בתשובה לל.ב.פ., תל אביב, 24/11/06 19:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר קראתי את טיגאנה ואת הפסיפס הסרנטיני (בטיגאנה - בכיתי בכי מר על הסוף הכל כך לא פיירי ובפסיפס -הקיסרית השאירה עלי רושם גדול, לא ידעתי מה זה "שחקנית" עד אז), אבל דווקא אהבתי יותר את עץ הקיץ. הקטע עם הבחור שהרג בתאונה את חברתו, ואת ההשלמה עם העובדה בעץ הקיץ, נראה לי מלא תובנה בזמנו (קראתי לפני מספר שנים). למה את חושבת שהיא איומה ונוראית? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כי הדמויות שיטחיות, הפאתוס עובר כל גבול, הרמיזות למיתוסים קדומים מעודנות כמו גרזן של גמד, הקטעים המפחידים מעוררי בחילה והקטעים המרגשים מביכים. אבל זה באמת עניין של טעם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי רק זכור שנהנתי ממנו. למה כולם מדברים על פלגיאט, לא היה בספר שום דבר דומה לספריו של טולקין, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו הרבה פלגיאטים. חוץ מגניבת גאנדלף הסטנדרטית, הפלגיאט הבולט ביותר (לטעמי) היה העתקה של האלפים תוך שינוי שמם ל"ליוס אלפר" אבל שמירה על רוב המאפיינים האחרים, כולל חיי הנצח והמסע מערבה מעבר לים (אלמנטים שלא זכורים לי גם בספרי D&D למיניהם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אלפים שחיים חיי נצח התקיימו במיתולוגיה הגרמאנית ובפולקלור הצפון אירופי מאות שנים לפני טולקין. ''ליוס אלפר'' מופיעים בספרות מיתולוגית סקנדינבית (אני כמעט בטוחה שנתקלתי בהם באדות בפרוזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהירות, את עוד עלולה להפוך את גדי לפיל עגום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. והמסע מערבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שידוע לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור שמיטת הקרקע מהאלפים, נזכרתי בעוד "גניבה" שהפריעה לי מאוד, ונמצאת ממש בתחילת הספר - יש אל מרושע ("הפורם" אצל קיי) וכוחות הטוב מתאספים לקרב נואש אחרון כנגדו (שמתרחש על יד הר געש ענקי), ומצליחים לנצח כנגד כל הסיכויים. התוצאה? הפורם נלכד ונכלא (ומאבד איבר, נדמה לי שאת ידו, כשהוא נמלט). לי זה מצלצל כמו טולקין, אבל אני מודה שייתכן ששוב זה שאוב ממיתוס משותף קדום יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(פתאום מתחשק לי לקרוא את הסדרה שוב) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |