|
||||
|
||||
לא קראתי ישירות מחקרים אנטרופולוגיים על שבטים פרימיטיביים, אבל קראתי אודותיהם וקראתי מספר סקירות רוחב של מחקרים כאלו, באופן ספציפי למטרה ללמוד אודות המערכות הפוליטיות ששימשו אותן. מכיוון שלא חסרו חיבורים אודות אלימות בקרב השבטים הללו בחומר הקריאה שלי, הרי שהעובדה שאני לא נתקלתי בדיווחים על אינפנטיסייד נראית לי מפתיעה. אילו היית טורחת לתת לי מראה מקום במקום להאשים אותי בבורות, זה היה יותר אפקטיבי. אני אינני שולל את נקודת הראות הנשית. אני שולל את נקודת הראות *שלך*. את אמנם אישה, אבל זה לא הופך את נקודת הראות שלך לנשית באופן מחייב. אני מכיר לא מעט נשים שאני מסכים עם השקפת העולם (הפמיניסטית) שלהן. השקפת העולם הזאת יוצאת מההנחה שבני האדם, בסופו של דבר, שווים, ומינו של אדם לא צריך להשפיע על היחס כלפיו משום בחינה שהיא - לא לחיוב ולא לשלילה - פרט להבדלים הפיזיולוגיים מחוייבי המציאות. אני שולל את תקפות התיאוריות של יונג (ושל מורו פרויד), שדורות של פסיכולוגים דחו ודוחים אותן כיום כמבוססות בעיקר על הפסיכוזות האישיות של מחבריהן, ולא על מחקר אמפירי. אני מאמין במה שנתמך על ידי המחקר הקיים, כפי שאני מכיר אותו. תכירי לי מחקר משכנע אחר, אני אתמוך בו. לגבי תגובה אחרת שלך, אודות מחקריה בסמואה של מרגרט מיד, אפנה אותך לסקירה קצרה אך ממצה של הבעיות המתודולוגיות וההפרכות המחקריות של מחקריה, שמופיעה בספר "Demonic Males" של Wrangham and Peterson בעמודים 96-106. כולל, בין השאר, העובדות המדהימות שמיד ביססה את כל המחקר שלה על תשעה חודשים של עבודה בלבד (מחקרים אנתרופולוגיים בד"כ דורשים עבודה של שנים בקרב הקבוצה הנחקרת), שאת חלקם היא בילתה בעיר מרוחקת מהכפרים שהיא חקרה (בניסיון ללמוד את השפה המקומית), ואת שאר הזמן היא בילתה בביתו של רוקח הצי האמריקאי שהתגורר על האי (כלומר, היא לא חייתה בחברת הסמואנים); וכן העובדה שהאוכלוסיה בסמואה נחקרה על ידה 80(!) שנה אחרי שעברה תהליך של מיסיונריזציה ופסיפיקציה, ולמעשה סמואה הייתה באותו הזמן טריטוריה של ארה"ב מזה 20 שנה. כל העובדות מצביעות על כך שהמחקר שלה היה מוטה ונטול ביסוס מהותי במציאות. |
|
||||
|
||||
או קיי, אני מודה שאני לא איש מדע (לא יותר מגרייבס), אני לא חוקרת ואין לי אפשרות לאמת מחקרים שנעשו על ידי אחרים. אבל אני גם לא יודעת עד כמה אנתרופולוגיה היא מחקר מדוייק, ועד כמה אנשים רואים שם מהרהורי לבם (את מלינובסקי קראת, דרך אגב)? אומרים שזה קורה אפילו בפיזיקה. אני רואה את העולם איך שאני רואה אותו ומעולם לא ניסיתי להוכיח שום דבר. אבל גם לא תוכל להוכיח לי שאין בעולם שטיפת מוח של אלפי שנות שלטון זכרי, ושחלק מהמיתוסים הקדומים, וחלק מיצירות האמנות הקדומות, לא מראים השקפת עולם שונה מזו. ברור שיצירת אמנות איננה הוכחה מדעית - היא רק הסתכלות מסויימת על העולם הדורשת פרשנות מסויימת, ונראה לי שהפרשנות שלי לא מתקבלת על דעתך, או על דעת רוב הגברים שאני מכירה. אבל נשים רבות מסכימות אתה, וכמה גברים, אפילו שאין לי שום אפשרות להוכיח אותה. הבעיה היא של ההווה, למעשה, לא של העבר. צורת החשיבה הנשית שונה לעתים מצורת החשיבה הגברית, והטענה שלי היא שצורת החשיבה הגברית היא שהביאה להגזמה בשלושת השטחים שהזכרתי, ושהנשים הגדלות בעולם גברי מקבלות את צורת החשיבה הזאת גם אם היא מנוגדת לנטיותיהן הטבעיות מלידה. למעשה,אני גדלתי בעולם כזה, והשתחררתי מצורת חשיבה זו רק לאחר שנים רבות, כך שנדמה לי שאני יודעת על מה אני מדברת. העניין הוא שגברים מסוגלים להבין רק נשים שחושבות כמו גברים - הם לא מסוגלים להבין נשים החושבות בצורה אחרת, אלא אם הם מכירים מראש בצורת חשיבה שונה מזו שלהם. עצם קבלת העובדה שיש אנשים החושבים בצורה שונה ממך היא צעד ראשוני לקראת הבנת העולם. |
|
||||
|
||||
בקיצור, עד שאני לא אהיה אישה, אני לא אבין אותך. נפלא. בסיס מצוין לדיון. למה את בכלל טורחת לדבר איתי? אני מכיר בכך שאנשים חושבים בצורה שונה ממני. אני אפילו נתקל באנשים כאלו מפעם לפעם. חרדים חושבים אחרת ממני, אנשים שמאמינים בדתות מזרחיות חושבים אחרת ממני, זאטוטים חושבים אחרת ממני. נשים? לא באופן גורף. אז את אומרת שיש נשים שחושבות כמוני כי אנחנו, הגברים, עשינו להן שטיפת מוח. אז את אומרת. אני חושב שגברים עשו דווקא לך שטיפת מוח (גבר אחד, ליתר דיוק - אותו גרייבס שממלא את כל עולמך, כפי שהוא נשקף מכתביך באתר). בכל אופן, את מראי המקום שביקשתי אני מבין שאני לא אקבל. היה נעים לשוחח. |
|
||||
|
||||
סליחה על האיחור בתגובה המסויימת הזאת. זכרתי שקראתי באיזה מקום ביקורת חריפה מאוד על הביקורת על המחקרים של מרגרט מיד אבל לא זכרתי איפה אז לא יכולתי לענות. עכשיו אני יכולה רק לצטט לך ממאמר שאני קוראת ב"גלילאו" של דר' אורן חסון מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת חיפה, המעיר, "הביקורת... (לא שייך לעניין) התפרצה בצורה שערורייתית, אפילו גדולה משערוריית האשמתו של דרק פרימן בשנת 1983, שמחקריה האגדתיים של מרגרט מיד בסמואה היו פארסה מחקרית." כלומר, אנתרופולוגים רבים לא קיבלו את הביקורת שאתה תומך בה בהתלהבות כזאת נגד מרגרט מיד, כך שאיני יכולה לקבל את דבריך ברצינות שהיית רוצה בה. |
|
||||
|
||||
אם יסלח לי, מבלי שפרסמת חלק יותר גדול מהפסקה המקורית, זו לא נקראת כמו ביקורת על תוכן הביקורת, אלא על סיגנונה, אם בכלל. זו אפילו יכולה להיות השוואה בין שערוריתיות, כאשר השערוריה במשל היא הפארסה המחקרית של מרגרט מיד בסמואה, והנמשל הוא שערורייתיות התפרצות הביקורת. בקיצור - לא מספיק מידע. |
|
||||
|
||||
מה שציטטת לא נשמע לי כמו מה שכתבת בהמשך. מכיוון שהשתתפתי בשיעור של אורן חסון בסמסטר האחרון, הייתי יכול לדבר איתו אילו היית שולחת לי את התגובה הזו לפני כמה שבועות. אפשר לשלוח לו אימייל כדי לקבל הבהרה. ראוי לציין שחסון הוא פסיכולוג אבולוציוני, או איך שהם לא קוראים לעצמם, ולכן עמדתו, בסבירות גבוהה, קרובה יותר לעמדות המבקרות את מיד מאשר לעמדתה של מיד עצמה. בכל אופן, אצטט לך במלואה את הפסקה מתוך הספר שציינתי בתגובתי הקודמת, המתייחסת למחקרו של אותו פרימן: An Australian anthropologist named Derek Freeman, who began his own field word in the archipelago fifteen years after Mead, and who between 1940 and 1981 spent a total of six years living intimately among Samoans, finally published in 1983 the first full analysis and critique of Mead's work, "Margaret Mead and Samoa: The Making and Unmaking of an Anthropological Myth". Freeman's analysis has been characterized, correctly, as a "frontal attack". Indeed, the tone of this book is ultimately unforgiving and stridently polemical, and it suffers from an overly simplistic analysis of the intellectual context of Mead's work. It oversimplified Boas's stance as an anthropologist, for example, and it appears to exaggerate Mead's influence on the thinking and methodology of subsequent cultural anthropologists. But Freeman's more particular assertion, that Mead greatly overgeneralized from a limited set of data, looks correct". המחברים ממשיכים לתאר בקצרה את טיעוניו המהותיים של פרימן כנגד מחקרה של מיד, ובהמשך מספקים עוד הוכחות ממקורות אחרים לבעייתיות של מחקריה.כפי שאת רואה, אפשר להיות ביקרותי (מאוד) כלפי הביקורת של פרימן ואופן הצגתה, ובכל זאת לקבל את הטענות המהותיות שלו כנגד מחקרה של מיד. האשמתו של פרימן אולי הייתה שערורייתית, אבל היא, ככל הנראה, מוצדקת, לפחות בחלקה. יהיה יותר טוב אם תביאי לי ביקורת יותר ישירה על הטענות המהותיות כנגד מיד, אם את רוצה שאני "אקבל את דבריך ברצינות שהיית רוצה בה". |
|
||||
|
||||
לא יכולתי לשלוח תגובה לפני כמה שבועות כי לא זכרתי בדיוק במה היה העניין. כבר הסברתי שאני לא איש מדע - אני רק קוראת ומתעניינת והתרשמתי מאוד מספריה של מרגרט מיד. אחר כך קראתי - נזכרתי שזה היה, נדמה לי, ב-Time על ה"ביקורת השערורייתית" על מרגרט מיד ומחקריה. למה לקרוא לביקורת הזאת שערורייתית אם היא בסופו של דבר מוצדקת? אני לא מבינה את כל הגישה הזאת. אני מבינה שאתה מדבר בזלזול גם על ה"פסיכולוגיה האבולוציונית", שהמאמר עליה נשמע לי לא רק מעניין מאוד אלא גם הגיוני ביותר. טענה שאני שומעת נגד אנשי מדע ואנשי האקדמיה שהם שמרניים ביותר (באותה חוברת של גלילאו יש גם מאמר באותה רוח על תורת הכלכלה), מונעים ממניעי כוח וגיבוי כספי ואינם פתוחים לחדשנות ולדעות יוצאות דופן. אחת הסיבות שעזבתי את האקדמיה (לאחר שנה ראשונה לתואר שלישי) היתה שנמאס לי ממנה והעדפתי לעסוק בכתיבה יוצרת שאינה מחוייבת לשום אדם ולשום תורה. |
|
||||
|
||||
אם למדת שנה ראשונה לתואר שלישי, הרי שכבר יש לך, במינימום, תואר ראשון, וכנראה גם שני, אבל ממש לא אכפת לי איך תגדירי את עצמך. הביקורת היא שערורייתית, כמו שנכתב בפסקה שציטטתי, כי היא הייתה מופרזת, בוטה, אולי אפילו מעליבה, ולא מתאימה לאופן ההתנהגות המקובל בין חוקרים באקדמיה, שיכולים להיות חריפים מאוד בביקורת שהם מעבירים זה על זה, אבל בדרך כלל שומרים לפחות על מראית עין של ג'נטלמנטיות. כל זה לא משנה את העובדה שאותה ביקורת בוטה יכולה להיות, במידה מסוימת, גם מוצדקת. השערורייתיות, ככל שאני הבנתי, נסובה יותר סביב האשמתו של פרימן את תחום האנתרופולוגיה בהיותו מושפע יתר על המידה ממיד, ולא סביב טענותיו כלפי המחקר של מיד עצמו. אני מת לדעת איך מדברי השתמע זלזול ב''פסיכולוגיה האבולוציונית'' (אולי ה''איך שהם לא קוראים לעצמם'', שרק בא לציין שאינני זוכר את הכותרת הנהוגה כיום), אבל מכיוון שפ''א היא רק ענף של הסוציוביולוגיה בה אני תומך בכל ליבי, הרי שברור שאינני מזלזל בה. זה שפ''א מאוד הגיונית את לא צריכה לספר לי. את צריכה לספר לעצמך. פ''א תטען בחירוף נפש שהזכרים היו מאז ומתמיד המין השליט בקרב בני אדם, כפי שהוא אצל רוב היונקים. שני המשפטים שלך הם בלתי רלוונטיים בעליל. אם ניסית להעליב אותי על ידי הטענה שאני שמרן וסגור בדעותי - נו, שוין. מי שסגור לכל עמדה שלא נכתבה על ידי גרייבס בספרו ''האלה הלבנה'', או מה שזה לא יהיה, מוטב לו שלא יטיל דופי בפתיחותם של אחרים. אם יש מקום שממנו יוצאת מירב החדשנות בעולמנו, הרי זו האקדמיה. מי שלא יכול להפיק דברים חדשים הוא מי שמסתגר בדל''ת אמותיו וטוען שהוא אינו מחוייב לשום אדם, לשום תורה, ואני מעריך גם - לשום מתודולוגיה. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שאני פשוט לא מבינה את צורת הביטוי שלך - אני מייחסת את זה לפער הדורות שקיים בינינו, ואולי גם לתקופה הארוכה שחייתי מחוץ לארץ. ציון השמרנות של האקדמיה לא היה מכוון כלפיך, ואפילו לא היה שלי, אלא צוטט משני המאמרים שהזכרתי המופיעים ב''גלילאו'' האחרון. המיאוס הפרטי שלי כלפי האקדמיה התבטא בחוסר הרצון שיש לי להקפיד על הצורה החיצונית שזו דרשה ממני בכל דבר שכתבתי, ועל המגבלות שזו שמה עליי בכל דבר שבו רציתי להתבטא. (דרך אגב, התואר השני שלי הוא בספרות, בנושא ''הפרשנות לעגנון'', אם זה מעניין אותך). |
|
||||
|
||||
יש הרבה מה לומר בזכות הקפדה על הצורה החיצונית. אבל הרי גם באייל אנחנו דורשים הקפדה על צורה חיצונית נהירה וברורה. האם גם נגד זה יש לך משהו? כתיבה צריכה להיות ברורה, בהנחה שהיא נועדה לתקשר עם אנשים אחרים. הכתיבה האקדמית נועדה להיות כמה שיותר ברורה לקוראים. לא במדעי הרוח, כמובן. שם הם פוסט-מודרניסטים, והנהירות מהם והלאה. |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי לצורת הכתיבה עצמה - בכך אתה צודק, כמובן - אלא לצורה המדוייקת והמוכתבת מראש של המובאות, שאינה קיימת, כמובן, באתרכם, מלבד ההקשרים, שאפילו לא מובאים אצלכם בגוף המאמר כפי שצריכים להופיע כל המובאות בכתיבה האקדמאית. חוץ מזה, ההקפדה האקדמאית לפעמים יוצאת דופן בדרישותיה החיצוניות שאין להן שום קשר עם הופעה והתבטאות נאה וברורה. |
|
||||
|
||||
לא יודע, במדעי החברה אפשר להסתפק בגוף המאמר במובאה דוגמת "(כהן, 1978)", והמהדרין יוסיפו גם מספר עמוד - "(כהן, 1978: 50-51)". לא כזה קריטי. בסוף, אמנם, צריך לכתוב באופן קפדני את המקור, אבל אני מניח שיש בזה מן ההגיון, כדי למנוע בלבול (ואולי כדי להקל מחשוב המידע?). כמי שכותב עבודות שנדרשות לעמוד בסטנדרטים האקדמיים, לא הרגשתי שיש כאן עול בלתי נסבל. להפך - לפעמים אני קורא מאמרים בלי מובאות, והחוסר הזה מפריע לי מאוד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |