 |
עץ הקיפודים | 352 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
ממזמן לא קראתי ביקורת כל כך טובה על מוזיקה. לא משנה שאני בכלל לא אוהבת את הלהקה. כל הכבוד! |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שיכנעת אותי להאזין ללהקה בהזדמנות. עם זאת, על מנת לאשש את מעמדי כאייל הפדאנט, עלי לתמוה, האין Porcupine דורבן, ולא קיפוד (המכונה למיטב ידיעתי hedgehog) ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם אינני נתלה בעצים גבוהים במיוחד, אבל באבילון טוען כי porcupine הוא "small rodent covered with spines; hedgehog". הבוז לפדאנטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באבילון טועה. כבר מצאתי שגיאות רבות מספור בתוכנה האומללה, ולא אחת זכיתי בויכוח אודות מלה זו או אחרת ביני לבין ידיד או קולגה אשר נסמך על אוסף הביטים המעופש הזה. להלן תמונה של קיפוד (חמווווד!): והנה תמונה של דורבן: באשר לתכלית ההערות הקטנוניות הללו, הרי שהן נעשות למען השכלת הכלל. ראה למשל את הודעתה של נילי למטה, אשר תיקנה את העברית שבכותרת ההודעה המקורית שלי (על אף שהתכוונתי למשחק מילים, כמובן, ולכן נזקקתי לצורה הזו). שנאמר, מכל מלמדי השכלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. ולמתקשים שבינינו: וזהו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף לאייל הפדנט לעיל: קיפודים אינם מכרסמים, כפי שמופיע בבבילון, אלא שייכים למשפחת אוכלי החרקים, יחד עם אחיהם, החדפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אתה צודק! אולם, כנציגת זרם הפרשנות התכליתית, אני תוהה אם אתה באמת חושב שיכולת השירה של העץ תשתנה בהתאם להיותו עץ קיפודים או עץ דורבנים (שזה אגב הריבוי של בעל החיים, כי "דורבנות" הם biting remarks). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שיכולת השירה של העץ אינה פונקציה של טיב היונק ממנו הוא עשוי, וכבר שנה רבנו לוין "מה אכפת לציפור אם ישיר או ישתוק?". עם זאת, אודה ואתוודה - צדקת ממני בענין הדורבנים. אם לא אזהר, תטלי ממני את תואר האייל הפדאנט! אך ברצינות, תבורכי. אגב, "דורבנות" משמשת גם לקוציו של הדורבן (ומכאן הפירוש של הערות חריפות), וכן לשפיצים הקטנים בעקבו של פרש. כמו כן, חזקי ואמצי במאבקך הצודק בבאבילון הפושה במקומותינו. תוכנה טפשה ומטעה. מי שזקוק לעזרת מילון באופן תכוף, טוב יעשה אם ירכוש לעצמו מהדורה מקוצרת כלשהי של מילון אוקספורד (אני יכול להמליץ על Oxford Desk Dictionary and Thesaurus, שכפי ששמו מעיד עליו כולל גם תזאורוס, והוא קומפקטי וזול), במקום להסתמך על איזו תוכנה מוכת-שחין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוחה על ההשמצה ועל הצמדת מחלות לא חביבות לתוכנה תמימה ואומללה שתרגמת מילים. נכון שלא הייתי משתמשת בבאבילון למטרות ספרותיות אבל המטרות שלי הן בסך הכל להבין מילים שלא ברורות לי מבלי לפגוע ברצף הקריאה. באבילון לדעתי היא האידיאלית למטרה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בדיוק הענין! התוכנה טועה ומטעה. אם קירובים ולעתים אף טעויות גסות לא מפריעים לך, אשריך. אני גורס שאם נעזרים בכלי עיון, כדאי לוודא את איכותו. אבל את צודקת בענין המחלות. סתם הרגל כתיבה מגונה שאימצתי בהשפעת חבר טוב. (איש מענין, אבל כדאי להקפיד להרחיק את הידיים מפיו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעויות גסות יותר מטעות אותי מאשר מפריעות לי (כי סביר להניח שאני לא יודעת מה הפירוש האמיתי של מילה אשר חיפשתי את פרושה במילון). כמובן שהייתי שמחה לכלי תרגום גם אמין ביותר וגם קל לשימוש, אבל מכיוון שאין כאלו, אני נאלצת להקריב את האמינות על חשבון הנוחות. אם ארצה לתרגם שיר, סביר להניח שאבחר ההיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
T'really wasn't!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף, אכן בתור מי ששום שגיאה דקדוקית או אחרת אינה חומקת מעיניו אתה ראוי לתואר פדנט - אבל למה הענקת לעצמך את התואר בלועזית? מה רע למשל ב"האייל הדקדקן"? (דקדקן: דייקן, שמקפיד על הפרטים; שמומחה בדקדוק הלשון). אגב, כך בדיוק מתורגמת בבבילון המילה pedantוהם מוסיפים גם 'קפדן'. ישנה אפשרות נוספת והיא המילה 'נוקדן' (נוקדן: קפדן, דייקן עד כדי הפרזה). תבחר. בברכה, ג. שמעון נ.ב 'טהרן'= מי שמקפיד על טהרת הלשון ועל הוצאת הצורות הזרות ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את הצעתך. אכן, ראוי לו לאייל המתעקש על רמת העברית סביבו לעשות בה שימוש נאות, כל עוד הדבר מעשי. אהיה מעתה, אם כן, האייל הדקדקן. ופטור בלא כלום אי אפשר, ועל-כן אציין זוטא: בהודעתך ראוי היה לעשות שימוש בלשון הציווי - "בחר" ולא "תבחר". אני מודע לעובדת ההיעלמות ההדרגתית של צורת הציווי מהשפה המדוברת (ואני מצר על כך מאוד, כפי שיעידו ידידי), אך עודי מקפיד שתהא לה עדנה בכתיבתי. חזק ואמץ. אגב, לא שכחתי את ההערות הדקדקניות שאני חייב לך בקשר לאוטוביוגרפיה של סטאלין. צפה להן בקרוב. אסף, האייל הדקדקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בקשר ליונק הדבש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בשורוק), זהו שמו המדעי-עברי של יונק הדבש. Very nice try, though.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צופית היא הציפור החמודה המוכרת לנו בארץ. יונק הדבש היא ציפור דומה ברמת הרעיון, החיה בניו-זילנד (!). עם ישראל הרומנטי/הדיוט הוא המבלבל ביניהן. לכן צופית אינו השם המדעי של יונק הדבש כי אם שמו האמיתי. תסכים איתי שלומר שצופית הוא שם מדעי יותר מאשר יונק-דבש זה מעט מגוחך... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אתה מספר לי על חיה שאינה בארץ, ויש לה שם עברי! ואני הרי מטפח אובססיה קטנה לעניין זה, ואף כתבתי על זה רשימה ("למה דביבון?") כשהאייל עוד היה עופר (גור? אייליל?) ועוד ציפור מניו זילנד?! אז אנא - סימוכין, מקורות, ובעיקר, אם יש לך מושג - מה פתאום, ומטעם מי שם עברי? הנספח הלשוני בשגרירות ישראל באוקלנד? (פתאום יש לי רעיון, מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדול...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה נתפסתי בקלקלתי - המקור המקורי שלי היה המורה לביולוגיה שלי בתיכון, נימה דמבו - אשר אמנם בילתה בניו-זילנד פעם אך אינה מקור מוסמך לכל הדעות. אך אל חשש - גם לי היתה אובססיה קטנה בבי"ס היסודי, לזואולוגיה, אשר הביאתני לרכוש בעבור 365 ש"ח את האנציקלופדיה של החי והצומח בא"י. ובכן, הצופית, Nectarina osea, הינה המין היחיד השוכן בישראל מתוך 117 (123 לפי אתר באינטרנט המצוטט להלן) המינים המרכיבים את משפחת הצופיתיים Nectariniidae. "תפוצתה של המשפחה משתרעת באזורים טרופיים באוסטרליה, באיי האוקיינוס השקט ובעיקר באפריקה ודרום אסיה". מכאן אני מסיק שיתכן שבניו-זילנד יש מין אחר ממשפחת הצופיתיים. "הן דומות במראן, ובמידת-מה בהתנהגותן, לקוליברים מיבשת אמריקה, אך אין כל קרבה ביניהם: הקוליברים אינם נמנם עם ציפורי השיר; הם בני סדרת הסיסאים. הדמיון בין שתי המשפחות היא דמיון חיצוני בלבד, הנובע מאורח-חיים דומה ומהסתגלות דומה לתזונה בצוף-פרחים. הדמיון מתבטא ב(...). שלא כקוליברים, היונקים את הצוף ברפרוף, ומסוגלים אף לרפרף אחורנית, מסוגלות אמנם הצופיות לרפרף במידת-מה במקום, אך לרוב הן יונקות את הצוף כשהן עומדות על ענף. בהתאם לכך רגליהן גדולות וחזקות יותר באופן יחסי." ובכן, ע"פ הספר הקוליברים חיים באמריקה, ולכן על הציפור מני-זילנד להשתייך לצופיתיים, אלא אם כן אני או נימה טועים בשייכנו את יונק הדבש לניו-זילנד. אפשר לבחון זאת בדרך האמפירית הישנה והטובה - מבצעים תצפית על יונק דבש, ואז אם הוא יודע לרפרף ברוורס זה קוליברי ואני צדקתי, ואם כל כדורגלן היה מתקנא ברגליו השריריות והמסוקסות, זו אמנם צופית, אוי לבושה. אך בעוד אני מקשקש, חיפוש מהיר באינטרנט מעלה הוכחה ניצחת לצדקת טענתי. הצופיתיים מכונים באנגלית Sun birds, ואילו יונק הדבש הוא התרגום הרומנטי לHummingbird. ואמנם באתר הזה מוסבר בשפה פשוטה כיצד הsun bird אמנם מזכירה את הhummingbird, אך אינה מסוגלת לעוף לאחור. יש גם תמונות מרשיעות בהן הצופיות אוכלות בישיבה. http://www.montereybay.com/creagrus/sunbirds.html Nectarinia osea היא חד משמעית Palestine sun bird, ראה בין היתר ואילו יונק הדבש הוא בפירוש הקוליברי - ראה http://www.hummingbirds.net/ למה קוליברי? לא יודע. באשר לנושא המקורי של המאמר, מקור בלתי תלוי נוסף גם שידל אותי לבוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתי שבסופו של דבר מישהו ישים לב לנושא המאמר... ההופעה בתיאטרון ביום שלישי הייתה חביבה ביותר, למרות די הרבה בעיות טכניות. נקווה שהחיפאים יקימו תשתית יותר יציבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההופעה בסינרמה היתה *מדהימה*. לא הכרתי שום דבר שלהם קודם לכן, ובכל זאת לא יכולתי להתנתק. אחת ההופעות הטובות ביותר שראיתי והפעמים הבודדות בהן להקת החימום מתעלה פי מי יודע כמה על הלהקה העיקרית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה בידור של עץ תגובות על עץ קיפודים (או דורבנים, או צופיות...) אני מאוד גאה בכל הפוגרום-זוטא שהמטתי על המאמר המסכן. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, יש להבהיר: אני לא האייל הקפדן (הפדאנט לשעבר). הקפדן הוא אמנם ידיד שלי ואיש יקר באופן כללי, אבל באשר לי, אתה יכול לטעות חופשי - זה לא גורם לי מצוקה קשה, ואף לא אושר סמוי. כן יש לי צורך פסיכוטי לרדת לחיקרן של עובדות טריוויה מסוימות, ורק בגלל זה אני חוזר ומציק לך. עד כמה שהבנתי, עכשיו, במקום שיונק הדבש יהיה צופית ניו-זילנד, הוא קוליברי. ושוב, אותה שאלה - מטעם מי ולמה (אם אתה יודע) הוא נהיה עברי? מה העדויות והתקדימים לכך שיונק הדבש הוא תרגום של hummingbird דווקא? פעם תהיתי על הקשר האטימולוגי של "יונק הדבש" למילה האנגלית Honeysuckle (שפירושה המילולי זהה), שהיא בכלל שיח - יערה, למיטב ידיעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Hello Yarden,
From a quick internet search, "Colibri" seems to be the Spanish (and also the French) name of the Hummingbird, and it is found exclusively in the American continent. One of its subtypes, the Bee Hummingbird from Cuba, is the smallest bird on earth, so tiny that it is often confused with big moths. A nice picture: http://www.orchidlady.com/personal/bee.html But the real surprise is that there is yet another species of birds called "Honeyeaters", or "Honeysuckers" http://www.bartleby.com/65/ho/honeyeat.html that live in NZ and Australia. They are not especially small, and one of its sub-species was awarded the honor to be the official symbol of the state of Victoria in Australia, whose regional capital is Melbourne. This latest piece of info comes from http://www.vic.gov.au/stategov/honey.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלי. ואני אפילו לא יכול להאשים את בבילון. בכל מקרה, דורבנים הם חיות גדולות מדי כדי לצמוח על עץ, מקסימום במקשאה. עכשיו השם של הלהקה פשוט לא הגיוני. ואם לצטט את הFAQ שבאתר שלהם לגבי משמעות שמם - "Don't ask". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ששמות של להקות באים באחת משתי דרכים (אולי יותר): באחת בא אחד החברים ומכריז, "יש לי רעיון גדול לשם:". בשניה זה קורה תוך כדי שיחה או דיון או משא ומתן. לפעמים אפשר לנחש ששם של להקה נהגה תחילה כתגובה להצעה אחרת, כאשר לפעמים דווקא הנונסנס בתגובה הוא סוד קסמה. "לולה" היה סיפור כזה, כזכור לקוראי הראיון עימם באתר זה. בכל אופן, יש לי ניחוש פרוע ש porcupine tree אינו אלא תגובה ל pine tree. אם כך, אפשרות אחת לתרגם אותו לעברית (אפשרות גרועה, אבל היא היחידה שאני רואה) היא "עץ אורנג'אדה". טוב, זה לא הכי גרוע שאני יכול. אם חושבים ששם העץ-שבפנים הוא לא מהותי, אפשר גם "עץ ת'מרגיש". מה תאומר, מוחמד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עוד דרך אחת: הסולן מכריז - "שמעו, מהיום תקרא להקתנו 'להקת הדג המזמר', וזהו!" ובאמת זהו. לעומת זאת, הרכב אחד שהייתי חבר בו הגיע לשם לאחר חצי שנה של דיונים טלפוניים, תוך שימוש ב(לפחות) שלושה מילונים שונים ו(למרבה הזוועה) ספר בישול אחד. הרכב אחר שאני מכיר עדיין מחפש שם. קשה, קשה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, אני עדיין בעד הצירוף המנצח: Spoons and the Silverware
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מייד לכשאתחיל לנגן בבתי מלון ובקניונים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
spoons ve ha saku"m
let's face it- you wont be on the cover of NME in the near future.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך להציג כאן את פרטי ההרכב: קצת מידע על הנגנים, המוזיקה שהם עושים וכו', ואנחנו נציע שמות? כמו מכרז כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון טוב. הם באמת נואשים. הלהקה המדוברת (שאני לא חבר בה, אגב) מונה חמישה נגנים: מתופף, בסיסט, גיטריסט, קלידן, חלילנית. הם כותבים ומבצעים מוסיקה שההגדרה הקרובה ביותר לה היא "רוק מתקדם של שנות ה-70", כלומר - הם שומעים הרבה King Crimson, Camel, Pink Floyd, Yes, Genesis, Emerson Lake & Palmer ועוד ועוד. המוסיקה אינסטרומנטלית, ולקטעים יש שמות כמו: "ימי הביניים", "גיליוטינה", ועוד (אני לא בטוח שזה מדגם מייצג). אבקש את רשותם לשים דוגמית על הרשת, ואז תוכלו להאזין ולבחור שם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז תחילת הקורס ''תרגיל בפילוסופיה יוונית ב''' אני חולם על להקת רוק ששמה יהיה ''הסגולה הטובה''. זה גם פותר את הדילמה, מה יהיה צבע הרקע של הטי-שירט הרשמי של הלהקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיליוטינה אולי לא מתאים פה היסטורית, אבל מבחינת ימי הביניים ובכלל האווירה - "האינקוויזיציה העברית"! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר מנחש איך הם יתחילו כל מופע - Nnnnnnobody expects the Hebrew Inquisition!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדבר לבה (כלומר הדבר הזה שמפעפע מהר הגעש)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רע! (גם רעיון זה, וגם זה של צחי מלמעלה) בפגישתי הבאה איתם אעלה את הרעיונות ונראה מה יש להם להגיד. בינתיים - אשמח לעוד רעיונות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם ''הקורקבנים'' הועלה בפורום מצומצם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פורומים מצומצמים זה מקום טוב להצעות של שמות להקות. הצעה נוספת שעלתה בפורום מצומצם לא פחות: "בדיחות מבית אבא" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתם על "הקלישאות" ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע אם הערה זו הייתה ביסודה צינית, אך באמת ניתן להרחיב את הבסיס הרעיוני לבחירת שם ללהקה. לדוגמא, הלהקה האמריקנית החביבה לה התוודעתי לא מזמן, ואני מקווה שתרגמתי זאת נכון, ''רוכסני אגוזי הסנאים'', בחרה שם משעשע ומתאים לאופייה הלא רגיל. אפשר גם לבחור שמות טיפה יותר מרחיקי לכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך עזרה לזולת ואהבת הארץ (למרות שמי שחיפש בטח כבר מצא, אולי יש עוד כמה נזקקים): *עץ נופל! *the dots *ארטישוק כתום בגבינה לבנה*שמוליק נשאר כיתה *השמץ שתיים *השמץ שלוש *kneller's happy campers -אתגר קרת, הקייטנה של קנלר,ועוד שם אחד, אבל של להקה קיימת : הקרוקודיל של אנה:) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר הגעתי עד הלום, אז מדובר בלהקה שנקראת היום "אגרול" או בלהקה שנקראת בארווז' http://www.barwaj.net ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו זוכר את להקת "חיפושיות הקצב"? "סגול מזעזע"? לא? חבל, דווקא היו טובים. לפחות לא הכריחו אותנו להקשיב ל"צפלין מעופרת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, שככל הידוע לי, הכוונה היא דווקא ל''צפלין המוביל'' - בגרמנית - דוברי השפה מוזמנים לתקן ולהרחיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"... Kieth Moon... tired of The או בעברית: קית' מון, המתופף של The Who, הציע את הרעיון לשם כשהוא ניסה להקים להקה (שלא יצאה לפועל) עם ג'ימי פייג'. הרעיון שמאחורי השם - בהחלט צפלין מעופרת. האות A נמחקה מהשם מאוחר יותר, כדי שאמריקאים יבטאו את השם נכון.Who's infighting... discuss forming a band with Page... announces that they should call the group Lead Zeppelin, because, "...it'll go over like a ***in' lead balloon!" (The "a" was later removed from "Lead" so that Americans would pronounce it correctly.)" http://www.iem.ac.ru/zeppelin/docs/FAQ.html ואני אומר - אם המתופף של the who היה שואל אותי אם בא לי להקים איתו (ועם ג'ף בק!) להקה, הדבר האחרון שהייתי עושה היה לגנוב לו את הרעיון לשם ולהקים להקה עם זמר אסטמתי. יש אנשים כפויי טובה בעולם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על ''סטיב מילר בנד ולהקתו'' או ''הפרוייקט של אלן פרסון פרוג'קט''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלהקה של דייב מת'יוס - המוזיקה האמריקאית בין הטובות ביותר שניתן למצוא כיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזאת הבעיה, כשלהקה חביבה אך חלושה כזו של דייב ידידנו מהווה חלק מרכזי מעמוד השדרה של הרוק האמריקני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חביבה אך חלושה"?? נעלבתי בשמו של ידידנו (המשותף?) דייב. בוודאי לא תטען כי שירים כמו: Satellite וכמובן הביצוע הנפלא לCrash Into Me Jimi Thing Rhyme & Reason Dancing Nancies All Along the Watchtower הינם חלושים.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא חלשים, אבל גם לא ממש, טכנית, רוק. עד כמה שאני אוהב את דייב מת'יוס בנד (ולהקתו...), רוק צריך דיסטורשן, צעקות, מכות. יש להם הרכב מקורי, שאולי משלב מוטיבים רוקיסטיים פה ושם, אבל באותה מידה אפשר לטעון שהם להקת קאנטרי, או בלוז. בכל מקרה - אני ממליץ לבטל את הבחירות בארה"ב בכלל ולהכריז על קארטר ביופורד, המתופף של DMB, כנשיא הבלתי מעורער לתקופה לא מוגבלת. הוא בטח יעשה עבודה יותר טובה משני הדבילים שמתחרים עכשיו. נ.ב. איך נתת רשימה בלי להזכיר את Too Much, הדבר הכי קרוב שהיה להם ללהיט אמטיווי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על החיזוק. זוהי בעצם הנקודה, כיוון שגם אם להקה יכולה להיות עוצמתית עם רפרטואר של שירים שקטים, דמ"ב אינה כזו, ולכן מאבדים טיפה מחיוניותם (אם שיער יכול להיות חיוני, גם מוזיקה). וכן בהחלט, TOO MUCH, CRASH הנם הדברים היחידים המפגינים עוצמה רצינית כלשהי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקים צודקים... Too Much ו -Crash הם בהחלט ברשימה, ובהחלט יש עוד כמה שראויים להיות בה.דמ"ב עושים מוזיקה מעולה - מגוונת, מקורית, בלתי ניתנת לסיווג (אלא אם כן יוצרים ג'אנר חדש) - הם לא עושים רוק וגם לא עושים קאנטרי או בלוז, הם משלבים מכ"כ הרבה תחומים שזה באמת עילבון לדחוס אותם לתוך קטגוריה כזו או אחרת. אצלי הם בראש רשימת ההשמעות (רק חבל שכמו אידיוט פספסתי הופעה שלהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה מצוינת הצגת בפנינו, מעניינת ועניינית, מה שלא תמיד צולח בידם של אלו הכותבים על מוזיקה. המליצו לי רבות על חברות הקיפודים, אבל נראה לי כי רק עכשיו אביא את עצמי להאזנה מורכבת להם. מדרים תיאטר הם בוודאי טובים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא חוכמה. (סתם בא לי להשאיר ביקורת לא מנומקת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין להקה טובה יותר מדרים ת'אטר. וכותב ה"מאמר המצויין" הזה בוודאי יסכים איתי, אז..נה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. להגיד את האמת, הייתי מופתע כשחזרתי לארץ וגיליתי שאנשים פה בכלל שמעו עליהם. שמועות מספרות שאפשר אפילו למצוא דיסקים שלהם בטאוור רקורדס. שמועות מרושעות מאנשים מהצד הלא נכון של החוק אומרות שאפשר למצוא שירים שלהם בנאפסטר, כדי לראות אם כדאי ללכת להופעה. אבל דונט טריי ת'יס אט הום, זה לא חוקי (איך זה בתור אי-הסתה לפשע, דובי?). לא, ברצינות, הם לא להקת-על כמו מטאליקה שמתבכיינים על מליון יותר או פחות. במקרה שלהם זה בהחלט מחייב, מוסרית, לקנות את הדיסקים. ואגב - אני בהחלט לא מסכים עם ההשגות שלך ושל עדיגי לגבי הלהקה שטסתי ללונדון כדי לראות, אבל על טעם ועל ריח... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
dream theater אמנם יודעים לנגן, אבל כל השירים שלהם נשמעים לי כמו שואו-אוף של טכניקה בלי טיפת רגש. 20 דקות של "היי, איזה מגניבים אנחנו, אפילו למדנו בברקלי!". אבל שוב - על טעם ועל ריח... עדיגי, שנסעה גם היא ללונדון, אבל בשביל פסטיבל רוק שלם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שקראתי את ההודעה הזו פעם, בקבוצת דיון לפני שנתיים, באנגלית. פשוט תירגמת אותה, או שאפילו טרחת להקשיב להם ולגבש דיעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי. הקשבתי לאלבום שלהם שאמור להיות יצירת מופת, משהו עם season בשם (השם המלא פרח מזכרוני), וזה הרושם שקיבלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע מהי בשבילך הגדרה של "רגש", כשמדובר במוסיקה, אבל ז'אנר הפרוגרסיב מטאל - ודרים ת'יאטר בפרט - היא הצורה המושלמת של עירוב טכניקה (כן, יש להם סיבה להשוויץ, זה נשמע ממש טוב), עירוב קמצוצי סגנונות שונים ומשונים כגון קלאסי, פיוז'ן-ג'אז, קלאסיק רוק ושאר ירקות, וכן, אכן, הרבה מאוד רגש. וכן, הם *אפילו* למדו בברקלי. קוראים לעצמם מוסיקאים, השוויצרים האלו. אני לא יכול לאמר שלא שמעת דוגמה מייגת, כי כמו שטענת "A Change Of Seasons" היא אכן אחת מהיצירות, ורגש - אז איי סי איט - לא חסר שם. נכון, יש שיאמרו שהטכניקה השופעת, הקטעים עמוסי שבירות הקצב והמכניות של המוסיקה הפרוגרסיבית מאפילים על המוסיקליות של העניין. ישנן גם להקות כאלה, המתיימרות להתפרגרסב (משקל התפעל) ופשוט הורסות את הז'אנר. החברה מברקלי, הם ממטווי הסגנון, ובמיוחד בצורה המודרנית שלו, והם מהווים מודל לחיקוי, בכל האספקטים של כתיבה וביצוע סגנון מוסיקה עילאי זה. אמליץ לך על היצירה האחרונה מבית היוצר של דרים ת'יאטר, Sceans from a Memory. פשוט , מאסטרפיס. המון רגש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה? בלי רגש? ג'ון פטרוצ'י הרטיט את ליבנו בהופעה האחרונה כשהוא פצח בסולו גיטרה עדין-אך-עוצמתי ע"פ שיר הפתיחה של הסימפסונז. שלא לדבר על גרסת הפסנתר הקלאסי שג'ורדן רודס ניגן לטווינקל טווינקל ליטל סטאר, שכללה את המחזה הנדיר של גיטריסט ומתופף ארוכי שיער וקשוחים למראה מפזזים (כשאחד מהם לובש חלוק אמבטיה) על הבמה במה שנראה כנסיון לא מוצלח להתקבל לריברדאנס. חוש הומור הוא דבר נדיר בימינו. יותר מדי פרפורמרים לוקחים את עצמם ברצינות לאחרונה. אבל אל דאגה - גם פורקיופיין טרי (שהם, אגב, היו נושא המאמר. מישהו שם לב?) לא יצאו פראיירים מבחינה זו. כשווילסון הפיל את המשקפיים שלו, הוא הסתובב בצורה עטלפית משהו על הבמה (בזמן ששאר חברי הלהקה עמדו וגיחכו ואנשי הצוות הפכו את הבמה בפאניקה) ושיעשע את הקהל במונולוג שלא היה מבייש את גידי גוב בימיו הטובים. הוא גם לא היסס להסביר לקהל את מוסר ההשכל, למקרה שמישהו לא הבין - "ראיתם אותי עם משקפי שמש וישר חשבתם שזה חלק מהפוזה. אני מקווה שזה לימד אותכם לקח". איך אפשר שלא להעריך בן אדם שהופך פאדיחה מול חמשת אלפים איש להפוגה קומית (וגם מצטט את סקובי דו)? צחי, שבאופן כללי מוכן לגחת ללונדון מתי שרק אפשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר מצויין. מהטובים שקראתי בשעה האחרונה. לא יכלתי שלא להסכים עם הכותב לאורך רוב המאמר, החל מהצהרתו המדויקת והשערורייתית על מות הרוקאנרול, דרך הגדרת הקלאיסק-בריט-פופ מול המוטיבים של הגראנג' וכלה בפסיכודליות שהמוזיקה משרה בשל הסאונד האנלוגי. אך לאור המלודיות והבסיס ההרמוני המזכיר כל כך אלמנטים סוריאליסטים מלהקות נוסח פינק פלויד, ואולי אפילו קורטוב פרגרסיביות - איך היית מגדיר "משקל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במופלא ממך אל תחקור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקנו אותי אם אני טועה, אבל הכתבה לא ממש נסובה על מהות שם ההרכב והפירוש המילוני למילה שמרכיבה את החצי הראשון של שמה. (כן אני עצלן. אין לי כוח לכתוב Porcupine). מעבר לכך, יופי של כתבה. מעניין מתי תתחילו להקדיש זמן להתווכח בצ'אטים על מילים כאלה במקום בפורום תגובתי לכתבה שקשורה במוזיקה ולא בסמנטיקה? ומעניין מתי תצא כתבה על ההרכב האנאכרוניסטי הידוע, " Penguine Bush", הלוא הוא שיח הפינגווינים??? ובבנין דרים ת'יאטר ננוחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"Penguine Bush" אינו "שיח הפינגווינים" אלא "מושל טקסס ואנטארקטיקה" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר התעמקות ממושכת במיקום ההופעה, הבינה שפחתכם הנאמנה שהמיקום הוא במועדון הסיטי הול אשר בעירי הקטנה חיפה, ולא בבניין העיריה (על אף המיקום המאוד קרוב). אולי כותב המאמר גם השתמש בבבילון כדי לתרגם את שם המועדון... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כותב המאמר וגם עבדך הנאמן הסתמכנו על המידע כפי שהתפרסם באתר הבית של הלהקה. מכיוון ששנינו לא מכירים את חיפה, הסקנו כי מדובר בבניין העירייה, וקיווינו שגם לנו תהיה כזאת עיריה ליברלית. טעינו. קורה. לזכותו של כותב המאמר יאמר שהוא התריע בפני לפני שעות מספר, ואני, עצלן שכמותי, לא טרחתי לתקן. אתכם הסליחה, ותודה לך על התיקון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר שמיציתי (וחצי תאוותי בידי) את הדיון בבעלי כנף ושמותיהם בישראל, נזכרתי גם אני בנושא המאמר, ונזכרתי שגם אני הייתי בהופעה של הפורקיופיין במועדון התיאטרון. אני לא עושה את זה הרבה, ללכת למופעי רוק, ואני הולך עכשיו לחשוף את בורותי. ובכן, שאלה למנוסים ממני: הווליום הזה שהיה שם, זה הסטנדרט במופעי רוק באולם? כי בשבילי, הנאה ממוזיקה במובן המקובל (עלי) של המילה לא אפשרית בנסיבות כאלו. המוח שלי, כרפלקס הגנתי, נאטם למוזיקה, ואני די מתקשה להבחין בצלילים. לא שלא נהניתי, מצד שני. בן-לוויתי דיווח בשלב מסוים שמרכז השמיעה במוח שלו שותק. עניתי שגם שלי, אבל נפתחו לי מרכזי שמיעה בכמה מקומות אחרים בגוף. אחרי הכל, אם בהנאה צרופה ממוזיקה חפצי, יש לי מערכת בבית (ופטיפון ישן, אל תכבי את) עם אוזניות, וזה המדיום המושלם למטרה זו. אם כבר ללכת להופעה, אפשר לצפות לחוויה מסוג אחר. וזו אכן חוויה ייחודית, להרגיש את הוויברציות עוברות באוויר וברצפה ובכסא (אהמ, כן, ישבנו, זקנים בורגנים שכמונו) ודרך כל הגוף. אפשר גם לשקוע איכשהו בתוך הפגזת הצלילים, ולהניח למחשבות לנדוד במין פסק זמן מהחיים. מצד שלישי, אם היו מנגנות(?) שם הספייס-גירלז לא בטוח שהייתי מרגיש בהבדל. מצד רביעי, אז מה? לא ניגנו שם הספייס גירלז, ואם הן היו מנגנות(?) שם לא הייתי יכול ללכת, חברתית (ואם הייתי הולך בכל זאת, לא הייתי יכול לספר לכם). מצד n, נכון שצריך אולי משכורת של היי-טק כדי להרגיש בנוח עם העובדה ששילמתי 130 ש"ח לכאורה בשביל מוזיקה איכותית, וקיבלתי חוויה שאין קשר הדוק בינה לאיכות של המוזיקה. מצד n+1, לפעמים זה חיובי שמשלמים סכום מכובד על הבילוי: משום מה, זה מאפשר להנות במצפון שקט יותר מבזבוז הזמן, מבלי להיות מוטרד מהדברים הפרודוקטיביים יותר שיכולתי לעשות באותו הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ווליום? איזה ווליום? ההופעה בתאטרון דווקא הייתה נמוכה, יחסית. עצם העובדה שהצלחתי לנהל שיחה שמורכבת מיותר מהברה אחת (בלי עיצורים) במהלך ההופעה, מעידה על כך. המדד להופעה אמיתית הוא כשאתה יכול לשאול מישהו מה השעה, ולחטוף מכות מהחברה שלו על כך שאתה מעז להציע לו כאלה הצעות ועוד מולה, סוטה. ולעניין הווליום - ברוב ההופעות, אנשים לא אמורים לבוא ולהקשיב למוסיקה אגב כוס קפה, אלא לבוא ולקפוץ. בשביל לגרום לקהל לקפוץ צריכים ווליום רציני, שיחדיר את המוסיקה עמוק עמוק לאברים הפנימיים שלהם. עד כמה זה עובד? זה תלוי. אולי בהופעה של רייג' אגיינסט דה משין הווליום מוצדק והקהל לא ממש מקדיש תשומת לב לקומפוזיציה עצמה, ובהופעה של פורקיופיין טרי או להקה שקטה יחסית אחרת (למה הם היו צריכים לבצע כל כך הרבה שירים אקוסטים, אה?) אתה אמור להקשיב למוסיקה, אבל כשאנשים באים להופעה - כל הופעה - הם מצפים לסאונד של הופעה. אז מתרגלים, לאט לאט סף הגירוי עולה, ובסוף אי אפשר בלי זה. אני, אישית, משתדל להתמקם תמיד בדיוק באמצע הדרך בין הקונסולה ואנשי הסאונד לבין הבמה, ישר מול הרמקולים. אנשים אחרים באים עם שמיכות להופעות ויושבים בקצה המרוחק של הפארק, במטרה לעשות פיקניק בחברת הלהקה החביבה עליהם. טו איץ' היז אואן. אין החזרים כספיים. ונסיים בתהיה לא קשורה - נראה לי שהמעבר בין חום לכחול בתגובות ככותב המאמר הוא מסובך מדי בשבילי, אז ויתרתי עליו. אבל בכל זאת, למען הדורות הבאים, נשאל. מתי בדיוק תגובות הכותב אמורות להיות כחולות ומתי חומות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובות כותב יכולות להיות חומות מתי שהוא רוצה. לשם כך הוא זקוק לסיסמה, אותה הוא יכול לקבל מהעורך (דובי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את המאמר ולאחר מכן את התגובות. מאוד הופתעתי שרבים מהמגיבים ציינו את המאמר כמצויין. בזמן שאני קראתי את אותה פיסת ביקורת עלתה במוחי המילה "הא?!" מספר רב של פעמים. נעזוב את פורקיופיין טרי בצד, כבודם במקומו מונח. בעניינם עשה הכותב את מלאכתו כראוי. תלונותי אליו כרוכות בהקדמה המייגעת שכתב : הרוקנ'רול מת ?! בלר מנסים להישמע כמו הביטלס ?! רוב המוזיקה שהציבור בישראל שומע מקורה באמריקה ?! ובכן, הרוקנ'רול חי ובועט ידידי, הוא לא צריך את אישורה של התקשורת וההמונים כדי להתקיים. נכון, אין עוד הרבה מה להוסיף בתחום, הרוב כבר נעשה וכדי לחדש צריך להתאמץ הרבה יותר מלנון ושות'. אבל החידוש הוא אובר-רייטד, מה שחשוב הוא ההנאה. ישנם מספיק סאב-ז'אנרים ברוק שמחזיקים אותו בחיים, מספקים אלטרנטיבה למיינסטרים ומאתגרים את המאזינים (לו-פיי, אינדי, אקספרימנטל רוק, אימו וכו'). באשר להערה על בלר, זוהי להקה יצירתית ביותר שמשנה את צורתה כזיקית : בריט-פופ (האלבום 'פארקלייף'), לו-פיי (האלבום 'בלר'), אוונגארד (האלבום '13'). הדימיון היחידי לביטלס הוא השיר 'ביטלבאם' שנעשה כמחווה לארבעת המופלאים מליברפול. אינני יודע מדוע אך בארץ נמשכים הרבה יותר לרוק הבריטי. בעוד רוב אוהבי המוזיקה יודעים לדקלם את שמם של להקות אינדי בריטיות כגון מיוז, סופר פרי אנימלס, קולדפליי וטראוויס (וזאת מכיוון שהן זוכות להשמעה מרובה בתחנות הרדיו) בעוד לא הרבה יודעים מי אלו 'בילט טו ספיל', 'גיידד ביי ווייסז' ו'אט דה דרייב אין'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
At The Drive-In הם אינדי כמו שבריטני ספירס היא אוונגרד פאנקיסטי. עבר הרבה זמן מאז ששמעתי כזה Fאנק-מאטל משובח כמו של אנשי הדרייב-אין, ובהחלט לא הייתי שם אותם באותה קטגוריה כמו טראוויס או קולדפליי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שחלה כאן אי-הבנה, אינני נוהג להשתמש במונח 'אינדי' כדי לתאר צליל מוזיקלי כלשהו. עבורי הוא מתאר אווירה מסויימת של יצירה חופשית שלא מושפעת מחברות התקליטים. על כן בשבילי בקולנוע רכב הם אינדי. אגב, ההגדרה המוזיקלית של atdi היא emo, מין פאנק זועם-צורח-רגשני שכזה. ובטח שלא Fאנק (מה זה פה, ג'מירוקוואי ?!) ומטאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב האנשים כתבו שהמאמר מצויין, את זה אתה אמרת. מזה אפשר להסיק ש: א. המאמר באמת מצויין, או ב. אנשים נוטים להיות נחמדים, לפעמים. אהם. אני חושב שהאינטרס האישי שלי פה הוא לסיים את הנושא ולא להעלות אותו יותר. אף פעם. ונעבור לתוכן של התגובה. הרוק אנד רול מת. מהז'אנר המוזיקלי המצליח ביותר בעולם, הוא הפך לתרבות שוליים, ובעצם לא נשאר ממנו הרבה. תדליק אמטיווי בהזדמנות, ושים לב מי קובע את הטון. אר אנד בי, היפ הופ, מוסיקה אמריקאית. ואם לא מוסיקה שחורה, אז דאנס-בנות סטייל בריטני, כריסטינה או ג'סיקה סימפסון (להקות הבנים כבר מתחילות להעלם, או שנדמה לי?). לא רוק. תן לי שם של להקת רוק *חדשה* אחת שקיימת היום במיין סטרים. בקשר לבלר, או לכל להקה בריטית אחרת שמצליחה היום - כל ז'אנר הבריט פופ הוא לדעתי נסיון לשאוב אנרגיה מהביטלס. נכון, המוסיקה התפתחה קצת מאז, השתנתה די הרבה, אבל האווירה עדיין מזכירה לי את הביטלס ולא בהכרח בצורה חיובית או שלילית. אולי שהבריט פופ פשוט שאב את ההשראה שלו ישירות מהביטלס, ולא משלבים אחרים בדרך שעבר בה הרוק ה"מיינסטרימי" (הנדריקס, זפלין, דיפ פרפל, קיס, דייר סטרייטס, וכו') לפני שהוא נכחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיינסטרים אתה רוצה ? בבקשה : טראוויס, קולדפליי, מיוז, וויטוס, לימפ ביזקיט, קורן (ועוד ניו מטאל מתועב). את רובן אני לא שומע, אבל רצית מיינסטרים. ידידי, אתה מתבלבל בין פופולריות להצלחה. לפי ערכי הרוק שגדלתי והתחנכתי עליהם, מכירות וזמן אוויר אינם המדדים העיקריים להצלחה. האיכות היא המדד הקובע. כמובן שמכירות לא יזיקו ורצוי מינימום כלשהו (כל להקה והרף שלה), אך לומר שהרוק מת בגלל שלא רואים אותו באמ.טי.וי ?! העובדה שילדות בנות 14 לא מעדיפות רוק לא הופכת אותו לתרבות שוליים. רוב חייו הרוק לא היה במרכז. נוח לו בשוליים. כפי שציינתי בתגובתי הקודמת, מבחינה יצירתית הרוקנ'רול חי וקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מה לומר בהחלט סיכמת את דעתי בכול הנושא המטופש הזה של מות הרוק כביכול. לדעתי האישית סגנון מוזקילי יכול "למות" רק במקרה שאין עוד שום להקות שמנגנות אותו ואין לו עוד שום מאזינים- מצב שבהחלט לא מתרחש בסצנת הרוק של ימינו. נ.ב הרוק דווקא בילה זמן רב במרכז: הביטלס, דיפ פרפול, לד זפלין, קיס ואחרים היו כולם פופלריים בשנות השיבעים. מטאליקה, מגהדת', איירון מיידן ומגוון של להקות מטאל שלטו ב-mtv בשנות השמונים. הגראנג' היה הכול בתחילת התישעים. והיום (לצערי כי רב) לימפ ביזקיט ושאר הנו-מטאליסטים חסרי הכישרון מוכרים כמויות נכבדות ביותר. ככה שהרוק תמיד היה (בצורה זו או אחרת) במרכז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. חלק מהלהקות שהזכרת באמת נכנסו למיינסטרים בשנה (!) שעברה מאז שכתבתי את המאמר. הרוק באמת עושה עכשיו קאמבק מוזר. נראה לאן הוא יגיע וכמה הוא יחזיק מעמד. בכל מקרה... איפה אתה חי, תגיד לי? ילדות בנות 14 הן הן אלו שקבעו מאז ומתמיד מה אין ומה אאוט. והיום? הרוק יצא מהמרכז אל השוליים, אל הפריקים של כל תיכון. והוא ממש לא היה תמיד בשוליים, אם כבר הספקת לשכוח. פעם לא היה ילד בישראל שלא ידע מי זה אקסל רוז, לא היה ילד שלא חלם על גיטרה חשמלית. פעם מכרו בתחנה מרכזית ת"א קסטות של מטאליקה בחמש שקל. אם זה לא מיינסטרים, אז מה בעצם כן? הרוק מת. הוא מת כמו שכל סגנון מוסיקה יכול למות - אם הוא מפסיק לגדול ומתחיל להתכווץ. כל זמן שיהיה מי שיספיד אותו, הוא לא יעלם לגמרי, אבל הוא כבר ממש לא אותה מפלצת מטורפת שהוא היה בשיאו, והוא כבר לא הילד הרע של עולם המוסיקה. הרוק שנשאר הוא רוק זקן. עייף. רוק שלא נשאר ממנו הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ושכחתי להוסיף. אף אחת מהלהקות שהזכרת לא ממש מוגדרת כ''רוק'' כמו שהרוק תמיד היה. פאנק-מטאל-פופ-גראנג', אבל לא רוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע, איפה להקות רוק-גראנג' ורוק-בלוז נהדרות כמוThe white stripes או The Strokes? הן אולי לא נטחנות במיינסטרים, אבל זכו לכבוד והזרימו דם חדש בעורקי הסצינה המוזיקלית העכשווית. ושכחת את ההשפעה העצומה של נירוונה בשנות התשעים, שהחזירה לחיים את הגיטרה החשמלית ה"רעבה". ואת הפיקסיז, שהשפיעו על אמנים רבים, ואת (להבדיל) גאנז אנד רוזז, שהיו כוכבי ענק. ושכחת שגם ז'אנרים כמו היפ-הופ ואלקטרוניקה לסוגיה נשענים חזק על הרוק, בין שאר ההשפעות שלהם. בכלל, קשה מאוד לתחום היום ז'אנר מובהק אחד, בדרך כלל זה שני שמות מחוברים או יותר. זמנים מסובכים. "כל ז'אנר הבריט פופ הוא לדעתי ניסיון לשאוב אנרגיה מהביטלס" - או.קיי, וכל סולו גיטרה הוא ניסיון לשאוב אנרגיה מבי.בי.קינג או מענק אחר. אז מה? מוזיקה מתקיימת על מקורות השראה, זרמים שעולים ויורדים. אואזיס (ואולי גם טראוויס) קרצו לביטלס באופן מופגן ואולי מוגזם, אני מסכימה. אבל הדיבור על "אנרגיה של הביטלס" די מוזר - הביטלס הם אבן דרך, הם אסכולה, בית ספר לכתיבת בלדות ושירים הדוקים ואינטליגנטיים 1. אין שום דבר מתמיה בעובדה שהם חוזרים מדי פעם למרכז מקורות ההשראה. מניסיון העבר 2 כל אופנה מוזיקלית שמכריזים עליה ש"מתה", חוזרת במוקדם או במאוחר למרכז, או לפחות למקום של כבוד (וזה כולל גם ז'אנרים כמו רוק מתקדם או מוזיקת ריקודים). 1 ואני לא מנסה להאליל אותם בדברים האלה, אלא להעמיד אותם כאחד ממקורות ההשראה המרכזיים של הרוק והפופ - לצד הרולינג סטונס, בוב דילן וכל שאר המיתולוגיים. 2 לא שלי, של מאה השנים האחרונות במוזיקה הפופולרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיצמחו עשבים ליד קברה של בריטני ספירס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדורבן הראשי, סולן להקת "פורקיופיין טרי" סטיבן ווילסון מתארח יחד עם אביב גפן בYnet http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1937,00.html (מהרו, אני לא יודע כמה זמן הקישור הזה יחזיק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יענו לי? האמתין לנצח? ראיתי שהשם עלה פה, אז אנסה את כוחי - יש למאיר אריאל שיר בשם בס בבלון (ביצת בבל). כנראה מקור השם באיזה סיפור עתיק (אולי סיפור בריאה בבלי?) היש מי שיודע על מה בדיוק מסופר שם? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |