בתשובה לשוקי שמאל, 25/12/24 10:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניין, כי לפי הסקרים האחרונים 50 מנדטים זה מה שמקבלות גוש הקואליציה ותו לא. אז לפי המודל שלך אף מנדט מה-17 הולך כרגע לקואליציה? נשמע אופטימי מדי. אני לא אתווכח נחרצות עם זה ש(גם) הקולות הצפים מכריעים את הבחירות. אני רק מרגיש שזה קצת לפי ההגדרה, כי כל מי שהצביע לקואליצה בבחירות הקודמות ואולי (אמן אם ירצה השם!) יצביע לאופוזיציה בבאות, נהפך אוטומטי לקול צף. לפי ההגדרות האלה, בבחירות שבהן התחלפה הממשלה *תמיד* קבעו את זה הקולות הצפים. אבל בבחירות בהן נשארה אותה ממשלה, אולי אפילו עם מנדטים דומים, נשמע שהמי שקבע זה הקולות הקבועים ("בייס" לצורך הענין). אתה יכול לטעון מן הסתם שמי שהכריע זה הקולות ש"לא צפו" או אלה ש"צפו עד שבועיים לפני הבחירות ואז חזרו לחוף הישן", אבל אני מקווה שאתה מבין לאן זה הולך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא אמרתי כלום על למי יצביעו ה-17. 50 ו-40 בערך, זה הבאנקר שיש לגושים להערכתי. אתה חושב שהימין יזכה לפחות מ-50 מנדטים בבחירות הבאות? ב. אנו מדברים מהגדרות שונות של מושג המנדטים הצפים. אצלך קולות צפים זה רק אלו שמשנים את ההצבעה הקודמת שלהם. אני מדבר על קולות שאינם מצביעים מתוך אידיאולוגיה מבוססת או סקטוריאליות זהותית (שאינם צפויים להשתנות בעתיד הקרוב). אני מדבר על קולות שמצביעים מתוך אוסף שיקולים לא לגמרי מפוענחים ומתאפיינים לכן בפוטנציאל לעבור ממחנה למחנה. זה לא אומר שהם בהכרח עושים זאת בפועל. ג. המסקנה שלי היא שאין טעם לנסות לשכנע אותם שBB מושחת (רובם יודעים זאת מעצמם ואולי קצת מקנאים בו?). אין טעם במצעים והסכמים אידיאולוגיים-בטחוניים-חברתיים. הסיכוי הטוב ביותר שלנו הוא בלשכנע אותם שאנו הולכים לנצח. ד. לצורך זה, להערכתי, צריך להציג, חזית אחת מגובשת ומועמד מוסכם לרוה"מ. אמרתי כבר,Yes we can? ה. ותודה לך שסייעת לי להסביר מדוע אייזנקוט אינו אמור להיות המשיח על הסוס אלא נציג מוסכם של החזית. אייזנקוט לא חושב שיהיה בן גוריון הבא. אם יהיה לוי אשכול במלרע, דיינו. ו. להערכתי אם השמאל ילך לבחירות בתור אוסף של מפלגות מסוכסכות (גנץ, אייזנקוט, לפיד, ליברמן וגולן), במקרה הטוב נזכה לניצחון דחוק שיתן לנו עוד ממשלת ביניים משותקת. ואת הכשל הזה יהיה צריך להניח לפתחם של הפוליטיקאים שגרמו לו. ז. לאביב ששאל מה יקרה כאשר לאחר הניצחון, החזית תתפרק והמחנות והאישים יתחילו לריב, אענה ואומר שהלוואי ונהיה באופציה הזאת. בכל מקרה המריבות, במקרה של הליכה בכמה ראשים וקרוב לודאי הפסד, יהיו גרועים לא פחות. במקרה של ניצחון לפחות תתקיים האפשרות שהראשים יעסקו בענייני המינסטריונים שלהם ויניחו למריבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר אייזנקוט הסביר לאחרונה שהוא מתנגד לשיטת הסניוריטי, ואם כי העמדה הזאת לכשעצמה אינה פסולה מראש - יש נימוקים כבדי משקל לכאן ולכאן1 - אבל הההנמקה שהוא נותן לה מזכירה לי את עומק החשיבה האנליטית של רמטכ"ל לשעבר אחר, רפאל איתן שמו. "רמטכ"ל לא בוחרים לפי הוותק, וגם לא בממשלה או בחברות עסקיות" אמר האיש ואני הייתי מחזק ומוסיף "וגם עגבניות בשוק!", אם כי אלה שהייתי בוחר כדי לזרוק עליו היו נבחרות בדיוק כך. גם התזמון של ההכרזה לא מבשר טובות לגבי האפשרות שאיינזקוט יהיה זה שיוציא אותנו מהבוץ אלא אם זה דווקא מהלך מתוחכם לקרוץ למצביע הימין, אבל אני סקפטי, בין השאר בגלל הפורום בו נאמרו הדברים. ____________ 1- בתור לא רמטכ"ל לשעבר, לטעמי מצבנו הרעוע כל מה שעלול לפגוע בנייטרליות השיפוטית - ושינוי שיטת הסניוריטי בהחלט עלול לגרום לכך - פוסל את הרעיון לפחות עד שהאורוות ינוקו נקיון יסודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שופטי העליון כיתר הפקידים בשירות הציבורי, הם בני אדם וגם הם רוצים להתקדם בסולם ולהגיע לראשיתו. שיטת הוותק היא אנושית למדי, לפיה - ׳אם הוא מת, אני מתקדם׳. אין יותר אנושי מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה להבין את כוונתך. ברוב המקומות שעולים בדעתי הוותק הוא אחד הפרמטרים שקובע את הקידום, אבל מלבד בתחרות לתואר האיש הזקן ביותר בעולם ובבית המשפט העליון שלנו הוא אינו הפרמטר היחיד. אפילו קבלת דרגת רב"ט מותנית בכך שלא ישבת בכלא הצבאי מהיום הראשון של הטירונות ועד שהגיע הפז"ם. כפי שאמרתי, יש נימוקים כבדי משקל בעד ונגד, ולטעמי ויקי מסכמת את העניין לא רע, למרות שהנימוק "גם רמטכ"ל לא בוחרים לפי הוותק"1 לא מופיע שם. האם מר אייזנקוט טרח ללמוד קצת את הנושא לפני שהביע את דעתו? מסופקני, שכן לו עשה כך היה ודאי מציין גם הנימוקים בעד השיטה ומסביר למה, לדעתו, הם פחות חשובים. כן, אני יודע - אני חי בעולם של פעם, או, כמו שאומר חבר שלי: זה היה מזמן ולא נכון. ____________ 1- וכידוע למר אייזקוט, לא פעם לאחר שנבחר רמטכ"ל מועמדים אחרים פורשים מצה"ל. האם היינו רוצים לראות תופעה כזאת בבית המשפט העליון? אני חושב שלא, אבל זאת רק הערה צדדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשירות הציבורי במשמעותו הרחבה, הוא בעצם הגוף היחיד *שמקדם* את עובדיו בהתאם לוותק. אני מדגיש את נושא הקידום, כי הקידום משמעותו להתקדם . להתקדם בשכר או בתואר התפקיד. עבודה בשירות הציבורי זאת עבודה במשרה מתוקצבת באופן שנתי, והואיל ויש מס׳ משרות מוגבל בכל מוסד, הרי שמשך תקופת הוותק יכולה להיות לרוב החיים. קח בחור צעיר בן 30 שסיים את הלימודים האקדמאים, ניגש למכרז וזכה בתפקיד שתוארו מנהל מדור. היררכית התפקידים במשרד ממשלתי/ציבורי הוא לרוב :מנהל מדור>מנהל ענף/רכז>מנהל תחום>מנהל אגף>סמנכ״ל>מנכ״ל. אם ישראלי ירצה להיות מנכ״ל בהתאם לשיטת הסניוריטי, מתי הוא יהיה מנכ״ל? מאחר וגיל הפרישה הוא 65, הוא צריך כל 6 שנים להתקדם בתפקיד. כמובן שמוות מוקדם יחישו את ההתקדמות. כדי לרכך את הייאוש, יש לארגון מגוון צ׳ופרים כדי להרגיע את נשמת הפקיד המתוסכל. זה יכול להיות במובן הכלכלי, כדוגמת עלייה משמעותית בשכר. ערך שעה לפקיד עולה ככל שהפז״מ דופק. אם בגיל 30 ערך שעתך הוא 40 אז בגיל 60 הוא 80. ערך השעה הוא הבסיס לכל התוספות בשכרו וגובה משכורתו. אפשר גם לתת לו תעודות. טקס קטן עם קצת בורקסים והמנהל מוסר את התעודה של העובד המצטיין של המנכ״ל או של המנהל האזורי, או פרסי ייעול לעובד המשועמם שבמקום ׳לעבוד׳ החליט לייעל את עבודתו - עם מחיאות כפיים ו-2000₪ לפני מס במשכורת הבאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ''י נסיוני בגופים ציבוריים הוותק הוא רק אחד הפרמטרים לקידום בתפקיד, אבל כפי שציינת בחלק מהם הוותק מגדיל את השכר, מה שמביא לפעמים לקוריוזים כמו פקידה זוטרה שמרוויחה יותר מהבוס שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין השופטים הוותק הוא פיצ'ר. הוא הפרמטר העיקרי - אולי היחידי בימינו - שאיננו נתון לשליטה ושפיטה פוליטית, ולכן הוא כשלעצמו מחסן את נשיא העליון מתלות באיזה פוליטיקאי שמינה אותו. אני מניח שלאייזנקוט הבוק קשה להבין את זה. אולי כי הוא עדיין חושב שבוועדה למינוי שופטים יושבים אנשים ישרי דרך שהחוק ושמירה עליו חשובים להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתוח מעניין. דומה לחישוב ערך של ספר לפי כמה גרם נייר ודיו הוא מכיל. אין קשר בין הקידום של פקיד קבלה במשרד הפנים לאחמ"ש ומנהל לשכה, לבין בחירת הנשיא מבין שופטי העליון שהם הכי בכירים בתחומם ופורשים לפנסיה. המטרה של שיטת הסניוריטי זה להבטיח את עצמאות שופטי העליון מהתערבות פוליטית. המטרה של המקטרגים זה בדיוק להפך. בקרוב מאד יספרו לנו כמה זה גזעני/אליטיסטי/סוציאליסטי למנות רמטכ"ל מבין האלופים הבכירים, ובעצם עדיף מישהוא אחר שביבי או כץ מכירים טוב טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאור הזה לא קיים בפועל בשירות הציבורי, שכן בשיטה הנוכחית ההתקדמות היא באמצעות מכרזים פנימיים או חיצוניים ולא בשיטת הסניוריטי. החריג הוא - בית המשפט העליון. ומכאן שאלתי: למה רק בבית המשפט העליון שיטה זאת נהוגה ולא ביתר המערכות הציבוריות? רק שופטי העליון נתונים ללחצים מהתערבות פוליטית ? גם הרמטכ״ל והמפכ״ל ובעצם כל מנכ״ל חשוף ללחצים פוליטיים עצומים ואולי אפילו יותר משופט עליון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הסיביל סרוונטס נמצאים תחת לחץ פוליטי, אבל רק השופטים קיבלו החרגה מיוחדת בחוק יסוד השפיטה. סעיף 2. לחוק, ישר אחרי ההגדרות בסעיף הראשון קובע: "אי תלות 2. בעניני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין" ניתן לומר ששיטת הסניוריטי באה לקיים את הוראת החוק, וכל שיטה אחרת שתבוא במקומה צריכה לעמוד בהוראה זו במידה לא פחותה ממנה. אם נלך לקיצוניות (אני במקומם הייתי הולך על זה, ראש בראש עם לוין ורוטווילר, אבל כנראה שאין לי מזג שיפוטי)- השופטים, כפרשני החוק המוסמכים, יכולים לדעתי לא לקבל את מרות הממשלה והכנסת ולקבוע שרק הם יכולים לקבוע מי יהיה הנשיא כי אם מישהו קובע להם מי יהיה הנשיא זו התערבות בענייני שפיטה. שח, תורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. השופטים מסכימים לשיטת הסניוריטי? הם עשו הצבעה שלפיה זה מה שכולם מבקשים או שהנוהג גובר על דעתם? 2. ממתי נוהג גובר על חוק? 3. ואם השופט הבא הוא גרוע, זה קורה, לא כולם מושלמים. סביר להניח שמתוך 15 שופטים אחד יהיה הפחות טוב מכולם, אז למה שהוא יהיה הנשיא? בגלל הפז״מ? לא מבין את השיטה הילדותית הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן, כולם חוץ מאלרון. מה זה משנה לענייננו מה עובר להם בראש? 2. לא דיברתי על נוהג שגובר על חוק אלא על חקיקה שעומדת בסתירה להוראות חוק יסוד. 3. אז השיטה לא מושלמת. לפחות אם חשוב לך לשנות אותה תחליף אותה בשיטה יותר טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב 2. צ"ל עומדת לכאורה בסתירה. זו רק דעתי והפרשנות שלי ואני לא משפטן, ודאי לא משפטן חוקתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היופי הוא שנציגי השופטים בועדה הם הותיקים ביותר ולכן הם הבאים בתור. לסולברג ולברק-ארז אינטרס ברור ששיטת הסניוריטי תישמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שסניורטי עדיף לאין ערוך על בחירה לפי מאה אחוז אינטרסים פוליטיים שמקדם לוין. הכיעור הוא ששר המשפטים הוכיח שאינו בוחל בשום אמצעי מלוכלך ככל שיהיה כדי לכפות שופטים/נשיא עליון, ובפרט מעבר על החוק, סחיטה, חסימת מינוי שופטים בכל הערכאות. מדובר בנזק לדורות שמשחית הן את השופטים והן את הממשלות שנים קדימה. בתנאים כאלו שום שיטת מינוי לעליון אינה טובה. ואגב, חוששני שבקרוב נגלה דרכים יצירתיות נוספות שבהן לוין מתכוון לפגוע במערכת השופטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף או לא, הם היו בניגוד עניינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל יש מעט מאד איזונים ובלמים. ביהמ"ש העליון הוא הגורם היחידי שמגביל את כוחה העצום של הממשלה והרשות המבצעת+מחוקקת (שקרסו למעשה לרשות אחת). עצמאותו של ביהמ"ש היא חיונית לשיטת המשטר שלנו. שיטת הסניוריטי לבחירת הנשיא היא אחת הדרכים להבטיח את עצמאות זו. מה הפואנטה בהתעקשות על כך שהיא לא מבטיחה את השופט "הטוב ביותר", או שונה משיטות אחרות? הרי ברור שזהו המצב, וברור שזה לא אידיאלי. האלטרנטיביות שהועלו ע"י לוין ושות' מטרתן המוצהרת היא לפגוע בעצמאות ביהמ"ש העליון ולהגביר את השליטה הפוליטית. האם אתה מכיר בכך? הזכרת את מינוי המפכ"ל. בנושא זה היו לאחרונה סאגות שפגעו מאד במדינה: העדר מפכ"ל לשנתיים, מינוי מפכ"ל מקורב לשר (ואולי גם לרוה"מ) אחרי קידום בזק. בעיניי אין ספק שנדרשת רויזיה שמגבילה את חופש ההשחתה הנוכחי שיש לממשלה במינוי מפכ"ל רמטכ"ל ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה בעצם מבקש לבחור בשיטת מינוי נשיא בית בית המשפט שבוודאי אחת לתקופה תצמיח נשיא שיהיה הפחות טוב מיתר השופטים וזאת תמורת חיזוק עוצמת עצמאות בית המשפט. המשוואה הזאת יש לה על לסמוך וזאת מאחר ושופטי העליון בישראל הם שופטים שצמחו בשלום ומשם למחוזי וכנראה לנשיאות המחוזי אז אני מניח שגם השופט ׳הכי פחות טוב׳ הוא עדיין שופט ברמת איכות של טוב-מאוד. יחד עם זאת מה היא אותה התייחסות לשופטי עליון שקצרו להם את הדרך מהאזרחות היישר לבית המשפט העליון. מניין לנו שהוא באמת טוב? 1. שיטת מינוי זאת מבוססת על שיטת נכנס ראשון יוצא ראשון [ויקיפדיה] דבר המעלה את החשש שהואיל ושופטים פורשים בגיל 70 והואיל שופטי עליון מתמנים בגילאי 60, ששיטת המינוי היא לא שיטה הוגנת בכלל כלפי חלק לא מבוטל משופטי העליון שכן לא כולם יוכלו אפילו להגיע לקו הגמר - להיות נשיאים, שכן הם יעברו את גיל ה-70 ויצטרכו לפרוש. למה יש שופטים שמוכנים מראש לוותר על אופציית הנשיאות רק בגלל שיטת מינוי. אולי שיטת הסניוריטי היא שיטה שגורמת נזק תעסוקתי לשופטי העליון. 2. החשש משופט גרוע בכלל הוא כה מוצדק. ומשכך איך נוצר מצב שבו יכול אדם להתמנות לשופט עליון (כדוגמת יחיאל כשר ודפנה ברק ארז) שלא צברו ניסיון מקצועי, שיפוטי, בכהונה כאחד משופטי הסגל במחוזי ובשלום , ודנים היכן שהם לא היו. הרי כאן יש מינוי שלא מעיד על עצמאות הרשות השופטת שכן יש לובי פוליטי לבחירתם. המינויים הללו לא צמחו בין לילה והם למעשה ׳קפצו 2 כיתות׳. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר התייחסתי לרוב מה שכתבת: ברור שהשיטה לא אידאלית, איש לא טען אחרת. גם ברור ששיטת המינוי לעליון היא לא אידאלית (כאילו דה) ושיש שיקולים פוליטיים במינוי (כאילו דה בריבוע). אשמח אם תתייחס לשאלות שהפנתי אלייך. כדי לחסוך לך זמן, אני חוזר עליהן: א. האם אתה מכיר בכך שההצעות של לוין ושות מבקשות לפגוע משמעותית בעצמאות הרשות השופטת ולהגדיל מאד את כוחה של הקואליציה במינוי שופטי העליון? ב. בהינתן כל זאת מה הפואנטה בכך שאתה חוזר וחוזר שוב ושוב על חסרונות של שיטת הסניורטי לבחירת נשיא עליון (כולל איזוטריים כמו בתגובה הנוכחית)? האם יש שיטה שנראית לך יותר, ואם כן מהי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הדיון הוא על טיב השיטה ולא על השחקנים הפוליטיים. לשאלתך - כן. לוין אומר ורוצה והוא חותר להחליש את עצמאות בית המשפט ולהגדיל מאד את כוחה של הקואליציה במינוי שופטי העליון. ב. כן. למשל - בחירת הנשיא מבין השופטים עצמם ושופטי עבר ללא התערבות של רשויות אחרות פוליטיות, אקדמאיות וחברתיות כאחר. קביעת קריטריונים לנשיאות אשר הניסיון הקודם במחוזי ובשלום, הוא הכרחי. שיפוט בעליון הוא פעולה מעשית של שיפוט-על ומכונן ולא מועדון אנשים מוכשרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. לשיטה כזו של גוף בוחר מתוך peers יש חסרונות עצומים ביחס לשיטת סניוריטי ושיטות טכניות אחרות: יצירת פוליטיזציה פנימית בביהמ"ש העליון, הטיית החלטות בשל שיקולי פופולריות, בזבוז זמן ומשאבים על קמפיינים במקום על שיפוט, וכל מה שאנחנו מכירים ו"אוהבים" בבחירות. ב20 שנה האחרונות נבחרו לפי שיטת הסניוריטי: ברק, ביניהם, גרוניס, נאור, חיות. מי מבינהם היה בעיניך לא מספיק טוב? בקיצור, לא ממש השתכנעתי שבמקרה דנן היתרונות של בחירה ע"י peers עולים על החסרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הנקודה הכי חשובה לדעתי. שיטת הסניוריטי הוכיחה את עצמה ושופטי העליון היו ברובם מצויינים. מערכת החוק של מדינה היא לא משחק קלפים שכדאי בהינף יד לשנות אותו, אז למה לשנות מה שעובד? אם תשווה את איכותם של שופטי העליון בעשורים האחרונים לאיכותם של נושאי תפקידים בכירים אחרים - מראשי ממשלה נשיא המדינה ושרים בממשלה ועד רמטכ"לים ומפכ"לים - תמצא שאלה היו גרועים וכושלים פי כמה וכמה. הסיבה היחידה לשינוי השיטה כרגע היא רצונם של נבחרים מושחתים, כושלים ופשיסטים לשלוט בבית המשפט. לא שום סיבה אחרת. מי שהיה רוצה לתקן, היה מתקן קודם את בחירת שרי הממשלה וחברי הכנסת. העולם שבו תוצרים כושלים של מערכת אחת ישנו שיטת מינוי של בכירים מוצלחים במערכת אחרת היא עולם הפוך של שחיתות ולא של תיקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהניסיון הנחוש והעקבי של יחריב לוין וכנופייתו לאכוף על המערכת היחידה שהיא בלתי תלוייה במפלגות הפוליטיות את שיטת הבחירה ה''מוצלחת'' שהביאה לנו את ואטורי וגוטליב, היא מצג מובהק של טרוף מערכות. יחד עם זאת, מבלי שנשים לב, לוח המשחק של המערכת הישראלית השתנה מאד. א. כיצד זה כל המערך המפואר הזה הקרוי ''דמוקרטיה ישראלית'' התגלה כתלוי במין ''טריקים'' די אזוטריים של סניוריטי ולשכת עוה''ד. זה לא שיש משהו פסול בשיטה, אבל ממילא הבחירה מתבצעת בזמן מינוי השופטים לעליון, בהשפעה מכרעת של המערכת הפוליטית. ב. עד עכשיו זה עבד בצורה די סבירה (אני לא ממש רואה את התמורות המשמעותיות של חיות או עמית בחברה הישראלית או במערכת המשפט). זה עבד בעיקר מפני שכל השופטים היו טובים ובחירת הנשיא לא היתה קריטית. כעת בחסות סער, שקד ולוין ושורה של ח''כים מהסוג הגרוע שכיהנו בועדה למינוי שופטים, הבג''ץ מלא מתנחלים, חובשי כיפות וסתם שופטים לא ראויים, הטריק הזה של סניוריטי עשוי להתגלות כחרב פיפיות. הבעיה אינה נעוצה בכל מיני פרטים והליכים במערכת הבג''ץ. הבעיה היא באישיותם הקלוקלת של שר המשפטים, שולחיו ועושי דברו. כל עוד אי אפשר לסלק אותם, אין סיכוי לתקן או לשפר משהו במערכת ולכן הדרך הסבירה היא להתנגד לכל שינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. הגרלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיטת הסניוריטי אתה יודע שנים מראש קרוב לוודאות מי יהיה הנשיא הבא. יש לזה יתרונות לעומת הגרלה- המועמד יכול להתכונן לתפקיד במשך שנים והוא לא נופל עליו בהפתעה. אין מתח מי ייבחר. חיסרון שאני יכול לחשוב עליו- עמיתיו ייחסו לדעתו חשיבות יתר הרבה לפני שייכנס לתפקיד. זה ניחוש, לא יודע אם מתכתב עם המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לערוך את ההגרלה כמה חודשים לפני הכניסה לתפקיד (אפשר לערוך הגרלה כפולה לנשיא וסגן נשיא, ככה שאם הנשיא ימות או יחלךה באופן פתאומי המחליף יהיה מוכן בזמן שהמחליף שלו לומד את התפקיד). אני מניח שזה גם יוריד מחשיבות התפקיד בצורה דראסטית ויהפוך אותו לטיקסי בעיקרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה יהיה היתרון הגדול מול השיטה הנוכחית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יהיה קצת יותר מעניין. אפשר יהיה אפילו לקיים הימורים (וקצת יותר ברצינות, אני חושב שזה מבטל חלק מהבעיות שהעלה אייל הקוטב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רואה איך זה מבטל אף אחת מהבעיות שאייל הקוטב העלה. תוכל לתת דוגמא ספציפית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 776164 - ״...שיטת הוותק היא אנושית למדי, לפיה - ׳אם הוא מת, אני מתקדם׳. אין יותר אנושי מזה״ או תגובה 776184 ״ואם השופט הבא הוא גרוע, זה קורה, לא כולם מושלמים. סביר להניח שמתוך 15 שופטים אחד יהיה הפחות טוב מכולם, אז למה שהוא יהיה הנשיא? בגלל הפז״מ? לא מבין את השיטה הילדותית הזאת.״ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שדעת השופטים על עמיתיהם נקבעת ע"ס הכרותם האישית ופסקי הדין שהם מוציאים (בעיקר, אני מנחש, ההנמקות). קשה לי להאמין שמישהו מתייחס אחרת למי שעומד להיות הנשיא, בין השאר *בגלל* שיטת הסניוריטי שאומרת: הנשיא אינו בהכרח השופט הטוב ביותר אלא הותיק ביותר. אני חושב שלזה יש השפעה טובה גם במשך כל תקופת הנשיאות, מה שהופך את הנשיא באמת לראשון בין שוים מבחינת משקלו היחסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונשאלת השאלה- בטרם נסיון ההפיכה המשטרית האם חשבת ששיטת הסניוריטי גרועה וייצרה נשיאים גרועים לביהמ"ש העליון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי (ולמיטב זכרוני, זה מה שחשבתי מאז שהבנתי את הבעיה), בעיית בחירות השופטים במצב של חוסר אמון בין המחנות כמו שיש בישראל (ובארה''ב) היא לא בעיה פתירה (הרי, הבעיה היא לא באמת בחירת השופטים אלא חוסר האמון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירידת האמון ניכרת בסקרים בכל מערכות השלטון. האמון בכנסת ובממשלה נמוך בהרבה מהאמון בבית המשפט. המספרים של הכנסת הפכו למביכים בשנה האחרונה. בכל סקרי אמון הציבור לאורך השנים הסדר הוא פחות או יותר אותו הדבר- גופי הבטחון- צה"ל, שב"כ, מוסד, במקום הראשון בפער. נשיא המדינה במקום השני בית המשפט העליון מתחתיו הממשלה במקום הלפני אחרון הכנסת במקום האחרון. הגוף היחיד ששינה את מיקומו היחסי הוא המשטרה שהאמון בה עלה מאוד אחרי ה 7 באוקטובר והיא עקפה את בית המשפט ומתמודדת עם הנשיא על המקום השני. אז למה דווקא את שיטת הבחירות לבית המשפט צריך לשנות ולא את הבחירות לכנסת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה מדבר על אי אמון במוסדות ואני מדבר על אי אמון בין המחנות. זה לא אותו סוג של אי אמון. אי אמון בין המחנות הוא מה שגורם ל"שמאל" להאמין שהשופטים שלוין רוצה למנות יעשו את מה שלוין רוצה ולא לא מה מה שחוקתי ומה שגורם ל"ימין" להאמין שהשופטים שמינה מרידור עושים את מה שנוח למרידור ולא את מה שחוקתי. ב. אני לא מדבר על שיטת הבחירות לבית המשפט אלא על שיטת המינוי של נשיא בית המשפט העליון. ג. הכנסת ובית המשפט אמורים למלא שני תפקידים שונים. הכנסת אמורה לייצג את רצון הציבור, בגלל זה בעיית הבחירות לפרלמנט היא בעיה קלה יחסית (וגם היא לא פתירה באמת. אבל הכל יחסי. בחירות נותנות לך ייצוג די טוב של רצון הציבור בזמן הבחירות). בית המשפט אמור לייצג את ה(1)חוקה וה(2)צדק. לגבי (1) - אם החוקה היתה נכתבת בשפה מדוייקת שאינה ניתנת לפרשנויות שונות אז כל מה שהיה צריך זה למצוא משפטנים שיודעים להבין את השפה הזאת, זה לא המצב ולעולם לא יהיה המצב. לגבי (2), מה שלא צודק בעיני צודק בעיני אחרים וההפך. במצב בו יש אמון בין המחנות השונים, אז לא מדובר בבעיה כל כך קשה, בוחרים מישהו ש(1)מכיר את החוקה ו(2)עם חוש צדק בסיסי ו(3)מספיק צניעות להבין את התפקיד שלו ומתי עדיף לא להתערב, ומקבלים את ההחלטות שלו - לא בגלל שהן נכונות - אלא בגלל שמישהו צריך לקבל את ההחלטות והוא מי שהסכמנו עליו. היום אתה הפסדת, מחר אני אפסיד, והכל במסדרת חוקי המשחק. כמו קוון במשחק כדורגל לפני הואר, כל התפקיד שלו הוא לסיים ויכוחים. כשאין אמון בין הצדדים הפוליטיים, כששופטים שמינה בוש האב מאפשרים לבן שלו להפסיק לספור את קולות המצביעים על מנת למנות את הבן השני שלו לנשיאיות, אז מדובר במשחק אחר לגמרי. ד. גם את שיטת הבחירות לכנסת צריך לשנות (מסיבות אחרות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצרה היריעה אבל אני לא מסכים לרוב הניתוח הזה. על קצה המזלג: רוב עצום של שרים המשפטים ב50 שנה האחרונות היו מאותו מחנה: הימין, וספציפית הליכוד. ובפרט מרידור. עד לשנים האחרונות היה שילוב של (1) הליך בחירה מקצועי, ו(2) כוונה כנה של הממשלה למנות שופטי עליון מצטיינים בהתאם לטובת המדינה, ולשמור על עצמאות הרשות השופטת. ולכן לא הייתה שום בעיית אמון. כל זה השתנה בשנים האחרונות, בעקבות מסע הכפשה של גורמים פופוליסטיים בימין (לא כל הימין כמובן) כנגד הרשות השופטת ומוסדות נוספים (התקשורת, המשטרה, הצבא ועוד). בקואליציה הנוכחית יש קפיצת מדרגה חמורה; התבטאויות והפעולות של חברי הקואליציה הנוכחית ובפרט לוין מראים שמבחינתם לקואליציה מותר לעשות הכל כולל הכל, ואם החוק או מוסד כלשהוא מגביל אותם הם פשוט ישנו אותו או יתעלמו ממנו. זה שורש הבעיה. כל הזמירות הללו על "בעיית אמון" או "שופטים שמאלנים" או "יצוג למזרחיים", הן תעמולה ומסך עשן. סעיף ג': קל לראות שהוא רלבנטי לבחירת שופטים בארה"ב ולא בישראל. יש לי עוד הרבה מה לומר אבל הזמן אזל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא מסכים איתי זה לא אומר שאני חייב לא להסכים איתך, נכון? אני מסכים עם רוב מה שכתבת, ובכל זאת, אם לשים דגש על מה שאנחנו לא מסכימים עליו: זרעי בעיית חוסר האמון נזרעו מזמן, חפש באייל תגובות ישנות של ידידיה. לא מדובר בתופעה חדשה כל כך. גם אם חוסר האמון הוא תוצאה של ״מסע הכפשה של גורמים פופוליסטיים בימין״ (ושלא יהיה ספק, אני חושב שזה המצב, ולמעשה בית המשפט הישראלי מתעלם לא אחת מהחוקה, הצדק או ההגיון על מנת להמשיך להכשיר את הפסיכוזות של הימין הישראלי) - המסע הצליח, חוסר האמון נוצר והעמיק. ולדעתי אין לבית המשפט שום יכולת קיום ללא אמון ציבורי (בזה הוא מתבדל מהממשלה שיש לה משטרה וצבא ושב״כ), ולכן, לדעתי, השאלה האם חוסר האמון מוצדק או לא היא די חסרת משמעות. אני לא חושב שסעיף ג. לא רלוונטי לישראל (נתתי דוגמא מארה״ב בגלל שזה מקרה כל כך מובהק, לדעתי, שהוא צריך להיות מובן לכל אחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שחוסר האמון לא קיים, טענתי שהוא לא שורש הבעיה. וגם אם ביהמ"ש העליון היה כליל השלמות, זה לא היה עוזר כנגד מסע ההכפשות. לדוגמא. ההכפשה השקרית בנושא ה"פרימטר" חוזרת על עצמו בלי סוף ומשמשת להאשים את בג"ץ ב7 באוקטובר. כל עוד הכפשות אלו תימשכנה, לא ניתן יהיה ליצור אמון ע"י שינויים טכניים של שינוי שיטת בחירת שופטים. אני לא מסכים איתך בנוגע ל"יכולת קיום" לביהמ"ש ללא אמון ציבורי רחב; המשטרה והשירות הציבורי כפופים להחלטת בימ"ש ולא רק לממשלה. דוגמאות יחסית טריות: בג"ץ "חוק טבריה" ובג"ץ ביטול הדחת יו"ר הדואר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שמה שאתה רואה היום עם החלטות כמו ביטול הדחת יו״ר הדואר עלול להיות זמני, עלול לבוא יום שבו אחד השרים יחליט לבדוק את הגבול, וכשזה יקרה הוא עלול לגלות שהמשטרה וחלק גדול מאד (ואלים מאד) בציבור עומד מאחוריו. אני מקוה שאני טועה. שינוי שיטת הבחירות בוודאי לא תחזיר את האמון הציבורי, וגם אם בית המשפט העליון יהיה מושלם לא יעזור (אם כי לא יזיק), אבל למיטב הבנתי ההכפשות האלה נובעות מאינטרסים של פוליטיקאים. או שתצליח לאיין את האינטרס או שתצליח לאיין את היכולת שלהם להכפיש. נראה לי ששינוי שיטת הבחירות יכולה להוריד את היכולת שלהם להכפיש אם היא תעשה בדרך שתקשיב לביקורת שלהם ותנסה להתייחס לחלקים היותר הגיוניים שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית המשפט מתקיים מפני שהשב״כ הוא ״שלו״ ולא של הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם העקרון אני מסכים, אבל לא עם התאור של המצב והמסקנות. בבסיסו, כל המטרה של איזון בין הרשויות היא למנוע מרוב מקרי באחד ממוקדי הכח לשבור את הכלים. במשך 70 שנה המדינה התקיימה תחת סט הערכים של הכרזת העצמאות. הקואליציה הנוכחית, בגלל רוב מקרי לחובשי כיפה סרוגה בתוכה (חסר כל קשר לחלקם באוכלוסיה), מקדמת סט ערכים שונה ומנסה לכפות ולקבע אותו במדינה. בית המשפט, במיוחד בג"ץ, מייצג את סט הערכים הישן, והקואליציה רוצה ליישר אותו לפי סט הערכים שלה, שהיא רוצה לכפות על המדינה, והם אומרים את זה בפה מלא. במסגרת הנסיון לכפות את סט הערכים שלה, הקואליציה מנסה ליישר גם את התקשורת (מה שווה התאגיד אם אי אפשר לשלוט בו), מכפישה את מי שדוגל בשלטון החוק (אנרכיסטים) ומארגנת הפגנות נגדיות להפגנות נגדה. נראה שהקואליציה מנסה לשבור את הכלים. כיוון שהכנסת אינה מהווה משקל נגד מהותי לממשלה בשיטה הקיימת, וכיוון שאת העיתונות החברים של הממשלה קונים (ישראל היום, 13, 14) ואת השאר מנסים לשחד (מוזס), בית המשפט נותר המעוז המרכזי שעומד בדרכה של הקואליציה לכפיית סט הערכים היהודי דתי-משיחי שלה על המדינה. לכן כל מי שאינו מחזיק בסט הערכים של ואטורי סמוטריץ' וסון הר מלך, לחלופין אלקין (לקחתי דוגמא מכל מפלגה בקואליציה) חייב בכל כוחו למנוע את הנסיונות שלהם להשליט אותו על המדינה. במסגרת זאת הוא חייב לחשוד בכל מהלך של הקואליציה לשינוי סדרי שלטון שהוא אינו נעשה בתום לב ולפעול נגדו, גם אם הנימוקים נשמעים סבירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט האחרון, שהוא המסקנה, רלבנטי לכאן. קרי- גם אם תשכנע אותי ששיטת הסניוריטי לא טובה אני לא אסכים שהקואליציה הנוכחית תשנה אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
it goes without saying. (זה גם לא כל כך מעניין, אחרי הכל זה לא שהם שואלים לדעתך או לדעתי. קצת יותר מעניין, בהנחה שמתישהו מישהו כן ישאל אותנו מתישהו, מה אנחנו יכולים לעשות על מנת שבפעם הבאה שהם יקבלו כח תהיה להם פחות מוטיבציה או פחות יכולת לשנות)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הנקודה הכי חשובה. וכשתהיה קואליציה עם מנדט (רצוי רחב יותר) לשינוי במערכת החוק, מן הראוי שהדבר הראשון שתעסוק בו הוא קביעת חוקה/חוקי יסוד שלא כל רוב זעום יכול לשנות וששומרים על כללי המשחק והפרדת הרשויות בצורה הרבה יותר הרמטית. שאר ענייני השופטים הם מסדר שני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה כתם מבחינתי על הממשלה הקודמת שלא עסקה באסדרה, אחרי שכבר ראינו את ממשלת הקורונה. אני חושב שאחרי הממשלה הזו יהיה מומנטום ציבורי חזק לאסדרה. דבר ראשון חוק יסוד: החקיקה, והלוואי גם קוד אתי לחברי ממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת המגבלות שעלו בפשרת שי-שמחי והתקבלו על ידי לוין וסער היא שהשינויים ייכנסו לתוקף רק בכהונת הכנסת הבאה. כלומר, יש כאן גם מסך בערות, וגם אפשרות לבוחר להביע את דעתו בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזדמנות להביע את דעתו ==> לא מסכים. אלא אם כן הנושא הספציפי הזה עולה למשאל עם, להגיד ש"הבוחר מביע את דעתו בעניין" בזמן הבחירות הכלליות, זוהי אחיזת עיניים. מסך בערות ==> הרעיון יפה על הנייר. אבל ההתנהגות של הקואליציה לא מבשרת טובות. א. בתשדיר עצמו שבו סער ולוין הכריזו על "ההסכם ההיסטורי", הם המציאו דברים שכלל לא היו בהצעה המקורית של שי ושמחי (למשל חוק יסוד החקיקה). ב. הקואליציה ממהרת להעביר את החוק, עד כדי כך שרוצים להקפיץ על חלק משלבי החקיקה ולהתחיל מקריאה שניה. ג. במקביל מוצעות הצעות חוק מקבילות שאין בהן דחייה לכנסת הבאה, ועוסקות ספציפית במינוי שופטים ומינוי נשיא לעליון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הנושא כל כך קריטי ועליו תקום ותיפול הדמוקרטיה אז בהחלט אפשר להתייחס לבחירות כמשאל עם, כי הבוחרים יהיו מיודעים. התגובה שלי התייחסה רק לסעיפים שתחולתם אכן מושהית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> אם הנושא כ"כ קריטי ועליו תיפול ותקום הדמוקרטיה אם כך, אז תתכבד ותעשה משאל עם באמת ואז תוכל לאמר ביושר שהעם בעד. אבל אל תמציא דברים ותגיד שזה שפלוני הצביע בעד מפלגה x זה אומר שהוא מאשר את ההצבעה שלה בדיעבד. ==> התגובה שלי התיחסה רק לסעיפים שתכולתם אכן מושהית וכאמור, ההשהיה הופכת לחסרת משמעות בגלל הדברים שאינם מושהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדבריך עולה שהבוחר בישראל לא הביע את דעתו מעולם בשום נושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. אתה בעצמך אמרת שאם הנושא "כל כך קריטי.." והרי ברור שלא *כל* הנושאים קריטיים עבור *כל* הבוחרים. וגם אם הם קריטיים - יכול להיות שיש עוד שיקולים בהצבעה. כלומר גם לשיטתך אתה נותן הזדמנות להבעת דיעה אך ורק למי שהנושא קריטי עבורו עד כדי שזה הגורם הכמעט בלעדי שעליו הוא הצביע. ולגבי יתר המצביעים? ומה עם נושאים קריטיים כמו גיוס חרדים? האם אתה חושב שמצביעי הליכוד/הציונות הדתית ברובם תומכים בפטור לחרדים? אתה יודע היטב שלא. הנה הצעה פשוטה. אני שותף לדעתך שזה טוב שהציבור יביע את דעתו על מה שהיה. אם כך, הכנסת חייבת להתפזר וללכת לבחירות. מוסכם שקרו בקדנציה הזו אירוע אחד או שניים טראומתיים מאד. ראוי שהבחירות יהיו על זה מבלי שיעבור זמן או יגיעו עוד נושאים שיקהו את זיכרון הציבור. מבחינתי הקואליציה הזו (והכנסת באופן כללי) איבדה את המנדט המוסרי לעשות מהלכים משמעותיים. היא כבר לא מייצגת את רצון הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל הזה משעשע אותי כי הוא מזכיר לי את קטע מתוך בראיין כוכב עליון. א: מה כל כך רע בחוק שי-שמחי? קהל: מסבירים לו א: אוקי, אבל מלבד זה שהממשלה הזו, הביאה עלינו את 7 באוקטובר, ושאין לה אימון ציבורי, ושלוין לא מסתיר את המטרה שלו להחליש את מערכת המשפט, ושהוא מעכב בכוונה מינוי נשיא לעליון ומבטיח להמשיך לשבש את עבודת הועדה למינוי שופטים (פורסם אמש בערוץ 12), ושחברי הקואליציה מעלים במקביל חוקים בעניין מינויים לעליון שאין בהם שום מנגנון השהיה, ושההסכמה ההיסטורית היא לא באמת הסכמה רחבה אלא הסכם קואליציוני בין סער ללוין, והחקיקה נעשית בצורה מהירה ומתחילה היישר מקריאה שניה, ושהתוכן של החוק בעייתי - מלבד כל הדברים האלו, מה כל כך רע בחוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותוסיף את האירוניה החריפה כשממשלה שכל שריה או נאשמים או בחקירה או עבריינים מורשעים ששומרים על כסאם, מנסה עכשיו למנוע את בחירת נשיא העליון בגלל איזה פייק ניוז של זוטות שאין מאחוריהן כלום. אפילו אם לשיטתם ראוי לחקור את עברו של יצחק עמית, הם הוכיחו באותות ומופתים שחקירות כאלה יכולות להימשך שנים בלי למנוע מינוי של אף משרה בכירה. (שלא לומר ששר המשפטים בעיצומם של ימים אלה מפר את פסיקות בג''ץ - עבירה יותר חמורה מחשד לסגירת מרפסת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל שריה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, רוב. ה'כל' היה מיותר שם. הנקודה עדיין עומדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט כל מה שכתבת לא רלוונטי כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבוקר עולה לדיון בועדת חוקה מתווה שי שמחי הנידון למעלה. לקראת המתווה, היועמ"שית פרסמה את עמדתה בעניין. תקציר: """ מתווה "לוין-סער" מטיל צל פוליטי כבד על מערכת השפיטה ופוגע במקצועיותה, בעצמאותה וביכולתה לבקר את השלטון.. תוצאותיו הקשות של המתווה מחייבות שינויים מהותיים. היועצת הציעה לשר המשפטים תיקונים במתווה שיערכו בתהליך מקצועי סדור. מצורפת התייחסות היועצת למתווה 'לוין סער', וחוות דעתה של המשנַה ליועצת המשפטית לממשלה בעניין זה, שהוכנו לבקשת שר המשפטים. """ נ.ב. באותו עניין, לפני 5 ימים אישרה ועדת חוקה הצעה בעייתית אחרת: שינוי בחירת נציב התלונות על השופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן התגובה של הקואליציה היתה להיכנס בה ב-200 קמ"ש על איך היא פוגעת בדמוקרטיה בעצמה. למרבה האימה הסיבה העיקרית נגד התווה היא אחרת (כאילו זו לא מספיק חמורה): לממשלת המחדל והחורבן של ה-7 באןקטובר (וה-8 באוקטובר, והמהפכה המשפטית והמלחמה הכושלת בעזה, והחטופים, והרשימה ארוכה) אין שום שביב מנדט להחליט החלטות גורליות על מבנה הרשויות והשלטון בישראל. המנדט היחידי שלהם הוא להחזיר את החטופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית ולהתפטר וללכת לבחירת העם מחדש. כל דבר אחר יהיה משול לפירומן שיגדיר את חוקי ההתנהגות של מכבי האש או לאנס סדרתי שיאפיין את חוקי ההטרדה המינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אירוע רודף אירוע, ולחשוב שהתכוונתי לכתוב על נאומו של הרצי הלוי. - לוין פותח בהליך פיטורי היועמ''שית - השר לשעבר יזהר שי מסיר את תמיכתו ממתווה סער לוין (מה שצפיתי שיקרה). נראה מה יקרה. אני תוהה אם כל זה הוא בסה''כ ספין עם סיכוי נמוך - שנועד להסיט את תשומת הלב מנושאים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לדעתי, הסטה מדיון במסקנות חקירת השב"כ שמשליכות חלק מהח** על הדרג המדיני. ואיזה אתנן סימלי לחרדים שלא מקבלים את חוק ההשתמטות שלהם כל כך מהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקואליציה מתכננת ללכת לבחירות בזק וכל הרעש הזה נועד להרדים את האופוזיציה ולשלהב את המצביעים שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר האחרון שהקואליציה רוצה זה בחירות. התאריך הכי מוקדם לבחירות הקרובות (אם זה יהיה תלוי בהם) זה נובמבר 26, בהנחה שבכלל יהיו בחירות. אם ימשיכו ללא הפרעה במעלליהם המושחתים, כבר לא יהיו בחירות באופן שאנחנו מכירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכורת - הממשלה ניסתה ופעלה שהבחירות יהיו רק לאחר 5 שנים. סיעת הליכוד וסיעות קואליציה נוספות טענו שעל הבחירות להתקיים ב־2 בנובמבר 2027. יו"ר הוועדה, השופט נעם סולברג, קיבל את פרשנות הייעוץ המשפטי והבחירות יתקיימו בתאריך ט"ז בחשון התשפ"ז (27 באוקטובר 2026), בחלוף 4 שנים ו-10 ימים ממועד בחירתה של הכנסת העשרים וחמש (אם לא יוקדמו). כפי שאתה אומר וצודק - סביר להניח שהם ינסו שוב לדחות את הבחירות (וכנראה גם לשנות את חוקי המשחק של הבחירות), אחרי שהם ידאגו לסיים עוד כמה מהלכים שוברי דמוקרטיה. אני צופה שככל שמועד סיום הקדנציה של הממשלה הזאת יהיה קרוב יותר, כך יעבדו יותר באופן קונקרטי יותר על הרחקתו. כך הקואליציה הזאת תכנס יותר לטנטרום ויותר תנסה לשנות את חוקי המשחק, ככל שהסוף שלה יהיה מוחשי יותר. מה שווים חוקי הבחירות אם אי אפשר לשלוט בהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההימור הוא לא שהם רוצים בחירות אלא שהם מתכננים בחירות. מן הסתם באי רצון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו רק הייתי משתכנע ולו חלקית מהאופטימיות הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(עוד הימור - אחרי הבחירות הם יקימו ממשלה עם בנט) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(והנה גם שביב האופטימיות דעך) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד מבצע הליוצנטרי יצא אל הדרך. ראוי לציין שחיל האוויר שלנו כל כך מופלא ואדיר, שתוך חצי יממה מטרות המבצע הושגו במלואן. לא שזה יגרום להפסקתו, יש עוד כמה מטרות נלוות על הדרך שאפשר עוד לסחוט מהלימון הזה1. 1 אזרחי מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עוסק בזוטות. אני בעיקר מתנחם שזו סופה של תקופה איומה בת חודשיים בה חשתי חוסר ביטחון לאומי. אמנם ישראל כץ עושה עבודה (מדהימה!) שמדברת בעד עצמה (ולכן לא נפרט) במשרד הביטחון, אבל זה סתם ביטחון כללי שכזה, בלי נשמה. שכבה נוספת בבצל-הבולשיט הזה היא התהיה על ההבדל בין סמכויות השר לביטחון לאומי (בן גביר) לבין סמכויות השר לחוסן לאומי (יצחק וסרלאוף). מה שווה ביטחון, אפילו אם הוא לאומי, אם לא מתקצבים גם את החוסן? כתבתי את הנ״ל ל-ChatGPT וביקשתי ממנו שירחיב את הממשלה לעוד משרדים נחוצים. זו תשובתו: 1. השר להעצמה לאומית – דואג שכל אזרח ירגיש שהוא חלק ממשהו גדול, כולל חלוקת דגלים חינם ושיעורי ציונות חובה. 2. שר למורל לאומי – אחראי על עידוד האזרחים בזמן משברים, פיתוח תוכניות של "חיבוק ממלכתי" וארגון מופעי זיקוקים בכל הזדמנות. 3. השר למאבק בחוסר גאווה לאומית – המשרד יתמקד בטיפול באנשים שלא עומדים בצפירה, לא שרים את ההמנון או חשים ספקות לאומיים. 4. השר לעלבונות בינלאומיים – תפקיד שאחראי להגיב לכל אמירה לא מחמיאה על ישראל ברחבי העולם עם ציוצים נוקבים וגינויים רשמיים. 5. השר לרטוריקה ציונית – יפקח על הנאומים של פוליטיקאים, יוודא שהם מישרים קו ויפעיל קורסי דיבייט פטריוטי. 6. השר להתרפקות על העבר – יטפח את הזיכרון הקולקטיבי של ה"ימים היפים שהיו פעם" ויוציא תקציבים לשחזורים נוסטלגיים של תקופות מפוארות. 7. השר לאחדות מדומיינת – תפקיד שיבטיח שהאומה "מאוחדת", לפחות לפי הצהרות לתקשורת. (היו עוד ברשימה: השר להאדרת הישגים בינלאומיים, שר לפיקוח על פטריוטיות ברשתות החברתיות, השר לטיפוח מותג ישראל, השר לניהול הנרטיב ההיסטורי, השר לקידום ניצחונות דיפלומטיים שלא היו, השר לביטחון ארוחת שישי, השר למעקב אחרי אנשים שעברו לחו"ל, השר לביטחון הסטטוס קוו ועוד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נעלב בשם חיים כץ שלפחות ברבע משטרה עוסק במלוא עוזו בבטחון הלאומי שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני נשבע שכתבתי ''ברבע משרה'' ולא מה שהודפס בסוף) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבטיח לך שהוא לא נותן רבע אלא 200 או אפילו 300%, מכל מה שהוא יכול ובהתאם לכשרונו, בכל אחד מהמשרדים עליהם הוא ממונה. בכל זאת מדובר במישהו שיכול להתחרות בכמות התארים שיש ל-Khaleesi. חיים כץ - שר התיירות, השר לביטחון הלאומי, שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, שר המורשת ואם הדרקונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבצע שלום הקואליציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשי האוניברסיטאות נגד פיטורי היועמ"שית. """ אנחנו, נשיאי האוניברסיטאות החתומים מטה מתריעים על סכנה חסרת תקדים לשלטון החוק בישראל אם תפוטר היועצת המשפטית לממשלה. במשטר הדמוקרטי הנוהג בישראל היועצת המשפטית היא שומרת הסף החשובה ביותר מפני פגיעה אפשרית של הממשלה בזכויות אזרח וזכויות פרט של תושבי המדינה. היא ששומרת על סדרי משטר תקינים. היא שמהווה, יחד עם בתי המשפט, את החיץ בין שלטון דמוקרטי בו איזונים ובלמים על הממשלה הם הכרחיים, לבין שלטון דיקטטורי עריץ בו הממשלה יכולה לעשות כאוות נפשה. היועצת המשפטית היא עובדת ציבור ולא פוליטיקאית. כל "חטאה" הוא בכך שמלאה את תפקידה במקצועיות רבה ובאומץ רב. לפיכך, הקריאות של שרים בממשלה ושל חברי כנסת לפטרה אינן אלא קריאות להיפטר משלטון החוק. פגיעה בשלטון החוק תביא לפגיעה אנושה בחברה הישראלית, ובכלל זה בכלכלה ובביטחון. לכן, אם תפוטר היועצת המשפטית נכריז על שביתה אישית שלנו, נצא להפגין כנגד המהלך ונקרא לגורמים אחרים לעשות כמונו. אנחנו מפצירים בגורמים אלו להצהיר בהקדם האפשרי על כוונתם לפעול. על החתום, פרופ' דניאל חיימוביץ, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, יו"ר ור"ה פרופ' גור אלרואי, נשיא אוניברסיטת חיפה פרופ' אלון חן, נשיא מכון ויצמן למדע פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים פרופ' אורי סיון, נשיא הטכניון- מכון טכנולוגי לישראל פרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת תל אביב פרופ' אריה צבן, נשיא אוניברסיטת בר-אילן פרופ' ליאו קורי, נשיא האוניברסיטה הפתוחה """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פקידים, דיפ סטייט וכו'. השיירה עוברת. רק מצור של 400 אלף איש על הכנסת יעזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. שאלה למי שהיה בהפגנות הגדולות ליד הכנסת (עבור חבר, כמובן): יש שם שרותים שמאפשרים למישהו עם ערמונית נרגזת (ואני לא מתכוון לדינה ברזילי וחברותיה לצבע) להשתין מדי פעם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו שירותים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם קניון גדול ומסודר (וממוזג) עם שירותים ציבוריים מרובי תאים. וגיליתי את זה רק אחרי ששלוש פעמים עמדתי בתור של עשרות דקות לשירותים הכימיים ששמו בחוץ ליד ההפגנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספציפית גגל סינמה סיטי ירושלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי שירותים אבל שמעתי שיש שם מקפצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביני לבין עצמי, אני קורא לכך השיטה הקנייתית: לעלות על הכנסת ולשרוף אותה. על משקל מה שאמר אוליבר קרומוול באחת מן הפעמים בהן פיזר את מה שכונה לימים "הפרלמנט הארוך": "הארכתם לשבת כאן מכדי שתוכלו להועיל... עיזבו-נא, אני אומר... בשם אלוהים, לכו!". לעת עתה אני מחזיק בדעתי, כי השיטה הזו, נזקה רב מתועלתה. אין מצילים מדינה ע"י הפגנות ומהומות. כדי להציל מדינה נדרשת אופוזיציה מאורגנת ומאוחדת דיה כדי לספק תחליף משופר לשלטון שכשל. ידוע לי, ששיטתי אינה נעדרת סכנות. היא עשוייה להתגלות כתירוץ לחידלון ממעשה וישיבה על הגדר. לצערי, הפלת הממשלה הנוכחית, כאשר האופוזיציה כל כך מסוכסכת ולא פופולרית, תביא בסופדבר לעוד יותר תבוסה ועוד ייאוש. מלבד השמחה בלב למראה נבחרי השלטון הבזויים מגורשים מבית השפתותיים ע"י המון זועם, מה עוד נרויח מן המהלך הזה? יתכן שאני טועה. קשה לדעת. יתכן שהתגובה הסלחנית והרופסת של הדמוקרטים בארה"ב כלפי הפוטש של טראמפ בינואר 2021, היא שהביאה לחזרתו לשלטון ב-2024. אם יש דבר אחד שהבוחר שונא ממש, זו חולשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נניח שכדבריך "כדי להציל מדינה נדרשת אופוזיציה מאורגנת ומאוחדת דיה כדי לספק תחליף משופר לשלטון שכשל". בהנחה שאנחנו מסכימים גם על שקשה לראות איך נוצרת אותה "אופוזיציה מאורגנת ומאוחדת דיה" בעתיד הרלבנטי, השאלה לפתחנו היא מה המסקנה שהאזרח הקטן צריך להסיק מזה. דומני שציפיה למשיח מאפיינת יותר חלקים אחרים במפה הפוליטית, וכידוע הטענה לפיה "הן בכל דור יקום הגיבור פודה העם" מצלצלת יפה בשיר אבל לא ממש הוכיחה את עצמה לאורך ההיסטוריה שלנו. אפשר, כמובן, להרים ידיים ולהסכין עם התבוסה - וזאת הגישה שלי כבר כמה חודשים, בעיקר בגלל התדלדלות הקהל בהפגנות בהן נכחתי, ויותר מזה בגלל העדר כמעט מוחלט של צעירים שהיו אמורים להיות החלק האקטיבי והנלהב ביותר של ההגנה על הדמוקרטיה. מדינת ישראל אף פעם לא הצטיינה בסטודנטים פעילים פוליטית, וגם מחאת האוהלים בת"א עסקה בשאלת מחיר הקוטג' ולא מבנה השלטון שהוא מטיבו קצת יותר אבסטרקטי. בלי החלק התוסס הזה (כן, "תוסס" גם בפירוש שלו להבנה שזמנים קשים דורשים לפעמים פתרונות קשים, לדוגמא, אם ממש אין מנוס, מעבר רמזור להולכי רגל באור אדום, ואפילו -רחמנא ליצלן - פגיעה ברכוש ציבורי וסמלי שלטון1) ההפגנות מיצו את עצמן. למרות שכידוע אינני אופטימי כלל לגבי העתיד, כאשר על כפות המאזניים מונח עתידה של המדינה אני חושב שעלי לתת משקל גדול לאפשרות שהפסימיות שלי לא מוצדקת ועוד יש איזה שביב תקווה. לכן, אם תהיה הפגנה בנוסח שביתת-שבת המונית מלווה בפקקי מכוניות סביב הכנסת לא אתן לעצמי פטור מהשתתפות בה. ביבי - ראה הוזהרת! ____________ 1- לא שאני מעודד, חלילה, מעבר על החוק, אני רק מציין שלא פעם הדרך הזאת אפקטיבית יותר מנפנוף בדגלים ושירת התקווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היו 400 אלף על הכנסת, כמה וכמה פעמים1. זה לא הספיק. והאפקטיביות של זה רק ירדה עם הזמן והמלחמה2. 1 אני עוד יכול להריח, בקצת מאמץ, את ריח הבואש שהיה שם באויר אחרי שחלק קטן מהמפגינים גם ירדו לחסום את דרך בגין או כביש אחר שם. 2 אי אז אני חשבתי לתומי שמה שיפיל את ממשלת החורבן זה אם המשטרה במקרה תהיה מספיק אלימה ותדרדר להרג של מפגין או שניים. אחרי ה-7 באוקטובר הבנתי שגם אם ייהרגו מאה מפגינים זה לא ישנה כלום לממשלה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו כנראה 400,000 בהפגנה נגד ביטול עילת הסבירות. היא הועילה מאוד. בלעדיה ייתכן שבג"ץ לא היה אוזר את האומץ לבטל את הביטול. במקרים האחרים אני חושב שלא הגענו ל 400 אלף. ואני מדבר על 400 אלף שמתנחלים שם ולא זזים עד שהכנסת מכריזה על תאריך לבחירות, לא בילוי של מוצ"ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארבע מאות אלף משפחות שלא ילכו לעבוד, ישאירו ילדים קטנים לבד בבית, וכל שאר הבעיות הכרוכות בזה, זו דרישה מאד גבוהה. ואני מעריך את האופטימיות שלך לפיה כעבור חצי שנה זה מה שהשפיע על השופטים. הפגנות יעילות לא משפיעות בכזה דיליי. ראה ליל גלנט והפגנת סברה ושתילה לדוגמה. בספטמבר היו לפחות 400 אלף בהפגנת החטופים בבגין. לא שינה כלום. אולי האיץ את ההחלטה להתנקש בנאסרללה, אבל אתה מבין שלא לזה התכוונו (אם כבר, זה ירמוז ש400 אלף בכנסת יתמרצו תקיפה באיראן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, קרה משהו שאמור להוציא המונים לרחובות? ליל גלנט הראשון היה ארוע מרשים ומשפיע. גלנט היה אז גיבור, ממלכתי, איש עקרונות ואנטיתזה לנתניהו. ליל גלנט השני היה פלופ, ובצדק. גלנט היה אז כישלון קולוסלי ואחד האחראים המרכזיים למחדל. רונן בר כיום, הוא כמו גלנט של אחרי ה-7 באוקטובר - כשלון, אחראי ואשם. הוא היה צריך ללכת הביתה כבר לפני יותר משנה, כמו גם הרמטכ”ל, שר הבטחון וראש הממשלה. אני לא אצא להפגין נגד פיטוריו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפגנה היא לא נגד פיטוריו עקרונית, אלא נגד הקפיצה לדיקטטורה שבה כשהשלטון נחקר על ידי השב''כ, הוא מפטר את ראשיו ובכך שך את עצמו במעמד של שליט עת בלתי ניתן לחקירה שעומד מעל החוק. אבל זה בסדר, אפשר לצפות בקריסת הדמוקרטיה גם מהספה בבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים. אם למדנו משהו מהשנתיים האחרונות זה שפוליטיקה זה כמו משחק פוקר. כל צי'פ בפני עצמו חסר משמעות. אבל בסה''כ לכל צ'יפ יש משקל מצטבר. המכתב של ראשי האוניברסיטאות הוא עוד צ'יפ. וגם אם לא השתכנעת - אולי תסכים איתי שהמכתב הזה מעודד את רוחה של היועמ''שית. א. היא הרוויחה את זה וב. זה עדיף מכלום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם הפסקה האחרונה, לצרכים פנימיים של המחנה זה טוב, אבל זה לא מה שיקדים את הבחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אסימון לערימה. מאבק האקדמיה: קמפיין מימון המונים """ אנחנו נעזרים במשרדי עורכי הדין הטובים ביותר, וזקוקים לעזרתכם.ן במימון העתירות הקרובות, כמו עתירות לבג"צ בנושא הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הדחת שומרי סף (יועמ"שית, רשב"כ), ופגיעה בערכי היסוד של הדמוקרטיה. הכסף שייאסף יוקדש למימון העתירות שהן קריטיות לעתיד המדינה והדמוקרטיה, ולגיוס תמיכה ציבורית. אנא תרמו ברוחב יד! """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר של אלייקים רובינשטיין. לידיעת הקורא דב. תקציר: """ גורמי הממשלה מעוניינים בהפקרות, ובפוליטיזציה של כל חלקה טובה; המינון של איכות ומקצועיות עם מקצת פוליטיקה (כמו במינוי שופטים עד כה) הופך להרבה פוליטיקה, והמקצועיות והאיכותיות נדחקות. זה טיבה של המהפכה המשפטית. ... עיינתי במסמך הארוך והמייגע ששלח שר המשפטים יריב לוין נגד בהרב-מיארה. הוא הזכיר לי את הסרט "הנער" של צ'ארלי צ'פלין, שבו זגג שוכר נער שילך לפניו ויזרוק אבנים על חלונות, וכמובן הזגג מופיע והכול זקוקים לשירותיו. פוליטיקאים כאלה ואחרים מציעים הצעות שאינן עולות בקנה אחד עם החוק, כשמילת הקסם "משילות" פירושה "מה שאנו רוצים, כי לנו הרוב" - וכשמחווה היועצת המשפטית לממשלה את דעתה, כמצופה ממנה, היא הופכת לעומתית ונוצרת עילה להדחתה. וההגינות והשכל הישר היכן? עצם האיסוף של מאות רבות של "תלונות" נגד בהרב-מיארה, העושה מלאכתה נאמנה בכישרון וביושרה ומסייעת לממשלה ברוב הדברים, כמו שעשו כדי לקושש אלפי התנגדויות למינוי השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון, מדיף ניחוח לא טוב. """" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגית הזגג ההוא מפציעה אפילו גבוה יותר, בכל הטיעון הדמגוגי על "לא נקים וועדת חקירה ממלכתית כי לנשיא העליון אין אמון של הציבור". ומי בדיוק מקעקע את אמון הציבור בבית המשפט כבר חמש שנים? טוב, בעצם זה יותר דומה למשל על היתום ההוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מביא דברים של שופט עליון לשעבר וחושב שהם יעשו רושם על ימני מצוי מסוגו של דב? לו עניינים כאלה היו בעלי משקל כשלהו הממשלה היתה קורסת מזמן כאולמי ורסאי בשעתם. מקור בכיר בלשכת ראש הממשלה ורעייתו מסר בתגובה: "שוב כנופיית שלטון החוק מעלילה עלילות שווא, ואין כל פלא שגם אלייהים רובינשטיין, בשר מבשרה של החונטה המשפטית, מצטרף למקהלת השקרנים. אבל במסגרת מסע התרעלה נחצה כעת עוד קו, וחצאי האמיתות והשקרים שהיו פעם מוסווים נכתבים כעת שחור על גבי לבן בשעה שכל נער (wink!) יכול לברר את האמת כהרף עין: הזגג של צ'פלין לא שכר את הילד אלא פחות או יותר אימץ אותו, והילד היה בן 6 כך שהוא יכול להיקרא "נער"1 רק אם ילד בן 12 נקרא טרוריסט. אופס, סליחה, את החלק האחרון צריך להשמיט. אובדן הבושה של מי שהיה שופט בבית המשפט העליון רק מוכיח שוב את הצורך הדחוף במהפכה משפטית כאן ועכשיו, ובעזרת השם (ורעייתו) זה בדיוק מה שנעשה לאחר שניפטר מהרועצת המשפחית". ומקורה בכירה במשרד התחבורה ששמעה את דברי המקור הבכיר הוסיפה: "כפיים!" בבחינת מועט המחזיק את המרובה. ____________ 1- הערת המביא לדפוס: המתרגם שהחליט ש kid הוא נער חי לפני כמעט 100 שנה, אז אפשר לסלוח לו. אבל לאלייהים רק אלוקים יכול לסלוח. ורעייתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אתה מביא דברים של שופט עליון לשעבר וחושב שהם יעשו רושם על ימני מצוי מסוגו של דב? דב כתב לפני זמן מה על החלפת אימיילים עם השופט לשעבר רובינשטיין ועל כך שהוא מעריך אותו. לכן כתבתי "לידיעת הקורא דב". לגבי התוכן עצמו, אין לי שום אשליה. זה לא יעשה רושם על דב - אפילו אם נתניהו בעצמו היה כותב זאת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |