 |
רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמם של רוב שומעי מוסיקת הרדיו כעולם נמלה. כל עוד שמעתי רדיו, לא אהבתי מוסיקה. למה? כי השמיעו שירים גרועים. לאלא - טחנו שירים גרועים. אולי פעם באלף שנים שמעתי משהו בסדר.
כשהתחלתי לשמוע דברים "שונים", מהסוג שלא יוצא לאנשים לשמוע ברדיו, סבלתי? ברור שלא.
האם הרוב יסבול? ברור שכן. הרדיו הוא דמוקרטיה עריצה במיטבה, כמו ערוץ 2, כמו ערוץ 10, ןיתור מוחלט על איכות כדי לספק את טעם ההמונים. הם נהנים לגרוס זבל, כנראה, אחרת זה לא מה שהיה נגרס.
בכל זאת, עבור מי שרוצה מוסיקה טובה אבל לא פותח קול המוסיקה, הרדיו הוא התעללות במאזינים. אתה לא יכול לרצות את כל האנשים כל הזמן. לכן נשאלת השאלה, למה לא לנסות לרצות את כל האנשים חלק מהזמן (ולתת מנה רצינית של מוזיקה "טובה", אפילו אם בשעות מיוחדות ומוגדרות מראש) ככה שכולם יהיו מרוצים? כמובן, בגלל שהנוסחה של הרדיו היא "חייבים לרצות כמה שיותר אנשים כל הזמן". כסף כסף כסף. זה המניע שעומד מאחורי המוזיקה ברדיו, לא חשש אמיתי מ"התעללות" בכל אדם שהוא.
התוצאה? אפילו שירים נחמדים כמו, אם כבר מדברים על אר אי אם, לוזינג, הופכים במהירות לשנואי הציבור כי "כמה אפשר לטחון את השיר הזה?" ולחשוב שבאותה מידה אפשר היה להשמיע אחד מהשירים הלא קליטים של אר אי אם (פולס טו קלימב, נניח, אם להביא משהו עדכני) והוא היה מושמע כל כך הרבה אנשים שאפשר היה כבר להתרגל אליו, ולאהוב אותו. אף אחד לא אוהב שיר לא קליט בפעם הראשונה שהוא שומע אותו. לכן תמוה הדבר למה שירים שנטחנים יומם וליל חייבים להיות קליטים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש