החוכמות של אתמול 2196
בעבר נתפסו הפילוסופים כחכמי השבט המורים את הדרך. היום מקובל לחשוב שהפילוסופיה אינה משקפת התבוננות אובייקטיבית במציאות, אלא תלוית תרבות, נסיבות ואישיות. אם כך, מה שווים כל כתבי הפילוסופיה הישנים?

"מה אתה לומד? אה...פילוסופיה. זה כל מיני אנשים שיושבים באוניברסיטה ומקשקשים, לא?"
"יש בזה בכלל עבודה? כמה מרוויח היום פילוסוף?"
"עכשיו ברצינות, במה אתם מתעסקים שם בדיוק?"
"אתה רוצה להבין את משמעות החיים? תשאל אנשים שראו דברים, שעברו חוויות. אבל פרופסור שכל החיים שלו רק יושב מול הספרים, מה הוא יודע על החיים?"

סביר להניח שכל מי שהיה אי־פעם סטודנט בחוג לפילוסופיה נקלע לשיחות מעין אלו. מתסכל מאוד לנסות להסביר לאנשים שאתה פוגש, במילואים למשל, את ערכה ומשמעותה של הפילוסופיה. זה מתסכל, בין השאר, בגלל הידיעה שהשאלות שלהם לא לגמרי מופרכות. אם פעם, בתקופות או בתרבויות אחרות, הפילוסופיה נהנתה מהילה של "מלכת החוכמות", הרי שכיום מעמדה די בשפל. עקב כך ניתן לשאול היום, בחריפות יתירה, שאלות כמו: מהו תחום העיסוק של הפילוסופיה? האם עדיין יש לה ערך? ויותר מכל, מהי בעצם הפילוסופיה?

סור מרע ועשה טוב

'פילוסופיה', בתרגום מילולי, היא 'אהבת החוכמה' - במובן של בקשת החוכמה וכמיהה אליה. פיתגורס, הראשון שמיוחס לו השימוש במונח זה, הגדיר את עצמו כפילוסוף, אך התכוון בעצם לומר "אינני מתיימר להיות חכם. עדיין לא השגתי את החוכמה, אולם אני משתוקק לה ומבקש אחריה".

אך מהי אותה החוכמה, מושא תשוקתם של הפילוסופים? במבט על ראשיתה של הפילוסופיה ביוון, אנו יכולים להבחין במספר סוגים של חוכמה אותם חיפשו ראשוני הפילוסופים. סוקרטס - כפי שמוצגת דמותו בדיאלוגים האפלטוניים המוקדמים - מחפש אחר המידה הטובה (arête). במונח 'מידה טובה' התכוונו היוונים למכלול התכונות העושות אדם לאדם טוב: מתינות, אומץ לב, חוכמה, צדק וכדומה. מטרת החיפוש, אם כך, היא ידיעת הסגולות הטובות ורכישתן.

ההנחה היתה כי מי שיידע מהי המידה הטובה, בהכרח גם יחיה על פיה, וכי האדם שחי על פי המידה הטובה, חי נכון. כל מעשיו יהיו נכונים והוא ישלב באורח חייו שלמות מוסרית, הצטיינות ואושר. במובן זה, החוכמה שאנו מבקשים - גם אם היא מנוסחת במונחים תיאורטיים - היא בראש וראשונה חוכמה מעשית: הידע כיצד יש לחיות, כיצד יש לפעול בעולם, מהו אורח החיים האידיאלי וכיצד ניתן להשיג את האושר.

אולם ראשוני הפילוסופים היוונים ביקשו גם סוג אחר של חוכמה. אריסטו, שסקר את תולדות הפילוסופיה עד זמנו, תיאר את הפילוסופים כאנשים העוסקים ב"סיבות הראשונות ובהתחלות". הפילוסופים עליהם מדבר אריסטו (וכמובן גם אריסטו עצמו) שאפו להבנת העקרונות הכלליים ביותר של המציאות. הם שאפו לאותו סוג של ידיעות שהיום נחשב לנחלתם של מדעי הטבע: כיצד נוצר העולם, ממה הוא מורכב ומהם הכוחות המניעים אותו.

כפי שאומר אריסטו: "בניגוד לאנשי המעשה, אשר בקיאים בפרטים ולכן יודעים את ה'איך', החכמים מכירים את הכללים ולכן הם בקיאים ב'למה"'. החוכמה המבוקשת כאן אפוא היא חוכמת הבנת המציאות, הכרת העולם. מטרת החיפוש אינה בהכרח מעשית - ולעתים, בתחום המעשה אף לא יהיה לחכם שום יתרון. מטרת החיפוש אחר החוכמה היא עצם הידיעה, ההנאה הנגרמת לאדם מכוח הבנתו את היקום ואת חוקיו.

סוקרטס


קיים סוג שלישי של חוכמה אותה ביקשו הפילוסופים הקדמונים. אפלטון, בספר השישי של "הפוליטיאה", מדבר על האידיאה של הטוב כמושא החקירה העליון. לדבריו, אותו טוב עליון הוא המקור להוויה, המקור לאמת, לידיעה וליופי. הטוב נמצא מעבר לכל אלה, אך הם כלולים בו. אחד מתפקידיה של מערכת החינוך במדינה האידיאלית, על פי אפלטון, יהיה הכשרת קבוצה של אנשים שיוכלו להפנות את תבונתם להתבוננות אל אותו טוב עליון. אותם אנשים, הפילוסופים, יוכלו לאחר מכן, מכוח השגתם העליונה, להורות לחברה כולה את הדרך הנכונה.

על פי גישה זו, ידיעת הטוב העליון אינה ידיעה מעשית ואף לא ידיעה של עובדות כלשהן. יהיה נכון יותר לתארה כמעין השגה מיסטית, כידיעה שלא ניתן לתמצת במילים; עצם השגתה משנה את האדם ואת תפיסת עולמו. ואכן, בעולם היווני־רומי, בעקבות אפלטון, התפתח זרם נרחב של שיטות פילוסופיות ופילוסופיות־למחצה, אשר ראו בעיסוק הפילוסופי אמצעי להשגת חוכמה מיסטית - מעין הארה, התגלות של הטוב העליון או של האחד המוחלט.

מילים כדרך חיים

הפילוסופיה אינה נבדלת במובן זה מיתר השיטות הדתיות, המיתיות או המדעיות. למעשה, כל אדם חושב מנסה להבין את העולם שסביבו ומנסה למצוא את דרך החיים הנכונה. ישנן אינספור שיטות מיסטיות ודתיות, כמעט בכל התרבויות, ששאפו להשיג ידיעה בלתי אמצעית של הרובד העליון של החיים.

ואכן, אם פעם המונח 'פילוסופיה' שימש רק לציון מסורת החשיבה המערבית, הרי שכיום נהוג לדבר גם על פילוסופיה הודית, פילוסופיה סינית, פילוסופיה של בני הזולו וכדומה. אם במונח 'פילוסופיה' אנו מתכוונים לכל תיאור שיטתי של המציאות באמצעות מילים, הרי ששימוש זה במושג יהיה נכון. ולמרות זאת, ישנו הבדל משמעותי בין המסורת הפילוסופית המערבית לבין יתר השיטות שעסקו בבקשת החוכמה. הבדל זה טמון לא בחיפוש עצמו או במטרת החיפוש, כי אם באופן החיפוש. כדי לנסות לעמוד עליו, יש לשוב לרגע אל סוקרטס.

כיצד מחפש סוקרטס אחר החוכמה? הוא אינו עוסק במדיטציה, הוא אינו עוקב אחר דרך חייהם של אנשי מופת, הוא אינו מתפלל להתגלות אלוהית וגם אינו עורך תצפיות וניסויים. סוקרטס מתווכח; הוא מנהל דיונים. בדיונים אלו הוא מנתח בצורה ביקורתית את המושגים השגורים באשר למידה הטובה, ומנסה להגיע להגדרות חד־משמעיות. הוא מנסה לחשוף את העמימות וכפל המשמעות בדעות המקובלות, וכן מנסה לבחון את ההשקפות המוסריות השונות בכלים לוגיים. לכאורה יש מקום לתמוה: מדוע חושב סוקרטס שבאמצעות ויכוחים וניתוח מושגים ישיג את החוכמה? כיצד ניתן, בעזרת דיבורים בלבד, לגלות מהי דרך החיים הנכונה?

התשובה היא, שמאחורי גישה זו מסתתרות מספר הנחות יסוד. הנחה אחת אומרת כי החוכמה היא פשוטה והגיונית, אין בה סתירות והיא נגישה לכל אדם. יתר על כן, במובן מסוים כל אדם כבר יודע את החכמה, אולם היא מוסתרת ממנו על ידי שכבות של דעות מקובלות, סיסמאות חסרות משמעות, אמונות מוטעות ומושגים עמומים. תפקידו של הפילוסוף הוא להסיר את השכבה הזאת ממוחו של הזולת - וכמובן גם ממוחו שלו עצמו. בעזרת חשיבה שיטתית וניתוח ביקורתי של המושגים, יוכל הפילוסוף לחשוף את הסתירות שבדעות המקובלות, לגלות את הנחות היסוד המוטעות שעומדות בתשתיתן ולהחליף את המושגים העמומים במערכת של מושגים ברורים וחד־משמעיים. כך, באמצעות סילוקה של הטעות, החוכמה תאיר מעצמה. ובאופן זה, כל אדם, לאחר שמבטו יוסב לכיוון הנכון, יוכל לראות בקלות מהי המידה הטובה וכיצד יש לחיות.

בין המבחנה לרגש

הפילוסופים שלאחר התקופה הקלאסית זנחו על פי רוב את השאיפה להגיע אל חוויית המוחלט באמצעות ניתוח שכלי. אולם בכל הנוגע למטרות האחרות - הבנת העולם ומציאת דרך החיים הנכונה - הם המשיכו לצעוד בדרך שסללו קודמיהם היוונים.

כמובן שמטרות אלה לא היו ייחודיות לפילוסופיה, גם לא במסגרת המסורת המערבית, שכן עסקו בהן גם הדת, האמנות והמדע. אך בניגוד לדת, לספרות ולאמנות, הפילוסופיה שאפה לכונן שיטה. הפילוסופים לא הסתפקו בתיאור העולם אלא חתרו לתיאור שיהיה שיטתי, קוהרנטי ואחיד מבחינה לוגית. לכאורה, לכך חותרים גם מדעי הטבע השונים; אך מטרותיה של הפילוסופיה גם נבדלות באופן מהותי מן המטרות שהציבו לעצמם מדעי הטבע במהלך מאתיים השנים האחרונות.

מאז נפרדו דרכיהם, אי־שם במאה השמונה עשרה, שאפו גם המדע וגם הפילוסופיה להסביר את העולם, להציג מודל תיאורטי שיטתי של המציאות. אבל המציאות בה עסק המדע הצטמצמה לעולם החומרי (או לעתים לעולם החברתי) והורכבה מאוסף של עובדות קונקרטיות; ואילו המציאות שבה עסקה הפילוסופיה כללה גם רבדים נוספים: חיי הנפש, הרצון, הידיעה, ההוויה, הרגש, התכלית, התודעה, האל והאדם. מושגים אלה הם מצד אחד מופשטים יותר, ומצד שני כלליים ויסודיים יותר. בניגוד לתופעות בעולם החומר, הדורשות עריכת תצפיות וניסויים, הרי שבתחומים שפורטו לעיל מתנסה כל אדם, כמעט בכל רגע בחייו. בניגוד לעובדות בהן עוסקים מדעי הטבע, שהינן מוגדרות, מדידות ומוסכמות על הכול, המושגים בהם עוסקת הפילוסופיה הם מופשטים ומעורפלים בהרבה, ולכן גם דורשים ניתוח יסודי וחד־משמעי יותר.

בנוסף, בניגוד למדעי הטבע אשר על פי רוב מגבילים עצמם לתחום או לתופעה מסוימים, הפילוסופים שאפו לעסוק בדברים הבסיסיים והכוללים ביותר: "בהתחלות ובסיבות הראשונות". הם התמודדו עם השאלות היסודיות ביותר של הקיום: מהו האדם, מהי תכליתו בחיים, מיהו האל, מהי הידיעה ועוד. השיטות הפילוסופיות הגדולות אינן תיאוריות אלא 'השקפות עולם' - תורות שבאות לבאר את המציאות כולה באמצעות מספר עקרונות בסיסיים.

כמובן שהשקפת עולם איננה דבר ייחודי לפילוסופים. למעשה לכל אדם יש, במודע או שלא במודע, רעיונות כלליים כלשהם לגבי מהות העולם, תכלית החיים ומהות הטוב והרע. אך אצל מרבית האנשים השקפות אלו הנן עמומות, לא מפותחות ומן הסתם גם מכילות סתירות פנימיות למכביר; ואילו הפילוסופים ביקשו ליצור תיאוריות ברורות, הגיוניות ומפורטות, שיסבירו את המציאות על כל חלקיה ורבדיה. לכן הדיון הפילוסופי נתפס כקודם למדעים השונים, והוא כולל אותם בתוכו ומהווה את הבסיס להם. זו גם הסיבה שעד ראשית המאה העשרים, הפילוסופיה נתפסה כמלכת המדעים וכגולת הכותרת של הרוח האנושית.

לך לאן שתלך

כאמור, הפילוסופים לא עסקו רק בתיאור של העולם ובניסיונות להבינו אלא גם באתיקה - בניסיון לשרטט מהי הדרך שבה ראוי לאדם לילך. מקובל להבחין בין עובדות לבין ערכים, בין משפטים המתארים את העולם לבין כאלה האומרים מה יש לעשות. אולם החלוקה הזאת אינה מדויקת לגמרי.

כל תורת חיים מכילה שלושה מרכיבים: אידיאל שאליו יש לחתור, תמונת עולם מסוימת, והדרך שבה יש ללכת על מנת להגיע אל אותו אידיאל. למעט מקרים בודדים, הפילוסופים לא עסקו ביצירת ערכים או בהצבתם של אידיאלים חדשים לפני האדם. בדרך כלל הם פעלו במסגרת מערכות ערכים קיימות: הפילוסופים של ימי הביניים פעלו במסגרת מערכת הערכים הדתית של זמנם, הפילוסופים של העת החדשה פעלו במסגרת מערכת הערכים של הנאורות, של הרומנטיקה, של הליברליזם וכן הלאה. אולם מאחר שעסקו בשרטוט תמונת העולם, הרי שנודעה לתמונה זו השפעה על הדרך שבה צריך האדם לצעוד כדי להגשים את אותם ערכים קיימים.

כאשר מרקס, לדוגמה, הציב אידיאל של חברה שוויונית, חופשית והרמונית, הוא לא חידש דבר. החידוש שלו התבטא בשרטוט אותה תמונת עולם של מלחמת מעמדות תמידית ושל היסטוריה המונעת אך ורק בידי כוחות כלכליים. לאור תמונת העולם הזו, הסיק מרקס שישנה רק דרך אחת להגשים את אידיאל השוויון - דרך המהפכה הפרולטארית. לכן, גם אם תיאור העובדות לא יצר ערכים חדשים, הוא יצר דרך חדשה.

כמו כן, גם אם הפילוסופים לא שאפו לשנות את ערכי זמנם, הם שאפו להסביר אותם, להפוך אותם לשיטה. עקב כך נוספו גוונים ומובנים חדשים לאותם ערכים מקובלים. קאנט, למשל, כלל לא "המציא" את ערכי התבונה והחירות - אלה היו הערכים שנישאו בימיו בפי כל. אולם הצורה שבה שילב את הערכים הללו לכלל שיטה והדרך שבה פירש אותם, יצרו להם מובן חדש ובסופו של דבר גם שינו אותם מן היסוד. מסיבות אלו, הפילוסופים נתפסו בתקופות מסוימות לא רק כאנשים היכולים להסביר את העולם, כי אם גם כמתווי דרך וכמורי הלכה בתחום המוסרי (זאת, גם אם באופן אישי הם לא תמיד נתפסו כדמויות מופת).

קארל מרקס


אך באלו כלים השתמשו הפילוסופים כדי להשיג את מטרותיהם? ובכן, גם בנושא זה הם הלכו בעקבות סוקרטס ויתר קודמיהם היוונים. כאמור, הפילוסופים לא נזקקו לתצפיות ולניסויים מאחר שהם עסקו בנושאים שכל אדם פוגש, מעצם היותו אדם חושב. במקום זאת היה שדה הפעולה שלהם עולם המושגים, המילים. הם פעלו בשני כיוונים: האחד, ניתוח שיטתי וביקורתי של רעיונות ומושגים; ניתוח שמנסה לעמוד על ההיבטים השונים של המושג, על המשמעויות החבויות בו ולעתים גם על הסתירות, הכשלים והחלקים העמומים שבו. השני, בניין של שיטות ושל מערכות מושגים, מערכות שיהיו בהירות ועקביות, ויוכלו לתאר את המציאות בצורה האופטימאלית.

כמובן שמאחורי שיטת עבודה זו עמדו מספר הנחות באשר למציאות. ראשית, אותם פילוסופים האמינו שלקטגוריות החשיבה האנושית אכן יש קיום במציאות, באופן כזה או אחר. הם האמינו שהמציאות היא הגיונית, שהיא מצייתת לאותם חוקים כמו התבונה האנושית, ושבאמצעות חקירה דיאלקטית, ניתוח והסקת מסקנות, ניתן לגלות את חוקי היסוד שלה. הם האמינו גם כי המציאות - בין זו הפיסית ובין המטאפיסית - היא אחידה ומשותפת לכל בני האדם בעלי התבונה, וכי ניתן לתאר אותה באמצעות מערכת מושגים אחת, מושלמת וקוהרנטית.

לוגיקה וקוץ בה

מאחורי העיסוק הפילוסופי עמדו מספר הנחות בנוגע לטיבו של עיסוק זה עצמו. נראה שהפילוסופים בתקופות שעברו האמינו באמת ובתמים שהם עוסקים במחקר אובייקטיבי, נקי מדעות קדומות, מחקר המתבסס אך ורק על היגיון חמור והסקת מסקנות רציונאלית. הם סברו שאינם יוצרים תמונת עולם חדשה, מושגים או קטגוריות חשיבה, כי אם רק מתארים את מה שהם רואים, את מה שקיים באופן אובייקטיבי בלא תלות בהם ובשיטותיהם. כאשר אנסלמוס הוכיח את מציאות האל, או כאשר שפינוזה הוכיח שיש בנמצא רק עצם אחד שהוא אלוהים או הטבע, הם סברו ככל הנראה שמדובר בהוכחות לוגיות תקפות. לדידם, הם הגיעו למסקנות אלו בכוח ההיגיון בלבד - או לכל היותר, נעזרו בהשראה בכדי לגלות את המהלך ההגיוני.

לפי תפיסה זו, חילוקי הדעות בין ההשקפות הפילוסופיות השונות נבעו מן העובדה שלא כולם הסיקו את המסקנות הנכונות, או שלא כולם עשו שימוש בכלים הגיוניים מדויקים די הצורך; ומי שיחשוב על אותן סוגיות בכלים הנכונים וברצינות, בהכרח יגיע לאותן המסקנות, בדיוק כמו בתחום הלוגיקה הפורמאלית.

לאור זאת, ניתן לומר כי הפילוסוף האידיאלי אינו צריך להיות בעל אישיות יוצאת דופן או להתנסות בחוויות לא רגילות. במידה מסוימת אפילו להיפך - אם כל תורתו תהיה מבוססת אך ורק על חוויותיו האישיות, היא לא תהיה נגישה ליתר האנשים. הפילוסוף נדרש בעיקר להיגיון חד, ליכולת ניתוח ולהסתכלות אובייקטיבית. ככל שיהיה מרוחק יותר, מיומן יותר בשימוש בכלים אלה ובעל כושר התבוננות מעמיק יותר, כך גדול יותר הסיכוי שהפילוסוף יגיע לאמת. אבל מהי אותה אמת?

לפי תפיסה זו, השיטה הפילוסופית היא תמונה של המציאות האובייקטיבית - הפיסית והמטאפיסית. זוהי תמונה שצוירה בעזרת מחקר מדוקדק והיגיון קר, ולכן עליה להיות מדויקת ככל האפשר. ככל שתהיה מפורטת יותר, ברורה יותר ומבוטאת בעזרת מערכת משוכללת יותר של מושגים, כך יגדל ערכה. בה במידה, יגדל גם הסיכוי שהיא אכן תשקף את המציאות האמיתית.

לאור האמור לעיל, הפילוסופיה אין פירושה רק ניסיון ליצור תמונת עולם שיטתית, וגם לא ניסיון ליצור תמונת עולם שיטתית המנוסחת באמצעות מילים. הפילוסופיה היא הניסיון לגלות את תמונת העולם באמצעות השימוש במילים.

ללא מלאכים וראשי סיכה

מאחר שהפילוסופים תפסו את עצמם - ונתפסו על ידי סביבתם - כמי שתפקידם לשרטט את תמונת העולם האחת והמקיפה, היחס במסורת המערבית אל הפילוסופים היה כאל חכמי השבט, כאל אלו שיודעים את התשובות וביכולתם להורות את הדרך. היום המצב שונה.

העיסוק הפילוסופי כבר איבד את מעמד העבר שלו. בימינו, רק אנשים מעטים מאמינים עדיין שניתן לגלות את תמונת העולם האמיתית אך ורק באמצעות שימוש במילים. הניסיונות שעשו אנשי ימי הביניים להוכיח את מציאות האל או לגלות את סדרי הטבע באמצעות פלפולים לוגיים, נראים לנו היום מגוחכים למדי. גם הניסיון לגלות את דרך החיים הנכונה באמצעות דיון תיאורטי עשוי להיראות מוזר. ראשית, לא רבים יסכימו שישנה דרך חיים אחת נכונה. ואפילו נניח שדרך כזאת קיימת, סביר להניח שהאמצעים לגלותה יהיו קשורים בהתנסויות, בחוויות חיים, בתצפיות ובהתבוננות עצמית - ולא בניתוח מושגים מופשטים.

מדוע בעצם? סיבה אחת היא שכיום אנו הרבה יותר חשדנים ביחס למציאות. כלל לא ברור לנו שהמציאות היא אכן הגיונית וכי למושגים ולקטגוריות החשיבה שלנו יש קיום באיזשהו מקום, מלבד בראשנו. במאתיים השנים האחרונות התנהל אומנם תהליך מתמשך של צמצום תחומו של ההיגיון במסגרת הדיון הפילוסופי. זה התחיל בקאנט, שהגביל את ההיגיון רק לעולם התופעות הנראות והוציא מתחום הדיון את המושגים "העולם", "אלוהים" ו"האני", וזה הגיע עד ויטגנשטיין, שהראה שהוכחות, טיעונים ומסקנות, קיימים רק בתחום הלוגיקה הפורמאלית ולא במציאות.

גם התקדמות המדעים שכנעה את מרבית האנשים כי הדרך היחידה לבסס השקפות על המציאות היא באמצעות ניסוי וטעייה, ובודאי שלא בעזרת ניתוח מושגי בלבד.
סיבה נוספת, ולא פחות חשובה, היא העובדה שכיום אנו הרבה יותר חשדנים ביחס לעיסוק הפילוסופי עצמו. נראה שיש משהו נאיבי באמונתם של הפילוסופים הישנים, לפיה הגיעו למסקנותיהם אך ורק בכוח ההיגיון החמור. בעקבות ניטשה, מרקס, פרויד ופוקו, אנו יודעים היום שישנם אינספור גורמים אחרים, מודעים ובלתי מודעים, החוברים ליצירת תמונת עולמו של אדם. מוסכם כי על פי רוב אנשים אינם משנים את תפיסת עולמם בגלל אי־אלו פלפולים לוגיים; בדרך כלל מעורבים בשינוי גם גורמים אחרים, עמוקים ונסתרים יותר.

ובהתאם, מאחורי השקפת עולמו של כל פילוסוף מסתתרים גם הרקע התרבותי שלו, חינוכו, ניסיון חייו ואישיותו הפרטית. השקפת עולם פילוסופית נוצרת, בין השאר, בעזרת דמיון, השראה, אינטואיציה וחוויה חד פעמית. להיגיון הקר יש, ככל הנראה, חלק שולי בלבד בשינוי תפיסת העולם. ובהתאם, כאשר אנו מסתכלים על תולדות הפילוסופיה, קשה לנו להאמין שלפנינו אוסף של חוקרים אובייקטיביים ומרוחקים. נראה כי אותם פילוסופים רק עטפו בפלפולים לוגיים את השקפות העולם שאליהן הגיעו בדרך אחרת לגמרי ושאותן גיבשו ממקורות שונים לחלוטין.

אם אכן לא נקבל את ההנחה האומרת כי שיטה פילוסופית היא תמונה אובייקטיבית של המציאות שהוסקה באורח לוגי, נתקל במספר שאלות.

ראשית, נאלץ לבחון מהי כן שיטה פילוסופית ולברר האם בכלל יש לשיטות כאלו מקום בעולמנו הספקני והמפוכח. שנית, במידה שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית, נצטרך לברר כיצד ניתן להגיע לשיטה כזאת ומהם הקריטריונים על פיהם נבחנים השיטה וההוגה שיצר אותה. כמו כן, יהיה צורך לבחון מחדש את יחסנו אל הפילוסופים של דורות עברו. כיצד עלינו להתייחס אל אותו שפע אדיר של כתבים, של שיטות ושל רעיונות שאלה הותירו אחריהם? האומנם כל אלו הם רק אוסף של הזיות, השערות פרועות שהופרחו לאוויר בלא שום בסיס?

תיאוריה בהתאמה אישית

לא בהכרח. שיטה פילוסופית, כמו כל מערכת תיאורטית, היא מודל של המציאות שנבנה על סמך נתונים. אך בניגוד לנתונים הפיסיים והאובייקטיביים שעל פיהם בנויה תיאוריה מדעית, נתוניה של השיטה הפילוסופית כוללים גם מחשבות, רגשות, רצונות והלכי רוח. מכלול הנתונים שבו עוסק הפילוסוף כולל, בצד נתוני החושים ונתונים המשותפים לכל בני האדם, גם נתונים ייחודיים לתרבות מסוימת, לתקופה מסוימת או אפילו לאדם מסוים.

ניקח, למשל, את שיטתו של שפינוזה, לפיה ישנו רק עצם אחד הכולל הכול ושכולנו בטלים בו; ולעומתה נניח את השקפת לייבניץ, הגורסת כי כל אחד מאיתנו הוא מונאדה נפרדת, יחידה סגורה ומסוגרת ללא חלונות. מול שתי אלו נציב את שיטתו של הגל, לפיה כל פרטי המציאות הינם רק חלקיו השונים של אורגניזם אחד, ההולך ומתפתח לקראת השלמות; או את שיטת שופנהואר, הגורס שהמציאות כולה היא התגלותו של רצון עיוור, חסר תכלית, שלעולם לא יבוא על סיפוקו. לא קשה לראות שבבסיסה של כל אחת מן השיטות הללו ניצבת הסתכלות אחרת על המציאות - אינטואיציה שונה, חוויית חיים אחרת.

שיטה פילוסופית, אם כך, נובעת מהצורה שבה אדם תופס את עצמו ואת העולם. זהו מודל המקיף הן את העולם החיצוני והן את העולם הפנימי. היא איננה רק ידע אינפורמטיבי או תמונה של המציאות. נכון יותר להגדיר אותה כתפיסת המציאות של אדם מסוים, כמערכת האינטואיציות שלו, כשהן מנוסחות באופן שיטתי ומעובדות לכלל מערכת מושגים קוהרנטית.

ברוך שפינוזה


וכמו כל תיאוריה, שיטה פילוסופית נבחנת בעיקר בשני פרמטרים: התבססות על מרב הנתונים ומידת היעילות שבה (כלומר, יכולתה של התיאוריה לאפשר לאדם להתמצא בעולם ולפעול בו). יעילותה של התיאוריה הפילוסופית נעוצה במידה בה היא משקפת נאמנה את מצבו של האדם במציאות ואת עולמו הפנימי; וכן באופן בו היא מאפשרת לאדם מרחב פעולה בתוך אותו עולם פנימי, ביכולתה לסייע לאדם לשנות את עולמו ובאפשרות שהיא פותחת בפניו להתקדם אל מצבים עדיפים יותר.

מכאן ניתן להסיק שלא כל שיטה פילוסופית תהיה בעלת ערך עבור כל אדם. יש צורות הסתכלות, אינטואיציות והלכי רוח שלעולם יישארו בלתי מובנים לאדם שלא חווה אותם. לכן, ככל שעולמו הפנימי של יוצר השיטה יהיה קרוב יותר לעולמי שלי, כך תהיה השיטה יעילה יותר בשבילי. ומאותה סיבה, ייתכנו שיטות פילוסופיות שתהיינה בעלות ערך רק עבור אנשים בודדים, או אפילו רק עבור האדם שהגה אותן.

מכאן ניתן גם להסיק ששיטה פילוסופית אינה בהכרח מערכת ידיעות סטטית, אלא עשויה לשנות את צורתה ולהתפתח ללא הרף. היא יכולה להיות מושפעת מכל הגורמים בחייו של אדם ולהשפיע עליהם בחזרה. לכן, בחלוף הזמן אדם עשוי לשנות את השיטה בה הוא דוגל בהתאם לשינויים בחייו, בסביבתו ובאישיותו. ואומנם, כאשר אנו מסתכלים על תולדות חייהם של רבים מן הפילוסופים הגדולים, ניתן להבחין בנקל שהגותם לא הייתה דבר קבוע ועומד. לכל אורך חייהם הם שיכללו את שיטתם ופיתחו אותה, העבירו את נקודת הכובד ממקום למקום וחידדו נקודות מסוימות.

כבר הסכמנו כי הפילוסוף אינו יוצר את שיטתו מתוך הסתכלות אובייקטיבית ובעזרת היגיון חמור. על סמך זאת, נניח חשיבות פחותה להגיונו, ליכולת הניתוח שלו ולמערכת המושגים שבה הוא עושה שימוש. יש חשיבות רבה יותר לאישיותו של הפילוסוף, לאורח חייו ולסביבה הרוחנית שבה הוא פועל. מאחר שכל הוגה יוצר את שיטתו מתוך עולמו הפנימי, עליו להיות בעל עולם פנימי עמוק ועשיר, שגם יהיה נגיש בעבורי. ההוגה אינו חייב להשתמש במערכות מושגים משוכללות ובמבנים לוגיים מתוחכמים. עליו להיות מסוגל לבטא נאמנה את עולמו הפנימי, לשקף אותו ולהציג אותו בבהירות בפני כל מי שחי בעולם דומה לשלו.

אבל מעל הכול, יש חשיבות עליונה ליושרו של ההוגה, ליכולתו להציג את תמונת עולמו האמיתית. שיטה פילוסופית הבנויה על נתונים שקריים היא חסרת ערך. ובדומה, הוגה שיוצר שיטה המבוססת על חוויות אותן מעולם לא חווה, שיטה המתארת חלקים של המציאות בהם מעולם לא פגש - יוצר תיאוריה שקרית. תיאוריה כזו לא תוכל להסביר לי, הקורא, את העולם שבו אני חי.

מה שווים הכלים?

כאן כמובן עולה במלוא החריפות השאלה באשר לערכם של הכלים שפיתחה הפילוסופיה המערבית, לאורך אלפיים וחמש מאות השנים האחרונות. נזכיר כי ההוגה הפילוסופי עוסק בהתבוננות פנימה והחוצה, בניסיון לתת לעצמו דין וחשבון על העולם כפי שהוא חווה אותו; ובניסיון לנסח את העולם הזה במושגים ולצייר אותו באופן שיוכל להיות לעזר עבור אנשים אחרים, החווים גם הם את העולם באותו אופן.

אבל אם כך, האם לכלי נשקה הישנים של הפילוסופיה - יכולת הניתוח, היגיון הברזל ומערכת המושגים המשוכללת - יש עדיין ערך כלשהו לצורך התבוננות במציאות? אדם שירצה להתמודד באופן רציני ומעמיק עם שאלות היסוד של הקיום האנושי, האם הוא בכלל יזדקק היום לצורת החשיבה הפילוסופית במובנה הקלאסי?

התשובה היא כן, מכמה טעמים. ראשית, עדיין שמור לפילוסופיה תפקידה ההרסני. בתפיסת עולמם של כל אדם וחברה משוקעים גם אינספור הנחות יסוד בלתי מודעות, קיבעונות מחשבתיים, נקודות אפלות וכשלים לוגיים. לעתים קרובות הנחות אלו כובלות את האדם ואת החברה, מונעות מהם להתפתח ומקבעות אותם בתפיסות צרות. הפילוסופיה - במובן שהיה לה בימיו של סוקרטס - היתה ונשארה האמצעי היעיל ביותר כנגד קיבעונות כאלו. באמצעות ניתוח ביקורתי שיטתי ניתן לחשוף אותן, לעמוד על המשמעויות הנגזרות מהן, להשתחרר מן התלות בסיסמאות נבובות ולהעמיד בספק את נקודות המבט הישנות שלנו. ייתכן שאז אולי לא תזהיר לעינינו האמת האחת והיחידה; אך ללא ספק ייפתח בפנינו פתח לנקודות מבט חדשות ולתפיסות מעמיקות יותר.

התפקיד השני של הפילוסופיה הוא תפקיד קונסטרוקטיבי. בבסיסה של כל שיטה פילוסופית מונחת אינטואיציה מסוימת, אולם מטבע הדברים, אינטואיציות כאלו דרכן להתפוגג אם לא מעגנים אותן בתוך שפה. כך, כאשר סארטר וקאמי דיברו על "חוויית האבסורד", הם דיברו על מצב המוכר לאנשים רבים. אולם רק לאחר שחוויה זו תוארה, הוגדרה והומשגה, היא הפכה לנושא לדיון. אם כן, ברגע שאינטואיציה כלשהי מוכללת בתוך מערכת מושגים, היא מקבלת מימד של מוצקות והופכת לחלק מן השיח.

באותה מידה, לפילוסופיה יש חלק ביצירתם של מרחבי דיון חדשים. כאשר דקארט תיאר את העולם כמערכת מכאנית ומתמטית, הוא יצר את התשתית לכל הגילויים של מדעי הטבע בעת החדשה, גם לאלו שלא היה להם שום קשר עם שיטתו. כאשר רוסו דיבר על הרצון הכללי של האומה ועל האמנה החברתית, הוא יצר את התשתית הרעיונית לחלק ניכר מן התפיסות הפוליטיות של מאתיים השנים הבאות.

מערכת המושגים בה אנו משתמשים ובאמצעותה אנו חושבים, קובעת את הנושאים בהם אנו יכולים לעסוק, את השאלות שיכולות להישאל ואת גבולות הדיון. ולצורך זה, כל שפה פילוסופית חדשה פותחת אופקים חדשים, מעלה נושאים חדשים לדיון, מאפשרת את יצירתן של תפיסות חדשות וגילויים של תחומי מחשבה חדשים. ייתכן שגם אנו חולפים על פני תחומי מחשבה רבים ועולמות שלמים של חוויות מבלי להבחין בהם, מאחר שאין בידינו השפה המתאימה כדי לעסוק בהם.

הפילוסופיה במובנה הישן, כיכולת של ניתוח והמשגה, היא עדיין כלי שימושי ורב עוצמה. לא ניתן לחשוב ברצינות על שאלות היסוד של החיים - ואולי על כל נושא שהוא - מבלי לעשות שימוש בכלים אלה. נכון, אין טעם לצפות כי נוכל בעזרת הדיון הפילוסופי לגלות את משמעות החיים, ליצור ערכים חדשים או לגלות את המוסר האמיתי. אך ערכם של כלי הניתוח הפילוסופי טמון בידיעה למה הם מסוגלים ולמה אינם מסוגלים.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פילוסופיה ומוסר"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

נהניתי מאד לקרוא 271827
תודה.
מזכיר לי הגדרה משעשעת 271898
logic -
the art of being wrong with confidence.
חוג ההשפעה המהותי 271923
מאמר מעניין ומעורר מחשבה – תודה.

האם אכן נדחקה הפילוסופיה אל מחוץ ל"חוג ההשפעה" המהותי בחברה? נדמה לי שהתשובה הקצת אפולוגטית שאתה נותן בסוף המאמר לא מספקת ונימתה מהווה במידה מסויימת סוג של אישור לטענה ש"לא חשוב" לעסוק בפילוסופיה.

הסיבה לכך קשורה, לדעתי, בשני סוגים של "שגגת סופר": שגגת הפרופורציה-הטמפורנית ושגגת המיקוד (שמות שהמצאתי כרגע, ואסביר מייד).

שגגת הפרופורציה-הטמפורנית קשורה בהתייחסות לפילוסופים היום כאילו הם מקביליהם של הפילוסופים בעבר. למעשה, הם לא. מן העבר נקנו לנו בערך אלף פילוסופים בעלי חשיבות ממשית, ואם מצמצמים את הרשימה לגדולים באמת, יש לא יותר ממאה. היום, ישנם כמה עשרות אלפי אנשים העוסקים בפילוסופיה כמקצוע (כלומר, זכאים להקרא פילוסופים).

באופן טבעי, לא כל עשרות אלפי האנשים הללו מעלים תרומה חשובה לאנושות. למעשה, סביר להניח שלבד מכמה עשרות, רובם אינם מעלים ולא יעלו תרומה חשובה במהלך חייהם. הגות פילוסופית בעלת ערך רב היא נחלתם של עילויים מועטים. השאר עוסקים בהיבטים בתורת התקדים של תרבות ווינגנשטיין, סינתזות סמינליות של סמנטיקה ספרדית, או דרדורו של דרידה במדרגות הדרבוקה. הם אינם יותר מ"פקידי פילוסופיה" מעוטי ערך.

לכן, השאלה המהותית צריכה להיות האם אותם עשרות בודדות של הוגים חשובים בתחום הפילוסופיה או המשיק לה אכן נעדרי השפעה מהותית על החברה? בכוונה הוספתי "המשיק לה" משום שתחושתי היא שעיקר התרומה היום לפילוסופיה באה לא מהוגים המפתחים רעיונות פילוסופיים באופן "שיטתי" (וננעלים במקרים רבים בעליית גג אפיסטמולוגית כזו או אחרת), אלא דווקא מהוגים העוסקים בתחומים אחרים, התורמים לחשיבה הפילוסופית "מהצד".

זה מביא אותי לנקודה השנייה. אם אתה סוקר את מה שיוצא מהפקולטות לפילוסופיה ברחבי העולם, יש בהחלט בסיס לתחושה שלך שלפילוסופים אין השפעה. ההנחה המובלעת כאן היא שבעבר הייתה להם השפעה ישירה ומהותית על החברה באמצעות הכתבים הפילוסופיים שלהם. הנחה זו נכונה לדעתי רק למחצה – הכתבים המשפיעים היו תמיד אלו שעסקו לא בסוגיות הפילוסופיות ה"טהורות" כי אם בסוגיות שיש להן השקה לבעיות חברתיות המעיקות על בני אדם בחיים ממש. במקרים רבים, ההגות המשפיעה הייתה של אנשים שעסקו בכלל בנושאים אחרים, והתפישות הפילוסופיות שלהם השפיעו כתוצר צד של הדיון שלהם בנושא האחר; או שההשפעה הייתה של פילוסופים מדרגה ג' שהשימו רעיונות מסויימים של פילוסופים אחרים לתועלת רעיונות אחרים בעלי השפעה גדולה בהרבה.

בלשון פשוטה, לא ההגיגים המטאפיסיים או האפיסטמולוגיים של אפלטון הם שהשפיעו אלא "הרפובליקה", לא "ביקורת התבונה הטהורה" של קאנט השפיעה אלא הפילוסופיה של הגל ועדר העגלים שדרס את העולם בעקבותיו.

מנקודת המבט הזו, אפשר להתייחס לאנשים כמו פוקו, האייק, פרידמן, ברודל, פוקויאמה, הנטינגטון כהוגים עתירי השפעה.
חוג ההשפעה המהותי 271924
היה נדמה לי שהמחבר מנסה להתייחס לשינוי המהותי שחל בתפיסת הפילוסופיה בעקבות הנזקים של הפוסטמודרניזם. לא שיש מספר גדול של פילוסופים שרק מעטים מהם בעלי חשיבות, אלא שלא יתכן עוד פילוסוף בעל חשיבות. (למעשה גם על פי וויטגנשטיין זה המצב)
חוג ההשפעה המהותי 271966
זה בהחלט הרושם שנוצר משתי השורות ה''מתמצתות'' בראש המאמר, אבל לא כל כך מתוכנו, כפי שהבינותי אותו.
חוג ההשפעה המהותי 272090
יתכן שהתוכן לא הסביר את השורות הראשונות היטב. כוונת המשורר, אם אפשר להיכנס לו לראש ‏1, היא שמרגע שניתן ה Differance לעולם, אין עוד אפשרות לקיומו של טקסט העומד בפני עצמו ומכאן אין אפשרות לקיומו של טקסט יחיד המכיל את האמת הצרופה. ניסוח הדברים במאמר הוא אולי קל יותר להבנה (תלות בתרבות וכו'), אך הוא מפחית מהאספקטים הלא טריוויאליים של האסכולה הזו. (כי הלא זה ש*ה*אמת מוצגת בטקסט שהוא תלוי תרבות, הקשר וכו', עדיין לא אומר שהיא לא האמת הצרופה).

את דעתי האישית על רוב מה שנעשה בשם הפומוד כבר הבעתי בדיונים קודמים.

1 למרות שחלק מהעניין זה שעל פי הפומודים אי אפשר להיכנס לשם.
חוג ההשפעה המהותי 272232
הנקודות שאת מעלה בוודאי מצויות במאמר, אבל לדעתי הן לא הציר המרכזי (אם כי בקריאה שנייה אני פחות משוכנע בכך).

מכל מקום, אם לעזוב את הפלפול לגבי מרכזיות הנקודות ולגעת בפוסטמות (פומודים), יש בעיה עם הטיעון של בן דב, משום שהוא מאשר ומפריך בו זמנית את תקפות ההנחות הפוסטמיות. לדוגמה, בסוף המאמר הוא טוען:
"בתפיסת עולמם של כל אדם וחברה משוקעים [כך במקור] גם אינספור הנחות יסוד בלתי מודעות, קבעונות מחשבתיים, נקודות אפלות וכשלים לוגיים"
אבל מייד הוא טוען: "הפילוסופיה... הייתה ונשארה האמצעי היעיל ביותר כנגד קבעונות אלו. באמצעות ניתוח ביקורתי שיטתי ניתן לחשוף אותן..."

ואחר כך הוא טוען כי תפקידה האפשרי השני של הפילוסופיה הוא ליצור "מרחבי דיון חדשים" באמצעות פיתוח "מערכת מושגים" חדשה ו"שפה מתאימה" אך כל זאת באמצעות "הפילוסופיה במובנה הישן" (כלומר, הכלים הישנים).
חוג ההשפעה המהותי 272504
קודם כל, אני לא חושב שמה שטענתי כאן יכול להתפרש כפ''מ. לא טענתי שאין אמת, או שהאמת היא תמיד יחסית. טענתי שככל שאנו עוסקים בנושאים יותר מטאפיסיים ו'רוחניים' (אלוהים, משמעות החיים, מוסר וכד') כך האמת לגביהם היא פחות קשיחה ויותר אינוודואלית ונזילה.
חוץ מזה, ישנה בעיה אחרת בשיח והיא שאנשים לעתים קרובות מחזיקים בדעות קדומות או בדקלמים קלישאות בלי להיות מודעים לכך. (מספיק לפתוח רדיו בשביל להיווכח בכך). כתוצאה מזה כל דיון עקרוני, בכל נושא שהוא, הופך למעשה לאוסף של סיסמאות. באמצעות חשיבה ביקורתית וניתוח שיטתי של מושגים, אפשר לגרום לאנשים להיות מודעים לחוסר המשמעות של הסיסמאות וע''י כך לקדם את הדיון. (כמובן שמי שינסה לעשות זאת בפועל, צפוי לגורל דומה לזה של סוקרטס).
בנוסף, לעתים קרובות הדיון- שוב בכל נושא ונושא- נתקע מפני שאין לנו מושגים מתאימים לבטא את המחשבות והרגשות שלנו. במובן זה, פילוסופיה רצינית משמעה יצירת מערכות מושגים שיוכלו לבטא באופן יותר מדויק את המצב האנושי וע''י כך יאפשרו הרחבה של השיח האנושי.
חוג ההשפעה המהותי 272515
אבל הטיעון הפ"מ מתקרב מאד לאמירה:

*אין* "מערכות מושגים שיוכלו לבטא באופן יותר מדויק את המצב האנושי וע"י כך יאפשרו הרחבה של השיח האנושי."
חוג ההשפעה המהותי 272544
קודם כל, קצת קשה לדבר על ''הטיעון הפ''מ'', מכיון שפ''מ הוא בעצם שם כולל לאוסף של שיטות, רעיונות, אופנות ועוד כל מיני דברים לא מזוהים.
לגופם של דברים, אני באמת לא חושב שיש בנמצא איזושהי מערכת מושגים אחת מושלמת שתוכל לבטא באופן מדויק את המצב האנושי על כל היבטיו. יש מערכות מושגים יותר מוצלחות ופחות מוצלחות. יש מערכות מושגים שמתאימות לתחום אחד או לסיטואציה אחת, וכאלה שמתאימות לתחום ולסיטואציה אחרים. במובן זה, אחד מתפקידיה של הפילוסופיה היה מאז ומעולם ליצור מערכות מושגים משוכללות יותר וקוהרנטיות יותר, שיוכלו לשקף בצורה יותר מוצלחת את המצב האנושי המשתנה.
חוג ההשפעה המהותי 271937
"הנחה זו נכונה לדעתי רק למחצה – הכתבים המשפיעים היו תמיד אלו שעסקו לא בסוגיות הפילוסופיות ה"טהורות" כי אם בסוגיות שיש להן השקה לבעיות חברתיות המעיקות על בני אדם בחיים ממש".

איזה ענף בפילוסופיה מוגדר על-ידך כפילוסופיה טהורה? אם אתה מפריד (לפי דעתי, בצורה מלאכותית במידה מסוימת) בין פילוסופיה "טהורה" לפילוסופיה שיש לנגיעה לחיי היום-יום. אז רק המטאפיזיקה נשארת בתחום הפילוסופיה הטהורה. ואז ההנחה שלך תהיה מן הסתם נכונה. אבל מדוע אתיקה, פילוסופיה של המדע, פילוסופיה פוליטית וכו... מוגדרים על-ידך כפילוסופיה שהיא פחות טהורה ממטאפיזיקה?
חוג ההשפעה המהותי 271967
הייתי מגדיר פילוסופיה ''טהורה'' במובן שאליו התייחסו ה''מתקלסים'' בתחילת המאמר כזו העוסקת במטאפיסיקה ואפיסטמולוגיה או שאלות אתיות מופשטות (כביכול).
חוג ההשפעה המהותי 272107
כמובן שברוב המקצועות זה לא כך, רוב האנשים שלומדים פיזיקהקה לא יהו תורמים גדולים למחקר. הקושי העיקרי של הקהל השומע שאדם לומד פילוסופיה, הוא השאלה המטרידה ביותר, "מה תעשה עם זה". אמנם ידע זה כוח והכול חשוב, אבל תכלס מה תעשה עם זה. שאלה זו עולה א רק בלימודי הפילוסופיה אלא ברוב אם לא כל לימודי הרוח. היחס באוניברסיטאות בהתאם.

אחת הבעיות בתיאור התועלת של הפילוסופיה היא שהרבה פילוסופים חשבוים לא למדו כלל פילוסופיה, וחלק מהפילוסופים החשובים אף יצאו כנגד הפילוסופיה. אמנם זה מצוין לפילוסופים, אך מה עם השאר?

בכלל נראה שבשנים האחרונות יש התעסקות עצמית בכמה וכמה מתחומי הרוח, סופרים כותבים על עצמם, משוררים כותבים על עצמם או על שירים שכתבו. אע"פ שבשנים האחרונות יש ניסיון לבין תחומיות גם ברוח, אני לא רואה את את הפירות כל כך.
חוג ההשפעה המהותי 272234
נדמה שזו בעיה משותפת לכל העיסוק בתחום מדעי הרוח ואפשר לשאול "מה תעשה עם זה?" באותה מידה גם על ספרות צרפתית או ספרות השוואתית או הסטוריה כללית. למעשה, לבד מהתשובות האלמנטריות (תעודת הוראה ו/או המשך לימודים) אין תשובה משכנעת.
חוג ההשפעה המהותי 272497
אם הבנתי אותך נכון, אתה טוען שאין טעם לקונן על אובדן ההשפעה של הפילוסופים מאחר ש:
א. מאז ומעולם היו רק הוגים בודדים לאורך ההיסטוריה שבאמת זכו להשפעה ולכן אין טעם לצפות שכל מרצה זוטר לפילוסופיה יזכה לאותה השפעה כמו אריסטו וקאנט.
ב. גם אותם הוגים שזכו להשפעה, הדבר קשור לרוב לא בהגות הפילוסופית שלהם (במובן של אונטולוגיה, אפיסטמולוגיה וכו'), אלא בהגות החברתית והפוליטית שלהם. ובמובן זה הוגים חברתיים ופוליטיים גם כיום זוכים להשפעה.

טוב, אז על זה יש לי כמה תשובות:
א. יותר משדיברתי על אובדן ההשפעה של הפילוסופים, דיברתי על אובדן ההשפעה של הפילוסופיה כתחום- כאשר במובן זה פילוסופיה משמעה ניסיון לעסוק בשאלות היסוד של הקיום באמצעות כלים לוגיים. אם תרצה, אפשר לקרוא לזה גם 'ניסיון לפתור סוגיות רוחניות באמצעות השכל'. כיום אנשים לא יעשו זאת מפני שהם כבר אינם מאמינים בהנחות היסוד שעליהן כל העיסוק הזה היה מבוסס.
ב. השפעה אין הכוונה בהכרח גרימה למלחמות, מהפכות ואפקטים מיוחדים. אם פילוסוף כלשהו שינה את הדרך שבה אנחנו תופסים את החיים ואת העולם- זו כבר השפעה. יותר מזה, אם אני קורא ספר או מאמר של הוגה כלשהו ובעקבות כך אני משנה את דעתי על החיים או על משמעותם- מבחינתי זה מוגדר כהשפעה.
במובן זה לאפלטון הייתה השפעה אדירה בהגיגיו המטאפיסיים: הוא השפיע על צורת החשיבה המערבית, על אופי הדיון, על ההבחנה בין גוף לנפש, על מושג האהבה, על התפתחות הנצרות (בעיקר דרך אוגוסטינוס) ועוד. וזה, גם אם כיום המטאפיסיקה שלו נראית לנו פחות רלבנטית מהפוליטיקה שלו.
חוג ההשפעה המהותי 272540
א. לא פלא שהפילוסופיה מאבדת מן ההשפעה שלה: כמעט לפי ההגדרה, הפילוסופיה עוסקת באותן שאלות שהמדע עדיין לא יכול להתמודד איתן. אם אפשר לטפל במסגרת הפיזיקה במהות הזמן והתנועה, ובמסגרת הביולוגיה המולקולרית במהות החיים, לפילוסופיה נשאר לטפל בשאלות פעוטות כמו גוףונפש או למה אנשים עם חום ממשיכים לקרוא תגובות באייל במקום לקחת אקמול ולהכנס למיטה. עם הזמן, המדע יקח ממנה גם את זה.
חוג ההשפעה המהותי 272574
משהו ברוח הדברים שלך: אני חושב שהפילוסופיה סובלת מהעובדה המצערת שהיא לא הביאה את הסחורה. מסתבר שרק לשבת ולחשוב לא מספיק, אפילו אם החושבים הם אנשים חכמים מאד. המהפכות הגדולות במחשבה האנושית הגיעו דווקא ממדענים שחוץ מאשר לחשוב היו להם גם אלגוריתמים לסנן מבין המחשבות שלהם את אלו שבאמת מובילות לאנשהו.

איינשטיין, בוהר, פרויד וגדל עשו למען ה"פילוסופיה" הרבה יותר מהפילוסופים המקצועיים (אולי אפשר להוציא מהכלל הזה את פופר, ויש שיגידו גם את ויטגנשטיין). הדוגמא הכי בולטת היא איך המחשבות היפות של אחד הגדולים, קאנט, על המרחב האוקלידי שכביכול נכפה על החשיבה האנושית כאזיקים - המחשבות האלה התנפצו אל תורת היחסות ולא נותר מהן אלא חיוך עצוב.
חוג ההשפעה המהותי 272580
אתה מתייחס למדעי הטבע בעיקר ושוכח את מדעי החברה. מה שמניע את העולם זה לא רק המדע אלא גם (יש שיאמרו בעיקר) הפוליטיקה. על זו האחרונה משפיעים המדענים מעט בדרך כלל (עד כדי פצצות אטום). הפילוסופים כאן משפיעים יותר.
חוג ההשפעה המהותי 272582
האמנם הפילוסופים משפיעים על הפוליטיקה? נדמה שגם בתחום הזה השפעתם של כלכלנים, עיתונאים ואפילו אמנים יותר מורגשת.

ושים לב שלא דיברתי דוקא על ההשפעה המעשית של המדע על חיינו, אלא על השפעתם של מדענים על מאגר הרעיונות האנושיים, כולל כאלה שמסורתית היית קורא להם "רעיונות פילוסופיים". קח מושג כמו "מוסר" למשל, ושאל את עצמך אם פילוסופים שמתמחים בתחום הזה חידשו בעשרות השנים האחרונות משהו משמעותי בסדר גודל של ה[סוציו]ביולוגים.
חוג ההשפעה המהותי 272585
התשובה היא כן. בעשרות השנים האחרונות היו חידושים מרעישים ובעלי השפעה רבה על העולם המעשי בתחום פילוסופיה של המוסר והפוליטיקה.
דוגמאות מובהקות: קשה לתאר את המחשבה הפוליטית והמשפטית היום ללא רולס. דוגמא אחרת: העשור וחצי האחרונים היה מלא ברב-תרבותיות ובהתנגדויות אליה.
סוציוביולוגים? טפו. חסר משמעות למי שלא מתעניין בנושא.

גם בנוגע לתחומים אחרים אני חושב שאתה טועה. המהפך שביצע קאנט משפיע על כולנו עד היום ומעצב את המחשבה שלנו, וזה למרות הנחות-הבסיס המוטעות שלו.
חוג ההשפעה המהותי 272593
אני קורא עיתונים כבר כמה עשרות שנים, ועד שהגעתי לאייל נתקלתי בשם "רולס" רק בסמוך ל"רויס". מחמת בורותי אין לי אלא לקבל את מה שאתה אומר, אבל בכל זאת אני תמה כמה השפעה כבר יכולה להיות לו על המחשבה הפוליטית והמשפטית בלי שהוא עצמו מוזכר כמעט בשום מקום עממי, מהסוג שגם שוטים קוראים (השווה, למשל, לפרויד, מרקס, איינשטיין, פרידמן ואפילו מנדלברוט).

הבוקר התחיל יפה: אחד קורא לי מנוול ואחר יורק עלי. עד הצהריים יש להניח שמישהו יזרוק אותי מהחלון וזהו.
חוג ההשפעה המהותי 272595
אתה לא קורא את העיתונים הנכונים:
חוג ההשפעה המהותי 272605
קיבלתי דף ריק. אני מניח שזה מסכם את המאמרים הרלבנטיים.
חוג ההשפעה המהותי 272611
בדרך אליך. בינתיים נסה את זה
חוג ההשפעה המהותי 272615
אוקיי. באמת לא קראתי את המאמר הזה בשעתו (או ששכחתי), אבל ברור שמאמר אחד או שניים לא משנים בהרבה את התמונה. אני גם מודה מראש שייתכן והתמונה שאני מציג שגויה מיסודה; אני באמת לא קורא את העיתון ביסודיות ואין לי שום בסיס לטענה מלבד "ככה נדמה לי".
חוג ההשפעה המהותי 272616
תראה, מהקריאה שלי את העיתונים גם לאלון מזרחי השפעה גדולה יותר על המחשבה הפוליטית מרולס , מנדלברוט, דוקינס ורוברט אקסלרוד גם יחד, אז מה?
חוג ההשפעה המהותי 272626
על מזרחי ומנדלברוט שמעתי. מי האחרים?
חוג ההשפעה המהותי 272632
זה לא חוכמה. אם היינו שופטים עפ''י העיתונים שאני קורא, הוגה הדעות הכי חשוב בתקופתנו הוא לארי פלינט.
אתה *קורא* את העיתונים האלו? 272634
אז אתה הרבה יותר אינטלקטואל ממני.
חוג ההשפעה המהותי 272645
פלינט מעניק משמעות חדשה למושג ''הוגה דעות מהתחת''.
חוג ההשפעה המהותי 272597
נודניק. לא ירקתי עליך אלא על הריצפה.

אני חושב שהמבחן שאתה מציג כאן אינו מתאים. השאלה היא האם אנחנו רואים את *ההשלכות* של הגות מסוימת בעולם, ולא אם אנשים מהשורה מכירים את השמות. במבחן הזה, אני חושב שלכל הפילוסופים החשובים יש השפעה על העולם ‏1, ושההשפעה הזאת נמשכת עד ימינו.

1 אם כי, אפשר להציג את הפילוסופים רק כמי שמסוגלים לייצג היטב את הלכי-הרוח של תקופתם (ויש ספרים על תולדות הפילוסופיה שבוחרים לעשות זאת כך). אלו שוב שאלות פילוסופיות: האם התקופה יוצרת את האדם או האדם את התקופה, מה מניע את העולם - רעיונות או הבסיס הממשי וכולי (כשהמדע ימצא תשובות, אני אשמח להתעדכן).
חוג ההשפעה המהותי 272603
איזה השלכות יש לרולס על העולם? כי אני עדיין לא הצלחתי למצוא שום דבר שלו במעשים או הצהרות פוליטיים שאני מכיר, שלא היה כבר אצל פילוסופיים (בעיקר הליברליים שבהם) קודמים לו. אבל אני בטוח שתוכל להאיר את עיני בנושא.
חוג ההשפעה המהותי 272695
דוגמאות.

1. רולס נחשב למי שהחזיר לפילוסופיה את המעמד החשוב שלה בתחום הפוליטי, ע"י תפיסת ה"צדק" שלו. עד רולס, אנחנו מדברים על דמוקרטיה או (א) כפונקציה של "כוח", וכמתופעלת ע"י כוח. דהיינו הדמוקרטיה היא ניסיון של יחידים וקבוצות להשיג את מירב הרווחים מהשלטון. הסדרים פוליטיים הם סוג של פשרה שמבוססת על יחסי-כוחות בין קבוצות, או סוג של ריסון סובלני מצד הרוב. המושג המסורתי של "אמנה חברתית" גם הוא מבוסס כוח. או שמתייחסים לדמוקרטיה (ב) כנובעת מתפיסת-טוב (דהיינו, ממוסר ליברלי). הבעיה עם סוג כזה של תפיסה היא שהיא מחייבת להניח מוסר (ליברלי) משותף, וכפיה של המוסר הזה על מי שמחזיק בהשקפות אחרות.
רולס מבסס תפיסה פוליטית על רעיון של "צדק" שלא נובע מכוח בלבד, וכן נפרד מה"טוב" – ולכן לא מחייב תפיסת-טוב משותפת. הרעיון הוא שאפשר לדבר על דרכים צודקות להתנהלות מדינית בלי לאחוז בערכים משותפים. גם אם לא תקבל את התוכן של ה"צדק" שמציע רולס, עצם האפשרות ליצור צדק נפרד מטוב היא חדשה. למשל, כל הדיונים על רב-תרבותיות (שרולס, בגדול, לא תומך בה) מתבססת על הרעיון שאפשר לדבר על התנהלות צודקת של המדינה ללא הסתמכות על ערכים משותפים לקבוצות המיעוט (ובודאי ללא הסתמכות על כוח – לקבוצות המיעוט מטבען אין כזה).

2. הרעיון של המצב הראשוני, מסך הבערות וכו' כדרך למצוא מה פירושו של שוויון הוא רעיון מקורי, שעושים בו שימוש רב.

3. רעיון ה"הנמקה הציבורית" שאמנם מקורו בקאנט, אבל רולס פיתח אותו באופן שונה. הוא מהווה את הבסיס לתיאוריות של "דמוקרטיה התדיינותית".

4. רולס מציע הצדקות לתיאוריה סוציאל-דמוקרטית שלא מבוססות על מלחמת מעמדות מרקסיסטית, או על תקשורת המונים מטמטמת וכו'.

(יש עוד, אבל אני חייב עוד חמש דקות לצאת).
חוג ההשפעה המהותי 272707
לא יודע, כל השימושים שאני ראיתי עד היום בהגותו של רולס נועדו בעיקר כדי להצדיק מראש את העמדות שהמשתמש החזיק בהן מראש. אחרי הכל, תפיסת הטוב האישית של האדם היא הדרך היחידה שבה אפשר להגיע ממסך הבערות לתפיסה של מה הוא צדק. לפי כך, לפחות עד כמה שאני הצלחתי לחשוב, מסך הבערות אינו אלא עוד וילון שנועד להסתיר את מה שבבסיסו הוא תפיסת הטוב האישית של האדם.
חוג ההשפעה המהותי 272797
אמממ..אבל זה בדיוק מה שרולס עושה. יוצר תפיסת צדק ללא תלות בתפיסת הטוב.

''להצדיק מראש את העמדות שהמשתמש מחזיק בהן'' כבר נוגע יותר לנושא המאמר. מאחר שלא הצלחתי לגבש דעה בעניין (חוץ מזה שהמאמר כתוב בצורה מעולה), אני לא אתייחס.
חוג ההשפעה המהותי 272920
מה שהוא עושה זה יוצר קליפה ריקה שנראית כמו צדק ללא תלות בתפיסת הטוב. כדי למלא אותה בתוכן *כלשהו* חייבים להחזיק בתפיסת טוב כלשהי. כלומר, בקיצור, הוא לא עשה כלום.
חוג ההשפעה המהותי 272970
מה?
חוג ההשפעה המהותי 272995
my thoughts exactly.
חוג ההשפעה המהותי 273000
לא הבנתי. אתה חולק על רולס או על הצורה שאני מציג אותו? אם אתה חולק על רולס, קטונתי מלהיכנס לקרב הענקים ביניכם. אם אתה חולק על דרך ההצגה שלי - הייתי מעוניין לדעת היכן המחלוקת.
חוג ההשפעה המהותי 273090
אני חולק על הטענה שמישהו אי פעם באמת עשה שימוש ברולס שלא ככיסוי לאמונותיו שלו שנבעו מתפיסת הטוב האישית שלו (של המישהו, לא של רולס).
חוג ההשפעה המהותי 273116
האם אתה חושב שמישהו אי פעם הושפע מדרישות נורמטיביות של תורה פילוסופית? מדוע רולס שונה?
חוג ההשפעה המהותי 273529
אין לי מושג מה אמרת במשפט הראשון, ולכן קשה לי לענות על המשפט השני.
חוג ההשפעה המהותי 272607
בד"כ כאשר להגותו של מישהו יש השפעה על העולם, גם בעל הדבר זוכה לפרסום מסויים. אני לא אמשיך כאן עם ניימדרופינג שמא ישייכו אותי לעדתו של מר פז, אבל דוגמאות יש בשפע. דווקא פילוסופים מהעבר, בתקופה שלא היתה הבחנה ברורה בינם לבין מדענים ולמעשה הם שילבו את שתי המתודות האלה, מוכרים לכל ילד: אריסטו, אפלטון ודקארט מוזכרים הרבה יותר מאשר רולס, יום ולוק, ואני משער שזה לא בגלל העיניים היפות שלהם אלא בגלל ההשפעה האמיתית שלהם על תפיסת העולם שלנו.

אה, עכשיו גם נודניק וגם גמד. הולך ומשתפר.
חוג ההשפעה המהותי 272696
יום ולוק? אתה בודאי צוחק. בתחום המוסר והפוליטיקה, לוק הגה את תורת הזכויות הטבעיות, בתוכן הזכות לחיים, לחירות ולרכוש. שמעתי שיש איזו מדינה איזוטרית שהחוקה שלה מבוססת על רעיונות תמוהים אלו. יום פיתח את הכשל הנטורליסטי, שיש לי הרגשה עמומה ששמעת עליו (אבל לא כותבים עליו בעיתון).
באפיסטמולוגיה – לוק נחשב לאמפיריציסט הראשון. למעשה, הדרך שאנחנו חושבים היום על האופן שבו אנחנו תופסים את העולם היא במידה רבה תורת התפיסות ותורת הייצוג של לוק (מי שנלחם בזה הם סטרקטוראליסטים, גשטאלט וכאלה. בינתיים, ההצלחה שלהם חלקית). יום הוא הראשון שנפטר באמת ממושג העצם האריסטוטלי, ממושגי האני כעצם (שיש לו מהות פנימית) והראשון שערער על מושג הסיבתיות. זה רק חלק קטן (אני צריך לצאת וגו'), אבל אני לא מצליח לתאר לעצמי את המחשבה המודרנית בלעדיהם.
לאפלטון ואריסטו יש זכות ראשונים על רוב הרעיונות. אבל זאת לא חוכמה – הם היו שם קודם.
חוג ההשפעה המהותי 272717
טוב, יכול להיות שהאשם לא בפילוסופים אלא בי.
חוג ההשפעה המהותי 272963
האם אין מרקס ופרידמן, למשל, תוצר של תפישות פילוסופיות מסוימות ביחס לעולם?
חוג ההשפעה המהותי 272972
כמובן. אבל אותן "תפיסות פילוסופיות" הן לא פרי רוחם של פילוסופים מקצועיים, כפי שתרומתם של שני אלה משנה את הסביבה התרבותית, או "התפיסה הפילוסופית" של אלה שבאים אחריהם. האם, לדעתך, בדיונים שמתנהלים כאן בנושאים כלכליים חברתיים, השקפות העולם שמועלות ניזונות מרעיונות של פילוסופים או מהגותם של פסיכולוגים, סוציולוגים, ביולוגים וכלכלנים?

זאת מכל מקום היתה ההרגשה שלי עד שתיקנוני המתקנים וגרמו לי להודות שאולי מדובר כאן בבורות שלי ולא במצב האמיתי.
חוג ההשפעה המהותי 273391
ראשית, דומני שמרקס מוגדר לרוב לפחות *גם* כפילוסוף. שנית, הרשה לי לתבוע את עלבונו של מר הגל, שאלמלא היה טרוד במאה ושבעים השנים האחרונות בלהפסיק לעשן היה חולק לך בוודאי שתיים או שלוש סטירות טובו. תורתו הרי שימשה בסיס מובהק לרעיונותיו של מרקס. וכנ"ל פרידמן (מתוך עצלות לא אפרט).

"האם, לדעתך, בדיונים שמתנהלים כאן בנושאים כלכליים חברתיים, השקפות העולם שמועלות ניזונות מרעיונות של פילוסופים או מהגותם של פסיכולוגים, סוציולוגים, ביולוגים וכלכלנים?"

זו שאלה של נקודת מבט. מנקודת מבטי, רעיונות פסיכולוגיים, סוציולוגיים, ביולוגיים או כלכליים הם תמיד רעיונות "שניוניים" המבוססים על הנחות פילוסופיות מסויימות ביחס למציאות ולאופן שבו אנו תופשים אותה. לרוב, אתה יכול "לפרק" בצורה די פשוטה אמירות שכביכול אינן פילוסופיות ולראות שיש להן רקע פילוסופי מאוד ברור (ובסיס בהנחות אונטולוגיות או אפיסטמולוגיות מסוימות).
חוג ההשפעה המהותי 273460
זה טיעון מאותה משפחה של טיעונים שהביא יונתן אורן, ואני לא ממש סגור עם עצמי איך להגיב עליהם. מצד אחד, יכול להיות שאתם צודקים ואת הבסיס האמיתי של השקפות העולם שלנו בונים פילוסופים, אלא שכדרכם של יסודות הבניין הבסיס הזה חבוי מעיני הציבור הלא משכיל (כמוני, לעניין זה). מצד שני, יכול להיות שאתם רואים צל הרים כאנשים, ומייחסים לפילוסופיה יותר השפעה ממה שיש לה באמת. אותם רעיונות שאתה קורא להם ''שניוניים'' לא בהכרח זקוקים לבסיס שהפילוסופים הניחו עבורם כביכול, ובאמת כאשר הסביבה התרבותית-פילוסופית לא מתאימה למציאות, הרעינות השניוניים צצים ועולים ומתפתחים יפה עד שהם מכתיבים מהפכה בשכבה הפילוסופית העמוקה יותר (לשיטתכם). תפיסות המרחב והזמן השתנו בעקבות איינשטיין ולא בגלל שאיזה פילוסוף הגה את האפשרות שאנחנו חיים בעולם לא אויקלידי, המהפכה בשאלת הדטרמיניזם הפיזיקלי היא תולדה של תורת הקוואנטים ולא של פרופסור לפילוסופיה, והתרומה המשמעותית לתורת המוסר נעשתה ע''י הסוציוביולוגים, טפו, ולא ע''י רולס.

מכל מקום, גם אם נקבל את טענתכם שתרומתם של הפילוסופים חיונית מאין כמותה, לא פלא שהם אינם זוכים ליוקרה ציבורית, שכן הציבור לא מכיר את היסודות החבויים ההם.
חוג ההשפעה המהותי 273474
דווקא אין לי בעיה עם התיאור שלך, של רעיונות שניוניים שמכתיבים מהפכה בשכבה הפילוסופית. אבל אין סיבה לעצור כאן. אפשר להחיל את אותם עקרונות גם על איינשטיין או הוגי תורת הקוואנטים. גם הרעיונות שלהם עלו מתוך תרבות (מדעית ולא-מדעית) ותקופה היסטורית ספציפית. הרי תיאורים קוואנטים, למשל, לא יכלו להתפתח בתקופת דיקארט.
אז כאן שוב עולה שאלה פילוסופית, של "מה קורה בעצם". האם מקור השינויים במדע? מין תיאור כזה של המדע מתקדם לבדו, מתוך "חוקים פנימיים", וכל הדיציפלינות האחרות נשרכות אחריו ומתאימות עצמן אליו? זאת תהיה השקפה מאוד קיצונית, שגם לא משאירה מקום למדען עצמו - האדם ששימש כלי בידי חוקי המדע זה עניין שולי ומיקרי.
האם אנחנו מדברים על דיאלקטיקה בין פילוסופיה לרעיונות שניוניים? דיאלקטיקה בין עולם הרוח ועולם החומר (הבסיס הממשי)?
אתה רואה, אתה לא רוצה להיכנס לזה.

איזו תרומה משמעותית לתורת המוסר נעשתה ע"י סוציוביולוגים (טפו)?
חוג ההשפעה המהותי 273505
נכון, אני לא רוצה להכנס לזה, אבל זה לא בגלל שאני מסכים.

מה זאת אומרת איזו תרומה? קיבלנו *לפחות* הסבר אפשרי להיווצרותו של המושג הזה בלי שצריך להזעיק לצורך הזה את אלוהים או ישויות עלומות אחרות מעולם האידיאות עליו אנחנו לא יודעים כלום. לא נראה לך משמעותי לפחות כמו מסך הבערות?

(לדעתי קיבלנו הרבה יותר, אבל נעזוב את זה כרגע. לא קל לדבר על זה בלי לטעות בניסוח כך שלכאורה ניתקל בכשל הנטורליסטי וניפול על הפנים).
חוג ההשפעה המהותי 273587
עד הסוגריים, זאת תרומה "מדעית" ‏1, ולא תרומה למה שקרוי "תורת המוסר".

1 פעם אני בטח אבין מדוע סיפורים על העבר הרחוק שאין דרך לאשש אותם נחשבים ל"מדע", בעוד שתיאוריות היסטוריות, שיש להן אישוש רציני בהרבה, נחשבות ל"רוח".
חוג ההשפעה המהותי 273593
אתה חושב ש"תורת המוסר" יכולה להשאר מנותקת לחלוטין ממקורות המוסר? משונה. אתה חושב שהפילוסוף דניאל דנט לא תרם משהו לתורת המוסר, כשהוא מתבסס על משנתם של דארוין, המילטון, פישר, דאוקינס, וילסון וביולוגים אחרים? משונה מאד. לא רק משונה, גם תומך בסברה שלי שהגישה הפילוסופית הולכת ומאבדת את הרלבנטיות שלה.

הביולוגיה היא מדע בלי מרכאות. הביולוגיה האבולוציונית היא מדע בלי מרכאות. "סיפורים על העבר הרחוק" נפוצים מאד גם בקוסמולוגיה, ואתה הרי לא חושב שניתן לשחזר את המפץ הגדול במעבדה.

הלו, אני מדבר עם יונתן או עם אורי?
חוג ההשפעה המהותי 273658
אני חושב שתורת המוסר יכולה להיות מנותקת לחלוטין ממקורות המוסר. אני אפילו חושב שתורת הספרות יכולה להיות מנותקת לחלוטין מנוירולוגיה.
לדאבוני, אני לא מכיר את הגותו של דנט.

אני לא יודע מה זה "ביולוגיה אבולוציונית" (זה לא זלזול. אני באמת לא יודע). אבל כן נתקלתי בסיפורים על "איך המוסר התפתח", ואני תמה: למה זה "מדע" בעוד שהיסטוריה היא "רוח"? יש לנו הרבה יותר ראיות תומכות לתיאוריות היסטוריות.
חוג ההשפעה המהותי 273684
אני חושב שאתה טועה בשני המקרים. כלומר, עד שלב מסויים אתה ודאי יכול לנתק את הספרות מהנוירולוגיה, ואתה יכול להגיד המון על ספרות בלי נוירולוגיה, ואתה יכול ליצור ספרות נפלאה בלי נוירולגיה, וללא ספק אפשר להנות מספרות בלי נוירולוגיה, אבל אין לך שום תופעה אנושית שאתה יכול להבין באמת בלי נוירולוגיה. והספרות היא תופעה אנושית. גם המוסר.

אני לא בטוח שההסברים העכשויים על מקורות המוסר הם בחזקת מדע. אין לי מושג אם ה"סיפורים" (מה רע ב"היפותזות"?) שמסופרים היום ניתנים להפרכה, אבל אני יודע שעובדים על זה, אני יודע שמשתמשים בכלים הנכונים - קרי: חוקי האבולוציה, אני יודע שכל הענף הזה צעיר מאד ואני יודע שבתחומים מסויימים של ההתנהגות האנושית הוא מניב תיאוריות שעומדות בכל הקריטריונים הדרושים כדי להקרא מדעיות, כך שאני חושב שיש מקום לאופטימיות. "אשרי המאמין" אמרו לי היום, ואתה יכול להגיד את זה שוב.
חוג ההשפעה המהותי 273688
בנוגע לספרות, לדעתי אתה טועה לחלוטין. תורת הספרות לא מצויה בפיזיולוגיה של המוח של כל אחד מאיתנו. מה בדיוק אתה חושב שתוכל ללמוד ממחקר נוירולוגי? נניח שתדע שספרות מפעילה חלקים מסוימים במוח שלנו או גורמת לחוויה באופנים מסוימים. איך תוכל מכאן ללמוד מהי ספרות טובה וכיצד היא הופכת לכזאת?

אין לי בעיה עם "היפותזות". זה פשוט נשמע לי סיפורים. אין לי גם בעיה שתאמין, אני רק לא מבין מדוע שתרצה לעשות זאת.
חוג ההשפעה המהותי 273710
אם היא לא במוח שלנו, אז איפה כן? ואם יש במוח עוד משהו חוץ מפיזילוגיה, מהו?
חוג ההשפעה המהותי 273717
שאלות מצוינות. התשובה, כמובן, היא שאין לי מושג. ועדיין, גם אם תעשה מחקר נוירולוגי מעמיק - לא תדע יותר על תורת הספרות.
חוג ההשפעה המהותי 273753
היא לא צריכה להיות במקום אחר מאשר במוח שלנו, כדי שלא נוכל לדבר עליה (בהצלחה מרובה) ע"י מושגים פיזיולוגיים. זה לא שאומרים לך שלא הכל פיזיולוגיה‏1 או שהדבר עליו אנו מדברים הוא יותר מדבר אחד, אלא שמושגים שונים "תופסים" אספקטים שונים של אותו הדבר במידת הצלחה שונה‏2.
גם אם מקבלים את ההנחה‏3 שניתן לעשות *תאורטית* רדוקציה מוצלחת של כל עולם המושגים האנושי (כולל ספרות) לפיזיולוגיה, מעשית זו יומרה שמייצרת למעשה "סיפורים" ולא מדע של ממש. <אנלוגיה של גיקים לסיום> לדבר על ספרות ע"י תאורים פיזיולוגיים, זה כמו לתכנת אפליקציית DirectX מורכבת לסביבת חלונות, באסמבלר בלבד. אולי זה אפשרי תאורטית, אבל זה מאוד לא מעשי בשל רמת ההפשטה.</גיקים>

________
1 אם אתה רוצה, אתה יכול להאמין בהנחות יסוד לא אמפיריות כרצונך.
2 משפט אביב: השלם הוא בדיה אנושית ולכן השלם הוא פחות מסכום חלקיו.
3 אי קבלת ההנחה הנ"ל היא גם רציונלית, גם אם זה לא מקובל במחוזות האייל.
חוג ההשפעה המהותי 273763
האנלוגיה שלך בהחלט מקובלת עלי. אני לא מספיק טיפש כדי לטעון שצריך את פיזיקת החלקיקים כדי לעסוק בביולוגיה או את הנוירולוגיה כדי לנתח שיר.

אבל אי אפשר לדבר על הבנה אמיתית של הביולוגיה בלי להבין את התהליכים הכימיים, ובשבילם צריך להבין המבנה האטומי וכך הלאה וכך הלאה עד המימד העשירי של המיתרים.

אתה תכתוב את ה DirectX שלך בג'אוה או בכל שפה שמתחשק לך, ומבקרי הספרות ינתחו שירים בלועזברית-שאף-אחד-לא-מבין או בכל שפה שמתחשק להם. כמובן. אבל אם תרצה להבין באמת איך כל העסק מנגן, איך זה שבסוף התהליך מופיע על המסך השדון הקטן שלוחש "אביב, אתה הגדול מכולם", הרי שלא תוכל להמנע מלרדת בהיררכיה לאסמבלר, לשפת מכונה, לשערים לוגיים, לאלקטרוניקה, לאלקטרונים ולשרדינגר. להגיד "אה, זה פשוט, יש כאן לולאה מקוננת שמציירת פיקסלים לפי אלגוריתם יוריסטי" או "אה, זה פשוט, יש כאן תצלובת אונומטופאית הרמנויטית שמשתלבת באנפורות מטאפוריות של דמויות עגולות" ולטעון שזה *כל* מה שצריך להבין, זה לחפף קצת. קצת הרבה. לטעון שזה כל מה שאי פעם *ניתן* יהיה להגיד זאת פסימיות, אולי מוצדקת ואולי לא.

ומה שאתה קורא לו הנחה‏3 יחד עם משפט אביב יוצרים תערובת נאה של דבר והיפוכו, אבל זה דוקא כן מקובל במחוזות האייל.
חוג ההשפעה המהותי 273769
נו טוב, להצליח לעשות רדוקציה למשהו שאנחנו בנינו אותו מלמטה למעלה, זה קל *יחסית* (אך עדיין לא מעשי כשמדברים על דברים מורכבים).

אני מסכים שהטענה הפסימית היא מיותרת. אני פשוט חושב שגם הטענה האופטימית היא טענה אמונית חסרת בשר. (לכן אני חושב שגם אתה וגם יהונתן טועים). העמדה שלי: "שווה" לנסות למצוא *גם* הסברים כאלה (אין לאנושות יותר מדי דברים יותר מעניינים לעשות, עד המסיבה שבסוף היקום), אבל אפשר לעשות זאת בלי ההנחה שנצליח (או אמונה שאפשר) ועם קצת יותר צניעות לגבי מה שיש לנו. לדעתי, מה שיש לנו לגבי רדוקציה של מושגים מופשטים כמו "ספרות" לפיזיולוגיה, זה לא יותר מה"סיפורים" עליהם דיבר יהונתן (ואני מסכים עם השימוש במילה "סיפורים" או אולי "יריית חצים באפילה", בהקשר הזה).

___________

לא מסכים עם המשפט האחרון, <מחקתי את ההסבר למה> אבל אדחה את ההסבר של "משפט אביב" לפעם אחרת, זה לא רלבנטי לפתיל. הוא סתם השתרבב לפה משום שהוא מעסיק אותי בשבוע האחרון (וארורים לוק, לייבניץ והויכוח ביניהם, שגרמו לי לחשוב עליו).

ואוף איתי, אני ממש לא צריך להיות פה.
חוג ההשפעה המהותי 273782
הטענה שלי כאן הייתה קצת אחרת. אני בכלל לא נכנס לשאלה אם רדוקציה אפשרית. אני פשוט טוען ש''תורת הספרות'' היא לא בראש שלנו אלא חיצונית לנו, גם אם אנחנו יצרנו אותה ויש לה משמעות רק בהקשר האנושי. עדיין, אם נחטט בראש שלי או שלך, אפילו עם ידע נוירולוגי מלא, לא נמצא שם את תורת הספרות בשום צורה.
(אולי זה מקרה של פרט-כולל. אני לא מתמצא באונטולוגיה של הנושא).
חוג ההשפעה המהותי 274105
עם זה אני מסכים (בעצם, זה תלוי למה אתה מתכוון ב"חיצונית לנו". כל עוד אנו במסגרת היש ולא חורגים למטאפיזיקות מוזרות, אני איתך). אני פשוט מוסיף לטענה הנ"ל טענה יותר מחמירה מזו שלך: גם אם כל "תורת הספרות" היתה נמצאת בראש של אדם אחד, נוירולוגיה (או רדוקציה נמוכה יותר כרצונך) לעולם לא היתה נותנת לנו מודל שלם (ולאו דווקא היתה נותנת לנו מודל מדוייק יותר ככל שנרד) וזה לא בגלל ש"לא ירדנו מספיק למטה - עוד קצת ונגיע". רדוקציה לא רק מוסיפה אינפורמציה אלא גם מתעלמת מאינפורמציה בה מושגיה לא יכולים לגעת (ומושגים אחרים כן יכולים לגעת). במילים אחרות: משפט אביב.
חוג ההשפעה המהותי 274139
אני מסכים, כמובן.
חוג ההשפעה המהותי 274116
ושכחתי:
לטעון שהרמה הגבוהה זה *כל* מה שצריך כדי להבין כדי לדעת "איך זה מנגן" זו טענה (לא נכונה) שלא טענתי.
לטעון שהרמה הנמוכה זה *כל* מה שצריך להבין כדי לדעת "איך זה מנגן" זו טענה (לא נכונה) שהרדוקציוניסטים כן טוענים.
כדאי לעסוק במיקרו (מקבלים אינפורמציה שפיספנו בהפשטה). כדאי לעסוק במקרו/במופשט (מקבלים אינפורמציה שפיספסנו בהסתכלות הפרטנית).
אין לכך קשר לפסימיות, אלא אם נגדיר את שאיפות הרדוקציוניסטים (להכיל ממש את *כל* האינפורמציה המתקבלת מן המופשט בכל האינפורמציה המתקבלת מההסתכלות הפרטנית) כאופטימיות.
חוג ההשפעה המהותי 274132
הסר את ה''כדי'' המיותר וכו'
חוג ההשפעה המהותי 274136
תפסיק לכתוב תגובות בהפסקות בבצפר !
חוג ההשפעה המהותי 274149
:)

בהפסקה נחים על הדשא או יוצאים לעשן פסיבית. זה נכתב באופן חפוז בהרצאה משעממת במיוחד, לפני המעבר ל"הארץ" (ועם קוראי האייל הסליחה).
חוג ההשפעה המהותי 273934
אבל האנלוגיה שלך היא בדיוק מה שמבהיר את החשיבות של הניסיון לרדת לרמה הבסיסית ביותר.

אפליקציה מורכבת בDirectX נכתבת בשפה עילית כלשהי, סביר להניח וארינט של C. כלומר אתה עובד ברמת הפשטה ביניים כלשהי. הקוד האסמבלרי חבוי ממך, נמצא הרחק מתחת והקומפיילר מנהל אותו. מצד שני המשתמש רואה משהו הרבה יותר פשוט מהקוד שאתה כותב.

תחום מדעי המחשב פותח ע"י בני אדם מן הבסיס, ולכן בני אדם, עם כל רמות ההפשטה, יודעים מה נמצא למטה, בסופו של דבר. השאיפה שלנו בתחום הזה, אם תרצה, היא כלפי מעלה. הבסיס שלנו מוצק וותיק ואנחנו מחפשים רמות הפשטה יעילות יותר שתאפשרנה לנו לתאר דברים מורכבים יותר ויותר, ועדיין לשמור על רמת יעילות רצויה.

כשאנחנו חוקרים נושאים אמורפיים שקשורים לאנושי, הבעיה שלנו היא בדיוק הפוכה. אנחנו מכירים יחסית טוב את הרמות הגבוהות של ההפשטה - רגשות, יצרים, מחשבות, דחפים. שבתורם מיתרגמים למעשים, סיפורים, שירים ויצרות אומנות. אבל אנחנו כל פעם מחדש מוצאים שההבנה שלנו ברמות הגבוהות האלו בעייתית, ושאנחנו למעשה חוקרים משהו מורכב מאוד בצורה מאוד לא יעילה.

הרעיון מאחורי הניסיון לרדת לרמה הבסיסית ביותר הוא לא כדי לתאר יצירת אומנות או תסמונת פוסט-טראומטית ע"י יחסי גומלין בין ניורונים. המטרה היא להגיע להבנה כזאת של הרמה הבסיסית, שנוכל בעזרתה לתאר את הרמות הגבוהות יותר של ההפשטה בצורה נכונה ומדוייקת יותר. אם הרמה הבסיסית תהיה מורכבת מדי בשביל לעבוד בה, אנחנו נשקיע מאמצים בפיתוח של כלים שיאפשרו לנו לעבוד ברמה גבוהה יותר. ההבדל יהיה בכך שהכלים האלה יהיו יותר מדוייקים, ופחות מועדים לטעויות.

כל זאת כמובן, בלי להתייחס לשאלה האם זה בכלל אפשרי או לא.
חוג ההשפעה המהותי 273594
אני חושב שיש בינינו כאן אי הבנה מסויימת.

למיטב הבנתי, בחלק מהמקרים יש אכן יוצרים ''שניוניים'' המסתמכים בצורה מודעת וברורה על פילוסופים כמקור ''ראשוני'' לדעותיהם. במקרים רבים אחרים, היוצרים השניוניים מסתמכים על מה שנדמה להם כמו דבר הידוע לכל או מקובל על הכל, בלי להיות מודעים לכך שהם עומדים על כתפיהם של פילוסופים (ואחרים) שהמציאו אותו ''ידוע לכל'' יש מאין.

אשר לאיינשטיין או תורת הקוואנטים -- מאחר ורק מיעוט זעיר שבזעיר מבין תושבי כדור הארץ מסוגל להבין לאשורן את תורת היחסות או הקוואנטים, הרי שאין מקום לדבר על השפעה ישירה שלהם אלא רק על השפעה מתווכת דרך מקורות ''שניוניים'' או ''שלישוניים''. אלו לא הגישו את תורת היחסות או הקוואנטים ב'לשון קלה' למען הציבור אלא סינתזו אותה עם תפישות פילוסופיות מסויימות, כששתי התורות הללו משמשות לא הרבה יותר מדוגמית עם ניחוח מודרני ומדעי שנועד לתת הרגשה טובה למי שבולס את המעשיות הפילוסופיות הישנות פעם נוספת.
חוג ההשפעה המהותי 273598
על הפיסקה הראשונה שלך כבר אמרתי: אולי. אין לי ידע מספיק כדי להיות נחרץ בעניין.

לגבי הפיסקה השניה: כמובן שהציבור הרחב לא מכיר את התורות הפיזיקליות האלה באופן מעמיק, ואותו דבר ניתן להגיד על תורת פרויד. זה לא מונע מכל ילד להגיד לך "הכל יחסי" (שזאת שטות, אבל לא חשוב כרגע) או להלחם בטענות דטרמיניסטיות שאתה מעלה בנימוק שתורת הקוואנטים לא דטרמיניסטית (לפחות באינטרפרטציה הקופנהגית).

אני לא יודע אילו "מעשיות פילוסופיות ישנות" גויסו לטובת העניין, אבל זה גם לא ממש משנה. בים הגדול של כל הטענות והזרמים, בטח תימצא גם איזו גישה שמתאימה למה שהפיזיקאי, הביולוג או הפסיכולוג גילה. זה כמו לטעון שדלטון התבסס על דמוקריטוס כשהעלה את ההשערה האטומית. בעיני זה מגוחך.
חוג ההשפעה המהותי 273959
''אני לא יודע אילו ''מעשיות פילוסופיות ישנות'' גויסו לטובת העניין, אבל זה גם לא ממש משנה. בים הגדול של כל הטענות והזרמים, בטח תימצא גם איזו גישה שמתאימה למה שהפיזיקאי, הביולוג או הפסיכולוג גילה. זה כמו לטעון שדלטון התבסס על דמוקריטוס כשהעלה את ההשערה האטומית. בעיני זה מגוחך.''

הנקודה הקריטית, מכאן, היא מידת הישירות של הקשר בין המקורות השניוניים והשלישוניים לרעיונות הפילוסופיים עליהם הסתמכו.

בדרך כלל, אפשר לומר שמגוחך לראות ''שורשים קדומים'' ברעיונות בתחום המדעים המדוייקים או מדעי הטבע. אבל בתחום מדעי החברה והפילוסופיה החברתית, דבר זה נפוץ מאוד. רעיונות נוסח אלו של אפלטון ב''הרפובליקה'' וראיית העולם העריצית משתדרים והולכים דרך ''שדרים'' פילוסופיים ישירים ועקיפים כל הזמן ולמעשה, ממשיכים לחיות בתודעה הפילוסופית הכללית, בגלגולים כאלו ואחרים, לאורך כל הדורות.
חוג ההשפעה המהותי 274030
אתה כותב מהמחשב של אורי רדלר?
למה שקרה לאורי קוראים 274192
מלכודת האיילים האלמונים...
חוג ההשפעה המהותי 274514
טענותייך רחוקות מלהיות מדויקת. המתמטיקה הלא-אוקלידית הייתה קיימת הרבה לפני איינשטיין; תיאוריות על "התפצלות לעולמות חילופיים" הועלו על-ידי לייבניץ הרבה לפני תורת הקוונטים; ואת כל הרעיונות המוסריים שנובעים מהסוציוביולוגיה ניתן לקרוא (בצורה הרבה יותר מסודרת ומעמיקה) בספריו של הרברט ספנסר מסוף המאה ה- 19.
חוג ההשפעה המהותי 274565
(את ספנסר אני לא מכיר.) *המתמטיקה* הלא-אאוקלידית היתה קיימת לפני איינשטיין, אבל כפי שכתב השוטה, אף פילוסוף לא הציע שאולי אנחנו חיים בעולם לא-אאוקלידי (ואם מישהו כן הציע, לא הקשיבו לו, והוא לא היווה השראה לאיינשטיין); לפני איינשטיין, זה היה מין קוריוז מתמטי. ואם לא יוכח אחרת, אני מסרב לראות בתיאוריית התפצלות העולמות של לייבניץ השראה לפיזיקאי הקוונטים.
חוג ההשפעה המהותי 274901
*כל* הרעיונות? בלי שקראתי את ספנסר אני די סקפטי. אולי יהיה לי זמן לבדוק קצת.

לייבניץ לא היה (רק) פילוסוף, אבל לא זה מה שבאמת משנה כאן. אלפי אנשים אומרים מליוני דברים, ומתוך המליונים האלה חלק ודאי יתבררו פעם כנכונים. הנקודה היא שאין דרך לדעת אילו, עד שלא מפשילים שרוולים, ואלה שמפשילים את השרוולים לא ממש מתעניינים בערמת ה"תיאוריות" הפילוסופיות שנהגו אי פעם בתקווה למצוא שם את הישועה. גם מספרים מרוכבים מוכרים למתמטיקאים כבר מהמאה ה 16 , אבל מי שהעלה את האפשרות שהזמן הוא מס' מרוכב ולא ממשי היה פיזיקאי. אם פילוסוף היה מציע דבר כזה מתוך הגות עמוקה, אף אחד לא היה לוקח אותו ברצינות, ובצדק, כמו שלא היו לוקחים ברצינות "תיאוריה" שטוענת שהזמן דיסקרטי ואחרת שטוענת שהזמן הוא לא סקלר אלא טנזור בעל אינסוף מימדים.

לגבי השאר - ירדן אמר כמעט בדיוק את מה שלי יש להגיד על זה.
חוג ההשפעה המהותי 272735
לא ממש . הטענה של קאנט היא יותר פסיכולוגית מפיסיקלית, ובמובן הזה היא נכונה עד היום (מעט מאוד אנשים מסוגלים לתפוס אינטואיטיבית את הגיאומטריה הרלטיביסטית).
חוג ההשפעה המהותי 272771
בתור טענה פסיכולוגית זאת טענה טריויאלית עד כדי גיחוך. הטענה העמוקה יותר (כך שמעתי באיזו הרצאה, לא קראתי את קאנט עצמו) היא שגם כל התיאוריות שהאדם יכול לפתח חייבות להיות כבולות באותה מגבלה.
חוג ההשפעה המהותי 272816
גם אני לא ממש מומחה לקאנט (את ביקורת התבונה הטהורה דווקא ניסיתי לקרוא. הבנתי את כל האותיות, את רוב המילים, וחלק מהמשפטים), כך שאולי אדם שמבין מעט יותר בנושאים שבהם עסק קאנט יוכל להאיר את עינינו. בכל אופן, לפחות על פי דבריך שלך, נראה לי שגם הגנת ה''אינטואיטיביות'' לא עומדת לו. אחד הדברים שמפתיעים אותי ביותר בכל פעם מחדש זו היכולת של אנשים לפתח מעין אינטואיציה בנושאים שהם לחלוטין לא קשורים לחיי היום-יום ולתפישה המיידית של העולם. תשעה מתוך עשרה תלמידים יאמרו שנושאים בגאומטריה או בטופולוגיה הם אינטואיטיביים יותר מאלגברה, וזה גם הגיוני. מרחק, יחס מרחבי בין אובייקטים, נפח, העובדה שבאובייקט מסוים יש ''חורים'', אלו דברים שניתן לתפוש בצורה טובה למדי. לעומת זאת, שנה וחצי מאוחר יותר אותם תלמידים עצמם מסוגלים בהחלט לפתח אינטואיציה ברמה זו או אחרת גם לגבי נושאים באלגברה, שהזיקה שלהם לעולם הממשי חלשה בהרבה. למעשה, ראיתי אצל לא מעט אנשים אינטואיציה אפילו לנושאים כמו מונים גדולים (נושא בתורת הקבוצות) שחורגים לחלוטין מתחום ההתנסות האנושית.
יש מן הסתם מגבלות גם ליכולת האנושית לפתח אינטואיציה, אבל עושה רושם שכמעט ולא ניתן לחשוב על משהו באופן שיטתי לאורך זמן מבלי לפתח סוג מסוים של הבנה ''אינטואיטיבית'' של הנושא. וזה כבר בהחלט פורץ את המגבלה של הגאומטריה האוקלידית.
חוג ההשפעה המהותי 274518
אני מסכים אתך, ולא מסכים אתך.
אכן *יש אפשרות*, עם מספיק התמחות, לפתח אינטואיציה לא-אוקלידית (למשל). אבל גם אותו מתמטיקאי שפיתח אותה, אינו רואה כך את העולם כשהוא יוצא לקניות בסופר. האינטואיציה הזו *דורשת מאמץ* וזאת בניגוד לאינטואיציה האוקלידית, שאינה דורשת מאמץ כלשהו להבינה.
הטענה הזו נראית טריביאלית, אבל צריך להבין שזה בדיוק מה שקאנט אמר. קאנט ניסה לקטלג את המושגים שיש לנו על העולם לקטגוריות: אנליטי (=לוגי = חסר כל תוכן מהותי) מול סינתטי (=לא לוגי = בעל תוכן) ומצד שני אפריורי (ידע שאינו תלוי ניסיון) מול אפוסטריורי (ידע התלוי בניסיון).
בדרך-כלל, ידע אפריורי הוא אנליטי, וידע אפוסטריורי הוא סינתטי.
מושג המרחב (האוקלידי) היה אחד מהמושגים שקאנט טען שהם בקטגוריה המשונה של "סינתטי אפריורי" - כלומר מצד אחד בעל תוכן, שיכול להיות אחר, ומצד שני טבוע בנו ללא צורך בהתנסות. עצם קיומה של הגיאומטריה הלא-אוקלידית הוא הוכחה לכך שמושג המרחב אכן "סינטתי" - יש מודלים אפשריים אחרים. עצם העובדה שתינוק בן יומו מצליח לתפקד במרחב די בקלות מראה שאת הידע הזה איננו צריכים ללמוד מבחוץ, אלא הוא טבוע במוחנו מראש (אפריורי).
קאנט לא ידע על אבולוציה, אבל במובן של היום אפשר לומר שמושגי המרחב (האוקלידי!) הם חלק מהנתונים איתם נולד המוח האנושי. עצם העובדה שניתן לאמן את המוח (על-ידי עבודה מרובה) לפתח (גם) אינטואיציה אחרת בזמנים מסוימים, אינה סותרת את טענתו של קאנט שאינטואיציית המרחב האוקלידי טבועה בנו מהולדתנו (ובלי קשר - האם יש מישהו בעולם ש*המיר* את האינטואיציה האוקלידית שלו באינטואיציה לא אוקלידית? נראה לי שלא).
חוג ההשפעה המהותי 274566
אני מסכים איתך, ולא מסכים איתך. מסכים איתך בקשר לניתוח הפסיכולוגי של קאנט, אבל חושב שכן היו לו כוונות "פיזיקליות" יותר מפסיכולוגיות - כלומר, העניין שלו היה הבסיס ה"פסיכולוגי" לפיזיקה. השאלה הקונקרטית כאן היא: מה הוא היה אומר אילו היית שואל אותו "האם ייתכן שהפיזיקה תגלה שהעולם לא אאוקלידי?". לי נדמה שהוא היה מנפנף אותך, או שולח אותך לקרוא את "ביקורת התבונה" (horror!), היכן שהוא הוכיח שזה לא ייתכן.
חוג ההשפעה המהותי 274858
and, as usual at Haayal, there was a thread about that:
תגובה 57570

(try going up & doen a bit as well)
חוג ההשפעה המהותי 274950
נסח והוכח את המשפטים המוכרים לך על הקשר בין אינטואיציה (ומקורותיה האוולוציוניים) לבין אובייקטים מתמטיים.

[אני מנסה להבין על מה מדובר (אחרי שהשתתפתי פעם בדיון כזה), ומקווה שתקופת כתיבת המבחנים לא משפיעה על הטרמינולוגיה שלי מעבר לצפוי].
חוג ההשפעה המהותי 272826
איכשהו פרויד נראה לי שייך יותר לרשימת הפילוסופים, בהקשר זה, בהיעדר כל כלי אמפירי לבדוק את הנחותיו (ומצד שני, בהשפעה האדירה שלו על עולם המושגים ודרך החשיבה המערבית).
חוג ההשפעה המהותי 272974
אבל הוא לא הגדיר את עצמו כפילוסוף, לא למד פילוסופיה, ולא נחשב לפילוסוף. כולו, רופא (:-)). אני מסכים עם המבקרים של המדעיות בתיאוריות שלו, אבל הן תולדה של ניסויים אמפיריים, לא של חשיבה תיאורטית על התבונה הטהורה.
מיהו פילוסוף? 273008
האם פרויד היה פילוסוף? כמו כל דבר בפילוסופיה התשובה תלויה במידה רבה בהגדרה. ניטשה כתב ב"הרצון לעוצמה":
"[Philosophers] must no longer accept concepts as a gift, nor merely purify or polish them, but first make and create them, present them and make them convincing."
כלומר, המושגים בהם אנו תופסים את העולם אינם צומחים על העצים, אלא הם פרי מחשבתם של פילוסופים. בעיניו של ניטשה "מצחצחי מושגים" גרידא אינם יכולים להיקרא פילוסופים.

ז'יל דלז ופליקס גווטארי בספרם "פילוסופיה מהי?" הולכים בעקבות ניטשה ומתארים את הפילוסופיה כדיסיפלינה הכרוכה ביצירת מושגים. השניים מעירים כי אפלטון אמר שהפילוסוף צריך לשקול אידיאות ולהרהר בהם, אך לפני כן היה עליו להמציא את המושג "אידיאה". "מה ערכו של פילוסוף שעליו ניתן לומר 'הוא לא יצר מושגים כלשהם; הוא לא יצר מושגים משלו'?"

ע"פ התפיסה הניטשאנית הזו ניתן אפוא למנות את פרויד - שיצר מושגים מכוננים רבים בתפיסת העולם המודרנית - עם חשובי הפילוסופים (ואגב, ניטשה בחלקים נכבדים מכתביו מתאר עצמו כפסיכולוג, והשפעתו על פרויד ניכרת ביותר).
מיהו פילוסוף? 273040
אבל אם כל מי שיוצר מושגים הוא פילוסוף, כל הטענות על ירידת קרנה של הפילוסופיה הופכות להיות ריקות מתוכן. הרי הכותב אינו מתכוון להגיד ש''יוצרי המושגים'' כבר אינם זוכים לכבוד והיקר שהיה מנת חלקם פעם. אפילו יוצרי מושגים כמו הגששים בשעתם וצביקה הדר מאוחר יותר (עיגולדים, לפלפים) זכו להערצה ממש, לא אתפלא אם גדולה יותר מזאת שקאנט זכה לה בימיו.
חוג ההשפעה המהותי 272962
השאלה המהותית היא האם אכן הייתה לפילוסופיה "כתחום" השפעה רבה יותר בעבר, או שמדובר באנכרוניזם והאם איננו נופלים למלכודת של תפישה מעוותת של תקופתנו ככזו שבה אין לה השפעה. האם בעוד מאה שנה אנשים לא יראו את המאה העשרים כתקופה שבה הייתה השפעה רבה לרעיונות הפילוסופיים של האקזיסטנציאליזם, הניאו-איסלמיזם, "התנגשות הציביליזציות", בודהיזם ואג'ראיאנה, הפוזיטיביזם כפי שהוא מצוי בתפישות של המוניטריזם (ולעניין זה, גם התפישות הפוזיטיביסטיות בסוציאליזם ובקיינסיאניזם), התפישות של פוקו (בעיקר בהקשר של מחלות נפש וכליאה), רודולף שטיינר, וכן הלאה.

כמובן שרוב האנשים והרעיונות שעמדו מאחרי התנועות המשפיעות הללו לא היו בעלי קתדרה, וחלק מהם אינם פילוסופים "פרופר" במובן של מרצים בפקולטה, אבל ביחס לרובם אפשר בהחלט להחיל את הכלל של נסיון לפתור סוגיות רוחניות באמצעות השכל (יש דרך אחרת?)
mao more than ever 271963
philosophers have only interpreted the world in diferent ways, the point is however to change it". i liked your article,and i really loved how you talked aboute objective reality .i can never say that my truth is thet i can live forever without eating,or that i can jomp out of a building and fly. there is an objective reallity in which things take place.i think that in a capitalistic socaity ther is a need to keep the masses in ignores aboute the condintion of life.aboute what ectuly corespond to reallity.there whould be huge amont of rebellions if people would understend why things are the way there are. and more than that, what can ectully bring a change.
מאמר יפה, קננגיסר 271972
בחיים לא הייתי חושד, רק שהכתובת הסגירה אותך.
מאמר יפה, קננגיסר 271980
מסתבר ששואש מכניס על דעת עצמו את כתובת הדוא''ל שלי כשזה נראה לו נכון. תוקן, והשואש ננזף.
מאמר יפה, קננגיסר 272120
אפשר הסבר?
מאמר יפה, קננגיסר 272122
זאת היתה דרכי המשונה להודיע להם על כך שהכתובת של דובי הופיעה בשעתה בתור כתובת המחבר.

כפי שדובי אמר, זה תוקן ועכשיו כבר אין לזה זכר.
אני זוכר שאיפשהו באייל 271975
רשום שעל כותבי המאמרים לפרסם בשמם האמיתי בלבד. אני לא רוצה להיות קטנוני ולהסיט את הדיון, המעניין, ממסלולו, רק תהיתי.
בית חרושת ל- PhD 272111
יופי של מאמר נהנתי לקרא ולמדתי הרבה.

כדוקטורנט לכימיה עיקר לימודיי ונסיוני הם טכניים גם אם הם מעמיקים. לכן אני מצטער על כך שבמסגרת לימודי לתואר לא נדרשתי באמת ללמוד ולו מעט פילוסופיה באוניברסיטה.

דע לך שרק מעט אנשים המוגדרים "משכילים", בהם בעלי תואר "דוקטור לפילוסופיה" מסוגלים לכזאת רמה של דיון.

אם זאת לדעתי אתה מגזים במקצת בהערכת "תפקידה" של האקדמיה ובביקורת שלך על מותחי הביקורת.
אולי פעם היתה פילוסופיה שם נרדף למדע או חיפוש ידע.
כיום רוב הפעילות המדעית מנותקת מהחשיבה או הגישה הפילוסופית. מחקר מדעי בתחומים רבים מתבצע במכוני מחקר חיצוניים. המאמץ לייצר נשק קטלני ומדוייק, תרופות, ציוד אלקטרוני, ועוד הניב לא פחות "מדע" משנעשה באוניברסיטאות. "הפילוסופיה של פעם" הפכה לחסרת ערך בנושאים שהם כיום מדע וטכנולגיה אף שהחוקרים בתחומים אלה מתהדרים בתואר "דוקטור לפילוסופיה".

לעומת זאת בכל הנוגע לשאלות היסוד, למהות של הדברים נותרה הפילוסופיה רלוונטית וחיונית, ואולי לאור ההתפתחויות המדעיות וטכנולוגיות (חיים בחלל, שיבוט אנשים, ועוד) העיסוק בפילוסופיה כמו שהיא כיום חשוב עוד יותר. התפתחות תרבות חילונית והתנתקות מהדת גרמה לצורך גובר במורי דרך ולכן גוברת החשיבות של העיסוק בפילוסופיה גם בחיי היום-יום.

אבל חשוב להבין שכשם שלא כל דוקטור בתחום מדעים הוא מדען, לא כל דוקטור לפילוסופיה הוא פילוסוף ולא כל דוקטור בתחום מדעי הרוח הוא איש רוח.

לדעתי, האקדמיה היא אכסניה מתאימה ללימוד, עיסוק, ודיון בפילוסופיה גם אם אינה מניבה כיום פילוסופים גדולים. העובדה שרוב האנשים המשפיעים - המנהיגים החשובים של זמננו צמחו במקומות אחרים אינה גורעת מחשיבותה.

אני סבור שמאז ומעולם היתה לפילוסופים השפעה מועטה על ההתרחשויות ושעיקר השפעתם ניתנת להערכה רק בפרספקטיבה של דורות.

אומנם האקדמיה הפכה לבית חרושת ל- PhD ושאר תארים, שבאחד ממחלקותיו מיצרים בוגרי לימודי פילוסופיה, אבל זה אינו גורע דבר מהעיסוק בפילוסופיה, רק פוגע בסטטוס...
בית חרושת ל- PhD 272301
מניין שרוב המנהיגים החשובים של זמננו צמחו במקומות אחרים מאשר האקדמיה?
בית חרושת ל- PhD 272423
בנימין זאב הרצל (עיתונאי) בן גוריון (חקלאי), נלסון מנדלה (אסיר), מהטמה גנדי (מנהיג עממי), מרטין לותר קינג(כומר),ג' פ' קנדי (פוליטיקאי), לך ואלנסה (חשמלאי במספנה), וינסטון צרציל (עיתונאי).ולהבדיל היטלר, סטאלין, מוסוליני, פראנקו, ושוב להבדיל מאו צה טונג גם לא באו מהאקדמיה.

יש מנהיגים שבאו מהאקדמיה מתחום עיסוק אחר: מרגרט ת'אצ'ר וחיים ויצמן (שניהם ד"ר לכימיה), ווינייבסקי(אחד מראשי ממשלת פולין - מוסיקאי).
ובקרב מנהיגי ערב: מובארק, חוסיין ואסאד האב - כולם בוגרי ח"א, יאסר המנוח- למד הנדסה בקהיר אבל עסק בדברים אחרים. גם במדינות ערב אחרות רב המנהיגים הגיעו ממקומות אחרים.

אני מכיר רק מנהיג חשוב אחד (לדעתי) שבא מהאקדמיה:
מנהיג צ'כיה - ואצלב האבל שהוא גם פרופ' באוניברסיטה ומחזאי. ומכאן שע"פ ידיעתי ושיפוטי, מרבית המנהיגים החשובים לא הגיעו מהאקדמיה, אף שלאחדים היה תאר אקדמי כלשהוא.

את כמובן מוזמנת להציג את רשימת המנהיגים החשובים שאת מכירה שהם במקור אנשי אקדמיה (תואר שלישי, דרגת מרצה או פרופסור) שהיו לכל הפחות ראשי מדינה או מנהיגי ציבור.
בית חרושת ל- PhD 272428
מהטמה גנדי היה עו''ד במקצועו.
בית חרושת ל- PhD 272436
תודה על המידע
בית חרושת ל- PhD 272429
אסד הבן.
בית חרושת ל- PhD 272439
רופא עיניים זה לא איש אקדמיה ובוודאי שלא מקרב הפילוסופים.
בית חרושת ל- PhD 272440
יובל שטייניץ
בית חרושת ל- PhD 272520
אין ספק. קיבלתי נוק-אאוט.
בית חרושת ל- PhD 272430
צ'ה גבארה
בית חרושת ל- PhD 272431
מרקוס אורליוס
בית חרושת ל- PhD 272443
תומאס מסאריק, נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה דאז, ומקודם פרופסור לפילוסופיה בוינה ובפראג.

שרי חוץ מדלגים בעלי השפעה בינלאומית וכאלה שאו-טו-טו יהיו - גם הולך, על תקן "מנהיגי ציבור" :-] ? -

הנרי קיסינג'ר, פרופסור למדע המדינה בהרווארד.

קונדוליסה רייס, פרופסור למדע המדינה באונ. סטנפורד.
בית חרושת ל- PhD 272514
אני מבקש להזכיר שהדיון עוסק בהשפעת הפילוסופיה על התנהלות החברה. עם כל הכבוד לפרופסורים הנרי קיסינג'ר וקונדוליסה רייס, הם לא חוללו שום שינוי מהותי וכלל אינם בקליבר של מרטין לותר קינג, מהטמה גנדי, קנדי, צ'רציל, גורבצ'וב וכו' שהיו מנהיגים גדולים .
בית חרושת ל- PhD 272545
אני מבקש להזכיר שמנהיגות עממית קשורה יותר מכל בכאריזמה ולא בשום כישורים אחרים.
בית חרושת ל- PhD 272625
זה במידה רבה הסבר חלקי למצב שתארתי.
הכאריזמה היא תוצאה של תפיסת עולם ושל כושר ביטוי ויכולת שכנוע, יותר מתכונות חיצוניות.
מכאן עולה השאלה האם יש תכונות המקרבות אדם לאקדמיה ובה בעת מרחיקות אותו מההנהגה?.
האם רוב הפרופסורים נעדרים תכונות של מנהיגים?

למה פרופסורים רבים (בכוונה איני מציין שמות) שמלאו תפקידי שרים בישראל ברבות השנים לא הגיעו לשום תפקיד בכיר (שר חוץ, ראש ממשלה).

הערה: היו גם כאלו שתיפקודם כשרים ושיקול הדעת שלהם לא הוסיף כבוד לאקדמיה.
בית חרושת ל- PhD 272508
וילסון גם הגיע מהאקדמיה אם אני לא טועה (היה פרופסור למדעי המדינה)
אוי, מוישה! תראה! זה השלישי שקופץ לי מהגשר! 272512
הנה כי כן, הולך ומתברר שסטטיסטית, אלוהים אוהב את הפרופסורים למדע המדינה. לפחות אלוהים האמריקאי.
272519
ברוב הממשלות בעולם (לפחות בדמוקרטיות) יש כמה פרופסורים למדע המדינה ולמשפטים. גם לנו היו פרופ' שבח וייס, פרופ' שמעון שיטרית, והפרופסור למדע המדינה שלמה בן עמי. כולם תרמו מכשרונם ויכולתם אבל אני חושש שאיש מהם אינו מנהיג דגול ובבדאי שלא איש רוח או מורה דרך רוחני כמו בן גוריון או מהטמה גנדי.

גם ג'ורג' בוש (האב והבן) אינם מנהיגים גדולים וזאת בלי קשר לתואר אקדמי וגם פרופ' הנרי קיסינג'ר לא היה.

דנג שיאו פינג (מנהיג סין לפני זיאן-זמין) היה להגדרתי מנהיג דגול שהשכיל להתחיל בשינוי שהפך את סין ממדינה חקלאית מפגרת לאימפריה שהיא כיום בעלת השפעה מכרעת על הכלכלה העולמית.

אני לא טוען שאין פרופסורים למשפטים ולמדע המדינה או לפילוסופיה שעמדו בראש חברות או מדינות. טענתי היא שרוב המנהיגים הגדולים בהיסטוריה האנושית (אלו שאחראים לשינויים חברתיים מהותיים) צמחו במקומות אחרים, אף שבודאי היו גם כמה פרופסורים פה ושם שאפשר לכנות ''מנהיגים''.
272546
השאלה היא מה אחוזם של הפרופסורים בתחומים הרלוונטיים‏1 בקרב המנהיגים הדגולים, לעומת חלקם בכלל האוכלוסיה.

1 מעברל למדה"מ (הידד!) ומשפטים, אפשר לכלול בפנים גם כלכלה, אני מניח, ואולי אפילו סוציולוגיה, וגם היסטוריה זה מספיק רלוונטי.
לא אל השכל לבדו 272635
אני לא בטוח שיש לחפש את הקשר לפי החלק היחסי אלא לשקלל את הידע וההבנה של אנשי האקדמיה.

אני חושב אף שאיני בטוח בכך, שהתכונה החשובה להנהגה היא אומץ לב, וכח רצון. כאשר חוברת לתכונות אלו גם תבונה אדם עשוי להעשות מנהיג ובמידה והנסיבות מאפשרות (מזל) גם להעשות מנהיג משפיע (כמו דנג שיאו פינג בסין).

אומץ לב וכח רצון לבדם אינם מספיקים (אהוד ברק).

לדעתי אין הבדל מהותי בתבונה בין אנשי אקדמיה לציבור הרחב. אידיוטים ואנשים נבונים יש בכל מקום (גם בשוק וגם באקדמיה)

מכאן שהמפתח למנהיגות הם כח רצון אומץ לב, ובכך אני חושש שמרבית האינטלקטואלים שאני מכיר באוניברסיטאות אינם מצטיינים ביותר.
התחום הזה נחקר 274451
הרבה בהתנהגות אירגונית
כל גיגול תחת ''מהי מנהיגות''
אמור להביא שלל מאמרים בנושא.
God Bless(ed) America 272564
אתה צודק. עם זאת, קיסינג'ר, וגם, בס"ד, קונדוליסה - השפעתם ב*תקופת כהונתם* - אולי לא פילוסופית-מדינית-חברתית וכו', אבל *פוליטית* - חורגת מעבר לגבולות ענייני ארצם הפנימיים.

במובן זה אין להזכיר בשורה אחת איתם פרופסורים-מדע-מדינה ופרופסורים-פוליטיקאים אחרים בכל הארצות האחרות - כל הללו הריהם כליליפוטים לעומתם, בנקודה זו. על שום כך דבריי בעניין האל האמריקאי המשפיע מטובו ומחסדו על פרופ'-מד"מ אמריקאים.
God Bless(ed) America 272627
קיסינג'ר וקונדוליסה אינם מנהיגים גדולים. השפעתם היחסית נובעת מהיותם ממלאי התפקיד השני בחשיבות במדינה החזקה בעולם, ולא תוצאה של אישיות כובשת.

לכן גם השפעתם הפוליטית נובעת מעוצמת ארצם ולא מעוצם אישיותם.
בית חרושת ל- PhD 272576
הטענה המקורית שלך היתה "לדעתי, האקדמיה היא אכסניה מתאימה ללימוד, עיסוק, ודיון בפילוסופיה גם אם אינה מניבה כיום פילוסופים גדולים. העובדה שרוב האנשים המשפיעים - המנהיגים החשובים של זמננו צמחו במקומות אחרים אינה גורעת מחשיבותה."

טענה ששונה מהטענה שאין מנהיגים חשובים שהם במקור אנשי אקדמיה.

עובדתית, גם ברשימה שהצגת, הרבה מהמנהיגים הדגולים "צמחו" באקדמיה. צמחו זה לא קיבלו תואר שלישי, דרגת מרצה או פרופסורה. צמחו זה באו לאקדמיה "כנבטים", ויצאו משם בוגרים בהרבה (מבחינה מנהיגותית, ומבחינת תפיסת עולם).

מהרשימה שלך, ברור שהאקדמיה השפיעה רבות, על גנדי, מנדלה, קנדי (מכל נשיאי ארה"ב, איך בחרת דווקא בו כ"מנהיג"? הבחירה המתבקשת היתה במי שהצליח להנהיג) וקינג. בעיקר שזוכרים שהרצל היה שייך לתקופה אחרת, בן גוריון גדל ברוסיה בשנים בהם האקדמיה לא יכלה להחשב כגורם משמעותי וואלנסה גדל בפולין בתקופה שבה האקדמיה היתה חסרת חופש אקדמי.
בית חרושת ל- PhD 272642
צודק. רבים עברו דרך האקדמיה. התיחסותי היתה ישירות למאמר - השפעת הפילוסופים על החברה.

ההשפעה עשויה להיות:
1. מדעית טכנולוגית
2. אידיאולוגית
3. מנהיגותית

פילוסופים אינם ממציאים מכשירים או כלים ולכן השפעתם עשויה להיות מנהיגותית או אידיאולוגית.

לדעתי יש לפילוסופים השפעה על הדרך שבה האנושות מתנהלת והשפעה זו אינה ניכרת ברגע נתון אלא כמגמה מתמשכת.
אני מתייחס באופן רחב מאד למושג פילוסופיה וכולל בתוכו גם אנשי מדע שפיתחו תאוריות מדעיות. אלברט איינשטיין, צארלס דארווין וזיגמונד פרויד חוללו מהפכה בספקם הסברים חילוניים לשאלות יסוד. מבחינה זו היו פילוסופים והשפעתם עד היום עצומה.

את השפעתם האידיאולוגית של פילוסופים "אמיתיים" בני זמננו אני מותיר לקוראים אחרים.

לסוגיית המנהיגות: האקדמיה היא כיום משכנם של מרבית הפילוסופים. למיטב ידיעתי אין פילוסופים בעלי תואר ראשון או שני בלבד. לכן מבחן התוצאה הוא מבחן הקידומת: ראש ממשלה או מנהיג שהוא גם פרופסור.

למה קנדי - בעיקר בגלל כיבוש החלל.
בית חרושת ל- PhD 272653
תפקידה של האקדמיה היא להכשיר ולחקור. תפקידה של המנהיגות הוא להנהיג. נראה לי סביר ביותר שנדיר ביותר למצוא אדם שמוכשר לבצע את שלושת המשימות בהצלחה, ומיותר לחלוטין לשפוט לפי קריטריון שכזה. מעצם טבעה של האקדמיה ברור שההשפעה שלה תהיה אידיאולוגית והכשרתית. מעצם הכישורים הנדרשים ממנהיג, ברור שסביר יותר למצוא אותם בכוחות הביטחון, בעסקים ובדרגים הנמוכים של הפוליטיקה.
בית חרושת ל- PhD 272795
נכון ומכאן שהשפעתם של הפילוסופים מוגבלת לתחום האידאולוגי. ומכאן השאלה ''כמה פילוסופיה'' יש באמירות האידאולוגיות. (ע''ע ''פילוסופיה סוביטית'').
בית חרושת ל- PhD 272889
וואו, יש כל כך הרבה פילוסופיה ופילוסופים מאחורי מנהיגי העולם המערבי. מעבר לרולס שהובא למעלה, יש שמרנות קלאסית, שמרנות חדשה, ליברליזם קלאסי, קהילתנות, ניאו-מארקסיזם, סוציאליזם, סוציאל דמוקרטיה, וכו' מאחורי כמעט כל מנהיג בעולם בעולם המערבי היום יש אידיאולוגיה ופילוסופים שהתוו אותה. אריק שרון הישראלי הוא דווקא היוצא מן הכלל, רוב מנהיגי העולם היום דומים יותר לבנימין נתניהו.
הכלכלה: מלכת הפילוסופיה הפוליטית! 272586
קיינס פעם אמר:

The ideas of economists and political philosophers, both when they are right and when they are wrong, are more powerful than is commonly understood. Indeed, the world is ruled by little else. Practical men, who believe themselves to be quite exempt from any intellectual influences, are usually the slaves of some defunct economist. Madmen in authority, who hear voices in the air, are distilling their frenzy from some academic scribbler of a few years back.
אחלה מאמר 272112
תודה על סקירה משכילה ומאירת עיניים.

בגדול, נראה לי שהפילוסופים (הקדמונים והאחרונים) וגם ההמונים - כולל אותנו - משתמשים בשתי מערכות כלים לשני צרכים שונים:

א. הכלים היצירתיים כמו הדמיון, ההשראה, התרבות, האמונה, ההזיה, התחושה וכו', משמשים להעלאת השקפות עולם חדשות ולהמצאת ערכים חדשים.

ב. הכלים האנליטיים כמו ההגיון, הסיווג, ההשוואה, ההבדלה, ההסקה, ההפרכה וכו', משמים לבחינת חומרי הגלם ש"ניכרו" עלידי הכלים היצירתיים ולעיבודם או זיקוקם.

נדמה לי שדי מקובל, מאז ועד היום, שאם באמצעות הכלים האנליטיים מצאנו סתירה בחומר שכרינו באמצעות הכלים היצירתיים, אז החומר פגום ואפשר לעבור הלאה. ואם לא מצאנו (עדיין) סתירה, אז נמשיל לזקק את החומר עד שנמצא סתירה או נגיע ל"אמת הצרופה".

הצרה היא, אולי, שרבים מתעצלים ומפסיקים את התהליך בחלק א'. אחרי שהם ליקטו השקפת עולם וערכים שונים, הם מזניחים את חלק ב' של בחינת החומר שבידם וזיקוקו, וממילא אחדים נותרים כשבידהם חומר פגום וסתירות פנימיות.
זה מה שסוקרטס ניסה לעזור להם לראות אז אבל זה לא מיותר היום.
אני רוצה לצאת חוצץ 272199
אני חלוק על חלק מהנאמר במאמר (בחלקיו הלא-סקירתיים).
הכותב מציין את העובדה שממכלול הנתונים שבו עוסק הפילוסוף כולל *גם* נתונים תלויי תרבות, ואת העובדה שהפילוסופיה באה לתאר גם את עולמו הפנימי של האדם. ומכאן הוא מבצע קפיצה לוגית ומסיק שהגותו של פילוסוף פלמוני היא למעשה מ"תפיסת המציאות של אדם מסוים, מערכת האינטואיציות שלו" וש"יש חשיבות רבה יותר לאישיותו של הפילוסוף, לאורח חייו ולסביבה הרוחנית שבה הוא פועל" מאשר להיגיון ולניתוח שהוא מפעיל.
ובכן, כל שיטה פילוסופית רצינית מנסה הן הצהרתית והן מעשית לתת תאור שלם לעולמם הפנימי של *כלל* בני האדם *בכל מקום*. אי לכך, האינטואציה הפרטית של הפילוסוף שהגה אותה היא לא רלבנטית לעניין. את השיטה הפילוסופיות שלהם יש לתקף דוקא לפי השיטתיות שלה והכלליות שלה, ולא לפי התאמתה לחווית החיים האישית של הקורא (ובטח שלא לפי "יושרו של ההוגה"). ובכלל, הטענה ש"מאחורי השקפת עולמו של כל פילוסוף מסתתרים גם הרקע התרבותי שלו, חינוכו, ניסיון חייו ואישיותו הפרטית" היא טריביאלית ונכונה לכל תחום עיסוק אנושי, כולל המדע (כפי שהראה קון).

עניין שני הוא במה בדיוק עוסקת פילוסופיה‏1. בהקשר לכך, לדעתי יש לשפוט את הפילוסופיה בעיקר לפי תחום העיסוק שהתגבש בעת החדשה - בדיוק כפי שנשפוט את המדע. הרי כפי שאסטרולוגיה ואלכימיה לא נחשבים היום לעיסוק מדעי, כך גם רוב הפילוסופים הרציניים (ודתיים בכללם) לא יחשיבו את הטיעון האונטולוגי לגבי קיומו של האל כטיעון רציני (אם כי יש מה ללמוד ממנו). ואם לשפוט לפי הפילוסופיה כפי שהתגבשה בעת החדשה, הרי שיחודה הוא לא רק בשיטתיות; לא מדובר בתיאור העולם באותו מובן שהמדע או אך הדת מתארים אותו. מדובר בתיאור העולם *ברמת הפשטה גבוהה יותר*: מהי ידיעה מדעית ומה רמת הוודאות שלה, ממה נובע המוסר (בניגוד ל"מה בדיוק מוסרי בסיטואציה מסויימת"), מה הקשר בין השפה שלנו לתפיסת העולם שלנו, ואף שאלות מטא-פילסופיות כגון במה עוסקת פילוסופיה.... למעשה אם הייתי צריך לשים את המאמר הזה במדף בספריה, הייתי שם אותו תחת פילוסופיה (לא רק מפני שהוא מפרש את הפילוסופיה אלא משום שעצם הפירוש הזה הוא פילוסופיה ממש).

ואחרון חביב, באשר לערכם של הכלים הפילוסופיים. אני מסכים אם כל הנאמר בפיסקה האחרונה. עם זאת, אני רוצה לציין שבעיני השאלה "למה ענף אקדמי X מועיל" נראית ארכאית משהוא. לדעתי העיסוק בפילוסופיה הוא קונקרטי ומועיל לא פחות מהעיסוק באנתרופולוגיה, מתמטיקה (טוב, רוב המתמטיקה), אסטרונומיה וקולונוע.

1 ברור שפיסקה זו תלקה בהכללות גסות, פזרו דיסקליימרים לנוחיותכם.
חופשי אח שלי, תצא חוצץ 272698
לגבי הטענות שלך, אני מסכים אתך שהפילוסופיה אכן שואפת- או לפחות פעם היא שאפה- לתת תיאור שלם וממצה של עולמם הפנימי של כל בני האדם בכל מקום. הטענה שלי הייתה שזאת יומרה בלתי אפשרית ובלתי נכונה, מפני ש:
1. עולמו הפנימי של כל אדם שונה משל חברו ולא ניתן לנסח תיאוריה שתקיף את כל מה שמתחולל בעולמות הפנימיים של כל האנשים בכל הזמנים.
2. בניגוד לעולם הפיסי שהוא מורכב מעובדות קשיחות, מדידות ומוסכמות על הכול, העולם הפנימי- ולצורך העניין עולם פנימי הוא כל מה שחורג ממדעי הטבע- בנוי מדברים הרבה יותר אמורפיים, יחסיים ומשתנים (כמו רגשות, השקפות, ערכים, מטרות וכד'). לכן, לדעתי לפחות, אי אפשר לתאר עולם שכזה באמצעות תיאוריה אחת או מערכת אחת של מושגים. אפשר לכל היותר לנסות להאיר אותו מזוויות שונות ומהיבטים שונים- כמו שעושה למשל הפילוסופיה האקסיסטנציאליסטית, או הספרות.
מסיבות אלה יש הבדל גדול בין פילוסופיה למדע. כמובן שגם התיאוריות המדעיות מקורן בעולם התרבותי וברקע האישי של המדען. אבל בכל זאת, הנתונים שלו ניתנים למדידה ומוסכמים על הכול והתוצאות שלו נראות בעין. לעומת זאת הנתונים של הפילוסוף יכולים להיות שנויים במחלוקת והתוצאות שלו סובייקיביות.
תחשוב למשל על אמירתו של ניטשה שאלוהים מת ובעקבות זה מסקנתו שכעת היגיע זמנו של האדם העליון, האדם החופשי ויוצר הערכים. ראייה זו מבוססת על הצורה שבה הוא אישית תפס את מושג האלוהים, את הדת, את המוסר ואת האדם. אדם אחר יכול להזדהות עם רעיונות אלו, אך לעומת זאת הוא עשוי גם להחליט שאין לזה דבר עם עולמו ושמבחינתו אלוהים חי ובועט. לעומת זאת, אדם יכול לא להזדהות עם תפיסת הזמן של איינשטין למשל, אבל הוא לא יוכל להתווכח עם תוצאות הניסויים שלו והוא לא ירצה להזדמן למקום פגיעתה של פצצה גרעינית.

בנוגע להערה השנייה שלך, אני מסכים אתך שכיום הפילוסופיה כבר לא עוסקת במטאפיסיקה וכבר לא מנסה לדון באלוהים או במשמעות החיים. אבל זה מפני שהיא מחד עדיין ממשיכה להשתמש באותם כלים לוגיים ישנים- אבל מאידך היא כבר לא מאמינה שניתן באמצעות כלים אלה לדון בנושאים עקרוניים. כתוצאה מכך גם הפילוסופים של ימינו כבר לא ממש מאמינים בערך של מה שהם עושים. כתוצאה מכך הפילוסופיה האקדמית של ימינו התנוונה לכדי עיסוק בניתוח של טקסטים נושנים או להתחבטות בסוגיות הרות גורל כגון האם פגאסוס קיים, או האם המלך הנוכחי של צרפת אכן קירח. (קשה להאמין, אבל ברצינות שבזה מתעסקים בחוג לפילוסופיה).

לגבי ההערה השלישית, אני מסכים אתך באופן עקרוני. אבל השאלה היא פחות לגבי עצם קיומו של אותו תחום אקדמי ויותר לגבי עצם חיוניותו של סוג חשיבה שכזה. ברור שאם מטרתה של הפילוסופיה הנה לפתח כלי חשיבה שיטתיים וביקורתיים- ואם אומנם כלי חשיבה שכאלה הנם חיוניים למעשה לכל עיסוק אינטלקטואלי אנושי- ממילא גם לימוד הפילוסופיה צריך להיראות אחרת לגמרי. ממילא גם ברור שהחשיבות שלו היא הרבה מעבר לעיסוק צדדי בכמה טקסטים אזוטריים.
יצאתי ונטיל, אפילו 272828
תודה על התשובה המפורטת.
- שתי הסיבות שלך לגבי מדוע תאוריה שלמה על עולמם הפנימי של בני-אדם כמובן שאינן תקפות. גם פתיתי שלג שונים זה מזה וגם הכלכלה עוסקת בדברים מאוד אמורפיים ובכל זאת יש לנו תאוריות לא רעות לתאר את אלו ואת אלו. אתה אולי יכול *לצפות* (אבל לא להיות בטוח) שתאוריה העוסקת בכך אמורה להראות כך או אחרת ("להאיר מזוויות שונות") אבל בטח שלציפיה כזו אין שום חלות על התאוריות הפילוסופיות שבעבר.
אין חולק עך כך שתאוריה פילוסופית אינה ניתנת לאישוש אמפירי. וצפוי שבמצבים כאלו יהיו מספר פרשנויות (=תאוריות) שונות לאותו עניין. אבל המילה "סובייקטיבי" בכלל לא מתאימה כאן. זה לא עניין של איך ניטשה אישית תפס מושגים מסויימים - זה בכלל לא מעניין אם היה אדם כזה - אלא זה עניין של עד כמה הפרשנות שלו שלמה, אלגנטית, ומאפשרת לנו להסיק מסקנות מעניינות. האם התאוריות השונות המפרשות את מכניקת הקוונטים הן עניין סובייקטיבי של הממציא? הרי אנחנו לא יודעים איך לאששן אמפירית, וככל הידוע לנו זה יכול להיות בלתי אפשרי מבחינה עקרונית.

לגבי הפיסקה השניה, היא קצת דמגוגית. על בסיס מה אתה אומר שהאקדמיה "לא מאמינה שניתן באמצעות כלים אלה לדון בנושאים עקרוניים"? וזו באמת לדעתך הסיבה שמנתחים טקסטים נושנים? וה"סוגיות הרות גורל" שהבאת, אתה באמת חושב שזה מה שעוסקים בו? כי אני קיבלתי את הרושם שהעיסוק האמיתי הוא במבנה ובמשמעות השפה, ואלו הן רק דוגמאות.

ולגבי הפיסקה האחרונה: אני דוקא מוצא את הכלים שקיבלתי מהפילוסופיה כמועילים ביותר. למשל, הם אלו שאיפשרו לי להעלות השגות לטיעונים שלך (במובן הלוגי, לא במובן של עולם תוכן משותף... :) )
חופשי אח שלי, תצא חוצץ 273401
כתבת: "הפילוסופיה האקדמית של ימינו התנוונה לכדי עיסוק בניתוח של טקסטים נושנים או להתחבטות בסוגיות הרות גורל כגון האם פגאסוס קיים, או האם המלך הנוכחי של צרפת אכן קירח. (קשה להאמין, אבל ברצינות שבזה מתעסקים בחוג לפילוסופיה)".

העיסוק של "הפילוסופיה האקדמית" כפי שאתה מכנה אותה, ואני מניח שאתה מתכוון ללימוד הפילוסופיה באקדמיה בניתוח של משפט כמו "המלך הנוכחי של צרפת קירח" לא דן, כמו שעשוי להתשמע מדבריך, בשאלה מטופשת כמו האם המלך הנוכחי, הבלתי קיים, של צרפת הוא קירח, שלה כמובן אין כל משמעות, אלא בבעיות "כבדות" של משמעות, שפה, ערך אמת ועוד, שלהן חשיבות רבה לדידם של העוסקים בפילוסופיה. כנ"ל לגבי הפגאסוס, או הר הזהב וכיו"ב.

פילוסופיה לא נועדה להיות כלי שימושי, השפעתה על חיינו, מתבטאת בכך שהיא מאפשרת לנו לחשוב, לתהות, לפקפק על אותם דברים כמעט מובנים מאליהם בחיי היום יום.
אכן, ניתן לחיות חיים ארוכים (ואולי גם) טובים ומלאים ללא בדל של ידיעה פילוסופית, ממש כמו שניתן לחיות חיים שלמים ללא מתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה או כלכלה. פרות וסוסים עושים זאת ובד"כ לא מתלוננים.
חופשי אח שלי, תצא חוצץ 273592
אני לא רוצה שישתמע כאילו לדעתי לימודי הפילוסופיה באקדמיה כיום הם סתם אוסף של שטויות. בכל זאת, ביליתי שם אי-אלו שנים מחיי ואפילו הצלחתי ללמוד שם איזה דבר או שניים. אבל- וזה אבל גדול-קשה לי להשתחרר מהרושם שהפילוסופיה באקדמיה הפכה במקרים רבים ללא יותר משעשוע חביב. הדיונים באקדמיה הם במקרים רבים מעין משחקי חברה סופר-מתוחכמים שמתכתבים בעיקר עם עצמם ומעניינים רק את מי שמשתתף בהם- וגם זה רק אם אין לו בדיוק משהו חשוב יותר בראש. הפילוסופים- או יותר נכון המרצים לפילוסופיה- הם חבורה של ברנשים חביבים, חלקם אפילו אינטלגנטים, שמשתעשעים בוויכוחים לא מזיקים. אין שם שום להט, מהפכנות או יצירתיות סוחפת. אין שום דם ואש ותמרות עשן. לי לפחות, לא נראה שמהאנשים האלה תצא איזו בשורה חדשה.
אתה תאמר אולי שזה איננה תפקידה של הפילוסופיה. אבל, מה שניסיתי לטעון במאמר שפעם זה כן נתפס בתור תפקידה של הפילוסופיה. פעם הפילוסופים כן שאפו לגלות איזו דרך חיים חדשה, או איזו אמת גדולה. תחשוב למשל על דמויות כמו ניטשה, היידגר, סארטר ואפילו בובר ולייבוביץ'. האנשים האלה כן התיימרו להציג איזו בשורה. התורות שלהם כן התיימרו להיות מין דרך חיים, משהו ששווה לחיות ולמות למענו.
נכון שכיום כבר אי-אפשר לעשות את אותם דברים באותם כלים. לכן, מה שניסיתי לטעון במאמר, זה שכיום יש לפילוסופיה שתי דרכים להפוך ליותר רלבנטית: הדרך האחת זה כן להתעסק באותם נושאים גדולים ונוראים, אך לעשות את זה מהכיוון האקזיסטנציאליסטי יותר. להתמקד פחות בשאלה מהי האמת ויותר בשאלה היכן אני עומד כרגע ולאן ממשיכים מכאן. (שאלות כאלה נשאלות גם בדת, בפסיכולוגיה ובתחומי הניו-אייג' למיניהם, אבל שם הפרספקטיבות צרות יותר והדיונים פחות שיטתיים וביקורתיים).
הדרך השניה זה להתמקד יותר בפיתוח של כלי חשיבה ביקורתיים ושיטתיים כחלק מיכולתו של אדם להסתכל בעולם. אם תרצה, יש כאן מעין חזרה לתפיסה היוונית-רומית של חינוך פילוסופי כאמצעי חיוני לפיתוחו של אדם חושב.
כרגע לפחות, הפילוסופיה האקדמית איננה הולכת לשום כיוון מוגדר. כרגע היא יותר אוסף של דיסציפלינות שלא תמיד קשורות זו לזו ושמאחורי החיבור שלהן לא עומדת איזו השקפה קוהרנטית על מהותה של הפילוסופיה ותפקידה בחברה. אולי זו אחת הסיבות שהיא הולכת ומאבדת את הרלבנטיות שלה.
חופשי אח שלי, תצא חוצץ 273680
אני מסכים איתך שהיום כבר אין פילוסופים גדולים שמנסים להציג תפיסת עולם שלמה, אלא בעיקר "טכנאי פילוסופיה" (ככה כינית אותם?) שעוסקים בתחומים שלרוב אינם נוגעים שלהם לקהל הרחב. נראה לי שזה תופס לגבי כל דיסציפלינה אקדמית, וככל שהיקף הידע מתרחב, כך תחומי העיסוק של חוקר (יהיה זה פילוסוף, פיזיקאי, חוקר ספרות או חוקר בכל תחום אחר) מצטמצמים, ואני לא רואה את זה לשלילה.
בקריאה של פילוסופים גדולים מהעבר, שויט' הוא לדעתי האחרון שבהם (עד כה?), ניתן לחוש שהם מנסים לפתור את כל בעיות הפילוסופיה, ואילו לפילוסוף העכשווי קשה מאד לשלוט ברמה מספקת בכל תחומי הפילוסופיה, ולכן גם קשה יותר להציע תיאוריה שתפתור את כל בעיותיה. (שחלקן הגדול, כמעט מיותר לציין, אינו נוגע לציבור הרחב- מה לעשות, רוב האנשים לא תוהים תהיות אפיסטמולוגיות ולא נדרשים לניתוחים לוגיים של משפטים על בסיס יום יומי).
אני תוהה אם הצעתך לפניה של הפילוסופיה האקדמית (ולמען האמת אני לא מכיר פילוסופיה "לא אקדמית") לתחומים פופולארים יותר, כמו האקזיסטנציאליזם, אין השטחה של העיסוק הפילוסופי לצרכי רייטינג. אני אישית מעדיף לעסוק כל היום בבעיות הנשירה של המלך הנוכחי של צרפת, ולא במיני בחילה ואימה. ואולי אם ידע פילוסופי בסיסי היה נחלתם של רבים יותר, החלקים הטכניים יותר היו נדמים פחות לעיסוק סרק.
חופשי אח שלי, תצא חוצץ 274520
ומה לגבי פוקו? בורדייה? דרידה? בודריאר? ז'יז'ק?
כולם פילוסופים בעלי קתדרה שמנסים לומר דברים חדשים על המצב של היום, וספריהם יוצאים ומשפיעים על התרבות המשכילה ואף הפופולרית.
זו נקודה ידועה. 281280
מי שהעלה אותה אצלי היה אלן בלום בספרו "דלדולה של הרוח באמריקה". כפי שהוא תיאר, כיום האוניברסיטה הפסיקה להאמין כי הרעיונות הפילוסופיים הם בעלי משמעות לחיים ועברה לחיות חיים של השתעשעות בוויכוחים לא מזיקים.

אלן בלום היה תלמידו של ליאו שטראוס שיצר את רוב הרעיונות שנמצאים בספר של אלן בלום. במובן מסויים כפי שעלה בשני מאמרים בNEW YORK REVIEW OF BOOKS ליאו שטראוס היה אבי הזרם המחשבתי הנאו קונסרבטיבי השולט היום במפלגה הרפובליקאית. באופן מפתיע מסתבר שליאו שטראוס היה הפילוסוף החשוב של אמריקה לאחר המלחמה אשר פעילותו התרחשה במקביל לפוקו אבי הזרם הפוסט- מודרני.

בניגוד לפילוסופים של ימי קדם שקבלו את השם פילוסוף, לליאו שטראוס כמו לפוקו וכמו לרב קוק העולם לא קרא פילוסופים למרות שכנראה הם היו בין הוגי הדעות החשובים במאה ה20, אשר יצרו אחריהם תנועות מחשבתיות שלמות אשר שינו את פני העולם.
נהנתי מאוד לקרוא 272206
תודה.
אציין רק:
1. "וכמו כל תיאוריה, שיטה פילוסופית נבחנת בעיקר בשני פרמטרים: התבססות על מרב הנתונים ומידת היעילות שבה" זו הכללה שהמאמר היה יכול להסתדר בלעדיה.
2. הדבר שמיחד את הפילוסופיה של ימינו משאר העיסוקים התיאורטיים אינו הנושא שלה, מידת ה"אובייקטיביות" שלה או מידת ההצלחה שלה לעומת מערכות חשיבה אחרות. מה שייחד מאז ומעולם את הפילוסופיה הוא הדיון הפילוסופי. הרציונליות האנושית בהתגלמותה היא לא יותר מאשר היכולת לנהל דיון בצורה מסודרת, מדויקת, ביקורתית ומתורבתת. אם יש משהו משותף לכל התיאוריות הפילוסופיות מן העבר (לא חייב להיות) זה לא המסקנות שלהן או מושא חקירתן אלא אופי הדיון כפי שתיארתי קודם (היו כמובן יוצאי דופן).
3. ההתפתחות ההיסטורית של הפילוסופיה היא דיאלוג רב משתתפים שנפרש על פני אלפי שנים. היא הייתה ועדיין לדעתי המודל - המופת - לחשיבה אנושית רציונלית המגולמת בדרך בה דיון יכול להתקיים כאשר אין הסכמה. בדיון פילוסופי אף הנחה אינה מחוסנת מפני ביקורת וכולן פתוחות לדיון - זה בדיוק מה שלא נמצא במדע (בעיתות משבר), בדת (תמיד), באומנות (לעיתים) וכו'. מבחינה זו החינוך הפילוסופי הוא אולי החשוב מכל (כפי שטענו חלק מהיוונים העתיקים). הוא היחיד שלא מלמד אותנו מאומה פרט כיצד לדון.
נהנתי מאוד לקרוא 272688
לא נמצא במדע?

חשבתי שזה בדיוק מה שקרה לחוקי ניוטון לפני מאה שנים.

(ולחוקי האופטיקה שלו לפני 200 שנים)
פילוסופיה מעשית 272258
דבר ראשון, נהניתי מאוד לקרוא את המאמר השקול והחכם. אני בהחלט מרגיש שהחכמתי בנוגע למהותה של הפילוסופיה.
כמה הערות:

סוקרטס, בדיאלוגים המיוחסים לו (לא אלה עם תורת האידאות), אמנם חוקר ומפרק כל מיני הנחות קודמות שיש בהן סתירות, אבל הוא לא ממש מציע אלטרנטיבה. הדברים היחידים החיוביים שניתן לדלות ממשנתו הם שהמידה הטובה קשורה בידיעה (של מה?) ושעדיף לסבול עוול מאשר לעשות עוול (אולי שכחתי משהו, אבל לא משהו שישנה את התמונה).
נראה (לי) שסוקרטס לא מעוניין כלל להעמיד מערכת מושגים קוהרנטית במקום זו השגויה של בן שיחו, אלא שידיעה עבורו לא קשורה כלל למושגים. אם המידה הטובה קשורה לידיעה, אזי המדד לידיעה הוא המידה הטובה - מעשים טובים.

אבל הוא כנראה הפילוסוף האחרון שחשב כך, כי מייד אחריו פירש תלמידו אפלטון את הידיעה העלומה כידיעה של דבר - אידיאת הטוב. ברגע שפירש כבר לא ניתן היה לחזור אחורה והפילוסופיה הפכה לשורה של ניסיונות לתאר, להבין, לדעת את האמת. לא לעשות.

בדת (יוצא מכלל זה הבודהיזם) השאיפה אינה לדעת את האמת, אלא להיות האמת, כלומר לפעול בהתאם לרצון האל, או דהרמה, או מה שלא יהיה. האל, שהוא האמת היחידה, נשגב מבינתנו מעצם הגדרתו, אין לנו אפשרות בעולם הזה להכיל אותו במחשבתנו. לכן הפוקוס הוא על עשייה ולא על הבנה.

כולם מכירים בוודאי את מאמרו של פסקל על הכרחיותו של ההימור (ומי שלא, מומלץ בחום). בן זמנו של דיקארט, פסקל אינו מנסה להוכיח את קיומו של אלוהים. לא ניתן לעשות זאת מעצם הגדרתו כנשגב מבינתנו. אך בינתנו עשויה לעזור לנו להבין שכדאי להאמין בו. בעצם יש כאן מאמר לא-פילוסופי מובהק, מאחר והוא קורא לסוג של פעולה ולא מנסה לתאר איזשהי אמת. הוא מעשי. לא פלא שהוא נשאר תמיד מחוץ לדיון הפילוסופי. בעוד דיקארט, שפינוזה, קאנט ואחרים מתחרים על התיאור המסובך והנוגד-אינטואיציה ביותר של האמת, פסקל מציע דבר פשוט - לא ניתן לדעת, כדאי להאמין.
פילוסופיה מעשית 273158
אני חולק עליך באשר לפסקל, ולהבחנה שמי שאומר "צריך לעשות X" הוא בהכרח לא-פילוסוף. אני חושב שהרבה פילוסופים אמרו "צריך לעשות X" (נניח, כאלו שהתעסקו באתיקה: קאנט ומיל, למשל). אבל הם עדיין היו פילוסופים, כי הם הציגו את הטיעונים למה צריך לעשות X כמהלך לוגי פתוח לביקורת. הם לא ממש יצאו לרחוב להטיף לעשות X; לא "לכלכלו את הידיים", להבדיל ממנהיגים פוליטיים ודתיים.

גם הטיעון של פסקל מוצג כמהלך לוגי, ולא כניסיון תכליתי לשכנע את ההמונים. לדעתי הוא פילוסופיה פאר-אקסלנס. למה בלימודי הפילוסופיה פחות "סופרים אותו" מאשר את דקארט, שפינוזה וקאנט? אולי בגלל שהוא, אהם, פילוסוף פחות טוב. הטיעון הספציפי הזה שלו אולי מגניב, אבל מקובל כלא באמת שווה. מה הוא עשה חוץ מזה כפילוסוף אין לי מושג.
פילוסופיה מעשית 273377
יש הבדל מהותי בעיניי בין מה שקאנט ומיל עושים לבין מה שעושה פסקל.

הבדל אחד שקופץ לעין שה חוסר השיטתיות אצלו לעומת הרבה פילוסופים אחרים. רוב הפילוסופים הגדולים מהעת החדשה מתאפיינים בשיטות הרדיקליות שלהם. אם זה דיקארט והספקנות המתודית שלו, שפינוזה והגישה המאוד לא-אינטואיטיבית (והמדהימה) שלו לדואליות, שלא לדבר על קאנט וגם הקטנים יותר. לכולם יש שיטה שאמורה כביכול לענות על השאלות הגדולות של החיים, היקום וכל השאר.

פסקל (בוא נתייחס אליו שנייה רק דרך המאמר הזה), מנסה לעשות משהו אחר. הוא דן איתך בשאלה אחת ספציפית ומציע דרך אחרת לחשוב עליה: מאחר ואיננו יכולים לגלות אם א' קיים או לא, לא זה יהיה הקריטריון לאמונתנו. מי שמסתמך על השכל כדי לבסס את אמונותיו (ורק הוא, כנראה) יבחר להאמין. זו האופציה היחידה ההגיונית.
הוא לא בדיוק מניח הנחות מסוימות ומנביע מהן את מסקנותיו, אלא הוא דן איתך באיזו הנחה ראוי להניח.
פילוסופיה מעשית 273445
אני לא לחלוטין בטוח מה ההבדל שבעיניך הוא קריטי. אני יכול להבחין בשני הבדלים שאתה כותב עליהם: אחד הוא שדקארט, שפינוזה וקאנט עסקו באונטולוגיה ואפיסטמולוגיה, ופסקל ב"מה ראוי". על זה עניתי בתגובה הקודמת. ההבדל השני הוא ששלושת אלו יצרו שיטות פילוסופיות "גדולות", ופסקל כאן הציג רק טיעון קטן וממוקד. אבל טיעון קטן וממוקד אפשרי גם בשאלות של אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה. גודל הטיעון יכול להשפיע עד כמה פילוסופים יאהבו ללמוד וללמד את מציע הטיעון, אבל הוא נראה לי הבדל כמותי בלבד, ואני מניח שאפשר למצוא בהיסטוריה טיעונים בכל טווח הגודל שבין ההימור של פסקל לביקורת התבונה הטהורה של קאנט - וכולם פילוסופיים באותה מידה.
פילוסופיה מעשית 273641
בוא נחשוב שניה באמת מה ההבדל הזה בין פסקל לבין פילוסופיה שקשה לי כ"ך לנסח.

המממ... מה אתה אומר על זה?: הפילוסופים מתארים את העולם (או את האמת) ופסקל לא. הם קובעים קביעות, וזה הפוקוס של הפילוסופיה שלהם - להסביר משהו, לנתח משהו.
לכאורה עושה פסקל את אותו הדבר - הוא קובע שיהיה זה רציונלי להאמין ב-א'. אלא שהפוקוס כאן הוא לא על הקביעה אלא על הפעולה. הוא לא מתעסק באונטולוגיה, ולא באפיסטמולוגיה ולא באתיקה (לא ישירות), וגם לא בלשון או באסתטיקה. ואלה הם הרי (בפשטנות) התחומים שבהם עוסקת הפילוסופיה.

אולי כל פילוסופיה (כמעט) מניחה איזשהו רציונליזם (המחשבה שהעולם פועל בצורה שמתאימה להבנה). וזו של פסקל לא.
פילוסופיה מעשית 273707
עדיין לא קונה...
האם מיל, שאמר שראוי לפעול בכל מצב כך שהתוצאה תהיה מירב האושר בעולם, תיאר את העולם והאמת, או שם פוקוס על הפעולה? נדמה לי שהתשובה היא לא חד-משמעית. אפשר לנסח את הפילוסופיה שלו כציווי: "פְעל כך ש...", ואפשר לנסח אותה כטענה על האמת: "המוסר הנכון הוא שראוי...". ונדמה לי שקל להראות תיאור דואלי מקביל עבור הטיעון של פסקל.

שאלה שאולי רלוונטית כאן היא האם מיל נתפס כאינטלקטואל לשם האינטלקט, שפעל למען הגדלת ההבנה האנושית של האמת, או כמנהיג שבאמת חתר לכך שאנשים יתנהגו לפי הציווי המוסרי שהוא הציע. מכיוון שהוא מוכר כפילוסוף, אני נוטה לאפשרות הראשונה; אבל העניין שלנו הוא בכלל פסקל. אני באמת לא יודע מספיק על הביוגרפיה שלו: היכן הוא הביא את הטיעון שלו - בפשקוויל גדול-גופן בחוצות פריס, או על כוס שיכר בסורבון עם עמיתיו המתמטיקאים והפילוסופים?

בכל מקרה, זו הבחנה שלא נוגעת לטיעון עצמו, אלא יותר למזג של מי שהעלה אותו. האם לכך אתה חותר?
פילוסופיה מעשית 273743
איך שתיארת את מיל ממחיש בדיוק את מה שאני אומר. הוא אמר שבכל מצב ראוי לפעול בדרך מסוימת. הוא מצביע על אמת כללית: הדרך הראויה לפעול בכל מצב, קריטריון אוניברסלי למדידת נכונות של פעולה.
האמירה הזאת מניחה שיש קריטריון אובייקטיבי למדידת ערכיות של פעולה ושהקריטריון הזה הוא רציונלי, כלומר שניתן להבין אותו באמצעות השכל ואפילו לתאר אותו במילים. נראה לי שיש פה הבדל תהומי מפסקל, שכולה מנסה להגיד למה לדעתו הדבר ההגיוני יהיה להאמין ב(להמר על) איזושהי הנחה. אמנם מההנחה הזאת נובע הכל, אבל היא לא נובעת משום דבר, בה צריך להאמין.
פילוסופיה מעשית 273841
ואם מישהו אומר במפורש שאין קריטריון אובייקטיבי ורציונלי לשום דבר, ומציג כל מיני נימוקים לכך, באיזה מדף בספריה תתייק אותו? אני אתייק אותו תחת הפילוסופיה. מכאן, שאני לא חושב שאמונה בקריטריון כזה היא משהו שמבחין בין פילוסופים ללא-פילוסופים. גם פסקל מציע שיקול רציונלי-טהור כלשהו: יש כאן טיעון שמתבסס על שכל בלבד, ללא אמפיריקה מצד אחד ומיסטיקה מצד שני; אני מסווג אותו ללא היסוס כפילוסופיה.
פילוסופיה מעשית 274135
תראה, אם השאלה היא על איזה מדף בספריה לשים את פסקל אז אני מסכים איתך. אני לא חושב שזו טעות ללמד אותו בחוג לפילוסופיה ובאמת אין חוג אחר שמתאים. אני לא מנסה לטעון טענה חזקה: "פסקל אינו פילוסוף בשום מובן" אלא "יש מובן אחד של פילוסופיה שלפיו פסקל אינו פילוסוף, והמובן הזה מעניין"
And I will sing a yalla bye 274569
טוב.

(סוף סוף הזדמנות להיפטר מהכותרת הזו, שרובצת עלי כבר שנה לפחות)
לא הבנתי, דובי קננגיסר חיבר את המאמר? 272295
לא 272298
תגובה 271980
עוד שאלה 272424
מה זה שואש?
למה אתה שואש? 272425
Firefox - שועל אש -שואש
למה אתה שואש? 272437
תודה
עוד שאלה 272426
שם חיבה ל-Firefox: http://www.mozilla.org/products/firefox
עוד שאלה 272438
שוב תודה.
כנראה שמייקרוסופט היא הנשכרת העיקרית מבורותינו. (אני ועוד כמה מליונים בעולם שנחרדים מהמחשבה להחליף תוכנה מוכרת בחדשה)
אם כבר פילוסופיה 272715
דבר ראשון רציתי לציין שקריאת המאמר היתה מהנית ומועררת מחשבה כאחד.

דבר שני:
לאחרונה קראתי מאמר שעסק בזנון. הדבר שהכי הטריד אותי לאחר קריאתו היה פרדוקס החץ. אולי מישהו שבקי בעניין יוכל להאיר את עיני, ולהסביר: אם בעצם אין דבר כזה שנקרא 'תנועה' אז א) מהו הדבר שאותו אנו מכנים 'תנועה'? וב) האם יש הגדרה אחרת לתנועה (מלבד מעבר מA לB)?
אם כבר פילוסופיה 272718
אולי תרצה לעיין במאמר "הפרדוקס ההפוך של זינון": דיון 236
שאלה למומחים 272945
האם, באילו תנאים, ובאיזו מידה, ניתן לומר שפסיכולוגיה היא בעצם פילוסופיה?
שאלה למומחים 273161
לפחות ההתחלה של התשובה היא קלה: במידה שהפסיכולוגיה מתבססת, או מתיימרת להתבסס, על תצפיות וניסויים, אז היא "מדע קשה" ולא פילוסופיה. במידה שהיא מתבססת על הגיגים מהכורסה, אז ניתן לומר שהיא יותר פילוסופיה - אם כי (וכאן העניין מתחיל להיות מעניין) ההגיגים האלו יכולים להיות אינטרוספקציה של החוקר, שהיא גם תצפית (ולא בהכרח מופרך לנסות להסיק, בגבולות מסוימים, מסקנות על כלל האנשים מתוך עצמך). אבל אם אינטרוספקציה היא תצפית, אז נדמה לי שהרבה מהללא-ספק-פילוסופיה מתבססת על תצפיות כאלו. כך שאולי קו ההבחנה בין מדע לפילוסופיה צריך במפורש להשאיר אינטרוספקציה-גרידא בצד של הפילו'. בטח אפשר עוד לדון כאן, אבל אני עוזב בשלב זה.

אני מניח שרוב האנשים בחוגים לפסיכולוגיה באקדמיה רואים עצמם מדענים ולא הוגי-דעות, בהתאם להבחנה למעלה. באשר לאבות המייסדים של התחום, אני פחות בטוח. פרויד בוודאי ראה עצמו מדען, וגם עבד כמדען - הצלחותיו הטיפוליות היוו ראיה אמפירית לכאורה לנכונות התיאוריות שלו. אבל מהזווית של היום די ברור שמבחינה אמפירית-ניסויית אין הרבה הצדקה לתיאוריות שלו; יכול להיות שהקסם שנשאר להן הוא יותר פילוסופי באופיו. ומה באשר ליונג? הוא מצטייר לי עוד פחות אמפירי מפרויד, אבל אין לי ה רבה מושג. ופוקו?

בקיצור, השאלה שלך נראית לי כמו פתיחה של דיון פילוסופי...
שאלה למומחים 273173
או פסיכולוגי. אני מניח שאדם שהשקיע שנות חיים וקריירה בתחום שהוא מאמין שהוא ממש עוזר לאנשים יראה זאת בפגיעה באגו שלו אם נקרא לכל מה שהוא עשה הגיגי כורסה.

ובכל זאת הייתי רוצה לשמוע פסיכולוגים ופילוסופים...
שאלה למומחים 273443
בתור מי שבמהרה-בימינו גומר תואר שני בהגיגי כורסה, חלילה לי מלראות בזה עלבון.
שאלה למומחים 275061
אני חושב שנכון אולי לכנות את הפסיכואנליזה כסוג של פילוסופיה של ההתנהגות. אך בתחומים אחרים בפסיכולוגיה דווקא משתמשים בתצפיות וניסויים בדרך מדעית. משפט כמו '' מספר הנשים הסובלות מחרדה גבוה ממספר הגברים'' למשל יהיה חסר ערך אם לא יהיה מגובה במחקרים שמאששים אותו.
פילוסופיה הורתה של הפסיכולוגיה 273852
אם תפתח כל ספר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה תגלה שהיא רואה את עצמה כיורשת של הפילוסופיה. בעצם, אם תקרא מאמרים בפסיכולוגיה - קוגנטיבית, התפתחותית, לשונית, התנהגותית, ניורופסיכולוגיה וכיוב' - תראה המון התייחסויות לכתבים פילוסופיים מאפלטון דרך יום וויוט' ועד דנט, צ'רצ'לנד ופודור. קאנט אפילו כתב ספר פסיכולוגיה, שבזמנו עוד נקראה אנתרופולוגיה. ז"א, כל התחום של חקר טבע באדם, התנהגות, חשיבה, חלומות ודת (לא רק תאולוגיה) עבר מתחום הבלעדיות של הפיל' לפסיכ' ולסוציולוגיה (והיום לחקר המוח של שלוחותיו). דוגמא נוספת הם ספריו של מנתח וחוקר המוח דמאסיו (אותו הזכרתי כמה פעמים במאמרים על התודעה) שכתב ספרים כמו "טעותו של דקארט" או "מחפשים את שפינוזה," זה אומר משהו.

הפסיכולוגים הראשונים במאה, לפחות אלא שראו את עצמם כמדענים בגרמניה של המאה ה19, באו מתחומי הרפואה והפילוסופיה. השם הכי מפורסם הוא וויליאם ג'יימס, פילוסוף שכתב ספרי יסוד בפסיכולוגיה (אותה למד מהגרמנים) שנקראים עד היום, ובסוף חזר לפילוסופיה.

האימרה שאולי מבטאת הכי טוב את המעבר מפיל' לפסיכ' היא של ווטסון, אבי הביהייויוריזם (ששמה התפרסם ויצא לשמצא בעקבות סקינר) שאמר "הגיע הזמן שהיפלוסופים יקומו מהכורסא, יקצצו מחלפותיהם ויפשילו שרוולים ויתחילו לעבוד," כשהמטרה כמובן היתה להפוך את החשיבה התיאורטית למדע אמפירי-סטטיסטי.

אני חושב שגם פרויד (כמו ששמעון הבהיר למעלה) או יונג חשבו את עצמם לפילוסופים במידה מסוימת.
המלצה על מאמר חכם מאוד בעניין מדע מוסר ודת 545068
המאמר הוא באתר
ברשימה מימין יש כותרת: ההימור של פסקל והרקע שלו.
הנאה מובטחת לכל מי שאוהב לחשוב
המלצה על מאמר חכם מאוד בעניין מדע מוסר ודת 545125
קישור ישיר: http://tshuvot.wordpress.com/2010/06/05/%d7%94%d7%94...

(אין לראות בקישור המלצה על המאמר)

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים