בתשובה להאייל האלמוני, 20/01/25 0:15
מפכ''ל של המשפחה 776220
קצרה היריעה אבל אני לא מסכים לרוב הניתוח הזה.
על קצה המזלג: רוב עצום של שרים המשפטים ב50 שנה האחרונות היו מאותו מחנה: הימין, וספציפית הליכוד. ובפרט מרידור.
עד לשנים האחרונות היה שילוב של (1) הליך בחירה מקצועי, ו(2) כוונה כנה של הממשלה למנות שופטי עליון מצטיינים בהתאם לטובת המדינה, ולשמור על עצמאות הרשות השופטת. ולכן לא הייתה שום בעיית אמון.
כל זה השתנה בשנים האחרונות, בעקבות מסע הכפשה של גורמים פופוליסטיים בימין (לא כל הימין כמובן) כנגד הרשות השופטת ומוסדות נוספים (התקשורת, המשטרה, הצבא ועוד).
בקואליציה הנוכחית יש קפיצת מדרגה חמורה; התבטאויות והפעולות של חברי הקואליציה הנוכחית ובפרט לוין מראים שמבחינתם לקואליציה מותר לעשות הכל כולל הכל, ואם החוק או מוסד כלשהוא מגביל אותם הם פשוט ישנו אותו או יתעלמו ממנו.
זה שורש הבעיה. כל הזמירות הללו על "בעיית אמון" או "שופטים שמאלנים" או "יצוג למזרחיים", הן תעמולה ומסך עשן.

סעיף ג': קל לראות שהוא רלבנטי לבחירת שופטים בארה"ב ולא בישראל.

יש לי עוד הרבה מה לומר אבל הזמן אזל.
מפכ''ל של המשפחה 776227
אם אתה לא מסכים איתי זה לא אומר שאני חייב לא להסכים איתך, נכון? אני מסכים עם רוב מה שכתבת, ובכל זאת, אם לשים דגש על מה שאנחנו לא מסכימים עליו:

זרעי בעיית חוסר האמון נזרעו מזמן, חפש באייל תגובות ישנות של ידידיה. לא מדובר בתופעה חדשה כל כך. גם אם חוסר האמון הוא תוצאה של ״מסע הכפשה של גורמים פופוליסטיים בימין״ (ושלא יהיה ספק, אני חושב שזה המצב, ולמעשה בית המשפט הישראלי מתעלם לא אחת מהחוקה, הצדק או ההגיון על מנת להמשיך להכשיר את הפסיכוזות של הימין הישראלי) - המסע הצליח, חוסר האמון נוצר והעמיק. ולדעתי אין לבית המשפט שום יכולת קיום ללא אמון ציבורי (בזה הוא מתבדל מהממשלה שיש לה משטרה וצבא ושב״כ), ולכן, לדעתי, השאלה האם חוסר האמון מוצדק או לא היא די חסרת משמעות.

אני לא חושב שסעיף ג. לא רלוונטי לישראל (נתתי דוגמא מארה״ב בגלל שזה מקרה כל כך מובהק, לדעתי, שהוא צריך להיות מובן לכל אחד).
מפכ''ל של המשפחה 776230
לא טענתי שחוסר האמון לא קיים, טענתי שהוא לא שורש הבעיה.

וגם אם ביהמ"ש העליון היה כליל השלמות, זה לא היה עוזר כנגד מסע ההכפשות. לדוגמא. ההכפשה השקרית בנושא ה"פרימטר" חוזרת על עצמו בלי סוף ומשמשת להאשים את בג"ץ ב7 באוקטובר. כל עוד הכפשות אלו תימשכנה, לא ניתן יהיה ליצור אמון ע"י שינויים טכניים של שינוי שיטת בחירת שופטים.

אני לא מסכים איתך בנוגע ל"יכולת קיום" לביהמ"ש ללא אמון ציבורי רחב; המשטרה והשירות הציבורי כפופים להחלטת בימ"ש ולא רק לממשלה. דוגמאות יחסית טריות: בג"ץ "חוק טבריה" ובג"ץ ביטול הדחת יו"ר הדואר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים