיך (למשל, בדוגמא למעלה יכולת לבחור מחיר מימוש אחר, או להגן רק על חלק מתיק המניות שלך וכד'). מה שנחמד עוד יותר, אתה יכול גם להפוך את עורך ו*למכור* את הביטוח לאחרים בקלות יחסית ומבלי שעליך לבקש רשיון מהממונה על הביטוח. אוכל להסביר עוד במקרה הצורך (אין לי מושג באיזו מידה הפיסקה הקודמת בהירה), ואשמח לתת ייעוץ פיננסי פרטני תמורת אחוז קטן מהרווחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הטכניקות הללו אינן בעצם השקעה בשני הצדדים של ההימור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה רבה כן, אבל מאחר ואתה בוחר את מחירי המימוש אתה מקבל אפקט קצת יותר מעניין מאשר בהתערבות רגילה. ראה, למשל: http://www.investopedia.com/terms/s/straddle.asp (איסטרטגיה בה ההפסד שלך מוגבל, ואתה מרויח אם השוק עולה - או יורד! - מעבר לסף מסויים ומפסיד אם הוא לא זז הרבה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שנקרא בעברית 'אסטרטגיית אוכף'. אפשר להשתמש באסטרטגיה זו לפני הכרזה על תוצאות ניסוי של חברת ביומד ציבורית (מתוך הנחה שאם הניסוי הצליח המניה תעלה באופן משמעותי ואם הניסוי נכשל המניה תצלול) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין, "כותבי" האופציות הרי יגלמו זאת במחיר האופציה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותבי האופציות כמו הקונים פועלים בשוק די משוכלל הקובע מחירים ע''פ המודל של בלק ושולס. כמובן עם תזוזות בסטיית התקן בהתאם לסנטימנט הכללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה מחקרים מוכיחים שבלק&שולץ סוטה בכ13% בממוצע מערך האופציות, קיימים גם מודלים אחרים, אבל גם כאן אין התאמה מלאה (ומכאן סטיה גלומה). אבל גם אם הנוסחה היתה נכונה באופן כללי (והיא מהווה קירוב לא רע), במקרים כמו שראובן כתב, הצפי לתנודתיות (שמגולמת בנוסחה) אכן היה גורם לעלית מחירי האופציות משני צידי המתרס. אין מתנות חינם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה מודל בלאק אנד שולס הוא רק הבסיס לנוסחת חישוב מחירי אופציות. דווקא בחור ישראלי, ד"ר דודי גרשון, הוכיח שזוכי פרס נובל והגורואים הגדולים של המסחר בנגזרים טעו ובגדול. הוא הקים לפני כעשור את חברת SuperDerivatives ומוכר תוכנות משוכללות לכל הבנקים וגופי ההשקעות בעולם. אפילו אחותי הצעירה המנהלת את השקעות המשפחה רכשה גירסה 'חלשה' יותר של התוכנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמממ. אני לא יודע מי הן הקרנות עליהן את מדברת, כך שייתכן שאת צודקת, אבל זה ממש לא נובע מעצם העובדה שהן פעילות במכשירים בעלי סיכון גבוה. מכשירים כאלה, כשהם באים בתוספת למכשירים סולידיים1, מספקים בדיוק את פונקציית הגידור, דהיינו הגבלת ההפסד המכסימלי. אבל עניין אותי במיוחד ה"עושק" עליו דיברת. האם לדעתך בעלי בארים עושקים את קהל הלקוחות שלהם כשהם מוכרים אלכוהול בלי לוודא שהצרכן אינו עושה שימוש לא נכון במוצר? ____________ 1- או לא סולידיים. גם איסטרטגיות המורכבות רק ממכשירים בסיכון גבוה עדיין יכולות להיות בעלות סיכון נמוך ומוגבל, ורבות מהאיסטרטגיות הפופולאריות הן בדיוק כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר הבעיה שיצרו קרנות הגידור במהלך העשור האחרון עד יולי 2007 לא קשורה באסטרטגיה אלא במינוף העצום. הקרנות הללו, רובן פרטיות וסגורות, עברו מהשקעה מירבית בנכסי בסיס והשגת תשואה שולית נוספת תוך גידור ההפסד האפשרי במכשירים ידועים, לעיסוק בלבדי בנגזרים עצמם. גם זה היה נסלח אלמלא שיחקו מנהלי הקרנות בסכומים הגדולים פי כמה מונים מהכסף שהעמידו לרשותם המשקיעים הפרטיים. קרן של מיליארד דולר פעלה במינוף של 20 מיליארד. כל עוד השווקים גאו המשקיעים שמחו והמנהלים גזרו קופונים שמנים. אבל בהינתן שוק דובי - משמעות הפסד סביר של 2% בחודש מסוים היא מחיקת 40% מההון העצמי של הקרן. ורוב הבורסות החשובות במערב ירדו בכ-20% מאז נובמבר 2007. כולל ת"א 100 והמעו"ף אצלנו. בתחום הברים עושק ידוע הוא בעצם מעשה מרמה. בתפריט מציעים לך שוט סטולי במחיר X ובפועל מוזגים לך וודקה "גולד" מקומית. כמובן שאצלנו אין רמאויות, כך שמה שעושה הלקוח/ה עם המשקה זה עניין פרטי ולא עסקנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא טענתי זאת. זה מתייחס לטענה המקורית. ב. האם תחרות בין מדינות דינה כתחרות בין פירמות מסחריות? זה ממש לא דומה. בכל מקרה זה לא הגיוני להתעלם מהעובדה שזאת תחרות בין מונופולים/קרטלים בחסות המדינה. זה לא דוגמה להעדרה של מעורבות ממשלתית. ג. זה לא משנה את העובדה הבסיסית שאת הכניסה לשוק חוסמת הממשלה (שלא העניקה רשיונות מעין אלו כבר שנים רבות). כניסת חברות הביטוח לשוק היא תוצאה של רגולציה אשר: 1. מנעה אספקת שירותים כאלו על ידי חברות הביטוח בעבר 2. אסרה על הבנקים להעניק שירותים מעין אלו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיקרוסופט היא קרטל בחסות ממשלתית? אני חושב שהמתאם בין ההסדרה של השוק על ידי הממשלה והשליטה של התאגידים הגדולים נובע לא משליטת הממשלה ההסדרה אלא משליטת התאגידים על הממשלה. לכן הרצון שהממשלה תצא מההסדרה אינו יכול להתממש אלא בשינוי מאד עמוק של הפרדה בין חרות הקניין התאגידי לבין חרות קניין אחרת וגם התייחסות לגודל, לעוצמה ואלמנט הטרנס לאומי. זה לא יקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיקרוסופט היא מקרה של מונופול שהשתלט כי הוא היה שם קודם, ולאף אחד אין כוח להתעסק איתו: אם הנתח שלהם בשוק ירד מתחת לרף קריטי מסויים הם די יתמוטטו.כרגע פשוט לאף אחד אין כוח ללמוד לעבוד עם מערכת הפעלה חדשה אם הוא לא חייב- אני, לדוגמא, משתמש "חלונות" וותיק, והסיבה היחידה שאני לומד עכשיו לינוקס זה כי אני חייב אותו לעבודה, אבל ברגע שאני ארגיש איתו בנוח סביר להניח שמערכת ההפעלה של המחשב הבא שלי תהיה לינוקס, וסביר להני שמאותו סוג. אם אתה רוצה ניתוח יותר טוב של העמדה של מייקרוסופט אני מציע את הספר "רשתות", שיש בו פרק שעוסק בה בין השאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום מערכת התיקשורת המינהלתית בגדודי מילואים בנויה על הסלולרים של האנשים, במצב מסוים זה, בהחלט זה נחשב שירות חיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה חמור מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש בטלפונים פרטיים כמימשק בין חיילי המילואים לצבא ובינם לבין עצמם מייעל ללא הכר סירבול מנהלתי ומשפר בהרבה קישור וגיוס בעת הצורך. כמי שנוגעת בעניין מהצד האזרחי של פרישת הרשתות ברור לי הכיוון. בדורות הבאים של המערכות הממוחשבות מוכנסים גם נושאים מבצעיים לתמונה על הצג הסלולארי. אפליקציות כמו GPS אמורות להשתלב במגמה להדמיה, זיהוי והכוונה בזמן אמת. שדה הקרב העתידי מעולם לא היה כה מד"ב במציאות. אגב, החברה הישראלית שביצעה את הפרויקט עבור צה"ל מוכרת דברים דומים בכל רחבי העולם. לרוב בתחומים כגון בטחון פנים ושירותי הצלה, בתי חולים, סיוע לקשישים במצוקה, או רשתות תמיכה באוכלוסיות מבוזרות ומבודדות. כמובן גם בהקשר הצבאי אבל פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום בעיה עם שום דבר ממה שאמרת חוץ מהמילה השלישית. צה"ל רוצה להסתמך על טכנולוגיה סלולרית כדי לתקשר עם חיילי המילואים? יואיל בטובו ויספק להם מכשירים (מוגבלים?) בעצמו. אני מאוד מקווה שצה"ל לא בונה על זה שיהיה לי GPS בסלולרי הפרטי שלי בעתיד הנראה לעין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צה''ל רוצה שתביא גם את האפוד הקרמי שלך מהבית. אם אתה חוזר לארץ כדי לעשות מילואים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אתה חוזר לצורך מלחמה, תתכבד ותביא את הטנק שלך מהבית באותה הזדמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מהות שירות המילואים קשור בטבורו בהפרה גסה של הסדר הטבעי. אזרח נדרש להפסיק את מהלך חייו הרגילים למען פרוצדורה חיצונית כפויה ושרירותית. עניין הסלולאר הוא שולי וטכני. בעידן הקודם התקשרו קצינות הקישור למספרי בזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את נכנסת כאן לנושא מאד סבוך שנקרא ''הסדר הטבעי''.בתחושת אצבע אני יכול לומר לך שמלבד המילואים, יש עוד עשרות תחומים שאינם מתנהלים על פי הסדר הטבעי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. התייחסתי כאן לסוגיית הסלולאר כרכיב זעיר במערך נרחב בהרבה של שירות המילואים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבל את הטענה הזו - לגמרי לגיטימי לדרוש מאזרח במדינה מספר חובות, כולל שירות המילואים (לקרוא לזה פרוצדורה שרירותית זה קצת מצחיק). עניין הסלולר הוא לא שולי. כי בניגוד למילואים, שנקבעו בחוק והם חובה של כל אזרח, הסלולר הוא לא דרישה שנקבעה בחוק, אין פיצוי לאזרח על השימוש בסלולרי שלו, ולא יתכן1 שאזרח שמבצע את חובתו בשירות מילואים יפגע בגלל שאין לו סלולרי. אם המדינה רוצה, תחייב נא בחוק כל אזרח להחזיק במכשיר סלולרי, ותדאג לאפשר זאת כלכלית לכולם. 1 משמע: יתכן, אבל זה רע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא רואה את הדברים בעין פנימית, זה מייעל את החיים של כל החיילים, אחד בלי סלולר נהנה מכך שלחברו יש, לשניהם ייטב אם ישכימו את המחליפים בזמן, וכל אחד תורם משל עצמו כפי רצונו ויכולתו, האחד מנדב את הג'יפ שלו, האחד אמגזית וקפה, הסלולר הוא זניח יחסית. היום בקופות גדודיות יש סעיף להוצאות ''מורל'', זה חכם ואפקטיבי, וכך גם ההתנהלות הפרטיזנית ההתנדבותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה איך זה קשור בכלל לטענה שאני הבעתי בתחילה: שאין זה מן הראוי שצה"ל יבסס את המערך שלו על ההנחה שיש לי GPS (או כל שירות אחר) בסלולרי, או אפילו על כך שיש לי סלולרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הענין הוא שצה"ל לא מבסס את התנהלותו בהנחה שיש לי סלולרי, לא טענתי כך ואיני מבין את הסיבה לטענתך: לא ראוי וכו' הצבא מתנהל בכבדות מאז ומעולם, והחיילים מייעלים לעצמם את החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא את, אבל אנה טענה גם טענה: "בדורות הבאים של המערכות הממוחשבות מוכנסים גם נושאים מבצעיים לתמונה על הצג הסלולארי. אפליקציות כמו GPS אמורות להשתלב במגמה להדמיה, זיהוי והכוונה בזמן אמת. שדה הקרב העתידי מעולם לא היה כה מד"ב במציאות." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה שיש מודעות מינימלית לנושאים כגון בטחון שדה ועבודה במצבי חרום אמיתיים, משתדלים להפטר מהתופעה המגונה הזו. לצבא יש אכן מכשירים סלולריים משלו מסוגים שונים. כמובן שלא לכל אחיד יש. אולם התשובה הרשמית לכל מי שטוען שהוא ''חייב'' טלפון נייד ולא יכול להסתפק בקווי היא להשיג לעצמו מכשיר נייד צבאי (להשיג ליחידתו הקצאה למכשירים מהסוג הנ''ל). לכן אני לא מניח שנראה ''גיוס חרום'' של מכשירים סלולריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נבהל ללא צורך, אנשים מודעים לגמרי לנושא בטחון שדה וכמו שכתבתי מדובר בתקשורת מינהלתית ולא מבצעית, דברים בסגנון של: איפה האפסנאי, להעיר את המחליף שלי, אתר את נ.נ. מינהלה, לא קיבלנו לאכול וכו', לפיקוד יש הקצאה של מכשירים צבאיים אבל האישיים מייעלים את התיפקוד לאין שיעור, לא דיברתי על "גיוס חרום" אלא על תרומה אישית של האנשים לצרכיהם שלהם בצבא, (עלות השיחות). מדד החיוניות ייקבע ע"י החייל במגדל 4 לקראת סוף משמרת לילה של 8 שעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לתקשורת מנהלתית יש משמעות של בטחון שדה. אבל דבר נוסף הוא (בפרט בזמן תרגיל) להתרגל לעבוד רק עם המערכות שמובטח שיהיו זמינות בשעת חרום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר "שבויים בלבנון"1, שלח ולימור מייחסים לתקשורת הסלולרית בעיה נוספת: היא לא נקלטת ע"י כל מי שצריך לדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן חירום כמו בזמן חירום, אחרי שנות מילואים רבות לומדים להבדיל בין תרגיל לתעסוקה, ביטחון שדה הוא בעיה אצל ראשים קטנים אותם צריך ללמד ולחנך, לא אצל אנשים שחושבים על מוצא פיהם ועל מעשיהם. כקשר-קוון, בזמן חירום אני נשאר רק עם קשר קוי וזוג רגליים+כושר לא רע. (ל.א.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים מודעים לגמרי לנושאי בטחון שדה? ממתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לאנשים הספציפיים עליהם דיברתי, ואותם אני מכיר, איני יכול להעיד על אחרים, אבל יש פה הרבה מילואימניקים, שיספרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי, מפני שבמלחמה האחרונה התחושה הייתה שאיש לא מודע לבטחון שדה, כולל לא האנשים שמופקדים עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על המלחמה האחרונה אני יודע רק תאריכים, האם יש מי שיכול לפרט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמת הב"ש בצה"ל הולכת ויורדת פלאים מכניסתה של רשת צה"לנט. למי שלא יודע, זו היא רשת מחשבים ענקית המחברת את כל צה"ל, פרט לכמה יחידות זניחות שהחליטו שהן לא רוצות להשתתף בפריצת הבמ"מ הענקית הזאת, כמו חיל המודיעין, לדוגמא. רשתות מחשבים הן מטבען לא מאובטחות לכל ארגון ביון רציני, במיוחד ברמת פריסה שכזו - יש כל כך הרבה מחשבים ונקודות רשת שממש קשה לפקח על זה. לא לדבר על זה שעכשיו הולכים להעביר את כל התעבורה של צה"ל על VOIP מעל צה"נט, ולסגור את ה"אדום" הזכור לטובה. נ.ב. במירסים החדשים שצה"ל הולך לחלק לכל קצין ואיש קבע יש מצלמה ו bluetooth, שגם יוכלו להסתכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז כל מה שצריך זה תוכנה שתפברק תעבורת זבל ברשתות, לחזור לשיטת הרצים-קשרים על אופנועים, ולטמטם את האויב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונים! כמו ספקלד ג'ים הזכור לטוב. אבל גם שם זכור לי איזה באג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונים זה רעיון טוב לימי שלום, למלחמות נשתמש בעטלפים. מיהו מהו ספקלד ג'ים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היון של גנרל מלצ'ט: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קפטן בלקאדר הוא קלף מנצח, נאלמו המילים ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה? לפי נסיוני הדל הם גויסו ממזמן, גם בשגרה וגם בשוטף. גם במלחמת לבנון השניה וגם בשהות בלבנון לפניה הצבא התלונן על פגיעה בבטחון שדה בגלל השימוש הזה. מאד עצוב שאותו הצבא הוא מי שגרם מלכתחילה לשימוש הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עצוב בכלל, יש אולי בעיה עם כך שחלק מהאנשים לא מודעים לכך שהם משדרים באויר כמו במכשירי קשר רגילים, מספיק תדריך סטנדרטי בנושא ביטחון שדה בקשר כדי לפתור את הבעיה, מה גם שרשתות הסלולרי הן יותר מסובכות לציתות מאשר רשתות הרדיו הצבאיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשתות הסלולריות הרבה יותר מסובכות לציתות, ולמעשה צריך ציוד ברמה של ארגון ביון כדי להאזין להן. זה לא אומר שהחמאס או החיזבאללה לא השיגו מערכות ציתות כאלה, אבל זה בוודאי הרבה יותר בטוח מהקשר הצה''לי שבו אתה יכול לדווח ''יהלום כאן חמש אל''ף, מתחיל תנועה לכיוון הכפר על ציר חוטפני'' כשכל ילדון שמצויד בסורק תדרים יכול לשמוע כל מלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שמישהו יוריד אנטנה קטנה ויהפוך את כל התא הסללולרי ללא זמין. האם צה"ל צריך למגן גם את כל האנטנות, לשיטתך? אגב, טיבם של "מכשירי ציתות" שהם הופכים להיות פשוטים וזולים יותר כאשר הביקוש להם גובר. אני לא בטוח שרק "ארגוני ביון" יכולים לצותת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו יוריד את האנטנה המילואימניקים יהיו בדיוק באותו מצב שאתה מציע שהם יהיו בו מלכתחילה. אין להם מה להפסיד. אז השומר בעמדה המרוחקת לא יוכל להעיר את המחליף שלו ולמ"פ מפקדה יקח עשרים דקות במקום שתי דקות לברר אם ההאמר התקול של פלוגה ג' יצא ליום טיפול או לא. "לשיטתי" צה"ל לא צריך למגן אף אנטנה. מדובר כאן במצב שנוצר לא ביוזמת צה"ל, וצה"ל בהחלט חש לא נוח איתו. מצד שני, אתה מציע דברים שנשמעים קצת מנותקים. אתן לך דוגמה אחרת: במשך שנים רוב המילואימניקים הגיעו לבסיסים בתחבורה ציבורית. עם הפיכת המכוניות הפרטיות לנפוצות (ובמקרים רבים שתיים למשפחה) התחילו מילואימניקים רבים להגיע לבסיסים במכוניות שלהם. זה הרבה יותר נוח, מהיר, נותן לך אפשרות לקפוץ הביתה בין משמרות או לחופשה של עשרים וארבע שעות או לישוב הקרוב כדי להביא כמה קולות, עוגיות ופיצוחים לקראת שבת, נותן לך מקום בטוח להשאיר בו את הציוד, אי של פרטיות לשיחות טלפון ומטען זמין בלי תלות באיזה גנרטור. כתוצאה מהמצב בו לרבים מהחיילים יש רכב זמין החלה הסתמכות-בפועל על העובדה הזו. כאשר, נניח, צריך להעביר חמישה חיילים למוצב אחר בדרך כלל מה שיקרה הוא שיבדקו למי מהם יש רכב, ואם יש שני כלי רכב לפחות אז החבר'ה פשוט יסעו במכוניות שלהם. לפי הגישה שלך צריך לזעוק כאן גוועלד. מה יקרה במצב חרום? גם כן יהיה לכם אוטו? אז איך אתם מעזים לנסוע במכוניות שלכם. תמתינו כאן עד שנביא את הנ"נ החורק, תשבו עם קסדה על הראש בארגז הפתוח שלו ואם במקרה כבר שקעה השמש אז תחכו עד שנמצא סגן אלוף שיחתום לו על כרטיס העבודה. את המכוניות שלכם תשאירו כאן, כי בחרום לא תוכלו לעבור ממוצב למוצב בפרייבט. ודרך אגב, גם כשתצאו הביתה תעשו את זה על פי לוחות הזמנים של אגד. מה אתם חושבים, במלחמה תוכלו לקפוץ הביתה לעשרים וארבע שעות? אם אתה חושב שהמילואימניקים יהיו מוכנים להפסיק להשתמש במכוניות אתה טועה. האלטרנטיבה מבחינת צה"ל היא לקיים שרות מוניות לכל מילואימניק מתי ולאן שהוא רוצה. זה לא ישים. המסקנה - המצב הקיים יימשך. המצב לגבי הטלפונים הסלולריים זהה בדיוק. לגבי ציתותים, לא משתמשים במכשירים האלה בפעילות מבצעית. ציתות להם מחייב ציוד והכשרה לא פשוטים. אתה לא נמנע מלהשתמש באתר האינטרנט של הבנק שלך רק משום שסביר להניח שה-CIA יכול גם הוא להכנס אליו, ומרגע שהיכולת הזו קיימת היא תהפוך לנפוצה יותר גם בקרב פושעים פליליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המערכת הצבאית (''ורד הרים'' וכיו''ב) אינה יכולה להוות תחליף לטלפון האישי, כיוון שהמכשירים מחולקים למ''פים ומעלה. לא ניתן לתת מכשיר לכל חייל מילואים בעלות סבירה. מצד שני, היום חיילי מילואים מקבלים סכומים מסוימים בנוסף לתגמול הרגיל על השרות, והסכומים האלה אמורים לפצות בין היתר על השימוש הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להבהיר שכל טלפון נייד חייב לספק שירותי חירום גם אם כרטיס הסים שלו לא מתאים לתא הסלולרי הקרוב, כרטיס הסים שלו לא עובד, או אפילו אם אין לו כרטיס סים בכלל, וכל תא סלולרי חייב להענות לבקשה לשירות חירום של כל טלפון. חוץ מזה... אין טלפונים ציבוריים בישראל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטעים ומשקרים הם שני דברים שונים. כאשר אתה מפרסם מודעה עם כוכביות שמפנות לאותיות קטנות בתחתית המודעה שקשה לקרוא אותן ועוד יותר קשה להבין מה המשמעות שלהן (בפרט אם אתה לא עורך דין) ניתן לקבוע מראש ששיעור מסוים מבין המתבוננים במודעה לא יבינו אותה. כאשר אתה מציע מסלול מורכב לא כל הצרכנים יהיו מסוגים להבין ולכמת לעצמם את ההבדלים. יש בענין הזה רמות, כמובן, אבל החברות האלה (כמו הבנקים) הביאו את הענין לרמה גבוהה מאד. בכל מקרה לא קבעתי שהמצב הוא שהתנאים מטעים אלא שההגנה שמתבקשת היא מפני תנאים כאלה. אני מסכים איתך שאין שום צורך בהוצאות גבוהות על סלולרי. אני בדרך כלל איני מגיע גם לחשבון של ארבעים ש"ח פרט לחודשי מילואים, ואם אני מגיע לעבודה ומגלה ששכחתי את המכשיר באוטו אני לו טורח לרדת ולקחת אותו משם עד סוף היום; ברמה האישית שלי השרות אינו חיוני. למרות זאת קבעתי שהשרות הסלולרי הוא חיוני. מדוע? כיוון שאתה צריך להבחין בין מה שחיוני ברמת הפרט לבין מה שחיוני לאוכלוסיה. לפרט שום שרות כמעט אינו חיוני; מים, חשמל, רפואת חרום - זהו בערך. דואר, תחבורה ציבורית או טלפון קווי אינם שרותים חיוניים ברמת הפרט. ברמת האוכלוסיה כל אלה הם שרותים חיוניים כיוון שהתפקוד התקין של המערכת החברתית-כלכלית בנוי עליהם. המצב לגבי שרותי טלפון נייד הוא דומה. עשרות אלפי עסקים קטנים בנויים על הזמינות של בעליהם בטלפון הנייד (שרברבים, מתווכי דירות, מטפלים אלטרנטיביים, אנשי שרות לקוחות ואלף אחרים). במאות ישובים קטנים בארץ הדרך לפתוח את השער החשמלי בכניסה היא לחייג אליו מהטלפון הנייד. אלפי עובדים בונים את סדר יומם על בסיס ההנחה שהזמינות בטלפון הנייד תאפשר להם לצאת בזמן כדי לאסוף את הילדים מהמשפחתון או להשתתף בישיבות עבודה בדרך הביתה, ועל רופאים ואנשי בטחון אני כבר לא מדבר. בקיצור: התפקוד של המערכת החברתית-כלכלית תלוי באופן משמעותי בזמינות של השרות הזה. התשתית הסלולרית נחשבת גם לאחת מתשתיות התקשורת האסטרטגיות של ישראל, כזו שעשויה להפוך לתשתית המרכזית במקרה של מתקפת טילים, רעידת אדמה וכיו"ב. גם לגבי האינטרנט הדבר נכון, אם כי לא באותה עוצמה. הפרט יכול להסתדר בלי אינטרנט, אבל החברה לא. אלפי עסקים וחברות תלויים היום באינטרנט, בין אם כדרך מרכזית להגיע לקהל הלקוחות ובין אם כדרך לקבל הזמנות, לנהל חיובים, לתת תמיכה ושרות ושלל פונקציות אחרות. בבתי ספר (גם באזורי מצוקה, תופתע לשמוע) המורים נותנים לתלמידים עבודות שמניחות יכולת להגיע למידע ברשת. יש לא מעט שרותים שאתה יכול לקבל רק דרך הרשת (סתם לדוגמה - בקרוב לא תוכל להגיש בקשה לויזה לארה"ב אלא דרך הרשת). אילו הייתי אחראי על פיקוד העורף הייתי מגדיר את ספקי האינטרנט המרכזיים כמפעלים חיוניים שזכאים לשמור גרעין של עובדים גם בעת גיוס מילואים כולל (ואני מניח שפקה"ע אכן עשה זאת). העובדה שיש חלקים בחברה שאין להם ענין ברשת אינה סותרת את העובדה שלרבים הוא נחוץ באופן אמיתי ולא רק כפינוק. מה המשמעות של ההגדרה שלי את השרות כחיוני? אתה קובע שאם הוא חיוני אז "לאזרח יש זכות לקבל אותו". זה כמובן רחוק מלהיות מדויק; לאזרח יש זכות לקבל כל שרות אם הוא יכול לשלם עבורו - אסור להפלות אזרחים, ומצד שני גם שרותים שהם חיוניים במובהק (חשמל, נניח) יופסקו אם האזרח לא ישלם עבורם. אם אני קובע ששרות הוא חיוני אז אני מצפה שהמחיר שלו לא ייקבע רק על פי מקסימום הרווחיות שניתן לסחוט מהאזרחים (סביר להניח שהכפלת מחירי החשמל לא היתה מורידה את השימוש בהרבה, בוודאי לא בחצי - אבל לא הייתי מוכן שחח"י תעשה את זה למען רווחיותה) אלא ייקבע כך שכל אזרח יוכל להרשות לעצמו את השרות לפחות ברמה בסיסית. ברור שאין המדובר באלפי דקות בחודש; אם מים וחשמל הם שרותים חיוניים זה לא אומר שתוכל לשפוך חמשת אלפים קוב ולהשתמש במאה מגוואט-שעה בחודש ותמשיך להיות מחובר גם אם לא תשלם. אני מצפה שלא יווצר מצב שבו אתה לא יכול לקבל שרותים או לעסוק במקצוע כלשהו כי אין לך יכולת להתחבר. כרגע לא נראה לי שיש בעיה כזו - אבל זה גם משום שהמפעילים יודעים שאם הם ייצרו בעיה כזו אז הרגולטור יתערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בקרוב.כבר לפני שנה או שנה וחצי אי אפשר היה להגיש בקשה לויזה לארה''ב אלא דרך הרשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. הפרוצדורה היום היא כזו: אתה ממלא ברשת טופס ואז האתר יוצר מהטופס קובץ PDF שהוא שולח אליך. אתה מדפיס את הטופס, מצרף אליו תמונה ואישור תשלום של אגרת הויזה ושולח אל השגרירות. עקרונית ניתן להפיק את הטופס הזה גם ללא אינטרנט. בקרוב הם עומדים לעבור לשיטה שבה הטופס יישלח ישירות למחלקת המדינה ולא תצטרך (וגם לא תוכל) להדפיס ולשלוח אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין מה בין החשיבות של סלולרי לעסקים קטנים (כלומר, ככלי חשוב לעשיית רווח) לבין "חיוניות לחברה". תחבורה ציבורית היא דווקא מאוד קריטית לפרט, בעיקר לפרט מעוט היכולת. רופאים, להזכירך, הסתובבו עם ביפרים עד לפני לא יותר מדי זמן - אין סיבה להשתמש דווקא בטלפונים סלולריים. אין ספק שאנשים רבים בנו את חייהם סביב היכולת שהטכנולוגיה החדשה נתנה להם - אבל זה לא הופך את השירות לחיוני. אנשים רבים גם בונים את חייהם סביב זמינותו של רכב פרטי, ובכל זאת לא נגיד שכלי רכב פרטי הוא שירות "חיוני" – בדיוק בשביל זה יש תחבורה ציבורית – ויתר על כן, המדינה אף משיתה מסים גבוהים מאוד הן על כלי רכב והן על דלק. לגבי האינטרנט, שוב, כל שימוש לצרכי עשיית רווח אינו יכול להכלל תחת ההגדרה "חיוני לחברה". חיוני שתהיה לאזרחים זמינות לרשת. לשם כך צריך לדאוג שספריות ציבוריות, למשל, תאפשרנה גישה לרשת, וכדאי לשקול הצבת "קיוסק אינטרנט" גם באזורי קבלת הקהל של משרדי ממשלה - וכמובן שיש גם שירותי "אינטרנט קפה" שמאפשרים לכל אדם לגשת לאינטרנט במחירים כאלו או אחרים. הבעיה היא שאני מסתכל על הטיעונים שלך ואני רואה טיעונים טובים למדי לקביעה ש"מן הראוי שתתקיים תשתית סלולרי/אינטרנט בישראל", ועם זה אין לי ויכוח. אבל המסקנה שאת מסיקה היא ש"המחיר ייקבע כך שכל אזרח יוכל להרשות לעצמו את השרות לפחות ברמה בסיסית". ועם זה אני כבר לא יכול להסכים. צריך לדאוג שיהיו שירותים ציבוריים חלופיים זולים - תחבורה ציבורית, טלפונים ציבוריים, אינטרנט ציבורי - לא רגולציה חונקת על השירותים הפרטיים שכל אחד יכול לרכוש. לגבי הסלולריים צריך לבטל את שיטת הזכיונות ולאפשר לכל מי שרוצה לתת שירות סלולרי – או, למצער, להגדיל בצורה הדרגתית את שוק ספקי הסלולר בישראל. אם המחיר עדיין לא ירד, כנראה שזו אשמת הצרכן. כשצרכני ישראל יצליחו להחרים ספקים שמנצלים אותם, גם במחיר אי הנוחות הזמנית שבאי שימוש בסלולרי, אולי הם ישיגו משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד שיטת התמחור וה''מסלולים'' המשוקצת נמשכת, הצרכנים כלל לא יכולים לדעת מי מנצל אותם ומי לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אמנם קשה יותר להשוות מחירים, אבל זה לא בלתי אפשרי, ובהחלט אפשר לזהות פערים מהותיים בהתאם להרגלי השימוש. בכל מקרה, כל עוד אנשים ממשיכים להרשם לתוכניות של "טלפון חינם (בתנאי שתדברו ב-250 ש"ח מדי חודש)", אני לא מתרשם במיוחד מיללות לגבי החשבונות הגבוהים. אנשים מניחים מראש שהם ישלמו הרבה כסף מדי חודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ''לא בלתי אפשרי'' אם יש לך תואר שני במתמטיקה. לפני כמה חודשים צצה אפילו חברה מסחרית אחת (לא זוכרת את שמה) שהשירות שהיא מציעה הוא השוואת תעריפי סלולר והמלצה על החברה שתתאים ביותר ללקוח הספציפי. בנוסף, יש המון מידע שהחברות פשוט מסתירות מהלקוח - לי למשל הפקידה סירבה להציג את המסך שמראה מה היתה עלות הסמ''סים ששלחתי בחודשים הקודמים, נתון שהיה מאפשר לי לקבל החלטה על אחד המסלולים שלהם. ברור שחוקית הם מחויבים לתת לי לראות את הנתונים, ברור שאם אצא למאבק על זה בסוף אקבל את הנתונים, אבל יש גבול למשאבים שאני (אישית, לא אדם גנרי) יכולה להשקיע ברדיפה אחר הגזלנים הללו. מעדיפה פשוט לדבר כמה שניתן פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כדברייך צצה חברה כזאת, הרי שהיא הפכה את האפשרות לקלה יחסית - בהנחה שהכסף שייחסך יממן את העלות. הבעיה תשוב ותתעורר אם תהיינה כמה חברות שיציעו את השרות ולכל אחת מהן צורת תמחור שונה... לי דוקא נתנו את הנתון על המסרונים בלי שהצטרכתי לבקש, במסגרת נסיון (נואל) להסיט אותי לאיזו חבילה שהיתה מאפשרת לי להכפיל את כמות המסרונים בעלות שולית קטנה מאד. כששאלתי כמה *הם* מוכנים לשלם *לי* עבור הטרחה בהקלדת מסרונים שאין לי חפץ בהם, עזבו אותי במנוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החשיבות של השרות הסלולרי היא בכך שברגע שהוא הפך לסטנדרט בחברה, פרט שלא יוכל להרשות אותו לעצמו מוצא את עצמו עם כושר השתכרות נמוך יותר ועם חוסר יכולת לתפקד כפי שמצופה ממנו במסגרת החברה (נניח, לפתוח את שער הישוב שלו). במקרים רבים דווקא הפרט מעוט היכולת הוא זה ששוק העבודה דורש ממנו להיות זמין תמיד (למשל להיות מוכן להיקרא למשמרת באבטחה/מלצרות/שליחויות על פי דרישת בעל הבית), לעומת חברו שעובד במשרה קבועה במשרד עם טלפון על השולחן ובא והולך בשעות קבועות. טלפון קווי או ביפר הוא תחליף חלקי מאד לטלפון הנייד (וביפר גם כן עולה כסף, כידוע). רכב פרטי הוא לא שרות חיוני, אבל האפשרות להשתמש ברכב היא שרות חיוני; למשל, לא ניתן להקים ישוב, שכונה או מבנה עסקי כלשהו אם המדינה לא תיתן את השרות של סלילת הכביש אליו. כאן הממשלה מתערבת ומחליטה לממן תח"צ כדי לאפשר את השרות הזה לכל אדם. מתן גישה חופשית (או במחיר סמלי) לאינטרנט בספריות היא בדיוק אותה פעולה, ומתוך שיקולים דומים. כאמור, במקרה של האינטרנט המדינה מממנת שרות ציבורי (וריבוי השחקנים בשוק ממילא מאפשר מחירי בסיס די סבירים). בתחום הטלפוניה הסלולרית המצב שונה; השוק שם אינו פרטי אלא פרטי-למחצה בגלל הרגולציה. לא ניתן להפוך את השוק הזה לשוק נטול רגולציה כהצעתך בגלל מגבלת התדרים. לכן החברות גוזרות קופון מהזכיון שניתן להן - ואני מצפה שחלק מתנאי הזכיון הזה יהיה הבטחת שרות בסיסי במחיר זול (למשל כפי שמתקיים היום בעזרת מכשירי טוקמן ודומיהם). אילו היתה דרך כאן לתת שרות ציבורי חלופי זה אולי היה עדיף, אבל המצב אינו כזה. משרד התקשורת הודיע השבוע על כוונתו לאפשר לעוד שתי חברות סלולריות לפעול (בטכנולוגיית WiMax שמאפשרת ניצול של תחום תדרים חדש). יתכן שזה יגדיל את מספר החברות אל המסה הקריטית שתמוטט את האוליגופול; לאור הנסיון שלנו עם הבנקים אני לא אופטימי. כל עוד האוליגופול קיים, חרם צרכנים לא יעזור; אתה יכול להחרים חברה אחת, אבל לא את כולן. בסופו של דבר, במצב כזה ללא רגולציה השוק יזרום אל המחיר שהיה מגיע אליו אילו היתה בו רק חברה אחת - כלומר המקסימום שהלקוחות מוכנים לשלם כדי לקבל את השרות. המקסימום הזה הוא מחוץ להשג ידו של החלק דל-היכולת בציבור הצרכנים, ולכן צריך לוודא שמצב כזה לא יתקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אציין שמגבלת התדרים, למיטב הבנתי, אינה רצינית. איפה שאני נמצא עכשיו ספרתי לפחות שמונה ספקיות סלולרי שפועלות במקביל. אני בספק אם יש מגבלה טכנית אמיתית לכניסתן של עוד. יש מספיק חסמים כלכליים לכניסה של אינספור ספקים קטנים, ואין סיבה להוסיף חסמים מלאכותיים בדמות שיטת הזכיונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שיהיה קצת יותר מועיל להסתכל על רגולציה, תחרות, חסמי כניסה ושאר ירקות בתחום קרוב: VoIP, כלומר "שיחות אינטרנט". כמו בשאר תחומי התקשורת, יש כאן אפקט רשת חזק מאוד אשר יוצר חסמי כניסה. לעומת זאת התשתית הבסיסית יכולה להיות הרבה יותר פשוטה (לפחות עבור ספק קטן, אשר משתמש לרוב בשירותים של ספקים גדולים יותר1). בעולם יש ספקי VoIP רבים. הם מספקים, כמיטב המסורת, מגוון מסלולים במגוון מחירים ובמגוון שמות ומינוחים. רמת האמינות משתנה בין ספק לספק. קורה מדי פעם שספק פושט את הרגל. 1 לדוגמה: שירות ה־VoIP של בזק בינ"ל משתמש בתשתית של Delta3. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_mobile_network_... בארצות הברית יש 20, ואין אף מדינה אחרת עם יותר מ-15 חברות (בקנדה יש 5, השאר הם כנראה ספקים וירטואלים). כנראה שהשוק הזה בכל זאת מוגבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערך הזה מציין במפורש שאלו רק החברות הגדולות ביותר ומפנה לרשימה מקיפה יותר שכוללת הרבה יותר מפעילים. ספירה נעימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשימה לא מעודכנת. בשנה האחרונה הצטרפו עוד מספר חברות (לא וירטואליות) לרשימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מהן פועלות רק בתחום טריטוריאלי מצומצם יחסית לכל הארץ? ומאילו: בכמה מהן אותו תחום גדול (בשטחו ו/או באוכלוסייתו) מכל מדינת ישראל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נושא שלא קשור ישירות לכתבה. אולם קרוב למדי. השוק של המכשירים הסלולריים הוא שוק שבוי. לדוגמה: לא תמצאו כמעט מכשירים שיכולים להתחבר גם לרשת האלחוטית הביתית ולהוציא שיחות דרך VoIP. הנה מאמר של משוגע אחד שמנסה לשנות את התמונה: הוא מתייחס כמובן ל־http://wiki.openmoko.org/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטויות, אני מדבר כל הזמן ב N-91 שלי בעזרת הרשת האלחוטית הביתית שלי ו fring http://www.fring.com/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הבלאקברי שלי שמח להעביר שיחות דרך הרשת, אבל זה עדיין לא סותר את הטיעון של צפריר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט, יש הרבה טלפונים של הרבה חברות ששמחות לעשות את זה. זה שגם אני וגם אתה מצאנו מכשירים שונים (ויש עוד הרבה) שכאלה, סותר את הטענה של צפקיק ש''לא תמצאו כמעט מכשירים...''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פויה! (מזל שהרי"ש והקו"ף צמודות זו לזו במקלדת, אחרת הייתי חושד בך שקראת לצפריר חרצף) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אחד מהמכשירים שנמכר ע"י חברות הטלפונים מסוגל לעשות את זה? כמה שמיניות באוויר היית צריך לעשות כדי שזה יעבוד? המכשירים ה"פשוטים" שיש לכל אחד (בין השאר בגלל שהם מסובסדים ע"י המפעילים הסלולריים כוללים אולי יכולות פולפוניות ווידאו, אולם משום מה הם לא יכולים להתחבר לרשת המקומית שלך. אני מניח שזה בגלל שהצרכנים ביקשו את זה. דוגמה בולטת: ה־iPhone . לכאורה מכשיר "פתוח. למעשה: משווק בשיתוף פעולה עם ספק סלולרי. מהן יכולותיו בתחום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחברות טלפונים אתה מתכוון ליצרני טלפון (נוקיה, סמסונג, מוטורולה...) או לספקי תקשורת (סלקום, פלאפון, אוראנג'...)? בכל מקרה, זה לא יותר מורכב מלהתקין סקייפ על המחשב שלך (חוץ מזה שאין לי מקלדת QWERTY מה שאומר שלוקח לי הרבה יותר זמן להקליד את הסיסמא). מי שקונה מכשיר פשוט לא צריך להתפלא שהמכשיר שלו פשוט. אני לא מכיר את ה i-phone, זה של המתחרים.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון לספקי השירות. לא ברורה לי עמדתם של יצרני המכשירים השונים. יותר זול ורווחי למכור דרך ספקי השירות. מצד שני, אם יש ביקוש מספיק גדול מצד הצרכנים יהיה גם היצע. לפחות חלק מיצרני המכשירים הגדולים (נוקיה, לדוגמה) מוכרים גם סוגים אחרים של ציוד תקשורת (מרכזיות ועוד). לא ברורה לי ההשפעה של זה על השיקולים שלהם ועל יחסיהם עם המפעילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל טלפון שתומך בחיבור Wifi מאפשר זאת במינימום מאמץ. בקטלוג המכשירים שבאתר הספק תמצא את כל המכשירים התומכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במטרה להיאבק במלכודת הפסיכולוגית המתוארת במאמר - * כשקניתי את הטלפון הסלולרי הראשון שלי, התעקשתי ממש לשלם את מחירו בתשלום אחד. * החרתי את הדגם הכי בסיסי ונטול פונקציונליות שיש. שיחות, הודעות טקסט, וזהו. * בחרתי במסלול של "תשלום אחיד לפי דקה" ללא תשלום קבוע, ללא מבצעים, ללא הנחות. במונחים של היום אני משלמת מחיר שערורייתי לדקה. התוצאה? הטלפון משמש לשיחות חירום בלבד, או לשיחות של 5 שניות בנוסח "אני למטה, אתה יכול לרדת". חשבון חודשי ממוצע - 15 ש"ח. מצד שני, כשקיבלתי טלפון מהעבודה, עם מימון שיחות עד 200 ש"ח - שונו במשהו הרגלי הדיבור, והטלפון השני שלי הפך להיות הרבה יותר בשימוש. מצד שני, אני עדיין לא עוברת את ה 200 ש"ח המשולמים עלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזו גישה המשותפת לכמה מהכותבים כאן, ואין מולה את הגישה האחרת. מה עם "אני אוהב לדבר, וכמה שעולה, עולה?" כולנו יכולים לעשות דיאטה בדיבורים, וכשלא מצליחים, משלמים בחשבון החודשי. לא ממש שונה מניסיון לעשות דיאטה בדברים אחרים, החל מאוכל, דרך החלטה להתעמל, "שבוע הבא אני מסדר את המחסן", ועוד רבים וטובים. יש תחומים בהם הקושי שלנו לעמוד בפיתויים, או לוותר על סיפוק תשוקותינו, ברור יותר - נותן תוצאות פיזיות. אך הנטייה הבסיסית נראית לי משותפת לרובנו, רק עם סימפטומים שונים. זה לאו דווקא רע שהגיע מוצר שהרבה רוצים, רבים אוהבים להשתמש בו, ויש לנו המצאות חדשות כל הזמן על איך להפוך אותו לשימושי עוד יותר. שאלת הגנת הצרכן הכרחית רק אם אנו רואים כאן שימת מכשול בפני עיוור - לא ממש שונה בטענה נגד מקדונלד'ס שהם גורמים להשמנה... גם כאן גם שם מספרים לנו מה שאנו רוצים לשמוע, ומוכרים לנו מה שביקשנו לקנות. בשניהם יש רכיב של שליטה עצמית, שהמוצר מראה את פניו היפות בזמן הרכישה, ושמים לב לתוצאותיו השליליות בטווח ארוך. גם שווארמה זה נפלא, אם לא מגזימים. כמו רוב הדברים... אך כאן יש פן נוסף - הצריכה הסלולרית שלי מחצינה חלק מהעלויות על אנשים אחרים. כדי שתהיה לי קליטה טובה, מישהו אחר משלם את מחיר הקרינה ליד הבית, וכדי שאני אהיה זמין, מישהו אחר צריך לשמוע צלצולים ושיחות של אלה מסביבו. אחת התובנות הבסיסיות לגבי החצנות, היא שכשמישהו אחר משלם את המחיר, אנחנו לא - ואז משתמשים יותר במוצר. הטלפון מהעבודה מראה שהמחיר כן הגביל את הדיבור קודם, וכעת חלק מהאילוץ הוסר. אז אם יש דרישה ציבורית לפיקוח של המדינה על התחרות בתחום, הורדת ההתחייבויות ארוכות-הטווח, וכו' - בעצם לוחצים על החברות להציע מרכולתן בזול יותר. זה יגביר את השימוש במוצר. זה טוב? הפתרון בכלכלה הוא לחפש דרך להפנים את ההחצנות, לפעמים דרך רגולציה ולפעמים דרך מערכת המשפט. חלק מההחצנות לא יופנמו לעולם דרך מערכת חיצונית שכזו. ככל שאנחנו מתחשבים יותר באחר, רואים את ההפרעה לו כסבל אישי שלנו, נשים לב לא להחצין עליו. פתרון ברמה החברתית או המוסרית, לאו דווקא מהדברים שצריך מערכת משפט בשבילן... במובן דומה אפשר לתאר את האני הנוכחי, הרוצה כל כך לספק תשוקותיו, כמחצין עלויות על האני העתידי. "יאללה, רק השיחה הזו" הולך יחד עם "עוד ביס אחד, אחר כך דיאטה"... אבל אם כאלה אנחנו, אז לדחוף עוגה מתחת לאף זה לא כל כך יפה. כמובן שמוכרי עוגות ישימו אותן בחלון. מוכרי סלולרי לא כל כך שונים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוספת עכשיו כמה תובנות חשובות וגם אקטואליות, לאור האזהרות האחרונות המציעות להפחית מאוד את השימוש בסלולרי. ההשוואה לדיאטה מדוייקת: הרבה אנשים יהיו בריאים יותר וגם יוציאו פחות כסף אם הם פשוט יאכלו פחות. עוד נקודה שמאפיינת את השוק הסלולורי היא חוסר התאימות הכמעט-מוחלט בין המכשירים השונים והאביזרים הנלווים. המחשבים הולכים לכיוון של אחידות, כאשר כל דבר כמעט מתחבר עם USB, ולעומת זאת המטען של כל דגם שונה אפילו בתוך אותו יצרן. היה הרבה יותר נוח למשתמשים אילו כל המטענים, הדיבוריות, האוזניות והחיבור-למחשב היו מתאימים לכל המכשירים - אז למה אף יצרן לא מנסה ללכת לכיוון הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברחבי הגדה המערבית אפשר למצוא מתאמים אוניברסליים לכל הסלולרים והאביזרים הנילווים להם, זו יכולה להיות יוזמה עסקית חכמה ,ליבא או ליצר דברים כאלה. הכורח מוליד את התושיה, כנראה אצלנו הצורך לחסוך לא חזק מספיק, אבל מנגד, הרצון לא לצאת פרייר + החיסכון והייעול ישחקו לטובת היוזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא של התאימות קשור גם כן לרגולציה. היעדר תאימות בין מכשירים (מה עם פשוט לעבור לחברה אחרת ולהמשיך להשתמש במכשיר הישן?) היא החלטה אסטרטגית של יצרנים וספקי שירות. בתנאים מסוימים יש לצפות לסטנדרטיזציה, כך שכל המכשירים ישתמשו בספקי כוח דומים, וכל הרשתות תתמוכנה בכל המכשירים - אך אז קל יותר לעבור מחברה לחברה. לא בטוח שזה כדאי למי שמעוניין למשוך לקוח ולהשאיר אותו אצלן לטווח ארוך. לקוחות סלולריים הופכים רווחיים יותר עם הזמן, בעיקר כשצריך לפתות אותם כדי שיצטרפו, ונטייתם היא לשים לב לפיתויים שנהנים מהם בטווח הקצר, ולהתעלם יותר מהמחירים בטווח הארוך. יצירת תקן לפיו כולם מתיישרים (דוגמת ה USB מצויינת) יכולה להיות תוצאה טבעית בשוק בו כולם מעוניינים להשתייך לרשת אחת, לא במובן של רשת סלולרית דווקא, אלא מערכת בה השתייכות לקבוצה גדולה מקנה יתרון. מנגד, יש מקרים שהתערבות ממשלתית יוצרת תקנים ומחייבת תאימות. בדרך כלל תאימות פועלת לטובת השחקנים הקטנים בשוק, שאז הצרכן רואה בהם תחליף לגדולים. למשל, אם כל יצרן מדפסות יתאים למחשב שלי, אקנה לפי שיקולי עלות/איכות/אמינות ולאו דווקא מ IBM או HP, כי אלה מתאימים למחשב שלי. בהקשר הסלולרי, הממשלה מחייבת תאימות בתקשורת (טלפון של סלקום יכול לחייג לכל רשת אחרת, ולהיפך), אך לא במכשירים (טלפון שקיבלתי מסלקום לא יעבוד בפלאפון). שתי ההחלטות אינן הכרח, ודיון רציני נסב על הצורך לשמור על ניטרליות של הרשת כדי שכל החברות תוכלנה להשתתף בתחרות על אספקת מוצרים התואמים לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש מקרים שהתערבות ממשלתית יוצרת תקנים ומחייבת תאימות" למשל, סין. כל פלאפון חדש המשווק בסין נדרש להתחבר למטען בחיבור USB. ובארץ: משרד התקשורת היה חייב לעמול קשה, ולקח לו הרבה זמן, עד שהרשתות הואילו להעביר מסרונים בינהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליצרני המכשירים יש אינטרס למכור לצרכנים גם מטענים, מטענים ושאר מטעמים במחיר מופקע. לצרכן יש אינטרס מנוגד. כאשר ליצרן יש מספיק כוח הוא יכול לכפות את רצונו על הצרכן (לדוגמה: המטען הלא סטנדרטי של הווק-מנים של סוני). אחת הדרכים של ספקי השירות בארץ להעלות את רף הכניסה של המתחרים הוא דרישה לרישוי של המכשיר מגוף שלמעשה מייצג אותם. החוק נותן גם לחתול לשמור על השמנת. זוהי כרגע הנקודה שמעכבת, לדוגמה, את הכנסת מכשירת OpenMoko לארץ בצורה מסחרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם סלקום אתה אף פעם לא לבד. א ף - פ ע ם - לא - לבד | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו בדיוק התאבדה לי הבטריה של הסלולר, קיבלתי אותו במתנה מהילד של ח. כובע לפני שלוש וחצי שנים כשקנו לו דור שלישי, בטח לא אוכל למצוא סוללה מתאימה, נראה מה אליהו אצבעות יוכל לאלתר, שימו לב לחיבורי החשמל שבין הסוללה למכשיר, זה הונדס בזדון כך שאי אפשר יהיה לפתור לבד בעיה הכי פשוטה שפעם פתרת בעזרת גיד נחושת וגפרור, או הפדנטים עם מלחם ובדיל. נראה מחר מה לנוקיה יש לומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח, חיים כובע שקראנו לו ככה בגלל הקרחת, בגלל הכובע, שהיה שותף עם אלי עגילי מהעגילים על הספינה "מריומה" (לא אליהו אצבעות ,המכונה פיקאסו/אלי סנונית ,חבר של דני הקטן). כובע שהיה נגרר בסקי אחרי סירה עם מנוע 20 כ"ס, הילד שלו ירדן אלוף בגלישה, ויש סירטונים שלו ביו-טיוב.(הקלידי יו-טיוב ירדן אילת, הילד רוקד בלט עם הגלשן).http://www.youtube.com/watch?v=5syck7G0egI | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך עולם פנימי מרתק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא פנימי, זה העולם החיצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניג'סתי לחתולה רחלי ועכשיו אני זב דם(טיפה), זה אמיתי (: מענין אם ההעדפה של כיוון הסמיילי תלויה בימיניות/איטרות של הכותב או בתנוחת הישיבה מול המחשב? או גורמים אחרים, לכשעצמי אני ימיני ומביט במחשב מצד דופן שמאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיית החשמל בפלאפון של נוקיה נפתרת עם קצת נייר כסף (או קניה של המכשיר שהבעיות בו נפתרות עם נייר כסף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"תוצאה" שהזכרת כלל אינה תוצאה של 3 הפעולות המתוארות. היתה לך מן הסתם דרך לשמור על העיקרון של "שיחות חירום בלבד", והיא המובילה לתוצאה של 15 ש"ח בחשבון החודשי (נשמח כמובן לשמוע מהי אותה דרך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"וכך התחרות ביניהן תביא את המחיר למינימום שהן יכולות לעמוד בו מבלי להפסיד." - לא מדוייק, כלכלנים (או הגיון פשוט) מלמדים אותנו שהמחיר ירד עד שהעלות השולית של הדקה האחרונה הנמכרת של כל חברה תשתווה למחיר שהצרכן מוכן לשלם (בהיקף המדובר). חברה יכולה למכור את הדקה המיליארד ברווח אפס ועדיין להרוויח הרבה מאוד על כל הדקות שקדמו לה (שנמכרו כמובן באותו המחיר אבל בעלות ייצור שונה לחברה). ישנה כאן בעיה מובנית, שנובעת מעלות שולית פוחתת, מצב שכלכלנים מספרים לנו שהוא בעייתי לתחרות משוכללת (שימו לב למשל לשוק המעבדים או מערכות ההפעלה, עלות שולית פוחתת). מכל מקום, למה לא לפתוח את השוק לכל שחקן שרוצה להיכנס ? תחת תחרות משוכללת המחירים כן ירדו. נקודה מעניינת אחרת, כיום חברות הסלולר מוכנות להציע גישה לאינטרנט תמורת ב120 שקלים בחודש, מה שמאפשר לצרכן לנתב את כל השיחות שלו לרשת (כבר בדור הקודם) ושזה יהיה תשלומו היחיד. הבעיה היא כמובן מעבר המוני למספר מבוסס רשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה חיבור אינטרנט אתה מדבר? חיבור אינטרנט סלולרי יקר כשלעצמו. אם משקללים אותו יחד עם עלות השיחה, לא בטוח שהתוצאה זולה יותר. ובדוק מהסיבה הזו המחיר שלו ימשיך להיות גבוה. המכשירים הסלולריים המתקדמים יותר הם הרי פלטפורמות אידאליות לטלפון VoIP נייד: זמינות גבוהה וכו'. אגב, בכל תחום יש יתרון לגודל. בשוק מערכות ההפעלה יש דרך להתגבר על חסם הכניסה הגבוה. בעיקר אם הרווח שלך אינו ממערכת ההפעלה אלא מערכת ההפעלה היא מוצר משני למוצר אחר שלך. אבל נדמה לי שכבר היה לי באייל דיון ממושך בנושא הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאה שלושים שקל לחודש לחיבור מהיר, בערך פי שתים ממה שאתה משלם היום על חיבור נייח. אתה יכול תאורטית להעביר עליו את כל התקשורת שלך. לא בכל תחום יש יתרון לגודל, המונחים המקובלים הם תשואה עולה לגודל, תשואה קבועה לגודל ותשואה יורדת לגודל. למשל תהיית פעם למה חברות מזון רבות עוברות לשיטת הזכיונות מעבר לגודל מסויים ? למה אין גני ילדים לאלף ילדים ? למה יצירות אומנות לא באות עם לוגו מוכר עליהן ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב ברוב מדינות העולם די דומה.... כדאי להזכיר שבנוסף לתחרות הגלויה בין נותני השירותים לבין עצמם (סלקום, אורנג', פלאפון...), ויצרני הטלפונים לבין עצמם (נוקיה, סמסונג, מוטורולה...) קיימת תחרות פחות גלויה בין כל היצרנים לכל הספקים, שכולם רוצים לקבל את ההתחייבות שלכם. ז"א, סלקום רוצה שכשתרצו לשדרג את עצמכם, תשארו בסלקום ותחליפו מכשיר, בזמן שנוקיה רוצה שכשתרצו לשדרג את עצמכם, תחליפו ספק ותשארו עם אותו מכשיר (או, לפחות, אותו יצרן). ובהתאם לכללי הגילוי הנאות, בכל זאת המלצה, על תתחייבו לספק שירותים, תקנו את הטלפון בנפרד בחנות של טלפונים, ומהספק תקנו רק את כרטיס הסים. ככה תוכלו לעבור למי שאתה רוצים במחיר הרבה יותר זול. אתם הרי לא קונים כוסות מתנובה, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שקוראי האייל* מספיק חכמים להחליט אם ההנחה במחיר המכשיר שווה את ההתחייבות*. אבל בכל זאת תודה על ההמלצה. --- * וכמובן, לא רק קוראי האייל. כל פעם אני מופתע מחדש מאנשים המאמינים שהצרכן הממוצע הוא אידיוט, ורק יחידי סגולה (כמותם, למשל) קבלו את מתת האל של הבנת הנקרא. * והמוכנות להתחייבות, כמובן, היא סובייקטיבית לחלוטין. שני צרכנים מתוחכמים יכולים להגיע למסקנות הפוכות. ** ועוד משהו קטן - בנוגע לסיסמא "בפז קונים דלק, בהונדה מכוניות..." - זה אמור להוכיח משהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא קראת את המאמר. קוראי האייל אולי חכמים, אבל גם הם לא תמיד יצליחו לזהות עם ההצעה של "50 דקות ו700 טקסטים תמורת 50 שקל בחודש בנוסף לטלפון שמחירו 200 שקל, ו5 אגורות לכל דקה נוספת באמצע שבוע, ו8.3 אגורות לכל דקה בסוף שבוע, מלבד לחברים קרובים, שאז המחיר הוא 4.2 אגורות לדקה בכל אחד מימי השבוע, מלבד יום כיפור ותשעה באב" טובה יותר מההצעה של "52 דקות ו600 טקסטים תמורת 52 שקל בחודש בנוסף לטלפון שמחירו 180 שקל, ו4.9 אגורות לכל דקה נוספת באמצע שבוע, ו8.7 אגורות לכל דקה בסוף שבוע, מלבד לחברים קרובים, שאז המחיר הוא 4.3 אגורות לדקה בכל אחד מימי השבוע, מלבד יום כיפור ותשעה באב". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשכרה עשיתי טבלה. ואני שמח לבשר לך שההבדל בין המסלולים זניח למשתמש הרגיל*. * קרי פחות מחמש מאות דקות וחמש מאות מסרונים לחודש, לא חשוב באיזה יום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שונה ממשתמש למשתמש, לפי מספר דקות השיחה, החלק מתוכן שהוא לחברים, מספר המסרונים, השעות והימים בהם אתה משתמש ועוד מליון נתונים, המשתמש הרגיל, שלא יודע בכמה דקות שיחה הוא ישתמש בחודש הקרוב, לא יכול לעשות טבלה כזאת. מה שאני אומר זה שאם תוציא מהמשוואה הזאת את המחיר של הטלפון, תוריד ממנה משתנה אחד שהוא לא תלוי בשאר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שחשוב לנו כל כך לערוך השוואות כאלו. לא מובן מאליו בעיני. הרבה אנשים קונים הרבה דברים בלי להתאמץ כל כך להשוות מחירים. משווים מקום אחד או שניים, ומקבלים החלטה. כאן אפילו אין כל כך איפה להשוות - המבחר לא כזה גדול. אלא שאנשים מסתובבים עם תחושה של צריך לעשות אופטימיזציה, אז החברות מספקות מלא מסלולים. לחלק זה מאפשר אופטימיזציה, ולחלק אחר זה מסבך את החיים מדי, והם פשוט בוחרים מסלול אחד מבין השניים שהבינו, מבין העשרה שהציעו להם. שוב, לא דבר רע. לעיבוד נתונים יש עלות, גם באיסוף המידע, וגם בהשוואתו. הגיוני בעיני לקבל את העובדה שאנו משלמים קצת יותר בשביל השקט הנפשי של לא להתעסק עם הניסיון לקבל תוכנית זולה במיוחד. מצד שני, אסור להתעלם מהעובדה שהסיבוכיות אינה חלק בלתי-נמנע מהטכנולוגיה. לחברות יש אינטרס לשמור על קושי בהשוואה, מסיבות מובנות. גורם לאנשים לא לבחור את המסלול האידיאלי מצד אחד, אך זה ממש לא העיקר ולאו דווקא המטרה. בעיקר זה גורם לאנשים קושי להשוות בין הצעות של חברות שונות. זה גורם למעבר ביניהן להיות יקר יותר, גוזל יותר משאבים מהלקוח. אם בשל כך יישאר בחברה שלו, מה טוב. מאפשר לה לראות אותו קצת יותר כ'לקוח שבוי' או 'לקוח נאמן', תלוי במינוח המועדף עליכם... זה שהתופעה קיימת עוד לא עונה על השאלה אם יש הצדקה להתערבות ממשלתית בנושא. בהחלט אפשר עדיין לומר שמי שקשה לו ההשוואה שישלם את מחירה בכסף, ומי שמעדיף לשלם בזמן ותשומת לב, יחסוך קצת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה: הרבה חברות, ו"אמדוקס" בראשן, מתפרנסות יפה מאוד מאספקת החימוש הזה. בדוק כמה חברה טלפוניה מוציאה על מערכת הבילינג שלה, ותדע את ערכה של הצנעת המחיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר מעניין. אבל נראה לי שהוא מתרכז במקרה פרטי של תופעה כללית: 1. מוכרים לנו מוצרים שרובנו לא באמת צריכים- בד"כ טכנולוגיים: טלפון, מכונית הידראולית, הנעה קידמית, קולנוע ביתי, מכונת עיסוי, אספרסו, ניפוח בלונים, ipod, gps, xyx... 2. משתמשים בטכניקות פרסום/שיווק על גבול ההטעיה, שגורמות לנו להרגיש שאנחנו מקבלים עכשיו ומשלמים אחר-כך (כי רובנו לא מחשבים ערך עכשווי). 3. רובינו קונים, לא בגלל שרימו אותנו, אלא בגלל שאנחנו ממש צריכים ... ששלנו יהיה גדול לפחות כמו של השכנים. 4. כשמסתבר לנו שהשכנים כבר קנו גדול יותר, אנחנו (רובינו) מטילים את האחריות על הייצרן, או על המדינה, או על מי שעובר במקרה בסביבה ואפשר להפיל עליו את התיק, אבל כמעט אף פעם לא תמשעו מישהו שאומר "איזה טמבל הייתי שקנתי דור 7 עם תוכנית תשלומים ל-7 שנים". הרבה יותר קל להיות קורבן פסיבי: "רימו אותי, עבדו עלי, דחפו לי דור 7 בניגוד לטובתי". צריך לזכור שלכל המוצרים האלו יש אנשים שבאמת צריכים אותם וגם כאלו שיכולים לרכוש אותם גם אם הם לא צריכים אותם. לכן לא יהיה נכון לאסור שיווק של מוצרים כאלו. אם רוצים לעזור ל"המונים" - אלו שרוכשים את המוצרים במעותיהם האחרונות רק כדי להראות כמו אלו שבאמת צריכים אותם - צריך ללמד אותם צרכנות נבונה. ורצוי להתחיל עם זה בכיתה א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא נוכל לרכוש את כל שפעת המוצרים הבלתי נחוצים בעליל לחיינו אנה תבוא הכלכלה הגלובלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שלא נוכל לרכוש אותם? אדרבה: 1. נוכל להמשיך ולרכוש אותם. 2. ולשלם עליהם למרות שנדמה לנו שאנחנו לא. 3. ונראה לשכנים שגם שלנו גדול 4. ונקטר שרימו אותנו כשיסתבר שהם כבר רכשו גדול יותר, וחוזר חלילה - עולם כמנהגו נוהג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אני מסכים שזה מקרה פרטי. המרתק בעיני בשוק הסלולרי, הוא עד כמה יש כאן מצע ליישום המון תיאוריות שונות המסבירות צדדים שונים של הסוגיות המתעוררות. בסופו של דבר העיסוק התיאורטי מעניין בעיני מהחשיבות המעשית. אז ידברו קצת יותר וישלמו קצת פחות, או להיפך, לא בטוח שזה ממש משנה... משפט שאמר מרצה שלי לתיאוריה כלכלית, ואהבתי: for a theorist, the real world is a slightly disinteresting special case מבחינה אנושית, מעניינת התלונתיות. זה שמדובר בשוק אוליגופולי, ולכן המחירים יהיו גבוהים, והטכנולוגיה מאפשרת סיבוכיות שיווקית, אז זו תנוצל, די מובן מאליו. זה שאנשים מרגישים כל כך מרומים, מראה שיש להם ציפיה למשהו אחר. נראה לי קשור להיות הטכנולוגיה החדשה, מאינטרנט והלאה, כל כך סביב חופש ובחירה, וכאן אחרי ההתלהבות הראשונית מרגישים את לחץ הכבלים החוזיים.כשחיים במערבולת הצורך להוכיח, או הצורך לספק תאוות, אין לצפות להנאה ארוכת טווח. בשוק רווי חידושים כל כך, שנראה שכל מכשיר שקנינו לא רלוונטי כמה חודשים אחר כך, הלחץ הזה גדל. לומר שמדובר במכשיר שלא ממש צריך, לא עוזר. חלק מרגישים שכן, וזכותם. כמובן אם הם לא מבקשים מאיתנו שנצא מגדרנו כדי שהם יקבלו מה שהם רוצים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שבמקרה הכללי, אנשים אוהבים לקטר. אנחנו מקבלים גז מרכזי משותף לשכונה גדולה, כך שבאופן מעשי אין לנו אפשרות להחליף ספק לגז המרכזי. יש לנו אפשרות לעבור לבלוני גז, אבל עלוח המעבר גבוהה. גם על זה אנחנו מתלוננים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אומר שהמקרה המיוחד הזה (שירותים סלולריים) קצת שונה. החברות הסלולריות עובדות תחת רשיון מהמדינה, שמקצה להן תדרים מתוך המאגר הציבורי ואפילו מגינה עליהן מתחרות. אם התנאים שבהן פועלות החברות לא מוצאות־חן בעינינו, זה בהחלט מתבקש לדרוש שינוי. זה שירות חצי־ציבורי ולא פרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנושא הזה רמזתי באחת התגובות הקודמות. אפשר לשאול מדוע ספקטרום זה משהו ששייך לכולנו, והמדינה כשלוחתנו, ולא למשל שזה דבר ששייך לאף אחד. התרגלנו לראשון, אך גם ביחס לשני יש דברים מעניינים לומר. Lawrence Lessig כותב על זה הרבה, ושווה לבדוק אותו. גם אם נניח שמדובר במוצר חצי ציבורי, דרשנו מהחברות תנאים מסוימים עם קבלת הרשיון, וכעת מדובר על להוסיף דרישות שלא היו ידועות להן מלכתחילה. כעת, לאחר ההשקעה הגדולה, כמובן שאין להן ממש ברירה, אך אילו ידעו מראש, כשעדיין לא היה ברור אם יתממש הסיכוי או הסיכון, לא היה יותר הוגן. להן לא מגיעה אותה הגינות כמו לנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם משרד התקשורת היה, נניח, מוכר את התדרים למרבה במחיר, (אולי במנגנון דמוי בורסה), ולא מתערב בשימוש, אז כן. אבל זה לא המצב. משרד התקשורת מוכר תדרים מסוימים לשימושים מאוד ספציפיים, ומפקח על מבנה השוק בצורה הדוקה. חברות הסלולר לא סתם קיבלו תדר, אלא נבחרו בקפידה כדי לספק שירות שהוגדר בזהירות ובתנאים מאוד מסוימים. אם אני מקים מחר בבוקר חברה שרוצה לספק שירות סלולרי באותם תנאים, משרד התקשורת לא ייתן לי, ולא משנה כמה אני מוכן לשלם עבור השימוש בתדר. חברות הסלולר הן חברות רווחיות מאוד, שפועלות בתוך שוק מוגן, שבו התנאים והחוקים משתנים מדי־פעם גם עכשיו. לגיטימי לדבר על הטווח של השינויים האלה. המצב יותר דומה לחברות תחבורה ציבורית, הייתי אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחברות הגדולות יש הרבה כוח נגד הצרכן הבודד, וזאת בניגוד למצב האמיתי שבו לצרכן יש קיום בלי החברות, אך לחברות אין קיום בלי הצרכן. לכן הצורך ברגולטור/מדינה שיאזן את חוסר השויון. להן לא מגיעה אותה הגינות כמו לנו. בענין הרצון להתלונן שהולך וגובר, הרי שהיסטוריה ארוכה של אכילת חרא, בתוספת למודעות ליכולות של אירגוני צרכנים בארה"ב,הפכו את הישראלי לצרכן נבון יותר, וככזה הוא כמובן מתלונן. ד.א. הספקטרום שייך למי ששולט בו, קרי המדינה, מכיוון שיש בו נגיעה לכל אחד מאיתנו, כולל הלא משתמשים, סרטן, קרינה, אנטנות, הרי שמעורבות וביקורת נידרשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספקטרום הוא משאב טבע, וככל משאב טבע הוא צריך להיות שייך לכלל. לא יתכן דבר שאינו שייך לאף אחד אלא אם האספקה שלו בלתי מוגבלת. המדינה היא הנציגה של הכלל ועל כן היא הבעלים של הספקטרום, כפי שהיא הבעלים של המים שזורמים בנחלים. אני מניח שתנאי הזכיון כוללים את הכפיפות לרגולציה ובכלל זה האפשרות להוסיף דרישות ומגבלות - אחרת החברות היו יכולות לפנות לבג"ץ נגד שר התקשורת. אם כך, גם הן ידעו (קרי: היו צריכות לדעת) למה הן נכנסות, ואין להן שום סיבה להתלונן, כך ששאלת ההגינות אינה רלבנטית כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מגיעה לחברות הללו הגינות. והן יודעות להשתמש בה. כשמשתנים התנאים לרעתן הן יודעות לשאת ולתת עם המדינה על שינוי תנאי הרשיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שיש כאן מקום ליישום המון תיאוריות מסקרנות. אני מצביע על אלו שמסקרנות אותי ומנסה לבדל אותן מאלו שמסקרנות אותי פחות. - על פניו, הסלולרי נראה לי עוד טכנולוגיה. לכן הוא כשלעצמו פחות מסקרן (אותי). - גם העובדה שהשוק אוליגופולי איננה מיוחדת. היא אופיינית למוצרי תשתית - טלפון, אינטרנט, טלוויזיה, כבלים, תחבורה ציבורית, גז, חשמל (אפילו עיתונות - בעיקר לפני עידן האינטרנט) ===>"מבחינה אנושית, מעניינת התלונתיות" זו תופעה שמסקרנת אותי כבר הרבה זמן והיא נראית לי מקיפה הרבה יותר מזו של השוק הסלולרי או הטכנולוגי. נראה לי ש"התלונתיות" הופכת/הפכה לעמוד התווך של השיח הציבורי. לדעתי היא הרבה יותר עמוקה מזו שבאה לידי ביטוי בשוק הסלולר. אם ידוע לך משהו על שורשי התופעה (הכללית) הזאת - אני אשמח להשכיל. ===> "זה שאנשים מרגישים כל כך מרומים, מראה שיש להם ציפיה למשהו אחר". עם זה אני לא לגמרי מסכים. כשהייתי בטיול בווגאס הפסדתי ברולטה 10 דולר תוך 2 דקות. הרגשתי מרומה - פרייר. "ציפיתי" למשהו אחר (כמו רווח של מיליון דולר).אני חושב שאנשים חשים מרומים בשוק הסלולרי (ואחרים) באופן דומה לזה שחשתי בקזינו. הייתה להם איזו ציפיה שהמכשיר יעשה אותם מאושרים. על פי רוב זה לא מסתייע. זה מאכזב. אני חושש שיהפכו את הבעיה הסוציולוגית הזאת לעניין משפטי. לדעתי זה לא יעזור כי אז אנשים יתלוננו על החוקים ומערכת המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים מרגישים מרומים כאשר נוצרת אצלם ציפיה ומסתבר להם שלא רק שאינה מוגשמת (שאז יש אכזבה), אלא מי שהיה אמור לממש את הציפיה מתנער, או גרוע מכך - זה שיצר אצלם את הציפיה פתאום מסביר שאינו חייב לעמוד בה. פרסומות וכו' יוצרים לנו דימויים וציפיות שלא כולם מפורשים, ואז מסתבר שחלק מהציפיות שעזרו במכירה, אינן מחייבות בתנאי השירות. במילים פשוטות, מושכים אותנו פנימה עם תמונות יפות, ומחתימים אותנו על טפסים משעממים ובלתי-ברורים. כמובן, כל זה נכון לא רק בסלולרי, וגם איני רץ לומר שצריך להחיל חובה משפטית, אך הדיון מעניין ומראה לנו את ההנחות הסמויות תחתן אנו פועלים. אפשר לשאול אם הדינמיקה הזו הוגנת. אם המכירה התבססה על דימוי שברור היה להם שיווצר אצלנו, האם הדימוי הפך להבטחה שיש לעמוד על קיומה? נראה לי שהשאלה כבר אינה של כן ולא, אלא של מידה (כמו רוב השאלות המעניינות). בהינתן ידיעה על טבעו של אדם, המשמשת לתכנון הדימויים שיוצגו לו, האם זו תהיה חלק מפרשנות המסמך שחתם עליו, או שנתעלם ממה שהביא אותם למסמך ונחייב רק בקיום המילים הכתובות בו? לגבי התלונתיות, בוודאי שהסלולר הוא רק דוגמא קטנה. בעיני, מדובר בתכונה שיש בה פן חיובי של 'שחרור קיטור' או שיתוף אחרים במצוקה שלי, ויש בה פן שלילי של הגברת החשיבה השלילית. כשאני מסביר כמה 'לא בסדר' המצב הקיים, אני מתווכח עם המציאות, וטוען שהמציאות האלטרנטיבית (זו שבראש שלי) טובה יותר, נכונה יותר, וכו'. העניין הוא שאז אני נאחז חזק יותר בסיפור שרץ לי בראש, וכועס על המציאות ממש. גורם לתחושת קיפוח, צדק, ומסכנות, שעדיף לצאת מהן. לפעמים כדי לקבל את המציאות, עוזר להבין אותה, לתת הסברים שההגיון יכול להכניס למשוואה ולקבל שמחירים גבוהים הם תולדה של מבנה שוק, ושאפשר להסוות את התופעה אך לא למגר אותה. או אז, קל יותר לומר "שיהיה" ולהשקיע את זמננו ומרצנו בדברים חשובים יותר, או לפעול לשינוי התופעה אם רוצים, ולהתמקד בשינויים האפשריים ולא רק ברצויים. באופן כללי נראה לי שרובנו משתמשים בתלונתיות בצורה שמצדיקה את תחושת הקיפוח שלנו, וחברים אמיתיים מזכירים זה לזה לצאת מהמעגל שהם יוצרים לעצמם במוח בין תופעה מרגיזה, דיבור על כמה זה לא פייר, וכעס גדול יותר. מחזיר אותנו לדיון על זן שהתנהל/מתנהל באתר תחת מאמר אחר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתכן שהקיטורים, לא כחלק מהאופי האנושי הגלובלי אלא הקיטורים הישראלים, ספציפית, הם לא רק עניין של תחושת קיפוח עמוקה ואמיתית אלא גם העניין הישראלי של "אני לא אצא פה פראייר"? קרובי, עו"ד שבזמן לימודיו עבד במחלקת התלונות של חברת תעופה ישראלית, התעניין באותה תקופה גם באופי ובהיקף התלונות המגיעות לחברות תעופה ברחבי העולם. לדבריו, הישראלים הם יצירתיים מאין כמותם בנושא התלונות והם מתלוננים באותה מידה, באותם אחוזים ובאותה דרגת התמרמרות של "שתו לי אכלו לי" - גם על מחדלים אמיתיים ונכונים וגם על דברים פעוטים שנוסעים מארצות התרבות היו מתביישים להתלונן עליהם... לפי מה שהוא מספר, הרושם שהתחזק אצלו בתקופת עבודתו הזו יותר ויותר היה שהנוסע הישראלי, מרגע שהוא עולה למטוס, אינו חושב בכלל על ההנאות או העסקים שיעשה בארץ שאליה הוא טס, אלא אך ורק על מה שיצליח להוציא מחברת התעופה ובאיזה איומים מקוריים ישתמש, לאחר שאיומי "אני אפנה לתקשורת" כבר מזמן איבדו את האפקטיביות שלהם לגבי רוב התלונות. האם יש בנו, הישראלים, איזה קו אופי ייחודי שאין בעמים אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי שמח לראות איזשהם נתונים - למשל, מה שיעור התלונות יחסית למספר הנוסעים בקווים של חברה לא ישראלית לישראל ולמדינות אחרות. התחושה שלי היא שמי שעובד במחלקת תלונות תמיד יראה בציבור המתלוננים חבורה של בכיינים קטנוניים. במקרה של חברה ישראלית שווה היה שהחבר שלך ישאל את עצמו האם השרות שהחברה נותנת ללקוחותיה הוא באותה רמה של החברות הזרות, ולמה אנשים מרגישים שכדי לקבל שרות הם צריכים לאיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף גישה קצת יותר נגטיבית (או לפחות סלקטיבית) בקשר לפן החיובי של התלונתיות. כדאי להבחין: כשאני מתלונן (אפילו מקטר) על כאב גב, או שהמשכורת לא מספיקה לי, או שהחום כבד, או על פקקי התנועה, או שהילדים מעצבנים, או שלא הייתי זהיר מספיק בהשקעותי וכו', זה סוג התלונתיות שאפשר למצוא בה גם את הפן החיובי והשיתופיות שהזכרת. אבל התלונתיות שאני לא מוצא בה פן חיובי היא זו שנועדה להסיר מעלי אחריות למעשי. זה הסוג שבו אני לא מתווכח עם החלק הכי משמעותי במציאות שלי - "אני" - אלא מבקש להצדיק אותה בכל מחיר: "השמנתי - לא בגלל שאכלתי המבורגרים כמו חזיר אלא בגלל שהחזירים הגלובליסטים מכרו לי המבורגרים" או "התרוששתי - לא בגלל שקנתי מעבר ליכולתי הכלכלית אלא בגלל שמוכרני הסלולר פיתו אותי". למשל הטון הזה: ===>"במילים פשוטות, מושכים אותנו פנימה עם תמונות יפות, ומחתימים אותנו על טפסים משעממים ובלתי-ברורים". מה שמסקרן אותי זה למה אנשים (מבוגרים/סבירים) מדברים ככה. לא למה אנשים מתפתים לתמונות יפות או מתבלבלים מטפסים משעממים. זה כמובן קורה גם לי. אבל אני מחפש הסבר תיאורתי לשאלה למה אנשים רוצים שינחו להם לעשות מה שהם רוצים, וכשהם מתאכזבים מהתוצאות הם מתלוננים שלא הגבילו אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי נראה לנו שצריך להיות צדק בעולם. וכשאנחנו מרגישים שפעלנו כשורה ובכל זאת נדפקנו, אנחנו חושבים שעקרונות הצדק 1 הטבעי 2 הופרו ולכן אנחנו מתלוננים. 1 גמול מתאים למעשה הנכון. 2 הטבעי, זה שלא זהה לצדק המשפטי והקפיטליסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
What You Mean "We", White Man?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו, האנשים המתלוננים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אלה. מה שניסיתי לומר לעדי, למעלה, זה ש''האנשים המתלוננים'', מתלוננים. זה לא קשור לטכנולוגיה או לחוקים, ושינויים כאלו או אחרים לא ישנו מהותית את התלונתיות של ''האנשים המתלוננים''. אם תרצה, זה כמו שהורדת מחיר החשמל לא תגרום לפולניה ההיא לשבת באור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפסיק כבר להתלונן עלינו כל הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאני אפסיק להתלונן?! מה אני פרייר? אני אפעל לחקיקת חוקים שיאסרו עליכם להתלונן! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים רוצים שלא יונו אותם, גם אם זה מגביל את החופש שלהם להיות מרומים. אני מניח שיש גם כמה אנשים בארה"ב שמתאכזבים מהתוצאות של לקיחת משכנתאות על 95% מהנכס שלהם ללא ערבויות. כנראה באמת אשמתם של מי שלקחו את המשכנתאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני רוצה שלא יונו אותי. וכשמוכרים לי סלולרי מנגן, מצלם, רוטט, גולש, מענג (וגם מטלפן) אני לא חושב שרימו אותי. הוא באמת עושה את כל הדברים הללו וכמו שאמרו לי בהתחלה אני אשלם על התענוג במשך שלוש שנים. מה שמאכזב בד"כ זה שמתברר שהדברים הללו לא עושים אותי מאושר במשך שלוש שנים. אבל את זה לא הבטיחו לי. אגב, בארה"ב יש כלל אצבע שאומר לא לקחת משכנתא שההחזר החודשי שלה עולה על 30% מהכנסתך החודשית - אם היא פחות-או-יותר מובטחת. כל ילד מכיר את את הכלל הזה כמו שהוא יודע ש"העישון מזיק לבריאות". הצרה שאם משכנתא "סבירה" אתה יכול לקנות רק בית "סביר" - וזה לא יוציא את העניים לשכנים. אז אנשים נוגסים יותר משהם יכולים לבלוע. מי אשם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה"ב יש בעשרים השנים האחרונות, ירידה דרסטית באחריות הבנקים לבדיקת הסיכון שהם לוקחים עם לקוחותיהם. התפיסה הכללית היא שכל אחד אחראי למעשיו. אם אתה מתקשר לחברה שדרכה אתה רוצה לסחור במניות, אתה מקבל אשראי של 100%, כלומר שאתה מכניס 50.000$ ויכול לסחור במניות על בסיס מסחר יומי ב-100.000 $. כמובן שאתה יכול ליפול ולהתרסק ואינני יודע איך החברה תוכל לגבות ממך את החוב כי היא לא בדקה האם יש לך בית או רכוש כלשהו שאפשר למשכן אותו. על כל פנים כך היה בשנת 2000 . מי אשם? בסופו של דבר מערכת הבנקאות מעלה בתפקידה ובאתוס שלה להיות המוסד הזהיר שעוזר ללקוחותיו . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולאלו שהימרו על 100,000$ בלי שיהיה להם גיבוי להפסדים, להם אין שום נגיעה לנושא? הם עוברי אורח תמימים שסתם נקלעו למלכודת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חס ושלום. הם אחראים למעשיהם. אני דיברתי על המוסדות הפיננסיים שמחוייבים לזהירות פיננסית כי הם מטפלים בכספים של לקוחותיהם. אתה לקוח מחושב וזהיר והבנק שלך פושט את הרגל בגלל הפעילות המופקרת שלו (עבודה עם לקוחות מופקרים כמוהו). אנך חושב שזהו תפקידו של הבנק להיות זהיר? היום תפקידו של הבנק כפי שהגדירו שלמה נחמה הוא להעלות את הערך של בעלי המניות ומה שהואלא הוסיף אבל אני אוסיף -להעלות את המשכורות והבונוסים של המנהלים הבכירים. אינך מסכים לדברי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לדברי שלמה נחמה, שהתפקיד של הבנק הוא להעלות ערך מניותיו. אני חושב שהדרך הנכונה לעשות זאת הוא להימנע מהתנהגות מופקרת. ולראייה, נדמה לי שערך המניות של הבנקים שהתמוטטו בגלל פעילות מופקרת, דווקא ירד. ובנסוף, אני חושב שגם לצרכן יש תפקיד דומה, לשקול את צעדיו ולהימנע מעבודה עם מי שנראה לו מופקר - אפילו אם הוא זול. ועוד, אני חושב שיש מקום לפיקוח (אבל לא התערבות) על הבנקים ולחובת דיווח, ביטוח ושקיפות - כדי שהצרכן יוכל לשקול את צעדיו, אם הוא טורח לקרוא. אגב, בארה"ב, פקדונות קטנים (נדמה לי עד $100,000) מבוטחים על ידי קרן מרכזית של המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעקרון יש תחום כלכלי שלם של ניהול סיכונים, כמו "אם הסיכון X והתשואה Y כמה כסף הרגולטור מכריח אותי להשאיר, וכמה כדאי להוסיף לכך". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעקרון זה מצוין. במציאות הבנקים מתעלמים מהתחום הזה או נכשלים בו - ראה המשבר הנוכחי בארה''ב. למעשה, לו ידעו הבנקים לנהל סיכונים לא היה צורך ברגולטור שיחייב אותם ליחס מסוים של הלימות הון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניהול סיכונים אינו מבטיח שהסיכון מתאפס, ולכן הוא נקרא ניהול סיכונים ולא העלמת סיכונים. בניגוד לתחושה האינטואיטיבית שיש לרבים, ניהול סיכונים אפילו לא מנסה למזער את הסיכון אלא למצוא את האופטימום בין מזעור הסיכון לבין העלות של אותו מזעור. לכשלעצמו, משבר המשכתנאות בארה''ב לא מלמד על כלום אלא אם חוקרים לעומק ולומדים שהיתה הערכת חסר של ההסתברות לאותו כשל (כפי הנראה זה באמת המצב). הרגולטור נחוץ, לדעתי, כי האזרח הקטן והבינוני לא מסוגל לדעת את רמת הסיכון שהבנק שלו מוכן לקחת ולפעול בהתאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שניהול סיכונים אינו יכול להעלים אותם. שום דבר לא יכול להעלים סיכונים (טוב, חוץ מהמוות אולי). אבל כאשר אתה רואה שמערכת בנקאית שלמה כושלת ולא רק בנק אחד (ולא כתוצאה מארוע חיצוני, כוח עליון וכדומה) אז הבעיה היא בשיטת הפעולה של המערכת; המערכת כולה לא ניהלה סיכונים או שתורת ניהול הסיכונים לא נותנת תשובות טובות למורכבות הפיננסית של הכלכלה המודרנית. אני נוטה להאמין ששתי התשובות נכונות, ויש ביניהן קשר הדדי: בנקאים שרצו להתחמק מהמגבלות של ניהול סיכונים סטנדרטי פיתחו מכשירים פיננסיים שקשה מאד להעריך את הסיכון שגלום בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בקיא בפרטים, אבל מהמעט שאני יודע באמת היתה טעות בסיסית בהערכת הסיכון הגלום, והיא היתה משותפת לכמה וכמה בנקים. מכל מקום, כולם ניסו לנהל את הסיכון שהם לוקחים, זה חלק אינהרנטי בפעילות של כל נותן הלוואות החל מהחנווני השכונתי וכלה בממשלת ארה"ב. הנקודה שאני מנסה להבהיר (לא לך, אני חושב שאתה מבין אותה) היא שהתממשות סיכון מסויים אינה מעידה על ניהול סיכונים גרוע. ההצפה של נתיבי איילון שנתיים ברציפות (הה, הימים הטובים) בעקבותיה הוטחה ביקורת קטלנית במתכננים, היתה דוגמא טובה לחוסר ההבנה של הציבור בעניין זה. אגב, בעקבות אותה ביקורת, נשפכו די הרבה מליונים ללא צורך. דוגמא: חברות רבות שמחזיקות צי רכב אינן מבטחות את הרכבים שלהן בביטוח מקיף. החל מגודל מסויים של מספר כלי הרכב בבעלות החברה זאת מדיניות פיננסית נבונה, שכן סטטיסטית מחיר הגניבות והתאונות נמוך מפרמיית הביטוח (אחרת חברות הביטוח היו פושטות את הרגל). עד כאן טוב ויפה, אבל אם יום אחד תפרוץ שריפה במגרש החניה התת-קרקעי של החברה, וזאת בדיוק כשרוב העובדים חונים שם לרגל הטכס השנתי של הרמת כוסית לכבוד הרווחים הגדולים של השנה הקודמת, ייגרם לחברה נזק כלכלי אדיר, אולי עד כדי קריסתה. האם זה מצביע על כשל של ניהול הסיכונים? מה דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתיאוריה אתה צודק כמובן, אבל בשטח הדברים התנהלו בצורה שונה. כמו שצוין בפתיל, הבנקים יצרו מכשירים פיננסיים שעקפו את מגבלות ניהול הסיכונים אבל היו, אם לנסח זאת בפשטות, לא הגיוניות. זה התחיל בקרנות הגידור שפרצו לעולמנו בסערה ומשכו אחריהם את כל המערכת הבנקאית. אחרי הכל, אף מנהל בנק לא יכול היה להישאר מאחור כשמתחרה אחרי מתחרה משיג תשואות גבוהות. החגיגה תפסה תאוצה עד לנפילה הבלתי נמנעת. האבסורד הוא שחלק גדול מהמנהלים, אם לא כולם, ידעו עד כמה המינוף לא הגיוני (כל דולר של לווה *גרוע* היה ממונף פי מאה ויותר) אבל היו 'מוכרחים' לעלות על העגלה. אני לא מומחה גדול בתורת המשחקים, אבל נראה לי שללא מגבלות חיצוניות, חבורה קטנה של 'לוקחי סיכונים' יכולה לגרור אחריה את כל המערכת, כמו שקורה בכל פעם שיש בועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שהודיתי, אני לא בקיא. בהנחה שהתאור שלך נכון, הבעיה שאני רואה היא שאותם מנהלי בנקים שכן הבינו את גודל הסיכון לא השכילו להפוך את הידע הזה לכלי שיווקי ("אצלנו התשואות נמוכות יותר, אבל כך גם הסיכון" הוא משפט שבזכותו הציבור משקיע באג"ח יותר מאשר באופציות) או כלכלי (עמדת שורט על מניות הבנקים שהגזימו בסיכון שהם לוקחים יכולה להניב רווחים נאים). חבורה קטנה של לוקחי סיכונים יכולה לגרור את המערכת כולה רק אם הציבור לא מבין מה קורה, או שנוטלי הסיכון אינם מגלים באופן נאות את מהותו. דומני שזה מה שקרה עם קופת הגמל "חרמון" של פריזמה ( http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... ) , שכן חוסכים בקופ"ג מעוניינים בפרופיל סיכונים אחר מזה שהקופה נטלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציבור הוא לא חלק מהמשוואה, אלא מופיע רק בקצוות הרחוקים. מצד אחד כלוקחי משכנתאות ומצד שני כמשקיעים פשוטים, הדיוטות. אף אחד לא מעביר את המשכורת שלו לבנק לאומי כי הוא פחות מסוכן מבנק הפועלים ולהיפך. אתה גם מניח שאת הכסף ששמת בקרן פנסיה או בביטוח מנהלים תראה בסופו של דבר. מבחינתך אין כאן בכלל עניין של סיכון. כל ה'משחקים' נעשו בין גופים כלכליים בשיטה שבפשטות אפשר לקרוא לה 'פירמידה'. תפוח האדמה החם של לווי הסאב-פריים נארז בנייר כסף והועבר כבטחונות לגופים כלכליים אחרים, שהפעילו עליו מכשירים פיננסיים, ארזו אותו מחדש ומכרו אותו לגופים פיננסיים אחרים, שאיגחו אותו ואת האג"ח מכרו לגופים כלכליים אחרים, ביניהם הבנק שלי וקרן הפנסיה שלי. כשהקלף בתחתית הפירמידה נפל (איך הגעתי מתפו"א לקלפים פתאום?), הכל נפל יחד איתו. כל עוד גוף ידע שיש מישהו שיקח ממנו את תפוח האדמה (אני חייב להפסיק לערבב מטאפורות) הלוהט, מסוכן ככל שיהיה, החגיגה נמשכה. ומנהל הבנק המסכן? הוא מקבל את הבונוסים שלו על תשואה ולא נקנס על הפסדים. כאמור, גם חלק מהזהירים יותר נאלצו לשתף פעולה עם המערכת כדי לא להישאר מאחור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מצגת שמראה דרך סיפור מאוייר, פשוט ושנון, את סיפור משבר הסאבפריים וההשלכות שלו על המלווים, הלווים, המשקיעים והבנקאים (אולי כבר הביאו את הלינק הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הלינק הזה הביאו כבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו, המחזמר. תוכנית הרדיו "אלו החיים האמריקאים" מציגה תחקיר שערכו עיתונאי פרופובליקה על קרן הגידור "מגנטר". הקרן מצאה שיטה מתוחכמת לעשות כסף: תמכה ביצירת מכשירים פיננסיים מסובכים, מסוכנים "ורעילים" ,תוך כדי הימור שאותם השקעות יתמוטטו. עבור העיתונאים, אם זה לא היה עצוב (ומפחיד) זה היה מצחיק כמו סרט של מל ברוקס. אז הם הלחינו את הסיפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. איזה חלק מהתהליך לא היה ידוע לציבור ולרגולטורים לפני שהמשבר פרץ? ולמה אותם מנהלים זהירים שידעו על כך לא פצו פה? עפ"י המצגת החביבה שרב"י קישר, כל ה"פירמידה" היתה מבוססת על ההנחה שמחירי הבתים ימשיכו לעלות, כאילו זה חוק טבע. לא נראה לי שהיה צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שזה לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק בגלל זה זאת היתה בועה. גם בבועת ההיטק לא היה צריך להיות גאון גדול כדי להבין שמאות מיליארדים שמושקעים בחברות בלי מודל עסקי ברור הן לא בסיס טוב לתעשיה. כאן בדיוק נכנסת לתמונה תאוות הבצע. ברור לכולם שהבועה תתפוצץ ורק מנסים להרוויח עוד קצת לפני שזה יקרה - עוד בונוס שנתי של 25 מיליון דולר, עוד דיווידנד של 50 מיליון. אני בטוח שהמנהלים המיליונרים של הבנקים וקרנות הגידור לא מצטערים גם היום על הדרך בה הם פעלו. הציבור, כמו שאמרתי, הוא בכלל לא חלק מהתהליך הזה. אין לו מושג מה הבנק עושה עם הכסף שלו וגם לא אכפת לו. הרגולטור (הבנק הפדרלי האמריקאי בעיקר) לעומת זאת התרשל בתפקידו - הבנקים וקרנות הגידור בנו מכשירים פיננסיים מורכבים שהרגולטור לא הבין כנראה לעומק איך הם פועלים ונתן למערכת להגדיל את מגדל הקלפים על הבסיס הרעוע של משכנתאות הסאב-פריים ו'גילה' רק אחרי פיצוץ הבועה איך התנהל השוק עליו הוא אמור לפקח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה לגבי הרגולטור האמריקאי: הוא לא התרשל; הוא היה חלק מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהממ. זה מעלה אצלי רעיון שאין לי כרגע זמן לפתח. אם לא אגיב כאן במשך היום יהיה נחמד אם מישהו יזכיר לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח זוכר מה היו אומרים פקידי הבנק ללקוחות בימי ארידור העליזים, ואת ארידור אומר בטלויזיה שאם הוא היה יכול, היה קונה מניות בנקים. לא עבר זמן רב והבורסה קרסה. (אני עבדתי אז בפסאז' הוד :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסאז' תמר, אני מניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבעיות היתה שנותני המשכנתאות לא לקחו את הסיכון על עצמם אלא גילגלו אותו הלאה, כאשר בכל שלב הוא נעטף בשכבה עבה יותר של הוקוס-פוקוס פיננסי שכמעט לא איפשר להעריך את הסיכון הגלום (כפי שהראתה גם המצגת שהובאה כאן). בעיה אחרת היא התפתחותה של תעשיית גלגול הלוואות שלא התעניינה כלל באפשרות של הלקוח להחזיר את ההלוואה המקורית (ומכאן רמת הסיכון) אלא הרוויחה משלל עמלות שקשורות בתהליכי הגלגול עצמם. אגב, הדוגמה שהבאת מהאיילון הזכירה לי שפעם, בארץ רחוקה, עמדתי על סכר גדול וקראתי את השלטים שתיארו אותו. בין היתר נכתב שם שהסכר נבנה לעמוד בשטפון של פעם באלף שנה. בתחילה התרשמתי, כפי שבוודאי התכוונו כותבי השלט; אבל כשקצת חשבתי על כך הבנתי שיש כאן לפחות שתי בעיות חמורות. האחת היא שסכר הוא מבנה שאמור לעמוד זמן רב מבלי לעבור שדרוג משמעותי. אם נניח שמשך החיים המתוכנן של הסכר הוא מאה שנה, הסיכוי ששטפון של אחת לאף שנה יתרחש הוא אחד לעשר; בהתחשב בתוצאות הקטסטרופליות שעלולות להיות לכשל בסכר זה סיכון קצת גדול מדי. הבעיה השניה היא שהמתכננים לוקחים נתוני זרימה בנהר שנאספו, נניח, במשך עשרים או אפילו חמישים שנה ומניחים שיש בידם מספיק סטטיסטיקה כדי לתאר במדויק גם את הזנב של העקומה; גרוע מזה, הם מניחים שהעקומה עצמה היא סטטית. כידוע, מודלים של שינוי האקלים מראים שיש לצפות ליותר ארועים של משקעים רבים בפרקי זמן קצרים - שטפונות. כשמשהו ממוקם כל כך רחוק בצד הימני של העקומה כל תזוזה שלה תגדיל את שכיחותו באופן דרסטי. אילו הייתי חי במורד אותו נהר הייתי די מודאג. נדמה לי שיש לסיפור הזה רלבנטיות לאיילון ואולי גם למשבר הסאב-פריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיא רולניק הסביר את זה יפה כבר לפני חודש וחצי, ולאור החדשות על הלאמת שני הבנקים למשכתנאות הגדולים ביותר בארה"ב, הרלוונטיות גוברת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה מדבר על הרגולטור שמכריח את הבנק להשאיר אחוז מסויים בקופה. אבל הנוסחאות שעובדות בשביל הבנק יעבדו, אני חושב, עם פרמטרים אחרים גם בשביל הלקוח. כשאתה שם כסף בבנק (עו''ש, חיסכון, אג''ח, מניות, קרנות גידור, עתידיות ונגזרות) אתה יכול לחשב מה הסיכוי שתראה את הכסף בחזרה. אחד הפרמטרים שתמיד שואלים אותך זה כמה אתה ''אוהב סיכון''. הצרה שאנשים הם ''אוהבי סיכון'' לפני שהם מפסידים ו''שונאי סיכון'' אחר כך - עד לפעם הבאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, ברור. אתה כתבת "אני חושב שיש מקום לפיקוח", ואני ציינתי שכבר קיים תחום ניהול סיכונים פיננסיים [ויקיפדיה], ובו יש רגולציות ידועות שעל הגופים הפיננסיים לעמוד בהם (למשל, באזל 2 [ויקיפדיה]) - לגבי יעילותו, ובכן, זה סיפור אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שהחלק הריווחי של הבנקים היו מישקי הבית והמקומות שם הוא היה צריך לבצע מחיקות היו הסתבכויות בסאבפריים או בעלי עסקים שהצליחו לגייס הרבה כסף מהבנק ונכנסו להפסדים. המקומות בהם הפסידו הבנקים היו אותם תחומים בהם הם לקחו סיכונים גדולים. סיכונים גדולים, פירושו, שהם התרחקו מהזהירות הבנקאית ורצו לעשות מכה. הם הרשו לעצמם לעשות את זה כי יש להם המוני לקוחות שבויים שהם מישקי הבית וממשלה שלא תיתן להם ליפול. אף אחד מהמנהלים שקיבלו את ההחלטות לגבי הסאבפריים לא נענשו בהחזרת הבונוסים או אף פיטורים.אז נהדר שאתה מבין את הבנקים-כן ירבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"הם הרשו לעצמם לעשות את זה כי יש להם המוני לקוחות שבויים שהם מישקי הבית וממשלה שלא תיתן להם ליפול." עכשיו אתה מבין למה ההתערבות ממשלתית משחיתה? לדעתי צריך להציע ביטוח לבעלי הפקדונות אבל לא לבטח את הבנקים. אם מנהלי הבנקים רוצים להסתכן ולעשות מכה - שיעשו. אבל אם הם מקבלים מכה - שיספגו אותה לבד. בתאונה הזאת אני לא מעורב. אני בקושי מצליח לנהל את החשבון המשפחתי שלי. אין לי מושג איך מנהלים בנק. מדבריך עולה שאתה יודע. אז לא ברור לי למה אתה מוותר על הבונוס. פעם שאלתי כאן (אבל לא קיבלתי תשובה) כמה לקוחות יש לבנק הדואר ולמה אין שם יותר. ככל הידוע לי המנהלים שם לא מקבלים בונוסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו? מצאת את הסיבה למה בנק הדאר לא התנהל והצליח להרוויח כמו שאר הבנקים? בוא אגלה לך סוד גלוי: רב הבנקים (חוץ מהבין לאומי) פשטו את הרגל בראשית שנות ה-80. אתה ודאי לא היית מתערב וכולם היו מתמוטטים אם הממשלה לא היתה מלאימה אותם. באף מקום לא כתוב שבנק צריך לצמוח בקצב כה מהיר שבסוף הוא "נאלץ" לקנות את רב המדינה.צמיחה מפלצתית יוצרת מיפלצות. אם שיטת התגמולים בבנק היתה לתגמל על הצלחות ולקנוס על כשלונות (הצורך בצחיקות), אולי המנהלים היו זהירים יותר, צומחים לאט יותר ומנהלים מוסד שהמרכיב החשוב ביותר שלו הוא היציבות.זהו מוסד שאמור לשמור על הכסף שלך וזהו לב המיקצוע. אין צורך לסבך את המערכת הכלכלית בעוד ניפוח של הוצאות ביטוח כדי לאפשר צמיחה מיפלצתית ומסוכנת. ונניח שבשנות ה-80 כל פעולות הבנקים היו מבוטחות; חברות הביטוח היו פושטיות את הרגל והמדינה היתה נאלצת להלאים אותן. אין פתרונות להתנהלות רודפת בצע ומסוכנת; בסופו של דבר תבוא הנפילה. קרא שני מאמרים בנוגע להיסטוריה הכלכלית של ארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם בנק הדואר לא מצליח להתנהל. אני שואל למה לאנשים שמתנגדים (כמוך) למדיניות הבנקים המסחריים אין חשבון בבנק הדואר. אתה יכול להסביר את זה? עזוב מאמרים. כל אחד יכול להביא כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לדעתי צריך להציע ביטוח לבעלי הפקדונות אבל לא לבטח את הבנקים." לא כל כך הבנתי, ועל חברות הביטוח אתה כן מתכוון לפקח? אם כן אז למה את ההימור הזה כן ואחרים לא? ואם לא, אתה מציע למשקיע הסולידי לבטח את הביטוח? חוץ מזה, אם אני אבוא לחברת ביטוח ואבקש לבטח את ההשקעה שלי, הם בטח לא יסכימו אוטומטית, הם ידרשו מהבנק להראות להם כל מיני דברים (כנראה די דומים למה שהממשלה מבקשת מהבנק), לא? ואם הביטוח כבר מסכים לבטח את ההשקעה שלי, איזה סיבה יש לי לשלם לביטוח (הרי אני יודע שהוא מפקח על הבנק, עובדה שהוא הסכים לבטח אותי)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אמרתי ב<תגובה 486683> שאני בעד פיקוח על הבנקים, וחובת דיווח. אז כן, גם על שקיפות חברות הביטוח אני מציע לפקח. המשקיע הסולידי צריך כבר לדעת שהביטוח מבוטח - אחרת הוא לא ביטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ירדתי לסוף דעתך, מה ההבדל (בכל מה שנוגע לבנקים) בין התערבות לפיקוח (אני באמת לא מבין כולם בבנקים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא מבין בבנקים. להבנתי, פיקוח זה לדאוג שלא תפגע/תרמה את הלקוחות (למשל לפקח שהבנק יגיש דוחות מהימנים).התערבות זה, למשל, לקבוע כמה ריבית/עמלה הבנק יכול/צריך לקחת מהלקוחות שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולעניין החסכן הסולידי, לפקח שהבנק באמת משקיע את הכסף באופן סולידי זה פיקוח או התערבות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפקח שהבנק משקיע באופן ''סולידי'', זה כמו לפקח שהוא משקיע ''נכון'', או כמו לפקח שהוא גובה ריבית ''הוגנת'', וזה כמו שתפקח שהבן שלך ישא אישה ''ראויה''. כל זה התערבות. אני מציע להסתפק בפיקוח שהבנק מדווח אמת, פועל בשקיפות, וממלא אחר התחיבויותיו כלשונן. וללקוחות הסולידיים אני מציע שלא יסתפקו בהתחייבות ''שהבנק ישקיע באופן סולידי וראוי'' אלא יתבעו התחייבות מפורטת שאפשר לבדוק. לדעתי הבנקים מנפיקים תאור מפורט של השקעותיהם (למשל פרוספקטוס של קרנות) אבל אלו כתובים באותיות קטנות שאיש לא טורח לקרוא - אז אומרים להם ''זה די סולידי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל גדול בין הבן שלך לבין בנק. הבן שלך מקבל החלטות עבור עצמו. הבנק לא יכול לקבל החלטות עבור עצמו. מי שמקבל את ההחלטה הם שכירים של הבנק, והסיכון האישי שלהם הרבה יותר קטן מהסיכון של הבנק. כשבנק מתמוטט, העובדים לא בהכרח פושטים רגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי זה נכון. יש הבדל עצום בין הבן שלי לבין בנק. יש הבדל קטן יותר בינו ובין לקוחות הבנק. גם הם מחליטים עבור עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא נדמה לי שיש די הרבה מן המשותף בין הבן שלך לבין בנק: שניהם מעונינים להוציא מהארנק שלך כמה שיותר כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש, סולידי זה לא בהכרח "נכון" השקעה לא סולידית היא "נכונה" יותר לאנשים מסויימים. אני לא חושב שאדם רגיל, אחד כמוני שלא מבין הרבה בתחום, יכול לעקוב אחרי איפה בדיוק כל קרן שהבנק משקיע בה משקיעה את הכסף שלה עד לדרגה עשירית ויותר. זה דורש זמן, משאבים וידע שפשוט אין לי (אגב, אין להם סודות? אז מה הבעיה של המתחרים שלהם לראות בדיוק מה הם עושים ולנהוג בהתאם?). וכל קרן גם יכולה, ואמורה, לשנות את ההשקעות שלה באופן דינמי בהתאם למצב השוק. אם הייתי יכול לבדוק את זה, הייתי משקיע לבד... בכל מקרה, יש לי הצעת פשרה בינך לבין איציק. הבנקים, וכל מי שירצה, יוכלו למכור השקעות עם פיקוח רגיל ("שהבנק מדווח אמת, פועל בשקיפות, וממלא אחר התחיבויותיו כלשונן") ובנוסף הם יוכלו למכור השקעות מפוקחות במיוחד (שבנוסף לזה הממשלה תפקח גם על איזה אחוז מניות יש בהן, כמה מניות זבל יש בהן, כמה מתוכן הן מיחזור של הלוואות שלא יעמדו בהן ועוד), לא נקרא להן סולידיות, נקרא להן "זולידיות" (אני ואיציק נדע שהן סולידיות, אתה תעמיד פנים שהן לא), ובנק שרוצה למכור את ההשקעה שלו תחת התווית "זולידית" יצטרך להעמיד אותה לפיקוח, אחרת שיקרא לה סולידית. כל אזרח יוכל לבחור איפה הוא רוצה להשקיע את הכסף שלו. מה אתה אומר? איציק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם גופים שמנסים להעריך את הסיכון מול התשואה הצפויה בקרנות למיניהן. הבנק שלי, למשל, הראה לי טבלה השוואתית ונתן לי לבחור את הקרן שמתאימה לצרכי. ברור שהם לא בונים את הטבלה ע"ס הפורטפוליו1 המדויק של הקרנות, וזאת מהסיבות שהזכרת כמו סודיות ודינמיות, וגם בגלל שמושגים כמו "מניות זבל" אינם מוגדרים היטב. מסתכלים רק על הרכב תיק ההשקעות2 מבחינת סוגי ניירות הערך (מניות3, מק"מ, אג"ח ממשלתי, אג"ח קונצרנים וכד'). ההרכב הזה מפורסם בתשקיף של כל קרן השקעות. לצורך ההערכה, הבנק שלי משתמש בהערכות של גופים אחרים שמדרגים את האג"חים הקונצרניים עפ"י בדיקה כלכלית של החברה המנפיקה. אם אתה נותן אמון בהערכות האלה, המצב הקיים טוב יותר מזה שאתה מציע: לא נותנים לך רק שתי אפשרויות בחירה בין "סולידי" ל"זולידי" אלא מאפשרים לך לבחור מכל הספקטרום. הקוץ שבאליה הוא שאתה צריך להאמין במודל של הבנק ושל הגופים שמעריכים את האג"חים. אני לא רואה סיבה טובה להניח שפיקוח ממשלתי יידע לעשות את ההערכה הזאת טוב יותר. _________ 1- אני משתמש במילה הזאת רק בשביל לעשות רושם. "תיק השקעות" טוב באותה מידה. 2- הרושם כבר נוצר, אפשר לדבר בלשון בני אדם. 3- סביר שגם אלה מוערכות באופן גס עפ"י גודל החברה, ומניות ששיכות לאחת מ 25 החברות הגדולות (מכללות במדד ת"א 25) נחשבות מסוכנות פחות מאחרות. חלק מהקרנות מצהירות על הרכב התיק ברזולוציה הגסה הזאת (משהו כמו "10% במניות ת"א 25, 10% במניות יתר-75 וכד'). אני לא יודע מה המצב בקשר למניות בחו"ל, ולא ניסיתי לברר בבנק איך המודל שלהם עובד. הנחתי שהם מבינים בזה יותר ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרשה לי להתערב בעניינך הפרטיים. פחות מתשואה של 15% על ההון זה עושק מימסדי. ואני אומרת זאת לא ממקום של ביקורת אלא מהעבודה על הדוקדורנט שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את עובדת על הדוקטורנט שלך? זה לא טוב, מומחים לזוגיות ממליצים על יחסים של אמון מלא, פתיחות ואמירת אמת. תרשי לי להתערב בעניינייך הפרטיים: עבדי על דוקטורט משלך, אם אפשר, ואת הדוקטורנט עזבי במנוחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח לקבל ייעוץ איך להשיג את התשואה הזאת בלי ליצור קשרים עסקיים עם האחים אלפרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קח כרטיס טיסה לשוויץ. כנס לסניף הבנק הקרוב למקום הנחיתה. תשאל את מנהל הסניף כיצד למנף את השקעתך בנגזרים הקרובים למקום מקור השקעתך. סלח לי שוטה, אבל אתה מפרפר ברשת. ראלף קליין נפטר היום בגיל 77. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שלאחרונה אני משתעשע קצת (וירטואלית) עם נגזרים ובינתיים מורווח (שוב וירטואלית) יפה באיסטרטגיה פשוטה יחסית שלא אפרט כאן, אבל הסיכון, הסיכון... חושבני שהכסף האמיתי שלי ישאר בהשקעות סולידיות. צר לי על רלף, ואני משתדל לא לקחת ממנו דוגמא. אני נמנע, למשל, מבארים סמיכי עשן ומריבים עם ברקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא שלי אוהב אותך. אני עוד לא החלטתי אם אתה באמת ראוי. בכל מקרה אמליץ לך להשקיע אחזקות בנגזרים. עדיף בחו''ל למניעת מס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא שלך פנוי? שוק הנגזרים באירופה1 עדיף על המקומי לא מטעמי מיסוי (אני אדם ישר, אני מדווח גם על רווחי הון בחו"ל, כן?) אלא בגלל שהוא פחות מתוחכם מהשוק בארץ כך שאפשר למצוא שם נישות לא משוכללות ולגזור קופון. לא הייתי מציע למשקיע הקטן להכנס לשוק הזה בארץ שכן יש סיכוי גדול שהוא יפסיד את כספו לשחקנים מתוחכמים ועתירי הון. לא מאמינה לי? תשאלי את אבא שלך. _________ 1- את האמריקאי אני לא מכיר מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני השתקעות בין הסדינים עברתי על התגובות בשבוע האחרון. שוק הנגזרים באירופה מתוחכם פי כמה מבישראל. שוק המעו"ף פה פרימיטיבי יחסית. לא תוכל למשל לבצע פעולה כפולה בהפרש שער נתון. למשל למכור שורט (לכתוב) אופציה call עם קניית אופציה put ולהנחות את המערכת הממוחשבת להגדיר הפרש קבוע במחיר. אחותנו הקטנה אשפית במציאת סטיות תקן בולטות במהלך המסחר. היא מריצה תוכנות אקטיביות להשוואה, אבל עיקר כישוריה באינסטינקט ההרג לקחת כמה פיפסים לטובתה. אבא אומנם פנוי אבל הוא לא המודל לחיקוי בכל הנוגע לניהול השקעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר להשקעות? השכ"ג לא מצפה מהבן זוג שלו לנהל לו את תיקי ההשקעות. מספיק שבנותיו של אותו בן זוג יעשו את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מצב ששכ''ג תואם ואפילו במקצת את ההעדפות המיניות של אבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה את יודעת? הרי אף אחד איננו מושלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיט. עד שמישהו כבר אוהב אותי הוא לא נמשך אלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוק הנגזרים באירופה אמנם מספק את האפשרות של פעילות באיסטרטגיות, מה שהבורסה בת''א אינה עושה (השד יודע למה), אבל השוק שם אינו משוכלל. סטודנט, ידע אישי (טוב, כמעט אישי. יש לי חבר שעושה הרבה כסף בזכות העובדה הזאת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוק לנגזרים על מדדים בארה''ב הוא המשוכלל ביותר. קצת מתחתיו השווקים באירופה (עם יתרון בולט לכותבי האופציות עקב תאריך מימוש יחיד). ישראל משתרכת מאחור בהיעדר 'עושי שוק' אוטומטיים לוויסות עדין ביומיום, וגם עקב פעילותם המניפולטיבית של שחקנים ראשיים להטיות מחירים סמוך למועד הפקיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ב''עושי שוק אוטומטיים'', את מתכוונת לחבילות תוכנה ששולחות פקודות לבורסה עפ''י שינוי המדד ופרמטרים נוספים, הרי שהם קיימים גם בשוק בארץ. המניפולציות הן אכן בעיה ידועה של השוק הקטן בת''א, אבל כפי שאת מציינת הן מתרחשות סמוך לתאריך הפקיעה, כך שברוב ימי המסחר פגיעתן אינה קריטית (לטובת הציבור הרחב אסביר שהמניפולציות הן על שערי המניות שמרכיבות את המדד ולא ישירות על מחירי האופציות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-''עושי שוק'' אין הכוונה לחבילות תוכנה, אלא לחברי בורסה שתפקידים לדאוג לנזילות ולהעדר מרווחים (''ספריידס''), ולשם כך הם מקבלים זכויות יתר רבות מהבורסה. שוק הנגזרים בארה''ב הוא אכן משוכלל לחלוטין, ובארץ הוא די עלוב. אני לא מצליח לנחש מהיכן נובע הבלבול בדרך בין חבר שלך, אליך, ולאייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הברמנית דיברה על "עושי שוק *אוטומטיים*" (הדגשה שלי). 2. כפי שהצהרתי, אינני מכיר את השוק בארה"ב. דיברתי על השוק באירופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברמנית ברמנית ברמנית ברמנית, רק תיזהר מנקמת האנג'לינה. (וכשתגיע לגיל שבעים אל תתחיל לחלק סוכריות לילדות בנות שמונה, רק לב שבור יצא לך מזה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתומה, אני מנסה להגיע דרכה אל האבא שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה תמכור ליהונתן, לא לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמר האלמוני 'עושי שוק' הם חברי בורסה בעלי זכויות-יתר (כמו עמלה כמעט אפסית) אבל עם חובת ויסות הפרשי הצעות מחיר חריגות מצד הביקוש וההיצע. האוטומטיות יכולה להתבצע דרך שימוש בתוכנות העוקבות אחר המסחר והשערים המשתנים. באופציות מעו"ף 'כבדות' עמוק בתוך הכסף ניתן לראות מרווח עצום, עד כדי שלוש ספרות בנקודות, ב-Bid-Ask Spread. בנוסף למסחר בהיקף קטן וללא רציפות הדבר מהווה מכשלה חמורה בניהול אסטרטגיות הנשענות על פרמיה נמוכה באופציות אלו כתחליף לנכס-בסיס 'אמיתי'. מצד שני, כל עיוות כלכלי מהווה גם קרש הזדמנות לארביטראז' זריז. בהיעדר 'עושי שוק' אחותי אורבת לטעויות המערכת ולפעמים מצליחה לדוג מציאות פראיות בכיוונים הנגדיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחא. אם אחותך מצליחה לעשות כסף בדרך שתיארת השוק פחות משוכלל ממה שחשבתי. ייתכן שהפועלים בשוק לא טורחים לשלוח פקודות במרווח סביר לחלק מן האופציות הלא סחירות, כי הבורסה לא אוהבת פקודות שאינן מבשילות לעסקאות ומגבילה אותם. אני עדיין מופתע למדי מכך שאחותך מצליחה למצוא מציאות כאלה ולהגיב עליהן לפני שאיזו תוכנה חכמה דגה אותן1, אבל אני לא מתווכח עם עובדות. בהזדמנות אנסה לשאוב קצת יותר אינפורמציה לגבי ההשואה לאירופה מאותו חבר, אם כי אני לא בטוח שהוא ירצה לספק אותה. כאמור, מדובר בהרבה כסף. בינתיים אני מציע שניפרד כידידים. ___________ 1- אני לא יודע בוודאות, אבל מאמין שיש תוכנות שמשוות את מחירי האופציות למחירי נכס הבסיס לפי מודל מקובל כלשהו וכן כאלה שמשוות בין מחירי חוזים עתידיים לחוזים סינתטיים (מי שלא יודע מה זה, זה לא ממש מעניין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני הפרידה (קורעת הלב) כידידים (זה לא אתה, זה אני. נישאר יזיזים), הרשה נא לי להמחיש לך בדוגמית מהיום כמה השוק בת"א לא משוכלל מכמה בחינות. 1) כפי שתראה ה-Bid-Ask-Spread האחרון פרוש על פני 240 נקודות. בהיעדר 'עושי שוק', טיפוסים כמו אחותי שמים פקודות קניה/מכירה פרועות לחלוטין למשך כל היום בתקווה לדוג איזה פראייר (אין שום מניעה מצד הבורסה, אגב, בניגוד לאמירתך, כשהסחר נעשה ישירות מול המחשב המרכזי און-ליין). 2) נסחרו רק 5 יחידות בשווי כספי כולל של 34.5 אלף ש"ח. די עלוב לדבר המתיימר להיות בורסה שוקקת פעילות רציפה. 3) מספר הפוזיציות הפתוחות עומד בסה"כ על 691. בשער הסגירה זה מייצג ערך של 4,837,000 ש"ח בלבד. 1.3 מיליון דולר. זו בדיחה נלעגת לני"ע שאמור להחליף נכס בסיס (פלוס פרמיה זעירה) 3 ימים לפני מועד הפקיעה. 4) באחד-העם מפשלים בגדול בכל הנוגע לקביעת שער הסיום. ע"ע הפער בין C-0950-AUG ל-C-0960-AUG העומד על 1160 נקודות (במקום קצת פחות מאלף), לעומת הפער בין האופציה האחרונה לאופציה בלינק למעלה העומד על 800 נקודות בלבד (גם שם זה צריך להיות קצת פחות מאלף). הנה ריכוז הנתונים מהיום לצורך השוואה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהפרידה קשה עלינו. אם יש בי מיתרים וכל זה. 1. מעשית המרווח הזה אומר שאין היצע וביקוש לאופציה ההיא. אין לנו ויכוח שהנזילות בשוק קטנה יחסית לבורסות גדולות (אם כי גדולה באופן יחסי לשוק הראשי כאן). לגבי פעילותה של אחותך - כשדברת על ניצול "טעויות מערכת" או משהו כזה לא חשבתי שאת מתכוונת להנחת מלכודות פתאים. את אלה אני מכיר וזה מתקשר טיפה להערה שלך בסוגריים: רצות בשוק כמה וכמה תוכנות שיודעות לספק היצע וביקוש במרווח סביר סביב המדד, והתוכנות האלה *כן* מוגבלות ע"י הבורסה מבחינת היחס בין מס' הפקודות לבין מס' העסקאות שכן בכל תנודת מדד הן אמורות לבטל את המרווח הקודם ולשלוח מרווח חדש, מה שאומר הרבה פקודות, מה שאומר עומס במחשבי הבורסה, מה שאומר כסף. מאחר והבורסה גובה עמלה רק עבור עסקאות ולא עבור פקודות, היא לא אוהבת את זה ומטילה מגבלות על אותן תוכנות אך לא על משתמשים שפועלים ידנית שכן האחרונים אינם יכולים להציף את הבורסה המספר פקודות גדול. מכל מקום, הסכומים שניתן לדוג בשיטה זאת אינם גדולים, אחרת גם אני, אחותי וכל העולם היינו שם. 2. שוב, על הנזילות אין שום ויכוח, הנתונים ידועים ומפורסמים. 3. כנ"ל, אבל דוקא לפני פקיעת האופציה חלק מהציבור כבר המיר אותה באופציה עם מועד מימוש רחוק יותר כך שחלק מהפוזיציות נסגרו. אם המספר היה באמת נמוך לכל האופציות, אותן מניפולציות שהזכרת באחת התגובות הקודמות שלך לא היו מבוצעות, והן כן. 4. ההפרשים בין C980, C970, C960, C950 יצאו לי 1029, 1089, ו 1050 (עפ"י הלינק שהבאת), כך שהעיוות קצת פחות נורא, אבל שער הסיום ממילא לא משמעותי במיוחד לצרכי מסחר שכן הוא מהווה רק את שער הפתיחה של יום המחרת אבל קשה להניח שתמצאי מישהו שירצה לסחור איתך על פיו (מלבד אותו טיפש מסעיף 1). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אוח, פרידה, פרידה שכזאת" (מיומנו של ד. בן-גוריון, גדוד נהגי הפרדות, גליפולי, מלחה"ע NO. 1) 1) נכון. 2) מדויק. 3) לא ממש. זירת המעו"ף בישראל סובלת מכמה ליקויי יסוד. אחד מהם - היעדר אפשרויות מעשיות ל- Time Spread. לחם חוקן של אחיות צעירות תאוות בצע וקילריות שאינן בוחלות בקציר כמה פיפסים לארוחת בוקר (מקושקשת, בבקשה, תפוזים סחוט, לחם דגנים, תודה) 4) עוד רעה חולה של המעו"ף בארץ היא העובדה שאין פעילות באופציות על המדד מעבר לזמן המסחר הקצוב (מלבד רבע השעה בטרם הפתיחה הרשמית בין 0930 ל0945). כשכתבתי את הפוסט הקודם, כשעתיים לאחר הסיום, היו השערים כדלהלן: C0950=8960 כשחזרתי מהמשמרת אכן ראיתי כי מחירי הסגירה שונו במהלך הערב/לילה. כנראה שקוראים את האייל באחד-העם. מצד אחר זו גם עדות על אי-שיכלול המערכת. בבורסות מתוקנות השוק קובע מחירים ולא החלטות שרירותיות שעות לאחר מעשה.C0960=7800 C0970=7000 באופן עקרוני אל לך לזלזל בדיג/ציד של עשרות נקודות, שלא לדבר על מאות, על אופציות בודדות. במצטבר זה יכול להגיע לאלפי שקלים ביום. כל פער מעל לעמלה שווה לקחת. בעולמם של הטריידרים, להבדיל ממשקיעים ומנהלי אסטרטגיות, המרווח הוא המלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. כבר הסכמנו על העדרן של איסטרטגיות מהשוק התל-אביבי. 4. אני חושב שהבעיה היתה אצל דה-מרקר, לא בבורסה. אני אתפלא מאד אם הבורסה קובעת את השערים "שרירותית" לאחר תום המסחר, אלא במקרים חריגים מאד כשהתגלתה תקלה כלשהי בחישוב. מכל מקום, אני חוזר על עמדתי ששער הסיום הוא נתון חסר ערך למסחר, בייחוד בשוק הנגזרים. אני לא הייתי טורח לקום מהמיטה בשביל כמה אלפי שקלים ביום, אבל חלילה לי מלזלזל בעניים וחלכאים רק בגלל עוניים וחלכאותם. עלו והצליחו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3) איסטרטגיות אפשריות לביצוע בת"א. הבעיה היא בסירבול. 4) יתכן והדף בדה-מארקר לא עודכן. לא יודעת בוודאות. שער הסיום אכן לא משנה מבחינת המסחר למחרת (מלבד מקרה של יום ה' בפקיעה ללא תזוזת מדד המעו"ף). מי אמר שצריך לקום מהמיטה בעבור אלפי או למצער מאות שקלים ליום? ניתן לבצע את כל הפעולות בשכיבה מול הצג על השידה. אגב, אם מתקינים תלת-פאזי אפשר אפילו להפעיל את המזגן במקביל לחיבור לרשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. התכוונתי לאיסטרטגיה בה אתה מבצע את שתי (או יותר) הרגליים כעיסקה אחת. 4. (לא הבנתי את ההערה בסוגריים. מה שקובע בפקיעה הוא ההפרש בין מחיר המימוש לבין המדד, ולא השער) אני מאחל לך משמרת נעימה ומציע שנפסיק לשעמם את קהל הקוראים בעניינים המשמימים האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3) כמובן. 4) אם אזכור אחזור ואדגים לך כוונתי דרך שער הסגירה מחר בשימוש המסחר הקצר טרם הפקיעה ביום ה'. תודה, ויום נעים גם לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. אשמח להחכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי עם אחותי בנושא והיא אומרת שאתה צודק בפרקטיקה ואילו טענתי תיאורטית בלבד. רק במקרה שמדד המעו"ף כמעט לא יזוז עד 0930 מחר בבוקר - מועד תחילת רבע שעה מסחר עד לפקיעת אופציות אוגוסט - אולי תהיה השפעה למחיר הסגירה היום על הצעות המחיר ב-Bid ו-Ask. אבל השפעה רבה יותר תהיה במקרה זה על חישוב הפרמיות לרבע שעה מסחר בלבד, וממילא הן תרדנה מאוד. כלומר יצאתי טמבלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל, הייתי שמח ללמוד משהו מעניין על המסחר בבוקרו של יום פקיעה. וברוכה הבאה למועדון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה מתרחש כבר היום בתוך העולם ה''זולידי'', הרי היום יש פיקוח ממשלתי על הבנקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגופים עליהם יש לפקח בהקשר הזה הם קרנות נאמנות, קופות הגמל וקרנות הפנסיה - לא הבנקים שהפכו להיות רק יועצים. אני לא רוצה לעורר היסטריה, אבל בעקבות הרפורמות האחרונות חלקים ניכרים מהנ''ל נמכרו בזריזות לגופים כמו חברות ביטוח וברוקרים שלא ממש ערוכים לנהל כשורה את מאות המיליארדים שנפלו לחיקם. פרטים בדו''ח ועדת החקירה להתמוטטות קרנות הפנסיה הפרטיות שיתפרסם בעוד כעשור. הפיקוח על הבנקים, למרות כל מחדליו, טוב לאין שעור מהפיקוח על הקרנות למיניהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי איך שאני מבין את הדיון, המסביר רוצה לבטל את הפיקוח הקיים (על הבנקים, הקרנות או על מי שיהיה) ולהשאיר פיקוח רק בנוגע לשקיפות ואמינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לתת לאזרח המעוניין בכך אפשרות להשקיע את כספי הפנסיה שלו בסיכון גבוה? בָּעקרון אני כמובן תומך, אבל הבעיה שתתעורר כשהמוני זקנים חסרי כל יתגוללו בפתח ביתי ויתחננו לקצת לחם יבש מורידה את ההתלהבות שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהם מבקשים לחם יבש זה עוד כלום, חכה שיבקשו ממך ללעוס להם קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(עדיף המוני זקנים מהמוני צעירים. חוץ מזה, נראה לי שכשמי שנכנס היום לפנסיה יהיה זקן על פתח ביתך ישמור המלאך גבריאל). בשביל זה אנחנו משלמים לביטוח לאומי, ובשביל זה הוא נותן קצבאות זקנה. לא? השאלות הן: 1. האם (ועד כמה) הממשלה צריכה להגביל את יכולתם של אזרחיה להמר בכספם? (אם אני מבין נכון, איציק אומר כן והמסביר אומר לא) 2. האם (ועד כמה) הממשלה צריכה להקל על אלה מאזרחיה שמעוניינים בכך להמר בכספם באופן סולידי (על ידי פיקוח על ההימור עצמו)? (אם אני מבין נכון, איציק אומר כן, והמסביר אומר לא) אני מקווה שאפשר למצוא ביניהם הסכמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קמץ בבי"ת?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, העיקרון מיודע ודומני שעי''ן זוכה לתשלום דגש אחרי ה''א הידיעה. רציתי להדגיש שהיא לא שוואית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, סליחה ותודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי איזו פנסיה. את הכסף שהמדינה כבר כפתה (בחוק) עלינו לחסוך, כמו את הבטוח הלאומי, לא חייבים לתת לנו לנהל. אבל אם זה כסף שכולו בידי הפרט, אז לא מדובר על השקעה סולידית או אחרת - הרי הרוב יבזבזו את זה על טלפונים סלולריים הרבה לפני הפנסיה. אז שאלה מקדימה צריכה להיות איזה חלק מהכנסותי מאפשרים לי לנהל כרצוני. אני מדבר על החלק הזעום מהכנסותינו שהחברה כבר החליטה להשאיר בידינו. עם החלק הזה אני יכול לנסוע לווגס, לקנות פיאט או פרארי, להשקיע - איך שבא לי! - או לתרום לצער בעלי חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכור לי במעומעם כי נזרקו מספרים בערך של 60 מיליארד ש"ח הגנוזים בקופת הביטוח הלאומי. למירע ידיעתי אין שום דרך לנהל סכומים כאלו מעבר לשערי הריבית הנהוגים במשקים הלאומיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"המסביר רוצה לבטל את הפיקוח הקיים (על הבנקים, הקרנות או על מי שיהיה) ולהשאיר פיקוח רק בנוגע לשקיפות ואמינות. " אני לא בטוח שצריך לבטל משהו. אני לא חושב שיש פיקוח על רמת הסולידיות של הבנקים. בעיקרון אני אומר שצריך לתת לבנקים להשקיע איך שהם רוצים ובלבד שיגידו לך את מה הם מתכוונים ואאחר-כך יעשו מה שהם אמרו לך. אם רמת הפירוט שלהם לא מובנת לך, קח מדריך שאתה סומך עליו, או תבקש פירוט נוסף, או אל תשקיע אצלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעיה. מדוע התייחסתי לחובת הזהירות והפעולה הסולידית של הבנקים? כי רדיפת הבצע מעבירה מוסדות על דעתם והם מתפרקים מהמיסגרות שאמורות להיות להם. בשנת 2002 עקבתי אחרי מניות שקניתי ומכרתי ב-2000. במניה מסויימת היו רשומות בין בעלי העניין-המניות- העיקריים שלוש קרנות פנסיה. המניה נסחרה בשנת 2000 ב-90 $. בשנת 2002 היא היתה שווה 80 סנט. אינני יודע מתי הקרן קנתה אותה אך אני יודע שיש לא מעט אמריקאים שהפנסיה שלהם הצטמקה פלאים. אני מתייחס כאן לקרן פנסיה כאל בנק. כל המוסדות הללו מכוסים מישפטית ואי אפשר לתבוע אותם על מעילה באמון. אנחנו מפספסים את התופעה הזאת אבל היא מצדיקה מהפכה חוקית ואתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה אתה טוען. האם מניה שנמחקה כמעט לגמרי מעידה על מעילה באמון מצד הקרן שקנתה אותה? כמו שכבר הוזכר לא פעם, בטווח הארוך השקעות במניות הן בעלות התשואה הגבוהה ביותר. קרנות שמפזרות את ההשקעה בכמה וכמה מניות צפויות להרויח בממוצע יותר מקרנות שמסתפקות באג"חים, גם כאשר חלק מהמניות אינן עומדות בציפיות. היום, עם שפע תעודות הסל בשוק, גם האזרח הקטן יכול לפזר את ההשקעה שלו בלי מאמץ תמורת דמי ניהול אפסיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק הטענה. באיזו מידה מתפתה הקרן לקחת סיכונים ואיך משפיעה הדרך הזאת על עמיתים ספציפיים בקרן. היא אינה יכולה לומר לאנשים שיוצאים בשנה הבאה לפנסיה לא לצאת אלא לחכות עד שהסטיה מהמגמה תתקן את עצמה. הטענות בארצות הברית מדברות על סטיות קשות ממידת הזהירות שהצגת בתגובה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שיוצאים לפנסיה לא אמורים להוון את כל הסכום שנצבר (ובכל מקרה ערך החסכון שלהם לא נקבע ע"ס השערים היומיים), כך שהמשפט הלפני אחרון בתגובה שלך לא משכנע אותי. אני גם לא חושב שמישהו כאן מתנגד לקיומן של קרנות שנמנעות מהשקעה בבורסה, אלא שככל הנראה לא תהיה להן הצלחה כבירה בגלל התשואות הנמוכות. את המקל הזה באמת אי אפשר לאכול משני הצדדים ולהשאיר שלם. הבעיה של קרנות שחורגות ממדיניות הסיכון המוצהרת שלהן היא בעיה חוקית, וצריך לטפל בה באמצעות החוק (ואני יודע שזה לגמרי לא קל עד שזה מאוחר מדי, כלומר עד שאיזה סיכון מתממש להן בפרצוף והמשקיעים מפסידים הרבה כסף). הצבעה על מניה אחת שנמחקה לא מלמדת כלום על מעילה באמון; להיפך, תיק שמכיל הרבה מניות צפוי להכיל גם מניות שיפסידו כסף וככל שההשקעה מפוזרת יותר כך גדל הסיכוי למצוא מניות גרועות בתיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הדוגמה לא הבאתי כמשהו שמייצג את כל תיק ההשקעות של הקרן. הבעיה שקראתי עליה, קיימת היום בארה''ב- היום ולא לפני שנתיים. המערכת הפיננסית בארה''ב כולל שוק ההון, עברה דה רגולציה והטענות היום הן שהרגולציה שנבנתה במיוחד לזמנים של מיתון, איננה קיימת היום כי בוטלה בתקופתם של רייגן וקלינטון. כמו כל המשברים בשוק ההון, למרות הידיעה שלא לעולם חוסן, ללא רגולציה אתה כעמית בקרן, תלוי בשיקול הדעת ובאי הגררות מנהלי הקרן אחרי הפיתוי לעשות מכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את השוק בארה"ב מספיק כדי להביע דעה על מה שקורה שם. נכון לעכשיו, המצב בארץ מפחיד למדי, לא בהכרח בגלל מדיניות פזיזה של הקרנות (על זה אני לא יודע, מלבד מה שקרה לקרן "חרמון"), אלא בגלל בעיות ארגוניות ומקצועיות בעקבות רפורמת בכר. הדבר דומה למוסך שכונתי שלפתע קיבל לטיפולו את צי הרכב של אגד. (גילוי נאות: הידע שלי מגיע מכלי שני, אבל הכלי הראשון הם אנשים שמכירים את הנושא מקרוב ויודעים על מה הם מדברים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אם הייתי יכול לבדוק את זה, הייתי משקיע לבד..." לדעתי יש לך רק שתי ברירות שהם גם הוגנות וגם יעילות. - או שתשקיע לבד או *שתסמוך* על מישהו (בנק, ידיד, יועץ) שישקיע בשבילך. - או שתתקן את האוטו לבד או *שתסמוך* על הגרג'ניק. - או שתתרפא לבד או *שתסמוך* על הרופא או על סבתא. אם אתה רוצה להשקיע עם פיקוח ממשלתי על סולידיות - לדעתי אתה אהבל כי אתה *סומך* על פקידי הממשלה. אבל גם זה בסדר כל עוד אתה לא כופה גם עלי את הפיקוח של הליצנים האלו. אגב, מי שרוצה להשקיע רק בפיקוח ממשלתי שיקנה אג"ח מדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, גם מי שהולך לרופא שקיבל תעודה מהמדינה הוא אהבל? אני לא סומך על פקידי הממשלה, אני רק מוריד את מידת הסיכון שלי ומעלה את הקושי לרמות אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אנחנו מתבלבלים. אם אתה רוצה להישען על המדינה כדי להפחית את הסיכון שירמו אותך - אז אני אתך מהתחלה. זה בדיוק מה שהמדינה צריכה לעשות. היא יכולה לחתום על תעודת הרופא (אבל גם מועצת הרופאים יכולה) כדי לומר - ''בדקנו אותו - הוא עבר''. היא במיוחד צריכה לוודא שאיש שלא קיבל תעודה (ממנה או מהמועצה או מ..), לא ישווק את עצמו כאילו הוא כן קיבל תעודה (מ...). אבל אם הבאבא סאלי, למשל, אומר לך בפירוש שאין לו תעודה ושהוא יכול לרפא אותך גם בלי תעודה של רופא, ואם אתה מאמין לו, אז המדינה לא צריכה למנוע ממנו להציע את שירותיו ולא למנוע ממך לקבל אותם. ככה עם הבנקים. המדינה צריכה לפקח שהם אומרים אמת. כל השאר - זבש''ך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שהמדינה עושה יותר מלפקח שהרופאים אומרים את האמת. ז"א היא *גם* מפקחת שהבאבא סאלי לא יגיד שהוא רופא מוסמך, אבל *גם* מפקחת שד"ר ג, הרופא המוסמך, לא יתן לי תרופה שלא עמדה במבחנים אותם המדינה הגדירה, ואם הוא כן יתן לי, המדינה תשלול לו את הרשיון (ואולי אפילו תתבע אותו על רשלנות). ככה גם אם הבנקים, המדינה צריכה לפקח שמי מפוקח לא יגיד שהוא מוכר השקעה "זולידית", ושמי שכן מוכר השקעה "זולידית" יעמוד בתנאי הפיקוח של המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 486880 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו עם הבנקים, אני לא מבין ברפואה. אבל נדמה לי שלופאים מותר לתת לך תרופה שלא קיבלה רשיון. אישתי, למשל, הייתה אצל אחד הרופאים-קוסמים האלו שמוכרים מים מהולים (נדמה לי קוראים להם הומאופטים) והוא נתן לה בקבוקונים כאלו נחמדים. לא בדקתי, אבל אני משוכנע שאף ממשלה לא בדקה מה אחוז המים במים הללו. מכל מקום, לצורך הדיון, לא חשוב מה המדינה עושה אלא מה (לדעתנו) היא צריכה לעשות. ואם לדעתך היא צריכה לקבוע לרופאים באיזה תרופות להשתמש, ולבנקים אילו השקעות לבצע, ולשפים באילו תבלינים לתבל, אז יש לנו חילוקי דעות בעניין. כאילו, מה חדש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על רופאים מורשים (ז''א אלה שקיבלו רשיון מהמדינה) יש פיקוח של המדינה, אסור להם לתת תרופות שלא קיבלו אישור, אסור להם לתת תרופות במינון שלא קיבל אישור וכו'... הומאופטים הם, למיטב ידיעתי, לא רופאים מורשים. אני, שוב, מחזיר אותך לדיון. אני לא איציק, הדיון וחוסר ההסכמה שלי איתך הוא אחר לגמרי. השאלה היא לא ''האם המדינה צריכה לאסור על ההומאופט למכור לאישתך מים מהולים ולהגיד לה שזה ירפא לה את הרגל השבורה'', (ובהתאמה, ''האם המדינה צריכה למנוע ממך להקים קזינו ולהגיד ללקוחות שלך שזאת השקעה סולידית''). שנינו כבר הסכמנו שהתשובה על השאלה הזאת שלילית. גם על השאלה ''האם מותר למדינה להקים מסלול לרישוי רופאים, ולאסור על מוכרי מים מהולים לקרוא לעצמם רופאים, ולאסור על רופאים למכור מים מהולים בתור תרופה'' (ובהתאמה, ''האם מותר למדינה להקים מסלול לפיקוח אחרי ההשקעות של בנקים שמעוניינים לקרוא להשקעה שהם מוכרים השקעה זולידית'') הסכמנו שהתשובה היא חיובית. השאלה היחידה שנשארה פתוחה היא ''האם זה שאני הולך לרופא מורשה על ידי המדינה ולא להומאופט של אישתך אחרי שנשברת לי הרגל הופך אותי לאהבל''. זה לא שאני משוכנע שאתה טועה, רק שנראה לי שאתה אהבל באותה מידה, ויותר מזה, נראה לי שגם ההומאופט של אישתך אהבל לא פחותך משנינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עושה רושם שההומאופט הוא היחידי שמבין בכלכלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה ממליץ לי לבקש ממנו טיפים לבורסה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיפות ולא טיפים, ועדיף לבקש מאבא של הברמנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא של הברמנית? ברור שאתה צריך להחזיר לו משהו בתמורה למחמאה, אבל חוששתני שאם הוא ייתן לי טיפים זה יהיה בתמורה לכל רכושי פחות או יותר ולא יישאר לי במה להשקיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע לגבי האבא של, אבל אצלי תוכלי לקבל ייעוץ חינם תמורת חלק מהרווחים. במקרה של הפסדים, לא עלינו, את פטורה אפילו מאמירת תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלאק. אפשר לשאול בפרטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התלוצצתי, כמובן1, אבל אפשר לשאול בפרטי. __________ 1- אני צריך רק שני לקוחות וכבר הרווח שלי מובטח ללא שום סיכון או השקעה - עסק לא רע בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"האם זה שאני הולך לרופא מורשה על ידי המדינה ולא להומאופט של אישתך אחרי שנשברת לי הרגל הופך אותי לאהבל". אם אלו שתי האפשרויות היחידות, אז לדעתי הליכה לרופא מוסמך לא הופכת אותך לאהבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאן אתה הולך כשנשברת לך הרגל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הולך לרופא כי אני לא מכיר אפשרות אחרת. אבל לאן את הולך בדיון הזה? מה שחשוב פה זה לא אם אני או אתה אהבל אלא האם אנחנו רוצים שהמדינה תגיד לרופאים איך לרפא ולבנקים איך להשקיע. גם כשאני הולך לרופא שקיבל רישיון מהמדינה, אני לא רוצה שפקידיה יגידו לו מה לעשות, אלא רק שלא יאפשרו לו לרמות. "and that's all I have to say about that."
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שאתה מכיר אפשרות אחרת, הרי רק לפני רגע סיפרת לי על אישתך. לאן אני הולך בדיון הזה: אני חושב שהמצב הקיים היום הוא המצב עליו הסכמנו, יש פיקוח על הבנקים ועל הרופאים, ומי שרוצה יכול לפתוח "מרפאה" או "בנק" (לפחות בכל מה שנוגע בעניין ההשקעות, אולי לא בארץ, אבל בטח יש הרבה מדינות בהם הימורים זה דבר חוקי לחלוטין) משלו ללא פיקוח, כשהדרישה היחידה של המדינה ממנו הוא שהוא לא יתיימר להיות רופא או בנק. המדינה עדיין מפקחת עליו שהוא לא ירמה את הלקוחות שלו, אבל היא לא מפקחת עליו בכל מה שנוגע למים המהולים שהוא נותן, או לזה שהרולטה שלו לא מספיק סולידית. ז"א, המצב היום הוא די אידיאלי (וזה ממש לא קורה הרבה שהמצב במציאות, מה שאתה רוצה שיהיה ומה שאיציק רוצה שיהיה מתחברים). עכשיו, אנחנו יכולים להסתכל על המצב וללמוד ממנו. למשל, שים לב שהתחרות למסלול הרפואה המורשית (מלשון רשיון) על ידי המדינה היא "הרפואה האלטרנטיבית", שהיא בדרך כלל רפואה של מהמרים, רפואה שלא מסתמכת על מחקרים מדעיים או מידע מוצק, אלא על ניחושים ותחושות בטן. שים לב שאם יש תרופה ברפואה שהמדע מצליח להוכיח את הצלחתה היא מאומצת על ידי הרפואה המורשית, ומה שיותר מעניין לעניינינו, שברגע שהתרופה מאומצת על ידי הרפואה המורשית, היא מפסיקה להתמך על ידי הרפואה האלרנטיבית. אז נכון שיש רק שתי אפשרויות לרגל השבורה, ללכת לרופא מורשה על ידי המדינה, או ללכת לשתות מים מהולים, אבל יש סיבה לזה שאף אחד לו מוכר גבס מחוץ למערכת המורשית, ואם אתה מאמין בהצע ובביקוש, אתה חייב לקבל את זה שהסיבה היא שפשוט אין לזה ביקוש. במילים אחרות, כמעט כולם אהבלים. גם בבנקים קורה דבר דומה. האלטרנטיבה לבנקים הם בתי הקזינו וההימורים, ושם כמעט תמיד ההימור הוא ספקולנטי (הרווח הפוטנציאלי גבוה, והסיכוי לא להרוויח גבוה). ז"א אין אף קזינו שמציע לך 8% ריבית שנתית. ושוב, הסיבה שאין כזה היא בגלל שאין לזה ביקוש, ולא בגלל שאנשים שונאים להמר (עובדה שיש לקזינויים ביקוש) ולא בגלל שאנשים שונאים הימורים סולידיים (עובדה שיש ביקוש להשקעות סולידיות). כנראה שגם כאן, הרוב הוא אהבל... או שאולי... או שאולי כדאי לך לחשוב על זה שוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחרות אחרת לבנקים היא הלוואות ללא בטחונות מספקים (חוץ מנוכחותו של "מנהל חשבונות" יעיל) בריבית גבוהה. מוכרי המים המדוברים לא רשאים לקרוא לעצמם רופאים: דיון 2230. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שטרחת בתגובה זו, והנימוס מחייב שאשיב אבל אין לי מה לומר.יותר מדי עמום שם: לא ברור לי מי הסכים מהו המצב הקיים ומי הסכים שזה המצב הראוי. לא ברור לי פשר המשפט "ומי שרוצה יכול לפתוח ..."בנק" ...כשהדרישה היחידה של המדינה ממנו הוא שהוא לא יתיימר להיות ... בנק". בפרט לא ברור לי למה הדברים שלך נראים כל כך מסובכים כשהטענה שאני העליתי כ"כ פשוטה: לדעתי המדינה לא צריכה להכתיב לבנקים איך לנהל את השקעותיהם אלא רק לוודא שהם לא ירמו את לקוחותיהם. לא ברור לי אם אתה מסכים לאמירה הזו או מתנגד לה. ולא ברור לי למה אתה מדבר על המצב המצוי (הקיים) כשאני מדבר על המצב הרצוי - בין שהוא מצוי עכשיו או לא. גם לא ברור לי למה אתה אומר שהאלטרנטיבה לבנקים היא בתי הקזינו, למה אתה אומר שהציבור אהבל, ומה זה חשוב לעניינינו מי אהבל. ולבסוף לא ברור לי על מה אתה מציע שאחשוב שוב. לפיכך, אני מציע התמקדות: אני טוען רק שהמדינה לא צריכה להכתיב לבנקים איך לנהל את השקעותיהם אלא רק לוודא שהם לא ירמו את לקוחותיהם. ורק במה שנוגע לזה אני מתעניין כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה קורה כשבנק מתתמוטט? מי ידאג לכספי הלקוחות? אם לא תדאג לכספי הלקוחות של בנק אחד, פתאום לקוחותיו של בנק אחר יבינו שכספם אינו בטוח. נראה לי שזו תהיה עונת שגשוג קצרה לרַצפים, אולם באופן כללי נזק גדול למערכת הבנקאית בפרט ולשוק בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה קורה אם הבתים של הלקוחות יתמוטטו? או אם יפטרו אותם מהעבודה? או...כל מני מרעין בישין אחרים? זו בעיה אחרת. אפשר לטפל בה עם ביטוח. אפשר אפילו שזה יהיה ביטוח הדדי, אפשר (אני נגד) גם לכפות את הביטוח הזה על האזרחים. אבל אם המדינה מכתיבה לבנקים ה"פרטיים" איך לנהל את השקעותיהם כדי שלא יפלו למעמסה על הביטוח שלה, אז בשביל מה צריך בנקים פרטיים?, כאילו "מה זה השטויות האלה?" שהממשלה תלאים את הבנק ותנהל אותו בעצמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תבנה יותר מדי על ביטוח. הביטוח אינו בנוי על מערכות מסוכנות. או שהפרמיה תהיה בגובה לא סביר או שהקטעים המסוכנים יוצאו מהפוליסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עניין שלי. צריך להבין שלא כל אחד יכול לנהל (כמוך) בנקים, חברות ביטוח, וכלכלות שלמות. למעשה אף אחד - ביחוד לא פקידי הממשלה - לא יכול ולא צריך לעשות זאת. - חברת הביטוח אומרת (בריש גלי) לבנק אנחנו מבטחים "במחיר סביר" רק את ההשקעות מסוג א' ב' ו-ג'. בעוד שעבור ביטוח השקעות מסוג ד' ה' ו-ו' אנחנו גובים מיליונים והשעקות מסוג ז' אנחנו לא מבטחים בשום מחיר. - הבנק עושה את השיקולים העסקיים שלו ומחליט איזה השקעות הוא רוצה לבטח ועל אילו מהן הוא מעדיף לוותר או להמר. - הלקוח בא לבנק ומקבל תפריט: השקעות כאלו מבוטחות (כשהעלות בסופו של דבר עליך) והשקעות אחרות אינן מבוטחות (כשהסיכון בסופו של דבר עליך). אומרים לו תבחר. הוא מחליט בהתאם לשיקוליו וטעמו על איזו קומבינציה ללכת. - המדינה מוודאת רק שמה שחב' הביטוח אמרה לבנק ומה שהבנק אמר ללקוח הם אמת לאמיתה. ככה לא צריך איזה ככמולוג שיושב בחדר חשוך במשרד האוצר ומחליט (לפי מה!?) איזו השקעה ואיזה סיכון מתאים לכולם. חכמים ברמה כזו קשה למצוא (מחוץ לאייל כמובן). --- לפני שקופץ מישהו, גם חברת הביטוח מבוטחת, כך שהסיכון שהיא תתמוטט מזערי (וגם את המספר הזה חושפים לפני הלקוח) אבל בכל זאת קיים. מי שלא יכול לסבול גם את הסיכון הזה שיפתח חשבון בבנק הדואר או בבלטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר לדעתך אם כל הקשורים בסאבפריים היו מבוטחים- הכל היה בסדר. כך אתה חושב? כל הרעיון של הביטוח בנוי על "אין משבר סאבפריים". כך גם קרנות הפנסיה בנויות על כך שרוב האנשים ימותו לפני גיל 82. אם ימותו בגיל 84 הקרן תפשוט את הרגל או תגייס את הממשלה לשינוי החוקים.אם הקרן תהיה מבוטחת, חברת הביטוח תפשוט את הרגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, לא. שוקחופשיסטים לעולם אינם מבטיחים אוטופיה ללא התמוטטיות, זו המחלקה של הסוציאליסטים. אסונות קרו ויקרו; שוקחופשיסט לא טוען שאפשר לבטל אותם; הוא פשוט לא מוכן להכריח את שמעון לשלם על אסונות של לוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוקחופשיסט אמנם אומר שאסונות קרו ויקרו אך האסונות קרו מזמן ובגלל שהתערבו יותר מדי בשוק החופשי, ואם יעזו להתערב שוב פעם -יקרה אסון. אף שוק חופשיסט לעולם לא יודה שאסונות הם חלק אימננטי בשוק החופשי ושהשוק החופשי הוא רק חופשי כביכול אך למעשה איננו חופשי. כי מה ששוק חופשיסט שונא יותר מכל הוא שיתחרו בו, והוא יעשה הכל כדי שלא יתחרו בו אבל אז ממילא השוק יהיה חופשי רק בשבילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר ולא מקשיב[*]. שוקחופשיסט אמיתי לא ירמה אותך: כל שוקחופשיסט מצוי יודע ומודה ש"אסונות הם חלק אימננטי בשוק החופשי". הם אפילו נותנים לזה שם, מחזוריות: תקופות שגשוג שבעקבותיהן תקופות משבר ופיטורים. [*] למה ציפיתי למשהו אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו נו, מאד נחמד. אני לא מקשיב? כמה קפיטליסטים וכלכלנים מהאסכולות שמתקראות "שוק חופשיסטי" דיברו על החלק המשברי של המחזור? אולי דיברו על "התאמות ותיקונים". הם לא דיברו על התמוטטויות ומשברים מיבניים. הרי בגלל המשברים המחזוריים הוקמה במערב מדינת הרווחה. השוק חופשיסטים יכלו לעלות ולהשתלט על הכלכלה בגלל שמדינת הרווחה וההתערבות הממשלטית כמעט ביטלה את המשברים המחזוריים, ולכן יכלו בכלכלנים בעלי תפיסת עולם כמו שלך, לדבר על עולם שטוח ללא משברים. אתה חושב שהשוק חופשיסטים יכלו לשכנע את הציבור להשקיע בשוק ההון עם דיבורים על משבר שימחק לו את ההשקעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נראה לי אחד שמבין בדברים האלו הרבה. אולי תסביר (בלי לינקים) לנו מה זה "משבר הסאבפריים". איך זה קשור לפנסיה? למה אי אפשר לבטח את זה? את מה כן אפשר לבטח בוודאות של 100%? אם אי אפשר לבטח בוודאות של 100% האם צריך ביטח? בהזדמנות שאתה כאן, יש לי עוד שאלות לאדם שקורא מאמרים כלכליים כל כך לעומק, כמוך: למשל, כמה אנשים מהשכבות הנמוכות בארה"ב, היו מפסידים את הסיכוי לבית משלהם ("החלום האמריקאי") אילו לא ניתנו גם הלוואות סאבפריים? מי יממן את הבתים שלהם? אם אתה לא יכול/רוצה להסביר *לעומק* את הדברים הללו שאתה כל כך מרבה לנףנף בהם, אני אקבל את הרושם שאתה מנסה להראות כמי שמבין מה שהוא לא מבין. ועם אנשים שזה הרושם שלי מהם, אין לי חשק לפטפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם כאלה, כמו תומאס אטברי נשיאה של חברת השקעות, החוששים ש"משבר הסאבפריים היה רק קצה הקרחון," שאחריו יגיע גל נוסף של "משבר הפריים שיהיה לו השפעה הרבה יותר גדולה." אגב, אני חושב שמי שמסתכל על ההשפעות של משברים פיננסיים בסדר גודל כזה רק מנקודת המבט של המאזן האישי/של חברות/של הכלכלה בכלל, מפספס [במודע?] אספקטים נוספים חשובים לא פחות אם לא יותר. אם הכלכלה המודרנית גילתה לפני איזה מאה שנה ששוויו של אדם לא נמדד בנכסים שלו אלא בפוטנציאל ההשתכרות שלו לאורך חיי העבודה, הרי שמשבר כמו זה שודד למעשה ממי שנפל בו את עתידו הפיננסי, שלא לדבר את עברו כי הוא שם את מה שהיה לו בתשלומים הראשוניים. אני מניח שהחרדה והניכור גוברים, גם ספציפית אבל גם באופן כללי. כך שהאידאולוגיה הרימה את ראשה המכוער פעם נוספת ונשכה את מעוטי היכולת או תמימי האמונה ב"שיטה". עתה הם נאלצים לנטוש את החלום, לעזוב את ביתם וחסכונותיהם, ומכיוון שהכלכלה גם היא איננה במצב הכי טוב, והמשבר כמובן מזין את הפגיעה בכלכלה, הרי שהמצב של הפרט מועמד בסכנה עוד יותר גדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היזהר בלשונך. עצם מדידת שוויו של אדם ועוד על פי "פוטנציאל ההשתכרות שלו לאורך חיי העבודה", היא חלק אינהרנטי וייחודי לאותה אידיאולוגיה ש"הרימה את ראשה המכוער". ובכלל, כשמדובר באידיאולוגיה, תמיד: - שלי יפה - שלך מכוערת - שלו ... אלו סיסמאות. אתה רץ בבחירות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הזה, אידאולוגיה איננה כמובן פלטפורמה לפעולה פוליטית. מדובר על דרך ומבנה כולל של תפישת עולם והבנית מציאות בצורה שמסתירה בחובה, אולי, רבדים סותרים של אמיתות. לדוגמה, נניח שטוענים שבעוד שאתה (לא אישית, ואולי כן) חושב שמשבר הסאבפריים הוא חלק מהתנודתיות הכלכלית המבטאת את רוח הליברליזם החופשי על שני צדדיו, האחד דורש רציונליות והשני אחריות אישית כמעט מוחלטת. אולם, ניתן לטעון, שהמשבר בעצם מכוון (לא של איזו יד קונספירטיבית) לנצל את מיגבלות הרציונליזם ואי האפשרות המעשית לאחריות אישית בחברה אנושית למען הגבלת החרות למי שאין לו אמצעים, ושהתנודתיות הכלכלית - שבד''כ נמשכת שנים, זה לא גיהוק קצר - היא שעבודו המעשי להתדרדרות בסולם החברתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"מדובר על דרך ומבנה כולל של תפישת עולם והבנית מציאות " זה נכון. אבל גם כאן, תמיד, תפישת העולם והבנית המציאות... -- שלי - יפה -- שלך מכוערת -- שלו מטורפת מה שרציתי להדגגיש הוא שציונים כלליים כאלו לא תורמים לפוריותו של הדיון. אשר לדוגמה שהבאת, אכן אפשר לטעון זאת ויש רבים שטוענים (ומנמקים) שטענה כזו איננה נכונה. למיטב ידיעתי, אלו הטוענים ל"מיגבלות הרציונליזם", בד"כ משתדלים לטעון טענות רציונליות. הם סבורים שהם רציונלים - ואילו מיגבלות הרציונליזם חלות הן על מחסרי האמצעים והן על בעליהם. לכן הם -הרציונלים - מציעים פתרונות רציונליים שיכפו על חסרי הרציונליות מכל הסוגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תורמים ועוד איך, במיוחד שאין אלו ציונים אלא צורת ניתוח מושגית של רעיונות, וכפי שכתבתי למעלה וניסית להביא דוגמה מבהירה, אידאולוגיה זה לא תמיד ''מישנה'' מסוימת כפי שבד''כ נהוג להבין את המושג. אשר לפיסקה האחרונה שלך, לא בדיוק הבנתי מה אתה מנסה לומר, ואם כן הבנתי אז אני חולק על זה. מיגבלות הרציונליזם אינם כלי שליטה שניתן לעשות בו מניפולציה רציונלית. להבנתי, מגבלות הרציונליות הן דבר מובנה בהתנהגות האנושית, דבר שממנו תאוריות שונות מתעלמות באלגנטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כנראה שאי אפשר לכפות הגדרות אחידות על כולם. אם לביטוי "כך שהאידאולוגיה הרימה את ראשה המכוער" אתה קורא "צורת ניתוח מושגית של רעיונות", אז נדמה שהפער המושגי בינינו גדול מכדי לקיים ניתוח משותף של רעיונות, והוא חייב להתמצות בחילופי דברים כמו "שלי תורמת ועוד איך", "שלי יפה ושלך מכוערת", "שלי גדול יותר" וכו'. לעניין מגבלות התבונה (ונפלאותיה), אני חושב שהשימוש שאתה עושה במושג "מיגבלות הרציונליזם" עמום עד כדי חשש למניפולציה. לכן אני לא יכול להיות בטוח שאנחנו מדברים על אותו הדבר. אם אתה (או מישהו) יכול להסביר ביתר בהירות את משמעותו, כמו גם אילו תיאוריות מתעלמות ממנו (ולשם השוואה אילו אינן מתעלמות ממנו) באלגנטיות, אז הסבר כזה היה תורם לאיכות הדיון - ועוד איך! --- אופס. רגע לפני הלחיצה על "אשר" עלתה על דעתי האפשרות שבמושג הזה אתה מתכוון למיגבלות האפשרות לקיים דיון רציונלי. אם לזה כוונתך, אז אני מסכים שהאפשרות הזאת מוגבלת. אבל נראה לי שבבחירת מינוח עמום ושימוש ברמזים, אנחנו עוצרים את עצמינו הרבה לפני הגבול. לא חבל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. הביטוי "הרימה את ראשה המכוער" דווקא נשמע לי מוכר ואפילו חשבתי שאני יודע להשתמש בו. למשל: הנה בתגובה למעלה שוב הרים ראובן את ראשו המכוער. פשוט חשבתי שיש הקשרים ששימוש כזה לא תורם לדיון, |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן דווקא אתה לא משתמש בזה במובן הנכון. המובן הנכון הוא כאשר מתיחסים למשהו מופשט. למשל ''האדיבות הרימה שוב את ראשה המכוער''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה מי זה ראובן באייל, זה לא משהו מופשט?! סתם, אתה צודק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
When danger reared its ugly head,
He bravely turned his tail and fled. Yes, brave Sir Robin turned about, And gallantly he chickened out. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שמונטי פייטון התכוונו לכתוב Sir Reuven | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר יפה לצרוב עליהם סרטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי כמה פעמים שהמושג אידאולוגיה כפי שהשתמשתי בו הוא במשמעות אחרת ממה שנהוג בד"כ. אני אנסה פעם נוספת. ישנם שלושה משמעויות למושג אידאולוגיה: 1. בימינו נהוג להשתמש במושג הזה במשמעות פרוגרמה לפעולה. על סמך ניתוח של המציאות בשילוב עם רצון לשנות או לעצב אותה לאור מטרות ורצונות מסוימים נגזרות דרכי פעולה שבעזרתן שואפים ליישם את המטרות. ברור שזה תאור מאד פשטני ולמשל אידאולוגיה דתית באה מתוך אמונה ולא מנתחת קודם את המציאות. ציונות, מרקסיזם, א"י (או פלסטין) השלמה, שמרנות ועוד וריאציות על הנושא. במובן הזה של אידאולוגיה אתה אכן משתמש לדעתי, ולכן אני מבין מדוע זה מיד מוביל אותך לעימותיות ותחרותיות. 2. במקורו המושג אידאולוגיה כפי שנוצר במאה ה18 כמדומני הוא אנלוגי לביולוגיה, הינו ידע וחקר האידאות, כיצד הן נוצרות, מהם המרכיבים הבסיסיים שלהם, כיצד הן מתפשטות וכו'. במובן הזה ברור שאין מקום ללעומתיות כפי שאתה מציג אותה "שלי/שלך" כפי שאין ביולוגיה - במובן של דיסציפלינה של חקר והבנת החיים - שלי/שלך. 3. אידאולוגיה כמציינת תעתוע של המציאות. אתה חושב שהמציאות היא X בעוד שהיא Y כשמבנה המתעתע משרת אינטרסים של קבוצות מסוימות (בכוונה תחילה או ברטרוספקציה) הדואגות שהמבנה הזה X-Y ישמר ויתחזק את הפער והתעתוע. מישהו שאני מכיר ומוקיר נוהג להשתמש בשתי דוגמאות לזה. האחת היא של המהפכה הצרפתית, שהיתה בשם חרות, שיוויון, ואחווה והיתה מהפכה פרולטרית, שימשה למעשה את הבורגנות שזנחה את הפרולטריון כשהמהפכה הסתיימה. כך, בשם החרות נוצר מיתוס של שיחרור הבסטילייה, בעוד שזה היה פיפס קטן במהלך הארועים, וה"בסטילייה" כפי שעשו ממנה היתה בסטילייה (בב' קטנה) בה שהו בקושי חצי תריסר אנשים, חציים רפי שכל חציים רפי גוף. אז הפרולטריון שחשב שהנה מגיעה החרות והאחווה זכה במקום זה לקבל טרור ובונפרטיזם. אני משוכנע שאתה מכיר את הדוגמא השניה למובן הזה של אידאולוגיה. הנה דוגמה יפה לראשה המכוער של האידאולוגיה בהקשר של מפולת המשכנתאות והנכסים בארה"ב (ועכשיו גם באירופה, כפי שאני קורא). אני לא יודע אם בישראל יש "משכנתאות ערך" (לא מכיר את הז'ארגון בעברית ל home equity line), אבל בסוף שנות ה1990 וה2000 פירסמו ומכרו אותם בארה"ב באגרסיביות שמתחרה בקוקה קולה או מקדונלד. הרעיון הוא שהבנק נותן קו אשראי לעומת אחוז מסוים מערך הנכס החופשי משעבוד. כך שאם הבית שווה 100K ויש עליו 50K משכנתא, ניתן לקבל נניח 30K קו אשראי בתנאי ריבית משגעים (וכפוף לכושר השתכרות וכיוב'). הבנקים פירסמו את קווי האשראי האלה כדרך לשלם על החופשה עליה חלמת, לשיפוץ הבית, למתנות לכריסטמס או חתונת הכסף, לתשלום הקולג' של הילדים, לכיסוי (למעשה גילגול) חובות של כרטיסי אשראי, וכן, גם לצורך השקעה בנירות ערך שונים (אם כי את זה לא אמרו בריש גלי כמובן). בכתבה המקוונת חסרה הדיאגרמה מהעיתון שמראה את הירידה עם השנים בערך הבית שחופשי משעבוד, עם ירידה משמעותית בסוף שנות ה1980 ונפיה ב2007 אל מתחת לקו האמצע, עם הנפילה בערכי נכסי דלא ניידי. כך שעכשיו 60% מביתו של האמריקאי הממוצע משועבד, בעוד שבשנות ה1980 זה היה כ40% ובאמצע שנות ה1950 20%. אז עכשיו, אחרי חמש שנים בהם קו האשראי לא נשא ריבית ואפשר היא להחזיר תשלומים חדשיים מינמליים, פתאום צריך לשלם את מלוא ההחזרים של המשכנתא הרגילה פלוס המשכנתה המיוחדת הזו, בשעה שערך הבית נמוך מהחוב (ללא הריבית כמובן). אני חושב גם על אנשים שלקחו משכנתאות שליליות. הפירסומות פנו לפנסיונרים שבתיהם חופשיים משעבוד, שחבל שהכסף ישאר בקירות בעוד הם יכולים לנצל אותו בשארית חייהם. אם ילדיהם לא זקוקים לירושה (או "שיעבדו לבד"), מדוע לא לקחת משכנתא שלילית על הבית, לקבל תשלום חודשי מהבנק ולנסוע לחופשת סקי, קרוז ועוד? אבל מה קורה אם לפתע ערך הבית מתמוטט והפנסיונר נשאר עם חוב וללא בית? מצד אחד מכרו חרות, חופש בחירה, מילוי רצונות, מימוש עצמי, עזרה לילדים, שיפור רמת החיים, אבל למעשה המערכת לקחה על עצמה סיכון ומורכבות כה גדולה בשעה שהיא ידעה שהאינדיבידואל שישלם את המחיר הוא אותו צרכן, או מי שמועסק בדרגי הביניים ומטה במוסדות פיננסיים או חברות בניה שהתמוטטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דברים בגו. 1. הפירוש הראשון לאידיאולוגיה, הוא באמת זה שאני מאמץ בדרך כלל. וזה גם נכון שאני נמשך "לעימותיות" (אבל לאו דווקא בקשר או בגלל פירוש המושג אידיאולוגיה.) 2. אני גם מבין את הפירוש השני (למרות שאינני משתמש בו בד"כ) והוא נראה לי יותר נכון ומדוייק אבל הרבה פחות נפוץ והרבה פחות שימושי - אנשים לא יבינו אותי אם אשתמש בו. אולי זה בגלל שבהרבה מקומות לומדים ביולוגיה וכל מני xxx-לוגיה אחרים, אבל מעולם לא שמעתי על פקולטה לאידיא-לוגיה. בקיצור, בשפה המדוברת דומני שהמושג החליף את משמעותו. ובכל זאת - ההבחנה מעניינת. 3. כאן, אולי בלי להבחין, אתה מרצה את האידיאולוגיה (במובן 1, לעיל) שלך. בעצם לא שלך אלא זו שאתה בוחר לאמץ. האמונה ("הריאליזם") ב'מבנה מתעתע המשרת אינטרסים של קבוצות מסוימות' הוא אידאה בת יותר ממאה שנים שנחקרה לפחות כמו האומנה בחירות. אני לא חושב שהיא הופרכה, אבל היא בטח לא יותר מבוססת מהאמונה באלוהים. בשנות ה-90 ותחילת ה-2000 גרתי ועבדתי בארה"ב ואני מכיר היטב את ה- Home Equity Loan, למרות שגם כשגרתי שם (והיה לי Home) לא הבנתי למה אנשים מתפתים לשעבד את עצמם למשכנתא, או לקרדיט-קארד כדי לקנות טלוויזיה או מכונית. הייתה לנו שם חברה שהמוטו שלה היה "I didn't buy it, I charged it" ובסוף היא הכריזה על פשיטת רגל אישית - אבל שמרה על דירתה (השכורה) בעזרת שירותי הרווחה. בקיצור, אני חושב שהאמריקאים (ועכשיו גם הישראלים), בדרך כלל, מנהלים אורח חיים צרכני, ראוותני ולא אחראי. הם לוקחים סיכונים שאכן מדי פעם טופחים על פניהם. אני מקווה שהילדים שלי - ובכלל מי ששואל לעצתי - יאמצו אורח חיים יותר אחראי. אבל לא עולה על דעתי לכפות (או לקדם חוקים שיכפו) את אורח החיים שנראה לי על אנשים שהוא לא נראה להם - ועוד לטעון שאני עושה זאת כדי להגן עליהם מפני מבנים נעלמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחת תורת הכלכלה הקלאסית, נהוג להניח שהכסף הוא נייטרלי. למה הכוונה ? הרי כסף כיום הוא פיקציה, הסכם פנימי בין אנשים רבים כדי לפשט את המסחר ולהעניק ביטחון. אין שום ערבות מאחורי המטבעות המודרניים ואפילו מאחורי האג"ח הממשלתי. ממשלת ארה"ב מנפיקה איגרות חוב, מה היא מוכנה לספק תמורתן במועד הפקיעה ? דולרים שהיא יכולה להדפיס כרצונה, מבלי שיהיה להם ערך כל שהוא מחוץ למשחק שהנחנו. יתרה מזאת, למרות שאנחנו מודדים הכל בכסף, כמות הכסף הקיימת באמת (מה שנקרא בסיס הכסף) קטנה בהרבה מאותו קרחון ענק של נכסים שיש לנו, או אפילו מכמות הכסף בעו"ש (הבנק צריך לשמור על רזרבה של פחות מעשרה אחוז בד"כ). אז מה החשיבות של כסף בטווח הארוך ? טענה רווחת היא שלא כלום, רמת התוצר במשק נקבעת ע"י העבודה, הטכנולוגיה וההון, שהוא כאמור לא כסף. כסף זו רק דרך סימבולית לייצג את אמצעי הייצור. הראה מורנו ורבינו ג'ון מיינרד קיינס, שבשנות השפל הגדול למעשה זה לא התקיים, רמת התוצר היא שהתאימה את עצמה לציפיות ולריבית, מה שגרר השבתה של חלק מאמצעי היצור ואבטלה. לכאורה אבסורד, ואכן מאז פיתוח תורתו ניתנו לממשלה החכמה הכלים לצמצם הישנותם של אירועים כאלו. אך האם אנו עומדים בפתחו של אירוע כזה ? לא. רמות האבטלה הן עדיין באזור ה"אבטלה הטבעית", אמצעי היצור עדיין מועסקים, מפעלים לא עומדים נטושים. אז מה היה לנו כאן ? אנשים מסויימים גילו כשל בשיטה של ניהול ההשקעות בעולם, הם ניצלו את הכשל הזה לטובתם האישית או לטובתו קצרת הטווח של המעסיק שלהם (ששוב קידם את טובתם האישית) בדיוק כפי שהבטיח לנו אדם סמית. השוק גילה את הכשל ומתקן את המעוות, תוך הוספת רגולציה ממשלתית. המשק עדיין פועל ואינו חסר בהון, כמה אנשים נעשו עניים יותר, אחרים התעשרו, השוק השתכלל למנוע הישנות של מקרים כאלו (אם כי ברור שדומים יקרו בעתיד). העובדה שיותר כסף נמחק משנוצר אינה חשובה, כי כסף הוא ניטרלי. האם המשבר הגדיל את הפערים ? בעלי הבתים לא הפסידו, הם הרוויחו, הם חיו מעבר לאמצעים שלהם תקופה, ובמידה ויש להם האמצעים, נפילת מחירי הבתים תאפשר להם לקנות היום את הבית המעוקל שלהם בפחות כסף, כאשר את ההפסד סופג הבנק. מרביתם יתלוננו על הירידה ברמת החיים והפינוי מהבית, הדבר משול לעכבר המתלונן על שבעטו אותו מאסם התבואה אליו חדר, הבתים מעולם לא היו שלהם. מרבית המחיקות היו של בנקים וחברות ביטוח, מה שתידלק נפילה בשוק המניות. האזרח הקטן לא קנה SIV, אבל הפסיד כתוצאה מהשקעה ישירה או עקיפה, כגון קרנות פנסיה. בצורה דומה הפסידו גם עשירים. ההפסד הוא באופן כללי פרופורציוני להשקעה ולחסכון עתיר הסיכון (מניות נפלו יותר מקרנות פנסיה, שנפלו יותר מאג"ח ממשלתי), אבל השקעה וחסכון כאלו עולים בשיעורם עם העליה בהכנסה, כלומר סביר להניח שהמשבר הזה הוא פרוגרסיבי, דהיינו מצמצם את הפער בין עשירים לעניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן על הגישה האופטימית והמפרגנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש, אבל ממש, לא יפה. אתה מסביר את הדברים בפשטות ובבהירות ששוללת מאנשים אפילו את קצה קציה של האפשרות לשבת בחושך ולהתלונן. דע לך: אפשר לשלול מאנשים מותרות, אפשר לשלול מהם אפילו מני מזונות, אבל כששוללים מהם את האפשרות להתלונן - זו מכה בלתי ניסבלת מתחת לחגורה. לדעתי הסברים מסוג זה - ולאו דווקא מחסור חומרי - הם שורשיו של הניכור החברתי (יש שקראו לו "הריזנטמנט"). צריך לפעול לחקיקה שתאסור השמעתם ברבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הטענה, "נפילת מחירי הבתים תאפשר להם לקנות היום את הבית המעוקל שלהם בפחות כסף, כאשר את ההפסד סופג הבנק", אני מניח שצריך לבדוק. האם אותם עכברים שגורשו מהאסם אכן חזרו אליו, ועוד כבעליו הלגיטימיים, בניגוד למצב הפולשים למקום שאינו שלהם? צירוף הדימוי (עכברים) והטענה נראים לי כסתירה. בנוגע לטענה הרווחת על ניטרליות הכסף (ולא ברור לי לאיזו הכרעה הגעת) הרי שהכסף הפך ל"משווה הגדול". כסף מקהה את כל הערכים (למעט החליפין). מזון קונים בכסף, עבודה קונים בכסף, גוף קונים בכסף, בריאות קונים בכסף, הכסף יענה הכל. בריאות נפשית ואיזון רגשי קונים בכסף? שאלה מצויינת. לדעתי במידה בינונית עד מועטה (ביטחון סטנדרטי תלוי מערכת, לא ביטחון אישי באמת, תלוי האינדיבידואל עצמו). כסף מקל/מאפשר החפצה (ובגסות הזניה) של כל הניתן להמרה בו. מסייע לקונסטרוקציה של תלות חיצונית בסיסית בצרכנות. האדם הופך להיות מה שהוא צורך, סגנון החיים שהוא מצליח לקיים. אותם עכברים שאינם מבינים שמה שיש להם אינו שלהם, נפגעים בסופו של דבר כשמשבר מתפרץ ותופס אותם עם המכנסיים למטה. נובע שתמיד כדאי שיהיה כסף, וכמה שיותר. כסף הופך לדבר שצריך להשיג, הופך לערך, ערך מרכזי. ערך אינו דבר ניטרלי. הנזק של "החיים במציאות מדומה" הוא אמיתי. כשמה שהאינדיבידואל הפך להיות (במחשבתו ותפיסתו) קורס, הוא אינו מבין ששיטה בעצמו. אילו היה מבין זאת, לא היה משטה בעצמו, והיה גורס כאמור בתגובתך - שהוא חי מעבר ליכולתו והגיע הזמן לשלם. ציפיות הן דבר אמיתי, הן יוצרות יחס אמיתי לעולם, וכתוצאה מכך, שבירת היחס הזה יוצרת פגיעה אמיתית. ייתכן שמערכת חברתית חייבת ללכת בדרך הזו. הפילוסופיה כפי שויקו מציין (המדע החדש) מסייעת למעטים. אבל גם ההכרח הזה לא צריך לשלול מאיתנו סימפטיה כלפי אותם "עכברים" ותהיה על היכולת לצמצם הישנות מקרים כאלה באופן חברתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לשאלה הראשונה שלך על העכברים. מסתבר שישנה פרקטיקה הולכת ומתפשטת שנקראת "להפוך נכס". בתים שעוקלו על ידי הבנק נקנים במחיר מאד נמוך, עושים להם [במרמה] הערכת שווי יתרה והם מייד נמכרים, בד"כ לכאלה שקונים בית בפעם הראשונה בחייהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? באמת?! אי שם בסוף שנות התשעים אנשים קנו בתים בזול, צבעו אותם, החליפו חלונות, ומכרו אותם ביוקר? מזעזע. והקשר למשבר הנדל"ן הנוכחי הוא... ? שיש אנשים תאבי בצע, ושצריך להיזהר כשקונים בית? אגב, המאמר המקושר מתייחס ל-the dysfunctional housing and mortgage markets in low-income neighborhoods בשנת 2000. מה שמזכיר לי שצריך להפריד בין הברוך הנוכחי לבין קשיים עקביים של העניים באמריקה. מי שקורא סוג מסוים של עיתונים עלול לחשוב שכל הבעיות נגרמו בגלל הסאבפריים ובגלל בוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהיית ביננו הבנה (תגובה 487022), מתברר שטעיתי. אז אני אנסח את תגובה 486880 מחדש. היום אתה יכול להקים עסק חדש, "המסביר לצרכן השקעות". אתה יכול לבוא אלי ולבקש ממני לתת לך כסף, אותו אתה תשים במניות, אגרות חוב ממשלתיות, ובכיס שלך, ובתמורה אתה יכול להבטיח לי שתשיג ריבית מאד טובה ביחס לחברות שמתחרות בך. אין היום שום פיקוח על זה, ולמעשה, אתה יכול להקים בנק1 דה פקטו. המדינה היום תפקח רק על זה שאתה משקר ללקוחות שלך וזהו. ז"א המצב היום הוא המצב האידיאלי מבחינתך, זה בדיוק מה שאתה רוצה שיהיה, ובאמת, יש היום בתי עסק חוקיים שלוקחים את הכסף של הלקוחות שלהם ומשקיעים אותו בכל מיני דברים מוזרים בלי פיקוח של המדינה (למשל, בתי קזינו2). הבעיה היחידה שיש לך היא שאתה לא יכול קרוא לעסק שלך "בנק". אבל זאת בעיה סמנטית, ולא מהותית, אז על תקרא לו בנק, תקרא לו "גנק". בשביל שתוכל לקרוא לו בנק, המדינה דורשת ממך לעמוד בעוד כמה תנאים. למשל, להיות מסוגל להחזיר אחוז מסויים מהכסף שלך, למשל לא לקחת יותר מידי לכיס שלך, למשל, לא להשקיע יותר מידי בכל מיני השקעות מפוקפקות ועוד. שים לב, המדינה לא מונעת ממך להקים את העסק שלך, או ממני לקנות ממך את המוצרים שלך, היא רק מונעת ממך לקרוא לעסק שלך "בנק" מורשה. למעלה שאלתי אותך ואת איציק אם יש לכם בעיה עם זה, ושניכם עניתם לי שלא (יכול להיות שלא הבנת על מה ענית, כי, האמת, די הופתעתי משתי התשובות החיוביות). לכן, המצב הקיים היום הוא המצב האידיאלי, המדינה לא מתערבת במה שאתה חושב שהיא לא צריכה להתערב, והיא נותנת לאיציק את הפיקוח שהוא חושב שצריך לפקח. הנה, מצאתנו פיתרון. רק מה (וזה ההסבר לתגובה האחרונה שלי), בסוף אותה תשובה, הוספת הערה שבמצב הזה (שהוא המצב הקיים היום) מי שבוחר ללכת לבנק במקום לגנק הוא אהבל. עכשיו, אנחנו יודעים כשרוב האנשים רוצים להמר הם לא הולכים לבנק (אלא דווקא לגנק, ז"א לקזינו), מצד שני, אנחנו יודעים שכשרוב האנשים רוצים להשקיע השקעה סולידית, הם הולכים לבנק. כמו שהוסבר למעלה, אין לאף בית קזינו בעיה להחליט שהוא מוריד את הסיכונים ואת הרווח האפשרי, ובכל זאת אף קזינו לא עושה את זה, בנוסף, כמו שאנחנו יודעים, אין לאף בנק בעיה להחליט שהוא מפסיק להיות בנק והופך להיות קזינו, ובכל זאת, אף בנק לא עושה את זה. כנראה שיש לזה סיבה, אם אנחנו מניחים שההצע והביקוש עובדים גם כאן, אז כנראה שאין ביקוש להלשקעות סולידיות ללא פיקוח ממשלתי. ז"א, במילים שלך, רוב הציבור הוא, כנראה, אהבל. מצד שני, יכולה להיות לזה סיבה אחרת (להגיד סתם שכולם אהבלים חוץ ממך זה הרי פתרון קל שתמיד נוכל לחזור אליו, אז בו נשתעשע רגע באפשרויות נוספות). בנקים הוא לא התחום היחיד שקיים בו מצב כזה, כמו שציינת, גם תחום הרפואה הוא תחום דומה. גם שם, אתה יכול ללכת ללמוד באוניברסיטה, לקרוא את כל הספרים, ולא לקבל רשיון מהמדינה. אז לא תקרא לעצמך "דוקטור" או "רופא" אבל זה שוב עניין סמנטי ולא עקרוני. גם רפואה מספקים רופאים מוסמכים לצד באבות. וגם ברפואה, יש תחומים בהם הבאבות מתחרים ברופאים, ויש תחומים בהם לרופאים (ז"א לאלה שהחליטו כן לקבל רשיון מהממשלה) יש מונופול, אף אחד לא הולך לבאבות לרפא רגל שבורה (למרות שכל באבא יודע איך לטפל ברגל שבורה). אפילו אתה לא, ואתה הרי לא אהבל, נכון? אז, אולי הפתרון הקל הוא לא הנכון, ויש סיבה שאנשים, כולל אתה, בוחרים באפשרות האהבלית. 1 לענייננו, בתגובה הזאת, המילה "בנק" מתייחס רק לענייני השקעות. 2 כן, אני יודע, בישראל קזינו עדיין לא חוקי, אבל יש מספיק מדינות בהן בתי קזינו הם חוקיים (והמצב בהם לא שונה מהותית מישראל), ויש מספיק סוגי הימורים אחרים (כמו מטבעות זרים ומניות) שחוקיים לחלוטין בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבטיח שהבנתי אותך לגמרי, אבל נדמה לי שאתה עסוק מדי במשחקי מילים. "כל זה כאילו, יעני ישרא-בלוף". אם אני מכה אותך על הראש, והרי אסור להכות, אז נגיד כאילו שלא קוראים לזה "מכות" ואז הכל יהיה בסדר. באמת לא משנה לי איך קוראים לזה, ובלבד שיהיה מותר לבנק/גנק לנהל את השקעותיו בעצמו (ובשקיפות). לא צריך ללכת לקזינו. יש במשק עשרות חברות השקעות שאינם בנקים:"תמיר פישמן", "אלטשולר שחם", "אקסלנט נשואה", "מגדל שוקי הון" ועוד. לא קוראים להם בנקים אבל גם לא מרשים להם לתת משכנתאות, לנהל חשבונות עו"ש, מט"ח, פק"מ וכו'. ביום שירשו לגנק לעשות מה שבנק עושה, לא יהיה חשוב איך קוראים לזה, אבל גם לא יהיה צורך להחליף לזה את השם. אם אתה מדבר על בידול באמצעות רשיון של המדינה, אז אני מציע שתדבר עברית ותקרא לדבר בשמו. קוראים לו בנק! אתה מציע שיהיו בנקים עם רשיון ופיקוח ממשלתי (כמו תעודת הכשר) ובנקים אחרים שלא יהיה להם רשיון כזה. ככה הלקוחות יוכלו לבחור בין בנק ממשלתי ובנק פרטי (ואז נראה מה הם מעדיפים). אז אם הרשיון הממשלתי איננו חובה אלא רשות, אני מקבל את הרעיון שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אז אם הרשיון הממשלתי איננו חובה אלא רשות, אני מקבל את הרעיון שלך.'' נחמד מצדך, זה כמו ללכת צעד אחד קדימה ושניים לאחור. כבר קיבלת את ההצעה שלי לפני שש תגובות, ואחר כך הסברת לי שמי שהולך לבנק כזה הוא ''אהבל'' ואני הסברתי לך שזה המצב הקיים, ושרק בנקים כאלה מאפשרים השקעה סולידית, ולכן, כנראה שכל מי שרוצה להשקיע השקעה סולידית הוא ''אהבל''. על זה עוד לא ענית לי (וכנראה שגם לא תענה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לפני שש תגובות ההצעה שלך כללה רשיון ממשלתי שאיננו רשות אלא חובה, אז קיבלתי אותה אז ואני חוזר ומקבל אותה עכשיו. אם היא חייבה רשיון ממשלתי למי שרוצה לספק את הפונקציות של בנק, לא קיבלתי אותה אז - ואם היה נדמה שקיבלתי, אז לא הבנתי או לא הובנתי. אולי המילה "אהבל" הדליקה אותך. שום דבר אישי! ואני מצטער אם לקחת את זה ככה. אני אומר שמי שסומך דווקא על פקידי ממשלה כדי שיחליטו עבורו מה היא השקעה סולידית, הוא אהבל. אני לא יודע אם "זה" המצב הקיים, ואם כן או לא, אני לא מבין מה זה משנה לצורך הדיון. אני לא יודע איך לענות לך יותר טוב. אנסה שוב: לדעתי זה לא נכון שרק בנקים בפיקוח ממשלתי מאפשרים השקעה סולידית. ככל הידוע לי, אם תלך ל"תמיר פישמן", למשל, ותבקש להשקיע רק באג"ח של המדינה והחברות הגדולות, תקבל השקעה סולידית מאוד. האם זו תשובה מספקת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאנחנו זזים במעגלים, ומשום מה אתה לא רוצה להמשיך הלאה. לא לקחתי את המילה אהבל אישית, אין לי מספיק כסף בשביל להשקיע (באופן סולידי או לא, בחברה מפוקחת או לא). הנקודה היא אחרת לגמרי, כל החברות (היום) שמציעות השקעה סולידית, בארץ (וברוב העולם המערבי) בוחרות להיות תחת פיקוח ממשלתי, והכל הזה כולל גם את תמיר פישמן, ואת כל שאר החברות המוכרות לך. למה זה קורה? למה תמיר פישמן בוחרים להיות תחת פיקוח ממשלתי? הרי לא כל המשקיעים הפוטנציאלים הם אהבלים, נכון? אז, מה מונע מתמיר פישמן להגיד לממשלה, לא רוצה את הפיקוח שלכם, ולמשקיעים הפוטנציאלים, בואו תשקיעו אצלי, אין לי פיקוח ממשלתי? הרי, אם אהבלים הולכים לחברות שמנצאות תחת פיקוח, אז חכמים הולכים לחברות אחרות. ומתברר שאין כאלה, לא בארץ ולא ברוב העולם. לזה עוד לא נתת הסבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת רוצה לצאת מהמעגל הזה באופן שיספק אותך. לכן אנסה שוב להצביע על שתי הנקודות שלדעתי מחזירות אותנו פנימה: א. העובדות שעליהן אתה נשען בשאלתך אינן מקובלות עלי כעובדות. אני לא יודע איך בדיוק מתנהלים הבנקים או "תמיר פישמן" וכו', אבל לא נראה לי נכון לומר שהם תחת פיקוח ממשלתי (ובטח לא שבחרו בזאת) - בהקשר של נושא הדיון. למיטב הבנתי המציאות הקיימת היא שאף פקיד ממשלתי לא אומר לבנקים/חב-השקעות במה להשקיע. לך לאתרים של קרנות הנאמנות שלהם, שם יצהירו בפניך ש-X% מושקע באג"ח ו-Y% מושקע במניות - ובתוך המגבלות הללו הכל נתון לשיקול דעתו של מנהל הקרן. אפילו התפרסם שבנק הפועלים השקיע די הרבה במשכנאות סאב-פריים והפסיד שם. אף פקיד לא אמר להם שזה לא סולידי מספיק. לכל היותר (וגם את זה אינני יודע) המדינה נותנת להם רשיון לפעול כבנק או כחברת השקעות, אבל בשום אופן לא מפקחת על השקעותיהם ולא מגדירה עבורם מה זה סולידי. בגלל שאני לא מסוגל לענות על שאלה שמתבססת על עובדות שאינני מקבל, אנחנו במעגל. ב. גם אם הייתי מקבל את העובדות הנ"ל, אני חושב שהן אינן רלוונטיות לטענה שלי. נגיד שאתה צודק ו"תמיר פישמן" ביקשו (התחננו) שהממשלה תפקח עליהם כך שיקפידו להשקיע במה שנראה לפקידי הממשלה סולידי. ונגיד גם שמותר לכל אחד לפתוח חברת השקעות בלי פיקוח ממשלתי. ונגיד גם שכל האנשים משקיעים מרצונם רק בתמיר פישמן, בגלל שפקדי הממשלה מפקחים שם שההשקעות יהיו סולידיות לטעמם. במקרה היפוטתי כזה, אין לי טענות - כי מותר למי שרוצה לפתוח חב' השקעות. ובזה דייני. ואשר לשאלתך, במקרה היפוטתי כזה, תשובתי היא כן! כל האנשים הם אהבלים כי הם סומכים על פקידי ממשלה שיבחרו עבורם השקעות ולא הולכים למקום אחר שבו מותר למומחי השקעות לעשות את עבודתם. אבל כאמור, זה לא רלוונטי לטענה שלי שאומרת ש*צריך* לתת לכל אחד להשקיע את כספו כרצונו. (אני מקווה שאתה מבין שהטענה הזאת עומדת בעינה בין שזה המצב ובין שלא). בגלל שהשלאה נשענת על עובדות לא רלוונטיות, אני לא יכול לענות עליה לשביעות רצונך - ואנחנו שוב במעגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עושה הפרדה מלאכותית בין פקידי הממשלה ל''מומחי השקעות''. היום הפקיד שהוא גם כלכלן הוא מה שציירת- פקיד ממשלתי, ומחר תמצא אותו כמומחה השקעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ברור שאף פקיד ממשלתי לא אומר לבנקים (ולעניינינו, תמיר פישמן הם בדיוק כמו בנק) במה להשקיע, אף אחד לא אומר אחרת, ואף אחד לא רוצה שיהיה אחרת. מה שיש זה פיקוח ממשלתי על אופי ההשקעה (אגרות חוב, מניות, מטבע חוץ...), וכל הבנקים (ושוב, לעניינינו תמיר פישמן זה בנק) שקוראים להשקעות שהם מוכרים ''השקעות סולידיות'', עומדים בתנאים האלה, ועושים את זה מתוך בחירה. ב. נו, בסדק, כל האנשים הם אהבלים. בשביל לצאת מהמעגל אשמח אם תסביר לי מה גורם להם להיות אהבלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש סדק במעגל. א. ==>"ברור שאף פקיד ממשלתי לא אומר לבנקים במה להשקיע... ואף אחד לא רוצה שיהיה אחרת". בתנאים אלו אין לי וויכוח עם אף אחד. היה נדמה לי שיש מישהו שרוצה שיהיה אחרת. אם אין כזה אז זהו זה! ב.לפי א' הם כבר לא אהבלים ולכן אין צורך להסביר מה גורם להם להיות אהבלים. מה שגרם להם להיות אהבלים קודם זו ההיפותזה השגויה שפקידי הממשלה אומרים לבנקים (ולתמיר פישמן) במה להשקיע. אני חושב שאני רואה אור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערת אגב: מי ששובר את רגלו לא הולך לא לרופא ולא לבאבא. הוא שוכב על הרצפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא עם הסיגריות משכנעת בדיוק בכיוון ההפוך.... העובדות בשטח מצביעות על כך שכלל אצבע ש''כל ילד יודע'' לא ממש עבד בשני המקרים, ושחברות הסיגריות והבנקים שנותנים משכנתאות סאבפריים הסתירו מידע רלבנטי מלקוחותיהם. משבר הסאבפריים הוא כנראה אחד מהמשברים החמורים בעשורים האחרונים שמשפיע גם על מי שלא לקח משכתנא סאבפריים. סיגריות הרגו מיליוני אמריקאים, חלקם גם אינם מעשנים בעצמם. אז נכון, חלק מהאשמה מונחת אצל הצרכנים שנוגסים יותר ממה שהם יכולים לבלוע. אבל לא ראוי לפטור את זה בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מידע רלוונטי הוסתר מלקוחות הבנקים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהבנק שאמור לשמור על הכסף שלך השקיע אותו בסאבפריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחיקות של הבנקים לא התבטאו במחיקה של חשבונות לקוחות, במיעוט המקרים שהיתה קריסה של בנק, הממשל הפדרלי הלאים אותו (ומימלא הפיקדונות בארה''ב מבוטחים). מי שנפגע הם בעלי המניות (שזה אתה דרך קרן הפנסיה, אלא אם בחרת באחת שלא מחזיקה שום דבר חוץ מאג''ח מדינה, שזו גם אופציה לגיטימית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וברוב המיקרים, המימשל עזר באופן מאסיבי כדי שלא תהיה קריסה. המחיקות לא פגעו בחשבונות הלקוחות ולא כתבתי את זה. במקרה הזה התייחסתי לחוסר הקשר בין המחיקות שהן כשלונות עיסקיים לבין משכורות העתק והבונוסים שבאו שנה קודם לתגמל על הצלחות שבגינן נעשו אחר כך הצחיקות. הפגיעה בעמיתים מתרחשת בקרנות הפנסיה ובאופן נרחב בארה"ב- אינני יודע מה קורה בישראל -לא קראתי על זה. אינני מבין את טענותיך: איש עסקים יכול לקחת סיכונים- שיהיה לו לבריאות. פישמן יכול להשקיע בלירה התורכית. מנהל קרן פנסיה איננו איש עסקים מסוג זה והבעיה היא שהוא מרגיש חרות לנהוג כאילו הוא איש עסקים בנוסח פישמן. ריווחי הקרן אינם משפיעים רק על רווחיו וכאן המעילה באחריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק להזכיר שבפעם הקודמת, בקריסה המסיבית של בנקים להלוואה וחסכון, התמוטטו מאות בנקים וממשל בוש האב התערב לצלילי למעלה מחצי טריליון דולר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המימשל האמריקאי יודע להתערב . כשאנחנו רואים דיעות היכן הוא התערב, מוסתרות הידיעות היכן הוא לא התערב. אם המימשל יתערב לטובת האנשים שאיבדו את בתיהם, זו תהיה התערבות חלקית. הרבה אנשים ישארו בלי בתים כי המימשל ימתח קו וכך היה עושה כל מימשל גם אם היה מלאים את כל המערכת. גם כשממשלת ישראל הלאימה את הבנקים, היא עשתה כמדומני איזה הסדר אם נפגעי המשבר. כמובן הסדר חלקי. אני מניח שהמימשל לא יתערב לטובת נפגעי פנסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אז נכון, חלק מהאשמה מונחת אצל הצרכנים שנוגסים יותר ממה שהם יכולים לבלוע." טוב, אז על המהות אנחנו מסכימים. נשאר עניין הכמות. לדעתי החלק הארי של האשמה מונח אצל הצרכנים האלו. אם הבנקים/חב-הטבק הסתירו מידע (בניגוד לחוק) יש להעניש אותם כחוק. אבל אפילו אם הם הסתירו מידע, אתה חושב שיש ילד שלא יודע ש"העישון מזיק לבריאות"? ואם כל המעשנים/לווים יודעים שהם גורמים לעצמם נזק - אז מה זה משנה שהסתירו מהם מידע נוסף? מה שרלוונטי ביותר כבר גלוי: "משרד הבריאות קובע...". מה עוד אתה צריך לדעת כדי לקבל החלטה אחראית? ואם לא תקבל החלטה אחראית, מי ראוי שישא בתוצאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים יותר חשוב שאנשים לא ימותו מאשר ללמד אותם לקח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סיפור אחר. אם אנחנו רוצים להציל אותם ממות, אז צריך - לאסור מכירת אלכוהול - לאסור מכירת סיגריות - לאסור מכירת המבורגרים, בורקס, פיצה, פלאפל, קולה, ממתקים ... - לאסור נשימה בשטח ערוני - ... אבל אם אנחנו מתירים למכור את כל אלו, ויש כאלו שקונים יותר מדי, למה להטיל את האחריות לכך דווקא על המוכרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכל אחד מאלה יש רמת סיכון שונה. אנחנו מותחים קו בנקודה מסוימת - כרגע הנקודה הזו היא מה שמוגדר בפקודת הסמים המסוכנים. המוכרים של רוב המוצרים האלה לא ניסו במשך עשרות שנים להסתיר את ההשפעות שלהם, לא מימנו מחקרים שיראו שהם לא מזיקים, לא הכניסו חומרים שיגדילו את ההתמכרות. אני מטיל חלק מהאחריות על המוכרים גם במוצרים האחרים; לאו דווקא עד כדי דרישה לפיצוי כספי, אבל ברמה המוסרית בהחלט כן. מי שמוכר מוצר שהוא יודע שיגרום לרבים לחלות בסרטן הוא אדם שפועל באופן לא מוסרי, גם אם הקונים עושים זאת מרצונם החופשי. גם ד"ר קבורקיאן מטפל בבעלי רצון חופשי, ועדיין הוא צריך לבלות מאחורי סורגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אני מטיל חלק מהאחריות על המוכרים גם במוצרים האחרים; לאו דווקא עד כדי דרישה לפיצוי כספי". אם זה לא במישור הכספי ולא במשפטי, אז ברמה המוסרית אני כנראה מסכים איתך. למרות שיש עם זה בעיות מסובכות. למשל, אני מבין מה זה מוסר של בנאדם (כמו מנהל בנק) אבל לא יודע ביוק מה זה מוסר של בנק. באופן כללי אני חושב שאנשים שמתפרנסים מחולשות של אחרים הם פחות מוסריים מכאלו שמתפרנסים אחרת, אבל נורא קשה להפריד כי כמעט כל מי שעוסק בענף הביגוד, הקוסמטיקה הרכב, הטבק, המזון ...או בתעשיות התומכות בהן (כמו מידע) מתפרנס - לפחות חלקית - מחולשות של אנשים. בכל מקרה, אם אתה לא חושב שיש בעיה עקרונית ברמה הכספית/משפטית עם הבנקים, ולא צריך ליצור כזאת, אז אני איתך. אגב, לקבורקיאן יש בעיה משפטית ברורה ודווקא ברמה המוסרית יש וויכוח על מעשיו. ושמעתי גם שהוא מציע לנזקקים הנחה של פעם בחיים על שרותיו, ביחוד בתקופת החגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחומי הקוסמטיקה או הבגדים מתפרנסים מחולשות של אנשים, אבל הלקוחות יוצאים מזה קצת יותר עניים עם מוצר מיותר. לעומת זאת בתחום הטבק, נניח, הלקוחות יוצאים קצת יותר מתים - נראה לי שזה הבדל די מובהק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עם זה אני מסכים. ובכל זאת נדמה לי שאתה לא מציע לאסור מכירת טבק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אבל אני מאמין שאילו הטבק היה מתגלה היום לא היו מאפשרים לייצר ולשווק אותו באופן חוקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, הוצאת הטבק מהחוק תייקר אותו במאות אחוזים, ותצמצם את תקציבי הפרסום והשווק בשעור דומה, הגלילי יכול לקנות טבק לגלגול במאה שקלים לקילו,(שווה לעשרים שקיות כפול חמישים גר' בשקית), שקית סמסון עולה כחמישים שקלים בקיוסקים. בוא, אני מזמין על חשבוני, בחינם, זה יעשה לך טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... בדומה למקרה של חוקי היובש שלא מנעו מאנשים לשתות ורק יצרו שוק שחור. אבל מנגד - אני לא יודעת למה לייחס את זה אבל הרבה-הרבה יותר אנשים נגמלו לגמרי מעישון בעקבות העליהום המתמשך על הניקוטין וחברות הטבק, מאשר נגמלו משתייה בעקבות חוקי היובש. אולי זה מפני שחוק היובש הוצנח מלמעלה בידי פוליטיקאים, ואילו בחוקי העישון ה"הצנחה" נתמכה באווירה ציבורית? סתם ניחוש ראשוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לזה הרבה סיבות, בלי ספק, אבל אחת העיקריות שבהן היא ששתיה משפיעה רק על מי ששותה ואילו עישון משפיע על כל הסביבה. גם מעשנים כבדים נרתעים היום מלעשן ליד הילדים שלהם, למשל. יש לזה משקל גדול בהצלחה של אכיפת איסורי עישון במקומות ציבוריים. מעבר לכך, מעטים מבין השותים מתמכרים והופכים לאלכהוליסטים, והיתר אינם סבורים שיש בשתיה משום סכנה לבריאותם; לעומת זאת החשש מפני סרטן ריאות רודף כל מעשן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים האחרונים שלך לא נכונים, או לא ניתנים לבדיקה, בתרבות של שתייה (כלומר לא בארץ). במקום שבו, כמנהג תרבותי, מחכים שתגיע השעה 12 בצהריים כדי שיהיה אפשר לצאת לדרינק, במקום שבו מגישים לאורחים משקאות לפני ארוחת הערב (וגם במהלכה ולאחריה...), אי אפשר עוד לקבוע מי אלכוהוליסט ולא יכול בלי זה, ומי סתם רגיל לשתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הענין הוא שגם אדם שלא יכול בלי שניים-שלושה-ארבעה דרינקים ביום לא סבור שהבריאות שלו נפגעת מזה באופן מהותי (נזק משמעותי לכבד הוא לא עד כדי כך שכיח). אז הוא לא יכול בלי זה? ביג דיל. כמה אנשים לא יכולים בלי קפה? כך הוא רואה את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שתופעות הלוי של אלכוהול יותר נעימות (לא הזנבת, השכרות) מאלו של העישון, קל להיזהר בשתיה ולשמור על הבריאות, בלתי אפשרי בעישון לעשן ''מעט'' כשכל סיגריה היא נזק. ועוד, לא כל השותה אלכוהול הוא מכור, להפך, אחוז קטן מגיע למצב של התמכרות, לעומת המעשנים שרובם המוחלט מכורים. השלום מתחיל מבפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כאן, ''קל להיזהר בשתייה ולשמור על הבריאות'', לא ממש מבוסס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכוהול יותר זול מטבק, או בעלות דומה, אני מכיר מעט נפגעי אלכוהול לעומת כשלושים איש שמתים כל יום ממחלות הקשורות בזיהום אויר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
______ העלמה עפרונית וזכרון המעלית המסריחה ההיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין כי שאיפת עשן מבאנג מסננת 99.9% מהרכיבים המסוכנים/מסרטנים/ממכרים בלי לפגוע בחומר הפעיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין ש95.6% מהסטטיסטיקות באייל שאינן מגובות בקישור למחקר הן שגויות (ובאנג זה מגעיל, אם את רוצה לשמור על הבריאות נסי עוגיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין ש-94.21% מקוראי האייל מתעלמים מסטטיסטיקות ללא גיבוי למחקר (וגם עוגיות זה לא כל כך בריא, רוצים לשמור על הבריאות, נסו חסה אורגנית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהכוונה היתה לעוגיות שמכילות לא רק קמח, סוכר, חמאה וביצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לינק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי לציין מקור אטרח ואומר כי אולי בתי הגזימה בתיאור יתרונות כלי פילטר המים בשאיפה לריאות, אבל בגדול היא צודקת הצדקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתעשיה הכימית זה נקרא scrubber (ובעברית "עמודת ספיגה" או "עמודת ספיחה") | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק! מה שאני רוצה. שאם לאנשים נראה שהבנקים, חב' הסלולר, מוכרי ההמבורגר, ויצרני הסיגריות.... מזיקים להם, אז שיפסיקו להשתמש בבנקים, בסלולרי, בהמבורגר ובסיגריות. ושיטיפו לבני ביתם וחבריהם להפסיק את השימוש באלו גם. הבעיה היא שאנשים ממשיכים להשתמש במוצרים המזיקים האלו ורק צועקים "תחזיקו אותי". לך תדע מה הם רוצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא אחרת. הבעיה היא שככה הם בני אדם. יצורים דפוקים, מה לעשות. Face it. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר יש אנשים שמטיפים לזה, רק שהם נתפסים (עדיין?) כסהרורים. זה עניין של נורמות משתנות, של אופנות ושל טרנדים - ומוקדם עדיין לקבוע אם טרנד המזון הבריא למשל יתקבע כנורמה או יחלוף כאופנה. אגב, מעניין אותי איך מתנגדי העישון במקומות ציבוריים נתפסו לפני 10 או 15 שנה. ראה תגובה 437056 . והסמי-נבואה שנתתי שם לגבי הגבלה של מכירת סטייקים במסעדות כבר מתגשמת: במדינות מסוימות בארה"ב יש חובה לפרט בתפריט את הקלוריות ונתונים נוספים לגבי כל מנה, ויש איסורים שונים על מכירת מנות שמכילות רכיבים כמו שומן טראנס וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה! אלו המטיפים לזה - יבורכו. אלו המתלוננים שההטפה לא עוזרת - מומלץ שיפסיקו (גם להתלונן וגם להשמש במוצרים שהם מתלוננים עליהם - בנקים, סלולרי, סטייקים...). לפני 10-15 שנה הייתי בארה"ב והמגמה נגד עישון כבר הייתה בעיצומה למרות שעדיין לא הגיע לרמות של היום. 10 שנים קודם לכן, לתחושתי, מתנגדי העישון במקומות ציבוריים היו חייזרים נדירים שלא העיזו להביע את דעתם. אגב, לי נראה שהמגמה הזאת הגיע רחוק מדי והאיזון בין זכותם של המעשנים לזו של הלא מעשנים הופר כאשר במקומות בילוי אין אפילו פינת עישון. הדרישה לאיסור מכירת שומן טראנס נראית לי לא לגיטימית. לעומתה הדרישה של פירוט תוכן המנה נראית לי סבירה - אם כי עדיף היה שזה יהיה בגדר המלצה: "משרד הבריאות קובע ששומן טראנס מזיק לבריאות, ומציע לסועדים לא לאכול במקומות שלא מפרטים את תוכן המנה". במקרה כזה, התפקיד של המדינה הוא לבדוק ולוודא שהפירוט של אלו שמפרטים הוא אמין ואמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון - לפני 8 שנים הייתי בארה"ב וכבר אז (בסן פרנסיסקו) המעשנים נאלצו לעמוד בחוץ בגשם שוטף. הם גם התחלקו לשתי קבוצות: א. הומלסים. ב. אני. העניין הוא, שאם וכאשר הציבור ככלל יפנים את נזקיו של שומן טראנס ויתחיל להציק לכל מי שאוכל אותו בפומבי, כל הגבלה של המדינה בנושא תיראה סבירה (לפחות לחלק מהאנשים). בדומה לשאר חוקים שבאים לאלץ בני אדם להגן על עצמם. מי שמתנגד עקרונית, למשל, לחוק הקסדות של היום (כמוך מן הסתם), יהיה כמובן גם נגד החוק האוסר על אכילת שומן טראנס. אבל ההיגיון שבבסיס החוק יהיה שקוף לרוב הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שיש הבדל עקרוני בין ''חוק קסדות'' ל''חוק עישון''. בראשון מגנים על האדם מעצמו, בשני מגינים על הלא-מעשנים מהמעשנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוויתי בין חוק קסדות לחוק סטייקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. ולכן אני לא חושב שהציבור ''יתחיל להציק לכל מי שאוכל אותו בפומבי'', וייקח הרבה זמן עד ש''כל הגבלה של המדינה בנושא תיראה סבירה''. הציבור לא מציק לי אם אני לא חובש קסדה או לא לובש אפוד זוהר. רק חברי הכנסת מציקים בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהציבור אינו מציק לך בנושא הקסדה. להפך, הוא מסייע לך: הוא לוקח על עצמו את חשבון הטיפול הנוירוכירורגי שאתה עלול להיזקק לו. אחלה גבר, הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נובאמת - באותה מידה אפשר להגיד "להפך, הוא מסייע לך: הוא תומך בפעילות הגופנית האירובית, משום שאתלטים עולים פחות למשלם המיסים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אתה נוסע בלי קסדה בניגוד לחוק ובכל זאת הציבור לוקח על עצמו את העלויות של ההתנהגות הזו. הפעילות האתלטית לא היתה נפגמת אם היית משתמש בקסדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנהגות שלי בהחלט לא נפגעת, אבל מה עם כל הפוטנציאלים שלא עולים מלכתחילה על האופניים כי צריך את הקסדה המעצבנת? בטווח הארוך, הציבור מרוויח מאי-קיומו של חוק קסדה, כי התועלת מיותר רוכבים עולה על העלות של הפצועים שקסדה הייתה עוזרת להם. אתה יכול להסתכל על מקרה דומה, בו יותר אתלטים שווים יותר לציבור מיותר נפגעים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חובת חגירה מאחור, למשל, נכנסה לקונצנזוס בדרך שתיארתי. חוק הקסדות צעיר מכדי להיות כזה (ואני לא יודעת אם יהיה כזה, כיוון שהוא מנסה להיאכף על קהל דעתני יחסית, אבל לא אכנס לזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק הקסדות באופנועים ותיק דיו, ומתאים יפה לגישתך: אחרי מספר שנים, והסכמה רחבה בדבר תועלתו, מי שמפר אותו נחשב משוגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, העניין עקרוני. (כפי שהעיר יהונתן) ההגיון של חוק אשר מונע ממעשן להזיק לציבור איננו אותו הגיון של חוק אשר מונע מאדם להזיק לעצמו. וההגיון הוא (לדעתי) לא עניין זמני ולא חברתי. הוא עקרוני. אפשר ש"הציבור" יחשוב פעם שמשהו שקוף והגיוני ויכפה על אנשים להימנע מלהזיק לעצמם. אבל (חוסר) ההגיון בחוק הזה יהווה בסיס תחילה לאיסור על אכילת שומן, וקצת אחר כך, אולי, איסור על אכילת טרפה. (אולי זו תחילתה של עוד מגמה: לא מעט אנשים חושבים שבעוד שהשומן רק הורג, הטרף גרוע ממנו, כי הוא מזיק גם אחרי המוות). השאלה העקרונית היא מי קובע מה מזיק לכל אחד מאיתנו יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי קובע מה מזיק לציבור? בבני ברק יגידו לך שכשאתה אוכל טריפה אתה מזיק לציבור כי אתה מרע את מצבו הרוחני של עם ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קובע מה מזיק לי. אתה קובע מה מזיק לך. הציבור (באמצעים הידועים) קובע מה מזיק לו - כמו שעשה בעניין העישון. עוד דוגמה: "הציבור" כבר החליט שחמץ בפסח זה לא בריא - לכן אסור למכור אותו אז. אבל בבית אנחנו אוכלים פיתות ולוקחים את הסיכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא נכנסת אתך לדיון על חופש הצרכנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה דעתך על חוק שיטיל על מוצרים המכילים שומן טראנס חלק מן העלויות של טיפול קרדיולוגי וטיפול בשבץ ברחבי המדינה? לגיטימי או לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט נראה לי לגיטימי שאחד שמתעקש לאכול 7 סטייקים (400 גר' כ"א) בשבוע, יחוייב בפרמיית ביטוח רפואי גבוהה יותר. זה לא רעיון חדש, חברות הביטוח מעלות את מחיר ביטוח החיים של המעשנים. וגם, למשל, אנשים שעושים סקי ומסכנים את עצמם בעליל, משלמים ביטוח נסיעות גבוהה מנוסעים אחרים. להטיל עליות על מוצר נראה לי פחות לגיטימי. אחד רוצה למכור אותו (בלי לרמות) והשני רוצה לקנות אותו (אולי יש לו חיסון מטראנס). למה אתה רוצה שכולנו נידחף בינהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כי אנחנו בסוף משלמים את העלויות של הטיפול הרפואי הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז אולי כדאי שנפסיק? אבל אם אנחנו דווקא מתעקשים להתנהג כחברת ביטוח, למה אנחנו צריכים לכפות את שירותינו. אנחנו (המדינה) יכולים להגיד לך שאם אתה אוכל 7 סטקים בשבוע, אז אתה לא מבוטח אצלינו - לפחות לא למחלות הנובעות מהסטיקים. אם מאידך אנחנו רוצים להיות נחמדים וסולידאריים - שזה לא רעיון רע - אז למה לא נישא בעלות הטיפול גם באלו שמזיקים לעצמם? אבל הרעיון שאנחנו כופים על אנשים את שירותי ה"ביטוח הדדי" שלנו , ואז מרגישים זכאים לכפות עליהם גם התנהגות הולמת, עושה לי כאב בטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חוק היובש הוצנח מלמעלה בידי פוליטיקאים" אם אני זוכר נכונה, חוקי היובש בארה"ב לא היו גחמה של פוליטיקאים, אלא דווקא פרי של תנועה פוליטית רחבה בגנות הנזקים החברתיים והמוסריים של האלכוהול. ואללה, ויקי מסכימה http://en.wikipedia.org/wiki/Prohibition_in_the_Unit... "Following significant pressure on lawmakers as a result of the temperance movement..."
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מספיק רחבה, ככל הנראה. או יותר נכון: זו היתה קבוצת לחץ נשית בעיקרה, אבל הגברים לא הפסיקו לשתות בסופו של דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מומלץ להכנס לקישור של דניאל גילברט | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. שני דברים: במדיטציה לא ננסה לשתק את פעילות האונה האמורה, אלא נשתדל ששאר האיזורים\מרכזים\מסלולים(תגובה 386330) יפסיקו לדהור אחריה כמו חבורת כלבים שבלעו גוש חשיש. וניסוים כפי שנערכו בזקנים, או טיפולים כמו שנטפלו אונות המטופלים של זוכה פרס הנובל, בקנה מידה גדול, הם התוצאה המתבקשת של מחקרים מהסוג שדובר בו לאחרונה: הבדלים סטטיסטיים בתפיסות העולם השונות כמעה, בין גזעים וקבוצות שונות, במין האנושי. ותסולח לי המניפולציה הרגשית - אני קצת ריגשי הלילה בעקבות מניפולציה מהגרועות. גם בעולם המדע הבידיוני, שוטה, חדלו הסיפורים לשווע, לבואו של מנהיג-מדען חכם, שיוביל אותנו לגן עדן סביר ביותר, והדבר נשאר נחלתם של החיבורים הפחות מוצלחים (בלשון המעטה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסוואת העלות בפועל מקשה על הצרכן לשלוט בעלויות השימוש. מצד שני, כפי שקננגיסר צרכן "אחראי" לומד מהר מאד לשלוט בהוצאות עד לרמה שמתאימה לו. אבל הוא יתקשה מאד לבדוק איזו חברה מספקת את השרות הזול ביותר מבחינתו. המעניין שתמונת המציאות הזאת דומה במקרים רבים כאשר מדובר באוליגופול. צעד בכיוון הפתרון עשו הרגולטורים של המערכת הבנקאית (שגם היא בעצם אוליגופוליסטית) כאשר הורידו את מספר העמלות וקבעו זהות הגדרה של שלושת העמלות העיקריות (עיקריות מהבחינה שהן נקבעות לפי פעולות שרובנו נוהגים לעשות יום-יום כמו הפקדות, משיכות ועוד). לאחר שהתפרסמו השינויים (http://news.walla.co.il/?w=//1325903) היה לי קל מאד לזהות את ההבדלים בעלויות השרות בין 12 הבנקים (בעצם פחות כי 5 הם סקטוריאליים) והבנק איתו אני עובד כבר יותר מ-20 שנה. הצעד הבא שלי היה לפנות לבנק שלי שיוריד עלויות. פנייתי נענתה בחיוב וזכיתי להנחה של 50% בעמלת בנקאות ישירה ובכך נפתרה הדילמה אם כדאי לי או לא לעבור לבנק אחר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |