2371 |
|||||
|
המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
אין כמו לשבת עם אדם מלומד בספרייתו. כל שיחה על כל נושא שהוא תגרום לו לקום ולהוציא ספר מאחד המדפים, לספר קצת על מה שבתוכו, ואחרי זה להמשיך על הסיפור שמאחוריו. לאחרונה הזדמן לי לראיין את זוכה פרס ישראל יעקב לנדאו בחדר העבודה שלו - חדר קטן למראה, שכל ארבעת קירותיו מרופדים מהרצפה ועד התקרה בספרים (החדר כולל גם סולם למטרות ברורות מאליהן). מידי כמה דקות הוא קם, ניגש לאחד המדפים, הביט בו שניות ספורות, ושלף ספר כלשהו כדי להראות לי אותו. כמובן שללנדאו יש יתרון: הוא קורא יותר שפות משאני יכול לחשוב עליהן (ודוק: קורא, לא דובר. הוא הסביר לי שהרבה יותר קל ללמוד שפה אם לא טורחים להתעסק עם כל העניין הזה של ההגייה). היה תענוג. אגב, בספרו "The Meaning of Liff" חידש דאגלס אדאמס מילה בעלת חשיבות רבה לכל אוהב ספרים, ולכל מי שמכיר אוהב ספרים: AHENNY
(adj.) The way people stand when examining other people's bookshelves. |
|
||||
|
||||
כשהייתי ילדה אבי נסע לתקופה לצרפת לעבוד שם במעבדה כלשהי. אבי למד אז צרפתית ויכול היה לקרוא בצרפתית, אך לתדהמתו כשהגיע לצרפת איש לא הבין אותו והוא לא הבין איש. |
|
||||
|
||||
היה צריך ללמוד סיישלואז - השפה המקומית של איי סיישל שהיא צרפתית הנכתבת בדיוק כפי שהיא נשמעת (ללא כתיב ארכאי ואותיות לא נהגות וכיוב'). |
|
||||
|
||||
מרתק! אם היא נכתבת כמו צרפתית-צרפתית (ונהגית בהתאם), אז יופי לסיישלים. אבל אם היא נהגית כמו צרפתית-צרפתית (ונכתבת בהתאם), אז המצב קשה. קיצור הגיית המילים גורם להמון הומופונים, ולכן דורש המון הקשר כדי לפענח משפט. בשפת דיבור, שמטבעה היא דלה יותר, זה בוודאי פחות קריטי (שישים מיליון צרפתים אינם טועים - לפחות לא יותר מעמים אחרים...), אבל בספרות שנכתבת בשפה עשירה זה עלול להסתבך. אני מנחש שאם מתרגמים ספר מצרפתית לסיישלואז צריך פה ושם לשנות את בחירת המילים, כדי לא להכניס ריבוי משמעות שאינו קיים במקור. ומה, לעזעזאל, עושים בשירה? האמת היא שכולנו מכירים עוד איזו שפה שבה הרבה מילים שונות נכתבות אותו דבר. לנו, בכל אופן, יש טריק שאפשר להשתמש בו בשעת הצורך, ואכן משתמשים בו בשירה. יש עוד הבדל: בעברית רוב ההומוגרפים הם מקריים, ואילו בצרפתית הומופונים הם עניין שיטתי: רוב הפעלים בהווה, למשל, נכתבים שונה בהטיות השונות לגוף ומספר, אך נהגים זהה; יש גם זמנים שונים שנכתבים שונה ונהגים זהה. משהו שמסקרן אותי, בהקשר זה, הוא חוויית לימוד הקריאה של ילד צרפתי. לומדי צרפתית כשפה זרה לומדים בד בבד כתיבה והגייה - או לומדים כללי הגייה ואז לומדים מילים בכתב. אולי הם שמים לב, ואולי לא, שמלים שונות (או הטיות שונות) נהגות אותו דבר. מזווית הראייה של ילד צרפתי, זה בהכרח שונה: הוא מגלה (לחרדתו) ש*אותה מילה* שהוא מכיר נכתבת בהמון דרכים שונות, לפי ההקשר! |
|
||||
|
||||
איי סיישל עצמם הם מרתקים. מתברר שהשפה נקראת Kreol (התושבים עצמם הם סיישלואז). אני לא יודע בדיוק כיצד התפתחה הקריאולית ומהם כלליה, אבל אפשר לנחש. ראשוני התושבים (במאה ה-18) היו מספר קטן של איכרים צרפתיים ועבדיהם השחורים. "חיי התרבות" שלהם התרכזו סביב מטעי התה והוניל ולאו דוקא כתיבת או קריאת ספרות ושירה. אפשר להניח שהקריאול התפתחה פשוט משום שלא היו באיים מורים או בתי ספר. גם כיום אוכלוסיית האיים מונה רק כ-80000 (אוכלוסיית הבירה ויקטוריה 25000), ואפשר להניח שחיי הספרות וצרכיה מצומצמים למדי. בכל מקרה התושבים ברובם דוברים גם אנגלית (האיים הפכו למושבות כתר ב-1814) וצרפתית ולומדים את 3 השפות בבתי הספר. מרתק אפילו יותר מן השפה, הוא המבנה הפוליטי-כלכלי-חברתי של האוכלוסיה. למרות שרוב יושבי האיים הם בני תערובת אירופאיים-שחורים התפתחה שם כלכלת צבע. ככל שאתה בהיר יותר, סביר שמעמדך הכלכלי-חברתי גבוה יותר. על המבנה הזה מורכבים 2 תוספות: מהגרים אירופיים שהם בולטים במעמדות המקצועיים (משרדי תיירות, מסעדנים) והודים (מוסלמים אני חושב) הבולטים בתחום המסחר הקמעונאי. ההודים (1.1%) הם היהודים של האיים, מוחזקים כעשירים גדולים שבנו את הונם מעושק ורמאות של הסיישלואז. בעיני המתבונן מן החוץ רוב ההודים הם בעלי חנויות קטנטנות ועובדים זוטרים בתעשיית התיירות וככלל רחוקים מלהיות עשירים. בכלל הרושם החיצוני הוא יותר קריבי מאשר אפריקאי, למרות שהאיים שוכנים באוקיינוס ההודי (ליד מדגסקר וראוניון). |
|
||||
|
||||
כמה קשקשנים יש פה .... עדיף שלא תדברו על דברים שאתם לא מבינים WWW.SEYBAY.COM
WWW.SESEL.NET |
|
||||
|
||||
ד"ש בארץ ... |
|
||||
|
||||
אם אתה משם, אולי תספר קצת בעצמך ותתקן את ה"קשקשנים"? |
|
||||
|
||||
שמם של המקומיים הוא סיישלווא.. קשה לכתוב את זה בעברית... באנגלית זה seychellois ובקראולית (במקור קראול- Creole ) seselwa. השפה הייתה שפת רחוב ולפני מספר שנים, חברה של שרת התרבות המקומית לקחה על עצמה את פרויקט כתיבת השפה... הבעייה היחידה הייתה מוצאה של אותה גברת--- גרמנייה.... ולכן הכתיבה של השפה שובשה לחלוטין והמילה Creole נכתבת היום kreol... וואלה.. שיעור קטן ויקר עבורי כי האינטרנט פה ---- מחורבן-- סלחו לי על הצרפתית נשיקות והפרחים לצה"ל |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
אם אתם רוצים עוד מידע: סיישל http://www.sesel.net Seychellois--- http://www.seychellois.com
|
|
||||
|
||||
לא הבנתי את הבעיה שהגדרת. אבל זה מזכיר לי שבהולנדית, המילה "מדוכדך" נהגית "סכריינך" (sjaggerijnig, אבל יש המון ורסיות איות 1) - תהיתי מה לסכרין ולדכדוך, עד שהסבירו לי שמדובר בוורסיה מקומית ל"שגראן" הצרפתי. 1 כפי שניתן לראות למשל פה. |
|
||||
|
||||
איזו בעיה שהגדרתי? |
|
||||
|
||||
מאוד מזדהה עם התחושה. בכלל, לראות ספרייה של מישהו שבאמת אוהב ספרים - פירושו לראות *אותו* באמת. ואתה יכול לתת דוגמה של משפט עם "ahenny"? זו נשמעת לי מלה שימושית ביותר, אבל לא ברור לי איך היא נכנסת למשפט. |
|
||||
|
||||
בדיוק כמו שמשתמשים במילה akimbo: he stood ahenny before the bookcase, while his host went to the kitchen for some tea. למשל.
|
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הספר "The Meaning of Liff" הוא של אותו אדאמס שכתב את "המדריך לטרמפיסט בגלקסייה"? האם הוא חלק בקובץ/סדרת ספרים שלו? לא ידעתי שאדאמס כתב ספרים נוספים. אם הספר הוא פרי עטו של אותו אדאמס- האם הוא משעשע כמו "המדריך"? האם אתה ממליץ עליו? Is standing in the library while examining the bookshelves also considered "ahenny"?
|
|
||||
|
||||
הספר של אדאמס ולויד נמצא ברשת http://folk.uio.no/alied/TMoL.html 1 ליף (ש"ע) ספר שעטיפתו משקרת באשר לתוכנו. |
|
||||
|
||||
כן, זה אותו אדאמס. הוא כתב יותר מאשר את חמשת ספרי המדריך. פרט ל"Meaning of Liff", שהוא מילון של מילים שחסרות בשפה האנגלית1, אדאמס כתב שם את שני ספרי דירק ג'נטלי (סוכנות הבילוש ההוליסטית של דירק ג'נטלי, ו-שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש, שניהם קיימים גם בתרגום לעברית), וכן ספר טבע אחד, שכתב יחד עם מארק קרוורדיאן, בשם "הזדמנות אחרונה לראות" (יצא לא מזמן בעברית בסדרת "פרוזה" של הוצאת ידיעות אחרונות/ספרי חמד), ועוסק בחיות על סף הכחדה. אלוהים רק יודע מה היה קורה אם הוא היה משתף פעולה עם טרי פראטצ'ט לפני מותו. 1 לצורך העניין הוא השתמש במאגר המילים שאף אחד לא משתמש בהן ויושבות סתם על שלטי דרכים ברחבי העולם. גם "אשדוד" זכתה להכנס לשימוש מחודש. אם אתה משתמש בתוכנת בבילון, מישהו הואיל בטובו להכניס את המילון כולו לשם, וניתן לחפש גם על בסיס מילים בהגדרה, ולא רק בצורה הרגילה, כך שקל לאתר מילים אהובות במיוחד. |
|
||||
|
||||
כדאי לציין שאדוד נמצאת בספר "The Deeper Meaning of Liff" (המשמעות העמוקה יותר של הליף). http://www.langmaker.com/db/eng_ashdod.htm (לא הצלחתי לתרגם). |
|
||||
|
||||
"אשדוד": כל חפץ עליו נוקש מעשן את מקטרתו לעתים תכופות כדי לרוקן אותה. |
|
||||
|
||||
מה עם אשקלון או בת ים, למשל? גם הן זכו להנצחה כזו? |
|
||||
|
||||
לא יודע... צריך לשאול את נשוא הכותרת. אני רק תרגמתי את הערך ''אשדוד''. |
|
||||
|
||||
לא. למיטב זכרוני יש רק ישוב ישראלי אחד שמצא את דרכו לספר. |
|
||||
|
||||
אני מוחה על האפליה. הרי אין ספק שהמלה ''אשקלון'', למשל, נועדה לציין את ''הריק המביך המשתלט על מוחו של אדם שפתח בדברים והמשכם נשכח ממנו''. (את הפירוש ל''בת ים'' שכחתי). |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון ל Ashkelon או ל Ashqelon? (או אולי בכלל ל Aschqellon?) |
|
||||
|
||||
כיוון שמדובר באונומתופאה, המלה יכולה להיכתב כהלכה רק בעברית וביוונית, ואינני יודעת להיכנס לכתיב היווני במחשב. |
|
||||
|
||||
כנראה קורא את האייל, מציע תרגום משלו למילה אשדוד ("כל חפץ שכנגדו נוהג המעשן להקיש את מקטרתו כדי לרוקנה.") ומוסיף מילים למילון של אדאמס (למשל, "זייגרמן (ש"ע) - אדם נמרץ העונד בהפגנתיות שעון רולקס, והנוהג להציע פתרונות פוליטיים כשהוא מבצע בידיו תנועות חיתוך נמרצות. מתיימר לדעת לפרק שעונים, ממשלות, תהליכי שלום ומפלגות.") |
|
||||
|
||||
הערך החביב עלי (והיחיד שאני זוכר): Hobbs Cross. |
|
||||
|
||||
(לתוהים: הקפיצות המוזרות שבחורה צריכה לעשות במיטה כדי לוודא שהוא יישן על החלק הרטוב) |
|
||||
|
||||
איך הוא הביא לשם את Hobbs? |
|
||||
|
||||
1 איפה מוצאים (חיפוש liff באינדקס לא הביא כלום)? |
|
||||
|
||||
הממ.... עושה רושם שהוא הוסר מהאתר. מוזר. |
|
||||
|
||||
לפי הדוגמה שלך בהמשך, זה תואר-פועל (adverb). |
|
||||
|
||||
אחלה מאמר, אבל... אמרת: "גם לי יש סיפור נהדר לספר על כך, והוא מעניין הרבה יותר מהתשובות של מרבית המרואיינים בספר." נו? ואיפה הוא? |
|
||||
|
||||
אני חושש שיצרתי ציפיה מוגזמת. בקצרה, את האהבה לספרים ספגתי מהבית – כמעט אפשר לומר, בגנים. סבי עליו השלום עבד כנער בבית-דפוס בארץ מולדתו. מדובר בעבודה פיזית קשה, אבל במקום שכר הוא הסתפק בזכות לקרוא ספרים בטרם יצאו לאור (והיה עליו להחזיר את העותק במצב מושלם, אחרת נאלץ לשלם עליו). את האהבה הזו הוא העביר לאבי, שהיה במשך שנים "תולעת ספרים" למרות קשיים אוביקטיביים מרתיעים; וזו האווירה שספגתי גם אני בבית. נדמה לי שכבר ציינתי באייל כי אחת החוייות המעצבות של ילדותי היה היום בו הבנתי שלעולם לא אוכל לקרוא את כל הספרים שבספריה הציבורית. |
|
||||
|
||||
אכן. מוכר. סבי היה כורך (ברוסיה), ובארץ פתח חנות ספרים.:) |
|
||||
|
||||
:-) |
|
||||
|
||||
אכן, אם כי זה לא מופיע בשם.:) |
|
||||
|
||||
אבל אני חייבת: טל, אתה מודע לכך שאתר הבית שלך מסוגל לגרום לדכאון קליני אצל כל סטודנט טכניוני באשר הוא? |
|
||||
|
||||
למען הדיוק, אתר הבית שלו מסוגל לעשות את זה לא רק לסטודנטים ולא רק לטכניוניסטים. |
|
||||
|
||||
לא, לא, לא. רק מי שלומד בטכניון יכול באמת להעריך את המשמעות של הדברים (תאמין לי - היא רצינית מאוד). |
|
||||
|
||||
בתור סטודנט טכניוני אני תוהה - למה? |
|
||||
|
||||
אם אתה תוהה למה, יש אחת מתוך שתי אפשרויות: א. אתה מצטיין נשיא (ואז אין לנו על מה לדבר. :) ב. לא הלכת לקורות החיים בדף הבית של טל. |
|
||||
|
||||
מה עם אופציה ג. - מתמטיקאים לא מתרשמים ממדמ"חניקים? (אבל המתמטיקאי החבוי היטב שבי צועק דווקא שסעיף א' שלך סותר את "כל סטודנט טכניוני באשר הוא") טוב, קשקשתי מספיק. |
|
||||
|
||||
מה זה מדמ"חניקים? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בשו"ת עם הנדלזלץ (קישור מהמאמר) שואל אותו מישהו על ספר בשם "עיר ושמה אליס", והנדלזלץ עונה שלמיטב ידיעתו אין כזה. נדמה לי שזהו תרגום שמו של הספר "A Town Like Alice", אם כי אני לא לגמרי בטוח מאיפה זה יושב לי בראש. מישהו? אגב, את הספר השני המוזכר באותה שאלה, "והיום איננו כלה" של צ'ינגיס אייטמטוב, אסור להחמיץ. |
|
||||
|
||||
אולי זה "A Town Like Malice" :-) |
|
||||
|
||||
"עיר ושמה אליס" אינו תרגום מתאים ל-"A Town Like Alice". אם כבר, היה ראוי לתרגם ל-"עיר כמו אליס", כאשר "אליס" היא אליס ספרינגס, עיירה בלב המדבר האוסטרלי. הספר עוסק (גם) בנסיונה של הגיבורה להפוך עיירונת קטנה ועלובה לסיפור הצלחה יחסי כמו אליס ספרינגס. |
|
||||
|
||||
אכן, אבל לא אמרתי שזה תרגום מתאים - רק שיש לי זכרון עמום שכך תורגם. זה נכון? |
|
||||
|
||||
מה הקשר בין "תרגום מתאים" ל"התרגום הקיים"? הספר "have you experienced?" למשל, תורגם כ"דפוק וזרוק בגואה ומנאלי". אולי כדאי להודיע לאקדמיה ללשון עברית על ההתפתחויות האלה. |
|
||||
|
||||
אולי זו פאראפרזה על ''דפוק וזרוק בפאריז ובלונדון''. |
|
||||
|
||||
אין לי ספק שהתרגום לעברית הוא פרפראזה על הספר הזה. אבל מה הוא קשור למקור? (המקור של דפוק וזרוק..." הוא "down and out..."). |
|
||||
|
||||
ואני חשבתי שזה ''דפוק וזרוק'' בשווא וחולם. פיכסה עלי. |
|
||||
|
||||
עיר ושמה אליס הוא שם של סרט המבוסס על ספר בשם שונה (וכל השבת אני שוברת את הראש מה שם הספר, כך הגעתי לאתר זה...) הספר מספר על קבוצת שבויות במלה''ע השניה שיוצאות למסע רגלי בלויית קצין (שמת במשך המסע) בסופו של דבר הן מגיעות לעיר אליס ושנים אח''כ הן מקימות שם באר או משהו כזה כאות הוקרה לתושבים. כאמור לספר יש שם שונה בתכלית אך מוכר. אם מישהו נזכר נא לעדכן אותי בדוא''ל |
|
||||
|
||||
יש הבדל בכמה פרטים אבל כללית זה נשמע דומה. |
|
||||
|
||||
מה מוזר בדיוק היום נזכרתי בסרט. חברה של הבת שלי חזרה מאוסטרליה הייתי מכורה לו בזמנו ואפילו קניתי כובע קש להזדהות.... איך קוראים לשחקן ששיחק את הקצין? תודה |
|
||||
|
||||
שם הספר הוא :העזבון המחבר:נאוויל שוט הוצאה : מ.מזרחי שנה: 1964 |
|
||||
|
||||
סופר בשם נוויל שוט כתב את ''עיר ושמה אליס'' תוכנו של הספר לא ידוע לי |
|
||||
|
||||
שם הספר הוא ''עיר כמו אליס'' - אליס ספרינגס הרשימה את העולם (האוסטרלי המצומצם) בהתפתחותה בלב המדבר, ובספר האנשים רוצים להקים עוד עיר ''כמו אליס ספרינגס''. כנראה שאין התרגום שלו בעברית כי אני מחפשת אותו. |
|
||||
|
||||
אולי אני עושה טעות שאיני בודק בויקי, אבל לדעתי הסיפור הוא על שבוית מלחמה משוחררת שמקימה חנות גלידה באליס ספרינגס. |
|
||||
|
||||
כלה - פירושו ''נגמר''. |
|
||||
|
||||
אמרתי משהו שיצר את הרושם שאני לא יודע את זה? |
|
||||
|
||||
שלום טלה. אני מצפה לקרוא את ספרייך ותוהה כיצד ניתן להשיגם או לרכשם. בברכה. |
|
||||
|
||||
ראשית, עלי לציין שגדלתי בבית הנמצא במאזן אימה מושלם בין שטחי האכסון הסופיים (יש כמה מדפים שבהם הספרים מסודרים בשתי שורות), יצר איסוף הספרים של אבי, ובו בזמן נחרצותה של אימי על כך שאין עוד מקום למדפים בבית. אני קורא ספרים, ובכל זאת מצאתי את השיטה להמנע מהמשבר המאלתוסיאני הצפוי בכל ספריה בעלת אחוזי צמיחה גבוהים. השיטה די פשוטה ומתחלקת לשני חלקים – הספרים הנכנסים והספרים היוצאים. להבדיל מטל, אני קורא ספרים מהספריה. רק אם הספר ממש, אבל ממש מצא חן בעיני, הוא נכנס לרשימת קניה עתידית, שאולי תתבטא בצירופו לספרייתי. טל לעומת זאת, אם הוא מאמין שספר מסויים ימצא חן בעיניו, הוא קונה אותו, ובכך תורם להכחדת שטחי מדף יקרים בביתו. החלק השני כולל דילול ספרים, דבר קשה במיוחד לבעלי ספריות שעברו את המסה הקריטית. אצלי, ספרים שאינני קורא יותר, או שסתם קניתי בעבר אבל אינם עוד לטעמי, נגרעים אחר כבוד מחזקתי. אני לא זורק ספרים כמובן, אלא מעבירם לקוראים פוטנציאליים אחרים. השיטה המועדפת עלי לעשות זאת היא "לשחררם" לעולם באמצעות אתר http://www.BookCrossing.com . |
|
||||
|
||||
הבעיה עם השיטה הזאת של שחרור ספרים היא בדיוק זה שהספרים שאנשים משחררים הם, ככל הנראה, הספרים שהם בכלל לא נהנו מהם, ולכן לא אכפת להם לשחרר אותם. מעין ברירה טבעית בהפוכה. אם הייתי מוצא ספר שכזה, הייתי יודע שזה ספר שאין טעם לקרוא. אין הדבר דומה לחנויות ספרים משומשים, לשם מגיעים לעיתים קרובות ספרים שהיו יקרים לאנשים, אך הם נאלצו למכור אותם מתוך לחץ כלכלי. |
|
||||
|
||||
למרבה התדהמה, יש אנשים שאינם אוספים ספרים, אלא קוראים ספרים ואז מוכרים אותם – אפילו אם הם ספרים טובים. חנויות לספרים יד-שניה משמשות, עבור אנשים מעין אלה, ספריה ציבורית בה משלמים לכל השאלה בנפרד, במקום על מנוי שנתי. לכן יש שם ספרים טובים שנמכרו ללא קשר ללחץ כלכלי. אפשר להאמין (לקוות?) שאנשים כאלה משתתפים גם ב-book-crossing. |
|
||||
|
||||
זה נפוץ גם בארץ? אני יודע שבארצות מסויימות בחו"ל, ספר הוא דבר שקונים, קוראים וזורקים (או מוכרים). זה הגיוני, בהנתן המחירים הנמוכים להפליא של ספרים בכריכה רכה. אבל בארץ, מה גם שאין בכלל ספרים בכריכה קשה בין כה וכה, הספרים בכריכה רכה עולים בדרך כלל בין 70-90 ש"ח - הוצאה מכובדת שהופכת את הספר למשהו שהרבה יותר קשה "להשתמש ולזרוק". גם תרבות חנויות היד-שניה בארץ היא הרבה פחות מפותחת מאשר, נגיד, באנגליה, שם יש רחוב שלם בלונדון, ועיירה שלמה בוויילס, לדוגמא, שמתמחים בחנויות ספרים יד-שניה. |
|
||||
|
||||
האמת היא שיש דווקא חנויות יד שנייה בארץ (בירושלים יש כמה וכמה כאלה), רק שברובן המבחר הגדול הוא של ספרים באנגלית. ובעיקר, הספרים המשומשים בעברית הרבה יותר יקרים גם בהם. |
|
||||
|
||||
אני לא זורק אף ספר. מקסימום סוגר אותו בארגז. אופי גרוע של אספן גרוטאות. אגב, קראתי כמה וכמה ספרים טובים שניזרקו לרחוב. למשל, ספר של פוליטיקאי איש העליה השניה (לא הכי ידוע, שכחתי את שמו, היה ציר בקונגרס הציוני ולא עלה ארצה). הספר שלו אוטוביוגרפי ודרך הביוגרפיה שלו לומדים המון על התנועה הציונית משנת 1870 ואילך, דברים שבדרך כלל לא נידונים היום, או נידונים בצורה מסולפת. הערבים פשוט לא היו קיימים באותה תקופה בארץ ישראל מבחינת התודעה הציונית, כנראה גם לא היו באופן פיזי (פרט להיותם מיעוט אתני של כ- 200 אלף אנשים, מיעוט שהוא _חסר חשיבות לחלוטין_ לגבי התפתחות ארץ ישראל המודרנית, ממש כמו 30000 הכושים שהסתננו לישראל בשנים האחרונות על תקן "פליטים"). |
|
||||
|
||||
אבל הספרים שאנשים אחרים כלל לא נהנו מהם יכולים להיות בדיוק כאלה ש*אתה* תיהנה מהם מאוד, לא? |
|
||||
|
||||
ממש לא נכון. לדוגמא 1984 ופסוקי השטן הם שני ספרים שעברו תחת ידי ב-BookCrossing. (טוב, ה-1984 לא היה העותק שלי, רק עותק ש"שיחררתי"). נכון שעל כל ספר טוב שמשוחרר יש חמישה ספרים בינוניים אם לא הרבה פחות (ע"ע התרוממות), אבל עדיין ספרים טובים עוברים במערכת. מצאתי כתבה בידיעות אחרונות, למי שמתעניין. |
|
||||
|
||||
אחד טוב על חמישה בינוניים-ומטה? זה עדיף על המצב במרבית חנויות הספרים שאני מכיר... |
|
||||
|
||||
אכן, ספרייה ציבורית. העניין הוא להגיע לשם ולקחת ספרים במסות. רצוי מספר דו ספרתי. ואז, אם כשאני מסיימת לקרוא בסיבוב השני את אותו הספר אני מרגישה איך אני הופכת להיות רכושנית במיוחד, הולכים וקונים. זה יכול לקחת שנה או שנתיים, בסוף הוא יהיה שלי. ככה שבשורה התחתונה, מדף הספרים שלי1 אמנם לא גדול, אבל כל ספר שם נבחר בקפידה2. 1כן, זה נאמר בלשון יחיד. מצד שני, בבית יש מדפים, בשורת אכסון כפולה, אז זה לגיטימי. 2למעט ההוא שקיבלתי ליום הולדת. |
|
||||
|
||||
*אפשר* לקחת ספרים במספר דו ספרתי? אני התרשמתי שהם לא נותנים, ייהרג ולא יעבור... |
|
||||
|
||||
אפשר, אם יש לך שתי מכוניות. אחת אתה ממשכן כערבון לספרים ששאלת, ובשניה אתה נושא אותם. ___ 1 ממש שנון. |
|
||||
|
||||
בספריה המקומית אני לוקחת חמישה (טוב, על מי אני עובדת? אני שולחת את אמא לקחת חמישה) ובספריה העירונית 1 אנחנו מגיעות ל13 אם אני לא טועה. זה קשור בעובדה ש"אנחנו באות מרחוק" בצירוף העובדה שיש לי שם מינוי עוד מאז שהייתי זיגוטה. עכשיו כמובן, שום דבר לא באמת רלוונטי, כי אמנם יש ערימת ספרים חדשים על המדף, אבל אני אפילו לא מעיזה להציץ לעברם, כי אני כבר שבועים לא מצליחה לסיים את הספר של כהנמן2 בגלל סדר עדיפויות קלוקל שמשכנע אותי לקרוא קודם כל את החומר למבחנים. 1לא מסגירה ת'ספרנית. 2שכ"ג, אני מאשימה גם אותך. _____________ העלמה עפרונית, מחכה לאמצע יולי. |
|
||||
|
||||
לכתוב על ספרים בעיתון ולקבל כל ספר שאתה רוצה לתבת הדואר שלך, ישירות מההוצאה כהנמן מצוין, לא מסכים עם הביקורת התמוהה שנכתבה ב''הארץ'' |
|
||||
|
||||
התפרסם בטור שלי בעיתון הצופה : אוהב ספר לא ישבע ספר "גיליתי שהמצב הכי נוח לי הוא כשאני נמצא בתוך ספר. לפעמים נדמה שכשעושים – קיימים. מבחינתי כשאני קורא – משמע אני קיים" – אומר מיכאל הנדלזלץ, עורך מוסף 'ספרים' של 'הארץ' בראיון המובא בספרה החדש של מיכל יפת "חיים עם ספרים - 29 שיחות עם אוהבי ספר". מיכל יפת מספרת לנו על אנשים, ספרים והיחסים המורכבים ביניהם . היא מראיינת עשרים ותשעה אוהבי ספרים, כשהם בביתם, מוקפים בספריהם. המרואיינים, בתוכם ספי בן יוסף, אילנה דיין, מיכאל הנדלזלץ, חיים באר ועוד, מספרים למיכל יפת על הספרים שבחייהם ועל החיים שבספרים. ספרייתו של אדם מתארת את נפשו, כך הם אומרים. אורית רוזין ההיסטוריונית מספרת לנו על אהבתה לספרי מדע בדיוני, אילנה דיין זוכרת בערגה את אלתרמן. איזי ליבלר, איש עסקים שעלה מאוסטרליה, מחזיק בדירתו שלושים ושבעה אלף ספרים על התרבות היהודית. דורית פיגוביץ גודארד, הציירת, גוזרת את הספרים, חותכת אותם ונועצת בהם מסמרים. מיכל יפת, היא בתו של ארנסט יפת. מעצבת, קוראת נלהבת ו"אוחזת בספריה פרטית משלה". המרואיינים הם אמא של מיכל, אחיה הקטן כמה חברים, "אנשים מן העבר שלי" וכמה ידוענים. אין כאן ניסיון לתת תמונה רחבה של קוראים וקוראות, או להעמיק במאפיין כזה או אחר. בין הראיונות ובתוכם תמונות רבות של ספריות וספרים. כמעט מחצית מן הספר. מין עיצוב מגזיני - נשיונל ג'אוגרפיק שכזה. התמונות הנאות שכאן מעלות נושא כאוב שיפת לא מתייחסת אליו, והוא ההיבט הכלכלי של אהבת הספרים. מהתמונות עולה שרוב האנשים המרואיינים גרים בבתים נאים עם ספריות ענקיות. רכישת ספרים, למרבה הצער, היא תחביב יקר, גם אם כולם ספרים "רגילים" הנרכשים בחנויות ואפילו משומשים. העדר יכולת כלכלית מונע מאנשים רבים גישה לאוצרות התרבות. בחירת הקוראים מסביבתה הקרובה של מיכל יפת, מסתירה הבט זה של החיים. כסף לא יכול לקנות אהבה, אבל צריך לא מעט ממנו כדי לבנות ספריה אישית נכבדה. בין המרואיינים בספרה של יפת ישנם אספני ספרים המתייחסים לספר כאל חפץ - חבילה של ניירות מודפסים כרוכים. אספנים כאלה יחפשו את המהדורה המיוחדת, רצוי נדירה ככל האפשר, גם אם אינם מסוגלים לקרוא מאומה מן הספר, כי אינם מבינים את שפתו. בעיני אלו אינם חובבי ספרים, מי שאוסף ספרים וטומן אותם בקופסאות זכוכית, היה יכול באותה מידה של עניין ותאווה לאסוף קופסאות גפרורים מכל העולם, קיסמים אינדיאניים לניקוי שיניים, או נעליים ישנות. ספרה הנאה של יפת אינו מעמיק במיוחד. הוא מעניין במידה, ומעוצב היטב. הספר מודפס כולו על נייר כרומו מבריק, מה שהופך אותו לכבד הרבה יותר ממשקלו התרבותי. חיים עם ספרים – 29 שיחות עם אוהבי ספר, מיכל יפת, הוצאת אחוזת בית ספרים, 245 עמ' , 98 ₪ |
|
||||
|
||||
הנה הקישור http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&... |
|
||||
|
||||
אני ממליצה לך על סיפורו של סטפן צוייג, "מנדל איש הספר". הספרון, ישן מאוד, בהוצ' תרמיל, כבר אינו ברשותי, לצערי. מובן שהעיקר הוא תוכנם של הספרים. עם זאת, לעיתים ניתן לפגוש (בעבר יותר מאשר כיום, כנראה), באספן (במקרה זה - כלל לא עשיר) שאמנם אינו מסתכל ב*תוך* הספרים, אך "גאונותו" - המועילה מאוד - היא דווקא בהתמצאותו בשמותיהם, בשמות הכותבים, בהוצאות הספרים ובפרטיהם. סיפור מעניין. אני מקווה שתגובה זו איננה בגדר - "ספויילר", שהרי אין מדובר בסרט מתח... |
|
||||
|
||||
קראתי את הספר, ותהיתי אם יש קשר כלשהו (לבד מהדימיון בשם) בין מנדל איש הספר ומנדלי מוכר ספרים. יש? |
|
||||
|
||||
מה לעשות ועבורי הספריה לא מהווה אופציה כלל וכלל. כאשר אני קונה ספר (וזה דבר הקורה לעיתים קרובות ולא אינני מיליונרית), קורה שאינני קוראת את הספר מיד אלא רק לאחר כמה זמן. אפילו כמה חודשים. בגלל הגבלת הזמן של הספריות לא הייתי יכולה לעשות כך. בילדותי החלפתי ספרים בספריה באדיקות וקראתי במהירות, היום המצב קצת יותר מסובך, יש עבודה, ילדים, חיים וספרים אחרים. חוץ מזה שהספרים מלווים אותי ברחבי הבית לכל מקום - אוכל, מיטה ושירותים - אז איך אפשר לעשות את זה לספר ספריה? ומה קורה אם רוצים להדגיש שורה מסויימת בספר? בקיצור, לא בשבילי. |
|
||||
|
||||
את רוצה לפעמים להדגיש שורה בספר לא עיוני? |
|
||||
|
||||
נו, ומה הקשר? מדגישים את מה שמוצא חן, ומה שחייבים להעביר הלאה. |
|
||||
|
||||
מה פירוש "חייבים להעביר הלאה"? |
|
||||
|
||||
מדובר בדחף בלתי נשלט לדווח באייל על מה שקראת. בשלב ראשון הנטיה היא להצמיד את התגלית המרעישה לדיון החדשות, אבל כאלה אף פעם אין מספיק ובלית ברירה גם אם ההקשר בקושי ברור מההקשר, זה מספיק. |
|
||||
|
||||
אני מבינה שאת מדברת מניסיון אישי.:) |
|
||||
|
||||
''בית העלמין של פראג'' של אומברטו אקו. התחלתי בלילה הקודם ואני לקראת סיום, למי שאהב את ''המטוטלת של פוקו'' מומלץ בחום. על המקור לפרוטוקולים של זקני ציון , (אלי אשד כתב על זה באייל). |
|
||||
|
||||
אולי זו סטייה אישית שלי, אבל הרבה פעמים כאשר אני קוראת משהו שמוצא חן בעיני אני כבר יודעת למי להראות את הקטע/שורה/מאמר ויותר מזה, מרגישה צורך לעשות כך. בני חובב המוסיקה מרגיש צורך נפשי עמוק לחנך אותי מוזיקלית ומושיב לשמוע איתו מוזיקה. אני לא מתנגדת בגלל שאני עדיין זוכרת את אמי האומללה נאלצת להקשיב לסגול כהה יחד איתי. (הערת אגב - מה שמוזר שהילדים שלי אוהבים את אותה המוזיקה). |
|
||||
|
||||
אהמ... זה דווקא דחף חביב ביותר, כך נשמע לי. למעשה, רעיון טוב עקרונית - קורה לי לא מעט שאני רוצה להעביר משהו מספר/טקסט שאני קוראת, והרבה פעמים אני שוכחת. מאידך גיסא - קשה לי איכשהו הרעיון לכתוב על עמודי ספר. וזה מוזר, כי כשאני רואה ספר ישן עם הערות שוליים, למשל, זה מאוד חביב בעיניי... |
|
||||
|
||||
שותף להרגשה. ספר ישן עם הערות שוליים: מאוד נחמד (לפעמים). להוסיף הערות שוליים לספר: פשע. |
|
||||
|
||||
בדיוק. אבל זה מוזר, לא? הרי אפשר לראות בהערות האלה מעין דיאלוג עם הכותב (בערך כמו שמספרת כאן טלי). ולא מזמן התחלתי (לצערי, התחלתי בלבד) את "הספר שאיש לא קרא" של גינגריץ'. במסגרת מרדפו אחרי ספרו של קופרניקוס, הוא מצא כמה וכמה עותקים של הספר עם הערות שוליים של פיסיקאים גדולים אחרים. זה נשמע מסעיר - להיתקל ממש בכתב ידם, כפי שנראה תוך כדי מחשבה ראשונית על משהו... |
|
||||
|
||||
מזכיר לי שיש לכך התייחסות בספר 84, Charing Cross Road שלHelene Hanff. (ספר נהדר, שמחה אמיתית לכל אוהב ספרים; מומלץ בחום). הספר הוא בעצם חליפת מכתבים בין קוראת בניו-יורק לחנות ספרים בלונדון. באחת הפעמים היא מקבלת מצוות החנות ספר מתנה, וכותבת: Thank you for the beautiful book [...] ויש לגב' האנף מה לומר גם בנושא פינוי מקום בספריה:I wish you hadn’t been so over-courteous about printing the inscription on a card instead of on the flyleaf. It’s the bookseller coming out in you all, you were afraid you’d decrease its value. You would have increased it for the present owner. (And possibly for the future owner. I love inscriptions on flyleaves and notes in margins, I like the comradely sense of turning pages someone else turned, and reading passages some one long gone has called my attention to.) I houseclean my books every spring and throw out those I’m never going to read again like I throw out clothes I’m never going to wear again. It shocks everybody. My friends are peculiar about books. They read all the best sellers, they get through them as fast as possible, I think they skip a lot. And they NEVER read anything a second time so they don’t remember a word of it a year later. But they are profoundly shocked to see me drop a book in the wastebasket or give it away. The way they look at it, you buy a book, you read it, you put it on the shelf, you never open it again for the rest of your life but YOU DON’T THROW IT OUT! NOT IF IT HAS A HARD COVER ON IT! Why not? I personally can’t think of anything less sacrosanct than a bad book or even a mediocre book.
|
|
||||
|
||||
אה, אני תמיד אוהבת להיזכר בספר המקסים הזה, שקראתיו מזמן ולצערי אינני מוצאת אותו משום מה (אני אפילו חוששת שהוא נעלם כשהחלפתי דירה לאחרונה, או אולי הלך בדרך כל מושאל...). מה שלא הצלחתי להבין, אפילו כשקראתי אותו, הוא איך זה שאותה הלן נפלאה הצליחה לרכוש ספרים בהתכתבות. הרבה יותר מתאים לי עליה שתסתובב שעות בין הספרים בחנויות, תנקר ותנבור, ותשכח את עצמה עד שעת הנעילה... |
|
||||
|
||||
אם תזכרי בתחילת הספר, היא החלה לקרוא ספר מסוים (On the Art of Writing מאת Arthur Quiller-Couch, אותו היא מכנה פשוט "Q") וגלתה שאין לה מספיק היכרות עם כל הספרים שהוא מצטט; קלאסיקות כמו Paradise Lost ו-The Idea of a University וכן הלאה. משלב זה של חייה הקריאה שלה הפכה "מונחה", כלומר, היא לא טיילה בחנות כדי למצוא "איזה ספר אפשר לקרוא היום" אלא חיפשה ספרים מאוד ספציפיים. ואת זה פשוט יותר לעשות בהתכתבות עם חנות ספרים איכותית. (איך יראה ספר דומה של מישהו שעושה את זה כיום? חליפת דואר אלקטרוני עם מחלקת התמיכה של Amazon.com?) |
|
||||
|
||||
כן, נכון, כלומר - אני זוכרת באופן עמום-משהו. מה שנתקע לי בראש חזק יותר הוא איך היא "גילתה" מה היה ההיגוי הנכון של השם "דאן", על פי התחרזותו עם משהו... לא זוכרת מה. ו"The Idea of a University"? מה זה? (ממש לא בא לי לחשוב על חליפת דואר אלקטרוני. נשמע יותר מדי כמו חליפת חלל). |
|
||||
|
||||
נו, באמת, הגזמתי. ''חליפת דואר אלקטרוני'' זה הרי בדיוק מה שאנחנו עושים כרגע... |
|
||||
|
||||
לא קראתי, אבל (בעיקר על-סמך זכרונות מ-Hanff) זהו אוסף מאמרים של מישהו מהמאה ה-19 על חשיבות הידע, על כך שהאוניברסיטאות צריכות להתמקד לא רק במדעים המדויקים אלא גם באמנות, ספרות, דת וכו'. למיטב הבנתי היתה לספר השפעה רבה על אוניברסיטאות באותה תקופה. (הודעה זו נכתבת ממשרד במוסד אקדמי שיש בו פקולטות רבות למדעים מדויקים שונים, ופקולטה אחת המכונה "כל השאר" ואינה מעניקה תארים). |
|
||||
|
||||
הא. ושוב הא. מרוב לפטונים וניטרונים ומיואון וכל השאר/ לא הבנתי את גודאר... |
|
||||
|
||||
איך זה שבכל האינטרנט העברי, הבסיס לפרפרזה שלך מופיע רק באתר דיונים אזוטרי אחד? תגובה 115419 |
|
||||
|
||||
זה באמת מוזר, אבל מוזרה עוד יותר בעיניי העובדה שאת/ה נשאר/ת מבוהל/ת באופן קבוע. מותר לשאול ממה? |
|
||||
|
||||
העולם מבהיל, אז מבוהלים. ובפרט, זה מאוד מבהיל לדעת שבקרוב מישהי תעמיד אותך אל עמוד הקלון, ובצדק. תגובה 313576 |
|
||||
|
||||
מאידך גיסא, אתה יכול לשאוב הרבה בטחון מהעובדה שחזיה מראש תגובות כאלה. (לא שהבנתי מה עניין עמוד הקלון הנה). |
|
||||
|
||||
מה זה "שחזיה מראש תגובות כאלה"? |
|
||||
|
||||
''שחזית'' כמובן. (תודה).הוא הרי היה מבוהל מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
כי לא תמצא לינקים ישירים משירונט. בכל אופן, השיר עצמו "ימים של קולנוע", מופיע בשירונט וגם נותן כמה תוצאות בחיפוש גוגל: |
|
||||
|
||||
לא מעניקה תארים, ו(על כן?) לא נקראת "פקולטה", אלא "מחלקה" (ללימודים כללים). |
|
||||
|
||||
אני לא האיילה ממקודם, אבל אני יכולה לדמיין את עצמי מדגישה שורה בספר לא עיוני (או סביר יותר רושמת לעצמי הערת שוליים). (האמת היא שאחד הדברים המוזרים שקרו לי בבית ספר לרפואה, הוא שאיבדתי את היכולת לקרוא טקסט מבלי לנסות לזכור אותו לפרטיו). |
|
||||
|
||||
כיוון שאת נשמעת לי טיפוס קורא ביותר, זה נראה מוזר שאת "יכולה לדמיין את עצמך" עושה כך. האם קרה שעשית זאת במציאות? |
|
||||
|
||||
כן. אחד הספרים האחרונים שקראתי הוא ''פציעה'', וסימנתי בו המון הערות שוליים. (כי תכננתי לכתוב מכתב למחבר). |
|
||||
|
||||
מיהו המחבר? והאם כתבת לו לבסוף? |
|
||||
|
||||
יורם אבי תמר (יורם צפריר) ו(עוד) לא. |
|
||||
|
||||
אין צורך. היא יכולה (בהסח הדעת) לשנן שורה חשובה ("משפחתה של סאלי עברה ב- 1931 מרחוב וילאמסבורג לרחוב החייטים") ארבע או חמש פעמים, עד שהסימון נעשה מיותר. |
|
||||
|
||||
אהמ... נחמד לקבל סודות מהבית... |
|
||||
|
||||
מסתבר שלא מעט סדוטנטים לפילוסופיה באוני' חיפה נוקטים בפרגמטיזם בן-גוריוני: נשאל ספרים מהספריה כאילו איננו רוצים להדגיש בהם שורות, ונדגיש בהם שורות כאילו לא שאלנו אותם מהספריה! כשמדובר בספרים או במאמרים הפופולריים יותר, זה חזיון מרהיב: הדגשות על גבי הדגשות, במרקר, בעט מתחת השורות, בעט בצד הטקסט, בכוכביות. אפשר פה ושם למצוא פסקאות שזכו לעלבון הצורב לא להיות מסומנות על-ידי אף סטודנט! (פילוסוף ועורך יקרים, קחו לתשומת לבכם: ייתכן שהמאמר יצא נשכר מהורדת הפסקה.) קל גם למצוא דוגמאות משעשעות לפסקאות ומילים שהודגשו למרות שבבירור הן חסרות חשיבות ותוכן. מה שעוד יש באותם ספרים - אלו שבאנגלית - הוא מילוי השוליים בתרגומי מילים (מעט לעברית, הרבה לערבית). כאן אני מניח שמדובר בעזרה הדדית נאה של סטודנטים זה לזה. לפעמים, כמובן, זה שירות דב: קל למצוא גם תרגומים שגויים בעליל. |
|
||||
|
||||
אולי אפשר לראות בזה צורה פרימיטיבית של עריכת-וויקי. במקום להוריד פסקאות לא מעניינות, מסמנים את הפסקאות הכן חשובות, ואחרי שעוברים על זה כך וכך "עורכים", הקוראים הבאים מקבלים, בפוטנציה, את המאמר בגרסתו הקצרה ביותר. הבעיה העיקרית עם הסימונים הללו היא שקשה להתעלם מהם. אם מילה ממורקרת או מסומנת בקו באמצע משפט, אני מתקשה להתעלם מכך, ואני קורא אותה כאילו הכותב התכוון להדגיש אותה. רק שכמו שציינת - הרבה דברים ההדגשות הן חסרות ערך. והתרגומים... אוי, התרגומים. עוד לא ראיתי מישהו שתרגם "שולחן" במקום טבלה, אבל רק אתמול מצאתי באמצע ספר את המילה "stress" שתורגמה ל"לחץ" במקום "דגש", כפי שברור שצריך להיות מההקשר. (In the new radical right parties, the stress is not on nationalism, but on populism). |
|
||||
|
||||
לפסקה השנייה - כן, גם אני. |
|
||||
|
||||
טוב, טוב, חכה עד שתמצא את "The late Mr. X" מתורגם ל"מר X המאחר"... |
|
||||
|
||||
סימונים והדגשות מצאתי בספרים ששאלתי מספריות אוניברסיטאיות אמריקאיות רבות, כולל ספרית הקונגרס. רוב רובם של הסימנים שראיתי היו בעיפרון עם מעט מאד הערות שוליים, למרות שראיתי כמה פעמים הדגשות במרקר. |
|
||||
|
||||
אני מבקשת להגיב על הספר "חיים עם סופרים". הדיון שהתקיים ביחס לספר עסק בעיקר באהבת הספר ואהבת הספרייה, אך מאומה לא דובר על תכנים של ספרים ועל חשיבותם של ספרים בחיינו. כוונתי שמעבר לאהבת שעת הקריאה בספר, עונג המעביר זמן איכות , יש תפקיד נוסף לספרות ותפקיד נכבד ביותר ליוצרי הספר. מה שאני מבקשת לומר בהזדמנות זו הוא כי לספרות ולסופרים תפקיד מרכזי בחיינו בתקופה זו. קראתי בעניין רב את המאמר הפותח בספרו של מבקר ספרות מר יוסף אורן "הסיפורת הישראלית בשנות האינתיפאדה" בהוצאת "יחד" ת.ד. 87 רשל"צ מיקוד 75100, במאמרו טוען יוסף אורן טענה קשה כלפי סופרינו החשובים, כי אינם מתמודדים עם אירועי האיתיפאדה, למעשה הטענה כי הם נמלטו מההתמודדות בשתי שיטות או על ידי נקיטת עמדה תבוסתנית כלפי הטרור או ע"י אסקפיזם, הטמנת הראש בחול:"אסקפיזם ודפיטיזם בסיפורת הישראלית" עמ' 11: "הלך רוח הדפיטיסטי-אסקפיסטי, שהשתלט על הספרות הישראלית בשנות האינתיפאדה, אכן מקביל בתוכנות ובמטרותיו לזה של נביא השקר בימי בית ראשון ולזה של הדרשנים אחרי הפוגרום בקישינוב בתחילת המאה העשרים. את הצורה הבולטת ביותר של הלך הרוח הזה מדגימים הרומאנים האחרונים של א.ב. יהושוע ושל שפרן הורן, שעלילותיהם מתחילות מאותה נקודת מוצא: פיגוע טרור המתרחש בירושלים בימי אינתיפאדת אל-אקצה. אף שבהמשך פיתחו שני המספרים את העלילה בכיוונים מנוגדים, מדגימות יצירותיהם אותה מגמה: התחמקות מהתמודדות רעיונית אמציה ובעלת יושרה עם הטרור הפלסטיני". מאחר מאמר זה נראה לי חשוב ביותר, בתקופה זו של חיינו, אני מבקשת להעלות את השאלה "מה תפקידו של סופר בחיינו"? האם תפקידו להתמודד עם אקטואליה? ואם הכותב, יוסף אורון, צודק - מדוע לא נכתבה כל התמודדות רצינית עם הרצח של יצחק רבין (בספרות הבלטריסטית) בעשור החולף? |
|
||||
|
||||
תפקידו של הסנדלר הוא לתקן נעליים, תפקיד הרופא הוא לרפא את חוליו (או להרוג אותם, תלוי למי את מאמינה) ותפקידו של הסופר הוא לכתוב ספרים. |
|
||||
|
||||
תשובה לשוטה הכפר הגלובלי : לשיטתך גם ספר טלפונים יכול לצאת מתחת לידיו של סופר וייחשב בעיניך למימוש תקין של תפקיד הסופר בחברה. בהמלצה שכתבתי לא פרטתי את הטענות של מבקר-הספרות יוסף אורן, טענות שבעיני הן צודקות, ולכן אני מפרטת עבורך ועבור אחרים את אבחנותיו, בתקווה שתשתכנע שתפקידו של הסופר אינו רק לכתוב ספרים, אלא לכתוב ספרים שתוכנם מבטא אמת חדשה, נועזת ובלתי-שגרתית. קרא את התמצית ואולי תשתכנע : בספר הביקורת החדש שלו, "הסיפורת הישראלית בשנות האינתיפאדה", חושף יוסף אורן שני כישלונות בולטים של הספרות הישראלית בעשור האחרון. הכישלון הראשון הוא כישלון ההתמודדות עם האינתיפאדה, מלחמת הטרור שהפלסטינים פתחו בה נגד מדינת-ישראל. במקום שהסופר הישראלי יתקוף את מניעיה האמיתיים של מלחמת הטרור הזו, הסירוב להשלים עם קיומה של מדינת יהודים במזרח-התיכון, גם אם מדובר במדינונת בגודלה של מדינת-ישראל עד שנת 1967, הוא התחמק מכך ונמלט אל המוצא האסקפיסטי. לאסקפיזם של הסופר הישראלי היו שתי צורות. הראשונה, אסקפיזם רעיוני. סופרים שאימצו צורה זו ביטאו הזדהות עם הסבל של הפלסטינים בשנות האינתיפאדה, הזדהות שמשמעותה היא הבנה לתוקפנות הטרוריסטית של הפלסטינים ומתן הכשר לשקר שהפלסטינים מפיצים בתעמולתם ברחבי העולם, לפיה יזמה ישראל את מלחמת ששת-הימים כמלחמת כיבוש. בצורת האסקפיזם הזו קיימת אמנם התייחסות לאינתיפאדה, אך היא התייחסות דפיטיסטית המכרסמת בהרגשת הצדק שלנו להתגונן מול מלחמת הטרור של הפלסטינים נגדנו. הצורה השנייה של האסקפיזם היתה צורת האסקפיזם האמוציונאלי. האסקפיזם הזה התבטא בהימנעות סופרים ביצירותיהם מכל איזכור של האינתיפאדה, והסבת העלילות לנושאים הממלטים את הדעת מההתרחשויות הכואבות של הממשות. חלקן של הסופרות בצורת האסקפיזם הזו היתה מכרעת והן אלה שהעמיסו על מדפי הספרות שלנו את סיפורת הסדינים העברית. הכישלון השני של הספרות הישראלית בעשור האחרון התבטא באופן שבו איזכרו הסופרים ביצירותיהם את רצח יצחק רבין ז"ל. בהרבה ספרים מוזכר האירוע, אך בלי להתמודד עם משמעותו המוסרית והלאומית. יצחק רבין היה ראוי שהירצחו יובלט באופן מכובד יותר מכפי שהאירוע הוזכר ברוב הטקסטים, כציון זמן בלבד. איה |
|
||||
|
||||
יש לי מספיק צרות עם י. אורן אחד, אני ממש לא צריך תוספת. בעיני זה בסדר לדבר על "כשלון הספרות" אבל לא על "תפקיד הסופר". מי הוא ומה הוא י. אורן שהוא מחלק תפקידים לאנשים? איזה חוב, בדיוק, יש לסופר כלפיו או כלפי החברה, ובמה שונה הסופר מהסנדלר לעניין זה? עצם הביטוי "מימוש תקין של תפקיד הסופר בחברה" מעורר בי צמרמורת קלה (דוקא תופעה ברוכה בימים אלה), כי עולה ממנו ריח של תפיסת עולם מרכסיסטית מאוסה. מחר מישהו יטען שגם על המגיבים באייל מוטלת איזו שליחות לאומית נעלה, וכל הודעה שלי תצטרך לעמוד בבחינות הסמכה של הועדה לענייני תגובות ומספוא. לא, תודה. |
|
||||
|
||||
תמהתני אם המחבר הנכבד מר אורן סבור שעמדתם של דוברי ממשלת ישראל ושליחיה מבטאת ''אמת חדשה, נועזת ובלתי-שגרתית''. |
|
||||
|
||||
הבנתי. ''תפקיד הסופר הוא להפיץ את עמדותיו הפוליטיות של אחד יוסף אורן בכל דרך אפשרית''. אחלה. |
|
||||
|
||||
האמת, חשוב לדעת דברים כאלה, אם אתה מתכנן לפצוח בשלב זה בקריירה ספרותית... |
|
||||
|
||||
זה לא רק יוסף אורן. בפרוץ האינתיפאדה אמר הנשיא משה קצב שעל סופרי ישראל לבטא בכתביהם את המאבק הלאומי שנכפה עלינו. במילים אחרות, נדרשת כאן כתיבה מגויסת, ממש כמו בשנות ה50. |
|
||||
|
||||
אהובי, יקירי, הפשטנות הזאת עוד תביאנו אל עברי פי פחת (שלא לומר - אל עברי פי תחת, שהרי זהו אתר מכובד). בשיטה הזאת, תיכף תגיד גם: תפקידם של מנהיגים הוא להנהיג, תפקידם של רבנים הוא לרבנן, תפקידם של זמרים הוא להנעים זמירות ולסלסל סלסולים ותפקידו של הדי.ג'יי ביומולדת של הילד של השכנים הוא לדאוג שגם החשמנית תיהנה, ולא רק הילד והחברים שלו והחברים של החברים שלו (השכנים עצמם, אלה האחראים על הבאתו של הילד לעולם ועל הבאת הדי.ג'יי אל הילד - ברחו מן הבית מבעוד מועד. לחשמנית, שלא כמוהם, לא היה כל כך לאן לברוח, לא מן ההנאה המופלגת שלה עצמה ועוד יותר מזה, רחחחחחחמנא ליצלאאאאאן - לא מן הזעם החובק עולם וקורע שחקים של החשמן על כך שגם הוא נאלץ ליהנות). - ואז אנה אנו באים ומה יהא עלינו? ובהתייחס אל דבריה של איה (ורק משום שאינני יכולה לנקד: לא להתבלבל עם איה מדיון 2375): מה תפקידו של שוטה? ובכן, מאחר ופה ושם מסתמן הרושם שהשוטה סובל (או נהנה) לפרקים מאבטלה סמויה (ו/או גלויה), הנני והצעתי לו תפקיד חדש: עליו להבחין בקיומו ובכשרונותיו של סופר המצוי בסביבתו, גם אם הלז עדיין אינו נקרא באופן רשמי - "סופר". הנה למשל, יש לנו כאן, ממש באתרנו זה, סופר מוכשר ורגיש שאכן התמודד במשך תקופה מסויימת בצורה רצינית ומעוררת כבוד עם נושא רצח רבין, וכן גם עם תיאוריות הקונספירציה המכוערות הטוענות כי רוצחו של רבין הוא הבחור המצויין יגאל עמיר. למרבה הצער, כמה מן המשתתפים באתר לא אהבו את התמודדותו ורצינותו של הסופר הנ"ל (חלק מהמשתתפים האלה היו אני, אבל באמת נעזוב את הקטנות הללו), התעצבנו עליו והפריעו לו בכל דרך אפשרית במילוי תפקידו ההיסטורי, עד כי חדל למלאו ועבר לנושאים אחרים. תפקידך המוצע: להבחין בכשרונותיו של סופר מוצנע שכזה, לראות את אור הנגוהות העולה מיצירותיו ולשמור ולהגן על זכותו לחופש דיבור מלא. כך יעלה גם ממך עצמך אור נגוהות, ותהי לבעל זכות חשובה בבניין הארץ ובחיזוקה, אמן כן יהי רצון. לבקשתה של המשתתפת (החדשה?) איה, אהיה מוכנה להביא מבחר מהתייחסויותיו הרציניות של הסופר הנ"ל לנושא זה. |
|
||||
|
||||
חשבתי שהתפקיד היחיד שלי הוא להיות מושא ערגונותייך. |
|
||||
|
||||
כן, בהחלט, והנה לפנינו ערגונת ערגונתית נוספת שלי, זה מקרוב נולדה: שמושא ערגונותיי (אתה בטוח שזה מה שרצית לכתוב?) יהיה מגלה סופרים חי וקיים, עוזר דלים ומושיעם, כבודם ומרים ראשם ומביא גאולה לעולם. הרי זוהי ערגה עורגת, סורגת, הורגת, מתברגת, ערגתית וערגונתית - שווה וכדאית! |
|
||||
|
||||
אם תסתפקי ב''מביא גועל לעולם'' יהיה לי הרבה יותר קל לשאת בנטל. |
|
||||
|
||||
דווקא מתאים. |
|
||||
|
||||
אני מבין שאת מדברת בציניות, אבל מי זה הסופר אן ה"סופר" הזה? |
|
||||
|
||||
נעזוב את זה. האיש, ה''סופר'' (כן, ציניות) כבר איננו פעיל כאן. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |