|
רגע, רגע, איפה להקות רוק-גראנג' ורוק-בלוז נהדרות כמוThe white stripes או The Strokes? הן אולי לא נטחנות במיינסטרים, אבל זכו לכבוד והזרימו דם חדש בעורקי הסצינה המוזיקלית העכשווית.
ושכחת את ההשפעה העצומה של נירוונה בשנות התשעים, שהחזירה לחיים את הגיטרה החשמלית ה"רעבה". ואת הפיקסיז, שהשפיעו על אמנים רבים, ואת (להבדיל) גאנז אנד רוזז, שהיו כוכבי ענק.
ושכחת שגם ז'אנרים כמו היפ-הופ ואלקטרוניקה לסוגיה נשענים חזק על הרוק, בין שאר ההשפעות שלהם. בכלל, קשה מאוד לתחום היום ז'אנר מובהק אחד, בדרך כלל זה שני שמות מחוברים או יותר. זמנים מסובכים.
"כל ז'אנר הבריט פופ הוא לדעתי ניסיון לשאוב אנרגיה מהביטלס" - או.קיי, וכל סולו גיטרה הוא ניסיון לשאוב אנרגיה מבי.בי.קינג או מענק אחר. אז מה? מוזיקה מתקיימת על מקורות השראה, זרמים שעולים ויורדים. אואזיס (ואולי גם טראוויס) קרצו לביטלס באופן מופגן ואולי מוגזם, אני מסכימה. אבל הדיבור על "אנרגיה של הביטלס" די מוזר - הביטלס הם אבן דרך, הם אסכולה, בית ספר לכתיבת בלדות ושירים הדוקים ואינטליגנטיים 1. אין שום דבר מתמיה בעובדה שהם חוזרים מדי פעם למרכז מקורות ההשראה.
מניסיון העבר 2 כל אופנה מוזיקלית שמכריזים עליה ש"מתה", חוזרת במוקדם או במאוחר למרכז, או לפחות למקום של כבוד (וזה כולל גם ז'אנרים כמו רוק מתקדם או מוזיקת ריקודים).
1 ואני לא מנסה להאליל אותם בדברים האלה, אלא להעמיד אותם כאחד ממקורות ההשראה המרכזיים של הרוק והפופ - לצד הרולינג סטונס, בוב דילן וכל שאר המיתולוגיים.
2 לא שלי, של מאה השנים האחרונות במוזיקה הפופולרית.
|
|