בתשובה לברק (עיתונאי), 16/01/02 15:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, משמח אותי לקרוא עיתונאי שקורא ומגיב, שהרי הדיון נסוב על נושא העיתונאות, וכל תגובה מצד "נשואי" הכתבה תשפוך, מן הסתם, אור חדש. ולתוכן. איני חולק על כך שהדוגמא אינה מוצלחת במיוחד - אך היא זו שעוררה את הדיון ביני לבין דובי, וככזו שימשה כפתיח להצגת הנושא. אני חולק על הקביעה שהדוגמא לא נוגעת לנושא סיקור מוטה. לראיה, הבאתי את הכותרת שניתנה לאותו נאום ע"י סוכנות הידיעות הפלסטינית. לצערי, לא שמרתי כותרות נוספות (מעניין איך דיוחה רשת CNN על הנאום למשל?). לדעתי, עצם העובדה שסוכנות הידיעות הפלסטינית בחרה לתת כותרת אחרת שמתייחסת לחלק שונה של הנאום (הקריאה לישראל לחזור למשא ומתן) מעידה על כך שכל כותרת שתבחר קטע מסויים מהנאום על פני קטע אחר תשקף הצגה מוטה של הדברים - כיוון שהיא מדגישה את חשיבותו של חלק אחד בנאום על חלקים אחרים. אני מעדיף כותרת "יבשושית" יותר על פני כותרת מוטה. זה פחות מושך את העין, זה פחות "מסעיר", אבל זה יותר "דיווחי". בעיני רוחי עולה עיתון ה"טיימס" הבריטי של פעם, מרובה טורים, כותרות קטנות. כיום (ואני חש זאת בתגובתך במילים: "הלא מישהו, למען השם, צריך לקרוא את זה!") מיטשטש הגבול בין עיתונאות לבידור. נראה כאילו העיתונאי צריך לשכנע את הקורא לקרוא את העיתון בעוד שלדעתי צריך להיות ההיפך. אני יכול להבין את מקור התופעה - ניחוש שלי - התחרות בין העיתונים, אבל התופעה רק מזינה את עצמה, ואולי תחזית פסימית במיוחד ראינו באחד מסרטי "ג'יימס בונד" האחרונים בו אייל עיתונות "יוצר" חדשות על ידי חרחור מלחמה בין בריטניה לסין כדי לדווח עליו, באופן אקסלוסיבי, בעיתונו. כמובן שכאן קצת הגזמתי (נו טוב, זה היה בשביל להעביר נקודה ואין כמו מקרי קיצון בשביל זה) אבל גם "בעולם האמיתי" אי אפשר להתכחש לכך שיש בחירה מוטית, במיוחד בעניינים פוליטיים וכלכלים, של כותרות. די להשוות בין עיתונים ישראליים לעיתונים ערביים שידווחו על אותו ארוע. לשאלת "כלב נשך אדם", הטענה שהבאתי (לא טענה חזקה במיוחד, אני יודע) היא שעצם הבחירה לפרסם משהו מעידה על ערכו החדשותי, שהרי יש דברים שאינם מדווחים בעיתון (כל הבולדוגים הלא-גמדיים שנשכו ילדים ולא בפעם הראשונה בשאר הארץ למשל). כמובן שההחלטה "מה בעל ערך חדשותי" היא סובייקטיבית, ואני מכיר בכך. עם זאת, אני מעדיף שלא להוסיף חטא על פשע ולהגביל את הסינון המושכל (כמו במקרה תוכן הנאום של ערפאת) כדי לא להגביר את הסובייקטיביות. איני שולל סינון מושכל על הסף - בסופו של דבר אין ברירה - הידיעות כנראה זקוקות לכותרות, ורצוי שגם יהיה קשר בין הכותרות לידיעות. אבל, לטענתי יש להצר את החורים בפילטרים שדרכם נעשה הסינון המושכל, כדי שהסובייקטיביות לא תחדור פנימה. שים לב, ולמען יתר הקוראים, חשוב לי להדגיש את זה - איני מתנגד לפרשנות, אבל אני חושב שצריכה להיות הבחנה ברורה בין דיווח לפרשנות. אגב, אתה מעדיף להשאר רק "ברק (עיתונאי)" או שתספר לנו יותר על עצמך - באיזה כלי תקשורת אתה עובד, אולי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היות שבחדשות עסקינן, השאלה הראשונה שנשאלת היא מה היה החידוש בנאומו הנ"ל של ערפאת? בידוע שלא זו בלבד שפוליטיקאים מרבים להופיע בטלוויזיה אלא שהם חוזרים בנאומיהם שוב ושוב על אותם דברים פחות או יותר, והעיתונאי צריך לא להתבלבל מהמלל ולברר האם יש איזשהו חידוש רלוונטי בדבריהם. בידיעה בנוסח שרון/ערפאת/סילוון שלום/בוש/ נאם בטלוויזיה אין שום חידוש. זה בערך כמו לתת כותרת שחיים יבין יגיש את חדשות מבט היום בתשע בערב. במשך תקופה ארוכה נשמעה הטענה כלפי ערפאת שלמרות דיבוריו על שלום הוא לא פנה לארגונים הפלסטיניים למיניהם בקולו באופן פומבי כדי לתבוע מהם את הפסקת הטרור. אך באותו נאום טלוויזיה שאותו הבאת כדוגמה הוא סוף סוף עשה זאת. זה היה חידוש, כל היתר היה המלל הרגיל. את החידוש הזה צריך היה להבליט בכותרת, וצדק דובי שקבע כי הכותרת ההולמת היא "ערפאת קרא להפסקת הפעילויות המזוינות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן אין צורך לתת חשיבות שווה לכל חלקיו, כפי שאתה טוען. אולי נאומים של עראפאת אינם דוגמה טובה, אבל האם נכחת פעם בנאום של בכיר במשק, פוליטיקאי או כל איש ציבור? זה מתחיל מהודיה לאנשים שאיפשרו את קיום האירוע, ממשיך בסקירה של מצב החסה בקרני שומרון ומגיע עד לפיאור ותשבוחות למפעלו של האיש עצמו (חברה מסחרית, מפלגה או גוף ציבורי). ומדי פעם, בין השורות של נאומו הוא גם מודיע הודעות חדשות, מצהיר הצהרות חריפות - וזוהי הידיעה העיתונאית. אין אחרת. אתה ודאי לא תרוץ למסור למערכת העיתון "מר איקס נאם, את נאומו פתח בדברי תודה למארגנים, במיוחד חברת וואי. לאחר מכן אמר איקס כי החברה שבראשה הוא עומד היא חברה נפלאה..." וכולי. אם כך תעשה, אתה עושה שירות גרוע. אתה תמסור למערכת "מר איקס הודיע: נקציב מיליון שקל לטיפול בבעיית החסות בקרני שומרון", ותוסיף פרטי רקע. זה מה שחדש, זה מה שמעניין. עכשיו, לטענה שלך לגבי הסינון שעשו הפלשתינים מול הסינון הישראלי - העובדה שלקוראים של סוכנות הידיעות הפלשתינית חשובים דברים אחרים מאשר לקוראים ישראלים, מעידה על המציאות שבה אנו חיים - אבל תיאורטית (אני מדגיש, תיאורטית, כי זה ויכוח נפרד) בהחלט לא על מידת ההטיה. לו היית עיתונאי שבדי, למשל, ודאי היה העיתון שלך נותן כותרת שונה לגמרי, שנובעת מהעובדה שבשבדיה הנושא הזה נראה מרוחק, ושלא עוסקים בו בכל יום ויום. (אולי "עראפאת מציג את דעותיו", משהו כללי כזה). יש להתאים את החדשות לצרכי הקוראים - כמובן, עד גבול מסוים, גבול הנאמנות לעובדות. בכל אופן, אני חושב שאתה מערבב טיעונים בדבר "סיקור מוטה" עם טיעונים על מידת הצורך ב"הרטבה" של הטקסט (כלומר, הצגה שלו בצורה פחות יבשה). אלו שני ויכוחים נפרדים. ומאמר מוסגר עוד יותר - הגעגועים שלך לטיימס של פעם הם מפלט נוסטלגי נעים. גם אני לא אוהב את הצהובונים. אבל אני חושב שהאתגר האמיתי הוא ליצור טקסטים אטרקטיביים שעדיין יהיו נאמנים למציאות. ועל עצמי רק אומר, שאני לא עובד באחד משלושת העיתונים הגדולים :-) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |