בתשובה ליובל נוב, 14/09/11 6:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני חושב. מצד שני את מעיין זה די מרתק, מצד ראשון רוב הספרים מרתקים אותו באותה מידה פסיבית. מצד שני, מיץ פטל נשגב לחלוטין מבינתי, וגם מעשה בחמישה בלונים מציק לי - העלילה נחמדה והציורים מקסימים, אבל הייתי שמח אילו המוזיקליות והחזרתיות שם היתה יותר מוקפדת. (וכדי להיות גם חיובי: נרעשתי לטובה כשגיליתי לפני שנים מעטות ש"טוסברהינדי הגיבור", חווייה מכוננת של ילדותי, נמצא שוב בחנויות. לטעמי ספר חובה מגיל ארבע עד מאה ועשרים, בהחלט כולל שש עשרה ועשרים ואחת. אבל לא שמעתי עוד על מישהו אחר שמכיר או זוכר אותו. מהאייל תבוא ישועתי?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוסברהינדי מתוק, אבל אין על עלי קמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, טוסברהינדי הגיבור! כמה חשוב לדעת איך לצאת מבור עמוק, כמה חשוב לספור כראוי אריות, ואיך לבחור לשוט בספינה שלא היתה שם בכלל! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ פטל, בעיני, גם לא משהו, וגם מאוייר איום ונורא. _______________ אני מכירה את טוסברהינדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו ברור. אני אפילו זוכר תוכנית בטלוויזיה בה מישהו ( אמיר אוריין?) מקריא, אם לא את כל הספר, אז לפחות את החלק המבריק על האריה הרביעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניתי אותו לפי שלוש שנים. ירדן הקשיב בעניין רב, החמיץ את רוב הבדיחות ודרש ממני בהקראות הבאות לדלוג על הנסיון השני (עם הסירים). לאט לאט הוא למד לצחוק יחד איתי במקומות הנכונים, בעיקר כשטוסברהינדי אוכל את האריה הלא נכון. שקד פחות התלהבה מהספר, אבל כשהגננת הכריזה שבכל יום ו' אחד ההורים יבוא לגן להקריא לילדים סיפור, גייסתי את טוסברהינדי לעזרתי. הילדים היו מרותקים והגננת ביקשה שאשאיל להם את הספר לזמן מה. אין מה לומר, ספר חובה (לקנות מהר לפני שיאסר, הסופר הוא עוכר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הסופר תמיד היה עוכר. מה חדש? הסופר גם מת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה חדש? שהמדינה שלנו מתחילה להתייחס אחרת לעוכרים וליצירותיהם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |