קידום השפה העברית – הצעות? | 3378 | ||||||||
|
קידום השפה העברית – הצעות? | 3378 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חינוך והשכלה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אם לדייק, יועץ המזכיר פנה. |
|
||||
|
||||
אז אפשר אולי לברר איתו את השאלה של האלמוני מתגובה 581374 |
|
||||
|
||||
הנה הנתונים של הרייטינג במוצ"ש. מישהו מוכן להסביר מה בעצם הבעיה שאנחנו מתמודדים איתה? |
|
||||
|
||||
מה דעתכם על מס לעסקים או חברות שישתמשו במיתוג זר באופן שפוגע בעברית? אני לא מדבר על מס בלתי נסבל, אלא יותר על משהו שיגרום לבעלי אותם עסקים או חברות לחשוב שהמיתוג הזר, שאמור לעזור להן למכור, לא משתלם, וכך נראה יותר שמות עבריים על שלטי החנויות. באופן אישי, מגעיל אותי לראות כל מיני ספרים שקוראים לעצמם Kobi Shaked Hair Design, כאילו מישהו יתבלבל לחשוב שהם מאמריקה. |
|
||||
|
||||
אל תיכנס לאנשים לוורידים. משתמשים במילים באנגלית כי זה מה שהאנשים מבקשים (למשל: ספר שמשתמש במילים אנגליות מצהיר שהוא מתחדש וקשוב לאופנה ולא שהוא ספר שמרן). העברית תמיד ספגה מילים חדשות ובכל זאת נישארה עברית. העברית ספגה מילים ארמיות ומילים יווניות בזמן העתיק. תקרא את המשנה ותראה שהעברית הייתה ספוגה במילים זרות, ארמית ויוונית בעיקר, ונישמעה מצויין. |
|
||||
|
||||
ראשית, ספר שמשתמש במילים לועזיות משתמש במיתוג זר. מתוך מיתוג זר [ויקיפדיה]: "שיטת המיתוג הזר מנצלת את העובדה שבחירתו של צרכן במוצר מסוים מושפעת, במודע ושלא במודע, מתדמית של מדינות, אזורים ועמים שונים, והצרכן ימצא עצמו נמשך למוצר המגיע ממקום שלתפיסתו הינו בעל מוניטין טובים ביחס למוצר זה." כאן הספר משתמש במשוואה "אמריקני = מגניב" וכמו שכתבת, הוא רוצה להראות שהוא מגניב או קשוב לאופנה. אני לא מסכים ש"זה מה שאנשים מבקשים". אנשים בוחרים ספר מתוך ההיצע הקיים. אם לאף ספר לא היה שם לועזי, לא הייתה כאן תחרות לא הוגנת בין הספר ששומר על העברית לבין זה שלא. ברגע שזה לא עולה לספר כסף לבחור שם לועזי, ויוצאת לו מזה רק תועלת, כל הספרים (או לפחות רובם; לספר יש גם ערך כ"עממי") יבחרו שם לועזי. הבעיה מתחילה בזה שעצם השימוש של הספר הזה1 פוגע בעברית כי כל מה שעברי מצטייר כמיושן ולא עכשווי. השאלה היא אם אנחנו, כחברה, מוכנים לתת לספר לפגוע בעברית, ממש להשפיל את ראש התרבות העברית מול התרבות האמריקנית, כדי לקדם את רווחיו האישיים לטווח הקצר (כי תוך כמה שנים, כשכל הספרים כבר עם שם לועזי, כבר לא יהיה יתרון מגניבות לאף אחד). אין לי בעיה עם, למשל, פיצריה עם מיתוג זר איטלקי, כי זה סביר שאנשים יראו פיצה איטלקית כטובה יותר. כשמרחיקים בכוח מהעברית את ה"אפנתי", זה כבר בעייתי. אנשים מתחילים לאמץ שימוש במילים לועזיות גם כשיש חלופה עברית טובה, רק כדי להיראות מתוחכמים. כך העברית נפגעת. שנית, לגבי הטענה השנייה שלך, הייתה פעם הודעה באייל הקורא שדנה ממש בנושא הזה. השקעתי עכשיו בערך שעה בחיפוש אחריה ולא מצאתי, אשמח אם מישהו יוכל לעזור. באופן כללי, אין קשר ישיר בין חדירת מילים זרות לבין מיתוג זר. כניסת מילים זרות היא תהליך טבעי לשפה ואפילו, אולי, בריא. העניין הוא שלכל דבר יש מידה נכונה. אני לא מכיר דרך לבדוק את זה, אבל יש לי תחושה שהתהליך היה הרבה פחות מהיר בתקופת המשנה. לפי אתר האקדמיה ללשון, (ישנן) "מאות המילים ששאלה העברית בתקופות קודמות מלשונות שכנות, החל בתקופת במקרא, כגון איכר, היכל, צי, פתגם; המשך בספרות חז"ל, כגון זוג, מלפפון, ספוג, סנהדרין, אלכסון, עמילן, סנדלר, אסימון, פיוט, קרקס, ואף בימי הביניים בהשפעת הערבית, כגון קוטב, אדיב, מרכז, אופק". אם לצטט מאותו דף בדיוק דברים שאני מסכים איתם לחלוטין, "שיקול חשוב הוא האיזון, הפרופורצייה. ריבוין של מילים לועזיות בטקסט כתוב או דבור או ריבוי של מינוח לועזי במקצוע מסוים צורמים לאוזן ומשדרים מסר של התנשאות וזרות". 1 ולא רק שלו - גם של כל החברות הסלולריות בישראל פרט לאחת, של חברות הכבלים והלווין ופחות או יותר של כל חברה שקמה אחרי אמצע שנות התשעים. אפילו חברה עם שם עברי יפה כמו בזק התביישה בסמל הארכאי שלה והחליפה אותו לסמל מכוער עם מרכיב לועזי (B) בשנת 2000 ושוב ב-2008. דבר דומה קרה לפלאפון ואני מאמין שיש עוד אינספור דוגמאות. |
|
||||
|
||||
אני אומר שנעזוב את העסקים הקטנים בשקט, ונתחיל מהעסקים הגדולים - העובדה שאם אני מעוניין בטלוויזיה רב-ערוצית בישראל אני צריך להתלבט בין HOT לבין YES, ושאפילו חברת הטלפוניה הגדולה הוסיפה B לשמה הרשמי כדי להיות מאגניבה (מזל שעוד יש את פלאפון עם השם העברי [למחצה] המקסים) - זו הבעיה העיקרית. מה עם קביעה שחברה ישראלית שניגשת למכרז רשמי של המדינה על משאב כלשהי חייבת להיות בעלת שם עברי? אבל בכל מקרה, נראה לי הרבה יותר חשוב להגדיל את התמיכה ביצירה ואמנות בשפה העברית כאמצעי לקידום השפה. בכלל, לא צריך להמציא את הגלגל. יש מספיק מדינות (ויחידות פדרליות) בעולם שהעבירו חוקים לשמירה על הלשון המקומית מפני התרבות דוברת האנגלית ו/או שפה דומיננטית אחרת. אני מציע ללמוד מהם. |
|
||||
|
||||
השם העברי של הפלאפון לא מקסים, הוא דוחה. בעצם המשמעות היא (כאילו, כמובן - את השם נתנו פרסומאים ולא המהנדסים) שהמהנדסים אומרים לאדם הפשוט, או הצרכן: "אל נא תטרידי את מוחך הקט והנירפה בשאלות "גדולות" כמו איך זה עובד. תחשבי על זה כמו "פלא", תסמכי עלינו, תעשי "אהם" והכל יהיה בסדר". כשאני הייתי ילד רוב האנשים בני התרבות ידעו פחות או יותר מספיק כדי להבין, לפחות בקווים כלליים אם לא בפרטי פרטים, איך עובד הטלפון שהן משתמשות בו, ואפילו איך פועלת המכונית. נכון שעם התקדמות הטכנולוגיה ההבנה הזו הופכת ליותר ויותר מעורפלת, עם יותר נפנופי ידיים ופחות ופחות פרטים, אבל הקפיצה ל"פלא" מתועבת בעיני. אני מעדיף בהרבה את ה"סלולרי" שמתייחס לטכנולוגיה ומכיל הנחה סמויה שמי שמשתמשת במילה הזו מספיק אינטליגנטית כדי להבין "איך זה עובד", ואפילו "נייד" טוב בעיני מ"פלא". |
|
||||
|
||||
יש סיבה למה אתה מדבר רק על נשים? |
|
||||
|
||||
הוא לא מדבר רק על נשים, בדיוק כשם שמי שאומר ''אנשים משתמשים... וגו''' לא מדבר רק על גברים. |
|
||||
|
||||
מחוץ לקהל דוברי השיחדש הפמיניסטי, כשמדברים על אשה, מתכוונים לנשים. כשמדברים בלשון רבים - מתכוונים לכולם. ליחס דווקא לנשים חוסר הבנה טכנולוגי ואז לטעון1 "אבל התכוונתי לכולם, בחרתי באשה בשם השוויון הלשוני", זו התממות, במקרה הטוב. __________________ 1 אתה טענת, לא הוגג. |
|
||||
|
||||
בקריאה ראשונה אכן התרשמתי כמוך, אבל אז הבחנתי שהוא דווקא כותב בלשון רבות גם על הבנה טכולוגית, לא רק על המחסור בה: ראי המשפט השני והשתלשלותו. מכאן תגובתי הקודמת. |
|
||||
|
||||
אני לא חושבת שייחסתי לנשים דווקא ''חוסר הבנה טכנולוגי'', ואני גם לא מיתממת. דיברתי על הפרסומאים שבחרו לקרוא לסלולרי הראשון של מוטורולה ''פלא''. הבחירה הזו ייצגה לדעתי זלזול בקהל הצרכנים. השם (והזלזול שהוא מייצג) כוון לכולנו, לא רק לנשים, והסלידה שלי ממנו כוונה לכל הפרסומאים שעשו זאת (ולחברת מוטורולה שבחרה ללכת עם ההמלצה הזו), לא רק לגברים שביניהם. |
|
||||
|
||||
זלזול זלזול, אבל זה תפס :) כנראה שלחלק מהאנשים זה באמת היה פלא. |
|
||||
|
||||
באמת? טלפון שאפשר לקחת איתך לכל מקום ולהתקשר מכל מקום זה לא נראה לך פלאי (בהתחשב במצב שלפני כן)? אבל זה שאייפון עם שגעון גדלות זה "קסום" זה בסדר? זה נראה כאילו את מתאמצת להעלב משם חמוד ומחוכם. |
|
||||
|
||||
הנה חסרונות השיחדש. בתגובה תגובה 581501 היית איש. פתאום את אשה? "אל נא תטרידי את מוחך הקט והנירפה בשאלות "גדולות" כמו איך זה עובד. תחשבי על זה כמו "פלא", תסמכי עלינו, תעשי "אהם" והכל יהיה בסדר", בעוד שקודם דיברנו על "צרכן" (היינו - כלל הציבור). לא מוציא נשים, ספציפית, בתור מי שלא מבינות בטכנולוגיה ומקבלות הכל כ"פלא"? |
|
||||
|
||||
אבל המשפט הזה בא לתאר את היחס שהוגג מייחסת לממציא השם, לא לעצמה. וזה יחס שמרגיז אותה. |
|
||||
|
||||
אותה? הוגג, בתגובה קודמת, "מעדיף". הוגג, בתגובה קודמת, היה בעברו "ילד". אז נכון שאפשר להיות ילד ואז לעשות ניתוח לשינוי מין ולהיות אשה. אבל התהליך נגמר כל כך מהר? רק לפני פחות משבועיים הוגג היה בחור וכיום הוא בחורה? |
|
||||
|
||||
גם ב-20/9, רק לפני 6 ימים, הוגג עדיין סבר שהוא גבר. תגובה 582222 תגובה 582202 |
|
||||
|
||||
נועה היקרה, יש אפשרות באייל לחתום בשם ממשי, נניח "נועה ו", יש אפשרות להיות "האייל האלמוני", ויש אפשרות לקחת ניק, כמו "הוגג". מי שבוחרת באפשרות השלישית אומרת למעשה שהיא אינה מעוניינת לשתף את הציבור בפרטים אישיים, ובכלל זה לא מה היה מינה כשנולדה, ולא מה מינה היום. אודה לך אם תכבדי את הבחירה שלי, ותימנעי מספקולציות בשאלת זהותי, מיני, משקלי, גילי ומגדרי. תודה. ולעניין התגובה שעוררה את חמתך: לא הייתה בתגובה זו כל כוונה להביע זלזול בנקבות בכלל ובנשים בפרט. אם כך הבנת את התגובה, הדבר נובע מכשל ביכולת הביטוי שלי, ועל כך אני מתנצל/ת. |
|
||||
|
||||
אבל אחר כך - ''אני לא חושבת... ואני גם לא מיתממת'' |
|
||||
|
||||
כלומר - הוא לא מתממת - הוא מתמם? |
|
||||
|
||||
האמת היא שהיו לו/לה פליטות דומות כבר קודם, וכבר חשדתי קודם שמדובר באישה. אבל מה אני מתאמצת? ה-א יכול/ה להגן על עצמה/ו לבד... |
|
||||
|
||||
והנה משהו דומה שקרה לדוקינס בגלל אותו רצון להענות לשיח הפמיניסטי: "The distant target is the grand ancestor of all life, and we can't help converging upon it no matter where we start — elephant or eagle, swift or salmonella, wellingtonia or woman." (מתוך The Ancestors Tale) |
|
||||
|
||||
סתם שטות. באנגלית הוא יכול לכתוב "a person" בלי להסתבך. |
|
||||
|
||||
בני דורך ידעו בקווים כלליים איך עובד טלפון? אז סלולרי זה אותו דבר, רק בלי הכלב. |
|
||||
|
||||
אכן, ולכן החדרת המילה ''פלא'' לשם מתועבת בעיני. |
|
||||
|
||||
פלאפון הוא מותג. זה לא שם שאמור לתאר בדיוק את המוצר. קח לדוגמה כמה שמות מהדורות הקודמים: * ננס * ריצפז * נס-קפה (טוב, כאן זה סתם מקרה) |
|
||||
|
||||
כשהייתי ילד, רוב האנשים בני התרבות לא ידעו איך עובדת טלוויזיה, מזגן או אפילו מנורה פלואורוסנטית. בוא לא נדבר על מחשבים (שעבור רוב האנושות היה צריך לאיית את זה מכשפים). |
|
||||
|
||||
אני נהגתי לחפש את הגמד שגר בתוך הרדיו. |
|
||||
|
||||
אני זוכר שהוא הגיע בשתים בצהרים דרך האנטנה של הרדיו, ודיבר מהפה של מוטי ברכאן ויצחק נוי. |
|
||||
|
||||
אפשר להגביל את השימוש באנגלית בשלטי דרכים. בכבישים בין עירוניים אפשר עדיין לגלות התחשבות כלפי התיירים. אחרי הבאנו אותם לתוך העיר -שיקנו מפות מתורגמות. לגבי דיבוב תכניות טלוויזיה וסרטים אני מודה שהמחשבה לראות את הסימפסונים בעברית די מטרידה. מצד שני אפשר לדבב עד השעה 20:30 שבה כידוע כל ילדי ישראל נכנסים למיטות אחרי מקלחת וארוחת ערב מזינה. |
|
||||
|
||||
אם אין הבדל בין אימוץ מילה שאין לה מקבילה עברית לבין החלפת מילה עברית קיימת בזרה ועוד לצרכי פרסום? מיתוג זר הוא מכוער, אימוץ מילה זרה שיש לה מקבילה עברית הוא בור, ואימוץ מילה זרה שאין לה מקבילה עברית הוא בלתי נמנע. לדעתי, לפחות. שאלה מרתקת, אגב, היא הקשר בין לאומיות לשפה, אבל לא רק הקשר בין גאווה לאומית או ציונות לחדירת מילים זרות, אלא גם העניין הזה בתקופה העתיקה. האם שאלו מילים זרות אצל המלך דוד כפי שעשו תחת הורדוס וזאת בהשוואה לחדירת מילים זרות בימי הביניים ובישראל של היום. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע בדיוק אם היו מילים שאולות בזמנו של דוד, אבל היה מלך שאול. בכל מקרה, מילים חדשות למושגים לועזיים חדשים שאין להם שמות קיימים מומצאות כל הזמן. חלק מהן מצליחות להיקלט (לפעמים רק לאחר דור שבו משתמשים בהם בספרי לימוד בעברית). יותר פשוט לכתוב בעברית עם מילים שנוח להטות. |
|
||||
|
||||
עד כמה שאפשר לדעת היו מילים זרות שחדרו לעברית גם בתקופת התנ''ך ''יין'' זו כנראה מלה זרה ''עדן'' בביטוי ''גן עדן'' היא כנראה שאילה משומרית משה,מנשה ופינחס הם שמות מצריים |
|
||||
|
||||
דלת, היכל, חלון, חריץ, טיט, יסוד, כותל, כיור, כף, לבֵנה, מזוזה, מלבן, משכן, סוכה, סולם, סף, תא, אגם, עדן, תהום, תל, מבול, נדבה, איכר, גן, חמאה, ארון, איגרת, ספר, ללמד, בירה, כפר, מחוז, שפט, מסלול, מחיר, ערבון - כולן מאכדית. וחוץ מהן - גם עץ, שקד, אזוב, ערפל וזיק. |
|
||||
|
||||
לפני שנים רבות מישהו כבר הציע את ההצעה הזאת, רק שאז אמרו בגלוי ''קנס'' ולא ''ייפו'' אותה בצורת ''מס''. לא בטוח, אבל נדמה לי שזאת היתה אורה נמיר - ובאמת זאת הצעה שמתאימה לגננת. כבר אז ההצעה נדחתה. העברית היא שמחה, העברית היא יום-יום-חג, והממשלה מבקשת הצעות איך לקדם אותה - לא איך להפוך אותה לעונש. סימון בתי עסק בשפה הבינלאומית, הלא היא האנגלית, קיים בכל העולם גם משום שזה אופנתי וגם לצורכי תיירות, נדמה לי שרק כמה ארצות מוסלמיות קיצוניות אסרו את הדבר. אם מדינת ישראל עצמה משתמשת באנגלית על שלטי דרכים (בכוונה נמנעתי מהביטוי ''שלטי חוצות'', ע''מ שלא לבלבל), אזי גם קובי שקד, אם הוא קיים, יכול לשמוח שהוא חי במדינה שמשתדלת לנהוג כמדינה מודרנית ודמוקרטית ושהוא יכול לנהל את העסק הפרטי שלו כפי שהוא מוצא לנכון. |
|
||||
|
||||
בקוויבק, אם אני לא טועה, כל שלט באנגלית חייב להיות מלווה בשלט בצרפתית, כאשר הצרפתית גדולה יותר. |
|
||||
|
||||
בקוויבק זוהי מלחמה פוליטית ותיקה שהיא גם מלחמת תרבויות. אצלנו מלחמת התרבויות הזאת היא כבר לא נחוצה. את צעדי הערבית מצרים כבר מזמן, למרות ברבורי ה''שוויון ללא הבדלי בלה-בלה-בלה...'', והאנגלית, אנחנו לא צריכים להתגרות בה - היא נחוצה לנו, ולו למען החמישה תיירים שעוד מוכנים לבוא הנה. |
|
||||
|
||||
טוב, לא כל כך ברור מה המשמעות של "לקדם את העברית". היא משמשת כשפת יום-יום לכלל האוכלוסיה, לומדים איתה בבית הספר (חוץ מהערבים, אאל"ט), באוניברסיטה וכו'. אז מה רוצים, בעצם? שלא יהיו שלטים באנגלית? שרמת העברית של האוכלוסייה תהיה גבוהה יותר? שיהיו יותר הצגות/ספרים בעברית? לכל אחד מהדברים הללו יש פיתרון, והוא שונה. (לחייב שלטים בעברית או כיתוב בעברית נוסף על שלטים באנגלית, להוסיף שעות לימוד של עברית במערכת החינוך, לתמוך כספית בסופרים/ תיאטרון). |
|
||||
|
||||
שיהיה חומר יותר עשיר בעברית. בריר לי שאיזשהו "מישהו" עלום צריך לעשות את זה, ושיש כאן גם קצת עניין של ביצה ותרנגולת. הנה דוגמה לעקשנות שנועדה לפתור בעיית ביצה ותרנגולת שנוצרה בעיקר מסיבות היסטוריות: |
|
||||
|
||||
אפשר ללכת הפוך. אאל"ט העיריות מטילות מיסים על שלטים. מה אם העיריה תתן הנחה במס למי ששלטו בעברית? Pizza Italiana עשויים לגלות שעדיין משתלם להם להשאר עם השלט בלועזית. אבל Kobi Shaked עשוי לגלות שלא נכנסים אליו פחות לקוחות אם הוא כותב את שמו beanglit. |
|
||||
|
||||
הנחה במס אומר שאת ואני נשלם את ההפרש. כמה את מוכנה לשלם על מנת שקובי לא יכתוב באנגלית? למה שלא תנסי לתת לו את הכסף בלי תיווך, ותוציאי אותי מהעסק? |
|
||||
|
||||
יש בזה משהו. |
|
||||
|
||||
שפה היא לא רק שפה . שפה היא גם תרבות. זה למה האספרנטו לא צלחה . בשביל באמת לקדם את השפה העברית צריך לקדם את התרבות העברית הייתה מציע לייחצן וליצא דברי תרבות איכותיים לחול כדאי לקדם את העניין בשפה העברית. דברי תרבות כמו תרגומים לספרים שנכתבו בעיבירת שלא תמיד קשורים לתנך כמו כתבים של חנוך לוין ,יונה וולך, אתגר קרת אולי אפילו רם אורן. כל דבר שמראה על תרבות עשירה ומגוונת בעל מקור בארת דוברי העברית. ואפילו שירים ישראלים. שאתה מייחצן תרבות אתה מייחצן שפה. |
|
||||
|
||||
כשאתה... וגו'. |
|
||||
|
||||
אולי אפשר להתחיל באייל? כל מי שמשתמש במלה זרה שיש לה תחליף סביר בעברית ישלשל חמישה שקלים לקופת האייל. |
|
||||
|
||||
אאל''ט ''תחליף'' שאולה מהערבית ו''סביר'' שאולה מהארמית |
|
||||
|
||||
אי אפשר להתחיל לקנוס את חזלינו, וגם לא את סופרי ההשכלה, ולכן כל מלה בעלת ותק של מאה שנה ומעלה מותרת לשימוש חינם אין כסף. |
|
||||
|
||||
גם המילים ה"עבריות" בתנ"ך הן 2/3 אכדית, לערך. |
|
||||
|
||||
אני לפעמים מתחלחל מהעברית של המטפלות והגננות בפעוטונים ובגנים. לקח לי שנתיים לגמול את הבת שלי מהמילה ''יושנת'' ולא הצלחתי בשום אופן להסביר לגננת שהילדים שואלים ספרים מהספריה ולא משאילים אותם. אני מציע להתחיל בהקניית עברית טובה ועשירה לעובדי החינוך, קודם בגיל הרך ואחר כך לעבור למורים. אם הילדים יגדלו בסביבה שדוברת עברית טובה ועשירה, אז סביר שגם הם יוכלו לדבר ככה. (מצד שני, כשהילד מפנים יותר מדי את לאה גולדברג ואומר ''כמדומני שזו צפרדע'' זו גם בעיה). |
|
||||
|
||||
"מה שם היצור? כמדומני צפרדע"! |
|
||||
|
||||
הילד לא ציטט, הוא השתמש במילה שלמד. |
|
||||
|
||||
הבעיה בכיוון ההפוך לא נראית לי אמיתית, כי ככלות הכל הילד נחשף לשפה המדוברת כמו של הוריו ואחיו בבית, של החברים בגינה, של הדוד הנחמד שנותן קרמבו חינם במכולת.לא נראה לי שחשיפה מוגברת ללאה גולדברג בגיל הרך (ובעצם בשום גיל) עלולה להזיק. |
|
||||
|
||||
להזיק בטח שלא. רק לגרום לבני גילו לתהות מה הוא מנסה לומר. |
|
||||
|
||||
הבן שלי אומר "כמדומני", "תמה", "למרגלות", "ניחוח" ועוד כיוצא בזה (וגם "כיוצא בזה"). לא נרשמה בעיה. לעומת זאת, אסור לו להשתמש בביטוי "בא לי". מותר לו להביע את הרצון, אבל הוא צריך לנסח אותו בצורה ראויה ומדוייקת ("אמא, אם תקני לי את הבקוגן ה 4587425 אני אהיה ילד מאושר מאד!" או "אני רעב עכשיו לחטיף וכשאני אומר חטיף אני לא מתכוון לתפוח אלא לשוקולד.") ואם הוא אומר "תביא לי" מצופה ממנו לתקן למושג המדוייק - לא "תביא לי מיץ" אלא "תמזוג לי מיץ", "הושיטי לי את השלט", "כסי אותי בשמיכה" וכיו"ב. אחרת הוא לא מקבל. פשוט וקל. וכמובן שכל משפט שאינו מלווה במילות נימוס זוכה לגבה מורמת והתעלמות מהבקשה עד לניסוח מחדש. אמו הרשעה אפילו מכריחה אותו להגדיר במילים למה הוא בוכה. יש הבדל בין "נפלתי ונחבלתי" ל"נבהלתי" ול"פגעת ברגשות שלי". סוג שונה של ניחומים. הוא זכר קטן וסטראוטיפי, כך שהנטיה הטבעית שלו היא לצמצם את העולם הרגשי ל"כיף" ו"לא כיף". אני עוד עובדת על זה. |
|
||||
|
||||
גם אני מנהל מאבק לביעור ה״בא לי״ וה״תביא לי״, אבל כשככה מדברים איתם בגן זה כנראה חסר סיכוי. |
|
||||
|
||||
היו שלבים שגם אני כמעט והתיאשתי. אבל היום הוא בן שש וחצי, והנגע בוער לחלוטין. אפילו שמעתי אותו בחצי אוזן מעיר לאורח צעיר ש''אצלנו בבית לא אומרים ''בא לי''''. |
|
||||
|
||||
"תביא לי" הוא אכן ביטוי מגונה, אבל מה יש לכם נגד "בא לי"? זהו סתם סלנגג תמים, לא? |
|
||||
|
||||
נדמה לי, אם יורשה לענות בשם לבפ, שמדובר בשני מקרים שונים, "תביא לי" הוא שיבוש לשוני ומבין השניים דווקא הוא התמים יותר וקל לתיקון, "בא לי", כמו אחיו "כן/לא כיף", הוא סממן לתרבות שלמה. _____ אגב, הנוער מתקשה להבין את ההבדל בין 'לתת' ו'להביא' והסברים מילוליים ארכניים אינם ממחישים את ההבדל. באורח פלא, אותו נוער מבין היטב את ההבדל בין BRING ו GIVE, ולא מתבלבל ביניהם. אם כך זו שיטה מעולה לתיקון השגיאה. השיטה טובה גם - אם כי בצורה מעט חלשה יותר - לתיקון השיבוש-גנדור הטרנדי 'לרשום' במקום 'לכתוב'. |
|
||||
|
||||
א. סממן לאיזו תרבות הוא "בא לי"? ב. האמנם מבין הנוער את ההבדל בין BRING ל-GIVE? לא הבחנתי. וגם מה רע ב"אני רוצה בבקשה..." או משהו בסגנון? ג. איך זה עובד על "לכתוב" ו"לרשום"? |
|
||||
|
||||
''למה זה דומה לתלמיד שאמר לו רבו אל תביא לי אלא חיטין והביא לו חיטין ושעורים שאינו כמוסיף על דבריו אלא כמעביר על דבריו'' גמרא, דף לד, א. |
|
||||
|
||||
בדיוק! אמר לו "*אל* תביא לי. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאפשר להצטער על כך. בדרך זו נמנעים מן הילד העושר והדינמיות של שפה חיה ונושמת, המקיימת דיאלוג מתמיד עם רבדים תרבותיים וחברתיים מגוונים. נניח למשל שהילד מתוסכל מהתנהגותו של חברו הטוב, ורוצה, בכלים המוגבלים שרכש בבית, לבטא משהו בסגנון: "בואנה, אתה לא בא לי טוב". אני מתקשה לראותו מנסח אמירה זו, עם כל העוצמות והאלוזיות התרבותיות הקשורות בה, באמצעות אבני הבניין אליהן הוא מוגבל. |
|
||||
|
||||
והנה, אתה הצלחת לבטא משהו בסגנון: "בואנה, את1 לא באה לי טוב", עם כל העוצמות והאלוזיות התרבותיות הקשורות בה, באמצעות אבני הבניין אליהן אתה מוגבל. 1 ל.ב.פ. |
|
||||
|
||||
קראת לי מוגבל? למה זה מה זה לא בא לי טוב... |
|
||||
|
||||
צ"ל מאחר וזה מה זה לא בא לי טוב... |
|
||||
|
||||
כמדמני שבנך זקוק למספר השח-רחוק של הארגון ער''ן, או שאר ארגונים כיוצא בו. תמהני מדוע ניחוחות של מצוקה לא עולים באפכם. |
|
||||
|
||||
זה בסדר, כבר נאמר לנו שאנחנו הורים רעים כי: א' יש לו שעת שינה מוחלטת, שמותר להפר אותה רק בשישי בערב וגם אז רק אם יש אורחים. ב' הוא מקבל כמות מוגבלת של ממתקים. וכאן ההתנגדות באה משני כיוונים - שהוא מקבל בכלל, ושמגבילים אותו. ג' הוא אינו רשאי לצעוק על הוריו או להתחצף למבוגרים בכלל. ד' הוא נדרש לציית להוריו ולמורה. מותר לו להעלות השגות, כל עוד הוא מבין אצל מי הפסיקה האחרונה. ה' הוא נדרש להתנצל על התנהגות לא הולמת. ו' מצופה ממנו להיות ידידותי ומתחשב, גם אם "לא בא לו". ז' הבית אינו גוף דמוקרטי, אלא יותר מונרכיה ליברלית. ח' הדבר היחידי הנתון לבחירתו בשעת הרחצה זו הבחירה בין אמבטיה ומקלחת. עצם הרחצה אינה נתונה לדיון. ט' הוא חייב לנסות ולטעום מאכל לפני שהוא מכריז שזה לא טעים, וגם אז מצופה ממנו להשתמש במילים "זה לא לטעמי" ולא "איכס". י' הוא צריך לחלוק מצעצועיו עם חבר אורח, ולהתחשב ברצונות האורח. יא' הוא רואה לא מעט טלויזיה. יב' אבל אסור לו לזפזפ לבד או לראות דברים שהוריו לא אשרו. ועוד כהנה וכהנה. והוא ילד מאושר, עצמאי מאד ואפילו די מפונק. |
|
||||
|
||||
איכפת לך לנמק את א'(למשל)? ז"א אתם בחרתם לקבוע לו שעת שינה מוחלטת משום ש: א. אתם חושבים שילדים שהולכים לישון בשעת שינה מוחלטת הם ילדים מאושרים יותר. ב. אתם חושבים שילדים שהולכים לישון בשעת שינה מוחלטת הופכים להיות מבוגרים מאושרים יותר. ג. אתם חושבים שילדים שהולכים לישון בשעת שינה מוחלטת הופכים להיות מבוגרים מוצלחים יותר. ד. אתם חושבים שילדים שהולכים לישון בשעת שינה מוחלטת הם ילדים מוצלחים יותר. ה. כשהילד הולך לישון בשעת שינה מוחלטת ההורות קלה יותר. ו. כשהילד הולך לישון בשעת שינה מוחלטת ההורות מוצלחת יותר. ז. סיבה אחרת? |
|
||||
|
||||
אנחנו חושבים שילדים שהולכים לישון בשעת שינה מוחלטת, ולפיכך מקבלים די שעות שינה, הם ילדים בריאים יותר. |
|
||||
|
||||
תודה. ואם אני כבר מחטט, עוד שתי שאלות: על סמך מה אתם חושבים את זה? מה איכפת לכם אם ביום שישי בו אין אורחים הוא ילך לישון בשעה מאוחרת? |
|
||||
|
||||
על סמך דעת מומחים שטוענים ללא יוצאי דופן שילד בגילו זקוק ל10-11 שעות שינה לפחות, ועל סמך ההתנסות האישית שלנו איתו שלימדה אותנו שהוא רגוע ומאושר יותר כשהוא ישן מספיק, ובשעה קבועה. כי זה משבש לו את שעת הקימה ואת שעת השינה ביום שבת וכשאין אורחים אין סיבה לכך. כשהוא ישן אצל סבא וסבתא הם נותנים לו להשאר ער עד מאד מאוחד, ואנחנו רואים את התוצאות בהמשך השבוע. |
|
||||
|
||||
תודה |
|
||||
|
||||
ילדים זקוקים לגבולות ברורים, בעיקר לקבל כאלה מהוריהם. שעת שינה מוחלטת (שמתקדמת עם הגיל, כמובן) היא דוגמה מצוינת להגדרת גבולות כזו. הילד תמיד בודק את הגבולות וההורה מבהיר לו שהם שם. כך מקבל הילד מבנה ומשמעות ומרגיש הרבה יותר בנוח. מותר לחרוג מהגבולות כל עוד מובהר שזו חריגה מקומית. ''היום אתה הולך לישון מאוחר מהרגיל כי הדודה בלומה באה לבקר ורצינו שתספיק לבלות איתה''. מבחינתי תשובות א עד ד' נכונות, וכמובן התשובה של ל.ב.פ שהיא בעצם הבסיס לכל העניין. |
|
||||
|
||||
ילדים זקוקים לגבולות... אז אולי תגביל את מספר המילים אותם מותר להם לדבר במשך היום?! גם זה גבול. ילדים לא זקוקים לסתם "גבולות". הגבולות צריכים להיות הגיוניים, כאלה שהילד יוכל להבין את ההגיון מאחוריהם, כאלה שהמבוגר (במיוחד אם יש יותר מאחד והם צריכים להיות מתואמים) יכול להבין את ההגיון מאחוריהם. בנוסף, ילדים זקוקים גם לגמישות, אנחנו לא מגדלים עצים, והורה שלא יכול להתגמש בהתאם לנסיבות הוא הורה גרוע שלא באמת מועיל לעצמו או לילד שלו. התשובה של ל.ב.פ. היא תשובה שמתאימה לנסיבות הספציפיות של ילד מסויים. לפי עדותה הוא לא מתפקד כל כך טוב אם הוא לא ישן מספיק והוא לא יודע לבד מתי ללכת לישון. מנסיוני, זה לא רק משתנה מילד לילד, אלא גם משתנה ככל שהילד גדל (ולא תמיד באותו כיוון). |
|
||||
|
||||
גם לי יש ויכוחי שעת שינה עם הילדים, בעיקר הגדול. שלפתי לו את טבלת שעות השינה המומלצות ועשיתי יחד איתו את החשבון מתי הוא צריך להיות במיטה. כמובן שזה לא יפריע לו לנסות "למשוך" כל פעם, וחובתי לשמור על הגבולות שהצבתי. |
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת לא רשאי? גם שלי לא רשאי, אבל מה עושים כשהוא צועק? ______________ מנסה ללמוד הורות מוצלחת יותר |
|
||||
|
||||
לשמחתי הוא ילד ממש טוב ולהוט להשביע רצון, אז ב90 אחוז מהמקרים מבט מזרה אימה מספיק. בעשרה אחוזים הנוספים נדרשים לסנקציות כמו הרחקה מהמקום, איום בשלילת זכויות או פעילות מהנה כלשהי, שלילת זכויות או פעילות מהנה כלשהי, והכי נורא בעיניו - אמירה שהוא מתגלה כצעיר מכדי להשתתף בפעילות. |
|
||||
|
||||
בן כמה הילד? |
|
||||
|
||||
תגובה 279915 |
|
||||
|
||||
מבחינה חברתית זה יכול להזיק מאוד בגיל צעיר. בבי''ס יסודי למדה אתי ילדה שאם נגע בה מישהו בטעות היא הייתה אומרת ''הסר טלפיך ממני'', למשל. זה לא ממש הפך אותה לאהובת הכיתה. |
|
||||
|
||||
ואם היא היתה אומרת "אל תגע בי", זה כן היה הופך אותה לאהובת הכיתה? |
|
||||
|
||||
זה היה הרבה פחות בעייתי. |
|
||||
|
||||
ובכן, איך להגיד את זה, טלפים, בעיני לפחות, נושאים משמעות שלילית כמתייחסים בעיקר לכפות של חיות. בעיני הבעיה העיקרית עם המשפט היא לא גובה השפה אלא שהוא מעליב, לדעתי. |
|
||||
|
||||
סביר שביתך הייתה יושנת כיוון שכך נהגה לעשות גם הגננת שלה, לא? ובעניין שואל/משאיל, לווה/מלווה או שוכר/משכיר אני כבר התייאשתי מזמן, כשהסתבר שאפילו בין חבריי הטובים יש הנכשלים בכאלה. ולמען האמת, אחרי אחד מחוזי השכירות שראיתי, ששפע במשפטים בסגנון "המשכיר ישכיר לשוכר את המושכר בדמי שכירות...וגו"' הרגשתי שאני לוקה במנת יתר מסוימת של השורש "שכר"... ההצעה שלי לקידום העברית היא להרבות בתוכניות שעשועי לשון ברדיו ובטלוויזיה - חידודים, חידונים וכיו"ב. אגב, הייתה תקופה שבאחת מתוכניות הבוקר ברדיו - אינני זוכרת איזו כרגע - הייתה פינה של הצעות לעברות מונחים לועזיים. אפשר לחדש ולהרחיב גם אותה. |
|
||||
|
||||
''המילה האחרונה''. |
|
||||
|
||||
אהה. אני מבין שאם המילה האחרונה נאמרה כבר, אז יהיה קשה לחזור עליה, מה? |
|
||||
|
||||
דווקא נשמע לי רעיון טוב. נדמה לי שאברי גלעד דורש שבכל "אחד נגד מאה" תופיע גם שאלה הקשורה לאיכות סביבה (או משהו חברתי?). באותו אופן אפשר לדרוש לפחות שאלה אחת הקשורה לעברית נכונה ועשירה. הנה כמה דוגמאות, אפשר בדרגת דקויות עולה מבחינת דרישות השפה: 1. מקרינים (ומקריאים) טקסט רץ. מי שלוחץ ראשון כאשר מופיעה בו שגיאה משמעותית בעברית, זוכה. לחיצה שגויה גורמת למנחה לפלוט קללה לא תקנית לעבר המתמודד (או רק לירידת הניקוד שלו). 2. אותו הדבר, רק שמדובר בקטע עם מספר שגיאות והלחיצות הן על מונה שגיאות שאינו גלוי למתמודד השני. מי שמספר השגיאות שמצא קרוב ביותר לזה הנכון, מנחש בסוף הקטע את השגיאות ומקבל/נגזל נקודה עבור כל ניחוש נכון/שגוי בהתאמה. השני נאלץ לאחריו להסתפק באלו שהראשון טרם עלה עליהן, אם עוד ישנן כאלו. 3. לתרגם קטע קצרצר הכתוב בשפה דלה לעברית עשירה (אך עכשווית!). כאן השיפוט הוא איכותני ולכן גם בעייתי, אך מעניין יותר. אני בכל אופן, מתחייב לצפות בכל העונה הראשונה! |
|
||||
|
||||
אחלה משחקים, אם כי מס' 3 יכול להיות בעייתי מדי. ולגבי השגיאות - אני מציעה בעיקר כאלה שהן שימוש לא נכון במלים/ביטויים שונים. למשל, כפי שכתב מסוים - אינני זוכרת את שמו - איחל פעם לצופים באחד מימי הסקאדים לילה טוב ו"מנוחה נכונה"... ושמעתי יותר מפעם שמשתמשים בביטוי "סגי נהור" כאילו פירושו "לשון המעטה". |
|
||||
|
||||
הפייבוריט שלי זה ''שלא תבין אותי נכון''. |
|
||||
|
||||
זה באמת נשמע כמו גילוי לב מופלא (במקרים מסוימים), וטרם שמעתי אותו:) אם כי, מצד התקינות הלשונית גרידא, אין כאן שום בעיה... |
|
||||
|
||||
חוץ מפרדוקס השקרן ברמה הסמנטית, כמובן. |
|
||||
|
||||
אכן נכון, בתנאי שאתה מוציא את המשפט מהקשרו, כמובן... |
|
||||
|
||||
אני מנסה להבין אותו נכון. |
|
||||
|
||||
ולמה אתה מתכוון ב"נכון"?:) |
|
||||
|
||||
שלא תבין אותי נכון, אני מת על הביטוי הזה. |
|
||||
|
||||
פתאום נזכרתי בכמה פנינים שאספה אחת מחברותיי: "נשרוף את הגשר כשנגיע אליו", "המחמאה הזאת היא ממש קומפלימנט" ו"זה פסביכולוג ענק! ממש פראפסיכולוג"... |
|
||||
|
||||
''נשרוף את הגשר כשנגיע אליו'' וגרסתו החביבה יותר (עלי) - ''כשנגיע לגשר נקפוץ ממנו'' הם סלנג ותיק ומוכר. ''מחמאה ממך'', ככל שאני זוכרת, נולד בסדרת המופת רמת אביב גימל. |
|
||||
|
||||
את זוכרת נכון. הזיכרון שלך - ממורי ממש. |
|
||||
|
||||
באנגלית זה When we'll reach the bridge, we'll double cross |
|
||||
|
||||
בפלמח היינו אומרים כשנגיע לגשר נפוצץ אותו. |
|
||||
|
||||
לא נכון, בכלל לא היינו אומרים את זה. |
|
||||
|
||||
אני מאוד אוהב את ''עושה ימים כלילות''... |
|
||||
|
||||
עוד מישהו פה שותף לדעה החתרנית שלי ש"איה פלוטו" הוא לגמרי אובר-רייטד? |
|
||||
|
||||
זקוק לעדכון לזמנים המודרניים, כמו ההמנון הדתי All Things Bright and Beautiful המושר בימינו בכנסיות ללא הבית השלישי. מה שפעם נדמה כדרך הטבע הוא בימינו אכזרי, היום אסור לקשור כלבים. |
|
||||
|
||||
האיסור על קשירת כלבים זה משהו חדש? רוב הכלבים הגדולים בשכונה שלי (ויש הרבה כאלה) קשורים בשעות היום, וטוב שכך. |
|
||||
|
||||
חשבתי שהנורמות האלה כבר פסו, אפילו במוסכים אין דברים כאלה. ארץ ישראל השניה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאת חיה בבועה, שאפילו החוקים בתוכה הם לא חוקי המדינה באמת. את באמת חושבת שאסור לקשור כלבים? (לפי החוק, לא לפי המוסר שלך) |
|
||||
|
||||
למה ציפית, אנחנו מדינת עולם שלישי, ככל שדתיים יותר כך הכלבים קשורים יותר. אם זה מעודד אותך, במושב הצפוני שלי אף כלב לא קשור, כל הכלבים גרים בבתים יחד עם המשפחה. |
|
||||
|
||||
ככל שדתיים יותר יש פחות כלבים. |
|
||||
|
||||
פחחח... אצלנו במושב כל הכלבים ישנים בבית במיטה, והבעלים של הכלבים קשורים במלונה כל הלילה עד הבוקר. |
|
||||
|
||||
ושמרק ועצם הם "הכל"? |
|
||||
|
||||
השנה 1957. המרק הוא במקרה הטוב מרק עוף, סביר להניח שבלי העוף. העצם היא כנראה עצם של אותו העוף, אבל בלי הבשר. אפילו בקיבוץ. אין פלא שהוא קרע את החבל, נבח הב-הב, קפץ חיש מהר ונשא רגליו. |
|
||||
|
||||
את חושבת שהאכזריות היא בסוג האוכל? |
|
||||
|
||||
לא רק, מן הסתם. אגב, אם הוא היה חופשי, מן הסתם הוא היה מוצא לו מה לאכול. |
|
||||
|
||||
מרק ועצם הם הכול. בענייני הכול, הוו' והסמיכות מוציאות זו את זו. אמי מנטפקת לי בנושא חזור ונטפוק מיום שעמדתי על דעתי בכתב, ואני לא יכול להתעלם ממנו. ולעניין: עוד מישהו רוצה להצטרף אלי לשבחים ולנוסטלגיה ל"עטלפי עכו" מאת בנימין גלאי? |
|
||||
|
||||
אני אוהב אותו (וגם הילדים). באופן כללי יותר, שום דבר של לאה גולדברג לא יכול להיות אובר-רייטד. |
|
||||
|
||||
בעיניי העלילה, השפה והציורים סבירים פלוס, אבל יש בספר שלושה דברים שממש מעצבנים אותי. הראשון הוא חריזה צולעת (אולי בגלל המוצא הייקי של גולדברג?): שדות--מאד, טוב--חוף, מקלחת--ככה, ועוד. השני הוא טיפוגרפיה מוזרה: פסיקים נוטים לכיוון ההפוך, וסימן "שווה" במקום מקף (ועוד במקומות תמוהים: "אמרה=לו 'קווה=קווה"'). השלישי הוא שבירת שורות מבלבלת: "יצור ירקרק, משונה, מי יודע, / מה=שם היצור? כמדומני צפרדע!". הכוונה במשפט, אני חושב, היא "מי יודע מה שם היצור?", אבל הפסיק ושבירת השורה אחרי "יודע" גורמים לרוב האנשים1 להקריא את השורה הזו שלא כהלכה. ____________ 1. מדובר במחקר ראשוני, שמבוסס על מדגם קטן ולא מייצג. YMMV. |
|
||||
|
||||
שבירת שורה שלא תואמת את התחביר היא טריק נפוץ בשירים למבוגרים. נשמע לי שבמינון נמוך זה לגיטימי גם לילדים, רק דורש עוד ניואנס וחצי בהקראה (לקרוא ''מי יודע מה שם היצור'' בנגינה של משפט שאלה אחד, אבל להשהות קצת אחרי ''יודע'' - נשמע לי עובד). אם זה מבלבל מדי או לא, כנראה תלוי גם בגיל הילד, וגם במידת הבהירות של הטקסט - אם גם כך יש בו מילים קשות, זה מן הסתם יותר מבלבל. |
|
||||
|
||||
אל תשכח שגולברג כתבה בתקופת הצמיחה של המודרניזם העברי. זה היה בדיוק הזמן שבו התפתחה חריזה ניסיונית ומדויקת פחות. מקלחת-ככה זה באמת חרוז לפי קריטריון גמיש יותר, רק שכחתי את השם של סוג החריזה הזה שרואים הרבה אצל אלתרמן. יכול להיות שזה גם סמן של שירה רצינית פחות והיתולית יותר. וזה ודאי טוב לפיתוח השמיעה השירית של הילד הרך. זה כבר פחות מקובל כיום ואני לא בטוח אם זה סימן להיחלשות או התחזקות הטעם האסתטי שלנו. סימן השווה במקום מקף היה מקובל פעם, לא ברור לי למה, אולי לא היה להם מקף במכונות הדפוס, אם כי הספר של גולדברג כתוב במעין כתב יד שפשוט שכפלו. שתי הערות: 1. הבן שלי, בן ארבע דובר אנגלית, מוקסם מן העמוד שבו פלוטו רואה את בבואתו באגם, מה שהוא קורא "מים-פלוטו" (על משקל water-pluto) 2. תמיד מעניין לראות, גם בספר הזה, איך חלק מן החיות מקבלות דיבוב וחלק ממשיכות להיות מוגבלות לאלם או ללשון החיות. הפרה מדברת "אני מייצרת חלב לגבינה", פלוטו מדבר וגם נובח הב-הב ואילו הצפרדע עונה לברכת שלום של פלוטו קוה-קוה. אצל דיסני דומני כי פלוטו אינו מדבר כלל בעוד מיקי מאוס ואפילו גופי שהוא גם כלב, כן מדבר. כלומר, גם בעולם הדימיוני שבו משוחררות החיות מן האלם ומן השיעבוד לאדם (שחרור מלא או חלקי, דיבור הוא כבר שחרור), עדיין חלק מהן מוגבלות לתפקידן המסורתי. פלוטו בסרטים מצוירים ממשיך להיות ה"כלב": נובח, רץ, לא מדבר, בעוד חבריו החיות מקבלים דמות אנוש וכך מצטרפים "למעמד העליון" בעוד דיכוי הכלב "מונצח". שאלה מרתקת בעיניי, ואני תמה מי קבע כך ומדוע. |
|
||||
|
||||
העלילה הוכתבה ללאה גודלברג במידת מה. הספר התחיל מהציורים שצייר אדם לביתו. האם כתבה עלילה. אחר כך לאה גולדברג הצטרפה אבל לקחה קרדיט רק על החריזה. איה פלוטו [ויקיפדיה] אותי שבירת השורות גם התמיהה אבל היום היא מוצאת חן בעייני. |
|
||||
|
||||
גם אני חושב. מצד שני את מעיין זה די מרתק, מצד ראשון רוב הספרים מרתקים אותו באותה מידה פסיבית. מצד שני, מיץ פטל נשגב לחלוטין מבינתי, וגם מעשה בחמישה בלונים מציק לי - העלילה נחמדה והציורים מקסימים, אבל הייתי שמח אילו המוזיקליות והחזרתיות שם היתה יותר מוקפדת. (וכדי להיות גם חיובי: נרעשתי לטובה כשגיליתי לפני שנים מעטות ש"טוסברהינדי הגיבור", חווייה מכוננת של ילדותי, נמצא שוב בחנויות. לטעמי ספר חובה מגיל ארבע עד מאה ועשרים, בהחלט כולל שש עשרה ועשרים ואחת. אבל לא שמעתי עוד על מישהו אחר שמכיר או זוכר אותו. מהאייל תבוא ישועתי?) |
|
||||
|
||||
טוסברהינדי מתוק, אבל אין על עלי קמא. |
|
||||
|
||||
הו, טוסברהינדי הגיבור! כמה חשוב לדעת איך לצאת מבור עמוק, כמה חשוב לספור כראוי אריות, ואיך לבחור לשוט בספינה שלא היתה שם בכלל! |
|
||||
|
||||
מיץ פטל, בעיני, גם לא משהו, וגם מאוייר איום ונורא. _______________ אני מכירה את טוסברהינדי. |
|
||||
|
||||
נו ברור. אני אפילו זוכר תוכנית בטלוויזיה בה מישהו ( אמיר אוריין?) מקריא, אם לא את כל הספר, אז לפחות את החלק המבריק על האריה הרביעי. |
|
||||
|
||||
קניתי אותו לפי שלוש שנים. ירדן הקשיב בעניין רב, החמיץ את רוב הבדיחות ודרש ממני בהקראות הבאות לדלוג על הנסיון השני (עם הסירים). לאט לאט הוא למד לצחוק יחד איתי במקומות הנכונים, בעיקר כשטוסברהינדי אוכל את האריה הלא נכון. שקד פחות התלהבה מהספר, אבל כשהגננת הכריזה שבכל יום ו' אחד ההורים יבוא לגן להקריא לילדים סיפור, גייסתי את טוסברהינדי לעזרתי. הילדים היו מרותקים והגננת ביקשה שאשאיל להם את הספר לזמן מה. אין מה לומר, ספר חובה (לקנות מהר לפני שיאסר, הסופר הוא עוכר). |
|
||||
|
||||
(הסופר תמיד היה עוכר. מה חדש? הסופר גם מת). |
|
||||
|
||||
מה חדש? שהמדינה שלנו מתחילה להתייחס אחרת לעוכרים וליצירותיהם. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי, למה הם רוצים לקדם את העברית, לאן הם רוצים לקדם אותה ואיך נדע שהיא התקדמה? |
|
||||
|
||||
כמה רעיונות מתוך דיון בנושא ברשימת תפוצה די טכנית (דיון שכצפוי התבדר). הוזכרו שם, בין השאר, הצורך בזמינות גבוהה יותר של חומר בשפה העברית. לא תזיק עזרה לפרוייקט בן-יהודה. חבל מאוד שהאקדמיה ללשון העברית לא טורחת לפרסם בצורה פשוטה ונגישה את כל פרסומיה והחלטותיה. וכמובן: מילון עברי חופשי. |
|
||||
|
||||
אם הכוונה היא לשמר. מכיוון שקריאת ספרים הולכת ופוחתת, ומכיוון שאנשים קולטים, סופגים כיום את השפה באופן ארעי ומפוזר, אולי אפשר לדאוג שיהיה מי שיטפטף מלים עבריות למהדורות החדשות, לפרסומות בטלוויזיה, לשמות מוצרים לפחות ליצרן וליבואן, כך שתגענה לאזניים של הציבור בדרך אגב. דרך נוספת, ככל שתישמע סתמית, היא אולי להנהיג בתכנית הלימודים מבחן אוצר מילים מדי שנה, עד להכרת המילון על בוריו כחלק ממבחן הבגרות. עד כמה שאני זוכר מבחני אוצר מילים נגמרים בכיתה ד' אולי. |
|
||||
|
||||
יש בחינה שבודקת, בין השאר, אוצר מילים: הבחינה הפסיכומטרית. האם אתה רוצה חלק דומה בבחינת הבגרות בלשון? |
|
||||
|
||||
משהו כזה. למה לא בעצם. אם כדי ללמוד שפה חדשה, אדם משנן מילים מן המילון, למה לא את העברית? זה יכול לא רק לשמר, אלא גם להעשיר ולפתח בצורה מסויימת, כי אנשים ישלבו מילים מן הרובד הארכאי לכאורה, ייצרו צירופים חדשים וסלנג חדש שניזון כל פעם מן העברית. השפה לא תקפא על שמריה, להפך, היא רק תהיה עשירה יותר ומפותחת יותר. כשלמדתי את השפה הערבית, אולי גם נועה תעיד על כך, למדתי אותה בעיקר מן המילון, וככל שגיבשתי אותה לרובד של שפה מדוברת, היא הצליחה להפתיע כל פעם מחדש כל אדם ששוחח איתי בערבית. נדמה לי שאולי אפשר לראות דבר כזה אצל השדרן זוהיר בהלול כשהוא מדבר עברית. שני דברים נוספים שאולי חסרים לי בתכנית הלימודים, הם יסודות של השכלה פיננסית והתנהלות כלכלית נכונה, ויסודות של שפת מחשב. אלו שני דברים שנראה לי שאדם צריך לפגוש כבר בימי בית ספר. (אגב, באיזו שפה מתכנתים?) |
|
||||
|
||||
אכן. תגובה 562234 אני מופתעת כל פעם מחדש כשמתברר לי שאנשים לא מבינים אותי אם אני אומרת סקיזורז במקום סיזורז1. או שדוברי אנגלית אשכרה שומעים את ההבדל בין שיפ לשיפ ובין שיט לשיט. 1 גדלתי על האיליאדה והאודיסיאה עם איורים מופלאים א-לה כדים יווניים, משנות השישים. מאיפה לי לדעת שבאנגלית החליטו לקרוא לסקילה ומ"סקילה וחריבדיס" - סילה? |
|
||||
|
||||
בנוגע לשיפ והשיפ (E ארוכה ו-E קצרה), נסי לומר את הראשונה תוך מתיחת השפתיים לחיוך מלאכותי. אחרי תרגול קצר קל להרגיש בהבדל. --- ואולי כדאי לפרסם רשימה של טעויות הגיה נפוצות באנגלית ישראלית. מישהו יודע אם זה כבר קיים? |
|
||||
|
||||
לא בדיוק טעויות, אבל בכל זאת נסה את זה. |
|
||||
|
||||
הגיית אותיות שקטות היא טעות נפוצה מאוד, ויש מי שטען שהיא אחד המאפיינים המבחינים בין האנגלית כשפה של חברה, לבין האנגלית כ"לינגואה פראנקה". הדוגמא הבולטת שהוא מציג היא "סלמון", שבאנגלית נהגית בלי ה-ל' (כמו בצרפתית, שם אין ל' במילה בכלל). |
|
||||
|
||||
במתכונת הבחינה החדשה לא יהיו יותר מילים וביטויים או שאלות 'פטל'. |
|
||||
|
||||
תכל'ס, מה זה עוזר? מה זה נותן? מה זה משנה? באותה המידה יכלו להורות לאנשים למצמץ 400 פעם, או לקפוץ על רגל אחת עשרות פעמים, ולפי זה לתת להם ציון ולסנן אותם לאוניברסיטה. |
|
||||
|
||||
כן, רק שאם עד עכשיו היתה לפחות צומת אחת בחיים בה הורחב אוצר המילים - עכשיו כבר אין. |
|
||||
|
||||
מנסיוני? גיל 20 זה קצת מאוחר מדי לשנן. את כל האיסתרא בלגינא קיש קיש קריא הכרתי עוד מגיל 9-10, כשמצאתי ספר בשם "ניבון עברי" וקראתי בו בשקיקה. והביטויים הלועזיים לא נקלטו אצלי היטב. |
|
||||
|
||||
הנסיון שלנו שונה. אמנם לא הייתי צריך ללמוד מילים עבריות (בכל זאת - בוגר ישיבה), אבל את המילים הלועזיות אני זוכר עד היום ואפילו משתמש בהם לפעמים. |
|
||||
|
||||
עד עכשיו אולי היה צומת אחד בחיים בו הורחב אוצר המילים. |
|
||||
|
||||
אז אולי כדאי לשלב בפסיכומטרי שאלות זכר\\נקבה... |
|
||||
|
||||
הרבה אנשים, כולל אני, חולקים עליך. כן, הפסיכמוטרי אינו מנבא מוחלט, אבל הוא הרבה יותר טוב מלמצמץ 400 פעם. |
|
||||
|
||||
ביטול גיוס החובה. |
|
||||
|
||||
דווקא בצבא העברית נשמרת לא רע, ועוד זוכה בביטויים חדשים ומעניינים. |
|
||||
|
||||
להתרשומתי בצבא העברית דווקא מדלדלת, מאבדת דקויות, הופכת צרה וגסה ובמקביל נולדים שם עיוותים שונים ומשונים. |
|
||||
|
||||
לפי דעתי, גם וגם. עניין של טעם אישי. |
|
||||
|
||||
בלי גיוס חובה לא היינו מקבלים את דורבנות. |
|
||||
|
||||
אתר מוערך בצורה מוגזמת לחלוטין, רוב ה''ביטויים'' שם לא ימצאו שימוש אצל אף אחד, אלא רק כבדיחות דלוחות. |
|
||||
|
||||
נכון. אתרים שמוקמים ע''י חיילים לא יכולים להיות מוצלחים. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שרק ותיקי האייל יעריכו את האירוניה |
|
||||
|
||||
מחזק את דבריך. |
|
||||
|
||||
אל תדאג, אף אחד לא מעריך את הצהובון המגוחך הזה. |
|
||||
|
||||
קודם כול, לבטל את רעיון המדליות למיניהן. זו דוגמה מובהקת לבזבוז פופוליסטי של כספי ציבור. שורש הבעיה, דומני, הוא שמערכת החינוך עצמה לוקה בעברית דלה כל כך. זה נכון גם באשר לספרי הלימוד. לא בהכרח ברמת אוצר המילים, אלא בניסוח, בכתיבה, שהיא כל כך תמציתית עד שאין בה יותר משלד עובדתי. ספרי הלימוד משמשים מודל לכתיבה או לפחות צריכים לשמש מודל כזה. זה ודאי נכון באשר למורים, אשר הם עצמם קרבנות של גרסה מוקדמת של המערכת. אבל לב לבה של הבעיה הוא העדרה של תכנית לימודים מקיפה בשפה העברית. רק בתיכון מתעוררים עם שיעורי חיבור ולשון ואז כבר מאוחר מדי. דווקא ''תיקוני ההגייה'' למיניהם, והם עניין שתלמידים מחבבים בשל התחרותיות שבו, זוכים לביטוי מצומצם בבחינות. את ביטויה הקיצוני ביותר מוצאת הבעיה בהגבלתה של הדרישה לעברית נכונה לשיעורי עברית או חיבור. זו בדיוק הטעות. מה שצריך הוא שכל טקסט מוגש (חיבור, בחינה, מחברת) וגם התבטאות בעל פה ייבחנו ויצויננו על העברית שבהם. ציון המבחן במקרא יכלול עשרה אחוזים, נניח, המודדים את העברית שבו, כך בהיסטוריה וכל תחום אחר. רק כך תיווצר הדרישה לעברית נכונה תמיד, ולא רק בשיעורי חיבור. ובאופן כללי חייב להיות דגש על הוראת השפה לכל אורך הדרך. מותר גם ללמד ''נכון ולא נכון''. זה לא פשע. |
|
||||
|
||||
בכיתות ד', ה' וו' עשו לנו באופן שבועי הכתבות. המורה היתה מקריאה רשימת מילים ועלינו היה לכתוב אותן על דף ולהגיש לבדיקה. בחטיבת הביניים עשו לנו את אותו הדבר בשעורי אנגלית. |
|
||||
|
||||
אני רוצה רק לציין שכשתרגלתי באונ' בקנדה, היה מקובל על כולם שחלק מהציון על עבודות התייחס גם לאיכות הכתיבה עצמה, ולא רק לתוכן של העבודה. אם לומר את האמת, לא ברור לי איך אפשר אחרת: בלי שימוש נאות בשפה, אי אפשר הרי להביע רעיונות בצורה מיטבית. |
|
||||
|
||||
טוב מאוד, הבעיה היא שזה מטיל עומס על המורה. לא רק מבחינת עבודה, זה ניחא, אלא שאז מורה לאזרחות צריך להיות בעל כלים לשיפוט יכולת חיבור. וכאשר המורים עצמם הם בוגרי המערכת הלקויה, יש פה אתגר לא קטן, שלא לומר שמורים שונים שופטים בדרכים שונות. אפשר לטפל בעניין בהכשרה בית ספרית או כלל מערכתית וכמובן להכניס את זה לבחינות הבגרות. אפשרות אחרת היא למנות מי שיעבור על כל הבחינות ויציינן אותן מבחינת יכולת כתיבה, מעין מתרגל שברקע. הציון יכול להיות חלק מציון המבחן או ציון, וזה פחות יעיל אבל יותר צודק, שמשוקלל לתוך ציון נפרד. לעניות דעתי, זה צריך להיות **ה**גורם החשוב ביותר בהוראה בית ספרית בכל הרמות וצריך להשקיע בו את כל המשאבים. גם על חשבון דברים אחרים. הרי הבעה היא כישור, לא ידע. את הידע שוכחים די מהר, לפחות חלקית, אבל יכולת היא דבר שנשאר. עברית, אנגלית, וחינוך גופני - בגלל הסיבות האלה, הם התחומים החשובים ביותר בעיניי במערכת. רב האנשים לא משתמשים במתמטיקה אבל כולם מדברים וכותבים וקוראים וכולם צריכים לשרוף כולסטרול. ב"נציב המלח" של ממי, יש סצנה שבה הילד האלג'יראי מציג לכיתה חיבור שכתב בצרפתית כשפה זרה. הילד כתב חיבור ממש ועוד בצרפתית סבירה אבל קיבל אפס. מדוע? זו לא צרפתית של חיבורים, אמר המורה, או משהו כזה. לא ראוי. יש שפה ויש שפה וזה שאתה יודע לכתוב או לדבר לא אומר יותר מדי. הלוואי אצלנו. |
|
||||
|
||||
לשון גוף שני רבים זה פתרון טוב לעניין. אישית, אני לא מסתדרת עם הפתרונות האחרים: * הכנס/ת לוכס/ן בכ/ל מיל/ה שני/ה אני מוצאת כמיגע לקריאה ולכתיבה. * שימוש לסירוגין - משפט נשים, משפט גברים - יוצר שיחדש מגוחך, חוסר קונסיסטניות, ובלבול אצל הקוראים1. * שימוש בלשון נקבה בשם האפליה המתקנת (מישהו כאן באייל נוהג כך לעיתים), יוצר אצלי תחושה שהטקסט פונה לנשים בלבד. או מדבר על נשים בלבד. * לשון כולמן, כך שמכלילים גם גברים גם נשים באותה המילה. מייגע. מציק. מסורבל. 1 מעשה במישהי שכתבה ככה בפורום אופניים, והמגיבים, רובם גברים שאינם מצויים בשיחדש הפמיניסטי, לא הצליחו להבין אם היא וחברה שלה מחפשות אופניים (ואז ההמלצות מוכוונות נשים, שמה לעשות צרכיהן שונים מעט משל גברים), או היא וחבר שלה. הואיל ותשובתה נוסחה באותה שיטה (משפט כזה, ומשפט כזה), המגיבים לא הצליחו להבין גם בהסבר למה כוונתה. |
|
||||
|
||||
גם גוף שני רבים זה לא פתרון אמיתי. הצורה הרגילה היא מן הסתם בלשון זכר; אז נכון, לכאורה האקדמיה התירה את השימוש בה גם כדי לפנות לנשים, אבל זה פתרון קוסמטי. באותה מידה אפשר היה "לבטל" את כל צורות הנקבה בשפה, ולהחליט שהצורות הזכריות תופסות לשני המינים. אישית, אני מעדיף שימוש "טבעי" בשפה: "לחץ", "סע" וכו', אבל כן מנסה "לשרבב" נשים אל טקסטים במידת האפשר, במיוחד בתפקידים נוגדי-מוסכמות. נדמה לי שיש לזה יותר השפעה מהאופן הדיפולטיבי בו פונים פניה נייטרלית בעברית. |
|
||||
|
||||
האקדמיה, כאקדמיה, מתירה דברים רק לאחר שהשתרשו השתרש היטב בציבור. ממילא פניית-רבות נתפסת היום ארכאית ולא בשימוש נפוץ. את הפתרון שלך אני לא אוהבת. א. הוא משאיר את ייצוג הנשים בחסדו של הדובר. אם ירצה להכליל נשים או לא בדבריו. ב. הוא שם את הייצוג הנשי במקום בו אנשים מסויימים מחליטים שמתאים לנשים להיות: תפקיד נוגדי-מוסכמות. למשל, "זוכרות", כניגוד לזכרון הקולקטיבי-ציוני-זכרי כביכול. למה זה המיקום שיאה לנשים? זה לא יותר טוב בעיני, ממי שסבורים שמקום האישה במטבח, למשל. אני אישה, אני אחליט איפה המקום המתאים לי. אם בתפקיד נוגד-מוסכמות או לא. ___________________ וסליחה אם זה נשמע תוקפני במקצת. לא זו כוונתי. |
|
||||
|
||||
בטכסטים אקדמאיים באנגלית יש את היחס הזה הרבה פעמים. משהו כמו ''מהנדסת הטילים שמודעת לעובדה זו, תבחר להשתמש בדלק נוזלי..'' |
|
||||
|
||||
לא כל דבר צריך ללמוד מאומות העולם. ____________________ איך אתה כותב "מהנדסת טילים" באנגלית? missile engineeress? מה הטעם לעשות את זה בשפה שהשתבחה מלכתחילה בלשון ניטרלית? |
|
||||
|
||||
באומות העולם המדברות אנגלית כשמספרים על מהנדס טילים, בין אם מהנדס טילים מסוים ובין אם מהנדס טילים כללי, כותבים missile engineer, מספרים ככה וככה ומה היה, ואז לפתע מופיע she checked, ומתגלה לך שזו כל הזמן היתה אישה, בין אם מסוימת ובין אם כללית. בפעם הראשונה נתקלתי בכתיבה כזאת בסיינטיפיק אמריקן לפני לפחות עשרים שנה, וזה היה משונה ויפה. |
|
||||
|
||||
ברור שאתה כותב בלשון ניטרלית. פשוט אין בעברית לשון ניטראלית אז נאלצתי לתרגם. מה שג'וד אמרה. |
|
||||
|
||||
אני חשבת שהתכוונת לשימוש בלשון נקבית לתפקיד המביע חוסר-מוסכמות. היינו - מהנדסי הטילים נוהגים בצורה מסויימת, אבל מהנדסת הטילים המודעת, תבחר בדלק נוזלי דווקא. |
|
||||
|
||||
המושג rocket scientist באנגלית מדוברת, מציין ב-60 השנים האחרונות "מהנדסת נורא נורא חכמה ורצינית". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מצחיק. |
|
||||
|
||||
באנגלית יש מילה מיוחדת למהנדסת (בהבדל ממהנדס) ? |
|
||||
|
||||
(בהוקרה לאיילות מתכנתות) אולי ladybug? |
|
||||
|
||||
:-) לייק |
|
||||
|
||||
שכחת לציין דיבור בלשון שם פעולה - למחלקת שיווק נא ללחוץ אחת. זה ודיבור בגוף שני רבים הם שני הפתרונות הטובים ביותר, וצריך להשתמש בהם בכל מקום שניתן. במקום שלא ניתן, למשל במילוי טפסים, כדאי בכל זאת לטעמי להשתמש בלוכסן: נשוי/נשואה. ובמקומות האחרים לגוון, בספר חשבון לכיתה ו' לנסח את השאלות פעם בזכר ופעם בנקבה. |
|
||||
|
||||
שם פעולה אכן יכול להיות פתרון מצויין בחלק מהמקרים. בטפסים - לוכסן בהחלט מתאים. אבל האם יצ/א ל/ך לקב/ל מייל/ים אישי/ים שכתוב/ים ככ/ה? כ/י ל/י יצ/א. בספרי חשבון לכיתה ו' - גוף שני רבים יכול לעבוד מצויין. לדעתי יותר טוב מפעם בזכר ופעם בנקבה. אגב, במשחקי המחשב והלומדות שאני מעצבת, בד"ך משתמשים בגוף שני רבים, ומאפשרים לבחור בין דמות של בן לדמות של בת, כשזה רלוונטי. |
|
||||
|
||||
:-) בנימוס מופלג עד כדי כך עוד ל/א יצ/א ל/י. אבל אני לא ממעיטה בחשיבותו. למשל פרסומת לביטוח חיים תחת הכותרת: מגיע לך יותר! את יודעת איך אני קוראת את זה? מגיע לךָ יותר. לדעתי זו בושה מצדי (ברצינות, התכנות המוחי שלי מבייש) וצריך לשרש את זה. |
|
||||
|
||||
גוף שני יחיד הוא ניטרלי בכתב, אך לא בדיבור. איך צריך להגיד "מגיע לך יותר"? |
|
||||
|
||||
"שימוש בלשון נקבה בשם האפליה המתקנת (מישהו כאן באייל נוהג כך לעיתים), יוצר אצלי תחושה שהטקסט פונה לנשים בלבד. או מדבר על נשים בלבד." מי שעושה את זה (אני?) עושה את זה כאקט חינוכי, מתוך מודעות לכך שזה עלול לבלבל בהתחלה, ובתקווה שנתרגל והשפה שלנו תהיה יותר שוויונית. האמת היא שתגובה 581811 של אור גרמה לי לחשוב מחדש על זה. אני לא בטוח שאני מסכים איתה לגמרי, אבל יש בה לפחות משהו מן האמת. |
|
||||
|
||||
אתה הצודק ואל תשתנה. תיכף אסביר אבל לפני זה שאלה לשונית פסיכולוגית שמסקרת אותי: ניקח לדוגמה את סקר ספנסר טוניק תגובה 3360 (אתה ניסחת אותו?) השאלות מוצגות בזכר ונקבה לחילופין: "אני שוקלת זאת בחיוב", "אני שוקל אבל כנראה לא". זה טוב בעיניי מהסיבה שאמרת שאתה עושה את זה, כאקט חינוכי שעלול לבלבל בהתחלה, בתקווה שנתרגל והשפה שלנו תהיה יותר שוויונית. אבל אפשר היה להשתמש בלוכסן ולכתוב "אני שוקל/ת זאת בחיוב". עכשיו השאלה שמסקרנת אותי: כשאתה – השאלה מופנית לכולם – קורא את זה, אתה קורא 'שוקל' או 'שוקלת'? אענה מיד ואומר שאני קוראת 'שוקלת'. אור דיבר על רמה נמוכה יותר והיא הרמה הדקדוקית, ואענה כאן על דבריו. הפרשנות שלו, שאומרת שיש לראות בלשון הדיבור הגברית לשון "סתמית" ולכן דווקא אינה מכבדת את הגברים, היא עתיקה וימיה כימות הדיון הציבורי הזה, לכן התפלאתי כשהוא דיבר על בורות וקונספירציה ואמר שאחרים "לא יודעים עברית". באותה רוח קרב הוא קרא "לסלק את האקדמיה והבליה הפמיניסטיים". האקדמיה ללשון העברית היא גוף של ידענים מופלגים ורחוקה מהבל, והיא המעוז הכמעט אחרון לשימור ידע השפה. ודאי שאינה מדברת הבלים פמיניסטיים, היא למשל מתנגדת לרעיון של פניה בלשון נקבה לקהל שרובו ככולו נשים, אפילו לא כשיש אלף נשים וגבר אחד. האקדמיה רואה בזכר רבים את הגוף הסתמי. העברית קפאה במשך אלפיים שנה. במקרא ואצל חז"ל נשים כמעט לא קיימות ועל מעמדן אין צורך להרחיב, דברים התחוללו מאז אבל השפה לא השתנתה. אולי בעתיד כלשהו צורת הלשון הגברית תיפטר מהמשקל התרבותי שלה, אבל כרגע הקונוטציה היא של חשיבות יתרה של המין הזכרי ולא להפך. גם בשפות העולם אין "מין סתמי" לאדם, יש מין סתמי לחפצים ולבעלי חיים ולפעמים לילדים – אבל גם בכל המקרים האלה המין איננו זכר או נקבה אלא מין ללא מין it. לכן גם מבחינה בלשנית צריך להתאמץ כדי לבלוע את הספין. אבל אם רוצים אפשר, זו הרי לא סוגיה דקדוקית אלא תרבותית. כפי שאמרו כאן לפני, לצורת הפנייה הזכרית יש השפעה תת-מודעת. כשפרסומת לבנק מדברת בגוף שני זכר אני יודעת שהיא כוללת גם אותי, היא גם עשויה להשפיע עלי ואולי אקנה מה שהיא מוכרת, אבל כשפרסומת לבנק מדברת בגוף שני נקבה היא פותחת אלי ערוץ קשב אוטומטי תת מודע. אני מתפלאת שעד היום פרסומאים לא עלו על זה. זה היפוכה של ההרגשה שכתבת עליה "שימוש בלשון נקבה בשם האפליה המתקנת,יוצר אצלי תחושה שהטקסט פונה לנשים בלבד". התחושה שלך היא שהטקסט פונה לנשים בלבד, אך אתה יודע שהוא פונה גם לגברים. דמיין שאתה פונה לחברה ומקבל מענה אוטומטי והקול אומר: "אם את שכירה נא הקישי 1, אם את עצמאית נא הקישי 2". זו הרגשתנו כשאנו פונות למענה קולי ומדברות איתו אחד לאחד, ושומעות: "אם אתה שכיר נא הקש 1". צורת הפנייה הנכונה היא גוף שני זכר רבים וזו המלצת האקדמיה, כי צורה זו אינה פניה בלעדית לזכר המתקשר ולא פנייה בלעדית לנקבה המתקשרת, אלא פנייה ערטילאית ל"רבים". הבורות היא אי-השימוש בניסוחים שאינם כוללים את המין. במקום "אם את שכירה נא הקישי 1" אפשר לומר "שכירים נא הקישו 1"; במקום "אל תרד לשוליים" אפשר לכתוב "אין ירידה לשוליים", או "אסור לרדת לשוליים". העובדה שזה לא קורה, ואנשים לא מקדישים לזה מחשבה ואפילו אינם יודעים איך להפוך את הניסוח לכללי, היא הבורות - והיא לא מנומסת. וזה לדעתי מסכם את העניין – נימוס. יש בשפתנו דרכים לפנות בצורה מנומסת לכל, לכן כשלא עושים זאת זה פשוט לא מנומס. |
|
||||
|
||||
הערה: ירדן ציטט אותי. אני כתבתי - "שימוש בלשון נקבה בשם האפליה המתקנת (מישהו כאן באייל נוהג כך לעיתים), יוצר אצלי תחושה שהטקסט פונה לנשים בלבד. או מדבר על נשים בלבד." כאן תגובה 581764 |
|
||||
|
||||
תודה על התיקון! כתבתי כאן איפשהו שכשאני קוראת פרסומת כתובה לביטוח חיים, למשל, "מגיע לך יותר", שום דבר לא מונע ממני לקרוא את זה בלשון נקבה: מגיע LAX, ובכל זאת אני אוטומטית קוראת בלשון זכר: מגיע LEXA, כאילו שד תרבותי מנקד לי את הכתב, ואני מניחה בתת מודע שהפרסומת לא לגמרי מתכוונת אלי. התכנות הוא אצל הנשים לא פחות מאשר אצל הגברים. |
|
||||
|
||||
אגב, אם את מעוניינת: שכהקפס-לוק לחוץ, שורת המספרים הופכת לניקוד וְאָז אֶפְשָר לָדַעָת אֶיך לָהַגוֹת אֶת כָוַונָת הָמְחָבֵּר גַם לְלֹא שִימוּש בְּאוֹתִיוֹת לָטִינִיוֹת. _____________ זה לא אומר שמנקדים נכון, אבל זה כבר פחות משנה לענייננו. |
|
||||
|
||||
מכירה את זה ומודבקת לי טבלה על הצג, אני פשוט נהנית לתעתק X בתור חי"ת ואיך את קוראת שוקל/ת? שוקל או שוקלת? או לרגע שוקל ואחר כך שוקלת? או שוקל-את? |
|
||||
|
||||
שוקל-שוקלת. (כן, גם לי יש את הבאג שקורא את הפרסומת לביטוח כ־לְךָ |
|
||||
|
||||
זה קשור ל א-שוקל? |
|
||||
|
||||
לא הבנתי |
|
||||
|
||||
א-שוקל זה ביטוי סלנגי ישן. היו לו שני מובנים, להזדרז וגבר לעניין. אולי כי הראשון בא מיידיש והשני מערבית? |
|
||||
|
||||
אני מכיר א-שוקל מאידיש ו שאקל מערבית. |
|
||||
|
||||
מה ההבדל אם פונים ל"שכיר" (ולא לשכירה) או ל"שכירים" (ולא לשכירות)? המעבר מלשון זכר יחיד ללשון זכר רבים לא משנה את זה שמדובר עדיין בלשון זכר. |
|
||||
|
||||
פני למודיעין פנה למודיעין פנו למודיעין ההבדל (כתבתי) הוא שגוף שני נקבה דובר אל זולת מסוים, גוף שני זכר דובר אל זולת מסוים, גוף שני זכר רבים דובר אל זולת לא מסוים. זה בעצם דומה ל VOUS הצרפתי, שאומרים אותו כדי לא לדבר באופן ישיר מדי לזולת הלא מוכר או המכובד, אז מטשטשים אותו. |
|
||||
|
||||
בעצם זה לא בדיוק עונה על השאלה שלך כי לא שאלת על גוף שני דווקא אלא בכלל, אבל זה הרעיון, זכר רבים הוא הגוף הסתמי שלנו. |
|
||||
|
||||
וזכר יחיד? או שמקבלים את ההנחה שגוף זכר הוא הגוף הסתמי או שלא, לא? אני לא מבינה את הלוגיקה מאחורי "זכר יחיד זה זכר, זכר רבים זה סתמי". אתמול יצא לי לבקר גיברת אחת, שפנתה אלינו ואמרה "שבנה! שבנה! מה תרצינה לשתות?" ומאד התרגשתי. אם תשאלי אותה, ברור שיש גוף שני זכר וגוף שני נקבה (או ציווי זכר וציווי נקבה). |
|
||||
|
||||
יש מעט לוגיקה בתחביר ובדקדוק והמון יוצאים מן הכלל, אם לא קראת אני ממליץ על ''גלגולי לשון'' של גיא דויטשר. |
|
||||
|
||||
הגברת החביבה נוקטת לשון המקרא, זה יפה (אם כי מקור לא אכזב לשגיאות כי זו הטיה קשה). לרבים נקבה עתיד וציווי יש צורה תנ"כית וצורה חז"לית. חז"ל איחדו את הזכר והנקבה. לדוגמה: הטיה תנ"כית - תֹאכַלנָה הטיה חז"לית - יֹאכְלוּ (זהה לצורת זכר) הטיה תנ"כית – קֹמנָה הטיה חז"לית - קוּמוּ (זהה לצורת זכר) האקדמיה אימצה את לשון חז"ל כלשון המופת שלנו, כלומר כדוגמה לתחביר והטיה תקניים. אין שגיאה בצורה "תשבנה" המקראית, אבל כבר עשרות שנים שאינה בשימוש בטקסטים מודרניים, היא מקובלת בקרב בני דור מסוים, בני 80 ומעלה אני מעריכה, ואצל גננות. לכן הדוגמה שהבאתי – "פנו למודיעין" - ממילא זהה לרבים ולרבות, ולכן גם לשיטתך היא אמורה להיות עדיפה על צורת יחיד "פנה למודיעין" או "פני למודיעין". זו כשלעצמה סיבה להעדיף את הדיבור בלשון רבים. לאמיתו של דבר ברוב המקרים השפה פותרת את הבעיה בעצמה, ואם דיברנו במקרים מסוימים אלה בלשון רבים, הרי לא נחזור בכוונה ללשון יחיד למקרים שהבעיה אינה נפתרת מעצמה. מעבר לזה: מקרה מעולה – פונים למתקשר בלשון "אתה", כי הוא אחד יחיד ומיוחד. מקרה בינוני – פונים למתקשר בלשון "אתם", הוא אמנם זכר אבל כללי, הוא איננו אחד יחיד ומיוחד. מקרה גרוע – פונים למתקשרת בלשון "אתה", היא לא אחת יחידה ומיוחדת, היא בכלל לא בלקסיקון. אי אפשר ליצור בעברית שוויון מושלם בין זכר לנקבה כמו שקיים בשפות הלטיניות, אפשר רק לחלק את הרווחה ואי-הרווחה הלשונית בצורה שוויונית יותר. משתי סיבות אלה, ואולי סיבות נוספות שאינן ידועות לי, בחרה האקדמיה בזכר רבים כגוף הסתמי, הוא יותר סתמי מזכר יחיד. כך זכר רבים גם נקלט בתפיסת השפה שלנו ללא ניתוחים שמיתוחים, "אתם" הוא גדול וכללי, אנשים, בריות. מעבר לזה אין לי יכולת להסביר טוב יותר. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאת קצת מגזימה בייחוס ארכאיות לצורת "תשבנה". בכל אופן, אני מקווה שאת מגזימה, כי טל ואני בחרנו להשתמש בה (ואני מקווה שהיינו עקביים) בתרגום שלנו. לרוב זה לא בהתייחסות לנשים - "הנוסחאות הללו תתבררנה" וכאלה. אני מקווה שזה לא נקרא ארכאי מדי. בכל אופן, העורכת הלשונית שלנו לא היתה קנאית לזה כמונו, ובכל זאת הרשתה לנו (-: |
|
||||
|
||||
זה משהו אחר לגמרי, זה סגנון אישי! אגב, אני חושבת שגם העבר - שמרתם/שמרתן - הולך ומתחבר, וגם אתם/אתן הם/הן. ההבדל, במיוחד ההבדל בהגייה, הוא כל כך דק שהוא נעשה סטטיסטי. אצלי לפחות. |
|
||||
|
||||
מסכים איתך על העבר ועל כינויי הגוף - אבל כדאי לשים לב שבזמן הווה המגמות הישנות לא הולכים לשום מקום (-: |
|
||||
|
||||
"גיברת"? הפתעת אותי. בכיתה י' הייתה לי מורה להיסטוריה שלימדה קודם בבי"ס דתי לבנות. היא הייתה אומרת "שבנה", "קראנה" וכיו"ב מתוך הרגל, שום שיחדש חלילה, על אף שכיתה הייתה מעורבת.בהחלה זה נשמע לנו מצחיק, אבל בהמשך די אהבתי את זה. |
|
||||
|
||||
אם התכוונת לאות י' אז שווה לקרוא את קוצו של יוד של אורי דרומי. |
|
||||
|
||||
קראתי גם קראתי, ואפילו שועשעתי. אבל אין דין "גיברת" כדין "אילחוש", שהרי המלה הנכונה (לא רק האיות הנכון) היא גברת - ג' שוואית.:) |
|
||||
|
||||
אבל ההיא לא הייתה גברת, היא הייתה גיברת. באמת! |
|
||||
|
||||
טוב, למציאות עצמה גם כללי הדקדוק לא יכולים... |
|
||||
|
||||
זה לא גברת, זאת אומרת שבטח זה אדון. |
|
||||
|
||||
"שוקל/ת" - נדמה לי, לא בטוח, שבדיבור הפנימי שלי אני קורא את זה "שוקלת" אבל עם עצירה אחרי "שוקל", משהו כמו "שוקל לית". והיצוג הסמנטי שאני בונה לי אני מיד כולל את העובדה שהכותב פונה במפורש לשני המגדרים (גם בחלק השני אני לא בטוח). בכל אופן, זה נראה לי פתרון סביר רק לטפסים פורמליים, אם בכלל. |
|
||||
|
||||
אגב, אני חושב כשאור כתב ''לסלק את האקדמיה והבליה הפמיניסטיים'' הוא לא התכוון לאקדמיה ללשון העברית, אלא לחוגים למדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות. |
|
||||
|
||||
הרעיון הפמיניסטי-פסאודו-מהפכני הזה מוכיח שוב כמה תאוריות קונספירציה שולטות במקום שבו שוררת בורות: "הדגם הגברי משמש מודל ומסמן ראשי." בולשיט: "הדגם הגברי" בעברית הוא גם "דגם הסתמי." הצירוף "סע לאט" מתייחס לכל נהג או נהגת. להפך, הגברים הם אלה שצריכים להתלונן שבעצם לא ניתן לפנות אליהם ורק אליהם. כל לשון זכר יכולה לכלול גם נקבה בעוד שלשון נקבה מציינת רק נשים. כך פועלת השפה העברית. הדוברות הפמיניסטיות מעדיפות לקרוא פילוסופיה פמינסטית מאשר את "דקדוק עברי שיטתי" וכך נוצרה מלחמת תרבות על בעיה שבעצם לא קיימת. זו למעשה ההוכחה האולטימטיבית על הצורך האדיר בהוראה אמתית של השפה העברית (וגם להסלק את האקדמיה והבליה מהפמיניזם). לא יודעים עברית ולכן יוצאים למלחמות שאין בהן צורך. וכאילו כדי להוכיח את העניין עוד יותר, הכותבת תומכת בצורה "סעו, אשר מבליעה את הנקבה לא פחות מ"סע" ובדיוק מאותה סיבה: צורת הסתמי. אלא ש"סעו" קצת פחות מעליב, כרגע, את הפמיניסטיות. הרי לא רחוק היום שגם זה ייחשב לדיכוי. ומדוע אינה מדברת על הדיכוי שבעצם צורת הציווי ואולי יתלוננו הגברים כי רק עליהם מצווים בעוד שלנשים יש חופש נהיגה מוחלט? הרי כתוב "לא תרצח", אז מה? זה רק לגברים? איזו שטות, אלוהים אדירים. האם אי פעם אישה חשבה שהשלט "תן זכות קדימה" או "אל תיגע. מתח גבוה" מיועד רק לגברים? ודאי שלא. אז מדוע שבמקרים אחרים נשים כן תחשבנה כך? התשובה ברורה: הלהג הפמיניסטי הכניס להן לראש איזו בעיית מודעות שלא קיימת בעצם, ופתאום נדמה להן שהשפה מדירה ומדכאת אותן. הרי זהו מקרה מובהק שבו הפמיניזם מפלג את הציבור: פתאום לנשים יש לפנות אחרת, ואולי גם נפתח צורת פנייה לקיסר, כמו ביפנית? ואולי נפנה ברבים לאדם מבוגר כמו ביידיש? האם הפמניסטיות אי פעם העלו בדעתן שהבעיה היא לא באופן שבו השפה משפיעה על התפיסה המגדרית אלא בתפיסה המגדרית עצמה שתולה עצמה בשפה כל כך, ובעיקר בממדים מסוימים שלה? "כשאתה בהיריון, אתה מרגיש….". - נכון, זו הוכחה לניכור עצמי נשי. הצעד הבא הוא גילוח השיער והצטרפות למרינס. אחת המגבלות הגדולות של הביקורת הפמיניסטית וספיחיה הוא הדגש האדיר הזה על השפה הנתפסת לא כ"ייצוג" אף שכך הן קוראות לו, אלא כשיקוף ישיר, כפי שעשן מסמן אש. כאילו לשפה אין כוחות ושיקולים משלה, נתונים טכניים שלא טורחים, רחמנא לצלן, לקבל חותמת באגף למחשבה פמיניסטית. אם הנמען בשיחה הוא גבר אז פונים בלשון זכר. מה גם שכל המבנה הזה שאול מאנגלית שבה אין את עניין המגדר והשאילה הזו מערערת את כל שיווי המשקל העברי. הפתרון הוא פשוט לא לשאול מאנגלית. האם אי פעם העלו הפמיניסטיות בדעתן כי אישה יכולה להיות אישה בעל תודעה עצמית נשית ועדיין לומר "כשאתה בהיריון" בדיוק כפי שכשאומרים "שקיעת השמש" אף אחד לא חושב שהשמש באמת שוקעת? הביטוי נשתל בשפה בימים עתיקים ומאז הוא שם, בלא לבטא שום פרספקטיבה. אם לכותבת המאמר יש תודעה נשית פמיניסטית חרף טבעה מדיר הנשים של העברית, משמע שכולם יכולות לפתח תודעה כזו גם מבלי לשנות את השפה. או שאולי היא חוששת שכמה נשים קצת יותר מתוחכמות לא ייפלו בפח האידאולוגי שלה? |
|
||||
|
||||
{דממה של מספר שניות} וואו. הצלחת לנסח מה שגברים חושבים אבל מעולם לא הצליחו לבטא בצורה כל כך קוהרנטית 1. _____________________ 1 מה המילה העברית לקוהרנטי? נהיר? |
|
||||
|
||||
אין עליה. -ממש הצליח לה. |
|
||||
|
||||
יש שפות שבהן צורת הסתמי נראית כמו צורת הנקבה (שפות קלטיות הן דוגמה טובה לכך), ולמרות זאת לא משם יצאה האמירה בעד שוויון בין המינים. הקשרים בין מין דקדוקי להבניית מגדר חברתית הם סבוכים בהרבה. |
|
||||
|
||||
בעקבות ג'וד - לא חשבתי על זה קודם, אבל נראה לי סביר לטעון שצורת הזכר רבים (שכבר לא נכון לקרוא לה כך?) היא נייטרלית מגדרית. פחות סביר לטעון זאת על צורת הזכר יחיד. לומר לאישה הנוהגת במכונית "סע לאט" זו פשוט שגיאה בעברית. נכון שברבדים ישנים של העברית צורת הרבים בעתיד ובציווי שונה לנקבה, אבל לשמחתנו (עד עכשיו חשבתי שזה לצערנו) העברית המודרנית מבטלת את צורת הנקבה, והופכת את צורת הזכר לראויה יותר להיקרא סתמית. אני מסכים שקלושים הסיכויים לשנות מנגנונים מנטליים על-ידי שינוי השפה, אבל במקומות שזה קל - ובפרט, כמו שאמרה ג'וד, מנומס יותר - נראה לי שכדאי לעשות את המאמץ. |
|
||||
|
||||
אתה לא אומר לאישה סע לאט, אלא כתוב בתמרור הפונה אל הכלל. הרי אפשר גם לטעון שאם כתוב "סעו לאט" אין התמרור מתכוון אליי שהרי אני נוהג לבדי... האם אין זה מוזר שאין מי שטוענות בעד צורת נקבה עתיד או ציווי? הנה הן מוחות כנגד סע לאט אבל סעו לאט תחת סענה לאט זה בסדר? ואולי יקומו הגברים ויאמרו שלא מקובל עליהם להיבלע יחד עם הנשים בצורה סתמית? שתמצאנה להן צורות משלהן. אני אגב מחבב מאוד את צורות סיומת נה ולומר "הבנות ילכו" פשוט נראה לי כשיבוש נורא, משהו שם לא מסתדר.לכן בעיניי זה "לצערנו" ששושנה זו הולכת ונעלמת מכרם לשוננו. ועוד דבר: כאשר טוענת הפמיניסטית ש"סע לאט" מעלים ומאלים אותה והיא תובעת את צורת הנקבה, נניח "סעי לאט" או לפחות "סעו לאט" שכולל "סעי לאט" הרי היא תובעת התייחסות אליה כאישה שלה צורה לשונית משלה. כלומר, היא מבדלת עצמה מן הגבר וזה כבר טוב עבורה אלא מה, וזה דווקא חשבתי היום במקרה, האם הדרישה לנוכחות נקבית או מגדרית בלשון אינה בגדר קבלה של דיכוי/תבנית אחרים? הרי עצם הקריאה "אני אישה" יש בה דיכוי של האינדיבידואל תחת המגדר, כולל, ובעצם במיוחד, בצורה הלשונית. אז מה עשו פה? נמלטו מהגדרה גברית כדי ליפול לתוך הגדרה נשית? הרי אם כל הנשים זוכות להוראה "סעי לאט", מדוע "סעי" זה מדויק? כי מישהו הכניס לה לראש שהיא "היא" ולא "הוא" ולא ?<><KL וגם לא?FLGVגח -! אני מבין מעט מאוד בדברים האלה אבל דומני שיש מי שגם החלוקה גבר/אישה לא נוחה להם, כולל הצורה הלשונית. ובמה חטאתי שעליי לחלוק צורה לשונית עם חבריי למשתנה? וכל הנושאות שחלות - חד הן? בקיצור, המאבק למען בידול מגדרי בלשון הוא מאבק שמחליף קולר אחד באחר, אבל כנראה שכאשר אברי הרבייה דומים בין מי שקובע את התבניות לבין מי שממלא אותן זה בסדר. |
|
||||
|
||||
(אני מקווה שלא פספסתי קישור קודם לסרטון הזה). |
|
||||
|
||||
משרד המבקר של הפרלמנט השבדי הוציא הוראה הקובעת שאוניברסיטאות שבדיות לא יכולות לדרוש בקשות עבודה הנכתבות רק באנגלית, הן חיבות לאפשר למלא בקשות עבודה גם בשבדית. הקביעה מסתמכת על חוק השפה השבדי לפיו אזרחים זכאים לתקשר עם השלטונות בשבדית. |
|
||||
|
||||
איך "מותר גם בשוודית" זו "עדיפות לשפה השוודית"? |
|
||||
|
||||
מי יעדיף לשלוח באנגלית כשהוא יכול בשוודית? |
|
||||
|
||||
מי שרוצה להרשים את המעסיק הפוטנציאלי שבבירור מעדיף אנשים שמסוגלים לשלוח את הבקשה באנגלית, מה זאת אומרת מי? |
|
||||
|
||||
יש בזה משהו. משום מה הייתי בטוחה שתופעות מסוג זה קורות רק כאן. אולי משום שפגשתי סטודנטים מארצות שונות שידעו שפה אחת בלבד - שפת אמם, וזו לא היתה אנגלית. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהיה דיון בזה ממש לאחרונה - ממש לא נראה לי שזה משהו שאפשר לאכוף, או אפילו לעודד בצורה ישירה - אבל שימוש באנגלית שלא לצורך בתכתובת פנימית במקומות עבודה - מעיק למדי. ואין לי בעיה לקרוא אנגלית. * החברה שהזכרתי כאן - תגובה 581751 היו לה שאיפות (ויישום חלקי) לעבודה עם ארה"ב. חלק מהתכתובת הכללית בחברה באנגלית, וזה הגיוני. אבל גם ההודעות של ראש מחלקת הקריאייטיב (ישראלי יליד הארץ) על קבלתו של ארט-דירקטור זה או אחר, אליה מכותבים רק עובדי מחלקת הקריאייטיב (ישראלים ילידי הארץ ועולים לא-חדשים מרוסיה - כולם) ו(אולי) הבוס של ראש מחלקת הקריאייטיב (ישראלי יליד הארץ) - היו באנגלית. האם משנה לקליינטים בטקסס שאלי אברהמי, מעצב מוכשר בעל קרדיט שעבד כאן וכאן וכאן מתחיל לעבוד וכולנו מברכים אותו בהצלחה? לא. האם הם בכלל יודעים על זה? גם כן לא. האם אי פעם, אלי אברהמי יתכתב עם אחד מהם? גם לא. * השבוע פנה אלי לקוח. הם צריכים כרטיסי ברכה אינטראקטיביים לאייפד ואייפון ויתר חפיצים. הם צריכים הצעת מחיר מיד. הם צריכים ביצוע כמעט-מיד. דחוף-דחוף. כן, הם עובדים עם חו"ל. אבל רוב, אם לא כל - המאיירים שהם עובדים איתם, הם כאן בארץ. מן הסתם גם המתכנתים. התכתובת - כולה באנגלית. האפיון והדרישות - באנגלית. מתכתבת איתי המפיקה. היא ישראלית. ילידת הארץ בהכרח. רק אני מכותבת. אז למה האנגלית? |
|
||||
|
||||
אני אישית אחד האנשים שמשתמשים ב-Mutt, אבל אין לי בעיות מיוחדות עם עברית, בניגוד לטענה שמשתמעת משם. |
|
||||
|
||||
לפעמים מיילים כאלה יכולים למצוא את דרכם דרך העברות כאלו או אחרות גם לשותפים האמריקאים. ואז, גם אם הם לא צריכים לדעת מה כתוב שם, למען השקיפות והאחווה הארגונית נחמד שהם ידעו שלא מסתירים מהם כלום. ואם לא המיילים האלה, אז אחרים שלכאורה רלוונטיים רק לישראלים, והמדרון חלקלק. (זה לפחות מה שעניתי לעצמי, לא בביטחון, כששאלתי את עצמי את אותה שאלה בנוגע לחברה שלי, סניף ישראלי של חברה אמריקאית.) |
|
||||
|
||||
(אתה עובד בסניף ישראלי של חברה אמריקאית. כאן מדובר בחברה ישראלית שאחרי שנתיים של עבודה נפל לה האסימון לפנות לשוק האמריקאי. דווקא כשעבדתי בסניף ישראלי של חברה אמריקאית, כל התכתובת הפנימית בסניף התבצעה בעברית). |
|
||||
|
||||
התופעה הזו קיימת גם באוניברסיטה. מרצים ומתרגלים רבים עונים לתכתובת אך ורק באנגלית גם כאשר מדובר בנושאים אדמיניסטרטיביים כמו שינוי שעת ההרצאה או בקשת הארכה להגשת תרגיל. כששאלתי את אחת המרצות מדוע אינה משתמשת בעברית היא ענתה ש: א. היא עובדת ביוניקס ולכן אין לה אפשרות לכתוב עברית. ב. לחלק מהמונחים המקצועיים בתחום שלה (אימונולוגיה) אין מקבילה בעברית. ג. זו דרך לעזור לתלמידים לתרגל את האנגלית שלהם. לי, אישית, כל התופעה הזו נראית מגוחכת, מכיון שכמו שיש מונחים שאין להם מקבילה בעברית, כך ישנם מונחים שאין להם מקבילה באנגלית כמו Miluim או Moed B, ומכיון שפעמים רבות נגרמות אי הבנות מצערות, כמו אותו מרצה שהזמין אותנו למשרדו at noon וחיכה לנו במשך שעה*. *הוא הבין ש-noon כוונתו ל-12:00 בדיוק ואנחנו תרגמנו 'צהריים', כלומר: בערך מ-12:00 עד 15:00. ניסיתי להסביר לו שמדובר בפרדוקס הערימה (הוא מתמטיקאי) אך זה לא עזר... |
|
||||
|
||||
נדמה לי שיש מועד ב - make up exam מילואים - reserve duty/service |
|
||||
|
||||
סליחה, לא דייקתי. אין להם מקבילה *מספקת* בעברית. |
|
||||
|
||||
אני מניח שזה המינימום האפשרי במסגרת חוק השפה השבדית. מכיוון שאי אפשר לאסור על דרישת האונ' לבקשות באנגלית, אפשר לחייב אותה לאפשר בקשות בשבדית ע''ס החוק הזה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מצחיק קצת שעל חלון הראווה של "המייסדות" כתוב New (ומשהו מתחתיו שנדמה לי גם באנגלית אבל קטן מדי לפענח); גם באחת התמונות שהופיעו בכתבה בעיתון, אך לא באינטרנט, אפשר היה לראות היפוך נחמד, שאני לא זוכר את פרטיו אבל כן את רוח הדברים: לפני עשרים שנה היו קוראים לחנות Gifts, וכותרת המשנה על השלט היתה מבהירה "מתנות וחפצי נוי", היום אולי יקראו לחנות (אם היא חלק מהאוונגרד שעליו מדברת הכתבה) "דורון", אבל כותרת המשנה שלה עשויה להיות Gifts and more. בעולם הלייף-סטייל כנראה התרגלנו לחשוב על הקטגוריות עצמן באנגלית, או ליתר דיוק שהקטגוריה עילית יותר באנגלית. |
|
||||
|
||||
נו, ו"דורון" זה שם עברי? ___ כל הזכויות שמורות ליוסי גורביץ דיון 94 |
|
||||
|
||||
לדורון יש מספיק פז''ם בתור מילה עברית. |
|
||||
|
||||
סבלנות, זה שם המשחק. |
|
||||
|
||||
בטח שכן. לפחות לפי האקדמיה ללשון העברית. |
|
||||
|
||||
Access Denied
You don't have permission to access "http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4142472,00.h... on this server. Reference #18.41cac7d4.1320259116.3531a1e0 |
|
||||
|
||||
מוזר, נשבר הלינק, זה מאמר על עבוד של ספר ההגדה לשפה עכשווית ע''י שהם סמיט. |
|
||||
|
||||
חסרה l בסוף. הקישור התקין: |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |