בתשובה לברק (עיתונאי), 16/01/02 15:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעיניי, עדיין יש בעיה שרוב עצום של החומר מועבר ע"י דוברים ויחצנים. הבעיה שלי היא לא עם צורת העבודה של העיתונאי כמו שכתבת, אלא שוב עם הנושא של "מה לדווח". הנחות היסוד שלי הם שההוויה קובעת את התודעה 1, ושתקשורת ההמונים קובעת את ההוויה. (חלק ממנה, אם להיות נוקדני). מהעובדה שהחומר מועבר ע"י יחצנים 2, משתמע שהעיתון לא מעביר "שיקוף" של המציאות, וגם לא "מה חדש" או "מה חשוב", אלא "איזה קמפיין יחצני מתנהל עכשיו". סוג של ניסיון מניפולציה על התודעה שלי. 1 אני יודע שבטענה שלי שבבחירת סוג העיתון אנו קובעים את המציאות שלנו יש בעיה. משתמע מכך שהתודעה קובעת את ההוויה. התשובה לסתירה היא פשוטה: אין "אני", ולכן אני לא סותר את עצמי. 2 בדקתי. רוזנפלד אכן אמר ש-80% מהחומר מועבר ע"י יחצנים ובעלי עניין אחרים. הדברים נאמרו לפני כעשר שנים, ובינתיים המצב השתנה לרעה (ע"פ ד"ר רון שלייפר – חוקר עיתונות מבר-אילן). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מציע שיפעלו העיתונאים? דייב בארי תיאר באחד מספריו את המתודה העיתונאית שלו: הוא יושב במשרד, מביט מהחלון, ומחכה שיקרו חדשות במגרש החניה. זה, פחות או יותר, רוב מה שעיתונאי (מסקר, ולא עיתונאי חוקר, שזה משהו אחר) יכול לעשות בנוגע לענייני היום-יום. אם לא יהיה מי שיספר לו שזה קורה, איך הוא ידע שזה קורה? כל הפואנטה של העיתון היא שמי שרוצה שידעו דברים, יודע שיש כתובת לפנות אליה, במקום שהוא עצמו יאלץ לספר לכולם על זה. אגב, כל אדם יכול להיות יחצ"ן. אם אתה רוצה לקבל סיקור על משהו (בהנחה שהמשהו הזה יעניין מישהו), כל מה שאתה צריך זה פקס, ולפעמים אפילו סתם טלפון יספיק. מניסיוני, טלפון למערכת של עיתון כלשהו (שאפשר למצוא בספר הטלפונים) יספיק כדי לקבל את מספר הטלפון של הכתב האחראי על התחום, אותו תוכל לנסות לעניין בנושא שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה מיתמם באמירה ''כל אחד יכול להיות יחצ''ן''. לא דומה העברת ידיעה לעיתון מצד אדם מן הישוב, ואפילו יהיה בעל-עניין בדבר, ל''ספינים'' או לקמפיין יחצ''ב מתוכנן היטב ע''י אנשי מקצוע. אני לא מציע שעיתונאים יפעלו אחרת. אני באמצעו של קורס בדוברות ויחסי-ציבור עכשיו, ולא הייתי רוצה לגלות שבזבזתי את כספי התשלום לקורס לשווא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבלבל בין יחסי ציבור ושיווק/פרסום. מבחינת העיתונאים, זורם אליהם כל הזמן מידע, מכל הכיוונים. אם מישהו רוצה להדליף לי סקופ, הוא יכול להתקשר גם בעילום שם ולספר לי מה שהוא יודע. אם העניין חשוב, אני אטרח בהחלט לבדוק את הדברים, וזה כבר קרה והוביל לידיעות חשובות. דבר אחד שכן שונה, הוא היכולת של משרדי יחסי ציבור "להתמקח" על אופן פרסום הידיעה או הכתבה שהם עומדים מאחוריה. מהלך הדברים הזה יכול להיראות קצת מסריח, אבל הוא יכול גם להיות הוגן וראוי, תלוי איך ומי. יש מאחוריו היגיון, בכל אופן - דובר או יחצ"ן מאפשר לי, למשל, לראיין בלעדית אדם חשוב. הוא יכול לשאול או לבקש שהראיון יתפרסם במועד מסוים (לפני אירוע חשוב) או לקבוע איתי מראש את הדגשים בו. כאן שוב נתון שיקול הדעת - עד כמה הראיון הזה חשוב לי, כדי שאסכים לתנאים. אני לא חייב, כמובן (וממילא, אם המרואיין לא מעניין אותי, לא אסכים). אם התנאים קריטיים או נחרצים מדי (אם מבקשים ממני לא להזכיר בראיון פרשייה מסוימת, למשל), אני פשוט מתווכח, ובסופו של דבר נופלת החלטה, או פשרה. אני מניח שעם אדם מן היישוב שהיה מתקשר לא הייתי נכנס למו"מ מפורט כזה (מלבד כמובן כיבוד בקשתו להישאר בעילום שם וכולי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. האם המושגים "ספין" ו"קמפיין יחצ"ני" זרים לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני מקבל הודעות לעיתונות, לא קמפיינים. לגיטימי מבחינתי שמשרדי יחסי ציבור ישלחו הודעות לעיתונות בזמנים שמתאימים להם, ואם הם קוראים לזה "קמפיין", שיהיו בריאים. אני לא חייב לקבל כל מה שהם אומרים. אני מתמרן עד כמה שאני יכול, כדי להעביר מידע בבהירות - ובמידת הצורך, גם מציין שהראיון מתפרסם לרגל אירוע כלשהו, לטוב ולרע. (תגיד שאני במיעוט? אולי. יש כמובן עיתונות "מגוייסת", בתחומים שונים. אבל אני מנסה לשמור על נקיון כפיים). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |