בתשובה לדובי קננגיסר, 29/05/03 15:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר ראיתי, דובי, שלהתווכח אתך זה כמו לשפוך מים לים. אבא שלי היה איש מופלא, ואולי בזכותו אני מנסה לעשות משהו למען שחרור האישה כי הוא היה הגבר הפמיניסטי הראשון שהיכרתי. אבל לא היה לו שום קשר לטבע בשום צורה שהיא - הוא אפילו לא הרס אותו - אבל הוא היה טכנוקרט מושלם! מבחינה חברתית, אני מסכימה שאישה היא אישה וגבר הוא גבר. אבל הבחינה המיתולוגית אינה תמיד הולמת את הבחינה החברתית מבחינת הזהות הפשוטה הזאת. פשטות אינה תמיד ייתרון - לפעמים היא פשוט מובילה לשיעמום... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המציאות לעיתים משעממת. אני לא רואה סיבה להמציא תיאוריות מוזרות וחסרות ביסוס רק כדי שהעולם יפסיק להיות משעמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשה, הטבע קרוב אלי מאוד - בערך שלושה מטר ממני, בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק שעל המרקע. אולי הבעיה עם אבא היא שבתקופתו עוד לא היה ערוץ כזה :-) אחת לזמן מה, ליתר דיוק, אחת לחדשים ארוכים ולעיתים למעלה משנה, אני מסתובבת ב"טבע" עצמו. זה גורם לי, קצת עצוב להודות, לתגובות אלרגיות מאוד לא נוחות: נזלת, אף סתום, עיטושים למאותיהם, לעיתים תפרחות עור טורדניות (תלוי בטיב ה"טבע" המדובר). יש כנראה משהו מאוד דפוק, בסיסית, בנשיות שלי - לעולם אינני מרגישה הזדקקות ליותר "טבע" מזה. ומשהו לגבי תגובה אחרת, כמה מלבנים מכאן - יש טעם מסויים לפגם בהתבטאות "יונג גילה". "גילוי", זהו מונח הראוי לתחומים אקדמיים אחרים, ולאו דוקא לפסיכולוגיה, ובוודאי לא לזו של יונג. על יונג אפשר לומר לכל היותר כי "חיווה את דעתו" (הסהרורית מעט, פה ושם, אם כי חיננית), ולאו דוקא "גילה". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |