בתשובה לדובי קננגיסר, 01/06/03 14:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הראייה המיתית שפאלייה כותבת עליה היא זו שהתפתחה בערש החשיבה האנושית. זה שיש פה ושם אי נשים לא אומר שהתרבות היתה פעם נשית והגברים השתלטו עליה. אני חושב שכל המיתוסים על אישה-גאיה-טבע-מיסתורין-חיים-מוות שווקא מראים על ראיה זכרית מלכתחילה. אני גם חושב שיש הבדל בין זכר/נקבה לבין גבר/אישה, כשהאחרונים הם כבר תוצר של התפתחות "קוגנטיבית" מאוחרת. איפה שלא נסתכל נראה שחברות מטמיעות את נחיתות הנקבה, כדבר מהותי שטבע העולם, יכבר כתבתי על התאוסופיה שרואה את עצם חומר העולם כמהות נקבית מזוהמת שאליה חודר האור הזכרי כדי לתת לו צורה. אחד החכמים המוסלמים הגדולים, התאוסוף האנדלוסי-אירני איבן עראבי (מאה 12) כתב שאלוהים ברא את אדם מאדמה ונשאר לו קצת חומר. מהשאריות האל ברא עץ תמר (נשיות, סנסינים), וזהו אחד הסיפורים המיתיים היפים שקראתי. מיתיים כי הוא מעיד על צורת החשיבה והראיה מצד אחד, ומצד שני הוא כבר מעצב ומעצים חשיבה כזו. מה שמעניין, מלבד הדימויים השונים, זה שגם פה מוצאים את אותה מחשבה מוזרה (בהמעטה) שהנקבה, האישה, היא תוצר של שאריות מקריות של חומר. המחשבה הזו, שהאשה היא חומר, אשפה וזוהמה, מהות חלשה שנתונה להשפעות מיניות - הרי היא נכנעה לנחש. רמח"ל (ברוב חוצפתו) כתב שהנחש בא על חווה "והטיל בה זוהמה" ואז, הוא מוסיף בדמעות שליש "כמה צער גדול הוא לנשות ישראל שיצטרכו לסבול העניין הרע הזה" וכפרתן היא "והנשים תשכבנה". מכאן אפשר לראות אולי מדוע טרוף ציד המכשפות (תגובה 148904) התנהל בצורה כמעט מוחלטת נגד נשים. כך שהחשיבה המיתית זה לא חישוביות "טבעית" אבולוציונית, אלא הדרך בה *ראו* הקדמונים את העולם. אבל האם זה אומר שצריך "לגאול" את הנשים מהשתלטנות הזכרית בזה שנמצא עדויות(?) לכך שבעצם בשחר הפרה-היסטוריה התרבות היתה מטריאכלית? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל הפילוסופיות שאתה מתייחס אליהן הן מאוחרות וגבריות בבסיסן ובאופיין, כך שמי שיש לא דעה אחרת בנוגע להתפתחות המין האנושי על בסיס נשי דווקא אינו יכול להסתמך עליהן - הן סותרות את הדעה הזאת בעצם הווייתן. זוהי ראיה מעגלית שאין לה ראשית ותכלית ואדם כמוני לא יכול בכלל לקחת אותן בחשבון מחשבתי כלשהו. ופילוסופיה היא, כמובן, לא הוכחה מדעית - ובוודאי שאינה בת סמכא יותר מכל תיאוריה אחרת שאני או אנשים אחרים רוצים לבנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איך את יכולה לאמר בנשימה אחת שני דברים שנראים לי כהפכים. מצד אחד אי אפשר להסתמך על "פילוסופיות גבריות" כי הן מאוחרות, והן לא "הוכחה מדעית". מצד שני את מסתמכת על דעות של התפתחות המין האנושי "על בסיס נשי" ודעות "גבריות" הן מעגליות כי הן פשוט לא עולות בקנה אחד עם דעתך "הנשית". מהמעט שקראתי בנושא אני יכול לחשוב אולי על דבר אחד שכן נותן "יתרון" לראיה הנשית, וזה קשור גם לדברים שפאלייה כותבת בספר שלה. הזכר, דרך אברו, באמצעות הסימבול הפאלי מראה דווקא ניכור מכוחות היצירה שהם נקביים. זה נובע מהפאלוס כסמל של "תשוקה ואבדון". מאמר שקראתי מצטט את לאורה קלרארידג' שכתבה שתשוקת הזכר לנשיות מראה בעצם את מה שהזכר באמת רוצה. הזכר רוצה את מה שאין לו, את כוחות הבריאה והיצירה. כוח היצירה הוא כוחה של האם, של האישה, וכמובן של הטבע. מכאן עולה, שהזכר משתוקק לכוחות הפריון והבריאה של היוצר הגדול, של האלוהים, והאל הוא האם הבוראת (האם זו אותה אלה שאת כותבת עליה?). לפי הראיה הזו, האלוהים הוא באמת אישה אבל הוא מעוצב דרך ראיה זכרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הדעות הגבריות נובעות מההנחה הבסיסית שהאישה נחותה, והם עושים את הכול כדי למצוא הוכחות לכך - לזה קראתי הוכחות מעגליות. אני טוענת שאין לכך הוכחה ממשית, כי הדעות האלו (לפחות אלו שהבאת בטיעונך) נובעות מפילוסופיה ולא מעובדות, והפילוסופיה הזאת, כפי שאמרתי, מניחה מראש שהאישה נחותה. אני אגיד לך מה הזכר רוצה ומה האישה רוצה. הזכר רוצה לפזר את הזרע שלו כמה שיותר, להפרות כמה שיותר נשים ושייוולדו לו כמה שיותר ילדים. האישה רוצה ללדת ילדים בריאים, שתהיה להם אפשרות לגדול ולהצליח בחיים, לכן היא מבינה שרצוי שייוולדו פחות ילדים כדי שהנולדים יהיו יותר מוצלחים. אלו הן התשוקות הבסיסיות כפי שאני רואה ומבינה אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם "אני אגיד לך מה הזכר רוצה ומה האישה רוצה" איננו פילוסופיה? אני מבין שאנחנו מדברים על "זכר" ונקבה" בשלבים מאד מאד מוקדמים של ההתפתחות האנושית, כשה"רצון" הזה שלהם שווה בערכו אולי ל"רצון" שיש לתינוק בין שבוע. אז ה"רצון" הזה איננו אלא "דחפים" ו"נטיות". אלא שבמקרה כזה אני לא רואה איך אפשר לדבר על התפתחות של ראית עולם, שתתגלגל מאויר יותר למיתולוגיה, ספרותית או פסיכולוגית. חוץ מזה, אם אין לך זיקה לסמליות הזו, האם זה אומר שפשוט מבחיה אסתטית, נניח, את מתעלמת מניתוח של תרבות כפי שפאלייה רואה אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל חשבתי שכל ראיית עולם מבוססת על דחפים ונטיות - או לחלופין על הכחשה ואיסור שלהם. היא בהכרח מתייחסת אליהם (טוטם וטאבו של פרויד הוא דוגמה קלאסית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מומחה גדול אבל למדתי שבנוסף לקיומם של דחפים ונטיות, יש גם הימשכות ל.. ורדיפה אחר... למשל אנחנו רוצים עוד ריגושים, או להשיג השגים או לחוות חויות חדשות. דוגמה - תאווה לצדפות בנוסח הנסיך אדוארד (כי קראנו על המתכון באיזה ספר), חשק לנסוע לאיי הדרום או אוסף בולים (דבר חינוכי), או לקבוע שיא עולמי בקפיצה משולשת. לדברים האלה אין בדיוק משמעות ''פרקטית'' כמו אוכל או מין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא משמעות פרקטית - כן משמעות מבחינת הדחפים והנטיות. כמובן שהתרבות מלבישה על זה מלבושים רבים, אבל גם רצונות כמו "נסיעה לאיי הדרום" נובעים מדחפים ונטיות - הצורך בריגוש (ייצור אדרנלין), למשל. ומהי תאווה לצדפות, אם לא אלף-אלפי מלבושים של תרבות שמסגננים את הצורך החושי (והפיזי - לאכול) ומוסיפים עליו הנאה אסתטית? אני בהחלט לא מתכוונת לעשות רדוקציה של התרבות, רק לומר שאי אפשר להתעלם מהבסיס שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריכה לקרוא את הניתוח של פאליה עצמו כדי לדעת אם אני מקבלת, דוחה או מתעלמת ממנו, ועד עכשיו אני לא יודעת איפה אוכל לקרוא את זה. בקושי אפשר לקרוא לתשובה שלי ''פילוסופיה'' - ודאי שזה לא יותר מאשר צרכים בסיסיים ביותר, אבל הם עונים הערתו של דובי שכל בני האדם רוצים להתרבות בלי גבול ובלי לשים לב לתוצאת ההתרבות הזאת. צורך הפריון נמצא בבסיס התרבות האנושית - לא רק פריון אנושי אלא גם פריון הטבע, המספק את צרכיו של המין האנושי. אבל ברור שהתרבות התפתחה הרבה מעבר לצורך הזה, והמדע והרפואה מאפשרים כיום הישרדות טובה מאוד של המין הביולוגי ללא התרבות ללא גבול כמו של דגים, למשל. הפקודה הסינית על ילד אחד למשפחה היא הגיונית ביותר במצב הדמוגרפי של הסינים, ופקודה דומה על לא יותר משניים או שלושה ילדים למשפחה לא היתה מזיקה לכל עם אחר בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחלק הראשון של המאמר יש לינק לספר שלה דיון 1422 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלינק נותן לי מאמר על הספר ולא את הספר עצמו - ולא הייתי שופטת שום תיאוריה לפי מה שנאמר עליה במקום לקרוא את התיאוריה עצמה. אשר לספר, אולי הייתי קוראת אותו אם היה מגיע לידיי, ואולי היה לי מה לומר עליו - אבל לומר את האמת, הכותרת אינה אומרת לי משהו שהיה מושך אותי לקרוא. בכל זאת, כפי שאמרתי, אם יגיע לידיי אני מתארת לי שלאחר כל הדיון הזה בוודאי הייתי לפחות מציצה לראות אם הנושא כפי שהיא מציגה אותו מעניין אותי או לא. זה כל מה שאני יכולה לומר בעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאתה משתמש בסמליות שאין לי שום זיקה אליה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |