מפעל התרגום של פטר קריקסונוב | 92 | ||||||||||
|
מפעל התרגום של פטר קריקסונוב | 92 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
ובכן קראתי כמה מהתרגומים שהועלו במאמר - אגב אני מסכים כמעט עם כל מילה שנכתבה על התרגומים החדשים. להלן התיחסות קצרצרה לכמה תרגומים של מתרגמים אחרים: תרגומו של צבי ארד לקרמזוב הוא תרגום יעיל ביותר- ניתן לומר בפירוש שהעברית של ארד עשירה פחות משל קריקסונוב אולם תרגומו קולח ועדכני. תרגומיה של נילי מרסקי- ל"סיפורים פטרבורגיים" של גוגול ל"מותה של אנה או קץ האוונגרד הרוסי" (עם מתרגם נוסף) ול "אידיוט" כוללים גם הם שפה עשירה וקולחת . אולם מרבים מדי לתרגם מושגים השיכים לתרבות הרוסית ( מישהו יודע מה זה "יועץ טוטלירי?") כפשוטם. הערות שיצורפו לתרגומיה יוכלו לעזור פרט לכך הם תענוג. אגב - יועץ טוטלרי הוא פקיד מדרג נמוך- זאת למדתי מהערותיו של קריקסונוב. |
|
||||
|
||||
לפי ''הכפיל'' - יועץ טיטולארי. |
|
||||
|
||||
באתר הבית של עמיתי יניב חמו: http://www.cs.technion.ac.il/~hamo/peter/ |
|
||||
|
||||
אהבתי מאוד את התרגום של קריקסונוב ל"האמן ומרגריטה", אך הייתי נזהר מקביעות נחרצות כמו "ללא ספק, גדול המתרגמים מרוסית לעברית" שקובע עמיתך. כפי שציינת במאמרך, השפה העברית משתנה מאוד מדור לדור, ותרגומים ישנים שנראים לנו כתובים בעברית "מעייפת ומסורבלת" (כלשונו) לא בהכרח היו כאלה, בזמנם. אני משוכנע שתרגומים חדשים משנים ללא הכר, ולטובה, את הנגישות של טקסטים קלאסיים לקוראים צעירים, אך אין בכך לומר שהמתרגם החדש הוא יותר "גדול". אני אישית רוחש חיבה עזה לתרגומים ישנים, אבל לא אתפלא אם זה פשוט מפני שקראתי אותם בגיל צעיר והתאהבתי בהם עד שהשפה עצמה כבר יקרה לי מאוד. חנניה רייכמן תרגם נפלא מרוסית, ומשעשע לראות איך הוא מעיר, בפתח תרגומו מ-1949 ל"משלי קרילוב": "אמנם הקורא העברי בימינו יתקשה בלשונם המליצית של התרגומים האלה, אך לדורם היה בהם עניין רב" - הוא מתייחס לתרגומים שנעשו בידי משה בן דוד הכהן רייכרסון ואחרים החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19. |
|
||||
|
||||
מחשבות שעלו לי בראש עם קריאת הכתבה ותגובתך אליה: איך זה שיש צורך לעדכן תרגומים אך לא את המקור? הרי אף אחד לא יעלה על דעתו לשכתב את "האמן ומרגריטה" במקור, משום שהוא "מעייף ומסורבל". האם באמת תרגומים "מתיישנים" מהר יותר מאשר ספרות מקור או אולי היחס לספרות המקור הוא כאל *יצירה* מוגמרת ואילו התרגום הוא רק פירוש ולכן אין לנו בעיה לשנות אותו? בקשר לחיבה לתרגומים ישנים, אני מוצא שזה תלוי בעיקר בשאלה איזה תרגום קראתי קודם1 בד"כ אני מעדיף את התרגום הראשון שקראתי בלי קשר אם הוא ישן או חדש. מה שכן, אין לי את אותה רתיעה אינסטינקטיבית שיש לאנשים רבים מפני תרגומים ישנים.2 1 בהנחה כמובן שאין הבדל איכותי בין התרגומים. 2 למרות שגם לי יש את הגבולות שלי: זכור לי לרעה למשל תרגום עתיק של תום סוייר שבו מוזכר הכושי "דזשים" |
|
||||
|
||||
ועל זה אמר סחב"ק: "לביבר דמינו, דזשונגל של ממש." |
|
||||
|
||||
נדמה לי שכבר הזכרתי פעם את זשן ולזשן באייל. מישהו יודע מתי ואיך הומצאו ג', ז' ו-צ'? |
|
||||
|
||||
לא יודע, אבל יש בביתי ספר ("יד הלשון" שהזכרתי לא מזמן) עם מאמר חוצב להבות נגד הוספת הגרשים לעברית, ובעד זשן ולזשן. אולי מאוחר יותר אשוב לשם ואראה אם הוא מציין מי הם משחיתי השפה שהוסיפו את הגרשים המכוערים. אגב, זה מאד משעשע לקרוא בספר ההוא: חלק מהדברים שהוא נלחם עליהם נראים היום טריוויאליים לגמרי, וחלק אחר מוזר ביותר. |
|
||||
|
||||
זה של אבינרי, או שזכרוני מתעתע בי? |
|
||||
|
||||
כן, זה. עיינתי בו שוב, והוא לא מציין מי היה זה שהכניס את הגרשים ("קוצים" בלשונו) לשפה, רק מסביר שבסוף המאה התשע-עשרה נעשה מאמץ לברוח מכל מה שנודף ממנו ריח של אידיש - שנקראה אז "ז'רגון" - ומאחר ובאידיש השתמשו בצירופים "זש", "טש" ו"דזש", החליטו לוחמי העברית להמירם באותם קוצים. אבינרי עצמו תומך בג' כי לטעמו מדובר כאן בצליל שקיים בעברית (ג דגושה במבטא תימני, או משהו), ומתנגד לכל האחרים. משפט אחד שאני זוכר: "אני מעדיף טשרניחובסקי וטשרטשיל על צ'רניחובסקי וצ'רצ'יל". |
|
||||
|
||||
ואני מעדיף טשרניחובסקי וצ'רצ'יל. הרגלים. וגם בוטשאטש, משום מה. ושאלה: למה ב"בטסי", "סון טסו" וכו' לא משתמשים ב-צ? כלומר, ברור שכך "נכון", אבל לא לגמרי ברור לי למה. |
|
||||
|
||||
כמובן שאני מעדיף, כמוך, את גירסת השעטנז, וזאת הסיבה שציטטתי את המשפט ההוא. בטוחני שאם היינו גדלים על ברכי טשרטשיל או צ'רניחובסקי (הייתי בוחר בשני בגלל ריח הסיגר של הראשון) היינו משנים את העדפותינו. אפילו ''טשרניחובסקי מרחוב צ'רנו'' נראה נוח לעין שלי. |
|
||||
|
||||
ביידיש, כמו בכל שפה אירופית, יש אמות קריאה (הע' הזכורה לטוב והא'). בעברית בלתי מנוקדת גיבוב כזה של אותיות עלול להטעות. |
|
||||
|
||||
כל הגרשים על ה ז 1 וברצינות, מה הפריע לו בגרשים? 1 טוב, אז לא כולם, אבל הרבה מהם |
|
||||
|
||||
רמזתי על כך בתשובתי לאלון: לא כל-כך הפריעו לו הגרשים עצמם (למרות שודאי לוקח זמן להתרגל אליהם) אלא השאיפה לבטא בעזרתם צלילים שאינם קיימים בעברית. ברוסית, למשל, הוא אומר, הם משנים את הצליל של מלים זרות בהתאם למה שקיים בשפתם, ולדעתו הכלל הזה יפה גם עבורנו. זשאן ולזשאן צריך לא רק להכתב כך אלא, בעיקר, להיות נהגה כך. נסה ותיהנה. |
|
||||
|
||||
אכן, צפיתי בגמלט (בגיכל תרבות בנגריה), מאד נגנתי. |
|
||||
|
||||
רוסים באמת נוטים לאמר ''אקורד גרמוני'', ''גומולוגיה'' וכאלה. בכל שפה יש צלילים שאנשים מתקשים להסתדר איתם, אבל צ' למשל, שזה באמת סתם טי''ת-שי''ן, לא נראה לי מוצדק להרחיקו מקהלנו. |
|
||||
|
||||
נו, טוב, לגבי ה''צ''' ההתנגדות של מר אבינרי היתה בדיוק בגלל זה שיש לו ייצוג מדוייק בכתיב העברי המסורתי, והוא לא ראה סיבה ל''לכלך'' אותו בסימנים נוספים שאינם נחוצים. אולי אם טשטשניה היתה בחדשות באותה תקופה הוא היה משנה את דעתו. |
|
||||
|
||||
טשאטשקעס לא מספיק? |
|
||||
|
||||
אויה, אם היית יודע מה אבינרי חושב על השימוש ב''ע'' כאם קריאה לא היית מאיית כך טשאטשקס (לטעמו אפילו טשאטשקיס עדיף). |
|
||||
|
||||
בעניין הזה אני דווקא מסכים. אולי זה לא היה קורה אילו הייתי קורא יידיש מילדות, אבל ככה אני לא יכול להימנע מללעלע וירטואלית בגרוני כשאני נתקל ב''פערעלמאן אכל לעדער''. היה לי פעם טקסט מתמטי ישן-נושן בעברית, באווילותי נראה לי שאיבדתי אותו, בו דיברו על תורתו של גלוע. |
|
||||
|
||||
הם גם קראו לנעלמים באותיות עבריות וכתבו משוואות מימין לשמאל? |
|
||||
|
||||
:-) אני סבור שלא. |
|
||||
|
||||
לא להחמיץ: אתר חדש עלה לרשת (ותודה, לראשונה בהיסטוריה, למעריב און-ליין על קישור נפלא), ובו סריקות דפיהם של שלושה עיתונים עבריים ישנים: "חבצלת", "הלבנון" ו"המגיד". אפשר לקרוא עיתון עברי מ-1874! ותודה רצינית יותר, כמובן, להוג'י. יש כמה מחלות ילדות מעצבנות, אבל שווה את המאמץ. |
|
||||
|
||||
צ' באמת אפשר לבטא בכתיב עברי רגיל, אבל זה יכול ליצור מקרים שבהם לא תדע איך לבטא את המילה. מעבר לזה ביחס לז' ולג', לא נראה לי שיש לאנשים בעיה להגות אותם. אני חושב שהם פשוט לא היו בשימוש בישראל בעת כתיבת התנ''ך והתלמוד. בכל מקרה ''זש'' ו''דזש'' נראים לי הרבה יותר קשים להגיה כך שאני לא רואה איך זה פותר את הבעיה. |
|
||||
|
||||
אתה צודק. הבלשן שאני נושא את דברו כאן טען שאין להכניס לשפה צלילים חדשים ש''לא היו בשימוש בישראל בעת כתיבת התנ''ך והתלמוד''. ההיסטוריה לא קיבלה את הגישה שלו בעניין זה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאפילו אבינרי בעצמו הבין שהקרב שלו אבוד, ולא לחינם כתב על טשרטשיל שזו דרכו ''כשהוא לעצמו''. לא נמנע אבינרי מכתיבת ''ז'בוטינסקי''. |
|
||||
|
||||
תגובה 42700 הו, איפה הימים של אפו? |
|
||||
|
||||
תודה על ההפנייה. במקרה נתקלתי היום לראשונה במאמר המצויין של טל, שרק מחזק את דעתי ההיא. |
|
||||
|
||||
אני תוהה אם התרגומים המחודשים חדשות לבקרים הם תופעה יחודית לשפה העברית, או שהיא קיימת גם עבור שפות שהיו קיימות ברציפות, בלי שיאלצו להמציא אותן מחדש לפני כמאה שנה אחרי הפסקה של כמה אלפים טובים. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע לגבי "חדשות לבקרים", כי זה כבר תלוי בקצב ההתפתחות של השפה, אבל תרגומים מעודכנים ודאי שאינם תופעה עברית במיוחד. בשנת 2000 יצא תרגום חדש לאנגלית של "הנסיך הקטן", לא ספר ישן כל כך, וגרר כצפוי מנעד רחב של תגובות, אוהדות ומתעבות. אני בטוח שהומרוס, דנטה, דה-סרוונטס ובלזק תורגמו לאנגלית (נניח) יותר מפעם אחת לאורך השנים. |
|
||||
|
||||
אפילו הארי פוטר תורגם לאנגלית עבור האמריקאים. ____ וזה מזכיר לי, שכאשר יצא הסרט "טרופו של המלך ג'ורג' השלישי", הוא הופץ בארה"ב תחת השם "טרופו של המלך ג'ורג"' (בהשמטת ה"שלישי"), שכן עלה החשש שהאמריקאים יתמהו איך זה שהם עדיין לא נתקלו בשני הסרטים הקודמים בסידרה. |
|
||||
|
||||
איך אמר טווין? שני עמים המופרדים ע"י שפה משותפת... |
|
||||
|
||||
:-D ניתן איזהו הסבר לשינוי השם, מ-"Philosopher's" ל-"Sorcerer's" אאזנ? מילה מסובכת מדי לאמריקאים? והיו עוד שינויים בגוף הספר?
|
|
||||
|
||||
הם חששו ש''אבן הפילוסופים'' ישמע פלצני מדי וידחה ילדים (זכור שזה היה הספר הראשון, לפני שנהיה ברור שכל מה שכתוב לו הארי פוטר על הכריכה יחטף כמו סופגניות בתחנת משטרה), ולעומת זאת ''אבן המכשפים'' נשמע מגניב ופנטסטי. עצוב, אבל נכון. לא ידוע לי על שינויים נוספים, אבל בהחלט יתכן שהיו. |
|
||||
|
||||
יצירות קלאסיות דווקא כן משוכתבות לשפה מודרנית יותר, למשל כדי לחבבן על בני-הנעורים. זה נעשה ליצירות שייקספיר באנגלית, למשל. אבל נכון שתמיד יישאר "רצוי" יותר לקרוא את המקור, וזה טבעי: כשמתרגמים, ממילא פוגמים בטקסט באיזה אופן, אבל בתוך אותה שפה יש יתרון אינהרנטי למקור הלא-מעובד - אחרת זו כבר לא יצירתו של המחבר המקורי, אלא יצירתם של שניים. מצד שני, אם ספר עתיק כתב בשפה ה"פשוטה" של זמנו, זו בוודאי לא השפה העממית של ימינו, ולכן הקורא העכשווי קורא, בעצם, יצירה אחרת. הספר "גלש" עם השנים לשפה שונה, ואם לא מתרגמים אותו לשפה מודרנית יוצא משהו אחר מזה אליו כיוון המשורר. זו בעייה, ואין לה כנראה פתרון קל (או פתרון בכלל). אבל אני לא סבור שתרגום צריך דווקא להתיישן יותר מהר מהמקור. תרגומים של התנ"ך לאנגלית, אם לקחת דוגמה קיצונית, התיישנו אולי יותר *לאט* מהעברית המקורית. |
|
||||
|
||||
איזו חשיבות יש ל"יצירתו של המחבר המקורי"? מעבר לקסם האותנטיות, הסיכוי שהשפה המדוייקת בה בחר המחבר המקורי להשתמש ברגע הכתיבה, היא השפה המיטבית (עבור הקורא), הוא נמוך, לא? אגב, אני משוכנע שגם ניתן לתרגם את התנ"ך לעברית טוב יותר (עכשיו כולם כועסים עלי, לא? :) ), וסביר שגם אז, חלקם של מדלגי הדילוגים והנאחזים במילה ובאות 1 לא היה נגרע 2. 1 מדוע "נעשה ונשמע" ולא להיפך, כדרך הטבע? או מדוע נפתחת התורה באות ב' 2? וכו' 2 הרי אם התנ"ך היה נפתח ב"היֹה היָה", היו טוענים שהאות ה' באה לומר לנו שעוד טרם הבריאה כבר היה בורא העולם. |
|
||||
|
||||
רגע רגע, קודם כל נראה לי שאין לנו ויכוח - אני בדיוק הסכמתי כאן עם תגובתך הישנה שספרים משנים את שפתם עם שיני הזמן. אני לא אומר שיש "חשיבות" ליצירתו של המחבר המקורי, רק שכל עוד אתה מסוגל לקרוא אותו בשפת-המקור (וזה כאמור נהייה יותר ויותר קשה), אתה לפחות קורא את הספר שהוא כתב. אם הוא סופר טוב, אז יופי. יכול בהחלט להיות שמתרגם מוכשר יוציא תחת-ידיו ספר אפילו יפה יותר מהמקור (לפחות עבור קוראים מסויימים), גם בלי שעבר זמן1. אבל אני חושב שזה נדיר, במקרה שהסופר המקורי הוא באמת מעולה. הזכרתי כבר את "פגימות" של ויזלטיר כאן פעם: הוא, כמתרגם, חש על בשרו את ה"חללים הקרועים, העגומים" המופיעים בכל תרגום שלו (נכון, שירה זה אפילו יותר מסובך). לכן, *אם* אתה יכול לקרוא *בשפת המקור של-ממש* - השפה ההיא, של זמנה, וזה לעיתים קשה עד בלתי-אפשרי - אתה לפחות יכול להבין למה אנשים מתרגשים משייקספיר או צ'וסר. יש ספר סיפורים קצרים ומוזרים בשם "חיי עיר" של דונלד ברתלמי. אין לי אותו לידי, אבל אני זוכר גם שם, באחרית-דבר, את המתרגם דן בקושי לתרגם ספר הנעוץ עמוק בתרבות המקורית (הניו-יורקית, למשל) לתרבות התל-אביבית. אם תתרגם את התנ"ך לעברית של ימינו, תרויח זרימה חפשית של קריאה ואולי תבין יותר טוב, אבל תפסיד מספר רב של מכמני לשון שאי-אפשר לתרגמם ללשון ימינו ממש כשם שאי-אפשר לתרגמם לאנגלית. כשקוראים בתנ"ך באנגלית, פתאום זה נראה כמו מין איזה סיפור, קריא אבל קצת משעמם, וחסר את הליריקה היפהפיה שיש בחלקים גדולים שלו. מעניין, באמת, איך עמיחי היה מתמודד עם זה. 1 אני יותר אוהב את "סתם סיפורים" בתרגומו של רגלסון מאשר את "Just So Stories" של קיפלינג. |
|
||||
|
||||
העברת ספר מתרבות נ''י לתרבות ת''א אינו תרגום אלא טרנס-קולטוריזציה. אני מעדיף לקרוא תרגום שלא הופך ''סטארבאקס'' ל''בית קפה'', אלא לכל היותר מוסיף הערת שוליים. מבחינה זו בדיוק תרגומיו של קריקסונוב הם מצויינים, שכן הוא מביא את הקורא (במידת האפשר) אל התרבות הרוסית, במקום להביא את התרבות הרוסית אל הקורא. |
|
||||
|
||||
מסכים לגמרי. אני חושב שהמתרגם של "חיי עיר" נקט באותה גישה בדיוק, אני זוכר בהחלט שהיו לו הערות-שוליים בסוף הספר. הוא שאל שאלה מופשטת יותר - הנה תרגמתי לעברית ולא עשיתי שום טרנס-קולטוריזציה, עכשיו מה קורה? המשמעות עוברת? הטירוף יוצא אותו טירוף? |
|
||||
|
||||
לא חייבים לתרגם את התנ"ך בדיוק ללשון ימינו, ובוודאי לא כאוסף סיפורים, אבל נראה לי סביר שצוות מוכשר של מתרגמים היה מוציא תחת ידו גירסא "טובה יותר", לפחות מבחינות מסויימות. אני אגב, מאוד אצטער אם זה יקרה ולא בדקתי בנפשי בדיוק מדוע. בנוגע ל"אם הוא סופר טוב": ישנן מספר תכונות ספרותיות העושות יצירה ספרותית לנעימה. בניית הדמויות באופן כללי, תיאור הגיגייהן בפרט, תיאורי הנוף, גרעין העלילה, בניית פרטי העלילה וגם, כן גם בחירת המילים לכל אלו. בפרט, ניתן למשל לתאר תיאור טוב מאוד מחשבות דמות בסיפור, גם אם השפה אינה מעולה, אלא רק טובה. הנקודה היא, גם אם לא הבאתי דוגמאות לכך, שלא כל סופר, לא בכל יצירה ספרותית, מגיעות כל האיכויות הללו למיטבן, ועדין יכולה היא להיות יצירת מופת, למשל כי רק שלוש מן האיכויות הנ"ל הן מעולות, ואילו האחרות הן רק טובות. כאן, יתכן שיש מקום למקצה שיפורים ע"י משכתב מוכשר. |
|
||||
|
||||
שוב - אין לנו ויכוח. מכיר את "פייר מנאר, מחברו של דון קיחוטה"? סתם, נזכרתי בו בהקשר של "משכתב מוכשר" וכתיבה-מחדש של ספר של מישהו אחר. |
|
||||
|
||||
שלום לכולם, טל הסב את תשומת ליבי לדיון המעניין המתקיים כאן אז אני מצטרף :) אני מסכים שאין לומר על מתרגם שהוא "גדול" כיוון שהוא משפר את נגישות היצירות לקוראים צעירים. זאת לא הייתה כוונתי. השפה העברית של היום-יום, השתנתה והתפתחה לאורך השנים, וגם בעשורים האחרונים. ליבת השפה נשארה (כך אני מאמין ומסרב לחשוב אחרת) ללא שינוי, העברית היפה, אך לא ניתן לתרגם בעזרתה בלבד. יש צורך בשפת היום-יום, בעיקר לתיאור יחסים ושיחות בין אנשים, מכרים, חברים - ושפה זאת, שוב, התפתחה בעשורים האחרונים. איני יודע עד כמה השפה הרוסית נגישה לך, אבל שם יש ביטויים שפשוט לא ניתן היה לתרגם בעברית הפחות בשלה בצורה מדויקת. לכן באתר שלי אני מקפיד לשים את המקור הרוסי ליד התרגום, שאז רואים את מלאכתו הנהדרת של מר קריקסונוב בפעולה. התרגום של האמן ומרגריטה, משם דווקא עדיין לא ציטטתי פסקאות, מכיל כמות נכבדה של שימוש בשפת יום-יום שמוסיפה, לדעתי, לעקצוצים האופיינים ללשונו של בולגקוב. ניתן לטעון שאין לשפוט מתרגמי עבר, שכן לא עמדו לידם הכלים בדמות השפה המפותחת, ואני מסכים. אך אין בכך כדי לגרוע, ולו במעט, מגדולתו של קריקסונוב. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח למה כוונתך ב''ליבת השפה'', אבל נראה שאתה מסכים שלמתרגמי עבר עמדה עברית פחות בשלה מלקריקסונוב. דווקא במצב זה, אולי, מתרגם יכול להפגין גדולה יתרה, כשהוא מותח ומרחיב את גבולות השפה. ככל הידוע לי, התרגום המקורי של מחזות שייקספיר לגרמנית נחשב לאבן-יסוד בשפה זו. באתרך אתה מציין ש''גדולתו של פטר קריקסונוב היא, בעיניי, חוסר היכולת להתפשר ולתרגם יצירות ''בערך'' ו''מספיק טוב''''. אני לא הייתי מייחס פשרנות כזו למתרגמים אחרים מרוסית, אבל ניחא, אני לא בעד לפתוח בתחרות של מיהו גדול המתרגמים, ואני לא בטוח שאפשר להכריע בתחרות כזו. ודאי שאין בכוונתי לגרוע או לזלזל בגדולתו של קריקסונוב. פשוט נדמה לי שגם אחרים עשו עבודה מופלאה, גם אם כיום היא נראית ''מעייפת ומסורבלת''. |
|
||||
|
||||
תרגומיו של צבי ארד אינם חדשים אלא ישנים, והם מודפסים מחדש ללא עריכה, וזאת ללא הערה מצד המו''ל. מעשה שערורייתי, לדעתי. |
|
||||
|
||||
טקסט שקשה לקרואו איננו מיושן אלא הוא כתוב בשפה גבוהה. לכן, התרגומים של צבי ארד אינם מיושנים. מי שקרא ספרים שקריקסונוב תרגם בשפה הרוסית מגלה כי קריקסונוב תרגם אותם לשפה פשוטה מדיי. ואילו צבי ארד תרגם כנדרש. לפיכך צבי ארד פי מאה יותר טוב מפטר קריקסונוב. |
|
||||
|
||||
לא כתבתי שתרגומי ארד מיושנים, אלא ישנים. על הזמן שחלף מאז נעשו אין ויכוח, ולכן זו עובדה פשוטה ולא הערכה שיפוטית. איני מעונין לחלק ציונים לארד בהשוואה לקריקסונוב על סמך הספר האחד שקראתי בתרגום שניהם. תמהני על הכינוי שבחרת לך; אני מבין שטוב-טעם אינו בין מעלותיך. |
|
||||
|
||||
נדמה לי כי אותו תרגום טרם הופיע כשכתבתי את המאמר. בכל אופן, קראתי את ''קרנינה'' בתרגום מירסקי, והתרגום אכן משובח (למרות שמעולם לא קראתי גרסה אחרת של הספר, כך שאין כאן ביקורת השוואתית, סתם הערכה סובייקטיבית). |
|
||||
|
||||
וואלה. זה מה שקורה כשעונים בלי להציץ בתאריך הכתיבה המקורי. |
|
||||
|
||||
קיבלתי ליום הולדתי (החל היום, ברכות ומתנות יתקבלו בברכה) את הספר ''האמן ומרגריטה'' בתרגום החדש. אני מקווה שהוא ימלא את הציפיות. |
|
||||
|
||||
מז"ט ועד 120. אני חגגתי בשבוע שעבר. שמתי לב שחלק גדול יחסית מימי ההולדת שאני יודע עליהם חלים בין ינואר למרץ. |
|
||||
|
||||
ערן בספטמבר, ירדן, ארז ועמית מנדלסון בנובמבר, דובי והעפרונית בדצמבר, ברקת באפריל, אנשלוביץ' ביולי...הנה, שום דבר בין ינואר למרץ. (כל התאריכים הנ''ל הם ע''פ מידע איילי גלוי בלבד, כמובן) |
|
||||
|
||||
טוב, אז אולי זה רק במשפחה שלי ובעבודתי. |
|
||||
|
||||
אגב, אמרתי היום "עד 120 או עד שימאס, מה שיבוא קודם", בחיוך כמובן. למה אני מספר לכם? שתדעו שזה לא מעורר את ההתלהבות הצפויה. יתכן שמז"ט פשוט והמוני עובד טוב יותר. |
|
||||
|
||||
גם אני ביולי. וביולי הקרוב יומולדת עגול. מסיבת הפתעה תתקבל בברכה. |
|
||||
|
||||
צרור איחולים, ותיהנה מהספר. (25 באפריל, וכולם מוזמנים לפסוח בשקט כדי לא להזכיר לי שהתרחקתי עוד צעד מילדותי). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לעתים – לא קרובות – ישנם תרגומים שדווקא משפרים את המקור ונוטעים בו איכויות משובחות מאלו שהיו בו במקורו. סתם כך ובלי הכנה, אני יכול להזכר בכמה דוגמאות: א. תרגומיו של אלתרמן לחלק מהבלאדות הסקוטיות הישנות. כאשר קוראים אותן זו לצד זו, תרגום מול מקור, אין כל ספר שהתרגום עולה בכמה דרגות על המקור. ב. תרגום "החיל האמיץ שווייק" – בתרגום ישן שעשה, נדמה לי, חיים אמיר, המקור מקוצר לא מעט והמתרגם נוטל לו חירויות כאלו ואחרות בשפת התרגום. אחרי קריאת התרגום המלא והנאמן למקור של רות בונדי ניתן לעמוד על נקלה על כך שכמעט כל החלטותיו של אמיר נכוחות ונבונות היו. כל שגרע, לטוב גרע. כל ששינה, לטובה שינה. ג. תרגומי נתן אלתרמן (ופחות מזה, לאה גולדברג) לשירי קדיה מולודובסקיה. בעיני, בשירים הילדה אילת עם שמשיה תכלכלת (אלקע מיט דר בלאוער פאראסאלקע) ולבטח גלגוליו של מעיל (מישהו יכול להפנות למקור ביידיש? אני לא מצאתי) הוא שיר שקשה לחשוב עליו באופן כלשהו לבד מבתרגומו – כל כך דבקו השניים. |
|
||||
|
||||
ג. בתור מי שגדל על הגירסא העברית של שירי קדיה, ודאי שקשה לחשוב עליהם באופן כלשהו לבד מבתרגומם, שהרי זאת הגירסא היחידה שאני (ואני מניח שגם אתה) מכיר. אינני יודע איך נקרא גלגולו של מעיל, או פתחו את השער במקור, וגם את שמה המקורי של איילת למדתי ממאיר שלו ולא מקדיה מולודובסקי. |
|
||||
|
||||
מעשה במעיל - א מעשה פון א מנטל מיט טונקעלע געוואנטל - מעשה במעיל מאריג כהה. הספר מעשהלעך - מצאתי באוניברסיטת חיפה. כל טוב, נמרוד. |
|
||||
|
||||
חבל על דאבדין ולא משתכחין |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שיש כאן שיפור, אבל התרגום של אהרון אמיר ל''הבית בקרן פו'' יצר כמעט ספר חדש ביחס למקור, ולא פחות טוב ממנו. |
|
||||
|
||||
אני את שלי כבר אמרתי כאן תגובה 152680. |
|
||||
|
||||
אני לא יודעת מה איתכם, אבל לדעתי הטקסטים הרוסיים למשל כתובים בשפה די גבוהה, וזה בדיוק חלק מהיצירה! כשמתרגמים, צריך להיות נאמנים לסגנון השפה כדי להעביר לקורא את החוויה כמה שיותר קרוב למקור! אני אישית מתבאסת לחלוטין בכל פעם שאני רואה שהשפה נהיית יותר ויותר פשוטה ויומיומית. כל הכיף זה שחלק מהאוירה של הספר זה השפה הגבוהה, הפיוטית, הארכאית הזאת. חבל שהורסים יצירות בשביל להפוך לסתם רב מכר. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
There are more fools in the world than there are people. ~ Heinrich Heine
|
|
||||
|
||||
וקרובי שמואל קלמן אמר על כך שאלוהים אוהב את השוטים. עובדה שהוא ברא כה רבים מהם. |
|
||||
|
||||
אפרופו הערות שוליים (או הערות סוף) - מה דעתך - דעתכם - על ה"שיטה המשולשת" להערות בספר לוויתן (של אקונין), שערך קריקסונוב? |
|
||||
|
||||
איזו? החלוקה להערות שוליים, הערות שנדחות לסוף הספר והערות של "רמזים ספרותיים", שגם הן בסוף הספר? טרחני ומעצבן. העדפתי את השיטה הקודמת (הכל כהערות שוליים), אבל נראה שהם נבהלו מהביקורות שאמרו שהערות השוליים מעצבנות. אני שונא לדפדף שוב ושוב ושוב לסוף הספר כדי לקרוא את ההערות. זה מבטיח שאני בטעות אקרא את העמוד האחרון של הספר ואגלה מי הרוצח, או לכל הפחות אקרא הערה מאוחרת מדי ואדע שהולכים להזכיר אקדח עוד חמישים עמודים, שלא לדבר על כך שהפגיעה בשטף הקריאה הרבה יותר קשה. אשר להערות עצמן: נהדר. מוסיפות המון לחווית הקריאה. רק צרמה הערה אחת שאמרה "כאן זו כנראה טעות של הסופר" (אחרי ש"שגיאות" רבות פורשו בתור "חופש ספרותי"), דווקא כשזה לא היה ברור בכלל. |
|
||||
|
||||
גמני גמני! שלא לדבר על זה שלקח לי איזה זמן לקלוט את החלוקה הזאת, וזה היה בכלל מעצבן. וגם לא הבנתי באמת אם הם דיברו עם הסופר והוא אמר להם מה מכוון ומה לא, או שהם נטלו לעצמם חופש "תרגומי" לגבי ההערות... חוצמזה, היו גם כמה מקומות שחסרו לי הערות לגביהם, אבל לא זכור לי כרגע איפה. |
|
||||
|
||||
למיטב הבנתי חלק מההערות הן של הסופר, וחלק של המתרגם, ולכן ההפרדה. |
|
||||
|
||||
אז הכישלון כפול: לא ברור מה של הסופר ומה של המתרגם (כמובן שעכשיו, כשאני מודע לקיום ההפרדה, אני משער שכל מה שבגוף הספר הוא של הסופר, אבל לא היה לי מושג עד עכשיו שהייתה הפרדה כזו). |
|
||||
|
||||
איך הבנת את זה? זה כתוב באיזה מקום? והאם זה פותר את הבעיה שהעלה גדי - העניין של "חרות ספרותית" לעומת "טעות"? |
|
||||
|
||||
נהניתי מאוד מקריאת האמן ומרגריטה. נדמה לי שבעזרת התרגום הקולח, הישיר, הברור, היה קל לי להתחבר למקומות להתרחשויות ולהוויה וזאת למרות שאין לי כל היכרות עם מוסקבה ועם השמות והצבעוניות של הדמויות בסיפור. תרגום תוך שימוש בשפה עדכנית ומוכרת בהחלט תורם תרומה מכרעת לאותו חיבור. תודה לפטר קריקסונוב |
|
||||
|
||||
בלי לגרוע מהשבחים, עדיין לא קראתי תרגום מזהיר לקלאסיקה רוסית. את תרגומי ארד לא קראתי עדיין, אבל בתור דוברת רוסית שקוראת בעברית (עליתי בגיל מאד צעיר, קשה לי לקרוא בשטף ברוסית), יש לי אפשרות להשוות. קריקסונוב, באמת כל הכבוד לו על החידושים ובעיקר על ההערות, שלדעתי אף תרגום אינו שלם בלעדיהן. הבעיה היא, שהנסיון הנואש שלו להישאר נאמן לחלוטין למקור, גורם הרבה פעמים לניסוח מאולץ. כשאני קוראת את התרגומים שלו, היות הטקסט שלעיני תרגום ולא מקור בולטת עד כאב. מירסקי, שהיא מתרגמת מחוננת בד"כ, יש לה לעיתים בעיות משלב, והיא נוטה להפוך את הטקסט המתורגם למסובך יותר מהמקור. למשל, התרגום שלה ל"הגוורדיה הלבנה" של בולגקוב - התחלתי לקרוא אותו והתייאשתי. כל כך הרבה שפה מליצית וגבוהה, כל כך הרבה סלסולי תחביר... ידעתי שמשהו חייב להיות לא בסדר, כי הסגנון הכמעט לירי הזה כל כך רחוק מסגנונו הפשוט והציני של בולגקוב... בצר לי פתחתי את המקור הרוסי, והוא התגלה כפשוט וקולח! חבל. ננסה את ארד, אולי הוא יצליח... |
|
||||
|
||||
אם את קוראת רוסית, לשם מה לך בכלל לנסות את התרגומים? |
|
||||
|
||||
''קשה לי לקרוא בשטף ברוסית'' |
|
||||
|
||||
לעיתים תרגום מתחדש מפאת דלות השפה הנרקמת והולכת, אצלנו בישראל,אל לו לחידוש לעוות את תחושת הזמן בו נוצר הסיפור, למרות היות הסיפור גדול ומעל הזמן במהותו, לא ייתכן לגזול מן הקורא את אוירת הימים שהם תפאורה ככ חשובה,. מקוה שלא יעלה בדעת מישהו לרענן את התנך.............דרוריתי |
|
||||
|
||||
האמנם יש לעברית יתרון גדול? ספר שנכתב במקור בעברית אינו זקוק לתרגום לעברית. ספר שנכתב במקור באנגלית זקוק לתרגום לכל השפות האחרות, וגם אז צריך לפעמים לתרגם מחדש, מאותן סיבות. נכון ששייקספיר יש רק אחד, אבל גם עגנון או עמוס עוז יש רק אחד. יש כמה וכמה תרגומים של התנ״ך לאנגלית. |
|
||||
|
||||
יש מקום לתרגום של שייקספיר לאנגלית מודרנית: אפילו לא כל החרוזים אצלו עובדים, כי ההגייה של מילים באנגלית השתנתה מאז זמנו. מי שרוצה לשמוע על כך, וגם קצת על אחד המחזות המפורסמים שלו, ר’ כאן. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |