 |
אינני יודע מהי בשבילך הגדרה של "רגש", כשמדובר במוסיקה, אבל ז'אנר הפרוגרסיב מטאל - ודרים ת'יאטר בפרט - היא הצורה המושלמת של עירוב טכניקה (כן, יש להם סיבה להשוויץ, זה נשמע ממש טוב), עירוב קמצוצי סגנונות שונים ומשונים כגון קלאסי, פיוז'ן-ג'אז, קלאסיק רוק ושאר ירקות, וכן, אכן, הרבה מאוד רגש.
וכן, הם *אפילו* למדו בברקלי. קוראים לעצמם מוסיקאים, השוויצרים האלו.
אני לא יכול לאמר שלא שמעת דוגמה מייגת, כי כמו שטענת "A Change Of Seasons" היא אכן אחת מהיצירות, ורגש - אז איי סי איט - לא חסר שם. נכון, יש שיאמרו שהטכניקה השופעת, הקטעים עמוסי שבירות הקצב והמכניות של המוסיקה הפרוגרסיבית מאפילים על המוסיקליות של העניין. ישנן גם להקות כאלה, המתיימרות להתפרגרסב (משקל התפעל) ופשוט הורסות את הז'אנר. החברה מברקלי, הם ממטווי הסגנון, ובמיוחד בצורה המודרנית שלו, והם מהווים מודל לחיקוי, בכל האספקטים של כתיבה וביצוע סגנון מוסיקה עילאי זה.
אמליץ לך על היצירה האחרונה מבית היוצר של דרים ת'יאטר, Sceans from a Memory. פשוט , מאסטרפיס. המון רגש.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש