|
||||
|
||||
מה לעשות ועבורי הספריה לא מהווה אופציה כלל וכלל. כאשר אני קונה ספר (וזה דבר הקורה לעיתים קרובות ולא אינני מיליונרית), קורה שאינני קוראת את הספר מיד אלא רק לאחר כמה זמן. אפילו כמה חודשים. בגלל הגבלת הזמן של הספריות לא הייתי יכולה לעשות כך. בילדותי החלפתי ספרים בספריה באדיקות וקראתי במהירות, היום המצב קצת יותר מסובך, יש עבודה, ילדים, חיים וספרים אחרים. חוץ מזה שהספרים מלווים אותי ברחבי הבית לכל מקום - אוכל, מיטה ושירותים - אז איך אפשר לעשות את זה לספר ספריה? ומה קורה אם רוצים להדגיש שורה מסויימת בספר? בקיצור, לא בשבילי. |
|
||||
|
||||
את רוצה לפעמים להדגיש שורה בספר לא עיוני? |
|
||||
|
||||
נו, ומה הקשר? מדגישים את מה שמוצא חן, ומה שחייבים להעביר הלאה. |
|
||||
|
||||
מה פירוש "חייבים להעביר הלאה"? |
|
||||
|
||||
מדובר בדחף בלתי נשלט לדווח באייל על מה שקראת. בשלב ראשון הנטיה היא להצמיד את התגלית המרעישה לדיון החדשות, אבל כאלה אף פעם אין מספיק ובלית ברירה גם אם ההקשר בקושי ברור מההקשר, זה מספיק. |
|
||||
|
||||
אני מבינה שאת מדברת מניסיון אישי.:) |
|
||||
|
||||
''בית העלמין של פראג'' של אומברטו אקו. התחלתי בלילה הקודם ואני לקראת סיום, למי שאהב את ''המטוטלת של פוקו'' מומלץ בחום. על המקור לפרוטוקולים של זקני ציון , (אלי אשד כתב על זה באייל). |
|
||||
|
||||
אולי זו סטייה אישית שלי, אבל הרבה פעמים כאשר אני קוראת משהו שמוצא חן בעיני אני כבר יודעת למי להראות את הקטע/שורה/מאמר ויותר מזה, מרגישה צורך לעשות כך. בני חובב המוסיקה מרגיש צורך נפשי עמוק לחנך אותי מוזיקלית ומושיב לשמוע איתו מוזיקה. אני לא מתנגדת בגלל שאני עדיין זוכרת את אמי האומללה נאלצת להקשיב לסגול כהה יחד איתי. (הערת אגב - מה שמוזר שהילדים שלי אוהבים את אותה המוזיקה). |
|
||||
|
||||
אהמ... זה דווקא דחף חביב ביותר, כך נשמע לי. למעשה, רעיון טוב עקרונית - קורה לי לא מעט שאני רוצה להעביר משהו מספר/טקסט שאני קוראת, והרבה פעמים אני שוכחת. מאידך גיסא - קשה לי איכשהו הרעיון לכתוב על עמודי ספר. וזה מוזר, כי כשאני רואה ספר ישן עם הערות שוליים, למשל, זה מאוד חביב בעיניי... |
|
||||
|
||||
שותף להרגשה. ספר ישן עם הערות שוליים: מאוד נחמד (לפעמים). להוסיף הערות שוליים לספר: פשע. |
|
||||
|
||||
בדיוק. אבל זה מוזר, לא? הרי אפשר לראות בהערות האלה מעין דיאלוג עם הכותב (בערך כמו שמספרת כאן טלי). ולא מזמן התחלתי (לצערי, התחלתי בלבד) את "הספר שאיש לא קרא" של גינגריץ'. במסגרת מרדפו אחרי ספרו של קופרניקוס, הוא מצא כמה וכמה עותקים של הספר עם הערות שוליים של פיסיקאים גדולים אחרים. זה נשמע מסעיר - להיתקל ממש בכתב ידם, כפי שנראה תוך כדי מחשבה ראשונית על משהו... |
|
||||
|
||||
מזכיר לי שיש לכך התייחסות בספר 84, Charing Cross Road שלHelene Hanff. (ספר נהדר, שמחה אמיתית לכל אוהב ספרים; מומלץ בחום). הספר הוא בעצם חליפת מכתבים בין קוראת בניו-יורק לחנות ספרים בלונדון. באחת הפעמים היא מקבלת מצוות החנות ספר מתנה, וכותבת: Thank you for the beautiful book [...] ויש לגב' האנף מה לומר גם בנושא פינוי מקום בספריה:I wish you hadn’t been so over-courteous about printing the inscription on a card instead of on the flyleaf. It’s the bookseller coming out in you all, you were afraid you’d decrease its value. You would have increased it for the present owner. (And possibly for the future owner. I love inscriptions on flyleaves and notes in margins, I like the comradely sense of turning pages someone else turned, and reading passages some one long gone has called my attention to.) I houseclean my books every spring and throw out those I’m never going to read again like I throw out clothes I’m never going to wear again. It shocks everybody. My friends are peculiar about books. They read all the best sellers, they get through them as fast as possible, I think they skip a lot. And they NEVER read anything a second time so they don’t remember a word of it a year later. But they are profoundly shocked to see me drop a book in the wastebasket or give it away. The way they look at it, you buy a book, you read it, you put it on the shelf, you never open it again for the rest of your life but YOU DON’T THROW IT OUT! NOT IF IT HAS A HARD COVER ON IT! Why not? I personally can’t think of anything less sacrosanct than a bad book or even a mediocre book.
|
|
||||
|
||||
אה, אני תמיד אוהבת להיזכר בספר המקסים הזה, שקראתיו מזמן ולצערי אינני מוצאת אותו משום מה (אני אפילו חוששת שהוא נעלם כשהחלפתי דירה לאחרונה, או אולי הלך בדרך כל מושאל...). מה שלא הצלחתי להבין, אפילו כשקראתי אותו, הוא איך זה שאותה הלן נפלאה הצליחה לרכוש ספרים בהתכתבות. הרבה יותר מתאים לי עליה שתסתובב שעות בין הספרים בחנויות, תנקר ותנבור, ותשכח את עצמה עד שעת הנעילה... |
|
||||
|
||||
אם תזכרי בתחילת הספר, היא החלה לקרוא ספר מסוים (On the Art of Writing מאת Arthur Quiller-Couch, אותו היא מכנה פשוט "Q") וגלתה שאין לה מספיק היכרות עם כל הספרים שהוא מצטט; קלאסיקות כמו Paradise Lost ו-The Idea of a University וכן הלאה. משלב זה של חייה הקריאה שלה הפכה "מונחה", כלומר, היא לא טיילה בחנות כדי למצוא "איזה ספר אפשר לקרוא היום" אלא חיפשה ספרים מאוד ספציפיים. ואת זה פשוט יותר לעשות בהתכתבות עם חנות ספרים איכותית. (איך יראה ספר דומה של מישהו שעושה את זה כיום? חליפת דואר אלקטרוני עם מחלקת התמיכה של Amazon.com?) |
|
||||
|
||||
כן, נכון, כלומר - אני זוכרת באופן עמום-משהו. מה שנתקע לי בראש חזק יותר הוא איך היא "גילתה" מה היה ההיגוי הנכון של השם "דאן", על פי התחרזותו עם משהו... לא זוכרת מה. ו"The Idea of a University"? מה זה? (ממש לא בא לי לחשוב על חליפת דואר אלקטרוני. נשמע יותר מדי כמו חליפת חלל). |
|
||||
|
||||
נו, באמת, הגזמתי. ''חליפת דואר אלקטרוני'' זה הרי בדיוק מה שאנחנו עושים כרגע... |
|
||||
|
||||
לא קראתי, אבל (בעיקר על-סמך זכרונות מ-Hanff) זהו אוסף מאמרים של מישהו מהמאה ה-19 על חשיבות הידע, על כך שהאוניברסיטאות צריכות להתמקד לא רק במדעים המדויקים אלא גם באמנות, ספרות, דת וכו'. למיטב הבנתי היתה לספר השפעה רבה על אוניברסיטאות באותה תקופה. (הודעה זו נכתבת ממשרד במוסד אקדמי שיש בו פקולטות רבות למדעים מדויקים שונים, ופקולטה אחת המכונה "כל השאר" ואינה מעניקה תארים). |
|
||||
|
||||
הא. ושוב הא. מרוב לפטונים וניטרונים ומיואון וכל השאר/ לא הבנתי את גודאר... |
|
||||
|
||||
איך זה שבכל האינטרנט העברי, הבסיס לפרפרזה שלך מופיע רק באתר דיונים אזוטרי אחד? תגובה 115419 |
|
||||
|
||||
זה באמת מוזר, אבל מוזרה עוד יותר בעיניי העובדה שאת/ה נשאר/ת מבוהל/ת באופן קבוע. מותר לשאול ממה? |
|
||||
|
||||
העולם מבהיל, אז מבוהלים. ובפרט, זה מאוד מבהיל לדעת שבקרוב מישהי תעמיד אותך אל עמוד הקלון, ובצדק. תגובה 313576 |
|
||||
|
||||
מאידך גיסא, אתה יכול לשאוב הרבה בטחון מהעובדה שחזיה מראש תגובות כאלה. (לא שהבנתי מה עניין עמוד הקלון הנה). |
|
||||
|
||||
מה זה "שחזיה מראש תגובות כאלה"? |
|
||||
|
||||
''שחזית'' כמובן. (תודה).הוא הרי היה מבוהל מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
כי לא תמצא לינקים ישירים משירונט. בכל אופן, השיר עצמו "ימים של קולנוע", מופיע בשירונט וגם נותן כמה תוצאות בחיפוש גוגל: |
|
||||
|
||||
לא מעניקה תארים, ו(על כן?) לא נקראת "פקולטה", אלא "מחלקה" (ללימודים כללים). |
|
||||
|
||||
אני לא האיילה ממקודם, אבל אני יכולה לדמיין את עצמי מדגישה שורה בספר לא עיוני (או סביר יותר רושמת לעצמי הערת שוליים). (האמת היא שאחד הדברים המוזרים שקרו לי בבית ספר לרפואה, הוא שאיבדתי את היכולת לקרוא טקסט מבלי לנסות לזכור אותו לפרטיו). |
|
||||
|
||||
כיוון שאת נשמעת לי טיפוס קורא ביותר, זה נראה מוזר שאת "יכולה לדמיין את עצמך" עושה כך. האם קרה שעשית זאת במציאות? |
|
||||
|
||||
כן. אחד הספרים האחרונים שקראתי הוא ''פציעה'', וסימנתי בו המון הערות שוליים. (כי תכננתי לכתוב מכתב למחבר). |
|
||||
|
||||
מיהו המחבר? והאם כתבת לו לבסוף? |
|
||||
|
||||
יורם אבי תמר (יורם צפריר) ו(עוד) לא. |
|
||||
|
||||
אין צורך. היא יכולה (בהסח הדעת) לשנן שורה חשובה ("משפחתה של סאלי עברה ב- 1931 מרחוב וילאמסבורג לרחוב החייטים") ארבע או חמש פעמים, עד שהסימון נעשה מיותר. |
|
||||
|
||||
אהמ... נחמד לקבל סודות מהבית... |
|
||||
|
||||
מסתבר שלא מעט סדוטנטים לפילוסופיה באוני' חיפה נוקטים בפרגמטיזם בן-גוריוני: נשאל ספרים מהספריה כאילו איננו רוצים להדגיש בהם שורות, ונדגיש בהם שורות כאילו לא שאלנו אותם מהספריה! כשמדובר בספרים או במאמרים הפופולריים יותר, זה חזיון מרהיב: הדגשות על גבי הדגשות, במרקר, בעט מתחת השורות, בעט בצד הטקסט, בכוכביות. אפשר פה ושם למצוא פסקאות שזכו לעלבון הצורב לא להיות מסומנות על-ידי אף סטודנט! (פילוסוף ועורך יקרים, קחו לתשומת לבכם: ייתכן שהמאמר יצא נשכר מהורדת הפסקה.) קל גם למצוא דוגמאות משעשעות לפסקאות ומילים שהודגשו למרות שבבירור הן חסרות חשיבות ותוכן. מה שעוד יש באותם ספרים - אלו שבאנגלית - הוא מילוי השוליים בתרגומי מילים (מעט לעברית, הרבה לערבית). כאן אני מניח שמדובר בעזרה הדדית נאה של סטודנטים זה לזה. לפעמים, כמובן, זה שירות דב: קל למצוא גם תרגומים שגויים בעליל. |
|
||||
|
||||
אולי אפשר לראות בזה צורה פרימיטיבית של עריכת-וויקי. במקום להוריד פסקאות לא מעניינות, מסמנים את הפסקאות הכן חשובות, ואחרי שעוברים על זה כך וכך "עורכים", הקוראים הבאים מקבלים, בפוטנציה, את המאמר בגרסתו הקצרה ביותר. הבעיה העיקרית עם הסימונים הללו היא שקשה להתעלם מהם. אם מילה ממורקרת או מסומנת בקו באמצע משפט, אני מתקשה להתעלם מכך, ואני קורא אותה כאילו הכותב התכוון להדגיש אותה. רק שכמו שציינת - הרבה דברים ההדגשות הן חסרות ערך. והתרגומים... אוי, התרגומים. עוד לא ראיתי מישהו שתרגם "שולחן" במקום טבלה, אבל רק אתמול מצאתי באמצע ספר את המילה "stress" שתורגמה ל"לחץ" במקום "דגש", כפי שברור שצריך להיות מההקשר. (In the new radical right parties, the stress is not on nationalism, but on populism). |
|
||||
|
||||
לפסקה השנייה - כן, גם אני. |
|
||||
|
||||
טוב, טוב, חכה עד שתמצא את "The late Mr. X" מתורגם ל"מר X המאחר"... |
|
||||
|
||||
סימונים והדגשות מצאתי בספרים ששאלתי מספריות אוניברסיטאיות אמריקאיות רבות, כולל ספרית הקונגרס. רוב רובם של הסימנים שראיתי היו בעיפרון עם מעט מאד הערות שוליים, למרות שראיתי כמה פעמים הדגשות במרקר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |