 |
|
 |
||
|
||||
 |
לשון גוף שני רבים זה פתרון טוב לעניין. אישית, אני לא מסתדרת עם הפתרונות האחרים: * הכנס/ת לוכס/ן בכ/ל מיל/ה שני/ה אני מוצאת כמיגע לקריאה ולכתיבה. * שימוש לסירוגין - משפט נשים, משפט גברים - יוצר שיחדש מגוחך, חוסר קונסיסטניות, ובלבול אצל הקוראים1. * שימוש בלשון נקבה בשם האפליה המתקנת (מישהו כאן באייל נוהג כך לעיתים), יוצר אצלי תחושה שהטקסט פונה לנשים בלבד. או מדבר על נשים בלבד. * לשון כולמן, כך שמכלילים גם גברים גם נשים באותה המילה. מייגע. מציק. מסורבל. 1 מעשה במישהי שכתבה ככה בפורום אופניים, והמגיבים, רובם גברים שאינם מצויים בשיחדש הפמיניסטי, לא הצליחו להבין אם היא וחברה שלה מחפשות אופניים (ואז ההמלצות מוכוונות נשים, שמה לעשות צרכיהן שונים מעט משל גברים), או היא וחבר שלה. הואיל ותשובתה נוסחה באותה שיטה (משפט כזה, ומשפט כזה), המגיבים לא הצליחו להבין גם בהסבר למה כוונתה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם גוף שני רבים זה לא פתרון אמיתי. הצורה הרגילה היא מן הסתם בלשון זכר; אז נכון, לכאורה האקדמיה התירה את השימוש בה גם כדי לפנות לנשים, אבל זה פתרון קוסמטי. באותה מידה אפשר היה "לבטל" את כל צורות הנקבה בשפה, ולהחליט שהצורות הזכריות תופסות לשני המינים. אישית, אני מעדיף שימוש "טבעי" בשפה: "לחץ", "סע" וכו', אבל כן מנסה "לשרבב" נשים אל טקסטים במידת האפשר, במיוחד בתפקידים נוגדי-מוסכמות. נדמה לי שיש לזה יותר השפעה מהאופן הדיפולטיבי בו פונים פניה נייטרלית בעברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האקדמיה, כאקדמיה, מתירה דברים רק לאחר שהשתרשו השתרש היטב בציבור. ממילא פניית-רבות נתפסת היום ארכאית ולא בשימוש נפוץ. את הפתרון שלך אני לא אוהבת. א. הוא משאיר את ייצוג הנשים בחסדו של הדובר. אם ירצה להכליל נשים או לא בדבריו. ב. הוא שם את הייצוג הנשי במקום בו אנשים מסויימים מחליטים שמתאים לנשים להיות: תפקיד נוגדי-מוסכמות. למשל, "זוכרות", כניגוד לזכרון הקולקטיבי-ציוני-זכרי כביכול. למה זה המיקום שיאה לנשים? זה לא יותר טוב בעיני, ממי שסבורים שמקום האישה במטבח, למשל. אני אישה, אני אחליט איפה המקום המתאים לי. אם בתפקיד נוגד-מוסכמות או לא. ___________________ וסליחה אם זה נשמע תוקפני במקצת. לא זו כוונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטכסטים אקדמאיים באנגלית יש את היחס הזה הרבה פעמים. משהו כמו ''מהנדסת הטילים שמודעת לעובדה זו, תבחר להשתמש בדלק נוזלי..'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל דבר צריך ללמוד מאומות העולם. ____________________ איך אתה כותב "מהנדסת טילים" באנגלית? missile engineeress? מה הטעם לעשות את זה בשפה שהשתבחה מלכתחילה בלשון ניטרלית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באומות העולם המדברות אנגלית כשמספרים על מהנדס טילים, בין אם מהנדס טילים מסוים ובין אם מהנדס טילים כללי, כותבים missile engineer, מספרים ככה וככה ומה היה, ואז לפתע מופיע she checked, ומתגלה לך שזו כל הזמן היתה אישה, בין אם מסוימת ובין אם כללית. בפעם הראשונה נתקלתי בכתיבה כזאת בסיינטיפיק אמריקן לפני לפחות עשרים שנה, וזה היה משונה ויפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאתה כותב בלשון ניטרלית. פשוט אין בעברית לשון ניטראלית אז נאלצתי לתרגם. מה שג'וד אמרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשבת שהתכוונת לשימוש בלשון נקבית לתפקיד המביע חוסר-מוסכמות. היינו - מהנדסי הטילים נוהגים בצורה מסויימת, אבל מהנדסת הטילים המודעת, תבחר בדלק נוזלי דווקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המושג rocket scientist באנגלית מדוברת, מציין ב-60 השנים האחרונות "מהנדסת נורא נורא חכמה ורצינית". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנגלית יש מילה מיוחדת למהנדסת (בהבדל ממהנדס) ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בהוקרה לאיילות מתכנתות) אולי ladybug? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) לייק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת לציין דיבור בלשון שם פעולה - למחלקת שיווק נא ללחוץ אחת. זה ודיבור בגוף שני רבים הם שני הפתרונות הטובים ביותר, וצריך להשתמש בהם בכל מקום שניתן. במקום שלא ניתן, למשל במילוי טפסים, כדאי בכל זאת לטעמי להשתמש בלוכסן: נשוי/נשואה. ובמקומות האחרים לגוון, בספר חשבון לכיתה ו' לנסח את השאלות פעם בזכר ופעם בנקבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם פעולה אכן יכול להיות פתרון מצויין בחלק מהמקרים. בטפסים - לוכסן בהחלט מתאים. אבל האם יצ/א ל/ך לקב/ל מייל/ים אישי/ים שכתוב/ים ככ/ה? כ/י ל/י יצ/א. בספרי חשבון לכיתה ו' - גוף שני רבים יכול לעבוד מצויין. לדעתי יותר טוב מפעם בזכר ופעם בנקבה. אגב, במשחקי המחשב והלומדות שאני מעצבת, בד"ך משתמשים בגוף שני רבים, ומאפשרים לבחור בין דמות של בן לדמות של בת, כשזה רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) בנימוס מופלג עד כדי כך עוד ל/א יצ/א ל/י. אבל אני לא ממעיטה בחשיבותו. למשל פרסומת לביטוח חיים תחת הכותרת: מגיע לך יותר! את יודעת איך אני קוראת את זה? מגיע לךָ יותר. לדעתי זו בושה מצדי (ברצינות, התכנות המוחי שלי מבייש) וצריך לשרש את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גוף שני יחיד הוא ניטרלי בכתב, אך לא בדיבור. איך צריך להגיד "מגיע לך יותר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שימוש בלשון נקבה בשם האפליה המתקנת (מישהו כאן באייל נוהג כך לעיתים), יוצר אצלי תחושה שהטקסט פונה לנשים בלבד. או מדבר על נשים בלבד." מי שעושה את זה (אני?) עושה את זה כאקט חינוכי, מתוך מודעות לכך שזה עלול לבלבל בהתחלה, ובתקווה שנתרגל והשפה שלנו תהיה יותר שוויונית. האמת היא שתגובה 581811 של אור גרמה לי לחשוב מחדש על זה. אני לא בטוח שאני מסכים איתה לגמרי, אבל יש בה לפחות משהו מן האמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה הצודק ואל תשתנה. תיכף אסביר אבל לפני זה שאלה לשונית פסיכולוגית שמסקרת אותי: ניקח לדוגמה את סקר ספנסר טוניק תגובה 3360 (אתה ניסחת אותו?) השאלות מוצגות בזכר ונקבה לחילופין: "אני שוקלת זאת בחיוב", "אני שוקל אבל כנראה לא". זה טוב בעיניי מהסיבה שאמרת שאתה עושה את זה, כאקט חינוכי שעלול לבלבל בהתחלה, בתקווה שנתרגל והשפה שלנו תהיה יותר שוויונית. אבל אפשר היה להשתמש בלוכסן ולכתוב "אני שוקל/ת זאת בחיוב". עכשיו השאלה שמסקרנת אותי: כשאתה – השאלה מופנית לכולם – קורא את זה, אתה קורא 'שוקל' או 'שוקלת'? אענה מיד ואומר שאני קוראת 'שוקלת'. אור דיבר על רמה נמוכה יותר והיא הרמה הדקדוקית, ואענה כאן על דבריו. הפרשנות שלו, שאומרת שיש לראות בלשון הדיבור הגברית לשון "סתמית" ולכן דווקא אינה מכבדת את הגברים, היא עתיקה וימיה כימות הדיון הציבורי הזה, לכן התפלאתי כשהוא דיבר על בורות וקונספירציה ואמר שאחרים "לא יודעים עברית". באותה רוח קרב הוא קרא "לסלק את האקדמיה והבליה הפמיניסטיים". האקדמיה ללשון העברית היא גוף של ידענים מופלגים ורחוקה מהבל, והיא המעוז הכמעט אחרון לשימור ידע השפה. ודאי שאינה מדברת הבלים פמיניסטיים, היא למשל מתנגדת לרעיון של פניה בלשון נקבה לקהל שרובו ככולו נשים, אפילו לא כשיש אלף נשים וגבר אחד. האקדמיה רואה בזכר רבים את הגוף הסתמי. העברית קפאה במשך אלפיים שנה. במקרא ואצל חז"ל נשים כמעט לא קיימות ועל מעמדן אין צורך להרחיב, דברים התחוללו מאז אבל השפה לא השתנתה. אולי בעתיד כלשהו צורת הלשון הגברית תיפטר מהמשקל התרבותי שלה, אבל כרגע הקונוטציה היא של חשיבות יתרה של המין הזכרי ולא להפך. גם בשפות העולם אין "מין סתמי" לאדם, יש מין סתמי לחפצים ולבעלי חיים ולפעמים לילדים – אבל גם בכל המקרים האלה המין איננו זכר או נקבה אלא מין ללא מין it. לכן גם מבחינה בלשנית צריך להתאמץ כדי לבלוע את הספין. אבל אם רוצים אפשר, זו הרי לא סוגיה דקדוקית אלא תרבותית. כפי שאמרו כאן לפני, לצורת הפנייה הזכרית יש השפעה תת-מודעת. כשפרסומת לבנק מדברת בגוף שני זכר אני יודעת שהיא כוללת גם אותי, היא גם עשויה להשפיע עלי ואולי אקנה מה שהיא מוכרת, אבל כשפרסומת לבנק מדברת בגוף שני נקבה היא פותחת אלי ערוץ קשב אוטומטי תת מודע. אני מתפלאת שעד היום פרסומאים לא עלו על זה. זה היפוכה של ההרגשה שכתבת עליה "שימוש בלשון נקבה בשם האפליה המתקנת,יוצר אצלי תחושה שהטקסט פונה לנשים בלבד". התחושה שלך היא שהטקסט פונה לנשים בלבד, אך אתה יודע שהוא פונה גם לגברים. דמיין שאתה פונה לחברה ומקבל מענה אוטומטי והקול אומר: "אם את שכירה נא הקישי 1, אם את עצמאית נא הקישי 2". זו הרגשתנו כשאנו פונות למענה קולי ומדברות איתו אחד לאחד, ושומעות: "אם אתה שכיר נא הקש 1". צורת הפנייה הנכונה היא גוף שני זכר רבים וזו המלצת האקדמיה, כי צורה זו אינה פניה בלעדית לזכר המתקשר ולא פנייה בלעדית לנקבה המתקשרת, אלא פנייה ערטילאית ל"רבים". הבורות היא אי-השימוש בניסוחים שאינם כוללים את המין. במקום "אם את שכירה נא הקישי 1" אפשר לומר "שכירים נא הקישו 1"; במקום "אל תרד לשוליים" אפשר לכתוב "אין ירידה לשוליים", או "אסור לרדת לשוליים". העובדה שזה לא קורה, ואנשים לא מקדישים לזה מחשבה ואפילו אינם יודעים איך להפוך את הניסוח לכללי, היא הבורות - והיא לא מנומסת. וזה לדעתי מסכם את העניין – נימוס. יש בשפתנו דרכים לפנות בצורה מנומסת לכל, לכן כשלא עושים זאת זה פשוט לא מנומס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה: ירדן ציטט אותי. אני כתבתי - "שימוש בלשון נקבה בשם האפליה המתקנת (מישהו כאן באייל נוהג כך לעיתים), יוצר אצלי תחושה שהטקסט פונה לנשים בלבד. או מדבר על נשים בלבד." כאן תגובה 581764 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון! כתבתי כאן איפשהו שכשאני קוראת פרסומת כתובה לביטוח חיים, למשל, "מגיע לך יותר", שום דבר לא מונע ממני לקרוא את זה בלשון נקבה: מגיע LAX, ובכל זאת אני אוטומטית קוראת בלשון זכר: מגיע LEXA, כאילו שד תרבותי מנקד לי את הכתב, ואני מניחה בתת מודע שהפרסומת לא לגמרי מתכוונת אלי. התכנות הוא אצל הנשים לא פחות מאשר אצל הגברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אם את מעוניינת: שכהקפס-לוק לחוץ, שורת המספרים הופכת לניקוד וְאָז אֶפְשָר לָדַעָת אֶיך לָהַגוֹת אֶת כָוַונָת הָמְחָבֵּר גַם לְלֹא שִימוּש בְּאוֹתִיוֹת לָטִינִיוֹת. _____________ זה לא אומר שמנקדים נכון, אבל זה כבר פחות משנה לענייננו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכירה את זה ומודבקת לי טבלה על הצג, אני פשוט נהנית לתעתק X בתור חי"ת ואיך את קוראת שוקל/ת? שוקל או שוקלת? או לרגע שוקל ואחר כך שוקלת? או שוקל-את? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוקל-שוקלת. (כן, גם לי יש את הבאג שקורא את הפרסומת לביטוח כ־לְךָ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קשור ל א-שוקל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א-שוקל זה ביטוי סלנגי ישן. היו לו שני מובנים, להזדרז וגבר לעניין. אולי כי הראשון בא מיידיש והשני מערבית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר א-שוקל מאידיש ו שאקל מערבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל אם פונים ל"שכיר" (ולא לשכירה) או ל"שכירים" (ולא לשכירות)? המעבר מלשון זכר יחיד ללשון זכר רבים לא משנה את זה שמדובר עדיין בלשון זכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פני למודיעין פנה למודיעין פנו למודיעין ההבדל (כתבתי) הוא שגוף שני נקבה דובר אל זולת מסוים, גוף שני זכר דובר אל זולת מסוים, גוף שני זכר רבים דובר אל זולת לא מסוים. זה בעצם דומה ל VOUS הצרפתי, שאומרים אותו כדי לא לדבר באופן ישיר מדי לזולת הלא מוכר או המכובד, אז מטשטשים אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם זה לא בדיוק עונה על השאלה שלך כי לא שאלת על גוף שני דווקא אלא בכלל, אבל זה הרעיון, זכר רבים הוא הגוף הסתמי שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזכר יחיד? או שמקבלים את ההנחה שגוף זכר הוא הגוף הסתמי או שלא, לא? אני לא מבינה את הלוגיקה מאחורי "זכר יחיד זה זכר, זכר רבים זה סתמי". אתמול יצא לי לבקר גיברת אחת, שפנתה אלינו ואמרה "שבנה! שבנה! מה תרצינה לשתות?" ומאד התרגשתי. אם תשאלי אותה, ברור שיש גוף שני זכר וגוף שני נקבה (או ציווי זכר וציווי נקבה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מעט לוגיקה בתחביר ובדקדוק והמון יוצאים מן הכלל, אם לא קראת אני ממליץ על ''גלגולי לשון'' של גיא דויטשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגברת החביבה נוקטת לשון המקרא, זה יפה (אם כי מקור לא אכזב לשגיאות כי זו הטיה קשה). לרבים נקבה עתיד וציווי יש צורה תנ"כית וצורה חז"לית. חז"ל איחדו את הזכר והנקבה. לדוגמה: הטיה תנ"כית - תֹאכַלנָה הטיה חז"לית - יֹאכְלוּ (זהה לצורת זכר) הטיה תנ"כית – קֹמנָה הטיה חז"לית - קוּמוּ (זהה לצורת זכר) האקדמיה אימצה את לשון חז"ל כלשון המופת שלנו, כלומר כדוגמה לתחביר והטיה תקניים. אין שגיאה בצורה "תשבנה" המקראית, אבל כבר עשרות שנים שאינה בשימוש בטקסטים מודרניים, היא מקובלת בקרב בני דור מסוים, בני 80 ומעלה אני מעריכה, ואצל גננות. לכן הדוגמה שהבאתי – "פנו למודיעין" - ממילא זהה לרבים ולרבות, ולכן גם לשיטתך היא אמורה להיות עדיפה על צורת יחיד "פנה למודיעין" או "פני למודיעין". זו כשלעצמה סיבה להעדיף את הדיבור בלשון רבים. לאמיתו של דבר ברוב המקרים השפה פותרת את הבעיה בעצמה, ואם דיברנו במקרים מסוימים אלה בלשון רבים, הרי לא נחזור בכוונה ללשון יחיד למקרים שהבעיה אינה נפתרת מעצמה. מעבר לזה: מקרה מעולה – פונים למתקשר בלשון "אתה", כי הוא אחד יחיד ומיוחד. מקרה בינוני – פונים למתקשר בלשון "אתם", הוא אמנם זכר אבל כללי, הוא איננו אחד יחיד ומיוחד. מקרה גרוע – פונים למתקשרת בלשון "אתה", היא לא אחת יחידה ומיוחדת, היא בכלל לא בלקסיקון. אי אפשר ליצור בעברית שוויון מושלם בין זכר לנקבה כמו שקיים בשפות הלטיניות, אפשר רק לחלק את הרווחה ואי-הרווחה הלשונית בצורה שוויונית יותר. משתי סיבות אלה, ואולי סיבות נוספות שאינן ידועות לי, בחרה האקדמיה בזכר רבים כגוף הסתמי, הוא יותר סתמי מזכר יחיד. כך זכר רבים גם נקלט בתפיסת השפה שלנו ללא ניתוחים שמיתוחים, "אתם" הוא גדול וכללי, אנשים, בריות. מעבר לזה אין לי יכולת להסביר טוב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאת קצת מגזימה בייחוס ארכאיות לצורת "תשבנה". בכל אופן, אני מקווה שאת מגזימה, כי טל ואני בחרנו להשתמש בה (ואני מקווה שהיינו עקביים) בתרגום שלנו. לרוב זה לא בהתייחסות לנשים - "הנוסחאות הללו תתבררנה" וכאלה. אני מקווה שזה לא נקרא ארכאי מדי. בכל אופן, העורכת הלשונית שלנו לא היתה קנאית לזה כמונו, ובכל זאת הרשתה לנו (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משהו אחר לגמרי, זה סגנון אישי! אגב, אני חושבת שגם העבר - שמרתם/שמרתן - הולך ומתחבר, וגם אתם/אתן הם/הן. ההבדל, במיוחד ההבדל בהגייה, הוא כל כך דק שהוא נעשה סטטיסטי. אצלי לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך על העבר ועל כינויי הגוף - אבל כדאי לשים לב שבזמן הווה המגמות הישנות לא הולכים לשום מקום (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גיברת"? הפתעת אותי. בכיתה י' הייתה לי מורה להיסטוריה שלימדה קודם בבי"ס דתי לבנות. היא הייתה אומרת "שבנה", "קראנה" וכיו"ב מתוך הרגל, שום שיחדש חלילה, על אף שכיתה הייתה מעורבת.בהחלה זה נשמע לנו מצחיק, אבל בהמשך די אהבתי את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם התכוונת לאות י' אז שווה לקרוא את קוצו של יוד של אורי דרומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי גם קראתי, ואפילו שועשעתי. אבל אין דין "גיברת" כדין "אילחוש", שהרי המלה הנכונה (לא רק האיות הנכון) היא גברת - ג' שוואית.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ההיא לא הייתה גברת, היא הייתה גיברת. באמת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, למציאות עצמה גם כללי הדקדוק לא יכולים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא גברת, זאת אומרת שבטח זה אדון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שוקל/ת" - נדמה לי, לא בטוח, שבדיבור הפנימי שלי אני קורא את זה "שוקלת" אבל עם עצירה אחרי "שוקל", משהו כמו "שוקל לית". והיצוג הסמנטי שאני בונה לי אני מיד כולל את העובדה שהכותב פונה במפורש לשני המגדרים (גם בחלק השני אני לא בטוח). בכל אופן, זה נראה לי פתרון סביר רק לטפסים פורמליים, אם בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אני חושב כשאור כתב ''לסלק את האקדמיה והבליה הפמיניסטיים'' הוא לא התכוון לאקדמיה ללשון העברית, אלא לחוגים למדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון הפמיניסטי-פסאודו-מהפכני הזה מוכיח שוב כמה תאוריות קונספירציה שולטות במקום שבו שוררת בורות: "הדגם הגברי משמש מודל ומסמן ראשי." בולשיט: "הדגם הגברי" בעברית הוא גם "דגם הסתמי." הצירוף "סע לאט" מתייחס לכל נהג או נהגת. להפך, הגברים הם אלה שצריכים להתלונן שבעצם לא ניתן לפנות אליהם ורק אליהם. כל לשון זכר יכולה לכלול גם נקבה בעוד שלשון נקבה מציינת רק נשים. כך פועלת השפה העברית. הדוברות הפמיניסטיות מעדיפות לקרוא פילוסופיה פמינסטית מאשר את "דקדוק עברי שיטתי" וכך נוצרה מלחמת תרבות על בעיה שבעצם לא קיימת. זו למעשה ההוכחה האולטימטיבית על הצורך האדיר בהוראה אמתית של השפה העברית (וגם להסלק את האקדמיה והבליה מהפמיניזם). לא יודעים עברית ולכן יוצאים למלחמות שאין בהן צורך. וכאילו כדי להוכיח את העניין עוד יותר, הכותבת תומכת בצורה "סעו, אשר מבליעה את הנקבה לא פחות מ"סע" ובדיוק מאותה סיבה: צורת הסתמי. אלא ש"סעו" קצת פחות מעליב, כרגע, את הפמיניסטיות. הרי לא רחוק היום שגם זה ייחשב לדיכוי. ומדוע אינה מדברת על הדיכוי שבעצם צורת הציווי ואולי יתלוננו הגברים כי רק עליהם מצווים בעוד שלנשים יש חופש נהיגה מוחלט? הרי כתוב "לא תרצח", אז מה? זה רק לגברים? איזו שטות, אלוהים אדירים. האם אי פעם אישה חשבה שהשלט "תן זכות קדימה" או "אל תיגע. מתח גבוה" מיועד רק לגברים? ודאי שלא. אז מדוע שבמקרים אחרים נשים כן תחשבנה כך? התשובה ברורה: הלהג הפמיניסטי הכניס להן לראש איזו בעיית מודעות שלא קיימת בעצם, ופתאום נדמה להן שהשפה מדירה ומדכאת אותן. הרי זהו מקרה מובהק שבו הפמיניזם מפלג את הציבור: פתאום לנשים יש לפנות אחרת, ואולי גם נפתח צורת פנייה לקיסר, כמו ביפנית? ואולי נפנה ברבים לאדם מבוגר כמו ביידיש? האם הפמניסטיות אי פעם העלו בדעתן שהבעיה היא לא באופן שבו השפה משפיעה על התפיסה המגדרית אלא בתפיסה המגדרית עצמה שתולה עצמה בשפה כל כך, ובעיקר בממדים מסוימים שלה? "כשאתה בהיריון, אתה מרגיש….". - נכון, זו הוכחה לניכור עצמי נשי. הצעד הבא הוא גילוח השיער והצטרפות למרינס. אחת המגבלות הגדולות של הביקורת הפמיניסטית וספיחיה הוא הדגש האדיר הזה על השפה הנתפסת לא כ"ייצוג" אף שכך הן קוראות לו, אלא כשיקוף ישיר, כפי שעשן מסמן אש. כאילו לשפה אין כוחות ושיקולים משלה, נתונים טכניים שלא טורחים, רחמנא לצלן, לקבל חותמת באגף למחשבה פמיניסטית. אם הנמען בשיחה הוא גבר אז פונים בלשון זכר. מה גם שכל המבנה הזה שאול מאנגלית שבה אין את עניין המגדר והשאילה הזו מערערת את כל שיווי המשקל העברי. הפתרון הוא פשוט לא לשאול מאנגלית. האם אי פעם העלו הפמיניסטיות בדעתן כי אישה יכולה להיות אישה בעל תודעה עצמית נשית ועדיין לומר "כשאתה בהיריון" בדיוק כפי שכשאומרים "שקיעת השמש" אף אחד לא חושב שהשמש באמת שוקעת? הביטוי נשתל בשפה בימים עתיקים ומאז הוא שם, בלא לבטא שום פרספקטיבה. אם לכותבת המאמר יש תודעה נשית פמיניסטית חרף טבעה מדיר הנשים של העברית, משמע שכולם יכולות לפתח תודעה כזו גם מבלי לשנות את השפה. או שאולי היא חוששת שכמה נשים קצת יותר מתוחכמות לא ייפלו בפח האידאולוגי שלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
{דממה של מספר שניות} וואו. הצלחת לנסח מה שגברים חושבים אבל מעולם לא הצליחו לבטא בצורה כל כך קוהרנטית 1. _____________________ 1 מה המילה העברית לקוהרנטי? נהיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין עליה. -ממש הצליח לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שפות שבהן צורת הסתמי נראית כמו צורת הנקבה (שפות קלטיות הן דוגמה טובה לכך), ולמרות זאת לא משם יצאה האמירה בעד שוויון בין המינים. הקשרים בין מין דקדוקי להבניית מגדר חברתית הם סבוכים בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות ג'וד - לא חשבתי על זה קודם, אבל נראה לי סביר לטעון שצורת הזכר רבים (שכבר לא נכון לקרוא לה כך?) היא נייטרלית מגדרית. פחות סביר לטעון זאת על צורת הזכר יחיד. לומר לאישה הנוהגת במכונית "סע לאט" זו פשוט שגיאה בעברית. נכון שברבדים ישנים של העברית צורת הרבים בעתיד ובציווי שונה לנקבה, אבל לשמחתנו (עד עכשיו חשבתי שזה לצערנו) העברית המודרנית מבטלת את צורת הנקבה, והופכת את צורת הזכר לראויה יותר להיקרא סתמית. אני מסכים שקלושים הסיכויים לשנות מנגנונים מנטליים על-ידי שינוי השפה, אבל במקומות שזה קל - ובפרט, כמו שאמרה ג'וד, מנומס יותר - נראה לי שכדאי לעשות את המאמץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא אומר לאישה סע לאט, אלא כתוב בתמרור הפונה אל הכלל. הרי אפשר גם לטעון שאם כתוב "סעו לאט" אין התמרור מתכוון אליי שהרי אני נוהג לבדי... האם אין זה מוזר שאין מי שטוענות בעד צורת נקבה עתיד או ציווי? הנה הן מוחות כנגד סע לאט אבל סעו לאט תחת סענה לאט זה בסדר? ואולי יקומו הגברים ויאמרו שלא מקובל עליהם להיבלע יחד עם הנשים בצורה סתמית? שתמצאנה להן צורות משלהן. אני אגב מחבב מאוד את צורות סיומת נה ולומר "הבנות ילכו" פשוט נראה לי כשיבוש נורא, משהו שם לא מסתדר.לכן בעיניי זה "לצערנו" ששושנה זו הולכת ונעלמת מכרם לשוננו. ועוד דבר: כאשר טוענת הפמיניסטית ש"סע לאט" מעלים ומאלים אותה והיא תובעת את צורת הנקבה, נניח "סעי לאט" או לפחות "סעו לאט" שכולל "סעי לאט" הרי היא תובעת התייחסות אליה כאישה שלה צורה לשונית משלה. כלומר, היא מבדלת עצמה מן הגבר וזה כבר טוב עבורה אלא מה, וזה דווקא חשבתי היום במקרה, האם הדרישה לנוכחות נקבית או מגדרית בלשון אינה בגדר קבלה של דיכוי/תבנית אחרים? הרי עצם הקריאה "אני אישה" יש בה דיכוי של האינדיבידואל תחת המגדר, כולל, ובעצם במיוחד, בצורה הלשונית. אז מה עשו פה? נמלטו מהגדרה גברית כדי ליפול לתוך הגדרה נשית? הרי אם כל הנשים זוכות להוראה "סעי לאט", מדוע "סעי" זה מדויק? כי מישהו הכניס לה לראש שהיא "היא" ולא "הוא" ולא ?<><KL וגם לא?FLGVגח -! אני מבין מעט מאוד בדברים האלה אבל דומני שיש מי שגם החלוקה גבר/אישה לא נוחה להם, כולל הצורה הלשונית. ובמה חטאתי שעליי לחלוק צורה לשונית עם חבריי למשתנה? וכל הנושאות שחלות - חד הן? בקיצור, המאבק למען בידול מגדרי בלשון הוא מאבק שמחליף קולר אחד באחר, אבל כנראה שכאשר אברי הרבייה דומים בין מי שקובע את התבניות לבין מי שממלא אותן זה בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני מקווה שלא פספסתי קישור קודם לסרטון הזה). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |