מה חדש? 845
ערן דן עם דובי על טיבן של חדשות וטיבם של עיתונאים. הצצה אל מאחורי הקלעים.

לפני כחודש נשא יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, נאום בטלוויזיה הפלסטינית בו קרא להפסקת הפעולות המזוינות כנגד ישראל, הצהיר על הישגי האינתיפדה האחרונה וקרא לישראל לשוב למשא ומתן. כעורך משנה באייל, פרסמתי את הידיעה הנ"ל במדור החדשות של האייל תחת הכותרת "ערפאת נאם בטלוויזיה הפלסטינית". לאחר מספר שעות הבחין בכך דובי, העורך, ושינה את הכותרת שלי לכותרת "ערפאת: להפסיק את הפעולות המזוינות נגד ישראל". בדיעבד התפתח בינינו דיון בדואר אלקטרוני על השאלה בדבר הכותרת הראויה לידיעה.

דובי הוא בעל יומרות עיתונאיות סמי־מקצועיות, בניגוד אלי שהגעתי לכל הסיפור במקרה. הוא טען שבכותרת המקורית אין ערך חדשותי, כפי שצריך שיהיה בכותרת. הכותרת "ערפאת נאם בטלוויזיה הפלסטינית" לא ממש מספקת תוכן לגבי חשיבות הנאום או תוכנו, וככזו, היא לא מעניינת וחסרת ערך חדשותי. מי שיקרא אותה עלול (כיוון שהוא לא מוצא בה עניין) לוותר על קריאת הידיעה וכך לפספס את חשיבותה (שבה אין לנו ספק). אני טענתי בתגובה כי עצם העובדה שבחרנו לדווח על הנאום הנ"ל (בניגוד אולי לנאומים אחרים או לדברים אחרים שיאסר ערפאת עשה ועושה) הופכת אותה לבעלת ערך חדשותי - מישהו חשב שבניגוד לנאומים אחרים או להתבטאויות אחרות יש טעם לפרסם את דבר הנאום הנ"ל.

עניין אחר הוא תוכן הכותרת. דובי ציין (בטעמים שהביא לשינוי הכותרת) כי הוא בחר בנקודה החשובה והעיקרית בנאום - הקריאה להפסיק את הפעולות המזוינות כנגד ישראל. שאר האמירות אינן מפתיעות ואינן מחדשות דבר. אילולא הופיעה הקריאה להפסקת האש, לטענתו, לא היה מקום כלל לדווח על הנאום. אני, לעומת זאת, כשבאתי להחליט על הכותרת, מצאתי את עצמי בדילמה: הנאום הכיל נושאים נוספים, כגון הצהרה על הישגי האינתיפאדה, הגדרת אריאל שרון וממשלתו כ"ממשלת טרור", קריאה לעם בישראל לחזור למשא ומתן, ועוד. לטעמי האישי, הבחירה בקריאה להפסקת הפעולות המזוינות כנגד ישראל הנה הכרעה ערכית ואינה משקפת בהכרח קריאה אובייקטיבית של תוכן נאומו של ערפאת. סוכנות הידיעות הפלסטינית (WAFA), למשל, בחרה את סוגיית הקריאה לישראל לחזור למשא ומתן ככותרת לנאומו של ערפאת. האם הכותרת: "ערפאת קורא לישראל לחזור לשולחן המשא ומתן" גם היא כותרת לגיטימית לידיעה הנ"ל? ברור שהיא מעניקה נופך ומשמעות שונים לגמרי לידיעה. מובן שסוכנות הידיעות הפלסטינית לא נחשדת באובייקטיביות־יתר, אולם עצם העובדה שסוכנות הידיעות הפלסטינית בחרה כותרת אחרת, מעידה על כך שבחירת הכותרת מתוך מכלול הדברים שנאמרו בנאום משקפת הכרעה ערכית ולא הסתכלות אובייקטיבית ו"קרה" על תוכן נאומו של ערפאת. כלומר, בשני המקרים המדווח מוצא עצמו משרת עניין תעמולתי ולא מדווח דברים כהווייתם.

עניין הכותרת מביא אותי לביקורת קצרה כנגד העיתונאות והעיתונאים. כיום, לדעתי, מיטשטש הפער בין דיווח לפרשנות. לפני כשנה שמעתי הרצאה מפי חנן קריסטל, עיתונאי ידוע ומכובד, שבה הוא סיפר בין השאר על ההפרדה הזו, כפי שהייתה נהוגה בעבר (וכנראה גם היום) בערוץ הראשון: לכל תחום ועניין (מהתחומים המרכזיים) מוקצים שני עיתונאים - כתב, שאחראי על הבאת הדברים כהווייתם, ופרשן שנותן תמונה כללית, מדגיש נקודות שנראות לו חשובות, ומשלב אף מידע וטעם אישי. חלוקה זו לגיטימית בעיני. לצופה ברור האם הוא שומע את הדברים בהקשר של דיווח - בהם העיתונאי נתפס כאמון על סוגיות ה"מצוי", כלומר, עונה על השאלה "מה קרה/קורה/יקרה"; או שמא הוא שומע את הדברים בהקשר של פרשנות - בהם העיתונאי נתפס כאמון על סוגיות ה"ראוי", כלומר משלב את דעתו המוסרית האישית, או אפילו דעה הנתפסת כ"דעת הציבור הישראלי" בפרשנותו את האירועים המדווחים.

במקרה דנן, עניין הנאום של ערפאת ותוכנו הוא עניין דיווחי גרידא. ערפאת נאם בטלוויזיה הפלסטינית - על כך אין מחלוקת. ערפאת ציין בנאומו נושאים שונים - גם על כך אין מחלוקת. הנקודה החשובה והעיקרית בנאומו של ערפאת היא הקריאה להפסקת הפעולות המזוינות - זו כבר פרשנות. יתרה מזאת, קריאה מדוקדקת יותר של הידיעה מגלה, לדעתי הסובייקטיבית, כי ייתכן ולמרות שהכותרת אולי דרמטית, הרי קטעים מסוימים בגוף הנאום מרוקנים אותה מתוכנה זה - הם פשוט סותרים את ההצהרה שנבחרה לכותרת. לראיה - בדיעבד הסתבר לנו שהפסקת הפעילות המזוינת היא רק בגבולות הקו הירוק. לכן, דווקא הכותרת הדרמטית משרתת את כוונותיו של הדובר, כלומר משרתת בעקיפין מטרת תעמולה (שהרי אף דובר אינו חשוד בכוונות טהורות מדי) ולא משרתת את מטרת הדיווח הטהור.

בתוך טיעוני מסתתר גם טיעון הנגד - עצם הבחירה לדווח על האירוע משרתת את מטרותיו של הדובר (ולכן חשודה מלכתחילה כהכרעה ערכית ולא כדיווח אובייקטיבי), שהרי נאמר כבר כי: "לא משנה מה יכתבו עלי בעיתון, העיקר שיאייתו את שמי נכון". לכן, בעצם הבחירה "מה לדווח" מכריע העיתונאי עבורנו מה מעניין/חשוב/רלוונטי ומה לא. בחירה זו משקפת, כנראה, איזשהו קונצנזוס מסוים, שגם הוא אינו אובייקטיבי. שהרי אין שום סיבה להעדיף דווקא את ידיעות הכלכלה או הביטחון או הספורט על פני חייו האישיים של פלוני או פרפראות מעולם המדע. גם סדר הידיעות בתוך כלי התקשורת, במיוחד בעיתונים, שם משחקים תפקיד צבע וגודל הכותרת ומיקום הידיעה, מהווה אמצעי נוסף להעדפת נושא אחד על אחר.

אני חושב שניתן לתת כותרות (תוך ניסיון, כמובן, שהכותרות בעצמן לא ישקפו גישה שיפוטית־ערכית כלפי הגישות) לשתי הגישות העולות מהדיון - גישת ההתערבות המקסימליסטית מול גישת ההתערבות המינימליסטית. הגישה המינימליסטית גורסת כי יש להביא את האירועים כמות שהם, ללא שמץ ניסיון לתמצת או לסכם מחשש להשתחלותן של דעותיו של העיתונאי (שמתפקד כמדווח ולא כפרשן במקרה זה). זאת יש לסייג, כמובן, במגבלות המקום של המדיום. גישה זו מטילה עבודה רבה על הקורא - עליו להסיק את המסקנות בעצמו (או לעיין בפרשנות המצורפת) ובקיצור, להקדיש הרבה זמן לעיבוד המידע המונח לפניו. לעומת זאת, הגישה המקסימליסטית גורסת כי הקורא הוא אדם עסוק, ואולי גם לא בקיא מספיק, והוא נוטל לידיו את העיתון כדי לקרוא את החדשות החשובות. הקורא, על־פי גישה זו, סומך על העיתונאי שיתמצת עבורו את המידע ויסנן את המוץ מהתבן, שהרי זו אחת ממטרות העיתונות - להביא את חידושי העולם לפתח דלתנו במקום שאנחנו נצא לתור אותו בעצמנו.

אני מאמין שהרצוי, כרגיל, נמצא אי־שם באמצע, אך אני נוטה להעדיף את הגישה המינימליסטית, עד כמה שניתן. מה אתם חושבים?
קישורים
ערפאת נאם בטלוויזיה הפלסטינית - או שמא "ערפאת: להפסיק את הפעולות המזוינות נגד ישראל"?
WAFA - סוכנות הידיעות הפלסטינית
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תקשורת"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

מה חדש? 52704
באמת מה חדש?
בשנה האחרונה חזינו בקרקס תקשורתי ראשון במעלה. איני חושב שמישהו מסוגל למנות את מספר הפעמים שמוזכרת ה"הסברה" בדיווח החדשותי.
בשנה האחרונה הפכה התקשורת למעין גוף פוליטי, או שמא פופוליסטי, אשר עושה בפוליטיקה כבשלו.
לפני שנת האינתפדה היה נראה כי התקשורת היא מעין גוף שקוף וחף מאינטרסים (כך לי נראה.) מעין מטא מציאות.
עתה, בכל משדר חדשותי ישנו פרשן אחד לעינייני ערבים, אחד לעינייני כספים ומניות ואחר למדיניות הממשלה.

מה שנראה כדיווח שקוף וחף מאינטרסים הפך עבורי למשחק כוחות מתוחכם ומניפולטיבי, בפעם הראשונה הבנתי שאנו האזרחים שבויי התקשורת.

איך ניתן לקבוע איזו ידיעה חדשותית חשובה יותר?
איך גורמים לידיעה שולית להפוך לאייטם חדשותי?
איך מורידים מערכו של אירוע?

לאדוני התקשורת הפתרונים!

מידי יום ביומו אנו מולעטים בפיסות מידע כמעט אינסופיות
ומותכן עלינו לברור את הידיעות הרלוונטיות לחיינו, או את אילו שמשקפות את הדעות האישיות שלנו. עיתונאים משמאל ומימין מכתיבים לנו את סדר היום הלאומי ופורטים על נימי רגשותינו באמצעות כתיבה בוטה ומתלהמת.
מעטים הם האנשים שלא חשו את הזיקפה הלאומית יום לאחר שנתפסה הספינה קארין איי וזאת הודות למסיבת העיתוניים המתוקשרת ובתקוות שתלו בה ראשי מדינתנו.

לדעתי הגישה המנימליסטית חוטאת למציאות ועיתונאי שנוטה לדבוק בה משאיר את הזירה פתוחה לעיתונאים אחרים שדעותיהם
שונות ואף סותרות את דעותיו. יש בכך חוסר מוסריות!
מה חדש? 52727
אם אני מבין אותך נכון, אתה מעדיף את הגישה המקסימליסטית בשל "בעיית הקפיצה" - עיתונאי בודד שיעדיף גישה זו לא ישיג את אותה חשיפה כמו רוב העיתונאים שמעדיפים את הגישה המקסימליסטית, וייתכן אף מגוייסים למטרות תעמולה שונות.

עם זאת, לו היה ניתן באורח פלא "לכפות" על העיתונאים את הגישה המינימליסטית, האם היית מוכן אתה, כקורא, לבצע את חלקך ו"להתאמץ יותר" כשאתה קורא את חלק הדיווחים בתקשורת?
מה חדש? 52753
למילה "לכפות" יש צליל צורם ולכן בתור קורא לא הייתי רוצה לכפות על אף מערכת את הגישה המנימליסטית. והיה עם יקום אדם ויחליט כי הוא רוצה להקים מן עיתון שכזה, שיפרסם רק את "החדשות היבשות" מבלי לצדד באף צד שנוגע להן אשמח להימנות בקהל קוראיו.אך שוב אני חוזר למה שאתה קורא "בעיית הקפיצה". נראה לי שכדי ליצור גוף תקשורתי חף מאינטרסים עליך לקבל מראש את האפשרות שלגוף הנ"ל יהיה קהל יעד מצומצם אם בכלל.

אבל זה מוביל אותי לשאלה אחרת. האם באמת ניתן להציג את החדשות מבלי לפרש אותן? אני חושב ששנינו מסכימים שלא.
אולי ניתן להציגן בצורה בלתי אמצעית, הווה אומר ללא ליטוש או ביאור של החומר.

בבסיס הגישה המנימלסטית, מעבר להיותה ניטראלית וחסרת שדרה, ישנה תמימות.אני משער שהמצדדים בגישה הזו ישמחו לכפות על אמצעי התקשורת את אימוצה וזאת לא בשל רודנות חלילה אלא מתוך אמונה כי כך על התקשורת לנהוג.

בתקופה שלתוכה נקלענו, בה אמצעי התקשורת משחקים תפקיד חשוב ביותר, הניסיון לרתק את העיתונאיים לגישה המנימלסטית הוא מעט מגוחך וזאת מפני שישנם "אתרי חדשות"
ועיתונים סקטוראליים שמנפיקים כותרות בעלות אופי מסוים מאד, לכאן או לכאן.
מה חדש? 52754
אני מסכים (וכך גם כתבתי) שלא ניתן להגיע לאובייקטיביות מוחלטת, והבאתי הסברים כבר במאמר. יתרה מזאת - איני פוסל גם פרשנות, כל זמן שלוקרא ברור שמדובר בפרשנות ולא בדיווח.

אני, כמוך, חושב שאין ולא תהיה דרך לגרום או לכפות אובייקטיביות מינימליסטית באמצעי התקשורת הממוסדים. עם זאת, אני מקווה שאנחנו, כאן באייל, משתדלים לנהוג בצורה כזו, ככל הניתן. אמנם אנחנו עדיין לא מעצמת תקשורת (אייל תקשורת?) אבל אנחנו כאן. האם אנחנו אלטרנטיבה? אולי.
ערן נגד דובי 52724
כל עוד דובי לא מדרדר למחוזות צהבהבים, אני תומך בגישה שלו. כך נכתבת ידיעה חדשותית. וכך היא גם צריכה להכתב.
גם סיקור חדשותי הוא בהכרח סיקור ערכי. אין סיקור שהוא לא ערכי. אם אתה שולח כתב לסקר הפגנה מסויימת, אתה מקבל סיקור ערכי. זה מתחיל אפילו במספר המפגינים. שלא לדבר על תוכן הדברים והאינטונציה בה הם מועברים לצרכן החדשות.
סיקור חדשותי מתיימר להיות אובייקטיבי - וצריך לשאוף שיהיה כך כמה שיותר - אבל הוא לא כזה במאת האחוזים. לא יכול להיות כזה במאת האחוזים.
אז כאן אנחנו צריכים לבחור בין שתי אלטרנטיבות. לדווח ביבשושיות על קיומה של מסיבת העיתונאים, או להכניס כותרת יותר אטרקטיבית בשאיפה לכמה שיותר אובייקטיביות בבחירת המילים.
אני בוחר באפשרות השניה.

הדברים נכונים, כמובן, עד שGeG יסיים עם בתי המשפט ויעזור לנו להביא נוסחה מדוייקת אשר תעזור לנו, בלחיצת כפתור, לכתוב את הידיעה האובייקטיבית ביותר.
ערן (לא) נגד דובי 52725
קודם כל, חשוב לי להבהיר ש"ערן לא נגד דובי". אני משוכנע שהדבר כבר היה ברור והכותרת הייתה רק הומוריסטית, אבל הנה, זה היה הדיסקליימר.

שנית, מדוע אתה מעדיף כותרות אטרקטיביות? האם בכך אינך מטשטש את הגבול בין "דיווח" ל"פרשנות" או (יותר חשוב) חו"ח "בידור"? מדוע לא תעדיף את (דוגמא קיצונית, ולרעתי כנראה) "שר האוצר נתן במבט ראיון" על "שר האוצר: הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם".

עם זאת, אני מסכים וכבר כתבתי זאת בגוף המאמר - אין אובייקטיביות מושלמת. אפשר לנסות לשאוף אליה. האם ראוי לנסות לשאוף אליה?
ערן (לא) נגד דובי 52840
ערן נגד דובי נאמר בהומור.
כן, הגבול בין דיווח לפרשנות מטשטש קצת. אבל רק קצת. אין צורך לתת דוגמאות קיצוניות, הרי גם אני אתנגד אליהן.
הדטרמיניזם של החוק. 52791
אני מתנצל אם הזילזול שאני מפגין כלפי חוסר ההבנה של מושג החוק, בולט מדי.

חוק, הוא אוביקטיבי פר-הגדרה, שכן אחרת הוא אינו חוק אלא הרגשה. לכן, חוק אינו יכול להעשות אוביקטיבי בלחיצת כפתור, שכן הוא לא יכול להיות אחרת. ממש כשם שמדע אינו יכול להעשות אוביקטיבי בלחיצת כפתור, שכן הוא לא יכול להיות אחרת.
הדטרמיניזם של החוק. 52836
חוק הוא תלוי תרבות, ערכים וכו. לכן נקבע משיקולים ערכיים, סובייקטיביים לאותה חברה.
משעה שהחוק התקבל - הוא אמור להיות אובייקטיבי כלפי אלו הכפופים לו. אלא שגם כאן המציאות אינה יכולה לייצר הכרעה שאין בה מימד ערכי וסובייקטיבי.

חוששני שנפלה כאן אי הבנה. זה לא שהחוק יעשה אובייקטיבי בלחיצת כפתור, אלא הפלט. החוק הוא חוק. הוא אובייקטיבי. רק שלשיטתך אולי אין צורך בשופטים אם היה אפשר בלחיצת כפתור לייצר פלט של דבר החוק במקרה מסויים.
הדטרמיניזם של החוק. 52839
החוק כחוק הוא אובייקטיבי ללא קשר לשאלה כיצד התקבל. יתכן שכשליבניץ ניסח את החוקים של הלוגיקה המודרנית הייתה לו צרבת ובשילוב שעמום ומצב-רוח רע הגיע לניסוחים כה קפדניים. עדיין, זה לא משנה מאום מהחוקים עצמם.

"רק שלשיטתך אולי אין צורך בשופטים אם היה אפשר בלחיצת כפתור לייצר פלט של דבר החוק במקרה מסוים" - לפי שיטה זו גם אין צורך במדענים ביקום דטרמיניסטי ולוגיציסטי; הרי, עפ"י פרמנידס (שזוכה לעדנה מחודשת באייל) כל דבר שישנו קיים כתוצאה מאילוץ לוגי, לכן אין טעם לצאת ולערוך ניסויים, הלא כן?

אין הבדל בין המדע האובייקטיבי (שבכל-זאת נזקק למדענים אנושיים שיבצעו את פעולת החשיבה האדירה הזו), לשפיטה האובייקטיבית (שבכל-זאת נזקקת לשופטים שיבצעו את פעולת החשיבה האדירה הזו).
הדטרמיניזם של החוק. 52842
במסגרת הערכים של (רוב מ)אזרחי מדינת ישראל, רצח הנקרא "רצח על כבוד המשפחה" הוא ככל רצח. החוק נכתב ברוח זו. משעה שנכתב - הוא אובייקטיבי לכל אזרחי מדינת ישראל. כולל הרוצחים.
במסגרת הערכים של (רוב מ)אזרחי ירדן, רצח הנקרא "רצח על כבוד המשפחה" נחשב לחמור פחות מרצח פלילי אחר.

כל מה שהיה לי לומר על השפיטה כאן ובדיונים אחרים הוא, שהחוק הוא תוצאה של מערכת חוקים. תולדתו היא ערכית. כך גם צריך להתייחס אליהם. כאל חוקים שנחקקו על ידי בשר ודם במסגרת חברה מסויימת. אלה אינם מתת אל, אמת מוחלטת שירדה ארצה מהאל היושב במרומים.
כל זה לא משנה את העובדה, שבחברה שלנו, החוק הוא חוק אובייקטיבי עבור כל הפרטים באותה חברה. עלינו לשאוף שיהיה כזה.

לא טענתי שאני דטרמיניסט. המשפט שכתבתי ואותו ציטטת, נכתב כניסיון להבהרת עמדתך. אתה מוזמן לומר לי שאני טועה בהבנתי אותך, ואינך טוען שאנחנו יכולים להסתפק בשופט-תוכנה.

אם בני האדם אינם יכולים להגיע למדע אובייקטיבי אז זה לא משנה אם המושג הזה קיים כרעיון או כאוטופיה. הוא פשוט לא בר ביצוע. אני לא מכלה את זמני בשעשועים פילוסופים‏1. אני מנסה (גם בחיי האקדמים) לבחון מציאות קונקרטית. שהיא, מה לעשות, סובייקטיבית.

1 בנימה אישית משהו - אתה מוזמן לדלג - פילוסופיה זה דבר נחמד. באמת. בחירה חופשית, דטרמיניזם. איכשהו זה מזכיר לי דת. כולל האקסיומות והכל. זה אמנם נחמד בשביל שיחות סלון, אבל אני תמיד העדפתי להתרכז בנושאים שאותם יכולתי להרגיש.
הדטרמיניזם של החוק. 52845
או שאני לא לחלוטין מבין מה אתה אומר, או שאנחנו מסכימים שהחוק הוא אובייקטיבי, וכמו המדע, הטיפול בו הוא אובייקטיבי, ע"י בני אנוש (העלולים כמובן לחרוג מתפקידם ולסלף את המדע [הסובייטים, הנאצים] לצורכיהם הערכיים-סובייקטיביים, וכך גם את השפיטה. הנקודה היא שזה *לא יהיה מדע* וזו *לא תהיה שפיטה*!).

כמובן שאפשר עקרונית ליצור תוכנה שתקלוט מידע חושי ותנתח אותו לפי האקסיומות של המתמטיקה + האקסיומה האמפירית - ואז לא יהיה צורך במדענים. כך גם לגבי השפיטה: ישנם אקסיומות קבועות מראש (החוק) והכול עניין של פיתוח (גזירה לוגית) שלהן והחלתן על מקרים פרטיים. לשאלה, מה עם פתרונות יצירתיים (הן במדע והן בשפיטה) לא אכנס משום סלידתך מפילוסופיה.

לשאלה (הפילוסופית!) האם המציאות סובייקטיבית, שוב, זוהי פילוסופיה... יש לכך תיאור מדויק יותר מ 'סובייקטיבית', ואתה מוזמן לקרוא את מה שכתבתי כאן באייל על קאנט ופילוסופיה בכלל.
הדטרמיניזם של החוק. 52919
You're just mixing the definitions.

The law that's being discussed is law in the sense of the written part of the social contract, or whichever way that's defined. In any case, it's merely a matter of writing down and establishing formally the enforcement of social norms.

What Leibneiz would be referring to is law in the sense of a law of nature, i.e., a pattern that has been detected in nature itself, and could be considered objective. (in the sense that rocks fall down whether you think that it's appropriate or not.)

In fact, making natural laws into written laws is ridiculous, especially when you're making up fake laws. Saying that it's illegal for charge to pass from high-potential locales to low-potential locales is meaningless, and silly. (So is making Pi equal 3.)
הדטרמיניזם של החוק. 52954
זה קצת מעליב... האם אתה באמת חושב שאני עושה טעות כה בנאלית?

התשובה היא שהחוק אוביקטיבי *מבחינת היחס של הרשות השופטת אליו*, בלי כל קשר לחוק עצמו! נורמה חברתית עצמה יכולה להיות סוביקטיבית, אבל החוק, מרגע שהוא חוק, הוא אוביקטיבי, ללא תלות לסיבתו.
52737
לפני שנים רבות הייתי קורא עיתונים מדי פעם. כיום אני כמעט ולא קורא, בדיוק מהסיבה שהעיתונות כולה משתמשת בשיטה סופר-מקסימליסטית.

רוב העיתונאים בימינו לא מסתפקים רק בדיווח. יש להם דיעות מגובשות, וכאשר הם מתראיינים ניכר מהם שם בטוחים שהאמת האולטימטיבית נמצאת אצלם בלבד. הם רוצים לשנות את העולם בעצמם. ר"ע טומי לפיד.

ככל אדם, אין העיתונאי מסוגל להיות אובייקטיבי. לעתים קרובות הידיעות אף משולבות במידע מצוץ מן האצבע כדי לתמוך בפרשנות מסויימת העולה בקו אחד עם דעותיו. העיתונאי לפעמים אפילו לא מודע לכך שהמידע מצוץ מהאצבע כאשר הוא מחבר באופן מלאכותי וסבוייקטיבי קטעי מידע ממקומות וזמנים אחרים. ועיתים הפרשנות הופכת את המציאות על פניה, כמו במקרה של הבג"ץ של דן תיכון. אך שאני הבנתי את הסיפור, כל העובדות היו ידועות. לא היה חסר כל מידע. ואעפ"כ המשמעות של הידיעה היה הפוכה לחלוטין מהעובדות.

והאמת היא שיש בידם כוח פיליטי רב. כמדומני זה תלוי את מה/מי אתה בודק. לעיתונאי בודד יש כוח קטן. לעורך עיתון יש כוח גדול יותר. לקבוצה גדולה של עיתונאים שבאים רובם "מאג'נדה" מסויימת יש כוח פוליטי עצום. כוח משכר. ולכן אין פלא שהעיתונות כיום היא סופר-מקסימליסטית.

די להתבונן בתוצאות סופיות למניהן כדי לדעת כמה רחוקה העיתונות מהמציאות. תוצאה סופית לדוגמא היא ההבדל בין רשתות תקשורת שונות המדווחות על אותם ארועים.

לסיכום, האייל הוא לא אתר חדשות, ולא פעם הובהר ע"י העורכים שבחירת הידיעה היא בהתאם למה שנראה לעורך שיכל ליצור דיון - שהרי זה מה שחשוב. ולכן הקריטריונים באייל שונים מעיתונות רגילה, אף שיש חפיפה לא קטנה.
לגבי העיתונות ככלל, אני כמובן מעדיף כמובן את הגישה המינימליסטית, אך אין כזו בנמצא, לצערי.
כלומר (שאלת מטא) 52741
(לסיפא)

האם העובדה שהאייל הוא לא אתר חדשות צריכה להשפיע על הקריטריונים באופן הצגת ידיעות חדשותיות? אני מוותר על שאלת הבחירה "מה להציג", שבה יש לנו אכן מדיניות מוצהרת - מה שיכול (לדעתנו הסובייקטיבית) לעורר דיון.

בכל מקרה, נדמה לי שאין לנו "דעת המערכת" בבחירת הסיפורים/חדשות/סקרים. האם גם קוראי האייל חשים כך או ש"האייל מנותק מהעם"?
תקשורת ומציאות 52773
במאמר אתה נוגע ברפרוף מה בבעיה המרכזית. הבחירה "מה לדווח". ההנחה שלך היא שיש מציאות, ובנפרד קיים הדיווח העיתונאי שיכול להיות כזה או אחר.
נדמה לי שהבעיה הרבה יותר מסובכת: במידה רבה, התקשורת יוצרת את המציאות. לדוגמא, האם טרור ללא הד תקשורתי הוא טרור או סתם רצח? (מה קובע – כוונת המבצע, ויהיו הנסיבות אשר יהיו, או התפיסה החברתית של המעשה).
ועוד: האם כשאני בוחר אם לקרוא "הארץ" או "מקור ראשון" אני לא בוחר את המציאות שאני חי בתוכה?

אתמול, כשקראתי את המאמר רציתי לכתוב על נושא יחסי-הציבור שבמידה רבה קובעים את הדיווח העיתונאי. אבל היום ישבתי עם מנהל מחלקת התחקירים של אחת מתכניות האקטואליה המרכזיות והוא טען בפני שרוב מוחלט של האייטמים הם יוזמה של תחקירנים ולא של אינטרסנטים, כך שאני מוותר על טיעון זה.
תקשורת ומציאות 52786
אני אישית, כמטריאליסט, הייתי אומר שאתה בוחר איך לראות את המציאות שאתה חי בתוכה.

ולעניין, אז מה אם מנהל מחלקת התחקירים אמר כך? האם אין לו אינטרס ליצור תמונת מצב בה המחלקה שלו היא המכתיבה את הבון-טון?
תקשורת ומציאות 52789
כמטריאליסט??? מציאות היא ענין של בחירה??
תקשורת ומציאות 52793
Read my lips. Or at least, my messages.

ראיית המציאות היא עניין של בחירה.
תקשורת ומציאות 52798
בחירה חופשית??

אגב, מטריאליזם, גם הוא בחירה?
תקשורת ומציאות 52820
אתה צודק. אבל אני צריך איזה קולב לטענה שלי.

במחשבה שניה, שמעתי ששלום רוזנפלד (פעם העורך הראשי של מעריב) אמר שכשמונים אחוז מהידיעות בעיתון באים מבעלי עניין: דוברים, יחצנים וכולי.
תקשורת ומציאות 52802
אני חושב שאני מבין למה אתה מתכוון, אך לדעתי מדובר בבעיית "ביצה ותרנגולת" - המצב היום נוטה יותר לכיוון שכיניתי "מקסימליסטי" - כותרות אדומות מדם ב"ידיעות אחרונות" וכו', אני מניח שאתה יודע למה אני מתכוון.

הבה ננסה דוגמא. אם במקום כותרת בסגנון: "זוועה במגדל-משה" היית קורא כותרת שתוכנה: "אנשי החזית הלאומית לשחרור מעלה-היושבים הרגו 3 תושבים במגדל-משה" האם המסר היה אחר? אני חושב שעדין היה ברור שהרג התושבים במגדל-משה הדימיונית הוא על רקע אידאולוגי ולמטרות הפחדה בעיקר, רק בלי כל ה"רעש והצילצולים מסביב" - אצל אחדים תחושה של "גיוס למען האומה" ואצל אחרים תחושה של "הבנה למעשי לוחמי-החופש" בפארפרזה על המציאות המוכרת לנו.
בכל מקרה, אני חושב שזה לא תפקידה של העיתונות המדווחת (לא המפרשנת) להעצים רגשות (ובמקרה של טרור - אימה) שהרי אזי היא מגוייסת למטרת תעמולה ולא למטרת דיווח. אני חוזר ואומר שאין מנוס מסובייקטיביות מה - סביר שידיעה כזו תופיע בעמוד הראשון לעומת ידיעה על "סתם רצח" תופיע בעמודים הפנימיים. כנראה שטרור ישאר טרור, רק שהמדפיסים בעיתונים יחסכו הרבה צבע אדום.

האם כאשר אתה בוחר איזה עיתון לקרוא אתה בוחר את המציאות שאתה חי בתוכה? במצבנו הנוכחי, וודאי, וכנגד זה אני יוצא.
תקשורת ומציאות 52817
אני קצת מופתע מהתשובה שלך. חשבתי שתיקח את זה לכיוון יותר פילוסופי, אבל אני לא אציק לך בעניין.

כדי להיות אובייקטיבי, אני מצפה מהעיתון לתת לי את רשימת כל המתים מאותו יום, בתוספת ציון סיבת המוות. אתה יודע למה אני מתכוון:

דיון 503

לצערי אין לי לידי עיתונים מהיום. אבל הוצאתי מהערמה את עיתוני סוף השבוע וקראתי שוב את הכותרות. מעריב, כהרגלו, שופך נהרות אדומים בכותרת "שרון: איראן עלולה לגרור אותנו למלחמה". כמובן, מייד נעשיתי מודאג מאוד. מלחמה שמעורבים בה שרון ואיראן נשמעת גרוע מאוד.
אם הייתי קורא רק את מעריב, יכול להיות שלא הייתי ישן בלילה. למזלי, אני קורא גם ידיעות והארץ. דפדפתי עכשיו בשניהם, ולא מצאתי אזכור לדברים אלה של שרון. הארץ, למשל, בכותרת הראשית מזהיר מסוריה: "דו"ח סי.איי.אי: דאגה מהצטיידות אפשרית של סוריה בנשק גרעיני".
כל הידיעות הנ"ל נכונות. מה היא המציאות האובייקטיבית? ממה אני צריך להיות מודאג הלילה? ממה יהרגו ילדי המטפוריים?

אני מתאר לעצמי שחובבי ניאו-מרכסיזם יטענו לשליטה של קבוצות כוח על אופי הידיעות, או לניסיון טמטום ההמונים. אני הרבה יותר בנאלי: מאחר שאני צרכן תקשורת מודרנית, פיתחתי ספקנות בריאה כלפי ידיעות. נדמה לי שזאת גם התשובה שלי לשאלה שלך: אין זה משנה מה יהיו הכותרות (או אפילו מה יהיה תוכן הידיעות או מה אמר רה"מ או הסי.איי.אי). כולנו חיים בעולם המודרני, וכולנו יודעים לברור לעצמנו את המציאות הרצויה בעיננו, או לחליפין לפתח אפתיה בריאה.
תקשורת ומציאות 53013
אם כך, אז למה אף אחד לא יצא כנגד העובדה שהתקשורת משתמשת במינוח "מתנחלים", שהוא בוודאי ערכי, ולא, נניח, "מתיישבים"? זה לא משהו חדש.
תקשורת ומציאות 53016
אכן כן, אנחנו חוטאים בזה, "מתנחלים" במקום "מתיישבים" או, פשוט יותר "תושבים". "מחבלים" במקום (כמו שהעיד פרופ' שק"ר) "לוחמים" או "חברי הארגון XXX" וכו'.
מוקשים סמנטים 53022
האם אין תחומים כמו הסכסוך (איזה סכסוך בדיוק ערבי-ישראלי,ערבי-יהודי,פלסטינאי-יהודי וכו,) שבהם אין דרך לדוח עליהם בלי לעלות על מוקשים סמנטים.
גם למילה תושבים יש שיכות אידיאולוגית מובנית
אפשר אולי להתפשר על "אנשים"? 53023
אפשר אולי להתפשר על "אנשים"? 53027
אז תואשם בנטיה חשודה ימינה.
אבל הבעיה היא שדיווחים יצרו תיאורים על גבול האבסורד
האנשים היושבים בנ.צ. (x.y) נפגעו מפעולות החשודות כאלימות על ידי האנשים היושבים בנ.צ. (x-1,y-1)
האייל תחת השפעה (?) 52819
בספרו "עיתונות תחת השפעה" ‏1 מדבר הד"ר דניאל דור על יחסם של כלי התקשורת המודפסים הישראליים לתקופת החודשים הראשונים שאחרי אוקטובר 2000.

אחד מהכלים העיקריים בהם משתמש הד"ר הוא בחינת התוכן המוצג בכותרות, לעומת התוכן שהוצג בכתבה גופא.
הוא מגיע למסקנה כי העיתונים הציגו תמונה מעוותת וחד-צדדית של המציאות, וכי במקרים רבים ניכר ההבדל בין התוכן שסיפקו הכתבים לבין התוכן שבחרו להדגיש העורכים - בצורת ההדגשה, בנתינת כותרת, במיקום הידיעה, וכן הלאה.

כלומר, הכותרת הביעה מסר אחד, חד-משמעי על פי רוב, בעוד הכתבה הכילה לעתים שתי דעות או יותר, ונמנעה מלחרוץ דעה, ולעתים רק מידע.

אני מסיק: הכותרת נהפכה, הלכה למעשה, חלק מ"חלק ב"' של העיתון - מוקם בו מובעת דעה פרשנית וסובייקטיבית לחלוטין.
דעה זו, בקריאה לא ביקורתית, מחליפה פעמים רבות את התוכן האובייקטיבי (במסגרת האפשר), ולעתים מציגה אותו באור אירוני או מלגלג, כך שיחסו של הקורא מוכתב מראש לטקסט שנמצא לפניו.

העורכים של שני העיתונים הגדולים נוטים לגישה המקסימליסטית במובהק, בעוד עורכי הארץ נדמה כמצליחים לעמוד בפרץ, גם אם באופן חלקי.

בכל אופן, הספר מרתק ומומלץ, גם אם חלק מהדוגמאות שלו בעייתיות משהו.

הדעה שלי היא כמובן שיש לשאוף לאובייקטיביות רבה ככל הניתן בהבאת מידע ("חלק א"'), ולהפרדה שלמה בין "חלק א"' ו-"חלק ב"'.
כמו כאשר דובי מדבר עם מישהו על האתר, ואומר שהוא לא עושה את זה בתור עורך ראשי, כך עליו לפרסם חדשות ולבחור כותרות מתוך רצון להעביר מידע.
את הדעות של כולנו יש לשמור לתגובות ולמאמרים.

כך נמנע ממסגור מוקדם של השיח והדעות "המקובלים", ונשיג דיון פורה וביקורתי יותר.

------
1 הוצאת ספרות עכשיו
האייל תחת השפעה (?) 52844
אז רגע, האם הכותרת שנתתי, לדעתך, היא "רעה"? אני חושב שערן לקח את כל הנושא לכיוון הלא נכון. העובדה הפשוטה היא שהכותרת שהוא נתן לא נתנה שום מידע, ולא היה לה שום ערך עיתונאי (או אחר). הכותרת שאני נתתי כוללת מידע חדש, יש לך ערך עיתונאי (ופוליטי) ברור, ואין בה נקיטת עמדה - הדברים נאמרו ע"י ערפאת. האם הקורא מאמין לו או לא? זה כבר לא אמרתי. לא אמרתי "ערפאת שוב שיקר באומרו..." או "ערפאת, במיצג של כנות ברורה, אמר...". אמרתי שהוא אמר, וזה נכון.
כמו כן, אחת הסוגיות שיש לדון בהן היא שהגישה המינימליסטית היא מאוד מקסימליסטית - אין עיתון שיכול לכסות את כל מה שקרה במדינה, באותה בולטות ובאותה רמת עניין. זה יהיה עיתון בן אלפי עמודים כל יום. גם לגבי הכותרת - הכותרת, כצפוי, אינה יכולה לספק את כלל המידע. היא מספקת את המידע שנחשב הכי חשוב, הכי מעניין ו/או הכי ממצה. "החמאס הרג שלושה במגדל משה" זו כותרת ממצה, אפילו אם כותרת שלמה יותר תהיה "החמאס הרג שלושה בהתנחלות מגדל משה בנקמה על כך שיהודים מהישוב הרגו עיזים של תושבי ישוב ערבי סמוך". יש, בסופו של דבר, גבול לכמות המידע שניתן להכניס בכותרת. ברור שאנחנו באייל מנסים להכניס יותר מידע מאשר מעריב מכניס בכותרות הענק שלו. אבל גם מעריב וגם ידיעות כן כוללים כותרות אינפורמטיביות - בעמודים הפנימיים של העיתון, כל הכותרות הן כאלו.

למעשה, בידיעות ומעריב, מרבית הסיכויים הם כי עד שהקורא יראה את העיתון, הוא ידע כבר מה הנושא המרכזי, והכותרת בין כה וכה לא תחדש לו דבר. הכותרות האדומות, אם כן, נועדו למשוך את העין ולנסות לגרות את הקונה לרכוש דווקא את העיתון הזה ולא את המתחרה.
ברור כי מרבית האנשים קוראים אותו עיתון. נראה שעיקר פעולתן של הכותרות האדומות הוא בניסיון לגרום לאנשים שאינם קונים עיתון באופן קבוע, לקנות עותק באותו היום. אם זה מצליח או לא - לא יודע.
מה באמת חדש? 52827
ראשית לנקודת המוצא של המאמר הזה (הפרא האלקטרוני התייחס אליה למעלה). על פי הצהרת הכוונות של עורכי האייל, מדור החדשות לא נועד לספק חדשות אלא לספק עילה ולדגדג את יצר הווכחנות והדיון בין משתתפי האייל. לכן קשה להניח שמישהו מקוראי האייל ידלג על הודעה במדור החדשות, תהא כותרתה אשר תהיה.

אשר למרכז הדיון. אין זו חדשה מרעישה שכותבי העיתים מכריחים את הקוראים להסתכל על המאורעות דרך פריזמה מאד סובייקטיבית, מעוותת ומעוותת. בימים עברו היה לאנשים מקורות מידע ספורים ביותר, אם בכלל. נאמר, התורה (עקיצה פרטית). אח''כ נוסף עיתון חדש למשחק, הברית החדשה, אחריה הקוראן, ספרים חופשיים, מגזינים ועיתונים. כל זה עם עליה מתמדת בנגישות של אנשים למקורות המידע - הם יותר זמינים, יותר אנשים מסוגלים לקרוא, ליותר אנשים יש זמן וכסף לבדוק ולהצליב מקורות, יותר אנשים משתחררים מעולה של דוגמה זו או אחרת ועוד.

בסרט הדוקומנטרי החדש של קן ברנס על מרק טוויין מסופר שבתחילת הקרירה הוא עבד בעיתון הנפוץ ביותר במערב התיכון. אבל העיתון הזה התמחה בפיברוקים והמצאות למיניהן כשהוא עבר לעבוד בעיתון בסן פרנסיסקו הוא רצה לכתוב על שחיתות המשטרה והעורך עצר בעדו. בתגובה קלמנס שלח את הכתבה לעיתונו הישן, ולאחר פירסומה הוא נתבע בבית משפט.

לבריות לא היתה שום דרך לקבל מידע ממקורות אלטרנטיבית. בימינו, במיוחד אחרי גל הפוסט-מודרניזם (אין אמת אחת אלא הרבה נקודות ראיה בעלות תקפות שווה), אחרי הניו-ג'ורנליזם שהפך עיתונאים למורמים מעם ופימפם להם את האגו כ''גיבורי תרבות'' (כמו שרוזנבלום ליגלג פעם על הנהירה שלהם לאכול אצל הבולגרי עם הציפורן השחורה), המהומה נהפכת לבילתי נסבלת.

אבל היתרון שלנו הוא שיש לנו מקורות חלופיים למכביר. הבעייה שהיא באה בנקודת זמן כזו שבה מצד אחד ישנם הרבה מקורות מידע - היתפוצצות - מצד שני לרבים עדיין אין גישה למקורות האלה.

עם ההבעיה הזו, אגב, מתמודדים שרותי ביטחון למיניהם. היחס בין מידע גולמי למידע פרשני. זה בדיוק אותה בעיה שקוראי העיתונים עומדים בפניה. אלא שהיא חמורה פי כמה, בגלל שלא ניתן לדעת איזה פרשן או כתבן אמין, כי ישנם הרבה אינטרסים חופפים ומנוגדים המשפיעים על היצרן (עיתון) והצרכן.
מסכים לגמרי עם דובי 52901
הבעיה במאמר שלעיל היא, שהוא מציג שאלה חשובה - אבל נותן לה דוגמה גרועה. "עראפאת נאם" היא לא כותרת עיתונאית, לכשעצמה, ולא מסיבות של אובייקטיביות/סובייקטיביות, אלא מפני שתפקיד העיתונאי הוא גם לברור את המוץ מן התבן. להציג את מה שחשוב, מה שהתחדש. אחרת, העיתון יהיה דומה לספר הטלפונים (מבחינת חוסר יכולת לסנן חשיבות של ידיעות). אחרת, פשוט אי אפשר היה לקרוא אותו.

יש גם להבדיל בין כמה סוגי מדיה. באקדמיה, למשל, לגיטימי לפרסם מאמר שכותרתו "גיאולוגיה של המזרח התיכון - השפעות של סחף חצצי שהצטבר משנת 1000 עד 1050 על אגן הסהר הפורה וסביבותיו" (אין דבר כזה, כמובן. זה דמיוני הפרוע). לו היה מאמר מדעי כזה מקבל ביטוי בעיתון, היו נותנים לו כותרת קומוניקטיבית כמו "שנת 1000 היתה יפה לסחף חצצי". ומה רע בכך? הלא מישהו, למען השם, צריך לקרוא את זה!

השאלה של סיקור מוטה של אירועים ושל הצטהבות העיתונים היא חשובה, אבל לא נוגעת לדוגמה שבמאמר. ואם להיאחז בדוגמה הקלאסית - הצהובונים בוחרים לסקר "אדם נשך כלב" יותר מאשר "כלב נשך אדם". אבל כל עיתון, גם עיתון רציני, שבא לדווח על "כלב שנשך אדם", בכל זאת צריך להדגיש מה שחדש בידיעה הזו (בהנחה שבכל יום המון כלבים נושכים המון אנשים, ואי אפשר לסקר את כולם. גם אין טעם).

לכן, "בולדוג גמדי נשך בן 17, בפעם הראשונה בחדרה" היא כותרת. "כלב נשך אדם" אינה כותרת. האם יש פה "הצגה מוטה של הדברים? לא. יש כאן סינון מושכל של העובדות. ושוב, טוב לפקח על הצורה שבה נעשה סינון כזה, אבל אי אפשר לחלוק על חשיבותו.

לגבי מה שנאמר כאן על "80 אחוז מהידיעות מגיעים מבעלי עניין" - כך זה עובד. ישנה עבודה משותפת של עיתונאים, יח"צנים ודוברים - פשוט מכיוון שקל לעבוד כך. אם קרה משהו, העיתונאי מקבל את הידיעה בצורה מסודרת ועליו חלה החובה של אימות הדברים, הצגתם בפרופורציות ומתן אפשרות לתגובה ממושא הידיעה. אם העיתונאי אינו עושה את כל הדברים הללו, אם הוא מפרסם בלי לבדוק, אם הוא אינו בורר את המוץ מן התבן - אכן יש כאן בעיה.

אבל הטענה כלפי "בעלי עניין" לכשעצמם היא חוסר הבנה של עבודה עיתונאית. נאמר שמישהו מדליף לעיתונאי סקופ, הלא גם המדליף הוא בעל עניין. כל מרואיין, כל נושא כתבה, הוא בעל עניין (ואם לא הוא, במקרה שמדובר בכתבה לא מחמיאה, אז דורשי רעתו הם בעלי העניין, שהדליפו את הסיפור). כאמור, עיתונאי נמדד במידת ההבנה של המתרחש וביכולת שלו להעביר לציבור סיפור שבו מעורבים מספר "בעלי עניין" כאלה, בצורה הוגנת עד כמה שאפשר.
לא מסכים עם דובי, בגלל זה כתבתי 52905
ראשית, משמח אותי לקרוא עיתונאי שקורא ומגיב, שהרי הדיון נסוב על נושא העיתונאות, וכל תגובה מצד "נשואי" הכתבה תשפוך, מן הסתם, אור חדש.

ולתוכן. איני חולק על כך שהדוגמא אינה מוצלחת במיוחד - אך היא זו שעוררה את הדיון ביני לבין דובי, וככזו שימשה כפתיח להצגת הנושא. אני חולק על הקביעה שהדוגמא לא נוגעת לנושא סיקור מוטה. לראיה, הבאתי את הכותרת שניתנה לאותו נאום ע"י סוכנות הידיעות הפלסטינית. לצערי, לא שמרתי כותרות נוספות (מעניין איך דיוחה רשת CNN על הנאום למשל?). לדעתי, עצם העובדה שסוכנות הידיעות הפלסטינית בחרה לתת כותרת אחרת שמתייחסת לחלק שונה של הנאום (הקריאה לישראל לחזור למשא ומתן) מעידה על כך שכל כותרת שתבחר קטע מסויים מהנאום על פני קטע אחר תשקף הצגה מוטה של הדברים - כיוון שהיא מדגישה את חשיבותו של חלק אחד בנאום על חלקים אחרים. אני מעדיף כותרת "יבשושית" יותר על פני כותרת מוטה. זה פחות מושך את העין, זה פחות "מסעיר", אבל זה יותר "דיווחי".
בעיני רוחי עולה עיתון ה"טיימס" הבריטי של פעם, מרובה טורים, כותרות קטנות. כיום (ואני חש זאת בתגובתך במילים: "הלא מישהו, למען השם, צריך לקרוא את זה!") מיטשטש הגבול בין עיתונאות לבידור. נראה כאילו העיתונאי צריך לשכנע את הקורא לקרוא את העיתון בעוד שלדעתי צריך להיות ההיפך. אני יכול להבין את מקור התופעה - ניחוש שלי - התחרות בין העיתונים, אבל התופעה רק מזינה את עצמה, ואולי תחזית פסימית במיוחד ראינו באחד מסרטי "ג'יימס בונד" האחרונים בו אייל עיתונות "יוצר" חדשות על ידי חרחור מלחמה בין בריטניה לסין כדי לדווח עליו, באופן אקסלוסיבי, בעיתונו. כמובן שכאן קצת הגזמתי (נו טוב, זה היה בשביל להעביר נקודה ואין כמו מקרי קיצון בשביל זה) אבל גם "בעולם האמיתי" אי אפשר להתכחש לכך שיש בחירה מוטית, במיוחד בעניינים פוליטיים וכלכלים, של כותרות. די להשוות בין עיתונים ישראליים לעיתונים ערביים שידווחו על אותו ארוע.

לשאלת "כלב נשך אדם", הטענה שהבאתי (לא טענה חזקה במיוחד, אני יודע) היא שעצם הבחירה לפרסם משהו מעידה על ערכו החדשותי, שהרי יש דברים שאינם מדווחים בעיתון (כל הבולדוגים הלא-גמדיים שנשכו ילדים ולא בפעם הראשונה בשאר הארץ למשל). כמובן שההחלטה "מה בעל ערך חדשותי" היא סובייקטיבית, ואני מכיר בכך. עם זאת, אני מעדיף שלא להוסיף חטא על פשע ולהגביל את הסינון המושכל (כמו במקרה תוכן הנאום של ערפאת) כדי לא להגביר את הסובייקטיביות. איני שולל סינון מושכל על הסף - בסופו של דבר אין ברירה - הידיעות כנראה זקוקות לכותרות, ורצוי שגם יהיה קשר בין הכותרות לידיעות. אבל, לטענתי יש להצר את החורים בפילטרים שדרכם נעשה הסינון המושכל, כדי שהסובייקטיביות לא תחדור פנימה.

שים לב, ולמען יתר הקוראים, חשוב לי להדגיש את זה - איני מתנגד לפרשנות, אבל אני חושב שצריכה להיות הבחנה ברורה בין דיווח לפרשנות.

אגב, אתה מעדיף להשאר רק "ברק (עיתונאי)" או שתספר לנו יותר על עצמך - באיזה כלי תקשורת אתה עובד, אולי?
הידיעה החדשותית והמלל הרגיל 52908
היות שבחדשות עסקינן, השאלה הראשונה שנשאלת היא מה היה החידוש בנאומו הנ"ל של ערפאת?

בידוע שלא זו בלבד שפוליטיקאים מרבים להופיע בטלוויזיה אלא שהם חוזרים בנאומיהם שוב ושוב על אותם דברים פחות או יותר, והעיתונאי צריך לא להתבלבל מהמלל ולברר האם יש איזשהו חידוש רלוונטי בדבריהם. בידיעה בנוסח שרון/ערפאת/סילוון שלום/בוש/ נאם בטלוויזיה אין שום חידוש. זה בערך כמו לתת כותרת שחיים יבין יגיש את חדשות מבט היום בתשע בערב.

במשך תקופה ארוכה נשמעה הטענה כלפי ערפאת שלמרות דיבוריו על שלום הוא לא פנה לארגונים הפלסטיניים למיניהם בקולו באופן פומבי כדי לתבוע מהם את הפסקת הטרור. אך באותו נאום טלוויזיה שאותו הבאת כדוגמה הוא סוף סוף עשה זאת. זה היה חידוש, כל היתר היה המלל הרגיל. את החידוש הזה צריך היה להבליט בכותרת, וצדק דובי שקבע כי הכותרת ההולמת היא "ערפאת קרא להפסקת הפעילויות המזוינות".
נאום הוא לא מדינה דמוקרטית 52915
ולכן אין צורך לתת חשיבות שווה לכל חלקיו, כפי שאתה טוען. אולי נאומים של עראפאת אינם דוגמה טובה, אבל האם נכחת פעם בנאום של בכיר במשק, פוליטיקאי או כל איש ציבור? זה מתחיל מהודיה לאנשים שאיפשרו את קיום האירוע, ממשיך בסקירה של מצב החסה בקרני שומרון ומגיע עד לפיאור ותשבוחות למפעלו של האיש עצמו (חברה מסחרית, מפלגה או גוף ציבורי).

ומדי פעם, בין השורות של נאומו הוא גם מודיע הודעות חדשות, מצהיר הצהרות חריפות - וזוהי הידיעה העיתונאית. אין אחרת. אתה ודאי לא תרוץ למסור למערכת העיתון "מר איקס נאם, את נאומו פתח בדברי תודה למארגנים, במיוחד חברת וואי. לאחר מכן אמר איקס כי החברה שבראשה הוא עומד היא חברה נפלאה..." וכולי. אם כך תעשה, אתה עושה שירות גרוע. אתה תמסור למערכת "מר איקס הודיע: נקציב מיליון שקל לטיפול בבעיית החסות בקרני שומרון", ותוסיף פרטי רקע. זה מה שחדש, זה מה שמעניין.

עכשיו, לטענה שלך לגבי הסינון שעשו הפלשתינים מול הסינון הישראלי - העובדה שלקוראים של סוכנות הידיעות הפלשתינית חשובים דברים אחרים מאשר לקוראים ישראלים, מעידה על המציאות שבה אנו חיים - אבל תיאורטית (אני מדגיש, תיאורטית, כי זה ויכוח נפרד) בהחלט לא על מידת ההטיה.

לו היית עיתונאי שבדי, למשל, ודאי היה העיתון שלך נותן כותרת שונה לגמרי, שנובעת מהעובדה שבשבדיה הנושא הזה נראה מרוחק, ושלא עוסקים בו בכל יום ויום. (אולי "עראפאת מציג את דעותיו", משהו כללי כזה). יש להתאים את החדשות לצרכי הקוראים - כמובן, עד גבול מסוים, גבול הנאמנות לעובדות.

בכל אופן, אני חושב שאתה מערבב טיעונים בדבר "סיקור מוטה" עם טיעונים על מידת הצורך ב"הרטבה" של הטקסט (כלומר, הצגה שלו בצורה פחות יבשה). אלו שני ויכוחים נפרדים. ומאמר מוסגר עוד יותר - הגעגועים שלך לטיימס של פעם הם מפלט נוסטלגי נעים. גם אני לא אוהב את הצהובונים. אבל אני חושב שהאתגר האמיתי הוא ליצור טקסטים אטרקטיביים שעדיין יהיו נאמנים למציאות.

ועל עצמי רק אומר, שאני לא עובד באחד משלושת העיתונים הגדולים :-)
מסכים לגמרי עם דובי 52969
בעיניי, עדיין יש בעיה שרוב עצום של החומר מועבר ע"י דוברים ויחצנים.
הבעיה שלי היא לא עם צורת העבודה של העיתונאי כמו שכתבת, אלא שוב עם הנושא של "מה לדווח". הנחות היסוד שלי הם שההוויה קובעת את התודעה ‏1, ושתקשורת ההמונים קובעת את ההוויה. (חלק ממנה, אם להיות נוקדני).
מהעובדה שהחומר מועבר ע"י יחצנים ‏2, משתמע שהעיתון לא מעביר "שיקוף" של המציאות, וגם לא "מה חדש" או "מה חשוב", אלא "איזה קמפיין יחצני מתנהל עכשיו". סוג של ניסיון מניפולציה על התודעה שלי.

1 אני יודע שבטענה שלי שבבחירת סוג העיתון אנו קובעים את המציאות שלנו יש בעיה. משתמע מכך שהתודעה קובעת את ההוויה. התשובה לסתירה היא פשוטה: אין "אני", ולכן אני לא סותר את עצמי.

2 בדקתי. רוזנפלד אכן אמר ש-‏80% מהחומר מועבר ע"י יחצנים ובעלי עניין אחרים. הדברים נאמרו לפני כעשר שנים, ובינתיים המצב השתנה לרעה (ע"פ ד"ר רון שלייפר – חוקר עיתונות מבר-אילן).
מסכים לגמרי עם דובי 53017
איך אתה מציע שיפעלו העיתונאים? דייב בארי תיאר באחד מספריו את המתודה העיתונאית שלו: הוא יושב במשרד, מביט מהחלון, ומחכה שיקרו חדשות במגרש החניה. זה, פחות או יותר, רוב מה שעיתונאי (מסקר, ולא עיתונאי חוקר, שזה משהו אחר) יכול לעשות בנוגע לענייני היום-יום. אם לא יהיה מי שיספר לו שזה קורה, איך הוא ידע שזה קורה? כל הפואנטה של העיתון היא שמי שרוצה שידעו דברים, יודע שיש כתובת לפנות אליה, במקום שהוא עצמו יאלץ לספר לכולם על זה.
אגב, כל אדם יכול להיות יחצ"ן. אם אתה רוצה לקבל סיקור על משהו (בהנחה שהמשהו הזה יעניין מישהו), כל מה שאתה צריך זה פקס, ולפעמים אפילו סתם טלפון יספיק. מניסיוני, טלפון למערכת של עיתון כלשהו (שאפשר למצוא בספר הטלפונים) יספיק כדי לקבל את מספר הטלפון של הכתב האחראי על התחום, אותו תוכל לנסות לעניין בנושא שלך.
מסכים לגמרי עם דובי 53072
נדמה לי שאתה מיתמם באמירה ''כל אחד יכול להיות יחצ''ן''. לא דומה העברת ידיעה לעיתון מצד אדם מן הישוב, ואפילו יהיה בעל-עניין בדבר, ל''ספינים'' או לקמפיין יחצ''ב מתוכנן היטב ע''י אנשי מקצוע.

אני לא מציע שעיתונאים יפעלו אחרת. אני באמצעו של קורס בדוברות ויחסי-ציבור עכשיו, ולא הייתי רוצה לגלות שבזבזתי את כספי התשלום לקורס לשווא.
יותר דומה מאשר שונה 53113
אתה מבלבל בין יחסי ציבור ושיווק/פרסום. מבחינת העיתונאים, זורם אליהם כל הזמן מידע, מכל הכיוונים. אם מישהו רוצה להדליף לי סקופ, הוא יכול להתקשר גם בעילום שם ולספר לי מה שהוא יודע. אם העניין חשוב, אני אטרח בהחלט לבדוק את הדברים, וזה כבר קרה והוביל לידיעות חשובות.

דבר אחד שכן שונה, הוא היכולת של משרדי יחסי ציבור "להתמקח" על אופן פרסום הידיעה או הכתבה שהם עומדים מאחוריה. מהלך הדברים הזה יכול להיראות קצת מסריח, אבל הוא יכול גם להיות הוגן וראוי, תלוי איך ומי. יש מאחוריו היגיון, בכל אופן - דובר או יחצ"ן מאפשר לי, למשל, לראיין בלעדית אדם חשוב. הוא יכול לשאול או לבקש שהראיון יתפרסם במועד מסוים (לפני אירוע חשוב) או לקבוע איתי מראש את הדגשים בו. כאן שוב נתון שיקול הדעת - עד כמה הראיון הזה חשוב לי, כדי שאסכים לתנאים. אני לא חייב, כמובן (וממילא, אם המרואיין לא מעניין אותי, לא אסכים). אם התנאים קריטיים או נחרצים מדי (אם מבקשים ממני לא להזכיר בראיון פרשייה מסוימת, למשל), אני פשוט מתווכח, ובסופו של דבר נופלת החלטה, או פשרה. אני מניח שעם אדם מן היישוב שהיה מתקשר לא הייתי נכנס למו"מ מפורט כזה (מלבד כמובן כיבוד בקשתו להישאר בעילום שם וכולי).
יותר שונה מאשר דומה 53135
אני לא מבין. האם המושגים "ספין" ו"קמפיין יחצ"ני" זרים לך?
לא זרים לי 53164
אבל אני מקבל הודעות לעיתונות, לא קמפיינים. לגיטימי מבחינתי שמשרדי יחסי ציבור ישלחו הודעות לעיתונות בזמנים שמתאימים להם, ואם הם קוראים לזה "קמפיין", שיהיו בריאים. אני לא חייב לקבל כל מה שהם אומרים. אני מתמרן עד כמה שאני יכול, כדי להעביר מידע בבהירות - ובמידת הצורך, גם מציין שהראיון מתפרסם לרגל אירוע כלשהו, לטוב ולרע.

(תגיד שאני במיעוט? אולי. יש כמובן עיתונות "מגוייסת", בתחומים שונים. אבל אני מנסה לשמור על נקיון כפיים).
מקבץ תגובות 53048
.. מה לעשות, הגעתי לדיון באיחור-מה.

יש הבדל בין כותרת שאינה אוביקטיבית לבין כותרת מטעה. כשהכותרת מכילה מידע שאינו מדויק (כמו שאמר גם גלעד), וגוף הידיעה מלמד אותי אחרת, יש בכך הטעיה. מעבר לזה שהקורא מרגיש לעתים מרומה במקרים כאלה, יש סכנה ש"הקורא העסוק" של ערן יסתפק בכותרת.

ולברק - גם אם בגוף הידיעה צריך להיות ערך חדשותי, כותרת נוסח "כלב נשך אדם" תמשוך את עין הקורא, ויש סיכוי טוב שתופיע גם כיום. החידוש יכול להופיע בגוף הידיעה.

בנושא יחצ"נים למיניהם - הרי שכאן יש לעיתונאים כח בעצם ברירת הנושאים. אם קבוצה מכריזה שתפגין, והעיתונות תתעלם ממנה, משמעות ההפגנה תהיה קטנה עשרות מונים מזו שיכלה להיות לה - לו סוקרה. ולא ניכנס לגווני הסיקור שיכולים להיות ("חמש עם"? "מבט"? עמוד ראשי? אחורי? פנימי? וכו').

ולג. - מה כשפוליטיקאי, למשל, מכריז על מסיבת עיתונאים, בה הוא חוזר בפעם השביעית על עמדות מוכרות וידועות?.. לרגע דמיינתי כותרת כזו: "ערפאת חוזר (שוב) על דבריו כי..".
.. לא. לא נראה לי שזה יקרה בזמן הקרוב. האם עתונות צריכה להסב את תשומת לב צרכניה למניפולציות פוליטיות או אחרות? אפשר להתווכח על זה. לדעתי, לא כל מסיבת עיתונאים צריכה לקבל כותרות מרכזיות - דעה שמנוגדת, כנראה, לדעתם של רוב העורכים בכלי התקשורת המרכזיים שלנו (אם לשפוט, למשל, לפי המעברים התכופים למסיבות עתונאים במהלך דיווחי חדשות - ולא רק - בטלוויזיה).

זהו.
תגובה קצרה 53052
''ג.'' הוא ידידנו שמעון גלבץ.
תגובה קצרה 53054
זה היה שם חיבה
(:
מגישת חדשות נכשלת בלשונה 53247
אני חושב שזה המקום המתאים לסיפור משיקאגו. זה קרה במהדורת חדשות, יום אחרי שהחזאי הבטיח סופת שלג אבל זו לא באה. מגישת החדשות פנתה לחזאי ושאלה

"So Bob, where's that 8 inches you promised me last night?"

החזאי וחצי הצוות ברחו מהאולפן.
השאלה החשובה היא.. 53301
האם החזאי עבר ברית מילה?
גישה מינימלית וגישה מקסימלית? 53452
במקום מינימליסטית ומקסימליסטית?
מה דעתכם?
גישה מינימלית וגישה מקסימלית? 53453
גישה מינימלית ומקסימלית? חסר משמעות.

גישה מינימליסטית: גישה ששואפת אל המינימום.

גישה מינימלית: גישה שהיא הקטנה ביותר ש... מה?
דעת העיתונות 53602
אני טוען שהכותרת שהציע כותב המאמר היא כלל לא מינימליסטית כפי שהתיימרה להיות אלא מרחיבה:
בכך שהוא לא ציין מה הציע ערפאת ניתן להסיק שאין משמעות לדבריו של מנהיג חשוב (ובעייתי) זה.
זה כמו לתמצת ידיעה על חתימת הסכם שלום בצפון אירלנד ב"נציג השין פן נאם" - דבר שמשמעו 'אין משמעות לדברי נציג השין פן'. ובכך יש פרשנות מגמתית.
ישנה בעיה שעלה עליה כותב המאמר המלומד. מראש, קיומה של כותרת יוצר הרדדה של טקסט ולכן לעולם כותרת לא תצליח להעביר אירוע על הוויתו וסך המשמעויות שלו.
ניתן להתקדם.
כותרת שמאלנית (נאמר, בעתון "אתגר")תהיה "ערפאת בהצעה היסטורית: הפסקת אש חד צדדית ללא תנאים * שרון מסרב".
או כותרת ימנית (נאמר, בעיתון "הירדן" או "מקור ראשון") "האם שוב נאכל את הלוקש? ערפאת רב הצוררים "מציע" שלום".
ולכן הכותרת של כבוד העורך היא הכותרת הפשוטה והסבירה יותר. דברי ערפאת מצויים במרכאות, בניגוד לכותרת היום בידיעות אחרונות.
האחראי: ברגותי
שהיתה צריכה להיות: צה"ל: "ברגותי אחראי".
שלום, כאן כותב המאמר 53608
מדוע "ערפאת: להפסיק את הפעולות המזויינות נגד ישראל" פשוט יותר מ: "ערפאת: יד קשה כנגד מפירי הפסקת האש" או לחילופין: "ערפאת: נצחוננו בלתי נמנע" או אפילו: "ערפאת: אנחנו לא איום על קיומה של ישראל" שמתחבא אי-שם בטקסט?

כמובן שלו כולם היו נוקטים גישה מינימליסטית אז כותרת כמו "נציג השין-פין נאם" או "ערפאת נאם בטלויזיה הפלסטינית" לא הייתה חריגה ולא היה בה משום הפחתה מערך העניין. למה הדבר דומה? לאותו עיתון אמריקאי (NY Times?) שמצרף את הקידומת Mr. (או Mrs. בהתאמה) לכל אדם - מנשיא ועד רוצח המונים, כדי לא להסתבך בסבך מעין זה.
שלום, כאן כותב המאמר 53613
גם הפייננשל טיימס עושה את זה. נורא הצחיק אותי לקרוא ''מיסטר בין-לאדן''.
Mrs.?! בעיתון אמריקאי?! 53620
שלום, כאן כותב המאמר 54269
Ms. לא ענינם מה מצבי המשפחתי.
שלום, כאן כותב המאמר 54270
כן, כן, סליחה, כולכם צודקים. אני מוותר בהכנעה.

אמור מעתה Ms. ולא Mrs.
צנח לו זלזל 54149
בדווח של סוכנות AP על ההשתלטות על טול כרם היתה הכותרת:

ISRAEL TAKES OVER ENTIRE WEST BANK

ואז, בידיעה עצמה מתברר שמדובר על
an entire West Bank town

אז נשרה להם מלה, אז מה.
הפשלונרים מכים שנית 60626
על תמונת הפיגוע בקפה "מומנט", הכתובת:

"עווית של אלימות: ישראל מחריבה את המשרד העזתי של ערפאת. עשרות הרוגים, פצועים, בהתקפות"

(כלומר- כשנהרס משרדו של ערפאת נהרגו ונפצעו שם עשרות. והנה גם אחד הפצועים על אלונקה...)
למה פשלה כשאפשר עויינות? 60653
אתר מעניין.
למה פשלה כשאפשר עויינות? 60668
אז זהו, ש"אונסט רפורטינג" נוטים להאשים בכוונות זדון גם במקרים המוטלים בספק.

אבל במקרה המסויים הזה אפילו הם קראו לכך
Botched Headline of the Week

ואני מסכימה איתם, כי רואים שזה בסה"כ נסיון לדחוס המון מידע לכותרת. ושמוש בתמונה הדרמטית ביותר שהיתה להם, בלי לדייק בהקשר.

מה אתר מעניין? אונסט רפורטינג? אתה יכול להירשם אצלם ולקבל דיווחים על כל מה שעויין לישראל; (Honestreporting.com)

לי יש שתי בעיות איתם-

א) לעתים הם מגזימים בראיית כוונות זדוניות (לדעתי)

ב) הם מתרכזים על המדיה האמריקאית, שהיא מקרה קל יחסית, כשמשווים למה שהולך באירופה.

אבל בהחלט מעניין לקבל את הדיווחים שלהם.
עוד קצת על משמעות בחירת המילים. 61968
Politics and the English Language

כרגיל, אצל ג'ורג' אורוול, מבריק, מצויין ומענג:

מתוך המאגר של האתר הנפלא:
גם ברשת ב' 71555
זה מה שיש לרון נשיאל לומר על עריכת חדשות:

שותים מהאייל 159959
ממש בעייה האייל הזה, מרוב שהוא לא עוסק במדיה המאכסנת שלו, לא מצאתי מקום מתאים לקישורית הבאה: http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?...
אז כבר הלכתי על איזשהוא "תקשורת/כללי" שכזה.

אז ראיתם מה זה? סתם שותים מהאייל ככה איזה דְיונון קטן, בלי הקשר בלי כלום, אבל לפחות טורחים לציין את המקור. ביזארי לגמרי.

(מה זאת אומרת איך הגעתי לעמוד? כאילו אתם לא גיגלתם אף פעם על השם של עצמכם. מתחסדים שכמוכם)
שותים מהאייל 159962
מתחת לד' המנוקדת היה חיריק לפני שלחצתי על אשר. באמת! מי שוב מתעסק עם סימני הניקוד?
שותים מהאייל 160053
אצלי השְווא נראה בזמן ההקלדה כחיריק, אבל בpreview הוא נראה בסדר. אולי גם אצלך?
שותים מהאייל 555012
טגדיל את הפונטים עם קונטרול ופלוס ותראה את החיריק.
שותים מהאייל 555017
אהמ..
שותים מהאייל 555022
לא, הוא יראה שוא, ועל זה קבל המשורר.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים