 |
מה אפשר לעשות לנוכח התקפות חיזבאללה, וכיצד אפשר להביא לרגיעה בגבול הצפון?
|
|
| פוליטיקה • עמית מנדלסון • יום ד', 28/2/2001, 19:13 |
|
 |
|
תשעה חודשים עברו מאז נסוג צה"ל מלבנון. לאחר תקופת רגיעה מסוימת, חידש ארגון החיזבאללה את התקפותיו באוקטובר, עם חטיפת החיילים בהר דב. מאז, ממשיך המצב בגבול הצפון להיות מתוח במיוחד, כולל מספר תקריות בהן נהרגו שני חיילי צה"ל (חליל טאהר ואלעד שניאור ז"ל). תחזיות הפרשנים, לפיהן סיים החיזבאללה את תפקידו הצבאי, התבדו, ועם זאת, נכנס לתמונה אלמנט שלא נצפה על־ידי הפרשנים בעת הנסיגה: מותו של חאפז אסד - שבועיים בלבד לאחר הנסיגה, וביום השנה ה-33 לכיבוש הגולן.
מה אפשר לעשות לנוכח התקפות חיזבאללה, וכיצד אפשר להביא לרגיעה בגבול הצפון? תחילה, הבה נראה מה מנסה ארגון החיזבאללה לעשות.
החיזבאללה מעוניין לשמר את מעמדו כגוף הלוחם במדינת ישראל, וליצור מאזן אימה: אם תתקוף ישראל בלבנון, התחזיות הן שהחיזבאללה ישוב לשגר קטיושות על הגליל, וייתכן בהחלט שאזורים נרחבים, שלא היו בקו העימות בעבר, ייכנסו למרחב העימות: הקריות, עכו, כרמיאל, צפת והסביבה. להערכתי, זו אכן כוונת החיזבאללה: לדרדר את ישראל למצב מלחמה שידחוק אותנו לפינה בחזית הבינלאומית, ועלול גם לגרום לניתוק היחסים עם מצרים וירדן, בעקבות כניסה מחודשת של ישראל ללבנון; ואם לא נגיב, ימשיך החיזבאללה את התוקפנות, כך שהעולם יתרגל שישראל לא עושה דבר מול החיזבאללה. במוקדם או במאוחר, יקומו קולות בארץ שיקראו לבריחה מהר דב כדי להשקיט את הגבול. אבל מי יבטיח שהגבול יירגע?
כל מרחב הר דב נכבש על־ידי ישראל בשנת 1967 מסוריה. לבנון לא דרשה כלל את יציאת ישראל מאדמתה־לכאורה אז, וגם האו"ם אישר שהר דב לא היה מעולם שטח לבנוני (למרות שבקיץ שהו באזור רועים לבנוניים מהכפרים הסמוכים). בעבר, הועלתה במקומות מסוימים בלבנון דרישה שישראל תיסוג משבעה כפרים שיעיים שנמצאו בצידו הישראלי של גבול המנדט בגליל ותושביהם ברחו־גורשו במלחמת העצמאות. לעומת דרישה זו, מעולם לא היתה דרישה לנסיגה מהר דב (למעט, כמובן, דרישת סוריה לנסיגה מהגולן ומהחרמון). אין מנוס מלהסיק שהחיזבאללה המציא את סיפור "חוות שבעא" כדי להצדיק את המשך המאבק בישראל - גם במחיר סיכון הסיכויים לשיקום לבנון. אם נעזוב, החיזבאללה צפוי מן הסתם לפתוח חזית בגליל העליון, באזור שבעת הכפרים השיעיים הנטושים (ביניהם הונין, ליד מרגליות, וקדיס ומלכיה שבאזור רמות נפתלי).
גם אם ייחתם מחר הסכם שלום בין ישראל לסוריה, אני מאמין כי החיזבאללה עשוי להמשיך לפעול כל עוד ממשלת לבנון לא תדאג לרסנו. מאז הנסיגה מלבנון (ובפרט מאז מותו של אסד), גוברים הקולות בלבנון הקוראים לפרוס את הצבא בגבול (משמע: לקיחת האחריות לגבול מידי החיזבאללה, שנהפך מתרומה לביטחון הלבנוני לאיום על הביטחון של תושבי ביירות והצפון), ולנסיגת צבא הכיבוש הסורי. עם זאת, לא נראה שהדברים יתרחשו בקרוב, ואם תתקוף ישראל את לבנון, הסורים ישתמשו בכך כאמתלה להישאר שם (וכמובן החיזבאללה יהפוך מתקפה זו לעילה להמשיך ו"להגן" על הדרום מפני ישראל).
הפתרון בעיני טמון, אם כך, באיראן. ידוע היטב שהחיזבאללה מקבל תחמושת רבה מאיראן, ומחבליו מתאמנים שם באופן שוטף. בשנים האחרונות, יש תזוזה איטית לדמוקרטיה באיראן, ואני מאמין שבתוך שנים מעטות יבוא קיצו של המשטר הפנאטי באיראן. או אז, תקום דמוקרטיה באיראן, ויש סיכוי טוב שדמוקרטיה זו לא תיתן גיבוי לאידיאולוגיה הפונדמנטליסטית של החיזבאללה.
אך עד שיבוא היום המיוחל, אני מציע שתי דרכים מרכזיות למאבק בחיזבאללה, בלי ליפול במלכודת הנסיגה או המתקפה - שתי התגובות להן מצפה החיזבאללה מישראל.
במישור הצבאי, אני מאמין שמול תוקפנות החיזבאללה יש לחזור למדיניות שהיתה נהוגה בעבר בלבנון וכיום בשטחים - מדיניות מבצעי החיסול. במהלך הישיבה ברצועת הביטחון, היו לא מעט מבצעים מסוג זה, ללא פרסום מיותר. הם נפסקו, למעשה, עם אסון השייטת בחוף אנצריה, אך עד אז זו היתה אחת הדרכים המרכזיות להתמודד: מעבר ממגננה לפעולות יזומות, הפוגעות רק במחבלים, והמהוות תגובה הולמת לפגיעה בחיילי צה"ל בגבול הצפון. אמת, קיים סיכון לאסון נוסף, אך ראוי לראות זאת בהקשר הנכון של פעולה אחת כושלת (ובכלל לא ברור שבאשמת חיזבאללה - ייתכן מאד שתקלה טכנית גרמה לאסון) מול עשרות פעולות מוצלחות שקדמו לה.
(כמו כן, מול ההפרות החוזרות ונשנות של הגבול הימי בידי דייגים לבנוניים מאז הנסיגה, יש להגיב בהטבעת כל ספינה החורגת לתחומי ישראל וגירוש הדייגים דרך מעבר הגבול בראש הנקרה - ואז סביר שתיפסק הפגיעה היומיומית בריבונות ישראל בים ראש הנקרה).
הדרך השניה היא במישור התקשורתי. לדבריו של נסאראללה עצמו, בישראל מאמינים לכל מה שיאמר. עם זאת, מר נסאראללה הוא אמן בלוחמה פסיכולוגית. ניתן ואפשר לערער את אמינותו של נסאראללה בתקשורת הישראלית, הערבית והבינלאומית. למשל: נסאראללה דורש מישראל, במסגרת חילופי השבויים, שנחזיר שבויים איראניים שלטענתו נחטפו בידי ישראל. לפי המידע הישראלי, הדיפלומטים האיראניים נרצחו בידי הפלנגות ונקברו בביירות, בשטח שהפך לאזור בנייה. אפשר להבהיר שנסאראללה יודע זאת היטב (ישראל כבר העבירה את המידע הזה ללבנון), ומתעקש על הגרסה שהאיראנים שבויים בארץ כדי להרוויח גיבוי נוסף מאיראן. דוגמה נוספת היא הטענה המגוחכת שמחבלי חיזבאללה חיסלו בקולומביה את הלוחם שהרג את בנו של נסאראללה. ניתן ואפשר להראות שנסאראללה הוא שקרן לא קטן כאשר זה נוח לו, ויש לשקם את אמינות ההסברה הישראלית. בפרט, יש להעביר לעם הלבנוני את המסר כי הכיבוש הסתיים, ולהציג בפניהם שאלה אחת גורלית: האם תתנו לקומץ קנאי דת לכפות את המשך המלחמה ולחבל בשיקום לבנון?
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש