|
||||
|
||||
כאשר צינתי את מצב ריבוי האני'ים התכוונתי לכול המצבים המושכים אני'ים. עצב, סבל, כאב, אהבה, געגועים וכו' עצירת נביעת האני'ים מכול מצב שהוא מתחילה בהכרה בעובדה שלא נימסר לידנו הכוח לחולל דברים באופן חיצוני. כלומר: הכוח הזה נישלל מאיתנו בני-האנוש באופן מוחלט! והכוח היחיד שנימסר לרשותנו הוא פנימי בלבד. לדוגמה: יש ביכולתך להחליט על מה לחשוב בכול רגע נתון ואו לעצור את כוון המחשבה ברגע הזה ולחשוב על משהוא אחר. ניראה שהמחשבה שלך על המחלה מעסיקה אותך הרבה יותר מכפי שזה ראוי. עצב על אדם קרוב זה מאוד אנושי וזה גם חולשה. וזה גובל בפשע להמשיך לתת לזה למשול בך ולהעסיק אותך במקום שאין לך כול שליטה ואן אתה יכול לעשות דבר. כל ההחלטות בנוגע לחיים והמוות הם מחוץ לתחום של בני-אנוש באופן מוחלט. התפקיד העיקרי שעל בני-האנוש לשחק הוא: לא לתת להשפעות שליליות חיצוניות להשפיע על התפקודים הפנימים. מתן רשות להשפעות שכאלה גוררות מיד מאות ואלפי אני'ים מכול הסוגים ומכול המינים וגרוע יותר אנו מזדהים אתם באופן אישי. למעשה זה מצב הקיום של 99.99% מכלל האוכלוסיה בעולם. יש להתעלות מעל מה שאנו סבורים שזה כל יכולתנו בכדי לחיות בתנאים פחות או יותר סבירים והגיוניים. כלומר להתמקד רק במה שיש באפשרותנו לעשות. ועשיה בתנאים האלה פירושו "למנוע". נ.ב: אדם הסובל ממחלה ומכאב לא ישמע להצעות כול שהם, וסביר יותר שהוא יהיה במצב שלילי וחסר סבלנות אם הוא בהכרה, כך שסבורני שכול העצות שאתה מקבל כאן יכולות להועיל רק לך באופן אישי ולא לחולה עצמו. יתכן בהחלט שיועיל לו יותר אם תדפיס את כול העצות שאתה קבלתה כאן ואולי גם במקומות אחרים ותיתן לו לקרוא בעצמו מבלי שאתה באופן אישי תדבר. תן לו לשאול את השאלות אתה תרשום אותם וכאן באתר הזה החברים יעשו כמיטב יכולתם לתת לו תשובות ראויות לפי מיטב ניסיונם והבנתם. זכור אך שהוא חווה את עוצמת הדברים שעוברים עליו זה לא דומה למה שאתה חווה ועובר עלך. |
|
||||
|
||||
שמת לב היכן אתה כותב דברים אלו? האם זה בדיאלוג פנימי בתוך ראשך? או שמא על תשתית מחשב משוכללת, באמצעות מכשירים קרובים אליך ורחוקים ממך, שנבנו כולם בידי בני-אדם, שרבים מהם היו בחיים בכדי לבנות אותם בזכות טיפולים רפואיים (מונעים כמו גם בזמן אמת) שניתנו להם? |
|
||||
|
||||
נו די, אז הוא שכח את המילים ''עד גבול מסוים''. מספיק חם עכשיו גם ככה. |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין להגיד ''צריך להכיר בכך שהמין האנושי לא יכול לשלוט בכל דבר'' לבין להגיד ''ראוי לשאוף למצב שבו אתה לא מנסה להשפיע על סביבתך כלל''. |
|
||||
|
||||
לא חשבתי שהוא מנסה לומר "אל תדליק מזגן אם חם לך". אלא "צא רגע מהאגו טריפ האנושי ומתסביך השליטה המערבי, ותכיר בזה שאתה בסך הכל יבחוש בן שלולית, עפר ואפר". בנוסף: כש"נפרדים" מההשפעה על הסביבה, ייתכן שגם השפעות הסביבה עלינו יפחתו מאוד. אם אתה לא מרגיש חייב להתאים כל רגע את הטמפ' במזגן, אתה גם מקבל את שינויי מזג האוויר ברוח סטואית יותר. למי שצפי החיים שלו קצר, זה ודאי שינוי חשיבה שמסייע מאוד בהתמודדות. |
|
||||
|
||||
מי שלא משתמש במזגן בקיץ יכול להיות פחות פרודוקטיבי. ההטפה הזו מוצגת לא סתם ניחומים לגוסס אלא כדרך חיים מומלצת. |
|
||||
|
||||
מי שצפי החיים שלו קצר לא מתרכז במזגן ובדומיו, ואם כן זה מפני שההתרכזות הזאת מועילה לו, בין אם במודע או שלא במודע. אולי רק מי שבילה ממושכות עם אנשים בעלי צפי-חיים קצר יכול להבין את זה. ואם איזה חולה טרמינלי יקרא כאן, חלילה, את הדיון ואת כל ה"עצות" הויפסאניות (זאת הויפסאנה בגדולתה? אבוי) וההמלצות לסטואיקה בנוסח "יא פרעושון בן דומן, שום דבר חיצוני הוא לא בשליטתך", זה יכניס אותו לדיכאון יותר עמוק מזה שיש במצבים האלה בין כך, ויקצר את צפי החיים שלו עוד יותר משהוא קצר בלאו הכי. מצחיק, הקטע העתיק והעייף של הניו-אייג'יסטים על המערביים "חולי השליטה", ה"מירוץ המטורף", ה"רעש והמהומה" וכל הקשקוש הזה. הרי רוב האנשים לא שייכים לבועה המעמד-בינונית-אמריקאית או לבועה הבורגנית-איילית, רוב האנשים נאבקים כדי לשרוד ולהעניק לילדיהם פת לחם. |
|
||||
|
||||
האומנם רוב האנשים (במערב - החולה הנ"ל לא מעזה, אני מקווה) נאבקים כדי לשרוד ולהעניק לילדיהם פת לחם? כי אני שמעתי שאת רוב האנשים במערב הקפיטליסטים תכנתו לצרוך הרבה יותר ממה שהם צריכים. אותי מצחיקה דווקא המנטרה הפולנית "גוועלד - רוב האנשים נאבקים כדי לשרוד ולהעניק לילדיהם פת לחם". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בכיינים פולנים שזופים אחרי הוריקן קתרינה: |
|
||||
|
||||
הטיפול בקתרינה היה פדיחה של האמריקאים שרבים אוהבים לחגוג עליה. אבל אחרי האסון לאף אחד מהפולנים הכהים שבתמונה לא חסרה פת לחם לילדיו, למרות שהם עניים יחסית לחברה בארצם. אלו אנשים שיש להם לפחות את המינימום הדרוש, ואם הם נאבקים על משהו זה על שיפור מצבם. זה מבורך - אבל זה כבר לא פולני. אם את/ה רוצה להראות לי רעבים, אני מציע לחפש תמונות מאפריקה. |
|
||||
|
||||
פסקאות 1 ו-2: מאיפה אתה יודע? פסקה 3: האייל באמת לא פונה להמוני הילדים הישנים ברחוב בהודו, וזה יתוקן לאלתר. |
|
||||
|
||||
מעיסוק בתחום. |
|
||||
|
||||
אז בוא ספר לנו, איזו צורת חשיבה לדעתך כן תעזור נפשית לחולה סופני? |
|
||||
|
||||
יש המון מה לומר על זה ולי יש בעיית זמן רצינית, אבל האלמונית מתגובה 520332 כבר עשתה בשבילי חלק מהעבודה, ואני לא מתכוון לניסים רפואיים, כי כאלה לא כל כך ראיתי ואני מתקשה להאמין בהם, אבל אני מתכוון לגישה האופטימית ולאהבה הפעילה שהיא מבטאת, בניגוד לאוירת הנכאים והאין-אונים הקלה שעולה, לטעמי, מתגובה 520347, ושנדמה לי שאת תמכת בה כמדיניות למקרים כאלה (או שבאמת לא הבנתי או לא עקבתי מספיק אחרי הפתיל, וסליחה אם זה כך). |
|
||||
|
||||
התגובה שקישרת אליה באמת מלאת טעם. אני לא תמכתי בשום דבר כמדיניות - אלא אמרתי שיש טעם גם ב תגובה 520347 . להבנתי היא אומרת כמה דברים עיקריים חיוביים: "לא לתת להשפעות שליליות חיצוניות להשפיע על התפקודים הפנימים" - זה די דומה ל"אמונה בכוח החיים" שהזכירה האלמונית, לא? "יש ביכולתך להחליט על מה לחשוב בכול רגע נתון ואו לעצור את כוון המחשבה ברגע הזה ולחשוב על משהוא אחר". - זה מקביל מבחינתי לסעיף "צחוק". וגם "המחשבה שלך על המחלה מעסיקה אותך הרבה יותר מכפי שזה ראוי... וזה גובל בפשע להמשיך לתת לזה למשול בך ולהעסיק אותך במקום שאין לך כל שליטה..." - המוקד כאן להבנתי הוא פשוט חשיבה חיובית, והרחבת הפרספקטיבה על החיים, שלא יתמקדו רק במחלה. קצפו של אדם יצא על המשפט "שלא נימסר לידנו הכוח לחולל דברים באופן חיצוני. כלומר: הכוח הזה נישלל מאיתנו בני-האנוש באופן מוחלט!" ודומיו. אבל מכאן בכלל לא משתמע שאין לשאוף להשפיע, שכן יותם כתב בפירוש (ראי לעיל בתגובתי) שדרך השפעה על ההכרה אפשר גם להשפיע על המציאות של האדם עצמו, למשל. ובמענה נוסף ל תגובה 520452 - יש הבדל בין "לשאוף לא להשפיע על הסביבה כלל" לבין "להבין שההשפעה של בן אנוש היא מוגבלת, וכדאי לשחרר קצת שליטה (אגו)ולהתרכז בחיובי". שכך אני הבנתי. |
|
||||
|
||||
נראה לי שחלק מהבלבול כאן קשור לסיכויי ההחלמה. יש חולים שכבר לא יחלימו. יש חולים שיחלימו בהסתברות נמוכה יחסית. הדיון הזה מבלבל בין שניהם. אני מניח שכל אחד מאיתנו מתייחס אחרת לשני המקרים. יש סתירה מובנית בין ''מאבק במחלה'' לבין ''קבלת המוות''. כל אחת משתי הגישות הללו לגיטימית במקרים רבים. יש מקרים שבהם שתיהן לגיטימיות. לא כדאי להתחיל לכתוב בצורה כללית מה ראוי ומה לא ראוי. לכן כל הדיון הזה גורם לי להרגשה לא נוחה. אני לא בטוח שצריכים להמשיך להגרר הלאה, למרות שכבר נזרקה אבן לבאר. |
|
||||
|
||||
אתה צודק, אבל השאלה שהוצגה במקור נגעה בפירוש ל''צפי חיים קצר'' ולא ל''דיאגנוזה מבהילה''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |