|
||||
|
||||
יופי של מאמר נהנתי לקרא ולמדתי הרבה. כדוקטורנט לכימיה עיקר לימודיי ונסיוני הם טכניים גם אם הם מעמיקים. לכן אני מצטער על כך שבמסגרת לימודי לתואר לא נדרשתי באמת ללמוד ולו מעט פילוסופיה באוניברסיטה. דע לך שרק מעט אנשים המוגדרים "משכילים", בהם בעלי תואר "דוקטור לפילוסופיה" מסוגלים לכזאת רמה של דיון. אם זאת לדעתי אתה מגזים במקצת בהערכת "תפקידה" של האקדמיה ובביקורת שלך על מותחי הביקורת. אולי פעם היתה פילוסופיה שם נרדף למדע או חיפוש ידע. כיום רוב הפעילות המדעית מנותקת מהחשיבה או הגישה הפילוסופית. מחקר מדעי בתחומים רבים מתבצע במכוני מחקר חיצוניים. המאמץ לייצר נשק קטלני ומדוייק, תרופות, ציוד אלקטרוני, ועוד הניב לא פחות "מדע" משנעשה באוניברסיטאות. "הפילוסופיה של פעם" הפכה לחסרת ערך בנושאים שהם כיום מדע וטכנולגיה אף שהחוקרים בתחומים אלה מתהדרים בתואר "דוקטור לפילוסופיה". לעומת זאת בכל הנוגע לשאלות היסוד, למהות של הדברים נותרה הפילוסופיה רלוונטית וחיונית, ואולי לאור ההתפתחויות המדעיות וטכנולוגיות (חיים בחלל, שיבוט אנשים, ועוד) העיסוק בפילוסופיה כמו שהיא כיום חשוב עוד יותר. התפתחות תרבות חילונית והתנתקות מהדת גרמה לצורך גובר במורי דרך ולכן גוברת החשיבות של העיסוק בפילוסופיה גם בחיי היום-יום. אבל חשוב להבין שכשם שלא כל דוקטור בתחום מדעים הוא מדען, לא כל דוקטור לפילוסופיה הוא פילוסוף ולא כל דוקטור בתחום מדעי הרוח הוא איש רוח. לדעתי, האקדמיה היא אכסניה מתאימה ללימוד, עיסוק, ודיון בפילוסופיה גם אם אינה מניבה כיום פילוסופים גדולים. העובדה שרוב האנשים המשפיעים - המנהיגים החשובים של זמננו צמחו במקומות אחרים אינה גורעת מחשיבותה. אני סבור שמאז ומעולם היתה לפילוסופים השפעה מועטה על ההתרחשויות ושעיקר השפעתם ניתנת להערכה רק בפרספקטיבה של דורות. אומנם האקדמיה הפכה לבית חרושת ל- PhD ושאר תארים, שבאחד ממחלקותיו מיצרים בוגרי לימודי פילוסופיה, אבל זה אינו גורע דבר מהעיסוק בפילוסופיה, רק פוגע בסטטוס... |
|
||||
|
||||
מניין שרוב המנהיגים החשובים של זמננו צמחו במקומות אחרים מאשר האקדמיה? |
|
||||
|
||||
בנימין זאב הרצל (עיתונאי) בן גוריון (חקלאי), נלסון מנדלה (אסיר), מהטמה גנדי (מנהיג עממי), מרטין לותר קינג(כומר),ג' פ' קנדי (פוליטיקאי), לך ואלנסה (חשמלאי במספנה), וינסטון צרציל (עיתונאי).ולהבדיל היטלר, סטאלין, מוסוליני, פראנקו, ושוב להבדיל מאו צה טונג גם לא באו מהאקדמיה. יש מנהיגים שבאו מהאקדמיה מתחום עיסוק אחר: מרגרט ת'אצ'ר וחיים ויצמן (שניהם ד"ר לכימיה), ווינייבסקי(אחד מראשי ממשלת פולין - מוסיקאי). ובקרב מנהיגי ערב: מובארק, חוסיין ואסאד האב - כולם בוגרי ח"א, יאסר המנוח- למד הנדסה בקהיר אבל עסק בדברים אחרים. גם במדינות ערב אחרות רב המנהיגים הגיעו ממקומות אחרים. אני מכיר רק מנהיג חשוב אחד (לדעתי) שבא מהאקדמיה: מנהיג צ'כיה - ואצלב האבל שהוא גם פרופ' באוניברסיטה ומחזאי. ומכאן שע"פ ידיעתי ושיפוטי, מרבית המנהיגים החשובים לא הגיעו מהאקדמיה, אף שלאחדים היה תאר אקדמי כלשהוא. את כמובן מוזמנת להציג את רשימת המנהיגים החשובים שאת מכירה שהם במקור אנשי אקדמיה (תואר שלישי, דרגת מרצה או פרופסור) שהיו לכל הפחות ראשי מדינה או מנהיגי ציבור. |
|
||||
|
||||
רופא עיניים זה לא איש אקדמיה ובוודאי שלא מקרב הפילוסופים. |
|
||||
|
||||
אין ספק. קיבלתי נוק-אאוט. |
|
||||
|
||||
תומאס מסאריק, נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה דאז, ומקודם פרופסור לפילוסופיה בוינה ובפראג. שרי חוץ מדלגים בעלי השפעה בינלאומית וכאלה שאו-טו-טו יהיו - גם הולך, על תקן "מנהיגי ציבור" :-] ? - הנרי קיסינג'ר, פרופסור למדע המדינה בהרווארד. קונדוליסה רייס, פרופסור למדע המדינה באונ. סטנפורד. |
|
||||
|
||||
אני מבקש להזכיר שהדיון עוסק בהשפעת הפילוסופיה על התנהלות החברה. עם כל הכבוד לפרופסורים הנרי קיסינג'ר וקונדוליסה רייס, הם לא חוללו שום שינוי מהותי וכלל אינם בקליבר של מרטין לותר קינג, מהטמה גנדי, קנדי, צ'רציל, גורבצ'וב וכו' שהיו מנהיגים גדולים . |
|
||||
|
||||
אני מבקש להזכיר שמנהיגות עממית קשורה יותר מכל בכאריזמה ולא בשום כישורים אחרים. |
|
||||
|
||||
זה במידה רבה הסבר חלקי למצב שתארתי. הכאריזמה היא תוצאה של תפיסת עולם ושל כושר ביטוי ויכולת שכנוע, יותר מתכונות חיצוניות. מכאן עולה השאלה האם יש תכונות המקרבות אדם לאקדמיה ובה בעת מרחיקות אותו מההנהגה?. האם רוב הפרופסורים נעדרים תכונות של מנהיגים? למה פרופסורים רבים (בכוונה איני מציין שמות) שמלאו תפקידי שרים בישראל ברבות השנים לא הגיעו לשום תפקיד בכיר (שר חוץ, ראש ממשלה). הערה: היו גם כאלו שתיפקודם כשרים ושיקול הדעת שלהם לא הוסיף כבוד לאקדמיה. |
|
||||
|
||||
וילסון גם הגיע מהאקדמיה אם אני לא טועה (היה פרופסור למדעי המדינה) |
|
||||
|
||||
הנה כי כן, הולך ומתברר שסטטיסטית, אלוהים אוהב את הפרופסורים למדע המדינה. לפחות אלוהים האמריקאי. |
|
||||
|
||||
ברוב הממשלות בעולם (לפחות בדמוקרטיות) יש כמה פרופסורים למדע המדינה ולמשפטים. גם לנו היו פרופ' שבח וייס, פרופ' שמעון שיטרית, והפרופסור למדע המדינה שלמה בן עמי. כולם תרמו מכשרונם ויכולתם אבל אני חושש שאיש מהם אינו מנהיג דגול ובבדאי שלא איש רוח או מורה דרך רוחני כמו בן גוריון או מהטמה גנדי. גם ג'ורג' בוש (האב והבן) אינם מנהיגים גדולים וזאת בלי קשר לתואר אקדמי וגם פרופ' הנרי קיסינג'ר לא היה. דנג שיאו פינג (מנהיג סין לפני זיאן-זמין) היה להגדרתי מנהיג דגול שהשכיל להתחיל בשינוי שהפך את סין ממדינה חקלאית מפגרת לאימפריה שהיא כיום בעלת השפעה מכרעת על הכלכלה העולמית. אני לא טוען שאין פרופסורים למשפטים ולמדע המדינה או לפילוסופיה שעמדו בראש חברות או מדינות. טענתי היא שרוב המנהיגים הגדולים בהיסטוריה האנושית (אלו שאחראים לשינויים חברתיים מהותיים) צמחו במקומות אחרים, אף שבודאי היו גם כמה פרופסורים פה ושם שאפשר לכנות ''מנהיגים''. |
|
||||
|
||||
השאלה היא מה אחוזם של הפרופסורים בתחומים הרלוונטיים1 בקרב המנהיגים הדגולים, לעומת חלקם בכלל האוכלוסיה. 1 מעברל למדה"מ (הידד!) ומשפטים, אפשר לכלול בפנים גם כלכלה, אני מניח, ואולי אפילו סוציולוגיה, וגם היסטוריה זה מספיק רלוונטי. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שיש לחפש את הקשר לפי החלק היחסי אלא לשקלל את הידע וההבנה של אנשי האקדמיה. אני חושב אף שאיני בטוח בכך, שהתכונה החשובה להנהגה היא אומץ לב, וכח רצון. כאשר חוברת לתכונות אלו גם תבונה אדם עשוי להעשות מנהיג ובמידה והנסיבות מאפשרות (מזל) גם להעשות מנהיג משפיע (כמו דנג שיאו פינג בסין). אומץ לב וכח רצון לבדם אינם מספיקים (אהוד ברק). לדעתי אין הבדל מהותי בתבונה בין אנשי אקדמיה לציבור הרחב. אידיוטים ואנשים נבונים יש בכל מקום (גם בשוק וגם באקדמיה) מכאן שהמפתח למנהיגות הם כח רצון אומץ לב, ובכך אני חושש שמרבית האינטלקטואלים שאני מכיר באוניברסיטאות אינם מצטיינים ביותר. |
|
||||
|
||||
הרבה בהתנהגות אירגונית כל גיגול תחת ''מהי מנהיגות'' אמור להביא שלל מאמרים בנושא. |
|
||||
|
||||
אתה צודק. עם זאת, קיסינג'ר, וגם, בס"ד, קונדוליסה - השפעתם ב*תקופת כהונתם* - אולי לא פילוסופית-מדינית-חברתית וכו', אבל *פוליטית* - חורגת מעבר לגבולות ענייני ארצם הפנימיים. במובן זה אין להזכיר בשורה אחת איתם פרופסורים-מדע-מדינה ופרופסורים-פוליטיקאים אחרים בכל הארצות האחרות - כל הללו הריהם כליליפוטים לעומתם, בנקודה זו. על שום כך דבריי בעניין האל האמריקאי המשפיע מטובו ומחסדו על פרופ'-מד"מ אמריקאים. |
|
||||
|
||||
קיסינג'ר וקונדוליסה אינם מנהיגים גדולים. השפעתם היחסית נובעת מהיותם ממלאי התפקיד השני בחשיבות במדינה החזקה בעולם, ולא תוצאה של אישיות כובשת. לכן גם השפעתם הפוליטית נובעת מעוצמת ארצם ולא מעוצם אישיותם. |
|
||||
|
||||
הטענה המקורית שלך היתה "לדעתי, האקדמיה היא אכסניה מתאימה ללימוד, עיסוק, ודיון בפילוסופיה גם אם אינה מניבה כיום פילוסופים גדולים. העובדה שרוב האנשים המשפיעים - המנהיגים החשובים של זמננו צמחו במקומות אחרים אינה גורעת מחשיבותה." טענה ששונה מהטענה שאין מנהיגים חשובים שהם במקור אנשי אקדמיה. עובדתית, גם ברשימה שהצגת, הרבה מהמנהיגים הדגולים "צמחו" באקדמיה. צמחו זה לא קיבלו תואר שלישי, דרגת מרצה או פרופסורה. צמחו זה באו לאקדמיה "כנבטים", ויצאו משם בוגרים בהרבה (מבחינה מנהיגותית, ומבחינת תפיסת עולם). מהרשימה שלך, ברור שהאקדמיה השפיעה רבות, על גנדי, מנדלה, קנדי (מכל נשיאי ארה"ב, איך בחרת דווקא בו כ"מנהיג"? הבחירה המתבקשת היתה במי שהצליח להנהיג) וקינג. בעיקר שזוכרים שהרצל היה שייך לתקופה אחרת, בן גוריון גדל ברוסיה בשנים בהם האקדמיה לא יכלה להחשב כגורם משמעותי וואלנסה גדל בפולין בתקופה שבה האקדמיה היתה חסרת חופש אקדמי. |
|
||||
|
||||
צודק. רבים עברו דרך האקדמיה. התיחסותי היתה ישירות למאמר - השפעת הפילוסופים על החברה. ההשפעה עשויה להיות: 1. מדעית טכנולוגית 2. אידיאולוגית 3. מנהיגותית פילוסופים אינם ממציאים מכשירים או כלים ולכן השפעתם עשויה להיות מנהיגותית או אידיאולוגית. לדעתי יש לפילוסופים השפעה על הדרך שבה האנושות מתנהלת והשפעה זו אינה ניכרת ברגע נתון אלא כמגמה מתמשכת. אני מתייחס באופן רחב מאד למושג פילוסופיה וכולל בתוכו גם אנשי מדע שפיתחו תאוריות מדעיות. אלברט איינשטיין, צארלס דארווין וזיגמונד פרויד חוללו מהפכה בספקם הסברים חילוניים לשאלות יסוד. מבחינה זו היו פילוסופים והשפעתם עד היום עצומה. את השפעתם האידיאולוגית של פילוסופים "אמיתיים" בני זמננו אני מותיר לקוראים אחרים. לסוגיית המנהיגות: האקדמיה היא כיום משכנם של מרבית הפילוסופים. למיטב ידיעתי אין פילוסופים בעלי תואר ראשון או שני בלבד. לכן מבחן התוצאה הוא מבחן הקידומת: ראש ממשלה או מנהיג שהוא גם פרופסור. למה קנדי - בעיקר בגלל כיבוש החלל. |
|
||||
|
||||
תפקידה של האקדמיה היא להכשיר ולחקור. תפקידה של המנהיגות הוא להנהיג. נראה לי סביר ביותר שנדיר ביותר למצוא אדם שמוכשר לבצע את שלושת המשימות בהצלחה, ומיותר לחלוטין לשפוט לפי קריטריון שכזה. מעצם טבעה של האקדמיה ברור שההשפעה שלה תהיה אידיאולוגית והכשרתית. מעצם הכישורים הנדרשים ממנהיג, ברור שסביר יותר למצוא אותם בכוחות הביטחון, בעסקים ובדרגים הנמוכים של הפוליטיקה. |
|
||||
|
||||
נכון ומכאן שהשפעתם של הפילוסופים מוגבלת לתחום האידאולוגי. ומכאן השאלה ''כמה פילוסופיה'' יש באמירות האידאולוגיות. (ע''ע ''פילוסופיה סוביטית''). |
|
||||
|
||||
וואו, יש כל כך הרבה פילוסופיה ופילוסופים מאחורי מנהיגי העולם המערבי. מעבר לרולס שהובא למעלה, יש שמרנות קלאסית, שמרנות חדשה, ליברליזם קלאסי, קהילתנות, ניאו-מארקסיזם, סוציאליזם, סוציאל דמוקרטיה, וכו' מאחורי כמעט כל מנהיג בעולם בעולם המערבי היום יש אידיאולוגיה ופילוסופים שהתוו אותה. אריק שרון הישראלי הוא דווקא היוצא מן הכלל, רוב מנהיגי העולם היום דומים יותר לבנימין נתניהו. |
|
||||
|
||||
קיינס פעם אמר: The ideas of economists and political philosophers, both when they are right and when they are wrong, are more powerful than is commonly understood. Indeed, the world is ruled by little else. Practical men, who believe themselves to be quite exempt from any intellectual influences, are usually the slaves of some defunct economist. Madmen in authority, who hear voices in the air, are distilling their frenzy from some academic scribbler of a few years back.
|
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |