בתשובה לערן בילינסקי, 16/01/02 15:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ולכן אין צורך לתת חשיבות שווה לכל חלקיו, כפי שאתה טוען. אולי נאומים של עראפאת אינם דוגמה טובה, אבל האם נכחת פעם בנאום של בכיר במשק, פוליטיקאי או כל איש ציבור? זה מתחיל מהודיה לאנשים שאיפשרו את קיום האירוע, ממשיך בסקירה של מצב החסה בקרני שומרון ומגיע עד לפיאור ותשבוחות למפעלו של האיש עצמו (חברה מסחרית, מפלגה או גוף ציבורי). ומדי פעם, בין השורות של נאומו הוא גם מודיע הודעות חדשות, מצהיר הצהרות חריפות - וזוהי הידיעה העיתונאית. אין אחרת. אתה ודאי לא תרוץ למסור למערכת העיתון "מר איקס נאם, את נאומו פתח בדברי תודה למארגנים, במיוחד חברת וואי. לאחר מכן אמר איקס כי החברה שבראשה הוא עומד היא חברה נפלאה..." וכולי. אם כך תעשה, אתה עושה שירות גרוע. אתה תמסור למערכת "מר איקס הודיע: נקציב מיליון שקל לטיפול בבעיית החסות בקרני שומרון", ותוסיף פרטי רקע. זה מה שחדש, זה מה שמעניין. עכשיו, לטענה שלך לגבי הסינון שעשו הפלשתינים מול הסינון הישראלי - העובדה שלקוראים של סוכנות הידיעות הפלשתינית חשובים דברים אחרים מאשר לקוראים ישראלים, מעידה על המציאות שבה אנו חיים - אבל תיאורטית (אני מדגיש, תיאורטית, כי זה ויכוח נפרד) בהחלט לא על מידת ההטיה. לו היית עיתונאי שבדי, למשל, ודאי היה העיתון שלך נותן כותרת שונה לגמרי, שנובעת מהעובדה שבשבדיה הנושא הזה נראה מרוחק, ושלא עוסקים בו בכל יום ויום. (אולי "עראפאת מציג את דעותיו", משהו כללי כזה). יש להתאים את החדשות לצרכי הקוראים - כמובן, עד גבול מסוים, גבול הנאמנות לעובדות. בכל אופן, אני חושב שאתה מערבב טיעונים בדבר "סיקור מוטה" עם טיעונים על מידת הצורך ב"הרטבה" של הטקסט (כלומר, הצגה שלו בצורה פחות יבשה). אלו שני ויכוחים נפרדים. ומאמר מוסגר עוד יותר - הגעגועים שלך לטיימס של פעם הם מפלט נוסטלגי נעים. גם אני לא אוהב את הצהובונים. אבל אני חושב שהאתגר האמיתי הוא ליצור טקסטים אטרקטיביים שעדיין יהיו נאמנים למציאות. ועל עצמי רק אומר, שאני לא עובד באחד משלושת העיתונים הגדולים :-) |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |