 |
איך אתם בבישול? | 1081 |  |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
מה עם "אשתי עושה את זה טוב יותר ?" | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא מבינה את הסקאלה. הרי ככל שמתקדמים בתשובות, אמורה כל תשובה להצביע על מומחיות בישולית גבוהה יותר, ואז מגיע ''אמא שלי עושה את זה טוב יותר'', שלא מרמז דבר על יכלתו הבישולית של הנסקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי - או שמא זו היא התשובה המתחכמת השבועית? לדעתי היא לא ממלאת את תפקידה כראוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם "בעלי עושה את זה טוב יותר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם: אני שפית מובטלת, רזומה ישלח למתענינים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבלת קהל בימי שישי בWLIW |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני מבשל מקצועי''. (אני מקווה שאת מודעת לעובדה שהסטטוס המקצועי-גיאוגרפי שלך גורם לי להעלות בעיני רוחי את דמותה של מוניקה גלר בכל פעם שאני קורא תגובה שלך, ועמך הסליחה. ושבנזוגך ייקח בחשבון את המשמעויות אף הוא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון שהוא צריך להעלות ולהוריד 15 קילו פעמיים בשבוע, או רק להיות מעצבן באופן כללי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנוע מלהגיב | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, למה בהעלבות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3 סכינים מטיסות "אל על", ושתי כפיות ממלון "הייאט" י-ם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, אז גם מגבת מהמלון. ומאפרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, וטוב עשיתי. עוד מעט יביאו מים מטורקיה, וזה יתאים לי לברז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה רוב האפשרויות מתמקדות בהקטנת ראש קולינרית, ואין מספיק אפשרויות לחובבי הבישול. מה עם: אני מבשל ארוחות כל שבת, עורך ארוחות פאר לחברים, מנוי על "על השולחן" ומנסה מתכונים שדורשים חלב סרטנים? אנחנו חבורה מגוונת הרבה יותר מהמשעממים העצלנים שמחממים פיתה עם קטשופ וגבנ"צ במיקרו ומזמינים את החברה שלהם לארוחה רומנטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסר גם: אני עקרת בית (או: אני האמא). כלומר: מבשלת אוכל ביתי פשוט וטוב. הילדים והבעל נשבעים שזה האוכל הכי טעים בעולם, אבל אף מסעדה לא תשכור אותי כשף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסעדה הטריפוליטאנית שבה עבדתי המבשלת היא דודתו של בעל המקום, מרים ג'אן, אישה מזרחית חמה, שהייתה עקרת בית רוב ימיה ובסופו של דבר נשכרה לעבוד כשפית (טוב, בשלנית) במסעדה, אבל בפרוטקציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד אוהב לבשל ומכין לא מעט דברים טובים, אבל לא ניתן להגיד שאני 'מקצועי' כי לא עברתי שום קורס. את הקטגוריה החשובה ביותר, קטגוריית החובב המוכשר, שכחתם! בושו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת אני יודעת/אוהבת לבשל אבל ה"מטבח" שבדירתי הוא 4x4 (בלטות). והרצון לבשל אצל ההורים בסופ"ש שואף לאפס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתכון ללחם עם מרגרינה, עגבניה וקצת מלח,מאוד מאוד טעים. מתכון שנתקלתי בו לראשונה בגן הילדים ושכללתי אותו עד למה שהוא היום. מצרכים לשני כיכרות: 2 כוסות מיץ עגבניות. 1/2 כוס רוטב עגבניות מוכן לפאסטה. 50 גר' מרגרינה (מומלץ מרגרינה בלובנד זהב, הסנובים הקולינאריים יוסיפו חמאה וחובבי הבריאות ישימו שמן זית). 6.5 כוסות קמח רגיל שתי שקיות שימרית 3 כפות סוכר חום כפית מלח (אמרתי קצת). 1/4 כפית פלפל שחור. 2 שיני שום מרוסקות. אופן ההכנה: יש לשמן שתי תבניות לחם במרגרינה. לחמם את מיץ העגבניות והרוטב המוכן לטמפרטורה של כ 50 מעלות ולהמיס פנימה חצי מהמרגרינה. לערבב 3 כוסות קמח עם השמרית ולהוסיף את התבלינים והסוכר, לשפוך את מיץ העגבניות פנימה ולערבב היטב. להוסיף בהדרגה את שאר הקמח עד שמתקבל בצק יציב מספיק. להמיס את שאר המרגרינה. ללוש 5 עד 10 דקות. להעביר את גוש הבצק לקערה נקיה ולצפות אותו במרגרינה המומסת. לכסות במטלית לחה ולהמתין שעה. למעוך קצת את הבצק הטפוח ולהעביר לתבניות המשומנות, לכסות אותן בצמד מטליות לחות (אפשר מטלית אחת גדולה) ולהמתין 45 דקות. לקראת סוף ההטפחה יש להפעיל את התנור על 200 מעלות. להכניס את הכיכרות לתנור המחומם להמתין 10 דקות ולהנמיך ל 180 מעלות. הלחם מוכן אחרי 30 עד 40 דקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המתכון מסובך וכולל שגיעת כתיב, שחוזרת על עצמה: בצק "תופח" ולא "טופח". להלן גירסה קלה לפשטידת פסטה וירקות מהירה: 1. מטגנים בשמן זית בצל קצוץ, פטריות קצוצות וקוביות עגבניות, עד שהם מתרככים. מצננים. 2. מבשלים פסטה קצרה (סלילים, שבלולים או אפילו ספגטי שבורים) עד שכמעט מתרככת ("אל דנטה"). מצננים. 3. מערבבים בקערה 2 ביצים, גביע קוטג' וחצי חבילה גבינה בולגרית (למשל, פיראוס). 4. מערבבים את הירקות אל הגבינה ומוסיפים את הפסטה. מתבלים במלח, פלפל ועשבי תיבול. אפשר לזרות גבינת קצ'קבל מגוררת מלמעלה. 5. אופים, בתנור שחומם מראש, בחום בינוני (180 מעלות צלזיוס),במשך חצי שעה, או עד שהגבינה משחימה קצת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''שגיעה'' יש שגיאה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי ממשיכה לחשוב שככה כותבים... מצד שני, כנראה שציניות היא לא הצד החזק שלך, אז תרשה לי להרגיע אותך: אני יודעת בדיוק איך כותבים שגיאת קתיב. כטיב. אה... לא חשוב. לפחות אני לא מסתתרת מאחורי מסך האלמוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על השגיאה ותודה על התיקון. המתכון לא מסובך יותר מרוב המתכונים שאני מכיר לאפיית לחם (למי שאין לו אופה לחם ביתי משוכלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מדהים. אני מנסה את זה כבר מחר לבראנץ' חגיגי ומחייב, אם יוצא פרש דמי בראשך! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני במקומך הייתי מצטייד באיזו ככר או שתיים של לחם ארז, על כל צרה שלא תבוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תפתח סניף של לחם ארז בקיבוץ שלי או אפילו בכרמיאל עיה"קII- אעשה זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוצמיזה למה ללכלך? יצא טעים, ועכשיו אני דמות נערצת על שכני:) תודות לפופק! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי במקרה שמרת את ספר מתכוני הלוף שחולק בצה"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשתי מנות: 160-200 גרם גבינת רוקפור עתירת עובש מגורדת גס. 250 מ"ל שמנת מתוקה. שמן זית, אורגנו, פלפל לבן ותבלינים נוספים לפי הטעם. מחממים את השמן. כשהשמן חם (אבל לא רותח) ממיסים בעדינות ותוך בחישה מתמדת את הגבינה עד לקבלת עיסה אחידה. מגבירים את החום ומוסיפים לאט את השמנת תוך בחישה מתמדת. מביאים לרתיחה ומחלישים את החום למינימום. זה הזמן לשים את הפסטה במים רותחים. עדיפות לקונכיות כי הן מתמלאות ברוטב. ממשיכים לבחוש מידי פעם את הרוטב כדי למנוע מהגבינה להתגבש על הקרקעית. כאשר הפסטה מוכנה, מוסיפים לרוטב תבלינים לפי הטעם, מביאים לרתיחה ושופכים על הפסטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר חודש שהקארי הזה הוא הדבר הכי מעולה שאני מכינה. כן, צריך לבקר בשבילו פעם אחת בחנות תבלינים, אבל במקפיא השקיות הקטנות שתמלאו שם יכולות להחזיק מעמד המון זמן וזה כל כך טעים: מחממים בסיר כבד קצת שמן זית וזורקים לתוכו כף זרעי כוסברה וכף גדושה של גרגרי חרדל (עדיף שחורים, הם יפים יותר). כשגרגירי החרדל מתחילים לעשות קולות של פצפוץ מוסיפים פלפל ירוק חריף קצוץ, כמה שיני שום קצוצות וחתיכה של שורש ג'ינג'ר קצוץ. (אם התעצלתם ללכת לקניות אני מניחה שאפשר לשים שתי כפות גדושות של אבקת קארי שקונים בסופר במקום כל התבלינים, אבל שיהיה ברור שהטעם שונה מהותית). נותנים לכל זה להתערבב עוד קצת ומוסיפים בצל גדול קצוץ. כשהוא מתרכך קצת שופכים פנימה גם קופסה של עגבניות מרוסקות (לא! לא רסק עגבניות!) וקצת מים, לפי הרגש, שיהיה נוזלי, אבל לא דליל. מוסיפים גם פחית של חלב קוקוס או קרטונית חמודה של שמנת מתוקה ונותנים לזה להתבשל בערך רבע שעה. אמור להיות לזה צבע כתום מקסים וטעם נהדר (טועמים כדי לדעת כמה מלח ופלפל להוסיף). אז מגבירים את האש לבעבוע ומוסיפים חתיכות של חזה עוף והמון כוסברה טריה קצוצה. מי שרוצה יכול לסחוט פנימה גם חצי לימון. נותנים לעוף להתבשל בערך עשר דקות ומגישים עם אורז לבן (אפשר גם עם חתיכות מהלחם של פופק כדי שיהיה במה לנגב את הרוטב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט - לא ממש מתאים לי לאכול חיות רצוחות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט - לא ממש מתאים לי לקרוא תגובות מיטפשות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהנה מהחיים, למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת מספר פעמים את העובדה שאתה סופר ? זה היה בצחוק ?!? מה כתבת ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוצה לקרוא? פירוט לכל התוהות והמתעניינים: סיפורים - "דיאנה וג'ון" (סיפור על נערה מרדנית אחת, בעיירת בייבל-בלט שמרנית... משתוללת עם האופנוע, רבה עם אמה, מתאהבת וכו'), "מרגרט ורוברט" (סיפור חביב על אהבה ראשונה של שני בני-עשרה בבוסטון, ארה"ב, כשבשלב מסויים, הוא ו"דיאנה וג'ון" הופכים לאחד), "סיפורה של אנה" (עוד סיפור בסגנון דומה, על בני-נוער בבוסטון באמצע שנות התשעים), "אנדי - נסיכת הצריף הקט" (סיפור רומנטי על נערה אחת, בכפר קטן בגרמניה בשלהי המאה התשע-עשרה - נכתב בהשראת מחזהו הנהדר והחזק של פרנק ודקינד, "אביב מתעורר", כפי שהוצג בבימת-הנוער העירונית של רחובות בראשית פברואר 1995), "סיפורה של דניאלה" (סג"מית צעירה מספרת על משפחתה הגדולה - שמונה אחים ואחיות <לא, הם לא דתיים> - ועל החיים בכלל... משם האמירה, האהובה עלי כל-כך - "מוטב לגמור ברגע את החיים, מאשר לפחד אפילו רגע") ו"סיפורו של דניאל" (לא, לא אני; אחיה של דניאלה, המספר על חייו, אהבתו הראשונה והגדולה ועוד); פנטזיות רומנטיות (לא, ידידי הליצניים, *לא* סקסואליות - אלה כבודן במקומן מונח, אבל ספרות הן *לא* ;-)) ) - "דוליאנדורה" + "ניובניג'דנה" (נער ונערה מתעוררים, בוקר אחד, על שני חופים של איזה אוקיאנוס, רחוק מכל דבר הקשור לעולמנו, שוחים בו בלי לדעת עייפות ונפגשים על אי קטן וירוק מכוסה פרחים, מתאהבים מייד <כמובן...>, וחיים יחד כל חייהם, ילדיהם יוצאים למסעות ופוגשים ספינקסים ידידותיים ועוד... רומנטי, מתוק, תמים מאד ויפהפה - נו, הייתי בקושי בן שבע-עשרה אז), "אדוארז'בט" (כמו "דוליאנדורה", אבל עדיין, בוגר יותר - שם, הם מתעוררים בשלב מסויים, הוא בביתו והיא בביתה - ואינם יודעים אפילו, אם מושא-אהבתם אכן קיים במציאות...) ו"אנדרה וג'ני" (סיפורון קצרצר, על אהבה ראשונה בין דודנים); והקומדיות - "בראשית חדש" (מעין גרסה קומית מרירה לספר "בראשית" - אלהים בורא שטן, המורד בו ומשתלט על העולם... נכתב לפני למעלה מעשור), "המרדף אחר ארבעת הכתרים" (מחזה מטורף, על אציל בריטי מטורלל אחד ומשפחתו התמהונית, הטוען לארבעה כתרים: קורנוול הצפונית, פיאמונטה המערבית, אנטארקטיקה הדרומית <היי, גם הפינגווינים צריכים מלך, לא??> וליכטנשטיין המזרחית... גם יצורי-חלל מאיימים יש שם), "סרט הולמרקי" (קטילה מתוקה ואכזרית), "יש לנו ארץ נהדרת" (קטעון הזוי וקצרצר, על קשקשתא, טלפלא, גראס ו"המסעדה שבסוף היקום", שנכתב בזמנו למגזין החמוד "אקסטרא") וכמובן, "נאם דורית" (אתם-מתארים-לעצמכם-מי פורשת את משנתה בנוגע לעולם...), החדש ביותר עד כה. ומלבד זאת, כמובן, ישנם גם השירים, שירי-אהבה יפים... רומנטיקן לנצח, מה אפשר לעשות. :-)) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה אפשר לקרוא או לקנות את ספריך? לצערי, הסופרת היחידה ששמה "קלטי" וניתן למצוא את ספריה בבית אריאלה, היא המתעמלת המהוללת אגנס קלטי. (יש קשר משפחתי?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכן נמצאים כל השירים והסיפורים הללו ? אצלך במגירה ? ניסיתי בהרבה אתרי אינטרנט, שאלתי חברים חובבי קריאה "כבדים", אף אחד לא שמע . . . אודה אם תואיל לצרף לינק או לתת יותר פרטים ? (הערה : אני חושבת כי התרגום הנכון הוא "המסעדה שבקצה היקום"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרילין, אשר - מצטער שלקח לי זמן לחזור אליכם - פשוט, המחשב הישן שלי העמיד לי אולטימטום: מוכן לתפקד - רק תמורת התנתקות מהרשת!! (והחלפת כונן הסידירומים) ומכיוון, שבפסיכיאטריה של מחשבים אין לי הבנה, קיבלתי את דרישותיו, ואני מוסיף לגלוש רק מחוץ לבית, פעם ב. כעת - כפי שציינתי כאן פעם, אני מוכר את יצירותי בעצמי, כך שהדרך הפשוטה ביותר להשיגן היא לפנות אלי... תרימו טלפון. 9466645 (איזור חיוג 08) או קיי? אשמח לשמוע מכם!! :-)) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה,או.קיי . . . עכשיו זה ברור. אבל בכל זאת,מדוע ציינת (לפי זכרוני במספר מקרים) שאתה הוא דניאל קלטי הסופר ? ז"א האם זו הייתה הלצה או שציפית שנכיר את יצירותיך ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציינתי שאני סופר כי זה מה שאני. :-)) אחרי-הכל - לדעתי זה יפה, לציין גם את מקצועו, או את מהותו של האדם, כתואר הצמוד לשם... פשוט עניין סגנוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך קשר משפחתי למשה דורון הצנחן וליוסי גורביץ איש המנהל האזרחי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה ענין סגנוני ? והרשה לי עוד 2 שאלות : איך אתה מתפרנס ? (דלת לדלת?) התהיה שלי היתה מכיון שכתבת "כן,הסופר" מתוך ההנחה שאנו יודעים כי יש סופר מפורסם בשם זה או לחילופין היה חותם ג.שמעון ב" כן,זה מ"בציר טוב" ". אשמח לקרוא איזשהו סיפור קצר או בכלל משהו מכתביך בידידות מרי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו בתקופת התנ"ך - על-משקל "ברוך בן-נריה הסופר" וגו'. עומד ליד הקולנוע (קולנוע "חן" ברחובות) לפני הסרטים, ליד ספריות, ליד אולמות שעומדים להציג תיאטרון, קונצרט וכו' או סתם ברחוב, בנקודה כזו או אחרת, ומציע לעוברי-אורח לקנות... הולך לאט, לאט מאד - אבל, בסדר... בתקווה. לרוב אני עומד ברחובות, אבל מיום ג' הקרוב (אינשאללה) אעמוד בימי ג' גם בתל-אביב (אבן-גבירול - גן-העיר ועוד). ו - כן, אשמח מאד לתת לך לקרוא... איך אוכל למצוא אותך?? (ואל תשכחי: אם תעני לי פה, יכול להיות, שאראה את התשובה רק עוד שבוע - אז, תרימי טלפון מתישהו...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טופו זה בעיה, הוא בריא אבל לא טעים. אבל במאכל הודי אפשר תמיד להוסיף במקום הבשר "פאניר", שזו גבינה לבנה קשה הודית, שאותה חותכים לקוביות. להשיג במכולת ההודית הקרובה למקום מגוריך... (רעיון נואש חלף זה עתה במוחי, אבל אני לא אחראית לתוצאות:אולי אפשר להחליף את הפאניר ב"חלומי" הקפריסאית?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או קיי, אוכל טוב הודי, ננסה מתישהו את ה''פאניר''. תודה על ההצעה. ואגב, מזכיר לי הודי - כבר די-מזמן יצא לי לקנות ספר בישול קטן מקהילת ''הרי-קרישנה'' התל-אביבית, ובאמת הגיע כבר הזמן שאבדוק, אילו מתכונים יש שם... זה יותר מחצי ספר-דת הינדי, אבל האוכל המוצע בהחלט עושה רושם טוב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניסיתי עם טופו, אבל אין סיבה שלא יהיה מוצלח. אולי כדאי להשרות אותו קודם בקצת סויה ותבלינים, שיספוג קצת טעם (מה שאני עושה בד"כ גם עם העוף). כן ניסיתי ויוצא טעים עם ירקות- פלפל וקישוא, למשל, רק שכדאי להוסיף אותם לפני הנוזלים ולתת להם להטגן/להתערבב קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שאני מחזיק מעצמי טבח לא רע בכלל, אני כמעט לא מבשל. יש לי הרבה תרוצים, אני אוכל בעבודה, המטבח בבית קטן ולא מאובזר טוב, אישתי צמחונית (אין מוטיבציה) אבל השורה התחתונה, אבא שלה עושה את זה טוב יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשמתי שאני מבשלת מקצועית משום שאיך אפשר לא להאמין למאיר, בני בן החמש, שבתום כל ארוחת ערב (הארוחה המבושלת שלנו) מסתכל לי ישר בעיניים ואומר בכוונה רבה: אמא, האוכל יצא טעים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמא שלי נורא נעלבת כשאומרים לה שהאוכל ''יצא טעים'' כי היא בטוחה שמזה נובע שבד''כ האוכל לא יוצא טעים. וגם אני הצבעתי למקצועיות. המורות שלי הן אוסף דודות ואמא אחת שכולם מוכשרות כמו שדות וספר המתכונים שלהם לא כולל כמויות. זה הכי טעים ב''ככה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, תארתי לעצמי שככה יצביעו כל אלה שנורא אוהבים לבשל. בגלל זה לא ידעתי מה להצביע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקצועיות בשבילך פירושה לימוד רשמי במוסד כלשהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בעיקר אומר שאת/ה עושה משהו, ואז משלמים לך, ומזה את/ה חי/ה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא פולניה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם היא לא. אבל פולניות זה לא מולד. זה נלמד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ועל אף מוצאי התוניסאי, הבוסית שלי טוענת שיש כמה אספקטים פולניים שרכשתי עם הזמן. אבל יש תחומים בהם אני דיסלקטית, וההבנה המתוחכמת של ההפוך על הפוך ביחסי אנוש נמנית על אחד מהם.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעולם ילד בן חמש שיגיד לאימו שהאוכל יצא טעים אלא אם מכריחים אותו. תעבדי על האמינות שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי חדשות בשבילך. אצלנו יש גם ילדות בנות שנתיים שטעים להן והן מודיעות את זה קבל עם. כנראה שזה תלוי באמא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחייך, אחרי שהיא למדה ממקס ומוריץ מה סופם של ילדים לא מנומסים, היא תגיד *הכל*. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שיש. לפחות ארבעה שאני מכירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הייתי בטוח שאמא שלי מבשלת נהדר עד שהתגיסתי לצבא וגיליתי את המטבח של הקריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי זה קרה, ואני אפילו לא דמות פיקטיבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם אפופידס כתב כל כך יפה, גם אני ארחיב. בדיוק חזרתי מטיול בפאריז, שם הייתי עם שני חברים שיותר מבינים ממני באוכל. כל יום אכלנו ארוחות צהריים וערב בכל מיני מסעדות, או שקנינו כל מיני דברים צרפתיים בשווקים ואכלנו אותם על איי התנועה הרבים המפוזרים בחן רב ברחובות, או שישבנו בבתי קפה, והם אכלו מיני מתיקה בזמן שאני הסתכלתי על המכוניות העוברות ושבות. אני, לפי החלוקה המפורסמת, מאלה שאוכלים כדי לחיות - ולכן בשבוע הזה הזמנתי את המנות שהחברים שלי הזמינו (יקר! להערכתי האוכל עלה לי 300 יורו. גם השתייה שקונים במסעדות ובתי קפה ממש יקרה). אז ביום הראשון קנינו בשוק בגט טרי עם ממרח עגבניות, גבינה רקובה, משחירה ועבשה (אחד מהם בחר - להערכתי התפתלו בה תולעים) ואכלנו על מדשאה ליד הנהר.אחרי הצהריים אכלנו שיפוד של פירות ים על האש, ובצד היו כמה שבלולים טעימים. בערב אכלנו מולים. זה היום היחידי שאני זוכר מה אכלתי בו. מכל השאר הימים ביחד אני זוכר רק שאכלתי פונדו בשר. להלן המתכון: קונים סטייק לא מבושל, מדמם, חותכים אותו לקוביות, טובלים את הקוביות בשמן רותח לדקה ואוכלים. האמת שהבשר היה כל כך טעים שאכלתי חלק לא מבושל. הארוחה הייתה מלווה בתבשיל תפוחי אדמה, וכמה רטבים שאף פעם לא טעמתי, וחרדל, לדעתי אנגלי. זאת באמת הייתה הארוחה הכי טובה שאכלתי שם. אחרי שישה ימים כאלה נשברתי, והתחננתי שנלך לאכול במקדונלדס. פעם אחת, במקדונלדס. בדרך כלל אני נגעל מזה, לא אכלתי שם כבר שנים, כשעבדתי בתיכון במשך חודש בבורגר ראנץ' אכלתי בהפסקות חסה עם רוטב, כשאני כבר הולך למקדונלדס אני נהנה בעיקר מהצ'יפס, אני מאמין שהם לא מפרידים את הגבינה הצהובה זרחנית מהפלסטיק. לשתות אני יותר אוהב. אם קונים בחנויות, יש יין טוב וזול, או כל מיני דברים עוד יותר מעניינים. למרבה הצער, לא היה שם אבסינט, גם לא בדיוטי פרי, אז קניתי ויסקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, לעומת זאת, לחדר האוכל הצבאי תמיד נכנסתי רעב, ויצאתי בלי תאבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הייתי אחד היחידים בפלוגה שנהנה מן האוכל. אף פעם לא הבנתי איך זה שאישה מחוננת מבית תימני לא מצליחה אפילו לחמם שניצל סויה במיקרו באופן סביר. אין מה לדבר על הכנת או אף חימום ג'חנון שעשתה אחותה המוכשרת. ולא שהיא לא ניסתה להכין כל מיני דברים פשוטים ומתוחכמים, בהרבה התלהבות וחדוות עשיה ותמיד תוך ידיעה ברורה שהיא הצליחה גם הפעם. אחד השיאים היה שכמה מחבריו הערבים של אבי אמרו לו פעם כמה שהם רוצים לבוא אליו לבקר אבל זאת בתנאי שאימי לא תעשה קפה. נדמה לי שהוא ניצל זאת כדי להפטר לפחות מחלק מאורחיו. לצערו לא על כל האורחים זה פעל. ההשערה שלי היתה שזה בגלל התארים שלה. ככל שהם התרבו, כך פחתה איכות האוכל. עובדה, אחותה הגדולה, שסיימה בהצלחה כיתה ג' והפכה אז לאשת קריירה בתחום הנקיון, מבשלת עד היום בחסד עליון. --------מ.ש.ל.--------- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאתה ער ועוסק בחשיפה אישית,אולי תגלה מאיפה החצי השני? ניחוש: לפי ההומור של אביך-פולין.(ייקה בעדיפות שניה). הסבר:שתי פולניות בטיול באפריקה רואות ילדים סודניים.ילדים,אם לא תאכלו לא תקבלו קינוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבי (כמו גם אימי) יליד הארץ. מוצא משפחתו מעורב אירופי והוא אכן בעיקרו פולני ואולי גם קצת אוסטרי/רומני/רוסי ועוד משהו שאני לא זוכר. יש הבדלים בהומור גלויות מזרח ומרכז אירופה השונות? לילה טוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, לפחות לאמא שלך היו תארים להאשים, אצל אמא שלי זה הכל באשמתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתום /כל/ ארוחת ערב? ניסוי אכזרי: תקדיחי פעם בכוונה את התבשיל, ותחכי לראות מה הוא יגיד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את גם לא חייבת להקדיח. בשלי לו מ''מטעמי'' המטבח הפולני- כוסמת. (טעם וטקסטורה- דומה למדי לקש, אבל פחות עסיסי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא היית מנאצת את הג'לי הרוטט של הגפילטע, אבל כוסמת?! כוסמת זה טעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה טעים רק אם יש חצי לשון שלא יכול לטעום, כמו אצל עמיתנו אפופידס, ולועסים בצד של החצי הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שיש לו רק חצי לשון יכול לאכול לשון ברוטב חרדל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חומד לשו..לצון, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שטוען שכוסמת טעמה כקש לא אכל כוסמת עשויה כהלכתה (או לא אכל קש) מימיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם טניה ידידתי ניסתה פעם לשכנע אותי שכוסמת זה טוב, ורק צריך לדעת איך לבשל, וכל זה. וטניה, זאת יש לדעת, היא גם כנרת, וגם ציירת, וגם בשלנית מהוללת, ובקיצור- בשאר רוח וברגש רב היא בישלה סיר כוסמת "עשויה כהלכתה"... ["כוסמת!" (או משהו דומה לכך) זה מה שסיננתי כשטעמתי את הקש העשוי כהלכה שלה. זה היה סופה של ידידות מופלאה...] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש איש וטעמו אימו (כמו שאמר אדיפוס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאני מעלה עלי את חמתו של מר לבשן, ''מה אומר ומה אדבר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המשפט האלמותי הזה אפשר למצוא בספר זוארץזו בליווי קריקטורה מתאימה בסגנון 69 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימי ילדותי הרחוקים היתה ברחוב בן יהודה מסעדה וינאית בשם ''צוקרמן'', ובה מטעמים מופלאים. אחד המטעמים היה ''קניש'' - מין משהו שנראה כמו לחמניה גדולה, אבל היה ממולא בכוסמת עם בצל מטוגן, תאווה לחיך. באותם זמנים חשבתי שכולם אוהבים כוסמת ממש כמוני. הבעלים התבגרו והמבשלת המופלאה שהתייחסו אליה בכבוד מלכים, שהיתה כנראה אמא שלהם או של אחד מהם, הזדקנה סופית אחרי שכבר היתה זקנה המון זמן. המסעדה נסגרה וכך קרה שהמקום היחיד שבו בישלו מכוסמת מאכל טעים וטוב, כבר לא קיים יותר. כך התבגרתי, חלפה התמימות, ולמדתי למה יצא לכוסמת שם נורא במחוזותינו. חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנרת, ציירת ובשלנית מהוללת? אז מתי נשאר לה זמן לדאוג לפרנסה? (בטח אמא שלה מודאגת לא פחות ממני) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובהזדמנות חגיגית זו אחרי חמש עשרה שנה: כוסמת וכוסמין זה אותו הגידול עצמו, רק בשינוי צורה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אלה צמחים שונים. כוסמת היא קאשע, כוסמין ממיני הדגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 84257 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לי? אני נהנת מהמשפט כל פעם מחדש, ובעיקר מהמבט המתכוון שלו... לומר את האמת הניסוי הזה כבר נעשה, שלא בכונה, אבל הוא ילד מפרגן מאד... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה? הילד נהנה. ואפילו אם הוא לא מתכוון לזה, הוא עושה קצת נחת לאמא. זה לא שהוא תיכף יביא לה נכדים הוא בסה"כ מחמיא לה על האוכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זה מנוגד לתקנות הילדים סעיף 7 ובעיקר סעיף קטן (ה): "לא יגיד הילד מילה טובה לאמו אלא אם מעורב בדבר שוחד בדמות צעצוע מבוקש או ביטול עונש קודם ... העובר על סעיף זה דינו חנוניות או ירידות עליו בחצר בית הספר או שניהם גם יחד". (דובי, לומד יותר מדי למבחן ב"משטר מדינת ישראל") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כן? אז אתה מתבקש לסור בדחיפות לספרייה הקרובה למקום מושבך המכילה את "דברי הכנסת" ולברר מה בדיוק קרה אז בתש"ם. (תגובה 84301 , תגובה 84357) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בהזדמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב לנסות מדי פעם מתכונים חדשים, זה מה שבחרתי, כי מקצועי אני לא, ו"למרות שאני לא מאד טוב בזה" זאת הצטנעות שלא במקומה (או במילים אחרות זהו Understatement מוחלט). למעשה, גם "אני אוהב לנסות מדי פעם מתכונים חדשים" לא לגמרי מדויק. האמת היא שכל מתכון שלי הוא חדש וחד פעמי, ולפעמים זה אפילו יוצא אכיל. (חוץ מארבעה מקרים מצערים, אנשים שאכלו מתבשילי מעולם לא נזקקו לאשפוז). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב קופחו אנשי המיקרו ומצאו עצמם מחוץ לדיון. אז הנה, מתכון משלנו: המצרכים: 1 תפוח אדמה 1 מזלג 1 מיקרו עושים חורים עם המזלג בתפוח-האדמה ודוחפים למיקרו. לוחצים על הכפתור עליו כתוב "potato". מחכים עוד 5 דקות אחרי שהמיקרו סיים, ואוכלים עם הרוטב הקנוי המוכן החביב עליכם, או עם שמנת או גבינה לבנה. יחי המיקרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עושים את אותו הדבר רק עם תפו"א אחד ו2 בטטות מתוקות. כשהכל רך מספיק, חותכים לקוביות ושמים בבלנדר, מוסיפים כוס מים ושתי כוסות חלב (שמנת מתוקה לרזים שבינינו) כמו גם מלח, פלפל, ריחן, פטרוזיליה, שיני שום ועוד תבלינים כיד הדמיון. מערבבים לקבלת דיסה אחידה, מוזגים עם מצקת לקערת מרק ומחזירים למיקרו ל2 דקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את מחפשת אוכל נטול השקעה הנה מתכון לצ'ילי לעצלנים: מצרכים: נקניק שמן, קופסת שעועית ברוטב עגבניות היינץ, אבקת צ'ילי סיר קטן. חותכים את הנקניק לקוביות, מטגנים (לא צריך שמן) 2-3 דקות, שופכים את השעועית ואבקת הצ'ילי ומערבבים, כשמתחיל לבעבע זה מוכן. להגיש עם לחם ובירה. זה אמור להספיק ל 2 אנשים אבל אני יכול לגמור כזאת כמות לבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או חותכים תפו''א, בטטות ובצלים לקוביות, זורים על הכל שום (כתוש טרי או מיובש), קצת מרגרינה או חמאה או שמן זית (לפי מה שמתחשק), קצת אבקת מרק עוף - ולמיקרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פטריות טריות. אם הן ממש טריות אפשר גם לא להוריד את הרגליים. להניח במיקרו ל- 3 דקות או בטוסטר אובן ל- 10 דקות. להגיש ולהגיד שזה מתכון מיוחד לפטריות חמות. החבר'ה יעריכו אתכם. שיפורים למשקיעים יותר: 1. פיסת חמאה בתוך כל פטריה. 2. רוטב לטבול: מערבבים מיכל יוגורט עם שתי כפיות חרדל וכפית מיץ לימון. 3. [למשקיענים באמת] קוצצים את רגלי הפטריות, מטגנים דקה בשמן זית. מערבבים בתוך גבינת עזים או פטה כבשים וממלאים את הפטריות (חזרות הרגליים) בתערובת. על כל פטריה שמים חתיכה חמאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה קיבלת את המתכון הנפלא הזה?? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה נוספת לשומרי קלוריות: דלורית חתוכה משוחה בשמן זית ועליה פרובנסל או אורגנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להניח בקערה חסינת מיקרו: עלה דפנה טרי או שניים יבשים בצל קצוץ דק כפית או כף שום כתוש פלפל אחד (או יותר) חריף קצוץ ומגולען (חלפניו) כפית אבקת צ'ילי כפית כמון מעט פפריקה, פלפל קייאן, פלפל שחור חצי כפית מלח שעועית שחורה מקופסה - מסוננת ויבשה גוש חמאה או מרגרינה או 2 כפות שמן לכסות בפלסטיק שקוף ולהכניס למיקרו ל 15 דקות. אם השעועוית נראית יבשה להוסיף מעט שומן. עוד 5-7 דקות למיקרו. לפזר על הצ'ילי כוסברה קצוצה מיץ ליים (לימון ירוק) לערבב היטב לפזר מעל הצ'ילי קוביות אבוקדו גבינה חריפה (צ'דר) חסה קצוצה עגבניה גדולה בשלה וקצוצה מנסיון, קל, פשוט להכנה וטעים. ממטבחו של השף החינני אמריל לגסי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומתכונים לאנשי קופסאות השימורים: (ותודה לקונספציה על הלינק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע לי כמו מתכון של אוכל לתינוקות :( הכתום הזה שקוראים לו משום מה "ירקות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כפתור במיקרו שנקרא potato? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי כן. המיקרו כשלעצמו נקנה בחמישים דולר לפני שלוש שנים, כך שהוא לא ממש משוכלל. עם זאת, יש לו את שלושת הכפתורים האלוהיים - potato, popcorn ו-beverage (שזה בערך כל מה שאני מכינה בבית ממילא). ולדובי - האגדה מספרת (ובמקרה הזה מדייקת) שבפעם הראשונה בה מי שעכשיו הוא בעלי הגיע אליי לדירה ברמת-גן (כשעדיין גרתי בארץ), כל מה שהיה אכיל בבית היה קורנפלקס, חלב, ערמונים, שניצלים קפואים של טבעול, ובלינצ'סים שסבתא שלי דחפה לי ביום שישי בערב. ככה זה כשלאנשים שלא מבשלים אין אפילו מיקרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחורה כלבבי. הייתי שואל אם תהיי מוכנה להתחתן איתי, אבל אני חושש ששנינו נגווע ברעב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת משתיים: או מתוקים - שוקולד, פנקייק, כל דבר שיכול להיות עם המון סוכר (חום) בפנים (זה בסדר, אני גם הולך הרבה במקום לנסוע, ככה שרוב הקלוריות מבקרות אצלי רק מספיק זמן להגיד אהלן ומתנדפות להן, תודה על הדאגה) - או חריפים - פפריקה הונגרית אמתית, סחוג, טבסקו... לפה בוער ומאושר!! :-)) אוה, ואגב, לכל מי שהתגעגעו אלי: במשך ארבעים יום וארבעים לילה הייתי בלי מחשב בבית, לאחר שקרס הארד-דיסקי זצ"ל, ועל-כן יכולתי להגיב פה רק פעם ב, אבל כעת, עם שיקום המחשב בהארד-דיסק חדש, אני שב לפקוד את האתר הלז מדי יום ביומו, אל-דאגה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוגת שטרוייסל- הספציאליטה היחיד שלי, שהביא לי תהילה ותשבוחות מפי בחורים בלונדינים גבוהים וחסונים. (לא שזה עזר לי במשהו.) שטרוייסל בפולנית (או משוכזה)- פירורים. מצרכים לבלילה: 1 חב' מרגרינה 1 וחצי כוסות סוכר (אפשר לשלב לבן-חום, מומלץ הכל לבן) 1 כפית תמצית וניל (אני שמה יותר כמו שתי כפות, אבל זו רק אני) 2 וחצי עד 3 כוסות קמח לבן 2 כפיות אבקת אפיה 1 כפית אבקת סודה לשתיה (מישהו אי פעם שתה סודה לשתיה?) 1 כוס שמנת חמוצה מצרכים לשטרוייסל: 50 גר' מרגרינה 1/2 כוס קמח 1/2 כוס סוכר לבן 1/2 כוס סוכר חום 1 כף קינמון אגוזים קצוצים ו/או צימוקים להמיס טיפ-טיפה את המרגרינה במיקרו, להוסיף את כל חומרי הבלילה לפי הסדר בו ציינתי אותם, לערבב עד שמתקבלת בלילה אחידה. בקערה נפרדת- לחתוך את המרגרינה לקוביות קטנות, להוסיף את שאר המרכיבים מלבד האגוזים ו/או הצימוקים. בשלב הזה צריך להפוך את כל העסק הזה לפירורים. תאמינו או לא- קיים מכשיר מיוחד להכנת שטרוייסל, אבל קשה לי להאמין שיש לעוד מישהו דבר מעוות שכזה במטבח, לכן רצוי להשתמש בשתי סכינים למריחה, לחתוך ולערבל את כל המרכיבים, עד שאפשר ממש לפורר עם היד. (מרגיש קצת כמו חול.) מוסיפים את האגוזים ו/או צימוקים. לתבנית משומנת יוצקים מחצית מהבלילה, ועליה מפזרים מחצית מהשטרוייסל. על השטרוייסל יוצקים את יתר הבלילה (השלב הכי מעצבן) ועליו את יתר השטרוייסל. אפשר לקשט בפקאנים שלמים או מה שמתחשק. לאפות כ- 40 דקות בחום בינוני-גבוה. בהצלחה (או משוכזה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קציצות כבש ברוטב דובדבנים (בהשראת מנת בצל ממולא ב"הוטנטוט" החיפאית) [אזהרה: עשוי לגרום בעקיפין סבל לבעלי חיים] מרכיבים: לא רוצה להסתבך, עיקבו אחרי המתכון. 1. תערובת לקציצות1: רבע קילו כבש טחון, רבע כוס פירורי לחם, חצי ביצה טרופה, קצת מלח, פלפל, שום כתוש (אופציונלי), טיפה פטרוזיליה קצוצה (אופציונלי). מערבבים היטב. 2. מחממים שמן זית במחבת גדולה. בערך שכבה של שניים-שלושה מילימטר. עושים בידיים קציצות פחוסות. הגודל לא כל כך משנה. מטגנים משני הצדדים שיהיה שחום (בפנים זה עדיין יהיה אדום) ושמים בתוך סיר רחב בצד. 3. באותה מחבת, עם אותו שמן ועם כל הלכלוך של הקציצות, מטגנים בצל, לא חשוב כמה, חתוך איך שיוצא. אפשר לשפוך לפני זה חלק מהשמן, אם נשאר יותר מדי, ואם מתעקשים אפשר לשלות מהשמן פירורים שרופים במיוחד. אבל הרעיון הוא שהלכלוך (פירורי בשר מטוגנים) יישאר ברוטב ויעשיר אותו, וייתן לבצל צבע אותנטי. חוץ מזה, זה חוסך בניקוי אחר כך. מטגנים רק קצת, לא עד השחמה. 4. הדובדבנים: אני משתמש בצנצנת דובדבנים חמוצים בסירופ של "וילי פוד", 800 גרם, מגולען, אדום-חמוץ-מתוק-עז. הסירופ הוא דליל, בעצם מיץ. צריך בערך שני-שליש צנצנת כזו (דובדבנים + נוזל) לכמות של הקציצות שנתתי. מוסיפים למחבת עם הבצל. אפשר להוסיף בערך חצי כוס יין יבש, לבן או אדום. 5. מתבלים: מעט מלח, והרבה כמון, קינמון, ציפורן, פלפל שחור, הל, אגוז מוסקט ופלפל אנגלי (בסדר חשיבות יורד). אף אחד מהם כשלעצמו לא חיוני, כמה שיותר מהם נוכחים, יותר טוב. אפשר, כשהנוזלים במחבת חמים, לקרצף את התחתית עם מרית מתכת: זה פטנט, כמו ב- 3, לנצל את הלכלוך של הטיגון למטרות טובות (ולחסוך בניקוי שלו אחר כך). 6. שופכים את הרוטב מהמחבת על הקציצות שבסיר, ומכסים במכסה. מביאים לרתיחה, ומבשלים עשר דקות. אם לא כל הקציצות שקועות ברוטב, הופכים בזהירות פעם-פעמיים במשך הבישול. בכל מקרה, צריך שכל הקציצות לפחות יגעו ברוטב. אם אין מספיק ממנו, מוסיפים עוד נוזלים (מיץ מצנצנת הדובדבנים, או יין). 7. הרוטב צריך קצת להצטמצם ולהסמיך במשך הבישול. אם רואים לקראת סוף הבישול שזה לא קורה, אפשר לחזק את האש ולהסיר את המכסה. אם, לעומת זאת, הרוטב מצטמצם *מדי*, פשוט מוסיפים עוד נוזלים. 8. תוך כדי הבישול מטגנים, על מחבת אחרת, חופן או שניים של שקדים קלופים וחצויים. כשהם קלופים, מוסיפים את רובם לסיר - הם כבר יתערבבו, אם לא במהלך הבישול אז במעבר לכלי ההגשה. זה לא כל כך משנה, בכל מקרה. אבל שומרים קצת שקדים קלויים בנפרד, ומפזרים מלמעלה לקישוט לפני ההגשה. 9. מגישים עם אורז לבן. גם קישוט בנענע, או תוספת שלה לסיר בסוף הבישול, עוד לא הרגה אף אחד. 1 זה סתם לדוגמה. אם יש לכם מתכון אחר לקציצות, שאתם מרגישים איתו נוח, לכו עליו. מתכונים של קציצות בקר יהיו טובים באותה מידה, רק להחליף את הבקר בכבש. מה שכן, כדי לשמור על טעם מובחן לקציצות בהקשר של הרוטב, לא הייתי שם בתערובת תבלינים נוספים על מה שרשמתי כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשם כל העדר, תנחומים על לכתו בטרם עת של דיסקך וברכות לרך הנולד שנפש קודמו נתגלגלה בו, אם עשית גיבוי. רק הערה קטנה בקשר לחריף: נדמה לי שקראתי שחריף הורג את תאי הטעם בלשון וככל שאלו מתמעטים, נדרשת מנה גדולה יותר ממנו כדי לגרותם ולהגיע לאותה רמת הנאה. לא רק זה אלא שגם עוצמת ההנאה מן הטעמים האחרים (חמוץ, מתוק...) נפגעת. כשלעצמי, לאחר ניתוח הוצאת שן בינה ע"י סטאז'ר ("אוף, שכחתי שוב להכין את החומר לטיפול. אז כדי שלא תצא בלי כלום, בוא נעקור איזה שן בינה. מה אתה אומר?") איבדתי תחושה בחצייה השמאלי של הלשון לפני כמה שנים. אחת ההשלכות היתה שאני משתמש רק בחצי קולטני הטעם וכנראה נהנה פחות מאוכל. נדמה לי שירדתי באיזה 3-2 קילו מאז. במצבי זה אומר להסתובב בחוץ עם אבנים בכיסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבדן תחושה תמידי הוא סיבוך ידוע ונדיר למדי של חומר ההרדמה. סיבוך פחות נדיר הוא אובדן תחושה לתקופות של ימים עד חודשים אחדים. בכל מקרה קרוב לודאי שהסטאז'ר אינו אשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא החומר, זה החיתוך שקטע לי את העצב. הוא עקר את השן לכיוון הלא נכון (פנימה במקום החוצה או להיפך). לא נורא, ככה אני מדבר רק חצי מכמות השטויות שקדמה לעקירה. ניתן אפילו להסתכל על זה כעל ניתוח מתקדם להסרת דברי הבל (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם מעניין אותי - שיתוק חצי לשון פוגם בדיקציה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכן. אך במקרה דנן לא מדובר על שיתוק. אני יכול להפעיל את הלשון כרצוני. יש רק בעייה של חוסר משוב תחושתי בצד שמאל. בהתחלה היו בעיות דיקציה קלות, בעיקר באנגלית. היתה גם בעיית לעיסת הלשון כשאני אוכל. אני צמחוני ולכן כשהייתי חש בטעמים מן העבר הבשרי, הבנתי שזה לא מן האוכל. בסוף אימנתי מחדש את האינסטינקטים הלשוניים וזה די הסתדר. טוב שאני ממעיט באכילת חריף, אחרת הייתי נותר רק עם רבע לשון אפקטיבית (-: מצד שני חבל שלא ניצלתי יותר את החצי השמאלי של הלשון לאכילת חריף, לפני שהוא הלך לישון. אגב, למישהו יש מתכון למאכלים לחצי לשון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חצי הלשון שאיבדת הוא החצי התימני או השני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם חבל לו על החצי השמאלי בשל אכילת חריף-ברור שמדובר בתימני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שהצלת אותי מחיפוש שנינה מתאימה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעד מה-מדובר באחוות החצי התימני שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיראו כולם איך החצי-תימנים עוזרים אחד לשני, לא כמו החצי-כוזרים הסוציומאטים האלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו של הבשלנים החובבים שאינם מומחים - אלה שטורחים לנסות מתכונים בסיסיים מספרים, כדי להימנע ממצבים של הזנחה וגועל סטודנטיאליים שהיו מנת חלקם בעבר (סנדוויץ' חמאת בוטנים וריבה לארוחת צהריים, פיתה עם מרגרינה לארוחת ערב...). ומצד שני, אלה שאין להם כוח וזמן לבלות שעות על שלבי הכנה. אז במיוחד בחורף, אפשר למצוא אותי בכל יום עם סיר מרק ירקות, כנפי עוף/דג בתנור, אורז שיוצא אחד אחד (או ריזוטו, אם לא יצא אחד אחד), וגם מאכלים תאילנדיים והודיים לפעמים. בלי פאניקה. לעזרה מרובה בהכנות של אוכל כזה, לא פלצני אבל לא משעמם, נמצא ספרה של פסקל פרץ-רובין "מטעמי ישראל". בעצם זה אוסף של מתכונים מכל העולם, גם בסיסיים (כמו שניצל) וגם מורכבים ואנינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע בפיתה עם מרגרינה? נכון שיותר טוב לחם אחיד אבל פיתה עושה את זה לא הרבה פחות טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיתה עם מרגרינה זה כמו מרק גרזן - צריך רק להוסיף בשרים, ירקות ותבלינים ויוצאת ארוחה פיצוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סיפור עממי כזה שמתרוצץ בכמה גרסאות,על הלך רעב שזקנה קמצנית טוענת בפניו שמטבחה ריק ואז הוא מוציא גרזן ממעילו,ומבטיח שבעזרתו יכין מרק משובח. בהתחלה רק קצת מים,בהמשך לו רק היה בצל אחד לשיפור הטעם,ואז מעט גזר שבמזל יש לזקנה כי המטבח בעצם ריק,כך עד שמרק גרזן מהביל ומשובח מוגש לשולחן. כנראה יהודה אטלס ב''סיפורים שאהבתי במיוחד''-בלי נדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זכור ספר מקסים שהיה לי בתור ילדה, וכלל את הסיפור המפורסם על מרק הגרזן. כמובן שכרגיל, את שם הספר אני לא זוכרת, אבל את התמונות דווקא כן - איורים מדהימים ועשירים על עמודים גדולים של ספר ילדים. לכן קפצתי - לאחרונה יש נטיה לקוראי האייל למצוא ולהפנות אותי לספרים/תכניות טלוויזיה שאהבתי בצעירותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשלמה אבס יש את הוורסיות למרק מכפתור ומרק מאבן לדעתי. בכל מקרה, הסיפור הוא אותו סיפור ואת האינסטרומנטים משנים כאוות נפשנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הגרסה עם האבן הסריטו בסדרה (הנפלאה) "סיפורי עמים" (Jim Henson's The Storyteller). התפאורה שם באמת נראית די "רוסית", Now that you mantiond it. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור הרוסי היחיד שאני זוכרת משם הוא החייל והמוות. לדעתי מרק האבן נמצא דווקא בסיפור האחרון - "סיפור קצר". בכל אופן, להנאתך: http://www.angelfire.com/me3/muppets/Storyteller.htm... ועכשיו תורי לבקש. היו לי פעם את כל הפרקים מוקלטים כולל פרקי המיתולוגיה, הזמן עשה את שלו והקלטת בכי רע. מישהו יודע האם והיכן ניתן להשיג? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש עוד באותו מקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתי שאני צריכה לשאול. תודה תודה תודה. והרי לי פרלנגלייסט לחנוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, נו. בזמננו, האיורים בספרי האגדות היו בשחור לבן. והסיפור על מרק הגרזן זכור לי דווקא מאיזו אנתולוגיית אגדות אירופית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכמי חלם. שם קראתי את הסיפור לראשונה לפני עידן ועידנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשלה מאוסטרופולי, לא חכמי חלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור הוא כנראה סיפור עם רוסי. חשוב לזכור שבסוף צריך לבקש את הגרזן חזרה. ועוד סיפור (אמיתי?): כמה חברה החליטו לעשות פיקניק בפארק מחוץ לעיר. הם הכינו אוכל ומאד נהנו. אבל אז הם גילו שיש להם בעיה, והם לא יכולים לעשות מדורה כי הם שכחו גרזן. אז הם ביקשו ממישהו לגשת לאחד הבתים בסביבה ולבקש גרזן. הוא טען שהוא לא יכול, כי זה ממש לא לעניין שהוא יגש לאיזו זקנה ויגיד לה: "שלום, אני רודיון, ובאתי לבקש גרזן". (לאלו שנרדמו בשיעור ספרות, רודיון זהו שמו הפרטי של רסקולניקוב, גיבור "החטא ועונשו") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם הייתי נתקלת בסקר הזה לפני שנה, סביר להניח שהייתי הולכת על "מנסה מדי פעם דברים פשוטים" או מש'ו בסגנון. אבל צריך להכיר במציאות המרה- הדברים היחידים שיצא לי להכין השנה, כש_באמת_ הייתי צריכה לדאוג לעצמי, היו פסטה, חביתות וסלט חסה. ייאמר להגנתי, שהרוטב לפסטה היה בסדר גמור (אל תהיו אופטימים- הוא תמיד היה אותו הרוטב) ובחביתות ממש השקעתי. (ואפילו למדתי לפני חודש איך לעשות שקשוקה אמיתית!) מה שכן, למדתי מתכון משגע לפיצה: 1.מתבכיינים שרעבים. 2. מחכים כמה דקות עד שכולם נזכרים שהם גם רעבים. 3. מחכים עוד קצת כדי לבדוק אם נגה מבינה את הרמז והולכת לכיוון המטבח להכין משהו לאכול. 4.מתקשרים להזמין פיצה. _______ חשבתם שנפטרתם ממני, הא? לא, סתם הייתי מנותקת מהעולם החיצוני למשך שבועיים ככה. מצטערת, אני עדיין כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בטוח נגה אחרת, אני בחיים לא אלך להכין משהו לאכול כשהפיצריות פתוחות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |