|
||||
|
||||
כולנו מחפשים יחס תואם ציפיות של שכר, סיפוק אל מול השקעה ושעות עבודה. לא כולם ברי מזל. לאחר שנים ארוכות של עיסוק בתחום של שירותים פיננסיים מסוגים שונים, אם פרונטאליים ואם לא ישירים, נשברתי הן בשל היחס המצויין לעיל והן בשל מרמור, תסכול וייאוש. ניסיתי היי-טק לאחר ששנים כיוונו אותי לתחום בטענה שיש לי תכונות שמתאימות למקצוע - בולשיט. נכשלתי. ניסיתי תחומים ששנאתי עד מאוד - שיווק ומכירות. אין כסף. ומאז אני מובטל. שנים. אני על סף ייאוש טוטאלי כי זה הרס לי את החיים. חיי החברה, חיי האהבה, הסיכוי לממש שאיפות וציפיות, בטחון עצמי. אני לא רואה אור בקצה המנהרה ואני על סף צעד קיצוני. וכל זאת אני כותב לכם רק על מנת שתזהרו מלעשות צעד שאתם עשויים להתחרט עליו. כל טוב לכולנו. |
|
||||
|
||||
צעדים קיצוניים תמיד אפשר לעשות. ובדרך כלל הם מוקדמים מדי. אנא דחה את הצעד הזה ונסה לחשוב על אופיצה אחרת. בתור אקדמאי ודאי יש לך די כוחות למצוא משהו טוב יותר לעשותו. ואפשר גם ללכת למרפאה של קופת חולים ולהיעזר בה לטיפול נפשי קצר או לקבלת תרופות. האמן לי שזה עדיף בהרבה על כל אפשרות אירוורסיבילית. שיהיה בהצלחה! |
|
||||
|
||||
ראשית, תנמיך את הציפיות שלך. על פי מה שאתה מתאר, הציפיות שלך תמיד נמצאות באופק. ככל שתלך לקראתן כך תמיד ישארו באופק. ראשית, תמצא לך עבודה ותתחיל לעבוד ולנסות להנות ממגע עם אנשים ומעצם העשיה -גם עשיה פיסית. אחר כך תעשה מה שהכלכלנים הניאוקלאסיים מכנים:פיין טיונינג. |
|
||||
|
||||
אתה לועג לרש? הלא הוא אמר שהבעיה שלו היא שאינו מוצא עבודה טובה. |
|
||||
|
||||
בעיה הדומה באופיה לקושי שבמציאת מיטת מסמרים נוחה. |
|
||||
|
||||
אתה ממתנגדי העבודה, ברוטוס? נותן לי רעיון לסקר "לו לא היית צריך לעבוד, במה היית עוסק רוב הזמן". אבל במחשבה שנייה ומתוך היכרותי עם החומר האנושי באייל, אני קצת מפחדת מהתשובות. |
|
||||
|
||||
מזמן הפסקתי להתנגד. מתבגרים. היום אני רק רוטן :) התשובה שלי לסקר שלך קלה (ודי אוניברסלית, אני חושב): 1) מבלה את רוב זמני עם האנשים שאני אוהב. 2) מצליח למצוא זמן על מנת לעסוק בתחביבי (היצירתיים ושורפי הזמן כאחד). במילים אחרות ובקצרה: חי. |
|
||||
|
||||
יש גיוון עצום בשאלה 2. מעבר לזה, אני חושבת שאנשים שעבדו כל חייהם ברוטינה קבועה יתקשו להיכנס ל"חיי אצילים כאלה". דיכאון כתוצאה מבטלה הוא תופעה מוכרת בחברה שלנו. |
|
||||
|
||||
"דיכאון כתוצאה מבטלה הוא תופעה מוכרת בחברה שלנו." נכון, אבל הדגש צריך להיות על *בחברה שלנו*. אני מאשים את המבנה החברתי ולא את "טבע האדם" כגורם העיקרי לסוג כזה של דיכאון. (חיה שבויתה לא תסתדר היטב מחוץ לשבי). |
|
||||
|
||||
כן, כן. |
|
||||
|
||||
"לו לא הייתי צריך לעבוד, הייתי כותב יותר באייל". אם *כל* המשתתפים שעדיין לא עונים להגדרה הזו היו מצטרפים אליה, מספר התגובות היה עולה באיזה 10-20%. |
|
||||
|
||||
אצלי זה הפוך. "לו לא הייתי צריך לעבוד1, הייתי כותב פחות באייל" __ 1 טוב, לא נגזים. להיות בעבודה. |
|
||||
|
||||
למה? הוא ניסה הייטק ולא מצא את מקומו. ניסה שיווק ומכירות- לא הלך. לא כולם מתאימים להייטק, שיווק ומכירות. כשכתבתי שינמיך ציפיות, התכוונתי שיחפש בתחומים אחרים, לא חייבים להיות עתירי הכנסה, ולא ירגיש בעבודה החדשה כישלון צורב ובושה על שבכלל הגיע אליה. |
|
||||
|
||||
קל להגיד, אבל מציאות של אנשים מסוימים היא "קצת" יותר מורכבת מכך. כל "ניסה...לא הלך" כזה יכול להמשך שנים (ואף, אולי, מעבר לעשור). זמן שיש לו השלכות הן על הפסיכולוגיה של העובד והן על הסיכוי האובייקטיבי שלו להשתלב בתחום מקצועי אלטרנטיבי. יש אנשים שמוצאים את עצמם מתקרבים לגיל ה-35 עד 40, עם תואר וניסיון בתחום שלא מתאים להם/לא מעניין אותם (או שהם סתם נכשלו בו) והם בעלי ניסיון מקצועי שלא רלבנטי לתחום החדש אליו הם רוצים לפנות. לא הייתי רוצה להתחלף עם מי שהגיע למצב כזה וגם הייתי חושב יותר מפעמיים לפני שהייתי נותן עייצס בסגנון אין-דבר-העומד-בפני-הרצון וכל-עבודה-מכבדת-את-בעליה. |
|
||||
|
||||
מצטרפת, בייחוד לגבי החלק האחרון, בעניין ה''עייצס''. |
|
||||
|
||||
אני מסכים איתכם לחלוטין. אמרתי מה שאמרתי כאדם בשנות ה-50 שלו. ברור לי שמה שאני יכול לעשות היום- לא יכולתי לפני 20 שנה. היה לי ברור שאת העצה שלי הבחור כנראה אינו מסוגל להפנים עדיין. |
|
||||
|
||||
מה קל בגיל 50, בהקשר של שוק העבודה, שקשה בגיל 35 ו-40? |
|
||||
|
||||
שאלה: האם הכשלונות שתיארת הם כשלונות אוביקטיביים (הקוד שכתבת בחברת ההי-טק לא התקמפל, השירותים הפיננסיים רכשו "אנרון") או שמא לא הצלחת לספק את המעסיקים (מסיבות כלשהן)? |
|
||||
|
||||
"התקמפל"? |
|
||||
|
||||
קומפילציה ההטיות האלה נעשו מקובלות, בייחוד אצל מתכנתים אבל לא רק אצלם - קימפלתי, קימפלת, זה לא התקמפל... |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
לא לשכוח את הפתיל שמתחיל בתגובה 87475. |
|
||||
|
||||
או, תודה, נחמד שהזכרת. |
|
||||
|
||||
ובעברית, אגב, הידור (קומפיילר = מהדר). פעם אפילו ידעתי מה מקור המילה. מי ינטפק ראשון? |
|
||||
|
||||
מהדורה=compilation |
|
||||
|
||||
הממ... אני לא כל כך אוהב את "אלגוריתם" העברות הזה: עליך למצוא מילה עברית למונח לועזי חדש X. מצא מונח לועזי Y ש-X נגזר ממנו, ושיש לו מונח עברי שגור Z. גזור מ-Z באופן המתבקש את המלה החדשה, עטר בפטרוסלינון והגש חם. על תוצאה כושלת אחת של האלגוריתם כבר רטנתי בתגובה 310387 (ליתר דיוק, וריאנט של האלגוריתם שבו Y הוא בדיוק X רק במשמעות אחרת). "מהדר" היא עוד דוגמה שבה זה לא יוצא טוב (למרות שהתרגלנו). הרי אין קשר ישיר חזק במיוחד בין גרסה של ספר לבין תרגום תוכנה לשפת מכונה. באנגלית יש למילה רצף של משמעויות, ואפשר לראות איך מתוך חלק מהרצף הזה יוצאת גרסה של ספר, ומתוך חלק אחר יוצא (בקושי?) תרגום תוכנה. (אגב, לפי מריאם-וובסטר המקור הוא ממילה לטינית שפירושה "לבזוז"). למה זה יוצא לא מוצלח בעברית? "מהדורה" זה טוב כי בגרסה החדשה של הספר מוסיפים לו הדר. תרגום של תוכנה לשפת מכונה קשה לראות כהוספת הדר - אם כבר, הייתי מגדיר כך את התהליך ההפוך. |
|
||||
|
||||
איך מתרגמים "אלגוריתם"? |
|
||||
|
||||
אלגוריתם זה משהו שקשור לממציא האינטרנט, אל גור? |
|
||||
|
||||
לא, זה אלגוריזם. |
|
||||
|
||||
מה עם "תרגומיכון"? |
|
||||
|
||||
צר לי, לא לטעמי: תגובה 349290 |
|
||||
|
||||
אני דווקא בעד הלחמים (בעיקר כשהם טריים במיוחד). אבל טוב, רק בשבילך - מה עם "שיופית" (מ"שפה" ו"שיוף")? |
|
||||
|
||||
אני לעומת זאת מקבל חררה מהלחמים. __ והרכבים, והנשקים. |
|
||||
|
||||
אה? זו תופעה חדשה בשבילי. |
|
||||
|
||||
גם חררה היא לחם. |
|
||||
|
||||
אם כך, אתה יכול לוותר על ''ר'' אחת. |
|
||||
|
||||
כתרגום למה, בדיוק? איך משתמשים במילה? ואיפה במילה מתבטאת "שפה" - נראה שזה גזור רק מ"שיוף"? |
|
||||
|
||||
כתרגום ל"compilation". |
|
||||
|
||||
כלומר, "התוכנית שלי לא עברה שיופית", "השגיאה הזו צריכה להתגלות כבר בשלב השיופית"? נשמע לי מוזר קצת; בכל מקרה, נראה לי יותר כדאי להתחיל לעבוד על הפועל (לקמפל), ושם העצם בטח כבר יסתדר לבד... |
|
||||
|
||||
דווקא המשפטים שלך נשמעים לי טוב. |
|
||||
|
||||
טוב, יש לי הסבר יותר מנומק למה לי זה נשמע מוזר. משקל "קיטולית"1 הוא בעייתי מראש בגלל שהשימוש השיטתי ביותר בו הוא כשם-תואר, בהטיית נקבה, שנגזר משמות עצם שנגזרו מפעלים בבניין פיעל: [פיזיקה] ניסויית, [טלוויזיה] חינוכית/לימודית, [אדריכלות] פיסולית, [מתמטיקה] יישומית, [מדיניות] ציבורית2. ניכר שאפשר אפילו להמציא שמות תואר במתכון הזה, והם יהיו מובנים מאליהם (גם אם לא נחוצים במיוחד): מחלה עישונית, משאבה צינונית, ואבוי, בנגריה אפשר לדמיין גם פסולת שיופית. יש אמנם כמה שמות עצם במשקל הזה, אבל נדמה לי שהם מעטים. אלו שעולים בראשי: ציבורית (במובן כלבויניק), זיבורית, טיולית ואטלולית3. אף אחד מאלו לא מקביל במיוחד לקומפילציה. שמות עצם טיפה אחרים הם מותגים עם נטייה ילדותית (אני אפילו לא בטוח אם הם אמיתיים או בדויים מדמיוני): כרבולית, פינוקית, חיזוקית. גם זה, כמובן, לא מתאים לקומפילציה. 1 מישהו יודע למה, לעזאזל, נבחר דווקא ק.ט.ל, מכל השורשים, כשורש הגנרי להגדרת משקלים? 2 כאן שם העצם יתום מפועל, אבל לא משנה לענייננו. 3 חידת טריוויה קלה, מושארת כתרגיל לקורא. |
|
||||
|
||||
1 מזיכרוני המעומעם - משהו שקשור לכך שכל שלוש אותיות השורש יכולות לקבל דגש בצורה טובה, וגם לא "נעלמות" באף משקל, הן לא אהו"י ולא גרוניות וכולי. כלומר, מתוך כל האותיות ה"נורמליות" שאף פעם לא משנות צורה בהטיית השורש, בחרו את אלו. 3 בלי לגגל - קריקטורה? (שכחת עוד שם עצם ילדותי שדומה יותר לשם תואר - שוקולית). |
|
||||
|
||||
אלה גם האותיות הסטנדרטיות בתאור שורשים ערביים. אני מניח שהם התחילו עם זה. |
|
||||
|
||||
1 אוקיי. אם כבר מעלים את עניין הדגשים, נראה לי שהיה עדיף לבחור עיצורים שבהם הדגש נשמע, לפחות עבור העיצור השני - נניח, כ.ב.ד. 3 כן. חידוש של האקדמיה משנות השמונים, שעושה רושם שלא נקלט (היו שואלים אותי, הייתי מסביר להם שהמשקל לא טוב (-: ) _____ חיפושית! |
|
||||
|
||||
דיבורית! ממרחית! בידורית! והמקרה המעניין מכולם: "החינוכית"! |
|
||||
|
||||
מעלית, מטלית, קרנית, אבנית, אשכולית וכלנית.:) |
|
||||
|
||||
זה משקל אחר... |
|
||||
|
||||
מה זה "בידורית"? "ממרחית" זה משקל אחר. את "חינוכית" הזכרתי בתגובה הגדולה. "דיבורית" - וואלה! |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאצלנו כינו כך את הרמקול הגדול ששימש לטקסים (ונטה להתקלקל חצי יום לפני השימוש. אכן בידור). |
|
||||
|
||||
בידורית - ניידת בידור (צה''לית או אחרת). |
|
||||
|
||||
"חיפושית" זה השם העברי של גוגל? |
|
||||
|
||||
1 כי זה גורר זהירות יתרה. טעות עלולה להיות קטלנית. |
|
||||
|
||||
כשלון נמדד ביחס לציפיה. כעובד בחברת הי-טק, המדד שלי להצלחה זה לא רק ''לכתוב קוד שמתקמפל, מבצע מה שמצפים ממנו ביעילות וגם מוכן בזמן'', זה בעיקר הכלי. הקריטריונים (שלי לפחות) למידת הצלחה במקום עבודה הם תחושת סיפוק ועניין מקצועי (גורמים שתלויים בהעדפות ובגישה שלי וכן בהתאמה בינם ובין דרך ההתנהלות ותחומי העיסוק של מקום העבודה) והערכת הממונים עלי (זו שמתבטאת בשכר, מידת אחריות והעצמאות וכו). תחושת ההצלחה שלי קשורה לאיכות הקוד אבל גם להתנהלות הפוליטית והחברתית שלי, הגדלת ראש, לקיחת אחריות, איזון בין המנעות מעימותים מיותרים לעמידה על שלי, וגם שיווק עצמי, לקיחת קרדיט וכו, דברים מגעילים קצת אבל חלק מהעניין... |
|
||||
|
||||
בד''כ כשמדובר על אי הצלחה בעבודה מדובר על אי הצלחה מנקודת ראותו של הארגון, ולא של העובד (ואני מניח שלכך התכוון הכותב). הפרמטרים שאתה מדבר עליהם הם פרמטרים של תחושת סיפוק שלך - זה משהו אחר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |