|
פרומתאוס יקירי,
אינני יודע לאיזה תשובה אתה מצפה בנוגע לאדם שניתגלה אצלו המחלה ושהוא עומד לסיים את תפקידו.
ההמלצה היחידה שיש באפשרותי למסור בנוגע למצב כזה הוא שכול העבודה הפנימית תלך לכיון קבלה של המוות כחלק בלתי ניפרד מהחיים. לא להיתלונן כלל. להודות ולהכיר תודה על הזמן שקיבל, ולהיתפלל שכאשר הבילתי נימנע יגיע הוא יהיה נוכח. כלומר: ער למעמד הזה באותו רגע ההיתרחשות. יועיל לו לקרוא את הספר על מותו של סוקרטס, ואת הספר של אפיקטטוס בפרק כיצד יש לקבל את המוות.
המאמץ העיקרי יתמקד: לא להיתלונן וסולוק כל חשבון ושפיטה ממוחו וקבלת המצב כפי שהוא ובאותו הזמן לא לותר כלל ולהאבק במחלה בכול כוחו. כלומר: לעשות את המקסימום שהוא יכול.
כעיקרון, המורה הגדול של החיים הוא המוות. המוות מחנך ומלמד את האדם לזכור את האלוהים דרך הלב בכול נשימה. כלומר: טרנספורמצה של הסבל ותרנספורמציה של החיכוך למצב נוכחות.ובאותו המעמד עבודה למען ולטובת כולם בלי שמירת חשבון ושפיטה.
החיים מחנכים ומלמדים את האדם להיות נאיבי חמדן ואנוכי וזה חוק ההישרדות של המכונה האנושית שנימסרה לו כדין על מנת להיתקיים ולהתרבות במרחב. כלומר: עבודה למען עצמו בלבד על מנת שהחזק יעמיד צאצאים בעלי תורשה עם סכוי גבוהה לשרוד.
|
|