|
||||
|
||||
למרבה התדהמה, יש אנשים שאינם אוספים ספרים, אלא קוראים ספרים ואז מוכרים אותם – אפילו אם הם ספרים טובים. חנויות לספרים יד-שניה משמשות, עבור אנשים מעין אלה, ספריה ציבורית בה משלמים לכל השאלה בנפרד, במקום על מנוי שנתי. לכן יש שם ספרים טובים שנמכרו ללא קשר ללחץ כלכלי. אפשר להאמין (לקוות?) שאנשים כאלה משתתפים גם ב-book-crossing. |
|
||||
|
||||
זה נפוץ גם בארץ? אני יודע שבארצות מסויימות בחו"ל, ספר הוא דבר שקונים, קוראים וזורקים (או מוכרים). זה הגיוני, בהנתן המחירים הנמוכים להפליא של ספרים בכריכה רכה. אבל בארץ, מה גם שאין בכלל ספרים בכריכה קשה בין כה וכה, הספרים בכריכה רכה עולים בדרך כלל בין 70-90 ש"ח - הוצאה מכובדת שהופכת את הספר למשהו שהרבה יותר קשה "להשתמש ולזרוק". גם תרבות חנויות היד-שניה בארץ היא הרבה פחות מפותחת מאשר, נגיד, באנגליה, שם יש רחוב שלם בלונדון, ועיירה שלמה בוויילס, לדוגמא, שמתמחים בחנויות ספרים יד-שניה. |
|
||||
|
||||
האמת היא שיש דווקא חנויות יד שנייה בארץ (בירושלים יש כמה וכמה כאלה), רק שברובן המבחר הגדול הוא של ספרים באנגלית. ובעיקר, הספרים המשומשים בעברית הרבה יותר יקרים גם בהם. |
|
||||
|
||||
אני לא זורק אף ספר. מקסימום סוגר אותו בארגז. אופי גרוע של אספן גרוטאות. אגב, קראתי כמה וכמה ספרים טובים שניזרקו לרחוב. למשל, ספר של פוליטיקאי איש העליה השניה (לא הכי ידוע, שכחתי את שמו, היה ציר בקונגרס הציוני ולא עלה ארצה). הספר שלו אוטוביוגרפי ודרך הביוגרפיה שלו לומדים המון על התנועה הציונית משנת 1870 ואילך, דברים שבדרך כלל לא נידונים היום, או נידונים בצורה מסולפת. הערבים פשוט לא היו קיימים באותה תקופה בארץ ישראל מבחינת התודעה הציונית, כנראה גם לא היו באופן פיזי (פרט להיותם מיעוט אתני של כ- 200 אלף אנשים, מיעוט שהוא _חסר חשיבות לחלוטין_ לגבי התפתחות ארץ ישראל המודרנית, ממש כמו 30000 הכושים שהסתננו לישראל בשנים האחרונות על תקן "פליטים"). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |