|
||||
|
||||
סליחה על האיחור בתגובה המסויימת הזאת. זכרתי שקראתי באיזה מקום ביקורת חריפה מאוד על הביקורת על המחקרים של מרגרט מיד אבל לא זכרתי איפה אז לא יכולתי לענות. עכשיו אני יכולה רק לצטט לך ממאמר שאני קוראת ב"גלילאו" של דר' אורן חסון מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת חיפה, המעיר, "הביקורת... (לא שייך לעניין) התפרצה בצורה שערורייתית, אפילו גדולה משערוריית האשמתו של דרק פרימן בשנת 1983, שמחקריה האגדתיים של מרגרט מיד בסמואה היו פארסה מחקרית." כלומר, אנתרופולוגים רבים לא קיבלו את הביקורת שאתה תומך בה בהתלהבות כזאת נגד מרגרט מיד, כך שאיני יכולה לקבל את דבריך ברצינות שהיית רוצה בה. |
|
||||
|
||||
אם יסלח לי, מבלי שפרסמת חלק יותר גדול מהפסקה המקורית, זו לא נקראת כמו ביקורת על תוכן הביקורת, אלא על סיגנונה, אם בכלל. זו אפילו יכולה להיות השוואה בין שערוריתיות, כאשר השערוריה במשל היא הפארסה המחקרית של מרגרט מיד בסמואה, והנמשל הוא שערורייתיות התפרצות הביקורת. בקיצור - לא מספיק מידע. |
|
||||
|
||||
מה שציטטת לא נשמע לי כמו מה שכתבת בהמשך. מכיוון שהשתתפתי בשיעור של אורן חסון בסמסטר האחרון, הייתי יכול לדבר איתו אילו היית שולחת לי את התגובה הזו לפני כמה שבועות. אפשר לשלוח לו אימייל כדי לקבל הבהרה. ראוי לציין שחסון הוא פסיכולוג אבולוציוני, או איך שהם לא קוראים לעצמם, ולכן עמדתו, בסבירות גבוהה, קרובה יותר לעמדות המבקרות את מיד מאשר לעמדתה של מיד עצמה. בכל אופן, אצטט לך במלואה את הפסקה מתוך הספר שציינתי בתגובתי הקודמת, המתייחסת למחקרו של אותו פרימן: An Australian anthropologist named Derek Freeman, who began his own field word in the archipelago fifteen years after Mead, and who between 1940 and 1981 spent a total of six years living intimately among Samoans, finally published in 1983 the first full analysis and critique of Mead's work, "Margaret Mead and Samoa: The Making and Unmaking of an Anthropological Myth". Freeman's analysis has been characterized, correctly, as a "frontal attack". Indeed, the tone of this book is ultimately unforgiving and stridently polemical, and it suffers from an overly simplistic analysis of the intellectual context of Mead's work. It oversimplified Boas's stance as an anthropologist, for example, and it appears to exaggerate Mead's influence on the thinking and methodology of subsequent cultural anthropologists. But Freeman's more particular assertion, that Mead greatly overgeneralized from a limited set of data, looks correct". המחברים ממשיכים לתאר בקצרה את טיעוניו המהותיים של פרימן כנגד מחקרה של מיד, ובהמשך מספקים עוד הוכחות ממקורות אחרים לבעייתיות של מחקריה.כפי שאת רואה, אפשר להיות ביקרותי (מאוד) כלפי הביקורת של פרימן ואופן הצגתה, ובכל זאת לקבל את הטענות המהותיות שלו כנגד מחקרה של מיד. האשמתו של פרימן אולי הייתה שערורייתית, אבל היא, ככל הנראה, מוצדקת, לפחות בחלקה. יהיה יותר טוב אם תביאי לי ביקורת יותר ישירה על הטענות המהותיות כנגד מיד, אם את רוצה שאני "אקבל את דבריך ברצינות שהיית רוצה בה". |
|
||||
|
||||
לא יכולתי לשלוח תגובה לפני כמה שבועות כי לא זכרתי בדיוק במה היה העניין. כבר הסברתי שאני לא איש מדע - אני רק קוראת ומתעניינת והתרשמתי מאוד מספריה של מרגרט מיד. אחר כך קראתי - נזכרתי שזה היה, נדמה לי, ב-Time על ה"ביקורת השערורייתית" על מרגרט מיד ומחקריה. למה לקרוא לביקורת הזאת שערורייתית אם היא בסופו של דבר מוצדקת? אני לא מבינה את כל הגישה הזאת. אני מבינה שאתה מדבר בזלזול גם על ה"פסיכולוגיה האבולוציונית", שהמאמר עליה נשמע לי לא רק מעניין מאוד אלא גם הגיוני ביותר. טענה שאני שומעת נגד אנשי מדע ואנשי האקדמיה שהם שמרניים ביותר (באותה חוברת של גלילאו יש גם מאמר באותה רוח על תורת הכלכלה), מונעים ממניעי כוח וגיבוי כספי ואינם פתוחים לחדשנות ולדעות יוצאות דופן. אחת הסיבות שעזבתי את האקדמיה (לאחר שנה ראשונה לתואר שלישי) היתה שנמאס לי ממנה והעדפתי לעסוק בכתיבה יוצרת שאינה מחוייבת לשום אדם ולשום תורה. |
|
||||
|
||||
אם למדת שנה ראשונה לתואר שלישי, הרי שכבר יש לך, במינימום, תואר ראשון, וכנראה גם שני, אבל ממש לא אכפת לי איך תגדירי את עצמך. הביקורת היא שערורייתית, כמו שנכתב בפסקה שציטטתי, כי היא הייתה מופרזת, בוטה, אולי אפילו מעליבה, ולא מתאימה לאופן ההתנהגות המקובל בין חוקרים באקדמיה, שיכולים להיות חריפים מאוד בביקורת שהם מעבירים זה על זה, אבל בדרך כלל שומרים לפחות על מראית עין של ג'נטלמנטיות. כל זה לא משנה את העובדה שאותה ביקורת בוטה יכולה להיות, במידה מסוימת, גם מוצדקת. השערורייתיות, ככל שאני הבנתי, נסובה יותר סביב האשמתו של פרימן את תחום האנתרופולוגיה בהיותו מושפע יתר על המידה ממיד, ולא סביב טענותיו כלפי המחקר של מיד עצמו. אני מת לדעת איך מדברי השתמע זלזול ב''פסיכולוגיה האבולוציונית'' (אולי ה''איך שהם לא קוראים לעצמם'', שרק בא לציין שאינני זוכר את הכותרת הנהוגה כיום), אבל מכיוון שפ''א היא רק ענף של הסוציוביולוגיה בה אני תומך בכל ליבי, הרי שברור שאינני מזלזל בה. זה שפ''א מאוד הגיונית את לא צריכה לספר לי. את צריכה לספר לעצמך. פ''א תטען בחירוף נפש שהזכרים היו מאז ומתמיד המין השליט בקרב בני אדם, כפי שהוא אצל רוב היונקים. שני המשפטים שלך הם בלתי רלוונטיים בעליל. אם ניסית להעליב אותי על ידי הטענה שאני שמרן וסגור בדעותי - נו, שוין. מי שסגור לכל עמדה שלא נכתבה על ידי גרייבס בספרו ''האלה הלבנה'', או מה שזה לא יהיה, מוטב לו שלא יטיל דופי בפתיחותם של אחרים. אם יש מקום שממנו יוצאת מירב החדשנות בעולמנו, הרי זו האקדמיה. מי שלא יכול להפיק דברים חדשים הוא מי שמסתגר בדל''ת אמותיו וטוען שהוא אינו מחוייב לשום אדם, לשום תורה, ואני מעריך גם - לשום מתודולוגיה. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שאני פשוט לא מבינה את צורת הביטוי שלך - אני מייחסת את זה לפער הדורות שקיים בינינו, ואולי גם לתקופה הארוכה שחייתי מחוץ לארץ. ציון השמרנות של האקדמיה לא היה מכוון כלפיך, ואפילו לא היה שלי, אלא צוטט משני המאמרים שהזכרתי המופיעים ב''גלילאו'' האחרון. המיאוס הפרטי שלי כלפי האקדמיה התבטא בחוסר הרצון שיש לי להקפיד על הצורה החיצונית שזו דרשה ממני בכל דבר שכתבתי, ועל המגבלות שזו שמה עליי בכל דבר שבו רציתי להתבטא. (דרך אגב, התואר השני שלי הוא בספרות, בנושא ''הפרשנות לעגנון'', אם זה מעניין אותך). |
|
||||
|
||||
יש הרבה מה לומר בזכות הקפדה על הצורה החיצונית. אבל הרי גם באייל אנחנו דורשים הקפדה על צורה חיצונית נהירה וברורה. האם גם נגד זה יש לך משהו? כתיבה צריכה להיות ברורה, בהנחה שהיא נועדה לתקשר עם אנשים אחרים. הכתיבה האקדמית נועדה להיות כמה שיותר ברורה לקוראים. לא במדעי הרוח, כמובן. שם הם פוסט-מודרניסטים, והנהירות מהם והלאה. |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי לצורת הכתיבה עצמה - בכך אתה צודק, כמובן - אלא לצורה המדוייקת והמוכתבת מראש של המובאות, שאינה קיימת, כמובן, באתרכם, מלבד ההקשרים, שאפילו לא מובאים אצלכם בגוף המאמר כפי שצריכים להופיע כל המובאות בכתיבה האקדמאית. חוץ מזה, ההקפדה האקדמאית לפעמים יוצאת דופן בדרישותיה החיצוניות שאין להן שום קשר עם הופעה והתבטאות נאה וברורה. |
|
||||
|
||||
לא יודע, במדעי החברה אפשר להסתפק בגוף המאמר במובאה דוגמת "(כהן, 1978)", והמהדרין יוסיפו גם מספר עמוד - "(כהן, 1978: 50-51)". לא כזה קריטי. בסוף, אמנם, צריך לכתוב באופן קפדני את המקור, אבל אני מניח שיש בזה מן ההגיון, כדי למנוע בלבול (ואולי כדי להקל מחשוב המידע?). כמי שכותב עבודות שנדרשות לעמוד בסטנדרטים האקדמיים, לא הרגשתי שיש כאן עול בלתי נסבל. להפך - לפעמים אני קורא מאמרים בלי מובאות, והחוסר הזה מפריע לי מאוד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |