 |
מחאה ציבורית נגד חזרתו של חנן גולדבלט לבמה | 3737 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
יש (א)נשים שלא יודעים מתי להפסיק- הבן אדם ישב בבית סוהר, שילם פיצויים, התחרט בפומבי, מה עוד רוצים ממנו? זה מתחיל להיראות כמו התעללות לשמה. מי שנפל כ"כ קשה, צריך להפסיק לבעוט בו. ולגבי דבריה של גל שרגיל על חזרה לזירת הפשע, לא ידעתי שגולבלט אנס נשים במהלך הצגות, על גבי הבמה. זה לא שגולדבלט הוא אריה דרעי, שלא הודה (ויש חשש שגם לא עזב), ולמרות זאת חזר אשכרה לזירת הפשע. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הארנב שלפני צודק. מקוממת התגובה של אורית סוליציאנו כאילו "גולדבלט חוזר לקדמת הבימה כאילו מאום לא קרה".ארבע שנות ישיבה בכלא זה "מאום לא קרה"? מה צריך לקרות כדי שמבחינתה של גב' סוליציאנו יחשב כאילו כן קרה? ארבעים שנות ישיבה בכלא? גלגול בזפת ונוצות בכיכר העיר? גם ההשוואה שלה לרצח מקוממת. נראה כאילו היא לא מבחינה במדרג של עבירות, ומבחינתה עבירת מין היא העבירה החמורה ביותר, שקולה לרצח. יש כאן טשטוש ערכים. עבירת מין היא חמורה וראויה לעונש, אבל היא לא רצח; מה עוד שהעבירות שעליהן גולדבלט נענש אינן נמצאות במדרג הגבוה ביותר של עבירות מין. נראה שכדי לקדם אג'נדה שלה הגב' סוליציאנו מוכנה לטשטש גבולות והירארכיה בין עבירות: דין פרוטה כדין מאה, דין מעשה מגונה כדין רצח. אני מצטער בשביל הנשים שנפגעו על ידי גולדבלט. אני מצטער גם בשביל גולדבלט שהצטייר כאדם חביב ובדרן שככה נפל. אני מקווה שהנשים שנפגעו ממנו טופלו ושוקמו (נדמה לי שגם שילם להן פיצויים, ולא שהפיצויים לכשעצמם סוגרים את הפגיעה בהן). אני חושב שגם לגולדבלט מגיע לסגור את הפרק הזה מאחוריו.גם לנו, כחברה. חברה אינה צריכה להיות עסוקה בלי סוף במעשה שקרה. צריכה להיות לנו יכולת לחרטה, לסליחה, לכפרה, לשיקום. אין זה נכון להמשיך לרדוף אדם כזה כל חייו, ואין זה נכון עבורנו כחברה להמשיך לעסוק בזה לתמיד, בצורה אובססיבית ונקמנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם צבי וארנב. התגובה של סוליציאנו צדקנית. לטעמה החוק והמשפט אינם ממלאים את תפקידם וחובתנו להוסיף ולהגביל את גולדבלט מעבר למה שקצבה לו מערכת הצדק. הסיבות לכך שהיא חושבת שהעונש שריצה והחרטה שהפגין אינם מספקים נותרות מעורפלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, מה דעתך על דרעי כשר הפנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הגבלות בחוק על נושאי משרה ציבורית. לטעמי הן היו צריכות להיות קפדניות יותר, אבל אני חושש שאני נמצא במיעוט קטן מבחינת התכונות שאני מחשיב ראויות למכהנים במשרות ציבוריות. דעתי על דרעי כשר הפנים לא יותר או פחות גרועה מדעתי על כל שאר האופורטוניסטים שהתואר והכבוד מעניינים אותם ולא ניהול ענייני המדינה לטובת אזרחיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם דרעי וגם גולדבלט "שילמו את חובם לחברה" (ביטוי שאני לא אוהב אותו אבל לפחות אנחנו מבינים במה מדובר).דרעי חזר לתפקידו אחרי שנבחר בבחירות דמוקרטיות, שבהן יריביו ניסו לשכנע שלא לבחור בו בדיוק מהסיבה הזו - שהוא הראה שהוא מושחת. אבל חלק מהציבור נתן בו אמון, ז"א: שלמרות העבירות שעבר חלק מהציבור ראה אותו ראוי לחזור למשרה ציבורית. גולדבלט אינו עומד לבחירה, ואינו צריך לעמוד באמות מידה של מנהל תקין. חופש העיסוק מאפשר לו להעלות מופעי בידור. זה מה שהגברות המצוטטות לעיל מנסות - לשכנע את הציבור לא ללכת למופעיו, כחלק מהמשך ההענשה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוליציאנו ושרגיל מנסות יותר מאשר לשכנע את הציבור לא ללכת להופעות- הן מנסות למנוע מהתאטראות להעסיק אותו: "לא ברור לנו איך ניתנה לו שוב ההזדמנות להיכנס לתפקיד הכרוך במרות, כשהוא נמצא בסביבת קטינות." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זה מה שהן מנסות לעשות, וזה מה שמקומם. מלבד נושאים כמו חופש העיסוק והצורך שלו להתפרנס, נראה שיש כאן מידה של נקמנות ורודפנות. מבחינתן עבריין לא יכול לחזור למוטב, ומי שחטא בעבר תמיד ימשיך לחטוא. אי אפשר להאמין שלמד את הלקח, שהפנים, שהבין שהיה לא בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הצורך שלו להתפרנס: הוא עבד בינתיים בעבודה אחרת (נהג) והוא כבר בגיל פנסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחקנים בד''כ לא צוברים זכויות פנסיוניות ברמה שמאפשרת פרישה מהמקצוע וחיים בכבוד לעת זקנה, בוודאי אם ''נעדרו'' מהמקצוע במשך כמה שנים עקב ישיבה במאסר. ונהג לא מרויח כמו שחקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש חובתנו? לא מדובר כאן על מה שמישהו חייב לעשות אלא על מה שראוי. אדם יכול להביע את הסתייגותו וסלידתו האישית מגולדבלט וממעשיו בכך שלא ישלם לו כסף ולא יביא את ילדתו הקטנה לצפות בו - צפיה שאוטומטית הופכת אותו למודל לחיקוי בעיניה. אין לאסור על תאטרון לשכור אותו כשחקן, אבל אני לא הייתי הולך להצגה שהוא מופיע בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שגולדבלט הוא בדרן טוב ואיש כריזמטי, אבל באיזה מובן הוא "מודל לחיקוי" עבור ביתך הקטנה? שהיא תטריד מינית כמוהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. שהיא תרצה ללכת כמוהו, לדבר כמוהו, מה שתרצה. זה לא יביא אותה להטריד מינית, אבל אין לי ענין בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע שחלק מאנשי הבמה למרות שלא הורשעו ביצעו עבירות אתיות וצפצפו על המוסר שאותו הם מייצגים מדי פעם על הבמה. למה למנוע מהבת רק את הצפיה במורשעי הטרדות מיניות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי רוב הגובות שקראתי הן של גברים שלדעתי אין להם זכות להמשיך ולהגן על התוקף. אין להם מושג, ולו הקלוש ביותר , על הכאב שהנשים כואבות שנים לאחר האונס או אפילו הטרדה מינית. כמה קל לכם הגברים להגן על אנסים, כי איך שלא נסתכל הזה , העולם הזה הוא גברי, והגברים מגינים אחד על השני. קחו בחשבון שכל גבר הוא אנס פוטנציאלי, אם הוא ימצא בסיטואציה שאונס הוא נורמה, רוב הגברים יצטרפו לנורמה. אינני יודעת מה חנן גולדבלאט צריך לעשות, אבל כל זמן שהנוכחות הציבורית שלו מכאיבה לאישה שבה הוא פגע, הוא צריך להמשיך להתבייש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה בדיוק התכוונת. להתבייש: לא להראות את פניו בציבור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם פקיד זוטר במשרד נידח זכאי לחזור לעבודתו הקודמת לאחר שריצה את עונשו, כי לכך אין "נוכחות ציבורית", ושחקן לא. האם יש אסירים משוחררים שיצטרכו לעבור הסבה מקצועית כי מקצועם הקודם כלל נוכחות ציבורית? (יש פה בעייתיות כי במקור גולדבלט ניצל את מקצועו כדי לתקוף מינית. מצד שני, בנסיבות אחרות מן הסתם היה מוצא עילה מספקת לתקוף גם כפקיד במשרד נידח, כך שאולי זה לא באמת משנה). ושאלה נגזרת, לעניין היוקרה של אותה נוכחות: האם זה משנה אם אותו אסיר משוחרר ישחק בתיאטרון מוערך או בחלטורה סוג ג'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולתקוף את העבריין מותר לנו, או שאנחנו חייבים להחריש לגמרי בגלל שיש לנו כרומוזום Y? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציפיתי לתגובה כזו. כן, נכון, נשים כואבות שנים לאחר אונס; ואנס צריך להתבייש במה שעולל. הוא גם צריך להענש. אבל גם לעונש יש גבול. העונש הוא לא לכל החיים. ולא מתקבל על הדעת שבגלל שיש בעולם אשה אחת - או יותר - שעדיין כואבות את מה שגולדבלט עשה להן, אסור לו להראות את פניו בפומבי. הכאב שלהן ומה שהוא עושה עם עצמו אינם שני צדדים של אותה משוואה. לגבי ה'גברים מגינים אחד על השני" וש"כל גבר הוא אנס פוטנציאלי" - חבל להרחיב על כך את הדיבור. אבל נכון שזו תיאוריה פמיניסטית, וכנראה לנשים רבות נוח להאמין בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנו חיים במדינה שבה, לפחות עד לאחרונה*, נשים (ועורכי דינן) ידעו היטב שאין שום סנקציה פלילית כנגד אשה המעלילה עלילות שווא במשטרה כנגד גבר. כקורבן לעלילה זדונית כזו (למזלי היו לי צילומי אבטחה של המקרה שהפריכו לחלוטין את הטענות הכוזבות) אני ממליץ לכל גבר לנהוג כמנהג החרדים ולשמור תמיד על דלת פתוחה כשהוא נמצא לבד בחדר עם אשה, להקליט מראש את כל השיחות עם עמיתות וכפיפות בעבודה (במיוחד אם מדובר בשיחה לא נעימה כמו שימוע לפני פיטורין או סתם שיחת נזיפה), להתקין מצלמות - גלויות ונסתרות - בכל משרד וחדר. לרווקים שביננו - גם בחדר השינה (ע"ע יואב אבן) - כמובן לשמירה בכספת למקרה הצורך ולא לשימוש אחר. קחו בחשבון שכל אשה, במקום העבודה, במקום הבילוי, או סתם ברחוב, היא מתלוננת כוזבת פוטנציאלית, צריך להפנים שמקומות אלו הם שדה צייד של מתלוננות כוזבות ואתם הניצוד התמידי וגם (בעיני המשטרה וארגוני הנשים, שהתגובה שמעלי היא דוגמה טובה להן) האנס הפוטנציאלי. --- * עד לביטול סעיף 2.5 ע"י השרה שקד, שרק בזכות זה זכתה במקום בעולם הבא, ובקול שלי בבחירות הבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה לדעתך גברים רבים אינם שומעים לך? אולי בגלל שהם דווקא רוצים שהדלת תהיה סגורה? הרי באותה מידה כל גבר הוא מטריד פוטנציאלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שכל גבר הוא מטריד פוטנציאלי בדיוק כפי שכל אשה היא מעלילה פוטנציאלית - בשביל שני הפשעים הללו צריך רק פה (וקצת זדון)*. ההבדל הוא שלפשע הראשון מתייסחים ברצינות (ובצדק) ולשני בסלחנות פושעת. והנה, כאילו בהזמנה, דוגמה שהופיעה בתקשורת אתמול - איך נשים בעלות מוח קרימינלי מייעצות לאשה אחרת לגרש את בעלה (הלא אלים!) מביתו: " אבות גרושים הופתעו לגלות מרצף של הודעות שהופיעו בקבוצת "עצמאיות בשטח – אמהות בנפרד" כי חברות הקבוצה מייעצות זו לזו להעליל עלילות שקריות על בני זוג. "יש לכן המלצה איך מוציאים גבר מתעלל מהבית? לא מוכן לצאת בשום אופן ואין פה אלימות פיזית", כתבה לז"ו, אחת החברות בקבוצה הסגורה. "זה כבר בלתי נסבל". תוך כמה דקות קיבלה מגוון של עצות. "תצאי את או תוציאי צו הרחקה", כתבה חברה אחת, ש"א. "בגין מה?", שאלה לז"ו. "התעללות נפשית, אם יש כזו", ענתה לה ש"א. ל"ב הוסיפה עצה משלה: "אין דרך, תגרמי לו להרים עליך יד ואז תזמיני לו משטרה". ... ח"א עודדה את חברתה לפעול: "קומי נשמה תגשי למשטרה שמאיים לרצוח, תעיפי מהרררר זה לא ייגמר אם לא תעשי סוף. הנשמה שלך תגמר לפניו". " --- כמו הבדיחה הישנה על הבחור שהוא למשפט בעוון שימוש בסמים, כשהראייה היחידה היתה שמצאו אצלו כלי לעישון סם ("באנג"). הוא שאל את השופט מדוע לא מאשימים אותו גם באונס. השופט שאל אותו "למה? האם אנסת פעם מישהי"? והוא ענה - "לא, אבל יש לי את הכלי בשביל זה". אז נכון - ביולוגית - לכל הגברים יש את הכלים לאנוס (פין) לבצע מעשה מגונה (ידיים) ולהטריד מינית (פה) - בדיוק כפי שלכל הנשים יש את הכלי להיות זונות. וגם לכל הערבים יש כלי רצח בבית (סכין), ולכל הספרדים יש כלי לקבלת שוחד (ארנק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהסכמנו הוא לגבי ה״פוטנציאלי״. אינני רואה כאן סימטריה.אחוז ה״מעלילות״ בטל בשישים לעומת אחוז המטרידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ארגוני נשים בכיר שהזמין עובדת במעמד פחות לארוחת ערב הוא עבריין, מנכ''ל שנעץ עיניים במחשוף הפקידה שהתכופפה אליו מבלי שהתבקשה הוא סוטה ועובד שקיבל חיבוק מהבוסית הוטרד מינית. נראה שיש הרבה יותר הטרדות שלא הגיעו לתלונות לעומת מעלילות שווא אבל שהגישה שמקדמים ארגוני הנשים היא בטח לא הפתרון. שנאת גברים לא מוסיפה צדק ולא מעלה את מעמד האישה למקומו הראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזמן טלי חרותי-סובר1 נתנה דוגמה לטיפול מידתי: הרחקה מהמקום המטריד אך ללא פיטורים וללא אישום פלילי. ברור שזו לא הדרך לטפל במקרים חריפים יותר. 1 זאת שחופרת כל הזמן על תארים פיקטיביים. בין השאר של הפרופסורית מדליקת המשואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מפריח סברות כרס ללא כל ביסוס. אם תבדוק, תתפלא עד כמה תלונת הכזב נפוצה כנשק במאבקי גירושין, במקום העבודה, באקדמיה, בפוליטיקה וכו'. הבעיה היא לא עם קיום התופעה אלא עם חוסר הנכונות - במזיד - של הרשויות לטפל בה, שגם גובה קורבנות רבים. מתוך 400 מקרי התאבדות בשנה בישראל, 150הם גברים גרושים שהובלו למעשה זה על ידי רשויות האכיפה הנשלטות על ידי השערות בלתי מבוססות כמו שאתה הבעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט לא נכון (פרטים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יגיל הנקין מרשים מאוד | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפסד כולו שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הם לא מודעים לסכנה. בדיוק באותה מידה שהנערות שגלודבלט פיתה לא היו מודעות לסכנה. בשני המקרים אסור להאשים את הקורבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים כמעט עם כל מילה שלך, כידוע לכל מי שקרא את הודעותי הרבות בנושא רדיפת הגברים המתנהלת בכל חברה מוכת פמיניזם. כמעט, כי ביטול תקנה 2.5 של עדנה ארבל1 עדיין לא מביא שום תועלת מעשית, כי בנתיים לא ראינו אף אחת שפתחו נגדה בהליכים רציניים בגין הגשת תלונה כוזבת, עדות שקר, שיבוש הליכי משפט וכו'. בתקופה בה כל אחת שולפת מהבוידעם איזו תקרית ההופכת אותה לקרבן תקיפה מינית, וכל זה משמש ככלי לסגירת חשבונות, לקידום אג'נדה, לרווח כספי או בוסט לקריירה, אף אחד לא צריך להתפלא כשגברים לא מאמינים לדמעות התנין של הבכיינית התורנית. זאב! זאב! _______________ 1 שרק על זה צריך להעמיד אותה לדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"צירוף מקרים" מתמיה, עדנה ארבל הוסיפה לתקנה 2.5 את סעיפים 9,10 (שלמעשה מאיינים את החוק ומונעים מעשית העמדה לדין של מתלוננת שווא) בדיוק לאחר שבתה (עו"ד זהר ארבל) בדתה סיפורי מעשיות על בעלה לשעבר (עו"ד אייל באומגרט, היום שופט במחוזי) כאילו הוא ביצע מעשים מגונים בבנם המשותף - במסגרת מאבק גירושין בינהם, והתלוננה כנגדו במשטרה תלונת כזב מכוערת. במדינה נורמלית, אחד משניהם היה חייב להיכנס לכלא - או הבעל הפדופיל, או אשתו המעלילה. במשטר חונטת המשפט, אמה המושחתת של המעלילה (שידעה היטב שמדובר בעלילה) דואגת להוציא אותה מהצרה הפלילית ע"י הוצאת הנחיה גורפת בתוקף תפקידה הבכיר דאז (כפרקליטת המדינה), ובמקביל דואגת להשתקת הקורבן על ידי מינויו לשופט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הסיטואציה הנוכחית? יש לנו שופט מחוזי שהואשם לפני עשר שנים במעשים מגונים בבנו ואיפה עומד הטיפול בתלונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיטואציה הנוכחית היא שהפרקליטות ומערכת המשפט המושחתת עומדות על הרגליים האחוריות על מנת להמנע מביקורת ותיקונים לזוועה המתחוללת במערכת הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא היה שופט אז. הוא מונה לשופט (שלום) בעקבות המקרה (ונשאלת השאלה - האם סביר שאדם שיש חשד לפדופיליה בעברו יתמנה לשיפוט, אלא אם כן בטוחים מעל לכל ספק סביר שהוא זכאי? ואם כך - האם לא חובה להעמיד לדין את המעלילה?). דרך אגב - יצא לו שם של שופט הגון (והוא גם קודם למחוזי) - אולי מעז יצא מתוק (בניגוד לרוב השופטים שבאים מהפרקליטות, הוא טעם את טעמה המר של עלילת הכזב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אומר- מונה למרות המקרה. ומה עלה בגורל התלונה? האם נחקר, הושם במעצר בית, צו מניעה וכו'? או שנכשל במבחן בוזגלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התלונה הוגשה ב2004, התיק עבר לפרקליטות ושם נסגר מתוך ידיעה וודאית שמדובר בתלונת כזב (ואני לא יכול לחשוף יותר פרטים מזה). הוא מונה כשופט שלום במאי 2005. זה באמת נראה לך כצירוף מקרים? נראה לך שהיו ממנים אותו לשיפוט אם היה צל צילו של ספק שהוא נקי לחלוטין? יתר על כן, מי שהיתה אחראית על התיק היתה עו"ד רות דוד (ואני לא אתפלא אם סגירת התיק כנגדה קשורה למידע שיש לה על פרשייה זו כמו גם פרשיות אחרות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך- בלתי מספיק במבחן בוזגלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה "בוזגלו"אים ו"רבינוביץ"'אים בילו כמה לילות במעצר, שמם הטוב, משפחותיהם וחייהם נהרסו בגלל תלונות כזב של נשים - מתוך ידיעה שהן חסינות מתביעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא מעט. אבל אם אתה מועמד לשיפוט אתה פטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכתוב על הקורבן שהוא "יצא פטור" זה עיוות של המציאות, הרי אם המתלוננת לא היתה הבת של פרקליטת המדינה, התיק שלו בכלל לא היה מגיע לפרקליטות אלא נסגר כבר במשטרה. כל מי שראה את התיק הבין מיד שמדובר בעלילה. כדי להוציא אותה מהתסבוכת הפלילית שהיא הכניסה את עצמה אליה, אמא שלה דאגה לכתוב את סעיפים 9,10 בתקנה 2.5, ולקנות את שתיקת הקורבן במינוי (מכובד) לכל החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה עיוות? המציאות שתוארה בפתיל הזה היא של לילה במעצר וכו' ואילו הוא קרבן של מינוי לכל החיים. אולי נעשה לו אי צדק, אבל זה אי צדק קטן בהרבה מאשר מה שזוכים לו עמך, כמתואר. אם כך המערכת נכשלה (כרגיל) במבחן בוזגלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. כפי שכבר כתבתי הוא נחשב שופט הגון מאוד, ואף קודם למחוזי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בושה לשר לבטחון פנים שלא הנחה את המשטרה לבטל את הוראה 30.300.226 במקביל ובעקבות ביטול תקנה 2.5 בפרקליטות ע"י שרת המשפטים. הרי ללא פעילות חקירתית של המשטרה לא ניתן להגיש כתב אישום כנגד מתלוננות הכזב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הרבה יותר עמוק מהוראה או תקנה רשמית. זה עניין מנהלתי שצריך לעבור בקרה יסודית ואילוץ אגרסיבי שישנה מקצה לקצה את ההתנהלות המרושעת והמעוותת שיש היום. זה אומר לשנות את התקנות וההוראות והנהלים לפיהם פועלים במשטרה ובפרקליטות, ואז לוודא בקפדנות כי ההוראות והתקנות והנהלים החדשים מיושמים ונאכפים. קפדנות. ואם יש כאלה שלא זזים לכיוון הנכון, יעופו ראשים. אנשים יאבדו את עבודתם ויעמדו לדין על המחדלים והמעל שהם אחראים לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחחחח נתת את יואב אבן כדוגמה איזה מצלמות איזה בטיח? איפה היו שם מצלמות? ההקלטה הטלפונית שהוא מושך את הבחורה האומללה בלשונה? רק מלקרוא את המלל שהוא כתב מיד מרגישים שהיא במצוקה. הוא לא הביא שום הוכחה פרט לזה שכתב ספר מבחיל שהוא טוען שהתלונה נגדו היתה תלונת כזב. למיטב ידיעתי היו כתבות שתמכו בנפגעת ואף כללו תמונות מחרידות של חבלות על גופה שנבדקו ואומתו. הבן אדם ערער לפרקליטות מרצון לשנות את סעיף הסגירה מחוסר ראיות לחוסר אשמה וקיבל בעיטה בתחת שזה אומר הרבה. וכשביטלו את תקנה 2.5 של הפרקליטות אחרי הרעש הגדול שעשה עם הסיפור שלו פתאום לא שומעים ממנו. הרי זו היתה המטרה שלו. אז למה הוא לא מתלונן עליה על זה שהתלוננה עליו תלונת שווא "לכאורה"? ועוד משהו חברה באחד הערוצים אמרה שמנכ"ל מסוים בתקשורת הורה מגבוה לכלי התקשורת להחרים ולהעלים את המתלוננת שזה יותר גרוע מרצח. בקיצור חזקים מול חלשה זו לא גבורה גדולה. יש המון גברים שפגעו בנשים וטענו שהעלילו עליהם ולבסוף עשרות נשים נרצחות בשנה וזאת עובדה. לא כל אדם שטוען שהגישו נגדו תלונת שווא הוא קורבן. גם גולדבלט טען בהתחלה שהכל עלילה ולאחר שניתפס בשקרים הודה במעשיו. השואל, לדעתי אתה מרחם על האנשים הלא נכונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הנושא הזה צץ, אפשר להזכיר את התלונה על הטרדה מינית נגד מני נפתלי, שלמיטב זכרוני התבררה כתלונת שווא. זו לא הייתה תלונת השווא היחידה נגד נפתלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן מסופר שהמתלוננת עברה פוליגרף בהצלחה. קשה לקרוא לזה תלונת שווא כשהמתלוננת עוברת פוליגרף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל, זו הייתה אחת משורה של תלונות נגד נפתלי שנדחו ע״י המשטרה ו/או בית המשפט ושדי סביר שהגיעו מחוגים המקורבים לנתניהו (עובדים לשעבר במעון, פעיל ליכוד שהגיש תלונת שווא במשטרה, ועוד). ר' תחקיר המקור על מני נפתלי. החלק שעוסק בתלונה מתחיל ב־13:04. מדובר על עובדת שפוטרה מהמעון בבושת פנים, ולמרות זאת הפכה להיות מליצת יושר של משפחת נתניהו (תוך כדי התעלמות מנסיבות פיטוריה בתקשורת). מהתוכנית שלחו אותו לבדיקת פוליגרף (21:26). את השאלות אפשר לראות בתוכנית. באופן כללי הן מתייחסות ישירות לתלונתה. הוא יצא דובר אמת. הם מתייחסים לבדיקת הפוליגרף שעברה המתלוננת, ולדבריהם (22:04) השאלות ששאלו אותה לא היו קשורות מספיק טוב לתלונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם פספסתי משהו? ממתי מסמכים על בדיקת פוליגרף כראיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בית משפט | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אחת כמה וכמה שאתה צריך להתייחס בחשדנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא ראיה בדיון משפטי. היא יכולה להיות ראיה מסייעת בשלב החקירה המשפטית (והתלונה הזו לא עברה את שלב החקירה המשפטית). היא ראיה חשובה בדיון הציבורי :-(. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? על בסיס מה אתה אומר את זה? זו לא צריכה להיות ראיה לשום דבר, בשום הקשר ובכל סיטואציה. לא במסגרת דיון רציונלי, לפחות. מה השלב הבא? גרפולוגיה ו/או זריקת עצמות? אין שום דרך ידועה לגלות אם אדם אומר אמת או משקר, נקודה. זה מה שאומרים המחקרים והמומחים בתחום. פוליגרף אכן מודד משהו ברמת אמינות גבוהה, אבל לא את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על סמך המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכישלון בפוליגרף הוא משמעותי. לא לגמרי ברור לי מהי המשמעות של הצלחה בפוליגרף. וזה כמובן בהנחה שהשאלות מנוסחות כמו שצריך: ברור שהבדיקה היא על תשובה למסספר שאלות ולא האם מאן דהו דובר אמת או שקרן. אחרת היינו משתמשים בפוליגרף בכל החידות של השקרנים ודוברי האמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק אומר שכשכתבת ''מהתוכנית שלחו אותו לבדיקת פוליגרף...הוא יצא דובר אמת'' זו אמירה מטעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אמירה די ברורה: היא מתייחסת לתוצאת הבדיקה. בתוכנית פורטו גם השאלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר שפורטו השאלות. עכש''י, פוליגרף לא מראה אם ענית אמת או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם כתבות בעד המחבל הדורס ובעד כל פושעת. גם בעד מירי מסיקה שממציאה הטרדות מיניות כמו כל אישה הזויה שחיה בדור שטוף הפמיניזם הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כותבת כאן את תגובתי לכל התגובות יחד. יש הבדל בין להצניע לכת ולא לעלות על הבמה-זה נקרא להתבייש. לגבי אותו הפקיד, אם עברת המין שלו הייתה בעבודה והעובדת עדיין שם, אז כן , הוא לא יחזור לאותו מקום העבודה. אל תעשו השוואות בין עברות הונאה וגנבה לאונס- כי זו לא השוואה נכונה. אי אפשר להחזיר רוצח לעבודתו הקודמת לאחר שריצה את עונשו, אם עבודתו הייתה עם משפחת הנרצח. האם נכון? אי אפשר להחזיר אנס לעבודתו הקודמת עם היא כרוכה בכך שהקורבנות צריכות לכאוב את נוכחותו מחדש. לגבי ההערה של מי שציפה שפמינסטיות יגיבו כפי שהגבתי. התשובה שלי אליך היא שאם אתה רוצה דיאלוג אמיתי, תוריד את ההתנשאות. הזלזול שלך בפמינסטיות אינו ויכוח מהותי אלא ויכוח כוחני. םמיניסט הוא מי שדוגל בשוויון בין המינים. לילה טוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי אן, מספר דברים: 1. למען הדורות הבאים, עדיף לענות בפתיל קיים ולא להתחיל פתיל חדש. זה מסייע לכל מי שמנסה בדיעבד לקרוא את הדיון. 2. את כותבת למגיב שאם הוא רוצה דיאלוג אמיתי, שיוריד את ההתנשאות. האם את סבורה שהתגובה שהתחילה ב"לצערי רוב הגובות שקראתי הן של גברים שלדעתי אין להם זכות להמשיך ולהגן על התוקף." וגו' היוותה הזמנה חסרת כל התנשאות לדיאלוג? 3. הפורום הזה קיים זה זמן מה. גם בתקופת מעצרו של חנן גולדבלט. אפשר ללחוץ על כפתור החפש ולבדוק כיצד נידון הנושא בעבר ומה אמרו המשתתפים. זה עשוי להעניק לך תמונה רחבה יותר על העמדות של מגיבים בפורום בנושא הנ"ל. 4. סליחה שאני שואלת, אבל מתי נבחרת לנציגת קורבנות האונס והתקיפה המינית? אני פשוט לא זוכרת שהצבעתי עבורך. התגובות שלך אינן משקפות את עמדותי ולמעשה מעוררות את התנגדותי. האם תוכלי להוסיף דיסקליימר קטן שקובע שאת מייצגת את כל נפגעות התקיפה המינית חוץ מ"היא" ועוד מספר אנשים ש"היא" מכירה? 5. האם את בטוחה שאת מייצגת את עמדת הנשים שחנן גולדבלט תקף? (זו לא שאלה רטורית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה קצרה . לא נבחרתי כנציגת הנפגעות ואינני מדברת בשמן. כשם שהדעות שלך לגיטימיות כך גם שלי. להבדיל את מתחבאת מאחורי כינוי שכאילו מייצג את כלל הנשים ואני קוראת לעצמי בשמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוכה הבאה לפורום. נראה לי שתשמחי לדעת ש"היא" כותבת כאן כבר הרבה זמן תחת הכינוי הזה. תגובותיה (עד כמה שאני יכול לשפוט) אינטיליגנטיות, ענייניות ושקולות מאוד, ולהאשמה שלך בנוגע לייצוג כלל הנשים (או משהו טפשי בסגנון) אין שום שחר. ומה את רוצה לספר על עצמך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאן שלום! אם פמיניסט הוא מי שדוגל בשוויון בין המינים - אז אני פמיניסט. אני לא חושב שזה מחייב תיאוריה שלפיה כל הגברים הם אנסים בפוטנציה. אינני מרגיש התנשאות כלפיך (מה עוד שאינני מכיר אותך). התרעמתי על זה שעשית הכללה על גברים: גברים הם אנסים, כל הגברים מגנים על גולדבלט, וכיו"ב. במקרה הפרטי שבו אנו דנים - גולדבלט לא חוזר לעבודתו הקודמת, עם אותן קרבנות, אלא חוזר לעיסוק הקודם. זה כמו שאינסטלטור שעשה עבירה לא יחזור לאותה משפחה בה הוא פשע, אבל יחזור להיות אינסטלטור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם כמה טיעונים כנגד חזרתו של חנן גולדבלט לבמה הציבורית ובפרט לעבודתו עם קטינות בהצגת ילדים: מויקיפדיה: "בשנת 2008 הורשע גולדבלט בביצוע אונס ובעבירות מין נוספות, שהתרחשו לאורך שנים רבות בנשים ובנערות שאותן לימד משחק." שני דגשים: חלק מהמותקפות (מקווה שאין הסתייגות מהמושג, לאחר שהורשע) היו קטינות ולא "נשים" - מונח שלדעתי מנסה להקטין את חומרת מעשיו. אחת מהן היא נערה בת 16. מדובר בתקופה של כ-20 שנה (מגיל 45-65) בהן ביצע את פשעיו, על חלק מהתלונות והעדויות חלה התיישנות. הוא אכן שילם את חובו ולכן אינו בכלא. שאלת העיסוק היא סוגיה נפרדת בעיני. האם שובו להיות "גיבור תרבות" המתראיין על תפקידו והכשרתו מחדש כדמות ציבורית, ראויה? האם אין בכך המשך זליגה של הכשרת עבריינים מורשעים כחלק מהנוף הציבורי והתרבותי(!) כנורמה שבסופו של תהליך הכשירה את שובו של דרעי למשרה בה פשע? לדעתי מדובר בקיבוע ובהתדרדרות נמשכת של הנורמות הציבוריות ורצוי שאנס מורשע ייעלם מהציבוריות הישראלית ושנפסיק להכשיר את השרץ, זו התבהמות נוספת של המרחב הציבורי. לשאלת הפרנסה: חיים בקרבנו רופאים ומהנדסים יוצאי רוסיה העובדים כשומרים, כמנקי רחובות ובשלל מקצועות שאינם מצריכים הכשרה מיוחדת. מדוע שלא יצטרף אליהם? האם היותו "אמן" מעניקה לו זכויות יתר? ישנה שאלת עבודתו עם קטינות. קראתי (אבל איני מוצאת כעת את הנתונים) ששיעור הרפטטיביות אצל עברייני מין גבוה יותר מעבריינות אחרת. יתכן שבשל היצר ותחושת המסוגלות. האם נבון ליצור נסיבות שיאפשרו פגיעה בקטינה נוספת? לשאלת הגיל, זכור לי המקרה של הפסיכולוג שגם כשעבר את ה-70 המשיך לשכב עם מטופלות שלו. פגיעה מינית אינה רצח אבל דינה שונה מעבריינות אחרת. לאחר פריצה לדירה, המעשה (אם אינו מלווה באלימות נוספת) לרוב נשכח והנפגע חוזר לשגרת יומו. לחדירה פסולה לגוף יש השלכות שלעיתים נמשכות כל החיים ומשנות חיים. נדמה לי שגם החוק מכיר בהבדל הזה. חנן גולדבלט [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי ששמו של גולדבלט קשור היטב בתודעה הציבורית לפרשיות האונס. שאלות לא רטוריות: האם יש סיכון שהוא יחזור על מעשיו? * הוא טוען לחרטה ולטיפול. יכול להיות שאפשר להאמין לו. * דווקא בגלל שהעניין זכה לפרסום רב כל כך. האם המילה "אנס" אינה כבר חלק בלתי נפרד ממעמדו הציבורי? אבל כמו שאמרתי במקום אחר, אני מסכים איתך שאין לו זכות בחוק להתפרנס כאמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמת לב לכותרת? אני חוששת שגולדבלט הוכיח במשך עשרות שנים כי אינו גיבור. ביטויי חרטה והתחזקות דתית הן תופעות נפוצות אצל עבריינים.לו הייתי הורה לילדה המשחקת לצידו, לחלוטין לא הייתי רגועה והסיכון להערכתי קיים. דפוסי התנהגות הנמשכים 20 שנה, ברגע בו לא יהיה בעין הציבורית, יש סיכוי גבוה שיחזרו על עצמם. האיש אנס מורשע של קטינות, כיצד ניתן בכלל להעלות על הדעת ליצור במודע מצב בו הוא שוב קרוב אליהן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככותב הכותרת, אני מניחה ששמת לב אליה:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סנקציה חוקית או חברתית את מציעה כדי למנוע מאסירים משוחררים מגע עם קורבנות פוטנציאליים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מרחיקת לכת כל כך. ההתנהלות בארה''ב כלפי עברייני מין מורשעים נראית לי הולמת. הם חייבים להרשם ככאלה ואאז''נ אסור להם לגור במרחק מסויים מבתי ספר. המקרה הזה ספציפי. אני מציעה להשתמש בשכל ישר, לא ליצור פיתויים ופרצות הקוראות לאנס, ולהרחיק עבריינים מורשעים מהמדיה ומהציבוריות הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנהלות בארה"ב כלפי עברייני מין מורשעים נראית לי בלתי הולמת ואף מזיקה: Sex_offender_registry#Effectiveness_and_consequences [Wikipedia] באף מדינה אחרת לא נוהגים כך, ולא בכדי. אני חושב שהרישום הפלילי הקיים בארץ הוא מספק. אני לא יודע מה פרקטית זה אומר, "לא ליצור פיתויים ופרצות הקוראות לאנס". אני נגד אם המשמעות זה להטיל מגבלות על מגורים/תעסוקה של אסירים מורשעים, או לעשות שיימיניג לכל מי שמעז להעסיק אותו במקום עבודה שבו שוהות קטינות. מאידך אני חושב שזה כן הוגן לבוא בטענות לגופי תרבות מדיה שמאפשרים לאדם שכזה חשיפה ציבורית רחבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטערת על העיכוב בתשובה ותודה רבה על הקישור. אכן, החקיקה בארה"ב גורפת באופן מזיק וגונתה בצדק ע"י ארגוני זכויות אדם. כך למשל, עשויים למצוא עצמם רשומים לכל חייהם כעברייני מין, ילד בן 9 או (להבדיל) בוגר שלא תקף קטין אבל העביר לו חומר פורנוגרפי. מתברר גם שהנגישות הציבורית לרישומים, אף שהיתה בה הרתעת מה בהקשר של עבירה ראשונה, נזקה היה רב מתועלתה והיא העלתה את שיעור החזרה על הפשע וצמצמה את אפשרות השיקום. בארצות אחרות, השימוש בקריטריון המסוכנות וקציבת משך הניטור והרישום בהתאם (5, 8, 15 שנים ולכל החיים) ונגישות לגורמי אכיפת החוק בלבד, הוכחה כיעילה. סגירת הפרצות היא איסור תעסוקה עם קטינים ובעלי פיגור שכלי, בכל צורה שהיא, על עברייני מין מורשעים וניטור בהתאם (באירלנד למשל, הם חייבים להודיע על שינוי כתובת בתקופה בה הם מנוטרים). המגבלות הללו, הקיימות בארצות אחרות, הוכחו כיעילות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הקושי בהתמודדות עם חוקים נגד פורנוגרפית קטינים בארה"ב. לפי חוקים קיימים, בני נוער שמשתפים תמונות עירום בהסכמה (סקסט) נחשבים לעברייני מין (7% מהעבריינים ב-2009). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארה״ב היא דוגמא לא טובה בכל האמור בעניינים פליליים. אינני יודע אם יש עוד מדינה בעולם המפותח בה דנים מי שהורשע פעם שניה בגנבה כמו בארה״ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם אם נקבל מה שאתה אומר, האם אין זה בעצם דוגמה טובה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוסר שיקול דעת ומידתיות. מעין מערב פרוע, החזקת נשק פרועה וחקיקה דרקונית. וכשיש שריף חכם המנסה למתן במשהו, הוא נבלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שזה נוגע לחוק האמריקאי, טעות נפוצה זה ששוכחים שמדובר בלפחות חמישים מערכות חוק שונות וריבוניות והשריף לא יכול להתערב בהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בואי נדייק: בקישור שהבאת כתוב שלאחר ערעור, בית המשפט "החליף את עבירת האונס בהסכמה שהושגה במרמה, בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות". אם כך, לא מדובר ב"אנס מורשע" כפי שאת קוראת לו. 2. הסכנה לחזרה על העבירות איננה גבוהה. לא מדובר על אונס אלים של תקיפת אשה זרה. מדובר על נשים ונערות שלמדו אצלו, והתפתו להבטחותיו לקריירה. העבירות האלה יכלו להימשך רק כל עוד שלא נודעו בציבור. עכשיו, שכל העניין ידוע, קשה לדמיין שעוד נערה או אישה כלשהי תיקח ממנו שיעורים פרטיים, או תאמין להבטחותיו לקריירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנת 2008 הוא הורשע כאנס. האם שינוי כתב האישום שלעיתים קרובות נובע מאילוצים משפטיים גרידא, מבטל את ההרשעה הראשונה - במהותה? יתכן. המעשים חמורים מספיק. הוא לא ארב ותקף בחשכה, מרבית האנסים מכירים את הנאנסות ומתוך הקרבה, תוקפים. נערות צעירות וחדשות הן טרף קל. שילוב של תמימות וחוסר ידע. הסכנה לרפטטיביות, גדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור אינני עורכת דין. כהדיוטה נראה לי שאם ההרשעה באונס בוטלה, ולא חשוב מאיזו סיבה, אזי האיש איננו "אנס מורשע". הוא "אנס" (בעיני כמה אנשים), ולחוד הוא "מורשע" (בעבירות אחרות). אבל מבחינה משפטית הוא בסוף כל ההליכים "מורשע בעבירות מין" (מספיק חמור כשלעצמו), ולא כפי שכתבת. לגבי חששך מחזרה על המעשים בחסות "תמימות וחוסר ידע" של צעירות- אבל העניין נודע ברבים, ולכן אפשר לצפות מכל צעירה לדעת להיזהר מהעבריין, לא כן? כלומר- חוסר ידע כבר לא קיים כאן, ותמימות- נו, כדי שמישהי תכניס את עצמה למצב מסוכן (דהיינו- לבד עם העבריין, במקום פרטי) אחרי כל ההו-הא הציבורי, היא צריכה להיות טפשה בדרגה שקשה לדמיין. נראה לי שבימינו אין הרבה תמימות מהסוג הויקטוריאני שאת אולי מדמיינת לעצמך, של נשים/נערות שעד כדי כך לא יודעות דבר על גברים, נשים, ומה שביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעולם על תמעיטי בגבולות הטפשות האנושית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש להבדיל בין אונס לבין סטיה מינית. אדם שיש לו סטיה מינית מתקשה בדרך-כלל להתגבר עליה, ולכן צפוי לחזור ולבצע אותה, אם תינתן לו הזדמנות, גם כאשר הוא יודע שזה אסור על פי חוק, ואפילו כאשר נענש על כך. לכן פדופילים, גם אחרי שהשתחררו ממאסר, עדיין מסוכנים לציבור (לפחות לציבור הילדים), ולכן חלות עליהם מגבלות כך שלא יבואו במגע חופשי עם ילדים. זה לא כדי שהילדים לא יזדהו איתם או יראו בהם דמות לחיקוי, אלא משום שחוששים שהפדופיל לא יתגבר על יצרו ויעשה מעשה אסור. אונס הוא לא סטיה מינית אלא פעילות פלילית. אדם רגיל (כלומר, לא חבר כנופית פשע, או פסיכופת), שהורשע ונענש על אונס, למד את לקחו. הוא יודע שזה אסור, הוא יודע שהוא עשוי להתפס, ואז להענש. קשה להעלות על הדעת שאדם כמו גולדבלט, שאינו עבריין קשוח חסר מורא, אחרי שישב בבית סוהר ארבע שנים, יחזור ויתחיל עם נערות שבהן אולי יפגוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קריטריון תעסוקתי דומה מוחל על מורה, רב או כומר - קרי מי שמתעסק בחינוך ילדים - שהואשמו בעבירות מין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אונס הוא לרוב פועל יוצא של סטיה מינית, "אדם רגיל" לא אונס. מצד שני, אני לא כל כך משוכנע שפדופילים שהשתחררו ושוקמו מהווים כזאת סכנה, ולא נראה לי בלתי סביר שחלק גדול מהיחס אליהם נובע מפאניקה והיסטריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי (אחר כך חזרתי לכך אבל התגובה הופיעה כשלל סימני שאלה) אונס אינו סטיה מינית. אם יש לך מידע אחר, אשמח שתשתף אותנו. אן מדובר בדעה פרטית שלך, כדאי לציין זאת. אגב, זה שאונס אינו סטיה מינית אינו עושה הנחות לאנס. להיפך: הוא אדם נורמלי וצריך לתת את הדין על מעשיו.זה כן עשוי לשנות לגבי הנושא שנידון כאן, דהיינו, ההתייחסות אליו לאחר שריצה את עונשו. אם מדובר בדחף שהוא מתקשה לשלוט בו, אזי צריך לחשוש ממנו ואולי להגביל את דרגות החופש שלו. אם הוא אדם נורמלי אז הוא אמור לפחוד מהעונש שצפוי לו - כמו כולנו. אדם שהרג את שכנו ומשתחרר אינו מנוע מלגור ליד שכנים. ההנחה היא שהוא כבר מבין היטב את חומרת מעשהו ואת העונש שיקבל, ועל כן ימנע מלחזור עליו. ואם יחזור - יענש ביתר חומרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אונס הוא אולי לא סטיה מינית, אבל הוא כן פועל יוצא של סטיה מינית. הנורמה המינית, למיטב ידיעתי, היא יחסי מין בהסכמה, מי שיוזם יחסי מין בכפיה סוטה מהנורמה. אם יש לך מידע אחר... גם אנשים שאינם ''נורמלים'' צריכים לתת את הדין על מעשיהם. למעשה, רוב הפושעים אינם נורמלים (ורוב הנורמלים אינם פושעים). אתה מתבלבל בין נורמלי לבין שפוי. אדם יכול להיות שפוי, להיות מסוגל לשלוט על דחפיו, להבדיל בין טוב ורע, בין אסור ומותר, להכיר במציאות, ובכל זאת להיות לא נורמלי. כאמור רוב הפושעים הם לא נורמלים ושפויים. אני בכלל לא בטוח שהפושע הסוטה שלא מסוגל לשלוט על דחפיו, להכיר במציאות או להבדיל בין אסור למותר שהוליווד מציירת לנו הוא דבר כל כך נפוץ. זה נראה לי סטריוטיפ לא סביר שמפריע לנו להבין את המציאות. אדם שהרג את שכנו הבין (מן הסתם) את חומרת מעשיו ואת העונש שיקבל לפני ההרג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אונס הוא תקיפה. כמו שאמר אוסקר ווילד: 'Everything in the world is about sex except sex. Sex is about power.' ניצול המרות של גולדבלט על תלמידותיו לכפיה עליהן היא עיקר העניין. אם היה כופה עליהן ללקק אבק מהרצפה "כי אלו דרישות התפקיד" זה היה לטעמי אותו סוג של עבירה (כנראה חמורה פחות, אבל בדיוק באותה קטגוריה) כמו לכפות עליהן מעשים מיניים. האם הוא "נורמלי"? אני חושב שכן. אילו לא היו לנו הדחפים הקרימינליים לא היה צורך במשפט ובעונשים, ולהיפך- אילו לא היו משפט ועונש מעטים היו שומרים על רמה מוסרית נאותה. לכן עבריינים שחשבו שיצליחו להמלט מעונש הם נורמלים. ליברמן שהכה ילדים הוא נורמלי- הוא עבריין מורשע, הוא כנראה מתקשה לשלוט בדחפיו, הוא כנראה לא חשב שיורשע, והוא נורמלי. רמון שהחדיר לשונו ללפיה של הקצינה הצעירה- גם הוא עבריין מורשע וגם הוא נורמלי. הוא לא ידע שהבסטרדס שינו את הכללים. רק מי שהיה יכול לחזור לאחור ולדעת שיתפס, יורשע ויענש, ובכל זאת להמשיך באקט הקרימינלי - הוא לא "נורמלי". מבחינתי נורמלי הוא לשמור על החוק בדרך כלל, ולצפות לא להתפס כשעוברים עליו. מי שעובר מעבר חציה ברמזור אדום להולכי רגל הוא עבריין והוא נורמלי לגמרי לטעמי. יגאל עמיר הוא לא נורמלי, כי הוא היה עושה זאת שוב בידיעה שיתפס, יורשע ויענש. סולם הערכים שלו לא נורמלי, אבל זה לא עושה ממנו לא שפוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אילו לא היו לנו הדחפים הקרימינליים לא היה צורך במשפט ובעונשים, ולהיפך- אילו לא היו משפט ועונש מעטים היו שומרים על רמה מוסרית נאותה. לכן עבריינים שחשבו שיצליחו להמלט מעונש הם נורמלים." מה?! הלכן במשפט הזה לגמרי לא במקום שלו. עבריינים שחשבו שיצליחו להמלט מעונשם הם לא "נורמלים", הם אולי טפשים, אולי תמימים, אולי טועים... אבל לא נורמלים. נורמלי הוא מי ששומר על הנורמה, סוטה הוא מי שחורג מהנורמה, למיטב ידיעתי, הנורמה בחברה האנושית היא לשמור על החוק (עם יוצאים מהכלל, ואז הנורמה היא לא לשמור על החוק), עבריינים (בלי קשר למה שהם חשבו) הם לא נורמלים. בהגדרה. ליברמן שהכה ילדים הוא לא נורמלי, אנשים נורמלים לא מכים ילדים (לפחות אני לא). רמון שהחדיר לשונו לפיה של הקצינה הצעירה הוא לא נורמלי, אנשים נורמלים לא מחדירים את הלשון שלהם לאיברים של אנשים אחרים בכפיה (לפחות אני לא). זה לא קשור לצפיה להתפס או לעונש, אני פשוט לא נוהג להרביץ לילדים, ואני משוכנע שגם אתה לא. כשהנורמה במעברי חציה היא לחצות באור אדום, מי שחוצה את מעבר החציה באור אדום הוא נורמלי, כשהנורמה היא לחכות לירוק מי שעובר באדום הוא סוטה. זה כל כך פשוט, לא ברור לי למה סיבכת את זה כל כך. לגמרי לא ברור לי איך אתה מגדיר נורמלי, לשם מה, או למה אתה לא משתמש בהגדרה המקובלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ההרצאה של דן אריאלי תחדד את העניין. היו כמה וכמה סיטואציות שרק מורא החוק מנע ממני להיות פיזי כלפי ילדים. גם בדיעבד אני חושב שזה היה הפתרון הנכון לסיטואציות הספציפיות ורק הרתיעה מפלילים מנעה ממני לממש את הדחף הטבעי והנכון שלי. הנורמה היא גמישה. מי שעושה פיפי בבריכה חושב שכולם עושים פיפי בבריכה, גם אם הם לא. מי שעושה פיפי מהמקפצה הוא לא נורמלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש - זה דיון אחר. נורמלי הוא מי שלא חורג מהנורמה. אם הוא לא חורג מהנורמה בגלל פחד מהחוק, בגלל מוסריות משובשת, בגלל כבוד לנורמה, בגלל שלא בא לו לחרוג מהנורמה, בגלל שלא היתה לו הזדמנות לחרוג מהנורמה או בגלל כל סיבה אחרת - אם הוא לא חורג מהנורמה הוא נורמלי. בהגדרה. וודאי שהנורמה היא גמישה לפעמים. אם לפני 300 שנה הנורמה היתה להכות ילדים אז מי שהכה ילדים היה נורמלי ומי שלא הכה ילדים היה הסוטה, אם היום הנורמה שונה אז היא שונה. אין במילה: "נורמלי" שום דבר שרומז על "טוב" או "חוקי", רק על גבולות הנורמה. אולי דוגמא: בסין הנורמה היא לדבר בסינית, ביפן הנורמה היא לדבר בצרפתית. מי שמדבר סינית בסין הוא נורמלי, מי שמדבר צרפתית בסין הוא חריג. וההפך: מי שמדבר סינית בצרפת הוא חריג, מי שמדבר צרפתית בצרפת הוא נורמלי. אין שום דבר רע בלדבר צרפתית או סינית, אין שום חוק שאוסר עליך לדבר צרפתית או סינית בצרפת או בסין, זה רק נורמה, ואני די בטוח שרוב התיירים הצרפתים בסין חורגים ממנה בלי יותר מידי יסורי מצפון. אם אנחנו רוצים לדעת אם השתנה בבריכה היא נורמלית אנחנו צריכים לבדוק אם קיימת נורמה כזאת. אם כן אז מי שמשתין בבריכה (יהיו סיבותיו אשר יהיו) הוא נורמלי, אם לא אז מי שנמנע מלהשתין בבריכה (יהיו סיבותיו אשר יהיו) הוא נורמלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנינו יודעים מה זה נורמה. אני אומר שיש נורמות גם בתחום העבירה על החוק. אני מבין שאתה אומר שכל עבריין הוא לא נורמלי בהגדרה, ואני חולק עליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שלא כל עבריין הוא לא נורמלי בהגדרה (זה תלוי בעבירה ובנורמה השוררת במקום ובזמן הרלוונטי) - אבל אנסים בעולם המערבי בתחילת המאה ה-21 הם לא נורמלים משום שהנורמה, אני מאד מקווה, היא של אי אינוס. הדחפים לאנוס הם אולי1 נורמלים, אבל המעשה עצמו אינו נורמלי. 1 אין לי מושג. אני יכול להעיד על עצמי שאין לי דחפים כאלה, אבל מה שווה עדות לא אמינה של אלמוני אחד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצקת לביטוי לא נורמלי משמעות (נכונה) שהסיטה את הדיון למחוז לשוני. נניח שמדובר במשוגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי התקבלה הנורמה המשונה הזאת ביפן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז שנפוליון עבר את הירקון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך הצלחתי להבין את ההבדל בין נורמלי לבין שפוי, ככל שמדובר בעבירת האונס. אם נורמליות היא במובן הסטטיסטי, אזי ברור שלאנוס הוא לא נורמלי, כי רוב בני האדם אינם אונסים. אם בכל שנה בישראל עשרת אלפים גברים אנסו, זה אומר ששני מיליון אחרים לא אנסו, ואז עשרת האלפים האנסים הם לא נורמלים. מבחינה סטטיסטית גם להיות חולה סכרת זה לא בנורמה, כי רוב האנשים אינם חולי סכרת. שפיות היא מצב נפשי, שאמנם יש לו קשר גם עם הנורמה. אפשר להתפלסף על זה הרבה. אבל בהקשר של עבירת מין, ההבדל שניסיתי לעמוד עליו הוא בין אדם שמבצע עבירת מין כי יש משהו במבנה הנפשי שלו שגורם לו לבצע אותה. אם המבנה הנפשי שלו לא השתנה, יש חשש שהוא יחזור ויבצע אותה התנהגות. למשל: פדופיל. ניסיתי לטעון שאין לנו, ככל שידוע לי, פרופיל כזה של אנס כמו גולדבלט. הוא עשה מה שעשה משום שהוא רצה ומשום שהתאפשר לו. הוא לא ראה בזה משהו חמור, ולא ציפה שקרבנותיו יתלוננו עליו ושהוא יכלא. כיום, ארבע שנים אחר כך, הוא מבוגר יותר וחכם יותר. אם הוא נורמלי - כלומר, שפוי, ואין לנו סיבה לחשוב שהוא לא - - הוא יזהר מלהתקרב לבחורות כמו מאש, כי הוא יודע שעל זה הוא צפוי להענש. והמבנה הנפשי שלו הוא לא כזה שיאלץ אותו לחזור שוב ושוב על אותם מעשים, למרות שהוא יודע שהוא צפוי לעונש. לזה התכוונתי שאמרתי שאונס הוא לא סטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נורמלי ושפוי זה לא אותו הדבר. כשאתה רוצה לאמר שפוי, אמור שפוי. אתה באמת חושב שהוא לא ידע שמה שהוא עושה זה פשע פלילי שעלול לגרור עונש מאסר?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנים עברו זה נחשב כעבירה בס''ג של מעבר ברמזור אדום בחציית כביש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וב-5 השנים האחרונות? הוא ידע וביצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי למה אתה מתווכח אתי כאשר אתה חוזר על העמדה שלי. אני ניסיתי להראות שנורמלי ושפוי זה לא אותו דבר, ואז אתה עונה לי באותו משפט?! מה שגולדבלט עשה הוא לא נורמלי במובן הסטטיסטי, כי רוב הגברים לא עושים זאת. לעומת זאת, נסכים שגולדבלט הוא שפוי. ברור שהוא ידע שעבירות מינית כרוכות בעונש. את זה יודע כל מי שגונב, רוצח, מוכר סמים, מרביץ לאשתו. בכל זאת עובדה שעושים זאת. זה הטבע האנושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו מסכימים שהוא לא נורמלי המסקנה היא שהוא סוטה (מהנורמה). חשבתי, על סמך תגובה 676119, שעל זה אנחנו חלוקים ושאתה טוען שהוא לא סוטה אלא נורמלי. נו, יפה, בני אדם שפויים יודעים את העונש על רצח/גניבה/שוד/אונס ובכל זאת עושים את זה. זה כנראה חלק מהטבע האנושי. מכאן המסקנה: " אדם רגיל ... שהורשע ונענש על אונס, למד את לקחו ... הוא יזהר מלהתקרב לבחורות כמו מאש, כי הוא יודע שעל זה הוא צפוי להענש" פשוט לא עומדת במבחן המציאות, הרי הוא ידע את זה גם קודם ולא נזהר כמו מאש (או בכלל)... רוב האנשים יודעים מה העונש הצפוי לעבירות שהם עושים, ובכל זאת לא נמנעים מלעשות אותם, המחשבה שהעונש לימד אותם משהו שהם לא ידעו לגבי חומרת העונש היא מאד תמימה ומתנשאת. זאת לא נראית לי נקודת מוצא מוצלחת במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> המחשבה שהעונש לימד אותם משהו שהם לא ידעו לגבי חומרת העונש היא מאד תמימה ומתנשאת. מערכת המשפט קוצבת עונשים גם למטרת הרתעה- של העבריין עצמו על מנת להניא אותו מלחזור על מעשיו, וגם של אחרים השוקלים לבצע אותה עבירה. יש לך משהו להציע למערכת המשפט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרתעה היא לא דבר שעובד כל-כך טוב. אדם שעוקף על קו לבן יודע שהעונש הפוטנציאלי על המעשה הזה הוא מוות. בכל זאת הוא עושה את זה. המחקרים מראים שחומרת העונש הרבה פחות קריטית להרתעה מאשר הוודאות שלו; אם הוא היה יודע שכמעט תמיד אורב בנקודה הזו שוטר הוא לא היה עוקף, אף שהעונש שהשוטר יכול להביא עליו הוא קל בהרבה. אבל אפילו זה לא מבטיח כלום. אדם שרוצה מאד לרזות, ובכל זאת שובר דיאטה אחרי דיאטה שהוא מתחיל בהן - האם אינו יודע שהעונש על שבירת הדיאטה הוא השמנה? ודאי שהוא יודע, ובכל זאת הוא עושה זאת. כנ"ל אדם שלוקח "רק סיגריה אחת" כשהוא מנסה להפסיק לעשן. כאן ידיעת חומרת העונש ואפילו הוודאות שלו אינה גורמת להמנעות מביצוע המעשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההרתעה עובדת (אם היא עובדת) כלפי עבריינים פוטנציאלים במידה זהה (ולרוב חזקה בהרבה) מאשר כלפי עבריינים לשעבר. אתה לא צריך לדעת מה יקרה לך אם תרצח ותתפס, אבל אם תשמע שדוד רצח, נתפס וקיבל פרס, תגיע למסקנה שכדאי לרצוח. יש לי הרבה דברים להציע למערכת המשפט, אבל זה לדיון אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שאני מכיר קצת טוב יותר מאשר הכירות שטחית (ומדובר בלא מעט אנשים) הוא "סוטה מהנורמה" במידה כלשהי במובן כלשהו. למעשה, במידה רבה של ביטחון אני חושב שאפשר לקבוע שספציפית כולם, כל האנשים בעולם, הם סוטי מין לשיטתך. הטרחנות שבהצמדות דקדקנית לפרשנות מילולית צרה וטכנית לכל מיני מונחים לא מוסיפה דבר לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שלא קיים אדם שלא סוטה מנורמה מסויימת, וכן, רובינו סוטים בצורה כזאת או אחרת. אני לא חושב שזה נכון להוסיף את המין, מצד שני, לא נראה לי בלתי סביר שקיימת נורמה מינית שרוב בני האדם לא סוטים ממנה (ז''א סוטים, אבל לא בהכרח סוטי מין). אני באמת חושב שהמושג ''סוטה מין'' לא מקדם את הדיון בשום צורה שהיא ומהווה סתם אמצעי רטורי להרחיק את ה''הם'' מ''איתנו''. העובדה שכשמתעמקים במשמעות שלו מגלים שאין מאחוריו כלום משכנעת אותי שאני צודק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המונח 'סוטה מין' עלה כאן - אני לא יודע אם באשמתי - בהבחנה שבין סוטה שאינו יכול לכבוש את יצרו, ולכן צריך להרחיק אותו מקרבנות פוטנציאלים, לבין אדם 'רגיל' שחטא, נענש, וכעת למד את לקחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למושג סוטה מין יש פירוש נמרי: כל אקט שידוע לגביו שלא יסתיים בהריון מהווה סטיה ובלשון חיובית: יחסי מין נועדו לשימור המין. אונס הוא אקט שאינו מוסרי או חוקי אבל בהחלט איננו סטיה מינית. משער שכולנו סוטים מהנושא בדרגות חומרה שונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, תורת מוסר ונורמות שמבוססת על כך שכל מה שתורם להישרדות הוא תקין ותו לא. כמה מקורי. בהצלחה עם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שהבנת בדיוק כפי שרצית להבין. באמת מרשים. אתה עושה גם אירועים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק מעבר לאופק. זה לא אמור להטריד אותך בעתיד הנראה לעין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמויות בהמפץ הגדול (סדרת טלוויזיה) [ויקיפדיה] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העתיד לא מכיל תיוגים בשנקל. כנראה שהתבלבלת והופעת בעבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב האנשים מאמינים שהם לא יתפסו. כמו כן, אנשים רבים - וכנראה גולדבלט בכללם - מאמינים שהם פועלים בתחום 'אפור', שבו המותר והאסור מתקרבים זה לזה. אחרי שישב בבית סוהר, הוא מבין היטב (כי הוא שפוי) שזה שחור, ולא יעשה זאת שוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אני לא לגמרי בטוח. מה קרה עם בני אלון? או שאולי ההבדל הוא ששם המקרה שלו הוצנע מספיק ולכן הוא היה יכול להמשיך במעשיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטי אלון, לא בני. אמנם הם אחים אבל זו לא סבה לגלגל את הפשע של האחד על השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנאמר: ורב יעבוד צעיר. גלגל את זה איך שאתה רוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאנס - אין בו סכנה שלא יתגבר על יצרו? וכי מקודם, לפני שהורשע ונענש, סבר שזה מותר? גם קודם ידע שזה אסור, שהוא עלול להתפס ואז להענש, ובכל זאת אנס. לא הסטיה המינית היא העניין כאן. הומוסקסואליות נחשבה לסטיה מינית מבחינת החוק עד לפני לא-הרבה-שנים1. אי-ההסכמה והכפיה הן העניין. לא ברור לי למה להפלות לטובה אנס סטרייט וסטנדרטי, רק משום שהוא חומד נשים ונערות ולא ילדים קטנים. 1 ומבחינתם של יותר מדי אנשים, עדיין נחשבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו כחברה נותנים הגנה מיוחדת לקטינים. לכן החידוד של מאיה חשוב בעיני. מי שפשע נגד קטינים שמים חייץ בינו ובין קטינים. כל עוד העבירות הן כנגד בוגרים יש לטעמי עדיפות ל''שילם את חובו'' (כולל החרטה והשיקום). לעניין זה אין הבדל עבורי בין תקיפה מינית לכל תקיפה אחרת. אבל כשהעבירות הן נגד קטינים, על מנת להגן על האוכלוסיה החלשה ולמנוע הישנות, מטילים מגבלות מיוחדות על העבריין. לא הייתי מסכים שגננת שהורשעה בהתעללות בילדים ''תשלם את חובה'' ותפתח מחדש גן ילדים ובאותו אופן איני מסכים שגולדבלט שניצל קטינות יחזור לסיטואציה של יחסי מרות עם קטינות. אבל זה לא מה שנציגות ארגוני הנשים רוצות- הן רוצות שאות הקיין שלו ימנע ממנו נראות ציבורית כלל. בכך הן מעמידות את עבירות המין בדרגה גבוהה יותר משאר העבירות. יותר מעבירות תקיפת קטין (ליברמן). לכך אני לא מסכים. אני לא רואה במה עבירות מין שונות מהותית מעבירות תקיפה אלימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לענין ליברמן, אם יורשה לי להעיר: אני לא מכיר את העובדות של המקרה הספציפי, אבל אני בהחלט יכול לחשוב על נסיבות שעלולות להביא אדם סביר להתנהגות כזו. אם הילד שלי, נניח, היה מותקף מדי יום בדרכו חזרה מבית-הספר על ידי שני ילדים גדולים ממנו שהיו פוגעים בו, משפילים אותו ולוקחים ממנו דברים; אילו הייתי מנסה למצוא מי ההורים שלהם ולדבר איתם והם היו מגיבים בזלזול; אילו הייתי יודע שהמשטרה חסרת תועלת כי היא לא יכולה לעשות כלום לילדים בגיל הזה ולא תשלח שוטרים ללוות את הילד שלי מדי יום, ואם השוטרים באים להורים של הילדים האלה התוצאה היא שלמחרת הילד שלי חוטף מכות חזקות הרבה יותר בתוספת איומים קשים - אני יכול לדמיין את עצמי במצב כזה "רואה אדום" והולך לפעול בעצמי כדי להפסיק את זה, לפחות בהטלת אימה על שני הבריונים הקטנים עד שיעשו במכנסיים. אני לא יודע כמובן אם הסיטואציה שבפניה עמד ליברמן היתה כזו ואם הוא בחן אפשרויות פעולה לא-אלימות, אבל בניגוד לאונס אני יכול להבין מאיפה זה בא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 676217 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעולם אל תמעיט בנזקים שגורמים טפשים שלא מסוגלים להודות בטעויות שלהם לאחר שפתחו פה גדול על אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבלת את התיקון. בעיני הוא אנס בפועל ומשפטית מורשע בעבריינות מין. אם מכשירים אותו כשחקן בהצגת ילדים, בעוד שנה-שנתיים עלולות להיות נערות חדשות שמבחינתן הוא שחקן, מתראיין בטלוויזיה ואישיות ציבורית כשרה והן תהיינה חשופות לסכנת דפוסי עבריינות המין שלו. היום אין הרבה תמימות כבעבר אבל היא קיימת (נזכרתי בנער שלפני מספר שנים פותה על ידי צעירה ערביה להגיע למזרח ירושלים ונרצח) והגם שאינן לובשות מחוכים ושמלות תפוחות, הרצון להתפרסם הכה נפוץ בימינו, הרצון להתחכך במפורסמים (לא במובן שגולדבלט מכוון אליו..) התמימות ולפעמים הטפשות קיימים אצל חלק מהילדים ובני הנוער ועלינו כחברה להרחיק טורפים מועדים מהטרף. עברייני מין מורשעים שפשעו כנגד קטינים, איבדו את זכותם להמשיך לעבוד איתם ולסכן אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי שחקן או שחקנית צעירים ויפים1 שנתפשים על שימוש ב-נניח- קוקאין או הרואין, והדבר מתפרסם בכל אמצעי התקשורת? האם גם עליהם תאסרי להופיע בפורומים בידוריים למיניהם, מחשש שילדים יקשרו את הזוהר והפרסום ללקיחת סמים קשים? אני זוכרת את המקרה עם אופיר רחום ואמנה מונא . אחרי הרצח הזה אף ישראלי צעיר אחר לא התפתה למזימה דומה. מה שאומר שכאשר קורה משהו, אנשים יודעים להיזהר ממצבים דומים. הרי על זה כל ההתקדמות האנושית מבוססת- על צבירת ניסיון ולמידה ממנו. 1 מה שהופך אותם לנערצים ומודלים לחיקוי סבירים יותר, לעומת שחקני תיאטרון קשישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב להבחין בין חומרת העבירה לתגובה אליה. אין דין תקיפה מינית של קטינות או דין, כפי שאריק ציין, מטפלת שטלטלה תינוק לדוגמא שהבאת. נראה לי שההסתכלות שלך מעט אליטיסטית ופחות מחוברת למציאות הישראלית. קדמה אנושית זה טוב ויפה ולפעמים מרגש אבל די להציץ במדיות החברתיות כדי לפגוש שם טפשות, תמימות והערצת מפורסמים. ולמרות כל אלו, חובתנו להגן עליהם ולהרחיק את מי שחשוב להרחיק. יתכן והקרדיט שאת נותנת לבנות הנוער מדויק בחלקו אבל לטורפים מיניים יש יכולת לברור את התמימות, הפגיעות והלא מתוחכמות שלעיתים אינן מודעות לניסיון ולעיתים אינן לומדות ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי נחדד- זמר צעיר וחתיך נתפס מסניף משהו בחברת נערה בת 15. לאסור עליו להופיע מעתה ועד עולם, או לא? אם לא- למה לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי הבדל בין לאסור לבין להחרים... נראה לי שמאיה מדברת על החרמה (החלטה אישית שלה שהיא ממליצה לאחרים לקבל) ולא על איסור (החלטה של המדינה שנכפית על אנשים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זו עמדתה אין לי בעיה עם זה. חששתי שהכוונה לאיסור הופעה, דבר שנראה לי דרקוני מדי. אבל ברור שמותר לכל אדם להחרים אנשים ועסקים לפי המצפון הפרטי שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי תגובה מפורטת שכתבתי לאייל הפלמוני המתייחסת להבדלי הסייגים החוקיים בין ארצות שונות על עברייני מין מורשעים ומידת יעילותם במניעת רצידיביזם נפלה לתוך החור השחור של האייל. מקובלת עלי השיטה בדרום אפריקה שהוכחה כיעילה בכך: על עבריין מין מורשע אסור להיות מועסק בעבודה עם קטינים ועם אנשים המוגבלים שכלית. לא מדובר בהחרמה אנינה בשל פגיעה ברגשות. מדובר בחקיקה ובסייגים על תעסוקת עברייני מין שהוכחה כמפחיתה את שיעור הפגיעה החוזרת שלהם, אינטרס חברתי כללי מובהק. אני מוכנה שימשיך להופיע בבתי אבות... (לא.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איסור עבודה עם קטינים הוא צעד סביר, איסור הופעה בהצגה שאין בצוות השחקנים שלה קטינים1, בגלל הפרסום שעלול אולי להוביל לעוד קורבנות בעתיד, הוא צעד לא סביר. במיוחד שהעבריין במקרה זה עבר תוכנית טיפול בבית הסוהר, מה שמפחית את הסכנה, מן הסתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו היתה בישראל חקיקה כאמור, הייתי נוטה להסכים עם עמדתך למרות שלא הייתי מגיעה להצגות בהשתתפותו. כאן מדובר בתחושה סובייקטיבית. עדיין הייתי רואה בכך המשך כרסום הנורמות החברתית ותופעה מזיקה. עברייני מין אינם ראויים להיות גיבורי תרבות. כיוון שכיום אין חקיקה מגבילה, סכנת המדרון החלק ואפשרות לקורבנות נוספות, קיימת. כאשר שוקלים את ערכה של התוכנית הטיפולית בכלא במקרה זה, שיש ששבים ופושעים גם לאחריה, ושוקלים את משכו החריג של דפוס ההתנהגות העבריינית של גולדבלט, נראה לי שהפסימיות שלי לגבי מסוכנותו והצורך למנוע את הכשרתו מבוססים דיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין המשך החריג של העבירות,(אמרת איפה שהוא למעלה שמדובר על גילאי 45-65) - זו אכן תקופה ארוכה, אבל אני לא בטוחה שזה מראה על סיכון גבוה שההתנהגות תימשך גם בעתיד. זכור לי שנעמי פולני סינגרה על ח"ג בזמנו, ואמרה שהוא לא כופה את עצמו, להפך- הנשים רודפות אחריו. אם נחבר זאת לגיל 45 שבו העבירות התחילו, זה נראה יותר כמו גבר שנחל הצלחה עם נשים בצעירותו, וכמובן הלך והזדקן עם השנים אבל לא קלט שהוא עכשיו פחות מושך, במיוחד לבנות צעירות. גם נעמי פולני דיברה על העבר, בתקופה שבה הכירה אותו מקרוב, וגם היא לא לקחה בחשבון את חלוף השנים. לכן אפשר בהחלט לדמיין שהעבירות קרו בגלל הפער של הדימוי שלו בעיני עצמו, לעומת המציאות בשטח. תוסיפי לזה שהאיש שייך לדור שבו הרגישות לדברים האלה היתה נמוכה, והגברים לא ידעו מתי להפסיק. עכשיו שנענש, וגם עבר טיפול, אפשר לקוות שח"ג מבין יותר מתי לעצור בעצמו. כלומר- על פניו, ובלי להכיר מקרוב את מה שקרה שם, נראה לי שלא מדובר פה על סטיה מינית כפייתית, אלא בהתנהגות שניתנת לשליטה. אם את נורא רוצה לאסור עליו משהו, תאסרי עליו לתת שיעורים פרטיים לבנות. אבל במצבים פומביים לא נשקפת ממנו סכנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניתוח שלך מקובל עלי בחלקו. לא התייחסת לבעילת קטינות. מדובר בעבירות שקרו לא לפני 10 או 20 שנה ולכן טיעון תום הלב, נורמות שגויות, לא תקף אלא אם הוא לא קרא עיתונים, לא הקשיב לרדיו ולא צפה בטלוויזיה ב10 השנים האחרונות. יתכן ולא קל לשנות את התפישה שלנו לגבי האיש אבל הוא להבנתי ניצל ופשע, לפחות בשנים האחרונות, מתוך מודעות מלאה, ולכן אינו זכאי להגנת תום הלב והתקווה ש"יהיה בסדר". האם את מתנגדת לחקיקה האוסרת על עברייני מין תעסוקה עם קטינות ועם פגועי שכל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שאינני מתנגדת לחקיקה כנ''ל, אני מופתעת שעדיין אין כזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיים חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסויימים (ראו בגוגל), שאוסר על מעסיק לקבל לעבודה במוסד ששוהים בו קטינים אדם שהורשע בעבירת מין, ואפילו דורש הצגת אישור משטרה להעדר הרשעה בעבירות מין כתנאי להעסקה במוסד כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי צריך להרחיב את החוק כך שיאסור מתן שיעורים פרטיים (ועוד מצבים בעייתיים) לקטינים, ע''י עבריין מין מורשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רחוק מלהיות עו"ד, אבל להבנתי ההרשעה באונס בכוח (האישום הראשון) נותרה על כנה. הומתקה רק ההרשעה באונס במרמה. לכן: אנס מורשע. יש הרבה גווני אפור בין שעשוע ילדים בקדמת הבמה ובין עבודות הבזויות בעיני שחקנים. למשל: כתיבה. למשל: הצגה למבוגרים אודות הכלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש עוד אישום באונס שנותר על כנו, אז אכן מדובר באנס מורשע. לגבי הסיפא שלך- האיש אכן כתב מחזה על חיי הכלא, וגם לזה היו כאלה שהתנגדו. וידוי: התחלתי לקרוא את הלינק המצורף ונשברתי די בהתחלה, גם בגלל האריכות וגם כי זה לא חומר נעים לקריאה, בלשון המעטה. כמעט עברתי בגללו לעמדה של מאיה, אבל זה בדיוק העניין: לא חשוב כמה מקוממים ודוחים מעשיו של האיש הזה, אסור לגלוש לנקמנות. ולאסור על מי שכבר ישב בכלא וכו' לעבוד במה שהיה מקצועו כל חייו, ולשלוח אותו לעבוד בניקוי רחובות כמו שהציעו פה למעלה, נשמע כמו נקמנות. וראוי שלא נגלוש למקומות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין אחר: משום מה השעה שהתגובה שלי לעיל מראה היא 6:05 במקום 9:05. המשך הבאג של אתמול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
6:05 UTC
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל פעם (לפני אתמול?) נצמדו פה ל"ישראל טיים", לא כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די לקרוא את הפסקאות 1, 7, 54. ברור, רמזתי למחזה הזה. נראה לי שההתנגדות הפעם חזקה יותר, ובצדק. נקמה היא חלק מהותי של מערכת הענישה הפורמלית, גם אם לא מוצהר. אני לא רואה בעיה בכך שגם באופן לא פורמלי יוסיפו נקמה אנשים פרטיים, אם כי אני מתנגד לענישה בידי רשויות המדינה אם אינה חלק מגזר הדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט - חרם פרטי הוא זכותו של כל אדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם בדיון פה מסכימים שחרם פרטי הוא בסדר. חלק אומרים ש-X, שאינו חרם פרטי, הוא חמור מדי. אבל מה זה בדיוק ה-X הזה? מה באמת דורשות סוליציאנו ושרגיל, בדיוק? מהציטוטים למעלה לא ברור, הן רק אומרות שזה מאוד לא בסדר שהוא מופיע. אם לנסות לתרגם את זה לדרישה ממישהו, אז ממי? האם הדרישה יכולה להיות מהמשטרה, או מסמכות אכיפה רשמית אחרת, שיאסרו על כך? לא סביר, בהיעדר תמיכה חקיקתית. האם הדרישה יכולה להיות מהמחוקק? אולי, אבל אז צריך להיכנס לדיון אחר לגמרי של הגדרת התנאים הכלליים בחוק. הדרישה היחידה שנראית לי שסביר להתכוון אליה בהקשר הדיון, ולפי הטענות שהן מעלות, הוא ממנהלי תיאטראות, ואולי משרשרת הפיקוד הקצרה שמתחתיהם שאחראית לליהוק. שהם יחרימו. אז, האם ראוי שמנהלי התיאטראות יחרימו את גולדבלט? אפשר לנסח את השאלה אחרת. בהינתן שהולכים להעלות בפסח את "אלאדין", ויש שם תפקיד לגבר מבוגר (הג'יני?), האם ראוי או לא ראוי להציע את התפקיד לגולדבלט? עד כאן רק ניסיתי למסגר את השאלה, למרות שרוב הדיון כאן הוא לעניין גם במסגור הזה. עכשיו אשאל שאלה אחרת, שנראית לי קלה יותר (ואולי פחות מעניינת): למה להציע את התפקיד דווקא לגולדבלט? סלבריטי-ילדים שמושך אותם להצגה, כמו יובל המבולבל ומיכל הקטנה, הוא לא. מצד הכישרון, אני מניח שיש לו, ויפה גם לדאוג לפרסנתו הדחוקה של שחקן ואסיר משוחרר מזדקן. אבל אני מניח גם שיש הרבה שחקנים מבוגרים אחרים שיש להם מידה דומה של כישרון והתאמה לתפקיד, ופרנסתם דחוקה (כי בגדול ככה זה אצל שחקנים מזדקנים, גם אם לא נכלאו). עכשיו אני מפנה את השאלה למנהלים והמלהקים: מה לעזאזל חשבתם? האם זו לא בחירה שגויה בבירור רק בגלל שמספר לא קטן של קונים פוטנציאליים יחרימו את ההצגה, אפילו בלי רעש תקשורתי, ואפילו בלי דיון פילוסופי אלא רק בגלל גועל מגודלבלט (זו התגובה שלי, למשל)? הייתכן שכל שאר המועמדים הפוטנציאליים דרשו תשלום לפי "תעריפי האיגוד הסטנדרטיים" (בטח יש כאלה), וגולדבלט הסכים להופיע בחינם או בחצי חינם? לא יודע, ממילא אני מנחש שכוחות השוק כבר דחפו את משכורתם של שחקנים מזדקנים שאינם סלבריטאי-ילדים לשיעור נמוך למדי מתקציב ההפקה, והחיסכון לא יפצה על אובדן המכירות. אה, תגידו, זה ברור: הם רצו לגרום לרעש בתקשורת שייתן פרסום חינם להצגה. זה עובד מצוין בפריימריז מפלגתיים ובהפצה ויראלית של סרטי וידאו באינטרנט. זה לא יכול לעבוד בהצגת ילדים שההורים הם אלו שקונים לה את הכרטיסים. אם בכל זאת זו היתה הסיבה לבחירה בו, זה כמובן לא ראוי. אולי אני צריך להיות עוד יותר ציני. אולי המנהלים תיכננו מראש את הרעש בתקשורת, ותיכננו מראש להיענות לו ולהחליף את גולדבלט, ואז להנות מהפרסום בחינם. ובכל זאת, מה דעתי על השאלה האם ראוי שגולדבלט וכו'? אני משלב את שתי הזוויות: בהינתן הרבה מועמדים ראויים אחרים, לא ראוי שדווקא גולדבלט. לא יודע אם מה שעשה פוסל אותו או לא, אבל הוא בוודאי מפחית לו נקודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שנייה, אם באמת התפקיד הוא של הג'יני, אני צריך לפרגן למלהקים על תרגיל מקורי ומרשים בארס-פואטיקה: הם הוציאו שד מהבקבוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם לנסות לתרגם את זה לדרישה ממישהו, אז ממי? הן לא דורשות את זה ישירות ממנהלי התאטראות, כי היו מפרסמות מכתב גלוי המופנה אליהם. הן מעוניינות להשפיע על הלך הרוח הציבורי שיהפוך את המורשע בעבירות מין למנודה. לטעמן עבירות מין הן העבירות החמורות ביותר שיש (מגיבה כאן השוותה אותן לרצח) ועונש הכלא אינו מספיק. אם אני מנחש נכון העבירה כל כך חמורה מבחינתן שלא יכולה להיות כפרה עליה מצד העבריין והוא נידון להמשיך ולשלם עליה עד יום מותו גם אם הביע חרטה מלאה. 2. אני מניח גם שיש הרבה שחקנים מבוגרים אחרים שיש להם מידה דומה של כישרון והתאמה לתפקיד בוא נבדוק את ההנחה הזו - מנה שלשה1. אני אתחיל- טוביה צפיר. אני בטוח שאלדין אינה הצגת הילדים היחידה שתעלה במקביל, והדרישה היא ליותר משחקן מבוגר ממותג לילדים בודד. טוביה צפיר כבר אמרנו? 3. השאלה למנהלים והמלהקים שאלה טובה, ועד שלא נתפוס אחד מהם באחד על אחד כנראה לא נדע את התשובה. אם הם חושבים כמוך ויורדות לו נקודות, אז כמה נקודות ירדו לטוביה צפיר? והאם הנקודות שירדו לצפיר חוזרות מהר ואלו שירדו לגולדבלט חוזרות לאט יותר? _ 1 קרדיט לסר המפרי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה הדרש. אני עדיין בפשט של מה שהן אומרות. אגב, אם שחקן הורשע ברצח, ואחרי שסיים לרצות מאסר עולם שואף לחזור לבמה, לדעתך זה היה קורה? מתקבל בשקט? 2. אבל חנן גולדבלט לא ממותג לילדים. ילדים לא מכירים אותו. הוא מתחרה עם... נתן נתנזון קופץ לי לראש משום מה, אם כי אולי הוא פחות מתאים לתפקיד כרימזטי גדול. בראבא כמובן, אלי גורנשטיין, קושניר, גליקמן, גדי יגיל, וילוז'ני, דטנר, ובערך חצי משחקני התיאטרון הגברים הפעילים. שני הראשונים בוודאי יותר מתאימים מגולדבלט, ובוודאי גם יותר יקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בגלל זה הבאתי את טוביה צפיר. אצלו היה רעש גדול, עבר זמן, וכולם שכחו. 2. חנן ענן ממותג לילדים בדיוק כמו סבא טוביה. ההורים יודעים שהוא ממותג לילדים, הילדים (גיל 3-10, כתוב שם) לא אמורים לדעת. מהרשימה שהבאת רק אלי גורנשטיין נראה לי ממותג לילדים. האחרים אולי נגעו בפסטיגל אבל מרכז הכובד של הקריירה שלהם הוא לא לילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה הנקודה שלך. לדעתך סבא טוביה לא מוכר לילדים, אבל מוכר להורים כשחקן לילדים ולכן יהיה גורם מכירה? אני לא בטוח שזה עובד חזק עבור צפיר, ובטח לא עבור לגולדבלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שנתן נתנזון קופץ לך לראש מכיוון שניהם שיחקו בבלי סודות בילדותך, ולידיעתך נתנזון הוא הבמאי של ההצגה (במשותף עם גולדבלט) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא באמת לא ידעתי למה הוא קפץ לי לראש... (אבל לא ידעתי לפני הדיון כאן שהוא הבמאי). למעשה נתן נתנזון מוכר לי רק כשותף של גולדבלט. אני בטח היחיד, כולל שניהם, שזוכר את תוכניתם "חנן ונתן" בשנה הראשונה של ערוץ 2. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים לא מכירים אותו? יש בחנויות מארז של "קרוסלה" וילדים מכירים ואוהבים את הסדרה. גם אם ההורים קנו להם את זה, כמו כל הספרים והסדרות הישנים והטובים, בסופו של דבר הטריק של "קרוסלה" עדיין פועל (אפילו בשחור לבן!). אם זאת, ברור שגולדבלט לא כוכב ילדים בסקאלה של צפיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך למה נתנו את התפקיד דווקא לגולדבלט, הנה שוב הפרסום להצגה http://www.pashbar.co.il/show.php?id=508 , ממנו מתברר שגולדבלט ועוד שחקן ידוע הם הבמאים. ממה שקראתי בקישור של ידידיה לערעור המשפטי, אותו במאי אחר מוזכר בכתב הערעור כמה פעמים, כמי שנמצא ברקע הדברים, ונראה כחבר אישי ושותף מקצועי רב שנים של ג'. האם אפשר להניח ששני החברים הותיקים הם אלה שיזמו את ההצגה, וגם לקחו לעצמם את הבימוי, ונתנו לג' את אחד התפקידים? כלומר, לא מדובר פה בתיאטרון רפרטוארי אלא בהפקה פרטית. ואם ג' הוא בין היזמים אולי קשה למפיק הכלכלי להגיד לו- בסדר, אבל בלעדיך. סתם ניחוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא היותו במאי מהווה בעיה גדולה הרבה יותר (מבחינת הסרת מכשול בפני עיוור) מאשר היותו שחקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור. גולדבלט, סליחה על המלה הבוטה, הוא חלאה אמיתית. חוזר ומטריד ותוקף כמה קטינות, הן בוכות והוא ממשיך לנסות ליצור עוד הזדמנויות לתקוף אותן. טורף אמיתי. הטענה כי לא הבין את חומרת מעשיו, נראית לי כעת לחלוטין שגויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשברת כי כמעט עברת לעמדה של מאיה? :) יש דברים גרועים מכך. (יודעת, זה לא מה שכתבת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שארגוני הנשים צריכים לעשות הוא להדפיס קטעים נבחרים מהקישור שנתת, למשל הפיסקה השניה מסעיף 1 בפרק "רקע עובדתי", ולחלק אותו ליד הקופה וליד הכניסה לאולמות (אז זה כבר קצת מאוחר מדי, אבל הרעש מסביב ישפיע על הכירה להצגות הבאות). אם זה לא יוביל לסיום הקריירה של אדון גולדבלט בפשיטת רגל מהירה כנראה שמגיע לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת, חוסר אינטיליגנציה, או תמימות יתרה הם לא ההסבר הסביר לתופעה. גם אנשים שנופלים טרף לכתות אינם עושים זאת מתוך טיפשות. גם הילדה שהתכתבה בזמנו עם יגאל עמיר והפכה אותו למעין דמות אב בשבילה לא עשתה זאת מתוך טיפשות. הסיבות הן יותר מורכבות, ומאחר שכלל היצורים האנושיים הם מורכבים מטיבעם זה לא כל כך נדיר שהם עושים דברים שאינם תולדה של הגיון בריא. זה לא אומר שיש להמנע באופן מוחלט מהגנה עליהם. ''טפשה בדרגה שקשה לדמיין'' נראה לי משפט די בוטה. ולכתוב שהויקטורינים היו תמימים יכול רק לנבוע לדעתי מחוסר ידע בנוגע לתקופה הויקטוריאנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הסתייגויותייך: "טפשה בדרגה שקשה לדמיין" - זו דרכי לומר שטפשות כזו לא קיימת (ולכן החשש של מאיה לא סביר בעיניי). לגבי התמימות הויקטוריאנית שאת מטילה בה ספק - שימי לב שכתבתי "תמימות מהסוג הויקטוריאני שאת אולי מדמיינת לעצמך" . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחוקק הבהיר היטב מהו העונש על עבירת אינוס. הוא כולל שנות מאסר (לפי התקופה שקבע בית המשפט בניכוי שחרור מוקדם אפשרי כפי שקבעה ועדת השחרורים).הוא כולל קלון (אות קין) במשך כל החיים גם לאחר השחרור, אבל הוא אינו כולל שלילת יכולת ההתפרנסות במשך כל החיים, גם לאחר השחרור. זו המשמעות של ''תשלום החוב לחברה''. יתר על כן, כידוע חלק מהשיקולים של הענישה כוללים גם שיקום. אין ספק שחזרה למסלול המקצועי משקמת את העבריין יותר מאשר השלכתו אל העוני המנוול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכות להתפרנס אינה זהה לזכות להתפרנס בעבודה עם קטינים, לאחר שהוכח כי הוא מסוכן להם. זו אבחנה חשובה לדעתי שכן אין מי שרוצה למנוע מגולדבלט פרנסה, זו טענת איש קש. אין להחזיר עבריין מורשע למקום הפשע ולנסיבות שעלולות לאפשר לו להמשיך לפשוע. כך גם לגבי דרעי ומוטי אלון. שיעבוד ויתפרנס כנהג, כשומר, כמטאטא רחובות, שיתפרנס בלי לסכן קטינות בפרט לאחר דפוס תקיפה שנמשך 20 שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נכון. מקום הפשע היה בדירתו, לא על הבמה. הוא ביצע את הפשעים האלה כחלק מ''שיעורים פרטיים'' למשחק ו''פיתוח קריירה'' שהבטיח לאותן נערות (וזה למעשה המרמה שהוא ביצע) , לא כשחקן. אני חושב שחלק מתנאי השחרור שלו צריכים להיות שהוא יימנע מלתת שיעורי משחק פרטיים לשחקניות, לא שהוא יימנע מלשחק על במה (או במדיות אחרות). לגבי דרעי ואלון הנסיבות שונות. אלון כלל לא נשפט ולא הורשע אלא ''נענש'' ע''י פורום חוץ-ממסדי כחלופה לתלונה במשטרה. לגבי דרעי - המחוקק קבע במפורש מה תקופת הזמן בה אסור לו לכהן במשרה ציבורית, וכשהיא חלפה -ממילא חלפה המניעה החוקית (המניעה הציבורית חלפה בכך שהוא הצליח לשכנע - לצערי - ציבור גדול שהוא ראוי לאמונו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיכן שורש הרע שאיפשר את תקיפתן? מעמדו כשחקן לגיטימי והנגישות היומיומית שלו לקטינות מעמדת מרות. בין אם התקיפה התרחשה בגן החיות, ליד הכותל המערבי או בעת דאיה פסטורלית מעל הים, אין זה משנה כלל. את הנסיבות והתנאים שאפשרו נגישות וניצול, עלינו למנוע. הערכת העדויות והמסוכנות לפשיעה חוזרת קשורה גם להיבט הציבורי ולא רק להצמדות לקביעה פורמליסטית משפטית, על מגבלותיה הידועות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי האם את תומכת בעמדתן של נציגות עמותות הנשים מראש הדיון או מתנגדת לה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם חלק מהטיעונים שלהן אני מסכימה ועם חלקם לא. תקיפה מינית אינה רצח אבל כאמור יש לה השלכות חמורות הרבה יותר מעבירות רכוש. אני מתנגדת להכשרתו הן מפאת מסוכנותו, מדרון חלק, והן בשל העמקת הנורמות הפסולות של שיתוף עבריינים במדיה ובציבוריות. שאלת משקלם של רגשות המותקפות היא שאלה עדינה שאין לי עמדה מגובשת כלפיה. במצב הנוכחי, הנגישות, המרות, העבודה עם קטינות, צריכים להיאסר עליו. אני מסכימה עם האמירה: "עברייני מין צריכים להשתקם בבית ולא בתפקיד ציבורי. בטח שלא באור הזרקורים". (המזמן הזדמנויות תקיפה נוספות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובלי קטינות? (נציגות ארגוני הנשים כלל לא דיברו על קטינות, כפי שהבנתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצוי שלא בעיקר בשל העובדה שכיום אין מניעה שישוב ויעבוד במחיצת קטינות בהצגה הבאה ולכן כל הכשרה של האיש טומנת בחובה פוטנציאל לנפגעת קטינה נוספת. המחאה וההתנגדות הציבורית הן בעיני לגיטימיות, חיוביות ואני מקווה שתנבנה תוצאות. אני חולקת על עמדתך שתקיפה מינית זהה לתקיפה אלימה אחרת מכמה טעמים, אחד מהם הוא שניצול ותקיפה מינית עלולים להימשך שנים רבות, למשל, ביחסי מרות, בגילוי עריות ובאלימות מינית המתלווה לפיזית של בעלים כלפי נשותיהם ומכאן הנזק העלול להימשך עד סוף חייהן/ם של המותקפות/ים בדימוי העצמי, בפיתוח התנהלות קורבנית בחייהן/ם הן בקשרי הזוגיות והן בכלל. המבנה הפסיכולוגי של המותקפת/ף משתנה, בפרט ככל שמשך התקיפה ארוך וגיל המותקפת/ף צעיר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי שישתמע מדברי שתקיפה מינית זהה לתקיפה אלימה, אלא רק שהן שייכות לאותה קטגוריה. תקיפה מינית היא בתוך קטגוריה ''תקיפה''. לא בתוך קטגוריה ''הרג'' ולא בתוך קטגוריה ''עבירות רכוש''. יש לי הרושם שדוברות עמותות הנשים מנסות לייצר קטגוריה נפרדת עבור תקיפה מינית מחוץ לקטגוריה ''תקיפה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אחוז הסובלות מ PTSD אחרי תקיפה מינית גדול משמעותית מאלה שאחרי תקיפה "סתם" אולי יש טעם בקטגוריה נפרדת. לא באופן פורמלי, אבל כן מבחינת ההתייחסות הציבורית. ולגבי החזרה בתשובה של מר גולדבלט, דומני שמילכוד 22 תופס כאן: אם הוא היה באמת מבין את עומק הפגיעה וחומרת המעשה, לא היה מנסה לחזור לקידמת הבמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה "אם" גדול. ודאי יש דרך לבחון אותו- להשוות את שיעור הסובלות מ PTSD בקרב אוכלוסיות פליטים למשל, בין אלו שנאנסו לאלו שסתם חטפו מכות רצח. לגבי החזרה בתשובה - שוב אני משווה לטוביה צפיר. אני זוכר שהיה שם זעזוע עמוק בתחילה, והיו מי שקראו להחרים את הצגותיו, אבל הזמן הקהה את את הרצון הציבורי בנקם. תנאי השחרור של גולדבלט כללו הגבלה מדורגת- בתחילה היה חייב לשוב לביתו עד 9 בערב, אחר כך עד חצות. אם להודות על האמת, אני לא מצליח להבין מה בדיוק מפריע לסוליציאנו שעבריין מורשע שב לקדמת הבמה. היא שואלת איזה מסר זה מעביר לנפגעות תקיפה מינית ולנשים בכלל. אני לא יודע לענות על זה ואני רוצה לשאול אותה בחזרה איזה מסר היא רוצה להעביר בכך שתמנע מהעבריין לחזור למקצועו בעל הפרופיל הגבוה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסרים אפשריים: - שהנתקפות נחשבות, כלומר, שיש נורמה ציבורית שאינה מבטלת את שעבר עליהן אלא מוקיעה עברייני מין. - שהן אינן צריכות לפגוש אותו שוב במדיה על צורותיה השונות, מפגש המהווה לפעמים טריגר לנסיגה והדרדרות ופגיעה בהליך שיקומן של הנפגעות. האם זכותו להחזיק במעמד ובמקצוע אותו ניצל לתקיפה, עולה על זכותן לשיקום? - שגיבור תרבות (קידמת הבמה) אינו יכול להיות אנס / תוקף קטינות. - שהנורמות השתנו והרחקתו מהציבוריות היא ביטוי נוסף לחוסר קבלת עבריינות מין כלגיטימית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה רגשית את הטיעון השני שלך, אבל בעייתי מאוד להסתמך עליו כאמת מידה. בבואי לענות לך ולחפש דוגמאות נוספות, אני נתקלת במעגליות טאוטולוגית - אי אפשר להביא כדוגמה עבריינים אחרים שפגעו מאוד באנשים (למשל, מעלו בכספם או שפכו עליהם חומצה או שהכלב שלהם תקף מישהו בגלל רשלנות) כי עבריינות מין היא יוצאת דופן. למה היא יוצאת דופן? כי היא לא דומה לפגיעות אחרות, וחוזר חלילה. היתה פעם שחקנית שפניה נפגעו בגלל נשיכת כלב של חברים (היא תבעה אותם וזכתה). דמייני שהכלב היה שלה והוא נשך מישהו אחר - האם היית אוסרת עליה להמשיך ולשחק כדי למנוע פגיעה נוספת מהנפגעים ממנה, שפניהם הושחתו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שחסר לי בתגובות שלך זו התייחסות יותר מעמיקה להתנהלות העבריין. כלומר, להבנתי הסברת שלדעתך כל חזרה בתשובה היא מהפה לחוץ והודעה ציבורית באשמה לאחר גמר העונש כמוה כחבישת כיפה במהלך הדיונים המשפטיים. אבל מהו המסר, ומהי התוחלת, אם לשיטתך אדם שמקבל עליו קבל ועדה את האשמה, מביע חרטה, הולך לטיפול ובכך עושה בעצם את הפעולה המניעתית היעילה ביותר, נשאר באותה קטגוריה וראוי לקבל אותו יחס כמו זה שכופר באשמה, בועט בנורמות, מקלל את הקורבנות וכמובן נמנע מהסתכלות פנימית? האם זוהי גם המדיניות שלך כלפי רוצחים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכן בדברי ראית שטענתי כי כל חזרה בתשובה היא מהפה לחוץ? להיפך: חזרתי ואמרתי כי במקרה הזה, משך ההתנהגות העבריינית (20 שנה), כולל עבריינותו בעשור האחרון כשהנורמות הציבוריות שונו ודובררו רבות, (לא שיש צורך בנורמה חדשה ונאורה יותר כאשר אתה תוקף בת 16, היא בוכה וכל מה שמעניין אותך הוא נסיון לקבוע מפגש נוסף) מעידה על מסוכנותו. הגינוי הציבורי והחשיפה הציבורית, עשויים להוות מוטיבציה טובה במידה שווה לעשייה טיפולית, בפרט אם ברצונך לחזור לזירה הציבורית. אינני בוחנת כליות ולב אבל במקרה הזה ישנם מספיק נתונים המעידים לדעתי על מסוכנות. בשל חוסר יכולתי לבחון כליות ולב, אני בעד שינוי החקיקה ואיסור תעסוקת עברייני מין מורשעים עם קטינים ובעלי פיגור שכלי. היחס לפושע, ראוי שיתחשב במאמצי השיקום שהוא עושה. אין בכך מן הסתירה בהגנה על נפגעים עתידיים השקולה בעיני יותר מהזכות לחזור ולעבוד באותו המקום בו עבדת ופשעת לפני שנחשפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היכן בדברי ראית שטענתי כי כל חזרה בתשובה היא מהפה לחוץ?" זה הרושם שקיבלתי מתגובה 676107 כשכתבת "ביטויי חרטה והתחזקות דתית הן תופעות נפוצות אצל עבריינים." והמשכת לדבר על חזרה על דפוסי התנהגות, מבלי לשקול את זה ששינוי התפיסה של האדם עשוי לשנות את דפוסי התנהגותו. יכול להיות שכוונתך היתה שאדם ישנה את תפיסתו ובכל זאת יחזור על המעשה. כעת אני בכל מקרה מתרשמת שאת לא ממש מתייחסת לטיעון שלי. קראתי את פסק הדין שזיעזע אותך כעת ב2008 כשהוא יצא. וקראתי את החלטת הערכאה הגבוהה יותר ששינתה את ההרשעה באחד המקרים מאונס לקבלת דבר במרמה. ובזמנו ראיתי גם את הראיון שגולדבלט ערך במהלך המשפט וממנו היה אפשר להקיש שהוא לא התחרט על מעשיו. הוא די היה במלחמה נגד אחת הבחורות שהמשיכה איתו בקשר גם כשהיתה בגירה. ואם זה עוזר לך במשהו, אני לא חושבת ולא טענתי אף פעם שהוא לא הבין את חומרת מעשיו. לא לזה התייחסתי. התייחסתי למה שקרה בתקופה לאחר הרשעתו. הוא עבר טיפול. הוא הביע חרטה. השאלה שלי זה כיצד את מפרידה בין היחס לפושע שפועל כך, ופושע שאינו מכיר בפשעיו וממשיך להאשים את הקורבנות. אני סבורה שגזירת גזירה שווה ביניהם (הן באמצעות החוק, והן בזירה הציבורית) היא מוטעית. אכן אינך בוחנת כליות ולב. גם אני לא. ההיקש מכך לדעתי הוא לא שנדרשות יותר מגבלות בחוק, אלא שכל מקרה צריך להבחן לגופו בהתאם לנסיבות. יש מערכת הקבועה בחוק הישראלי שעושה בדיוק את זה באופן מוסדר, לפחות מ2006, אני סבורה שעומדים בפניהם יותר נתונים מאלו המצויים בידיך וידי. תקני אותי אם אני טועה. ואם יש לך השגות לגבי תפקודם במקרה של גולדבלט או כל מקרה אחר, אנא פרטי אותם בפני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי שזו התרשמותך שכן לעניות דעתי התייחסתי לטיעונייך. יתכן והייתי צריכה להגיב באופן נקודתי וחד יותר. התייחסתי להכללה שהוספת "כל" ובכך שגית בהבנתך את כוונתי. בנוסף, התייחסתי להתעלמותך מכך ששבתי וחזרתי והתייחסתי למשך דפוס העבריינות הספציפי של גולדבלט. זו לא היתה כוונתי אבל אני מסכימה שאדם עשוי לשנות את תפישתו ולעיתים יחזור בתשובה ולעיתים יצרו והרגליו יגברו על כוונתו הטובה. לגבי המסר והתוחלת במאמצי השיקום, התייחסתי חלקית בתובנה שאינני בוחנת כליות ולב ולכן יש להוסיף ולהדק חקיקה המגנה על קורבנות פוטנציאליים עתידיים ולא לסמוך על תהליך השיקום והצהרות העבריין המורשע בלבד. לגבי שאלתך על יחסי לרוצחים, אכן לא התייחסתי משום שההקשר נשמע לי תמוה מעט ובלבל אותי: "אם כך את מתייחסת לעברייני מין המכים על חטא, אז כך גם לגבי רוצחים?" התשובה הטריוויאלית והיחידה האפשרית היא: על אחת כמה וכמה! סופיות הרצח הופכת אותו לפשע שלעיתים שווה בהשלכותיו על הקורבן (שאינו מת פיזית אבל שחייו אינם חיים, הדרדרות לזנות למשל ו/או התאבדות בהמשך) ולעיתים עולה עליו. הטענה שגולדבלט המשיך במעשיו מתוך איזה תום לב שאינו מבין כי הנורמות השתנו, אכן לא הועלתה על ידך. אני מסכימה איתך שהיחס לפושע שעבר תהליך שיקום והביע חרטה (וכתבתי שראוי להתייחס למאמצי השיקום שעשה) לעומת מי שממשיך להאשים את קורבנותיו צריך להיות שונה: למשל, בדיוני שחרור מוקדם ולעיתים (וזו התייחסות סובייקטיבית המשקללת את הפשע שביצע לעומת מאמצי השיקום וביטויי החרטה) בהתייחסות החברתית והתעסוקתית כלפיו. חלק ממאמצי השיקום נכשלים ולכן לא ניתן כלל לסמוך עליהם כמדד יחיד הקובע את ההתייחסות. בחינת כל מקרה לגופו היא מותרות שכחברה המעוניינת למנוע פגיעה נוספת, איננו יכולים להרשות לעצמנו. מפאת קוצר זמן, הסתכלתי בשטחיות בקישור שהבאת ושמחתי לראות שבישראל, בשונה מארה"ב ובדומה לארצות אחרות (כקנדה, אירלנד, דרום אפריקה, אוסטרליה ועוד) הניטור והשיקום של עברייני המין מתייחס לקריטריון של רמת מסוכנותם. עם זאת, פרצה מובהקת אחת במקרה של גולדבלט קיימת ובולטת. אין כל מניעה חוקית (בניגוד למצב בדרום אפריקה, למשל) כי הוא ימשיך ויעבוד בעתיד עם קטינות למרות שהורשע בתקיפת כמה קטינות. הייתי רוצה שהמצב החוקתי יתן מענה הדוק וטוב יותר. את סומכת על תהליך השיקום שעבר ועל ביטויי החרטה שלו. בעיני, לאור משך העבירות, מוטיבציות אחרות שיתכן והיו לו לנקיטת צעדים חיוביים והעובדה שיתכן ויכשל גם אם הוא כן בחרטתו, מחייבים הרחקתו ממפגש יומיומי, לעיתים תוך מרות, עם קטינות. ככלל, הענישה בישראל נראית לי מקלה ולעיתים שערורייתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הענישה על תקיפה מינית השתפרה בישראל במשך עשרים השנים האחרונות בעקבות משפט האונס בשומרת. אני כרגע מייחלת לשיפור באופן הטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית ולהגבלת מה שאפשר לעשות להם/ן במהלך ההליכים המשפטיים. "בחינת כל מקרה לגופו היא מותרות שכחברה המעוניינת למנוע פגיעה נוספת, איננו יכולים להרשות לעצמנו." כאן אני חולקת עליך בשני מישורים: באופן מעשי, מדינת ישראל, עם כל הקשיים התקציביים שלה כן מתקצבת מערכת שמתייחסת לכל מקרה לגופו. כך שהדבר אינו מחוץ להישג יד. ובאופן עקרוני, עקרון חופש התנועה וחופש העיסוק בחברה דמוקרטית הוא לא "מותרות". וכל עוד אנחנו לא עברנו למשטר דיקטטורי, אלו לא דברים שמותר להתייחס אליהם בקלות ראש. הגבלתם צריכה להיות מנומקת היטב בכל מקרה ומקרה. מה שניסיתי להגיד כאן זה לא שאני נסמכת על ביטויי חרטה והליך שיקום. כל מה שיש בידיך זוהי החלטה משפטית משנת 2008. כל מה שיש בידי אלו הצהרותיו הפומביות של גולדבלט ומה שהותר לו על ידי הראשויות. אלו אינם נתונים מספקים. החלטות לא צריכות להתקבל על סמך מה שמטפטף לעיתונות. עד כמה שאני יודעת, למי שהחליט לגבי גולדבלט היו פרטים יותר משמעותיים. יותר מידע וחוות דעת מקצועיות, וכך ראוי שיהיה. הסכמת איתי שפושע שהביע חרטה על מעשיו ראוי להתייחסות אחרת מזה שבעט במערכת. אני חושבת שזה צריך גם להתבטא במישור הפומבי. לזה לא ראיתי ביטוי, לא בקמפיין שאותם אירגוני נשים, וגם לא בתגובות שלך. בתחום הזה, כמובן רלוונטי וראוי לשאול אם החרטה כנה, אבל עד כמה ששמתי לב, הדיון לא נסוב על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר להתייחסות לנפגעות פגיעה מינית אני מסכימה עם הדברים שכתבת אם כי עדיין יש מקום רב לשיפור גם בתחום הענישה. כדוגמא מהימים האחרונים, שוטר שניצל את סמכותו וכפה יחסי מין על זונה נענש בעבודות שרות בלבד ולא הורחק מן המשטרה. הטענה כי ענישה מחמירה "אינה מועילה לאף אחד" אף לא כהקלה רגשית של משפחות הקורבנות, היא טענה חזקה שצריכה להיות מגובה בנתונים ובמקורות, במיוחד כאשר יש לנו עדויות הפוכות מפיהם במדיה באשר לרגשותיהם כאשר הפושע נענש באופן מקל או משתחרר שחרור מוקדם. הנחרצות בעמדתך נראית לי נמהרת. באשר לבחינת כל מקרה לגופו, התייחסתי לגישה המקלה הגורפת המשתמעת מדברייך באשר להקלה על עבריינים העוברים תהליך שיקום. הגבלת חופש התנועה והעיסוק של אנסים ורוצחים מורשעים, מנומקת היטב בהגדרה. דמעות "יתום אני" של הרוצח את הוריו, נתפסות כצבועות ולא בכדי. על הפושעים הרוצים לנוע ולעבוד ללא הגבלה, היה לחשוב על כך טרם פגעו באחרים, בפרט בעבריינות בדרגה גבוהה של אונס ורצח. אין מדובר בקלות ראש, להיפך. אני מוצאת את הרעיון של התחשבות מהירה, כמעט אוטומטית, ברגשות הפושע שעבר תהליך שיקום, כמשפיעה על עונשו בהיבטים שונים, בעייתית, אינה מתחשבת מספיק במסוכנות ובקורבנות פוטנציאליים, בנזק שהסב ועלול להסב לנו כחברה בהיבט הרתעתי ותחושה של חיים בחברה צודקת וערכית ואי התחשבות ברגשות הקורבנות (באם נותרו בחיים) ורגשות משפחותיהם. יתכן והסיבה שלא מצאת התבטאות באשר ליחס חומל ומבין יותר במקרה הספציפי של גולדבלט למרות ששינה את עמדתו וביטא חרטה, נובעת מהטיעונים שכבר העליתי ביחס לאיש ולמקרה הספציפי: משך העבירות, חומרתן, בפרט הניצול הרצוף של קטינות שלא ניתן לטעון כי לא הבין את חומרתו בעת המעשה (קריאת כתב האישום ממחישה זאת ביתר שאת), חשש והבנה שיתכן וישנה מוטיבציה אחרת, פרט לכנות, באשר לתהליך השיקום שעבר (מזכיר קצת, בהיבט הקטינות והציבוריות, את הנסיונות של אייל גולן להיתפס כהגון וערכי) ואולי בעיקר החשש שיחזור לסורו בעבודה עם קטינות נוספות, חשש אמיתי שמבטא תחושת אחריות חברתית ואנושית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדיניות שלי לגבי רוצחים היא ששאלת השיקום שלהם, החרטה וכיו''ב צריכה לעלות לדיון רק לאחר שיקומו של הקרבן. כשהנרצח יקום מקברו ויחזור לעיסוקיו אז יהיה טעם לבחון האם הרוצח יכול לחזור אל החברה ובאילו תנאים, אבל כל עוד הנרצח נשאר בקבר הרוצח צריך להשאר בכלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אתה סבור שרוצחים צריכים להשאר בכלא עד ביאת המשיח. (צריך גם לקבור אותם שם? כלומר, אחרי ביאת המשיח אנחנו צריכים לבדוק קודם שהנרצח שקם מקברו אכן חוזר לעיסוקיו...) החוק הישראלי לא פועל לפי תפיסה זו, ואני מברכת על כך. מנסיוני, הגישה הזאת לא מסייעת לאף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה של זה היא לא לסייע, המטרה היא לעשות דבר צודק. אדם שלקח את חייו של מישהו אחר לא ראוי יותר להכלל בחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי, לא מסייע לאף אחד. גם לא למשפחת הקורבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מסייע לחברה להיות חברה צודקת יותר, שמעבירה מסר ברור לגבי ערך החיים בעיניה. ספק אם דבר-מה יכול לסייע למשפחת הקרבן, ובדיוק זו הסיבה לכך שאין לשחרר את הרוצח: מה שהוא עשה לא ניתן לתיקון, ולכן הוא ראוי לעונש שאין ממנו חזרה. אגב, אילו היו נוהגים כלפי יגאל עמיר לפי הקריטריונים המקובלים במשפט הישראלי היו קוצבים את ענשו מתישהו באיזור 2005, ומנקודה זו הוא היה מתחיל תכנית שיקום, עובד ויוצא לחופשות מהכלא ולארועים משפחתיים. ב-2012 הוא היה משתחרר והולך לחיות בכיף עם לריסה והילדים. מה היתה משפחת הקרבן חושבת על כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עסוק במה משפחת הקרבן (יצחק רבין) היתה חושבת על כך, אלא מה עם ישראל היה חושב על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן; הזכרתי את משפחת הקרבן רק משום ש-"היא" הזכירה אותה. עקרון יסוד של המשפט הפלילי הוא שהוא לא מעמיד את העבריין מול הנפגע או משפחתו, אלא מול החברה. המאשימה במשפט פלילי היא לא המשפחה אלא המדינה, כנציגתה של החברה. מבחינתי, גם אם למשפחה אין שום ענין בכליאת הרוצח אפילו ליום אחד הוא בכל זאת צריך לשבת עד סוף ימיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה חשבה סמדר הרן כשסמיר קונטאר השתחרר? מה חשבו משפחות הקרבנות כאשר מאות רוצחים ערבים השתחררו בעסקאות טננבוים, גולדווסר-רגב ושליט (שלא לדבר על "מחוות" לאבו מאזן)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם העסקאות האלה היו בעייתיות מאד (ואכן הבעתי כאן את התנגדותי להן יותר מפעם אחת) אבל בכל אחת מהן קיבלנו תמורה כלשהי (גם ל-"מחוות" יש תמורה, גם אם היא לא מתפרסמת); גם אם התמורה לא בהכרח מצדיקה את המחיר, זה מצב אחר מבחינה ערכית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבעת את אותו פסק הדין לטד באנדי, לנרקומן בן שמונה עשר שרצח בעת שוד, לחסר בית בהתקף סכיזופרניה לחואן דומינגו פרון וליגאל עמיר. זה לא צדק, זה משהו יותר עיוור. ואתה עוד קורא לזה "מסר ברור לגבי ערך החיים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שרצח בעת התקף סכיזופרניה לא אמור להיות מורשע ברצח (מצד שני, הוא אמור כנראה להכנס למוסד ולבלות שם עד שתימצא דרך להבטיח שהוא לא יחווה יותר התקפים כאלה - ולא באמצעות תרופות שהוא יכול לשכוח לקחת). לגבי פרון, הוא מעולם לא הואשם (למיטב ידיעתי) ברצח ספציפי; ראשי משטרים אפלים יכולים לעמוד לדין על סעיפים חמורים יותר של פשעים נגד האנושות. בכל מקרה, הנקודה העקרונית היא כפי שאת מתארת את מה שאני מציע: מי שלקח את חייו של מישהו צריך להפסיד את שארית חייו כאדם חפשי. גם אם זה מקרה "קל" בעינייך של נרקומן שודד. הקרבן מת באותה מידה ומאבד את שארית חייו, גם אם זה "רק" רצח במהלך שוד. לזה אני קורא מסר ברור, כן, בהחלט. מי שמעביר מסר שחייו של מי שנרצח במהלך שוד שווים עונש קטן יותר מחייו של מי שנרצח כי הוביל מהלך מדיני מזלזל בערך החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רואה בזה צדק. להיפך, לדעתי זה אנטי צדק. גם אדם שרצח ראוי לשוב לחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע''פ המיתוס המקראי, כולנו צאצאיו של אדם שרצח (ודוקא את אחיו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו בני אנוש ולא נושאים אות קין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. שכחתי שהיה בן שלישי. שניים ניצים והשלישי מרויח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מעמדו כשחקן אלא דווקא מעמדו כתסריטאי וקשריו (כביכול) בתעשיית הבידור. מעיון בפסק הדין מסתבר שהשיטה שלו היתה קבועה (ודוחה) - הוא התגבר על ההתנגדויות של הנערות והנשים בטיעוני שווא כאילו הן אמורות להיבחן לתפקיד שדורש קיום יחסי מין על המסך, והוא צריך לראות שהן יכולות לעמוד בכך. לדעתי מספיק למנוע ממנו לעסוק בתפקידים בעלי סמכות כלפי נשים, כבמאי או תסריטאי, ולא צריך למנוע ממנו להופיע כשחקן. זה כמו (למשל) שעל פרופסור שהורשע בקיום יחסי מין אסורים עם סטודנטיות שלו, נענש והשתחרר, ייאסר לעסוק בהוראה אבל לא במחקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלא הוא היה במאי של הצגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלא שהוא ישב בו לא היו נשים, בטח לא קטינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקב שינוי שרת שנעשה ללא תכנון מוקדם, צפה תקלה שגרמה לאובדן מידע. כל התגובות המופיעות כסימני שאלה תוסרנה בקרוב - החדשות הלא-נעימות הן שלא ניתן לשחזרן. אנו מקווים שהתיקון שהופעל פתר את הבעיה באופן מלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי שום מאמר שלם על הפרשה וממה שהבנתי גולדבלט (שמעולם לא סבלתי) עסק בדיל העתיק של תעשיית החלומות. המפורסם והצעירונת שמחפשת להתפרסם. אני לא עושה שום הנחה לשמוק אבל מעבר להיבט הפלילי שלא מענין אותי כהוא זה צריך לזכור שהניצול בעולם המשחק מתקיים מכל הכיוונים. זה מגיע עם הטריטוריה. בכל רגע נתון יש 10 תפקידים שוליים, 1000 חתיכות כישרוניות ו- 5 מקבלי החלטות ששום דבר בניסיון החיים שלהם לא יצר את הבסיס המוסרי הנדרש לריסון עצמי. נערה או גברת צעירה לא צריכה לרמוז לשחקן כלום. הדיל נמצא באוויר מעצם הסיטואציה, הרי הוא כוכב היא כלום. והכוכבים חשופים לרכילות ונורמות שמושרשות בתעשיה וחיים בתחושה שמסך אמיתי מפריד בין חייהם לדמותם הציבורית. מה כבר יכול לקרות להם?- הם מפורסמים, גדולים מהחיים. העמדה שלפיה כל הצעירות שנכנסות לתחום המקומבן הזה תמימות וכל הגברים טורפים חסרי מוסר קצת נאיבית. זה לא כל הסיפור. כדאי להעמיד דברים על דיוקם. עבור חלקן, הסיכוי לזכות בתהילה שווה את הסיכון (והגועל). הכוכב וכוכבה מהפריפריה הם קורבנות של אותו ריקבון עטוף באשליות. הגו'נגל האומנותי הוא משהו שכדאי להזהיר נערות מפניו. לא מצליח לדמיין את הנמר שולח ילדה בת 16 לגבר לשיעורי משחק. מהמעט שקראתי חוסר האחריות מצד ההורים לא זכה להתייחסות תקשורתית. כאילו תפקידם בסיפור מסתיים עם בחירת הילדה במגמת משחק. גם ארגוני הנשים הזניחו את הדבר שיכול יותר מכל למנוע מקרים כאלה בעתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאפו! מהתגובות שאני מקנא בכותב על שלא אני כתבתי אותן. חובה רק לציין שגולדבלט באמת לקח את זה רחוק, והעונש מגיע לו. אבל- וזה נושא הדיון- לא השיימינג הציבורי לנצח. נראה לי שגם צקצוקי הלשון וזעקות ארגוני הנשים הם חלק מאותו "דיל" חברתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיימינג שנובע מפסיקת בית המשפט או מעצם החקירה יתרחש בכל מקרה במידה מסויימת. הרדיפה המאורגנת ושלילת זכויות העבריין לאחר ששילם את חובו לחברה נובעות מתחושת הפרת אמון ציבורית ובמקרה של ארגוני הנשים מבטיחות רווח פוליטי ששכרו בצידו. האמון העיוור או האמונה שהנאורים מצויידים בסט ערכים משופר הם הבסיס לכל. האומנים זוכים לאמון הציבורי בזכות התקשורת. כאן אחזור למה שחשוב בעיני בפרשה. מניעה שנובעת מאחריות ומודעות. חשוב להבין את מימדי החסינות המוסרית שמספקת התקשורת. התקשורת מודעת לדיל העתיק ומכירה עשרות אם לא מאות סיפורים כאובים לא פחות אך בכל זאת, שומרת בקפידה 1 על פרטים שידועים לכל מי שמחובר לברנז'ה. את הבונוס שקוטפים אמנים מתוקף מעמדם התקשורת הפכה לסוד מדינה. ציפר שהעז וכתב על הטאבו לאחר שכבר הסתכן באהדת השרה הורחק בכרטיס אדום. האמון והאדרה שמספקת התקשורת המתרפסת בפני הקבוצה המיוחדת של "אנשי רוח" הם שמביאות נערות חינניות ששואפות להגיע לפסגה לפעול בשום שכל. הם שמלכתחילה יוצקים בלב ההורים אמונה שבקולטורה מביאים כבוד. חלקם יסכים, גם היום לאחר איבגי וגולדבלט בן אמוץ ואחרים, לשלוח את הפרח שגידלו ללימודי משחק בכיתת אומן של הכוכב הזה או אחר. אני טוען שלא רק שלכוכב הממוצע בתעשיית הבידור והאומנות אין יתרון מוסרי על האינסטלטור הממוצע אלא שסביר להניח שהוא הרבה פחות אמין, יציב בנפשו או כזה שיעמוד בפני פיתוי לנצל אמון שנתנו בו. את האמון, מספקת התקשורת. במקרים שבהם המידע הפנימי זלג התקשורת הופכת את הסיקור לצהוב ופוסחת על הדיון העקרוני בנורמות המקובלות בתעשיה. הסרת הטאבו התקשורתי הוא הפתרון האפקטיבי ביותר לבעיה. בדקתי, אף נערה לא חולמת להתחתן עם אינסטלטור. 1. כדי לזכות באייטמים אחרים וגם מתוך אמונה כנה שהם פשוט גדולים מהחיים. 2. האומנים משמשים בפועל כתחליף לכוהני דת. קבוצה שמהווה אוטוריטה למוסרי והנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע של עברית: "בשום שכל" = "בתבונה, בהיגיון". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שחלק מהדרישה לשיימינג לנצח, ובאופן כללי לענישה מעבר למה שהשופט גזר, נובעת מהתחושה שהענישה שהשופט ו/או המחוקק גזרו קלה מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי צריך לעשות שיימינג לשופט ולמחוקק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שפמיניסטים עושים ללא הרף שיימינג לשופטים ולמחוקקים, יותר מלעברייני מין. אמנם לא שיימינג חריף עד כדי קריאה לחרם ציבורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהם משתמשים יותר מדי בשיימינג, ללא פרופורציה או בקרה כלשהי, בלי קשר לזהות קרבן השיימינג ולמעשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שהתחושה הציבורית נובעת מזווית הסיקור התקשורתית. יש אמנים שהתקשורת הופכת לבני אלים ויש כאלה שלא תהסס להפוך לבני השטן. לציבור הרחב שאינו בקיא בפרטים ברוב המקרים אין דרך לדעת אם נעשה צדק. בפועל התקשורת בוחרת קורבן, מבצעת תחקיר, מעמידה לדין ומספקת גזר דין שמשמעותו לא תמיד פחותה מזו של בית המשפט. הסיבה שעורכי החדשות ישנים טוב בלילה כי בניגוד לשופטים אינם נושאים בנטל האחריות הציבורית. מה תעדיף- להיות מואשם בבית המשפט או להיות מואשם ע"י התקשורת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם שופטים1 ישנים טוב בלילה כי הם לא שמים קצוץ. _____________ 1 כמו עדנה ארבל, מרים נאור, אהרן ברק, ועוד כאלה שהשחיתו את הצדק ואת המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שאתה בעד לקיחת החוק לידיים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שאחיך לקוח של עובדות מין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שאתה מעריץ של דיקטטורים משופמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שם לב שאתה התחלת, כן? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |