בתשובה להאייל האלמוני, 11/08/02 22:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנה הנוסח המלא של סעיף 11 כפי שהוא מופיע ב"משטר מדינת ישראל" מאת דוד שחר, בהדפסה מ- 1986. לא נזכרים שם תיקונים ומועדיהם, וזה אולי שורש ההבדל בין הנוסח המוכר לי לבין מה שמופיע בתמצית שהבאת: 11. (א) מי שרכש אזרחות ישראלית ע"י התאזרחות והוא: (1) רכש אותה על יסוד פרטים כוזבים, או (2) נמצא בחו"ל 6 שנים רצופות, ואין לו קשר של ממש עם הארץ ולא הוכיח שקשר כזה נפסק של מרצונו, או (3) עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל – יכול בימ"ש מחוזי, על פי בקשת שר הפנים, לבטל את התאזרחותו. (ב) ביהמ"ש יכול, על פי אותה בקשה, לפסוק שהביטול יחול גם על ילדי המתאזרח, שרכשו אזרחות ישראלית, מכוח התאזרחותו, אם הם תושבי חוץ. (ג) האזרחות הישראלית מתבטלת מן היום שאין עוד לערער על פסק הדין המבטל את ההתאזרחות, או ביום מאוחר יותר שקבע ביהמ"ש. סוף ציטוט. כאמור, במובאה שלך נזכרים שני תיקונים לסעיף 11, בתשכ"ח ובתש"ם. אם אכן הנוסח עודכן בתש"ם והעדכון לא מופיע במה שציטטתי, מעניין לקרוא בדברי הכנסת את דברי-ההסבר שנלוו לתיקון החוק, מי הציע את התיקון ומי הצביע בעדו ומי נגדו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לנוחיותכם סע' 11 עדכני חוק האזרחות, תשי"ב-1952 [תיקון אחרון 29/7/98] . . ======================================== . . 11. ביטול אזרחות [תיקון: תש"מ] (א) אזרח ישראלי שיצא מישראל שלא כדין לאחת מהמדינות הנזכרות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 , או רכש את אזרחותה, יראוהו כמי שויתר על אזרחותו הישראלית והיא תתבטל מיום יציאתו מישראל; ביטול אזרחותו הישראלית של אדם לפי סעיף קטן זה, מבטל גם את אזרחותו הישראלית של ילדו הקטין שאיננו תושב ישראל. (ב) שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אשר עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל. (ג) שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם הוכח להנחת דעתו שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים, ורשאי השר לקבוע שביטול האזרחות יחול גם על ילדו הקטין של אותו אדם. (ד) ביטול אזרחות ישראלית לפי סעיפים קטנים (ב) או (ג) ייעשה במתן הודעה מאת שר הפנים ומהיום שקבע השר בהודעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו"דברי הכנסת" הרלוונטיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המושג "הפרת אמונים" מוגדר בחוק? מה נחשב בכלל להפרת אמונים? מצד אחד, החוק הזה (כמו גם החוק נגד המרדה) מקנה לשר סמכויות רחבות מאד. מצד שני, אולי בגלל זה, הסמכויות האלה כמעט לא מופעלות. אם החוק מקנה סמכות מסוימת, צריך להפעיל אותה באופן אחיד. אחרת, הראשונים שהיא מופעלת נגדם עומדים בפני מצב לא הוגן: הם אולי ידעו שהחוק מאפשר סנקציה מסוימת, אבל היתה להם סיבה טובה לצפות שלהם זה לא יקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלע"ד, אבל ודאי שהמושג "הפרת אמונים" מוגדר בחוק. רוב עברות הצווארון הלבן הינן על סעיף מרמה והפרת אמונים (1). (1) האם ע"ס זאת ניתן לשלול את אזרחותו של אריה דרעי אשר הורשע בעברה הנ"ל? כנראה שלא. אחרת אלי ישי כבר היה עושה את זה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי השאלות שהעלית הן כבדות משקל והתשובה על כל אחת מהן יכולה לאכלס סמינריון שלם. אז בקצרה ככה: המושג הפרת אמונים איננו מוגדר בחוק. בית המשפט - ובד"כ ביהמ"ש העליון - מגדיר את המושג ממקרים קונקרטיים המובאים לפניו (ובזה - אחד ממקורות כוחו של בית המשפט). הפרת אמונים במשמעותה ה"רגילה" מתייחסת למעשיהם של עובדי ציבור וכן לממלאי תפקידים בתאגידים. כלליותו של המושג והעובדה שאינו מוגדר בחוק יוצרות כמובן בעייה (גם לבתי המשפט). ישנו כמובן מה שנקרא "הגרעין הקשה" של המושג, שלגביו לא מתעוררת בעייה. כך, למשל, ברור שעובד ציבור הלוקח שוחד מפר אמונים. ככל שמתרחקים מאותו גרעין קשה ונתקלים במקרים שפליליותם פחות מובהקת, נכנסים לתחום האפור שבהם בית המשפט מחליט איזה מהם מגבש את יסודות העבירה של הפרת אמונים (השופט ברק קבע, למשל, שעובד ציבור המעמיד עצמו במצב של ניגוד אינטרסים - מפר אמונים). עד כאן הפרת אמונים של עובדי ציבור. במקרה שלנו המדובר הוא בהפרת אמונים מסוג אחר - לא של עובדי ציבור. המדובר במקרה שלנו הוא ב"הפרת אמונים כלפי המדינה" - עבירה שניתן ליחס גם לאזרחים "סתם". גם כאן אין הגדרה בחוק, ואנחנו חיים - גם כאן - מפיו של בית המשפט. לא בדקתי (ואל תצפה ממני לדבר כזה בחודש אוגוסט) אם מאן דהוא ניסה אי פעם להגדיר מהי "הפרת אמונים כלפי המדינה". אבל ברור, למשל, שעבירה של ריגול נמצאת באותו גרעין הקשה ועונה על הקריטריונים המגבשים את העבירה. וכאן אנחנו גולשים לשאלתך השנייה - המצב הלא הוגן כלפי העבריינים ה"ראשונים". שאלה זו - בעלת גוון פילוסופי משהו - נוגעת, למעשה, לכל העבירות הפליליות. במה דברים אמורים: בכל עבירה פלילית קיימים מעשים מובהקים שאין מחלוקת באשר לפליליותם (קראנו להם, כאמור, "הגרעין הקשה"). ואולם תמיד יימצא מעשה בתחום האפור שפליליותו מוטלת בספק, שעל בית המשפט להתירו ולקבוע אם האפור הזה הוא שחור או לבן. הבעייה הזו חלה לא רק לגבי פליליות או אי פליליות של המעשה אלא גם על השאלה היכן - בסקלה הפלילית - יש למקם את אותו מעשה (למשל רצח או הריגה). התוצאה כמובן היא שכאשר אדם נקלע לתחום אפור של מעשים שפליליותם טרם הוגדרה - הוא נוטל על עצמו סיכון (גם אם הוא לא ידע שהוא נמצא למעשה בתחום האפור). והסיכון הוא שיוגש נגדו כתב אישום ובית המשפט "יחרוש על גבו" הלכה חדשה הקובעת שהמעשה שאותו אדם עשה הינו עבירה פלילית. יתכן שהדבר אינו הוגן כלפי העבריין "הראשון" במיוחד אם הוא לא העלה בדעתו שהוא מצוי בתחום האפור. אבל - מה לעשות - אלה החיים ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעלה נקודה מעניינת - אין ספק שריגול נגד המדינה נחשב להפרת אמונים; ובכל זאת לא נשללה אזרחות של מרגלים שנתפסו בעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק, כזכור, קובע כי "שר הפנים *רשאי* לבטל" - לא שהוא *חייב* לבטל. המחוקק השאיר לשר הפנים שיקול דעת - וכל שר פנים רשאי לעשות את שיקוליו בכל מקרה ומקרה. העובדה ששר פנים אחד, במקרה מסויים, החליט שלא לעשות שימוש בסעיף הזה, אין בה כדי לפגוע בזכותו של שר פנים אחר (או של אותו שר פנים) לעשות בו שימוש במקרה אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערבון מוגבל (במיוחד כאשר מדובר באותו שר פנים). כל פעולה שלטונית חייבת להיות סבירה במידה מסוימת (או לפחות לא בלתי סבירה לחלוטין), ונדמה לי כי בג''ץ לפחות ידרוש משר הפנים לנמק (אם לא יפסול לחלוטין את החלטתו), מדוע בשני מקרים שעל פניהם זהים, התקבלה החלטה שונה. (ומשום מה נדמה לי כי הנימוק ''כי ככה בא לי'' לא יתקבל ע''י בג''ץ, אם כי בבג''ץ אף פעם אי אפשר לדעת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. ובכ''ז - החלטות קודמות שלא לשלול את אזרחותם של נאשמים בריגול אינן הופכות, לדעתי, את ההחלטה הנוכחית לבלתי סבירה, ובודאי שלא ל''בלתי סבירה לחלוטין''. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |