3114 |
|||||
|
המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "דת והעידן החדש"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
עוד לפני קריאת המאמר, נראה לי שכדאי להוסיף קישור לאתר ''תובנה'' המקדמת גם היא את המדיטציה, בדרך רכה יותר,פחות תובענית וקשובה לקצב האישי של הלומד. ישנם סופי שבוע, שבתות וימי לימוד ותרגול בודדים. |
|
||||
|
||||
למה חסר דווקא קישור לאתר "תובנה", ולא לאתר "רגיעה" או אתר "יקיצה" ? |
|
||||
|
||||
חיפשתי (אולי בתמימות) ''יקיצה'' ו ''רגיעה'' ולא מצאתי מקום, מעין בית, שמנסה בשיטתיות ובפעילות מובנית לקדם את המדיטציה והמודעות הערה, כפי שעמותת ''תובנה עושה. התחלתי לתרגל דרכם לפני כארבעה חודשים ואכן יש יותר רגיעה ויקיצה בחיי... אפילו חום יולי נעשה נסבל יותר. |
|
||||
|
||||
לאחר קריאת המאמר הגעתי לתובנה העמוקה שכותבו לא רואה צורך להסביר על מה באמת הוא מדבר. (ואם כבר מדברים על שינוי בסדר המילים: השינוי אכן נדרש, כי ב"אייל" דווקא יש דרקונים וורודים) |
|
||||
|
||||
אבל התמונה יפה, אני חושב שזה בית כנסת. |
|
||||
|
||||
ההאור הוא ביציאה מבית הכנסת. מעניין לחשוב על זה לאור משל המערה. |
|
||||
|
||||
אפשר גם לראות את הפתח הזה כפתח של ארון קודש, המסגרת מתאימה. |
|
||||
|
||||
הוא דווקא ניסה להסביר לקורא את החוויה שלו, ובמקרה שלי הוא הצליח במידת-מה. |
|
||||
|
||||
מה שאני הבנתי מהמאמר: מי שמכניס עצמו לחסך גירויים למשך ימים מספר, יהיה רגיש הרבה יותר לכל גירוי במהלך אותו זמן וקצת לאחריו, ובנוסף ייאלץ לספק לעצמו גירויים פנימיים. מזכיר לי אפטר בת"א אחרי סופ"ש שמירות בבסיס בבקעה. או: כל מי שהתמכר במשך תקופה למשחק בטטריס, מכיר את התופעה המבורכת בה כל מה שרואות עיניך הוא קוביות טטריס בצורות שונות (קובית כיור, קובית מכונית, קובית אשה עם מחשוף שצריך להציץ אליו בלי להתפס) שאותן אתה מנסה להשחיל זו אל זו. כך לגבי כל חוויה אינטנסיבית לאל הפוגה. חייל בסוף סדרת קרב מגע מביט על כל אדם שעובר מולו ברחוב כעל תוקף פוטנציאלי, מתמטיקאים מסרבים לנהל דיון עם בת זוגם על הורדת מכסה האסלה ללא שזו תגדיר ראשית את אופרטור הורדת המכסה, מי שזה עתה בגד באישתו לראשונה רואה בכל אמירה חשד וסכנת תפיסה. ומזמור עממי להקלת האוירה: וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָֽמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וְהִנֵּ֧ה יְהוָ֣ה עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א בָר֖וּחַ יְהוָ֑ה וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ֙ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְהוָֽה׃ יב וְאַחַ֤ר הָרַ֨עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ יְהוָ֑ה וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה׃ |
|
||||
|
||||
התחלה של פסוק י"ב בקטע (כנראה קופי/פייסט מאיפשהו) |
|
||||
|
||||
זה לא מסוג הדברים שמצופה מאיתנו מתכנתים ואנשי לינוקס להבין. נסה במקום זה לקמפל משהו. |
|
||||
|
||||
אני דווקא מצאתי במאמר היפותזה אפיסטמולוגית על מקומה של השפה בתפיסת המציאות, כולל הסבר התפתחותי. בלי לדייק אני חושב שההיפותזה היא כזאת: המציאות היא אחדותית, שלם אחד גדול. התפיסה הנכונה של המציאות שהמחבר מציע היא של ריאליזם נאיבי; דהיינו, החוויה הראשונית תופסת את המציאות בצורה אמיתית. המכשול שמפריע לנו בתפיסת המציאות כשהיא-לעצמה היא השפה, בעיקר בתפקידה כקונבנציה חברתית. ז"א, החברה עומדת למכשול בין האדם לבין האמת. הדרכים להגיע למגע עם האמת או עם חלקים ממנה הן לשבור את הכוח של הקונבנציות האלה, בין אם ע"י פעילות מדיטטיבית שמבטלת את ראיית העולם באמצעות השפה ובין אם באמצעות משחקי שפה (שירה). המחבר סומך את טענתו על חוויה אישית (שהיא אולי לא נגישה למחקר אמפירי אבל זה לא אומר שאי אפשר לחשוב על דרכים לחקור אותה). אפשר לנסח את טענות המאמר גם כהיפותזה פסיכולוגית וגם ביקורת חברתית, כל אחד ע"פ מה שמעניין אותו. לא יודע היכן מצאת עמימות או "שכותבו לא רואה צורך להסביר על מה באמת הוא מדבר". |
|
||||
|
||||
הכותב יוצא מתוך נקודת הנחה שכולם יודעים מה זה ויפסנה. |
|
||||
|
||||
וגם שכולם יודעים מי זה ביאליק או מה זה פרסומות. מי שלא יודע מה המילה אומרת מוזמן לגגל. מי שלא מכיר את החוויה מוזמן לדמיין, לנסות בעצמו או להטיל בה ספק. והתיאוריה הכללית שהוא מציע לא מחייבת דווקא היכרות עם החוויה של הויפסנה. |
|
||||
|
||||
לא מחייבת הכרות עם החוויה? אולי לא הבנתי את המאמר, אבל הוא מדבר שם *המון* על החוויה של הויפסנה. אני אישית הייתי שמח אם הוא גם היה מכניס לשם תאור פרטים. כמה זמן, מה בדיוק. הבנתי שהוא שתה שם קצת תה והסתכל על חרקים. זה לא היה מספיק בשבילי כדי להזדהות או לקבל תמונה של החוויה וזה חסר. אני יכול לגגל ולמצוא תמונה של המונה-ליסה אבל אני מצפה שבמאמר שמנתח את היצירה ( או את החוויה שהיא יוצרת) גם תהיה איזו הקדמה המתארת את היצירה.יש לזה חשיבות גם מכיוון שאז אפשר לראות אילו פרטים נראים למחבר כעיקריים לחוויה או לתאוריה (שלא כמוך לא הרגשתי שמדובר בתאוריה סדורה, אלא באמת יותר תאור חוויתי). |
|
||||
|
||||
כמו שכתבתי, אני קראתי את המאמר אחרת. נדמה לי שאפשר לבקש ממחבר המאמר להרחיב לגבי הפרטים שמעניינים אותך בחוויה. אני לא הרגשתי בחסרונם (אולי זה קשור לעובדה שאין הרבה סיכוי שאני אלך מרצוני החופשי לסדנא כזאת). |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
קצת חבל שהכותב עצמו השתמש בשפה כדי להעביר את המסר, ובכך מנע מאיתנו להיחשף לאמת. |
|
||||
|
||||
הכותב מדבר גם על גודש המידע. אבל בהעדר מידע הגוף ממציא מידע בעצמו (חסך חושי [ויקיפדיה]). כשיש לנו עודף מידע אנחנו מסננים. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהכותב נתן את הסיבה לכך במאמר: תקשורת חברתית מחייבת את השפה כקונוונציה. |
|
||||
|
||||
ומושג ה"אמת"? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע. זאת שאלה טובה להפנות למחבר המאמר. אני מניח שהוא יכול להיות אמפריציסט, ואז הוא יזדקק למושג של אינטואיציה ישירה (''עיני הרוח''), או א-פריוריסט, ואז הוא יצטרך לטעון לתאימות ראשונית בין הסדר בראשנו לבין הסדר בעולם. בכל אופן, כמו שאתה בטח יודע, זאת שאלה שאפשר להפנות לכול הריאליסטים, גם לריאליזם מדעי. |
|
||||
|
||||
כשפירסמו באייל שירים הייתי קורא - לא מבין - ומחכה לאור שיבוא ויתרגם אותם לעברית. מבחינתי הפכת לאור של הרוח'נים. תודה. |
|
||||
|
||||
שלחברה שחוזרים מוויפסנה יש צורך אדיר לברבר ללא הרף. |
|
||||
|
||||
זו תגובה קצת שטחית בעיני (פרט לח''ן על ההומור). ה''צורך האדיר לברבר'' נובע משיפור משמעותי ברמות הלחץ והכעס בחיינו (הורדתם כמובן) ונסיון לשתף, בעיקר את היקרים לנו, במתנה זו. לא עשיתי קורס ויפאסנה ארוך, אך גם סוף שבוע ושבתות תרגול השפיעו על חיי וקשרי לטובה. |
|
||||
|
||||
יש משהו נכון בדבריך. מקובל בקרב תלמידי זן ביפן, שעל התלמיד לשהות לפחות עשר שנים במנזר כתלמיד בטרם יקבל על עצמו ללמד זן אדם אחר. הנסיון של אנשים לתאר את המצב המדיטטיבי, התיאוריה, וההלכה למעשה לאחר קורס של עשרה ימים - שזה קצה קצהו של קרחון ענק - הוא פשוט טפשי למדי. לכן עדר איילים יקר, מי שברצונו ללמוד מהי מדיטציה יתכבד ויחפש לו מורה. |
|
||||
|
||||
אז לא צריך להאמין למי שכותב באינטרנט שזה עזר לו, מכיוון שרוב הסיכויים שמדובר על בור שלא עומד בקריטריון שהצגת. |
|
||||
|
||||
או שיעשה מדיטציה. זה גם מה שהמורה למדיטציה יגיד לו. |
|
||||
|
||||
מישהו שם לב לכך שכמעט כל המורים הגדולים של הויפאסנא בארה"ב הם יהודים? האנטישמי יאמר שזה אולי מסביר את הצורך לברבר. |
|
||||
|
||||
נו יופי, עם שלא יכול לסגור את הפה לרגע מלמד את כל האחרים לשתוק... |
|
||||
|
||||
במה שונה סדנת ויפאסאנה מסתם לשבת עשרה ימים בבית, לנתק את הטלפון והמחשב ולא לצאת ולדבר עם אף אחד? למה צריך ללכת למקום מסודר עם מורים ועוד אנשים שלא מדברים? |
|
||||
|
||||
משום מה, רק כשזה מקום מסודר ועוד אנשים זה נחשב להתסודדות ממשית. |
|
||||
|
||||
זה דורש פחות משמעת עצמית. |
|
||||
|
||||
מעניין אם יושבי צינוק מדווחים על חוויה דומה. |
|
||||
|
||||
כן, (לא מנסיוני האישי), המספר סיפר שבשלב שחשש שהוא עומד לאבד את שפיותו, הפתרון היה להטיח את ראשו בקיר ולהתחבר לכאב. |
|
||||
|
||||
אגב, חסך חושי [ויקיפדיה] משמש גם כשיטת עינויים. (עינוי הודי?) |
|
||||
|
||||
רק הנזיר הטיבטי (או שמא התימני, הודי או מוכר בייגלעך) יכול לשבת לבד 40 שנה בשלג בלי לראות אדם, בלי לאכול, ובסוף בלי נשמה. |
|
||||
|
||||
ככה קשה יותר להרשים בחורות רוחניות. |
|
||||
|
||||
אתה אוכל יותר טוב... |
|
||||
|
||||
התשובה שלי נחלקת לשניים: מיקוד וערך מוסף של קבוצה, "סנגה" = חברותא, שיוך לקהילת המתרגלים. גם כששותקים בסדנא, המוח בורח כל הזמן מהרגע ומהמקום הנוכחיים למחשבות על העבר והעתיד, קל יותר (ועדיין ממש לא קל) להתמקד ולהחזיר את החשיבה והחוויה לרגע הזה, כאשר אתה נמצא במסגרת יעודית. בנוסף, למרות שהעבודה, ההשתדלות להיות ברגע הזה ולהיות מודע לקלט של כל החושים ברגע הזה, להיות נוכח באופן מלא, היא לחלוטין אישית, יש (לפחות בחוויתי האישית) איזה כוח מדרבן, אולי גם מחזק, כשאתה עובד לבד בתוך קבוצה שמנסה לעבוד גם. |
|
||||
|
||||
או בעברית: מה שחושבים עליו הוא הרי אוסף של אסוציאציות חופשיות. כשנמצאים במקום כזה יש סיכוי גדול יותר שמעט המידע שכן נמצא בסביבה וכן הרמזים מהסביבה ינחו את אותן מחשבות לכיוון הנכון. |
|
||||
|
||||
לא. "אוסף אסוציאציות חופשיות" מאפיין את השלב הראשון לפני הכניסה למדיטציה (ולעתים גם מדיטציות מסוג מסוים1. לאחריו נכנסים לשלב צלול יותר שבו המחשבה "צפה בלי משקל", מעוגנת בכאן ועכשיו והרבה יותר צלולה. 1 קורה שיושבים שעה שלמה במדיטציה והמחשבות מתרוצצות לכאורה בלי להתרכז ובלי להיכנס למצב של גלי אלפא. בפועל גם זו מדיטציה, רק קצת אחרת, בכל אופן היא משיגה את המטרה של התחברות לרגע ו"התנקות" מנטלית. |
|
||||
|
||||
אתמול ראיתי בטלווזיה שילד בן 13 אושפז (בכפייה) בשל מצב של "מדיטציה יתר". האשפוז כנראה רק הזיק, אבל התפלאתי בכלל על קיום המצב הזה. האם מדיטציה יכולה לגרום לנזק? |
|
||||
|
||||
לא שמעתי על דבר כזה. נראה לי תמוה. הייתי חוקרת טוב-טוב לגבי דברים שאני רואה בטלוויזיה (למשל תוכנית שבה כולם אומרים שהיו ביצועים נהדרים לשירי אהוד מנור, בזמן שהיו ביצועים של טקס סיום כיתה ח'). |
|
||||
|
||||
קראתי לא מזמן מאמר שהזכיר נושא דומה, ילד שעסק במדיטציה טיבטית בהשפעת אימו ואושפז בכפיה. |
|
||||
|
||||
אולי מדובר באותו ילד? |
|
||||
|
||||
אני חושד שבכוכב נולד האפקט של הביצוע באולפן לא עובר למסך הטלוויזיה. זאת לא הפעם הראשונה שביצועים נוראים זכו לתשבוחות וביצועים מקצועיים נקטלו. |
|
||||
|
||||
כלומר: לפי הכתבה מדובר על סימפטום מוכר. |
|
||||
|
||||
תודה לשניכם. בהחלט חידש לי. האשפוז בכפייה הוא שערורייה בפני עצמה, אבל לא ארחיב בזה כי אם לא אלך לישון עכשיו, יהיה בוקר קשה. |
|
||||
|
||||
בשבת, 1/8, יתקיים יום תרגול בבית הסנגה בבזל בתל אביב, מטעם עמותת תובנה, היום מיועד גם למתחילים והתשלום הוא לפי היכולת והרצון. (כן, אני יודעת שזה נשמע כמו "ברבור מסיונרי" אבל בעיני זה החופש לבחור בעזרת ידע) |
|
||||
|
||||
אני יודע שבמרבית תרגולי הויפסנה המועברים בארץ, שאורכם יותר מכמה שעות, סדר היום כולל מדיטציה קבוצתית שבה מתבוננים בהרצאות מוקלטות בטלביזיה. מצד שני, מעולם לא שמעתי מישהו המתאר את ההרצאות הללו כחלק משמעותי מהחוויה. מישהו יכול לפרט מעט? |
|
||||
|
||||
לא מניסיון אישי - מסיפורים של חברה. היא מספרת שבמהלך 10 הימים יש כל מיני שלבים ותקופות שמסתבר שעוברים פחות או יותר על כולם באותה צורה. למשל, בסביבות היום השלישי מתחילים להיות מודעים לאנרגיה מינית שזורמת בגוף, ממש עוברת במקומות שונים בו - ולאו דווקא המקומות הסטנדרטיים. חברתי חוותה את זה וחקרה את התחושה במשך רוב היום :-P וכמובן לא יכלה לחלוק את זה עם איש. והנה, בהרצאה המוקלטת של היום השלישי (בערב), פתח המאסטר (או מי שלא יהיה) ואמר "אני יודע שנורא כייף לכם להשתעשע באנרגיה המינית הזו, אבל... (תמשיכו למדוט, בלה בלה בלה)". |
|
||||
|
||||
זה נשמע לי כמו ממבו ג'מבו רוחני קלאסי. כמו קבלה או משהו. |
|
||||
|
||||
מה מתוך תגובתי נשמע לך כמו ממבו ג'מבו רוחני קלאסי? |
|
||||
|
||||
''אנרגיה מינית שזורמת בגוף'' |
|
||||
|
||||
האם חווית פעם תשוקה הדדית מול מישהו/י, כששניכם במרחק נגיעה, ומרגישים "חשמל באוויר"? אז זה זה. אני לא חושבת שזה ממבו ג'מבו - אישית חוויתי את זה, אני לא חושבת שזו חוויה חד פעמית או אקסלוסיבית, ולדעתי לא סתם המושג הזה נוכח גם בשיח ובתרבות (ר' "חשמל זורם בכפות ידיך", שם, שם) לא כמטאפורה לאיזה שלב רוחני אלא כתיאור פשוט של התחושה. אולי בעצם לא תיארתי נכון כשדיברתי על "אנרגיה", למרות שזו צורה של אנרגיה. אבל אני לא מוצאת מונח אחר שאינו מתחום החשמל :-) |
|
||||
|
||||
"תחושות מיניות"? גם אני מתרגז מהשימוש הניו אייג'י במונח "אנרגיה", בתחושות דומות אפשר להתנסות דרך סמים כמן אקסטזי או ל.ס.ד. |
|
||||
|
||||
מה שכוס יין אדום עושה לה |
|
||||
|
||||
אפשר. אבל זה נראה לי מעורפל מדי. הזיקה לתחום החשמל/אנרגיה היא בדיוק בגלל שמרגישים את זה "עובר" ו"זורם", ובעיקר נמצא גם בין שני הגופים ולא רק בתוכם. תחושה יכולה להיות גם סטאטית, והיא משויכת לתוך הגוף ולא לחוץ שלו. |
|
||||
|
||||
הניו-אייג'ים לא אומרים ''אנרגיה'' הם בדרך כלל אומרים ''אנרגיות'', ברבים. ומרוב שהם מכניסים את זה לדיבור המקובל, שמעתי כבר ברדיו פיזיקאי שהסביר משהו וגם הוא התבלבל עקב ההרגל שפושה בכל, ואמר ''אנרגיות'' במקום לומר ''אנרגיה'', בשיחה על פיזיקה. לפני כמה שנים זה היה מרגיז אותי, כיום זה מצחיק אותי. |
|
||||
|
||||
תגובה 230266 |
|
||||
|
||||
תגובה 230267 |
|
||||
|
||||
לפי מה שרותי נבון אמרה כשהיינו צעירים, "חשמל זורם" זה דווקא על העניין עצמו, על המגע עצמו, לא על "מרחק נגיעה", לא על "תחושות שבפנים", לא על "תחושות שבין" (אולי גם אבל לא רק על תחושות שבין או בפנים) ולא שום פלסף מהסוגים האלה. הצורה שהיא שרה את זה גם לא השאירה מקום לספקות - זה *לא* היה ויפסאנה, זה היה על הדבר האמיתי. הדיבור על הדבר האמיתי וההגשה הפרובוקטיבית זה גם מה שהפך את השיר הזה לנועז, אי אז בשנות השבעים, ככה שאולי זה אפילו קצת עושה לו עוול, לדבר עליו עכשיו כדוגמה לרעיון שאת מעבירה. |
|
||||
|
||||
התחושות הן אמיתיות גם כתוצאת ויפאסאנה וגם כתוצאת חומרים משני תודעה, בשירה של רותי נבון זה ארוע טבעי ואקראי, ביוגה לומדים לשלוט ולתמרן (יוגה טנטרה), עם סמים אפשר גם כן להגיע לאותו המצב החושי. |
|
||||
|
||||
ארוע טבעי - כן. אקראי? - מי אמר? אולי מדובר במפגש מתוכנן ומכוון? אין ויכוח על כך שהתחושות הן אמיתיות. בביטוי היומיומי "הדבר האמיתי" התכוונתי שלא מדובר במצוות מלומדות, תורות מלומדות או בכוונות פיוטיות נסתרות אלא בדבר הממשי, הפיזי - זו היתה הכוונה בשיר של רותי נבון, שכתב לה יורם טהרלב שהיה בשנות השבעים אביהם של מספר להיטי פופ מוזמנים, מסחריים וחסרי יומרות (ומצידי, הדבר ייאמר לזכותו - *מאוד מאוד* לזכותו). אגב, לא רק ביוגה ולא רק בסמים - אפשר להגיע אל אותו מצב חושי בעזרת הדמיון. אם מישהו עושה את זה בעזרת הדיסציפלינה הקשה התובענית והמתמשכת של היוגה, אזי אולי ראוי לומר עליו את מה שאמר ראנדי על אורי גלר - "If he bends spoons with divine powers, then he's doing it the hard way" :-). |
|
||||
|
||||
איבדתי את חוט הטיעונים שלך. מה הנושא? |
|
||||
|
||||
הלעג שלך מיותר לגמרי. |
|
||||
|
||||
מכיר אמבות? |
|
||||
|
||||
הנושא שלי (לא של המאמר, רק שלי): נא לא להעליב את רותי נבון הצעירה. |
|
||||
|
||||
רותי נבון בסך הכל ביצעה את השיר, ולא טוב מביוחד, החשיבות של האומן המבצע קטנה במיוחד בשירי פופ דלוחים שכאלה. |
|
||||
|
||||
חשבתי שהמאמר מדבר על סדנא שהיתה מפגש מתוכנן ומכוון. |
|
||||
|
||||
א. נכון (יש לי תיאוריה סודית שהדברים הם אקראיים וללא יד נעלמה, אני מטפטף אותה בעדינות בכל הזדמנות, סליחה). ב.גם נכון. ג.נכון, אבל כדי לדמיין צריך קודם להתנסות בחוויה, וביוגה יש יתרונות רבים אחרים גופניים, חוץ מאשר מין. |
|
||||
|
||||
יוגה זו עבודה זרה, כדאי להיזהר מאנשים שמתרגלים יוגה. |
|
||||
|
||||
יוגה זה סוג של התעמלות. הינדואיזם זה עבודה זרה, יש יוגים הינדים עובדי אלילים ויש יוגים יהודים והם עובדים להשם יתברך האחד והמיוחד. בכלל, כדאי להזהר מאנשים, ובייחוד מאנשים עובדים. |
|
||||
|
||||
עובדתית תנועת הויפאסאנה היא חלק מן הדת הבודהיסטית ולא ההינדית. היחס בין הויפאסאנה לבין הבודהיזם הוא בערך כמו בין החסידות ליהדות. בתאור של הויפאסאנה המובא כאן קצת קשה לראות את הקשר לדת הבודהיסטית, אבל צריך להניח כי המשווקים של הויפאסאנה דאגו ל''טהר'' אותה מן ההקשרים הדתיים שאינם אומרים דבר לאותו מעמד ביניים מערבי המעוניין בסה''כ במעין תירגול גופני משרה שלווה עם מעט ארומה רוחנית. הבודהיזם העיוני עוסק במקורו של הסבל האנושי, ממקם אותו בנפש האדם וב''אני''. הבודהיסט מנסה ללמד את הדרך כיצד להמלט מן הסבל הנובע מתוך ה''אני''. מתרגלי הויפאסאנה במערב, לעומת זאת, לא כל כך סובלים. הבעיה שלהם היא יותר איך להמלט מן הסבל של הזולת. |
|
||||
|
||||
אז אולי אתה צריך לראות מה חושב הבודהיסט החולני (לפני שהוידאו יעלם בכלל) |
|
||||
|
||||
Vipassana, as you can see briefly even by a very basic search (http://en.wikipedia.org/wiki/Vipassan%C4%81)
is not a movement, but rather a method of meditation. In fact, this is one of two main methods, the other being Shamata, taught by the buddha. (Surely those methods, or at least versions of them, existed before the buddha, just to note it out). Very generally speaking, Shamata points more towards concentration and calmness of the mind, while vipassana, that is commonly translated as 'Insight Meditation' point to observation of the phenomena and appearances as a way to realize the nature of reality (or of reality as grasped by the mind, just to be short here, these definitions alone i know need some more clarification). As such, vipassana meditation is a very basic and major part of the buddhist practice, more like prayer to Judaism, if we want to follow those analogies. Moreover, compared with other kinds of buddhist meditations (tibetan buddhism a good example here) that use complex visualisations of deities and such, the vipassana meditation itself demands almost no apriori assumptions or beliefs, and it focuses strictly on external and internal sensual inputs. Indeed the Vipassana 10-days meditation workshops - accurately known as Guanka's vipassana workshops by the names of the one founded that format - are kind of new, but they stand on very old traditions, and somehow in the west when people talk about 'Vipassana' they point to those special workshops and practice. So there can be some confusion there. Yet the basic concept as i said is much more wide and old, and is taught and practiced in many other forms and places all over the buddhist world, eastern and western branches alike. To say it is a physical practice is quite odd in that sense, because mostly the practitioner is sitting still, and practices the mind and not the body. (unless you call soduko solving physical practice also). To say it give a little calmness with some spirituality, is also not accurate to my opinion, mostly because on the basics of it lies a most radical change of our concepts and view of the nature of teh world, so i wouldn't think it is the easy path for the 'shanti' practitioner. I agree with what you say generally about the buddhism's main goals, and the vipassana is one of the main tools for those goals, in a very non-theoretical but practical way. whether it works or not is another discussion. I strongly disagree about the western vipassana practitioners, the suffering and unhappiness in the west world are still very common, although most of us have nice homes and plenty of easy ways to get food and medicine. (I am almost ashamed to write such a banal thing down in that last, but that remark about the suffering demanded some response.) |
|
||||
|
||||
OK. אתקן עצמי בשני נקודות. א. ע"פ הויקיפדיה אתה צודק. הויפאסנה היא הטכניקה המדיטאטיבית ואילו שם הענף הבודהיסטי הותיק שהשתמש בה הוא התראוואדה. אני הסתמכתי על ספר ישן משנות ה-50 שטען שהויפאסנא הוא שמה של אחת מן התנועות שהרכיבו את התראוודא, בעוד הויקיפדיה טוען שתנועת הויפאסנא היא מודרנית. יתכן שזכרוני הטעה אותי ויתכן שכותב הספר טעה. ב. גם בעניין הסבל של חסידי הויפאסנא המערביים נראה שאתה צודק. הסבל ה"מערבי" בניגוד לסבל ה"אסיאני" המסורתי, שייך יותר למה שאלן דה בוטון קרא "חרדת הסטאטוס" וכדו'. למעשה חרדת הסטאטוס שהיא צורה של סבל סובייקטיבי מתאימה מאוד לסבל שהבודהא גאותמה חשב עליו. בעצם אם רוצים למתוח ביקורת פוזיטיביסטית על תורתו של הבודהא, אפשר לומר שהוא מטשטש במכוון את הגבולות בין הסבל האובייקטיבי הנובע ממצוקה חומרית לבין הסבל הסובייקטיבי הנובע מן השאיפות והרצונות של האגו. |
|
||||
|
||||
עבודה זרה היא סוג של עבודה. אני אכן ממליץ להשתדל מעבודה, ומאנשים שמתרגלים אותה. |
|
||||
|
||||
כמה מביך להבחין שלא רק הקדימוני בחידוד (אירוע שצריך הייתי לחזות גם אם פספסתיו), אלא שהמקדים שוכן ממש מעל הודעתי לדיראון עולם (או נכון יותר, רגע). |
|
||||
|
||||
להשתדל *להימנע* מעבודה, התכוונת. |
|
||||
|
||||
א. אם התיאוריה אינה סודית מדי, איזה דברים הם אקראיים וללא יד נעלמה? |
|
||||
|
||||
זה היה נסיון להתבדח (: |
|
||||
|
||||
באייל?! |
|
||||
|
||||
סליחה, לא הבנתי. מה התיאוריה הסודית? ("אני לא יכול לגלות לך, כי אז היא כבר לא תהיה סודית") |
|
||||
|
||||
אבולוציה (ראה הדיון מעבר לכביש). |
|
||||
|
||||
מה הקטע הזה איתך, למה את שולחת חלק מהפוסטים תחת הניק וחלק באלמוניות? (סתם סקרנות) |
|
||||
|
||||
ששש... |
|
||||
|
||||
למה לא? |
|
||||
|
||||
אה, עכשיו את מנצלת את היעדרו של השכ"ג כדי להגניב הנה את הק****ת? |
|
||||
|
||||
למה לא? כי זה מאד מוזר |
|
||||
|
||||
כשהיא מגיבה להנאתה היא עושה זאת באלמוניות, וכשהיא שולחת מסרים למפעילים שלה, היא עושה זאת תחת הניק המוסכם מראש. |
|
||||
|
||||
אם אנחנו כבר בנושא, את כותבת רק כ"איילה הבודדה"? |
|
||||
|
||||
למה אתה שואל? אני קוראת כבר קרוב לשנתיים אבל מגיבה חדשה וחסרת בטחון, כך שבהתחלה שלחתי כמה פוסטים כאייל אלמוני, בעיקר שאלות קצרות. לו היה לי המוניטין של החשמנית או ברקת ושאר הותיקים לא הייתי צריכה את האלמוניות. |
|
||||
|
||||
למה צריך מוניטין? |
|
||||
|
||||
למה צריך? זה כל כך נראה לי מובן מאליו שאני אפילו לא יודעת איך לנסח את זה במלים. צריך מוניטין מאותה סיבה שצריך אותו בחיים האמיתיים, בשביל שיתיחסו אליך ברצינות ובכבוד. ערן בלינסקי דיבר על זה הפתיל מתגובה 482838 |
|
||||
|
||||
אפשר להשיג כעת מסטיקים עם מוניטין! |
|
||||
|
||||
באבולציה יש ויש יד נעלמה. |
|
||||
|
||||
קטונתי מלעשות עוול לרותי נבון ולקול הגיטרה החשמלית שלה. רק הערה אחת: אני מתארת תחושה פיזית קונקרטית. לא הבאתי שום פרשנות שלה, רוחנית או אחרת. לא ברור לי למה זה נכנס אצלך למגירת ה"פלסף". כאמור לא התנסיתי בוויפאסנה ואין לי שום פלסף לגביה. |
|
||||
|
||||
אוף, ואני קטונתי מלהושיב אותך על ספסל הנאשמים, הפלסף הוא לא אצלך אישית אלא בהתעסקות עם הנושא, בסדנאות, במלמדים, בדיבוריות הרבה ובבאזזז שמסביב. התחושה הפיזית היא קונקרטית מאוד, אבל השיר לא מדבר על שני אנשים שרק עומדים במרחק עשרים ס''מ זה מזו ועושים זה לזו עיניים ומשהו נורא-נורא-נורא חושני קורה בקצות העצבים שלהם (או בלבבו, או בלבבה, לך תדע), אלא בסמי ורוזי שעושים את זה, יו נואו, ממש עושים את זה, שומו שמיים, כמו רומיאו ויוליה, כמו בראד ואנג'לינה, כמו אוסקר ויילד והלורד ההוא, איך קראו לו, משהו דגלאס, כמו החסידות והכרובים - עו-שים-את-זה. מי חלם שיהיה לי כל כך קשה להסביר את עובדות החיים. אנוכי סיימתי. |
|
||||
|
||||
דיברת על זה עם יורם טהרלב, או שזו השערה? |
|
||||
|
||||
טוב, טוב, תרגיעי. ממילא הכל סובלימציה. |
|
||||
|
||||
איך אני יכולה להרגיע עם כל צוות האיילים הנוגחים האלה שכנגדי? ריבונו של עולם, האם לא נשאר כבר שום דבר מקודש בימינו? רותי נבון, לא לתת לילדים לנגוע בדברים חשמליים, סקס, משהו! איפה כל הערכים של פעם?! |
|
||||
|
||||
חשמל סטטי גורם לשערות הדקיקות שעל העור לסמור. התרגשות גדולה יכולה לגרום לאותו אפקט. לא צריך שום ניו אייג' ושום רותי נבון בשביל לראות את הקשר. המסקנה שלי היא שלברקת יש שערות על הידיים. |
|
||||
|
||||
חוץ מזה, אם הדוגמא לא נראית לך אז הנה אחרת: http://www.youtube.com/watch?v=nC2gZMNkyJo |
|
||||
|
||||
דווקא מדברייך הקודמים בנושא קיבלתי תחושה שאת מדברת על אנרגיה מינית *בלי* שיהיה מישהו במרחק נגיעה. כפי שידיד שלי נהג לומר פעם, "יחס חד מקומי":) |
|
||||
|
||||
לא היא. |
|
||||
|
||||
למה אתם יורדים על ברקת, אז היא קצת בקטע הניו-אייג'י, כולם חייבים להיות רציונליסטים כמוכם, יש אנשים שאוהבים ללבוש בגדים של הודים ולעשות סקס טנטרי ולשתות צ'אי, זכותם. |
|
||||
|
||||
מה לא רציונלי בשתיית צ'אי או בעשיית סקס בטנטורה? |
|
||||
|
||||
צ'אי לא טעים כמו קפה הפוך, למשל. |
|
||||
|
||||
איכס לשניהם (שותה אמריקנו עם חלב קר בצד. ככה זה, התל אביביות חזקה מהניו אייג'יות). חוץ מזה, ביום שבו יתפסו אותי לובשת בגדים הודיים אפשר להחזיר אותי לשולח. וביום שבו יתפסו אותי עושה סקס טנטרי... אני מקווה שיתנו לי להמשיך עד הסוף. |
|
||||
|
||||
אמריקנו זה המים הדלוחים האלה שעברו פעם ליד קפה? |
|
||||
|
||||
חשבתי שכל הרעיון בסקס טנטרי הוא שאין סוף. |
|
||||
|
||||
התבלבלת עם לולאת מוביוס. |
|
||||
|
||||
לולאת מוביוס זה אוננות טנטרית. |
|
||||
|
||||
הפתיל הזה הוא אוננות טנטרית. |
|
||||
|
||||
אני חווה תחושות כאלו אם חלפו יותר מ-12 שעות מהשפיכה האחרונה. יכול להיות שאצל בעלי מחשבה מזוהמת פחות זה לוקח שלושה ימים. אני מנחש שתושבי הויפאסנה נמנעים מלענג את עצמם, או אחרים? |
|
||||
|
||||
ויפאסנה זה לא מקום, זה סוג של התעמלות למוח. |
|
||||
|
||||
ותושבי הסוג של התעמלות למוח מתנזרים במהלכה? |
|
||||
|
||||
לא מבין בזה. |
|
||||
|
||||
סדנה אינטנסיבית של עשרה ימים ברצף אינה מעקרונות השיטה, הרעיון עלה לפני לא הרבה שנים כנסוי בבית כלא בהודו, ההצלחה היתה מרשימה במונחים של השב''ס, מתח בבית הסוהר, אלימות וכו'. מכיוון שהרעיון מתאים גם בחבררה המערבית, מסיבות של נוחות וזמינות, הענין של סדנה מרתונית תפס יפה. בד''כ העוסק ביוגה מתאמן פרק זמן מסוים כל יום וחי את חייו כאחד האדם. |
|
||||
|
||||
מעריכים שלרוב הזוגות לוקח כ-11 דקות לתנות אהבים ולפעמים זה ממש לא כיף. אז דמיינו תרבות שבה המין קדוש ולא חטא ומיניות נתפסת כביטוי חיובי של כוח החיים. למעשה מיניות ורוחניות אף פעם לא היו נפרדים עד האלף הראשון לספירה שאז הכחשתו של הגוף הפך לתאולוגיה הפופולרית. מין רוחני הוא אנרגיה מינית שמרחיבה אל מעבר לתחושות הפיזיות של הנאה ואורגזמת איברי המין. להתנסות תודעתית במין רוחני ישנה איכות של התכוונת ומודעות מוגברת. לפחות כך חושבת הפסיכולוגית והמטפלת לינדה סוואג'. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מה זו "אנרגיה מינית", ואיך דווקא היא, המינית, "מרחיבה אל מעבר לתחושות הפיזיות של הנאה ואורגזמת איברי המין". למען האמת, אני גם לא יודע מה זו רוחניות, ולא בגלל שאני מטריאליסט. עם זאת, אני חושד שרוב האנשים חוו במהלך קיום יחסי אישות תחושות חיוביות שהן מעבר להנאה הגופנית, בלי לקרוא לזה מין רוחני. אולי אפילו לכך נתייחד המונח "לעשות אהבה", להבדיל מ"להזדיין\לשכב". |
|
||||
|
||||
איזה שעמום, אלוהים. מין בלי חטא. היא צריכה איזה גנן. |
|
||||
|
||||
היא סתם רוצה כסף. חלק מאילה שיאמינו למה שהיא כותבת יהיו הלקוחות שלה. |
|
||||
|
||||
סליחה, תתעלמו בבקשה. המקצוע שלה כמעט התאים, אך לא בדיוק. |
|
||||
|
||||
הבנתי את החידוד אבל לא את הטיעון. היכן אתה מוצא את החטא בחיי המין היומיומיים (ולא, השאלה איננה כמותית כמובן)? |
|
||||
|
||||
מ.ש.ל? |
|
||||
|
||||
מצער לקרוא (גם מבחנת התוכן וגם מבחינת הדיון). |
|
||||
|
||||
שעמום? אתגר! |
|
||||
|
||||
ניראה שהחויה שעברתה השאירה את רישומה בזיכרונך רק מהעובדה שצימצמתה את כמות האני'ים שאתה מכנה אותם "ליכלוך". דממה פנימית פרושו צימצום למינמום את כמות התעבורה של האני'ים הפנימים הזורמים דרך הרשמים החיצוניים השונים המקיפים אותנו בכול רגע נתון, ובחירה סלקטיבית של "אני" שרוצים לעבוד איתו באותו הרגע. (בנוגע לעבודה עם רשמים ראוי לקרוא את ההויה המודעת אפיקטטוס) הכוח האמיתי ניתן לזה שמסוגל לצור את הדממה הפנימית במקום סואן. אחד כזה יחשב "כהויה מודעת" וככזה מצבו הפנימי הוא "רצון מודע" כלומר: הוא מושל בתעבורה של האני'ים השונים הזורמים מארבעת התפקודים הנמוכים ולא מאפשר להם לגזול את זמנו ואת כושר המיקוד. לכן התמיכה ברצון תעשה על ידי אמונים מפרכים על תרגילים של מישמעת עצמית והיתבוננות עצמית מתמדת כאשר המטרה העליונה היא "נוכחות להווה. ובמילה אחת: "להיות". (בנוגע להוראות לעבודה על האני'ים המרובים עלך להיצטרף לבית-ספר על מנת לקבל תצפיות ישירות לעבודה הפנימית. הספרים רק יכולים לתאר שיש בעיה כפי שאתה עשיתה בכתבה אך את הכוח השלישי שחסר אין אפשרות לקבל מהספרים אלה רק מהויות שהיתנסו ישירות עם הבעיה הזו) תודה על הרשמים האינטמים הפנימים שאתה חולק עמנו. |
|
||||
|
||||
מי עושה את ה"בחירה [ה]סלקטיבית של "אני" שרוצים לעבוד איתו באותו הרגע"? |
|
||||
|
||||
האני העליון. |
|
||||
|
||||
במובן הפרוידיאני? |
|
||||
|
||||
אינני מכיר מושג כזה "אני" עליון. בנוסף המילה "עליון" מטעה. כלומר: יש הנחה מוקדמת שישנו משהוא פיזי שהוא עליון. משהוא שהוא איננו בקירבך, אלה משהוא ערטילאי ודמיוני. כעיקרון יש להיזהר זהירות רבה בלקבוע דברים שאיננו יודעים עליהם דבר. עדיף להיות באופן פנימי במצב של חוסר ביטחון בידע שיש לנו. הוא לעולם לא שלם ותמיד חסרה לו משהוא שמשנה לחלוטין את כל הציור הפנימי על הנושא הנידון. כוח רצון אמיתי הוא זה שרוצה ממש לדעת והוא מוכן להקריב את הכול ממש את הכול בכדי לדעת. כלומר: אדם כזה יהיה ממוקד כול כולו בתשובה לשאלה שהוא שואל ולא יניח לשום "אני" לבוא בינו לבין התשובה. כלומר להחזיק את כושר הריכוז הנפשי בנקודה אחת ולא לזוז ממנה במשך עשרים וארבע שעות. בכדי להבין במה מדובר שב קרא את מה שהחברים של סוקרטס מספרים על כושר הריכוז שלו בספר "המישתה". |
|
||||
|
||||
עוד מילה יוונית שמופיעה גם היא אצל אפלטון: הומור [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
ראובן, אפשר להיתחכם איתך ולשאול איזה "אני" הוא זה ששואל את השאלה? אך כמובן לא זו המטרה. כעיקרון השאלה שנישאלת כאן היא שאלה טובה. והשאלה שנישאלת אחריה היא: מי הוא זה שיקבל את התשובה? מנסיוני אתה בודאי תצביע עם האגודל לכיון החזה שלך ותגיד "אני". בעצם ההצבעה לכיון הגוף מורה על העובדה המצערת שאנו מזוהים עם המילה "אני". ומעט היתבוננות וכנות עם עצמך תגלה את העובדה המעליבה שאתה אומר "אני" כול הזמן. ולמעשה אתה תחוש שבילתי אפשרי לתקשר ללא מילה זו. היזדהות זו איננה מאפשרת את קיומך. ואת קיום "האני" האמיתי. שדרכו נעשת הבחירה הסלקטיבית של האני'ים השונים הזורמים ללא הפסקה דרך הרשמים השונים המקיפים אותנו. בכדי שיהיה לך את חופש הבחירה ואותו "אני" אמיתי יכול להיתבטות. ראשית עלך ללמוד כיצד לימנוע או להיתרוקן. ולא כיצד להיתמלות ולעשות. וזה כמובן דורש מימך מישמעת עצמית, הידע כיצד למנוע ולהיתרוקן תפקידו לחזק את החולשות ולהחליש את מה שאנו סבורים שהוא חזק אצלנו, במיוחד את מה שאנו סבורים שדרכו אנו ניראים יפים צנועים ופיקחים. בקיצור עבודה עם החיכוך וטרנספורמציה של החיכוך. קח לעצמך תרגיל קטן ליום אחד בלבד לפני שתגיב לתגובה זו: הימנע בעת שיחה ודיבור מלומר את המילה "אני". כמו גם בכתב מלכתוב את המילה "אני". אשמח מאוד לקבל את רשמך מתרגיל זה בתגובתך הבאה. יתכן בהחלט שלאחר התרגיל הקטן הזה אתה תוכל לענות אולי בעצמך על השאלה ששאלתה אותי מהסיבה שיהיה לך איזו שהיא קנה מידה ואולי גם הבנה רגשית של מה ששאלתה. |
|
||||
|
||||
טוב, זאת בקשה קצת קשה. זה כמעט כמו להגיב בלי להגיד את המילה "אתה". כאשר מדובר בדו-שיח, חשוב להניח שיש מולך עמית לשיחה. צריכים להיות מסוגלים להפריד בין שני הצדדים של השיחה. שיחה הנערכת ללא שמות גוף נראית כמו מאמר מדעי פומפוזי במיוחד. אין אפשרות להביע דיעה ( מי מביע אותה?) רק להצהיר הצהרות בסביל מעצבן ( מי התעצבן?). בכל אופן אי אפשר היה להבין מהתגובה את התשובה לשאלה. |
|
||||
|
||||
אנסה להשיב איך זה עובד בשבילי. בראש מתרוצצות כל הזמן מחשבות, שעוסקות בעתיד ("צריכה...", "רוצה...") או בעבר. ישנן גם דאגות, חרדות, פחדים, קנאה ושאר מריעין. זהו ה"אגו" או ה"אני"/מוח החושב. מעבר אליו יש מה שאני קוראת: "חכמת הלב". יש שמכנים אותה "אני עליון" (לא במובן הפרודיאני), או "הרכב" השולט בסוסים, שברור כי פונקציונלית זהו תהליך חשיבה הזהה לזה המפעיל את החרדות וכ"ו. אבל, יש במישור הזה, אם אני קשובה לו, חכמה, רוגע, הידיעה שהכל זמני, והוא קול ברור ומובחן המצוי לגמרי בהווה. אז הכל זה "אניים", ההבחנה היא בתפקוד הלקוי של האגו החרד הזקוק לשליטה לבין אני אחר במהות גם אם לא באופן היווצרותו. קפיש? מקוה שלא מבולבל מדי. |
|
||||
|
||||
גם אצלי ( חזרתי להשתמש ב''אני'' בתגובות) יש מנגנון שעושה סדר בכל הרעיונות השונים שיש אצלי בראש ובוחר אחד מהם (בדרך כלל את זה שצועק הכי חזק). המנגנון הזה נקרא אצלי ''אני'' ויש רק אחד כזה. לקרוא לו ''אני עליון'' ולרעיונות המתרוצצים לקרוא ''אני-ים מרובים'' הוא אפשרי מבחינה סמנטית אבל גורם אי נוחות מבחינה רעיונית. מכיוון שאין לסמנטיקה השלכות אמיתיות, אני מעדיף להשאר עם הטרמינולוגיה המקובלת. |
|
||||
|
||||
הבידול בעיני אינו רק סמנטי אלא חשוב ככלי פעולה. ברגע שישנה הבנה שניתן לבחור לאיזה קול להקשיב ואז לבחור לפי איזה קול לפעול (ולאו דווקא ואולי דווקא לא לזה הצועק הכי חזק, הוא לרוב פשוט פוחד/דואג...), טוב לדעת, תפקודית, שיש קול קבוע שהוא חופשי יותר מפחד ולהפוך אותו ליותר ויותר זמין. הצעת לקרוא לו "אני", זו אכן סמנטיקה, מה שעובד בשבילך (אצלי זו "חכמת הלב") זה טוב. |
|
||||
|
||||
אופתע לגלות אם מישהו1 כופר בכך שהוא מבצע בחירות ( האם הבחירה היא חופשית, דטרמניסטית או אקראית זה נושא לדיון אחר, שכבר נוהל בעבר כאן). אני חושב שזה גם הכינוי המקובל. 1 אוקי, אולי סוליפסיסט כבד במיוחד. |
|
||||
|
||||
אתה מכיר את התיאוריה של רשתות נוירונים? |
|
||||
|
||||
אולי. יש הרבה דברים שנקראים ''רשתות נוירונים''. |
|
||||
|
||||
משהו בכיוון של fuzzy logic? |
|
||||
|
||||
משהו בכיוון של multiple choice |
|
||||
|
||||
אני אנסה את מזלי: אפשר לחשוב על כמה "אני" או מצבי-אני שונים שאין ביניהם קשר ישיר. אריק ברן פיתח תורה כזאת בשנות החמישים, בהתבסס על חוויות שמתעוררות כתוצאה מגירוי חשמלי במקומות שונים בקליפת המוח. עכשיו, למרות שמצבי-האני הם נפרדים, הם חולקים בידע, בזיכרון ובכשרים קוגניטיביים. דהיינו, מצב-האני שונה בצורה שהוא חווה דברים ובתגובות האופייניות שלו אבל הוא משתמש באותם כשרים של המוח (לצרכים טיפוליים, ברן תייג את מצבי-האני תחת השמות הורה, בוגר וילד). מצבי-האני מתחלפים ביניהם כתוצאה מגירויים חיצוניים 1. אבל אם יש במוח ידע על כך שיש מצבי-אני, ועם תרגול מסוים, כל מצב-אני שלך יודע שאפשר לעבור למצב-אני אחר מתוך השיתוף בידע ובזיכרון עם מצב-אני אחר, והוא יכול לבצע החלטה - אוטומית לאותו מצב אני - לנסות לעבור למצב-אני אחר באמצעות שימוש בטכניקות שהוא רכש. בתיאור כזה אנחנו לא חייבים להניח "אני" בסיסי אלא רק ידע משותף בין אני-יים. 1 למשל, הילד/בת-זוג/בוס שלך מרגיזים אותך ואתה נכנס לעמדה ביקורתית ונוקשה, מצב ה"הורה" שלך ומגיב באותם אופנים שראית את הוריך מגיבים כלפיך. דוגמא אחרת: אתה מרגיש נדחק לפינה ע"י העולם וחוזר לתחושת חוסר האונים של ה"ילד" ללא קשר לשיקולים רציונאליים. או שאתה מרגיש נאהב וחוזר לתחושת עליצות נרקיסית של ה"ילד" וכולי. |
|
||||
|
||||
ברור שיש לנו פרסונות שונות בהתאם לסיטואציה, אבל אם באמת אפשר ''לבחור'' ביניהם כפי שמציע יותם, הייתי מציע לקרוא למנגנון הבחירה הזה ''אני''. |
|
||||
|
||||
ניסיתי להציע כיצד אפשר לדבר על "בחירה של האני" ויחד עם זאת להחזיק במודל של מולטי-פרסונליטי, כמו שחשבתי שביקשת בתגובה 520101 . לא משנה. |
|
||||
|
||||
כלומר, כפרסונה א' מחליטה שהיא לא מסתדרת עם המציאות היא מזמינה את פרסונה ב' להחליף אותה? יכול להיות, אני יכול לדמיין מצבים כאלו ( כמו במסע אלונקות), אבל זה לא ממש מה שיותם תאר, לא? |
|
||||
|
||||
לא הייתי במסע אלונקות. הרעיון שלי הוא ששיתוף בידע ובזיכרון מאפשר בחירה בהחלפה של הפרסונות גם ללא ''אני'' מדרג גבוה יותר שיבצע בחירה. בנוגע למה שיותם תיאר, קטונתי. |
|
||||
|
||||
במסע אלונקות, כשאתה לא יכול לסחוב יותר אתה אמור להרים את היד ולקוות שפרייר אחר יחליף אותך. |
|
||||
|
||||
עכשיו אני יודע למה לא לקחו אותי. |
|
||||
|
||||
כל מחשבה היא "אני" כל רגש זה "אני" כל תחושה זה "אני" כל רושם זה "אני" כל שבריר של מצב רוח הוא "אני" כל שינוי ולו קל ביותר כדוגמת מעבר דרך הדלת הראשית של הבית לחדר עוברים איתה סט שלם של אני'ים עם שינו הרשמים והאנרגיה. לעתים קרובות אני'ים אינם מכירים אחד את השני ואין תקשורת אחד עם השני. אין מצבי אני'ים. יש נביעה משתנה של אני'ים כל הזמן עם שנוי הקל ביותר של מצב הרוח, רשמים, אנרגיה וכו' אין עצירה כלל. הדבר הנוראי ביותר הוא שאחד מהאני'ים תופס את המלוכה (כלומר: את המקום שדרכו אנו מקבלים את ההחלטות הקיומיות המידיות שלנו) למשך שלוש שניות עד חמש דקות והוא עושה ככול העולה על רוחו ואנו מאמינים לו כאל אלוהים שאומר את דברו. הוא נותן את הפקודות ואת ההוראות לביצוע האופרטיבי המידי כדוגמת השופט בבית המשפט שחותם על צו והשוטר כלומר אנכנו מבצעים מיד. הוא אומר לנו מה לומר ואך להגיב. הוא קובע עבורנו כיצד להתקיים באותם שניות של מלכותו האבסולוטית. ואז כמו שקורה גם במציאות "אני" אחר מגיע ומוריד אותו בכוח מכס מלכותו וכן הלאה.... אחד מארבעת התפקודים יכול להיות חזק יותר מהשאר ואז רוב הביטוי האוטומטי שלנו עובר דרכו כולל כל התכונות השונות. התפקוד החזק הזה הוא מקום מושב מלכותו. התפקוד הזה יכול להיות שכלי, רגשי, תנועתי, או מיטבולי אינסטיקטיבי, יש המכנים את התפקוד הזה "קיבה" או המנהל של המכונה האנושית. וזו אחת הסיבות הראשיות לחוסר ההבנה וחוסר ההסכמה בין בני-אנוש זה מה שניקרא "בבל", כול אחד מדבר בשפה שונה כל אחד רואה את הדברים דרך תפקוד שונה ותוסיפו גם את החינוך. לרוב בני-האנוש יש חמישה עד שבעה אישויות שונות שמתחלפות כמעט באופן בלתי מורגש, אישיות אחת לחברים, אשיות אחת למקום עבודה, אישיות אחת למשפחה, אחת לממונים אלנו אחת לקפופים לנו ועוד ועוד... למעשה זה מצב ההויה שלנו ביום יום. סביר בהחלט שיהיו כאלה שיקראו את התגובה הזו ויחושו חיכוך בלתי ניסבל, וסביר שיהיו שלילים מאוד היות שתגובה זו אומרת שאין להם חופש בחירה ואין להם שליטה כלל על חייהם האישים וגרוע יותר היא אומרת שהם מכונות אוטומטיות לחלוטין. ועוד יותר גרוע הם מרשים לעצמם להעלב . חשוב להפריד ולהבדיל בין האני'ים ועוד יותר חשוב זה לעשות מאמץ להבין מה זה בכלל "אני". אם תאמרו שזה קשה מאוד יש בננו הסכמה מלאה וזה אפשרי לעצור את הכאוס הפנימי הזה עם הרבה מאמצים קטנים. וכול מה שדרוש כאן זה אימות. לא אמונה. אין צורך כלל באמונה אך יש צורך זמני ביותר לתת אמון במה שנאמר ומאמצים לאמת. המפתח לחופש הבחירה הוא לאמת עבור עצמך בלבד. |
|
||||
|
||||
מישהו כאן סובל מפיצול אישיות חמור :-) |
|
||||
|
||||
אנו עמוסים בחוצצים רגשיים, אינטלקטואלים, מטבולים, תנועתיים\\\\\\\\מוטורים מכול הסוגים שאינם מאפשרים לנו לראות ולשמוע. חוצצים אלו נקראים גם עיוורון רוחני. חוצצים אלו יוצרים את אחת מהמחלות הנוראיות ביותר שבן-אנוש סובל ממנו וזה "חשיבות עצמית" כול החזקת דעה מכול סוג שהיא היא סט שלם של אני'ים. אשר נשענים תמיד על הרעל שניקרא "הזדהות". הנותנת הרשאה להביע שליליות הגוררת אבוד חמור של אנרגיה ונביעה בלתי פוסקת של אני'ים. כול החזקה של אידואולוגיה מכול סוג שהיא, היא סט שלם של אני'ים הנשענים על הרעל "הזדהות" המוסר הרשאה להיות לגלגן פיקח שנון ושלילי. הגורם לאיבוד חמור של אנרגיה ונביעה בלתי פוסקת של אני'ים. מר בנימין פרנקלין (זה שאת דמותו ניתן לראות על כול שטר של מאה דולר אמריקאי) כתב כאשר הוא היה בערך בן שמונים, שחמישים שנה הוא החזיק בדעה שגרמה לו סבל רב ורק כעת כאשר הוא מסתכל אחורה על חייו הוא הצליח לזהות את מקור נביעת הסבל שהוא סבל לאורך חמישים שנה, כלומר החזקת הדעה שגרמה לו לא לראות שהאחרים היו קרובים יותר ממנו לעשות את הדבר הנכון והוא מנע מהם את זה בגלל הדעה השגויה. לצערי הוא לא פרט מה היתה הדעה הזו. מהסיפור הקצר הזה אפשר ללמוד שיש לעשות מאמץ מתמיד להיות באמצע באופן פנימי בכדי שאפשר יהיה לקבל את הנכון הגבוהה יותר. להיות באמצע פירושו להיות פתוח, ופירושו גם להיות במצב שיש אפשרות לעשות סלקציה לאני'ים ולרשמים שבאים איתם. ובמילים אחרות פשוט למשול באני'ים ולא שהאני'ים ימשלו בנו. זה גם מצב שאין עבר, אין עתיד, אין אני, אין שלי וכו'....יש כעת, יש כאן, יש עכשיו. ויש מה נכון כעת לטובת נשמתי. לאו טסה אמר: "בימי קדם הטובים שבאנשי הטאו לא השתמשו בו כדי להשכיל את העם (אני'ים). אלה השתמשו בו להביאם לידי פשטות. קשה לשלוט על אנשים (אני'ים) כיוון שיש להם ידע רב. לכן לשלוט על הארץ (אני'ים) בעזרת הגברת הידע, משמעו להרוס את הארץ (נשמה) לשלוט על הארץ בעזרת הפחתת הידע (התרוקנות מאני'ים) משמעו להביא ברכה לארץ (נשמה)". הזדהות פירושו: שכל תשומת הלב נלקחה למקום אחד בלבד. כלומר: חץ בעל ראש אחד שתמיד מופנה החוצה לעולם לא פנימה. כלומר: אנו איננו קימים אלה רק נושא ההזדהות קיים. והבעה של רגש שלילי נותנת תחושה של חשיבות עצמית ותחושה של קיום מזויף. להיות באמצע פירושו: תשומת הלב מחולקת לשניים חלק אחד לרושם החיצוני וחלק שני כלפי עצמנו פנימה. כלומר: חץ שבשני הקצבות יש ראש אחד החוצה ואחד פנימה. הזהות איננה יכולה לחדור למצב כזה. אפיקטטוס קרא לבית סיפרו "מקום לריפוי נשמות חולות" כלומר: חולות במחלה של חשיבות עצמית, הזדהות, ואני'ים מרובים. ויש כאלה שאומרים שאפיקטטוס היה אחד מהמורים הגדולים ביותר שנשלחו ממעל. |
|
||||
|
||||
אני שב ושואל: מה מטרת כל התורה הזו שאתה מטיף לה? בסדר, הבנו, הרבה אנשים חכמים מאוד אמרו שלהיות רק בהווה ולא ליפול לתוך דעות מקובעות זה חשוב. אבל חשוב לשם מה? |
|
||||
|
||||
היכן אתה רואה כאן תורה ? ומי בכלל מטיף כאן למשהוא? ויתרה מזאת סבורני שאזור זה של עבודה פנימית לא מתאימה לך. מהסיבה שהיא מנוגדת לכול ההזדהות של מה שקרוי "אדם קלין אורן" ועם זה אינך יכול לחיות או להסכים! כך זה עולה מניתוח התגובות שלך ורצף האני'ים שאתה מעלה "על משהוא כאן צריך להוריד את הזבל מאת בעז יניב. ובנוגע לשאלה שלך "חשוב לשם מה?" סבורני שעלך באופן אישי בפני עצמך לענות על השאלה הזו ולא לבקש תשובות מאחרים על מנת שלא תהיה במצב של הבעת דעה על התשובה במקום לבקש את התשובה מעצמך. והתשובה נמצאת אצלך והיא די פשוטה ואולי יותר מידי פשוטה עבורך. ובנוסף אם אתה יודע שיש אנשים חכמים שכתבו ואמרו שלהיות רק בהווה ולא לפול לתוך דעות מקובעות זה חשוב. עצם השאלה שלך "חשוב לשם מה?" בסוף המשפט מורה על זלזול בחכמתם של אלה שאתה כביכול מאשר שהם חכמים, כלומר: אתה מציב את עצמך כגבוהה הרבה יותר מהם ומספיק כחכם בכדי לקבל או לדחות את דבריהם. היות שאתה כבר קבלתה או קיבלת לכאורה את העובדה שיש הויות בעלי יכולת קיום הרבה יותר גבוהה משלך והם אלו המוגדרים כאנשים חכמים לפחות לפי מרבית הבנתם של כלל הציבור. ואתה באופן אישי עינתה בכתביהם ודרך כתביהם אתה מקבל שהם אולי גילו משהוא. והם כתבו לך דרך כתביהם באופן אישי ואינטימי ביותר עבורך ולעינך בלבד שעלך למצוא את מה שהם גילו אם תחיה בהווה ולא בדמיון. ולפי מיטב הבנתך,זה חשוב לשם מה? ולפי מיטב הבנתי מהכתבה של מר בעז יניב, הוא חווה את מה שאותם חכמים תארו בכתביהם והוא היה מספיק אמיץ לכתוב ולשתף את הציבור בהבטים שונים של חוויתו האישית ושהוא אולי היה מבקש למצוא פתרון "לזבל" \ "אני'ים" ביום יום בכדי לחוות את החיים כפי שהם במציאות ולא את עשרת אלפי ערמות הזבל המאיימים למוטט ולהכחיד את החיים. |
|
||||
|
||||
אם נתעלם לרגע מהאד הומינום הבוטה שלך - שנדמה שהוא הדרך היחידה שאתה יכול לנהל בה דיון - הרי שאם אבחר להאזין למישהו רק כיוון שהוא הוגדר על ידי אנשים כאלו או אחרים כ"חכם" הרי שאמצא את עצמי מאזין לתורות סותרות. כי, מה לעשות, גם פרויד וגם יונג הוגדרו כחכמים; גם מארקס וגם בורדייה; גם פאולוס וגם איוב וגם ניטשה. יתרה מזאת, בהודעה שאני עונה עליה אמרת שעלי לחשוב בעצמי, ופסקה לאחר מכן אמרת שעלי להפסיק ולחשוב בעצמי. אז תחליט. אבל בתשובה לשאלתך: לו היה לי ברור לשם מה אתה מטיף את שאתה מטיף, לא הייתי שואל. מה כל-כך רע, אם להשתמש במילים שלך, במצב של הרבה אני'ים? |
|
||||
|
||||
מתנצל אם נפגעתה או נעלבתה. וממש אינני רואה כל ענין להתעסק עם הסלט האינטלקטואלי המופגן כאן שמוריק מהאין לרק שמגיע משום מקום והולך לשום מקום. די ברור שאינך מבין ואינך עושה גם מאמץ להבין. יתכן אולי שהבמה הזו שהיא ציבורית מדליקה אצלך את התשוקה לויכוחים וזה מה שמונע ממך את ההבנה ואפילו את הניסיון להבין. שלא תיפול לטעות חלילה, תגובותי לא הצביעו על חוסר באינטליגנציה או על פגם כול שהוא אצל מי מהמכובדים המגיבים כאן. אלה הצביעו על בעיה מאוד מאוד פנימית ויסודית אצל כל בני האנוש המתגוררים על פני כדור הארץ החביב שלנו. ואותו הדבר הצביע על הבעיה הזו מר בעז יניב. לצערי חלק גדול מאוד מהתגובות של כלל המגיבים פשוט התעלמו מהתנסות שעבר מר בעז יניב ויצרו מעין "טלפון שבור" שהלך והתרחק יותר ויותר מהמקור הבעיה שמר בעז יניב הניח לפננו. וכול אחד מבקש למשוך את כול תשומת הלב אליו במקום לנסות ולהבין את המשמעויות האיומות של "הזבל" המסתובב סביבנו ובתוכנו שיוצר איום ישיר על עצם הקיום האישי של כול אחד ואחד מאיתנו בעודנו נושמים. תגובותי השונות הצביעו על מקור הבעיה בהתאם לרוח ההתנסות של מר בעז יניב. לחלק גדול היתה ממש בעיה להתבונן, הרושם הכללי שקיבלתי שפשוט מפחדים להתבונן פנימה ומפחדים מהדממה. פחד זה מעורר כול מיני תגובות בלתי רציונליות וזה ממש לא חדש ודי ידוע. הבה ונעשה ניסיון נוסף איתך וזה רק אם אתה סבור ומאמין בלב שלם שיש משהוא שאינך יודע ויש בך את התשוקה באמת לדעת ולא להתפלסף, אתה מוזמן לכתוב לדואר האלקטרוני שהשארתי כאן. כל תגובותי הבאות אם תהינה, תהינה אך ורק לגופו של ענין וקשר ישיר לכתבה של מר בעז יניב. |
|
||||
|
||||
תגיד לי, אתה לא מסוגל לכתוב הודעה בלי להשמיץ? זה לא שאני נעלב במיוחד, אני רק לא מבין איך אתה חושב שזה תורם לכך שהצד השני ירצה להקשיב. והצד השני כאן, וזה חשוב, אינו אני: הוא כל מי שקורא. וזו גם התגובה שלי להצעה הסוגרת את ההודעה שלך - אני באמת מעוניין להבין, אבל כאן, לא באימייל. כל דבר אחר לא יהיה הוגן, במיוחד שהצורך שלי בהבנה אינו נפשי או רגשי, אלא אינטלקטואלי. בעז יניב הסביר את עצמו היטב, אבל זה לא אומר שאני מסכים איתו, מה גם שהדגש שלו הוא ללא ספק אישי ולא קולקטיבי. אלא שאתה טוען שמדובר בבעיה אקוטית שחובה לפתור. היא אקוטית, אם אני מבין אותך נכון, גם כי היא נפוצה מאוד וגם כי היא הרסנית מאוד. ואילו אני לא מבין: מדוע אתה חושב שהיא נפוצה? ומדוע אתה חושב שהיא הרסנית? מדוע אדם המתמקד בשקט ובהתבוננות פנימית הוא המודל הרצוי, לדעתך? האם חברה המבוססת על מודל אישיות שכזה תהיה מוצלחת יותר? האם האנשים, אפילו, יהיו מאושרים יותר? והאם התבוננות כזו תביא את *כולם* למצב של אושר, או שיש אנשים (ו/או תרבויות) שזה דווקא לא מתאים להם? וגם אם אין, האם תחושת אושר היא היעד הראוי להשגה? כל אלו אינן שאלות רטוריות, ואני אפילו לא מביע כאן את דעתי לגביהן. את דעתי אני מכיר. אני רוצה לשמוע את דעתך, וביעקר, את ההנמקות לדעתך - ובינתיים, לא קיבלתי לא את זה ובעיקר לא את זה. |
|
||||
|
||||
לא שזה העסק שלי, אבל מוזר בעיני שאתה ממשיך להתעקש על נסיונות הידברות עם מתדיין שכושר ההידברות שלו מוגבל ל''אני צודק אבל אתה ממילא לא תבין את זה''. |
|
||||
|
||||
לא מתבקשת בגלל אופי המתדיין, אלא בגלל אופי האינטרנט. |
|
||||
|
||||
צר לי מאוד אך אין באפשרותך לקבל ולהבין אינטלקטואלית מצבים נפשיים גבוהים. ובאותו הזמן יש במידת מה צורך בחלקים האינטלקטואלים שיכולים להוביל לאותם מצבים נפשיים. הקושי העיקרי של השכל הוא בלהבין את המושג "מצב" היות שזה לא משהוא פיזי שמאפשר הגדרה אינטלקטואלית. החלק שכן יכול להבין את זה ולהבדיל בין המצבים השונים זה הרגשות ומי שחוסם את ההבנה מלחלחל לרגשות זה השכל או אם תרצה המילים עצמם או אם תרצה סגנון המילים. אין כאן בעיה של אינטליגנציה אלה בעיה של עודף אינטליגנציה ואם תרצה עודף ידע. כלומר: אתה פשוט מלא מידי,וכפי שכבר שהסברתי יש ללמוד כיצד להתרוקן ולא כיצד להתמלא. אם אתה היתה באמת מבין את מר בעז יניב היתה מסכים אתו. כל התגובות שלך מראות שאין אתה מבין אותו ואין אתה מסכים אתו. כעיקרון: אין אפשרות להבין ולא להסכים או להפך. זה משהוא שקשה לשכל לתפוס. אם אתה מבין אתה מסכים אם אתה לא מבין אתה לא מסכים. (ובבקשה אל תספר לי את הסיפור שאתה מבין ולא מסכים זה פשוט לא עובד.) זה החיכוך האינטלקטואלי שאתה סובל ממנו ולא רק אתה והדרך להשתחרר מהחיכוך זה להיפרד מדברים, להתרוקן מדברים. ידע מסוים שאתה נחשפתה אליו דרך התגובות שלי נופל בו זמנית על שני חלקים הפוכים בשכל האינטלקטואלי שמשפיע בתורו על הרגשות שדרכם אתה חווה את החיכוך. הכרת דרך העבודה של התפקודים הנפשיים והתקשורת בינהם פשוט לא ידועה לך כלל. ואתה פשוט גם לא מוכן לקבל את זה שזה לא ידוע לך. ותוסיף גם שממש לא ידוע לך על סדר גודל העבודה הפנימית, השכל האינטלקטואלי לא מסוגל לתפוס את זה. נקודה! אין צודק ולא צודק. וזה יתכן החיכוך הכי כבד אצלך ואצל עוד כמה מגיבים. "האני צודק" ניזרק החוצה. אין אפשרות להוכחות אינטלקטואליות אם כאלה אתה מחפש. כל דיון אינטלקטואלי על מצבי התודעה השונים ניפסל מראש. וגם בזה יש לך חיכוך וקשה לך לקבל. הסיבה שלא רשמתי את דעתי היא: שאינני מחזיק בדעות כלל. וזה שוב משהוא שמאוד קשה לאינטלקטואל לתפוס היות שאצלו הכול זה נימוקים, דעות תאוריה וכו'. אינני רואה שאתה ממש, אבל ממש! רוצה להבין. אם היה לך רצון כזה כל סגנון הכתיבה שלך ואופי המשאלות שלך היה שונה ואופי וסגנון התשובות שלי היה שונה בהתאם. לא אתה ולא מרבית המגיבים תופסים כלל מול איזה אויב מר ונוראי אנו עומדים. מר בעז יבין נגע בו מעט. אינני חושב שיש טעם להמשיך, קבלתה את כול מה שיש באפשרותי למסור לך במצבך הנוכחי אינך יכול לעכל מעבר לזה, כול תוספת מעבר לזה רק תלך ותחמיר את אי ההבנה ותגדיל את הקף השליליות. |
|
||||
|
||||
אני חושש שאנחנו מדברים על שני דברים שונים. אתה אומר לי שאני לא יכול להבין את המצב שבו היה שרוי בעז יניב בעזרת השכל. במובן מסוים, אני מקבל את זה: אני יכול לנתח ולהסביר ואפילו לכמת ולשחזר חוויות של אנשים אחרים, אבל בוודאי שאינני יכול *להבין* אותם באמצעות השכל. בשביל להסביר חוויות אישיות נדרשת יכולת ספרותית משובחת במיוחד מצד המספר, כמו גם יכולת אמפתיה מפותחת במיוחד מצד המאזין. אבל, כמו שרודולף אוטו כתב כבר מזמן על הקדושה, כנראה שבכדי להבין באמת צריך לחוות חוויות דומות. זה, אכן, מקרב את המבין למסכים - אבל אני לא חושב שמזהה ביניהם (ויעידו אלפי האנתרופולוגים שנטמעו בקרב התרבויות שחקרו לעומת עשרות, וכנראה מאות, האלפים שלא עשו זאת). את כל זה אני מקבל (בהסתייגות הנדרשת: אני לא חושב שזה נכון רק לגבי מצבי תודעה "שונים", אבל אולי זה נכון יותר לגביהם). אבל לא על זה אני שואל אותך. השאלה שלי היא זו: בהינתן שמצב התודעה שאתה מדבר עליו ניתן להשגה, מדוע יש צורך לנסות ולהשיג אותו? ואפילו מי שהשיג אותו מהלל ומשבח אותו עד בלי די, ואפילו הוא שינה את חייו לטובה, מהי הסיבה לכך שאנשים אחרים צריכים לחפוץ בו? לשם האנלוגיה - שאני לא טוען, ואפילו לא חושב, שהיא זהה, אבל תסביר את התהייה שלי - אם מישהו יבוא ויספר לך שהתנסה לראשונה בשימוש בהרואין, ושזו הייתה החוויה הנהדרת בחייו, האם תמליץ לכולם להתחיל להשתמש בסם? הרי הנזק החברתי יהיה עצום. אם לחדד, אני שואל מדוע, לדעתך, יש לשאוף להחליל את מצב התודעה האמור על כלל החברה. אם להיסחף ולהשתמש גם במטאפורות, הבנתי את הטכניקה שלך, אבל מהי התיאוריה? |
|
||||
|
||||
אינך יכול לשחזר את מה שלא עברתה. אין לך את הציור הנדרש ברגש, ולשכל שלך אין את המידע והציור הדרוש על תפקודי המכונה האנושית. היות שהשכל האינטלקטואלי שלך הוא הדומננתי בקיום שלך והוא גם האיטי ביותר מבן שאר התפקודים יש לך קשיים אוביקטיבים "בלשוחח" על מצבים גבוהים בנוסף למה שכב זיהתה שאין לך כל התנסות כזו. אופי השפה היא שונה כלומר: אופי המילים עצמם הוא שונה. ולא נידרש כאן כל יכולת הבעה משובחת, אין צורך בה. מצבי תודעה גבוהים ניתן להשיג אך ורק דרך עצירת האני'ים או במילים אחרות: דממה מכוונת. ודרך סבל מרצון וטרנספורמציה של החיכוך. וכעת לשאלתך מדוע יש צורך לנסות ולהשיג אותו? את התשובה לשאלה הזאת עלך לענות באופן אישי בפני עצמך! כל ניסיון להבין את התשובה הזו ממשהוא אחר זו תהיה תשובתו שלו ודרכו האישית או הקיום האישי הרגשי שלו שדרכו הוא שואב את כול הכוחות הנפשיים לבצוע המטלה שהוא לקח על עצמו ושבגללה הוא יהיה מוכן להקריב את כול הדמיון וההזיות. אתה לא נימצא בתוך העור של אדם כזה. "אדם שבע לא מבין אדם רעב" אין אפשרות להיות שבע על ידי מילים בלבד. כל הידע שנירשם בדיון הזה כולל הכתבה של מר בעז יניב נועדה לאפשר לך ולאחרים להטיל ספק בידע האינטלקטואלי הקיים ולאפשר לך וגם לאחרים למצוא את התשובה האישית שלהם לשאלה שלך. והאנלוגיה שלך פשוט איננה מתאימה כאן. היות שאין כאן ניסיון בכלל לשכנע אותך ואו את מישהו כאן. כל שינוי לטובה או לרעה של אחרים כתוצאה ממה שהם עשו זה לא שנוי שלך זה שנוי שלהם. חפש את השינוי שלך בלבד אם בכלל אתה רוצה או זקוק לו. לרצות ולעבוד מחייב רצון חופשי לחלוטין. והשאלה שנשאלת האם יש לך אתה מר אורון בכלל רצון? והאם הרצון הוא שלך? והאם אתה משוכנע שהדמיון לא מרמה אותך ולא מעורב בו? והאם יש לך כלים שבחנתה אותם ושאחרים מנוסים מאוד בעבודה כזו בחנו אותם, שיכולים לאמת ולוודא מתי אתה נימצא בדמיון ומתי לא? לכן אין ממש טעם בכול אנלוגיה ואו דיון אינטלקטואלי שיכול לגרור את העוסקים בזה בעינינים טפלים ובלתי חשובים כלל והרחק הרחק מהעיקר. ונו ומתי כבר תשאל שאלות שאפשר להגיע איתם למקום כל שהוא? לא נימאס לך להסתובב במעגלים? |
|
||||
|
||||
אתה מניח לגבי הרבה מאוד הנחות, לדוגמה שאני לא מגיע לשום מקום, או שלא חוויתי חוויות הכרוכות במצבי תודעה גבוהים. אני מאוד מנסה לקדם את הדיון מעבר לרמת האני-אתה: מי אני (אדם קלין אורון) ומי אתה (מישהו הכותב בשם עט) לא ממש משנה לתקפות הטיעונים שלך או השאלות שלי. אם אני מבין נכון, אגב, נדמה לי שזו התיאוריה העומדת - במודע או שלא במודע - מאחורי הטכניקה שאתה מטיף לה: אתה מחזיק בדת האינדיבידואליזם, לפיה אם כל אדם יגיע לשלמות עצמית העולם ישלים את עצמו ("השלום מתחיל בתוכי", אם תרצה, או "תחשוב טוב - יהיה טוב" בגרסה מעט שונה). אבל אני לא בטוח, ואתה מסרב להסביר. בכל מקרה, לא אהיה כאן בשבוע הקרוב. אשמח אם תבחר לנמק את עמדותיך מעט יותר בפירוט במהלכו. אם לא, אחזור להציג בשבוע הבא. |
|
||||
|
||||
אין! הנחת הנחות לגבך. בנוגע למצבים הגבוהים: כאשר הם היו אתה לא היתה שם. וזה לא הנחה. לא רואה דיון כאן. ואינני מתעסק ברמות כול שהם. והטעונים שלך הם ברמה של מילים בלבד. והקושי המיוחד לך זה לא לראות את זה. זה מעין חוצץ בין התפקודים. תאוריות הם מחוץ לתחום העבודה. רק אימות ווידוא . כל ניסיון לגרור את העבודה לתאוריה תיכשל מראש. אין כאן דת. אין הטפות. אין שלמות. אין מחשבה. וגרוע יותר עבורך אין כמעט מילים. וכן אתה מאוד אינדיבידואל ואפשר לומר אפילו באופן קיצוני. וקיצוניות זו שמה "אדם קלין אורון". ואל תעלב לי כאן בבקשה, זה לא אישי. להשתחרר ולהיפרד ממנו יתכן בהחלט שתצטרך לקרוע את ים-סוף לשנים. בכול מיקרה את הלחם עלך לבצוע לשניים. אם ממש אבל ממש תרצה להבין את כוון העבודה, ראה את עצמך "כעולם" כלומר: העולם הפנימי. ומה מצבו? העולם החיצוני ניסתר מימך כליל. מהסיבה שהעולם הפנימי שלך במצבו הנוכחי הוא בכאוס של אני'ים. ויתכן בהחלט שבמצב גרוע יותר. ושוב זה לא אישי. חלון ההזדמנות ניפתח לרגע קצר אל תפספס אותו. אסוף את כול התגובות שנכתבו עבורך קרא אותם שלוש פעמים, פעם אחת כאילו אתה קורא עיתון, פעם שניה כאילו אתה מקריא סיפור למישהו, פעם שלישית קרא את זה כאילו זה ניכתב למענך בלבד כלומר כאילו חבר מאוד קרוב ואישי כתב לך לעינך בלבד. אולי אחרי שתעשה את זה תתחיל לשאול שאלות שאפשר להגיע איתם למקום כול שהוא ולהפסיק להוריק מהאין לרק. |
|
||||
|
||||
יש לך דברים רבים ללמוד מן האיש המבקש ללמוד ממך, ואולי יש משהו סמלי בכך ששמו (האמיתי) הוא ''אדם'' - אולי תנסה גם אתה ללמוד ממנו התנהגות שבזכותה תהיה ראוי יותר להגדרה הזאת, ''אדם'' (לאיזו הגדרה אתה עונה כרגע, קשה לי לומר, אבל אסוציאציה מוכרת משהו של גרם שמיימי הזורח ממיקום אנטומי כלשהו - היא הראשונה העולה בדעתי). |
|
||||
|
||||
לא ממש הבנתי את המשפט הראשון שלך. אתה מתכוון שלא חוויתי את המצבים הללו כראוי, או שלהגיד "אני חוויתי מצבים גבוהים" זו טעות, כי לא אני חוויתי אותם - מעצם היותם מצבים גבוהים? אני מקבל את זה שאני אינדיבידואל. חשוב מזה: אני מקבל את זה שאתה טוען שהדרך הראויה היא ויתור על האינדיבידואליזם. אבל אני לא מבין *למה* אתה אומר את זה - מה האדם הספציפי והעולם ירוויחו מזה? אני אפילו מקבל את זה שיש אנשים שזה עושה להם טוב - אבל למה, לדעתך, זה עושה להם טוב? והאם הטוב הזה הוא טוב שראוי להפצה רחבה יותר? וחוץ מזה, אני לא מבין כיצד ויתור על אינדיבידואליזם כרוך, לשיטתך, בהתכנסות בתוך עצמך וניתוק מהעולם. שים לב: אני לא אומר שזה בלתי אפשרי ולא נכון - אני לא מצליח להבין בכלל את העמדה שלך. האם מה שאתה מנסה להגיד לי הוא שהדרך היחידה להבין היא להתנסות? זה פרדוקס מיסטי ידוע, אבל הוא לא מנע מדורות של מיסטיקנים לנסות ולהסביר בכל זאת - בכדי לחלוק את החוויה או בכדי לנסות ולשכנע אחרים שהיא ראויה לשכפול. אז נסה. |
|
||||
|
||||
לא נימאס לך? שוב אתה מחפש לטחון מים? כבר עברנו את השאלות האלה. וכבר קבלתה תשובות אינטלקטואליות שיספיקו לך לעשר הגלגולים הבאים. נו טוב מספיק, נכנסנו לכביש ללא מוצא. אין לי יותר אנרגיה בשבילך. תודה על תשומת הלב שהענקתה לי. |
|
||||
|
||||
בשמחה. חבל שלא הצלחנו להפוך את זה לדיאלוג - ומבחינתי, אפילו למונולוג - יותר פורה. |
|
||||
|
||||
הנחתה בדיוק את האצבע על הבעיה האמתית שלך ועל מרכז יסוד מקור נביעת האני'ים וההזדהות שלך. הנושא שהונח כאן על השולחן על ידי מר בעז יניב איננו נושא לדיון או מונולוג אלה נושא להתבוננות פנימית ועבודה פנימית מתמדת. זה איננו נושא שאפשר להתוכח בו או שיש לשכנע משהוא. זה לא נושא הדורש רמה כל שהיא של אינטליגנציה. זה או שאתה רואה את זה או שלא. וכאן אתה ניכשלתה ולא רק אתה....כול שיחה בנושא הזה אפשרי אך ורק על ידי מסירת תצפיות הדדיות המתאפשרות כתוצאה מהתנסות ישירה. ללא התנסות כזו אין על מה לשוחח ואין חומר המאפשר למידה כול שהיא. וכול שיחה או דיון שאיננו נובע מהתבוננות והתנסות ישירה הוא שיח חרשים....לנסות ולהבין את הנושא הזה אינטלקטואלית ללא התנסות ישירה היא בורות הנובעת מעצלות. וכול "השיחות" שהתנהלו כאן הם למעשה דו שיח של חרשים.... אולי משהוא ירים את הכפפה ויכתוב מאמר "כיצד מתנהל דו שיח של חרשים" ויביא דוגמאות "מהדיון" שהתנהל כאן. |
|
||||
|
||||
יותם, זהו לא דו שיח של חרשים. זהו דו-שיח בין אנשים המתימרים להיות רציונאלים למאמין עיוור. אם הקשקוש הרוחני הזה עושה לך טוב - אני מאחל לך בהצלחה ושיהיה לך לבריאות. אבל לא ממש הצלחתי להבין מה המסר שאתה מנסה להעביר(המשפט האחרון עבר עידון). בברכה, איש בור ועצלן. |
|
||||
|
||||
אבל כבר עברנו על זה: ראשית, אני חושב שזה נכון באופן חלקי לגבי כמעט כל תופעה אנושית שהיא. אני אפילו מוכן להניח שזה נכון במיוחד עבור חוויות שנהוג לכנות אותן "מיסטיות". אבל כמו שבעז יניב הוכיח היטב, זה מעולם לא מנע ממיסטיקנים לנסות - ובכל מקרה, הפתרון הוא או לשתוק או לדבר, לא לדבר ולהגיד שצריך לשתוק. שנית, אתה מניח שלא חוויתי חוויות דומות. לצורך קידום הדיון אני מוכן לומר מפורשות שזה לא נכון. בנוסף, יש לי נסיון רב בקריאת ואיסוף דיווחים רבים לגבי חוויות דומות. אבל אפילו הייתי מקבל את ההנחה שלך שרק אנשים שעברו חוויות דומות יכולים לדבר זה עם זה, אנחנו לא באימייל: אנחנו בפורום פומבי. אתה ואני צריכים להבהיר על מה אנחנו מדברים. ותצטרך להאמין לי שבכנות - לא בקנטרנות, לא מתוך ווכחנות - שאני עדיין לא מבין מה בדיוק אתה אומר. |
|
||||
|
||||
על זה אמר אוסטרי אחד: "על מה שאי אפשר לדבר, ראוי לשתוק". |
|
||||
|
||||
אל תשכח שאחוזים מסויימים מאותם מיסטיקנים שבוחרים לדבר, ללמד, לשכנע, להפיץ וכו', עושים כך משום שגילו בנושא זה פוטנציאל לרווח כספי. אם הם בעלי אישיות כריזמטית - מדובר לעיתים בפוטנציאל כספי גדול מאוד ומבטיח מאוד. לפחות לדעתי ועפ''י התרשמותי במשך שנים ארוכות - זוהי הנקודה הקרדינלית שבכל הסיפור, וסליחה על הציניות. |
|
||||
|
||||
לא, אני לא חושב. זאת אומרת, אני מוכן לקבל את זה שיש שרלטנים בעסק - אבל מנסיוני האישי, הם לא נפוצים יותר מאשר בכל תחום אחר. בכל מקרה, הן במקרה של יותם והן במקרה של בעז יניב אני לא חושב שיש כאן שרלטנות כלשהי. בעז באמת רוצה לשתף אותנו בחוויה שלו, וליותם חשוב (בדרכו שלו) להעביר מסר כלשהו. |
|
||||
|
||||
לדעתי יותם הוא כנראה פארודיה טרולית על ''מוארים''. |
|
||||
|
||||
תגובות רלוונטיות מדיון 2985: תגובה 483991 תגובה 483993 תגובה 484016 תגובה 484101 תגובה רלוונטית במיוחד, כנראה, לתעלומת "יותם": תגובה 484110 וההסבר האולטימטיבי, כרגיל: תגובה 485120 (סליחה אם הערבוב בין ויפסאנה לבין "סתם" זן הוא ערבוב לא נכון או לא מדוייק. אותי עצמי זה לא מעניין, אבל לרגישים שבינינו) |
|
||||
|
||||
דווקא מסתתרת שם תגובה שאולי תעניין את אדם: תגובה 484273 |
|
||||
|
||||
מה שאתה מנסה לעשות זה כמו ללמוד את עיקרי האמונה היהודית ע"י קריאת ספר בראשית. לא בדיוק חסר חומר על הבודהיזם - תפתח כל אנציקלופדיה ותוכל למצוא את תמצית התאוריה, למה/למי זה טוב וכו', והכל בשפה ברורה ואובייקטיבית. משם תוכל להמשיך דרך הרפרנסים. ולעניין, מהמעט מאוד שקראתי, התשובה לשאלה שלך היא: א. יאפשר למאמין להמנע מסבל. ב. יאפשר למאמין להכיר את המציאות האמיתית כפי שהיא. מעבר לא'+ב' לא נראה לי שמישהוא טוען שיהיה טוב לחברה באופן כללי אם כולם ישיגו נירוונה - מדובר על תפיסה שמנסה לעזור לאדם באופן פרסונלי (בדומה להרבה דתות ופילוסופיות אחרות). |
|
||||
|
||||
לא, מה שאני מנסה לעשות זה לבקש ממישהו לנמק את עמדתו. אני לא מבין למה כל-כך הרבה אנשים פה מתקשים להבין את הרעיון של פורום פומבי לדיונים *פומביים*. |
|
||||
|
||||
אני מאוד מעריך את סבלנותך, אבל יכול להיות שלא כולם בנויים לדיונים מסודרים. בא נניח שיותם נהנה מזיו הארתו וקצת יותר מדי מסונוור ממנה מכדי תאור בהיר שלה. נראה לי שלא תצליח להתקדם איתו יותר מדי וחבל על התסכול ההדדי. |
|
||||
|
||||
אני מקבל את זה, ובוודאי שבדעתי עלתה כמה פעמים המחשבה להתייאש - הרי בן-שיחי חוזר ואומר לי שוב ושוב שאינני בשל להאזין לו, ושאין בכוונתו להמשיך ולדבר איתי. אבל, מצד שני, הוא ממשיך לדבר איתי, ונראה לי שמכל הודעה שלו אני יכול להבין קצת יותר את הפילוסופיה שלו. זה לא אומר שאני מסכים עם מה שהוא כותב, כמובן, אבל חשוב לי להבין, ובינתיים עוד לא נשברתי מלנסות. נ.ב. - ברקת והמחלקה: אני לא מנסה להבין מהו זן או מהו בודהיזם. אני מנסה להבין באיזו אידיאולוגיה יותם מחזיק. אם הוא יגיד לי "זן" או "בודהיזם" ההפניות שלכם תהיינה רלוונטיות - אבל אני לא בטוח בכלל שזה המקרה. נ.ב.נ - אם אני כבר במטא-דיון, תודה לכותב(י?) שתי התגובות המחמיאות. נעים לקרוא. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תגובה 484409 |
|
||||
|
||||
ראובן אתה בעצם עניתה על התשובה גם אם היא ניראת בלתי מובנת לך. יש לך כבר ניסיון, כלומר ניסתה את התרגיל והתוצאה חוויתה קושי. החלקים האינטלקטואלים שלך שרגילים להישתמש במילה "אני" נמצאו תחת חיכוך כאשר נימנע מהם באופן מכוון מלומר את המילה "אני". בשלב ראשון אין טעם לנסות ולזהות מי מדבר היות שאין לך את הכלים הדרושים והידע המתאים שנוצר תוך כדי היתבוננות מתמדת על התפקודים השונים, כמו גם אין לידך חונך שיכול לומר לך היכן אתה טועה והיכן אתה מחליף בין התיפקודים וכיצד אתה גולש לתוך הדימיון מבלי להרגיש. המגיבה מאיה הצביעה על מצב של רבוי פטפטט בתוך המחשבה, זה אחד מהצדדים של רבוי אני'ים כלומר החלקים האינטלקטואלים פעילים על העבר או העתיד. בנוגע לעתיד, לדוגמה: מחשבה על הפגישה שיש לך בעוד שעה כלומר תשומת הלב שלך לא ממוקדת כאן וכעת. אותו הדבר זה המחשבה על העבר. צד נוסף שנובע ממנו כמעין המיתגבר שטף של אני'ים זה התשוקות והחשקים השונית שהם רגשיות, מאיה נגעה בעינין הזה כאשר היא קראה לזה חרדות פחדים וכו'. ועוד צד שנובע ממנו אני'ים זה התחושות השונות של חוסר נוחיות ואו עונג. יש הבדל משמעותי בין התחושות לרגשות. בנוגע לרגשות: אנו מלאים ברגשות שלילים שממלאים אותנו באין סוף אני'ים שחלק גדול מהם איננו רואים בהם שלילים, לדוגמה: אנו שופטים באופן קבוע כמעט את כול מה שנימצא בטווח הראיה והשמיעה שלנו, יש לנו דעות מוכנות מראש על כול דבר. שפיטה מופעלת על ידי הרגשות, כמו גם החשדנות ויש כמובן עוד אך זה מספיק לעת אתה. הסיבה שזה כך היא שיש בתוכנו תולעת שכול הזמן רוצה להיתבטות. וזה הצד השלילי של האגו שמאיה צינה בתגובה שלה. המגיבה מאיה העירה שיש מקום שקט בפנים, ובכדי להיתחבר למקום השקט הזה דרוש סבלנות ועצירה מוחלטת של שטף האני'ים למשך שלושים שניות כמה פעמים במשך היום. זה ניאה קל ופשוט אך לצערי זה אחד מהדברים הקשים ביותר לעשיה. הרצון להגיע למקום השקט הזה בצרוף אימונים ותרגילים מתמידים למשול באני'ים הגורמים לדלפת אנרגיה חמורה, זה מה שאיננו מאפשר לך את ההבנה הדרושה מדוע יש בכלל לעשות מאמצים. דרוש מאמץ גדול להבין. ללא מאמץ כזה לא ניתן למסור כל ידע עם כול רצוני הטוב. מתנצל מראש על השפה שהיא עשויה להיות קשה להבנה עבורך. הישתדלתי לכתוב ולהסביר בשפה שלמיטב הבנתי אתה עשוי להבין. תשתדל לקרוא את התגובה לאט ותנסה לעשות מאמץ להבין, אם תרגיש מבולבל תמתין כמה ימים ותחזור לקרוא שוב. |
|
||||
|
||||
יש שאלה שהיססתי כבר כמה ימים אם לשאול כאן, גם כי אני לא בטוח שזה המקום הנכון וגם כי אני לא רוצה להשליט אוירה כבדה ולעשות לאנשים כאן דיכאון, אבל עכשיו החלטתי שאשאל את השאלה: האם העבודה העצמית שהמאמר עוסק בה ושאתה מתאר, יכולה לעזור לבנאדם שנתגלתה אצלו מחלה קשה ופתאום הממה אותו בזמן האחרון ההכרה שצפי החיים שלו הוא לעוד זמן קצר בלבד? (אני בכונה לא משתמש כאן במילים "תוחלת חיים" וגם לא באמירות מהסוג של "סטטיסטית נשארו שנתיים לחיות", וכאלה, כי לא רוצה לדבר "רפואית") מאוד אודה לך אם תתייחס וסליחה שוב לכולם אם אני מעכיר את האוירה. |
|
||||
|
||||
ראה דיון 2902 הדרכים להעכרת האווירה באייל הן: טרוליות, שימוש דמגוגי בשואה, אד הומינם ולשון גסה. |
|
||||
|
||||
תודה על ההפניה. לא התכונתי ל"מעכיר" בצורות שאתה מתכוון אלא אולי יותר ל"מעציב" - הרי אנשים נכנסים הנה להנות, כמו שנאמר בשורה הראשונה של דיון 1013. ולהנות זה להנות מכל הבחינות - גם מהבחינה הזאת שלא צריך שכל אחד ישפוך את השק של הצרות הפרטיות שלו, ואני הפרתי את הכלל הזה עם השאלה שלי. טוב, לא משנה. |
|
||||
|
||||
אתה לא מעכיר את האווירה. בכלל, נראה שמצב רוחך עכור יותר משלנו ואני אישית אשמח לנשוא איתך בחלק מהעכירות. באשר לשאלתך, ראשית אני לא מומחה לעבודה עצמית ולא מומחה להתמודדות עם המוות כך שראה את תשובתי רק כהבעת דעה ולא עצה מקצועית. התמודדות עם מוות קרוב, בעיקר בהפתעה, הוא קושי נפשי גדול. עבודה עצמית יכולה לגעת בתחומים שונים, בהם גם המוות. בדרך כלל העבודה לא נעשית בהקשר אישי כל כך ישיר אלא יותר בנוסח ''מה אנחנו מול העולם'' לדוגמה והקשר אוניברסלי. סוג העבודה העצמית וההתמודדות עם המוות הם מאד אישיים כך שקשה לתת עצות גורפות. אני מבין שאתה מחפש את העזרה למישהו שהוא לא אתה. במקרה כזה הוא חייב לרצות בכך אחרת העניין ממילא לא יועיל. אם הבשורה ניתנה זה עתה יתכן וכדאי להמתין מעט ולתת לו זמן לעכל אותה לבד. מאד יתכן שסוג של עבודה או יעוץ (כמו הפסיכולוגי המערבי דווקא) יוכל מאד לסייע לאותו האדם. הגישה למוות ומצב הרוח משפיעים מאד על איכות החיים, במיוחד במצבים כאלו. כדאי מאד למצוא מקום או מטפל טוב ושמוכשר לסוג כזה של התמודדות. אני אישית לא מכיר שמות של אנשים ספציפיים כאלו. אולי אחרים יוכלו לתת לך כאן המלצות כאלו. אני מצטער על המצב בו אתה נמצא. בהצלחה. |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
פרומתאוס יקירי, אינני יודע לאיזה תשובה אתה מצפה בנוגע לאדם שניתגלה אצלו המחלה ושהוא עומד לסיים את תפקידו. ההמלצה היחידה שיש באפשרותי למסור בנוגע למצב כזה הוא שכול העבודה הפנימית תלך לכיון קבלה של המוות כחלק בלתי ניפרד מהחיים. לא להיתלונן כלל. להודות ולהכיר תודה על הזמן שקיבל, ולהיתפלל שכאשר הבילתי נימנע יגיע הוא יהיה נוכח. כלומר: ער למעמד הזה באותו רגע ההיתרחשות. יועיל לו לקרוא את הספר על מותו של סוקרטס, ואת הספר של אפיקטטוס בפרק כיצד יש לקבל את המוות. המאמץ העיקרי יתמקד: לא להיתלונן וסולוק כל חשבון ושפיטה ממוחו וקבלת המצב כפי שהוא ובאותו הזמן לא לותר כלל ולהאבק במחלה בכול כוחו. כלומר: לעשות את המקסימום שהוא יכול. כעיקרון, המורה הגדול של החיים הוא המוות. המוות מחנך ומלמד את האדם לזכור את האלוהים דרך הלב בכול נשימה. כלומר: טרנספורמצה של הסבל ותרנספורמציה של החיכוך למצב נוכחות.ובאותו המעמד עבודה למען ולטובת כולם בלי שמירת חשבון ושפיטה. החיים מחנכים ומלמדים את האדם להיות נאיבי חמדן ואנוכי וזה חוק ההישרדות של המכונה האנושית שנימסרה לו כדין על מנת להיתקיים ולהתרבות במרחב. כלומר: עבודה למען עצמו בלבד על מנת שהחזק יעמיד צאצאים בעלי תורשה עם סכוי גבוהה לשרוד. |
|
||||
|
||||
ותודה גם לך. |
|
||||
|
||||
אם אדם קרוב לי היה במצב דומה, הייתי מציע לו או לה לקחת כלב, הקרבה, החום והאהבה שמעורבים ישפרו את מצב הרוח, האחריות תוסיף מוטיבציה, כמובן שעל אחריותו של המציע לדאוג לעתידו של הכלב. |
|
||||
|
||||
אני הייתי מציעה לקרוא את הספר ''אהבה רפואה וניסים'' של ד''ר ברני סיגל. |
|
||||
|
||||
אינני יודעת בדיוק מה מצבו של החולה שאתה מדבר עליו - או אם מדובר בך עצמך, חלילה. אבל מצאתי שבמקרים דומים (ואני מכירה כמה, לצערי), יש כמה דברים שיכולים לעזור: א. האמונה בכח החיים. הצפי הרפואי איננו חזות הכל. היכרתי אנשים שחיו שנים על צפי של חודשים ספורים, כשהיה מדובר במחלות קשות במיוחד. עניין של רצון, כח, סקרנות אופטימיות או שלל דסרים אחרים. לא חייבים לציית למדע בכל עניין. המציאות יכולה להיות חזקה ממנו. ב. התעמלות, הליכה, יציאה מהבית - אם הם אפשריים. כולם עוזרים לשפר את מצב הרוח. הם גם נותנים תחושה כלשהי של שליטה במצב. ג. צחוק. אם יש מישהו/משהו שמצחיק את החולה, זה עוזר מאוד. אם אין - גם צחוק ללא גורמים חיצוניים הוא דבר בריא ביותר. ד. גורמי עניין. ככל שאפשר למצוא יותר עניין בדברים, יהיו אשר יהיו, צוי דברים שהם מחוץ למעגל המצומצם של חייך האישיים, כך מוטב. והטוב ביותר - משהו שמעורר עניין וכרוך בעשייה שהחולה מסוגל לה. או בשיחות מעוררות עניין, אם יש בני שיח אפשריים בסביבה. או גורם עניין יצירתי המאפשר גם ביטוי עצמי. כל הנ"ל נאמרו די בשליפה - כפי שאמרתי, הנושא מוכר לי מאוד. אם אזכר בדברים נוספים, אחזור אליך. ואני מאחלת לך הרבה הצלחה, עם הפנים לחיים. |
|
||||
|
||||
תודה לך ולאנטילופה. אני מניח שכל עצה תתרום משהו בסופו של דבר, גם אם כרגע קשה לראות את המכלול. |
|
||||
|
||||
כאשר צינתי את מצב ריבוי האני'ים התכוונתי לכול המצבים המושכים אני'ים. עצב, סבל, כאב, אהבה, געגועים וכו' עצירת נביעת האני'ים מכול מצב שהוא מתחילה בהכרה בעובדה שלא נימסר לידנו הכוח לחולל דברים באופן חיצוני. כלומר: הכוח הזה נישלל מאיתנו בני-האנוש באופן מוחלט! והכוח היחיד שנימסר לרשותנו הוא פנימי בלבד. לדוגמה: יש ביכולתך להחליט על מה לחשוב בכול רגע נתון ואו לעצור את כוון המחשבה ברגע הזה ולחשוב על משהוא אחר. ניראה שהמחשבה שלך על המחלה מעסיקה אותך הרבה יותר מכפי שזה ראוי. עצב על אדם קרוב זה מאוד אנושי וזה גם חולשה. וזה גובל בפשע להמשיך לתת לזה למשול בך ולהעסיק אותך במקום שאין לך כול שליטה ואן אתה יכול לעשות דבר. כל ההחלטות בנוגע לחיים והמוות הם מחוץ לתחום של בני-אנוש באופן מוחלט. התפקיד העיקרי שעל בני-האנוש לשחק הוא: לא לתת להשפעות שליליות חיצוניות להשפיע על התפקודים הפנימים. מתן רשות להשפעות שכאלה גוררות מיד מאות ואלפי אני'ים מכול הסוגים ומכול המינים וגרוע יותר אנו מזדהים אתם באופן אישי. למעשה זה מצב הקיום של 99.99% מכלל האוכלוסיה בעולם. יש להתעלות מעל מה שאנו סבורים שזה כל יכולתנו בכדי לחיות בתנאים פחות או יותר סבירים והגיוניים. כלומר להתמקד רק במה שיש באפשרותנו לעשות. ועשיה בתנאים האלה פירושו "למנוע". נ.ב: אדם הסובל ממחלה ומכאב לא ישמע להצעות כול שהם, וסביר יותר שהוא יהיה במצב שלילי וחסר סבלנות אם הוא בהכרה, כך שסבורני שכול העצות שאתה מקבל כאן יכולות להועיל רק לך באופן אישי ולא לחולה עצמו. יתכן בהחלט שיועיל לו יותר אם תדפיס את כול העצות שאתה קבלתה כאן ואולי גם במקומות אחרים ותיתן לו לקרוא בעצמו מבלי שאתה באופן אישי תדבר. תן לו לשאול את השאלות אתה תרשום אותם וכאן באתר הזה החברים יעשו כמיטב יכולתם לתת לו תשובות ראויות לפי מיטב ניסיונם והבנתם. זכור אך שהוא חווה את עוצמת הדברים שעוברים עליו זה לא דומה למה שאתה חווה ועובר עלך. |
|
||||
|
||||
שמת לב היכן אתה כותב דברים אלו? האם זה בדיאלוג פנימי בתוך ראשך? או שמא על תשתית מחשב משוכללת, באמצעות מכשירים קרובים אליך ורחוקים ממך, שנבנו כולם בידי בני-אדם, שרבים מהם היו בחיים בכדי לבנות אותם בזכות טיפולים רפואיים (מונעים כמו גם בזמן אמת) שניתנו להם? |
|
||||
|
||||
נו די, אז הוא שכח את המילים ''עד גבול מסוים''. מספיק חם עכשיו גם ככה. |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין להגיד ''צריך להכיר בכך שהמין האנושי לא יכול לשלוט בכל דבר'' לבין להגיד ''ראוי לשאוף למצב שבו אתה לא מנסה להשפיע על סביבתך כלל''. |
|
||||
|
||||
לא חשבתי שהוא מנסה לומר "אל תדליק מזגן אם חם לך". אלא "צא רגע מהאגו טריפ האנושי ומתסביך השליטה המערבי, ותכיר בזה שאתה בסך הכל יבחוש בן שלולית, עפר ואפר". בנוסף: כש"נפרדים" מההשפעה על הסביבה, ייתכן שגם השפעות הסביבה עלינו יפחתו מאוד. אם אתה לא מרגיש חייב להתאים כל רגע את הטמפ' במזגן, אתה גם מקבל את שינויי מזג האוויר ברוח סטואית יותר. למי שצפי החיים שלו קצר, זה ודאי שינוי חשיבה שמסייע מאוד בהתמודדות. |
|
||||
|
||||
מי שלא משתמש במזגן בקיץ יכול להיות פחות פרודוקטיבי. ההטפה הזו מוצגת לא סתם ניחומים לגוסס אלא כדרך חיים מומלצת. |
|
||||
|
||||
מי שצפי החיים שלו קצר לא מתרכז במזגן ובדומיו, ואם כן זה מפני שההתרכזות הזאת מועילה לו, בין אם במודע או שלא במודע. אולי רק מי שבילה ממושכות עם אנשים בעלי צפי-חיים קצר יכול להבין את זה. ואם איזה חולה טרמינלי יקרא כאן, חלילה, את הדיון ואת כל ה"עצות" הויפסאניות (זאת הויפסאנה בגדולתה? אבוי) וההמלצות לסטואיקה בנוסח "יא פרעושון בן דומן, שום דבר חיצוני הוא לא בשליטתך", זה יכניס אותו לדיכאון יותר עמוק מזה שיש במצבים האלה בין כך, ויקצר את צפי החיים שלו עוד יותר משהוא קצר בלאו הכי. מצחיק, הקטע העתיק והעייף של הניו-אייג'יסטים על המערביים "חולי השליטה", ה"מירוץ המטורף", ה"רעש והמהומה" וכל הקשקוש הזה. הרי רוב האנשים לא שייכים לבועה המעמד-בינונית-אמריקאית או לבועה הבורגנית-איילית, רוב האנשים נאבקים כדי לשרוד ולהעניק לילדיהם פת לחם. |
|
||||
|
||||
האומנם רוב האנשים (במערב - החולה הנ"ל לא מעזה, אני מקווה) נאבקים כדי לשרוד ולהעניק לילדיהם פת לחם? כי אני שמעתי שאת רוב האנשים במערב הקפיטליסטים תכנתו לצרוך הרבה יותר ממה שהם צריכים. אותי מצחיקה דווקא המנטרה הפולנית "גוועלד - רוב האנשים נאבקים כדי לשרוד ולהעניק לילדיהם פת לחם". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בכיינים פולנים שזופים אחרי הוריקן קתרינה: |
|
||||
|
||||
הטיפול בקתרינה היה פדיחה של האמריקאים שרבים אוהבים לחגוג עליה. אבל אחרי האסון לאף אחד מהפולנים הכהים שבתמונה לא חסרה פת לחם לילדיו, למרות שהם עניים יחסית לחברה בארצם. אלו אנשים שיש להם לפחות את המינימום הדרוש, ואם הם נאבקים על משהו זה על שיפור מצבם. זה מבורך - אבל זה כבר לא פולני. אם את/ה רוצה להראות לי רעבים, אני מציע לחפש תמונות מאפריקה. |
|
||||
|
||||
פסקאות 1 ו-2: מאיפה אתה יודע? פסקה 3: האייל באמת לא פונה להמוני הילדים הישנים ברחוב בהודו, וזה יתוקן לאלתר. |
|
||||
|
||||
מעיסוק בתחום. |
|
||||
|
||||
אז בוא ספר לנו, איזו צורת חשיבה לדעתך כן תעזור נפשית לחולה סופני? |
|
||||
|
||||
יש המון מה לומר על זה ולי יש בעיית זמן רצינית, אבל האלמונית מתגובה 520332 כבר עשתה בשבילי חלק מהעבודה, ואני לא מתכוון לניסים רפואיים, כי כאלה לא כל כך ראיתי ואני מתקשה להאמין בהם, אבל אני מתכוון לגישה האופטימית ולאהבה הפעילה שהיא מבטאת, בניגוד לאוירת הנכאים והאין-אונים הקלה שעולה, לטעמי, מתגובה 520347, ושנדמה לי שאת תמכת בה כמדיניות למקרים כאלה (או שבאמת לא הבנתי או לא עקבתי מספיק אחרי הפתיל, וסליחה אם זה כך). |
|
||||
|
||||
התגובה שקישרת אליה באמת מלאת טעם. אני לא תמכתי בשום דבר כמדיניות - אלא אמרתי שיש טעם גם ב תגובה 520347 . להבנתי היא אומרת כמה דברים עיקריים חיוביים: "לא לתת להשפעות שליליות חיצוניות להשפיע על התפקודים הפנימים" - זה די דומה ל"אמונה בכוח החיים" שהזכירה האלמונית, לא? "יש ביכולתך להחליט על מה לחשוב בכול רגע נתון ואו לעצור את כוון המחשבה ברגע הזה ולחשוב על משהוא אחר". - זה מקביל מבחינתי לסעיף "צחוק". וגם "המחשבה שלך על המחלה מעסיקה אותך הרבה יותר מכפי שזה ראוי... וזה גובל בפשע להמשיך לתת לזה למשול בך ולהעסיק אותך במקום שאין לך כל שליטה..." - המוקד כאן להבנתי הוא פשוט חשיבה חיובית, והרחבת הפרספקטיבה על החיים, שלא יתמקדו רק במחלה. קצפו של אדם יצא על המשפט "שלא נימסר לידנו הכוח לחולל דברים באופן חיצוני. כלומר: הכוח הזה נישלל מאיתנו בני-האנוש באופן מוחלט!" ודומיו. אבל מכאן בכלל לא משתמע שאין לשאוף להשפיע, שכן יותם כתב בפירוש (ראי לעיל בתגובתי) שדרך השפעה על ההכרה אפשר גם להשפיע על המציאות של האדם עצמו, למשל. ובמענה נוסף ל תגובה 520452 - יש הבדל בין "לשאוף לא להשפיע על הסביבה כלל" לבין "להבין שההשפעה של בן אנוש היא מוגבלת, וכדאי לשחרר קצת שליטה (אגו)ולהתרכז בחיובי". שכך אני הבנתי. |
|
||||
|
||||
נראה לי שחלק מהבלבול כאן קשור לסיכויי ההחלמה. יש חולים שכבר לא יחלימו. יש חולים שיחלימו בהסתברות נמוכה יחסית. הדיון הזה מבלבל בין שניהם. אני מניח שכל אחד מאיתנו מתייחס אחרת לשני המקרים. יש סתירה מובנית בין ''מאבק במחלה'' לבין ''קבלת המוות''. כל אחת משתי הגישות הללו לגיטימית במקרים רבים. יש מקרים שבהם שתיהן לגיטימיות. לא כדאי להתחיל לכתוב בצורה כללית מה ראוי ומה לא ראוי. לכן כל הדיון הזה גורם לי להרגשה לא נוחה. אני לא בטוח שצריכים להמשיך להגרר הלאה, למרות שכבר נזרקה אבן לבאר. |
|
||||
|
||||
אתה צודק, אבל השאלה שהוצגה במקור נגעה בפירוש ל''צפי חיים קצר'' ולא ל''דיאגנוזה מבהילה''. |
|
||||
|
||||
האם החיפוש אחר סיפוק עצמי הוא סיבה טובה מספיק? והאם התבוננות בעבר, בעתיד ושיפוט המצב מסביבנו אינו מה שהופך אותנו (לפחות במידת מה) לבני אדם? |
|
||||
|
||||
אדם קלין אורון, מדוע אתה מפגין שליליות כלפי? איזה כוח בדיוק ידוע לך שיש לבני-אנוש? מה הם הצפיות שלך מהחיים הנוכחים שלך? באופן מכוון אינני משתמש במילה "בן-אדם" בן אדם יש לו יכולת עשיה לבן אנוש לא. יכולת עשיה פירושו היכולת למנוע. והיכולת למשול בתשוקות. בכדי לאמת את זה עלך להיות. ולהיות פירושו "ער" בן-אדם זה מצב ער בן-אנוש זה מצב יושן. בכדי להיות עלך להתרוקן מאני'ים ובכוח רצונך להיכנס למצב דממה פנימית גם כאשר היסטריה מתחוללת בחוץ וכולם מסביב רצים ומתרוצצים כאחוזיי תזזית. בן-אדם חיי ללא רגשות שלילים, ללא דעות מוקדמות, ללא שפיטה, ללא חשדנות וללא שמירת חשבון. סגולותיו העיקריות הם סבלנות, סבלנות, סבלנות. והוא לעולם איננו ממהר לשום מקום וכול דבר שקורה מסביבו זו הזדמנות לצבור עוד ניסיון להיות נוכח להווה. אני יותם מודה ומתוודה שאינני יודע דבר. וכול רגע הוא הזדמנות ללמוד. כעת אדם קלין אורון יקירי, בדוק היטב היטב את עצמך והיה כנה עם עצמך האם יש לך משהוא מכול זה? האם אתה מתאמן על אחד מהסגולות? האם יש לך שאיפה למושל בתשוקות ובגחמנות האישית? והאם יש בך רצון בכלל ללמוד? ואו לקבל את העובדה שכול מה שאתה יודע זה כלום? האם סבור אתה שגאוותך תאפשר להודות במה שהוא? דרך תגובתך הרשומה בכתב ידך למדתי את העובדה המצערת שאין בתוכך חומר באיכות מספקת שמאפשרת ניהול דו שיח ולימוד הדדי, הבעת השליליות היהירה בתגובתך מונעות זאת. |
|
||||
|
||||
אינני מפגין שליליות כלפיך. אני מפגין - כנראה בחוסר כשרון מסוים, אם הבנת אותי בצורה שונה כל-כך מכוונתי - שילוב של נסיון להבין את עמדותיך יותר לעומק (ולכן שאלתי "למען מה יש לעשות זאת") ושל שלילה מסוימת של עמדותיך כפי שאני מבין אותן כרגע (שהפגנתי בעיקר בהודעתי השניה). שלילה זו, כמובן, מותנית בכך שהבנתי בצורה ראויה את עמדותיך - שאשמיח אם תסביר אותן יותר לעומק. יחד עם זאת, אני רוצה לחזור לנקודה הראשונה: אפילו אם תצא רק מנקודת ההנחה שבאתי להתווכח עם עמדותיך, מדוע אתה מניח שאני מפגין שליליות *כלפיך* באופן אישי? הרי אינני מכיר אותך כלל, כפי שאתה אינך מכיר אותי. אי-לכך, אשמח אם תחזור בכך מהמשפט האחרון בתגובתך ותנסה, בכל זאת, להסביר לי; ואפילו, אם תוכל, אודה לך אם תחזור בך מהפסקה שלפני כן: מדוע קיום או העדר תכונות ומנהגים אלו באישיותי שלי (או, לצורך העניין, שלך) משנה משהו לגבי התוקף של האידיאולוגיה שבה אתה מחזיק? אחת הבעיות המרכזיות שלי עם האידיאולוגיה שהצגת עד כה היא שאתה קובע קביעות נחרצות מבלי לנמק אותן. מדוע עדיפה סבלנות על פני עשייה? מדוע דממה פנימית והעדר רצון הוא מצב רצוי? מדוע על בני האדם (לפי הטרמינולוגיה שלך) לשאוף להפוך לבני אנוש? תסביר לי. תפגין את אותה הסבלנות שאתה רואה בה תכונה נאצלת כל-כך במקום לשפוט אותי ולמצוא אותי חסר. |
|
||||
|
||||
אצלי התגובה שלך לא מופיעה בגופן של כתב־יד. |
|
||||
|
||||
וכן גם - האם האידיאולוגיה של יניב, כפי שהיא מצטיירת מתגובה 520315, היא דתית ביסודה, והאם היא נועדה רק לאנשים בריאים (או רק לאנשים בריאים, צעירים ובעלי מקור הכנסה קבוע)? |
|
||||
|
||||
אופססס, התבלבלתי - לא התכוונתי לבעז יניב כותב המאמר, אלא כמובן ליותם מן התגובות. |
|
||||
|
||||
אין אידאולוגיה אין עמדות אין הנחות ואין ויכוח כאן כלל. ולמען מה יש לעשות זאת? אם לא מצאתה את זה עד היום אינני יכול להועיל לך כלל. ורמז בשבילך: השכל פשוט מפריע לגלות את זה. הוא פשוט מסבך את הכול. והתוצאה תמיד היא ערבוביה ואקסטרה סופר סיבוכים. כלומר: הרים וגבעות של מילים שרצות אחרי הזנב של עצמם. אל תחפש הבנה אינטלקטואלית. כלומר: דרך החלקים האינטלקטואלים אין אפשרות להבין. המילים יכולות להביא אותך עד השער ולעולם לא להיכנס דרכו, להכניס אותך פנימה את זה יכול רק הלב ועם הרבה מאמצים. |
|
||||
|
||||
ככה זה מנקודת הראות שלך, זכותך. אני קראתי מאמרים של מר קלין אורון והתרשמתי שאצלו השכל הוא דווקא גורם חיובי בהחלט. אי לכך הריני פונה אליו בקריאה חמה: עזוב את הלב, תמשיך עם השכל. |
|
||||
|
||||
ראה כיצד הדברים מסתבכים: צינתי עובדה שדי קל לאמת שהשכל יותר מפריע מאשר מועיל, וצינתי שעשיה היא הימנעות, וצינתי שהשכל\\המילים יכול להביא אותך עד השער. לא צינתי שיש משהוא שלילי או חיובי כאן ולא כתבתי משהוא אישי כנגד מר קלין אורון. עם מעט היגיון פשוט אפשר די בקלות להבין שיש בעיה במילים עצמם מהסיבה שהמילים מובילות תמונות והתמונות הללו שדבוקות להם המילים יכולות להיות שונות מאוד מאדם לאדם.לדוגמה כיתה בבי-ספר, מורה אחד ושלושים תלמידים. והתוצאה של מה שהמורה מלמד זה הציונים אם כולם היו מבינים את אותו הדבר סביר שכולם היו מקבלים את אותו הציון, במציאות כידוע לך זה לא כך מהסיבות שצינתי. כמה פעמים אתה נאלצתה לחזור ולהזכיר או להסביר שוב ושוב את אותו הדבר לאדם קרוב? ואו כמה פעמים חשתה פליאה שאנשים מבינים אותך הפוך ממה שאתה התכוונתה? לדוגמה, התגובה שלך למה שכתבתי. אתה כתבתה את מה שאתה סבור שהבנתה מהתגובה שלי. ראיתי שאתה בכלל הולך לכיון אחר לגמרי מאופי הדיון שנאלצתי לכתוב את התגובה הזו במאמץ להבהיר את כוונותי שנראות לי ברורות ופשוטות. ולך? הם לא רק לא מובנות, גם לקחתה על עצמך באופן אישי להגן על מר קלין אורון על משהוא שאין הוא זקוק כלל להגנה. ועוד אתה קורא לי "לעזוב את הלב ולהמשיך עם השכל" כלומר: אתה קורא לי לרצוח את הנשמה שלי. זה בדיוק המשמעות בדיבר החמישי "לא תרצח". כלומר, אל תעזוב את הלב למען השכל. אל תלך אחרי אלוהים אחרים. כלומר: אל תזדהה עם המילים. או אל תזהה את עצמך עם המילים. חיובי או שלילי. |
|
||||
|
||||
לא קראתי לך לרצוח את הנשמה שלך, קראתי לאדם קלין אורון לרצוח את הנשמה שלו, מתוך ודאות גמורה ש*הוא* יידע לזהות חיוך. לא נראה לי שתגובה 520394 מתאימה לדרך שבה אתה מציג את עצמך כאן, אבל מה אני יודע. זה גם לא משנה, כי בסופו של דבר הכל באמת מילים. תודה על התובנה המעניינת ביחס ל"לא תרצח". לא נותר לי אלא לקוות שאלה הדוגלים בפרשנות זו, מקבלים את הצו הזה גם כצו מעשי ולא רק כצו רוחני. |
|
||||
|
||||
כל קריאה שאומרת "עזוב את הלב ותמשיך עם השכל" לכול אדם באשר הוא זו קריאה להשמדה מוחלטת של הנשמה! לצערי לא תהינה יותר התייחסויות לתגובות שלך, הקירות השליליות שלך באישורך המלא יצרו את המצב הזה. עמך הסליחה. |
|
||||
|
||||
"האייל האלמוני" הוא כינוי המופיע כשהמגיב אינו ממלא שם (וכתובת דוא"ל, אם הוא רוצה) בשדה התגובה. זה מוסבר בדיון 1009, שאלה 23. כך שאתה יכול להבין שיש גם בדיון הזה, כמו בשאר הדיונים האייליים, יותר מ"אייל אלמוני" אחד - אבל אתה יכול להמשיך להחרים את כולם, לא נורא (מסקרן אותי מה זה "הקירות השליליות", אבל אחיה גם בלי ההסבר) |
|
||||
|
||||
הקירות השליליות הם קירות מנייר דקופאז', מה שהופך אותם לנקביים משהו. |
|
||||
|
||||
במקרה שלך, מפתיע אותי שהמלים מביאות אותך אפילו עד השער. דרך קצת ארוכה מדי בשבילן, לא? |
|
||||
|
||||
אני מודה ומתוודה שאני לא מצליח להבין את הערבוביה שאבים1 כותב. 1 יותם? אבים? העיקר שהיה מלך יהודה. |
|
||||
|
||||
צפריר אינני מבין מה אתה רוצה לומר כאן. אתה יכול להבהיר את עצמך בבקשה? |
|
||||
|
||||
אם הויפסאנה אמורה לספק את היכולת שיותם מפגין כאן, אני לא קונה. אם מישהו חושב שזה אמור לשכנע, אני כבר מתחיל לחשוד. |
|
||||
|
||||
מין הראוי שתמצא את הדברים שיש ביכולתך לקנות ולהסכים למחיר. בחנות שלי אתה צריך לדעת מראש מה אתה רוצה לקנות. בנוסף בחנות הזו ממש מסרבים לשכנע לקוחות לקנות דבר כל שהוא, להפך הלקוח חייב ממש להתאמץ ולשכנע את הספק שיש לו בדיוק את מה שהוא זקוק לו ושהספק חייב למכור לו את זה בכול מחיר שיבקש, ובחנות זו הלקוח חייב להוכיח שהוא מסוגל לשלם כל מחיר שיאמר לו והלקוח ישלם מראש את הסכום לפני קבלת המוצר מבלי להיות בטוח שהסכום הזה מספיק ושאולי תהינה דרישה לתשלום כפול. בנוסף בחנות זו הלקוח עושה את הכול בעצמו וכול תלונה ולו הקטנה ביותר תמנע ממנו את קבלת המוצר ואת התשלום ששולם מראש. |
|
||||
|
||||
Are we still talkin' about sex? (אא"ט, בחור מ"חברים"?)
|
|
||||
|
||||
יותם, לפי כתובת הדואר שלו. וכמובן: אבים [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
כתובת הדואר האלקטרוני aveym30@walla.co.il היא אך ורק לצורך קבלת עדכונים מהאתר הזה בלבד. אם משהוא מעונין לצור קשר מחוץ לאתר הזה הוא או היא מוזמנים לכתוב לכתובת הזו. בנוגע לשם אבים או יותם הם נבחרו בקפידה ובתשומת לב ושמות אלה הם רשי תיבות של דברים שנועדו להזכיר לי דברים מסוימים שחלילה לא אשכח מאין באתי ולאן תשומת הלב שלי מחויבת לפנות בכל נשימה. |
|
||||
|
||||
ותשומת הלב שלך לכל נשימה לא דורשת תשומות שכליות או שגם את זה עושים בדממה מוחלטת? |
|
||||
|
||||
מכיר את הסיפור על הבלונדינית שנהרגה כשהספר הוריד לה את האוזניות שמורות לה לשאוף ולנשוף? |
|
||||
|
||||
לא, ספר! |
|
||||
|
||||
- "מכיר את הסוף של הסרט שבו מתגלה שברוס וויליס בעצם מת כל הסרט?" - "לא, מה הסוף?" אבל אם כבר, שתכיר את הנוסח הקלאסי (לא פרי עטי) כדי לחברת את הילדים: בלונדינית חבושת אוזניות נכנסת למספרה. הספר שואל אותה איך היא רוצה להסתפר, אבל היא לא עונה. שואל שוב הספר והיא עדיין לא עונה. ביקש הספר שתוריד את האוזניות אבל לא שמעה כלום. מחליט הספר להוריד לה את האוזניות כדי שתישמע ופתאום הוא רואה שהיא נהיית כחולה, סגולה, ירוקה ונופלת על הרצפה ומאבדת הכרה. מאזין הספר לאוזניות ושומע: "לשאוף, לנשוף, לשאוף, לנשוף..." מגוון צר של בדיחות עצובות בעברית קלוקלת: |
|
||||
|
||||
ולצורך תגובות ל"הארץ"? תגובה 138. |
|
||||
|
||||
אני נמנע מלהגיב בסגנון היהיר והיודע-כל שמאפיין אותך, מסיבה פשוטה: למרות שאני מאמין שדרך השכל היא דרך מצוינת להשיג דברים רבים - כולל רגיעה נפשית, אם אתה מתעקש - ולמרות שאני יודע שלי אישית היא מתאימה הרבה יותר מדרך האקסיומות העמומה שאתה מציג כאן (ושעד עכשיו לא ברור לי מהי, כי אתה מסרב להסביר), אני מקבל את זה שיש אנשים שונים ממני ויש דרכים שונות משלי. יש אנשים, בלשונך, שלהם "דרך הרגש" מתאימה יותר מ"דרך השכל. אני שמח בשמחתם ואשמח להבין יותר את האידיאולוגיה שלהם. אלא שאת הכבוד שאני מפגין כלפיהם אתה אינך מפגין כלפיי, או, לצורך העניין, כלפי האידיאולוגיה שבה אני מחזיק. אני לא יודע כל, ומשתדל שלא להיות יהיר. |
|
||||
|
||||
מר קלין, בדוק היטב את תגובותי וראה איזה פלא: המילה "אני" נעדרת לחלוטין. ובנוגע לעמימות: דרך אופי תגובותי באפשרותך ללמוד על אופי חשיבה מופשטת מהי. אינני נגד התפקוד השכלי כלל אלה מתנגד להזדהות עם המילים ומתנגד לפרומטוריות האוטומטית הנובעת מחלק מסוים בתפקוד השכלי הקשורה לעצלות המחשבה. יש לתפקוד השכלי חלק גבוהה יותר שהוא מאוד חיוני לעבודה עצמית והתבוננות עצמית. ואם תרצה דרך הרגש הוא דרך ההתנסות הישירה, ואותו חלק גהוהה בתפקוד השכלי מאוד חיוני להתנסות הזו שבלעדיו ההבנה לא תהיה שלמה. כלומר עם מעט מאוד מילים או מילים בעלות הברה אחת. אין כאן סרוב להסביר. אין מי שמעוניין בכלל לקבל כולל אתה. בכול אופן זו היתה התנסות מעניינת בשבילי. ותודה על כול התגובות שלך ושל אחרים וצר לי שאינני מובן מספיק עבורך ועבור האחרים. כך זה חייב להיות. |
|
||||
|
||||
סילוק המילה ''אני'' מנוסח הכתיבה הוא פעולה טכנית מקובלת במסגרת קורסים שונים (גם אקדמיים) ואינו מעיד על שינוי פנימי של ממש, להיפך - לפעמים (אולי כמו במקרה שלפנינו), המילה ''אני'' נעדרת לחלוטין, אך הסגנון כולו מעיד על היות הכותב מרוכז בעצמו יותר מן הרגיל. |
|
||||
|
||||
סלק את המילה "אני" מכול התחומים. כלומר: חשוב, דבר, וכתוב. ללא מילה זו. זה שינוי אמתי. ועוד שינוי אמתי זה לא להביע רגשות שלילים במחשבה. ותרכז את תשומת הלב שלא יהיה שליליות אפילו בסאונד של המילה עצמה עוד לפני שהיא נאמרת. כלומר באופן תמידי התבוננות על הרשמים הזורמים מהמילים. את זה לא ידוע לי שלומדים באיזה שהוא קורס. והעדות היחידה שיש לך וגם למגיבים האחרים המתלוננים על יוהרה ועל ריכוז עצמי היא בפשטות העובדה הזו: אתה רואה דרך סגנון הכתיבה והתגובה את תכונת היוהרה האישית שלך או אם תרצה את הריכוז העצמי שלך. תמיד כאשר האינדיבידואל רואה תכונות שהוא מחשיב אותם כשליליות אצל אחרים פירושו שהאחרים הם המראה שלו עצמו, ותמיד כאשר האינדיבידואל רואה את עצמו דרך המראה הזו הוא מפגין שליליות ותוקף את זה שדרכו הוא רואה את עצמו. באופן רגשי האינדיבידואל רוצה שיחשבו עליו כאדיב, צנוע,מתחשב, וכו'... וכל מי שלא יתנהג כלפיו לפי התמונה הדמיונית הזו הוא ירשה לעצמו להיות נעלב להפגין שליליות לשפוט לשמור חשבון וכו'... כן המנטרה הזאת ידועה היטב היטב בכול מקום. ישנם שבעה מיליארד דוגמאות שמסתובבות על הפלנטה החביבה שלנו בכדי להוכיח את זה, מה שנותר זה רק להיתבונן. |
|
||||
|
||||
אם כך, כאשר אתה כותב לי "שאין בתוכך חומר באיכות מספקת שמאפשרת ניהול דו שיח ולימוד הדדי, הבעת השליליות היהירה בתגובתך מונעות זאת", עלי להבין שאתה מדבר בעצם על עצמך? שים לב: אני לא.. אה, סליחה, אינני טוען שזה המצב, אלא אתה. ומעניין אותי איך כל זה מסתדר לא רק עם התיאוריה הכללית שלך, אלא עם הטענה הספציפית שלך לגבי יוהרה. |
|
||||
|
||||
צר לי מאוד אך סטינו סטיה גדולה מידי מהדיון על הכתבה שמר בועז יניב הואיל לשתף אותנו ברשמיו האישים בקורס הויפאסנה. הוא קרא לזה "להוריד את הזבל" סברתי לתומי שאפשר לשתף אותו ואת האחרים כאן באתר בחוויה דומה ולהצביע על מקור הנביעה של "הזבל" ןלאסוף רשמים פנימים שיועילו לנו להתמודד ביום יום במצבים המישתנים. לצערי אינדיבידואלים שונים ומאוד חדשנים אוהבי פילסוף וסופר התפלספות העבירו את הדיון לפסים שהם מאוד רחוקים מהמקור והוסיפו גוון אישי ונעלב לדיון. רבותי האינדיבידואלים החדשניים אוהבי הפילסוף וסופר התפלספות הנני מודה לכם על תשומת לבכם. הזירה הזו נשארת לכם תמשיכו ותהנו. בשבילי הרכבת עוצרת כאן. נהנתי מאוד. ואישית קבלתי שעור טוב מאוד. תודה |
|
||||
|
||||
מי שהעביר את הדיון לפסים אישיים הוא אתה. אני מודה שבמישור הרגשי (החביב עליך כל-כך) לא נהנתי מההודעות שלך אלי, אבל לא טרחתי להגיב כיוון שנעלבתי (דהינו, מסיבות רגשיות) אלא כי הצגת את עצמך כגורו בעל תובנות אבסולוטיות - דבר שהיה די ברור מהודעותיך שאינך. כיוון שזהו פורום פומבי, וכיוון שאני חושש שיש אנשים שמתרשמים מדבריך ומסגנונך, היה לי חשוב לנסות ולהבין אם טעיתי בהערכתי אותך ואת דבריך, ואת הבירור הזה לעשות ברבים (דהינו, מסיבות שכליות). נדמה לי שכבר די ברור שלא טעיתי. |
|
||||
|
||||
אתה חושש שיש *כאן*, *באייל* - אנשים שמתרשמים מדבריו ומסגנונו של מר י.? נו שוין, הייתי אומר את ההפך - אם יש אנשים שמתרשמים, כנראה שמר י. זה מה שמגיע להם. |
|
||||
|
||||
ועל החשד הלא הוגן הזה אני מתנצל. אולי אני סתם חייב להיות זה שאומר את המילה האחרונה, לך תדע. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
המילה ''אני'' נעדרת כמעט לחלוטין (למעט מקום אחד שבו השימוש בה מודע ומוצהר). המילה ''אינני'' קיימת גם קיימת במגוון תגובות. צורות גוף ראשון אחרות מופיעות גם הן מדי פעם. |
|
||||
|
||||
כבודן של המלים במקומן מונח, אבל גם אם המלה ''אני'' לא מופיעה, האני מופיע שם גם מופיע. בענק. |
|
||||
|
||||
מה זה משנה? הוא במילא לא מזדהה עם מילים. |
|
||||
|
||||
:-) (יא חתיכת פחבלחנאטור שכמוך! תן לו צ'קלאנס! לכל אחד מגיע צ'קלאנס בחיים!) |
|
||||
|
||||
מה זה ברומטר אתה יודע? אז "ברומטריות" היא התכונה המהותית ההופכת ברומטר לכזה. פרומטר מבצע פעולה דומה לברומטר, אלא שהוא מודד פרים ולא ברים. |
|
||||
|
||||
תודה, תודה! תודה מקרב הלב! עד עכשיו באמת לא הבנתי מה קורה עם הפר שלי! מהיום אפנה אליך בכל שאלה! |
|
||||
|
||||
החלק הפרומטורי בתפקוד השכלי הוא חלק מכני אוטומטי שמסוגל להבדיל אך ורק בין שני הפכים, לדוגמה: כן, לא. יש, אין. מסכים, לא מסכים. אוהב, לא אוהב. וכו'. המילה "או" מאוד אופינית לחלק הזה. "זה" או "זה". שחור או לבן. וכו'. הדואליות היא זו הדומיננטית בחלק זה. התפקיד של חלק זה לאגור את הציורים הסטטיים של החיים. וזה גם מקום מושבו של הזיכרון המכני של התפקוד השכלי. כלומר: הסיפריה האישית. למעשה רוב רובו של הלימודים העיונים בבית-הספר נאגרים בחלק הזה. החלק הזה מכני לחלוטין מהסיבה שהוא איננו זקוק כלל למאמץ כול שהוא בכדי לפעול, כמעט כל דבר וכל רושם מפעיל אותו. בני-אנוש רבים מאוד מכול שכבות האוכלוסיה בכול העולם חיים את כול חייהם בחלק זה של התפקוד השכלי. קל מאוד לזהות אותם. לחלק זה אין אפשרות לשקול דעת או קנה מידה. תמיד הוא מעלה באופן פנימי ציורים דומים או סמוכים. לעולם אין בדיקה לעומק הכול שטחי. תמיד הוא קופץ בראש. מחליט החלטות בלי כול מידע. וקובע עובדות בלי כול בדיקה ואימות. די קל לבדוק עד כמה אנו שקועים בחלק הזה, כל אחד יכול לבדוק את עצמו באופן די פשוט. תוך כמה זמן הוא מאבד עינין ומשתעמם במקומות שבהם הוא ניזקק לריכוז שכלי ותשומת לב? כמה זמן לוקח לו להביע שליליות ודעות על בדברים שהידע שלו בהם הוא אפסי? ובדיקה נוספת היא באיזה תדירות המילה "אני" מתגלגלת על הלשון, כמו גם המילה "אבל" "שלי" וכו'.. לאחר בצוע הבדיקה האם הממצאים מורים על איבוד אנרגיה? והאם זיהתה קושי רב לסלק את את המילים שעולות באופן אוטומטי על הלשון? אם התשובות לשלושת השאלות היא חיובית פירושו שהחלק הפרומטורי הוא הדומיננטי. רק אם התשובה לשאלה הראשונה היא שלילית סביר שחלק יותר גבוהה בתפקוד השכלי הוא מעט יותר דומיננטי בנוגע לשאלה השניה רק כנות עם עצמו תראה לו את מקומו. בנוגע לשאלה השלישית כולם סובלים מהמכניות הזו. ובכדי לבלום אותה יש להתבונן בלשון כול הזמן. עצם פעולת ההתבוננות והמאמץ לעצור את המכניות תעביר את הדומיננטיות בתפקוד השכלי לחלק יותר אחראי שאיננו סומך על הממצאים באופן עיוור ומסגל לעצמו את כושר הבדיקה. |
|
||||
|
||||
אפשר להתעניין מי השרלטן שסיפר לך את הסיפורים היפים האלה, ולמה אתה מאמין לו? |
|
||||
|
||||
>למה אתה מאמין לו? כי תגובה 520827 |
|
||||
|
||||
גוגל לא שמע על הפרומטור שלך, ויש לי ניחוש די טוב למה. |
|
||||
|
||||
האם מנועי חיפוש חולמים על כבשים חשמליות? |
|
||||
|
||||
תפסיק להשמיץ - תגובה 60 עם בונוס: תשובה לתמיהתך שנכתבה שנה מראש! |
|
||||
|
||||
באיזו צורת חיפוש השתמשת? |
|
||||
|
||||
השיטה הכי פשוטה שאפשר: כתבתי "הפרומטורי" (גוגל לא יודע לסנן את ה"א הידיעה). |
|
||||
|
||||
חפש את המילה "דּוֹגְמָטִי". פרומטורי ודוגמטי זה אותו הדבר. |
|
||||
|
||||
אני חושש שיש כאן עקיצה שאני מפספס. בינתיים מצאתי משהו קטן שאיני יודע להסביר. חיפשתי צירופים שונים (הכל ללא מרכאות) ואלה התוצאות: דוגמטי 8650 הדוגמטי 2990 דוגמטי הדוגמטי 177 דוגמטי -הדוגמטי 8460 הדוגמטי -דוגמטי 2810 אם לוקחים את כל התוצאות ל"דוגמטי" ומפחיתים מהן את התוצאות של "דוגמטי הדוגמטי", מקבלים שלוש עשרה תוצאות יותר מאשר בחיפוש "דוגמטי -הדוגמטי" (בתרגיל ההפוך ההפרש הוא בן שלוש תוצאות בלבד). מה הגורם להפרש? |
|
||||
|
||||
ניסית לחפש recursive בגוגל? |
|
||||
|
||||
לא, אבל ניסיתי לחפש "recursion" באינדקס של קרניגן וריצ'י. |
|
||||
|
||||
צא וחפש. |
|
||||
|
||||
שים לב, אני עומד לבצע מעשה כישוף ולמצוא את המילה "אני" בתגובותיך שוב ושוב. להלן מספר מילים מהודעתך לה אני מגיב: תגובותי = תגובות + שלי = תגובות + של + *אני* אינני = *אני* לא [אינני ...,] אלא מתנגד = [אינני...], אלא *אני* מתנגד (כפי שלימדוני בבחרותי, אפשר להשמיט את הנושא כי הנשוא כבר כולל אותו) בשבילי = בשביל + של + *אני* צר לי = צר ל*אני* אנא העבר את התנצלותי לאני'ים שלך שפספסתי, אם יש כאלו. יתכן שנפלה תקלה בהוויה הרוחנית הגבוהה יותר שרכשת, מקווה ששמרת את תעודת הביטוח. |
|
||||
|
||||
כן, טוב - אתה מבין שקשה מאוד להסביר במלים דרך הרגש, ואילו כדי להסביר באמצעות השכל צריך שהכלי הזה יהיה זמין. |
|
||||
|
||||
חולים? עיוורים? אנשים אינטליגנטים ששואלים שאלות אינטליגנטיות? - לא בבית ספרנו, דיון 1358. |
|
||||
|
||||
ויפאסנה (+לעצור ולהתבונן בדברים כפי שהם) ומדיטציה הם כלי להכרת דפוסי ההתנהלות שלך וליתר צלילות וחופש בחירה ומכאן ליותר שלוה ואושר בחיים. כשאתה עוצר (ל- 5-40 דקות) בכל יום ויושב בשקט קשוב עולים דברים. מי שהתודעה שלו סוערת ומתרוצצות הרבה מחשבות בראשו, מי שפחדים, שיפוטיות חמדנות או תסכול מניעים אותו - יפגוש בם בישיבה וכאן מתחיל החופש לבחור, יתר מודעות לדפוס ("לאורח") והחלטה האם הוא מפעיל אותי, בעל הבית או שרק אורח שאני מתבוננת בו ובוחרת לפעול אחרת. עולה בראשי מכר שלי שהוא אלוף בעשייה של פנאי ומקצוע, אולם בחיים האישיים הוא בוחר נשים לא מתאימות ונשאר כמה שנים וחוזר שוב. אם היה עוצר ומקשיב, היה פוגש את הרגש שמתחת לדפוס, אולי חשש מבדידות והישארות לבד, והיה יכול לבחור. ככלי, מידת התועלת קשורה גם למצב ההתחלתי. אדם רגוע, שבע רצון מחייו, עיסוקיו וקשריו הבין אישיים, יפיק פחות תועלת מאדם שמצבו שונה. בכל מקרה, ההתמדה בהקשבה ובמדיטציה משנה את התייחסותנו ואופן התגובה שלנו למצבי החיים ובכך תועלתה הרבה. |
|
||||
|
||||
היומרנות שלך מוציאה אותי מהכלים. תסבירי בבקשה על סמך מה את קושרת "תודעה סוערת" עם "שיפוטיות חמדנות ותסכול"? למה לא לטפח דווקא "תודעה סוערת" בגלל היצירתיות שלה, שמחת החיים, הכיף להיות בחברה? |
|
||||
|
||||
שוב אתה מבין הפוך, ושוב השכל מסבך את הענינים אצלך. דממה פנימית מובילה ליצירתיות ולהשראה. סערה פנימית מובילה לקיבעון שיתוק וקיפאון. "סערה" פירושו ריבוי אני'ים וריבוי אני'ים פירושו השמדה של הנשמה והדיבר החמישי "לא תרצח" אומר : התרוקן מאני'ים בכדי לחיות ולחיות פירושו התחדשות השראה ויצירתיות. בדיוק הפוך מקיפאון שתוק וקיבעון. והטבע יש לו ארבע עונות בשנה המתחלפות ומתחדשות בניהם כל הזמן וזה כמובן טבעי פשוט ורגיל. קרא שוב את מה שמאיה כתבה והפעם לאט לאט וכמה פעמים במשך כמה ימים קרא את זה כמו שאתה קורא סיפור ללא דעה או שפיטה , מקווה שתבין. ממליץ לך להמתין יום אחד לפני שתגיב. |
|
||||
|
||||
פטפוט חסר משמעות וערבוביה מעורפלת של שברי רעיונות. מה הקשר בין לא תרצח לבין השראה? האם מה שכתבת לא בע מהשכל? אם כן כיצד אתה מצליח להביע את עצמך ולהבין את עצמך ללא השכל? אתה נמצא בשתיקה קבועה או שהגרוי למחשבה כדי לענות לי הוא דבר שכלי? ההמלצות שלך נגועות באותה נגטיביטיות של מיה, התנשאות. |
|
||||
|
||||
אני לא ראיתי שום יומרנות והתנשאות בהודעה של הנ''ל. להפך ראיתי אבחון קולע בתוספת הסבר מאיר. ראה איך התגובה נתונה לשיפוט האישי שלך ואיזה הבדלים יש בין הפירושים של שנינו. אני באתי ממקום של תיקון ושיפור עצמיים עם פתיחות לקבל זאת ואתה באת ממקום של מעין הגיוניזציה אגרסיבית על דבריו של הנ''ל, שכנראה מן הסתם לא הסתדרו אצלך בלוגיקה אז עוררו את זעמך. תקן אותי אם אני טועה. |
|
||||
|
||||
מצד שני רק אדם "סוער" מוחית/רגשית (אובססיבי-קומפולסבי, "לא סגור על עצמו", איך שתרצה) יוכל להבין את האמת העמוקה בדברים האלו. את השפעותיה המרפאות של התרופה רק החולה יוכל לחוש. |
|
||||
|
||||
ממש מצטערת שמצאת בתגובתי יומרנות והתנשאות ושהוצאתי אותך מהכלים . הרגשתי ממש הפוכה, כלומר,ניסיתי (ואולי באמת לא כתבתי בהיר מספיק) לתת דוגמאות בהן אדם עשוי לצאת נשכר מתהליך המדיטציה ולכן התמקדתי בחלק הסוער *השלילי* שאותו היא מרגיעה. יכולתי למנות גם חוסר סיפוק, תסכול, מה שתרצה, אלא אם אתה שרוי בשלווה מתמשכת ומוחלטת (ואתה לא מת)המדיטציה, מתוך זיהוי ומודעות לדפוסי התגובה האופייניים, הדי אוטומטיים שלנו, יעילה בהפחתת עוצמתם ומינונם. חלק שלילי שבמידות מסויימות יש אותו בכולנו, מי יותר, מי פחות. (אני התמודדתי בעיקר עם שיפוטיות יתר שלי, למשל). ה"תודעה הסוערת" החיובית נפלאה וודאי שכדאי לטפח אותה, איני מוצאת כלל סתירה בין השניים. |
|
||||
|
||||
ששת החושים שיכים לתפקוד המטבולי כלומר: הקיבה. והקיבה הזו מיצרת מיליוני אני'ים שממש חונק את כול ההשראה. היסוד שעליו נישען תפקוד זה הוא התחושה. ובקיצור "חוש" ורבים מתבלבלים בינו לבין התפקוד הרגשי. חוש ריח. מיצר אלפי אני'ים כתוצאה מגרוי הריח, פרחים, מזון, סקס, וגם מתריע על ריחות מסריחים ומסוכנים, כלומר אני'ים שנותנים הוראות ביצוע אוטומטי וכו' חוש הטעם. מיצר אלפי אני'ים כתוצאה מגרוי הטעם. מלוח, חמוץ, מתוק, חריף, סקס, וגם מתריע על סכנה על החדירה לגוף מזון מקולקל או משקה מורעל,כלומר אני'ים שנותנים הוראות ביצוע אוטומטיות וכו' חוש המישוש. מיצר אלפי אני'ים כתוצאה מגרוי תחושת המישוש מעונג ועד דחיה וגם מתריע על סכנה של חום, כלומר אני'ים שנותנים הוראות ביצוע אוטומטיות וכו' חוש הראיה. מיצר אלפי אני'ים בכול שניה והעיניים לא שבעות מלהסתכל על כול מיני אברים מעוררי שטף בלתי פוסק של אני'ים וגם מזהירות מפני סכנה הנותנים הוראות ביצוע אוטומטי וכו' חוש השמיעה. מיצר אלפי אני'ים בכול רגע ורגע. מהאזנה למילים מענגות ועד למילים קשות והאזנה למוזיקה וגם מתריע על רעש נוראי הנותן הוראת ביצוע אוטומטית וכו' והחוש האחרון זה שקוראים לו החוש השישי... והוא הנעלם הגדול... לא רואים אותו.... ומעשיו הם בלתי מוסברים.... מהסיבה שאנו מפוצצים במיליוני אני'ים היוצרים מסך שאוטם אותנו מבפנים שלא מאפשרים לנו להתחבר אליו ולהתקיים בפשטות. |
|
||||
|
||||
האחרון הוא החוש השביעי, חוש ההומור. |
|
||||
|
||||
אל תשכח את שני החושים הנוספים היחודיים לערסים, חושרמוטה וחושילינג. |
|
||||
|
||||
כן, אבל לרוב הם באים כפצוי על מיסור בחוש השביעי. |
|
||||
|
||||
מחסור, מה פתאום מיסור? |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
נראה שגם בקובה יש טכס ריפוי עם הנפה והקרבה של תרנגול כפרות. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל למה לאייל ולא לפח? |
|
||||
|
||||
כבר ברור אפילו למדענים שהמדיטציה הינו תהליך חיוני לניהול נפשנו... ברמה הראשונית זה כמו לעשות רי-סטרט למחשב ובתקופתנו עם פיצוץ המידע השועט עלינו זה הופך לקריטי. כינסתי כאן כמה מחקרים ואם תרצה אוכל לשלוח לך עוד שנה טובה, דינה |
|
||||
|
||||
וואי וואי על הרי-סטרט. אני מקווה שאת צוחקת |
|
||||
|
||||
למה צוחקת? אני ממש רצינית... |
|
||||
|
||||
כי יש שניה אחת ברי-סטרט שהמוח ריק מכל הזכרון ומכל מה שלמדת יש במחשב רק את התוכנה הבסיסית ביותר. מזלו של המחשב שיש לו הארד דיסק לטעון את ווינדוז ודאטה |
|
||||
|
||||
מסתבר שהנפש מריצה Windows! (בלינוקס/מק זה לא היה קורה...) |
|
||||
|
||||
זה אומר שכל אילו שנגרם להם נזק בגלל מדיטציה זה מכיוון שבתוכנה שלהם בראש אין checkpointing מסודר? שאלה אחרת היא מה בדיוק הקשר בין ויפסנה לבין מדיטציה? |
|
||||
|
||||
כנראה בזה שהויפסאנה היא אחת משיטות המדיטציה. |
|
||||
|
||||
לכל מי שנותן קישורים מתוצאות של גוגל: נא לתת קישור ישיר: זה הרבה יותר קריא ומהיר, ועובד גם כשגוגל למטה וגם אם עוד כמה שנים הם יחליטו לשבור את הקישורים הללו. |
|
||||
|
||||
שאלת ההמשך המתבקשת: עד כמה דומה שיטת מדיטציה אחת למשנתה? עד כמה נכון לדבר על "מדיטציה" באופן כללי? |
|
||||
|
||||
בסה''כ מדובר בטכניקות ''דתיות'' שהגיעו מהתרבות ההודית. כמו שבישראל קיימים רבנים-מורים שמתעסקים בדברי דת. גם מהודו הגיעו גורואים (גורו-מורה) למיניהם שכול אחד מציע ללכת אחריו אחרי איזו תורה הודית שלטענטו כדאי ליישם ותביא חיים טובים יותר. הגיבובים ב''מאמר'' זה נשמעים כמו של בחור שבדיוק חזר מסדנא לחזרה בתשובה של איזה רבי שכוח-אל (אין בכוונתי להשליך על כל הרבנים). כמובן ש''הגיבורים'' שנפלו יחלקו ויאמרו שאין מדובר בדת.. הבודהה לא לימד דת.. בוויכוח זה ניתן לנצח כאשר מתנחים את המושג -דת -דרך -ואורך חיים דתי. בד בבד כשלוקחים בחשבון את הטקסים ולקיחת החסויות שקיימים בכול קורסי המדיטציות. הסינים סיכמו התרבות הזו במשפט הזני המפורסם - ''אם תפגוש את בודהה בדרכך הרוג אותו'' .. שמזכיר כי לא חשוב באיזה מורה בעל איזו תהילה תתקל בחיים הדרך שהוא מציע לך (בתקווה שהוא הגיע לשם ובתקווה שזו בכלל הדרך עבורך) הוא יהווה עבורך מכשול. ולכן בסופו של דבר עדיף לתפוס איזה רב וללמוד קצת דברי תורה מאשר להרכב לרגליו של גורו שמורו מאיזו תרבות עולם שלישי |
|
||||
|
||||
בתגובתך סתירה פנימית, שהרי רב-שמָב הוא בדיוק כמו גורו-שמורו - שניהם מיותרים במקרה הטוב ומזיקים במקרה הרע. עצת ידיד: לך נסה למכור את מרכולתך במקום אחר. |
|
||||
|
||||
מציע לקרוא שוב ההערה שכתבתי. אין הכוונה למכור דבר מה אלא ההצעה היא לחקור קודם כל את שלל הדברים שהתרבות שלך מציעה (לטוב ולרע) ואח''כ (לאחר שסיימת ללמוד את מה שהתרבות שלך מציעה) לחקור תרבויות אחרות. -אולי תגלה שלתרבות הזרה אין בכלל מה לתת לך אבל איך תדע אם לא סיימת ללמוד את מה שהציעו לך מהבית. תיקון בהערה הקודמת- משפט אחרון כוונה להרקב ולא להרכב. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |