|
||||
|
||||
חוסר העניין שלי הוא בזה שאני לא עוסקת בפרטים המעשיים של הפולחנים אלא במשמעותם הסמלית. אם יש בפולחן שאתה מדבר עליו פעולה המדכאת את האישה ומתייחסת אליה כאל כלי בלבד - לא אמרתי, עד כמה שאני זוכרת, שזה לא מעניין אותי אלא שזה מגעיל ודוחה אותי מהדת שבה נעשים הדברים האלה. אני לא יודעת איך אישה יכולה לשמור על כבודה כאדם כאשר מתייחסים אליה כאובייקט, ואין כאן שאלה של כמות הדם הנשפכת. |
|
||||
|
||||
דווקא מי שעוסקת במשמעות הסמלית, נראה לי שהוא אמור להיות קשוב ורגיש לפולחנים המעשיים. עד כמה שאני יודע, הזוהר, על כל חלקיו, מהוה כבר כמה מאות שנים את הרגל השלישית בהיכל התאולוגיה היהודית, בדומה לתפקיד האימננטי שיש למיסטיקה בכל דת אחרת. הקבלה לדורותיה התבססה והתאמצה להשאר במסגרת הפרשנות התורנית ולכן היא איננה איזה גוף חיצוני ליהדות. יחד על ההלכה ומדרשי ההגדה, כתבי הקבלה השונים (והזוהר בראשם) הם יסוד לסודות הבריאה והיקום. סמלים ומיתוסים לא התהוו סתם יש מאין, ואני משער שביסודם היו ארועים וחוויות ספציפיות. באותה מידה, המיתוסים עיצבו, בתהליך של היזון חוזר, מציאות חדשה. היחס לאישה איננו חד-ממדי, דוחה ומגעיל ככל שיהיה. ראיית חומר העולם כמהות נשית מזוהמת איננה יחודית לזוהר ועכש"י גם הפילוסופיה מתייחסת אליו ככזה. כמובן שזה לא דבר יחודי יהודי, כי לדעתי שורשי המיתולוגיה המטפיזית הזו נעוצים בזמנים הרבה יותר קדומים, פרה היסטוריים, שקדמו בכלל להולדתם של הדתות השונות. כיום אנחנו חיים בעולם א-מיתוליגי, כשהרגישות שלנו לכוחות המיתיים קטנה. דורות עתיקים חיו בתוך מציאות מיתית, אבל אנחנו לא מתייחסים אליה ככזו. מצד אחד, זה כנראה לטובה, אבל מצד שני, התעלמות מהאספקטים המיתיים שרוחשים בלב ה"תרבות" עלולה לשאת בחובה סכנות. הדת, הריטואלים השונים, טכסי התפילה על כל הוראות ההפעלה והמשמעויות המעוותות שניתנות ל"עולם", שכמותן אשפר לקרוא בזוהר (לעניננו), הם הנשאים (כן, מושג טעון) של המיתוס, כאן ועכשיו. הספר "חיי קורבן" מציע ניתוח של אלימות ונשים לפי כתביה של הפילוסופית והפסיכואנליטיקאית הצרפתיה (ממוצא בולגרי), ג'וליה קריסטבה. בכלל לא מפתיע למצוא קווים זהים בין הניתוח של טרוף ציד המכשפות ששטף את אירופה ואמריקה במשך כשלוש מאת שנים, לבין תאור תיקוני הזוהר של האישה הנשחטת ומועלת כקורבן כאמצעי לתיקון עולם וחדירה לאמת המוחלטתף האלוהית. קריסטבה, שמסתמכת על מחקרים שונים, כותבת על "כלכלת קורבנות" כעומדת בשורש האלימות, העינויים והרציחות של נשים שהואשמו בכישוף. אבל, השאלה שצריכה להשאל היא "מדוע בכלל פנו לאלימות רצחנית כזו כנגד נשים?" מתוך ערפילי השחר הפרה היסטורי, שבו התהוותה תפיסה מיתולוגית של הפנומנות, גחו בני אנוש בעלי יכולת של שפה, של סמלים. הסמליות, שבנויה מסמנים, מסומנים וחוקים, בנויה על תפיסה "מיתית". אולם, למרות מאמצי ה"זכר" להשליט "סדר סיבולי" בעולם, במיוחד בשעת צרה, האדם מנסה לעקוף את הסדר הזה ולחזור ל"אמת" או ל"פתרון" המיתי. ושם נמצאת האישה, או ליתר דיוק, הנקבה. היא הכוח האפל של עבודת החיים והמוות, היא האם שבה אודיסאוס שב ונלחם. בדומה לטקסט הזוהרי או היווני, המיתולוגיה מעידה על הדינמיות שמתקיימת בין שפה וסדר חברתי, לבין "האמת" המוחלטת שאליה ניתן להגיע רק דרך מוות. מוות משום שהוא נמצא בגבול שבין הסמלים והשפה, לבין המיתוס הערטילאי, הממזג, הקמאי. לכן יש לענות אותה - כי רק דרך יסורים האמת יוצאת, ולכן יש להקריב אותה לעולה, כדי להחזיר את הסדר החברתי בעיתות מצוקה, או גלות, במקרה היהודי. |
|
||||
|
||||
אשאל אותך שאלה ישירה - האם אתה רואה באמך כוח אפל? האישה היא כוח - גם אפל אבל גם כוח האור. היא הכול והיא מסמלת את הכול, הכולל אור ואופל ביחד. את זה צריך להבין, ולא לשלוח אותה לשכון רק בשאול ולשכוח שהיא שוכנת גם בשמים. זה העיקר. אשר לפולחנים - אני לא מאמינה בהם. הסמלים שמעניינים אותי הם אלה השוכנים בבסיס הסיפורים המיתולוגיים, ולא איך התבצעו למעשה בתור פולחן - אף על פי שבאותם זמנים רחוקים ברור שלא היה מיתוס ללא פולחן כשם שלא היה פולחן ללא בסיס מיתולוגי. לי עצמי אין צורך בפולחן המעשי כדי להבין את סמליות המיתוס כי לגביי, הסיפור הוא העיקר ולא ביצועו המעשי. (אני אוהבת לקרוא ולראות סיפורי מתח, למשל, הכוללים גם רצח, אבל זה לא אומר שהייתי הולכת לרצוח בעצמי או שהייתי מסכימה עם מעשי רצח ממשיים). |
|
||||
|
||||
ראשית אני רוצה להבהיר שאני מסכים עם מה שכתבת בתגובה 149039 לארז. אבל אני חושב שלימוד המיתוסים הוא יותר מאשר סקרנות והרחבת הידע. פרויד שם את המיתוסים "על המפה", ולא משנה מה נחשוב על הניתוחים והמסקנות שלו. אני חושב שאנחנו יותר מודעים היום לתפקיד ולחשיבות שהמיתוס משחק בעיצוב האדם ותרבותו. אולי המיתוס משחק תפקיד אפילו יותר עמוק ממה שנהוג לחשוב. כבר כתבתי בתגובה 85363 ובנותיה על החשיבות שמייחסים ל"כושר חשיבה מיתי". היכולת הזו שהתפתחה בהומינודים קדומים היתה אולי שלב מכריע בהתפתחות "נפש האדם". כמו שכתבת בתגובה 149038, מדובר על תהליך בן עשרות אם לא מאות אלפי שנים, ואולי אפילו מליוני שנים. תהליך שקשור בהתפתחות המערכת המשולב של המערכת העצבית-מוחית ושל "החברה התרבותית". לכן, אני מקבל בהכנעה את התיקון שלך, כי לאור המאמרים (שלך ושלי), מדובר על תפישה של ה"אמת", של "הטבע" כמהות נשית ונקבית, ולכן ה"אפלה" יכולה להיות רק אולי במבון של "חוסר יכולת לחדור מבעדה", סוף הדרך. כמו שכתבתי בתגובת הסבתא, הבנה של התפיסה המיתית הזו יכולה למשל, לשפוך אור על הרדיפות הרצחניות של המכשפות. כך, שאין משמעות, מבחינה זו, אם אני רואה את אימי ככוח אפל. הרי תקופתנו "הרציונלית" אולי לא בונה מיתוסים חדשים, אבל היא רק מנסה להבין מיתוסים קיימים, ומנסה להתנער מהשפעתם הקמאית כפי שחוו אותה דורות קודמים. אבל, האם לא ניתן לראות את הריטואלים הדתיים כקיבעון שמרני ופונדמנטליסטי (ז"א, כזה שחוזר ונדבק ליסודות), שבעזרתו עדיין האישה מדוכאת? שימי לב רק שלנקביות יש תפקיד מורכב. היא ה"אמת", ה"יקום", ה"שכינה" אליה שואפים, אבל ממנה גם מתקיימים. לפי התפיסה הזו, הזכר בנה לעצמו מערכת, שכמו עכבר על גלגלת, ככל שהוא ירוץ יותר מהר הוא רק יתעייף אבל לא ישתחרר ממנה. אז, עדיין יש למיתוסים השפעה חזקה עלינו. הנה עוד דוגמא. בשנות ה70 של המאה שעברה, הוותיקן פרסם "הכרזה רשמית" בנוגע לקבלת נשים לכהונה. שלשת הטיעונים שלו הם טיעונים שלקוחים מאותם מותיסים קמאים שכתבתי עליהם במאמר. טעון אחד צידד בזכות המסורת העתיקה של "זיווג המיסתורין" או "החתונה הקדושה". כפי שכתבתי על המיתוס הזה, הוא כנראה קדם ליהדות ולנצרות כי מוצאים אותו עוד באשור העתיקה. בזיווג הזה, ישו הוא החתן השמימי והכנסיה היא הכלה, סיפור שמקביל לקב"ה שמקדש ומזדווג עם השכינה וכנסת ישראל. טעון אחר דיבר על "פעולות שלמטה" כמסמנות "מעשי עליונים", מה שביהדות מוכר כ"סימנא מילתא היא". לכן, הזיווג בין בעל לאישתו נתפס כסמין ליחסים האינטימיים בין האלוהים לכנסיה. אבל, הכנסיה הנקבית צריכה זכר שיחדור לתוכה, ולכן רק זכר יכול לשמש ככומר, כי הוא מייצג ת סוד המשיח ואת סוד האלוהות. אם נפרוט את זה לפרוטות של פוליטיקה וחברה, אז אולי נכול לאמר שעדיין, במאה ה20 התפישה המיתית משמשת כלי לחישוק היררכיה סקסיסטית. |
|
||||
|
||||
בתקופתנו לא רק נוצרים מיתוסים חדשים כל הזמן אלא הם גם מתנפצים לפרקים (ראה אלביס כמלך - והאם הוא לא היה גם קרבן)? ואני מסכימה אתך בהחלט שבמיתוסים הדתיים עדיין משתמשים למטרה של כפייה דתית ושיעבוד נשים ויצורי אנוש אחרים. |
|
||||
|
||||
אני חושב שצריך להבדיל בין כמה שימושים למלה "מיתוס". אם נוצר "מיתוס אלביס", נראה לי שזה במובן של איקונין, תדמית. אמנם תדמית משפיעה אבל לא משהו "מיתי". המיתוסים עליהם אנחנו מדברים הם לדעתי תפיסות בסיס שעיצבו "התפתחות של תרבות". אגב, פאליה מתייחסת לאלביס, אבל לא כמיתוס לכשעצמו אלא כתוצר מייצג של הפרסונה המינית. ועוד, היא מקשרת בין אלביס למשורר לורד ביירון. בנוסף לזה שהם די דומים ביירון http://www.lordbyron.gr/lb.htm אלביס אבל שניהם מייצגים את הפרסונה המינית המהפכנית. "המלך" היה הכינוי של אלביס וגם ביירון נחשב לאציל, ולכן יש את כל הריטואלים הפופולריים שקשורים בשניהם. התפישה המיתית של "מעצבי עולם" בזה שדרכם זורמת אנרגיה עצומה, מה עוד שאצל שניהם הדמות הנשית קיימת בברור. |
|
||||
|
||||
פירוש המלה מיתוס הוא כנראה בעייתי. לגביי, משמעות המלה היא סמל או מערכת סמלים, שאמנם החברה עושה בו או בה שימוש, אבל לכך אין קשר למשמעות הבסיסית שאותה ציינתי. כל הרחבה נובעת, נראה לי, מהרהורי לבו של מי שעושה אותה, בלי להתחשב במה שמקובל באופן כללי (ואני יודעת שגם המשמעות שבה אני משתמשת אינה דווקא זו שבה משתמשים באופן כללי). למען האמת אני לא מבינה את ההשוואה בין אלביס לבין ביירון... |
|
||||
|
||||
ביירון ואלביס דומים במראה החיצוני שלהם - התלתל השחור (שאלביס הקפיד תמיד לצבוע בשחור, כמחווה לרוי אורביסון), השפתיים שהשוו להם הבעה קצת מגחכת (אלביס לגלג על השפה השמוטה שלו), הצוואר הלבן שאותו הקפידו לחשוף. שניהם נטו בסוף חייהם לאורינטליזם. ביירון התנדב לצבא היווני שנלחם נגד הטורקים ומת ביוון. אלביס התחיל להתלבש בפאר מזרחי, גלימות ארוכות, צווארונים גבוהים ופתוחים, צעיפים גדולים, בגדים משונצים ביהלומים, קטיפה. שניהם הפכו עצמם ל"אובייקט וחפץ תרבותי". הפרסונה המינית שלהם (ובמושג הזה אני רואה את החשיבה המיתית שמעצבת את ה"תרבות") היא של יופי בעל אלמנטים נשיים, אנדרוגיניים. כאריזמה א-מוסרית מהפכנית - מהפכנית בזה שהיא בזה למוסכמות, בעצם היא שוות נפש למוסכמות ופשוט הולכת בדרכה שלה - חופש שאחריו נוהים ההמונים. ביירון היה "אליל הנוער" הראשון, וזה שטבע באמנותו ובחייו את המושג "רוח נעורים" (כך!). ובזה פאלייה רואה את אלביס כממשיכו. האנרגיה של היופי שזורמת מהם, שורפת והורסת וגם בונה ויוצרת, וכל זה בתוך הוויה טכסית של האוהדים. הדמות האלוהית היפה והיוצרת, הכריזמה שמשפיעה וחודרת אל ההמונים, גם במציאות וגם בדמיון. |
|
||||
|
||||
שניהם מתו מוות חסר טעם- ביירון אמנם התנדב להלחם לצד היוונים אך -מה לעשות- חטף דלקת ריאות מיד בהגיעו ליוון, ומת בטרם הספיק לירות אפילו כדור אחד. ואלביס- מת מעודף שומן-אלכוהול-וסמים, או משהו כזה. |
|
||||
|
||||
תחת הכותרת "תגובה 3 - מיתולוגי". |
|
||||
|
||||
דוביק רוזנטל כתב בצורה הרבה יותר ברורה את מה שאני נסיתי לכתוב בתגובה 149316. |
|
||||
|
||||
ואני אשאל אותך - האם את רואה באביך כוח הרסני? האישה היא לא הכל. היא אישה, כשם שהגבר הינו גבר, וזה הכל. |
|
||||
|
||||
כבר ראיתי, דובי, שלהתווכח אתך זה כמו לשפוך מים לים. אבא שלי היה איש מופלא, ואולי בזכותו אני מנסה לעשות משהו למען שחרור האישה כי הוא היה הגבר הפמיניסטי הראשון שהיכרתי. אבל לא היה לו שום קשר לטבע בשום צורה שהיא - הוא אפילו לא הרס אותו - אבל הוא היה טכנוקרט מושלם! מבחינה חברתית, אני מסכימה שאישה היא אישה וגבר הוא גבר. אבל הבחינה המיתולוגית אינה תמיד הולמת את הבחינה החברתית מבחינת הזהות הפשוטה הזאת. פשטות אינה תמיד ייתרון - לפעמים היא פשוט מובילה לשיעמום... |
|
||||
|
||||
המציאות לעיתים משעממת. אני לא רואה סיבה להמציא תיאוריות מוזרות וחסרות ביסוס רק כדי שהעולם יפסיק להיות משעמם. |
|
||||
|
||||
כאשה, הטבע קרוב אלי מאוד - בערך שלושה מטר ממני, בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק שעל המרקע. אולי הבעיה עם אבא היא שבתקופתו עוד לא היה ערוץ כזה :-) אחת לזמן מה, ליתר דיוק, אחת לחדשים ארוכים ולעיתים למעלה משנה, אני מסתובבת ב"טבע" עצמו. זה גורם לי, קצת עצוב להודות, לתגובות אלרגיות מאוד לא נוחות: נזלת, אף סתום, עיטושים למאותיהם, לעיתים תפרחות עור טורדניות (תלוי בטיב ה"טבע" המדובר). יש כנראה משהו מאוד דפוק, בסיסית, בנשיות שלי - לעולם אינני מרגישה הזדקקות ליותר "טבע" מזה. ומשהו לגבי תגובה אחרת, כמה מלבנים מכאן - יש טעם מסויים לפגם בהתבטאות "יונג גילה". "גילוי", זהו מונח הראוי לתחומים אקדמיים אחרים, ולאו דוקא לפסיכולוגיה, ובוודאי לא לזו של יונג. על יונג אפשר לומר לכל היותר כי "חיווה את דעתו" (הסהרורית מעט, פה ושם, אם כי חיננית), ולאו דוקא "גילה". |
|
||||
|
||||
ההתייחסות שלי אינה בדרך כלל אישית - הכוונה היא לשלטון הגבר ההרסני, וההרסנות הזאת כרוכה בשלול התנהגויות חסרות גבול: פיתח יתר של הטכנולוגיה, איסוף מוגזם של רכוש, ורדיפה אחרי הכוח הפוליטי (ואולי אוסיף גם את ריבוי הילדים הקשור בחיזוק הגבריות, שהחל מהצורך שהיה לחקלאים הראשונים בכוח עבודה זול וישיר לגישה. כשהאישה בשלטון, לא תמצא נשים שיולדות כל שנה אלא כל שלוש או ארבע שנים - ויש כאלו שגם מחסלות ולדות שנולדו מוקדם מדי כדי שלא להפריע להתפתחותו של הילד הקודם). ואני מפנה אותך למאמרי "פגאניזם ופמיניזם" שהתפרסם באתר "הדרך למעלה" - אפשר רק להיכנס לקישור המצויין למטה אבל לא למאמר עצמו: www.haderech.co.il/magicwomen.html דבר שני, עוד תספיק לגלות שהפשטות אינה קיימת במציאות, ואם לה אתה מצפה בחייך אז נכונה לך אכזבה גדולה. גם אין דבר כזה אישה היא אישה וגבר הוא גבר - יונג כבר גילה שבכל אישה יש גבריות מסויימת ובכל גבר נשיות מקבילה, והכול הוא עניין של כמות. |
|
||||
|
||||
אם יורשה לי לפרש את דובי, אני חושבת שהוא התכוון לומר ש''האישה היא אישה'' ולא יותר - לא בגלל שאין בה אלמנטים ''גבריים'', אלא מפני שהיא רק בנאדם (ולא ארכיטיפ). רוצה לומר, הוא דוחה את הארכיטיפים, או לפחות את יישומם על אנשים חיים ונושמים. |
|
||||
|
||||
הכוונה היא אולי לא בד"כ אישית, אבל בפעם הזאת היא הייתה מאוד אישית, ועל כך הערתי. איפה, בדיוק האישה הייתה בשלטון, שאת יכולה להגיד לי כל כמה זמן נשים ילדו שם? ויתר על כן - כיצד הנשים הללו שלטו בכך, חוץ מהאינפנטיסייד שאת מתארת (שנשמע לי מאוד הרסני, אם לא אכפת לך)? הרי עד לאחרונה, לא היו אמצעי מניעה סבירים, פרט להתנזרות. האם נשים התנזרו במשך 3-4 שנים כדי להמנע מהבאת ילדים לעולם? נשמע לי מנוגד לעקרונות האבולוציה. אישה שתפעל כך תביא לעולם כמות מזערית של ילדים, במיוחד לאור תמותת הילדים הגבוהה בימים עברו מחד ותוחלת החיים הנמוכה מאידך. אסטרטגיה כזו לא יכולה לשרוד לאורך זמן, והיא תוחלף בהכרח באסטרטגיה הקיימת בכל עולם החי - כולם מנסים להתרבות כמה שהם יכולים. נקבות נכנסות להריון כל אימת שהן יכולות, וזכרים מרביעים נקבות בכל הזדמנות שניקרית בדרכם (בהתאם לתנאים מסוימים של כדאיות). מה שיונג אמר, עם כל הכבוד, זה לא תורה מסיני. אני בוחל בקביעותיו. |
|
||||
|
||||
כשהאנטרופולוגית מרגרט מיד חקרה את סמואה היא מצאה שם חברה הנשלטת בעיקרה בידי נשים - הגברים שרצו להתקדם בחיים שם היו צריכים להיות גם הם ''נשיים''. מאחר שלדעת הפגאנים חברה כזאת היא פרהיסטורית ויש לה שרידים מעטים כיום, אין הוכחות ישירות לקיומה אבל לדעתי אפשר להסיק עליה מהמיתוסים הקדומים. נדמה לי שאהבת הפשטות והישירות שלך מעוורת אותך למערכות סמלים אנושיות שיכולות להיות מעניינות ומחנכות ביותר אם יודעים איך לקרוא אותן. |
|
||||
|
||||
תגובה 149662 |
|
||||
|
||||
המחקרים של מרגרט מיד זכו לביקורת נוקבת שמעמידה את תקפותם בספק רב. בעיני רבים היא מהווה דוגמא קלאסית איך wishful thinking משבשת את הדיוק המדעי. |
|
||||
|
||||
מחקרים אנטרופולוגיים של שבטים פרימיטיביים (קראת פעם?) גילו מקומות רבים שבהם היה נהוג אינפנטיסייד - ואת המטרה שלו, ביסוס התפתחותו של ילד שכבר נולד, כבר הסברתי. נקודת הראות שלך היא עד כדי כך גברית שאתה פשוט לא מסוגל להבין את נקודת הראות הנשית, ולא עוד - אתה אפילו שולל את קיומה, כשם שאתה שולל את תקפות התיאוריות של יונג שדורות של פסיכולוגים תומכות בהן. אפשר לדעת במה אתה כן מאמין ותומך? |
|
||||
|
||||
לא קראתי ישירות מחקרים אנטרופולוגיים על שבטים פרימיטיביים, אבל קראתי אודותיהם וקראתי מספר סקירות רוחב של מחקרים כאלו, באופן ספציפי למטרה ללמוד אודות המערכות הפוליטיות ששימשו אותן. מכיוון שלא חסרו חיבורים אודות אלימות בקרב השבטים הללו בחומר הקריאה שלי, הרי שהעובדה שאני לא נתקלתי בדיווחים על אינפנטיסייד נראית לי מפתיעה. אילו היית טורחת לתת לי מראה מקום במקום להאשים אותי בבורות, זה היה יותר אפקטיבי. אני אינני שולל את נקודת הראות הנשית. אני שולל את נקודת הראות *שלך*. את אמנם אישה, אבל זה לא הופך את נקודת הראות שלך לנשית באופן מחייב. אני מכיר לא מעט נשים שאני מסכים עם השקפת העולם (הפמיניסטית) שלהן. השקפת העולם הזאת יוצאת מההנחה שבני האדם, בסופו של דבר, שווים, ומינו של אדם לא צריך להשפיע על היחס כלפיו משום בחינה שהיא - לא לחיוב ולא לשלילה - פרט להבדלים הפיזיולוגיים מחוייבי המציאות. אני שולל את תקפות התיאוריות של יונג (ושל מורו פרויד), שדורות של פסיכולוגים דחו ודוחים אותן כיום כמבוססות בעיקר על הפסיכוזות האישיות של מחבריהן, ולא על מחקר אמפירי. אני מאמין במה שנתמך על ידי המחקר הקיים, כפי שאני מכיר אותו. תכירי לי מחקר משכנע אחר, אני אתמוך בו. לגבי תגובה אחרת שלך, אודות מחקריה בסמואה של מרגרט מיד, אפנה אותך לסקירה קצרה אך ממצה של הבעיות המתודולוגיות וההפרכות המחקריות של מחקריה, שמופיעה בספר "Demonic Males" של Wrangham and Peterson בעמודים 96-106. כולל, בין השאר, העובדות המדהימות שמיד ביססה את כל המחקר שלה על תשעה חודשים של עבודה בלבד (מחקרים אנתרופולוגיים בד"כ דורשים עבודה של שנים בקרב הקבוצה הנחקרת), שאת חלקם היא בילתה בעיר מרוחקת מהכפרים שהיא חקרה (בניסיון ללמוד את השפה המקומית), ואת שאר הזמן היא בילתה בביתו של רוקח הצי האמריקאי שהתגורר על האי (כלומר, היא לא חייתה בחברת הסמואנים); וכן העובדה שהאוכלוסיה בסמואה נחקרה על ידה 80(!) שנה אחרי שעברה תהליך של מיסיונריזציה ופסיפיקציה, ולמעשה סמואה הייתה באותו הזמן טריטוריה של ארה"ב מזה 20 שנה. כל העובדות מצביעות על כך שהמחקר שלה היה מוטה ונטול ביסוס מהותי במציאות. |
|
||||
|
||||
או קיי, אני מודה שאני לא איש מדע (לא יותר מגרייבס), אני לא חוקרת ואין לי אפשרות לאמת מחקרים שנעשו על ידי אחרים. אבל אני גם לא יודעת עד כמה אנתרופולוגיה היא מחקר מדוייק, ועד כמה אנשים רואים שם מהרהורי לבם (את מלינובסקי קראת, דרך אגב)? אומרים שזה קורה אפילו בפיזיקה. אני רואה את העולם איך שאני רואה אותו ומעולם לא ניסיתי להוכיח שום דבר. אבל גם לא תוכל להוכיח לי שאין בעולם שטיפת מוח של אלפי שנות שלטון זכרי, ושחלק מהמיתוסים הקדומים, וחלק מיצירות האמנות הקדומות, לא מראים השקפת עולם שונה מזו. ברור שיצירת אמנות איננה הוכחה מדעית - היא רק הסתכלות מסויימת על העולם הדורשת פרשנות מסויימת, ונראה לי שהפרשנות שלי לא מתקבלת על דעתך, או על דעת רוב הגברים שאני מכירה. אבל נשים רבות מסכימות אתה, וכמה גברים, אפילו שאין לי שום אפשרות להוכיח אותה. הבעיה היא של ההווה, למעשה, לא של העבר. צורת החשיבה הנשית שונה לעתים מצורת החשיבה הגברית, והטענה שלי היא שצורת החשיבה הגברית היא שהביאה להגזמה בשלושת השטחים שהזכרתי, ושהנשים הגדלות בעולם גברי מקבלות את צורת החשיבה הזאת גם אם היא מנוגדת לנטיותיהן הטבעיות מלידה. למעשה,אני גדלתי בעולם כזה, והשתחררתי מצורת חשיבה זו רק לאחר שנים רבות, כך שנדמה לי שאני יודעת על מה אני מדברת. העניין הוא שגברים מסוגלים להבין רק נשים שחושבות כמו גברים - הם לא מסוגלים להבין נשים החושבות בצורה אחרת, אלא אם הם מכירים מראש בצורת חשיבה שונה מזו שלהם. עצם קבלת העובדה שיש אנשים החושבים בצורה שונה ממך היא צעד ראשוני לקראת הבנת העולם. |
|
||||
|
||||
בקיצור, עד שאני לא אהיה אישה, אני לא אבין אותך. נפלא. בסיס מצוין לדיון. למה את בכלל טורחת לדבר איתי? אני מכיר בכך שאנשים חושבים בצורה שונה ממני. אני אפילו נתקל באנשים כאלו מפעם לפעם. חרדים חושבים אחרת ממני, אנשים שמאמינים בדתות מזרחיות חושבים אחרת ממני, זאטוטים חושבים אחרת ממני. נשים? לא באופן גורף. אז את אומרת שיש נשים שחושבות כמוני כי אנחנו, הגברים, עשינו להן שטיפת מוח. אז את אומרת. אני חושב שגברים עשו דווקא לך שטיפת מוח (גבר אחד, ליתר דיוק - אותו גרייבס שממלא את כל עולמך, כפי שהוא נשקף מכתביך באתר). בכל אופן, את מראי המקום שביקשתי אני מבין שאני לא אקבל. היה נעים לשוחח. |
|
||||
|
||||
סליחה על האיחור בתגובה המסויימת הזאת. זכרתי שקראתי באיזה מקום ביקורת חריפה מאוד על הביקורת על המחקרים של מרגרט מיד אבל לא זכרתי איפה אז לא יכולתי לענות. עכשיו אני יכולה רק לצטט לך ממאמר שאני קוראת ב"גלילאו" של דר' אורן חסון מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת חיפה, המעיר, "הביקורת... (לא שייך לעניין) התפרצה בצורה שערורייתית, אפילו גדולה משערוריית האשמתו של דרק פרימן בשנת 1983, שמחקריה האגדתיים של מרגרט מיד בסמואה היו פארסה מחקרית." כלומר, אנתרופולוגים רבים לא קיבלו את הביקורת שאתה תומך בה בהתלהבות כזאת נגד מרגרט מיד, כך שאיני יכולה לקבל את דבריך ברצינות שהיית רוצה בה. |
|
||||
|
||||
אם יסלח לי, מבלי שפרסמת חלק יותר גדול מהפסקה המקורית, זו לא נקראת כמו ביקורת על תוכן הביקורת, אלא על סיגנונה, אם בכלל. זו אפילו יכולה להיות השוואה בין שערוריתיות, כאשר השערוריה במשל היא הפארסה המחקרית של מרגרט מיד בסמואה, והנמשל הוא שערורייתיות התפרצות הביקורת. בקיצור - לא מספיק מידע. |
|
||||
|
||||
מה שציטטת לא נשמע לי כמו מה שכתבת בהמשך. מכיוון שהשתתפתי בשיעור של אורן חסון בסמסטר האחרון, הייתי יכול לדבר איתו אילו היית שולחת לי את התגובה הזו לפני כמה שבועות. אפשר לשלוח לו אימייל כדי לקבל הבהרה. ראוי לציין שחסון הוא פסיכולוג אבולוציוני, או איך שהם לא קוראים לעצמם, ולכן עמדתו, בסבירות גבוהה, קרובה יותר לעמדות המבקרות את מיד מאשר לעמדתה של מיד עצמה. בכל אופן, אצטט לך במלואה את הפסקה מתוך הספר שציינתי בתגובתי הקודמת, המתייחסת למחקרו של אותו פרימן: An Australian anthropologist named Derek Freeman, who began his own field word in the archipelago fifteen years after Mead, and who between 1940 and 1981 spent a total of six years living intimately among Samoans, finally published in 1983 the first full analysis and critique of Mead's work, "Margaret Mead and Samoa: The Making and Unmaking of an Anthropological Myth". Freeman's analysis has been characterized, correctly, as a "frontal attack". Indeed, the tone of this book is ultimately unforgiving and stridently polemical, and it suffers from an overly simplistic analysis of the intellectual context of Mead's work. It oversimplified Boas's stance as an anthropologist, for example, and it appears to exaggerate Mead's influence on the thinking and methodology of subsequent cultural anthropologists. But Freeman's more particular assertion, that Mead greatly overgeneralized from a limited set of data, looks correct". המחברים ממשיכים לתאר בקצרה את טיעוניו המהותיים של פרימן כנגד מחקרה של מיד, ובהמשך מספקים עוד הוכחות ממקורות אחרים לבעייתיות של מחקריה.כפי שאת רואה, אפשר להיות ביקרותי (מאוד) כלפי הביקורת של פרימן ואופן הצגתה, ובכל זאת לקבל את הטענות המהותיות שלו כנגד מחקרה של מיד. האשמתו של פרימן אולי הייתה שערורייתית, אבל היא, ככל הנראה, מוצדקת, לפחות בחלקה. יהיה יותר טוב אם תביאי לי ביקורת יותר ישירה על הטענות המהותיות כנגד מיד, אם את רוצה שאני "אקבל את דבריך ברצינות שהיית רוצה בה". |
|
||||
|
||||
לא יכולתי לשלוח תגובה לפני כמה שבועות כי לא זכרתי בדיוק במה היה העניין. כבר הסברתי שאני לא איש מדע - אני רק קוראת ומתעניינת והתרשמתי מאוד מספריה של מרגרט מיד. אחר כך קראתי - נזכרתי שזה היה, נדמה לי, ב-Time על ה"ביקורת השערורייתית" על מרגרט מיד ומחקריה. למה לקרוא לביקורת הזאת שערורייתית אם היא בסופו של דבר מוצדקת? אני לא מבינה את כל הגישה הזאת. אני מבינה שאתה מדבר בזלזול גם על ה"פסיכולוגיה האבולוציונית", שהמאמר עליה נשמע לי לא רק מעניין מאוד אלא גם הגיוני ביותר. טענה שאני שומעת נגד אנשי מדע ואנשי האקדמיה שהם שמרניים ביותר (באותה חוברת של גלילאו יש גם מאמר באותה רוח על תורת הכלכלה), מונעים ממניעי כוח וגיבוי כספי ואינם פתוחים לחדשנות ולדעות יוצאות דופן. אחת הסיבות שעזבתי את האקדמיה (לאחר שנה ראשונה לתואר שלישי) היתה שנמאס לי ממנה והעדפתי לעסוק בכתיבה יוצרת שאינה מחוייבת לשום אדם ולשום תורה. |
|
||||
|
||||
אם למדת שנה ראשונה לתואר שלישי, הרי שכבר יש לך, במינימום, תואר ראשון, וכנראה גם שני, אבל ממש לא אכפת לי איך תגדירי את עצמך. הביקורת היא שערורייתית, כמו שנכתב בפסקה שציטטתי, כי היא הייתה מופרזת, בוטה, אולי אפילו מעליבה, ולא מתאימה לאופן ההתנהגות המקובל בין חוקרים באקדמיה, שיכולים להיות חריפים מאוד בביקורת שהם מעבירים זה על זה, אבל בדרך כלל שומרים לפחות על מראית עין של ג'נטלמנטיות. כל זה לא משנה את העובדה שאותה ביקורת בוטה יכולה להיות, במידה מסוימת, גם מוצדקת. השערורייתיות, ככל שאני הבנתי, נסובה יותר סביב האשמתו של פרימן את תחום האנתרופולוגיה בהיותו מושפע יתר על המידה ממיד, ולא סביב טענותיו כלפי המחקר של מיד עצמו. אני מת לדעת איך מדברי השתמע זלזול ב''פסיכולוגיה האבולוציונית'' (אולי ה''איך שהם לא קוראים לעצמם'', שרק בא לציין שאינני זוכר את הכותרת הנהוגה כיום), אבל מכיוון שפ''א היא רק ענף של הסוציוביולוגיה בה אני תומך בכל ליבי, הרי שברור שאינני מזלזל בה. זה שפ''א מאוד הגיונית את לא צריכה לספר לי. את צריכה לספר לעצמך. פ''א תטען בחירוף נפש שהזכרים היו מאז ומתמיד המין השליט בקרב בני אדם, כפי שהוא אצל רוב היונקים. שני המשפטים שלך הם בלתי רלוונטיים בעליל. אם ניסית להעליב אותי על ידי הטענה שאני שמרן וסגור בדעותי - נו, שוין. מי שסגור לכל עמדה שלא נכתבה על ידי גרייבס בספרו ''האלה הלבנה'', או מה שזה לא יהיה, מוטב לו שלא יטיל דופי בפתיחותם של אחרים. אם יש מקום שממנו יוצאת מירב החדשנות בעולמנו, הרי זו האקדמיה. מי שלא יכול להפיק דברים חדשים הוא מי שמסתגר בדל''ת אמותיו וטוען שהוא אינו מחוייב לשום אדם, לשום תורה, ואני מעריך גם - לשום מתודולוגיה. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שאני פשוט לא מבינה את צורת הביטוי שלך - אני מייחסת את זה לפער הדורות שקיים בינינו, ואולי גם לתקופה הארוכה שחייתי מחוץ לארץ. ציון השמרנות של האקדמיה לא היה מכוון כלפיך, ואפילו לא היה שלי, אלא צוטט משני המאמרים שהזכרתי המופיעים ב''גלילאו'' האחרון. המיאוס הפרטי שלי כלפי האקדמיה התבטא בחוסר הרצון שיש לי להקפיד על הצורה החיצונית שזו דרשה ממני בכל דבר שכתבתי, ועל המגבלות שזו שמה עליי בכל דבר שבו רציתי להתבטא. (דרך אגב, התואר השני שלי הוא בספרות, בנושא ''הפרשנות לעגנון'', אם זה מעניין אותך). |
|
||||
|
||||
יש הרבה מה לומר בזכות הקפדה על הצורה החיצונית. אבל הרי גם באייל אנחנו דורשים הקפדה על צורה חיצונית נהירה וברורה. האם גם נגד זה יש לך משהו? כתיבה צריכה להיות ברורה, בהנחה שהיא נועדה לתקשר עם אנשים אחרים. הכתיבה האקדמית נועדה להיות כמה שיותר ברורה לקוראים. לא במדעי הרוח, כמובן. שם הם פוסט-מודרניסטים, והנהירות מהם והלאה. |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי לצורת הכתיבה עצמה - בכך אתה צודק, כמובן - אלא לצורה המדוייקת והמוכתבת מראש של המובאות, שאינה קיימת, כמובן, באתרכם, מלבד ההקשרים, שאפילו לא מובאים אצלכם בגוף המאמר כפי שצריכים להופיע כל המובאות בכתיבה האקדמאית. חוץ מזה, ההקפדה האקדמאית לפעמים יוצאת דופן בדרישותיה החיצוניות שאין להן שום קשר עם הופעה והתבטאות נאה וברורה. |
|
||||
|
||||
לא יודע, במדעי החברה אפשר להסתפק בגוף המאמר במובאה דוגמת "(כהן, 1978)", והמהדרין יוסיפו גם מספר עמוד - "(כהן, 1978: 50-51)". לא כזה קריטי. בסוף, אמנם, צריך לכתוב באופן קפדני את המקור, אבל אני מניח שיש בזה מן ההגיון, כדי למנוע בלבול (ואולי כדי להקל מחשוב המידע?). כמי שכותב עבודות שנדרשות לעמוד בסטנדרטים האקדמיים, לא הרגשתי שיש כאן עול בלתי נסבל. להפך - לפעמים אני קורא מאמרים בלי מובאות, והחוסר הזה מפריע לי מאוד. |
|
||||
|
||||
הראייה המיתית שפאלייה כותבת עליה היא זו שהתפתחה בערש החשיבה האנושית. זה שיש פה ושם אי נשים לא אומר שהתרבות היתה פעם נשית והגברים השתלטו עליה. אני חושב שכל המיתוסים על אישה-גאיה-טבע-מיסתורין-חיים-מוות שווקא מראים על ראיה זכרית מלכתחילה. אני גם חושב שיש הבדל בין זכר/נקבה לבין גבר/אישה, כשהאחרונים הם כבר תוצר של התפתחות "קוגנטיבית" מאוחרת. איפה שלא נסתכל נראה שחברות מטמיעות את נחיתות הנקבה, כדבר מהותי שטבע העולם, יכבר כתבתי על התאוסופיה שרואה את עצם חומר העולם כמהות נקבית מזוהמת שאליה חודר האור הזכרי כדי לתת לו צורה. אחד החכמים המוסלמים הגדולים, התאוסוף האנדלוסי-אירני איבן עראבי (מאה 12) כתב שאלוהים ברא את אדם מאדמה ונשאר לו קצת חומר. מהשאריות האל ברא עץ תמר (נשיות, סנסינים), וזהו אחד הסיפורים המיתיים היפים שקראתי. מיתיים כי הוא מעיד על צורת החשיבה והראיה מצד אחד, ומצד שני הוא כבר מעצב ומעצים חשיבה כזו. מה שמעניין, מלבד הדימויים השונים, זה שגם פה מוצאים את אותה מחשבה מוזרה (בהמעטה) שהנקבה, האישה, היא תוצר של שאריות מקריות של חומר. המחשבה הזו, שהאשה היא חומר, אשפה וזוהמה, מהות חלשה שנתונה להשפעות מיניות - הרי היא נכנעה לנחש. רמח"ל (ברוב חוצפתו) כתב שהנחש בא על חווה "והטיל בה זוהמה" ואז, הוא מוסיף בדמעות שליש "כמה צער גדול הוא לנשות ישראל שיצטרכו לסבול העניין הרע הזה" וכפרתן היא "והנשים תשכבנה". מכאן אפשר לראות אולי מדוע טרוף ציד המכשפות (תגובה 148904) התנהל בצורה כמעט מוחלטת נגד נשים. כך שהחשיבה המיתית זה לא חישוביות "טבעית" אבולוציונית, אלא הדרך בה *ראו* הקדמונים את העולם. אבל האם זה אומר שצריך "לגאול" את הנשים מהשתלטנות הזכרית בזה שנמצא עדויות(?) לכך שבעצם בשחר הפרה-היסטוריה התרבות היתה מטריאכלית? |
|
||||
|
||||
כל הפילוסופיות שאתה מתייחס אליהן הן מאוחרות וגבריות בבסיסן ובאופיין, כך שמי שיש לא דעה אחרת בנוגע להתפתחות המין האנושי על בסיס נשי דווקא אינו יכול להסתמך עליהן - הן סותרות את הדעה הזאת בעצם הווייתן. זוהי ראיה מעגלית שאין לה ראשית ותכלית ואדם כמוני לא יכול בכלל לקחת אותן בחשבון מחשבתי כלשהו. ופילוסופיה היא, כמובן, לא הוכחה מדעית - ובוודאי שאינה בת סמכא יותר מכל תיאוריה אחרת שאני או אנשים אחרים רוצים לבנות. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי איך את יכולה לאמר בנשימה אחת שני דברים שנראים לי כהפכים. מצד אחד אי אפשר להסתמך על "פילוסופיות גבריות" כי הן מאוחרות, והן לא "הוכחה מדעית". מצד שני את מסתמכת על דעות של התפתחות המין האנושי "על בסיס נשי" ודעות "גבריות" הן מעגליות כי הן פשוט לא עולות בקנה אחד עם דעתך "הנשית". מהמעט שקראתי בנושא אני יכול לחשוב אולי על דבר אחד שכן נותן "יתרון" לראיה הנשית, וזה קשור גם לדברים שפאלייה כותבת בספר שלה. הזכר, דרך אברו, באמצעות הסימבול הפאלי מראה דווקא ניכור מכוחות היצירה שהם נקביים. זה נובע מהפאלוס כסמל של "תשוקה ואבדון". מאמר שקראתי מצטט את לאורה קלרארידג' שכתבה שתשוקת הזכר לנשיות מראה בעצם את מה שהזכר באמת רוצה. הזכר רוצה את מה שאין לו, את כוחות הבריאה והיצירה. כוח היצירה הוא כוחה של האם, של האישה, וכמובן של הטבע. מכאן עולה, שהזכר משתוקק לכוחות הפריון והבריאה של היוצר הגדול, של האלוהים, והאל הוא האם הבוראת (האם זו אותה אלה שאת כותבת עליה?). לפי הראיה הזו, האלוהים הוא באמת אישה אבל הוא מעוצב דרך ראיה זכרית. |
|
||||
|
||||
רוב הדעות הגבריות נובעות מההנחה הבסיסית שהאישה נחותה, והם עושים את הכול כדי למצוא הוכחות לכך - לזה קראתי הוכחות מעגליות. אני טוענת שאין לכך הוכחה ממשית, כי הדעות האלו (לפחות אלו שהבאת בטיעונך) נובעות מפילוסופיה ולא מעובדות, והפילוסופיה הזאת, כפי שאמרתי, מניחה מראש שהאישה נחותה. אני אגיד לך מה הזכר רוצה ומה האישה רוצה. הזכר רוצה לפזר את הזרע שלו כמה שיותר, להפרות כמה שיותר נשים ושייוולדו לו כמה שיותר ילדים. האישה רוצה ללדת ילדים בריאים, שתהיה להם אפשרות לגדול ולהצליח בחיים, לכן היא מבינה שרצוי שייוולדו פחות ילדים כדי שהנולדים יהיו יותר מוצלחים. אלו הן התשוקות הבסיסיות כפי שאני רואה ומבינה אותן. |
|
||||
|
||||
האם "אני אגיד לך מה הזכר רוצה ומה האישה רוצה" איננו פילוסופיה? אני מבין שאנחנו מדברים על "זכר" ונקבה" בשלבים מאד מאד מוקדמים של ההתפתחות האנושית, כשה"רצון" הזה שלהם שווה בערכו אולי ל"רצון" שיש לתינוק בין שבוע. אז ה"רצון" הזה איננו אלא "דחפים" ו"נטיות". אלא שבמקרה כזה אני לא רואה איך אפשר לדבר על התפתחות של ראית עולם, שתתגלגל מאויר יותר למיתולוגיה, ספרותית או פסיכולוגית. חוץ מזה, אם אין לך זיקה לסמליות הזו, האם זה אומר שפשוט מבחיה אסתטית, נניח, את מתעלמת מניתוח של תרבות כפי שפאלייה רואה אותה? |
|
||||
|
||||
אבל חשבתי שכל ראיית עולם מבוססת על דחפים ונטיות - או לחלופין על הכחשה ואיסור שלהם. היא בהכרח מתייחסת אליהם (טוטם וטאבו של פרויד הוא דוגמה קלאסית). |
|
||||
|
||||
אני לא מומחה גדול אבל למדתי שבנוסף לקיומם של דחפים ונטיות, יש גם הימשכות ל.. ורדיפה אחר... למשל אנחנו רוצים עוד ריגושים, או להשיג השגים או לחוות חויות חדשות. דוגמה - תאווה לצדפות בנוסח הנסיך אדוארד (כי קראנו על המתכון באיזה ספר), חשק לנסוע לאיי הדרום או אוסף בולים (דבר חינוכי), או לקבוע שיא עולמי בקפיצה משולשת. לדברים האלה אין בדיוק משמעות ''פרקטית'' כמו אוכל או מין. |
|
||||
|
||||
לא משמעות פרקטית - כן משמעות מבחינת הדחפים והנטיות. כמובן שהתרבות מלבישה על זה מלבושים רבים, אבל גם רצונות כמו "נסיעה לאיי הדרום" נובעים מדחפים ונטיות - הצורך בריגוש (ייצור אדרנלין), למשל. ומהי תאווה לצדפות, אם לא אלף-אלפי מלבושים של תרבות שמסגננים את הצורך החושי (והפיזי - לאכול) ומוסיפים עליו הנאה אסתטית? אני בהחלט לא מתכוונת לעשות רדוקציה של התרבות, רק לומר שאי אפשר להתעלם מהבסיס שלה. |
|
||||
|
||||
אני צריכה לקרוא את הניתוח של פאליה עצמו כדי לדעת אם אני מקבלת, דוחה או מתעלמת ממנו, ועד עכשיו אני לא יודעת איפה אוכל לקרוא את זה. בקושי אפשר לקרוא לתשובה שלי ''פילוסופיה'' - ודאי שזה לא יותר מאשר צרכים בסיסיים ביותר, אבל הם עונים הערתו של דובי שכל בני האדם רוצים להתרבות בלי גבול ובלי לשים לב לתוצאת ההתרבות הזאת. צורך הפריון נמצא בבסיס התרבות האנושית - לא רק פריון אנושי אלא גם פריון הטבע, המספק את צרכיו של המין האנושי. אבל ברור שהתרבות התפתחה הרבה מעבר לצורך הזה, והמדע והרפואה מאפשרים כיום הישרדות טובה מאוד של המין הביולוגי ללא התרבות ללא גבול כמו של דגים, למשל. הפקודה הסינית על ילד אחד למשפחה היא הגיונית ביותר במצב הדמוגרפי של הסינים, ופקודה דומה על לא יותר משניים או שלושה ילדים למשפחה לא היתה מזיקה לכל עם אחר בעולם. |
|
||||
|
||||
בחלק הראשון של המאמר יש לינק לספר שלה דיון 1422 |
|
||||
|
||||
הלינק נותן לי מאמר על הספר ולא את הספר עצמו - ולא הייתי שופטת שום תיאוריה לפי מה שנאמר עליה במקום לקרוא את התיאוריה עצמה. אשר לספר, אולי הייתי קוראת אותו אם היה מגיע לידיי, ואולי היה לי מה לומר עליו - אבל לומר את האמת, הכותרת אינה אומרת לי משהו שהיה מושך אותי לקרוא. בכל זאת, כפי שאמרתי, אם יגיע לידיי אני מתארת לי שלאחר כל הדיון הזה בוודאי הייתי לפחות מציצה לראות אם הנושא כפי שהיא מציגה אותו מעניין אותי או לא. זה כל מה שאני יכולה לומר בעניין. |
|
||||
|
||||
האמת היא שאתה משתמש בסמליות שאין לי שום זיקה אליה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |