 |
לפחות ההתחלה של התשובה היא קלה: במידה שהפסיכולוגיה מתבססת, או מתיימרת להתבסס, על תצפיות וניסויים, אז היא "מדע קשה" ולא פילוסופיה. במידה שהיא מתבססת על הגיגים מהכורסה, אז ניתן לומר שהיא יותר פילוסופיה - אם כי (וכאן העניין מתחיל להיות מעניין) ההגיגים האלו יכולים להיות אינטרוספקציה של החוקר, שהיא גם תצפית (ולא בהכרח מופרך לנסות להסיק, בגבולות מסוימים, מסקנות על כלל האנשים מתוך עצמך). אבל אם אינטרוספקציה היא תצפית, אז נדמה לי שהרבה מהללא-ספק-פילוסופיה מתבססת על תצפיות כאלו. כך שאולי קו ההבחנה בין מדע לפילוסופיה צריך במפורש להשאיר אינטרוספקציה-גרידא בצד של הפילו'. בטח אפשר עוד לדון כאן, אבל אני עוזב בשלב זה.
אני מניח שרוב האנשים בחוגים לפסיכולוגיה באקדמיה רואים עצמם מדענים ולא הוגי-דעות, בהתאם להבחנה למעלה. באשר לאבות המייסדים של התחום, אני פחות בטוח. פרויד בוודאי ראה עצמו מדען, וגם עבד כמדען - הצלחותיו הטיפוליות היוו ראיה אמפירית לכאורה לנכונות התיאוריות שלו. אבל מהזווית של היום די ברור שמבחינה אמפירית-ניסויית אין הרבה הצדקה לתיאוריות שלו; יכול להיות שהקסם שנשאר להן הוא יותר פילוסופי באופיו. ומה באשר ליונג? הוא מצטייר לי עוד פחות אמפירי מפרויד, אבל אין לי ה רבה מושג. ופוקו?
בקיצור, השאלה שלך נראית לי כמו פתיחה של דיון פילוסופי...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש