|
||||
|
||||
אני דווקא מצאתי במאמר היפותזה אפיסטמולוגית על מקומה של השפה בתפיסת המציאות, כולל הסבר התפתחותי. בלי לדייק אני חושב שההיפותזה היא כזאת: המציאות היא אחדותית, שלם אחד גדול. התפיסה הנכונה של המציאות שהמחבר מציע היא של ריאליזם נאיבי; דהיינו, החוויה הראשונית תופסת את המציאות בצורה אמיתית. המכשול שמפריע לנו בתפיסת המציאות כשהיא-לעצמה היא השפה, בעיקר בתפקידה כקונבנציה חברתית. ז"א, החברה עומדת למכשול בין האדם לבין האמת. הדרכים להגיע למגע עם האמת או עם חלקים ממנה הן לשבור את הכוח של הקונבנציות האלה, בין אם ע"י פעילות מדיטטיבית שמבטלת את ראיית העולם באמצעות השפה ובין אם באמצעות משחקי שפה (שירה). המחבר סומך את טענתו על חוויה אישית (שהיא אולי לא נגישה למחקר אמפירי אבל זה לא אומר שאי אפשר לחשוב על דרכים לחקור אותה). אפשר לנסח את טענות המאמר גם כהיפותזה פסיכולוגית וגם ביקורת חברתית, כל אחד ע"פ מה שמעניין אותו. לא יודע היכן מצאת עמימות או "שכותבו לא רואה צורך להסביר על מה באמת הוא מדבר". |
|
||||
|
||||
הכותב יוצא מתוך נקודת הנחה שכולם יודעים מה זה ויפסנה. |
|
||||
|
||||
וגם שכולם יודעים מי זה ביאליק או מה זה פרסומות. מי שלא יודע מה המילה אומרת מוזמן לגגל. מי שלא מכיר את החוויה מוזמן לדמיין, לנסות בעצמו או להטיל בה ספק. והתיאוריה הכללית שהוא מציע לא מחייבת דווקא היכרות עם החוויה של הויפסנה. |
|
||||
|
||||
לא מחייבת הכרות עם החוויה? אולי לא הבנתי את המאמר, אבל הוא מדבר שם *המון* על החוויה של הויפסנה. אני אישית הייתי שמח אם הוא גם היה מכניס לשם תאור פרטים. כמה זמן, מה בדיוק. הבנתי שהוא שתה שם קצת תה והסתכל על חרקים. זה לא היה מספיק בשבילי כדי להזדהות או לקבל תמונה של החוויה וזה חסר. אני יכול לגגל ולמצוא תמונה של המונה-ליסה אבל אני מצפה שבמאמר שמנתח את היצירה ( או את החוויה שהיא יוצרת) גם תהיה איזו הקדמה המתארת את היצירה.יש לזה חשיבות גם מכיוון שאז אפשר לראות אילו פרטים נראים למחבר כעיקריים לחוויה או לתאוריה (שלא כמוך לא הרגשתי שמדובר בתאוריה סדורה, אלא באמת יותר תאור חוויתי). |
|
||||
|
||||
כמו שכתבתי, אני קראתי את המאמר אחרת. נדמה לי שאפשר לבקש ממחבר המאמר להרחיב לגבי הפרטים שמעניינים אותך בחוויה. אני לא הרגשתי בחסרונם (אולי זה קשור לעובדה שאין הרבה סיכוי שאני אלך מרצוני החופשי לסדנא כזאת). |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
קצת חבל שהכותב עצמו השתמש בשפה כדי להעביר את המסר, ובכך מנע מאיתנו להיחשף לאמת. |
|
||||
|
||||
הכותב מדבר גם על גודש המידע. אבל בהעדר מידע הגוף ממציא מידע בעצמו (חסך חושי [ויקיפדיה]). כשיש לנו עודף מידע אנחנו מסננים. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהכותב נתן את הסיבה לכך במאמר: תקשורת חברתית מחייבת את השפה כקונוונציה. |
|
||||
|
||||
ומושג ה"אמת"? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע. זאת שאלה טובה להפנות למחבר המאמר. אני מניח שהוא יכול להיות אמפריציסט, ואז הוא יזדקק למושג של אינטואיציה ישירה (''עיני הרוח''), או א-פריוריסט, ואז הוא יצטרך לטעון לתאימות ראשונית בין הסדר בראשנו לבין הסדר בעולם. בכל אופן, כמו שאתה בטח יודע, זאת שאלה שאפשר להפנות לכול הריאליסטים, גם לריאליזם מדעי. |
|
||||
|
||||
כשפירסמו באייל שירים הייתי קורא - לא מבין - ומחכה לאור שיבוא ויתרגם אותם לעברית. מבחינתי הפכת לאור של הרוח'נים. תודה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |