בתשובה לתשע נשמות, 31/07/08 17:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איפה התנאים המטעים בהם מוצע השרות הסלולרי? אף אחד לא משקר לך, אלא רק מתאר את המציאות בצורה שיותר נעימה לאוזניך. מכיוון שמעולם לא שילמתי יותר מ-100 ש"ח לחשבון סלולרי (ובד"כ הרבה פחות), אני יכול להבטיח לך שאפשר להשתמש בסלולרי בלי להגיע להוצאות גבוהות. צריך להיות צרכן נבון ולחשוב על המעשים שלך, לא סתם לתבוע מהמדינה לאפשר לך להתנהג בצורה אינפנטילית בלי שיהיו לכך השלכות. משעשע אותי שהתחלת את תגובתך באמירה שהגנת הצרכן אינה מבטאת "זכות" למוצר, וסיימת אותה באמירה שהסלולרי הוא שירות חיוני (ומכאן נובע שיש לאזרח זכות לקבל אותו) בחברה שלנו. אז, לא. הסלולרי אינו שירות חיוני, ובטח שלא היכולת לנהל אלפי דקות שיחה בחודש. הייתי מבין את הטרוניה אם היית אומרת שמן הראוי לאפשר גם למעוטי יכולת לשאת סלולרי כדי שיוכלו ליצור קשר עם שירותי חירום במקרה הצורך (אך כמובן שלא הייתי מסכים איתך), אבל סתם כך, להכריז שסלולרי זה שירות חיוני? פליז... ולהגיד שאינטרנט זה שירות חיוני בחברה שלנו זה להוכיח עיוורון מוחלט לגבי מצב החלקים החלשים יותר של החברה, אלו שעבורם אוריינות מחשב בכלל לא נמצאת בסדר העדיפויות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לך אף אחד לא משקר, אני תפסתי כמה פעמים את הנציגים של טלפון משקרים לי בלי למצמץ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני שמעתי סיפורים על שקרים ממש, חלקם גם מחברה שמנהלת קליניקה לסיוע משפטי. זה לא העיקר, למרות שגם שם יש משהו מעניין. חברה משקרת ללקוח כדי למכור מוצר, זה לא מעניין (כלב נשך אדם), אבל מהות העיסקה היא מתן אינפורמציה עתירת פרטים בטלפון והתחייבות לתשלום משמעותי לטווח ארוך על סמך ההבנה הנוצרת בסיטואציה כזו. לרוב, שקרים אינם נחוצים. השאלה המעניינת מבחינת יחס המשפט, הוא מתי המדינה מחליטה שמשהו אינו ניתן להבנה, ולכן מתערבת כדי להגן על צד אחד. בעצם, הגנת הצרכן כאן היא תוצאה של החלטה (לאו דווקא מודעת לגמרי) לגבי חולשותיו של האדם. מתי העובדה שהדברים נאמרו ולא הובנו, או לא נשאלו מפאת היעדר מחשבה, הופכת ל'הטעייה' לפי דיני הגנת הצרכן? לגבי השאלה של 'זכות למוצר'. הגדרת המילה הטעיה קשורה בתפישה שלנו לגבי מהות האדם, מה הוא אמור לחשוב לבד ולבדוק. מה אנו מצפים שיעשה כדי להתגבר על פיתויים ולהשקיע מאמץ בהגנה על עצמו, מבלי להצטרך את המדינה שתתערב. ככל שהמוצר 'חיוני' יותר, כך מגינים יותר על האזרח, שלא יאבד אותו בגלל טעות קטנה. אפשר להרחיב עוד יותר. למה כופים על החברות האלו להיות בתחרות? למה לא מאפשרים להן לעשות מה שהן רוצות, להציע מרכולתן, ולתת לכל אחד להחליט אם בא לו לעשות עסקים עם חברות כאלו, אם המחיר שווה בעיניו? אנו בעצם אומרים שזכותם של האזרחים לקבל מוצר טוב בזול גובר על זכותן של החברות לעשות עם הנכסים שלהן מה שהן רוצות. כאן, זה שמדובר בסלולר מייד מעלה שאלות שנשאלו קודם על זכיונות, שימוש במשאבי ציבור, וכו'. אז למה מגינים כאן על הצרכן, בגלל שזה מוצר ציבורי, שיש לו זכות לספקטרום הזה בתור אזרח המדינה (ומאיפה לה דווקא יש זכות לספקטרום)? מי שתפישת האדם שלו היא כשל דובי, שאנו רציונליים ומסוגלים להחליט לבד על מה שאנו רוצים, לא ירוץ להגנת הצרכן. מי שרוצה הגנה משמעותית, שיכיר בכך שהוא בעצם רואה בחברות חזקות ובנו חלשים. מי שמסתכל על הדברים מהצד, יקנה כמה שירות סלולרי שבא לו, ישלם בשמחה, וישתה קפה, חבל לבזבז את הזמן בדיבורים על מחירים וכאלה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כופים על החברות להיות בתחרות? מונעים מהן להיות בתחרות! כל עוד נמנעת תחרות חופשית מלאה בגלל שיטת הזכיונות, יש למדינה עניין להגביל את יכולתן של הספקיות לנצל את העמדה שהוענקה להן באופן חריג. החברות, להזכירך, קיבלו את ה"נכס" שלהן מהמדינה, והנכס בא עם תנאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתוך המישפט שלך חבויה הנחה שאם לא היתה שיטת הזכיונות, היתה מתנהלת תחרות חופשית; המדינה היא שמונעת תחרות. אינני בא לטעון שהמדינה באמת מעודדת תחרות. אני בא לטעון שאין שום בסיס לטענה שלך שלולא שיטת הזכיונות היתה מתנהלת תחרות חופשית. אולי היתה מתנהלת תחרות חלקית מסויימת בתוך גבולות מאד מוסכמים על מה לא מתחרים. ההנחה הבסיסית ממנה אתה צריך לצאת היא שהתאגידים שונאים תחרות ויעשו הכל כדי להקטין אותה במקסימום ולתחום אותה לתחומים נסבלים מבחינתם. נניח שהיו נכנסות עוד שתי חברות סלולריות לשוק: האם היו נכנסות לתחרות רצח ראש בראש עד שהיו מתחילות להפסיד כמו בענייני התעופה בארה"ב? אולי. אבל אז בסופו של דבר היו נשארות אותן שתים-שלוש חברות שהיו מסדרות את השוק כמו היום ואפילו בצורה עדיפה מבחינתן. בתחומים שלמים בעולם: דלק, סלולרי, מזון, נשק -התחרות היא מוגבלת במידה זו או אחרת. אני חושב שמוגבלת יותר משאנחנו חושבים כי התאגידים הגדולים עתירי הממון מוציאים מיליארדים על יחסי ציבור שאמורים להסדיר את הגב הפוליטי ולהציג מראית עין של תחרות חופשית ומיסחר הוגן. הקפיטליזם בצורתו התאגידית מנסה לחמוק מתחרות חופשית כמיטב יכולתו ועצמתו והיא רבה. מאד נוח למקד את תשומת הלב ולראות כביטוי לקפיטליזם התאגידי את חברת קוקה קולה. קוקה קולה איננה הביטוי המרכזי של ההוויה הקפיטליסטית אלא דוקא הפן הרך והתחרותי שלו.אמנם העוצמה הפיננסית והשיווקית יוצרת תחרות לא שווה- אבל עדיין מאפשרת תחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שלתאגידים אין שום עניין בתחרות אבל מכאן לא נגזר שיש בידם, בתנאים של אי התערבות ממשלתית, את היכולת לחסום כניסה של מתחרים חדשים ולאכוף את תנאי הקרטל. למעשה, לא ידוע לי על שום דוגמה משמעותית לקרטלים שאינם בחסות ממשלתית וגם סקירה שטחית של התחרותיות במגזרים שונים של השוק מגלה שיש מתאם די ברור בין מידת ה''הסדרה'' של השוק על ידי הממשלה ומידת המונופוליזציה והקרטליזם של השוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרטלים קיימים בשלל תחומים, החל מסמים, דרך יצור נפט או מטוסי נוסעים גדולים ועד בנקים בישראל, שבהם אין ממשלה שמונעת משחקנים חדשים לשבור את השוק. כמעט כל שוק שיש בו חסמי כניסה גבוהים נוטה להצמיח קרטלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו הן לא בדיוק דוגמאות מוצלחות לאי התרבות ממשלתית: א. סמים - הסחר והיצור אסור על ידי הממשלות השונות ב. נפט - רוב הנפט בעולם (שאיננו מולאם) נשאב בכוח זיכיונות ממשלתיים. כמו כן, רוב חברות האנרגיה הן חברות מולאמות או מולאמות לשעבר ופועלות בכוח של זכיון ג. בנקים בישראל - אין אפשרות להקים בנק ללא רשות מהממשלה והממשלה לא נתנה רשות כזאת מזה שנים רבות (ע"ע בנק האינטרנט שלא נותנים להקים בישראל) כל הענף גם נתון לרגולציה די מקיפה וזאת בנוסף על כך שכל הבנקים בישראל מלבד הבינלאומי היו מולאמים עד לפני כמה שנים. מה נשאר? מטוסים, רק שזה כמובן גם כן ענף מסובסד לעייפה שבו פועלות חברות ממשלתיות (איירבס) וזה בנוסף על הרגולציה המאוד חמורה שמופעלת על ידי ממשלות בתחום רישוי כלי הטייס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בתחום הסמים אתה לא יכול לטעון שהממשלה יוצרת קרטל בעזרת רגולציה. ב. בתחום הנפט השחקנים הם מדינות, והקרטל הוא של מדינות. אין "ממשלת-על" עולמית שמבצעת רגולציה של שוק הנפט הגלובלי ואין שם מניעה לתחרות חופשית בין המדינות. ג. אין שום בעיה לבנק זר להכנס לארץ (סיטיבנק ניסה את זה בעשור הקודם). כמו כן, היום יש גורמים רבים (במיוחד מתחום הביטוח) שנכנסים לתחום בלי לקרוא לעצמם בנקים ומציעים מוצרים בנקאיים. הרגולציה שהענף נתון לה היא לא רגולציה שמונעת תחרות כמו בחלק מתחומי התקשורת למשל אלא רגולציה שמנסה כבר שנים לגרור את הבנקים (בועטים וצורחים) להתחרות זה בזה. אפשר להביא עוד תחומים (מה קרה למחירי הסולר מאז הוציאו אותם מפיקוח?) אבל זה מיותר. מאז שהסתובבתי בשוק של עיירה נידחת אי שם בעולם השלישי ובין עשרות דוכנים לא יכולתי למצוא מוכר אחד שיסכים להתמקח איתי על מחירו של בקבוק שמן סויה הבנתי שקרטלים נוצרים גם נוצרים מעצמם, והסיבה היחידה שאין רבים יותר היא חוקי Anti-Trust למיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מסכים איתך שהקרטל ששולט במחירי הנפט הוא קרטל של מדינות. הקרטל הוא קרטל של חברות הנפט והמדינות מאד נהנות מהמצב. חוקי האנטי-טרסט לא באו למנוע שליטה של מיספר תאגידים אלא שליטה של תאגיד אחד, למרות ששליטה היא שליטה וגם מספר תאגידים יכולים להקשיח את השוק כרצונם. בעניין הרצון של הממשלה שהבנקים יתחרו זה בזה: אינני רואה את הרצון הזה. הממשלה היתה יכולה לעשות את זה וגם עכשיו היא יכולה דרך בנק לאומי בו נדמה לי שהיא עדיין שולטת. שבנק לאומי יוריד את העמלות, את המירווחים והבונוסים וכד' ותראה שתתחיל תחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שולט בתפוקת הנפט של סעודיה, המלך או חברה כלשהי? אותם חוקים משמשים גם נגד קרטלים ואוסרים תיאום מחירים, חלוקת שוק בין חברות וכו'. היא כנראה לא *עד כדי כך* רוצה. למרות זאת הרבה מהרגולציה של השנים האחרונות נועדה להגברת השקיפות לצרכן והנמכת חסמי המעבר בין הבנקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלך אבל מי ששולט בתפוקת ומיסחר הנפט העולמי הן החברות. אם הן וארה''ב היו רוצות, היה המחיר יורד לחצי בין אם מלך ערב הסעודית היה רוצה או לא. אין שום חוקים נגד חברות הנפט או נכון יותר, החוקים וירטואליים לגביהם. החוקים למעשה וירטואליים גם לגבי אחרים. היום אפשר לעקוף את החוקים ולהשפיע על המחירים על ידי שוק הסחורות העתידיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתפוקת הנפט שולטת הנהגת המדינה. במקרה של סעודיה זו משפחת המלוכה. במחירי הנפט מעורבים גורמים חיצוניים רבים. ספקולנטים, קרנות גידור (שזו מילה עדינה להגדרת מהמרים ברישיון לעסוק ולעשוק כספי אחרים) צרכנים, יצרנים ויתר אינטרסנטים. בהמלצתי מכרה משפחתי חוזים עתידיים על נפט גולמי במחירים סביב $140 לחבית. עשינו קופון נאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם מגישים נפט גלמי בבאר של אבא שלך? ואנשים מזמינים את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו נותנים ללקוחות את מה שהם רוצים. כלומר וודקה סטולי אקסטרה פרימיום. למרות שביננו זה סתאם מופרך ומופלץ לאללה. וודקה בעשרים שקל לבקבוק עושה את העבודה באותה מידה. לעומת זאת תקבל פה נישנושים חינם. המדיניות של הבר זה לייצר סביבה תומכת שתיה מרובה. ממילא רוב הלקוחות באים אלינו כדי לצאת בזוגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערב רציני בבאר צריך לצאת על ארבע, לא בזוגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. רוב הבליינים/הבחורות רוצים/רוצות לגמור את הלילה בזוגיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מוכנה להסביר את הפסוקית "...קרנות גידור (שזו מילה עדינה להגדרת מהמרים ברישיון לעסוק ולעשוק כספי אחרים)"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרנות גידור לפי שמן אמורות לשמש כמעין חברות ביטוח פיננסיות סולידיות המספקות לחבריהן תשואה קבועה וגבוהה אך במקצת מהממוצע. בפועל הגידור נהפך להימור. הקרנות הן השחקניות הראשיות היום בכל המגרשים שבהם חוגגת הספקולציה. חוזים עתידיים, נגזרי ני"ע כגון אופציות על S&P, קומודיטיס וכו'. שומר נפשו וכספו ירחק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין התאור שלך אותן כ"סולידיות" או "תשואה גבוהה אך במקצת." אני תמיד הבנתי שקרנות גידור hedge מטרתן (או לפחות של רובן) תשואה גבוהה בסיכון גבוה. לכן הן למשל מגבילות עצמן למספר קטן של משקיעים כדי שלא להיות כפופות לרגולציה, דורשות השקעות ראשוניות גבוהות, ובד"כ מתמחות (נו...) באפיקי השקעה אקזוטיים או בשווקים יותר איזוטריים ומסוכנים. אני למשל הכרתי פעם קרן כזו שהתמחתה בהשקעות קונטרריות עפ"י מודל קשוח ממוחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם גידור בא כנראה מהמילה גדר. לשים גדר נגד הסיכון. אבל תעשיית הכסף הרי משתמשת בהרבה צירופי לשון מכובסים כדי למכור אשליות ופרמיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאת טועה, וגם המילון זה לא המקום לברר זאת (למרות שm-w תומך במה שכתבתי). hedge fund קיימות כבר עשרות שנים ומטרתן לתת לבעלי יכולת תשואה גבוהה תוך סיכונים מתוך מחשבה, כך אני משער, שתיק ההשקעות הכללי שלהם לא כולל רק קרנות כאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאני טועה כי תמיד סברתי ש-hedging זה סוג של ביטוח סולידי שמטרתו למזער סיכונים. כך או אחרת קרנות גידור הן מקום מועד לפורענות עבור כסף לטווח הארוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי בשבילך את ההגדרה הבאה לגידור לפי ויקי האנגלית: In finance, a hedge is an investment that is taken out specifically to reduce or cancel out the risk in another investment. Hedging is a strategy designed to minimize exposure to an unwanted business risk, particularly in inflationary economies, while still allowing the business to profit from an investment activity. בנוסף זכור לי מאמר מאת סבר פלוצקר בו הוא טען בדיוק את אותם הדברים שניסיתי לומר בגנות קרנות הגידור - שהם פועלים בניגוד גמור למנדאט שלהם כגופי השקעה שונאי-סיכון.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
The quote is about hedging strategy not hedge fund, and wiki isn't a reliable source, only a place to start with
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויקי גם מוסיפה (אם כי טוענת שצריך מקורות נוספים בשביל המשפט הזה): As the name implies, hedge funds often seek to offset potential losses in the principal markets they invest in by hedging their investments using a variety of methods, most notably short selling. However, the term "hedge fund" has come in modern parlance to be applied to many funds that do not actually hedge their investments, and in particular to funds using short selling and other "hedging" methods to increase risk, and therefore return, rather than reduce it. למיטב ידעתי, התיאור של הברמנית באשר למקור השם, לתפקיד ההיסטורי של קרנות הגידור, ולכך שכיום אין שום קשר בינן לבינו (ולשמן) - מדוייק. "hedging" (ו-"גידור") הן לא רק מילים מהמילון, אלא גם מונחים מקובלים מאד בכלכלה והנדסה פיננסית, ואני לא מכיר עבורן משמעות שונה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבנה שלי בכלכלה היא אפסית, אבל תמיד דימיתי שמדובר בקרנות ש''יושבות על הגדר'' כלומר, משקיעות קצת בצד הזה של ההימור וקצת בצד השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או תוקעות אצבע בסכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעית. כפי שנאמר כאן, המונח ''גידור'' נולד מהעקרון של חסימת ההפסד האפשרי מהשקעה אחרת. יתכן ש''קרנות גידור'' עושות שימוש אחר בכלי הזה, כדברי הברמנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך חוסמים את ההפסד האפשרי מההשקעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שעור באיסטרטגיות הוא מעבר ליכולותי הדלות, אבל כדי לסבר את האוזן (וכדי שלא אואשם בהפרחת דברים חסרי פשר): אם יש לך תיק מניות (הבה נניח תעודת סל על מדד ת"א 25), אתה יכול לרכוש אופציות מסוג put עם מחיר מימוש נמוך מהמדד העכשווי (הבה נניח מחיר מימוש של 1000) וכך אם המדד ירד אל מתחת לאלף ההפסד שלך בתעודת הסל מתקזז מול הרווח באופציות, ומכאן שהפסדת רק את ההפרש בין מדד הקניה שלך לאלף - נכון להיום משהו כמו 3%. בתמורה, כמובן, שילמת את הפרמיה על באופציות שקנית, פרמיה שצריך להתייחס אליה כאל פרמיית ביטוח (ומחיר המימוש שקבעת מבטא את גובה ההשתתפות העצמית שבחרת. אתה יכול לנחש שגובה הפרמיה ("מחיר האופציה") תלוי במחיר המימוש). זאת רק דוגמא אחת, ויש אסטרטגיות שמורכבות מאופציות בלבד ומגבילות את ההפסד המסכסימלי. אסטרטגיה מוכרת ופופלארית כשאת נקראת "אוכף" והיא מגבילה הן את הרווח (באסה) והן את ההפסד (הוריי). יש המון פרמטרים לשחק איתם, כך שאה יכול לתפור לעצמך את תוכנית הביטוח שהכי מתאימה לצרכיך (למשל, בדוגמא למעלה יכולת לבחור מחיר מימוש אחר, או להגן רק על חלק מתיק המניות שלך וכד'). מה שנחמד עוד יותר, אתה יכול גם להפוך את עורך ו*למכור* את הביטוח לאחרים בקלות יחסית ומבלי שעליך לבקש רשיון מהממונה על הביטוח. אוכל להסביר עוד במקרה הצורך (אין לי מושג באיזו מידה הפיסקה הקודמת בהירה), ואשמח לתת ייעוץ פיננסי פרטני תמורת אחוז קטן מהרווחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הטכניקות הללו אינן בעצם השקעה בשני הצדדים של ההימור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה רבה כן, אבל מאחר ואתה בוחר את מחירי המימוש אתה מקבל אפקט קצת יותר מעניין מאשר בהתערבות רגילה. ראה, למשל: http://www.investopedia.com/terms/s/straddle.asp (איסטרטגיה בה ההפסד שלך מוגבל, ואתה מרויח אם השוק עולה - או יורד! - מעבר לסף מסויים ומפסיד אם הוא לא זז הרבה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שנקרא בעברית 'אסטרטגיית אוכף'. אפשר להשתמש באסטרטגיה זו לפני הכרזה על תוצאות ניסוי של חברת ביומד ציבורית (מתוך הנחה שאם הניסוי הצליח המניה תעלה באופן משמעותי ואם הניסוי נכשל המניה תצלול) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין, "כותבי" האופציות הרי יגלמו זאת במחיר האופציה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותבי האופציות כמו הקונים פועלים בשוק די משוכלל הקובע מחירים ע''פ המודל של בלק ושולס. כמובן עם תזוזות בסטיית התקן בהתאם לסנטימנט הכללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה מחקרים מוכיחים שבלק&שולץ סוטה בכ13% בממוצע מערך האופציות, קיימים גם מודלים אחרים, אבל גם כאן אין התאמה מלאה (ומכאן סטיה גלומה). אבל גם אם הנוסחה היתה נכונה באופן כללי (והיא מהווה קירוב לא רע), במקרים כמו שראובן כתב, הצפי לתנודתיות (שמגולמת בנוסחה) אכן היה גורם לעלית מחירי האופציות משני צידי המתרס. אין מתנות חינם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה מודל בלאק אנד שולס הוא רק הבסיס לנוסחת חישוב מחירי אופציות. דווקא בחור ישראלי, ד"ר דודי גרשון, הוכיח שזוכי פרס נובל והגורואים הגדולים של המסחר בנגזרים טעו ובגדול. הוא הקים לפני כעשור את חברת SuperDerivatives ומוכר תוכנות משוכללות לכל הבנקים וגופי ההשקעות בעולם. אפילו אחותי הצעירה המנהלת את השקעות המשפחה רכשה גירסה 'חלשה' יותר של התוכנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמממ. אני לא יודע מי הן הקרנות עליהן את מדברת, כך שייתכן שאת צודקת, אבל זה ממש לא נובע מעצם העובדה שהן פעילות במכשירים בעלי סיכון גבוה. מכשירים כאלה, כשהם באים בתוספת למכשירים סולידיים1, מספקים בדיוק את פונקציית הגידור, דהיינו הגבלת ההפסד המכסימלי. אבל עניין אותי במיוחד ה"עושק" עליו דיברת. האם לדעתך בעלי בארים עושקים את קהל הלקוחות שלהם כשהם מוכרים אלכוהול בלי לוודא שהצרכן אינו עושה שימוש לא נכון במוצר? ____________ 1- או לא סולידיים. גם איסטרטגיות המורכבות רק ממכשירים בסיכון גבוה עדיין יכולות להיות בעלות סיכון נמוך ומוגבל, ורבות מהאיסטרטגיות הפופולאריות הן בדיוק כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר הבעיה שיצרו קרנות הגידור במהלך העשור האחרון עד יולי 2007 לא קשורה באסטרטגיה אלא במינוף העצום. הקרנות הללו, רובן פרטיות וסגורות, עברו מהשקעה מירבית בנכסי בסיס והשגת תשואה שולית נוספת תוך גידור ההפסד האפשרי במכשירים ידועים, לעיסוק בלבדי בנגזרים עצמם. גם זה היה נסלח אלמלא שיחקו מנהלי הקרנות בסכומים הגדולים פי כמה מונים מהכסף שהעמידו לרשותם המשקיעים הפרטיים. קרן של מיליארד דולר פעלה במינוף של 20 מיליארד. כל עוד השווקים גאו המשקיעים שמחו והמנהלים גזרו קופונים שמנים. אבל בהינתן שוק דובי - משמעות הפסד סביר של 2% בחודש מסוים היא מחיקת 40% מההון העצמי של הקרן. ורוב הבורסות החשובות במערב ירדו בכ-20% מאז נובמבר 2007. כולל ת"א 100 והמעו"ף אצלנו. בתחום הברים עושק ידוע הוא בעצם מעשה מרמה. בתפריט מציעים לך שוט סטולי במחיר X ובפועל מוזגים לך וודקה "גולד" מקומית. כמובן שאצלנו אין רמאויות, כך שמה שעושה הלקוח/ה עם המשקה זה עניין פרטי ולא עסקנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא טענתי זאת. זה מתייחס לטענה המקורית. ב. האם תחרות בין מדינות דינה כתחרות בין פירמות מסחריות? זה ממש לא דומה. בכל מקרה זה לא הגיוני להתעלם מהעובדה שזאת תחרות בין מונופולים/קרטלים בחסות המדינה. זה לא דוגמה להעדרה של מעורבות ממשלתית. ג. זה לא משנה את העובדה הבסיסית שאת הכניסה לשוק חוסמת הממשלה (שלא העניקה רשיונות מעין אלו כבר שנים רבות). כניסת חברות הביטוח לשוק היא תוצאה של רגולציה אשר: 1. מנעה אספקת שירותים כאלו על ידי חברות הביטוח בעבר 2. אסרה על הבנקים להעניק שירותים מעין אלו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיקרוסופט היא קרטל בחסות ממשלתית? אני חושב שהמתאם בין ההסדרה של השוק על ידי הממשלה והשליטה של התאגידים הגדולים נובע לא משליטת הממשלה ההסדרה אלא משליטת התאגידים על הממשלה. לכן הרצון שהממשלה תצא מההסדרה אינו יכול להתממש אלא בשינוי מאד עמוק של הפרדה בין חרות הקניין התאגידי לבין חרות קניין אחרת וגם התייחסות לגודל, לעוצמה ואלמנט הטרנס לאומי. זה לא יקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיקרוסופט היא מקרה של מונופול שהשתלט כי הוא היה שם קודם, ולאף אחד אין כוח להתעסק איתו: אם הנתח שלהם בשוק ירד מתחת לרף קריטי מסויים הם די יתמוטטו.כרגע פשוט לאף אחד אין כוח ללמוד לעבוד עם מערכת הפעלה חדשה אם הוא לא חייב- אני, לדוגמא, משתמש "חלונות" וותיק, והסיבה היחידה שאני לומד עכשיו לינוקס זה כי אני חייב אותו לעבודה, אבל ברגע שאני ארגיש איתו בנוח סביר להניח שמערכת ההפעלה של המחשב הבא שלי תהיה לינוקס, וסביר להני שמאותו סוג. אם אתה רוצה ניתוח יותר טוב של העמדה של מייקרוסופט אני מציע את הספר "רשתות", שיש בו פרק שעוסק בה בין השאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום מערכת התיקשורת המינהלתית בגדודי מילואים בנויה על הסלולרים של האנשים, במצב מסוים זה, בהחלט זה נחשב שירות חיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה חמור מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש בטלפונים פרטיים כמימשק בין חיילי המילואים לצבא ובינם לבין עצמם מייעל ללא הכר סירבול מנהלתי ומשפר בהרבה קישור וגיוס בעת הצורך. כמי שנוגעת בעניין מהצד האזרחי של פרישת הרשתות ברור לי הכיוון. בדורות הבאים של המערכות הממוחשבות מוכנסים גם נושאים מבצעיים לתמונה על הצג הסלולארי. אפליקציות כמו GPS אמורות להשתלב במגמה להדמיה, זיהוי והכוונה בזמן אמת. שדה הקרב העתידי מעולם לא היה כה מד"ב במציאות. אגב, החברה הישראלית שביצעה את הפרויקט עבור צה"ל מוכרת דברים דומים בכל רחבי העולם. לרוב בתחומים כגון בטחון פנים ושירותי הצלה, בתי חולים, סיוע לקשישים במצוקה, או רשתות תמיכה באוכלוסיות מבוזרות ומבודדות. כמובן גם בהקשר הצבאי אבל פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום בעיה עם שום דבר ממה שאמרת חוץ מהמילה השלישית. צה"ל רוצה להסתמך על טכנולוגיה סלולרית כדי לתקשר עם חיילי המילואים? יואיל בטובו ויספק להם מכשירים (מוגבלים?) בעצמו. אני מאוד מקווה שצה"ל לא בונה על זה שיהיה לי GPS בסלולרי הפרטי שלי בעתיד הנראה לעין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צה''ל רוצה שתביא גם את האפוד הקרמי שלך מהבית. אם אתה חוזר לארץ כדי לעשות מילואים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אתה חוזר לצורך מלחמה, תתכבד ותביא את הטנק שלך מהבית באותה הזדמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מהות שירות המילואים קשור בטבורו בהפרה גסה של הסדר הטבעי. אזרח נדרש להפסיק את מהלך חייו הרגילים למען פרוצדורה חיצונית כפויה ושרירותית. עניין הסלולאר הוא שולי וטכני. בעידן הקודם התקשרו קצינות הקישור למספרי בזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את נכנסת כאן לנושא מאד סבוך שנקרא ''הסדר הטבעי''.בתחושת אצבע אני יכול לומר לך שמלבד המילואים, יש עוד עשרות תחומים שאינם מתנהלים על פי הסדר הטבעי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. התייחסתי כאן לסוגיית הסלולאר כרכיב זעיר במערך נרחב בהרבה של שירות המילואים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבל את הטענה הזו - לגמרי לגיטימי לדרוש מאזרח במדינה מספר חובות, כולל שירות המילואים (לקרוא לזה פרוצדורה שרירותית זה קצת מצחיק). עניין הסלולר הוא לא שולי. כי בניגוד למילואים, שנקבעו בחוק והם חובה של כל אזרח, הסלולר הוא לא דרישה שנקבעה בחוק, אין פיצוי לאזרח על השימוש בסלולרי שלו, ולא יתכן1 שאזרח שמבצע את חובתו בשירות מילואים יפגע בגלל שאין לו סלולרי. אם המדינה רוצה, תחייב נא בחוק כל אזרח להחזיק במכשיר סלולרי, ותדאג לאפשר זאת כלכלית לכולם. 1 משמע: יתכן, אבל זה רע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא רואה את הדברים בעין פנימית, זה מייעל את החיים של כל החיילים, אחד בלי סלולר נהנה מכך שלחברו יש, לשניהם ייטב אם ישכימו את המחליפים בזמן, וכל אחד תורם משל עצמו כפי רצונו ויכולתו, האחד מנדב את הג'יפ שלו, האחד אמגזית וקפה, הסלולר הוא זניח יחסית. היום בקופות גדודיות יש סעיף להוצאות ''מורל'', זה חכם ואפקטיבי, וכך גם ההתנהלות הפרטיזנית ההתנדבותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה איך זה קשור בכלל לטענה שאני הבעתי בתחילה: שאין זה מן הראוי שצה"ל יבסס את המערך שלו על ההנחה שיש לי GPS (או כל שירות אחר) בסלולרי, או אפילו על כך שיש לי סלולרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הענין הוא שצה"ל לא מבסס את התנהלותו בהנחה שיש לי סלולרי, לא טענתי כך ואיני מבין את הסיבה לטענתך: לא ראוי וכו' הצבא מתנהל בכבדות מאז ומעולם, והחיילים מייעלים לעצמם את החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא את, אבל אנה טענה גם טענה: "בדורות הבאים של המערכות הממוחשבות מוכנסים גם נושאים מבצעיים לתמונה על הצג הסלולארי. אפליקציות כמו GPS אמורות להשתלב במגמה להדמיה, זיהוי והכוונה בזמן אמת. שדה הקרב העתידי מעולם לא היה כה מד"ב במציאות." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה שיש מודעות מינימלית לנושאים כגון בטחון שדה ועבודה במצבי חרום אמיתיים, משתדלים להפטר מהתופעה המגונה הזו. לצבא יש אכן מכשירים סלולריים משלו מסוגים שונים. כמובן שלא לכל אחיד יש. אולם התשובה הרשמית לכל מי שטוען שהוא ''חייב'' טלפון נייד ולא יכול להסתפק בקווי היא להשיג לעצמו מכשיר נייד צבאי (להשיג ליחידתו הקצאה למכשירים מהסוג הנ''ל). לכן אני לא מניח שנראה ''גיוס חרום'' של מכשירים סלולריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נבהל ללא צורך, אנשים מודעים לגמרי לנושא בטחון שדה וכמו שכתבתי מדובר בתקשורת מינהלתית ולא מבצעית, דברים בסגנון של: איפה האפסנאי, להעיר את המחליף שלי, אתר את נ.נ. מינהלה, לא קיבלנו לאכול וכו', לפיקוד יש הקצאה של מכשירים צבאיים אבל האישיים מייעלים את התיפקוד לאין שיעור, לא דיברתי על "גיוס חרום" אלא על תרומה אישית של האנשים לצרכיהם שלהם בצבא, (עלות השיחות). מדד החיוניות ייקבע ע"י החייל במגדל 4 לקראת סוף משמרת לילה של 8 שעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לתקשורת מנהלתית יש משמעות של בטחון שדה. אבל דבר נוסף הוא (בפרט בזמן תרגיל) להתרגל לעבוד רק עם המערכות שמובטח שיהיו זמינות בשעת חרום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר "שבויים בלבנון"1, שלח ולימור מייחסים לתקשורת הסלולרית בעיה נוספת: היא לא נקלטת ע"י כל מי שצריך לדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן חירום כמו בזמן חירום, אחרי שנות מילואים רבות לומדים להבדיל בין תרגיל לתעסוקה, ביטחון שדה הוא בעיה אצל ראשים קטנים אותם צריך ללמד ולחנך, לא אצל אנשים שחושבים על מוצא פיהם ועל מעשיהם. כקשר-קוון, בזמן חירום אני נשאר רק עם קשר קוי וזוג רגליים+כושר לא רע. (ל.א.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים מודעים לגמרי לנושאי בטחון שדה? ממתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לאנשים הספציפיים עליהם דיברתי, ואותם אני מכיר, איני יכול להעיד על אחרים, אבל יש פה הרבה מילואימניקים, שיספרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי, מפני שבמלחמה האחרונה התחושה הייתה שאיש לא מודע לבטחון שדה, כולל לא האנשים שמופקדים עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על המלחמה האחרונה אני יודע רק תאריכים, האם יש מי שיכול לפרט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמת הב"ש בצה"ל הולכת ויורדת פלאים מכניסתה של רשת צה"לנט. למי שלא יודע, זו היא רשת מחשבים ענקית המחברת את כל צה"ל, פרט לכמה יחידות זניחות שהחליטו שהן לא רוצות להשתתף בפריצת הבמ"מ הענקית הזאת, כמו חיל המודיעין, לדוגמא. רשתות מחשבים הן מטבען לא מאובטחות לכל ארגון ביון רציני, במיוחד ברמת פריסה שכזו - יש כל כך הרבה מחשבים ונקודות רשת שממש קשה לפקח על זה. לא לדבר על זה שעכשיו הולכים להעביר את כל התעבורה של צה"ל על VOIP מעל צה"נט, ולסגור את ה"אדום" הזכור לטובה. נ.ב. במירסים החדשים שצה"ל הולך לחלק לכל קצין ואיש קבע יש מצלמה ו bluetooth, שגם יוכלו להסתכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז כל מה שצריך זה תוכנה שתפברק תעבורת זבל ברשתות, לחזור לשיטת הרצים-קשרים על אופנועים, ולטמטם את האויב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונים! כמו ספקלד ג'ים הזכור לטוב. אבל גם שם זכור לי איזה באג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונים זה רעיון טוב לימי שלום, למלחמות נשתמש בעטלפים. מיהו מהו ספקלד ג'ים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היון של גנרל מלצ'ט: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קפטן בלקאדר הוא קלף מנצח, נאלמו המילים ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה? לפי נסיוני הדל הם גויסו ממזמן, גם בשגרה וגם בשוטף. גם במלחמת לבנון השניה וגם בשהות בלבנון לפניה הצבא התלונן על פגיעה בבטחון שדה בגלל השימוש הזה. מאד עצוב שאותו הצבא הוא מי שגרם מלכתחילה לשימוש הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עצוב בכלל, יש אולי בעיה עם כך שחלק מהאנשים לא מודעים לכך שהם משדרים באויר כמו במכשירי קשר רגילים, מספיק תדריך סטנדרטי בנושא ביטחון שדה בקשר כדי לפתור את הבעיה, מה גם שרשתות הסלולרי הן יותר מסובכות לציתות מאשר רשתות הרדיו הצבאיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשתות הסלולריות הרבה יותר מסובכות לציתות, ולמעשה צריך ציוד ברמה של ארגון ביון כדי להאזין להן. זה לא אומר שהחמאס או החיזבאללה לא השיגו מערכות ציתות כאלה, אבל זה בוודאי הרבה יותר בטוח מהקשר הצה''לי שבו אתה יכול לדווח ''יהלום כאן חמש אל''ף, מתחיל תנועה לכיוון הכפר על ציר חוטפני'' כשכל ילדון שמצויד בסורק תדרים יכול לשמוע כל מלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שמישהו יוריד אנטנה קטנה ויהפוך את כל התא הסללולרי ללא זמין. האם צה"ל צריך למגן גם את כל האנטנות, לשיטתך? אגב, טיבם של "מכשירי ציתות" שהם הופכים להיות פשוטים וזולים יותר כאשר הביקוש להם גובר. אני לא בטוח שרק "ארגוני ביון" יכולים לצותת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו יוריד את האנטנה המילואימניקים יהיו בדיוק באותו מצב שאתה מציע שהם יהיו בו מלכתחילה. אין להם מה להפסיד. אז השומר בעמדה המרוחקת לא יוכל להעיר את המחליף שלו ולמ"פ מפקדה יקח עשרים דקות במקום שתי דקות לברר אם ההאמר התקול של פלוגה ג' יצא ליום טיפול או לא. "לשיטתי" צה"ל לא צריך למגן אף אנטנה. מדובר כאן במצב שנוצר לא ביוזמת צה"ל, וצה"ל בהחלט חש לא נוח איתו. מצד שני, אתה מציע דברים שנשמעים קצת מנותקים. אתן לך דוגמה אחרת: במשך שנים רוב המילואימניקים הגיעו לבסיסים בתחבורה ציבורית. עם הפיכת המכוניות הפרטיות לנפוצות (ובמקרים רבים שתיים למשפחה) התחילו מילואימניקים רבים להגיע לבסיסים במכוניות שלהם. זה הרבה יותר נוח, מהיר, נותן לך אפשרות לקפוץ הביתה בין משמרות או לחופשה של עשרים וארבע שעות או לישוב הקרוב כדי להביא כמה קולות, עוגיות ופיצוחים לקראת שבת, נותן לך מקום בטוח להשאיר בו את הציוד, אי של פרטיות לשיחות טלפון ומטען זמין בלי תלות באיזה גנרטור. כתוצאה מהמצב בו לרבים מהחיילים יש רכב זמין החלה הסתמכות-בפועל על העובדה הזו. כאשר, נניח, צריך להעביר חמישה חיילים למוצב אחר בדרך כלל מה שיקרה הוא שיבדקו למי מהם יש רכב, ואם יש שני כלי רכב לפחות אז החבר'ה פשוט יסעו במכוניות שלהם. לפי הגישה שלך צריך לזעוק כאן גוועלד. מה יקרה במצב חרום? גם כן יהיה לכם אוטו? אז איך אתם מעזים לנסוע במכוניות שלכם. תמתינו כאן עד שנביא את הנ"נ החורק, תשבו עם קסדה על הראש בארגז הפתוח שלו ואם במקרה כבר שקעה השמש אז תחכו עד שנמצא סגן אלוף שיחתום לו על כרטיס העבודה. את המכוניות שלכם תשאירו כאן, כי בחרום לא תוכלו לעבור ממוצב למוצב בפרייבט. ודרך אגב, גם כשתצאו הביתה תעשו את זה על פי לוחות הזמנים של אגד. מה אתם חושבים, במלחמה תוכלו לקפוץ הביתה לעשרים וארבע שעות? אם אתה חושב שהמילואימניקים יהיו מוכנים להפסיק להשתמש במכוניות אתה טועה. האלטרנטיבה מבחינת צה"ל היא לקיים שרות מוניות לכל מילואימניק מתי ולאן שהוא רוצה. זה לא ישים. המסקנה - המצב הקיים יימשך. המצב לגבי הטלפונים הסלולריים זהה בדיוק. לגבי ציתותים, לא משתמשים במכשירים האלה בפעילות מבצעית. ציתות להם מחייב ציוד והכשרה לא פשוטים. אתה לא נמנע מלהשתמש באתר האינטרנט של הבנק שלך רק משום שסביר להניח שה-CIA יכול גם הוא להכנס אליו, ומרגע שהיכולת הזו קיימת היא תהפוך לנפוצה יותר גם בקרב פושעים פליליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המערכת הצבאית (''ורד הרים'' וכיו''ב) אינה יכולה להוות תחליף לטלפון האישי, כיוון שהמכשירים מחולקים למ''פים ומעלה. לא ניתן לתת מכשיר לכל חייל מילואים בעלות סבירה. מצד שני, היום חיילי מילואים מקבלים סכומים מסוימים בנוסף לתגמול הרגיל על השרות, והסכומים האלה אמורים לפצות בין היתר על השימוש הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להבהיר שכל טלפון נייד חייב לספק שירותי חירום גם אם כרטיס הסים שלו לא מתאים לתא הסלולרי הקרוב, כרטיס הסים שלו לא עובד, או אפילו אם אין לו כרטיס סים בכלל, וכל תא סלולרי חייב להענות לבקשה לשירות חירום של כל טלפון. חוץ מזה... אין טלפונים ציבוריים בישראל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטעים ומשקרים הם שני דברים שונים. כאשר אתה מפרסם מודעה עם כוכביות שמפנות לאותיות קטנות בתחתית המודעה שקשה לקרוא אותן ועוד יותר קשה להבין מה המשמעות שלהן (בפרט אם אתה לא עורך דין) ניתן לקבוע מראש ששיעור מסוים מבין המתבוננים במודעה לא יבינו אותה. כאשר אתה מציע מסלול מורכב לא כל הצרכנים יהיו מסוגים להבין ולכמת לעצמם את ההבדלים. יש בענין הזה רמות, כמובן, אבל החברות האלה (כמו הבנקים) הביאו את הענין לרמה גבוהה מאד. בכל מקרה לא קבעתי שהמצב הוא שהתנאים מטעים אלא שההגנה שמתבקשת היא מפני תנאים כאלה. אני מסכים איתך שאין שום צורך בהוצאות גבוהות על סלולרי. אני בדרך כלל איני מגיע גם לחשבון של ארבעים ש"ח פרט לחודשי מילואים, ואם אני מגיע לעבודה ומגלה ששכחתי את המכשיר באוטו אני לו טורח לרדת ולקחת אותו משם עד סוף היום; ברמה האישית שלי השרות אינו חיוני. למרות זאת קבעתי שהשרות הסלולרי הוא חיוני. מדוע? כיוון שאתה צריך להבחין בין מה שחיוני ברמת הפרט לבין מה שחיוני לאוכלוסיה. לפרט שום שרות כמעט אינו חיוני; מים, חשמל, רפואת חרום - זהו בערך. דואר, תחבורה ציבורית או טלפון קווי אינם שרותים חיוניים ברמת הפרט. ברמת האוכלוסיה כל אלה הם שרותים חיוניים כיוון שהתפקוד התקין של המערכת החברתית-כלכלית בנוי עליהם. המצב לגבי שרותי טלפון נייד הוא דומה. עשרות אלפי עסקים קטנים בנויים על הזמינות של בעליהם בטלפון הנייד (שרברבים, מתווכי דירות, מטפלים אלטרנטיביים, אנשי שרות לקוחות ואלף אחרים). במאות ישובים קטנים בארץ הדרך לפתוח את השער החשמלי בכניסה היא לחייג אליו מהטלפון הנייד. אלפי עובדים בונים את סדר יומם על בסיס ההנחה שהזמינות בטלפון הנייד תאפשר להם לצאת בזמן כדי לאסוף את הילדים מהמשפחתון או להשתתף בישיבות עבודה בדרך הביתה, ועל רופאים ואנשי בטחון אני כבר לא מדבר. בקיצור: התפקוד של המערכת החברתית-כלכלית תלוי באופן משמעותי בזמינות של השרות הזה. התשתית הסלולרית נחשבת גם לאחת מתשתיות התקשורת האסטרטגיות של ישראל, כזו שעשויה להפוך לתשתית המרכזית במקרה של מתקפת טילים, רעידת אדמה וכיו"ב. גם לגבי האינטרנט הדבר נכון, אם כי לא באותה עוצמה. הפרט יכול להסתדר בלי אינטרנט, אבל החברה לא. אלפי עסקים וחברות תלויים היום באינטרנט, בין אם כדרך מרכזית להגיע לקהל הלקוחות ובין אם כדרך לקבל הזמנות, לנהל חיובים, לתת תמיכה ושרות ושלל פונקציות אחרות. בבתי ספר (גם באזורי מצוקה, תופתע לשמוע) המורים נותנים לתלמידים עבודות שמניחות יכולת להגיע למידע ברשת. יש לא מעט שרותים שאתה יכול לקבל רק דרך הרשת (סתם לדוגמה - בקרוב לא תוכל להגיש בקשה לויזה לארה"ב אלא דרך הרשת). אילו הייתי אחראי על פיקוד העורף הייתי מגדיר את ספקי האינטרנט המרכזיים כמפעלים חיוניים שזכאים לשמור גרעין של עובדים גם בעת גיוס מילואים כולל (ואני מניח שפקה"ע אכן עשה זאת). העובדה שיש חלקים בחברה שאין להם ענין ברשת אינה סותרת את העובדה שלרבים הוא נחוץ באופן אמיתי ולא רק כפינוק. מה המשמעות של ההגדרה שלי את השרות כחיוני? אתה קובע שאם הוא חיוני אז "לאזרח יש זכות לקבל אותו". זה כמובן רחוק מלהיות מדויק; לאזרח יש זכות לקבל כל שרות אם הוא יכול לשלם עבורו - אסור להפלות אזרחים, ומצד שני גם שרותים שהם חיוניים במובהק (חשמל, נניח) יופסקו אם האזרח לא ישלם עבורם. אם אני קובע ששרות הוא חיוני אז אני מצפה שהמחיר שלו לא ייקבע רק על פי מקסימום הרווחיות שניתן לסחוט מהאזרחים (סביר להניח שהכפלת מחירי החשמל לא היתה מורידה את השימוש בהרבה, בוודאי לא בחצי - אבל לא הייתי מוכן שחח"י תעשה את זה למען רווחיותה) אלא ייקבע כך שכל אזרח יוכל להרשות לעצמו את השרות לפחות ברמה בסיסית. ברור שאין המדובר באלפי דקות בחודש; אם מים וחשמל הם שרותים חיוניים זה לא אומר שתוכל לשפוך חמשת אלפים קוב ולהשתמש במאה מגוואט-שעה בחודש ותמשיך להיות מחובר גם אם לא תשלם. אני מצפה שלא יווצר מצב שבו אתה לא יכול לקבל שרותים או לעסוק במקצוע כלשהו כי אין לך יכולת להתחבר. כרגע לא נראה לי שיש בעיה כזו - אבל זה גם משום שהמפעילים יודעים שאם הם ייצרו בעיה כזו אז הרגולטור יתערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בקרוב.כבר לפני שנה או שנה וחצי אי אפשר היה להגיש בקשה לויזה לארה''ב אלא דרך הרשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. הפרוצדורה היום היא כזו: אתה ממלא ברשת טופס ואז האתר יוצר מהטופס קובץ PDF שהוא שולח אליך. אתה מדפיס את הטופס, מצרף אליו תמונה ואישור תשלום של אגרת הויזה ושולח אל השגרירות. עקרונית ניתן להפיק את הטופס הזה גם ללא אינטרנט. בקרוב הם עומדים לעבור לשיטה שבה הטופס יישלח ישירות למחלקת המדינה ולא תצטרך (וגם לא תוכל) להדפיס ולשלוח אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין מה בין החשיבות של סלולרי לעסקים קטנים (כלומר, ככלי חשוב לעשיית רווח) לבין "חיוניות לחברה". תחבורה ציבורית היא דווקא מאוד קריטית לפרט, בעיקר לפרט מעוט היכולת. רופאים, להזכירך, הסתובבו עם ביפרים עד לפני לא יותר מדי זמן - אין סיבה להשתמש דווקא בטלפונים סלולריים. אין ספק שאנשים רבים בנו את חייהם סביב היכולת שהטכנולוגיה החדשה נתנה להם - אבל זה לא הופך את השירות לחיוני. אנשים רבים גם בונים את חייהם סביב זמינותו של רכב פרטי, ובכל זאת לא נגיד שכלי רכב פרטי הוא שירות "חיוני" – בדיוק בשביל זה יש תחבורה ציבורית – ויתר על כן, המדינה אף משיתה מסים גבוהים מאוד הן על כלי רכב והן על דלק. לגבי האינטרנט, שוב, כל שימוש לצרכי עשיית רווח אינו יכול להכלל תחת ההגדרה "חיוני לחברה". חיוני שתהיה לאזרחים זמינות לרשת. לשם כך צריך לדאוג שספריות ציבוריות, למשל, תאפשרנה גישה לרשת, וכדאי לשקול הצבת "קיוסק אינטרנט" גם באזורי קבלת הקהל של משרדי ממשלה - וכמובן שיש גם שירותי "אינטרנט קפה" שמאפשרים לכל אדם לגשת לאינטרנט במחירים כאלו או אחרים. הבעיה היא שאני מסתכל על הטיעונים שלך ואני רואה טיעונים טובים למדי לקביעה ש"מן הראוי שתתקיים תשתית סלולרי/אינטרנט בישראל", ועם זה אין לי ויכוח. אבל המסקנה שאת מסיקה היא ש"המחיר ייקבע כך שכל אזרח יוכל להרשות לעצמו את השרות לפחות ברמה בסיסית". ועם זה אני כבר לא יכול להסכים. צריך לדאוג שיהיו שירותים ציבוריים חלופיים זולים - תחבורה ציבורית, טלפונים ציבוריים, אינטרנט ציבורי - לא רגולציה חונקת על השירותים הפרטיים שכל אחד יכול לרכוש. לגבי הסלולריים צריך לבטל את שיטת הזכיונות ולאפשר לכל מי שרוצה לתת שירות סלולרי – או, למצער, להגדיל בצורה הדרגתית את שוק ספקי הסלולר בישראל. אם המחיר עדיין לא ירד, כנראה שזו אשמת הצרכן. כשצרכני ישראל יצליחו להחרים ספקים שמנצלים אותם, גם במחיר אי הנוחות הזמנית שבאי שימוש בסלולרי, אולי הם ישיגו משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד שיטת התמחור וה''מסלולים'' המשוקצת נמשכת, הצרכנים כלל לא יכולים לדעת מי מנצל אותם ומי לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אמנם קשה יותר להשוות מחירים, אבל זה לא בלתי אפשרי, ובהחלט אפשר לזהות פערים מהותיים בהתאם להרגלי השימוש. בכל מקרה, כל עוד אנשים ממשיכים להרשם לתוכניות של "טלפון חינם (בתנאי שתדברו ב-250 ש"ח מדי חודש)", אני לא מתרשם במיוחד מיללות לגבי החשבונות הגבוהים. אנשים מניחים מראש שהם ישלמו הרבה כסף מדי חודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ''לא בלתי אפשרי'' אם יש לך תואר שני במתמטיקה. לפני כמה חודשים צצה אפילו חברה מסחרית אחת (לא זוכרת את שמה) שהשירות שהיא מציעה הוא השוואת תעריפי סלולר והמלצה על החברה שתתאים ביותר ללקוח הספציפי. בנוסף, יש המון מידע שהחברות פשוט מסתירות מהלקוח - לי למשל הפקידה סירבה להציג את המסך שמראה מה היתה עלות הסמ''סים ששלחתי בחודשים הקודמים, נתון שהיה מאפשר לי לקבל החלטה על אחד המסלולים שלהם. ברור שחוקית הם מחויבים לתת לי לראות את הנתונים, ברור שאם אצא למאבק על זה בסוף אקבל את הנתונים, אבל יש גבול למשאבים שאני (אישית, לא אדם גנרי) יכולה להשקיע ברדיפה אחר הגזלנים הללו. מעדיפה פשוט לדבר כמה שניתן פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כדברייך צצה חברה כזאת, הרי שהיא הפכה את האפשרות לקלה יחסית - בהנחה שהכסף שייחסך יממן את העלות. הבעיה תשוב ותתעורר אם תהיינה כמה חברות שיציעו את השרות ולכל אחת מהן צורת תמחור שונה... לי דוקא נתנו את הנתון על המסרונים בלי שהצטרכתי לבקש, במסגרת נסיון (נואל) להסיט אותי לאיזו חבילה שהיתה מאפשרת לי להכפיל את כמות המסרונים בעלות שולית קטנה מאד. כששאלתי כמה *הם* מוכנים לשלם *לי* עבור הטרחה בהקלדת מסרונים שאין לי חפץ בהם, עזבו אותי במנוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החשיבות של השרות הסלולרי היא בכך שברגע שהוא הפך לסטנדרט בחברה, פרט שלא יוכל להרשות אותו לעצמו מוצא את עצמו עם כושר השתכרות נמוך יותר ועם חוסר יכולת לתפקד כפי שמצופה ממנו במסגרת החברה (נניח, לפתוח את שער הישוב שלו). במקרים רבים דווקא הפרט מעוט היכולת הוא זה ששוק העבודה דורש ממנו להיות זמין תמיד (למשל להיות מוכן להיקרא למשמרת באבטחה/מלצרות/שליחויות על פי דרישת בעל הבית), לעומת חברו שעובד במשרה קבועה במשרד עם טלפון על השולחן ובא והולך בשעות קבועות. טלפון קווי או ביפר הוא תחליף חלקי מאד לטלפון הנייד (וביפר גם כן עולה כסף, כידוע). רכב פרטי הוא לא שרות חיוני, אבל האפשרות להשתמש ברכב היא שרות חיוני; למשל, לא ניתן להקים ישוב, שכונה או מבנה עסקי כלשהו אם המדינה לא תיתן את השרות של סלילת הכביש אליו. כאן הממשלה מתערבת ומחליטה לממן תח"צ כדי לאפשר את השרות הזה לכל אדם. מתן גישה חופשית (או במחיר סמלי) לאינטרנט בספריות היא בדיוק אותה פעולה, ומתוך שיקולים דומים. כאמור, במקרה של האינטרנט המדינה מממנת שרות ציבורי (וריבוי השחקנים בשוק ממילא מאפשר מחירי בסיס די סבירים). בתחום הטלפוניה הסלולרית המצב שונה; השוק שם אינו פרטי אלא פרטי-למחצה בגלל הרגולציה. לא ניתן להפוך את השוק הזה לשוק נטול רגולציה כהצעתך בגלל מגבלת התדרים. לכן החברות גוזרות קופון מהזכיון שניתן להן - ואני מצפה שחלק מתנאי הזכיון הזה יהיה הבטחת שרות בסיסי במחיר זול (למשל כפי שמתקיים היום בעזרת מכשירי טוקמן ודומיהם). אילו היתה דרך כאן לתת שרות ציבורי חלופי זה אולי היה עדיף, אבל המצב אינו כזה. משרד התקשורת הודיע השבוע על כוונתו לאפשר לעוד שתי חברות סלולריות לפעול (בטכנולוגיית WiMax שמאפשרת ניצול של תחום תדרים חדש). יתכן שזה יגדיל את מספר החברות אל המסה הקריטית שתמוטט את האוליגופול; לאור הנסיון שלנו עם הבנקים אני לא אופטימי. כל עוד האוליגופול קיים, חרם צרכנים לא יעזור; אתה יכול להחרים חברה אחת, אבל לא את כולן. בסופו של דבר, במצב כזה ללא רגולציה השוק יזרום אל המחיר שהיה מגיע אליו אילו היתה בו רק חברה אחת - כלומר המקסימום שהלקוחות מוכנים לשלם כדי לקבל את השרות. המקסימום הזה הוא מחוץ להשג ידו של החלק דל-היכולת בציבור הצרכנים, ולכן צריך לוודא שמצב כזה לא יתקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אציין שמגבלת התדרים, למיטב הבנתי, אינה רצינית. איפה שאני נמצא עכשיו ספרתי לפחות שמונה ספקיות סלולרי שפועלות במקביל. אני בספק אם יש מגבלה טכנית אמיתית לכניסתן של עוד. יש מספיק חסמים כלכליים לכניסה של אינספור ספקים קטנים, ואין סיבה להוסיף חסמים מלאכותיים בדמות שיטת הזכיונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שיהיה קצת יותר מועיל להסתכל על רגולציה, תחרות, חסמי כניסה ושאר ירקות בתחום קרוב: VoIP, כלומר "שיחות אינטרנט". כמו בשאר תחומי התקשורת, יש כאן אפקט רשת חזק מאוד אשר יוצר חסמי כניסה. לעומת זאת התשתית הבסיסית יכולה להיות הרבה יותר פשוטה (לפחות עבור ספק קטן, אשר משתמש לרוב בשירותים של ספקים גדולים יותר1). בעולם יש ספקי VoIP רבים. הם מספקים, כמיטב המסורת, מגוון מסלולים במגוון מחירים ובמגוון שמות ומינוחים. רמת האמינות משתנה בין ספק לספק. קורה מדי פעם שספק פושט את הרגל. 1 לדוגמה: שירות ה־VoIP של בזק בינ"ל משתמש בתשתית של Delta3. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_mobile_network_... בארצות הברית יש 20, ואין אף מדינה אחרת עם יותר מ-15 חברות (בקנדה יש 5, השאר הם כנראה ספקים וירטואלים). כנראה שהשוק הזה בכל זאת מוגבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערך הזה מציין במפורש שאלו רק החברות הגדולות ביותר ומפנה לרשימה מקיפה יותר שכוללת הרבה יותר מפעילים. ספירה נעימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשימה לא מעודכנת. בשנה האחרונה הצטרפו עוד מספר חברות (לא וירטואליות) לרשימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מהן פועלות רק בתחום טריטוריאלי מצומצם יחסית לכל הארץ? ומאילו: בכמה מהן אותו תחום גדול (בשטחו ו/או באוכלוסייתו) מכל מדינת ישראל? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |