בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 11/12/02 23:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רדיוהד חשובים גם אם אתה לא אוהב אותם 1, כיוון שהם משפיעים על המון אמנים צעירים שלקחו גיטרה ליד בערך בתקופה שבין "או.קיי קומפיוטר" ו"קיד איי". אבל באמת, "אמן חשוב" יכול להיות כזה מפני שהוא משפיע על אמנים אחרים (גם אם הוא לא מפורסם בציבור). כנגזרת מזה, יש אומרים שאיגי פופ הוא אמן חשוב יותר מדיוויד בואי, למרות שבואי תמיד היה יותר פופולרי. מקרה אחר: וודי גאת'רי הוא חשוב, כיוון שהשפיע על בוב דילן ושורה ארוכה של יוצרי פולק ופולק-רוק. אבל הוא חשוב גם בפני עצמו, כי הוא היה חלוץ - הוא נחשב לאמן הפולק הראשון. ויש גם אמנים שיהיו "חשובים" כיוון שהם לקחו אלמנטים של שוליים והכניסו אותם לתוך הזרם המרכזי. הייתי מציינת את מדונה כדוגמה קלאסית, אבל היא יותר בקטגוריה של פופ מאשר רוק. אז אולי, למשל, אמנית כמו לורי אנדרסון, שהכניסה אלקטרוניקה ומוזיקה מסונתזת לזרם המרכזי. די לזכור ש"או סופרמן" שלה צעד כמה שבועות בראש המצעד האמריקני. ויש אמנים שהם חשובים כי הם מסמלים תקופה, הלך רוח - נירוונה למשל, סימלו את חזרתו של הרוק הבסיסי, אחרי עידן של שליטת הדאנס והטראנס. הם היו ציר מרכזי בסצינה של סיאטל (בחורים עם חולצות משובצות, שיער פרוע ודיסטורשן בגיטרה), והעיתוי שבו הופיעו ייזכר להם לא פחות מאשר יכולת כתיבת השירים של קורט קוביין. בזמן אחר הם יכלו להיות להקה קטנה מצוינת :-) כמובן שאתה לא צריך לשמוע דברים רק מפני שהם חשובים, אבל כדאי לדעת שהם קיימים, ולזהות את ההשפעות שלהם. זו למשל הסיבה שיש לי בבית את "הצד האפל של הירח" (והאמת היא שהייתי שמחה להיפטר ממנו. משעמם ופומפוזי). 1 אני מאוד אוהבת את שני האלבומים האלקטרוניים שלהם, וגם את הקודמים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רדיוהד הם להקה משפיעה ביותר, אבל על מי, בעצם? ומה זה טוב? מאחר שאני לא ממש שומע מוסיקה בת זמננו, מיוז (הנחמדים) הם הלהקה היחידה שאני שומע שמושפעים איכשהו מרדיוהד, עד כדי כך שכל ביקורת ממהרת להקיע אותם בתור "חקייני רדיוהד" ולפסול אותם על הסף, מה גם שאני, בבורותי כי רבה היא, לא ממש רואה הרבה קשר בין שתי הלהקות. אבל אם פוסלים אותם בתור "חקיינים", מה עניין "השפעה" לכאן? אותו עיקרון: ניק דרייק הוא אמן חשוב בצורה בל תתואר. אני מאוד אוהב את הסמית'ס, ולכן ראיתי חובה לשמוע את ניק דרייק. כמעט נרדמתי. כמובן שזה עניין של טעם, אבל אם הטעם שלי והטעם של מוריסי הם לא אותו דבר, מה בעצם החשיבות של ניק דרייק ה"חשוב" בשבילי? מה גם שמוריסי הושפע מכל מני דברים מוזיקליים מאוד מסריחים. ככלל, כשאני אוהב להקה, ובודק מה ההשפעות המוזיקליות שלה, אני לרוב מגלה חבורות מאוד אנונימיות, או סתם כאלו שאני לא אוהב. היכן חשיבות ה"השפעה", אם כך? יותר מכך, להכיר את הלהקות ה"משפיעות" לא גורם לי לאוהב יותר את ה"מושפעים". כלומר, אני לא רואה שום טעם בבדיקת מקורות ה"השפעה". האם "חשיבות" ו"השפעה" הם מושגים שאולי יש להם ערך עבור יוצרים מוזיקליים, אבל לא עבור קהל המאזינים, שבסה"כ רוצה לשמוע מוסיקה טובה (לטעמו)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה בתוך השאלה - "חשיבות" ו"השפעה" הם מושגים שאולי יש להם ערך עבור אנשים ששואלים את עצמם מהם המושגים האלה. עובדה שמוריסי מעניין אותך מספיק, כדי לטרוח ולהשיג את ניק דרייק, ולדעת מה העניין. אם תזרוק אותו אחרי השמעה אחת או לא, זה כבר תלוי בך. רוב הקהל לא יעשה זאת. אה, וניק דרייק לא אמור להיות חשוב *עבורך*. אבל אתה יודע, ישנה ההנאה הביזארית הזו בלדעת איזה שיר מצטט איזה שיר ומה ריי צ'ארלס שמע כשהיה ילד. זו אותה הנאה שממנה נגזר העצב כשחושבים שלעולם לא נצליח לשמוע את כל המוזיקה הטובה בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(רוב הקהל לא יעשה זאת = לא יטרח להשיג את ניק דרייק בגלל אהבתו למוריסי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נירוונה למיטב ידיעתי לא באו "להחליף" את מוזיקת הדאנס אלא להתמודד עם ז'אנר הפופ/הייר/גלאם מטאל ששלט בגלי האוויר בשנות ה-80 (מוטלי קרו, פוייסן...). המבקרים התלהבו (ועדיין מתלהבים ככל הנראה) מהחבורה הדכאונית וה"אמיתית" שבאה להחליף את להקות ה-cock rock חסרות התוכן הממשי (צחוק הוא שבתקופה הזו הופיעו מי שנחשבות לשתיים מהלהקות האיכותיות יותר בתחום- אקסטרים וסקיד רואו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. ועם זאת, הרוק הנפוח אכן היה בירידה אצל הקהל הרחב, בגלל נפיחותו, ועל רקע זה צליל הדאנס הפך דומיננטי יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוק-רוק? אה..בוא ותקשיב,קידו; מה שהיה ויהיה,למוזיקה הקוריה "גלאם מטאל" ,זה בעיקר השקעה. השקעה?אתה בטח מגחך לעצמך.."איזה השקעה יכולה להיות בשיר עם ליריקה כו צפויה"? אז ככה,תיקח כל להקת גלאם,אפילו את המגוחכת ביותר,למשל פויזן;היא משדרת השקעה,אין מה לומר. השקעה בלבוש,השקעה בסולואים,השקעה במעריצים(ובמעריצות).. ומה היה לנירוונה להציע! חולצות פלנל מתפוררות?שניים וחצי אקורדים?ליריקה דכואנית? עזוב אותך!העולם מסריח גם בלי הגרנג',לא צריך עוד דכאון! ROCK N ROLL
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהצלחה בהמשך הוויכוח הנוקב עם עצמך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |