|
||||
|
||||
גם אצלי ( חזרתי להשתמש ב''אני'' בתגובות) יש מנגנון שעושה סדר בכל הרעיונות השונים שיש אצלי בראש ובוחר אחד מהם (בדרך כלל את זה שצועק הכי חזק). המנגנון הזה נקרא אצלי ''אני'' ויש רק אחד כזה. לקרוא לו ''אני עליון'' ולרעיונות המתרוצצים לקרוא ''אני-ים מרובים'' הוא אפשרי מבחינה סמנטית אבל גורם אי נוחות מבחינה רעיונית. מכיוון שאין לסמנטיקה השלכות אמיתיות, אני מעדיף להשאר עם הטרמינולוגיה המקובלת. |
|
||||
|
||||
הבידול בעיני אינו רק סמנטי אלא חשוב ככלי פעולה. ברגע שישנה הבנה שניתן לבחור לאיזה קול להקשיב ואז לבחור לפי איזה קול לפעול (ולאו דווקא ואולי דווקא לא לזה הצועק הכי חזק, הוא לרוב פשוט פוחד/דואג...), טוב לדעת, תפקודית, שיש קול קבוע שהוא חופשי יותר מפחד ולהפוך אותו ליותר ויותר זמין. הצעת לקרוא לו "אני", זו אכן סמנטיקה, מה שעובד בשבילך (אצלי זו "חכמת הלב") זה טוב. |
|
||||
|
||||
אופתע לגלות אם מישהו1 כופר בכך שהוא מבצע בחירות ( האם הבחירה היא חופשית, דטרמניסטית או אקראית זה נושא לדיון אחר, שכבר נוהל בעבר כאן). אני חושב שזה גם הכינוי המקובל. 1 אוקי, אולי סוליפסיסט כבד במיוחד. |
|
||||
|
||||
אתה מכיר את התיאוריה של רשתות נוירונים? |
|
||||
|
||||
אולי. יש הרבה דברים שנקראים ''רשתות נוירונים''. |
|
||||
|
||||
משהו בכיוון של fuzzy logic? |
|
||||
|
||||
משהו בכיוון של multiple choice |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |