|
||||
|
||||
אם זו עמדתה אין לי בעיה עם זה. חששתי שהכוונה לאיסור הופעה, דבר שנראה לי דרקוני מדי. אבל ברור שמותר לכל אדם להחרים אנשים ועסקים לפי המצפון הפרטי שלו. |
|
||||
|
||||
לצערי תגובה מפורטת שכתבתי לאייל הפלמוני המתייחסת להבדלי הסייגים החוקיים בין ארצות שונות על עברייני מין מורשעים ומידת יעילותם במניעת רצידיביזם נפלה לתוך החור השחור של האייל. מקובלת עלי השיטה בדרום אפריקה שהוכחה כיעילה בכך: על עבריין מין מורשע אסור להיות מועסק בעבודה עם קטינים ועם אנשים המוגבלים שכלית. לא מדובר בהחרמה אנינה בשל פגיעה ברגשות. מדובר בחקיקה ובסייגים על תעסוקת עברייני מין שהוכחה כמפחיתה את שיעור הפגיעה החוזרת שלהם, אינטרס חברתי כללי מובהק. אני מוכנה שימשיך להופיע בבתי אבות... (לא.) |
|
||||
|
||||
איסור עבודה עם קטינים הוא צעד סביר, איסור הופעה בהצגה שאין בצוות השחקנים שלה קטינים1, בגלל הפרסום שעלול אולי להוביל לעוד קורבנות בעתיד, הוא צעד לא סביר. במיוחד שהעבריין במקרה זה עבר תוכנית טיפול בבית הסוהר, מה שמפחית את הסכנה, מן הסתם. |
|
||||
|
||||
לו היתה בישראל חקיקה כאמור, הייתי נוטה להסכים עם עמדתך למרות שלא הייתי מגיעה להצגות בהשתתפותו. כאן מדובר בתחושה סובייקטיבית. עדיין הייתי רואה בכך המשך כרסום הנורמות החברתית ותופעה מזיקה. עברייני מין אינם ראויים להיות גיבורי תרבות. כיוון שכיום אין חקיקה מגבילה, סכנת המדרון החלק ואפשרות לקורבנות נוספות, קיימת. כאשר שוקלים את ערכה של התוכנית הטיפולית בכלא במקרה זה, שיש ששבים ופושעים גם לאחריה, ושוקלים את משכו החריג של דפוס ההתנהגות העבריינית של גולדבלט, נראה לי שהפסימיות שלי לגבי מסוכנותו והצורך למנוע את הכשרתו מבוססים דיים. |
|
||||
|
||||
בעניין המשך החריג של העבירות,(אמרת איפה שהוא למעלה שמדובר על גילאי 45-65) - זו אכן תקופה ארוכה, אבל אני לא בטוחה שזה מראה על סיכון גבוה שההתנהגות תימשך גם בעתיד. זכור לי שנעמי פולני סינגרה על ח"ג בזמנו, ואמרה שהוא לא כופה את עצמו, להפך- הנשים רודפות אחריו. אם נחבר זאת לגיל 45 שבו העבירות התחילו, זה נראה יותר כמו גבר שנחל הצלחה עם נשים בצעירותו, וכמובן הלך והזדקן עם השנים אבל לא קלט שהוא עכשיו פחות מושך, במיוחד לבנות צעירות. גם נעמי פולני דיברה על העבר, בתקופה שבה הכירה אותו מקרוב, וגם היא לא לקחה בחשבון את חלוף השנים. לכן אפשר בהחלט לדמיין שהעבירות קרו בגלל הפער של הדימוי שלו בעיני עצמו, לעומת המציאות בשטח. תוסיפי לזה שהאיש שייך לדור שבו הרגישות לדברים האלה היתה נמוכה, והגברים לא ידעו מתי להפסיק. עכשיו שנענש, וגם עבר טיפול, אפשר לקוות שח"ג מבין יותר מתי לעצור בעצמו. כלומר- על פניו, ובלי להכיר מקרוב את מה שקרה שם, נראה לי שלא מדובר פה על סטיה מינית כפייתית, אלא בהתנהגות שניתנת לשליטה. אם את נורא רוצה לאסור עליו משהו, תאסרי עליו לתת שיעורים פרטיים לבנות. אבל במצבים פומביים לא נשקפת ממנו סכנה. |
|
||||
|
||||
הניתוח שלך מקובל עלי בחלקו. לא התייחסת לבעילת קטינות. מדובר בעבירות שקרו לא לפני 10 או 20 שנה ולכן טיעון תום הלב, נורמות שגויות, לא תקף אלא אם הוא לא קרא עיתונים, לא הקשיב לרדיו ולא צפה בטלוויזיה ב10 השנים האחרונות. יתכן ולא קל לשנות את התפישה שלנו לגבי האיש אבל הוא להבנתי ניצל ופשע, לפחות בשנים האחרונות, מתוך מודעות מלאה, ולכן אינו זכאי להגנת תום הלב והתקווה ש"יהיה בסדר". האם את מתנגדת לחקיקה האוסרת על עברייני מין תעסוקה עם קטינות ועם פגועי שכל? |
|
||||
|
||||
לא רק שאינני מתנגדת לחקיקה כנ''ל, אני מופתעת שעדיין אין כזו. |
|
||||
|
||||
קיים חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסויימים (ראו בגוגל), שאוסר על מעסיק לקבל לעבודה במוסד ששוהים בו קטינים אדם שהורשע בעבירת מין, ואפילו דורש הצגת אישור משטרה להעדר הרשעה בעבירות מין כתנאי להעסקה במוסד כזה. |
|
||||
|
||||
אולי צריך להרחיב את החוק כך שיאסור מתן שיעורים פרטיים (ועוד מצבים בעייתיים) לקטינים, ע''י עבריין מין מורשע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |