 |
מהי הסיבה העיקרית בשלה בחרת בעיסוק הנוכחי שלך? | 2739 |  |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
בחרתי את העבודה הנוכחית שלי (עבודת הייטק כלשהי) משום ששם, יחס הכסף להשקעה מצידי הוא הגבוה ביותר שמצאתי. ואני תיכף מתפטר. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עבודה במחשבים: מצד אחד, איכשהו התגלגתי לשם, אחרי שהצבא, מתוך חוסר מודעות משווע לסלידתי ממחשבים, שיבץ אותי לתפקיד שהיה כרוך במחשבים, והחבל הלך אחרי הדלי. מצד שני, היה לא מזמן רגע שבו החלטתי באופן מודע וכמעט דרמטי שאני נוטש כיוון מסתמן של קריירה אלטרנטיבית (בפילוסופיה). מצד שלישי, גם בהתגלגלות וגם בהחלטה שיחקו תפקיד העניין האינטלקטואלי, גובה המשכורת, שעות העבודה, התנאים הפיזיים, ובשלב ההתלבטות מול הפילוסופיה, גם משהו שאפשר (במתיחה קלה) לקרוא לו "מידת החשיבות בתפקיד". הצבעתי בסוף למשכורת, כי אני מניח שזה בסופו של דבר מה שממסמר אותי לעבודה הזו מול העבודות האחרות שבהן אני יכול לדמיין את עצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Babylon English-English
• bustard [bus·tard || 'bʌstəd] n. type of large terrestial birds • bastard [bas·tard || 'bæstəd] n. illegitimate child, child born to unmarried parents adj. illegitimate, born of unwed parents |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה להיות רופא, מוזיקאי, שף, תסריטאי טלנובלות. במקום זה אני מתכנת מחשבים. רופא אני לא כי אמא שלי אחות והיא יעצה לי שלא להכנס לעולם הזה. מוזיקאי אני לא כי הכישרון שלי לא משהו. שף אני לא כי האהבה הזו התפתחה אצלי קצת מאוחר מידי, אחרי שכבר עליתי על המסלול המקצועי. תסריטאי טלנובלות, על זה אני עדיין עובד. בכל מקרה אני בינתיים מתכנת, זה סוג של ברירת מחדל בשבילי וכנראה שאני אשאר מתכנת עוד הרבה זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסרה אופציית: תדמית המקצוע אני בטוחה שיש רופאים, עורכי דין ומעצבים שפשוט חשבו שזה נשמע טוב. כמובן שלא בטוח שהם יודו בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש מישהו ששורד את לימודי הרפואה רק כי הוא חושב שזה ''נשמע טוב''. גם אם יש כאלו שהולכים לשם מהסיבות הללו, נראה לי סביר לנחש שהם ינשרו באמצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי קשה להאמין שמישהו מסיים לימודי רפואה כי זה נשמע טוב או מקצוע יוקרתי. מצד שני, היוקרה בהחלט משחקת בתחומים מסוימים. פרופסור אחד אמר לי פעם שלולא היוקרתיות שבעבודתו, הוא היה עושה את מה שבאמת רצה לעשות - לפתוח מסעדה ולהיות שף. אני בטוחה שהוא לא היחיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מכיר לא מעט תלמידי רפואה שהתחילו את המסלול בגלל היוקרה, וממשיכים בו בגלל החוק הראשון של ניוטון. אני מתאר לעצמי שחלק מהם יעבדו במקצוע בגלל שזה הדבר היחיד שהם ידעו לעשות אחרי שנים ארוכות של לימודים. בנוגע לפרופסור, אז אולי את מתכוונת לפרופסור/רופא שעובד בתור סו-שף ביום החופשי שלו באחת המסעדות בת"א (גם בשאר ימות השבוע הוא עובד עם הידיים). רופא אחר שהחליף מקצוע: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הפרופ' שדיברתי עליו איננו עוסק ברפואה, וודאי שאינו עובד בתור סו-שף בשום מקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. אני בכלל רציתי ללמוד הנדסת אוירונאוטיקה, אבל כולם אמרו לי שזה טרוף, ואין מה לעשות עם המקצוע הזה. כשנרשמתי ללימודים רשמתי הנדסת חשמל בעדיפות ראשונה, כי זה נראה לי דבילי לרשום בעדיפות שניה (או שלישית) פקולטה שתנאי הקבלה שלה גבוהים מזו של העדיפות הראשונה. בפועל אני לא עוסק בדיוק (או כמעט בדיוק) במה שלמדתי. במקצוע שלי יש בוגרי הנדסת חשמל, מכונות, הנדסה כימית ו(הפתעה) הבוס הקודם שלי היה מהנדס אוירונאוטיקה בהכשרתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על לימודי רפואה ספציפית, כי ממה שהבנתי, מדובר בלימודים קשים יותר מאשר, למשל, הנדסת חשמל (גם מבחינת זמן נטו, לימודי רפואה ארוכים יותר, וגם התנאים בעבודה אחרי הלימודים לא משהו ממה ששמעתי, נניח, בדיון 2359). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שאתה צודק. יצא לי להכיר סטודנטים לרפואה, כמו גם ללמוד חלק (מצומצם) מהתכנים שהם מקבלים; לדעתי, מדעים מדוייקים הוא תחום קשה בהרבה מבחינת הדרישות האינטלקטואליות, בעוד שרפואה דורשת זיכרון טוב יותר ושינון רב. כל זאת בלי לקחת בחשבון את פרק הזמן עד להכשרה מקצועית, שהוא ארוך בהרבה ברפואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדעים מדויקים קל יותר: פחות פרובלמטי לעשות שם טעויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את מהנדסת בנין או מכונות, למשל, הטעויות שלך עלולות להיות מסוכנות יותר משל רופאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רופאים, את הטעויות שלהם - קוברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה משותף לארכיטקט ולרופא? על הטעויות של שניהם מכסה הצמחיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקושי לא התכוונתי בהכרח לדרישות האינטלקטואליות (שלטעמי לא פשוט להשוות - שינון יכול להיות דבר קשה מאוד גם אם אתה חכם), אלא לכמות ההשקעה הנדרשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אפשר להשוות בין מקצועות הדורשים שינון לבין מקצועות אחרים (כמו מדעים מדויקים)-שבהם הדרישות העיקריות שונות באופן הבא: שינון חומר (גם אם זכרונך חלש) הוא פשוט עניין של השקעה.אם השקעת מספיק זמן,ושיננת היטב את החומר-תצליח. (באופן כללי בלבד,ברור שתמיד ניתן למצוא דוגמאות מועטות שבהן אין זה כך). במדעים מדויקים לעומת זאת,השקעה רבה אמנם עוזרת,אבל היא אינה ערובה להצלחה(לפחות על סמך היכרותי הדלה את התחום). לכן,בהנחה שמקצוע קל הוא מקצוע שבו מצליחים לקבל ציונים גבוהים (בלי להתיחס לכמות ההשקעה הנדרשת)-מקצוע שינוני יהיה בדרך כלל קל יותר ממקצוע אחר(לעניות דעתי). הערה:אני לא מנסה לטעון שבמדעים מדויקים צריך להשקיע פחות מאשר במקצועות אחרים אלא שאפילו אם צריך להשקיע בהם פחות-אלו מקצועות יותר קשים ממקצועות שינוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מודד קלות של מקצוע לפי הציונים שאפשר לקבל בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לפי מה אתה מודד קלות של מקצוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר אלכסנדרוביץ' כתב קודם שלדעתו לא פשוט להשוות "דרישות אינטלקטואלית" בין מקצועות שונים. אני ניסיתי להציע דרך השוואה והנחתי בטבעיות שדרישה פירושו-דרישה הדרושה להשגת ציון טוב.ולכן מקצוע קל יותר הוא מקצוע שבו קל יותר להשיג ציון טוב. אני מניח שכשאתה כותב "קלות שאפשר לעסוק בו" אתה מתכוון משך הזמן הדרוש ללימוד המקצוע ולהכשרה (שברפואה הוא ארוך). אבל לא דיברתי כלל בתגובתי על מספר השנים הדרוש ללימוד רפואה. כפי שכבר כתבו לפני:"כל זאת בלי לקחת בחשבון את פרק הזמן עד להכשרה מקצועית".דיברתי רק על "דרישות אינטלקטואליות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. התכוונתי שמי שמקבל ציונים טובים במקצועות הרפואה לא חייב להיות גם רופא טוב. בוגר מצטיין של הטכניון הוא גם לא בהכרח יהיה ארכיטקט טוב. לכן מה שמגדיר דרישה "אינטלקטואלית1" זה לא ציון הגמר שלך, אלא כמה אתה טוב במקצוע. 1 אני בכלל לא בטוח שאנחנו מדברים פה על אינטלקט. אני די בטוח שהרבה דוקטורים לפיסיקה יתקשו במקצועות רפואיים. מה שמזכיר לי שידידי שלמדו משפטים נהגו לספר שהם נהנים מ"האתגר" שבלימודים. אני שלמדתי מדעי הטבע, בחרתי את המקצוע משום שהוא היה לי יותר *קל* ממקצועות אחרים2. אני מניח שהייתי מוצא את לימודי הספרות ההשוואתית יותר מאתגרים. 2 פעם נשאלתי על קורס מסויים (פלזמה, אאל"ט): "חומר קשה, אבל מה? משעמם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה,זה פגם בטיעון שלי,וגם אני שמתי לב אליו. (כאמור,הנחתי בטבעיות שהכוונה לציונים). על כל פנים,אוסיף ש: 1)הרבה פעמים(אולי אפילו בדרך כלל) מי שמקבל ציונים טובים במקצוע מסוים-הופך גם לבעל מקצוע טוב. 2)למרות שאין לי הוכחה רצינית,אני עדיין חושב שיותר קשה להיות בעל מקצוע טוב בתחום של מדע מדויק מאשר בעל מקצוע טוב בתחום של מדע שינוני.וכן קשה יותר ללמוד מדע מדויק. (מתוך תקווה שכותב תגובה 420773 הוא יוצא מן הכלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאנשים מסוגי הם לא מאוד נפוצים (מותר להשתחצן קמעא אם אתה אלמוני, נכון?) - אני מכיר שניים או שלושה כאלו בלבד. לכן קשה לדעת מי הוא היוצא מן הכלל ומי הוא הכלל. מניסיוני הדרישות והכישורים הם אכן שונים מאוד בלימודי מדעים מדוייקים ולימודי רפואה. אני לא מבין מה זה "יכולות אינטלקטואליות" - זו הגדרה מעורפלת ומאוד לא ברורה. אגב - גם בלימודי מדעים מדויקים מעורב הרבה שינון (אני מתקשה להאמין שכל אחד מפתח בעצמו את כל הטריקים לסכימת טורים אינסופיים, לדוגמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שגם במקצועות מדויקים יש דברים שצריך לזכור ובאותו אופן גם במקצועות שרובם שינון יש דברים אחרים שדורשים יכולות אחרות. העובדה הזו הוזנחה במהלך הדיון ודיברנו על המקצועות באופן כללי.כלומר עיקר הקושי בלימוד מדע מדויק אינו שינון ועיקר הקושי ברפואה,למשל, הוא כן שינון. בנוגע ל''יכולות אינטלקטואליות'' מצד אחד (למשל ברפואה) מדובר בשינון. מצד שני (המדעים המדויקים) אני מודה שזה מעורפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מתקשה להבין. הבה נעבור לדוגמאות (אני משתמש במילה הנייטרלית "לדעת" במקום "להבין" או "להסיק" או "לזכור"): 1. לדעת מהו מקור הרצועה המחברת בין אבי העורקים וה-pulmonary trunk (קשור להתפתחות העובר), אילו בעיות יכולות להווצר כשתינוק נולד עם כלי דם במקום רצועה שם ולמה, ואיך מזהים את זה בתינוק שזה עתה נולד. 2. לדעת שהדרך היעילה ביותר לסכום טור אינסופי של פונקציית חלוקה מסוימת הוא על ידי גזירה אבר-אבר. 3. לדעת כיצד זרימת היונים בתא עצב משפיעה על האותות אותם הוא מעביר. 4. לדעת לחשב את מקדמי קלבפש-ג'ורדן (שאלה בבחינה שהיתה לי). איך היית מסווג את היכולות האינטלקטואליות השונות הנדרשות כדי ללמוד את הדברים לעיל. שים לב - את כולם ניתן פשוט "לשנן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מתקשה קצת להבין ולכן אני מדבר באופן כללי. אבל אני אנסה להסביר מה הכוונה לדעתי. בדוגמאות שציינת כאן אין שום סיווג מובהק (לדעתי). למשל:1)אם בספר הלימוד/בהרצאה היה משפט כזה: אם תינוק נולד בלי הרצועה הנ"ל עלולות להתפתח הבעיות הבאות: אז זה משהו שהייתי מחשיב אותו כשינוני. מצד שני: אם למדתם בהרצאה על תכונות הרצועה הנ"ל ועל,נניח,הדברים שלהם תינוק רגיש.ומטרת השאלה היא שתחשוב ותסיק על סמך הנתונים איזה בעיות יפתח התינוק-אז זה לא יקרא דבר שינוני.(כלומר בהנחה שהסקת המסקנות היא לא פשוטה ומיידית). במילים אחרות:אני חושב שלהסיק ולהבין הן יכולות לא שינוניות בשונה מלזכור שהיא יכולת שינונית. הערות: 1)אני לא מבין כלום ברפואה. 2)לא אני טענתי שרפואה היא מקצוע שינוני,אלא אנשים לפני,ואני לא לוקח אחריות על הדעה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שלי היתה שכמעט כל דבר ניתן ללמוד בדרך ''שינונית'' כפי שאתה קורא לה. אבל חלק גדול מהדברים יותר נוח ויעיל ללמוד דרך הקשרים והבנה. כמות החומר שצריך ''לדעת'' ברפואה היא, לטעמי לפחות, גדולה מדי מכדי שניתן יהיה סתם לזכור את כולה. מובן מאליו, לפחות מבחינתי, שרפואה דורשת יותר זכרון מאשר פיזיקה. אבל מכאן ועד להסיק מסקנות כמו זו שבלימודי רפואה קל לקבל ציונים גבוהים (כפי שאתה הסקת) נראית לי דרך ארוכה ורצופת הנחות שגויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי דווקא על רפואה אלא על מקצועות שינוניים באופן כללי. מה שטענתי היה שאם כל/רוב/עיקר הקושי בלימוד מקצוע מסוים(וליתר דיוק-בקבלת ציון גבוה) הוא היכולת לזכור כמות חומר רבה אז לדעתי הוא יהיה קל (יחסית למקצועות שבהם אין זה כך). כפי שאמרתי:_אני_ לא טענתי שמקצוע מסוים (למשל רפואה) הוא שינוני.מישהו כתב זאת לפני ולכן השתמשתי ברפואה כדוגמא למקצוע כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שעיקר ההישג בציון טוב בבחינות ברפואה בנוי על שינון, אבל עיקר ההישג בלהיות רופא טוב זה עניין שונה לגמרי. אבחנה מדויקת דורשת הרבה יותר משינון. כך גם החלטה על הטיפול הנכון, היכולת לתקשר היטב עם הפציינט ועוד. ודאי שאתה צריך זכרון מצוין כדי להפעיל את כל אלה, אבל זכרון לבדו לא יעזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים,ולכן כתבתי:"וליתר דיוק-בקבלת ציון גבוה" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר כתבתי למעלה שתי הצעות - פרק הזמן הנדרש ללימודים, ותנאי העבודה במקצוע אחרי תום הלימודים. מעבר לכך, אני חושב שיש מדד ברור לקושי - מידת המאמץ שהסטודנט היה משקיע במקצוע א' לעומת המאמץ שהיה משקיע במקצוע ב'. הבעיה היא שזה מדד לא מדיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי,אני התייחסתי רק ל"דרישות האינטלקטואליות"(שלדעתך קשה להשוות) ולא לשאר דבריך שאיתם אני מסכים. גם המדד שלך לקושי הוא לא ברור. מידת המאמץ שסטודנט צריך להשקיע...כדי: להשיג ציון עובר? להשיג ציון מצטיין? להפוך לבעל מקצוע טוב? אחר? בתגובותי קודם הנחתי שהכוונה לציון וייתכן שטעיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לשלוט במקצוע - מה שאולי אליו אתה מכוון ב''להפוך לבעל מקצוע טוב''. לא בכדי אמרתי שזה מדד לא מדיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מישהו שלמד גם וגם - _לי_ לימודי הרפואה היו קשים יותר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מישהו שעבד פעם גם כפועל בניין, זה היה *הרבה* יותר קשה מכל הלמודים שהתנסיתי בהם. (אם כי, אני חייב להודות, מעולם לא התנסיתי בלימודי רפואה.) __ כאשר יש לי תקופות של לחץ בעבודה (ויש) שואלים הסובבים אותי האם אני עובד קשה. התשובה הסטנדרטית שלי לשאלה זאת היא "לא, אני עובד *הרבה*". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך לחלוטין - וזה עוד בלי שעבדתי בתור פועל בניין! אם כי עבדתי בתור גנן (בלע"ז gardener) וזו באמת היתה עבודה יותר קשה מאשר ללמוד כל מני דברים. זו גם אחת הסיבות שאני חושב שכל העניין הזה של השוואת קשיים של לימודים, או "דרישות אינטלקטואליות" (מה זה הדבר הזה בדיוק?) בין לימודים היא קצת מצחיקה - לאנשים שונים יש כישורים שונים ויכולות שונות. _לי_ היה יותר קשה לזכור ולדמיין בתלת מימד את מהלכו של התריסריון בבטן מאשר לחשב את העובדה שאם מסובבים פונקצית גל של חלקיק בעל ספין חצי סיבוב מלא (2-פאי) סביב כיוון הספין, אזי כיוון הספין מתהפך. ככה זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בגלל האנטרופיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמץ הפיזי והאינטלקטואלי חשובים להערכת הקושי של העבודה, אבל לדעתי ללחץ הנפשי הבא עם העבודה גם כן יש משקל רב בהערכת הקושי של העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שקשה בלימודי רפואה זה להתקבל ללימודי רפואה... הי וסתם בלי קשר, אני זוכרת שאמרת שקראת את שיר של אש ושל קרח, יש ספר רביעי? הוא יצא כבר לאור בעברית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושד שהקושי לא נגמר שם. יצא ספר רביעי כבר לפני שנה, ואפשר להשיג אותו אפילו בכריכה רכה ובמחיר זול (באנגלית) בארץ. לא ברור לי מתי יצא התרגום. אני עכשיו לקראת הסוף שלו, ונהנה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שבאמת רוצה ללמוד רפואה ואוהב את כל מה שקשור למקצוע(גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה חברתית) לא אמור לסבול מקושי כלשהו. הבעיה היא, כמו שכבר העירו פה, זה שבוחרים במקצוע זה מהסיבות הלא נכונות - בעיקר משום שהמקצוע נחשב יוקרתי. מה שהם לא יודעים (או שמתעלמים ממנו) זה השעות המטורפות, הדאגה למטופלים והסינג'ורים (בעיקר כשאתה עוד ירוק). הספר הרביעי הוא האחרון? אני לקראת סיום הספר השני (פעם שנייה) ועוד לא קראתי את השלישי. אני מקווה שהם טובים כמו השניים הראשונים. נראה לך שהסופר "מדריך" את הקורא לחבב את טיריון לאניסטר או שזו רק אני? זה בעצם מה שאני אוהבת בספר הזה, אין צד טוב או רע. כולם לא צודקים או צודקים בחלקם, בכל מקרה פשוטי העם נדפקים בסוף (מה שקצת מזכיר לי את המציאות כיום...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר השלישי הכי טוב, לטעמי. הרביעי רחוק מלהיות האחרון (כנראה יהיו שבעה לפחות), ובספר הרביעי פשוטי העם ממשיכים להידפק ועוד פחות ברור מי הטובים והרעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחילה מכבודכם, באיזה ספר מדובר? מי כתב? למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדרת ספרי פנטזיה, שנחשבים חריגים יחסית בז'אנר כי הם לא פועלים על פי הנוסחה הרגילה של כוחות האור נגד כוחות החושך/החבורה שכוללת לוחם, קוסמת, גנב, אלף, גמד וכו'. העולם שמתואר שם מזכיר בעיקר את ימי הביניים אצלנו (ולא את הצדדים היפים שלהם), והאלמנטים העל טבעיים נמצאים בעיקר ברקע, בתור משהו שנתפס כעל-טבעי גם אצל הדמויות. עיקר ההתעסקות הוא דווקא בפוליטיקה והתככים, ולא ב"כמה גובלינים נהרוג היום במסע להשגת המטה הקדוש שאליו נשלחנו בידי הכוהנת העיוורת". (כתב סופר בשם ג'ורג' ר. ר. מרטין. אין קשר לזה מהחיפושיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו צדדים יפים בימי הביניים? (חוץ מדרקונים, מכשפות ומכשפים, שדים ושטנים,אבירים ונסיכות, כוונתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהיו שבעה בדיוק על פי תכניתו המוצהרת של הסופר. החמישי עתיד לצאת עוד מעט קט באנגלית (אם כי בכריכה קשה). הרביעי יצא כבר בכריכה רכה ואף עומד על סף הוצאה לאור בעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שעד כמה שזכור לי הסופר עצמו נאלץ ''לפצל'' את הספר הרביעי לשני ספרים - האחד, מה שיש כרגע (ואין בו את כל הדמויות) והשני מצורף לספר החמישי שהיה ממילא בתכנון. מה גם שבמקור כל העסק תוכנן להיות טרילוגיה. בקיצור - נחיה ונראה. (לפחות הוא מציב לעצמו כל הזמן קו סיום, בניגוד לסופר פנטזיה אחר ששמו לא יוזכר כאן, שמתכנן לכתוב את הסדרה שלו עד ש''ינעצו את המסמרים בארון שלו'') | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל שהסיפור לא נגמר בספר השלישי. יהיה לי מאד עצוב אם הסיפור יסתיים בשלישי. סיפור טוב, אתה רוצה לקרוא עוד ועוד. מי רוצה שינעצו מסמרים בארון שלו? הניחוש שלי -זה ההוא שכותב על הדרקון והגיע לספר מס' 200268... אני לא יודעת אם אתה כבר מכיר את הספר אבל אמליץ בכל זאת - "השתנות" של קרול ברג. מאד יפה ושונה מכל השאר. יש גם ספר שני ושלישי, אבל השלישי עוד לא יצא לאור בעברית. אתה יכול להמליץ לי על ספר פנטזיה טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר שמעתי המלצות על ''השתנות''. אני מניח שאנסה. אני לא מכיר הרבה ספרי פנטזיה טובים שלא נחשבים כבר לקלאסיקות או ידועים ממילא (''שר הטבעות'', ''נרניה'', ''הארי פוטר'') והם לא ''עולם הדיסק'' של פראצ'ט. רוב מה שקראתי (ולא קראתי כל כך הרבה) בינוני מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''טיגאנה'' של גאי גבריאל קיי. וגם ''הפסיפס הסרנטיני'' (בשני כרכים) ו''אריות אל ראסן''. לפי הסדר הזה. אבל בשום פנים ואופן לא את טרילוגית ''עץ הקיץ'' שלו, שהיא פשוט איומה ונוראה. קיי עסק בתחילת דרכו הספרותית בעריכת עזבונו של ג'. ר. ר. טולקין (יחד עם כריסטופר טולקין, הבן), והיה צריך כנראה לכתוב פלגיאט טולקיני מזויע בכדי ''לנקות'' את המערכת. אבל לשמחתי זה עבר לו תוך טרילוגיה אחת בלבד, ומאז הוא סופר גדול באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר קראתי את טיגאנה ואת הפסיפס הסרנטיני (בטיגאנה - בכיתי בכי מר על הסוף הכל כך לא פיירי ובפסיפס -הקיסרית השאירה עלי רושם גדול, לא ידעתי מה זה "שחקנית" עד אז), אבל דווקא אהבתי יותר את עץ הקיץ. הקטע עם הבחור שהרג בתאונה את חברתו, ואת ההשלמה עם העובדה בעץ הקיץ, נראה לי מלא תובנה בזמנו (קראתי לפני מספר שנים). למה את חושבת שהיא איומה ונוראית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הדמויות שיטחיות, הפאתוס עובר כל גבול, הרמיזות למיתוסים קדומים מעודנות כמו גרזן של גמד, הקטעים המפחידים מעוררי בחילה והקטעים המרגשים מביכים. אבל זה באמת עניין של טעם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי רק זכור שנהנתי ממנו. למה כולם מדברים על פלגיאט, לא היה בספר שום דבר דומה לספריו של טולקין, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו הרבה פלגיאטים. חוץ מגניבת גאנדלף הסטנדרטית, הפלגיאט הבולט ביותר (לטעמי) היה העתקה של האלפים תוך שינוי שמם ל"ליוס אלפר" אבל שמירה על רוב המאפיינים האחרים, כולל חיי הנצח והמסע מערבה מעבר לים (אלמנטים שלא זכורים לי גם בספרי D&D למיניהם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אלפים שחיים חיי נצח התקיימו במיתולוגיה הגרמאנית ובפולקלור הצפון אירופי מאות שנים לפני טולקין. ''ליוס אלפר'' מופיעים בספרות מיתולוגית סקנדינבית (אני כמעט בטוחה שנתקלתי בהם באדות בפרוזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהירות, את עוד עלולה להפוך את גדי לפיל עגום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. והמסע מערבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שידוע לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור שמיטת הקרקע מהאלפים, נזכרתי בעוד "גניבה" שהפריעה לי מאוד, ונמצאת ממש בתחילת הספר - יש אל מרושע ("הפורם" אצל קיי) וכוחות הטוב מתאספים לקרב נואש אחרון כנגדו (שמתרחש על יד הר געש ענקי), ומצליחים לנצח כנגד כל הסיכויים. התוצאה? הפורם נלכד ונכלא (ומאבד איבר, נדמה לי שאת ידו, כשהוא נמלט). לי זה מצלצל כמו טולקין, אבל אני מודה שייתכן ששוב זה שאוב ממיתוס משותף קדום יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(פתאום מתחשק לי לקרוא את הסדרה שוב) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרילוגיית ''מארג פיונבאר''. ''עץ הקיץ'' הוא הספר הראשון. בגלל הטרילוגיה הזו אני לא רוצה לקרוא את הברנש, כי הפלגיאט שלו (שהיה די קריא ומעניין, האמת, כל עוד הייתי באבט''ש) גבל בחוצפה שלא תאומן (עד היום אני בטוח ש''ליוס אלפר'' זו אנגרמה מתוחכמת למשהו בסגנון ''טולקין, גנבתי לך את האלפים ואני משתין עלייך בקשת''). ...אבל אם אומרת שעבר לו, אני אנסה את ''טיגאנה'' (זה כבר היה בתכנון, למען האמת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופוס טוענים שהתרגום יצא בעיברית ב 30.11.06 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אופציה של ''מידת החשיבות'' שזה הכי קרוב. אם מישהו בחר במקצוע משיקולי יוקרה הוא בטח ידע לסמן ''מידת החשיבות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין סטודנטית - ולכן הסיבה העיקרית בשלה בחרתי בעיסוק הנוכחי שלי היא העובדה שהשעות נוחות לי. (אלא אם במילים "עיסוק נוכחי" אתם לא מתכוונים בהכרח לעבודה שלי. במקרה כזה, הלימודים, מן הסתם, הם הדבר העיקרי שאני מתעסקת בו) העיסוק הנוכחי השני שלי נבחר בגלל העניין שבו (כי הכסף מחורבן). אבל אני תוהה - כמה מהסטודנטים פה לא עובדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטודנט מלגאי לתואר שני שמשמש כמתרגל נחשב עובד או מובטל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שסטודנט מוגדר כמובטל גם אם הוא לא עובד (תמורת משכורת) בשום מקום. אאל"ט, בשביל להיות מובטל אתה צריך *לחפש* עבודה, ולא רק לא לעבוד. אחרת כל עקרי הבית היו מוגדרים כמובטלים.* ואם אתה מתרגל, אז אתה עובד של האוניברסיטה, לא? וחוצמזה, תואר שני לא תופס חלק יחסית קטן מסדר היום שלך? (להבדיל מתואר ראשון, הכוונה. אבל אני לא יודעת ולכן שואלת) *בעצם, עקרי בית בד"כ אכן מוגדרים כמובטלים. אלו הן עקרות הבית שלא מוגדרות ככאלו. אבל אני לא אכניס גם לכאן שבבי מאבק פמיניסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לא התכוונתי למובטל במובן של מקבל כסף מהלשכה, אלא של ''לא עובד''. תירגול לא נחשב עבודה ''רצינית'' (והוא באמת לא עבודה רצינית, מבחינת ההשקעה הנדרשת), לכן זה מין מצב ביניים שכזה. בהשוואה לתואר ראשון התואר השני עמוס פחות, אבל צריך לזכור שאמורים להקדיש יותר זמן למחקר, וגם רוצים להשקיע יותר בקורסים שכן לומדים. בכל מקרה אני לא חושב שאפשר להגיד שמדובר בהכרח על חלק קטן מסדר היום - אבל אני מניח שלא חסרים סטודנטים לתואר שני שככה זה אצלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יודעת מה? אני ארים את הכפפה בכל זאת. בתואר הראשון לא עבדתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הייתה לך מילגה, או מסיבות אחרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הייתה לי מילגה. אני חייב לציין שההתרשמות שלי היא שמאוד קשה לשלב לימודים עם עבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי יכול להרשות לעצמי, גם אני לא הייתי עובד בתקופת הלימודים לתואר ראשון. וזה למרות ששכר הלימוד עצמו כוסה במלואו (ואפילו למעלה מזה) ע''י מלגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל חוץ משכה''ל עצמו יש עוד כל כך הרבה דברים מסביב. לכן אני תוהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתה לי מלגה טובה מאוד יחסית שכיסתה גם את הלימודים, גם את המגורים וגם למעלה מכך. על אילו דברים נוספים את חושבת בתור "דברים מסביב"? למשל, במקרה שלי הוצאות על תחבורה (שיכולות להיות עצומות) כמעט ולא היו בעלות משמעות, כי גרתי בתוך הקמפוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוב הסטודנטים לתואר ראשון יש עזרה כלשהי מהמשפחה (אפילו אם היא לא עזרה כלכלית ישירה כמו כביסה, מגורים, אוכל, רכב וכד'). סטודנט שגר אצל ההורים ולא צריך לשלם שכר לימוד, באמת לא צריך לעבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם הוא גר אצל ההורים, הוא *בעיקר* לא צריך לשלם לא רק שכר לימוד אלא גם שכר דירה, אוכל, נסיעות (לרוב), ארנונה, מים, חשמל וגז. בסה"כ, שכר המחיה יוצא יותר יקר משכר הלימוד (בגלל זה, דרך אגב, לדעתי ועדי הסטודנטים צריכים להפסיק להיאבק על הורדת שכר הלימוד ולהתחיל להיאבק על פתרונות למחיה. אבל זה לא קשור). 2. לפחות בטכניון, מלגה מהסוג שגדי קיבל (כלומר שמכסה גם לימודים וגם מחיה) מקבלים רק אנשים בתכנית המצטיינים - דהיינו 15 כל שנה - או אנשים שנמצאים בתכנית "עתידים", אלא אם כן יש מלגות שאני לא מכירה (עתודאים?). למעשה, אפילו מלגות שמכסות רק שכר לימוד אין ממש. כל האנשים הנ"ל תופסים אחוז מזערי מאחוז הסטודנטים בטכניון, ככה שאו שאתה גר בבית ההורים או שאתה עובד. 3. אני מתלבטת לגבי הסיבות שהביאו אותי לבחור בעיסוקי הנוכחי (לא כולל לימודים כמובן). למרבה הפלא, נראה שהקריטריונים המרכזיים הם השעות והיוקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו פתרונות למחיה, אני עדיין מחכה שמישהו יסביר לי איך בירושלים מצד אחד יש תפוסה של בערך 30% בדירות בכפר הסטודנטים, בעוד למצוא דירה בעיר עצמה הפך להיות פרויקט מזעזע-עד-כמעט-בלתי-אפשרי, שהוביל לתרחישי האימה בדומה לאלו שבת"א. אבל בלי קשר, אני מכירה לא מעט סטודנטים שגרים אצל ההורים ועובדים במקביל. _________ העלמה עפרונית ודירה מ-א-ממת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נצא מנקודת הנחה סבירה שמספר הדירות בעיר לא השתנה, ומספר הסטודנטים לא השתנה, הרי שהעלאה דרסטית של מחירי המעונות בעקבות בניית כפר הסטודנטים גורמת לבריחת סטודנטים מהמעונות, לביקוש היסטרי בכל העיר ולעליית מחירים. אגב, כפר הסטודנטים הוא (לדעתי) הדוגמא הבולטת ביותר לזלזול התהומי של האוניברסיטה העברית בסטודנטים שלה. מעונות אמורים להיות ניצול משאב של האוניברסיטה לצורך דיור זול לסטודנטים. האוניברסיטה העברית לא קיבלה את שטח הקרקע היקר ביותר בירושלים כדי לתת אותו לחברת אפריקה ישראל לצורך בניית פרוייקט נדל"ן יקר. אאל"ט, העלות לחברת אפריקה ישראל היתה למעלה מ200 מיליון ש"ח והאוניברסיטה הוסיפה עוד 80 מיליון (!). סה"כ השקעה של יותר מרבע מיליארד ש"ח. הסטודנטים קיבלו מעונות שיקרים ב10%-50% משכירת חדר בדירה בעיר. היה מאוד מביך לראות את האוניברסיטה מפרסמת את המעונות על תחנות אוטובוס ובמקומונים. יש משהו שמציק לי בהתנהלות הכספית של האוניברסיטה העברית מול הסטודנטים. קפה - מצרך חיוני בכל קמפוס - נמכר אצלנו בשישה שקלים, כאשר כל הקפיטריות המשמעותיות בגבעת רם מופעלות על ידי אותו הזכיין. צילום או הדפסה עולים כ17-20 אגורות. עשיתי חישוב שבהדפסת לייזר ביתית העלות פחותה מ9 אגורות תוך שימוש בדיו ממוחזר. אני מעריך שלחברה המפעילה זה עולה בערך חצי, ובכל אופן אפשר לצלם בחנויות מסחריות בעיר ב12 אגורות בקניית כרטיס צילום. קשה לי להשתחרר מההרגשה המעיקה שיש כאן זלזול אדיר בסטודנטים, בלי להזכיר אפשרות של שוחד. ועוד אנקדוטה לסיום: בבאר שבע הסטודנטים משלמים שכר דירה של 500 ש"ח לחודש עבור מגורים במעונות (קראוואן קטן, שני חדרי שינה, שני סטודנטים בחדר). זה תמיד נשמע לי זול, וחשבתי שהאוניברסיטה שם פשוט עושה מאמץ להקל על יוקר המחייה של הסטודנטים. יום אחד עשיתי חישוב וראיתי ששכר הדירה הממוצע לחדר בב"ש - כולל ארנונה וחשבונות קבועים - נמוך בהרבה מאלף ש"ח, כך שאם הסטודנטים היו שוכרים דירה וגרים שניים בחדר, הם היו משלמים פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא הסיבה היחידה לעליית הביקוש במרכז העיר - לפני חמש שנים בערך האזור היה כמעט ריק* וגם הביקוש לאוניברסיטה לא היה עצום - בגלל הפיגועים. כדי "להחזיר לחיים" את מרכז העיר, החליטו לחלק מענקי מגורים לסטודנטים שיעברו לאזור. מקסים, הלא כן? במפתיע, מחירי הדירות קפצו והתאימו את עצמם לגובה המענק. רק מה? שבמקביל לפתיחת כפר הסטודנטים והעלאת מחירי המעונות, יותר סטודנטים רצו לעבור למרכז העיר, כך שסכום המענק (הכללי) אמור להתחלק על פני יותר אנשים.** אז עכשיו יש, לכאורה, יותר פתרונות מגורים, הם יותר יקרים ויותר קשה למצוא אותם. קשה להתעלם מההרגשה שירושלים פשוט לא מתה על הרעיון שמגיעים אליה סטודנטים שאשכרה רוצים לחיות בעיר הזאת (לגבי החישוב על ב"ש - נשמע לי תמוה). *כך מספרים. באותה תקופה עוד לא גרתי בעיר הקודש. ** לפחות השנה, הדעות חלוקות לגבי התוצאה - אם פחות אנשים יקבלו כסף או שכולם יקבלו פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת עובדתית, ואם עליית המחירים הייתה מתרחשת רק במרכז העיר אזי הייתי מקבל את הטיעון: מענק ממשלתי שמקפיץ את הביקוש גורר עליית מחירים מיידית באזורים בהם ניתן המענק ולירידת מחירים באזורים בהם לא ניתן המענק. אנו חוזים בעליית מחירים חדה בכל העיר. מענק שמרפרף בשטרותיו במרכז העיר לא יכול לגרום לסופות מחירים בבית הכרם, ולכן אני מסיק שיש גורם אחר. עליית מחירי המעונות מעל לסף הקריטי של מחיר חדר בדירת שותפים נראית לי סיבה סבירה לבריחה של סטודנטים מהמעונות ולהצפת שוק הדירות. כך האוניברסיטה הצליחה, באיוולתה, להשקיע מאות מיליונים במעונות וגם לייקר לסטודנט הממוצע את יוקר המחיה במאות שקלים. לגבי חישוב ב"ש, ארבעה סטודנטים משלמים 2,000 ש"ח עבור קראוון. אם הם היו שוכרים דירת שלושה חדרים קרוב לאוניברסיטה הם היו משלמים פחות, וגרים בתנאים טובים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף שבעקרון אני מסכימה איתך, צריך לזכור שאחת הסיבות לכך שסטונדטים הפסיקו לגור בעיר (ולא רק במרכזה) נבעה מהפחד מפני פיגועים. כשגרים במעונות (או בחלקים מסויימים של הגבעה הצרפתית) אפשר ללכת לאוניברסיטה ברגל - לא צריך לעלות על אוטובוס. וחוץ מזה - ביררתי עם הבאר שבעית (לשעבר) החביבה עלי, ולטענתה 500 השקלים שהם שכר הדירה במעונות כוללים את כל החשבונות (עם איזשהו סייג לגבי החורף, במידה ועברת סכום מסויים ואז אתה צריך להשלים אותו, או משהו כזה). ככה שגם אם דירת שלושה חדרים עולה 300$ (בשלב הזה כמעט ניתקתי את הטלפון מרוב תסכול על כך שאני לא יכולה ללמוד בבן גוריון), עם חשבונות זה יוצא יותר, ולפעמים גם יכול לצאת הרבה יותר. (במיוחד שה300$ הם לא בדיוק 300$, כי בדירות האלו בד"כ שלושה שותפים יכולים להכנס רק בדוחק שלא לדבר על ארבעה מה שגורם לשכר הדירה להתחלק על פני שני שותפים וכו'. לא ש150$ לחודש הם לא מחיר מעורר קנאה, במצבי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נכון. על אחת כמה וכמה, אם אזור שהיה 'מוקצה' מבחינת הסטודנטים 'נפתח מחדש', צריכה להיות עליה בהיצע וירידה במחיר. הירידה המיוחלת במחיר לא קרתה בגלל ההעלאה המטורפת של מחירי המעונות. ב. "כל החשבונות" הם ארנונה, גז ומים (חשמל, וכמובן טלפון, משולמים לפי השימוש), כך שמדובר בכמה עשרות שקלים חסכון לדייר לחודש. אני משווה דיור בתנאים זהים. גודלה של דירת שלושה חדרים ממוצעת גדול מגודלו של קראוון המעונות, כך שאם הסטודנטים היו גרים בדירה *באותם תנאים* (קרי, שניים בחדר קטן מאוד) הם היו משלמים פחות וזוכים לשירות טוב יותר. בקיץ הזה יצא לי לראות את כל הפרקים של Yes, Minister. ככל שאני מתבונן במנהל האוניברסיטאי, אני מתפעל מהגאונות של הסדרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא, ההיצע נשאר כשהיה - הייתה עליה בביקוש (ברגע שהחרדה מהפיגועים באוטובוסים ירדה, כבר לא חייבים לגור קרוב לאוניברסיטה). ב. עד השנה שעברה, במעונות ירושלים לא שילמו על חשמל (אני לא יודעת מה קורה השנה), במעונות בב"ש גם לא משלמים על חשמל, נכון ללפני כמה שנים. אם מישהו מוכן לגור בחדר קטן מאד עם שותף בשביל לחסוך כסף, גם עשרות השקלים הבודדים האלו משמעותיים. כשגרתי במעונות די חיבבתי את העובדה שכל פעם שמשהו ניזוק (וזה לא קרה הרבה) תוך 24 שעות מישהו הגיע ותיקן. גם העובדה שידעתי מה ההוצאה הקבועה שלי ולא הגיעו חשבונות מפתיעים, הייתה אלמנט חינני בהחלט. וכל זה לא בא להתנגד לאמירה לפיה אם כבר להיות סטודנט ששוכר דירה - אז הכי טוב בבאר שבע, ודי גרוע בירושלים. והפתיל הזה לא נראה לי אמור להתקדם לאיזה מקום מרגש במיוחד, וכבר עכשיו הוא די משעמם, אז נראה לי שדי. (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוד קודה, והתפלץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יורשה לי להתערב, דומני שאתם שוכחים שסטודנטים אינם שוכרי הדירות היחידים בירושלים ושיש יחס גומלין בין מחירי הדירות לבין שכר הדירה. מחירי הדירות בעיר עלו בחדות בשנים האחרונות, ושכר הדירה עלה יחד איתם. ההשפעה של הצע המעונות אינה גדולה כל כך, לדעתי, להוציא אולי באזורים ספציפיים שבהם רוב השוכרים הם סטודנטים - הגבעה הצרפתית, נניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי יש גם פר''ח שאמור לכסות חצי משכר הלימוד (כמובן שתמורת ביצוע שירות, אז זו לא בדיוק מלגה - אבל גם ממלגאים ''כבדים'' מצפים למשהו - להישגים גבוהים בלימודים). בקשר למגורים, אני לא בטוח אם זה בינארי (בית או עבודה) - מעונות הסטודנטים לא עולים כל כך הרבה למיטב ידיעתי, אפילו ה''יוקרתיים'' שבהם. נכון שאפשר להגיד שאלו לא תנאי חיים, אבל מהנסיון שלי זה לא כל כך נורא (לפחות לא אחרי שלוש שנים בבסיס סגור בצבא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חדר לבד בדירה במעונות בהר הצופים עולה למעלה מאלף שקל בחודש. אוכל, נסיעות,* חשבוןטלפון/אינטרנט, ולפי האתר של האוניברסיטה "שכר הדירה אינו כולל את הוצאות החשמל, המים, ההסקה והגז" (עד השנה שעברה לא שילמו את החשבונות האלו). כמובן, חדר לשניים עולה פחות, כך גם חדר שלא בדירה. מצד שני, בגיל עשרים פלוס לא נראה לי כל כך מופרז לרצות פינה משלך. *גם אם לא לאוניברסיטה ובחזרה. יש חיים מחוץ לקמפוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבוי. בטכניון זה פחות (מעונות מזרח חדש, שהם מעונות חדשים ונוחים מאוד יחסית ובאים במתכונת של חמישה שותפים בדירה כשלכל אחד חדר משלו, עולים 667 ש"ח בחודש, לא כולל הוצאות החשמל (שהן עוד כמה עשרות שקלים עד מאה במקרה הגרוע בחודש) אבל כן את השאר). בקשר ל"לא מופרז לרצות פינה משלך" - אני לא חושב שמישהו חולק על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעונות מזרח נשמעים לי קצת כמו הדירות בכפר הסטודנטים. רק ששם מחיר לחדר יחיד בדירה של חמישה (כי השנה לא פתחו למגורים את הדירות של שניים ושלושה חדרים) עולה 1242 ש"ח לחודש. באותה הזדמנות בדקתי גם את המחירים של שאר המעונות - החדר הזול ביותר (שניים בחדר, מקלחת-מטבח-שירותים משותפים לעשרת החדרים בקומה או ששה בדירת שלושה חדרים) עולה 748 ש"ח. חדר ליחיד בדירה של שניים או שלושה חדרים עולה 1283 שקלים לחודש (שזה באמת קצת יותר מאלף שקלים, כמו שזכרתי במעומעם). הנתונים מכאן - http://studean.huji.ac.il/data/pics/mehiron.doc |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, לא נראה לי שהולכים לטכניון בגלל שהמעונות זולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגורים זולים זה ליד אוניברסיטת בן גוריון. אבל מישהו באמת בוחר אוניברסיטה לפי מחירי המגורים באזור? אני בספק.* *להבדיל מהשיקול לבחור באוניברסיטה שקרובה לבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סקר: מה הסיבה העיקרית שבשלה בחרת באוניברסיטה שלך? (המסמר האחרון בארון הטייפקאסטינג של אנשי האתר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. סקר כזה יהיה עווית הגסיסה האחרונה של הטייפקאסט _הקודם_ של אנשי האתר. המסמר האחרון של ארון הטייפקאסטינג _הנוכחי_ היה המאמר הזה על החיתולים הסיניים עם החריץ. אם אי-פעם תהית במה עוסקים מילגאים טכניוניסטים מבריקים כשהם מתבגרים, עכשיו אתה יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלבטתי בין לימודים בת"א וחיפה בת"א מחיה יקרה מאוד לגור אצל ההורים - לא בא בחשבון בחרתי ללמוד בחיפה - מגורים בזול, עיר יבשה- מעט פיתויים להוציא כסף, מחלקים מלגות לשנה א' למי שבא מרחוק. אבל זה חיים זה? אין מה לעשות כל שנות התואר בחיפה. שיממון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה מגדיר בתור "מה לעשות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_במיוחד_ אחרי שלוש שנים בבסיס סגור. לגור שלוש שנים בחדר עם מישהו שלא בחרת ואתה אולי לא סובל זה קשה מאוד. לעשות את זה שש שנים רצוף נשמע לי כמעט בלתי-אפשרי. _________ עדי סתיו, שגר שלוש שנים בחדר עם מישהו שהוא לא בחר ולא סבל, ואח"כ עבד במשך הלימודים כדי לממן חדר משלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. במקרה שלי ההבדל היה בין "לגור בחדר עם שבעה אנשים שאני שונא, שעושים מסיבות עד 4 בבוקר ומעשנים ללא הפסקה - וזה ביום לא גרוע" לבין "לגור בחדר עם עוד שני חנונים כמוני שלא עושים יותר מדי נזק". תסכים איתי שזה שיפור. (כמובן שעדיף חדר לבד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המעונות בטכניון אכן לא עולים הרבה, כולל אלה שבהם יש לך חדר משלך. אבל קשה לקבל בהם חדר והם על 100% תפוסה כל הזמן. כך שאם ההורים שלך לא עניים ו/או אין לך ממוצע של 91 ומעלה *בשני סמסטרים רצוף* - קשה עד בלתי אפשרי להתקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הנתונים שהטכניון מפרסם באתר שלו, יש לו 12,499 סטודנטים (כולל תואר שני ושלישי) ובמעונות יש 4,000 מיטות. כלומר, אני לא חושב שזה "קשה עד בלתי אפשרי" להתקבל למעונות אם בתיאוריה כל אדם שלישי יכול (מספר האנשים שמקבלים 91 בשני סמסטרים רצוף לא עולה, לדעתי, על סביבות ה-600. לא יודע כמה עניים יש - אבל הרי לעניים מגיע יותר, לא?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, באופן אישי, עבדתי שנה לפני תחילת הלימודים ומהכסף שחסכתי אני חי. הצפי הוא שבעזרת מעט (באמת מעט) עזרה מההורים, לא אצטרך לעבוד במהלך הלימודים כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את האמת? נראה לי קצת מוזר שאתה יכול לעבוד שנה ואז לממן את עצמך שלוש שנים. אבל אני מניחה שזה תלוי בשאלה איפה עבדת, איפה אתה לומד ואיך אתה חי (וכמובן שהשאלה אינה ספיציפית לגבייך, אבל כן - קשה לי להאמין שרוב האנשים יכולים לעשות זאת). מצד שני, אני גם לא חושבת שיש משהו נורא בכך שעובדים במקביל ללימודים (ולצורך הענין - גם פר"ח מהווה סוג-של). הכל תלוי בשאלת המינון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה אישית... 5500 לחודש, במשך שנה של מגורים עם ההורים בערך 4500 נשארים בכיס מדי חודש, נותרו 54000 שקלים חדשים, בינתיים (שנה שנייה) הכסף של הצבא מכסה את האוניברסיטה, ההורים מכסים שכר דירה באר שבעי (כ650 שקלים בחודש), מה שאומר שלו הייתי לומד רק 3 שנים, כאשר שכר הלימוד של השנה השלישית מכוסה על ידי(9000 ש"ח בערך), זה היה מותיר לי 1250 ש"ח לחודש, אם ההוצאות על הדירה הן בערך 200 ש"ח לחודש(חשמל ארנונה אינטרנט), נשארנו עם 1000 שקל לכל השאר, אם נוסיף לזה עבודות חלקיות קייציות בשכר נמוך (נניח 4000 שקל לשלושה חודשים)+רווחי ריבית (אין לי שמץ כמה זה יוצא) + דמי כיס מהדודה סבתא וכו' בימי הולדת ומועדים (500 ש"ח בשנה נניח?), סה"כ כ1400 שקל לחודש למזון, בגדים, בילויים, טלפון וכו', אפשר לחיות. מצד שני... אני לומד ארבע שנים וההורים באמת מכסים את שכר הדירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לציין שקצת רימיתי. החיסכון הכולל שלי, שניה לפני כניסתי לאוניברסיטה עמד על 50,000 (כולל הכל, צבא, עבודה וכד'). עלות שכ"ל והמגורים היא כ-20,000 לשנה. כלומר, שנתיים וחצי ממימון עצמי. בשלוש שנים של עבודות בקיץ, אני אמור לממן עוד שנה (כלומר 20,000). את חצי השנה האחרונה, משלימים ההורים. הרמאות היא בעובדה שזה כולל רק את הסכומים הגדולים והקשיחים וישנן גם עלויות קטנות שאותן הזנחתי, אבל כשחשבתי על זה שוב, הן מצטברות ובהכרח נופלות על ההורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי לחשב עבודות בקיץ, באמת. ואם הצלחת להגיע לאוניברסיטה עם חסכון של 50,000 (שאם הוא כולל צבא וחסכונות קודמים אז הוא בהכרח לא תוצאה של "עבודה של שנה") אז זה מרשים מאד. אני לא צינית. מה שכן, אני תוהה למה "לגור אצל ההורים" לא נחשב כהוצאת כסף. של ההורים. הרי אם אתה גר אצלם אתה לא משלם על האוכל, על החלק שלך בהוצאות החשמל והטלפון, על השימוש ברכב שלהם וכאלה. נכון שזה יוצא הוצאה קטנה יותר מאשר אם הם היו צריכים להחזיק לך דירה, ולשלם לך את הוצאות החשמל, והטלפון והאוכל, אבל... ובכל אופן, אם מישהו מאיתנו היה הולך למכללה, כל החישובים האלו היו רלוונטים הרבה הרבה פחות. מה שמחזיר אותי לשאלה המקורית - האם היום אפשר להיות סטודנט, לא לעבוד ולא לחיות על חשבון ההורים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשתי שזו מטרת חיי וששם אוכל להגשים את ערכיי כדרך חיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להבהל מאנשים שאומרים "אהבת חיי" או "מטרת חיי". אם נראה לך שהאופציה הזו חסרה, אין לי אלא לשאול - במה אתה עוסק?* _____ * השימוש בלשון זכר נובע מהלאות שאני חשה כשאני רואה בפעם המי-יודע-כמה אלפי קווים נטויים על המסך, במאמץ לפענח את המגדר של איזשהו אייל אלמוני. ולכן, לא עוד! מי שרוצה שיפנו אליו בפניה הראויה, שיתכבד ויזהה את עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל אלמוני במשרה מלאה, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסו את זה כבר פעם פעמיים, למשל ב תגובה 332617 וזה לא נגמר טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע איך זה אצל אחרים, אבל אצלי לניצול הזדמנויות יש משקל רב במהלך הקריירה שלי, יותר מאשר סיבות מוגדרות הייטב. הנה דוגמה: אל הקבוצה שבה עשיתי את הדוקטורט הגעתי לגמרי במקרה, בלי שום כוונה ללמוד בחו"ל. הכל התחיל בבעיה טכנית עם תשלום המילגה איפה שכבר למדתי. הבוס הקודם שלי קיבל דואל מחבר שלו על תקנים פתוחים והוא הבין שהוא לא יכול להחזיק אותי בלי כסף אז הוא חיבר ביננו. 7 שבועות לאחר מכן נחתתי במעבדה השנייה. מזל שהגעתי בזמן, כי שבוע אחר כך הבועה התפוצצה, האוניברסיטה הפסידה הרבה כסף, פיטרה חוקרים והפסיקה לגייס תלמידי מחקר. כשחזרתי לארץ חיפשתי עבודה אבל הדבר היחיד שהתקבלתי אליו היה צוות פועלי במה זמניים שעבדו במכבייה. בסוף לא הייתה לי ברירה (בגלל שהיה לי חשוב להישאר בארץ) ואחרי שנה וחצי של מובטלות הקמתי חברה שממסחרת את מה שפיתחתי בדוקטורט. למעשה המדען הראשי של החברה פיתח משהו הרבה יותר טוב ממה שפתחתי, כך שזה אפילו לא משהו שאני פיתחתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש מספיק עבודות שאתה לא צריך תואר בשביל לעבוד בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תצחק אבל אתה לא רחוק מהאמת. כשרציתי להתקבל ללימודי ביולוגיה בבן-גוריון בראשית שנות התשעים הייתי צריך לעשות מכינה. וזה אפילו כשכל מה שהיה צריך בשביל להתקבל היה תעודת זהות ודופק. מזל שבדיוק נפתח המחזור הראשון של המכינה במכללת אילת ועוד אף אחד לא הכיר ונרשם לשם, כך יצא שלפחות לשם התקבלתי ;o) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק 15% בחרו מקום עבודה בגלל גובה המשכורת. שאלה ל-85% הנותרים: בכמה (אחוזים) צריך להעלות הצעת שכר שדחיתם, כדי שתקבלו אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולם לא דחיתי הצעת שכר, אבל דחיתי הצעות עבודה שיכולתי להעריך את גובה השכר שיוצע לי. אני חושב שהייתי מקבל הצעת שכר גבוהה יותר ב40-50% מזו שהערכתי שאקבל. חוץ מזה, אנחנו מדברים על תחום-עיסוק, לא משרה ספציפית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הצעת העבודה היחידה שממש "דחיתי" הייתי, אולי, מקבל עם תוספת של 50% לשכר. אבל העניין העיקרי הוא שדחיתי לא עבודות אלא תחום שלם (הייטק) בגלל התנאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אנחנו, אתה כבר יודע. נשאר לברר רק את המחיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו מחפשים יחס תואם ציפיות של שכר, סיפוק אל מול השקעה ושעות עבודה. לא כולם ברי מזל. לאחר שנים ארוכות של עיסוק בתחום של שירותים פיננסיים מסוגים שונים, אם פרונטאליים ואם לא ישירים, נשברתי הן בשל היחס המצויין לעיל והן בשל מרמור, תסכול וייאוש. ניסיתי היי-טק לאחר ששנים כיוונו אותי לתחום בטענה שיש לי תכונות שמתאימות למקצוע - בולשיט. נכשלתי. ניסיתי תחומים ששנאתי עד מאוד - שיווק ומכירות. אין כסף. ומאז אני מובטל. שנים. אני על סף ייאוש טוטאלי כי זה הרס לי את החיים. חיי החברה, חיי האהבה, הסיכוי לממש שאיפות וציפיות, בטחון עצמי. אני לא רואה אור בקצה המנהרה ואני על סף צעד קיצוני. וכל זאת אני כותב לכם רק על מנת שתזהרו מלעשות צעד שאתם עשויים להתחרט עליו. כל טוב לכולנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צעדים קיצוניים תמיד אפשר לעשות. ובדרך כלל הם מוקדמים מדי. אנא דחה את הצעד הזה ונסה לחשוב על אופיצה אחרת. בתור אקדמאי ודאי יש לך די כוחות למצוא משהו טוב יותר לעשותו. ואפשר גם ללכת למרפאה של קופת חולים ולהיעזר בה לטיפול נפשי קצר או לקבלת תרופות. האמן לי שזה עדיף בהרבה על כל אפשרות אירוורסיבילית. שיהיה בהצלחה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, תנמיך את הציפיות שלך. על פי מה שאתה מתאר, הציפיות שלך תמיד נמצאות באופק. ככל שתלך לקראתן כך תמיד ישארו באופק. ראשית, תמצא לך עבודה ותתחיל לעבוד ולנסות להנות ממגע עם אנשים ומעצם העשיה -גם עשיה פיסית. אחר כך תעשה מה שהכלכלנים הניאוקלאסיים מכנים:פיין טיונינג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לועג לרש? הלא הוא אמר שהבעיה שלו היא שאינו מוצא עבודה טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיה הדומה באופיה לקושי שבמציאת מיטת מסמרים נוחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ממתנגדי העבודה, ברוטוס? נותן לי רעיון לסקר "לו לא היית צריך לעבוד, במה היית עוסק רוב הזמן". אבל במחשבה שנייה ומתוך היכרותי עם החומר האנושי באייל, אני קצת מפחדת מהתשובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזמן הפסקתי להתנגד. מתבגרים. היום אני רק רוטן :) התשובה שלי לסקר שלך קלה (ודי אוניברסלית, אני חושב): 1) מבלה את רוב זמני עם האנשים שאני אוהב. 2) מצליח למצוא זמן על מנת לעסוק בתחביבי (היצירתיים ושורפי הזמן כאחד). במילים אחרות ובקצרה: חי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גיוון עצום בשאלה 2. מעבר לזה, אני חושבת שאנשים שעבדו כל חייהם ברוטינה קבועה יתקשו להיכנס ל"חיי אצילים כאלה". דיכאון כתוצאה מבטלה הוא תופעה מוכרת בחברה שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דיכאון כתוצאה מבטלה הוא תופעה מוכרת בחברה שלנו." נכון, אבל הדגש צריך להיות על *בחברה שלנו*. אני מאשים את המבנה החברתי ולא את "טבע האדם" כגורם העיקרי לסוג כזה של דיכאון. (חיה שבויתה לא תסתדר היטב מחוץ לשבי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לו לא הייתי צריך לעבוד, הייתי כותב יותר באייל". אם *כל* המשתתפים שעדיין לא עונים להגדרה הזו היו מצטרפים אליה, מספר התגובות היה עולה באיזה 10-20%. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי זה הפוך. "לו לא הייתי צריך לעבוד1, הייתי כותב פחות באייל" __ 1 טוב, לא נגזים. להיות בעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? הוא ניסה הייטק ולא מצא את מקומו. ניסה שיווק ומכירות- לא הלך. לא כולם מתאימים להייטק, שיווק ומכירות. כשכתבתי שינמיך ציפיות, התכוונתי שיחפש בתחומים אחרים, לא חייבים להיות עתירי הכנסה, ולא ירגיש בעבודה החדשה כישלון צורב ובושה על שבכלל הגיע אליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל להגיד, אבל מציאות של אנשים מסוימים היא "קצת" יותר מורכבת מכך. כל "ניסה...לא הלך" כזה יכול להמשך שנים (ואף, אולי, מעבר לעשור). זמן שיש לו השלכות הן על הפסיכולוגיה של העובד והן על הסיכוי האובייקטיבי שלו להשתלב בתחום מקצועי אלטרנטיבי. יש אנשים שמוצאים את עצמם מתקרבים לגיל ה-35 עד 40, עם תואר וניסיון בתחום שלא מתאים להם/לא מעניין אותם (או שהם סתם נכשלו בו) והם בעלי ניסיון מקצועי שלא רלבנטי לתחום החדש אליו הם רוצים לפנות. לא הייתי רוצה להתחלף עם מי שהגיע למצב כזה וגם הייתי חושב יותר מפעמיים לפני שהייתי נותן עייצס בסגנון אין-דבר-העומד-בפני-הרצון וכל-עבודה-מכבדת-את-בעליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרפת, בייחוד לגבי החלק האחרון, בעניין ה''עייצס''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתכם לחלוטין. אמרתי מה שאמרתי כאדם בשנות ה-50 שלו. ברור לי שמה שאני יכול לעשות היום- לא יכולתי לפני 20 שנה. היה לי ברור שאת העצה שלי הבחור כנראה אינו מסוגל להפנים עדיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קל בגיל 50, בהקשר של שוק העבודה, שקשה בגיל 35 ו-40? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה: האם הכשלונות שתיארת הם כשלונות אוביקטיביים (הקוד שכתבת בחברת ההי-טק לא התקמפל, השירותים הפיננסיים רכשו "אנרון") או שמא לא הצלחת לספק את המעסיקים (מסיבות כלשהן)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"התקמפל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קומפילציה ההטיות האלה נעשו מקובלות, בייחוד אצל מתכנתים אבל לא רק אצלם - קימפלתי, קימפלת, זה לא התקמפל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לשכוח את הפתיל שמתחיל בתגובה 87475. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, תודה, נחמד שהזכרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעברית, אגב, הידור (קומפיילר = מהדר). פעם אפילו ידעתי מה מקור המילה. מי ינטפק ראשון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהדורה=compilation | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ... אני לא כל כך אוהב את "אלגוריתם" העברות הזה: עליך למצוא מילה עברית למונח לועזי חדש X. מצא מונח לועזי Y ש-X נגזר ממנו, ושיש לו מונח עברי שגור Z. גזור מ-Z באופן המתבקש את המלה החדשה, עטר בפטרוסלינון והגש חם. על תוצאה כושלת אחת של האלגוריתם כבר רטנתי בתגובה 310387 (ליתר דיוק, וריאנט של האלגוריתם שבו Y הוא בדיוק X רק במשמעות אחרת). "מהדר" היא עוד דוגמה שבה זה לא יוצא טוב (למרות שהתרגלנו). הרי אין קשר ישיר חזק במיוחד בין גרסה של ספר לבין תרגום תוכנה לשפת מכונה. באנגלית יש למילה רצף של משמעויות, ואפשר לראות איך מתוך חלק מהרצף הזה יוצאת גרסה של ספר, ומתוך חלק אחר יוצא (בקושי?) תרגום תוכנה. (אגב, לפי מריאם-וובסטר המקור הוא ממילה לטינית שפירושה "לבזוז"). למה זה יוצא לא מוצלח בעברית? "מהדורה" זה טוב כי בגרסה החדשה של הספר מוסיפים לו הדר. תרגום של תוכנה לשפת מכונה קשה לראות כהוספת הדר - אם כבר, הייתי מגדיר כך את התהליך ההפוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מתרגמים "אלגוריתם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלגוריתם זה משהו שקשור לממציא האינטרנט, אל גור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה אלגוריזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם "תרגומיכון"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, לא לטעמי: תגובה 349290 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא בעד הלחמים (בעיקר כשהם טריים במיוחד). אבל טוב, רק בשבילך - מה עם "שיופית" (מ"שפה" ו"שיוף")? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לעומת זאת מקבל חררה מהלחמים. __ והרכבים, והנשקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה? זו תופעה חדשה בשבילי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם חררה היא לחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אתה יכול לוותר על ''ר'' אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתרגום למה, בדיוק? איך משתמשים במילה? ואיפה במילה מתבטאת "שפה" - נראה שזה גזור רק מ"שיוף"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתרגום ל"compilation". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, "התוכנית שלי לא עברה שיופית", "השגיאה הזו צריכה להתגלות כבר בשלב השיופית"? נשמע לי מוזר קצת; בכל מקרה, נראה לי יותר כדאי להתחיל לעבוד על הפועל (לקמפל), ושם העצם בטח כבר יסתדר לבד... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא המשפטים שלך נשמעים לי טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, יש לי הסבר יותר מנומק למה לי זה נשמע מוזר. משקל "קיטולית"1 הוא בעייתי מראש בגלל שהשימוש השיטתי ביותר בו הוא כשם-תואר, בהטיית נקבה, שנגזר משמות עצם שנגזרו מפעלים בבניין פיעל: [פיזיקה] ניסויית, [טלוויזיה] חינוכית/לימודית, [אדריכלות] פיסולית, [מתמטיקה] יישומית, [מדיניות] ציבורית2. ניכר שאפשר אפילו להמציא שמות תואר במתכון הזה, והם יהיו מובנים מאליהם (גם אם לא נחוצים במיוחד): מחלה עישונית, משאבה צינונית, ואבוי, בנגריה אפשר לדמיין גם פסולת שיופית. יש אמנם כמה שמות עצם במשקל הזה, אבל נדמה לי שהם מעטים. אלו שעולים בראשי: ציבורית (במובן כלבויניק), זיבורית, טיולית ואטלולית3. אף אחד מאלו לא מקביל במיוחד לקומפילציה. שמות עצם טיפה אחרים הם מותגים עם נטייה ילדותית (אני אפילו לא בטוח אם הם אמיתיים או בדויים מדמיוני): כרבולית, פינוקית, חיזוקית. גם זה, כמובן, לא מתאים לקומפילציה. 1 מישהו יודע למה, לעזאזל, נבחר דווקא ק.ט.ל, מכל השורשים, כשורש הגנרי להגדרת משקלים? 2 כאן שם העצם יתום מפועל, אבל לא משנה לענייננו. 3 חידת טריוויה קלה, מושארת כתרגיל לקורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 מזיכרוני המעומעם - משהו שקשור לכך שכל שלוש אותיות השורש יכולות לקבל דגש בצורה טובה, וגם לא "נעלמות" באף משקל, הן לא אהו"י ולא גרוניות וכולי. כלומר, מתוך כל האותיות ה"נורמליות" שאף פעם לא משנות צורה בהטיית השורש, בחרו את אלו. 3 בלי לגגל - קריקטורה? (שכחת עוד שם עצם ילדותי שדומה יותר לשם תואר - שוקולית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה גם האותיות הסטנדרטיות בתאור שורשים ערביים. אני מניח שהם התחילו עם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 אוקיי. אם כבר מעלים את עניין הדגשים, נראה לי שהיה עדיף לבחור עיצורים שבהם הדגש נשמע, לפחות עבור העיצור השני - נניח, כ.ב.ד. 3 כן. חידוש של האקדמיה משנות השמונים, שעושה רושם שלא נקלט (היו שואלים אותי, הייתי מסביר להם שהמשקל לא טוב (-: ) _____ חיפושית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיבורית! ממרחית! בידורית! והמקרה המעניין מכולם: "החינוכית"! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעלית, מטלית, קרנית, אבנית, אשכולית וכלנית.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משקל אחר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "בידורית"? "ממרחית" זה משקל אחר. את "חינוכית" הזכרתי בתגובה הגדולה. "דיבורית" - וואלה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאצלנו כינו כך את הרמקול הגדול ששימש לטקסים (ונטה להתקלקל חצי יום לפני השימוש. אכן בידור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בידורית - ניידת בידור (צה''לית או אחרת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חיפושית" זה השם העברי של גוגל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 כי זה גורר זהירות יתרה. טעות עלולה להיות קטלנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשלון נמדד ביחס לציפיה. כעובד בחברת הי-טק, המדד שלי להצלחה זה לא רק ''לכתוב קוד שמתקמפל, מבצע מה שמצפים ממנו ביעילות וגם מוכן בזמן'', זה בעיקר הכלי. הקריטריונים (שלי לפחות) למידת הצלחה במקום עבודה הם תחושת סיפוק ועניין מקצועי (גורמים שתלויים בהעדפות ובגישה שלי וכן בהתאמה בינם ובין דרך ההתנהלות ותחומי העיסוק של מקום העבודה) והערכת הממונים עלי (זו שמתבטאת בשכר, מידת אחריות והעצמאות וכו). תחושת ההצלחה שלי קשורה לאיכות הקוד אבל גם להתנהלות הפוליטית והחברתית שלי, הגדלת ראש, לקיחת אחריות, איזון בין המנעות מעימותים מיותרים לעמידה על שלי, וגם שיווק עצמי, לקיחת קרדיט וכו, דברים מגעילים קצת אבל חלק מהעניין... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד''כ כשמדובר על אי הצלחה בעבודה מדובר על אי הצלחה מנקודת ראותו של הארגון, ולא של העובד (ואני מניח שלכך התכוון הכותב). הפרמטרים שאתה מדבר עליהם הם פרמטרים של תחושת סיפוק שלך - זה משהו אחר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |