בתשובה לkozmo, 29/12/23 10:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טכניקת ׳כתיבה בין השורות׳, זאת טכניקה ייחודית שבה האמת תוצג רק בין מספר מצומצם של שורות. לטכניקה שכזאת יש את כל היתרונות של תקשורת פומבית בלי חסרונה הגדול שבאה לידי ביטוי בעריפת ראשו של הסופר. אלופי הכתיבה בין השורות מופיעים בצמידות להיסטוריה המערבית וזאת בשני פרצי סטקטו עיקרים - במאות ה-4 ו-5 לפנה״ס באתונה ; הולנד ובאנגליה במאה -17; צרפת וגרמניה במאה ה-18 ; בכמה מארצות האיסלאם בימי הביניים; ה״ה - אנכסגורס, פרוטגורס, סוקרטס, אפלטון, כסנופון, אריסטו, איבן סינא, איבן רודוס, הרמב״ם, גרוטיוס, דקארט, הובס, שפינוזה, בייל, וולף, מונטסקיה, וולטר, לסינג וקאנט. כולם נרדפו עד סוף חייהם וכל כתיבתם והגותם היא כתיבה של אדם נרדף שהאמת שהוא מבקש לנטוע, ננטעת בסתר המדרגה. ספרות שכזאת ניתן להסביר באמצעות מושכל ראשון ולפיו, בני- אדם שאינם חושבים, הם קוראים רשלנים, ורק בעלי מחשבה הם קוראים קפדנים . ומה אם הצנזור הראשי יודע גם לקרוא בין השורות? מושכל ראשון נוסף גורס כותב זהיר בעל אינטליגנציה ממוצעת, חכם יותר מהצנזור האינטליגנטי ביותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סיקרנת. מי רדף אחרי קאנט (עד סוף חייו), ומה בדיוק הוא כתב בין השורות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קאנט נרדף 1 בתקופות חייו המאוחרות על ידי הצנזורה, שר החינוך ומלך פרוסיה והוצאו נגדו צווים (1788,1794) והוא הונחה שלא לכתוב בנושאים דתיים. 2. הקשר בין קאנט למהפכה הצרפתית על שני חלקיה ותמיכתו או התנגדותו למהפכה לא תמיד ברורים. ההיסטוריון C.E. Vaughan מציין בעניינו של קאנט ש’אנו נוטים לחשוד בקאנט ששיטה בקוראיו והגה בסתר אהדה למהפכה׳. -------- 1 הרדיפות נעות מנידוי חברתי - המופעלות גם היום - הגבלות צנזורה על הכתיבה ועד רדיפות פיזיות שמאיימות על חייו של הסופר. אבקש לתקן את ניסוחי החופשי והלא מדוייק - מ'נרדפו כל חייהם/עד יום מותם׳ (הגם שזה תואם חלק מהאישים. קאנט הוא האחרון ברשימה בתקופה שלכאורה הרדיפות פסקו) לפי ניסוחו המדויק לשטראוס - ׳סבלו בעצמם מרדיפות לפחות [בחלק] בתקופות חייהם, רדיפות שהיו מוחשיות יותר מנידוי חברתי' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקרה, בסוקרטס אין לחשוד על כתיבה בין השורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוקרטס הוא הנביא. נבואותיו כמו שורותיו. המקבילה לתוכחתו של הנביא ב׳כבשת הרש׳ המקראי היא תוכחתו של סוקרטס לחברו לשעבר, העריץ קריטיאס לאחר שהוא הוציא אזרחים רבים להורג בלשון הרועה : ״… באיזה מקום שהדבר נראה מוזר בשעה שרועה שמניח לבקרו להתמעט ולהתדרדר אינו מודה שהוא בוקר עלוב ; אך מה שיותר מוזר הוא, שמדינאי הגורם לאזרחיו להתמעט ולהדרדר, אינו מרגיש כל בושה ואינו חושב את עצמו למדינאי עלוב״ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חושבני שצפריר כיוון לכך שסוקרטס לא היה זה שכתב את דבריו (אפלטון זכה לכבוד הזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי זאת. ותגובתי הייתה בהתאם. אבל זאת תגובתי ולא תגובתו. אני אצטרך ככל הנראה שוב לקרוא את שטראוס ובאותה הזדמנות גם להבין את בין השורות של קאנט. הרעיון מובן לי, אבל צריך גם לפשט אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אני לא הבנתי שאתה הבנת, ואם יש צורך להתנצל הריני עושה זאת כאנ[ט]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זקני האייל פטורים מהתנצלויות. הם התנצלו מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אפשר דוגמא יותר קונקרטית למשהוא שכתב בין השורות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יותר קונקרטי, אבל מתקרב כעולה בעניין תמיכתו או התנגדותו של קאנט למהפכה הצרפתית וזאת כהרחבה (בדיעבד) לצו הקטגורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשתדל להרחיב בהמשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, אבהיר שאני לא מתיימר להיות בקיא בעיון הפילוסופיה הפוליטית, ואם אני טועה או לא ברור, זה יותר אני מאשר אתה. לקאנט נשלח מכתב לפיו 'המלך רואה זה מזמן מתוך מורת רוח, שקאנט משתמש בפילוסופיה שלו לסירוס ולהשפלה של תורות יסוד אחדות של כתבי הקודש של הנצרות'. 1 בהמשך המלך מאיים על קאנט בצורה מאוד ברורה שאם הוא יסרב תהיינה התוצאות בלתי נעימות. בד בבד כל מורי התיאולוגיה והפילוסופיה של האוניברסיטה הונחו שלא להרצות הרצאות על הפילוסופיה של קאנט. בעקבות כך קאנט מרכין ראש ורושם לעצמו : 'נבזות היא לחזור מדעות ולהתכחש להן, אך לשתוק במקרה כזה היא חובתו של הנתין, ואם אמנם כל מלה שהאדם אומר חובה שתהיה אמיתית הרי לא קיימת החובה לומר את כל האמת' ומתוך כניעה זאת קאנט מתחייב למלך 'כנתין הוד מלכותו' להימנע מכל הרצאות פומביות בעניין הדת. זהו מקרה שבו ברור שהכתיבה היא לא בין השורות, אלא מחוצה להן. כתיבה אנוסה וכפויה. מתוך מציאות בלתי אפשרית זאת - אפשר יהיה להבין שבעיתות רדיפה ובוודאי בתקופות בהן המחשבה העצמאית מדוכאת, יתכן ולא כל מה שהסופר הנרדף כתב, הוא באמת מתכוון למה שהוא כתב, גם אם זה נכתב בבירור 2. כך לפחות עולה מסתירות בין כתביו לפיהן, מעמד המחוקק הוא כה עליון 3 עד שכל ביקורת, או התרסה פומבית כנגדה היא פשע כה חמור וזאת כי היא הורסת את הסדר החברתי. הדברים אמורים גם אם העריץ הפר את החוזה המקורי בינו לבין נתיניו. איך זה עומד לעומת תמיכתו הנלהבת של קאנט באידיאלים של המהפכה הצרפתית? איך אפשר להפיל עריץ מכהן אם מלכתחילה חל איסור לעשות כל פעולה שתפגע במשטרו?. באותה עת פיכטה ברח מהמדינה בגלל עמדותיו הפרו מהפכניים וסביר להניח שקאנט מבין את המשמעות של תמיכה פומבית במהפכה בנסיבות הפוליטיות והשבריריות באותה תקופה. קאנט, הוא האחרון ברשימת האישים ששטראוס מנה בהיותם נרדפים ושכתיבתם/הגותם יתכן והושפעה ויש לראות את כתיבתם/הגותם ככתיבה בין השורות. ------------- 1 'ריב הפקולוטות' כהקדמה ל-1984 - אלכסון 2 פופר מזכיר שקאנט היה אחד מהפילוסופים הרבים שהלכו שולל אחרי אפלטון שהעלו אותו לדרגת אידיאל על ידי ששתלו בו את הרעיונות ההומניטריים שלהם עצמם. כמו שלא מן הנמנע שאפלטון שתל את עצמו בנאומיו של סוקרטס. יש שיכנו אותם נוכלים ויש שיכנו אותם תמימים, וזאת בדומה להנחות אודות שלושת הנוכלים הגדולים בכל הזמנים. 3 הצו הקטגורי [ויקיפדיה] - הצו העליון, מולידו של ' הצידוק של אייכמן', יש לו תימוכין מהגותו של קאנט שפורשה שלא כראוי בהעדר הבהרה ברורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'כמה מגדולי הסופרים יכלו להביע אמיתות בעלות חשיבות בכך ששמו אותן בפיהן של דמויות מפוקפקות ; הודות לתכסיס זה יכלו הסופרים להראות עד כמה סלדו מאמירתן. זה יכול להסביר יפה מדוע נתקלים בספרות העבר המעולה ביותר בכל כך הרבה בכורי שטן מעניינים, מטורפים, קבצנים, סופיסטים, שיכורים, הוללים ומוקיונים' | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |