 |
מה זה הדיסק הורוד עם הפרצוף עליו? | 1262 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
לא הבנתי. אם כל תקליט של בק הוא בסגנון שונה, ואת מצפה ש"אלבומיו הבאים גם יהיו מגוונים ושונים", אז איך את קובעת בצורה נחרצת שדווקא "Odelay הוא-הוא תמצית המוסיקה של בק"? (ברוכה הבאה) |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין פה סתירה; נכון מאוד שכל האלבומים שונים אחד מהשני, אבל Odelay בולט מאוד בשמיעה ראשונית וגם בשמיעה רציפה של כל האלבומים יחד. הוא מהווה לדעתי את תמצית המוסיקה שלו, משום שהוא מעין עירוב של כל האלבומים האחרים. אבל זוהי חוות דעתי האישית. (תודה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחשבתי שזה רק אני - כל שאר אוהבי בק לא מפסיקים להתרגש מהאלבום הזה. אין לי מילה אחת רעה לומר עליו, ובכל זאת הוא מעולם לא חדר את כל המחסומים כמו ''מיוטיישנס'' (ההשוואה הכי קרובה והאלבום הכי אהוב עלי שלו). איכשהו הוא חלקלק מדי, מהוקצע מדי. ''רגל אחת בקבר'' היה הרבה יותר מחוספס, עם שירי בלוז-פולק גולמיים ולא נחמדים. ''מיוטיישנס'' היה עשוי לעילא, אבל עם צליל אפור, לא זוהר. ואילו האלבום החדש הוא שירים-נורא-מלודיים ותו לא. זו סחורה שלבק אין בעיה לספק, ודווקא לכן הייתי מבקשת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי חבר שעובד ב88 אפאם שסיפר לי שבחול של הד ארצי או אנ אמ סי אני לא זוכר מי מביא את הדיסקים של בק לארץ לא מבינים מה ההתלהבות הגדולה סביב האלבום האחרון של בק ולמה הוא מוכר כול כך טוב אותו חבר אמר לי שזה אלבום מאוד מדכא אבל שחסר בו את העומק ושבק נשמע שם כמו ניק דריק. כשאומרים לי ניק דריק אני קופץ את ניק דריק אני שומעה המון שנים עוד לפני שכול ילדה בת 15 ידעה מי זה ועוד לפני שהתחילו לשים שירים שלו בבורגנים. יש לי אפילו 5 דיסקים של הקללטות וסקיצות של דריק שלו יצאו מעולם. הלכתי ושמעתי את האלבום של בק וממש התאכזבתי גם את הדברים הקודמים שלו לא ממש אהבתי אבל אחרי שראיתי משהוא בחנות דיסקים שכנה 3 עותקים של האלבום היתי חיב לשמועה ממש התאכזבתי אוקי אני מבין בק נפרד מחברה שלו לאחר 8 שנים ויצא לו אלבום טיפה מדכא ועצוב שכול שניה באלבום נשמעת כמו גם אני יכול לההיות ניק דריק ותגידו תודה שאני לא מתעבד לכם בעמצה האלבום אני לא מבין למה האלבום הזה זכה לכול כך הרבה תשבוחחות גל אוכובסי אמר שזה אלבום שעושה לו נעים בטוסיק ומשהוא אחר אמר שהיה שווה לעבור את כול החרא של שנות ה89 כדי לקבל דיסק מופלא כזה כמו של בק אין לי בעיה אם מוסיקאים שמנסים להשמע כמו שנשמעו פעם אני מאוד אוהב למשל את בל אנ דבאסטיאן ואת קוראל אבל הדיסק החדש של בק לא ממש השאיר עלי רושם.נב אגב ברוכה הבאה לכאן ותמיד אני שמח למצוא פה מאמרים על מוסיקה זה לא קורה הרבה וחבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלבום של בק, טוב בהחלט בעיני, אבל מזכיר מאוד נסיון להיות ניק דרייק. ההתלהבות הגדולה ממנו והסופרלטיבים המוגזמים אולי מעידה על כך שרוב מבקרי המוזיקה בארצנו חושבים שלפני שנות השמונים, גג אמצע שבעים, לא קרה כלום בעולם. אלבום טוב, אלבום יפה, אבל לא מחדש כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהים לא יכולתי לנסח את זה יותר טוב גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת, למה דווקא ניק דרייק? דרייק הוא יוצר נהדר מסוגו, מאוד אישי, אבל כמו שאמרו פה, גם הוא נשען על מסורת של Singer Songwiters , כולם אישיים מאוד. העובדה שעומד פה בחור נאה ומוכשר עם גיטרה היא לא כזאת יוצאת דופן - מפיט סיגר ועד ג'יימס טיילור היו הרבה בחורים נאים עם גיטרה שכתבו את שיריהם בעצמם. יכול להיות שההשוואה לדרייק, שהתחיל להיות פופולרי פה בשנים האחרונות, באה פשוט מהרצון לשווק את בק כמוצר "מוכר" (familiar), כמו המשפט "אם אהבתם את הדיסק הזה, תאהבו גם את ...". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי יש המון משוררים ששרים ומלחינים את שריהם. פיט סיגר גון באלז אבל שמעתי עוד כמה אלבומים של בק ושם הוא נשמע שונה באלבום הזה הוא גםאימץ לעצמו שירה מלנכולית סטיל ניק דריק ועובדה שאני לא היחדי שחושב כך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בק, אם לא הבחנת, נוטה לשנות סגנון מאלבום לאלבום (דבר מאוד מעצבן עבור אנשים כמוני, שקנו אלבום אחד עד סמך חיבה לאחר, ומאוד לא נהנו). אז הפעם הוא בחר בסגנון שקט (מסיבות ידועות). למה ישר להאשים אותו בהעתקה? מה המיליטריזם הזה שלך בכל מה שנוגע במוזיקה? 1400 דיסקים, אבל זה נשמע כאילו אתה מאזין רק לשניים מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע היה לקרוא - "בק התחיל לעבוד על המוזיקה שלו ברצינות", ומשפט לאחר מכן - "שם הסינגל הראשון שלו היה - MTV Makes Me Wanna Smoke Crack", אבל ניחא. בק לא השתנה לחלוטין. ראשית כל - איני מתיימרת להיות "מיבנת בק" כפי שכנראה את, או "מבינת בק" ברמה כלשהי בכלל, אך דבר אחד או שניים אני כן יודעת על המוסיקה שלו, ועל המוסיקאי לכשעצמו, וזה שהוא אינו הפכן אוקיינוסים גדול; תמיד תשאר הגיטרה המלטפת עד חיננית, הקול האוונגרדי עד בר-מצוואי ובעיקר הצ'ארם. לזכותו ייאמר, שהשינוי התהווה מזה שנים, סוף כל סוף מורגש. הוא התבגר, והפעם באמת. וטב, כאמור - הוא התבגר כבר מזמן, אולם לא הרבה טרחו לשים לב. אז הנה, בקי מקבל את שהגיע לו כל השנים, ובאמת הגיע הזמן כבר. ישתבח שמו =). בלי וללא כל קשר, הביקורת כתובה באופן משעשע לפרקים, ולו בזכות ניסוח ה- FAQ. חזקי ואמצי. בהערכה, - נעמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמן החשוב ביותר בעולם? עד שקראתי את הכתבה לא שמעתי בכלל על Beck - ללא ספק סימן לבורותי במוסיקה העכשווית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לומר שבק הוא היוצר האמריקאי החשוב ביותר שאינו עושה ראפ... אני למשל אוהב את REM מימים ימימה, אך לדעתי בק הספיק ליצור מוסיקה חדשה ומעניינת הרבה יותר מזו של REM למרות שהם הוציאו פי 5 יותר אלבומים ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הפירוש "יוצר חשוב"? את בק איני מכיר מספיק, אך REM עשו ועושים מוזיקה משעממת להפליא, על הגבול האפור (תרתי משמע) בין רוק לפופ. הם לא חידשו דבר בכתיבתם, והם רחוקים מלהלהיב בביצועם. השפעתם על המוזיקה (הן על הרוק והן על פופ) אפסית למדי. מהשוואה בדבריך אני מסיק ש-REM נחשבים בעיניך "יוצרים חשובים". איך ולמה? ובקשר לראפ - טוב, זה אולי מתקשר לדיון "מה היא אמנות", אבל בעיני זה לא מוזיקה. אם בעיניך זה כן, אז אני לא רואה איך אתה מצליח שלא לרוקן מתוכן את המילה "מוזיקה". זו צורת בידור אחרת כלשהי, שגם אני נהנה לצרוך מפעם לפעם - אבל מוזיקה, זה לא. (כל זה רלוונטי אם בכותבך "היוצר האמריקאי" התייחסת ל"מוזיקאי אמריקאי". אם לא, אז יש לי הרבה יותר תהיות משהעליתי כאן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אין לי כח להגן על REM אבל היו להם כמה וכמה יציאות מוצלחות שלא נופלות למשבצת הפופ-רוק הסטנדרטית. לעניין הראפ - טוב, אתה לא חייב לאהוב ראפ, אבל אני לא מבין למה אתה אומר שזו לא מוסיקה. אני מניח שמעולם לא האזנת לאלבום של וו-טאנג קלאן או לטופאק, אבל הם יוצרים מוסיקה משובחת דרבנן. הם אמנם גאוניים ביצירתיות הנשפכת להם מהשפתיים (הטקסטים לא כ"כ אינטליגנטיים אבל המוסיקה כן), אך זו עדיין חדשנות שנופלת יפה מאד בתוך המובן המערבי למוזיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
י אתה לגמרה צודק REM אם כול הכבוד לא חדשו שום דבר JETHRO TULL חדשו גון קולטרין ומילס דיויס חדשו אני מפנה אותך לדיון בנושא שהיה באיל במדור מוסיקה על הראפר ההוא אמיאם מאמר של דובי גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעיני ראפ זה בהחלט מוזיקה, ואפילו מוזיקה שהדרכים שבהן היא גורמת הנאה אינן חורגות מאלו של הרוק. אני נהנה, במידה שאני נהנה, מהביטוי המוזיקלי של זעם (כמו ברוק), מהקצב, ומהדמיון שיש (עד כמה שיש) בעיטורים המוזיקליים (במובן המסורתי יותר של מוזיקה). יש לציין שהמדגם שלי של ראפ כולל רק שלושה אלבומים, וכולם נחשבים בולטים: הראשון של הוו-טאנג, הכרוניק של ד"ר דרה, וג'אזמאטז של גורו (ראפ עם ג'אז). את שלושתם אני די אוהב, אבל אם זה המיטב שיש לז'אנר להציע אז אין בו בשורה גדולה עבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
REM התחילו כלהקת אינדי מוצלחת, בועטת ודוקרת (יש לי דז'ה-וו עכשיו, משהו עם אוראנג' קראנץ'). רק אחרי מספר שנים ואלבומים הם פרצו לתודעת הקהל הרחב, ובד בבד התמסחרו. או לפחות עברו למין אמצע הדרך אינטליגנטי, מה שקוראים Adult contemporary. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
orange crush, לא crunch. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני גרועה בפרטים. אולי אתה יכול להצדיק את הדז'ה-וו שאני חווה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 72192 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה לי דז'ה-וו, אלא חזיתי שאטעה שוב בשם השיר! תגובה 72232 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_______ ערן, חוזה עתידות מתחיל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי a. רק Man on the moon. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איך הם אומרים שם: if you believe אוthey've fond a man on the moon the man on the moon? (מצטער שאני מביא משמיעה בלבד, לא ניסיתי להסתכל בטקסט כתוב של השיר).
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיר אומרים a. אבל השם שלו הוא man on the moon. כמו הסרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא Do you believe ולא, זה לא משמיעה. יש לי זיכרון עמום של דף עם מילים.they put a man on the moon ? מצד שני, אני לא בטוחה כמה אפשר לסמוך על הזיכרון שלי בדברים כאלה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
If you believed they put a man on the moon
man on the moon http://www.lyricscafe.com/r/rem/automatic_10.htm |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שיר של כחול העיניים הטיס זוגות נאהבים - כמו ג'יימס ופוסי(אאל"ט) או המצוירת מיפן - לירח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל. כחול העיניים זה סינטרה, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן old blue eyes | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי בונד נראה לי שאתה טועה. השיר Fly me to the Moon לא מופיע (עד כמה שאני זוכר) ב"גולדפינגר" (My name is Pussy Galore. - I must be dreaming) אלא ב"יהלומים הם לנצח". (Hi, I'm Plenty. - But of course you are. - Plenty O'Toole. - Named after your father perhaps) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, תודה. השיר נכתב במיוחד לפרנק סינטרה וזכרתי שהוא הופיע באיזה בונד. נשאר רק למצוא מיהם המצוירים מיפן ש''שרו'' אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Fly Me to the Moon מופיע גם בסדרה היפנים המצוירת ניאון ג'נסיס אבנגליון (ואת זה שמעתי ממקורות יודעי דבר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפף. (דובי, פרץ פטריוטיות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהההה....REM, תקליטים מוקדמים, document. סרטים. ברקת, את לא עובדת, את בעצם באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפתח פה דיונון (לא החיה) נחמד על אר אי אם, וכולם אמרו "מוקדמים, מוקדמים" ואורנג' קראנצ'ים למיניהם (ואף אחד לא מזכיר את Fables of the reconstruction או Lifes rich pageant שהם הרבה יותר מיוחדים מדוקיומנט, שכבר מתחיל להכיל להיטים) אבל מתעלמים מהאלבום המושמץ שלהם, New adventures in hi fi שכשמו כן הוא, היה משהו די שונה אחרי אלבומי הפופ עמוסי האנשים שמאבדים את דתם והולכים לירח. מה חשוב באר אי אם? ללא ספק, העובדה שהם לא מהססים לעשות מה שהם רוצים, תכונה שאני מניח שגם יש לבק. אם הם רוצים לעשות פופ, הם יעשו פופ. אני לא חושב שהאלבום האחרון (והלא רע) שלהם בא מתוך תאווה בלתי מתפשרת להתפרסם, ממש כפי שהיי פיי (שנכשל חרוצות) לא היה ניסיון להגיע אל לבבות חדשים. אר אי אם מהווים פרוטוטייפ מסוג מסויים של להקת הרוק הכל אמריקאית, שמתחילה מהופעות קאברים בפני כמה סטודנטים משועממים והופכת לחבורת סופרסטארים שכולם יורדים על אלבום הפופ האחרון שלהם. פורצי דרך? חדשניים? יאללה יאללה, הם לחם וחמאה, לא ארוחת גורמה. בלי להקות כמוהן בכלל לא הייתי מתחיל לשמוע מוסיקה. מה זה קשור לבק? זה לא. עם נועה הסליחה. ואגב, מי אמר ג'טרו טאל? מה אתה מערב פרוג בעניין בכלל? צריך לפתוח על זה דיון נפרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהמ... גם אני חושב ש Fables הוא האלבום הטוב ביותר של הרביעיה, למרות ש document הרבה יותר מגובש לעניות דעתי, ותפסת אותי במקרה מקשיב ל New adventures in Hi Fi בדיוק עכשיו, והוא מהיותר-חביבים עלי, על כל הטרקים שבו, חוץ מאולי e-bow the letter. את UP למשל, אני חושב שבכלל נתתי לחבר. לא היה בו שיר אחד לרפואה שאהבתי, ומ reveal כבר התרחקתי כמו מאש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל עניין של טעם, כמובן, לדעתי באפ יש כמה שירים נפלאים, לצד כמה שירים שהם חרטא מוחלט. ריוויל נחמד מאוד, אבל כמובן לא חדשני ולא כלום. השאלה הייתה, אבל, מה החשיבות של אר אי אם. בעצם, יש כאן שאלה טיפה יותר כללית: האם אמן הוא "חשוב" רק אם הוא "משפיע" או "מחדש" או "ממציא"? ג'נטל ג'יאנט למשל אמרו שהם בסה"כ עושים מה שהם רוצים לעשות, ופרוג נחשב מאוד "חשוב" ו"חדשני" (נניח). בנוסף, נשאלת השאלה, עד כמה ה"חדשנות" באה יחד עם איכות? דיברו כאן על רדיוהד. אישית, עניין של טעם, אני מאוד אוהב את ימי דה בנדס ואוקיי, ומתעב את ההמשך. אני בהחלט לא חושב שרדיוהד הם מהלהקות הטובות ששמעתי. בינוניים לכל היותר. מצד שני, אני לא חש מסוגל בכלל להתעמת עם הקביעות המחרידות בדבר "חשיבותם". דומה שנהיה מאוד פופולרי לזרוק את השם שלהם בכל דיון על להקות "חשובות" לאחרונה. אותו הדבר בדיוק, ואפילו יותר, עושים עם בק. רק מה? את בק אני לא מכיר, ולא יכול לחרוץ עליו דעה של ממש. למען האמת, לרוב, כשאני שומע משהו שהוא "חשוב" אני אומר "חשוב חשוב, אבל אני לא ממש נהנה לשמוע את זה". אז מה צריך? לשמוע דברים כי הם מועילים להשכלה? מהצד השני של המטבע יש את בריטני ספירס, כמובן, ואני מודע לזה טוב. לא על זה אני מדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רדיוהד חשובים גם אם אתה לא אוהב אותם 1, כיוון שהם משפיעים על המון אמנים צעירים שלקחו גיטרה ליד בערך בתקופה שבין "או.קיי קומפיוטר" ו"קיד איי". אבל באמת, "אמן חשוב" יכול להיות כזה מפני שהוא משפיע על אמנים אחרים (גם אם הוא לא מפורסם בציבור). כנגזרת מזה, יש אומרים שאיגי פופ הוא אמן חשוב יותר מדיוויד בואי, למרות שבואי תמיד היה יותר פופולרי. מקרה אחר: וודי גאת'רי הוא חשוב, כיוון שהשפיע על בוב דילן ושורה ארוכה של יוצרי פולק ופולק-רוק. אבל הוא חשוב גם בפני עצמו, כי הוא היה חלוץ - הוא נחשב לאמן הפולק הראשון. ויש גם אמנים שיהיו "חשובים" כיוון שהם לקחו אלמנטים של שוליים והכניסו אותם לתוך הזרם המרכזי. הייתי מציינת את מדונה כדוגמה קלאסית, אבל היא יותר בקטגוריה של פופ מאשר רוק. אז אולי, למשל, אמנית כמו לורי אנדרסון, שהכניסה אלקטרוניקה ומוזיקה מסונתזת לזרם המרכזי. די לזכור ש"או סופרמן" שלה צעד כמה שבועות בראש המצעד האמריקני. ויש אמנים שהם חשובים כי הם מסמלים תקופה, הלך רוח - נירוונה למשל, סימלו את חזרתו של הרוק הבסיסי, אחרי עידן של שליטת הדאנס והטראנס. הם היו ציר מרכזי בסצינה של סיאטל (בחורים עם חולצות משובצות, שיער פרוע ודיסטורשן בגיטרה), והעיתוי שבו הופיעו ייזכר להם לא פחות מאשר יכולת כתיבת השירים של קורט קוביין. בזמן אחר הם יכלו להיות להקה קטנה מצוינת :-) כמובן שאתה לא צריך לשמוע דברים רק מפני שהם חשובים, אבל כדאי לדעת שהם קיימים, ולזהות את ההשפעות שלהם. זו למשל הסיבה שיש לי בבית את "הצד האפל של הירח" (והאמת היא שהייתי שמחה להיפטר ממנו. משעמם ופומפוזי). 1 אני מאוד אוהבת את שני האלבומים האלקטרוניים שלהם, וגם את הקודמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רדיוהד הם להקה משפיעה ביותר, אבל על מי, בעצם? ומה זה טוב? מאחר שאני לא ממש שומע מוסיקה בת זמננו, מיוז (הנחמדים) הם הלהקה היחידה שאני שומע שמושפעים איכשהו מרדיוהד, עד כדי כך שכל ביקורת ממהרת להקיע אותם בתור "חקייני רדיוהד" ולפסול אותם על הסף, מה גם שאני, בבורותי כי רבה היא, לא ממש רואה הרבה קשר בין שתי הלהקות. אבל אם פוסלים אותם בתור "חקיינים", מה עניין "השפעה" לכאן? אותו עיקרון: ניק דרייק הוא אמן חשוב בצורה בל תתואר. אני מאוד אוהב את הסמית'ס, ולכן ראיתי חובה לשמוע את ניק דרייק. כמעט נרדמתי. כמובן שזה עניין של טעם, אבל אם הטעם שלי והטעם של מוריסי הם לא אותו דבר, מה בעצם החשיבות של ניק דרייק ה"חשוב" בשבילי? מה גם שמוריסי הושפע מכל מני דברים מוזיקליים מאוד מסריחים. ככלל, כשאני אוהב להקה, ובודק מה ההשפעות המוזיקליות שלה, אני לרוב מגלה חבורות מאוד אנונימיות, או סתם כאלו שאני לא אוהב. היכן חשיבות ה"השפעה", אם כך? יותר מכך, להכיר את הלהקות ה"משפיעות" לא גורם לי לאוהב יותר את ה"מושפעים". כלומר, אני לא רואה שום טעם בבדיקת מקורות ה"השפעה". האם "חשיבות" ו"השפעה" הם מושגים שאולי יש להם ערך עבור יוצרים מוזיקליים, אבל לא עבור קהל המאזינים, שבסה"כ רוצה לשמוע מוסיקה טובה (לטעמו)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה בתוך השאלה - "חשיבות" ו"השפעה" הם מושגים שאולי יש להם ערך עבור אנשים ששואלים את עצמם מהם המושגים האלה. עובדה שמוריסי מעניין אותך מספיק, כדי לטרוח ולהשיג את ניק דרייק, ולדעת מה העניין. אם תזרוק אותו אחרי השמעה אחת או לא, זה כבר תלוי בך. רוב הקהל לא יעשה זאת. אה, וניק דרייק לא אמור להיות חשוב *עבורך*. אבל אתה יודע, ישנה ההנאה הביזארית הזו בלדעת איזה שיר מצטט איזה שיר ומה ריי צ'ארלס שמע כשהיה ילד. זו אותה הנאה שממנה נגזר העצב כשחושבים שלעולם לא נצליח לשמוע את כל המוזיקה הטובה בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(רוב הקהל לא יעשה זאת = לא יטרח להשיג את ניק דרייק בגלל אהבתו למוריסי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נירוונה למיטב ידיעתי לא באו "להחליף" את מוזיקת הדאנס אלא להתמודד עם ז'אנר הפופ/הייר/גלאם מטאל ששלט בגלי האוויר בשנות ה-80 (מוטלי קרו, פוייסן...). המבקרים התלהבו (ועדיין מתלהבים ככל הנראה) מהחבורה הדכאונית וה"אמיתית" שבאה להחליף את להקות ה-cock rock חסרות התוכן הממשי (צחוק הוא שבתקופה הזו הופיעו מי שנחשבות לשתיים מהלהקות האיכותיות יותר בתחום- אקסטרים וסקיד רואו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. ועם זאת, הרוק הנפוח אכן היה בירידה אצל הקהל הרחב, בגלל נפיחותו, ועל רקע זה צליל הדאנס הפך דומיננטי יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוק-רוק? אה..בוא ותקשיב,קידו; מה שהיה ויהיה,למוזיקה הקוריה "גלאם מטאל" ,זה בעיקר השקעה. השקעה?אתה בטח מגחך לעצמך.."איזה השקעה יכולה להיות בשיר עם ליריקה כו צפויה"? אז ככה,תיקח כל להקת גלאם,אפילו את המגוחכת ביותר,למשל פויזן;היא משדרת השקעה,אין מה לומר. השקעה בלבוש,השקעה בסולואים,השקעה במעריצים(ובמעריצות).. ומה היה לנירוונה להציע! חולצות פלנל מתפוררות?שניים וחצי אקורדים?ליריקה דכואנית? עזוב אותך!העולם מסריח גם בלי הגרנג',לא צריך עוד דכאון! ROCK N ROLL
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהצלחה בהמשך הוויכוח הנוקב עם עצמך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרא להקה. ברצינות. אני, עם הילד הקטן שלי לא הייתי הולך למכולת לקנות דיסק שלהם. איזה מלים הם משתמשין! תועבה לעיניים שכך שומעות! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי פצעים בפונטים או משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא לבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בק ממש לא מעניין. להיט אחד שהוא טייק אוף על ''היי ג'וד''. זהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בק הוא יוצר אישי שמשלב השפעות מכיוונים רבים ושונים, מקאנטרי-פולק ועד פאנק (פ' רפויה). הוא לא יוצר מאוד משפיע או קובע, דווקא כיוון שהוא קצת קינקי, אבל קשה לומר שהוא חלש באגף ה''עניין'' דווקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שמתישהו נמאס לי מאותן להקות בריטיות שזכו לכינוי "הבוהים בנעליים", כך נמאס לי מרעשי משורים וקולות זבובים כפיצוי על חוסר יכולת להלחין מלודיה טובה. (לא כולל סגנונות שמבוססים על קצב כמו ראפ או בלוז) אני יודע - זה נשמע מיושן... אבל מלשות: שום דבר אצל בק לא תפס לי את האוזן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמן הטוב בכל הזמנים? למרות ש mutation הוא אלבום שנמצא באופן תמידי אצלי ברכב מה שמעיד על אהדתי לבק , יש גבול לנפיחות. מה זה אמן טוב בכל הזמנים? 1. מישהי עם חולצת בטן בשם בריטני שמוכרת טוב? 2. בחור נחמד עם מוזיקה טובה שלמרות הסימפטיה, בעוד שנה שנתיים הדיסק שלו יעלה אבק על המדף חוץ מהשמעות מקריות? 3. מוזיקאי שיצר מוזיקה אשר השפיעה על דור שלם ואפילו יותר מזה? אפשר כמובן להתחיל להתווכח על ההגדרה עד שקליף ריצ'ארד יוציא אלבום אוסף חדש (כלומר בעוד יומיים) אבל אני בוחר באופציה השלישית על אף גולמיותה. מי אלו בכלל אותם "מבקרי מוזיקה"? אחרי הצהרה כזו אני בספק אם הם יכולים לחבוש כובע מגוחך ולעלות על אוטובוס בתור מבקרי כרטיסים. איך אפשר לטעון למקצועיות ובו בזמן להגדיר מישהו כאמן הכי חשוב עוד לפני שהצבע על עטיפת הדיסק התייבש ? מה קרה לפרנק זאפפה זצ"ל? איך אפשר להשוות את בק נניח ללד-זפלין שהמוזיקה שלהם לא רק השפיעה ישירות על דור שלם ברחבי העולם אלא שבאופן עקיף בסיס המוזיקה שלהם מתנגן עד היום ע"י להקות עוללים ב mtv ? אם גל אוכובסקי או איזה "מומחה" אחר מרגיש "נעים בתחת" ממוזיקה דכאונית של בק אז לא נעים לחשוב מה ניק דריק או פיטר האמיל יכולים לעשות לעכוזו של אותו מבקר. אני אוהב מאוד את כל האלבומים של הילד הפסיכי הזה, אבל עם כל הכבוד ישנם אמנים גדולים ומכובדים ממנו שזכותם לקבל התייחסות מקדימה את זו של בק (כמו טום וויטס שהופיע כאן לא מזמן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו דווקא שאלה לסקר של האייל. השמות שעולים לי בלי יותר מדי מחשבה: קית' ג'ארט ויין שורטר קאן הביטלס אום כולת'ום פיית'לס כשמשום מה לא מתחשק לי למנות איתם את מיילס דיוויס ולואיס ארמסטרונג, אבל ג'ון קולטריין ות'לוניאוס מונק דווקא כן מדגדגים לי. ובארץ - מאיר אריאל, שלום חנוך ואריאל זילבר, עם פרסי ניחומים לברי לב ועמיר סחרוף. בליגה הארצית אציין את דאוס, וו-טאנג קלאן, קינג קרימזון (יסלח לי גידי) ורדיוהד. פיית'לס לפני רדיוהד? נראה לי שכן, ונימוקי ודאי ירתיח אתכם עוד יותר - פיית'לס מקוריים יותר. וגם נשמעים טוב יותר בהופעה, אבל בזה אפשר להאשים גם את הסאונד בסינרמה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה (אך לא עמוקה במיוחד) הייתי מציין גם את פורטיסהד וראווי שנקר. ואם לא מציינים את דייב ברבק, חובה להזכיר לפחות את יצירתו האלמותית Time Out (נעימת הפתיחה של 'זהבי עצבני' למי שלא מכיר). אגב, אם אני זוכר נכון לא הוא חיבר אותה כי אם המתופף שלו. האמנם? אבל מדגדגת לי תחושה מרה של החמצה - את מי ממש אסור היה לי לשכוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Take Five! (כי היא במשקל של חמישה רבעים). אלא אם זהבי התעצבן והחליף לאחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלבום הוא טיים אאוט. עם הקוראים הסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיפה בוב דילן ברשימה? ובאמת קשה להחליט מי הגדול מכולם בארץ - שלום חנוך או מאיר אריאל? (הלוואי שאלה היו הדילמות והבעיות היחידות בחיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דילן הוא משורר נהדר אבל מוזיקאי בינוני. לא סתם משווים אליו את אביב גפן (כאילו, כן סתם, אבל לא בכדי). ג'ימי הנדריקס, אריק קלפטון, ג'ים מוריסון וקורט קוביין לוקחים אותו בהליכה. אפילו מאדי ווטרס לא עוצר לו לטרמפ. במחשבה שלישית הייתי מכניס את הנדריקס. למי אכפת? __________________ ליאור חזר מ"להתחיל מחדש". כולה טום הנקס מבטיח להלן האנט שישוב מיד, טס לקיבינימט ומוצא כוסית חייכנית עם שיער מואדם וכלב גדול על משאית כחולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבוי להשוואה. מה בפעם הבאה? שייקספיר ורם אורן? ושאר המוזיקאים שהזכרת כמובן שגם הם ראויים לרשימה (למעט ג'ים מוריסון הבינוני) וביחוד מאדי ווטרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם באמת גדולים יש לי כמה הופעות נדירות שלהם גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להחליט וכשה גם לומאר כי כול שם שתרשום תשאל את עצמך את מי השמטתי ולמה אבל מעניין שאף אחד לא ציין מוסיקאים קלאסים אז גם אני לא אציין פול סימון אם או בלי גרפינקל גטרו טאלל קינג קרימסון גנסיס לפחות בהתחלה ניק דריק לאונארד קוהן גיט בוש קולטרין דיויס דולפי רולאנד קירק בישראלי עמיר לב תופעת דופלר אילן וירצברג מתי כספי גרוניך שם טוב לוי ועוד ועוד ועוד אני מסתכל על מעל 1400 הדיסקים שיש לי פה בחדר וקשה לי לבחור אגב מה אם כול מני הרכבי פולק רוק סטילאי ספין פרפורט קונבנשן ועוד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מסתכל על מעל 1400 הדיסקים"? זה כמו באתר של הספרייה לעיוורים (http://www.clfb.org.il) איפה שכתוב למטה "לא רואים עברית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כבר קרה? מישהו פלט מחמאה מוגזמת, מישהו אחר ציטט אותו בטלפון שבור, ויצא שאמרו שבק הוא כך וכך, ולצערנו זה מופיע במאמר שלעיל. עם שני אנשים וחצי שמפהקים לך פה מהמוזיקה שלו, ועוד שניים שנשבעים שלא שמעו אותו מעולם, אתה חושב שיש סכנה שמישהו ישתכנע, חלילה, שבק (או מישהו אחר) הוא "האמן הטוב בכל הזמנים"? יש בכלל דבר כזה? אבל לא, במקום להקשיב לקול ההיגיון, היית חייב להתלהם! ועכשיו גולגר קיבל את ההנחתה, והתחיל לזרוק שמות כאילו אין מחר. ועכשיו יהיה לנו פה דיון של 300 הודעות בניסיון מופרך להרכיב רשימה מופרכת של "אמנים גדולים". וכמה צורם לי לראות את הרשימות האלה, שבסוף תמיד מזכירות תוכנית של יום שישי בערב - קלאסיקנים של ג'אז, מאיר אריאל, אחד פרנק סינטרה, ומישהו זורק את קורט קוביין ואז כולם נטפלים אליו... שיטת המצעדים והרשימות היא לא שיטה טובה 1 לדבר על מוזיקה. אוף. 1 וזו לא אמירה פוסט מודרניסטית - כי לואי ארמסטרונג הוא אמן טוב יותר מאיגי וקסמן. על זה אין ויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאת מוציאה דין רודף - 1. אם טרחת לקרוא את המאמר הרי ששמת לב שנושא הפתיח הינו הכתרתו של בק כאמן המילניום ע"י המבקרים. 2. במידה והמשכת בקריאתך עד סוף המאמר בוודאי הבחנת שרוב רובם של הסעיפים עוסקים באותה הכתרה אומללה ודנים באיכותו של אותו ילדון. המאמר מצויין, הכותבת עשתה עבודה טובה והשאירה את ההחלטה בדבר אותה הגדרה לקוראים. אז מה את רוצה? התגובה שלי נראית קצת יותר נוגעת למאמר מאשר פתיל שלם שלך בנושא שיבוש שמות אלבומים. את טוענת באיזו התנשאות לא מובנת שעכשיו ליאור גולגר יתחיל לזרוק שמות במטרה לבחור את האמנים החשובים ביותר. 1. אני לא אבא שלו 2. זה נראה לי פוטנציאל לדיון מוסיקלי הכי מעניין שיש במידה והמתדיינים יודעים על מה הם מדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי רודף? אני רק מקטרת. לא שזה עוזר לי - גולגר כבר התחיל לזרוק שמות, אם לא ראית. איכשהו יצא ש תגובה 111891 , מעט בוטה, אומרת כמה דברים שעלו לי בראש וסוננו. בעיקר זה, שנוגע לסעיף מספר 2 שלך. הרושם שלי הוא, שמתחילים להכין רשימה כיוון ש*לא* יודעים על מה מדברים (והאמת, אני חושבת שאלה שכן יודעים לא מכינים רשימות, אלא אם הם עובדים בווי-נט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה יודע מה, לעניין ההתנשאות שאתה מאשים אותי בה - שמעתי את זה גם בדיון באייל על "מה זאת אמנות". אולי פשוט צריך לקבל את זה כעובדה קיימת, שרוב כותבי האייל לא לוקחים את האמנויות השונות ברצינות מספקת על מנת להתעמק בהן. בדיונים בנושאים אחרים, פיזיקה למשל, קורה שאנשים שלא מבינים בנושא הדיון פותחים Name Dropping שקשור אליו - סתם לזרוק שמות, בלי הנמקות. זה לגיטימי, אבל מרדד את הדיון 1. אז מה שיש לנו פה, במקרה של בק ושל שאר הדיונים על אמנות, זה רק הניימדרופינג, כמעט בלי דיון מעמיק. וכשאני באה להעיר על כך, אתה טוען שאני מתנשאת. זכור לי סטודנט למשפטים שסיפר לי שהוא נהנה מאוד מ"אהבה במעקב" של אלן רודולף, כי זה היה "סרט על החיים". הוא היה ידען במשפטים, והדיוט גמור בקולנוע. שאומר לו שהקולנוע של רודולף מפורסם דווקא במלאכותיות שלו, באלמנטים של חיקוי ז'אנרי שנמצאים בו? לא אמרתי. אולי הייתי צריכה. אבל אז הוא היה טוען שאני מתנשאת... כל יצירה טובה אמורה לפנות גם לקהל "מבין" וגם לקהל "לא מבין" ולכלול רבדים שונים. אבל זה לא צריך לגזור על הקהל ה"מבין" דיון בגובה דשא. 1 אבל אז אני לא מרגישה בזה, כי ממילא אני לא מבינה בפיזיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בנוגע לדיון שנערך לגבי אותו פס מקושקש על פיסת בד, תמכתי בעמדתך אף כי לא הייתי צד פעיל בו. המאמר על העבודה של בק יכול לעורר מגוון של התייחסויות הן מצד חובבים והן מצד מי שאת מגדירה כ"מבינים", זה נכון אך זה עדיין לא משנה את העובדה שלאורך המאמר שזורה ההתיחסות לתואר המדהים שהעניקו לבק מבקרי המוזיקה "המבינים" בישראל. היות וכמו שכבר כתבתי המאמר די משקף את נקודת ההתיחסות שלי לבק הרי שתגובתי המקורית היתה ביטוי של שאט-נפש מהרמה של אותם "מבקרים ישראלים" שעל פי אינטרסים כאלו או אחרים כותבים שטויות במשך שנים. אני מבין את התנגדות שלך ל- name dropping כמו שאת קוראת לזה. את צודקת במידה והדיון מסתכם בתגובות כמו - "קורט קוביין שולת" (עין הדג נותן אותותיו). את טועה במידה ויתפתח כאן דיון שחוץ מלכלול שמות פלצניים של מוזיקאים גם יכלול פרספקטיווה ראויה ויצור הגדרות איכותיות ל "אמן חשוב", "אמן משפיע" וגם לאבי ביטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לגבי גל אוחובסקי, הוא אכן נפוח - ולו משום שהוא מכתיר ומהלל אלבומים/יוצרים מסיבות אופנתיות כמו "נורא טרנדי עכשיו" או "עושה קאמבק". וכשהוא כותב על אמן ותיק, על-זמני או לא אופנתי, נראה שהוא מרגיש צורך להתנצל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדלג עליו ולעבור מיד להורוסקופ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את החידה הקלה בכותרות שהיו :-) 1. I'm easy like sunday morning 3. מרווין גיי
2. night shift |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
faith no more? העלמה עפרונית, חזרה פגועה נפשית מהעבודה, אבל עדיין מנסה.
_______ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שלא... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקומנדורס? (ואני משכונעת שיש לזה יותר מגירסא אחת!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תצטרכי להסביר את הקשר לשני הרמזים האחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, לא שמתי לב אבל נפלה אצלך טעות מזערית בשם הלהקה. עלמתי, בזזזזזזזזט ארוך - את החוליה החלשה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_________ פורצת בבכי חסר מעצורים, ובורחת נסערת אל חדרה. לא עברתי היום מספיק?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי אני אפתור לך - I'm easy אכן הושר במקור על ידי הקומודורס. Night shift הוא שיר אחר שלהם, והוא הוקדש למרווין גיי. נא, נא. להירגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שנים קראתי ביקורת נלהבת על להקה סקוטית. המבקר (לא זוכר מי שה היה אבל יכול להיות שזה היה בהעיר או במוסף תל-אביב) כתב שזו להקה מאד מאד מוזרה ומיוחדת שעושה מוזיקה מהפנטת ולא שגרתית. צפנתי את שמה בפאלמי ובביקור בלונדון כיתתי רגליים ומצאתי את הCD במחיר מפולפל. לא רציתי להזמין באינטרנט כי CD כזה מיוחד, אליבא דמבקר, רציתי לקנות במו ידי. אחרי השמיעה הראשונה החלטתי למצוא קורבן שאפשר לתת לו את המוצר הבלעדי הזה במתנה, א לה בונבוניירה של קישון. אמנם ישנם כמה קטעים מענינים בתקליט הזה אבל הם ספורים ומפוזרים מאד. אגב, באינטרנט יש מעט מאד מידע על Karelia - Divorce At High Noon |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומנם לא בלונדון ולא עם להקה סקוטית, אבל הרבה פעמים קניתי על סמך מבקרים והתאכזבתי. הפתרון הוא למצוא מבקר אחד, שטעמו מקובל עליך פחות או יותר, ואז להעז ולקנות גם את הדברים הלא מוכרים שהוא ממליץ עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנ"ל, אגב, לד זפלין. כולם מכירים את סטיירווי. אולי במזל עוד איזה שניים שלושה שירים. אנחנו כבר לא חיים בשנות השבעים, והם לא יותר מנוסטלגיה (למי שלא מתעניין בהם ישירות, כמובן) חוץ מזה, מישהו מכיר משהו, שלא על ידי האזנה אקטיבית? למאזין ההדיוט, השמות האלו לא אומרים כלום. ההשפעה שלהם עליו, ישירות, אפסית. לעומת זאת, מי לא מכיר את רדיוהד? על כן, אולי המבקרים מנסים להתייחס לשקלול השפעה ישירה על המאזינים, פלוס השפעה על היוצרים, בבחינת תפסת מרובה לא תפסת כי מרוב עצים לא רואים את היער? בקיצור, ככל שהופכים בו יותר, כך המושג "חשוב" הופך לחשוב פחות ופחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה רכשתי קופסה שכוללת את כול 6 האלבומים של הדלתות אני חיב לציין שבתור אחד שהכיר את האלבום הראשון ואולי עוד 5 שירים והינו את המפורסמים של הלהכה הופטעתי לטובה מאוד ואפילו נדהמתי כששמעתי את השירים שאף אחד לא משמיעה שלהם אף פעם ברדיו כול מיני שירים קטנים מ STANGE DAY או מ WATING FOT THE SUN שירים קטנים ולא חשובים שירים שאפילו לא הגיעו לפינה לשפוטכם אבל כול שיר מדהים כחה זה אם רוב האומנים באמת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסתובב במעגלים 1. כפי שכבר הסברתי עוד בתגובתי הראשונה, על מנת ליצור דיון פרודוקטיבי חשוב לקבוע את ההגדרות - איך מוגדר אמן חשוב ואילו סיווגים קיימים בתחום. 2. אתה משום מה מודד את המונח 'חשוב' על פי הפופולריות של אותו אמן. גם אם אותו מאזין הדיוט לא זוכר את העבודות של פייג' מתקופת ציפורי החצר הרי בשעה שהוא יושב מול ה- MTV ומתענג על השיר החדש של THE MUSIC (או אולי קוראים להם THE PEOPLE, לא הספקתי לקלוט מה השם של השיר ומה זה של הלהקה), הרי הוא חייב את אותן דקות עונג לאותו גיטריסט שגם בין היתר ניגן את STAIRWAY. 3. שלא ישתמע שאני טוען שדווקא LED הם החשובים ביותר, אני רק מציין שיש אמנים שתופסים גל, יש אמנים שמחדשים יש כאלו שפורצים דרך ובודדים שמגיעים לרמת גאונות. החלוקה לאותן קבוצות ניתנת להיעשות בצורה אובייקטיבית. 4. אני כולי תקווה שהכותרת שלך היא תוצאה של ציניות מזוקקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפילו לא סרקזם. עד לפני שנה לא היה לי מושג מי זה זאפה. לא היה לי מושג בהרבה דברים (לא שעכשיו יש לי ממש מושג) פשוט כי ההשכלה שלי באה בעיקר מהרדיו. אם כל חטאת. לדעתי, מי שלא מנסה ללמוד ולהכיר בכוחות עצמו, לא ימצא בחיים שום דבר טוב (ממתי השירים הכי טובים של להקה *ששווה משהו* מושמעים ברדיו?) ודווקא בגלל זה, שאלת הפופולריות כל כך קריטית בנוגע לאומנים "חשובים". ההמון הדומם מאזין הרדיו בחיים לא ישמע שום דבר של אותם "חשובים", ועל כן ההשפעה שלהם צריכה להיות הרבה יותר עדינה ועקיפה. אני הולך ומאבד את הנקודה שלי, ואני לא ממש מרוכז, אז אני אשתוק עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות ה70 וה80 שגאלי צהל התה טחנת טובה והיה את קול השלום יכתלה ללמוד מהרדיו המון כבר שמעתי אנשים שאמרים שהפעם הראשונה שהם שמעו את קרימסון זה היה בגלץ ב171 או בקול השלום אבל היום קול הרדיו נשמע אותו זבל משריח אני לפעמים מתביש להגיד לאנשים שעבדתי בגאלי צהל. גאלי צהל וגלגלץ או יותר נכון דגדגץ הם הדבר הכי רע למוסיקה שאפשר לחשוב עליו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה פעם. אני מדבר על המצב כמו שהוא כיום, מצב שבו לקונספט עמום כמו "מוזיקה אלטרנטיבית" יש הגדרה פשוטה: מה שלא תשמעו ברדיו (חוץ מאשר בתוכניות "אלטרנטיביות") | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מלכלך, עד היום גלגלץ משמיעים מידי פעם את השיר הזה של קרימזון וגם את אקווה לאנג יוצא לי לשמוע שם פעם בכמה שבועות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב אותך מהתקווה שיום אחד הם יעשו תוכנית מיוחדת וישמיעו את ת'יק, אבל הרי גם לצפות לשיר כמו בייקר סטריט מיוז אין טעם, אז אתה מביא את אקוולנג, להיט רדיו בפוטנציה, בתור דוגמה? חשבתי שפעם תחנות רדיו היו פתוחות לשדר שירי אלבום "קשים", אחרת איך פרוג (אם כבר ג'טרו טאל) היה תופס זמן שידור נורמלי? אבל ברצינות, אני לא שמעתי ברדיו משהו יותר ארוך מסטירווי, שזה בקושי שמונה דקות מסכנות, אורך ממוצע של שיר פרוג. הדברים האלו כנראה נחשבים אסון רדיו מיוחד במינו, אלא אם הם היו להיטי ענק שעד היום כל נגן גיטרה מנסה לחקות (ונשאלת השאלה, עד כמה העובדה שהם נטחנו למוות ברדיו תרמה לכך, ביצה ותרנגולת). אז לא, אל תביא את אקוולנג או אין דה קורט בתור דוגמה למשהו. בהתבוננות נוספת על ההודעה שלי אני מבין שבסה"כ אמרתי רק "נזם זהב באף חזיר", אבל שיהיה, אני חדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מוצא שהתעללות במאזינים (בשירים ארוכים ולא קליטים) היא דבר ראוי כל כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מוצא שהתעללות במאזינים בטחינה חוזרת ונשנית של שירים שמזמן יצאו מהאף היא דבר ראוי כל כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמם של רוב שומעי מוסיקת הרדיו כעולם נמלה. כל עוד שמעתי רדיו, לא אהבתי מוסיקה. למה? כי השמיעו שירים גרועים. לאלא - טחנו שירים גרועים. אולי פעם באלף שנים שמעתי משהו בסדר. כשהתחלתי לשמוע דברים "שונים", מהסוג שלא יוצא לאנשים לשמוע ברדיו, סבלתי? ברור שלא. האם הרוב יסבול? ברור שכן. הרדיו הוא דמוקרטיה עריצה במיטבה, כמו ערוץ 2, כמו ערוץ 10, ןיתור מוחלט על איכות כדי לספק את טעם ההמונים. הם נהנים לגרוס זבל, כנראה, אחרת זה לא מה שהיה נגרס. בכל זאת, עבור מי שרוצה מוסיקה טובה אבל לא פותח קול המוסיקה, הרדיו הוא התעללות במאזינים. אתה לא יכול לרצות את כל האנשים כל הזמן. לכן נשאלת השאלה, למה לא לנסות לרצות את כל האנשים חלק מהזמן (ולתת מנה רצינית של מוזיקה "טובה", אפילו אם בשעות מיוחדות ומוגדרות מראש) ככה שכולם יהיו מרוצים? כמובן, בגלל שהנוסחה של הרדיו היא "חייבים לרצות כמה שיותר אנשים כל הזמן". כסף כסף כסף. זה המניע שעומד מאחורי המוזיקה ברדיו, לא חשש אמיתי מ"התעללות" בכל אדם שהוא. התוצאה? אפילו שירים נחמדים כמו, אם כבר מדברים על אר אי אם, לוזינג, הופכים במהירות לשנואי הציבור כי "כמה אפשר לטחון את השיר הזה?" ולחשוב שבאותה מידה אפשר היה להשמיע אחד מהשירים הלא קליטים של אר אי אם (פולס טו קלימב, נניח, אם להביא משהו עדכני) והוא היה מושמע כל כך הרבה אנשים שאפשר היה כבר להתרגל אליו, ולאהוב אותו. אף אחד לא אוהב שיר לא קליט בפעם הראשונה שהוא שומע אותו. לכן תמוה הדבר למה שירים שנטחנים יומם וליל חייבים להיות קליטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נובמבר ריין'' גם די ארוך (לא מדדתי אם הוא יותר או סטירווי, אך נדמה לי שנובמבר יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גאנס אנד רוזס בכל מקרה תמיד היו יותר פופולריים מכל להקות הפרוג למיניהן, ובכל מקרה אני מדבר על שירי העשרים ושלוש דקות, שלעולם, אבל לעולם, לא ניתקל בהם ברדיו. (גם שתיים עשרה דקות נראה לי כמו חלומות באספמיה, האמת.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כש"רפסודיה בוהמית" של קווין שוחרר לרדיו, המנהל האמנותי של הלהקה לא האמין ששיר שאורכו יותר מ-7 דקות יצליח לשרוד לאורך זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ש "A plague of lighthouse keepers" בן 23 הדקות של ואן דאר גראף יהפוך אי פעם לשיר רדיו פופולרי, אבל "Supper's ready" של ג'נסיס בן אותו האורך יכול גם יכול. צריך רק אמונה, וזמן השמעה. ואם קיימת תקווה למפלצתון, ודאי שגם לשירים ארוכים קצרים, של 10 דקות וכאלה. אני אישית אף פעם לא הבנתי מה כל כך פופי ברפסודיה בוהמית ולמה כולם כל כך אוהבים אותו. התשובה "כי זה שיר טוב" לא נראתה לי הגיונית, משום מה (למרות שזה שיר טוב). כמובן ששירים של עשרים ומשהו דקות אף פעם לא יכנסו לרדיו (שלא במסגרת ספיישל ספיישל) אבל לפחות את התופעה הכואבת של קיצוץ שירים כדי להכניס אותם לרדיו אפשר וצריך להפסיק. אגב, שירים ארוכים מעלים בעיה אידאולוגית רצינית - מה עדיף, שיר ארוך טוב אחד, או חמישה שירים קצרים טובים? ובאמת שקשה לענות על זה. לא ברור לי אם הדיון הזה היה על שירים ארוכים שאין להם חשיפה, או שירים טובים שאין להם חשיפה. אלו ואלו קיימים בכמויות גדולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ממתי Queen היא להקת פופ? ב. מהו "שיר טוב"? ג. רפסודיה בוהמית הוא שיר מעניין ועשוי בצורה איכותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כמו שאומרים, דברי הוצאו מהקשרם. קווין היא לא ממש להקת פופ, ושיר טוב זה שיר מעניין שעשוי בצורה איכותית. רפסודיה בוהמית, כמו שאמרתי, זה שיר טוב. למה התכוונתי? הציבור בד"כ אוהב רק שירים "פופיים" (במובן הרע של המילה, כלומר קיטש, חוסר השקעה, פנייה למכנה משותף נמוך ורחב) ולא היה ברור לי מה כל כך פופי ברפסודיה, שבגללו כל כך אוהבים אותו, כי הוא, כאמור, לא נשמע לי כמו פופ. לא נראה היה לי שהתשובה המתאימה לשאלה למה אוהבים אותו היא פשוט כי זה שיר טוב, כי הציבור הרחב, כאמור, לא אוהב שירים טובים (או שמא הוא בהחלט מסוגל לאהוב שירים טובים אפילו אם הם לא פופיים, ואנחנו סתם מסתכלים עליו בזלזול?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם רוצות מילים פשוטות שלא אומרות לי שום דבר ויזלטר וגרוניך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
the people want to fill the world, with silly love songs
what's wrong with that? I need to know |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי בכל מקרה, יש לי ציטוט סמית'ס נגדי: "The music they constantly play - it says nothing to me about my life" כל עוד הכרתי רק את מה שמשמיעים ברדיו, לא שמעתי מוזיקה. עכשיו אני מכיר (קצת) דברים אחרים, ואני שומע המון מוזיקה. עוד ציטוט (אני מניח שמזהים את המקור):"You may say I'm a dreamer, but I'm not the only one". וכאן אני אפסיק לפני שזה יהיה מוגזם כבר.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פול מקרטני ולהקת כנפיים מתוך האלבום המשולש המצוין: wings over america. באלבום זה נמצא השיר המיוחד: band on the run, וגם "live and let die" שליווה את רוג'ר מור לאורך הרפתקאותיו הבונדיות ב"חייה ותן למות". "שירי אהבה מטופשים" הופיע כבר ב-wings at the speed of sound. השיר הנוסף ממנו בא ציטוט הוא כמובן "הקשיבו לדבר הגבר". לשני השירים איכות פופית והם הצליחו מאוד במצעדים בזמנו. דיסקליימר: הכותב, ביודעו כי האנושות נחלקת לאוהבי ג'ון לנון מחד, ולאוהבי פול מקרטני מאידך, מבקש לא להסיק מהנ"ל על שייכותו הרוחנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף את ג'ורג' הריסון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת להוסיף זצ''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל גם ללנון לא הוצמד זצ''ל בתגובה שמעליי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז גם הוא שכח. אז אני אוסיף. זצ''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה קופת צדקה להקדוש ר' דייויד בואי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה, מקארטני יבשושי משהו, לנון מלא בעצמו, והאריסון ניראה מבואס כל הזמן. אני מעדיף את רינגו גם בגלל שהוא היחידי שידע להפסיק את הקריירה המוזיקלית שלו בזמן, גם בגלל שקיבלתי את הרושם שמכל הרביעיה הוא ידע הכי טוב להנות מהחיים וגם בגלל שהוא היה חבר טוב של קית' מון (זצוקל''א) שהוא המי המועדף עלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרינגו היה יתרון אחד ויחיד על פני שאר חברי הביטלס, יתרון שנקרא ברברה באך (וגם היא עזבה אותו בסוף). :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שהסיבה שהשיר הזה משודר לא מעט (יחסית לאורכו) היא כי כשמקשיבים לו, זה לא ממש מרגיש כמו שיר ארוך. הוא מכיל בתוכו כמה סגנונות ככה שזה פשוט לא מתחיל להמאס אחרי כמה דקות. (גם לא לאוזן שרגילה רק לשירים קצרים) וכן- זה שיר טוב.למה לפסול את האפשרות הזו כל כך מהר? _________ העלמה עפרונית,ודוא"ל חדש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מוכן לתת קישור למלים של השיר, שכולנו מסכימים שהוא טוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה נחמד לגלות שהן עדיין על המחשב שלי, זכר לימים שבהם התחלתי לשמוע מוזיקה. Is this the real life
Is this just fantasy Caught in a landslide No escape from reality Open your eyes Look up to the skies and see I'm just a poor boy,I need no sympathy Because I'm easy come, easy go, A little high, little low, Anyway the wind blows, doesn't really matter to me, To me Mama, just killed a man, Put a gun against his head, Pulled my trigger, now he's dead, Mama, life had just begun, But now I've gone and thrown it all away Mama oooh, Didn't mean to make you cry If I'm not back again this time tomorrow Carry on, carry on, as if nothing really matters Too late, my time has come, Sends shivers down my spine Body's aching all the time, Goodbye everybody, I've got to go Gotta leave you all behind and face the truth Mama oooh (any way the wind blows) I don't want to die, I sometimes wish I'd never been born at all I see a little silhouetto of a man, Scaramouche, scaramouche will you do the Fandango Thunderbolt and lightning, very very frightening me Galileo,Galileo, Galileo Galileo Galileo figaro, Magnifico But I'm just a poor boy and nobody loves me He's just a poor boy from a poor family Spare him his life from this monstrosity Easy come easy go, will you let me go Bismillah! No, we will not let you go, let him go Bismillah! We will not let you go, let him go Bismillah! We will not let you go, let me go Will not let you go, let me go Will not let you go let me go No, no, no, no, no, no, no Mama mia, mama mia, mama mia let me go Beelzebub has a devil put aside for me, for me, for me So you think you can stone me and spit in my eye So you think you can love me and leave me to die Oh baby, can't do this to me baby Just gotta get out, just gotta get right out of here Nothing really matters, Anyone can see, Nothing really matters, nothing really matters to me, Any way the wind blows.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המילה באנגלית אינה silhouette ? (וכמדומני גם בצרפתית ובגרמנית, לא שזה אמור להעיד על משהו...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משום מה זוכר אכן את המילה מבוטאת כ silhuetto. מצד שני, אולי זה בגלל שאחריה מופיעה המילה of, והן מתחברות קצת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיר אכן המילה היא silhouetto. אבל למיטב ידיעתי אין זה הכתיב הנכון באנגלית, אלא - silhouette. גם לא הצלחתי לאתר האם בשפה אחרת קיימת המילה silhouetto ולכן תהיתי למה התכוון המשורר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו אני מגיבה לפורום עתיק רק כי אני שמחה לגלות שאני לא המוטרדת היחידה מזה😀 ניחוש שלי-פרדי ניסה לתת למלים צליל איטלקי משהו (אופרה=איטלקית )שועל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(האם זה האמוטיקון הלא-ascii הראשון באייל? הנוער של היום) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה שם כלום, רק ריבוע מקווקוו ריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני רואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרשים! גם אני ראיתי רק את הריבוע המקווקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בווינדוס 10 רואה את שניהם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא פחות חשוב ממערכת ההפעלה זה איזה דפדפן, מה הקונפיגורציה שלו וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיותר גרוע הוא שאימוג'ים שונים כוללים (בהגדרתם) צבעים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עינינו רואות כי השיר עוסק בחוויותיו המסויטות של רוצח נמלט. עם זאת, איפשהו בסביבות ''פנדנגו'', הטקסט הופך למשחק אסוציאציות חופשי, והכוח של השיר נשען בעיקר על ההרמוניות הקוליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה פעמים אני צריך להגיד שהבאתי את השיר הזה בתור דוגמה לשיר טוב?! ואני לא בטוח לחלוטין בקשר לאמירה על האורך. שיר שמרגיש כמו שיר ארוך, זה כנראה כי הוא נמתח יותר מדי. שירים שנהנים מהם, לא מרגישים את האורך במיוחד, אפילו אם הם עשרים ומשהו דקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה גירסת הירקות של חלקו של השיר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנמשך קרוב לשלוש–עשרה דקות. השיר נקרא "גירלי" והיה די להיט בזמנו (1971). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"או סופרמן" של לורי אנדרסון הגיע בזמנו לראש המצעד הלועזי. נמשך 9:45 דקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לנו יש דוגמא לשיר מצויין של שלום חנוך טיול ליפו שיר ערוך שמושמע רק ביליה אבל שיר אדיר. לפני 10 שנים הגיעה לידי איזה תקליט שדרים של שיר חדש של שלום אני לא זוכר איזה שיר זה גם לא היה אחד מהמפורסמים אבל על מדבקת התקליט היה כתוב שדרן או עורך יקר עורך שיר זה הוא 7 דקות תוכל להורידו כשסולו הגיטרה מתחיל לאחר 3 דקות 54 שניות שם יש לך זמן לפייד כלומאר להוריד בהדרגה את השיר שלום חבל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצצתי קצת בתקליטי שלום שברשותי, וזה שקרוב לזמן שתיארת הוא "בגילגול הזה" מ-1991. השיר הכי ארוך הוא: "אומרים שבלי"-5:35 דקות. נראה לי שאח"כ יצאו דיסקים שכבר אין לי. בתקליט "בהופעה חיה נמצא השיר "אני שר"-10:04 ד', כנראה הארוך בשיריו של שלום חנוך. סליחה תיקון,במסטרפיס "אדם בתוך עצמו" שמתנגן עכשיו ברקע, מופיע טיול ליפו 10:18 ד'. ראויים לציון גם לילות שקטים 7:44 ד' (המדגים כיצד שלום מפתח את הנה נה, נה נה, נה נה נה ליצירה באורך מלא...), ואדם בתוך עצמו 7:37 ד', מאותו תקליט, בו הרשה לעצמו לפרוש כנפיים אמנותיות ולצפצף על חישובי השמעה ברדיו כגון אורך. השיר הקצר ביותר באלבום הוא "עיר זרה" 5:30 ד'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"טיול ליפו" הוא בעיני לא מעניין במיוחד, והשיר הכי חלש באלבום הזה. "אדם בתוך עצמו" מנופח קצת באורכו, בגלל הנה נה נה נה בסופו, שהוא ארוך ואינו מרתק כמו זה שב"לילות שקטים". Having said that, אני מצטרף: אלבום נפלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לציין שהאלבום יצא מחדש על דיסק בהימאסטר אם בונוסים ממש לא חשובים מהופעה מלפני שנתיים שיר אם דיויד ברוזה אגב זה המכום לישאול את חברת התקליטים למה לא לכחתם בונוסים מההופעה אדם בתוך שישנה בגלי צהל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די נוטה להסכים עמך בקשר ל"טיול ליפו", כששמעתי אותו ברדיו אי אז, עלי להודות שדי התלהבתי, בעיקר מפשטות המילים, שנים אח"כ כשניסיתי לנגן אותו (גיטרה, ליווי בסיסי) התאכזבתי לגלות עד כמה מדובר באקורדים בסיסיים, D7,Am,G,F,C7, מלודיה בנאלית ודי מונוטונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם מי את מתווכחת בעצם, ברור שבק הוא לא המוזיקאי הגדול בכל הזמנים וברור גם שאין מוזיקאי גדול בכל הזמנים מוסכם אחר.הסקירה שעשית לדיקוגרפיה של בק הייתה נחמדה, אבל עמדת המוצא שלה (המון מבקרים החליטו שזה הדיסק הכי טוב של בק ושבק הוא המוזיקאי הכי חשוב ולכן זה הדיסק של כל הזמנים, ואני הולכת להוכיח שאין זה כך) מיותרת. מדהים לראות כמה רמת הדיון יורדת באייל כשמתחילים לדבר על מוזיקה, מישהו אומר שראפ זה לא מוזיקה, ואז מישהו אומר משהו על טום וייטס, והשלישי מנפנף בדיסק של פליטווד מק או השד יודע מה, אתם יודעים, אפשר להגיד המון דברים על מוזיקה פופולרית, לא חייבים לקפוץ כל פעם עם כל מיני רשימות דירוגים מטופשות ולא רלוונטיות לכלום. (הצעות, לנתח שיר של בק, לדבר על מקורות ההשפעה עליו, על ההיסטוריה של סונגרייטרים בארצות הברית, על הקליפ המדהים שהוא עשה ל"LIFE LESS ORDINARY") נ.ב אר אי אם היא לא להקת מיינסטרים עלובה, אפשר לא לאהוב אותה, אבל אי אפשר שלא להכיר בחשיבות העצומה שלה ובהשפעה שלה על המוזיקה האלטרנטיבית האמריקאית) נ.ב שני (נו, גם אני לא יכול להתאפק) אם כבר דירוגים מטופשים, כל רשימה שהיא חייבת להכיל גם את "אוטומטי להמונים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב המאמר עסק בשאלה האם זהו הדיסק הטוב ביותר של בק, או סתם דיסק בינוני שלא. שאלת היותו של בק ''האמן הטוב ביותר בכל הזמנים'' נדחתה על הסף, פחות או יותר. נועה לא עסקה בדירוגים אלא בבחינת הדיסק, תוך השוואתו (באופן לגיטימי ומקובל) ליצירתו הקודמת של המוזיקאי, בדיוק כשם שאני השוויתי את הדיסק האחרון של אמינם לאלו שקדמו לו, וכמו שאסף השווה בזמנו את הדיסק החדש של סנופ דוגי דוג לקודמיו, וכמו שקורה כמעט בכל ביקורת מוזיקה על אמן ותיק. לגבי הנטייה להתחיל להעליב את היוצרים הנסקרים, וסגנונות שלמים, בדיוני המוזיקה באייל, אני נאלץ להסכים בצער. אני אישית התחלתי להאזין לאמינם בעקבות ביקורת שפורסמה באייל, ואני חושב שאלו שאוטמים את אזניהם מפסידים הזדמנויות חדשות. זהו. רק רציתי לבקש לרדת בבקשה מנועה, ולדבר על בק. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי אמר מה שהתכוונתי להגיד בעצמי, אילולא היה עושה זאת לפניי. לא טענתי מימיי שבק הוא האמן הטוב ביותר של כל הזמנים. איני סבורה שדיון כזה הוא בכלל אפשרי, שהרי לכל אחד יש דעה אחרת בנושא. יש שיגידו שבריטני ספירס היא האמנית הטובה בכל הזמנים (כן, יש שיגידו כך), ויש שיגידו שבק, ויש שיגידו ליאור נרקיס, מי שזה לא יהיה. הבעתי דעה, ותו לא. ודווקא הדעה שנגדה אתם יוצאים אינה הדעה שהובעה במאמר, מה שנראה די אבסורדי. אבל כרצונכם, חופש הביטוי, חברים! הייתי מצטרפת בשמחה לדיון הענקי שהתפתח פה בנושא אר אי אם, אולם הידע שלי בנושא הוא זעום, ולכן לא אעשה כך. את המילים של "man on the moon" גם אני ידעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע איך כל העסק התגלגל איך שהתגלגל וחבל. לי לפחות ברור שאת הצגת סקירה מצויינת ומקצועית עם התייחסות אישית במידה ראויה. הבעיה היא בהגדרות מטומטמות של כל מיני ''נפחנים'' כמו גל אוחובסקי שיכולים למלא טור שלם על רמת העריכה הגבוהה באלבום החדש של אבי ביטר (החיים הרסו אותי), כאילו שמדובר באלן פארסון בשיאו. ברגע שמתחילים לצאת בהצהרות מסוג זה נוצר אנטיגוניזם די טבעי. בקיצור, דווקא בתור חובב בק אהבתי את המאמר. מה שצרם היתה ההיסטריה הדבילית של המבקרים שבסך הכל עושה עוול לבק עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדול מכולם בכל הזמנים הוא קוֹקוֹ. אחריו שמעון דן שלהיטו "בתיה בתיה" עשה לנו את מלחמת המפרץ. יש אומרים שגם האשם תמיד גדול, אך במוסיקה ערבית אינני מתמצא. הלהקה הגדולה מכולם בכל הזמנים היא פינג פונג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו מה? עוד פורענות קרבה על דמותי האיילית? ------------------------------- היא מוציאה סיגריה ו"תביא לי אש" אני מצית לה גפרור ונהיה לי חם פתאום אני רואה שנשרף לה השפם היא אומרת לי "האשם, מה אתה עושה?" 'אני, אני מלצר, בבית קפה: בשבע אני משכיב את הילדה לישון, מנשק אותה בלחי ואומר "שלום" (האשם) מנשק אותה בלחי ובעין ובאוזן (האשם, האחד והיחיד) היא לוחשת לי באוזן "ניפגש מחר, אבי המואזין ואמי המוכתאר" אני נכנס לדיכאון ונהיה לי קר איך אנחנו שנינו מאותו הכפר? חיפשתי בחורה עם ערכים ברורים ומצאתי את נחמה, ממאה שערים אני מניח תפילין, לומד בישיבה (כן האשם ידידנו חזר בתשובה) אני הוא האשם תמיד, אלוהים גדול, ואם האל רוצה אז הוא הכל יכול אלוהים הוא לצדי ואני לא לבד אלוהים הוא לא פראייר של אף אחד! (האשם) אני האשם תמיד (האשם) האחד והיחיד (האשם משלנו, האשם לא לבד ובטח לא פראייר של אף אחד) עכשיו נראה אתכם משלימים את השורה הראשונה בכל הקטע הזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהלן חבר'ה מה עניינים הבאתי לכם שיר משהו עלהבנים לא זמר משהו מי יודע מה לא זמר קסטות או זמר נשמה אני האשם האשם תמיד האשם האחד והיחיד האשם הוא שלנו האשם לא לבד הוא בטח לא פרייר, של אף אחד את היתר ניתן לשאר פה להשלים ותיקון טעות: לא "אלוהים הוא לצידי" אלא "הוא אלוהינו ביותר" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי בריטני רק שרה שירים שנכתבו בשבילה ולא כותבת חומרים בעצמה, אל כן הכינוי הנכון הוא ''מבצעת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או ''זמרת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברדיו כבאר יש פירסומות של קנו את דיסק השנה הדיסק של בק נו ואם פרסומת כזאת למה שאקנה את זה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להגיד שבק בשבילי,הוא משו כמו שפרינס,וכמו שפרל ג'אם היו בשבילי פעם. נא לא להתנפל,קיראו עד הסופ ורק אז תגיבו,טופ? תמיד ידעתי שפרל ג'אם זו להקה שאני אוהב אם אתן לה שאנס. אבל הלהיטים שלהם עברו מעליי רוב הפעמים,ולא כ"כ התלהבתי לשחרר כמה לירות כדי לנסות לראות אם זה נכון או לא. בסופ הם הוציאו את דיסידנט,שלושה דיסקים שמסכמים הופעות שלהם באטלנטה,משו שיצר אצלי אוספ של כמה אלבומים שלהם יחד בגירסאת הופעה חיה. התלהבתי,רכשתי וראיתי שצדקתי כל השנים. הדרך לרכישת ויטולו'גי ו-נו קוד הייתה כבר סלולה. בק נמצא אצלי כרגע בפוזיצייה זהה. הלהיט-שניים שלו שיצאו לרדיו רכשו את ליבי ומייד אצתי לרכוש את האחרון שלו,והוא עדיין באותו מקום כבר כמה חודשים,בדיסקמן שלי. האיש נפל עליי במוד מצויין של באסה,המוסיקה שלו התאימה לי פיקס,והמילים חדרו לי לנשומה חופשי. הדרך אל רכישת אלבום שניים שלו כבר סלולה בשבילי. אני יודעת בליבי פנימה שהאיש ימצא את דרכו אל ליבי גם באלבומים האחרים שלו. אם אני צודקת או לא,העתיד יגיד. מה גם שהבנתי שהאחרים שלו לא זהים לזה,כך שלא בטוח כלום עדיין. פרינס עדיין נמצא במצב של חידה עבורי,אבל אני מתארת לעצמי שיומחד אאזור אומצ ואקשיב/ארכוש אלבומ שניים שלו גמכן. להכתיר את הבק כסופרסטאר עולמי,נו ,אני לא יודעת. מה שיכול להיות זה שהסיפור של בק עבורי,ואולי עבור עוד כמוני יהיה כמו הסיפור של קווין זצ"ל. הם הספיקו להוציא באנגליה עוד ועוד אלבומים עד שיצא להיט שניים שהקסימו את כולם,וגרמו להם(וגם לי) לחזור לאלבומים ישנים יותר ויותר כדי לגלות שהם ענקיים כבר מלאנה זמן בעוד שאנחנו סתם ישבנו לנו והקשבנו לציצולים של הפסקות בתיכון. בקיצור,מה שאני רוצה להגיד זה שהאלבום הזה קסום בעיני,וגם אם הוא לא הטוב שבאלבומיו של ההנסן(ואני לא הכתובת לשאלה,אני בקושי שמעתי את הלהיטים שלו מהאחרים,וגם זה לא מרצוני),הרי הוא מספיק קומוניקטיבי כדי למשוכ אחרים להקשיב לקודמים שלו. ואם מה שהכותבת אומרת נכון,האלבום הזה יוכל לעזור לאחרים לברר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר חודשים שמעתי את"SEA CHANGE" לראשונה,בהחלט מצא חן בעיני,מרגש מאוד.אלבום זה התפרסם במהרה, סוחף, מסוג הדברים שגורמים לך לחשוב על יופי בצירוף מוזר של עצב,לזמן קצר מנתק אותך מעיסוקיך ומכניס לאווירה מלנכולית מלאת אור,משאיר חיוך על הפנים וציפייה להאזנה נוספת לו. ברור שאין טיפת דמיון בין"SEA CHANGE" לבין מה שנקרא "מוסיקה" ב-MTV,אבל בכל זאת קהל רב המאזין ל-99 FM וכמובן גם ל-MTV אהב את יצירותיו האחרונות של בק. אלבום זה של בק היה כדמות יפה, בעלת יופי שאי אפשר להתווכח לגביה,ברור שמבקרים רבים שכבר למדו לזהות את המוסיקה שתתפרסם,ידעו מלכתחילה שהאלבום נועד להצלחה בשל יופיו,וזה, שוב, בעיני מאזינים רבים. שינוי סגנון,זה דבר בלתי נמנע,המתרחש עם רוב האמנים בתקופה זו או אחרת,לדוגמא מטאליקה. נהוג לחשוב שאלה המתמידים עם סגנוננם הם הטובים ביותר,מה שלא תמיד ככה.השינוי המוסיקלי של בק חל,כנראה, בעקבות שינויים במצב רוחו,מה שבוודאות סיבה מספיק טובה לשינוי...ולא כפי שטוענים רבים ש"זה לא בק האמיתי"... ישנו דימוי הרב לניק דרייק, יותר מידי גדול.מה שאיכשהו מכעיס אותי. אז לכל מעריציו החדשים של בק:תקשיבו לא לבק של פעם,אלה למקור...ניק דרייק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל בזה שאני ממש ממש אוהב את בק . עוד מזמן. מי שיתחיל עם מיוטיישנס ,זה יהיה האלבום שלו .מי שיתחיל עם סי ציינג' ,יחשוב שזה הכי טוב שלו . בק ( עדיין) לא עשה שום דבר שלא עשו לפניו. בכל שיר שלו אני יכול לזהות מאיפה באה ההשראה/השפעה. הוא אולי הכי טוב בעולם ,אם תרצו ,זה עיניין של טעם . אבל חשוב ? לא .כי זה לא עיניין של טעם . גדולתו היא בעיקר לעשות את הדברים כל כך פשוטים כל כך מובנים ,כאילו שלהלחין זה עיניין של כולם ,כמו תכונת הדיבור למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא חושבת שצריך להשוות את התקליטים של בק אחד לשני ולחפש איזה תקליט מתעלה על חברהו. בק הוא יוצר מוכשר ומקורי, ולא ממש איכפת לי באופן אישי מהביקורות או הפרשנויות השונות על "sea change" אני פשוט יודעת שנכנסתי לחנות התקליטים, שמעתי 2 רצועות והחלטתי ללכת על זה. אתם מנסים לפענח למה האלבום הזה מצליח? בגלל שהוא אמיתי ונוגה. וכל אחד, גם אלו מבינינו שלא חובבים את הרעש האופייני לבק ולא אוהבים את ה"טקסטים הסוריאליסטיים" שלו, יכולים להתחבר לכאב ולפשטות של המלודיות ביצירת המופת הזו. וזו היא לפי דעתי בהחלט יצירת מופת- לקחת את כאבך ולהפוך אותו לחם להמונים מבלי לפגוע באיכויות שלו. האלבום הזה הוא בהחלט חיה נדירה בעולם המוסיקה, וכל פעם שאני שמה אותו, אני נעה בעולם שבין עצבות כואבת למלנכוליה נוגה... עצבות שחודרת אל מתחת לעורקים וכמו מאטה את זרימת הדם לקצב הגיטרות בעדינות פלאית. אין מקום להשוואה בין האלבומים של בק משום שהוא יוצר מתפתח וכל דבר שהוא עושה נשמע שונה מזה שקדם לו, וזו היא איכותו המרכזית, הוא מתפתח ומפתיע. ואני אוהבת אותו בשל כך... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |