בתשובה לאפופידס, 06/12/23 11:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחרי כמה דקות של עיון בקישוריך אני נוטה לכיוון הלהד''מ. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להיות מדור מיוחד בגהנום לאנשים שהורסים סיפור טוב עם עובדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל שרובנו מחוסנים מפני הכשל הזה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומרים שיש מדור כזה, ושוכניו אפילו הצליחו להעביר משם מסרים על ידי מינהור קוונטי, באופן שזה אפילו לא פוגע באנטרופיה הכללית של הגהינום ולכן לא התגלה על ידי מפעיליו שעוקבים באופן קפדני אחרי הטמפרטורה המדויקת ושאר תנאי הסביבה שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תאיים עליהם, הם יודעים שאין באמת גהינום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העצה המקראית לשתיקת המשכיל בעת ההיא מקבלת ביטוי בכל התקופות, גם במחוזות שבהן הדיון הפומבי נהנה לכאורה מחופש מוחלט ורוכב על סוסים אצילים - Houyhnhnms [Wikipedia] - אך בפועל הוא מדוכא ובמקומו הכפייה מיישבת את הדיבור בהתאם להשקפות השלטון. רדיפת המחשבה כמו רדיפת המעשה שכן הכתיבה היא ראשית הפעולה. לשאלתו של סוקרטס, באילו אמצעים ניתן לשכנע בני אדם להאמין בסיפורים, משיב לו גלאוקון שאין אפשרות בעולם לשכנע את הדור הזה, אבל הוא יודע כיצד יש לשכנע את הבנים והצאצאים שלהם. על כך סוקרטס משיב '...אני מבין פחות או יותר למה אתה מתכוון'. אין דרך להשתיק את חופש המחשבה של בני האדם באמצעות כפייה, אבל ניתן לסלול שבילים שיובילו אותם להאמין באותה מחשבה כפויה. באם נחזור על אותו 'שקר' - היגד - שוב ושוב, ועוצמת הסתירה תפחת עד לשתיקת המשכיל, הרי שבהכרח 'אמת' הוא, כי שקרים לא יכולים להאריך ימים והאמת בסופו של יום תצמח ובוודאי כשהמשכיל הוא זה שמצמיח אותה. כמו אז, כך היום, את האמת אנחנו נספר לקרובים לנו, או ליתר דיוקו של שטראוס/אפלטון ל'ידידים בני דעת' ואת אותה האמת נכתוב 'בין השורות'. איך כותבים 'בין השורות' מבלי לשבור את השורות? --------------- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טכניקת ׳כתיבה בין השורות׳, זאת טכניקה ייחודית שבה האמת תוצג רק בין מספר מצומצם של שורות. לטכניקה שכזאת יש את כל היתרונות של תקשורת פומבית בלי חסרונה הגדול שבאה לידי ביטוי בעריפת ראשו של הסופר. אלופי הכתיבה בין השורות מופיעים בצמידות להיסטוריה המערבית וזאת בשני פרצי סטקטו עיקרים - במאות ה-4 ו-5 לפנה״ס באתונה ; הולנד ובאנגליה במאה -17; צרפת וגרמניה במאה ה-18 ; בכמה מארצות האיסלאם בימי הביניים; ה״ה - אנכסגורס, פרוטגורס, סוקרטס, אפלטון, כסנופון, אריסטו, איבן סינא, איבן רודוס, הרמב״ם, גרוטיוס, דקארט, הובס, שפינוזה, בייל, וולף, מונטסקיה, וולטר, לסינג וקאנט. כולם נרדפו עד סוף חייהם וכל כתיבתם והגותם היא כתיבה של אדם נרדף שהאמת שהוא מבקש לנטוע, ננטעת בסתר המדרגה. ספרות שכזאת ניתן להסביר באמצעות מושכל ראשון ולפיו, בני- אדם שאינם חושבים, הם קוראים רשלנים, ורק בעלי מחשבה הם קוראים קפדנים . ומה אם הצנזור הראשי יודע גם לקרוא בין השורות? מושכל ראשון נוסף גורס כותב זהיר בעל אינטליגנציה ממוצעת, חכם יותר מהצנזור האינטליגנטי ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיקרנת. מי רדף אחרי קאנט (עד סוף חייו), ומה בדיוק הוא כתב בין השורות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קאנט נרדף 1 בתקופות חייו המאוחרות על ידי הצנזורה, שר החינוך ומלך פרוסיה והוצאו נגדו צווים (1788,1794) והוא הונחה שלא לכתוב בנושאים דתיים. 2. הקשר בין קאנט למהפכה הצרפתית על שני חלקיה ותמיכתו או התנגדותו למהפכה לא תמיד ברורים. ההיסטוריון C.E. Vaughan מציין בעניינו של קאנט ש’אנו נוטים לחשוד בקאנט ששיטה בקוראיו והגה בסתר אהדה למהפכה׳. -------- 1 הרדיפות נעות מנידוי חברתי - המופעלות גם היום - הגבלות צנזורה על הכתיבה ועד רדיפות פיזיות שמאיימות על חייו של הסופר. אבקש לתקן את ניסוחי החופשי והלא מדוייק - מ'נרדפו כל חייהם/עד יום מותם׳ (הגם שזה תואם חלק מהאישים. קאנט הוא האחרון ברשימה בתקופה שלכאורה הרדיפות פסקו) לפי ניסוחו המדויק לשטראוס - ׳סבלו בעצמם מרדיפות לפחות [בחלק] בתקופות חייהם, רדיפות שהיו מוחשיות יותר מנידוי חברתי' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקרה, בסוקרטס אין לחשוד על כתיבה בין השורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוקרטס הוא הנביא. נבואותיו כמו שורותיו. המקבילה לתוכחתו של הנביא ב׳כבשת הרש׳ המקראי היא תוכחתו של סוקרטס לחברו לשעבר, העריץ קריטיאס לאחר שהוא הוציא אזרחים רבים להורג בלשון הרועה : ״… באיזה מקום שהדבר נראה מוזר בשעה שרועה שמניח לבקרו להתמעט ולהתדרדר אינו מודה שהוא בוקר עלוב ; אך מה שיותר מוזר הוא, שמדינאי הגורם לאזרחיו להתמעט ולהדרדר, אינו מרגיש כל בושה ואינו חושב את עצמו למדינאי עלוב״ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חושבני שצפריר כיוון לכך שסוקרטס לא היה זה שכתב את דבריו (אפלטון זכה לכבוד הזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי זאת. ותגובתי הייתה בהתאם. אבל זאת תגובתי ולא תגובתו. אני אצטרך ככל הנראה שוב לקרוא את שטראוס ובאותה הזדמנות גם להבין את בין השורות של קאנט. הרעיון מובן לי, אבל צריך גם לפשט אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אני לא הבנתי שאתה הבנת, ואם יש צורך להתנצל הריני עושה זאת כאנ[ט]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זקני האייל פטורים מהתנצלויות. הם התנצלו מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אפשר דוגמא יותר קונקרטית למשהוא שכתב בין השורות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יותר קונקרטי, אבל מתקרב כעולה בעניין תמיכתו או התנגדותו של קאנט למהפכה הצרפתית וזאת כהרחבה (בדיעבד) לצו הקטגורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשתדל להרחיב בהמשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, אבהיר שאני לא מתיימר להיות בקיא בעיון הפילוסופיה הפוליטית, ואם אני טועה או לא ברור, זה יותר אני מאשר אתה. לקאנט נשלח מכתב לפיו 'המלך רואה זה מזמן מתוך מורת רוח, שקאנט משתמש בפילוסופיה שלו לסירוס ולהשפלה של תורות יסוד אחדות של כתבי הקודש של הנצרות'. 1 בהמשך המלך מאיים על קאנט בצורה מאוד ברורה שאם הוא יסרב תהיינה התוצאות בלתי נעימות. בד בבד כל מורי התיאולוגיה והפילוסופיה של האוניברסיטה הונחו שלא להרצות הרצאות על הפילוסופיה של קאנט. בעקבות כך קאנט מרכין ראש ורושם לעצמו : 'נבזות היא לחזור מדעות ולהתכחש להן, אך לשתוק במקרה כזה היא חובתו של הנתין, ואם אמנם כל מלה שהאדם אומר חובה שתהיה אמיתית הרי לא קיימת החובה לומר את כל האמת' ומתוך כניעה זאת קאנט מתחייב למלך 'כנתין הוד מלכותו' להימנע מכל הרצאות פומביות בעניין הדת. זהו מקרה שבו ברור שהכתיבה היא לא בין השורות, אלא מחוצה להן. כתיבה אנוסה וכפויה. מתוך מציאות בלתי אפשרית זאת - אפשר יהיה להבין שבעיתות רדיפה ובוודאי בתקופות בהן המחשבה העצמאית מדוכאת, יתכן ולא כל מה שהסופר הנרדף כתב, הוא באמת מתכוון למה שהוא כתב, גם אם זה נכתב בבירור 2. כך לפחות עולה מסתירות בין כתביו לפיהן, מעמד המחוקק הוא כה עליון 3 עד שכל ביקורת, או התרסה פומבית כנגדה היא פשע כה חמור וזאת כי היא הורסת את הסדר החברתי. הדברים אמורים גם אם העריץ הפר את החוזה המקורי בינו לבין נתיניו. איך זה עומד לעומת תמיכתו הנלהבת של קאנט באידיאלים של המהפכה הצרפתית? איך אפשר להפיל עריץ מכהן אם מלכתחילה חל איסור לעשות כל פעולה שתפגע במשטרו?. באותה עת פיכטה ברח מהמדינה בגלל עמדותיו הפרו מהפכניים וסביר להניח שקאנט מבין את המשמעות של תמיכה פומבית במהפכה בנסיבות הפוליטיות והשבריריות באותה תקופה. קאנט, הוא האחרון ברשימת האישים ששטראוס מנה בהיותם נרדפים ושכתיבתם/הגותם יתכן והושפעה ויש לראות את כתיבתם/הגותם ככתיבה בין השורות. ------------- 1 'ריב הפקולוטות' כהקדמה ל-1984 - אלכסון 2 פופר מזכיר שקאנט היה אחד מהפילוסופים הרבים שהלכו שולל אחרי אפלטון שהעלו אותו לדרגת אידיאל על ידי ששתלו בו את הרעיונות ההומניטריים שלהם עצמם. כמו שלא מן הנמנע שאפלטון שתל את עצמו בנאומיו של סוקרטס. יש שיכנו אותם נוכלים ויש שיכנו אותם תמימים, וזאת בדומה להנחות אודות שלושת הנוכלים הגדולים בכל הזמנים. 3 הצו הקטגורי [ויקיפדיה] - הצו העליון, מולידו של ' הצידוק של אייכמן', יש לו תימוכין מהגותו של קאנט שפורשה שלא כראוי בהעדר הבהרה ברורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3 היומנאי בתחנת משטרת תל אביב, שואל את ארבינקא העצור אודות משלח ידו והוא משיב - 'מוקיון'. 'השכלה ?'- 'עממי וזהו' ; 'שם האב ?' - 'לא יודע' ; 'שם האם ?' - שתיקה מביכה. ארבינקא ספק ממזר ספק שתוקי , אבל מעל לכל ספק - לא אסופי. אביו של ארבינקא סאלח מתגורר בדירת שיכון בפתח תקוה ומקבלן קולות ביום הבוחר. ארבינקא בדומה לאביו הוא גם נוכל קטן בכסות פילוסופית. ומה בין נוכלים קטנים לנוכלים הגדולים? הקטנים - הזעירים - יודעים למכור מסרק למי שלא צריך או לנחם עובדות סוציאליות כדי לקבל פתק לשיכון. הנוכלים הגדולים - הזהירים - הם נוכלי על, הם יודעים ׳איך לשגע עם שלם׳ 1. סאלח יודע שכדי לקבל משהו בישראל רצוי לצעוק, כדי לזכות במשהו צריך לשחק שש-בש ואם כלו כל הסיכויים, אז בוכים לאלוהים. הבן יודע שצעקות ובכיות הן ברכה לבטלה, והוא צוחק - מלהג - ובעיקר מצפצף על כל העולם ואשתו. לימים הוא יאבד את חירותו לטובת שוטרת יפה אשר בתנועה רחבה תאסוף אותו לחיקה ויחדיו יחבקו את הבן אברהם שלא ישמע למוסר אביו הנוכל ולא ינטוש את תורת אימו השוטרת, ישנה במרשם האוכלוסין את שם משפחת אביו לאזולאי ויהיה שוטר מצטיין. ארבינקא הוא נוכל פילוסופי והוא יודע איך לנצל את טעויות של אחרים, והטעות הבסיסית היא מקורה בהבנת הפרשנות לצו הקאנטיאני/קטגורי ורואים בו המשך טבעי לפרשנות הלבושה במוסריות היהודית לפיה 'כל מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך'. ומכאן הם רואים את הצו כציווי המבטא שיקולים אינטרסנטים ותועלתניים. האינטרס הוא שלא תהיה אלימות והתועלת היא שלא תהיה נקמת דם. זהו ההסבר הרציונלי ל׳לא תרצח׳. אסור לגנוב, כי אם תגנוב אחרים יראו שאתה גונב ויגנבו גם לך וגם לאחרים ואז מה יהיה בסופנו? ולכן זה 'בסדר' לגנוב חשמל מחברת החשמל כל עוד היא והשכנים לא ישימו לב לגניבה. זה ׳בסדר׳ לגנוב 1000 ש"ח מהמדינה כל עוד המדינה לא יודעת על כך וכל עוד לא לימדת את חבריך איך לגנוב גם מקופת המדינה. התנאי האחרון הוא כדי לבטל טענות של ׳ומה אם כולם יגנבו 1000 ש״ח ?׳ . זה ׳בסדר׳ לא ללכת לקלפי להצביע ביום הבחירות, שכן לא סביר שקול אחד בודד יוכל להכריע את הבחירות גם אם לא תלך להצביע וכל עוד תספר לכולם שכן הצבעת ואתה מפציר בהם כן ללכת להצביע. זוהי גישתו של ארבינקא. אסור לגנוב, לא בגלל עצם הגניבה עצמה, אלא רק בגלל התוצאות שהן יכולות לחולל ומכאן שאם הגניבה לא תשפיע על אף אחד אחר בעולם, זה בסדר לגנוב. הפרשנות הנכונה לציווי שונה בתכלית. אין דבר וחצי דבר בין תועלתנות לבין מוסריות 2 המוסר עפ״י הצו הוא עצם הסכמתו של האדם האוטונומי לציית לחוק עצמו וזאת ללא קשר לתוצאות החוק, ואם יש בו תועלת או אינטרס כלשהו. אסור לגנוב כי החוק אוסר לגנוב. בהתחשב בכך שקאנט היה נאמן לאלוהים ולמלך, כאן קאנט גם זונח את אלוהים וקובע שחוק בשר ודם הוא המוסר ולא התנ״ך, וגם רומז למלך שיום יבוא והחוק ידיח גם אותו. ——- 1 ׳ארבינקא, מתי תהיה בן אדם׳ - נתן גרוס, על המשמר- 03/03/67 2 מדעי החופש, מושגים ראשונים- מיכאל אברהם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה מסתדר מבחינת זמנים, אבל אהבתי את הכנסת השוטר אזולאי ליקום הסלאחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סאלח שבתי 1964 > ארבינקא 1967 > השוטר אזולאי 1970. השוטר בארבינקא ממשיך בתעלת בלאומילך (69) ומגיע לשיאו בשוטר אזולאי (70). חסד עשה קישון עם השוטר הישראלי כשגילה את רגישותו בסצנת הסיום. קישון בונה דמויות ומפתח ומטפח אותן לאורך שנים. בחירת שם משפחתו של אברהם - ׳אזולאי׳ לא נבחר כלאחר יד ומגולם בסצנת ׳הרומן׳ עם הזונה ׳מימי׳. מה בין השוטר אזולאי, אדם ׳דתי בסתר׳ כפי שמתאר אותו קישון להתאהב באישה אחרת ועוד עם זונה? קישון ידע עוד בשלב קביעת שם הסרט שאזולאי הוא כהן 1, ולכן כשיהודה סתיו (13:05) שואל את קישון למה ׳הרומן׳ בין אזולאי למימי לא מתגבש לרומן מוחשי, ומעלה תוך כדי שאלה את ההשערה כי הרומן לא מתפתח בגלל אהבתו העזה לבטי אשתו ונראה היה שגם ניצה שאול וחריפאי הסכימו איתו, אבל אז קישון מזכיר לכולם שהוא מכיר באופן אישי את זה שכתב את הסרט והוא מסביר ש׳הרומן׳ לא התפתח לא בגלל אהבתו לבטי אלא בגלל שהוא אזולאי - בעצם כהן. ——— 1 הסברה נפוצה על קשר בין מקור השם אזולאי לבין הפסוק, ”אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ ..” |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היתה לי בעייה עם סדר הזמנים אלא עם אורך הזמנים. כדי שאזולאי יהיה הבן של סלאח, צריכות להיות ביניהם 25 שנה לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא יודע ש'שנת סרט' = 25 שנה ? כל סרט זה דור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, כשאתה אומר את זה, זה מתאים אפילו להסרט הדיברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלדה לקצין גלנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר תמיד נפלא, והלחן והעיבוד של נורית הירש פנומנליים. לגבי גלנט - בארץ העיוורים גם שתום העין הוא מלך. בממשל מתוקן היה נחשב אידיוט ממוצע והולך כבר לביתו אחרי הכשלון הנורא במשמרת שלו, אבל ליד מי האפסיים הריחניים שסביבו הוא אכן ניצב כעמוד של יושרה ששקד לנווט את מעשיו ומשרדו לפי קואורדינטות ענייניות1 מאז תחילת המלחמה. אגב - כבר בליל גלנט הראשון הוא התריע שאנחנו לפני אסון, גם זאת יאמר לזכותו2. 1 ולא הליוצנטריות 2 ובקרוס-אובר לפתיל אחר - אז, בליל גלנט, אפילו השופר סגל אמר במפורש שלאור האזהרות של גלנט נתניהו כבר לא יוכל לומר שהוא לא ידע במקרה והאזהרות הללו יתממשו. כמו שכולנו יודעים, האזהרות האלה התממשו מעבר לסיוטינו השחורים ביותר. אבל סגל כמובן חזר את קיאו הרגיל ושכח את מה שאמר אז במרץ. מאז 7 באוקטובר לא תשמע ממנו אפילו ברמז על האחריות של נתניהו. טוב, קוהרנטיות עצמית זה לעיתונאים, לא לשופרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האישיות גלנט מביכה עוד לפני ליל גלנט 1 והיא מביכה גם אחרי ליל גלנט 2 ואפילו אם תהיה טרילוגיה גלנטית, המבוכה תישאר בעינה. גלנט הוא תוצר בחירה של נתניהו שבוחר את שריו באופן עקבי ככאלו שמדברים כמו רובוטים, חסרי כריזמה, צנוניות בחליפות, חסרי רצון מינימלי לכבוש את החווה. ולראיה ההצדעה הפאטתית, כאילו גלנט עומד כעת ברחבת המסדרים עם מאות חיילים מדוגמים שמביטים בו בהערצה כאילו היה פטון, בעוד שהוא שוהה בכלל באולפן ממוזג לאחר איפור ולבוש חולצת איומים. זהו סגנונו הניהולי והמקיוואליסטי של נתניהו, לעשות הכל כדי שלעולם לא יהיה לו תחליף. אין מה להשוות בין הצדעתו המכנית של השר גלנט לבין הצדעתו של השוטר אזולאי. הצדעתו של אזולאי הייתה הצדעה מרסיסי ליבו המנותץ שפקד לפקוביץ ריסק בעודו בולס בורקסים חמים ופריכים שהכינה אישתו שתחיה. אין אפשרות שלא להתרגש מהסצנה הזאת. זאת סצנת מלאת חמלה ורחמים, כזאת שעד היום גורמת לי ולרבים להתכווץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגבי הפסקה הראשונה, כמובן. לגבי השנייה - זה לא אתה שהבאת את הקישור בין גלנט לאזולאי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. הדבר הראשון שעלה לי לראש כשראיתי את גלנט מצדיע היה השוטר אזולאי. אבל שם נגמר הדימיון ומתחיל השיגיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבבה. שעשע אותי שאתה מביא אנלוגיה ואז מנגב איתה את הרצפה. לרגע חשבתי שאולי גם לך יש אלטר אגו ולא רק לקישון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאנלוגיות בפיזיקה הן פרות קדושות, אבל בספרות, רצוי לשחוט אותן עוד כשהן קטנות, אחרת הן יגדלו להיות מפלצות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לי היה נדמה שגלנט היה על סף דמעות בנאום הפרידה שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברתי שוב ושוב על סיום הנאום, אולי היה איזה סדק כלשהו במילה 'ולמשפחותיהם' וזאת רק בהקשר של החטופים, ולא ל-נופלים, לפצועים ולחיילי צה"ל באשר הם. האם זה מכוון ? קשה לי להאמין. אבל שים לב למהלך ההצדעה. הוא לא מצדיע כמו שכולם (לפחות כך אני למד מסמל שמש כשהוא מצדיע) מצדיעים במהירות ומשחררים אותה באיטיות, אלא מושך את היד באיטיות כלפי הרקה, ואז משחרר אותה במהירות ויורד מהבמה עם פנים קפואות כלפי הדלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי ביום רביעי בהפגנה. הצליחו לבסס הפגנה שלמה ומלהיבה על בסיס הנאום שלו. הוא היה הפתיח להפגנה, ושלוש הנקודות של סיכומו הוצגו מדי פעם על המסך במהלך ההפגנה. הנאום שלו נכתב היטב וכנראה שבשנותיו בפוליטיקה הוא כבר למד לא להרוס לחלוטין נאומים, וזה נארז באריזה של עוד קצת מוזיקה, מסך ענק, וכדומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שהוא מתכוון לפרוש מהליכוד ולחבור לגוש לפיד/גנץ/ליברמן/בנט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהחליטו בשבילו, לא? מופז, יעלון, עוזי ערד, עמידרור, א. ברק, מנדלבליט, יצחק מרדכי, ... מה שמשמח זה שהליכוד מזכיר סרט קומדיה המתאר מלחים המפרקים חלקים מן הספינה ומשליכים אותם לים, בניסיון להציל אותה מטביעה. מי ירצה להשאר במפלגתם של אמסלם, גוטליב, מאי גולן, קארי, דיסטל ושאר קריקטורות זדוניות? בסופו של דבר, האלקטורט הליכודי הולך ומתכנס לקבוצה של haters ארסיים ושמרנים חסרי מוח. זה כנראה לא קבוצה קטנה, אבל זה מה שיש. נ.ב. המסירות והלהט בו מציגים רכיכה פוליטית ואדם נטול ייחוד וכריזמה כמו גלנט כאוייב העם, היא מפתיעה ומשעשעת כאחד. מישהו עד עכשיו שמע במו אזניו את גלנט אומר משהו שעשוי להשמע כביקורת על BB? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
" האלקטורט הליכודי הולך ומתכנס לקבוצה של haters ארסיים ושמרנים חסרי מוח..." - ולכן עתידו הפוליטי של ביבי לא יהיה טוב יותר מזה של טראמפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן. אם יציעו לי את תפקיד ספק האופטימיות והתקווה, אדחה אותו. אבל ... כאשר מפלגה (לא סקטוריאלית) יורדת מתחת ל-20 המנדטים, הסיכויים שלה לשרוד ללא שינוי לאורך הזמן קטן מאד. כמעט תמיד, אחת מן התהפוכות הפוליטיות המתרחשות תדיר כאן סוחפת ומטאטאת את הרשימות האלו מן הבמה. (קדימה, ד"ש, כולנו, שינוי וגם מרץ ומפלגת העבודה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרצ שרדה הרבה שנים בגודל נמוך ובאופוזיציה, עם סניפים חזקים בערים שונות. בינתיים אני רואה את יש עתיד ואת הדמוקרטים כמפלגות עם רשת פעילים חזקה. אין לי מושג לגבי ישראל ביתנו. ממליץ לבחור מפלגה כזו ולהכנס לפעילות עם רשת הפעילים המקומית. לא להיזכר ברגע האחרון לפני הבחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'מי ירצה להשאר במפלגתם של ...' לא חסר. זה סידור עבודה נח ומתגמל, עם אופציה מזערית להגשמה עצמית. אתה מפרגן לקהל הישראלי יתר על המידה. הם בוחרים זהות ולא מהות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנאום ומה שאמר אחרי לגבי החטופים זו ביקורת ישירה ומשמעותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי! זו מילת המפתח. כל מה שאמרתם לי על אייזנקוט, נא להחיל על גלנט. ההבדל בין אייזנקוט לגלנט הוא ההבדל בין גנץ לBB. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי החוק הוא יכול לפרוש מהליכוד עם עוד שישה (או תשעה?) חברי כנסת אחרים, או לחבור למפלגה חדשה. אף אחד לא יכול להכריח אותו לפרוש מהליכוד ואז תישאר לו רק אצבע במליאה. נראה סביר שהוא יחבור למפלגת ימין היפותטית חדשה (עם בנט ושות), אבל בינתיים זו קיימת רק בסקרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מעט חומר (half-pun intended) צריך בימינו כדי להיחשב "יקום"! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כמובן שזה half-pun, והרי מדובר בפרמיונים!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
half pun זה רבע פנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה Quarter punder. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'כמה מגדולי הסופרים יכלו להביע אמיתות בעלות חשיבות בכך ששמו אותן בפיהן של דמויות מפוקפקות ; הודות לתכסיס זה יכלו הסופרים להראות עד כמה סלדו מאמירתן. זה יכול להסביר יפה מדוע נתקלים בספרות העבר המעולה ביותר בכל כך הרבה בכורי שטן מעניינים, מטורפים, קבצנים, סופיסטים, שיכורים, הוללים ומוקיונים' | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |