|
||||
|
||||
מתכון ללחם עם מרגרינה, עגבניה וקצת מלח,מאוד מאוד טעים. מתכון שנתקלתי בו לראשונה בגן הילדים ושכללתי אותו עד למה שהוא היום. מצרכים לשני כיכרות: 2 כוסות מיץ עגבניות. 1/2 כוס רוטב עגבניות מוכן לפאסטה. 50 גר' מרגרינה (מומלץ מרגרינה בלובנד זהב, הסנובים הקולינאריים יוסיפו חמאה וחובבי הבריאות ישימו שמן זית). 6.5 כוסות קמח רגיל שתי שקיות שימרית 3 כפות סוכר חום כפית מלח (אמרתי קצת). 1/4 כפית פלפל שחור. 2 שיני שום מרוסקות. אופן ההכנה: יש לשמן שתי תבניות לחם במרגרינה. לחמם את מיץ העגבניות והרוטב המוכן לטמפרטורה של כ 50 מעלות ולהמיס פנימה חצי מהמרגרינה. לערבב 3 כוסות קמח עם השמרית ולהוסיף את התבלינים והסוכר, לשפוך את מיץ העגבניות פנימה ולערבב היטב. להוסיף בהדרגה את שאר הקמח עד שמתקבל בצק יציב מספיק. להמיס את שאר המרגרינה. ללוש 5 עד 10 דקות. להעביר את גוש הבצק לקערה נקיה ולצפות אותו במרגרינה המומסת. לכסות במטלית לחה ולהמתין שעה. למעוך קצת את הבצק הטפוח ולהעביר לתבניות המשומנות, לכסות אותן בצמד מטליות לחות (אפשר מטלית אחת גדולה) ולהמתין 45 דקות. לקראת סוף ההטפחה יש להפעיל את התנור על 200 מעלות. להכניס את הכיכרות לתנור המחומם להמתין 10 דקות ולהנמיך ל 180 מעלות. הלחם מוכן אחרי 30 עד 40 דקות. |
|
||||
|
||||
המתכון מסובך וכולל שגיעת כתיב, שחוזרת על עצמה: בצק "תופח" ולא "טופח". להלן גירסה קלה לפשטידת פסטה וירקות מהירה: 1. מטגנים בשמן זית בצל קצוץ, פטריות קצוצות וקוביות עגבניות, עד שהם מתרככים. מצננים. 2. מבשלים פסטה קצרה (סלילים, שבלולים או אפילו ספגטי שבורים) עד שכמעט מתרככת ("אל דנטה"). מצננים. 3. מערבבים בקערה 2 ביצים, גביע קוטג' וחצי חבילה גבינה בולגרית (למשל, פיראוס). 4. מערבבים את הירקות אל הגבינה ומוסיפים את הפסטה. מתבלים במלח, פלפל ועשבי תיבול. אפשר לזרות גבינת קצ'קבל מגוררת מלמעלה. 5. אופים, בתנור שחומם מראש, בחום בינוני (180 מעלות צלזיוס),במשך חצי שעה, או עד שהגבינה משחימה קצת. |
|
||||
|
||||
ב''שגיעה'' יש שגיאה... |
|
||||
|
||||
הייתי ממשיכה לחשוב שככה כותבים... מצד שני, כנראה שציניות היא לא הצד החזק שלך, אז תרשה לי להרגיע אותך: אני יודעת בדיוק איך כותבים שגיאת קתיב. כטיב. אה... לא חשוב. לפחות אני לא מסתתרת מאחורי מסך האלמוניות. |
|
||||
|
||||
סליחה על השגיאה ותודה על התיקון. המתכון לא מסובך יותר מרוב המתכונים שאני מכיר לאפיית לחם (למי שאין לו אופה לחם ביתי משוכלל). |
|
||||
|
||||
נשמע מדהים. אני מנסה את זה כבר מחר לבראנץ' חגיגי ומחייב, אם יוצא פרש דמי בראשך! |
|
||||
|
||||
אני במקומך הייתי מצטייד באיזו ככר או שתיים של לחם ארז, על כל צרה שלא תבוא. |
|
||||
|
||||
אם תפתח סניף של לחם ארז בקיבוץ שלי או אפילו בכרמיאל עיה"קII- אעשה זאת. |
|
||||
|
||||
חוצמיזה למה ללכלך? יצא טעים, ועכשיו אני דמות נערצת על שכני:) תודות לפופק! |
|
||||
|
||||
אולי במקרה שמרת את ספר מתכוני הלוף שחולק בצה"ל? |
|
||||
|
||||
לשתי מנות: 160-200 גרם גבינת רוקפור עתירת עובש מגורדת גס. 250 מ"ל שמנת מתוקה. שמן זית, אורגנו, פלפל לבן ותבלינים נוספים לפי הטעם. מחממים את השמן. כשהשמן חם (אבל לא רותח) ממיסים בעדינות ותוך בחישה מתמדת את הגבינה עד לקבלת עיסה אחידה. מגבירים את החום ומוסיפים לאט את השמנת תוך בחישה מתמדת. מביאים לרתיחה ומחלישים את החום למינימום. זה הזמן לשים את הפסטה במים רותחים. עדיפות לקונכיות כי הן מתמלאות ברוטב. ממשיכים לבחוש מידי פעם את הרוטב כדי למנוע מהגבינה להתגבש על הקרקעית. כאשר הפסטה מוכנה, מוסיפים לרוטב תבלינים לפי הטעם, מביאים לרתיחה ושופכים על הפסטה. |
|
||||
|
||||
כבר חודש שהקארי הזה הוא הדבר הכי מעולה שאני מכינה. כן, צריך לבקר בשבילו פעם אחת בחנות תבלינים, אבל במקפיא השקיות הקטנות שתמלאו שם יכולות להחזיק מעמד המון זמן וזה כל כך טעים: מחממים בסיר כבד קצת שמן זית וזורקים לתוכו כף זרעי כוסברה וכף גדושה של גרגרי חרדל (עדיף שחורים, הם יפים יותר). כשגרגירי החרדל מתחילים לעשות קולות של פצפוץ מוסיפים פלפל ירוק חריף קצוץ, כמה שיני שום קצוצות וחתיכה של שורש ג'ינג'ר קצוץ. (אם התעצלתם ללכת לקניות אני מניחה שאפשר לשים שתי כפות גדושות של אבקת קארי שקונים בסופר במקום כל התבלינים, אבל שיהיה ברור שהטעם שונה מהותית). נותנים לכל זה להתערבב עוד קצת ומוסיפים בצל גדול קצוץ. כשהוא מתרכך קצת שופכים פנימה גם קופסה של עגבניות מרוסקות (לא! לא רסק עגבניות!) וקצת מים, לפי הרגש, שיהיה נוזלי, אבל לא דליל. מוסיפים גם פחית של חלב קוקוס או קרטונית חמודה של שמנת מתוקה ונותנים לזה להתבשל בערך רבע שעה. אמור להיות לזה צבע כתום מקסים וטעם נהדר (טועמים כדי לדעת כמה מלח ופלפל להוסיף). אז מגבירים את האש לבעבוע ומוסיפים חתיכות של חזה עוף והמון כוסברה טריה קצוצה. מי שרוצה יכול לסחוט פנימה גם חצי לימון. נותנים לעוף להתבשל בערך עשר דקות ומגישים עם אורז לבן (אפשר גם עם חתיכות מהלחם של פופק כדי שיהיה במה לנגב את הרוטב). |
|
||||
|
||||
פשוט - לא ממש מתאים לי לאכול חיות רצוחות... |
|
||||
|
||||
פשוט - לא ממש מתאים לי לקרוא תגובות מיטפשות... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נהנה מהחיים, למה? |
|
||||
|
||||
הזכרת מספר פעמים את העובדה שאתה סופר ? זה היה בצחוק ?!? מה כתבת ? |
|
||||
|
||||
רוצה לקרוא? פירוט לכל התוהות והמתעניינים: סיפורים - "דיאנה וג'ון" (סיפור על נערה מרדנית אחת, בעיירת בייבל-בלט שמרנית... משתוללת עם האופנוע, רבה עם אמה, מתאהבת וכו'), "מרגרט ורוברט" (סיפור חביב על אהבה ראשונה של שני בני-עשרה בבוסטון, ארה"ב, כשבשלב מסויים, הוא ו"דיאנה וג'ון" הופכים לאחד), "סיפורה של אנה" (עוד סיפור בסגנון דומה, על בני-נוער בבוסטון באמצע שנות התשעים), "אנדי - נסיכת הצריף הקט" (סיפור רומנטי על נערה אחת, בכפר קטן בגרמניה בשלהי המאה התשע-עשרה - נכתב בהשראת מחזהו הנהדר והחזק של פרנק ודקינד, "אביב מתעורר", כפי שהוצג בבימת-הנוער העירונית של רחובות בראשית פברואר 1995), "סיפורה של דניאלה" (סג"מית צעירה מספרת על משפחתה הגדולה - שמונה אחים ואחיות <לא, הם לא דתיים> - ועל החיים בכלל... משם האמירה, האהובה עלי כל-כך - "מוטב לגמור ברגע את החיים, מאשר לפחד אפילו רגע") ו"סיפורו של דניאל" (לא, לא אני; אחיה של דניאלה, המספר על חייו, אהבתו הראשונה והגדולה ועוד); פנטזיות רומנטיות (לא, ידידי הליצניים, *לא* סקסואליות - אלה כבודן במקומן מונח, אבל ספרות הן *לא* ;-)) ) - "דוליאנדורה" + "ניובניג'דנה" (נער ונערה מתעוררים, בוקר אחד, על שני חופים של איזה אוקיאנוס, רחוק מכל דבר הקשור לעולמנו, שוחים בו בלי לדעת עייפות ונפגשים על אי קטן וירוק מכוסה פרחים, מתאהבים מייד <כמובן...>, וחיים יחד כל חייהם, ילדיהם יוצאים למסעות ופוגשים ספינקסים ידידותיים ועוד... רומנטי, מתוק, תמים מאד ויפהפה - נו, הייתי בקושי בן שבע-עשרה אז), "אדוארז'בט" (כמו "דוליאנדורה", אבל עדיין, בוגר יותר - שם, הם מתעוררים בשלב מסויים, הוא בביתו והיא בביתה - ואינם יודעים אפילו, אם מושא-אהבתם אכן קיים במציאות...) ו"אנדרה וג'ני" (סיפורון קצרצר, על אהבה ראשונה בין דודנים); והקומדיות - "בראשית חדש" (מעין גרסה קומית מרירה לספר "בראשית" - אלהים בורא שטן, המורד בו ומשתלט על העולם... נכתב לפני למעלה מעשור), "המרדף אחר ארבעת הכתרים" (מחזה מטורף, על אציל בריטי מטורלל אחד ומשפחתו התמהונית, הטוען לארבעה כתרים: קורנוול הצפונית, פיאמונטה המערבית, אנטארקטיקה הדרומית <היי, גם הפינגווינים צריכים מלך, לא??> וליכטנשטיין המזרחית... גם יצורי-חלל מאיימים יש שם), "סרט הולמרקי" (קטילה מתוקה ואכזרית), "יש לנו ארץ נהדרת" (קטעון הזוי וקצרצר, על קשקשתא, טלפלא, גראס ו"המסעדה שבסוף היקום", שנכתב בזמנו למגזין החמוד "אקסטרא") וכמובן, "נאם דורית" (אתם-מתארים-לעצמכם-מי פורשת את משנתה בנוגע לעולם...), החדש ביותר עד כה. ומלבד זאת, כמובן, ישנם גם השירים, שירי-אהבה יפים... רומנטיקן לנצח, מה אפשר לעשות. :-)) |
|
||||
|
||||
איפה אפשר לקרוא או לקנות את ספריך? לצערי, הסופרת היחידה ששמה "קלטי" וניתן למצוא את ספריה בבית אריאלה, היא המתעמלת המהוללת אגנס קלטי. (יש קשר משפחתי?) |
|
||||
|
||||
היכן נמצאים כל השירים והסיפורים הללו ? אצלך במגירה ? ניסיתי בהרבה אתרי אינטרנט, שאלתי חברים חובבי קריאה "כבדים", אף אחד לא שמע . . . אודה אם תואיל לצרף לינק או לתת יותר פרטים ? (הערה : אני חושבת כי התרגום הנכון הוא "המסעדה שבקצה היקום"). |
|
||||
|
||||
מרילין, אשר - מצטער שלקח לי זמן לחזור אליכם - פשוט, המחשב הישן שלי העמיד לי אולטימטום: מוכן לתפקד - רק תמורת התנתקות מהרשת!! (והחלפת כונן הסידירומים) ומכיוון, שבפסיכיאטריה של מחשבים אין לי הבנה, קיבלתי את דרישותיו, ואני מוסיף לגלוש רק מחוץ לבית, פעם ב. כעת - כפי שציינתי כאן פעם, אני מוכר את יצירותי בעצמי, כך שהדרך הפשוטה ביותר להשיגן היא לפנות אלי... תרימו טלפון. 9466645 (איזור חיוג 08) או קיי? אשמח לשמוע מכם!! :-)) |
|
||||
|
||||
אה,או.קיי . . . עכשיו זה ברור. אבל בכל זאת,מדוע ציינת (לפי זכרוני במספר מקרים) שאתה הוא דניאל קלטי הסופר ? ז"א האם זו הייתה הלצה או שציפית שנכיר את יצירותיך ? |
|
||||
|
||||
ציינתי שאני סופר כי זה מה שאני. :-)) אחרי-הכל - לדעתי זה יפה, לציין גם את מקצועו, או את מהותו של האדם, כתואר הצמוד לשם... פשוט עניין סגנוני. |
|
||||
|
||||
יש לך קשר משפחתי למשה דורון הצנחן וליוסי גורביץ איש המנהל האזרחי? |
|
||||
|
||||
למה זה ענין סגנוני ? והרשה לי עוד 2 שאלות : איך אתה מתפרנס ? (דלת לדלת?) התהיה שלי היתה מכיון שכתבת "כן,הסופר" מתוך ההנחה שאנו יודעים כי יש סופר מפורסם בשם זה או לחילופין היה חותם ג.שמעון ב" כן,זה מ"בציר טוב" ". אשמח לקרוא איזשהו סיפור קצר או בכלל משהו מכתביך בידידות מרי |
|
||||
|
||||
כמו בתקופת התנ"ך - על-משקל "ברוך בן-נריה הסופר" וגו'. עומד ליד הקולנוע (קולנוע "חן" ברחובות) לפני הסרטים, ליד ספריות, ליד אולמות שעומדים להציג תיאטרון, קונצרט וכו' או סתם ברחוב, בנקודה כזו או אחרת, ומציע לעוברי-אורח לקנות... הולך לאט, לאט מאד - אבל, בסדר... בתקווה. לרוב אני עומד ברחובות, אבל מיום ג' הקרוב (אינשאללה) אעמוד בימי ג' גם בתל-אביב (אבן-גבירול - גן-העיר ועוד). ו - כן, אשמח מאד לתת לך לקרוא... איך אוכל למצוא אותך?? (ואל תשכחי: אם תעני לי פה, יכול להיות, שאראה את התשובה רק עוד שבוע - אז, תרימי טלפון מתישהו...) |
|
||||
|
||||
טופו זה בעיה, הוא בריא אבל לא טעים. אבל במאכל הודי אפשר תמיד להוסיף במקום הבשר "פאניר", שזו גבינה לבנה קשה הודית, שאותה חותכים לקוביות. להשיג במכולת ההודית הקרובה למקום מגוריך... (רעיון נואש חלף זה עתה במוחי, אבל אני לא אחראית לתוצאות:אולי אפשר להחליף את הפאניר ב"חלומי" הקפריסאית?) |
|
||||
|
||||
או קיי, אוכל טוב הודי, ננסה מתישהו את ה''פאניר''. תודה על ההצעה. ואגב, מזכיר לי הודי - כבר די-מזמן יצא לי לקנות ספר בישול קטן מקהילת ''הרי-קרישנה'' התל-אביבית, ובאמת הגיע כבר הזמן שאבדוק, אילו מתכונים יש שם... זה יותר מחצי ספר-דת הינדי, אבל האוכל המוצע בהחלט עושה רושם טוב... |
|
||||
|
||||
לא ניסיתי עם טופו, אבל אין סיבה שלא יהיה מוצלח. אולי כדאי להשרות אותו קודם בקצת סויה ותבלינים, שיספוג קצת טעם (מה שאני עושה בד"כ גם עם העוף). כן ניסיתי ויוצא טעים עם ירקות- פלפל וקישוא, למשל, רק שכדאי להוסיף אותם לפני הנוזלים ולתת להם להטגן/להתערבב קצת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |