|
||||
|
||||
נראה לי ששמו של גולדבלט קשור היטב בתודעה הציבורית לפרשיות האונס. שאלות לא רטוריות: האם יש סיכון שהוא יחזור על מעשיו? * הוא טוען לחרטה ולטיפול. יכול להיות שאפשר להאמין לו. * דווקא בגלל שהעניין זכה לפרסום רב כל כך. האם המילה "אנס" אינה כבר חלק בלתי נפרד ממעמדו הציבורי? אבל כמו שאמרתי במקום אחר, אני מסכים איתך שאין לו זכות בחוק להתפרנס כאמן. |
|
||||
|
||||
שמת לב לכותרת? אני חוששת שגולדבלט הוכיח במשך עשרות שנים כי אינו גיבור. ביטויי חרטה והתחזקות דתית הן תופעות נפוצות אצל עבריינים.לו הייתי הורה לילדה המשחקת לצידו, לחלוטין לא הייתי רגועה והסיכון להערכתי קיים. דפוסי התנהגות הנמשכים 20 שנה, ברגע בו לא יהיה בעין הציבורית, יש סיכוי גבוה שיחזרו על עצמם. האיש אנס מורשע של קטינות, כיצד ניתן בכלל להעלות על הדעת ליצור במודע מצב בו הוא שוב קרוב אליהן? |
|
||||
|
||||
ככותב הכותרת, אני מניחה ששמת לב אליה:) |
|
||||
|
||||
איזה סנקציה חוקית או חברתית את מציעה כדי למנוע מאסירים משוחררים מגע עם קורבנות פוטנציאליים? |
|
||||
|
||||
איני מרחיקת לכת כל כך. ההתנהלות בארה''ב כלפי עברייני מין מורשעים נראית לי הולמת. הם חייבים להרשם ככאלה ואאז''נ אסור להם לגור במרחק מסויים מבתי ספר. המקרה הזה ספציפי. אני מציעה להשתמש בשכל ישר, לא ליצור פיתויים ופרצות הקוראות לאנס, ולהרחיק עבריינים מורשעים מהמדיה ומהציבוריות הישראלית. |
|
||||
|
||||
ההתנהלות בארה"ב כלפי עברייני מין מורשעים נראית לי בלתי הולמת ואף מזיקה: Sex_offender_registry#Effectiveness_and_consequences [Wikipedia] באף מדינה אחרת לא נוהגים כך, ולא בכדי. אני חושב שהרישום הפלילי הקיים בארץ הוא מספק. אני לא יודע מה פרקטית זה אומר, "לא ליצור פיתויים ופרצות הקוראות לאנס". אני נגד אם המשמעות זה להטיל מגבלות על מגורים/תעסוקה של אסירים מורשעים, או לעשות שיימיניג לכל מי שמעז להעסיק אותו במקום עבודה שבו שוהות קטינות. מאידך אני חושב שזה כן הוגן לבוא בטענות לגופי תרבות מדיה שמאפשרים לאדם שכזה חשיפה ציבורית רחבה. |
|
||||
|
||||
מצטערת על העיכוב בתשובה ותודה רבה על הקישור. אכן, החקיקה בארה"ב גורפת באופן מזיק וגונתה בצדק ע"י ארגוני זכויות אדם. כך למשל, עשויים למצוא עצמם רשומים לכל חייהם כעברייני מין, ילד בן 9 או (להבדיל) בוגר שלא תקף קטין אבל העביר לו חומר פורנוגרפי. מתברר גם שהנגישות הציבורית לרישומים, אף שהיתה בה הרתעת מה בהקשר של עבירה ראשונה, נזקה היה רב מתועלתה והיא העלתה את שיעור החזרה על הפשע וצמצמה את אפשרות השיקום. בארצות אחרות, השימוש בקריטריון המסוכנות וקציבת משך הניטור והרישום בהתאם (5, 8, 15 שנים ולכל החיים) ונגישות לגורמי אכיפת החוק בלבד, הוכחה כיעילה. סגירת הפרצות היא איסור תעסוקה עם קטינים ובעלי פיגור שכלי, בכל צורה שהיא, על עברייני מין מורשעים וניטור בהתאם (באירלנד למשל, הם חייבים להודיע על שינוי כתובת בתקופה בה הם מנוטרים). המגבלות הללו, הקיימות בארצות אחרות, הוכחו כיעילות. |
|
||||
|
||||
על הקושי בהתמודדות עם חוקים נגד פורנוגרפית קטינים בארה"ב. לפי חוקים קיימים, בני נוער שמשתפים תמונות עירום בהסכמה (סקסט) נחשבים לעברייני מין (7% מהעבריינים ב-2009). |
|
||||
|
||||
ארה״ב היא דוגמא לא טובה בכל האמור בעניינים פליליים. אינני יודע אם יש עוד מדינה בעולם המפותח בה דנים מי שהורשע פעם שניה בגנבה כמו בארה״ב. |
|
||||
|
||||
וגם אם נקבל מה שאתה אומר, האם אין זה בעצם דוגמה טובה? |
|
||||
|
||||
חוסר שיקול דעת ומידתיות. מעין מערב פרוע, החזקת נשק פרועה וחקיקה דרקונית. וכשיש שריף חכם המנסה למתן במשהו, הוא נבלם. |
|
||||
|
||||
ככל שזה נוגע לחוק האמריקאי, טעות נפוצה זה ששוכחים שמדובר בלפחות חמישים מערכות חוק שונות וריבוניות והשריף לא יכול להתערב בהן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |