 |
נכון שישראל, חלקית, התחילה לשנות את דרכה בכיוון הנכון. אבל בהחלט יש ויכוח האם מצבה הכללי (=כלכלי, מדיני, חברתי, מוסרי ומדיני) של ישראל הדרדר דווקא בשנים האחרונות (בנוסף לכך, אני משוכנע, שאם נלך בדרכי, יהיו מספר שנים קשות, לפני שיתחיל השינוי לטובה, והעובדה שישראל לא מוכנה להתמודד עם קשיים מעידה על העובדה שבנוסף לפחד אנחנו מונעים גם על ידי חולשה), כמו שאמרתי "ויתור" על משהו שלא מועיל אינו ויתור ובטח לא זריקה. עוד לא פירקנו את ההתנחלויות, עוד לא יצאנו מרמת הגולן, עוד לא שיחררנו את האסירים ללא משפט, והחשוב מכל עוד לא סיימנו (באמת) את הכיבוש בגדה ורצועת עזה.
לפני עשר שנים הערבים לא דיברו על גבולות החלוקה אלה על השמדת ישראל, לפני עשר שנים הערבים לא דיברו על זכות שיבה אלא על זכות גירוש...
אני לא מקבל את זכות השיבה (לא חלקית ולא באופן שלם) ואני לא דוברו של אמיר. כמו שציינתי גם לערבים יש קבעונות מחשבתיים שהם צריכים ללמוד להפטר מהם.
דרכי (אני מדבר בשם עצמי בלבד, את הדיונים שלך עם אמיר תשמור לאמיר) היא הדרך לקיום ארוך תווך לישראל השיטה של לבנות על הכוח יכולה לעבוד לאורך תקופה מסויימת אבל במלחמה הטוטאלית הראשונה אותה נפסיד באמת (ואם נדאג שתמיד יהיו מלחמות, סטטיסטית נפסיד באחת מהן, והפסדנו כבר בכמה "קטנות") תהיה עצובה... לעומת זאת במידה ונצליח להגיע למצב שחלק משכיננו רוצים שישראל תהיה לידם כמדינה דמוקרטית מערבית וחזקה, נוכל להמנע מאפשרות "חיסול" שמפחידה אותך כל כך (ושוב אנחנו חוזרים לפחד שמניע אותך תוך כדי הצהרה אל אומץ בלתי נדלה - האומץ לא לעשות כלום מקביל לחוזק להרביץ לילדים).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש