|
מודה לך בכנות על תגובתך היותר מפורטת מכן/לא או ראה 1/2. אני אשתדל מצידי ׳לתמצת בהרחבה׳ את תגובתי בעניין המרכזי שממנו אפשר יהיה לזקק תובנות וזאת כמו שאתה היטבת בצורה נכונה להדגיש בפתיח הגדרתך בעניין הבייס את נושא הנאמנות שהוא למעשה מהות הדיון/הדיאלוג הפנימי במציאות הפוליטית הנוכחית.
1. אני כלל לא בטוח שזאת רק אי הבנה סמנטית של פרשנות המונח הבייס/הבסיס/העוגן, אלא יותר לכיוון אי הבנת מהות הבעייה החברתית בין הצדדים (ימין/דתיים מול היתר). מה שאתה מכנה ׳נאמנות׳, זהו בעצם עוד הליך פוליטי לגיטימי שלא כתוב בספר החוקים וזאת בהקשר של ׳מהות העיסקה׳ בין האזרח לבין המפלגה/מנהיג, בנוסח מאוד פשוט ולפיו: אתה תתן לנו ׳ככה וככה׳ או אל תעשה ׳ככה וככה׳ ואז אתה תקבל מאיתנו פתק ביום הבוחר. אבל... אם לא תתן לנו ׳ככה וככה׳ או שתעשה ׳ככה וככה׳ למרות שאתה יודע שאנחנו לא מעוניינים בככה וככה, הרי שלא נצביע לך יותר. ממש ככה. כל המצביעים נוהגים כך, ממצביע אבג״י ממוצע ומצביע חרדי אדוק עובר למצביעי הליכוד הכי צבעוניים שיש ועד אחרון האינטלקטואלים של מצביעי מר״ץ. אם כולם נוהרים לקלפי, אז כולם נוהרים. הנהירה העדרית היא משותפת לכלל האלקטורט הישראלי.
2. ההנחה שמצביעי שמאל ׳לא נאמנים׳ למפלגה שלהם בעוד שמצביעי ימין או ליכוד כן ׳נאמנים׳ פוליטית, לדעתי היא נכונה אולי מספרית ועובדתית, ובאמת מפלגות כמו העבודה ומרץ ועוד רבות לא עברו את אחוז החסימה מריבוי מפלגות הגוש השמאל מרכז כמו המקרה האחרון שבו איחוד מינימלי בגוש השמאל היה משנה את לחלוטין את פני התמונה הפוליטית. וכך בעוד שהליכוד כן שרד - 12 מנדטים מ-46, ׳היריב׳ הפוליטי, מפלגת העבודה לא עברה את אחוז החסימה וזאת מ-55 מנדטים בשיאו. ולמרות זאת - הנאמנות /אי נאמנות זה לא התרגום של חכם/טיפש או אישיות עצמאית ואוטונומית מול אישיות עדרית, נטולת יוזמה וכנועה . יש להביט על התופעה הזאת ש׳אי הנאמנות׳ של מצביעי מפלגות השמאל למפלגות השמאל, היא לא בגלל האישיות של של מצביעיהם אלא בעיקר מפני שמנהיגי מפלגות השמאל/מרכז שגו בטקטיקה (הקייס) הפוליטית במרחב הישראלי/דתי ובנוסף ולא השכילו להתאחד פוליטית - כמו הבלוק של נתניהו - ולפחות משנת 2019. מזלם שידעו להתאחד בדקה ה-90 באמצעות ׳הדמוקרטים׳ לגוש אחד ברור שלא יאבדו מנדטים.
|
|