הספרות הטובה ביותר נכתבה ב- | 2961 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הספרות הטובה ביותר נכתבה ב- | 2961 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
כלבם של בני בסקרוויל, פו הדב, הרוח בערבי הנחל, ההוביט, כתיבת שר הטבעות (שיצא לאור בתחילת המחצית הבאה) וטיוטות הסילמרליריון, סיפרי דפנה די-מורייה, סיפורי האב בראון, יצירותיו של פ. ג'. וודהאוס ומן הסתם שכחתי עוד כמה. אין על האנגלים. |
|
||||
|
||||
המאה הקודומת זה המאה ה-19 או ה-20? |
|
||||
|
||||
ה20 כמובן. |
|
||||
|
||||
האנגלים זו לא תקופה (אני הצבעתי שייקספיר, למשל), אבל אם כבר בחרת את התקופה שבחרת - אז עליזה בארץ הפלאות היא ודאי מהגדולים ביותר. ואני חושדת, אגב, שגם המחזאים היוונים הגדולים היו נפלאים ביותר וגם דנטה ועוד יוצרים גדולים - רק שאותם לא קראנו במקור ולכן קשה לקלוט את גדולתם. |
|
||||
|
||||
עליזה זה המאה ה-19, לא המאה ה-20. איזה סיבה יכולה לגרום לאומנות להתדרדר במקום להשתפר עם מירוץ השנים? למה שהדורות העכשוויים, שיש מהם הרבה יותר אנשים (מיליארדים של אנשים בני זמננו לעומת פחות ממליון יוונים), ולאותם אנשים יש הרבה יותר זמן פנוי, חשיפה למגוון רחב יותר של יצירות אומנות, השכלה נרחבת יותר ותזונה טובה יותר, מייצרים אומנות שאיננה משאירה לגמרי באפר את אומנות העבר? אין שום סיבה בעולם שזה יהיה המצב. |
|
||||
|
||||
זו טענה נכונה גם לגבי ליאונרדו? אל גרקו? בוטיצ'לי? |
|
||||
|
||||
העובדה שמהעבר אנחנו זוכרים רק את השמות הגדולים גורמת לאשלייה אופטית כאילו בתקופות קודמות היו ענקי אמנות וסיפרות ויותר מאוחר היו רק קומץ בקרב בינוניים רבים. האמת היא כמובן שבכל תקופה קיימים אמנים בכל הרמות ולאחר מכן רק הטובים ביותר נזכרים. לכן זו טעות הן להגיד שבעבר הרמה האמנותית היתה טובה יותר והן להגיד שכך זה בימינו. |
|
||||
|
||||
לא ניסיתי בכלל לטעון שבעבר הייתה אמנות טובה יותר, אלא רק שהאמנות - בניגוד למדע, למשל - איננה ''משתפרת'' עם הזמן. היא פשוט משתנה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בהחלט. כל מלה בסלע. ________ האלמונית, תופסת ראשה בפרוסטרציה גוברת. |
|
||||
|
||||
1. לא אמרתי שאדם מלפני 300, 500 או 1000 שנים לא יכל ליצור יצירה שתהיה ראשונה במעלה גם היום. אמרתי שלא הגיוני שמירב האמנות המיטבית תהיה מהעבר הרחוק, בשל ההתרבות וההשתפרות של בני אדם. כמו תאונות קשות, שקורות לעתים יותר רחוקות אם נוסעים במהירות של מאה קמ"ש במקום במאתיים, גם אמנות שמימית קרתה מן הסתם גם בעבר הרחוק. אבל פחות. 2. הרושם שלי הוא שאמנות הציור התקדמה לא מעט מאז תקופתו של לאונרדו דה וינצ'י. |
|
||||
|
||||
אמנות הציור *התקדמה*? אני אפילו לא מבינה את המשפט. אנא הבהר. |
|
||||
|
||||
היום יש יותר מגוון, וגם אם מתמקדים בסגנון ספיציפי, שאפשר להשוותו לשל, נגיד, לאונרדו דה וינצ'י, יש יותר תוצאות מרשימות (כמותית ואיכותית) מאשר באותה התקופה, אם מצליחים להדחיק את העובדה שאלו באו בעקבות אלו, וככל הנראה למדו מהם - עובדה שלא רלוונטית לדיון. --- אני לא מתעניין במיוחד בציור, ואם דווקא בתחום הזה יש איזושהי אנומליה, אשמח אם זו תובא לידיעתי. |
|
||||
|
||||
אני תוהה איך אתה בוחן ''תוצאות יותר מרשימות'' בתחום זה, אבל קשה לי לראות סוג כלשהו של ''בחינה'' שיגיע למסקנה כזאת.כנ''ל, אגב, לגבי ספרות או כל תחום אמנותי אחר. |
|
||||
|
||||
אולי אתה מתכוון שאנחנו מתרגשים היום מאמנות טובה יותר מאשר בני תקופתו של לאונרדו התרגשו מיצירותיו? |
|
||||
|
||||
לבני תקופתו של לאונרדו היה הרבה יותר קל להבין את לאונרדו, מלנו להבין את האמנות של תקופתנו. |
|
||||
|
||||
כיום יש הרבה יותר אנשים עם פנאי, ולכן יש הרבה יותר יצרנים וצרכנים של אומנות מאשר בתקופת הרנסאנס. כמוכן התקשורת הטובה בין מקומות שונים בעולם מאפשרת לאנשים ממקומות שונים לשמוע על אומנות הרבה יותר מהר. הידע הרבה יותר זמין. ההערכה הגסה שלי היא שכל תלמיד שסיים תיכון עם תעודת בגרות והתמחות באומנות יש את רוב הידע של לאונרדו דה־וינצ'י. כך שיש הרבה פחות מכשולים טכניים. אז אולי סתם לצייר ציור מדוייק זה כבר לא אתגר מספיק לגאוני דורינו? |
|
||||
|
||||
לאמן בסדר הגודל של ליאונרדו לא הספיק ''ידע'', הוא היה חייב להפגין גם מיומנות ורגישות (ואני מתייחסת לצד הטכני בלבד). |
|
||||
|
||||
רוב הידע של לאונרדו? ממש לא. א. משום שהבוז לציור פיגורטיבי כל כך גדול, עד שבבתי הספר לאומנות מפסיקים ללמד את זה בשלב מוקדם למדי, כי הרי לא צריך את זה. ב. משום שלאונרדו היה המון ידע טכני שלרוב האנשים אין. אבל אני משערת שאנחנו לא מתייחסים למכונות שמר דה-וינצ'י המציא. לענ"ד - דווקא צורכים היום פחות אמנות. פעם שמעתי את הנתון - ואין לי איך להוכיח כרגע, שבארצות השפלה של המאה ה-17, למשפחה ממוצעת - לא אנשים עשירים - היו 8-10 ציורים אורגינלים בבית. כמה ציורים אורגינלים יש לך? |
|
||||
|
||||
כמה ציורים אורגינלים יש לי? לא מעט (לא ספרתי), אבל אף אחד מהם לא של אמן "נחשב". מצד שני יש לי בשומר המסך ובטפט של שולחן העבודה כ 150 ציורים של קלוד מונה, וינסנט ואן גוך, פול גוגן, פבלו פיקסו ועוד, כך שיש להניח שאני נחשף ליותר יצירות אמנות מאלה שנחשפו אליהן ההולנדים או הפלמים של המאה ה-17. |
|
||||
|
||||
מי צריך לצייר "כמו צילום" אם מצלמה עושה את זה כ"כ טוב? לאונרדו אולי המציא הרבה בעצמו. אולם לנו יש את היתרון שאנחנו כבר עומדים על הכתפיים שלו, של ניוטון ואפילו של איננשטיין. יש הבדל גדול בין היכולת של הגאון לגלות או להמציא לבין הידע הטרוויאלי של האדם היום. בתקופת הרנסנס ובמאה ה־17 אפילו הצבעים לא היו כ"כ זמינים ולכן הפקת צבעים מסויימים היתה ידע סודי. היום את הולכת לחנות וקונה מגוון רחב הרבה יותר. יש לך גם הבנה טובה בהרבה של תכונותיהם הפיזיקליות. בתקופת הרנסנס אפילו משהו כמו ציור עם פרספקטיבה לא היה ממש מובן מאליו. אני מניח ש"המשפחה הממוצעת" שעליה את מדברת מקבילה למה שאנו מכנים "המעמד הבינוני-עליון". כמוכן אני מניח שאותם ציורים נרכשו לרוב במשך יותר משנות דור, מכיוון שלא כל אחד הקים בעצמו את ביתו. לי אין בבית ציורים מקוריים. אולם את דעותי בנושא אתם כבר מכירים ולכן אני לא בדיוק האדם הטיפוסי. כמה משפחה ממוצעת הוציאה בתקופת הרנסס על כניסה למוזאונים? ובארצות השפלה במאה ה־17? המימון הציבורי לאומנות כיום גדול בהרבה. ויש הרבה יותר אנשים שקונים אומנות. (ואולי יש היום גם מגוון גדול יותר של קישוטים ולכן הציורים המקוריים מקבלים נתח קטן יותר ממנו?) |
|
||||
|
||||
נשמע מאוד הגיוני הנושא של ציורים אורגינלים. פשוט לא היה שום דבר אחר. היום כשאפשר לקנות בזול עותק של כל תמונה שרוצים ולמסגר אותה על הקיר או להגדיל צילום לגודל של פוסטר, זה נראה טפשי לקנות דוקא אורגינל, אלא אם כן אתה משקיע באומנות מקורית. (לי יש ציור אורגינל אחד ורקמת יד אורגינלית אחת, שניהם של אמנים לא ידועים, אבל אולי זה עוד ישתנה) |
|
||||
|
||||
אתה אוסף כאלה? אני יכולה לתרום לך בובת גרב אוריגינלית כנ"ל. |
|
||||
|
||||
אולי אנחנו פשוט מבינים אותה אחרת? זה לא שיותר פשוט או יותר קשה להבין משהו, או שאומנות מסויימת משביחה/מאבדת מאיכותה במהלך השנים. נראה לי שהמשמעות של יצירה כלשהי בחיינו משתנה כתוצאה מכל מיני הקשרים חברתיים. |
|
||||
|
||||
אני מוצא את הרעיון שאומנות היא פונקציה של כמות (אנשים, זמן, השכלה) כרעיון מוזר. בודאי שאפשר לחשוב על סיבות לכך שאומנות טובה תדרדר בתנאים החברתיים הנוכחיים. למשל, אפשר לטעון שאומנות טובה (וגם מדע מעניין ופילוסופיה מעניינת) נוצרים בזמנים של אנומיה ואי-יציבות חברתית. חוסר היציבות הזה גורם ל''חשיפת'' הנורמות, המבנים והאמונות המקובלות, ואנשים מוכשרים במיוחד - אמנים, מדענים והוגים - יכולים להשתמש בחשיפה הזאת ובקונפליקטים שנוצרים בעקבותיה כדי להעמיק וליצור יצירות מעניינות במיוחד (או אולי לבטא את רוח הזמן. תלוי בהשקפה שלך על טבע היצירה). לא סתם ''קפיצות'' בהתקדמות האנושית נעשות במקביל. למשל, תקופת ההשכלה מתוארת בד''כ כגוש אחד, כנ''ל איינשטיין-מארקס-פרויד כפותחים את המאה שעברה וכולי. אני לא יודע אם ההיפותזה הזאת נכונה (אני יכול לחשוב על עוד סיבות לכך שאומנות טובה תדרדר תחת משטר ליברלי-קפיטליסטי), אבל נראה לי שהיא די מקובלת ושהתיאור שלך כטיב כפונקציה של כמות רחוק מלהיות מובן מאליו. |
|
||||
|
||||
יכול מאד להיות גם שבתקופתנו עקב תופעת התיעוש וחרושת התרבות (ואני מבין שישנן כמה פרשנויות למושג) יש ריבוי של ''ארטיפקטים'' ולא כל כך ברור מהו אמנות, מהי אומנות, מהם כלים שימושיים, מה זאת מציאות (אמנים שרק מתארים ארועים בחיים כאילו הם אמנות) וכו. |
|
||||
|
||||
סלח לי על החוצפה, אבל אני סבור שאתה סתם נרתע מעירוב מתמטיקה (פשוטה) בשיחה על אומנות, ושלמעשה אינך מוצא את הרעיון מוזר כלל. לראיה - אתה בעצמך מוסיף פרמטרים נוספים למשוואה. למעשה, אינך אומר שאומנות היא לא פונקציה של מספר האנשים, הזמן הפנוי וההשכלה שלהם, אתה פשוט אומר שלפונקציה הזאת יש עוד כמה משתנים, שהשפעתם כלל איננה זניחה. לטענה הזאת אינני מתנגד כלל וכלל. בהקשר של הדיון הנוכחי - האקלים החברתי שהיה בערים השונות של יוון העתיקה, בתקופתו ומחוזותיו של שייקספיר, ובפירנצה של הרנסאנס, לא היה יחודי, לעניות דעתי. בטח לא חסרו במאה וחמישים השנים האחרונות מקבילות ראויות, מבחינת האקלים החברתי (ושאר פרמטרים רלוונטיים). [צ] "לא סתם 'קפיצות' בהתקדמות האנושית נעשות במקביל" [/צ] - כמובן שלא. שוב, שנינו טוענים שיש תנאים מסויימים המעלים את ההסתברות לקפיצות שכאלו. אני פשוט בחרתי למנות את היותר קלים למדידה מבין המרכיבים. אני כמעט ומשוכנע שאנחנו רואים עין בעין, בתחום הזה. |
|
||||
|
||||
אני אסלח לך על החוצפה ואתייחס אליה כאל משובת נעורים. מצטער, אבל כלל לא ברור לי במה אנחנו מסכימים. אני טוען במפורש שאומנות טובה *אינה* פונקציה של כמות. |
|
||||
|
||||
כשמביטים בשתי חברות, *שכל הפרמטרים, מלבד גודלן, המוסכמים עלינו כרלוונטיים, דומים באופן המשביע את רצוננו*, לא סביר יותר להניח שזאת שיש בה פי מאה יותר אנשים, תצמיח מעט יותר יצירות אומנות טובות? אם כן, אנחנו מסכימים. אם לא, תצטרך להסביר לי את התופעה המשונה הזאת. (הסברך הקודם נופל תחת "הפרמטרים המוסכמים עלינו כרלוונטיים אינם דומים די הצורך", ועם זה אני לא מסכים, ובלי חזרה מפורשת שלך על כך, אנחש שזו בכלל איננה כוונתך.) |
|
||||
|
||||
אמנות היא פונקציה של כמות. ברור שמתוך קבוצה של מיליון אנשים הסיכוי שיהייו גאונים גדול יותר מקבוצה של מאה אנשים. אבל משתנים נוספים מעורבים כאן. הדוגמא שיהונתן אורן נתן לגבי יציבות חברתית, למשל, היא מצויינת. אבל את האשמה העיקרית אפשר להטיל על האידיאל האסתטי. מנחם פרי כתב איפשהו שהבעיה היא שהיום, הספרות נולדת כל שנה מחדש. אין כזה דבר "חרדת ההשפעה". סופרים לא מוחים ומושפעים מקודמיהם ואין שום זרם אמנותי מרכזי כמו מודרניזם, רומנטיקה או ריאליזם. ספרים צריכים "לרגש", להופיע קצת ברשימת רבי המכר ורשימת הספרים הטובים ביותר של השנה, ואז להיעלם. איפה בדיוק יש לנו פרוייקטים רחבי היקף כמו "מלחמה ושלום" או "בעקבות הזמן האבוד"? העניין הוא לאו דווקא האורך (...) אלא זה שמדובר בספרים שהם רעיון של חיים שלמים עם תיזות פילוסופיות אמיתיות. לא חסרים גאונים במחצית השנייה של המאה ה-20. אפשר להצביע עליהם רק בדיעבד אבל סאראמגו, מרקס ובורחס הם מועמדים מתאימים, אבל עם כל הכבוד, הם לא המציאו מחדש את הנובלה. באמת מעניין אותי לדעת - לכל מי שהצביע לחמישים השנים האחרונות - איזה יצירות הנחו אותו בבחירה. אפילו הטיעון שאתה העלית לפני כמה זמן על שייקספיר לא עובד כאן, כי הספרות הכי מוצלחת של המחצית הראשונה של המאה הרבה יותר מורכבת מזו של המחצית השנייה ורלוונטית בדיוק באותה מידה. |
|
||||
|
||||
לא יודע. לא אכפת לי להסכים שכשיש הרבה אנשים יהיו יותר יצירות אומנות טובות, כי זאת נראית לי פורמאליסטיקה. אבל אני בכלל לא בטוח שההיסטוריה תומכת בתזה הזאת. כמה אנשים היו באתונה בימי אפלטו ואריסטו? כמה אנשים היו בברלין ובוינה בין שתי מלחמות העולם? |
|
||||
|
||||
נראה לי שיש להפריד בין מדע (''מעניין'', או לפחות פונקציונלי ומועיל) לבין כל שאר הנושאים המוזכרים בתגובתך. שלא ככל השאר - התפתחות המדע היא דווקא כן, במידה רבה מאוד - פונקציה של הצטברות ידע והשכלה. |
|
||||
|
||||
אני לא מקבל את ההשקפה שהמדע הוא הצברי (ונראה לי שמעט אנשים מקבלים אותה היום). אבל גם אם זה היה מצב הדברים, מדע "מעניין" לא נראה לי תוצר של הצטברות ידע והשכלה אלא תוצר של גאונות + תנאים חברתיים. |
|
||||
|
||||
כיוון שהמדע הוא מובנה ולכן מתקדם אני תוהה באיזה מובן הוא איננו הצברי - ומי הם הרבים הסבורים כך? |
|
||||
|
||||
המשפט שלך לא כל כך ברור: יש הרבה דברים מובנים (למשל, מבצר ימי-ביניימי, או גאומטריה אוקלידית) שאינם מתקדמים לשום מקום. את מכירה מן-הסתם את הגישה ה"מודרנית" של המדע כדרך ישירה מן הבערות אל הכרת העולם. אבל קיימות היום - ואפילו שולטות בחלק מן הפקולטות[*] - גישות אחרות, יותר ביקורתיות. הן מדגימות שלא-אחת ידע שנרכש אבד, שמה שנחשב למדע החל להיחשב לאגדה (ולהפך), שמה שמניעה את הקהילה המדעית זה סוציולוגיה ולא (רק) חתירה לאמת. [*] יש האומרים, שאלה פקולטות בלתי מדעיות, או אנטי-מדעיות, או חרטטניות. |
|
||||
|
||||
מבצר ימי ביניימי איננו שייך הנה: המדע הוא תחום ידע/מחקר מובנה, המבצר הוא רק אחד מתוצריו. הגיאומטריה האויקלידית אינה הולכת כרגע לשום מקום,אבל לא מן הנמנע שתלך. ובעיקר - היא שימשה לבנייה רבתי במשך השנים. גם הגישות הביקורתיות שאת מציגה מוכרות לי, אבל אין בהן שום דבר שסותר את התקדמות המדע. נכון שהיו מיני ידע שאבדו, אז מה? הידע המדעי של היום עדיין מתבסס על ידע שקדם לו. ה"משחק" בין המדע לאגדה - שוב, מה הוא משנה כאן? וכנ"ל עניין החתירה לאמת. ההשפעות/מניעים הסוציולוגיים הבאים לידי ביטוי במדע קובעים במידה רבה את כיוונו, הדגשיו והתחומים שאליהם הוא מתפתח, אבל לא את ההסתמכות על ידע קודם (למעט בשאלה עד כמה מדגישים את תרומתו). |
|
||||
|
||||
טענת שדבר מובנה חייב להתקדם. הדגמתי לך שזו טענה, אפעס, מופרכת. המשחק בין מדע לאגדה רלוונטי כאן: הוא מעלה את האפשרות שהמדע משתנה בצורה מעגלית או כאוטית, ולא מתפתח לאיזה כיוון מובהק, וכן שהוא אינו מסתמך על ידע קודם אלא שוכח אותו או בז לו. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי "חייב" להתקדם. איך מאותו משחק נדון נובעת האפשרות להתקדמות מעגלית? או כאוטית? |
|
||||
|
||||
ריקוד שכולל צעד קדימה ושניים לאחור הוא ואלס ולא מארש. |
|
||||
|
||||
וגם צריך שניים לטנגו ואוהד נהרין הוא כוריאוגרף מדהים. זו בערך כל ההתמצאות שלי בתחום. האם זה קשור למדע? |
|
||||
|
||||
אם הטענה נכונה, ומה שהיום הוא אגדה מחר יהיה מדע ומחרתיים רק משל, המדע הוא סוג של ריקוד, או משחק, ולא יצור שמתקדם בקו ישר אל עבר האופק. אם אינני טועה זו הייתה (הקצנה של) הטענה של יהונתן אורן. אתכבד אם בעליה יתקן אותי. |
|
||||
|
||||
התקדמות אינה תמיד התקדמות בקו ישר. קחי את הקוביה ההונגרית: כדי לסדר אותה את צריכה בדרך כלל לעבור באמצע אי אלה שלבים של כאוס טוטלי: אבל אם סידרת זו הייתה עדיין התקדמות. אינני יודעת על איזו טענה של יהונתן מדובר. |
|
||||
|
||||
אף פעם לא ישבתי על קוביה הונגרית מספיק זמן בכדי לפתור אותה במלואה1, אבל נשמע לי שמי שצריך לעבור דרך שלבים של כאוס טוטאלי, לא מבין מה הוא עושה, אלא מנחש. --- 1 אני יודע שיש אלגוריתמים שאפשר לעקוב אחריהם כדי לפתור אותה די בקלות, מבלי להבין אותם בכלל. כמה אנשים מצליחים לפתור את הקוביה ההונגרית בלעדיהם, וכמה זמן הם צריכים להשקיע בכדי להגיע לרמה הזאת? |
|
||||
|
||||
ם אני לא עשיתי זאת, אבל ראיתי כל מיני ילדים שהם מומחים לעניין מסדרים את הקוביה. תמיד יש באמצע שלב כאוטי ביותר. |
|
||||
|
||||
שנראה להדיוט (כמוני וכמוך) ככאוטי. אחרת, למה הם עוברים בשלב הזה? |
|
||||
|
||||
האלגוריתמים ה''פשוטים'', שאפשר בעזרתם לפתור את הקובייה ההונגרית, דווקא מעודדים סידור הדרגתי בשכבות. ב''פשוטים'' אני מתכוון לאלגוריתמים שעליהם אפשר לחשוב 'בעצמך', ושמטרתם להגיע לפתרון הקוביה במינימום 'סיבוך' הפותר. כמובן שיש אלגוריתמים יותר ''בלגניסטים'', אבל אלה נעשים לרוב למטרה אחרת, כמו ''פתרון במקסימום מהירות''. |
|
||||
|
||||
אז הוא לא כאוטי, הוא צעד שאתה לא מבין בדרך לסדר. |
|
||||
|
||||
המהלך איננו כאוטי, התכוונתי למצב הקוביה תוך כדי. |
|
||||
|
||||
גם אני. |
|
||||
|
||||
רוב התיאוריות הנוכחיות מדברות על מדע שמתקדם אבל לא באופן הצברי. כאלה הן התיאוריות של פופר (השערות והפרכות), קון (התקדמות אבולוציונית) ועוד כמה קצת פחות מפורסמים. אני מתקשה לחשוב כרגע על איזושהו הוגה רציני שמכחיש שיש ''התקדמות מדעית'' באיזשהו מובן של המושג, כולל הוגים פוסט-מודרניסטים. |
|
||||
|
||||
שבמאמרו ''נגד שיטה'' יוצא נגד המושג הזה של התקדמות מסודרת. אבל זה תלוי למה אתה קורא ''באיזשהו מובן של המושג''. |
|
||||
|
||||
פייראבנד לא נראה לי בעייתי בנושא ההתקדמות. ההתקדמות המדעית לפי פיירבאנד מזכירה בניית פאזל אינסופי כאשר כל חלק מייצג הסבר לקבוצת תצפיות מסוימת. חלק כלשהו בפאזל יכול לכסות שטחים חופפים לכיסוי של חלקים אחרים, והמטרה היא למצוא את החלקים הגדולים ביותר (אלו המכסים את השטחים הגדולים ביותר). פייראבנד עומד על קו גבול מסוים בין פופר (שהיה המנחה שלו) לבין קון. הוא מקבל, כמו פופר, את הרעיון של מבחן מכריע. ובדומה לקון, התיאוריות המאוחרות יותר אינן מכילות את קודמותיהן אלא מחליפות אותן ומגדירות את העולם מחדש. |
|
||||
|
||||
גאומטריה אוקלידית ''לא מתקדמת'' בעיקר משום שהיא מובנת בימינו כמקרה פרטי של משפחה שלמה של גאומטריות שכולן מלבדה לא-אוקלידיות והן הרבה יותר מעניינות, אם זו לא התקדמות אני לא יודע התקדמות מהי. אם לא די בכך הרי שהגאומטריה הלא אוקלידית יושבת בבסיסה של תורת היחסות הכללית שהכלילה את הפיסיקה הניוטונית שהתבססה מצדה על הגאומטריה האוקלידית. כלומר לא רק שהגאומטריה התקדמה אלא שהתקדמותה גררה התקדמות במדעים אחרים. |
|
||||
|
||||
יהונתן אמר דברים מעמיקים ונכוחים בתגובה 476237, ולי יש משהו נוסף שאולי יותר קרוב למודל מתמטי שיסבר את אוזנך. בהינתן אידיאל אסתטי, אפשר לעשות מעין סקאלה של יצירות אמנות ששואפות אליו: מי שמצליחה להתקרב יותר, טובה יותר, ותהיה על כך הסכמה רבה בין אנשים. אבל ייתכנו אידיאלים אסתטיים שונים, וביניהם אין שום היררכיה שאנשים יסכימו עליה. משהו שמאפיין אמנים בכל הדורות הוא השאיפה לעשות משהו שונה מהדורות הקודמים. מה אם בדור מסוים הגיעו האמנים לשיא היכולת האנושית להתקרב לאידיאל אסתטי מסוים? אז בדור הבא יעלו האמנים על נס אידיאל אסתטי אחר1. בעצם השאלה על "הספרות הטובה ביותר היא מתקופה..." היא שאלה על מה האידיאל האסתטי שקולע לטעמך. ואולי אתה כן קולע כאן למשהו: אולי בגלל יתרונות "התשתית" של תקופתנו, כפי שפירטת, מגיעה האמנות ביתר מהירות ויעילות למיצוי של אידיאל אסתטי נתון. ואז אפשר לצפות לשינויים מהירים יותר באידיאל, וגם לריבוי אידאילים בו-זמנית. קל לראות שזה המצב - אופנות אמנותיות משתנות מהר יותר מבתקופות קודמות, והן מגוונות יותר - אבל מן הסתם ייתכנו הרבה הסברים אחרים. 1 לרוב הם לא מנוסחים במפורש, אבל אפשר לראות למה שאפו האמנים; יש כמובן גם וריאציות קלות בין אמנים ששייכים לאותו זרם. |
|
||||
|
||||
אני כבר מתקן את המודל: יכול להיות שדווקא יש היררכיה בין אידיאלים: יש כאלו שבופן טבעי קוסמים ליותר אנשים יותר מאידיאלים אחרים. במקרה כזה, סביר שהאנושות כבר הגיעה אליהם קודם, ועם קצת מזל או חוסר מזל כבר מיצתה אותם. מה שנצפה אז הוא שתהיה הסכמה שהאמנות בתחום נתון הגיעה לשיאה בתקופה מסוימת בעבר, ומאז רק הידרדרה (מה שבעצם קרה הוא לא שהיכולת של האמנים ירדה, אלא שהאידיאלים הידרדרו (הוסף מרכאות לפי הטעם)). זה נראה לי תיאור לא רע של מה שקרה בתחום הציור, ואולי גם במוזיקה המערבית (למרות שבזו התעוררו במאה העשרים אידיאלים שונים בצורה קיצונית מאלו של המאות הקודמות, וצברו פופולריות גדולה אף יותר). |
|
||||
|
||||
כל שנאמר בדבר אידיאלים (קלאסיים?) הוא בגדר אפשרות בתחומי אמנות אחדים ולא תמיד משכנע באחרים. בספרות (פרוזה לסוגיה)בוודאי שנכון, כך גם המוסיקה שאינה קלאסית (כמו ג'אז, בקלאסית המודרנית - בעיה לא קטנה, שנברג למשל). אולם העמדה הפוסט-מודרניסטית מרובת נקודות המבט ונראטיבים שיבשה את השיפוט אצל רבים וטובים. כל מתיז צבע על קנווס בהגדרתו את "המוצר" שלו כאמנות ואת עצמו בצייר מקובל וכשר ע"פ תפיסה זו |
|
||||
|
||||
זה אתר מכובד. לא יאה לדבר פה על ציירים אבסטרקטיים. |
|
||||
|
||||
אני חושב שמעניין לנסות לחבר את התגובות שלך ואת התגובה שלי, ולטעון שמה שיוצר אומנות טובה היא אנומיה וחוסר-יציבות של *אידיאלים*. ואז, במקום לחשוב על "נפשו הקרועה של האמן" כעניין רגשי-אידיוסינקרטי, אנחנו יכולים לחשוב על ה"קרע" הזה ועל יצירות אומנות טובות כניסיון לגשר בין האמנות שונות ביחס לאידיאלים. היתרון בטענה כזאת טמון בכך שהיא מאפשרת להסביר אומנות מעניינת במונחים של ניסיון להשיג קוהרנטיות בין האמנות, ובכך היא מתחברת למתודולוגיה של הסברים על-בסיס רציונאליות. כך אנחנו יכולים להסביר גם מדע, גם פילוסופיה וגם אומנות כניסיונות לפתור בעיות באופן רציונאלי. |
|
||||
|
||||
את הפסקה השנייה לא הבנתי. |
|
||||
|
||||
לאנשים שעוסקים במתודולוגיה יש אידאל שהוא להסביר כמה שיותר דברים באמצעות אותה מתודולוגיה. אני חושב שהאידיאל הזה הוא תוצר של שני דברים: קריטריון הפשטות והרצון להימנע מהסברי אד-הוק. במדעי החברה, יש סוג הסברים מאוד פופולרי שמתבסס על הרציונאליות של הפועלים. דהיינו, אנחנו מצליחים להסביר מעשה כשהראנו שהוא מעשה רציונאלי מצד הפועל. הפועל לא בחר לעשות את מה שהוא עשה בגלל "דחף" או "רגש" אלא בגלל שהוא חשב שהפעולה שהוא בחר בה תמקסם את התועלות שלו. הדחף או הרגש הם רק המניע לפעולה אבל הם לא משמשים אותנו ישירות בהסבר, כי בד"כ בני-אדם מעבדים רגשות דרך המערכת הקוגניטיבית שלהם. ההצעה שהעליתי כאן היא להסביר אומנות מעניינת באמצעות אותו דגם של הסבר רציונאלי. דהיינו, אומנות מעניינת נוצרת בגלל השאיפה של האמן לגשר על בעיה קוגניטיבית של אידיאלים אומנותיים סותרים. הבעיה הזאת יוצרת עקה (=דחף לפעולה) שנפתרת באמצעות אינטגרציה אומנותית חדשה. ההסבר שלנו יכול להיות בנוי רק על הרצון להיות קוהרנטי (=רציונאלי), ולכן הוא משתמש באותם עקרונות של הסבר מעשים ובכך עונה על האידאל להסביר כמה שיותר דברים באמצעות אותה מתודולוגיה. לא יודע אם זה עובד, אבל זה נשמע לי מעניין. |
|
||||
|
||||
על איזו בעיית אידיאלים סותרים אתה מדבר? |
|
||||
|
||||
"ריבוי אידאלים בו-זמנית" מתגובה 476247 של ירדן. |
|
||||
|
||||
זה נשמע מעניין, אבל אני לא בטוח אם באמת הבנתי. יש איזה אמן שההסבר הזה נראה לך מתאים במיוחד לגביו? |
|
||||
|
||||
טוב, נדמה לי שהיינריך פון-קלייסט הוא דוגמא קלאסית למתח בין אידיאלים תרבותיים (ואני חושב שהוא בד''כ גם מנותח כך). אבל אני מבין קטן באומנות. |
|
||||
|
||||
רוב ההיסטוריה, לאמנים לא היתה נפש קרועה. זה התחיל, כמדומני, במחצית השניה של המאה ה-19. |
|
||||
|
||||
אני לא רואה כאן בעיה. במשך רוב ההיסטוריה לא היו אידיאלים אומנותיים סותרים. אבל נראה לי שהתיארוך שלך לא סביר. "הסער והפרץ" (אם נניח שהיא מייצגת את הרומנטיקה המוקדמת) התקיימה במאה ה-18. |
|
||||
|
||||
כמו שכבר אמרו, אליס שייכת למחצית השנייה של המאה ה19 (1865, וגם כמובן ספר נפלא.) לא אמרתי שהאנגלים זו תקופה אלא שהם התבלטו לטובה בתקופה זו. אפשר להזכיר גם כמה אמריקאים נפלאים מאותה תקופה: ג'ון סטיינבק, ויליאם פוקנר, ארנסט המינגווי, דשיל האמט, ריימונד צ'נדלר והסופר החביב עלי, דאמון ראניון. |
|
||||
|
||||
מקריאת התגובות נדמה שהסופרים הגדולים ביותר היו והינם ממוצא אנגלוסקסי. יכול להיות שזה הטעם האישי של הכותבים. על מנת לשנות מגמה זו אתן כמה שמות שאינם בריטים או אמריקאים. אתחיל ברוסים: דוסטייבסקי, בולגרקוב, גוגול, טולסטוי, נבוקוב. צרפתים: פרוסט, קאמי, סימנון, דיראס, ז'נה, פרק. גרמנים: מאן, גראס, הופמן, גיתה, היינה. אוסטרים: ברנהרד, ורפל, מאזוך, ברוך, מוסיל. צ'כים: קפקא, צ'אפק, האשק. איטלקים: מורנטה, קאלווינו, סילונה, ארגנטינאים: בורחס. אירים: ג'ויס, ויילד, סוויפט, בקט. ישנם כמובן עוד רבים וטובים. אני כשלעצמי מבכר את המחצית השניה של המאה- 19 ואת המחצית הראשונה של המאה ה-20. |
|
||||
|
||||
ההתייחסות למקום הלידה לא תמיד בעלת משמעות רבה. קפקא לא היה צ'כי במיוחד. הוא היה יהודי מפראג, אזרח אוסטרו-הונגרי, שכתב בגרמנית. שלושה מן האירים שצוינו כתבו באנגלית, ושניים - ווילד וסוויפט - היו בריטים על-פי נתינותם. סוויפט חי רוב ימיו באנגליה. מנגד - חלק מהמסווגים ברשימה כרוסים הם אוקראינים, וסימנון הוא בלגי ולא צרפתי. נראה לי שהסיווג המשמעותי ביותר של סופרים ושל ספרויות הוא לפי שפת הכתיבה. |
|
||||
|
||||
לא יודע לקבוע בעניין הספרות בכלל, אבל בספרות ילדים הבריטים שולטים לדעתי ללא עוררין. מעניין למה. |
|
||||
|
||||
משום שזאת תרבות עליונה (לפחות בכל מה שנוגע ל-500 השנים האחרונות, בהן נוצרה ספרות הילדים). |
|
||||
|
||||
' ספרות ילדים לא הולכת אחורה רק עד המאה ה-19? [בכל מקרה הבריטים שולתתים1! אפילו שהעות'מנים היו בסדר יחסית, אין מה להשוות למנדאט. איזה סדר, איזה אירגון. אפילו הייקים הפדנטים ליקקו לעצמם את האצבעות. גוד סייב דה-קוויר] |
|
||||
|
||||
המאה ה-19 לא היתה ב500 השנים האחרונות? |
|
||||
|
||||
משום שאתה קורא אנגלית, ולכן מחובר יותר למה שנכתב באנגלית. אני משערת, ותקן אותי אם אני טועה, שאתה לא מודע כלל לספרות הילדים הצ'כית, הנורווגית והיוונית. |
|
||||
|
||||
אותם ספרי ילדים לא מתורגמים לעברית משום מה, ולא בגלל שלא מתרגמים ספרי ילדים אירופים - על הדעת עולים מיד במבי, הנסיך הקטן וספרי אריך קסטנר. |
|
||||
|
||||
אני משער, ותקני אותי אם אני טועה, שגם בצ'כיה, נורווגיה ויוון מכירים את ספרות הילדים האנגלית יותר משהם מודעים לספרות הילדים מישראל, צ'כיה, נורווגיה ויוון (חוץ מהמדינה שלהם, כמובן). |
|
||||
|
||||
לא בהכרח. אני בספק עד כמה האנגלית *באמת* דומיננטית באירופה. לא יודעת לגבי יוון ונורבגיה - בצ'כיה בבית הספר לומדים או אנגלית או גרמנית - כך שמחצית מהאוכלוסיה *הצעירה* לא לומדת אנגלית. גם זה די חדש (מ-1989). המבוגרים יותר למדו בכלל רוסית בתור שפה זרה בבתי הספר, ובני גילי (30) למדו אנגלית ממורים שהיו מורים לרוסית, ועברו הסבה לאנגלית. לפעמים המורים הללו היו מתקדמים בשיעור אחד מהתלמידים שלהם. אני משערת שהמצב דומה גם במדינות אחרות שהיו חלק מהגוש הקומוניסטי. באיטליה פגשתי סטודנטים שלא ידעו מילה אנגלית, ובספרד מוכרת הכרטיסים ברכבת התחתית הסתכלה עלי במבט זועף כששאלתי אותה אם היא דוברת אנגלית (היתה לי שאלה מסובכת מכדי לשאול בספרדית), והבהירה שהיא דוברת קסטיליאנית, קטלנית וגאלגו. היא לא מדברת אנגלית! בחלק ניכר מארצות אירופה סרטים ותוכניות טלויזיה מדובבות, כך שהחשיפה שלהם לשפות קטנה משלנו, ורוב המדינות מונות הרבה יותר מליונים, כך שמשתלם יותר לתרגם. לאחרונה הוברר לי כמה מעט מתורגם לאנגלית משפות אחרות. ספרים בצרפתית שלא תורגמו לאנגלית, כן תורגמו ליוונית ולפינית, למשל. |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין להבין אנגלית לבין להכיר את ספרות הילדים האנגלית. פו הדב, אליס, מרי פופינס, אוליבר טוויסט, גוליבר, רובינזון קרוזו, הארי פוטר, מוגלי או נאדי הן דמויות שמוכרות לכל מי שגדל באירופה (או באמריקה, או באוסטרליה, או בחלקים נרחבים של אפריקה ואסיה), בלי קשר לשפה אותה הוא מדבר. |
|
||||
|
||||
באמריקה (כלומר - ארה''ב וניו-זילנד) ובאוסטרליה, מדברים אנגלית. אוסטרליה וקנדה גם חברות בחבר העמים הבריטי. |
|
||||
|
||||
באמריקה (כלומר בברזיל) מדברים פורטוגזית. באסיה (כלומר בישראל) מדברים בעברית. באירופה (כלומר בצ'כיה) מדברים בצ'כית. זה לא משנה את העובדות, והדומיננטיות של ספרות הילדים הבריטית ברוב העולם, בכל העולם המתורבת, וביוון צ'כיה ונורווגיה בפרט, גבוהה מכל תרבות אחרת מלבד התרבות המקומית. |
|
||||
|
||||
הסגור סוגריים היה צריך להיות אחרי ארה''ב. לא אחרי ניו זילנד. איך קרה שניו זילנד מוקמה באמריקה, זו שאלה שצריך לשאול את ז'אק פאגאנל. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהקריטריון העיקרי הוא האם נעשתה תוכנית טלוויזיה על פי הספר. |
|
||||
|
||||
גם בצ'כיה, נורווגיה ויוון עושים טלויזיה לילדים. |
|
||||
|
||||
הבי בי סי משקיע יותר. אני בטוח שיותר ילדים ראו סרט על פו הדוב או סדרה על גוליבר משקראו את הספרים המקוריים. |
|
||||
|
||||
אתה באמת חושב שזה עניין של השקעה? סרטים על פי ספרים בריטים לא עושים רק בבריטניה, חלק גדול מהילדים שראו סרטים או תוכניות טלויזיה על פו הדב, או גוליבר, ראו סרטים או תוכניות טלויזיה שנעשו מחוץ לבריטניה. זה היה המצב גם לפני שהיתה טלויזיה. |
|
||||
|
||||
זה נכון גם לגבי סרטים על הברווזון המכוער או שלגיה. |
|
||||
|
||||
נכון. זה לא שאין לספרות הילדים בשאר המדינות השפעה בכלל (אחרת זה באמת היה מוזר) אלא שהדומיננטיות של כל שאר אירופה לא גדולה בהרבה מהדומיננטיות של בריטניה ואירלנד בלבד. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי, מה היה המצב? |
|
||||
|
||||
שילדים בכל העולם הכירו את גוליבר ורובינזון קרוזו. |
|
||||
|
||||
אז זהו, שאני בכלל לא בטוח שהרבה הכירו. גוליבר זה בכלל סאטירה חברתית, לא? |
|
||||
|
||||
המבוגרים שאני מכיר, הכירו. גוליבר נכתב כסאטירה חברתית. כן. |
|
||||
|
||||
ברור שקיימת אליטה. הם בטח גם מכירים ספרות ילדים צ'כית (כלומר אירופאית). |
|
||||
|
||||
מה לי ולאליטה? ברור שהם מכירים. השאלה היא שאלה כמותית. כמה סיפורים גרמנים מכירים ילדי יוון? וכמה סיפורים בריטיים? כמה סיפורים צ'כים מכירים ילדי נורווגיה? וכמה סיפורים בריטיים. כמה סיפורים עבריים מכירים ילדי נורווגיה? וכמה סיפורים בריטיים? כמה סיפורים דנים מכירים ילדי הודו? וכמה סיפורים אנגלים? אני חושב שהמספר השני יהיה גדול יותר, וזה לא בגלל הטלוויזיה (הרי זה היה קיים גם קודם) ולא בגלל שבקנדה מדברים באנגלית (מה, למען השם, איכפת לילד ביוון באיזה שפה מסברים בניו זילנד?!). |
|
||||
|
||||
אני (וכמוני הסביבה בה הייתי מוקף) הכרתי את גוליבר (בגירסתו המקוצרת לסיפור ילדים) ואת רובינזון קרוזו. הכרנו גם את נילס הולגרסן, כיפה אדומה, שלושת המוסקטרים, תום סוייר, פיליאס פוג, וינטו וירון זהבי. |
|
||||
|
||||
ואת בילבי, אמיל (לא של קסטנר, של לינדגרן), עמק החיות המוזרות, וגם את עלובי החיים ואוליבר טוויסט (האחרון בריטי, לא משנה, הוא מתקשר לי הנה). |
|
||||
|
||||
אז הכרת שוודי אחד, שני צרפתים, אמריקאי אחד, ישראלי אחד, שני בריטים ושני גרמנים. אני מניח שהכרת עוד. אני טוען שגם אם נסכם את הכל, יהיו שם יותר בריטים משוודים, ושזה לא נכון רק לגביך, אלא לגבי כמעט כל מי שגדל מחוץ לשוודיה. |
|
||||
|
||||
אני מסכים אתך שיהיו שם יותר בריטים משוודים (ואפילו מסקנדינבים בכלל). אני לא מסכים אתך שיהיו שם מספיק בריטים בשביל שזה יהיה ''בריטניה מול שאר העולם'' (אפילו אם נוציא את הישראלים מהרשימה). |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון לבריטניה מול שאר העולם חוץ מישראל *ביחד*? אני מסכים. בהתחשב בזה שבריטניה לא גדולה יותר משאר מדינות העולם, ושספרות ילדים זה לא משהו בריטי (להבדיל, למשל, מקריקט1), או משהו שמצריך משאבים מיוחדים שיש בבריטניה ואין בנורווגיה, אני חושב שזה השג מאד מרשים. 1 ובקריקט כבר יש מדינות טובות מהם. |
|
||||
|
||||
1 זה בגלל שהבריטים לא השכילו לעשות עם הקריקט את מה שעושים האמריקאים עם הבייסבול - לא להזמין אף אחד אחר להתחרות ב"אליפות העולם" של הספורט הזה. |
|
||||
|
||||
http://en.wikipedia.org/wiki/Toronto_Blue_Jays משחקים שם, חוץ מזה, אתה באמת חושב שאם קרואטיה (למשל) היתה שולחת קבוצה לשם, היא היתה מנצחת? |
|
||||
|
||||
קרואטים לא אבל יפנים וקובנים היו מגיעים רחוק |
|
||||
|
||||
כמה רחוק? כמו שאירופים מצליחים בכדורסל או כמו שאוסטרלים מצליחים בקריקט? |
|
||||
|
||||
כמו ארגנטינאים בכדורסל, ניו-זילנדים ברוגבי ודרום אפריקאים בקריקט. |
|
||||
|
||||
זה רק בגלל שרוב האמריקאים לא יודעים שקנדה היא לא אחת מהמדינות שמרכיבות את ארצות הברית. |
|
||||
|
||||
ובני ציפר כתב על זה ב"הארץ": כמה עצוב שסופר טורקים וסופר עברי קוראים זה את יצירות רעהו רק בתרגום לאנגלית. האנגלית הייתה השפה של האימפריה הגדולה בעולם (עד לפני 60 שנה), ואח"כ לשפת האימפריה המחליפה. זו לפי דעתי סיבה הבסיסית. המצב בתחום הפרסומים המדעיים עוד יותר מקוטב מאשר בספרות הילדים. |
|
||||
|
||||
עצוב ששני שכנים בפריפריה צריכים ללמוד שפה מרוחקת כדי להבין זה את זה. בלתי נמנע אולי, אבל עצוב. |
|
||||
|
||||
1. הם לא השכנים היחידים שלנו, ואנחנו לא השכנים היחידים שלהם. 2. ללמוד את השפה של השכן הקרוב והקטן שיצר מעט מאוד ספרות, במקום את השפה של השכן הגדול והרחוק שיצר המון, זה טיפשי. 3. ללמוד את השפה המרוחקת זה לא עונש. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי הקשר בין שלוש טענותיך לבין העצב העולה בלבי נוכח חד-גוניות תרבותית. ולגבי טענה 2 שלך, נראה לי שטיפשי במיוחד להתמקד בתרבות זרה אחת, ולהתעלם מכל השאר. מי יודע, אולי בקרוב "השכן הרחוק" ייחלש חלילה ותצטרך להיעזר בשכן קרוב? איש לא ביקש להחרים את האנגלית, אלא לשים אותה בקונטקסט. |
|
||||
|
||||
''איש לא ביקש להחרים את האנגלית, אלא לשים אותה בקונטקסט''. הצרה היא שרוב האנשים שמים אותה בטקסט ושוכחים מהקון. |
|
||||
|
||||
מתמקדים בתרבות זרה אחת (או שלוש) מחוסר ברירה - החיים קצרים, וללמוד להכיר תרבות חדשה לוקח זמן. הקשר בין ההודעה שלי להודעה שלך הוא שמה שמפריע לך בעצם הוא טבעה של המציאות, ולא טבעה של התרבות של זמננו. "מי יודע, אולי בקרוב 'השכן הרחוק' ייחלש חלילה ותצטרך להיעזר בשכן קרוב?" - ומי יודע, אולי מחר אני אתעוור, וכל הזמן שהשקעתי בלמידת ציור במקום כתב ברייל ירד לטמיון? |
|
||||
|
||||
היותה של התרבות הישראלית בת זמננו קולוניה של ארצות הברית מפריעה לציפר. יש לכך הרבה סיבות מציאותיות פרקטיות - זו לא סיבה להילחם בכך. |
|
||||
|
||||
היותה של החברה הישראלית בת זמננו קולוניה של ארצות הברית היא זאת שאמורה להפריע לציפר. מכל זאת להיטפל דווקא לספרות? |
|
||||
|
||||
לא קראתי את ציפר אבל אני מתחיל לתהות אם מישהו באמת חושב שיש משהו בהתחכמות העממית הגורסת ש"ישראל היא קולוניה אמריקנית". ישראל אינה עונה על שום הגדרה שאני מכיר למושג "קולוניה" - אין בה התיישבות של מדינה האם (ההגדרה המקובלת), היא גם לא משלמת לה מיסים, וגם הקשר בין הכלכלות זעיר בהרבה ממה שנדמה, לפחות לפי נתוני היצוא והיבוא 1. אפילו ההשפעה הפוליטית של הממשל על הממשלה בד"כ לא עובדת. תהא תזכורת זו תרומתי ליום חג זה! אם היה לי גם קישור מגניב מתאים לחג, היייתי שם אותו כאן: או כאן: אבל כאן כבר לא כי יבלבלו אותו עם הקישור הרציני. |
|
||||
|
||||
' קראתי את הפוסט האחרון משל בני ציפר. אותו זבל רגיל בחסות הפייגלאך הלטנטים במערכת עיתון הארץ. אוסף הטיות וכזבים במסורת שטירמר ותעמולת גבלס. לא פחות. ובנוסף, עו''ד אורי מסר, שותף לאהוד אולמרט במשרד, חבר קרוב ומיודע, יחד עם שולה זקן, ההיא מפרשת רשות המיסים, נטלו חלק בקבלת כספים רבים, מאות אלפי דולרים, מאחד, מוריס טלנסקי. צו איסור הפירסום חולט עכשיו. כולנו ידענו כבר שנים שאולמרט מושחת מהיסוד. עצם העובדה ששליח ציבור עם משכורת ממשלתית מסוגל לרכוש ולמכור נדל''ן במיליוני דולרים שימשה כהוכחה. בני בגין, ג'ומס אורון, יוסי שריד ותא''ל(מיל) אלדר, לא היו נגועים בקצה ההשחתה. אפרופו אורי מסר, הרי רעייתו, בשם בתוליה לחמן, משרתת בפרקליטות. סגנית משו למזוז. כל ראש ממשלה בישראל זכאי לקרדיט נוכח הקושי העצום בתפקיד. רק א.א. חשוד עיקרי ומיידי. גם נבלה וגם טריפה. ובפרוס מוצ''ש של יום העצמאות נספק עוד נתון. אהוד אולמרט השתמט משירות קרבי בגולני דרך טענה שנפגע פיזית ברגליו במהלך הטירונות. מאז ועד לשיחרור (בלי לתת יום אחד של מילואים בקרבי) היה אולמרט קל''ב למחנה עיתון 'מחנה'. |
|
||||
|
||||
אגב אלדד ושחיתות http://www.faz.co.il/story_4879 |
|
||||
|
||||
' גם יצחק שמיר, בשהותו בתפקיד רה"מ, טען כי למען א"י מותר לשקר. למעשה הוא צדק. יש מקומות בהם השקר הכרחי. שר אוצר למשל. אתה לא אמור לספק לספקולנטים מידע ממשי על תנודות המטבע ושער הריבית. אבל כשאת/ה ראש המדינה מצפים ממך לא להעמיד בשפיץ מעייניך את טובתך הפרטית, המשפחתית, הסקטוריאלית. אין בעיה עם רמת חיים גבוהה. זה בסדר גמור. ראוי ורצוי שרה"מ ונשיא ושרים יקיימו משק בית עתיר אמצעים. לא תחסום שור בכיר בדישו. רק הפרופורציות. חליפות חינם ונסיעות ומלונות פאר לא מהווים בעיה. השקעות מיליונים בנדל"ן זה כן. אהוד אולמרט חייב ללכת. להיעלם מנופנו הציבורי. כנ"ל כל מי שעדיין תומך במושחת הקלוקל מקרב מפלגת קדימה. כנ"ל כל מי שתומך במפלגת קדימה מקרב הקואליציה. אהוד ברק, לדוגמא. שמעון פרס, שהתבטא אך היום בזכות רעו לסיעה. גועל נפש מרוכז. |
|
||||
|
||||
לא חייבים לשקר בשביל לא ''לספק לספקולנטים מידע ממשי על תנודות המטבע ושער הריבית'', מספיק לא לאמר את כל האמת. וזה לא אותו הדבר, יש הבדל. אין מקומות בהם שקר הוא הכרחי לפוליטיקאי. על אחת כמה וכמה, במקרה של שמיר, ששיקר והפר הסקמים קואליציונים בשביל למען השרדותו הפוליטית (שהוא האמין שהיא שווה לארץ ישראל). |
|
||||
|
||||
' אתה צודק לגמרי לעומתי, שהתפרעתי כהוגן. |
|
||||
|
||||
היותה של ישראל קיימת מפריעה לציפר. היותנו וסאלים של ארה''ב מפריעה גם לי. וסאלים, אגב. לא קולוניה. |
|
||||
|
||||
את ציפר כבר איני נוהג לקרוא1, אבל את ויקיפדיה כן (וסאל [ויקיפדיה]). התחפצי לבאר את דברייך? 1 בין השאר בשל אידיוטיותו |
|
||||
|
||||
נכון, לא קולוניה, אבל גם לא וסאלים. המינוח המקובל הוא "גרורה". מדינה גרורה [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
שתי שאלות: מה הקריטריונים לגרורתיות ואיך לדעתך יסתיים האביב של י-ם1: כבבודפשט או כבפראג? כי לפי ההגדרה בויקי לא קמו בישראל ספרות, שירה, קולנוע ושאר אומנויות מקוריים, יוזמות סאדאת והסכם אוסלו נולדו והוכתבו מאמריקה, השפות דומות, הכלכלות כרוכות זו בזו, שלא לדבר על ההסטוריות המשותפות... מה הסימוכין לכך שזו יותר מידידות קרובה הנובעת בעיקר מאינטרסים וערכים משותפים? 1 שחגג זה עתה 60 אביבים |
|
||||
|
||||
האם אנחנו מדברים על אותו ערך בויקי? כי אני, בערך מדינה גרורה [ויקיפדיה] לא מצאתי את מה שאתה מדבר עליו, אבל מצאתי: "בעשורים האחרונים גיבשה מדינת ישראל את זהותה, במידה נכרת, כמדינה גרורה של ארצות הברית." וגם: "על קו הרצף שבין עצמאות מוחלטת לבין כיבוש קולוניאליסטי, נמצאת מדינה גרורה במצב הקרוב יותר לעצמאות. היא אינה מדינת חסות לפי הסכם, ובוודאי שאינה ממשלת בובות. הסיבות להשפעה התרבותית והמדינית המשמעותית על המדינה הגרורה יכולות להיות רבות, ובהן סיבות כלכליות, מדיניות ואידאולוגיות, ולעתים סיבות של תחושת שייכות על רקע שפה, תרבות והיסטוריה משותפים." |
|
||||
|
||||
באיחור מה: אם כך, הרי שהגדרה זו המתייחסת ליחסים שבין השלטון הסובייטי לשאר "ברית" ורשה בזמנו באופן דומה ליחסים שבין ישראל וארה"ב כיום, הינה חסרת ערך ומעוררת תמיהה. לא שיש לי בעייה אם זה היה המצב, אולי אפילו נהפוך הוא, אלא שעובדתית, למרות שאוהבים לומר זאת, זה פשוט לא נכון. לא שאין השפעה - יש, ובדירוג המדינות המשפיעות על ישראל ארה"ב היא ללא ספק בראש, אך גם השפעה זו מוגבלת ביותר. כפיצוי עבור האיחור, הנה רעיון בתחום הבטיחות בדרכים שהבאתי עימי מגרמניה: |
|
||||
|
||||
בני ציפר אידיוט. החלופה היא שהסופר טורקים (אני משערת שזה גרמני שסופר כמה טורקים הוא רואה בכל דקה נתונה?) ילמד עברית והעברי ילמד טורקית. וצרפתית. ויוונית. וצ'כית. ופינית. על מנת לקרוא את הספרים בשפת מקור. 1. זה בדיוק היה המצב כשזמנהוף למד בבצפר - והוא באמת נאלץ ללמוד שפות רבות - ולכן הוא המציא את האספרנטו. 2. בתלונות יש לבוא להוצאות הספרים בטורקיה ובארץ - שהחליטו לא לתרגם את הספרים, ולא להוצאה בארץ דוברת האנגלית שכן תרגמה1. ---- 1 אלא שיש כמובן שיקולי קהל ועלות - הקהל בארץ מצומצם מאוד ביחס לעולם - מבחינה מספרית, ולכן מן הסתם מתורגמים פחות. |
|
||||
|
||||
בלי קשר לבני ציפר, אני חושבת שאם יש לך רק שפה אחת, תתקשי מאוד ללמוד את השנייה (בבגרותך). לעומת זאת אם רכשת כבר 3-4 שפות, החמישית זה באמת לא סיפור גדול. |
|
||||
|
||||
ואני לא מבין, למה האחרונים תמיד בסוף? |
|
||||
|
||||
יש לי לפחות שתי דוגמאות, ללא ספק אנקדוטליות, להפך. ייתכן שהטענה שלך נכונה סטטיסטית, אבל הייתי סקרן לראות ממצאים מחקריים. |
|
||||
|
||||
זה רעיון אינטואיטיבי, אין לי מחקרים ב''שלוף''. |
|
||||
|
||||
ואגב, האם זמנהוף המציא את האספרנטו מפני שאילצו אותו ללמוד שפות רבות? אני חשבתי שהיה לו חזון כולל לגבי אירופה, הורדת מחסומים תרבותיים, אחוות אדם וכאלה. |
|
||||
|
||||
במלים אחרות: זה לא מקרה ש FEDERAL EXPRESS עשו הרבה כסף. |
|
||||
|
||||
ציפר מעצבן מקצועי, אבל לא אידיוט. כמו כן, חלופה סבירה יותר מזו שהצעת היא שספרות טורקית תתורגם גם לעברית. כמובן שזה הרבה פחות פרקטי מאשר לתרגם לשפת יעד עם מיליארד קוראים פוטנציאלים. אבל זה בדיוק מה שעצוב. |
|
||||
|
||||
לי לא כל כך עצוב שאין פה מיליארד דוברי עברית, מיליארד דוברי טורקית, מיליארד דוברי צרפתית, מיליארד דוברי ספרדית, וכן הלאה. אתה יודע איך זה - יצטרכו לשבת ולעמוד בתורות. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. האם אתה טוען שתנאי הכרחי לתרגום ספרים הוא ששפת המקור מונה מיליארד איש? אם לא, מה הקשר? |
|
||||
|
||||
כנראה שלא הבנתי אותך. אז כשכתבת "כמובן שזה הרבה פחות פרקטי מאשר לתרגם לשפת יעד עם מיליארד קוראים פוטנציאלים. אבל זה בדיוק מה שעצוב" התכוונת בעצם שמה שעצוב הוא שפחות פרקטי לתרגם לשפת יעד עם מיליארד קוראים פוטנציאלים. נו, עצוב גם שאין אפשרות לבנות פרפטואום-מובילה, כי אז לא היה צריך נפט... *הרבה* יותר עצוב. |
|
||||
|
||||
מספר התרגומים לעברית משפות שאינן אנגלית, איננו חוק טבע, והגדלתו איננו הפרה של כללי התרמודינמיקה. משול הדבר לחרס הנשבר. |
|
||||
|
||||
ציפר אידיוט. הוא אמנם מעצבן מקצועי, בנוסף, אבל הוא בהחלט אידיוט. רק אידיוט יכול להגיד שהאיסטנבולים הם *בהכרח* פתוחים ונאורים, משום שים משדר (לציפר) פתיחות, ואיסטנבול מוקפת ים מ-3 צדדים. |
|
||||
|
||||
' לטעמי ציפר משול לאותו ילד דחוי עקב כיעור פיזי וטיפשות כרונית, העושה 'דווקא' למבוגרים = ציונות, ישראליות, ובעיקר יהדות דתית-לאומית. סועד להכעיס רק בשירותים (צלחת פול מצרי). מנפס בנרגילה (פלשתינית) בפרהסיה בשעת תפילת כל-נדרי של יום הכיפורים, ומטיל את גלליו על השטיח (הטורקי) במרכז הסלון התרבותי. מעבר לפרובוקציות האינפנטיליות השזורות תדיר בפוסטים מטעמו, והן לוז כתיבת הבלוג, מזעזע לקרוא את עורך המדור הספרותי של עיתון חשוב(*): עילגות לשון, תחביר קלוקל, קללות וגידופים כבאסטיונר בשוק, וטיעונים רופסים עד מעוותים כליל. מעבר לתכנים הקבועים של שנאה עצמית ואהבה אין-קץ לכל מה שמריח מוסלמי, ובמיוחד ערבי (ובמיוחד-במיוחד לגברברים שחומים מקושטא ועד קהיר. כולל אל-חליל). (*) יורם ברונובסקי, מי יגול עפר מעיניך. |
|
||||
|
||||
לא רק לכל מה שמריח מוסלמי. גם לגרמנים שמורה חיבתו העזה. |
|
||||
|
||||
' בהחלט. ולא מדובר בדיוק על זיקה הדוקה למטען התרבותי מבית היוצר של גתה והיינה, או אפילו וואגנר. יותר תאווה לברים אפלוליים ורוחשי זימה באיזורים הכי פרועים ופרוצים בברלין המאוחדת. |
|
||||
|
||||
אני לא מכיר את הטענה הזו של ציפר, וגם לא מבין למה לעזאזל אני מגן עליו, וה"הכרח" טיפה מוגזם, אבל: היסטורית, ים היה מדיום התחבורה המהיר ביותר. עד היום, ערי נמל בכל העולם הן פתוחות וקוסמופוליטיות יותר מערי מחוז חקלאיות במרכז המדינה. בפרט, מאז כיבושה בידי הטורקים, איסטנבול היתה מפורסמת בפתיחותה. גם היום, טיול קצר בה מדגים זאת. |
|
||||
|
||||
ספרד מהווה הוכחה נפלאה לתיאוריה הזו: היא מוקפת ים משני צדדים, והם המשיכו עם האינקוויזיציה לתוך המאה ה-19. גם אירלנד - שמוקפת ים מכל צדדיה, היא לא בהכרח מופת לפתיחות. לפחות לא באופן היסטורי. |
|
||||
|
||||
דווקא לגבי ספרד הוא צודק: מלבד גליסיה (מחוז הולדתו של פרנקו), כל המחוזות בעלי חוף ים היו ליברלים: אנדלוסיה, ולנסיה וקטלוניה תמכו בצד הרפובליקני במלחמת האזרחים הטרגית. האינקויזציה היתה ביוזמת השלטון הקסטיליאני שנמצא במרכז ספרד. |
|
||||
|
||||
אבל היא עדיין היתה בכל ספרד. ועדיין הם המשיכו איתה מאות שנים אחרי שבכל אירופה הפסיקו. |
|
||||
|
||||
זה בגלל שהתרבות הקסטיליאנית היא ההגמונית בכל ספרד ובמאות הקודמות לא היתה קיימת ההמצאה של האוטונומיה. |
|
||||
|
||||
אז כל ה*פתיחות*, כביכול, של יושבי החוף לא רלוונטית. |
|
||||
|
||||
למה לא רלוונטית? היא פשוט לא באה לידי ביטוי. |
|
||||
|
||||
מ.ש.ל |
|
||||
|
||||
' ספרד מוקפת מים משלושת צדדיה. במערב גבול יבשתי עם פורטוגל, אבל גם קצת חופי האטלנטי. בעניין ערי החוף וכרכי היבשה הייתי הולך על כמה דוגמאות שוליות מההיסטוריה כדי לקבל פרספקטיבה. אתונה, רומא, פקין, מוסקווה, לונדון, פאריז, רומא, ברלין, מדריד, טהרן, דלהי, טוקיו, בואנוס-איירס, קהיר, וורשה. וירושלים. אח, ירושלים. אך. |
|
||||
|
||||
אתונה, בואנוס איירס, וטוקיו שוכנות לחוף ים. רומא, פקין, מוסקבה, לונדון, פאריז, רומא, ברלין, מדריד, טהרן, דלהי, קהיר וורשה לא. נו? מה זה אומר? |
|
||||
|
||||
הייתי בודק גם ערים ששוכנות על גדות נהרות גדולים שמאפשרים מסחר. ואולי אפילו ערים שיושבות על דרכי מסחר קדומות עיקריות. |
|
||||
|
||||
' "הנמל של פיראוס", מהשיר, הוא המקום השוכן על שפת הים מערבית לשכונה הכי קרובה של אתונה. משם תוכלי לקחת מעבורת להידרה, למשל. פיראוס [ויקיפדיה] טוקיו, לעומת זאת, נוגעת במפרץ טוקיו בקצה הדרום-מזרחי של המטרופולין. אבל נמלי סחר משמעותיים קיימים באוסקה ובקובה על האי המרכזי הונשו. מטוקיו יוצאות בעיקר ספינות נוסעים לאיי איזו. ואילו בואנוס-איירס, למרבה בורותי ובושתי, היא לא סתם עיר נמל, אלא אחד הנמלים החשובים ביותר באמר' הלטינית, אם לא הגדול מביניהם. ______________ עובדת היות עיקר הערים המרכזיות ברחבי תבל דווקא בפנים הארץ ולא על החוף, מעידה לדעתי על המשקל הנמוך יחסית של הסחר הבינ"ל והתעבורה הימית עד להשקת אוניות הקיטור. כאילו, האנושות לא חיכתה עד להמצאת הגלגל המונע באמצעות אדים, והתרכזה ביישובים יבשתיים עם תחבורת עגלות וסוסים. |
|
||||
|
||||
אנשים התפרנסו בכבוד מחקלאות ומסחר בין-עירוני משחר ימי ההיסטוריה. זה לא קשור לענייני פתיחות תרבותית: בעיר נמל אתה פוגש אנשים לא רק מן הכפר הסמוך, אלא מן הצד האחר של הים. בלי קשר, אוכלוסיית העולם מפוזרת באופן לא אחיד על היבשת - ואזורי החוף צפופים בהרבה מלב היבשה. אירופה והודו הן סוג של יצאות דופן. סחר בינלאומי הוא, כמובן, רק חלק מהיתרון של אזורי החוף. |
|
||||
|
||||
' ספק רב אם דווקא מלחים (נגיד סיפונאי זוטר מהמאה ה-16) הם נשאי התרבות המובהקים בין מגזרי אנושות מרוחקים. כלומר, מלבד בעיית האנלפאבתיות הקלה שיוחסה ליורדי הים, סביר להניח שעיקר זמנם על החוף התמקד במין ואלכוהול. לאו דווקא בסלונים הספרותיים ויתר חוגי האינטלגנציה. יש יתרון כלכלי במגורים סמוך לים. דגה. מעבר לכל מה שאפשר לגדל ממילא ביבשה. כנראה שהמניע הראשוני החזק ביותר - הרעב למזון - הביא אנשים להצטופף בחופים. |
|
||||
|
||||
אל עיר נמל מגיעים לא רק מלחים זוטרים, אלא גם סוחרים גדולים, הרפתקנים, מיסיונרים, פליטי רדיפות רחוקות, וכמובן - הרבה תרבות חומרית מחו''ל. חוץ מזה, אל תזלזל בבילויי החוף של מלחים. עיר שברחובותיה מתרוצצים בני-זונות מכל הצבעים והדתות תהיה יותר קוסומופוליטית. |
|
||||
|
||||
' אלכסנדריה העתיקה מהווה דוגמא טובה לטענתך. אבל כך נכון הדבר גם לגבי ערים מרכזיות בפנים הארץ כירושלים ורומא. מרכזיות במובן של מקום השלטון וממילא גם ההון. מה שמושך מסחר וידע ותרבות מבחוץ. רק שבפרספקטיבה היסטורית עיקר השימוש בתעבורה ימית נעשה לצרכים צבאיים. העסק היה כה יקר (ומסוכן מאוד) עד שרק מעצמות יכלו להרשות לעצמן את הלוקסוס הזה - ספינות משוטים מאוישות בעבדים. אזרחים פשוטים מהשורה נאלצו לוותר על הרעיון של חופשה משפחתית באנטליה. [מטעם אירגון נשות הימאים (הפלג הצפוני) נמסרה מחאה חריפה נוכח הרמיזה הבוטה כאילו הבעלים והאחים אינם חובשים קונדום בבואם לבקר בקובות הזונות. אפילו במקומות בהם לא מוצבים אוטומטים, מקפידים המלחים לניילן עצמם באילתור בד מפרשים מלופף וקשור בחבל עגינה] |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין ספינות משוטים לבין ספינות מפרש. ספינות משוטים לא ממש יצליחו לחצות אוקינוסים סוערים. ספינות מסחר (משני הסוגים) היו עיקר התעבורה. הן בסופו של דבר ההצדקה לתחזוקת צי ספינות מלחמה. |
|
||||
|
||||
' ממה שראיתי אצל ויקי עולה כי עד לתקופת הרנסאנס השתמשו בעיקר במשוטים ככוח ההנעה. המפרש (אחד בלבד) רק היווה כוח עזר. באותו הקשר מובן כי הפלגות באוקייאנוסים היו מעטות אם בכלל. היסטוריה של ספינות מלחמה [ויקיפדיה] וגם באותו הקשר, לא הגיוני שתעבורה מסחרית היוותה את רוב הפעילות בים. לפחות עד לעת החדשה. |
|
||||
|
||||
תיקון: היסטוריה של ספינות המלחמה [ויקיפדיה] זה שיש ערך בויקיפדיה על הסטוריה של ספינות מלחמה ואין ערך על הסטוריה של ספינות סוחר לא אומר שלא היו ספינות סוחר במהלך ההיסטוריה. |
|
||||
|
||||
:-) על קוצו של ה'... לא אמרתי שלא היו ספינות סוחר. ניסיתי לטעון שנפח התעבורה המסחרית עד לתקופת אוניות הקיטור היתה שולית ביחס לספינות הקרב. נדמה לי שהדף הזה בויקי מאשש את דבריי. אם לא, אקוד חרש, ואשסף את בטני בניגוד לכיוון השעון. |
|
||||
|
||||
כבר בתקופת המקרא ועד לתקופה ההלניסטית הים התיכון שקק פעילות מסחרית. כלי חרס יווניים הגיעו ארצה, ושמן ויין מאזורנו הגיע לאירופה. שיש איטלקי מככב בהריסות קיסריה ובית-שאן. כששלמה המלך רצה להביא כמה קרשים מלבנון, הוא נאלץ לגרור אותם בעליה לירושלים, אבל את רוב הדרך הם עשו בשיט. שיט היה דרך מהירה ובטוחה בהרבה לעומת תובלה יבשתית. סלח לי על המיש-מש האנכרוניסטי; זהו רק אוסף דוגמאות לשימושים אזרחיים לגמרי בתעבורה ימית. |
|
||||
|
||||
' נוכח הדוגמאות - מסכים - וחוזר בי מכמה אמירות קודמות. |
|
||||
|
||||
ומה עם החרקירי שהבטחת? |
|
||||
|
||||
' בוצע בהצלחה. חתך נקי, כמעט ללא שפיכות דמים. |
|
||||
|
||||
חבל *עגינה*? אתה בטוח שצריכה להיות שם ע' ולא ו'? |
|
||||
|
||||
יש ספרות תורכית שמתורגמת לעברית. |
|
||||
|
||||
לא זכור לי ספר טורקי שקראתי, אבל קראתי ספרים שנכתבו בשפות רבות ומגוונות (ספרדית, סינית, יפנית, פורטוגזית, איטלקית, הולנדית, אפריקאנס ונורווגית הן רק חלק מהרשימה), את כולם קראתי בעברית, וכולם תורגמו לעברית משפת המקור. חלפו הימים בהם תירגם ביאליק את דון קישוט מהתרגום הרוסי. |
|
||||
|
||||
ובגלל זה הוא גם קרא לו דון קישוט ולא דון קיחוטה. |
|
||||
|
||||
לא רק. לדון קישוט יש גם ערך קישוטי. |
|
||||
|
||||
ספר שתורגם מאפריקנס? איזה? |
|
||||
|
||||
סוכנות הבלשות משהו? |
|
||||
|
||||
לא, סוכנויות הבילוש נכתבו באנגלית. |
|
||||
|
||||
מה השם בדיוק? |
|
||||
|
||||
סליחה, הניסוח שלי היה מטעה. לא התכוונתי לטעון שלא מתרגמים מן המקור. העליתי את טענת ציפר שלא מתרגמים *מספיק* משפות שאינן אנגלית, ושכך נוצר לקורא העברי רושם כאילו ספרות נכתבת בעיקר בשפה אחת. |
|
||||
|
||||
האנגלית היא הלינגווה פרנקה של ימינו. זה רק טבעי שדרכה יתקשרו דוברי שפות שונות מתרבויות שונות. |
|
||||
|
||||
חשבתי שזו הנחת היסוד בדיון. |
|
||||
|
||||
זה לא מה שבני ציפר חושב. |
|
||||
|
||||
הוא פשוט מצר על העובדה הזו. |
|
||||
|
||||
לא בדיוק מצר על העובדה הזאת, אלא על הנזק הסביבתי התרבותי שהיא גורמת. והוא לא רק מצר - ממרום מעמדו, הוא מבקש לתרגם יותר לעברית משפות שאינן אנגלית. |
|
||||
|
||||
ומה עם ד"ר סוס, אגדות האחים גרים, משלי לפונטיין, אסטריקס, טין טין, הלב, פינוקיו, הנסיך הקטן וכו'? לדעתי, בסופו של דבר, ככל שספרות הילדים נכתבת בתקופה יותר מודרנית אז סיכויי ההסרטה של ספר באנגלית (קולנוע, טלוויזיה) גדולים יותר וכך גם ההיכרות של הילדים עם הספרים (ראה דוגמת מרי פופינס). בתקופות מוקדמות יותר, לפני היות הטלויזיה, היתרון של התרבות דוברת האנגלית היה קטן יותר, אם בכלל. |
|
||||
|
||||
נו, אז מצאת עוד אמריקאי, שלושה צרפתים, בלגי ושני איטלקים? אני בטוח שיש עוד הרבה. מה אתה רוצה להראות? שיש הרבה ספרי ילדים? שספרי ילדים נכתבו בכל העולם? כשתמצא לי רשימה מקבילה בצ'כית, בנורווגית או ביוונית (או אפילו מצרפת או גרמניה) אני אשתכנע. לדעתי, דעתך לא נכונה. ילדים, בכל העולם, הכירו את הארי פוטר, למשל, הרבה לפני הסרט. |
|
||||
|
||||
אבל לא *מצאתי* לך את הספרים הללו - אלו הם הספרים שגדלתי עליהם. ביניהם היו *גם* ספרים בריטיים, אבל הם לא בלטו באופן מהותי. ככל שהתבגרתי היתה לי נטייה דווקא לסופרים אמריקאים (לונדון, טווין, ראניון (וגם ז'ול ורן)). רק בתחום ההומור תמיד היה יתרון מסוים לבריטים (ג'רום, אדאמס). עכשיו השאלה הנשאלת האם אני דוגמא מייצגת או לא. |
|
||||
|
||||
לא גדלת על 8 ספרים, נכון? תיקח מתוך ספרי הילדים שגדלת עליהם את 100 הספרים המשפיעים ביותר, תחלק אותם לפי האומות של המחברים, ותבדוק. אם יהיו שם יותר נורווגים מבריטים (ואתה לא מסקנדינביה) אז, כן, אתה לא דוגמא מייצגת. אותו הדבר לצ'כים ואפילו ליוונים. ביננו, בלי להכיר אותך, אני יכול לנחש שאתה אפילו לא מכיר 5 סופרי ילדים נורווגים (ואם אתה כן מכיר, אז אתה לא דוגמא מייצגת, ואם אתה כן דוגמא מייצגת אז אני צריך ללכת ללמוד נורווגית). |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שלאנגלים יש יתרון כזה גדול על הגרמנים למשל, טיל אוילנשפיגל, וילהלם טל, האחים גרים1, הברון מינכהאוזן, יהושע הפרוע, אריך קסטנר (על שלל סיפוריו) ועוד. לגביי היוונים, מיתולוגיה יוונית היא ספרות שמשווקת כספרות ילדים, ואני משער שרוב הילדים בעבר (היום אולי פחות) הכירו את הרקולס, אודיסאוס וזאוס. 1 שיחד (ואולי גם בלי) עם אנדרסן, מחזיקים לטעמי, ברוב מוחלט של ספרות הילדים הסטנדרטית (אם סופרים לפי מספר סיפורים). |
|
||||
|
||||
וילהלם טל? אני לא בטוח כמה הייתי מספח את טל לגמניה, עם כל הכבוד לשילר, טל היה ידוע גם לפניו, ואין סיבה שלא לשייך אותו לשוויץ, לבלגיה או לאיטליה. גם מינכאוזן לא שייך לגרמניה באופן גל גך מובהק, בהתחשב בעובדה שהסיפורים עליו פורסמו בלונדון באנגלית לפני שתורגמו לגרמנית. ויקיפדיה טוענת שטיל אוילנשפיגל יכול להיות הולנדי... לגבי היוונים, לכן הוספתי את ה"אפילו". בכל מקרה, גם אם נסכים שהרושם שלך ושל א. דה בוטון נכון ושלי מוטעה לגמרי. זה רק מחזק את הנקודה, שהגרמנים, בלי השפה הגמישה, בלי ההוצאות החזקות, בלי האימפריה, בלי השפה המדוברת בכל העולם, מוכרים לכל ילד בזמן שהנורווגים לא. |
|
||||
|
||||
למה בלי אימפריה? גם אצלם עיקר הנכסים התרבותיים ש'תפסו' גלובלית הופצו בתקופה בה היו אימפריה. זה נראה לי אפילו טרוויאלי - עוצמה = השפעה. יתכן שיש גם השפעות תרבותיות כאלו או אחרות אבל נדמה לי (ואין לי איך להוכיח זאת) שהמתאם הגבוה ביותר לכמות הכתובים הפופולריים יהיה לעוצמה כלכלית ופוליטית. |
|
||||
|
||||
למשל אריך קסטנר? (בכלל, אימפריה עלאק, היו בהיסטוריה כמה איפריות הרבה יותר גדולות, העות'מנים, הספרדים, הפורטוגלים, הרוסים, הצרפתים, המונגולים, הרומאים, הסינים עם השפעה הרבה יותר מצומצמת) |
|
||||
|
||||
לסינים היתה השפעה מצוצמת על האזורים בהם הם שלטו? הרומאים? הרוסים? תור הזהב הספרדי לא השפיע על העולם המערבי באופן מהותי? אם כי אין ספק שעם הזמן והתפתחות הטכנולוגיה, ההשפעה התרבותית הופכת ליותר מהותית - ראה ארה"ב של ימינו. חוץ מלמצוא פגמים בתגובות שלי עוד לא הבנתי מה אתה בעצם רוצה להגיד. האם אין בכלל קשר בין עוצמה כלכלית ופוליטית להשפעה תרבותית? האם יש קשר חלש? מה ההסבר ל'עליונות' לכאורה של ספרות הילדים הבריטית - אם היא לא נובעת מאיכות הסופרים, לא מהעוצמה של הוצאות הספרים ולא מהעוצמה הכלכלית והפוליטית של המדינה - אז מה הסיבה? |
|
||||
|
||||
לסינים היתה השפעה אדירה על האיזורים בהם הם שלטו. אבל ילדים בנורווגיה, צ'כיה ויוון לא מכירים כמעט סיפורי ילדים סינים. יש להניח שהם מכירים הרבה יותר סיפורים יוונים מאשר רומאים. כמה סיפורי ילדים רוסים נכנסו לעולמו של ילד ישראלי? תשווה את זה לבריטים (וראבאק, האימפריה שלהם התפרקה 50 שנה אחרי האימפריה הבריטית). תזכיר לי ספרי ילדים ספרדים (לא דרום אמריקאים) מוכרים לכל? לא ברור למה אין לך ספק, אני לא בטוח שההשפעה של התרבות היוונית והרומית (שהביאה לנו את הכתב בו אנחנו כותבים כשאנחנו רוצים שבאמת יקראו את מה שאנחנו כותבים) על עולמו קטנה בהרבה מההשפעה האמריקאית. אבל, זה לא כל כך קשור, כי... "מה אתה בעצם רוצה להגיד" אני רוצה להגיד שאני לא יודע למה זה ככה (אני יכול לנחש, אבל הניחושים שלי לא יהיו טובים משלך), אבל אני לא חושב שבגלל שאני לא יכול להסביר משהו, בגלל שההסבר שלו עלול להראות לא נכון פוליטית או בגלל שההסבר שלו יהיה לא דטרמיניסטי אני צריך להעמיד פנים כאילו הוא לא קורה. עובדתית יש תרבויות שמוציאות ספרי ילדים מצליחה יותר מאחרות. |
|
||||
|
||||
אתה לא בטוח שההשפעה של התרבות היוונית והרומית על עולמנו קטנה בהרבה מההשפעה האמריקאית? עד לפני לא הרבה שנים, כדי להתקבל לאוניברסיטה באירופה ואאל"ט, גם בארה"ב, היית חייב לטינית. 1500 שנה אחרי שהאימפריה הרומית נפלה. כמה שנים אחרי שהאימפריה האמריקאית תיפול ימשיכו לדבר אנגלית? |
|
||||
|
||||
אני חושב שפספסת שם איזה ''לא'' אחד. |
|
||||
|
||||
ההסבר שאני שמעתי לפופולריות של הלטינית - נראה לי שבאייל - הוא שבזמנו לא היו מילונים, שלא להזכיר תקשורת מיידית, וששימוש בשפה מתה, שכבר לא משתנה, הייתה הדרך להבטיח שאנשים ממדינות שונות יוכלו לתקשר זה עם זה, ועם הדורות הבאים. |
|
||||
|
||||
דה קוסטר הבלגי ניכס את טיל אולנשפיגל למאבק הבלגי לעצמאות. לא ספר לילדים. לא לבעלי לב חלש. ולא מצחיק כל כך. אבל אחלה איורים של פרנץ מזרל. |
|
||||
|
||||
הביאו לך כבר מספיק דוגמאות שאני לא מבין איך אתה יכול לעצום את העיניים ולהגיד שזה עדיין לא מגרד את קצה הקרחון הבריטי; ודווקא קיוויתי שתשכנע אותי. |
|
||||
|
||||
בדיון הזה עלו בערך 20 דוגמאות, מתוכן בערך 8 בריטיות, ואף מדינה אחרת עם כזה מספר. אם זה היה סין, היינו יכולים להסביר את זה בעזרת הגודל. אם זה היה ישראל, היינו יכולים להסביר את זה בעזרת הגניוס. אבל זה בריטניה, אי קטן ורטוב בקצה אירופה. אין סיבה שתהיה לו יותר השפעה מנורווגיה, צ'כיה או יוון. גרמניה, צרפת וארה"ב הבאות בתור אחרי אנגליה, גדולות ממנה, ובאות הרבה אחריה. |
|
||||
|
||||
לא, זאת לא בריטניה, אי קטן ורטוב בקצה אירופה. זאת האימפריה הבריטית. זאת שבה השמש אינה שוקעת לעולם. |
|
||||
|
||||
כן, אבל לא החשבתי סופרים הודים, אמריקאים, קנדים, אוסטרלים, ניו זילנדים או גנאים. |
|
||||
|
||||
את קיפלינג החשבת? |
|
||||
|
||||
בוודאי. |
|
||||
|
||||
ג'וזף רודיארד קיפלינג נולד בבומביי (כיום מומבאי) שבהודו, שם עסק אביו בניהול מוזיאון ובית ספר לאומנות, ונתחנך על ידי אומנת ומטפל מקומיים שנהגו לספר לו מעשיות הודיות. בגיל 6 נשלח יחד עם אחותו הצעירה לשם חינוכם חזרה לאנגליה. באנגליה היה נתון בתחילה להשגחתה של אשה דתית וקפדנית קיצונית. תנאים אלו, בשילוב הניתוק מהוריו, הביאו את קיפלינג לראות תקופה זו כאומללה בחייו. בגיל 12 נשלח ללמוד בפנימייה צבאית בדרום מערב אנגליה. במשך שנותיו בפנימייה הרבה לקרוא ספרות ושהייתו שם נחשבה בעיניו כשיפור לעומת השנים שבילה באנגליה לפני כן. בגלל ליקויים בבריאותו וראייתו לא היה יכול קיפלינג הצעיר להמשיך בקריירה צבאית ובשנת 1882 חזר להודו. |
|
||||
|
||||
אני יודע לקרוא. תודה. |
|
||||
|
||||
צריך להחשיב גם מאות מיליונים של קוראי-אנגלית שהאימפריה הזו הביאה לעולם. אם נניח לרגע את המנדרינית, האנגלית היא השפה-שאינה-שפת-אם המדוברת ביותר בעולם. הסיבות לכך הן היסטוריות ופוליטיות בעיקר, ורק בשוליים עקב תכונות של השפה. אני משער שספרות אנגלית מוכרת כל כך מחוץ לארץ המוצא שלה מסיבות דומות. |
|
||||
|
||||
ואם אני אביא עוד 4 גרמנים ו- 6 אמריקאים (מפורסמים ומוצלחים לא פחות מהבריטים שהבאת), אז תשתכנע? אין לי ספק שהבריטים, האמריקאים, הצרפתים והגרמנים השפיעו על התרבות העולמית יותר מהנורבגים, הצ'כים, היוונים והישראלים, אבל לדעתי זה בגלל גישה עדיפה לערוצי תקשורת גלובליים ולא בגלל שהם אנשי ספר ורוח יוצאי דופן. |
|
||||
|
||||
נו, באמת. ברור שלא. (הרי זה לא בעיה להרכיב רשימה של 30 סופרים נורווגים, תראה, למשל, איך ישראלים משחקים כדורגל יותר טוב מהארגנטינאים: רביבו, ברקוביץ, אוחנה, תקוה, מזרחי, סטלמך, רוזן, שפיגלר... מול מסי ומארדונה. אימפריה) אני בספק גדול למדי שאם תעשה רשימה אובייקטיבית (ז"א במטרה כנה למצוא את הסופרים המשפיעים, ולא במטרה להראות לי שאני טועה) תמצא שם יותר אמריקאים, גרמנים או צרפתים מבריטים (אלא אם כן אתה אמריקאי, גרמני או צרפתי). אני בספק גדול עוד יותר שאם נעשה רשימה כזאת של אוכלוסיה מספיק גדולה בארץ, תמצא שם יותר גרמנים, צרפתים או אמריקאים מבריטים. ואני בסק עוד יותר גדול שאם נעשה רשימה כלל עולמית כזאת, נמצא שם יותר גרמנים, צרפתים או אמריקאים מבריטים. יכול להיות שאני טועה, אבל ברור שסתם לזרוק שמות לא ישכנע אותי. |
|
||||
|
||||
(1) אבל זריקת שמות זה בדיוק מה שאתה עשית(2). אני מאמין שאתה טועה ויש לא פחות ספרות ילדים אמריקאית מפורסמת מבריטית, כנראה שאפילו יותר. גרמנית וצרפתית לא נמצאות הרבה מאחור. אני מאמין שזה נגרם בעיקר בגלל שלספרות באנגלית יש פוטנציאל בינלאומי גדול יותר ובגלל האפשרות להפצה גלובלית של הכתובים ולא בגלל סיבות של כשרון או יכולת של הסופרים. (1) נו, באמת. (2) אגב, לפחות שתיים משמונה הדמויות (מרי פופינס ומוגלי (מי זה נאדי?)) התפרסמו בעיקר על המסך הגדול ואני בספק כמה נורווגים היו מכירים אותם אילולא כך |
|
||||
|
||||
1. לא זרקתי סתם שמות. אלא דמויות שלמיטב ידיעתי מוכרות לכל ילד בעולם המערבי. 2. טוב, הרושם שלי שונה. 3. מה זה "פוטנציאל בינלאומי גדול"? 4. מה זה "האפשרות להפצה גלובלית של הכתובים"? 5. למיטב ידיעתי, ספר הג'ונגל היה ספר מאד מוצלח. 6. גם מרי פופינס. 7. נאדי - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%90%D7%93%D7%9... (מצד שני, אם אתה לא מכיר את אניד בלייטון, אתה כנראה באמת חריג, מה שמחזיר אותנו ל2.) |
|
||||
|
||||
1. אבל גם אני התכוונתי לזרוק שמות שמוכרים לכל ילד בעולם המערבי. אמרת שזה לא ישכנע אותך 3,4 טענתי בקיצור - ה*שכל* שבזכותו ישנם יותר ספרי ילדים מוכרים באנגלית נמצא בהוצאות הספרים ולא במוחם של הסופרים (לשכ"ג - מבחינתי על זה הדיון - האם סופרי הילדים הבריטיים יותר מוכשרים מעמיתיהם. התחיל בתגובה של המוס בו הוא ציין את שליתתתתתם של הבריטים) 5,6 - באנגליה, אני בטוח שאתה צודק. בנורבגיה, אני בספק (ראית פעם ספר של מרי פופינס?). אם כי יכול להיות שאתה צודק ואני טועה 7. ספרי אניד בלייטון (קראתי כנראה את כל אלו שתורגמו) מאוחסנים אצלי בראש באותו תא ביחד עם ספרי אבנר כרמלי. אני מאחזר מידע מתא זה לעתים רחוקות |
|
||||
|
||||
1. ואותך זה היה משכנע? 3,4. אין הוצאות ספרים בצ'כיה? 5,6. בוא נשאל את זה אחרת. כמה ילדים נורווגים הכירו את מרי פופינס ומוגלי (אם אתה רוצה, אז גם לפני הסרטים של וולט דיסני) וכמה ילדים נורווגים הכירו את המקבילות הצ'כיות שלהם? חוץ מזה, כן, ראיתי, ואפילו קראתי, ספר על מרי פופינס. 7. אז גם דנידין לא אומר לך כלום? |
|
||||
|
||||
1. לא יותר מזריקת השמות שלך 3,4 - לא בעלות עוצמה כמו מקבילותיהם האמריקאיות והבריטיות (חלקן בכלל בבעלות אוסטרלית, אבל זו לא הנקודה). 7. אני מכיר את דנידין, רפי ואלון וחבריהם כמו גם את הרביעיה והכלב, החמישיה והתוכי והשביעיה והחמוס או מה שזה לא היה. מכל הספרים הללו זכורים לי רק שברי עלילות מפה ומשם. בערך כמו אחרי ספר של הרלן קובן. דווקא בקטגוריה הזו אהבתי במיוחד את ננסי דרו. גם ממנה אני לא זוכר כלום היום. ובהזדמנות זו אני רוצה לתת צל"ש להוצאת מרגנית על ספרי הילדים בתרגומה (דווקא לא אנגלוצנטריים). בעיקר זכורים לי בחיבה אלוף הבלשים בלומקוויסט, דני אלוף העולם וג'ים ונהג הקטר. |
|
||||
|
||||
1. טוב. 3-4. והעוצמה שלהם נוצרה בגלל...? |
|
||||
|
||||
העוצמה שלהם? בגלל היותן שתי האימפריות המרכזיות בעולם המערבי(1) במאתיים השנה האחרונות. והעשירות ביותר. (1) כל אחת בתקופתה. אגב, מעניין אם במזרח הרחוק ספרות הילדים המערבית פופולרית. חבל שהיפני כבר לא פה |
|
||||
|
||||
העוצמה של הוצאות הספרים נגרמת בגלל שהמדינות בהן הן עובדות הן מעצמות? למה? איפה העוצמה של הוצאות הספרים של סין ורוסיה? למה אין ספרי ילדים מוצלחים כל כך לקטאר וללוקסנבורג? הן הרבה יותר עשירות מבריטניה. |
|
||||
|
||||
אני נכנע. אתה מתעלם מחלק מהמשפט (אימפריות מרכזיות *בעולם המערבי* - שוב, מעניין מה באמת קורה במזרח) ומדגיש חלק אחר במנותק (הכסף). אם אתה רוצה להמשיך ולהאמין שהסופרים הבריטיים נעלים על שאר סופרי העולם - שיבושם לך. |
|
||||
|
||||
אתה באמת חושב שילדים ברוסיה לא מכירים את גוליבר? לא אמרתי שהסופרים הבריטיים נעלים על שאר סופרי העולם. |
|
||||
|
||||
חלק מהעניין של הוצאות הספרים (לא המוסדות, אלא הפעולות) הוא בזה שברוב המדינות במערב קל מאוד למצוא אנשים מקומיים שידיעתם באנגלית מספקת כדי לתרגם ממנה ספרים. לעומת זאת, קשה הרבה יותר למצוא, למשל, מתרגמים משוודית לספרדית או מסינית לקרואטית. |
|
||||
|
||||
מה שמסביר את הדומיננטיות של דרום אפריקה, קנדה, ניו זילנד ואוסטרליה... |
|
||||
|
||||
לאן באמת נעלם היפני, אם כבר מזכירים אותו? |
|
||||
|
||||
7. הה, אבנר כרמלי, אביהם של אלי, פנחס, שוש וחנה, הלא הם הבלשים הצעירים ששמו בכיס הקטן את חסמב"ה. |
|
||||
|
||||
זה מידע מה זה שימושי לפעמים. |
|
||||
|
||||
על שאלת המיליון הייתי מצליח לענות |
|
||||
|
||||
מה הסיפור הזה עם איניד בלייטון והאיקסייה הסודית? כדי לגלות אם זה עניין של התרגום-הישראלי-מת-מצחוק, פניתי לויקיפדיה. אחרי שראיתי את זה, הסקתי שזה יכל להיות מקרי לגמרי ("פרדוקס" יום ההולדת) - http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_books_by_Enid_B... |
|
||||
|
||||
הענין הוא לא כמותי אלא איכותי: לכל עם יש את תחום ההצטינות שלו - הבריטים בסיפרות (בכלל ולא רק ילדים) ובטלוויזיה, האמריקאים במוזיקה ובקולנוע, האירים באלכוהול, הצרפתים באמנות ובאוכל (באמנות מצטיינים גם הספרדים ובאוכל גם הערבים והתורכים), האיטלקים בגלידה (וגם הקליפורנים), הגרמנים בפורנוגרפיה והישראלים בליצנות. |
|
||||
|
||||
2 נדי, הידוע בכינויו נדי פעמוני (באנגלית Noddy ולכן לא פלא ששינו לו קצת את הגיית השם). |
|
||||
|
||||
משהו דומה קרה למכונית KIA בגלל שיבוש נפוץ של המילא "קיא". |
|
||||
|
||||
ולילדה החזקה בעולם פיפי. |
|
||||
|
||||
איך שכחתי! לעומתן, הכדורגלן קקה בר מזל מלידה ושמו מבוטא במלרע גם במקור. |
|
||||
|
||||
' בעבר פורסם (בהקשר יום השואה) כי בת"א שלאחר מלחה"ע II עבד חייט חליפות בהזמנה בשם היטלר.לא זוכר אם אוזכר שם פרטי כאדולף (או יוגנד). |
|
||||
|
||||
שם משפחתו של אחד מחללי צה''ל (לא זוכר באיזו מלחמה) היה היטלר. לפני מספר חודשים ריאיינתי בחור הנושא את שם המשפחה חמלניצקי. |
|
||||
|
||||
ויש גם פוליטיקאי-בפוטנציאה הנושא את השם גיידמק היידמקים [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
הכי קרוב שמצאתי הוא היטר, מרדכי חיים. אתה בטוח במה שאתה אומר? |
|
||||
|
||||
מרים הייטלר עודנה עמנו, וגרה בחולון. |
|
||||
|
||||
די בטוח. אני זוכר גזיר מצהיב של מודעת אבל על נפילת חייל, צפון באחד מספרי ההסטוריה של אימי. היא אף הציגה מודעה זו בכיתה אותה היא לימדה. כנראה שעקב המקרה המיוחד שונה השם בדיעבד ע"י הוספת י' (שאלתי אותה שוב - במקור היתה רק אחת) ואף הוסף לו שם עברי:http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=0&dir=1&am... (משום מה רק באקספלורר אני רואה את התמונה). |
|
||||
|
||||
' צחוק הגורל אם חמלניצקי הישראלי הוא צאצא תוצר פוגרום והבדיחה הידועה - "פוגרום זה פוגרום!". מה שבהחלט יאפשר לחמלניצקי המקורי לטעון בדיעבד כי הוא הוא הקוזאק הנגזל (גניבת זרע וגנום). |
|
||||
|
||||
אנא פרט הבדיחה. |
|
||||
|
||||
' הקוזאקים נכנסו לאחד הבתים בחיפוש אחר כל הנשים בו. זעקה הנכדה "תעזבו את בבושקה! איך אתם לא מתביישים לאנוס זקנה בגילה?!".אמרה הסבתא: "שקט, ילדה, פוגרום זה פוגרום!". |
|
||||
|
||||
תסלחו לי שניה, טיפסתי במעלה הפתיל עד שנואשתי: על מה, בעצם, הויכוח? |
|
||||
|
||||
הויכוח האם הטענה של נועה ו. (שבאירופה בכלל (וביוון, צ'כיה ונורווגיה בפרט) ספרות הילדים הבריטית לא שולטת) נכונה או לא. אני טוען שלא, ולראיה הבאתי מספר דמויות בריטיות שכל ילד באירופה בבכלל וביוון, צ'כיה ונורווגיה בפרט מכיר. |
|
||||
|
||||
תודה. בעניין משיק, מרטין גארדנר טוען שלסדרה ''הקוסם מארץ עוץ'' נעשה עוול היסטורי בכך שלא מכירים בה כשוות ערך ליצירות קלאסיות לילדים כמו אליס בארץ הפלאות ופו הדב. אני עצמי לא מצאתי בצעירותי שום עניין בילדה ההיא מקנזס (אבל גם בקסמם של אליס ופו נשביתי מאוחר למדי). |
|
||||
|
||||
יהודה אטלס כותב במבוא לספרו בעל שלושת הכרכים "ילדים גדולים": "הסיבה למתן הבכורה לאנגלים היא, שהאיים הבריטים היו הערישה וקרקע הגידול העיקרית של ספרות הילדים מראשיתה. המו"ל הראשון של ספרים שיועדו לקוראים צעירים היה האנגלי ג'והן ניוברי. המאורות הגדולים של ספרות הילדים יצרו באנגליה, בעיקר בתקופה הוויקטוריאנית-אדוארדיאנית, והשפיעו השפעה מכרעת על התפתחות ספרות הילדים בארצות אחרות." |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח. בילדותי קראתי דווקא לא מעט ספרי ילדים שתורגמו משפות שאינן אנגלית. כמה דוגמאות בולטות: גרמנית - קרל מאי, אריך קסטנר, מיכאל אנדה. צ'כית - "11 האלופים". פולנית - "השד מכיתה ז"' (שהוא בעצם השד מכיתה י"א). הונגרית - עד היום אני חושב ש-"הנערים מרחוב פאל" (או "מחניים" בשמו הישן) הוא ספר הילדים הטוב ביותר של כל הזמנים. איטלקית - "הלב". ואם אני אשקיע עוד כמה דקות אני בוודאי אמצא עוד. |
|
||||
|
||||
"השד מכיתה ז"' הוא בעצם מכיתה י"א? אה??? |
|
||||
|
||||
במקור זה "השד מהשביעית". בתרגום הישן (אותם אני קראתי) השביעית היתה כיתה ז'. בתרגום החדש הוא כבר באמת מהשביעית - קרי מכיתה י"א. עבורי, כילד בכיתה ב' או ג' כשקראתי את הספר, לא היה הרבה הבדל בין כיתה ז' לי"א (או לגיל 25 או לגיל 50). הכל נראה לי מעבר להררי החושך של הגיל של הילדים שתמיד משתלטים על מגרש הכדורגל בהפסקות (כיתות ה' ו-ו'). אבל במבט לאחור, די מופרך לשייך את מה שהשד עושה לילד מכיתה ז'. י"א הרבה יותר הגיוני. |
|
||||
|
||||
עד כמה שזכור לי הוא אכן עושה מעשים שיהיו קצת מוגזמים לילד בכיתה ז', אבל האווירה בספר הרבה יותר מדי ילדותית בשביל כיתה י"א, לא? |
|
||||
|
||||
את הסילמריליון אתה מחשיב כספרות טובה? |
|
||||
|
||||
בודאי. הוא יותר טוב משר הטבעות - אפוס תנ''כי על עלייתם ונפילתם של העלפים, מדגים היטב את גאוניותו של טולקין (שלא היה סופר במקצועו אלא פרופסור לפילולוגיה) בשימוש בחומרים ,שאותם אהב לקרוא ובהם השתמש במחקריו, למען יצירת משהו חדש משלו, עצום ומרשים ועומד בשורה אחת עם התנ''ך ומחזות שייקספיר. וסליחה על ההישתפכות. |
|
||||
|
||||
אלפים. או בני לילית. שום הגיון לשימוש בע' חוץ מהמנעות מדמיון לחייזר מסויים. ---- אני מצטערת - יש לי תיאוריה לגבי הספר הזה, לאור זה שהספר יצא לאחר מותו של טולקין. ואם כבר סיפרתי אותה - עם הקוראים הסליחה. טולקין על ערש דוואי. 4 בניו ובנותיו סביבו. "Christopher my son! Take this key and it will bring you great fortune!" אמר, ופרחה נשמתו."Father, isn't it the key to your notes drawer?" אבל טולקין כבר היה מת.כריסטופר לקח את המפתח, שאכן היה המפתח למגירת הרשימות של טולקין, על מנת לעשות סדר בעולם שבו ברא. המגירה היתה מלאה בניירות. הוא כינס את הכל, ערך. והואיל והיה כתוב טולקין על הספר, מיד הוא הפך לרב מכר. ולא עם הצדקה12. _________________ 1 אבל זו דעתי האישית, כמובן. 2 יש להודות: את הסילמריליון (ניסיתי) לקרוא בתרגום לעברית. כמו התנ"ך - כמו כמעט כל דבר - יכול להיות שזה יותר מוצלח בשפת מקור. |
|
||||
|
||||
כריסטופר טולקין לא רק כינס וערך את כתביו של אביו אלא גם בחר ושיפר גירסאות ויצר סיפור קוהרנטי יותר. לכן כתב טום שיפי שהספר הוא של הבן לא פחות מהאב. מה שנכון שבספרים מאוחרים יותר הוא חלב כספים על סמך גירסאות מוקדמות וחלקיות יותר, מלבד 'סיפורים שלא תמו' שמהווה השלמה לשלושת קודמיו. |
|
||||
|
||||
עלפים הוא תרגומו של עמנואל לוטם למילה למרות שאלפים אכן יותר מתאים. לעומת זאת, בני לילית הוא צירוף יפה אבל אין לו קשר ליצורים הטולקינאים. |
|
||||
|
||||
גם לצירוף ''בני אדם'' אין קשר ליצורים הטולקינאים. |
|
||||
|
||||
בודאי שכן. אליבא דטולקין, בני האדם שלו הם אבותינו הקדומים. |
|
||||
|
||||
האם, אליבא דטולקין, מוצאם של בני האדם הוא מאדם? |
|
||||
|
||||
כן. כנוצרי דתי (קתולי) הוא בודאי לא קיבל את רעיון האבולוציה והיה נגד חקירה מדעית באופן כללי. כך למשל גאנדאלף אומר בשר הטבעות שאסור לחקור את הלא נודע. דעות ריאקציונריות אילו כמובן לא מורידות מערך יצירתו. |
|
||||
|
||||
כוונתי ב''אליבא דטולקין'' הייתה למוצא בני האדם במיתולוגיה שלו, לא על פי אמונתו. למרות שמוצאם לא מפורט במדויק, הרי שאין עדות לכך שסיפור הבריאה התנכ''י הוא חלק מהמיתולוגיה הטולקינית. לכן, גם המילה ''אדם'' ב''בני אדם'' אינה קשורה ליצורים הטולקינאים. |
|
||||
|
||||
האינולינדלה בסילמרליון הושפעה באופן ישיר מסיפור הבריאה התנ''כי ויפה לא פחות ממנו (טולקין הקריא יצירה זו לאנשי דת מקורבים אליו וגם הם הרגישו את המימד הרוחני הנעלה של היצירה).היא מתארת בין השאר את בריאת האלפים ובני האדם. על בריאת האדם מסופר באופן יותר מפורט בקוואנטה סילמריליון באותה יצירת מופת. |
|
||||
|
||||
אמנם עבר זמן מה מאז קראתי לאחרונה את הסילמריליון או התנ''ך, אבל בכל זאת, הקשר בינהם נסתר מבינתי. גם עיון חטוף בויקיפדיה לא העלה זכר לקשר. אשמח אם תפרט מה ההשפעה לדעתך. על כל פנים, נקודתי היא, כי ''בני לילית'' הוא תרגום הולם לא פחות מאשר ''בני אדם''. |
|
||||
|
||||
אני מסתמך על הפרק השישי בסיפרו של ג'וזף פירס, Tolkien : Man & MYth ועל סיפרו של טום שיפי, The Road to Middle Earth. מתוך הספר הראשון: " The 'mith' behind Tolkien was, of course, Catholic Christianity, the 'True Myth' , and it is scarcely surprising that Tolkien's own version of the Creation in The Silmarillion bears a remarkable similarity to the Creation story in the book of Genesis." באשר לבני לילית, מלבד הסירבול, המונח לקוח מהקבלה והתרבות היהודית בכלל, ושימוש בו הוא עירבוב מין בשאינו מינו. |
|
||||
|
||||
עידו בסוק שתירגם את ארבעת הספרים על גרגנטואה ופנטגרואל כותב בהסברים לתרגום שהוא השתמש במושגים, מונחים, ציטוטים וביטויים מהמקראות היהודיים, ואפילו מעברית בת זמננו, כדי להתאים את הכתוב לקורא בן זמננו, גם במחיר היצמדות למקור. שפת המקור קשה או אפילו לא ניתנת לתרגום (כדאי גם לקרא את הספר של אהרון מגד ''הגמל בעל דבשת הזהב''), ובנוסף, היצמדות לתרגום מילולי היתה פוגעת קשות ברצף ושטף הקריאה ומהשעשוע של הטקסט. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שבמקרה שלו הוא צדק, מדובר ביצירה בת 500 שנה שיתכן שגם צרפתי בן ימינו יתקשה לקרוא בה, אבל כשמדובר בתירגום elves לאלפים או עלפים במקום בני לילית, בודאי שאין כאן קושי של הבנה או פגיעה ברצף, להיפך. |
|
||||
|
||||
נו, קיויתי לדוגמא או שתיים ולא להבאת דבריו של מומחה. קראתי כרגע שוב את האינולינדלה ואף את הפרקים הראשונים של ספר בראשית. בעיניי, לפחות, אין דמיון. לגבי "בני לילית" נאלץ שלא להסכים - אני חושב שזה תרגום טוב. אין לי התנגדות מיוחדת ל"אלפים", אבל "עלפים" הוא פשוט תועבה: מה עושה פה העין הגרונית? ללוטם פתרונים. |
|
||||
|
||||
ועדיין הגיבורים שלו (לפחות בעברית) עברו ברית מילה. |
|
||||
|
||||
??? |
|
||||
|
||||
ברצוני להצטרף להתלהמות המיותרת: ??? אולי הכוונה להתייחסות ל"מלכי הערלים"? |
|
||||
|
||||
אכן כן. מלכי הערלים. מי יתנני קונקורדנציה לשר הטבעות בתרגום לבנית. |
|
||||
|
||||
התנ''ך, כמובן. הסבא של כל ספרות טובה (וגם של כמה מהגרועות). |
|
||||
|
||||
נכון. היתה צריכה להיות עוד אפשרות: המאה השלוש-עשרה עד המאה השנייה לפנה"ס בארץ-ישראל. |
|
||||
|
||||
הספרים שהכי אהבתי נכתבו מהמאה ה-18 ועד סוף המאה ה-20. קשה להחליט איזו ספרות טובה יותר: לואיס קרול או א.א. מילן. ג'ונתן סוויפט או הרמן מלויל. ר.ל. סטיבנסון או דניאל דפו. לפני 15 שנים סביר שהייתי מצביע למחצית השניה של המאה ה-19. הרומנטיקה של הנעורים... היום כשאני מסתכל על מדף הספרים וחושב מי הם הסופרים האהובים עלי, המחצית השניה של המאה ה-20 מנצחת בגדול. |
|
||||
|
||||
תור הכסף בשירה הרוסית [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
לא ברור מדוע דווקא סיפרות המאה ה11 מופיעה בה. אם הכוונה היא לאפוס של אל-סיד הרי שגיבורו אכן חי במאה ה11 אבל היצירה נכתבה עליו לפחות מאה שנה לאחר מכן. פריחת הסיפרות הספרדית היא במאה ה17 עם הרומנים דון קיחוטה וסלסטינה ומחזותיו של לופו דה-וגה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
התעלמתי מ"שירה ומחזות". אני מצטער, זה מסבך את הבחירה (טוב שאנחנו לא מדברים על אמנות בכלל...) כלומר התמקדתי בספרות. וכמוך חשבתי על מד"ב, אבל דווקא לא על תור הזהב, אלא על חלוצי הסוגה (ז'ול ורן, הרברט ג'ורג' ולס). ולכן המחצית השנייה של המאה ה-19. חג שמח! |
|
||||
|
||||
הארי פוטר, צופן דה-וינצ'י, רודף העפיפונים, רם אורן. |
|
||||
|
||||
מתבקשים להזדהות, ולו רק כדי שיחולק להם התואר ''גיק של כבוד'' בטקס הדלקת הלפיד המסורתי של אלמוני האייל. סתם, משוגעת על אבן גבירול (לא הרחוב). |
|
||||
|
||||
' הספר החשוב ביותר בתולדות האנושות עד כה הוא הגנום האנושי. כדאי לחיות ולראות כיצד האותיות נצברות למילים ומשפטים בעלי משמעות. |
|
||||
|
||||
המון זבל נשאר בשל אי קיומה של עריכה (הנובעת מאי קיומו של עורך). אני עדיין ממתין למהדורה השניה. |
|
||||
|
||||
לידיעתך, אנחנו כבר בגרסה 36.3, כמו כן העורך הבטיח לי שכמות שגיאות הסופר אינה עולה על אחד למאה אלף (אם כי מסתבר שבשל בעיות הדפסה כל אחד מקבל גרסה קצת שונה). נסיונות העריכה עד כה נטו לפגוע בדמויות הנובעות מהספר, לכן הערות על התוכן אתה מתבקש להפנות לסופר, למרות שגם על זהותו יש מחלוקת. |
|
||||
|
||||
אם העורך הבטיח לך את זה, אז הוא לא רק רשלן אלא גם שקרן. |
|
||||
|
||||
' מה שמוכיח שהעורך כן קובע.. |
|
||||
|
||||
אני התכוונתי ל- http://en.wikipedia.org/wiki/Junk_DNA . זה הרבה יותר (בלשון המעטה) מאחד למאה אלף. יש הרבה רעיונות לפונקציונליות של כל הזבל הזה, אבל אני ממשיך להחזיק בעמדה שהגנום האנושי דומה בגדול לספר של סטיבן קינג: מספר רעיונות מעניינים ומרתקים, פלגיאטים חסרי בושה, עודף אינפורמציה, חזרה טרחנית על אותם רעיונות שוב ושוב (ושוב ושוב1), חוסר עריכה נפשע והמון מקום לשפר. מצד שני, בכל זאת איכשהו נוצר מזה: 1 ושוב. |
|
||||
|
||||
זה אידיאל היופי שלך? פחחח... שוף - שנות ה40 - http://eyeofthestorm.blogs.com/photos/uncategorized/... שנות ה50 - http://a6.vox.com/6a00d4143239d56a4700e398b322160002... שנות ה60 - http://kensforce.com/news041607c.jpg שנות ה70 - http://timedoor.textdriven.com/images/402.jpg שנות ה80 - http://www.wallpaperbase.com/wallpapers/celebs/kimba... שנות ה90 - http://www.facade.com/celebrity/photo/Cindy_Crawford... שנות ה2000 - http://www.wallpapergate.com/data/media/37/Angelina_... |
|
||||
|
||||
אלו היו סתם שתי דוגמאות, אבל אנג'לינה? מרלין מונרו? נו באמת. בממוצע, זה הטעם שלך: אחרי בדיקת כל הדוגמאות שלך, פחחחח בחזרה לכיוונך. כל אלה נשים יפות, אין ספק, אבל מסונטזות כמעט עד להגעיל. אלה לא נשים אמיתיות אלה, אלא סימולקרות מהלכות על שתים. יופי אמריקני סכריני על פי מיטב האידאלים של חוברות הקומיקס, הלסת המרובעת והקולנוע הגרנדיוזי של הוליווד. אבל מה שעושה לך את זה. על טעם ועל... |
|
||||
|
||||
הישמר לך בכבודה של לורן בקול! היא לא סכרינית - היא מעולם לא ניסתה להיות מתוקה! |
|
||||
|
||||
נכון, אבל לא יחסתי את התכונות שהזכרתי למעלה לכל אחת מהדוגמאות בנפרד (אבל לכל דוגמא קיימת תכונה מהרשימה). |
|
||||
|
||||
אתה ממשיך לזלזל!? |
|
||||
|
||||
רק כשהזמן מאפשר. |
|
||||
|
||||
קצת היסטוריה: |
|
||||
|
||||
ראית את התמונות שלה מ1950 שהתגלו ופורסמו בלייף? הפינגטון פוסט העיר שקשה לדמיין שרק ארבע שנים לפני הצילומים היה עדיין היתה נורמה ג'יין דוהרטי, נשואה למלח בצי הסוחר ופועלת בבי"ח לתחמושת. תמונה מס. 9 נראית לי מיוחדת. |
|
||||
|
||||
ידועים היטב ההבדלים שלה במראה בין שנות ה40 לשנות ה50. |
|
||||
|
||||
וכאן מונרו, נפלאה-מלידה בגיל 15 לפני ניתוח האף ועם צבע השיער הטבעי, שלטעמם של אחדים הוא יותר יפה מהבלונד-פלטינה המפורסם. |
|
||||
|
||||
וואו, כאן היא באמת מהממת! |
|
||||
|
||||
גם על הזרוע של מגאן פוקס |
|
||||
|
||||
וגם מגאן פוקס. |
|
||||
|
||||
כוונתך הייתה ברורה לי, מכאן ההערה על נסיונות עריכה. לעיתים הוצאה של חלקים שנחשבים בעיניינו זבל מובילה לתוצאות הרות אסון. נ.ב. כבר היום ידועים הרבה תפקידים לאזורים הלא מקודדים, שלא לדבר על מה שלא ידוע. |
|
||||
|
||||
אוקיי, סליחה. אני מודע לכל הנ"ל (כולל הנ.ב). אני פשוט *מנחש* שתוצאות הרות אסון נובעות מחוסר ההבנה של הטקסט וכישרון העריכה הלקוי שלנו ולא משום שהיצירה מוגמרת או שלרוב ה"זבל" יש באמת תפקיד חיוני. רוצה להשתתף בניסוי? :) |
|
||||
|
||||
היצירה בטח שאינה מוגמרת, היא משתכללת ומשתפרת מיום ליום. לגבי התפקידים של רוב ה"זבל", אף חתיכה קטנה של בטון אינה חיונית לשלמות ביתך, אני יכול לחתוך לי ריבוע של סמ"ק מהיכן שבא לי והבית עדיין יעמוד. זה אומר שהבטון לא חיוני ? |
|
||||
|
||||
בטון? עם כמות התקלות, זמן החיים הקצר והתחלואות האפשריות, מתקבל הרושם שהגנום נבנה עם תקרות פלקר, קירות גבס ואילתורים בשיטת מצליח. אם נניח שיש סופר או מתכנן תבוני לכל הטקסט הזה, אז לבטח יש לו קשר למהנדסי הגשר של המכביה. |
|
||||
|
||||
:) |
|
||||
|
||||
מתכנן תבוני יש, השאלה היא כמה תבונה יש לו. |
|
||||
|
||||
אבל אומרים שמה שאתה לא יודע לא כואב לך... |
|
||||
|
||||
' כולי תקווה שבמסגרת העריכה, ולא חשוב מאיזו עדה ומהדורה, תושארנה תמונות הבחורות המעורטלות בעמ' 3 המפורסם ובכפולה של האמצע. |
|
||||
|
||||
הצבעתי החצי השני של המאה ה-20 בזכות Queen |
|
||||
|
||||
בכתיבת טקסטים מוזיקלים מצטיינים מאיר אריאל אצלנו וניל יאנג בתפוצות. ואפרופו ניל יאנג, ישנם חוקרי עכבישים בעלי טעם מוזיקלי משובח. אירוני קצת שהביולוג דנן בא מאלבמה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זה מה שהאינטרנט חושבת |
|
||||
|
||||
זה רק נדמה לי, או שברשימה התחתונה, 100 הספרים ששינו את העולם, שכחו את שני הספרים ששינו את העולם יותר מכל השאר (התנ"ך והברית החדשה)? |
|
||||
|
||||
Gutenberg Bible (1455)
|
|
||||
|
||||
נדמה לי שאת התנ''ך של גוטנברג היא בחרה בשל ההשפעה הטכנולוגית שלו, ואילו את התנ''ך והברית החדשה היא לא בחרה כי הם לא נכתבו באמת ע''י אדם (לעומת, למשל, הקוראן או גילגמש). |
|
||||
|
||||
מי כתב את הברית החדשה? |
|
||||
|
||||
הברית החדשה היא אוסף של מכתבים של מישהו לדודה שלו, לא? גם את הברית הישנה כתבו נז"ל. אבל ההשראה... היא מהחייזרים. |
|
||||
|
||||
אוקי. נז"ל? זה נשמע הגיוני. אבל מי כתב את תגובה 477889? |
|
||||
|
||||
נביאינו? |
|
||||
|
||||
וואללה. בגלל שזה כרונולוגי הסתכלתי רק עד תחילת האלף. |
|
||||
|
||||
אהבתי את ההגדרה של מרסל פרוסט כJewish Catholic. תוקידידס השפיע בכתיבת ההיסטוריה שלו לא פחות מהרודוטוס ומשום מה הוא לא נמצא ברשימת הספרים המשפיעים ביותר. גם הבחירה רומיאו ויוליה כמחזה השקספירי החשוב ביותר ולא המלט או המלך ליר היא משונה. |
|
||||
|
||||
בימי קארל הגדול נאמר שספריית האדם המשכיל צריכה לכלול 50 ספרים. כיום המיספר הוא פי 8. איך אני יודע? כי עשיתי רשימה. הרשימה מתבססת כמובן על טעמי ושיפוטי. אין סיפרות רוסית. אין מספיק צ'ארלס דיקנס. אין מילכוד 22. אין חולית. אין מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. אין סופרים מודרניסטים נחשבים כפרוסט, קאמי, קאפקא והמינגווי. כל הספרים מהתרבות המערבית. אבל יש כאן הרבה ספרים טובים. 400 כאלה. קריאה מהנה. חלק א: תקופות היסטוריות כתבים יהודים עתיקים 1. התנ"ך 2. כתבי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) 3. פרקי אבות 4. ספר האגדה 5. הספרים החיצוניים העולם הקלאסי 1. תולדות מלחמת פילופוניס – תוקידידס 2. כתבי קיקרו 3. כתבי טאקיטוס 4. כתבי הומירוס 5. חיי אישים - פלוטארכוס 6. הברית החדשה 7. הדיאלוגים הסוקרטיים – אפלטון 8. הדיאלוגים - סנקה 9. תולדות רומא- ליוויוס 10. ההיסטוריות – הרודוטוס ימי הביניים 1. הקומדיה האלוהית – דנטה אליגיירי 2. סיפורי קנטרברי – ג'פרי צ'וסר 3. שירת רולאן 4. שירת אל סיד 5. הוידויים – אוגוסטינוס הקדוש תקופת הרנסאנס 1. כתבי ויליאם שייקספיר 2. המסות - מישל דה מונטיין 3. דון קיחוטה - מיגל דה סרוונטס 4. הדקאמרון - ג'ובאני בוקצ'יו 5. נובלות אקזמפלריות - מיגל דה סרוונטס המאה ה19 1. ג'יין אייר - שרלוט ברונטה 2. הרוזן ממונטה כריסטו - אלכסנדר דיומא 3. מובי דיק - הרמן מלוויל 4. הבית בעל שבעת הגימלונים - נתנאל הות'ורן 5. אות השני - נתנאל הות'ורן 6. האישה בלבן - וילקי קולינס 7. האקלברי פין - מארק טווין 8. מזמור לחג המולד - צ'ארלס דיקנס 9. אבא גוריו - אונורה דה בלזאק 10. סיפורי שרלוק הולמס – ארתור קונן דויל 11. תום סוייר - מארק טוויין 12. אנקת גבהים - אמילי ברונטה 13. על תבונה ורגישות - ג'יין אוסטין 14. גאווה ודעה קדומה – ג'יין אוסטין 15. שירי וסיפורי אדגר אלן פו 16. עלובי החיים - ויקטור הוגו 17. בין שתי ערים - צ'ארלס דיקנס 18. המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד - רוברט לואיס סטיבנסון 19. אבן הירח – וילקי קולינס 20. הקמיע (עור היחמור) - אונורה דה בלזאק 21. מסביב לעולם בשמונים יום - ז'ול וורן 22. ז’רמינל – אמיל זולא 23. ננה– אמיל זולא 24. תרז ראקן – אמיל זולא 25. החטוף - רוברט לואיס סטיבנסון 26. הגיבן מנוטר דאם - ויקטור הוגו 27. סיפורי היינריך פון קלייסט 28. סיפורי פרוספר מרימה 29. יריד ההבלים - ויליאם מייקפיס ת'קרי 30. לילות ערב החדשים - רוברט לואיס סטיבנסון המאה ה20 (כולל העשור הראשון של המאה הנוכחית) 1. מאה שנים של בדידות - גבריאל גרסייה מארקס 2. שר הטבעות - ג'ון רונלד רעואל טולקין 3. רבקה - דפנה דה מורייאה 4. ענבי זעם - ג'ון סטיינבק 5. הסנדק - מריו פוזו 6. כפרה – איאן מקיואן 7. אהבה בימי כולירה - גבריאל גרסייה מארקס 8. חיילי סלמיס - חווייר סרקס 9. גטסבי הגדול – פ. סקוט פיצ'ג'רלד 10. משחק האל - ג'ון פאולס 11. מחר בקרב חשוב עליי – חוויאר מריאס 12. מלך עכברוש – ג'יימס קאלוול 13. ההגדה לבית פורסייט – ג'ון גלסוורתי 14. אחוזת הווארד – א. מ. פורסטר 15. הסילמריליון - ג'ון רונלד רעואל טולקין 16. שיר שעוד יושר - ג'יימס מקברייד 17. אל תיגעו בזמיר - הרפר לי 18. יונה בודדה – לארי מקמרטרי 19. על עכברים ואנשים - ג'ון סטיינבק 20. מעתה ועד עולם – ג'יימס ג'ונס 21. פונטמרה – איניאציו סילונה 22. הדאבלינאים - ג'יימס ג'ויס 23. אמפייר פולס – ריצארד רוסו 24. קן הקוקיה - קן קיזי 25. דקלי פרא – ויליאם פוקנר 26. חמניות עיוורות – אלברטו מנדס 27. ציפורים מתות בסתר – קולין מקאלוג 28. קולד מאונטן – צ'רלס פרייזר 29. רשת המים - אדגר לורנס דוקטורוב 30. רגטיים - אדגר לורנס דוקטורוב 31. התפסן בשדה השיפון - ג'. ד. סאלינג'ר 32. הוידויים של נט טרנר – ויליאם סטיירון 33. הפרופסור והמשוגע - סימון וינצ'סטר 34. צילה של הרוח - קרלוס רואיס סאפון 35. חלון פנורמי - ריצ'ארד ייטס 36. האדם הבלתי נראה – ראלף אליסון 37. המעבר להודו– א. מ. פורסטר 38. אורות בוהקים, עיר גדולה – ג'יי מקינרי 39. עיר הפלאות – אדוארדו מנדוסה 40. בן הארץ – ריצ'ארד רייט 41. אשרי האיש – אנטוניו מוניוס מולינה 42. בילי באתגייט - אדגר לורנס דוקטורוב 43. הסוכן החשאי – ג'וזף קונארד 44. קנוניית אפריל – סוסנה פורטס 45. סיפורי האב בראון – גילברט קית' צ'סטרטון 46. גבר במלואו – טום וולף 47. היכלות רחוקים – מ. מ. קיי 48. סיפור אהבה – אריך סגל 49. הקומדיה האנושית – ויליאם סארויאן 50. הסיפור השלושה-עשר - דיאן סטרפילד חלק ב: ז'אנרים שירה 1. שירי וולט ויטמן 2. שירי נתן אלתרמן 3. שירי חיים נחמן ביאליק 4. שירי ויליאם באטלר ייטס 5. שירי לאה גולדברג מחזות 1. כולם היו בניי - ארתור מילר 2. חשמלית ושמה תשוקה - טנסי ויליאמס 3. מסע ארוך אל תוך הלילה - יוג'ין אוניל 4. תחת חורש חלב - דילן תומס 5. חיים פרטיים - נואל קווארד 6. פיגמליון - ג'ורג' ברנארד שו 7. העיירה שלנו - ת'ורנטון ווילדר 8. הדוכסית של אמלפי - ג'ון ובסטר 9. כותרת ראשית - בן הכט וצ'ארלס מקארתור 10. חשיבותה של רצינות - אוסקר ווילד 11. הן לא תיקחהו עימך - מוס הארט וג'ורג' ס. קאופמן 12. בית ברנרדה אלבה - פדריקו גארסיה לורקה 13. בית ספר לשערוריות – ריצ'ארד ברינסלי שרידן 14. יתוש בראש – ז'ורז' פיידו 15. גלנגרי גלן רוס - דיוויד מאמט 16. אופרת הקבצנים - ג'ון גיי 17. רעל ותחרה - ג'וזף קסרלינג 18. דודתו של צ'ארלי - בראנדון תומאס 19. רק אתמול נולדה - גארסון קנין 20. מעיין הכבשים - לופה דה וגה 21. שירות חדרים - ג'ון מוריי ואלאן בורץ 22. משחקי בילוש – אנתוני שייפר 23. יחפים בפארק - ניל סיימון 24. שלושה אנשים על סוס - ג'ורג אבוט וג'ון ססיל הולם 25. המיקאדו - גילברט וסאליבן 26. הטרגדיה הספרדית – תומאס קיד 27. השועל - בן ג'ונסון 28. פעם בשנה, באותו מקום – ברנארד סלייד 29. סיראנו דה ברז'ארק - אדמונד רוסטאן 30. הספר מסביליה – פייר בומארשה ספרות עברית 1. מלך בשר ודם - משה שמיר 2. מר מאני - א. ב. יהושע 3. תמול שילשום – ש"י עגנון 4. שירה – ש"י עגנון 5. החי על המת - אהרון מגד 6. הגמל המעופף ודבשת הזהב - אהרון מגד 7. ארצות התן - עמוס עוז 8. רומן רוסי - מאיר שלו 9. כל הסיפורים - א. ב. יהושע 10. סיפור חירבת חיזעה - ס. יזהר 11. החולה הנצחי והאהובה - חנוך לוין 12. רביעית רוזנדורף - נתן שחם 13. הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט - ירמי פינקוס 14. אמן הסיפור הקצר - מאיה ערד 15. אמיתות לכאורה - אברהם הוס 16. פצעי בגרות - חנוך ברטוב 17. עד מוות - עמוס עוז 18. לפיכך נתכנסנו - יוסי שריד 19. המחוננים - אסף ציפור 20. חיוך הגדי – דויד גרוסמן סאטירה חברתית ופוליטית 1. על אלים, שוטרים והאיש הקטן - אומברטו קוסטנטיני 2. מחזות מולייר 3. חוות החיות - ג'ורג' אורוול 4. ליזיסטרטה - אריסטופנס 5. אחשוורוש, היהודי הנודד - שטפן היים 6. ספר לבן - פאוול קוהוט 7. דו"ח המלך דוד - שטפן היים 8. גרגנטואה ופנטגרואל – פרנסואה רבלה 9. בית ספר לדיקטאטורים – איניאציו סילונה 10. שבחי הכסילות - ארסמוס 11. הקנוניה נגד אמריקה - פיליפ רות 12. הכנופייה - פיליפ רות 13. מחכים לברברים – ג'. מ. קוטזי 14. מסעי גוליבר - ג'ונתן סוויפט 15. קאנדיד - וולטייר 16. ינקי מקוניטיקט בחצר המלך ארתור - מארק טוויין 17. מדורת ההבלים – טום וולף 18. סאטיריקון – פטרוניוס 19. הקריירה של ניקודם דיזמה – טדיאוש דולנגה מוסטוביץ' 20. להיות שם – יז'י קושינסקי הומור 1. שלושה בסירה אחת - ג'רום ק. ג'רום 2. כתבי פ. ג'. וודהאוס 3. כתבי דיימון ראניון 4. איזה גבר מקסים - מריאן קיז 5. נאמנות גבוהה – ניק הורנבי 6. סידרת ת'רסדיי נקסט – ג'ספר פורד 7. פשעו של לורד ארתור סאביל ועוד סיפורים – אוסקר וויילד 8. עושים היסטוריה - סטיבן פריי 9. מלבד הכלב - קוני ויליס 10. חיסול חשבונות – וודי אלן 11. סושי למתחילים - מריאן קיז 12. דרך צ'רינג קרוס 84 – הלן האנף 13. מתים להתפרסם - בן אלטון 14. פופקורן - בן אלטון 15. טוביה החולב - שלום עליכם 16. מוט'ל בן פייסי החזן - שלום עליכם 17. מנחם מנדל - שלום עליכם 18. שמי ארם – ויליאם סארויאן 19. כדורי הטניס של הכוכבים - סטיבן פריי 20. כתבי או. הנרי מדע בדיוני 1. הימנון לליבוביץ' - וולטר מ. מילר 2. פניי מועדות לכוכבים - אלפרד באסטר 3. האלים עצמם - אייזק אסימוב 4. טרילוגית המוסד - אייזק אסימוב 5. צד שמאל של החושך - אורסולה לה גוין 6. גילוי עיניים - ג'ון וארלי 7. כוכב ושמו שאול - קורדוויינר סמית 8. עיר - קליפורד סימאק 9. רשימות מן המאדים - ריי בראדבורי 10. הגבעות הירוקות של הארץ - רוברט היינלין 11. יוביק – פיליפ ק. דיק 12. האיש במצודה הרמה – פיליפ ק. דיק 13. הקנטוס של היפריון - דן סימונס 14. קץ הילדות - ארתור סי. קלארק 15. סולאריס - סטאניסלב לם 16. הדרור - מרי דוריה ראסל 17. פרנהייט 451 - ריי בראדבורי 18. מפגש עם ראמה - ארתור סי. קלארק 19. לראות – הארלן אליסון 20. הזרוע הארוכה של גיל המילטון - לארי ניבן 21. הנידחים – זנה הנדרסון 22. האיש המושמד - אלפרד באסטר 23. נורסטריליה - קורדוויינר סמית 24. הקיבריאדה - סטאניסלב לם 25. השליטים - רוברט היינלין ספרי ילדים 1. פו הדב - א. א. מילן 2. אליס בארץ הפלאות - לואיס קרול 3. הרוח בערבי הנחל - קנת גרהם 4. הרפתקאות חמור שכולו תכלת - נחום גוטמן 5. הכיתה המעופפת - אריך קסטנר 6. סידרת המומינים - טובה יאנסון 7. סידרת הארי פוטר - ג'. ק. ראולינג 8. מעשיות האנס כריסטיאן אנדרסן 9. שביל קליפות התפוזים - נחום גוטמן 10. הנסיך הקטן - אנטואן דה-סיינט אקספירי 11. פינוקיו - קרלו קולודי 12. סידרת נרניה – ק. ס. לואיס 13. סידרת ארץ עוץ - פרנק באום 14. במבי - פליקס סלטן 15. שלושים וחמישה במאי - אריך קסטנר 16. מעשיות האחים גרים 17. מרי פופינס – פמלה לינדון טרברס 18. מקס ומוריץ - וילהלם בוש 19. פלאטרו ואני – חואן רמון חימנס 20. סוד הגן הנעלם - פרנסס הודג'סון ברנט 21. חתול תעלול - דוקטור סוס 22. הנערים מרחוב פאל (מחניים) - פרנץ מולנר 23. ההוביט - ג'ון רונלד רעואל טולקין 24. יפתח המלוכלך (יהושע הפרוע) - היינריך הופמן 25. העץ הנדיב - של סילברסטיין 26. אהרון והעיפרון הסגול - קרוקט ג'ונסון 27. אי המטמון - רוברט לואיס סטיבנסון 28. לורד פונטלרוי הקטן - פרנסס הודג'סון ברנט 29. נסיכה קטנה - פרנסס הודג'סון ברנט 30. סיפורו של פרדיננד – מונרו ליף ספרי קולג' ובית ספר 1. ההיסטוריה הסודית - דונה טארט 2. חילופי מקומות - דיוויד לודג' 3. כל הנשמות - חוויאר מריאס 4. פגישת מחזור – אריך סגל 5. מועדון האידיוטים – ג'ונתן קו 6. חוקי המשיכה – ברט איסטון אליס 7. בלאק סוון גרין - דיוויד מיטשל 8. ג'נטלמנים ושחקנים - ג'ואן האריס 9. אסכולה ישנה - טוביאס וולף 10. הסטודנט הזר - פיליפ לאברו ג'ורנאליזם 1. שירת התליין - נורמן מיילר 2. בדם קר - טרומן קאפוטה 3. בית המשפט - קוונטין ריינולדס 4. הירושימה - ג'ון הרסי 5. לנין לא גר פה יותר - אורי אבנרי חלק ג: ספרי עיון עיונים פוליטיים-מדיניים 1. על החירות - ג'ון סטיוארט מיל 2. הנסיך - ניקולו מאקייבלי 3. עידן התבונה - תום פיין 4. האנושות - בול עץ עיקש: פרקים בהיסטוריה של הרעיונות - ישעיהו ברלין 5. מיתוס האומה וחזון המהפכה - יעקב טלמון 6. אוטוביוגרפיה - מארטין לותר קינג 7. דיפלומטיה - הנרי קיסינג'ר 8. תחושת המציאות: עיונים ברעיונות ובתולדותיהם - ישעיהו ברלין 9. סיפור חייו של עבד אמריקאי - פרדריק דאגלס 10. שתי מסכתות על המימשל המדיני - ג'ון לוק 11. נגד הזרם: מסות בהיסטוריה של האידיאות - ישעיהו ברלין 12. הדמוקרטיה באמריקה - אלכסיס דה טוקוויל 13. לויתן - תומאס הובס 14. אי-ציות אזרחי - הנרי דיוויד תורו 15. מאמר תיאולוגי מדיני - ברוך (בנדיקטוס) שפינוזה 16. אוטופיה לאדונים - נועם חומסקי 17. זכויות האדם - תום פיין 18. הפדרליסט - ג'יימס מדיסון, אלכסנדר המילטון וג'ון ג'יי 19. היסטוריה עממית של ארה"ב - הווארד זין 20. הרהורים על המהפכה בצרפת - אדמונד ברק 21. לינקולן על דמוקרטיה – אייברהם לינקולן (בעריכת מריו קואומו והרולד הולזר) 22. רוח החוקים – מונטסקייה 23. פוליטיקה – אריסטו 24. עיר האלוהים – אוגוסטינוס הקדוש 25. שכל ישר - תום פיין מדע פופולרי 1. עולם רדוף שדים - קרל סאגאן 2. יש אלוהים? - ריצ'ארד דוקינס 3. ההצגה הגדולה בתבל - ריצ'ארד דוקינס 4. היקום האלגנטי - בריאן גרין 5. מארג היקום - בריאן גרין 6. הגן האנוכי - ריצ'ארד דוקינס 7. מילדות לבגרות בשביל החלב - טימותי פריס 8. השען העיוור - ריצ'ארד דוקינס 9. כאוס - ג'יימס גליק 10. הגנום - מאט רידלי 11. סימטריה נוראה - איאן סטיוארט ומרטין גולניצקי 12. היקום וכל אשר בו - טימותי פריס 13. ננו – בריאת העולם מולקולה אחר מולקולה – אד רג'יס 14. מוחו של ברוקה - קרל סאגאן 15. האב, הבן והגן - מאט רידלי 16. הידד לברונטוזאורוס - סטיבן ג'יי גולד 17. מאז היות דרווין - סטיבן ג'יי גולד 18. בוהן הפנדה - סטיבן ג'יי גולד 19. אצבע גלילאו - פיטר אטקינס 20. מדע – אלף דברים שכל אחד חייב לדעת - ג'יימס טרפיל 21. מהר יותר - ג'יימס גליק 22. מוצא המידות הטובות - מאט רידלי 23. היסטוריה של המדע - ג'ון גריבין 24. דרקוני גן העדן - קרל סאגאן 25. בחיפוש אחר גבולות הזמן - ג'ון גריבין היסטוריה פופולרית 1. אירופה מאז נפוליאון - דיוויד תומסון 2. היטלר - איאן קרשו 3. ההיסטוריה של ארצות-הברית - סמיואל אליוט מוריסון, הנרי סטיל קומאג'ר וויליאם אי. לכטנברג 4. מלחמה פראית לשלום - אליסטר הורן 5. עידן הקיצוניות - אריק הובסבאום 6. מצעד האיוולת - ברברה טוכמן 7. אוגוסט 1914 - ברברה טוכמן 8. קורות האמנות - ארנסט גומבריך 9. מותר האדם - ג'ייקוב ברונובסקי 10. הדיקטטורה הגרמנית – קארל דיטריך בראכר 11. אחרי המלחמה - טוני ג'אדט 12. פרשת דרייפוס - ז'אן דניס ברדן 13. למה ניצחו בעלות הברית - ריצ'ארד אוברי 14. מלחמות צודקות ולא צודקות - מייקל וולצר 15. רובים, חיידקים ופלדה - ג'ארד דיימונד 16. הכרעות גורליות - איאן קרשו 17. מלחמת האזרחים בספרד – אנטוני ביוור 18. כמה רחוק מאוסטרליץ? - אליסטר הורן 19. ראי רחוק - ברברה טוכמן 20. תת-יבשת בטלטלה – אילן רחום 21. ספרד בין דיקטטורה לדמוקרטיה - שלמה בן עמי 22. המגדל הגאה - ברברה טוכמן 23. ציויליזציה - קנת קלארק 24. המאבק על אירופה - ויליאם היצ'קוק 25. עולם במלחמה - מארק ארנולד פורסטר ספרים על ישראל 1. החשבון הלאומי - בועז עברון 2. ישראל 50 השנים - דוד שחם 3. פרידה משרוליק - עוז אלמוג 4. המיליון השביעי – הישראלים והשואה - תום שגב 5. אדוני הארץ - עדית זרטל ועקיבא אלדר 6. אזור הדימדומים - גדעון לוי 7. מהרצל עד רבין והלאה - אמנון רובינשטיין 8. כסדום היינו - משה נגבי 9. 1949 – הישראלים הראשונים - תום שגב 10. חמורו של משיח - ספי רכלבסקי 11. חומה ומחדל - שאול אריאלי ומיכאל ספרד 12. תפסת מרובה לא תפסת - שאול אריאלי 13. הכחשה - ישראל ורצח העם הארמני - יאיר אורון 14. דמוקרטיה באזיקים - שולמית אלוני 15. מהחולה עד ז'נבה - יוסי ביילין 16. ברירת שמשון - סיימור הרש 17. מריכארד ואגנר עד זכות השיבה - חיים גנז 18. טלטלה בשב"כ - יחיאל גוטמן 19. האיש שנרצח פעמיים - יחיעם ווייץ 20. שלח את עמי לעזאזל - מרסל זוהר מוזיקה וקולנוע 1. Mystery Train: Images of America in Rock 'n' Roll Music - גרייל מארקוס 2. Jazz – A History of America's Music - ג'פרי וורד וקן בארנס 3. America's Musical Life - ריצ'ארד קרופורד 4. קולנוע והיסטוריה - שלמה זנד 5. אימפריה משל עצמם - ניל גבלר 6. The Great Movies – רוג'ר אברט 7. כרוניקות, חלק 1 - בוב דילן 8. Chaplin: His Life and Art – דיוויד רובינסון 9. היצ'קוק, צידה האפל של הגאונות - דונלד ספוטו 10. מה מריץ את סמי - באד שולנברג 11. Autobiography of Johnny Cash The 12. Shout! The Beatles in Their Generation - פיליפ נורמן13. Deep Blues: A Musical and Cultural History of the Mississippi Delta - רוברט פאלמר 14. Blues All around Me: The Autobiography of B. B. King 16. The Big Tomorrow: Hollywood and the Politics of the American Way - לארי מאי15. Louis Armstrong, In His Own Words: Selected Writings 17. The Stones - פיליפ נורמן 18. ג'ולייט, הגרסה העירומה - ניק הורנבי 19. Clint Eastwood Actor and Director: New Perspectives – בעריכת ליאונרד אנגל 20. Of Mice and Magic: A History of American Animated Cartoons – לאונרד מלטין 21. Marilyn Monroe: The Biography – דונלד ספוטו 22. Escaping the Delta: Robert Johnson and the Invention of the Blues – אלייג'ה וואלד 23. Screening Out the Past: The Birth of Mass Culture and the Motion Picture Industry - לארי מאי 24. Talking 'bout A Revolution- דיק ווייסמן 25. We'll Always Have The Movies- רוברט מקלאופלין וסאלי פרי 26. Recasting America: Culture and Politics in the Age of Cold War - לארי מאי 27. The Disney Films – לאונרד מלטין 28. Being Young – אסטריד יאנג 29. Becoming Jimi Hendrix: From Southern Crossroads to Psychedelic London, the Untold Story of a Musical Genius – סטיבן רובי ובראד שרייבר 30. Quentin Tarantino: The Film Geek Files – בעריכת פול וודס אוכל ומשקאות 1. ארץ אוכלת - רון מיברג 2. עולם הבירה - שלמה פפירבלט 3. עולם היין - שלמה פפירבלט 4. הספר החריף - שלמה פפירבלט 5. קפה הוא גם השקפת עולם - מיכאל דק |
|
||||
|
||||
רגע, אז אתה כן חסיד של ג'יין אוסטן? שמחה לשמוע שלקריאה באייל יש השפעה עליך ;-) ובקטגוריית אוכל - מה עם "ספר התענוגות" של עמוס קינן? הספר של מאט רידלי נקרא "גנום" ולא "הגנום". |
|
||||
|
||||
מג'יין אוסטין לא יכולתי להתעלם. הספר של עמוס קינן הוא ברובו מתכונים, עם כל החשיבות שלו לתרבות האוכל הישראלית. |
|
||||
|
||||
400 אמרתי? מה פתאום? המספר עומד על 500, בדיוק פי 10 מימי קארל הגדול. שום רשימת ספרים לא תהיה שלמה בלי לבד בברלין ורשימת לזארוס. ואיך אפשר לא לכלול לפחות ספר אחד של המינגווי? אז הנה הרשימה המתוקנת - 500 ספרים ב25 קטגוריות. קריאה נעימה. חלק א: תקופות היסטוריות כתבים יהודים עתיקים 1. התנ"ך 2. כתבי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) 3. פרקי אבות 4. ספר האגדה 5. הספרים החיצוניים העולם הקלאסי 1. תולדות מלחמת פילופוניס – תוקידידס 2. כתבי קיקרו 3. כתבי טאקיטוס 4. כתבי הומירוס 5. חיי אישים - פלוטארכוס 6. הברית החדשה 7. הדיאלוגים הסוקרטיים – אפלטון 8. הדיאלוגים - סנקה 9. תולדות רומא- ליוויוס 10. ההיסטוריות – הרודוטוס ימי הביניים 1. הקומדיה האלוהית – דנטה אליגיירי 2. סיפורי קנטרברי – ג'פרי צ'וסר 3. שירת רולאן 4. שירת אל סיד 5. הוידויים – אוגוסטינוס הקדוש תקופת הרנסאנס 1. כתבי ויליאם שייקספיר 2. המסות - מישל דה מונטיין 3. דון קיחוטה - מיגל דה סרוונטס 4. הדקאמרון - ג'ובאני בוקצ'יו 5. נובלות אקזמפלריות - מיגל דה סרוונטס המאה ה19 1. ג'יין אייר - שרלוט ברונטה 2. הרוזן ממונטה כריסטו - אלכסנדר דיומא 3. מובי דיק - הרמן מלוויל 4. הבית בעל שבעת הגימלונים - נתנאל הות'ורן 5. האישה בלבן - וילקי קולינס 6. האקלברי פין - מארק טווין 7. מזמור לחג המולד - צ'ארלס דיקנס 8. אבא גוריו - אונורה דה בלזאק 9. סיפורי שרלוק הולמס – ארתור קונן דויל 10. תום סוייר - מארק טוויין 11. אנקת גבהים - אמילי ברונטה 12. על תבונה ורגישות - ג'יין אוסטין 13. גאווה ודעה קדומה – ג'יין אוסטין 14. בית קדרות - צ'ארלס דיקנס 15. שירי וסיפורי אדגר אלן פו 16. עלובי החיים - ויקטור הוגו 17. המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד - רוברט לואיס סטיבנסון 18. סיפורי נתנאל הות'ורן 19. סיפורי הרמן מלוויל 20. אבן הירח – וילקי קולינס 21. הקמיע (עור היחמור) - אונורה דה בלזאק 22. מסביב לעולם בשמונים יום - ז'ול וורן 23. מנזר פארמה - סטנדאל 24. ז’רמינל – אמיל זולא 25. ננה– אמיל זולא 26. תרז ראקן – אמיל זולא 27. סיפורי היינריך פון קלייסט 28. סיפורי פרוספר מרימה 29. יריד ההבלים - ויליאם מייקפיס ת'קרי 30. סיפורי רוברט לואיס סטיבנסון המאה ה20 (כולל העשור הראשון של המאה הנוכחית) 1. מאה שנים של בדידות - גבריאל גרסייה מארקס 2. שר הטבעות - ג'ון רונלד רעואל טולקין 3. רבקה - דפנה דה מורייאה 4. ענבי זעם - ג'ון סטיינבק 5. הסנדק - מריו פוזו 6. לבד בברלין – האנס פאלאדה 7. כפרה – איאן מקיואן 8. אהבה בימי כולירה - גבריאל גרסייה מארקס 9. חיילי סלמיס - חווייר סרקס 10. גטסבי הגדול – פ. סקוט פיצ'ג'רלד 11. משחק האל - ג'ון פאולס 12. מחר בקרב חשוב עליי – חוויאר מריאס 13. ההגדה לבית פורסייט – ג'ון גלסוורתי 14. אחוזת הווארד – א. מ. פורסטר 15. הסילמריליון - ג'ון רונלד רעואל טולקין 16. אל תיגעו בזמיר - הרפר לי 17. על עכברים ואנשים - ג'ון סטיינבק 18. פונטמרה – איניאציו סילונה 19. הדאבלינאים - ג'יימס ג'ויס 20. אמפייר פולס – ריצארד רוסו 21. קן הקוקיה - קן קיזי 22. מסע אל קצה הלילה – לואי פרדינאן סלין 23. פרויקט לזארוס – אלכסנדר המון 24. האדם השלישי – גרהם גרין 25. דקלי פרא – ויליאם פוקנר 26. חמניות עיוורות – אלברטו מנדס 27. התפסן בשדה השיפון - ג'. ד. סאלינג'ר 28. צילה של הרוח - קרלוס רואיס סאפון 29. חלון פנורמי - ריצ'ארד ייטס 30. ארוחת בוקר בטיפאני – טרומן קאפוטה 31. דרך צ'רינג קרוס 84 – הלן האנף 32. האמריקאי השקט - גרהם גרין 33. האדם הבלתי נראה – ראלף אליסון 34. המעבר להודו – א. מ. פורסטר 35. אורות בוהקים, עיר גדולה – ג'יי מקינרי 36. אמסטרדם - איאן מקיואן 37. המאה שלי – גינטר גראס 38. עיר הפלאות – אדוארדו מנדוסה 39. רוסאורה בשעה עשר – מרקו דנווי 40. ערפל – מיגל דה אונמונו 41. בן הארץ – ריצ'ארד רייט 42. אשרי האיש – אנטוניו מוניוס מולינה 43. מחכים לברברים – ג'. מ. קוטזי 44. הסוכן החשאי – ג'וזף קונארד 45. סיפורי האב בראון – גילברט קית' צ'סטרטון 46. עשרים שנה ועוד יום – חורחה סמפרון 47. גבר במלואו – טום וולף 48. סיפור אהבה – אריך סגל 49. הקומדיה האנושית – ויליאם סארויאן 50. הסיפור השלושה-עשר - דיאן סטרפילד חלק ב: ז'אנרים שירה 1. שירי וולט ויטמן 2. שירי נתן אלתרמן 3. שירי חיים נחמן ביאליק 4. שירי ויליאם באטלר ייטס 5. שירי לאה גולדברג מחזות 1. מחזות מולייר 2. כולם היו בניי - ארתור מילר 3. חשמלית ושמה תשוקה - טנסי ויליאמס 4. מסע ארוך אל תוך הלילה - יוג'ין אוניל 5. חתולה על גג פח לוהט - טנסי ויליאמס 6. תחת חורש חלב - דילן תומס 7. מי מפחד מוירג'ינייה וולף – אדוארד אלבי 8. חיים פרטיים - נואל קווארד 9. פיגמליון - ג'ורג' ברנארד שו 10. מותו של סוכן – ארתור מילר 11. אדיפוס המלך - סופוקלס 12. העיירה שלנו - ת'ורנטון ווילדר 13. הדוכסית של אמלפי - ג'ון ובסטר 14. כותרת ראשית - בן הכט וצ'ארלס מקארתור 15. חשיבותה של רצינות - אוסקר ווילד 16. הן לא תיקחהו עימך - מוס הארט וג'ורג' ס. קאופמן 17. בית ברנרדה אלבה - פדריקו גארסיה לורקה 18. חתונת הדמים - פדריקו גארסיה לורקה 19. מוכר הקרח בא - יוג'ין אוניל 20. בית ספר לשערוריות – ריצ'ארד ברינסלי שרידן 21. ליזיסטרטה – אריסטופנס 22. נשות טרויה – אוריפידס 23. שנים-עשר המושבעים – רג'ינלד רוז 24. לחנך את ריטה – וילי ראסל 25. צייד המכשפות – ארתור מילר 26. פרומתאוס הכבול – אייסכילוס 27. בעל אידיאלי – אוסקר וויילד 28. מניפתה של ליידי וינדרמיר – אוסקר וויילד 29. יתוש בראש – ז'ורז' פיידו 30. גלנגרי גלן רוס - דיוויד מאמט 31. אופרת הקבצנים - ג'ון גיי 32. רעל ותחרה - ג'וזף קסרלינג 33. דודתו של צ'ארלי - בראנדון תומאס 34. אנה כריסטי - יוג'ין אוניל 35. רק אתמול נולדה - גארסון קנין 36. ביקור הגברת הזקנה - פרידריך דירנמאט 37. מעיין הכבשים - לופה דה וגה 38. הפיזיקאים – פרידריך דירנמאט 39. שירות חדרים - ג'ון מוריי ואלאן בורץ 40. משחקי בילוש – אנתוני שייפר 41. יחפים בפארק - ניל סיימון 42. אבודים ביונקרס- ניל סיימון 43. זיכרונות מחוף ברייטון - ניל סיימון 44. שלושה אנשים על סוס - ג'ורג אבוט וג'ון ססיל הולם 45. המיקאדו - גילברט וסאליבן 46. הטרגדיה הספרדית – תומאס קיד 47. השועל - בן ג'ונסון 48. פעם בשנה, באותו מקום – ברנארד סלייד 49. סיראנו דה ברז'ארק - אדמונד רוסטאן 50. הספר מסביליה – פייר בומארשה ספרות עברית 1. מלך בשר ודם - משה שמיר 2. מר מאני - א. ב. יהושע 3. תמול שילשום – ש"י עגנון 4. שירה – ש"י עגנון 5. החי על המת - אהרון מגד 6. הגמל המעופף ודבשת הזהב - אהרון מגד 7. ארצות התן - עמוס עוז 8. רומן רוסי - מאיר שלו 9. כל הסיפורים - א. ב. יהושע 10. סיפור חירבת חיזעה - ס. יזהר 11. החולה הנצחי והאהובה - חנוך לוין 12. רביעית רוזנדורף - נתן שחם 13. הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט - ירמי פינקוס 14. אמן הסיפור הקצר - מאיה ערד 15. אמיתות לכאורה - אברהם הוס 16. פצעי בגרות - חנוך ברטוב 17. עד מוות - עמוס עוז 18. לפיכך נתכנסנו - יוסי שריד 19. המחוננים - אסף ציפור 20. חיוך הגדי – דויד גרוסמן סאטירה חברתית ופוליטית 1. על אלים, שוטרים והאיש הקטן - אומברטו קוסטנטיני 2. חוות החיות - ג'ורג' אורוול 3. אחשוורוש, היהודי הנודד - שטפן היים 4. ספר לבן - פאוול קוהוט 5. דו"ח המלך דוד - שטפן היים 6. האיש שלנו בהאוואנה – גרהם גרין 7. פביאן – אריך קסטנר 8. גרגנטואה ופנטגרואל – פרנסואה רבלה 9. בית ספר לדיקטאטורים – איניאציו סילונה 10. שבחי הכסילות - ארסמוס 11. הקנוניה נגד אמריקה - פיליפ רות 12. הכנופייה - פיליפ רות 13. מסעי גוליבר - ג'ונתן סוויפט 14. קאנדיד - וולטייר 15. ינקי מקוניטיקט בחצר המלך ארתור - מארק טוויין 16. מדורת ההבלים – טום וולף 17. סאטיריקון – פטרוניוס 18. הקריירה של ניקודם דיזמה – טדיאוש דולנגה מוסטוביץ' 19. סופר הצללים – רוברט האריס 20. להיות שם – יז'י קושינסקי הומור 1. שלושה בסירה אחת - ג'רום ק. ג'רום 2. כתבי פ. ג'. וודהאוס 3. כתבי דיימון ראניון 4. איזה גבר מקסים - מריאן קיז 5. נאמנות גבוהה – ניק הורנבי 6. סידרת ת'רסדיי נקסט – ג'ספר פורד 7. פשעו של לורד ארתור סאביל ועוד סיפורים – אוסקר וויילד 8. עושים היסטוריה - סטיבן פריי 9. מלבד הכלב - קוני ויליס 10. חיסול חשבונות – וודי אלן 11. סושי למתחילים - מריאן קיז 12. שלושה גברים בשלג – אריך קסטנר 13. מתים להתפרסם - בן אלטון 14. פופקורן - בן אלטון 15. טוביה החולב - שלום עליכם 16. מוט'ל בן פייסי החזן - שלום עליכם 17. מנחם מנדל - שלום עליכם 18. שמי ארם – ויליאם סארויאן 19. כדורי הטניס של הכוכבים - סטיבן פריי 20. כתבי או. הנרי מדע בדיוני 1. הימנון לליבוביץ' - וולטר מ. מילר 2. פניי מועדות לכוכבים - אלפרד באסטר 3. האלים עצמם - אייזק אסימוב 4. טרילוגית המוסד - אייזק אסימוב 5. צד שמאל של החושך - אורסולה לה גוין 6. גילוי עיניים - ג'ון וארלי 7. כוכב ושמו שאול - קורדוויינר סמית 8. עיר - קליפורד סימאק 9. רשימות מן המאדים - ריי בראדבורי 10. הגבעות הירוקות של הארץ - רוברט היינלין 11. יוביק – פיליפ ק. דיק 12. האיש במצודה הרמה – פיליפ ק. דיק 13. הקנטוס של היפריון - דן סימונס 14. קץ הילדות - ארתור סי. קלארק 15. סולאריס - סטאניסלב לם 16. הדרור - מרי דוריה ראסל 17. פרנהייט 451 - ריי בראדבורי 18. מפגש עם ראמה - ארתור סי. קלארק 19. לראות – הארלן אליסון 20. הזרוע הארוכה של גיל המילטון - לארי ניבן 21. הנידחים – זנה הנדרסון 22. האיש המושמד - אלפרד באסטר 23. נורסטריליה - קורדוויינר סמית 24. הקיבריאדה - סטאניסלב לם 25. השליטים - רוברט היינלין רומנים היסטורים 1. אות השני - נתנאל הות'ורן 2. קידמת עדן - ג'ון סטיינבק 3. שיר שעוד יושר - ג'יימס מקברייד 4. יונה בודדה – לארי מקמרטרי 5. אלה תולדות – אלזה מורנטה 6. זכרונות אדריאנוס – מרגריט יורסנאר 7. בין שתי ערים - צ'ארלס דיקנס 8. החטוף - רוברט לואיס סטיבנסון 9. ציפורים מתות בסתר – קולין מקאלוג 10. בחזרה לקולד מאונטן – צ'רלס פרייזר 11. רשת המים - אדגר לורנס דוקטורוב 12. רגטיים - אדגר לורנס דוקטורוב 13. הגיבן מנוטר דאם - ויקטור הוגו 14. הוידויים של נט טרנר – ויליאם סטיירון 15. הפרופסור והמשוגע - סימון וינצ'סטר 16. בילי באתגייט - אדגר לורנס דוקטורוב 17. היכלות רחוקים – מ. מ. קיי 18. מלחמות היהודים – ליאון פויכטוונגר 19. ירמיהו איש ענתות – פרנץ ורפל 20. פנמה – אריק זנסי ספרי מלחמה 1. רוחות מלחמה / מלחמה וזיכרון – הרמן ווק 2. במערב אין כל חדש – אריך מריה רמרק 3. מלך עכברוש – ג'יימס קאלוול 4. למי צילצלו הפעמונים – ארנסט המינגווי 5. מעתה ועד עולם – ג'יימס ג'ונס 6. הים האכזר – ניקולאס מונסאראט 7. הגשר על נהר קוואי – פייר בול 8. הסיירת יוליסס – אליסטר מקלין 9. מסע הרבבה - כסנופון 10. התג האדום של האומץ – סטיבן קריין ספרי ילדים 1. פו הדב - א. א. מילן 2. אליס בארץ הפלאות - לואיס קרול 3. הרוח בערבי הנחל - קנת גרהם 4. הרפתקאות חמור שכולו תכלת - נחום גוטמן 5. הכיתה המעופפת - אריך קסטנר 6. סידרת המומינים - טובה יאנסון 7. סידרת הארי פוטר - ג'. ק. ראולינג 8. מעשיות האנס כריסטיאן אנדרסן 9. שביל קליפות התפוזים - נחום גוטמן 10. הנסיך הקטן - אנטואן דה-סיינט אקספירי 11. פינוקיו - קרלו קולודי 12. סידרת נרניה – ק. ס. לואיס 13. סידרת ארץ עוץ - פרנק באום 14. במבי - פליקס סלטן 15. שלושים וחמישה במאי - אריך קסטנר 16. מעשיות האחים גרים 17. מרי פופינס – פמלה לינדון טרברס 18. מקס ומוריץ - וילהלם בוש 19. פלאטרו ואני – חואן רמון חימנס 20. סוד הגן הנעלם - פרנסס הודג'סון ברנט 21. חתול תעלול - דוקטור סוס 22. הנערים מרחוב פאל (מחניים) - פרנץ מולנר 23. ההוביט - ג'ון רונלד רעואל טולקין 24. יפתח המלוכלך (יהושע הפרוע) - היינריך הופמן 25. העץ הנדיב - של סילברסטיין 26. אהרון והעיפרון הסגול - קרוקט ג'ונסון 27. אי המטמון - רוברט לואיס סטיבנסון 28. לורד פונטלרוי הקטן - פרנסס הודג'סון ברנט 29. נסיכה קטנה - פרנסס הודג'סון ברנט 30. סיפורו של פרדיננד – מונרו ליף ספרי קולג' ובית ספר 1. ההיסטוריה הסודית - דונה טארט 2. חילופי מקומות - דיוויד לודג' 3. כל הנשמות - חוויאר מריאס 4. פגישת מחזור – אריך סגל 5. מועדון האידיוטים – ג'ונתן קו 6. חוקי המשיכה – ברט איסטון אליס 7. בלאק סוון גרין - דיוויד מיטשל 8. ג'נטלמנים ושחקנים - ג'ואן האריס 9. אסכולה ישנה - טוביאס וולף 10. הסטודנט הזר - פיליפ לאברו ג'ורנאליזם 1. שירת התליין - נורמן מיילר 2. בדם קר - טרומן קאפוטה 3. בית המשפט - קוונטין ריינולדס 4. הירושימה - ג'ון הרסי 5. לנין לא גר פה יותר - אורי אבנרי חלק ג: ספרי עיון עיונים פוליטיים-מדיניים 1. על החירות - ג'ון סטיוארט מיל 2. הנסיך - ניקולו מאקייבלי 3. עידן התבונה - תום פיין 4. האנושות - בול עץ עיקש: פרקים בהיסטוריה של הרעיונות - ישעיהו ברלין 5. מיתוס האומה וחזון המהפכה - יעקב טלמון 6. אוטוביוגרפיה - מארטין לותר קינג 7. דיפלומטיה - הנרי קיסינג'ר 8. תחושת המציאות: עיונים ברעיונות ובתולדותיהם - ישעיהו ברלין 9. סיפור חייו של עבד אמריקאי - פרדריק דאגלס 10. שתי מסכתות על המימשל המדיני - ג'ון לוק 11. נגד הזרם: מסות בהיסטוריה של האידיאות - ישעיהו ברלין 12. הדמוקרטיה באמריקה - אלכסיס דה טוקוויל 13. לויתן - תומאס הובס 14. אי-ציות אזרחי - הנרי דיוויד תורו 15. מאמר תיאולוגי מדיני - ברוך (בנדיקטוס) שפינוזה 16. אוטופיה לאדונים - נועם חומסקי 17. זכויות האדם - תום פיין 18. הפדרליסט - ג'יימס מדיסון, אלכסנדר המילטון וג'ון ג'יי 19. היסטוריה עממית של ארה"ב - הווארד זין 20. הרהורים על המהפכה בצרפת - אדמונד ברק 21. לינקולן על דמוקרטיה – אייברהם לינקולן (בעריכת מריו קואומו והרולד הולזר) 22. רוח החוקים – מונטסקייה 23. פוליטיקה – אריסטו 24. עיר האלוהים – אוגוסטינוס הקדוש 25. שכל ישר - תום פיין מדע פופולרי 1. עולם רדוף שדים - קרל סאגאן 2. יש אלוהים? - ריצ'ארד דוקינס 3. ההצגה הגדולה בתבל - ריצ'ארד דוקינס 4. היקום האלגנטי - בריאן גרין 5. מארג היקום - בריאן גרין 6. הגן האנוכי - ריצ'ארד דוקינס 7. מילדות לבגרות בשביל החלב - טימותי פריס 8. השען העיוור - ריצ'ארד דוקינס 9. כאוס - ג'יימס גליק 10. הגנום - מאט רידלי 11. סימטריה נוראה - איאן סטיוארט ומרטין גולניצקי 12. היקום וכל אשר בו - טימותי פריס 13. ננו – בריאת העולם מולקולה אחר מולקולה – אד רג'יס 14. מוחו של ברוקה - קרל סאגאן 15. האב, הבן והגן - מאט רידלי 16. הידד לברונטוזאורוס - סטיבן ג'יי גולד 17. מאז היות דרווין - סטיבן ג'יי גולד 18. בוהן הפנדה - סטיבן ג'יי גולד 19. אצבע גלילאו - פיטר אטקינס 20. מדע – אלף דברים שכל אחד חייב לדעת - ג'יימס טרפיל 21. מהר יותר - ג'יימס גליק 22. מוצא המידות הטובות - מאט רידלי 23. היסטוריה של המדע - ג'ון גריבין 24. דרקוני גן העדן - קרל סאגאן 25. בחיפוש אחר גבולות הזמן - ג'ון גריבין היסטוריה פופולרית 1. אירופה מאז נפוליאון - דיוויד תומסון 2. היטלר - איאן קרשו 3. ההיסטוריה של ארצות-הברית - סמיואל אליוט מוריסון, הנרי סטיל קומאג'ר וויליאם אי. לכטנברג 4. עידן הקיצוניות - אריק הובסבאום 5. מצעד האיוולת - ברברה טוכמן 6. האנטומיה של הפשיזם – רוברט פקסטון 7. לידתה של אירופה – רוברט לופז 8. היסטוריה ופוליטיקה – יהושע אריאלי 9. אירופה בראשית העת החדשה 1460 – 1559 – יוג'ין פ. רייס הבן ואנתוני גרפטון 10. ימי הביניים המוקדמים – יאן דהונט 11. מותר האדם - ג'ייקוב ברונובסקי 12. הדיקטטורה הגרמנית – קארל דיטריך בראכר 13. אחרי המלחמה - טוני ג'אדט 14. פרשת דרייפוס - ז'אן דניס ברדן 15. מלחמות צודקות ולא צודקות - מייקל וולצר 16. רובים, חיידקים ופלדה - ג'ארד דיימונד 17. הכרעות גורליות - איאן קרשו 18. ראי רחוק - ברברה טוכמן 19. תת-יבשת בטלטלה – אילן רחום 20. ספרד בין דיקטטורה לדמוקרטיה - שלמה בן עמי 21. המגדל הגאה - ברברה טוכמן 22. המאבק על אירופה - ויליאם היצ'קוק 23. ואלקירי – ההתנגדות הגרמנית להיטלר – דני אורבך 24. וייטנאם – ג'ו אלן 25. רוצחי הזיכרון – פייר וידאל-נאקה היסטוריה צבאית 1. אוגוסט 1914 - ברברה טוכמן 2. מלחמה פראית לשלום - אליסטר הורן 3. למה ניצחו בעלות הברית - ריצ'ארד אוברי 4. מקורות המחשבה הצבאית המודרנית – עזר גת 5. קיסר אמריקני – ויליאם מאנצ'סטר 6. הפיקוד העליון – אליוט כהן 7. קיצור תולדות המלחמות – דיוויד זוק ורובין הייאם 8. רוסיה במלחמה 1941-1945 – אלכסנדר ורט 9. סטילוול – אמריקאי בסין – ברברה טוכמן 10. מלחמת האזרחים בספרד – אנטוני ביוור 11. מלחמה סודית ביותר – רג'ינלד ויקטור ג'ונס 12. אדוני המלחמה – מייקל קארבר 13. מלחמה ופוליטיקה – ברנארד ברודי 14. תולדות הלחימה – ג'ון קיגן 15. השמש העולה – ג'ון טולנד 16. מאה ימים אחרונים – ג'ון טולנד 17. מלחמת האזרחים האמריקנית – ברוס קאטון 18. וויאטנם: מלחמת 10,000 הימים – מייקל מקליר 19. המערכה הנשכחת: מלחמת רוסיה-יפן ומורשתה – רותם קובנר 20. היום הארוך ביותר – קורנליוס רייאן 21. התפתחות המחשבה הצבאית במאה העשרים – עזר גת 22. כמה רחוק מאוסטרליץ? - אליסטר הורן 23. אל עלמיין – סטיוון באנגיי 24. גרילה – זאב (וולטר) לקויר 25. מברק צימרמן – ברברה טוכמן 26. עולם במלחמה - מארק ארנולד פורסטר 27. חבלות ומודיעין במערב אירופה 1940-1945 – י. ה. קרקרידג' 28. היסטוריה צבאית של ארץ ישראל בימי המקרא – בעריכת יעקב ליוור 29. מרובה הקשת ועד פצצת המימן – ברנארד ופאון ברודי 30. המלחמה בתולדות אירופה – מייקל הווארד ספרים על ישראל 1. החשבון הלאומי - בועז עברון 2. ישראל 50 השנים - דוד שחם 3. פרידה משרוליק - עוז אלמוג 4. המיליון השביעי – הישראלים והשואה - תום שגב 5. אדוני הארץ - עדית זרטל ועקיבא אלדר 6. אזור הדימדומים - גדעון לוי 7. מהרצל עד רבין והלאה - אמנון רובינשטיין 8. כסדום היינו - משה נגבי 9. 1949 – הישראלים הראשונים - תום שגב 10. חמורו של משיח - ספי רכלבסקי 11. חומה ומחדל - שאול אריאלי ומיכאל ספרד 12. תפסת מרובה לא תפסת - שאול אריאלי 13. הכחשה - ישראל ורצח העם הארמני - יאיר אורון 14. דמוקרטיה באזיקים - שולמית אלוני 15. מהחולה עד ז'נבה - יוסי ביילין 16. ברירת שמשון - סיימור הרש 17. מריכארד ואגנר עד זכות השיבה - חיים גנז 18. טלטלה בשב"כ - יחיאל גוטמן 19. האיש שנרצח פעמיים - יחיעם ווייץ 20. שלח את עמי לעזאזל - מרסל זוהר אמנות 1. קורות האמנות - ארנסט גומבריך 2. ספונטניות באמנות - בן-עמי שרפשטיין 3. אמנות עכשווית אני מדברת אליכם – רותי דירקטור 4. תולדות הציור המודרני – הרברט ריד 5. הלם החדש – רוברט יוז 6. פיקאסו – יוצר ומשחית – אריאנה סטסינופולוס הפינגטון 7. טבעה האוניברסלי של האמנות - בן-עמי שרפשטיין 8. משפט פאריס – רוס קינג 9. לאונרדו דה וינצ'י – צ'רלס ניקול 10. האמנות מראשיתה ועד ימינו – הלן גרדנר 11. מלחמתו של פיקאסו – ראסל מרטין 12. מיכאלאנג'לו ותקרת האפיפיור – רוס קינג 13. קנוניית אפריל – סוסנה פורטס 14. גויא – ליאון פויכוונגר 15. האמן בתרבויות העולם – בן-עמי שרפשטיין 16. אמנות ורודנות – דנה אריאלי-הורוביץ 17. ציויליזציה - קנת קלארק 18. זאת אמנות? – סינתיה פרילנד 19. רומנטיקה מפלדה – דנה אריאלי-הורוביץ 20. על טבעה של האמנות – רות לורנד מוזיקה וקולנוע 1. Mystery Train: Images of America in Rock 'n' Roll Music - גרייל מארקוס 2. Jazz – A History of America's Music - ג'פרי וורד וקן בארנס 3. America's Musical Life - ריצ'ארד קרופורד 4. קולנוע והיסטוריה - שלמה זנד 5. אימפריה משל עצמם - ניל גבלר 6. The Great Movies – רוג'ר אברט 7. כרוניקות, חלק 1 - בוב דילן 8. Chaplin: His Life and Art – דיוויד רובינסון 9. היצ'קוק, צידה האפל של הגאונות - דונלד ספוטו 10. מה מריץ את סמי - באד שולנברג 11. Autobiography of Johnny Cash The 12. Shout! The Beatles in Their Generation - פיליפ נורמן13. Deep Blues: A Musical and Cultural History of the Mississippi Delta - רוברט פאלמר 14. Blues All around Me: The Autobiography of B. B. King 16. The Big Tomorrow: Hollywood and the Politics of the American Way - לארי מאי15. Louis Armstrong, In His Own Words: Selected Writings 17. The Stones - פיליפ נורמן 18. ג'ולייט, הגרסה העירומה - ניק הורנבי 19. Clint Eastwood Actor and Director: New Perspectives – בעריכת ליאונרד אנגל 20. Of Mice and Magic: A History of American Animated Cartoons – לאונרד מלטין 21. Marilyn Monroe: The Biography – דונלד ספוטו 22. Escaping the Delta: Robert Johnson and the Invention of the Blues – אלייג'ה וואלד 23. Screening Out the Past: The Birth of Mass Culture and the Motion Picture Industry - לארי מאי 24. Talking 'bout A Revolution- דיק ווייסמן 25. We'll Always Have The Movies- רוברט מקלאופלין וסאלי פרי 26. Recasting America: Culture and Politics in the Age of Cold War - לארי מאי 27. The Disney Films – לאונרד מלטין 28. Being Young – אסטריד יאנג 29. Becoming Jimi Hendrix: From Southern Crossroads to Psychedelic London, the Untold Story of a Musical Genius – סטיבן רובי ובראד שרייבר 30. Quentin Tarantino: The Film Geek Files – בעריכת פול וודס אוכל ומשקאות 1. ארץ אוכלת - רון מיברג 2. עולם הבירה - שלמה פפירבלט 3. עולם היין - שלמה פפירבלט 4. הספר החריף - שלמה פפירבלט 5. קפה הוא גם השקפת עולם - מיכאל דק |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |