|
||||
|
||||
יש לך דוגמא ל"מה זה בייס": מי שראה או שמע על הכתבה בעובדה ולא מוצא שם שום רמז להתנהגות לא תקינה ולבעייה במשפחה השולטת - וגם ימשיך להצביע ליכוד - זה בייס. |
|
||||
|
||||
יש כאן רעיון לספר שיכול להיות מעניין על ההיסטוריה של נשות מנהיגים שהיו בעלות השפעה על ענייני המדינה. יש רבות כאלו: הנשים של וודרו וילסון, פד"ר, ריגן וקלינטון. כשאני יוצא מארה"ב אני יכול לחשוב על שתיים: אויטה פרון והקיסרית תאודורה, אשתו של יוסטיניאנוס קיסר ביזנטיון מן המאה ה-6. כשחושבים על שתי האחרונות, היה להן משהו ששרה נתניהו בודאי לא ניחנה בו: הן היו אמיצות באופן יוצא מן הכלל. (וכן האבא של אפאחת מהן לא היה מורה לתנ"ך). |
|
||||
|
||||
הגדרה חדשה מהתנור - הבייס הוא מי שנפגע מכתבה על יאיר נתניהו. |
|
||||
|
||||
אני מתנצל על הניג'וס, אבל מנקודת המבט של בחירות הבייס הם הבוחרים הלא מעניינים. הבחירות מוכרעות ע''י הקולות ה''צפים''. |
|
||||
|
||||
זו קצת טאוטולוגיה. והרי השאלה היא כמה מהקולות הם צפים וכמה הם בייס. זוכר כשמפלגת העבודה עם בוז'י קיבלה 24 מנדטים לפני פחות מעשור? אז מסתבר שתוך כמה שנים 20 מנדטים 'צפו' לה. לליכוד (או שמא נאמר לנתניהו?) יש לפחות 20 מנדטים שלא יצופו גם אחרי שיתנגשו בקרחון. ולכן הבייס שלו יצוק בסלע וראוי לתואר "הבייס". וזה של מפלגת העבודה (שנמס גם אחרי התנגשות בארטיק בננה) לא ראוי לתואר הזה. |
|
||||
|
||||
זה כנראה עניין של סקאלת הזמן שבה אתה מודד את המספרים ולכן שום דבר אינו יצוק בסלע. אם אתה טוען שהגדרת המושג היא מורכבת ויש הבדלים בין הבייס של הימין לזה של השמאל, אתה כנראה צודק. למשל הבדל גדול אחד הוא נסיבתי: בגוש השמאל אין מפלגה מרכזית אחת המובילה אותו. מפלגת העבודה מתה ואילו הליכוד, לצערי, עדיין כאן. מסיבה זו מצביעי הבייס של השמאל מטלטלים ממפלגה למפלגה, עד כדי לידת הספק אם הם בכלל בייס. אבל אם תטען כך (שאין לשמאל בייס), לדעתי תטעה. במילים אחרות, מורכב ודינמי במימד הזמן, כן. יציר הדימיון וחסר משמעות, לא. מבחינת מי שמסתכל בסקאלה של מערכת הבחירות הבאה, הוא יכול להניח בסבירות גבוהה מאד שהליכוד יקבל לפחות 19 מנדטים. בבלוב של יורשי מפלגת העבודה יש איזה 25 מנדטים. ויש עוד בייסים: ש"ס (7), ערבים (10), דת"ל(8), חרדים (7), רוסים (5), מרץ(4). זה מותיר כ-35 מנדטים הצפים בין הבייסים השונים ומהווים את המפלגה הכי גדולה. המאבק בבחירות הוא על הקולות האלו. בראייה גושית יש לבייס הימין 41, לבייס השמאל 29, בלתי מזדהים 15. השערה סבירה היא שמחצית מן הגוש הצף יצביע לפי הדפוסים שנוצקו בעשור האחרון, מה שמביא את הגושים ל- 50 ימין, 48 שמאל (כולל ערבים). ועדיין נותרו 17 מנדטים צפים שיכולים לתת את הבכורה לכל צד. כלומר גם בחישוב שמרני כזה, מקבלים שתוצאות הבחירות אינן תלויות בבייסים השונים, אלא דוקא בקולות צפים שרק אלוהים לבדו יכול להבין בדיוק מה משפיע עליהם. בין כל ההשפעות הבלתי ברורות על הגוש הצף, הניסיון להעריך מי ינצח אינה המוזרה ביותר. וכך הופכת ההשערה כי מה שיכריע את הבחירה תהיה הצבעתם של אלו המנסים לקפוץ ברגע האחרון על עגלת המנצחים, מהשערה פרובוקטיבית, חריגה וקצת מעליבה, ללא פחות טובה מכל האחרות. לכל הבזאר הביזאר הזה צריך להוסיף את ההשפעה של ארועים בדקה ה-60 מסוג קטסטרופה של פיגוע גדול או נצחונות בנוסח כיבוש כתר החרמון. לא לחינם קבע מקיאבלי כי פורטונה אלת המזל היא השולטת בגורלות הפוליטיקה. |
|
||||
|
||||
מעניין, כי לפי הסקרים האחרונים 50 מנדטים זה מה שמקבלות גוש הקואליציה ותו לא. אז לפי המודל שלך אף מנדט מה-17 הולך כרגע לקואליציה? נשמע אופטימי מדי. אני לא אתווכח נחרצות עם זה ש(גם) הקולות הצפים מכריעים את הבחירות. אני רק מרגיש שזה קצת לפי ההגדרה, כי כל מי שהצביע לקואליצה בבחירות הקודמות ואולי (אמן אם ירצה השם!) יצביע לאופוזיציה בבאות, נהפך אוטומטי לקול צף. לפי ההגדרות האלה, בבחירות שבהן התחלפה הממשלה *תמיד* קבעו את זה הקולות הצפים. אבל בבחירות בהן נשארה אותה ממשלה, אולי אפילו עם מנדטים דומים, נשמע שהמי שקבע זה הקולות הקבועים ("בייס" לצורך הענין). אתה יכול לטעון מן הסתם שמי שהכריע זה הקולות ש"לא צפו" או אלה ש"צפו עד שבועיים לפני הבחירות ואז חזרו לחוף הישן", אבל אני מקווה שאתה מבין לאן זה הולך. |
|
||||
|
||||
א. אני לא אמרתי כלום על למי יצביעו ה-17. 50 ו-40 בערך, זה הבאנקר שיש לגושים להערכתי. אתה חושב שהימין יזכה לפחות מ-50 מנדטים בבחירות הבאות? ב. אנו מדברים מהגדרות שונות של מושג המנדטים הצפים. אצלך קולות צפים זה רק אלו שמשנים את ההצבעה הקודמת שלהם. אני מדבר על קולות שאינם מצביעים מתוך אידיאולוגיה מבוססת או סקטוריאליות זהותית (שאינם צפויים להשתנות בעתיד הקרוב). אני מדבר על קולות שמצביעים מתוך אוסף שיקולים לא לגמרי מפוענחים ומתאפיינים לכן בפוטנציאל לעבור ממחנה למחנה. זה לא אומר שהם בהכרח עושים זאת בפועל. ג. המסקנה שלי היא שאין טעם לנסות לשכנע אותם שBB מושחת (רובם יודעים זאת מעצמם ואולי קצת מקנאים בו?). אין טעם במצעים והסכמים אידיאולוגיים-בטחוניים-חברתיים. הסיכוי הטוב ביותר שלנו הוא בלשכנע אותם שאנו הולכים לנצח. ד. לצורך זה, להערכתי, צריך להציג, חזית אחת מגובשת ומועמד מוסכם לרוה"מ. אמרתי כבר,Yes we can? ה. ותודה לך שסייעת לי להסביר מדוע אייזנקוט אינו אמור להיות המשיח על הסוס אלא נציג מוסכם של החזית. אייזנקוט לא חושב שיהיה בן גוריון הבא. אם יהיה לוי אשכול במלרע, דיינו. ו. להערכתי אם השמאל ילך לבחירות בתור אוסף של מפלגות מסוכסכות (גנץ, אייזנקוט, לפיד, ליברמן וגולן), במקרה הטוב נזכה לניצחון דחוק שיתן לנו עוד ממשלת ביניים משותקת. ואת הכשל הזה יהיה צריך להניח לפתחם של הפוליטיקאים שגרמו לו. ז. לאביב ששאל מה יקרה כאשר לאחר הניצחון, החזית תתפרק והמחנות והאישים יתחילו לריב, אענה ואומר שהלוואי ונהיה באופציה הזאת. בכל מקרה המריבות, במקרה של הליכה בכמה ראשים וקרוב לודאי הפסד, יהיו גרועים לא פחות. במקרה של ניצחון לפחות תתקיים האפשרות שהראשים יעסקו בענייני המינסטריונים שלהם ויניחו למריבות. |
|
||||
|
||||
אני לא ממש מבין את הדיון על "אילו מנדטים מכריעים את הבחירות". בסופו של דבר, מנדט מהבייס של מפגלה שווה לא פחות ולא יותר ממנדט שצף אליה, ועבור מפלגה שניצחה שני סוגי המנדטים חשובים לניצחון באותה מידה. איך אפשר לומר שאחד מהם "הכריע את הבחירות" יותר מהשני? אפשר כמובן לשאול "במי כדי להשקיע מאמצים לקראת הבחירות". ואפשר גם לשאול לאחר הבחירות "ביחס לציפיות והסקרים שהיו X זמן לפני הבחירות, מה הכריע לבסוף את התוצאות להיות מה שהיו", כלומר להסביר את ההפרשים. בשתי השאלות ברור שהתשובה היא הצפים, וכפי שאתה כותב, זה די בהגדרה. |
|
||||
|
||||
(לצורך השאלות האלו "צפים" הם גם מצביעים שלא יצביעו שום דבר אחר חוץ ממפלגה X, אבל אולי יישארו בבית.) |
|
||||
|
||||
אני חושב שלא נכון לקרוא להם בייס. * הבייס תמיד יצביע למפלגה מסויימת, אבל לא בטוח שיגיע באותן כמויות. * הצפים יכולים גם לא להצביע וגם להצביע למישהו אחר. כשנתניהו אומר "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים" הוא פונה לבייס שלו, ומדרבן אותם לצאת להצביע. לא מדרבן אותם להצביע ליכוד, זה given, אלא לקום ולהצביע. |
|
||||
|
||||
זו רק סמנטיקה, אבל אני הייתי אומר שמדובר בשתי דרגות של בייס (pH גבוה ו-pH עוד יותר גבוה). |
|
||||
|
||||
כמובן שזו סמנטיקה, אבל (לדעתי) כשאנשים אומרים ''נתניהו פונה לבייס שלו'', הם מתכוונים להגדרה שלי ל''בייס''. |
|
||||
|
||||
אנחנו מסכימים, הרי. דומני שהתת-פתילון החל כי אחרי דיון מעו הבייס, מישהו טען שדוקא הצפים הם המכריעים בבחירות. |
|
||||
|
||||
ויפה שהשארת את ה''בייס של מפגלה'', שגיאת הקלדה ראויה. |
|
||||
|
||||
השאלות שלך בעצם מגדירות שני דיונים- האחד האקדמי, ששואל בין היתר את השאלה השניה, והשני הפוליטי (פרלמנט של עייצעס גיבערס) ששואל את השאלה הראשונה. ביחס לשאלה הראשונה- מפלגה שיש לה בייס חזק צריכה להתייחס אליו בימות השנה אבל לא בזמן תעמולת בחירות. אז הוא לא מעניין אותה כי הצבעתו ידועה, והיא פונה אל השוליים הרכים של מצביעיה כדי לשמר אותם אצלה ולשוליים הרכים של מפלגות יריבות כדי להעביר אותם אליה. ראינו את זה בתעמולת הבחירות של הליכוד שהעלימה מספר חברי כנסת מאוד פופולריים בקרב הבייס מתעמולת הבחירות, כי הם לא פופולריים בקרב השוליים הרכים. לעומתה מפלגה שאין לה בייס חזק אין לה למי להתייחס בימות השנה, ובזמן תעמולת בחירות צריכה להצטייר כמי שיש לה כזה ולפנות לכאורה אליו (בנוסף לפניה לשוליים הרכים), על מנת להמלט ממעגל השקט. בכל מקרה למפלגות אין סיבה לפנות לבייס של מפלגות יריבות. |
|
||||
|
||||
אני משתמש בהגדרה שונה של מושג הקולות הצפים. אתם מושכים לכיוון של הגדרת הקולות הצפים כקולות שעברו מחנה. זו הגדרה לא פרודוקטיבית בבחינת ציור המטרה סביב החץ שכבר נורה. אני מכוון לקולות ששיקולי ההצבעה שלהם אינם אידאולוגיים או זהותיים, אלא אוסף שיקולים פחות מפוענחים. לכן הם בסבירות גבוהה יותר להצבעה לא קונסיסטנטית. אנסה שוב להסביר באמצעות דוגמה מספרית. המספרים עצמם הם הערכה. חשוב העיקרון. חישבתי שיש 50 מנדטים שהם באנקר של הימין ו-40 של השמאל. זה משאיר אותנו עם 30 מנדטים המתחלקים לשתי סוגים: הבלתי מזדהים (מפלגות שיכולות ללכת לשני הצדדים, נניח ליברמן ובנט) והצפים שהם אלו שאופן ההצבעה שלהם פחות צפוי. אם נניח 15 מנדטים צפים , אז ברור שחלוקתם בין הקטגוריות היא שתקבע את הפרשנות של התוצאה. במינימום הם יכולים לקבוע מי יהיה הגוש הגדול יותר. בפרט אם יתחלקו בצורה פחות או יותר שווה בין הקטגוריות, הם יכולים ליצור את השיוויון של אין מוצא שכבר ראינו בעבר. מאידך הם יכולים לתת את הניצחון לימין או ליצור מצב שבו לשמאל תהיה אפשרות להקים ממשלה יציבה. כשאני כותב על חשיבות יחסית של מנדטים אני מתיחס לסדר העדיפות שצריך להיות למפלגות בזמן הבחירות בפניה לקהלים שונים. (הטרגוט הידוע מעולם הפרסום). מדוע אני אומר שקולות הבייס לא חשובים? תאר לעצמך שמפלגות השמאל יחליטו להשקיע את מירב משאביהן בשכנוע בוחרים חרדים להצביע עבורן. בדוגמה אחרת ממקום אחר, חשוב על קבוצת הבוחרים האמריקאים שהצביעו ב-2008 ו-2012 עבור אובמה וב-2024 עבור טראמפ. אני לא יודע את מספרם או להסביר בדיוק את המניעים שלהם. אני יודע לומר שהם קבעו מי יהיה הנשיא. |
|
||||
|
||||
מסכים, וכתבתי מעליך דברים ברוח דומה. אם ננסה להגדיל (אומרים להגדיל או להקטין?) את הרזולוציה, אני חושב שאפשר לסווג את המצביעים על קשת אידאולוגית: 1. מצביעים אידאולוגיים, אפשר לומר גם מצביעי זהות- חרדים, חרד"לים, לאומנים חילוניים ומסורתיים, לאומנים אתאיסטים, ליברלים אתאיסטים, מזרחיים מסורתיים-דתיים, ערבים לאומנים חילונים, ערבים דתיים. אלו מצביעי הבייס: חרדים למפלגות החרדיות, חרד"לים לסמוטריץ', לאומנים חילוניים ומסורתיים לבן גביר ולליכוד, לאומנים אתאיסטים לליברמן, דתיים מזרחיים לש"ס, ליברלים חילוניים-אתאיסטים לדמוקרטים. 2. מצביעים חצי אידאולוגיים - אנשי האמצע: חילונים ומסורתיים לייט עם תערובת של ערכים ליברליים וזיקה לאומית. זה גוש גדול ואמורפי שמספק עשרות מנדטים למפלגות הגדולות- ליכוד, כחול לבן ויש עתיד. אלה המצביעים שקובעים מי יזכה בבחירות, ואחריהם מחזרים נתניהו, גנץ ולפיד. 3. מצביעים "חסרי אידאולוגיה"- מצביעים בלי קשר לסקאלות דתי-חילוני וליברלי-לאומני. לדוגמה מי שנראה להם שיהיה ראש הממשלה הכי טוב מבחינה כלכלית, ומצביעי מחאה. לדעתי קבוצה קטנה, בעלת אחוזי הצבעה נמוכים. פעם אחת הקבוצה הזו השיגה הישג אלקטורלי כאשר מפלגת הגמלאים זכתה ב 7 מנדטים. מסקנות והרהורים: לפי החלוקה הזו ליש עתיד ולכחול לבן אין באמת בייס. המצביעים שלהם יכולים לנדוד ברובם גם ביניהן, בתנאים מסויימים גם לליכוד, ומיעוטם גם לליברמן ולדמוקרטים. לדמוקרטים יש בייס. רק לאנשי בייס יש פתרונות: שתי מדינות, מדינה אחת עם או בלי טרנספר, ניהול הסכסוך. ועל הסקאלה השניה- הפרדת דת מהמדינה, חיזוק הערכים היהודיים, מדינת הלכה. לאנשי המרכז אין פתרונות. הם לא רוצים שתי מדינות ולא סיפוח. לא לפרק התנחלויות ולא טרנספר. הם רוצים שקט בטחוני וכלכלי, שזה לא חוכמה. ברובם נוטים ימינה, מפחדים מערבים ולא סומכים עליהם במיל (למרות שהערבי שהם מכירים הוא אחלה בנאדם לדעתם), לא רוצים מדינת הלכה ולא רוצים ביטול הזהות היהודית. הדברים היחידים שבבירור הם כן רוצים הם- עסקת חטופים עכשיו ושוויון בנטל. נראה שאותו גוש גדול של אנשי מרכז חצי ליברלים סולד מהליכוד הנוכחי של רגב, קרעי ואמסלם. לכן הצניעו את קיומם של אלו במערכת הבחירות. היעדר הבייס למפלגות המרכז מסביר את ההבדל בין הסקרים "למי היית מצביע" לבין הסקרים "מי הכי מתאים להיות ראש ממשלה", שכן הבייס של גוש הימין-חרדים לא יגיד "גלנט", למשל, או "דרעי" אלא רק נתניהו, ואילו האין בייס של גוש המרכז-ליברלים מתפזר ויכול להגיד גנץ, אייזנקוט, לפיד, בנט, ליברמן ואפילו נתניהו. |
|
||||
|
||||
במחשבה שנייה, אני יכול לראות (ולהראות) היגיון בטענה "הקולות מסוג X (לא הבייס) הם אלו שהכריעו את הבחירות", במובן זה שקל יותר לדמיין מציאות אלטנרטיבית שבה הם היו מצביעים אחרת ומטים את הכף לצד שני. |
|
||||
|
||||
1. למפלגת העבודה היה בייס כזה לאורך שנים רבות. וגם הם פחדו מבגין. 2. אפשר להרוס בייס, אבל זה דורש הרבה עבודה 3. בהבחירות לכנסת השבע עשרה [ויקיפדיה] ב 2006 הליכוד בראשות נתניהו קיבל 12 מנדטים, עם מספר מצביעים (282 אלף) נמוך מזה של ש"ס וזהה לזה של ישראל ביתנו. הבייס היום יותר מכפול מזה, וחלק מהבייס ההוא נטש. כלומר שחלק הארי של הבייס הנוכחי צמח ב 15 השנה האחרונות. |
|
||||
|
||||
3. אכן. הבייס גדל (וזה מדכא), כי הארץ מתחרדת ומתממשחת בין השאר. כבר אמרנו לפני איזה עשור שהחרדים (ונתניהו) יחריבו את המדינה? אז הנה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |